גמרא
פירוש
לֹא יְטַיֵּיל אָדָם עַל פֶּתַח מְדִינָה כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַמֶּרְחָץ מִיָּד הָדַר בֵּיהּ.
וְלָא הִיא שְׁמִעַ לֵיהּ וְלָא הֲדַר בֵּיהּ הָתָם מוֹכְחָא מִילְּתָא הָכָא לָאו מוֹכְחָא מִילְּתָא הִיא.
אִי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן הוּא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
וכן ביצה שנולדה ביום ראשון – פי׳ לא הודו לו שתאכל אפילו בשני דקדושה אחת היא ובריש ביצה (דף ג.) דפריך למאן דגזר ביצה משום משקין שזבו קשה דר׳ יהודה דהכא אדרבי יהודה דפ׳ חבית (שבת קמג.) דתנן ר׳ יהודה אומר אם לאוכלין היוצא מהן מותר ומשני אמר ר׳ יוחנן מוחלפת השיטה צריך לומר ההיא דחבית מחליף דהך דהכא אם היה מחליף לא היה מרויח כלום דרבנן מחמירי טפי והא דאמר רבי יוחנן בפ׳ חבית (שבת קמג:) הלכה כר׳ יהודה היינו לפי מה שהיתה המשנה שנויה כדאמר בהגוזל עצים (ב״ק דף צו:) ולמאי דאפכיתו ותניתו הלכה כר״מ ובלאו הכי אין סברא להפוך כאן כל הבבות ואין להאריך.
מודים חכמים לר׳ אליעזר – תימה דסברת חכמים הפוכה ממה דקי״ל כרב דפסיק לעיל כד׳ זקנים דשבת וי״ט ב׳ קדושות הן ובב׳ ימים טובים של ר״ה קי״ל נמי כוותיה דנולדה בזה אסורה בזה והיינו אפכא מסברת חכמים.
אי אתם מודים לי שאם באו עדים כו׳ – תימה לרבה דאמר בפ״ק דביצה (דף ה.) מתקנת רבי יוחנן בן זכאי שהתקין שיהו מקבלין עדות החדש כל היום כולו ביצה שרי וכי לא נחלקו ר׳ יוסי ור׳ יהודה אלא בזמן שבהמ״ק קיים ולא לדורות וי״ל דנפקא מינה אף על גב דפליגי בא״י בזמן שבהמ״ק קיים כדמשמע לישנא דקתני שהיה ירא שמא תתעבר מ״מ נפקא מינה פלוגתייהו גבי לאחר חורבן לבני בבל דהא דקאמר רבה מתקנת ריב״ז ביצה שריא היינו דוקא לבני א״י כדקתני התם בהדיא הא לן והא להו לפי שיש להם היכירא שנשתנה להן המנהג אחר חורבן שהיו מקבלים עדות כל היום אבל לבני בבל שלא נשתנה להם המנהג דלעולם עושין ב׳ ימים ביצה אסורה דכמו שבזמן שבהמ״ק קיים היה נחשב להם ב׳ ימים קדושה אחת הוא הדין לאחר חורבן דאין ניכר להם שום שינוי בין קודם חורבן בין לאחר חורבן והא דקאמר לקמן וכן היה רבי יוסי אוסר בשני ימים טובים של גליות ומפרש רבא דה״ק וכן היה רבי יוסי אוסר בשני ימים טובים של ר״ה בגולה לאו היינו אליבא דרבה דלדידיה עיקר פלוגתייהו בהכי אלא רבא לטעמיה דאמר פ״ק דביצה (דף ה:) אף מתקנת ריב״ז ואילך ביצה אסורה דמי לא מודה ריב״ז שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה פירוש סמוך לחשיכה כל כך שאין שהות ביום כדי לקבל עדות שנוהגין היום קדש ולמחר קדש שאע״פ שיודעין שלא יקדשוהו היום אלמא קדושה אחת היא שאע״פ שבטלה תקנתא ראשונה אחר חורבן שהיו מקבלין עדות החדש כל היום מסתמא לא בטלה לגמרי דבסמוך לחשיכה אין פנאי לקבל עדות ונוהגין אותו היום קדש כו׳ ורש״י ורבינו חננאל פירשו שם כל אחד ואחד לפי שיטת גירסתו ול״נ וא״ת נהרדעי דאמרי התם ביצה מותרת דלא חיישינן דילמא עברוה לאלול כמאן סברוה דלר׳ יהודה אפילו אי עברוה לא הוי קדושה אחת ואי כרבי יוסי הא קאסר הכא וי״ל דנהרדעי סברי דלעולם בבבל ביצה שריא אפילו בתקנה ראשונה דדוקא במקום ב״ד אי עברוה לאלול חשיב קדושה אחת אבל שלא במקום ב״ד דעבדי לעולם שני ימים הוו שתי קדושות דאזלינן בתר רוב שנים שאינן מעוברות כדאמרינן במס ר״ה (דף כא.) לענין יום הכפורים שאין עושין אלא יום אחד ואף על גב דרבי יוסי סבר אפילו בבבל קדושה אחת הוו כדאמר ומודה רבי יוסי בשני ימים טובים של גליות משמע דבשני ימים טובים של ר״ה הוו קדושה אחת נהרדעי לא סבירא להו בהא כרבי יוסי.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush