גמרא
פירוש
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ולרבי עקיבא תפיסה לא מהניא כלל – פי׳ ר״ת דקשיא ליה דתנן בפרקין לעיל (דף פ:) גבי שומרת יבם קדמה היא זכתה כו׳ אע״ג דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה מ״מ מהניא תפיסה אטו מי נימא דמתני׳ דלא כרבי עקיבא אמר רבא אמר רב נחמן והוא שתפס מחיים פירוש דמהניא תפיסה מחיים דבעל אפי׳ לר״ע דההיא שעתא לא שייכא שבועה ולא קרינא ביה הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה וכיון דאין צריכין שבועה זכו במה שבידם ומתניתין דלעיל גבי יבם כאילו תפסה בחיי הבעל דבמקום אחיו קאי הלכך קדמה היא זכתה ומיהו משמע בריש אלמנה לקמן (דף צו. ושם) דלא מהניא תפיסה לכתובה אפילו מחיים דבעל כמו שאפרש בסמוך ומ״מ יש ליישב פירוש ר״ת דנהי דלא מהניא תפיסה מחיים דבעל משום דלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים מ״מ כיון דתפיס מחיים מהניא לבעל חוב ואפי׳ לר״ע בחיי היבם נמי מהניא תפיסה ובקונט׳ פי׳ דלשון שאלה היא וממתני׳ דלעיל לא מצי למיפרך כדפירשתי התם (דף פב. ד״ה לא).
והוא שתפס מחיים – נראה לפרש דבבעל חוב איירי דבכתובה לא מהניא תפיסה לרבא דהכא אפי׳ מחיים כדמסיק רב יעקב משמיה דרבא כרבינא דהתם (לקמן דף צו.) דאמר לא אמרו דמהניא תפיסה במטלטלין אלא למזונות אבל לכתובה מפקינן ובתפיסה מחיים איירי דאי בתפיסה דלאחר מיתה היכי בעי התם מר בר רב אשי למימר דאפי׳ בכתובה לא מפקינן וכן משמע בהלכות גדולות דמחיים איירי דפירשו התם דהיינו טעמא דלא מהניא תפיסה בכתובה כמו בבעל חוב משום דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים ומיהו למזונות תקנו רבנן כמו שתקנו שמוכרת שלא בב״ד לצורך מזונות ור״ח פי׳ לקמן דהא דא״ל רב יעקב לרבינא הכי אמרינן משמיה דרבא כוותך אינו דהא אמר רבא גופיה התם לקמן (דף צח.) זילו והבו לה לההיא דתפסה כסא דכספא לכתובתה ואומר ר״י דלאו ראיה היא דאיכא למימר דההיא תפיסה דכסא דכספא הויא ברשות יתומים ושמא סבורין היו להפסידה מזונות ע״י תפיסה זו לכך נראה דהכא בבעל חוב איירי ורבינו חננאל פסק לקמן דכמר בר רב אשי קיי״ל דאמר בין לכתובה בין למזונות מה שתפסה תפסה דבכולי הש״ס קיי״ל כמר בר רב אשי בר ממיפך שבועה (שבועות מא.) וחיורי (חולין דף עו:). שפיר תפסתוה – תימה לפי מה דתרצינן לעיל מר סבר מטין איתמר משמע דלכתחילה עבדינן כר״ע והיכי קאמר להו הכא שפיר תפסתוה ושמא זה חשיב כמו דיעבד כיון דכבר תפסוה. אית לך סהדי דתפסיה – לא גרסי׳ דלאחר מיתה אלא כיון דאית ליה סהדי דתפסיה מיניה ובעל כרחו גזלה תו לא מצי למיטען לקוח הוא בידי. ויתיב רבי אבא גבייהו – משמע הכא דסבר רבי אבא דעבדא כמטלטלי דמי ואע״ג דבפ׳ יש נוחלין (ב״ב דף קכח.) שלח ר׳ אבא הלכה גובין מן העבדים הא אמרינן התם במסקנא דאין גובין איתמר. את תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים – כאן משמע דאע״ג דעשאו שליח דאמר ליה זיל תפסה אפ״ה לא קנה ולא כמו שפירש בקונטרס בפ״ק דב״מ (דף י. ושם) דדוקא בשלא עשאו שליח לא קנה.
ואמר רבי יוחנן כו׳ לא קנה – וא״ת דאמרינן בפ״ק דב״מ ר״נ ורב חסדא דאמרי תרוייהו המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו מ״ט דהוי תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים והתופס כו׳ לא קנה וא״כ ר׳ יוחנן דאמר התם המגביה מציאה לחברו קנה חברו סבר דהתופס לבעל חוב קנה וי״ל דשאני גבי מציאה דאיכא למימר מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה משא״כ הכא.1רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
והוא שתפס מחיים – נראה לפרש דבבעל חוב איירי דבכתובה לא מהניא תפיסה לרבא דהכא אפי׳ מחיים כדמסיק רב יעקב משמיה דרבא כרבינא דהתם (לקמן דף צו.) דאמר לא אמרו דמהניא תפיסה במטלטלין אלא למזונות אבל לכתובה מפקינן ובתפיסה מחיים איירי דאי בתפיסה דלאחר מיתה היכי בעי התם מר בר רב אשי למימר דאפי׳ בכתובה לא מפקינן וכן משמע בהלכות גדולות דמחיים איירי דפירשו התם דהיינו טעמא דלא מהניא תפיסה בכתובה כמו בבעל חוב משום דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים ומיהו למזונות תקנו רבנן כמו שתקנו שמוכרת שלא בב״ד לצורך מזונות ור״ח פי׳ לקמן דהא דא״ל רב יעקב לרבינא הכי אמרינן משמיה דרבא כוותך אינו דהא אמר רבא גופיה התם לקמן (דף צח.) זילו והבו לה לההיא דתפסה כסא דכספא לכתובתה ואומר ר״י דלאו ראיה היא דאיכא למימר דההיא תפיסה דכסא דכספא הויא ברשות יתומים ושמא סבורין היו להפסידה מזונות ע״י תפיסה זו לכך נראה דהכא בבעל חוב איירי ורבינו חננאל פסק לקמן דכמר בר רב אשי קיי״ל דאמר בין לכתובה בין למזונות מה שתפסה תפסה דבכולי הש״ס קיי״ל כמר בר רב אשי בר ממיפך שבועה (שבועות מא.) וחיורי (חולין דף עו:). שפיר תפסתוה – תימה לפי מה דתרצינן לעיל מר סבר מטין איתמר משמע דלכתחילה עבדינן כר״ע והיכי קאמר להו הכא שפיר תפסתוה ושמא זה חשיב כמו דיעבד כיון דכבר תפסוה. אית לך סהדי דתפסיה – לא גרסי׳ דלאחר מיתה אלא כיון דאית ליה סהדי דתפסיה מיניה ובעל כרחו גזלה תו לא מצי למיטען לקוח הוא בידי. ויתיב רבי אבא גבייהו – משמע הכא דסבר רבי אבא דעבדא כמטלטלי דמי ואע״ג דבפ׳ יש נוחלין (ב״ב דף קכח.) שלח ר׳ אבא הלכה גובין מן העבדים הא אמרינן התם במסקנא דאין גובין איתמר. את תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים – כאן משמע דאע״ג דעשאו שליח דאמר ליה זיל תפסה אפ״ה לא קנה ולא כמו שפירש בקונטרס בפ״ק דב״מ (דף י. ושם) דדוקא בשלא עשאו שליח לא קנה.
ואמר רבי יוחנן כו׳ לא קנה – וא״ת דאמרינן בפ״ק דב״מ ר״נ ורב חסדא דאמרי תרוייהו המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו מ״ט דהוי תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים והתופס כו׳ לא קנה וא״כ ר׳ יוחנן דאמר התם המגביה מציאה לחברו קנה חברו סבר דהתופס לבעל חוב קנה וי״ל דשאני גבי מציאה דאיכא למימר מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה משא״כ הכא.1רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״מיגו דיכלי״, ״לתקוני שדרתיך״. ד״ה זה מופיע במהדורתנו בדף פ״ה.
הערות
Gemara
Peirush