^א עי׳ תוס׳ ד״ה מכפר, מאירי. ועיין שבת עג ב.

^ב עי׳ תוס׳ ד״ה ממדינת ובראשונים, ובחי׳ הר״ן מה שתי׳ בזה.

^ג שבועות מאב.

^ד רש״י ד״ה המביא. ועי׳ גאונים אוצה״ג עמ׳ ו ועמ׳ 213 וראשונים. ועי׳ ריטב״א מו״ק יג א.

^ה רש״י ד״ה רקם.

^ו ת״א בראשית טז יד. ועי׳ פי׳ רבנו עה״ת שם כד סב ד״ה בא, ושם מא מה ד״ה צפנת פענח.

^ז בריטב״א הביא משתי מקומות ביהושע טז כג את קדש ואת חצור ובפרק כ ז ויקדשו את קדש בהר נפתלי והוא בצפונה של א״י [וזה צ״ע דקדש וברד של אברהם היו בדרומה של א״י] ומה שכ׳ רבנו שברד החכר ביהושע ל״מ.

^ח י א, ועי׳ מאירי מכות שם ובדבריו כאן.

^ט עיין תוד״ה ואשקלון, מאירי, ריטב״א, ותשב״ץ ח״ג סי׳ ר.

^י וכ״כ בתוס׳ הרא״ש.

^כ במדבר כ טז.

^ל שם לד ג.

^מ שם כ א. וסוף הפסוק וישב העם בקדש.

^נ בראשית שם. וצ״ל כמו בכתה״י: בין קדש ובין שור.

^ס וכוונתם דהוא אותו האמור במשנה, אבל התוס׳ כתבו דהוא מא״י היה ובמערבא בארץ פלשתים ולא במזרח. עי׳ ריטב״א, וקצת צ״ע אמאי פשיטא לרבנו טפי דקדש וברד מא״י הן ואילו קדש ושור חו״ל. כיון דלא ס״ל סברת התוס׳ דאלו שהוזכרו אצל אברהם הן מא״י. וע״ע כו״פ פי״א. במהרש״א ומהר״ש כתבו דקדש וברר היו בחו״ל ולא כקדש ושור וצ״ע, ועי׳ פנ״י.

^ע בתוד״ה ואשקלון בשם ר״ת ובס׳ הישר [מהדורת שלזינגר חלק החידושים ס׳ קב] וע״ע תרי״ד לקמן ז ב.

^פ כבר כתב בתוס׳ ותוס׳ הרא״ש בשם ר״ת וכ״כ הר״ן, אבל בס׳ הישר ובמאירי כתבו סתמא דכיון דלא כבשום עולי בבל הוו חו״ל, ועיין רבנו להלן ד״ה מאשקלון.

^צ בכי״ק: ולדרום.

^ק כן הקשה ר״ת בתוס׳ וספרי שם.

^ר א יח.

^ש יג ג-ו.

^ת שופטים א לא.

^א ז א.

^ב שופטים א כז ולא הוריש מנשה וגו׳.

^ג קיב א.

^ד עי׳ מגילה י ב חגיגה ג ב וש״נ.

^ה עי׳ יבמות פב ב ונדה מו ב. וכ״פ בהתרומה הל׳ א״י וטיו״ד של״א בשם י״א.

^ו ועי׳ בריטב״א שהאריך בזה. ועי׳ רבנו תענית כב א (מהדורת הרב הרשלר זצ״ל עמ׳ כג) שכתב שם ג״כ הכי בדין גזירת תענית בא״י שאפי׳ לא כבשום עו״ב בכלל, ובכו״פ פ״י האריך בדבריו וחולק על התוספות כאן והר״ן וע״ר שמצות ישוב א״י ואיסור יציאתה תלוי בזמן חיוב מצוות התלויות בארץ ועי׳ לקמן ז ב. ועיין ״שולי אדרת״ כאן בסוף הכרך סי׳ ה׳ בארוכה]. ועי׳ תשב״ץ ח״ג סי׳ ר, מהרי״ט ח״א סי׳ מז, רדב״ז הל׳ סנהדרין פ״ד ה״ו, חת״ס יו״ד סי׳ רלד, אבני נזר חיו״ד סי׳ תנד ס״ק לד ועוד.

^ז ר״ת בתוס׳ וספר הישר שם רשב״א קרשק״ש ור״ן. וע״ע חמשה ספרים לר״נ גאון (אבר״מ עמ׳ 292).

^ח לקמן עו ב.

^ט פ״א ה״ד בשנויים.

^י כ״ה בריטב״א ובחי׳ הר״ן, אבל בתוס׳ ובר״ן על הרי״ף: אבוה דר׳ יודן וכ״ה בירוש׳ לפנינו.

^כ בירושלמי בשם ר׳ אמי, ובר״ן בשם ר׳ אחא, ובחי׳ הר״ן בשם ר׳ יעקב בר אבא.

^ל ה ב ד״ה רבי.

^מ לקמן עו ב.

^נ לפנינו ליתא טובא.

^ס לרבנו עיקר א״י בתי הדין בירושלים וכן בריטב״א ור״ן, ובתוס׳ כתבו עיקר ישוב א״י הישיבות ובתי דינים.

^ע לפנינו ו ב: סיסאי.

^פ עי׳ ר״ה לא רע״ב ועי׳ תוס׳.

^צ במכלתין פ״א ה״ז.

^ק כוונת רבינו לעולה מהגמ׳ לקמן ח א, והדברים מבוארים בירושלמי. וזו קושית התוס׳ ד״ה ואשקלון.

^ר עיין ריטב״א שהאריך לראות כדברי רבינו דעכו דחו״ל הוי סוריא, והיינו שכבשוה לפני שכבשו כל א״י, עי״ש. ולמדנו מדברי רבנו והריטב״א שגבול א״י בתורה אינו כולל את חציה של עכו, ועיין ברמב״ם פ״א מתרומות ה״ט שכתב דעכו היא חו״ל ואף בכלל סוריא אינה. והרדב״ז והכ״מ תמהו שם דלכאורה נראה שהיתה עכו מכיבוש עולי מצרים. ועיין באחרונים. ובנדפס הגי׳ ״ופלגא כסוריא״, והיה אפשר לפרש כמש״כ המהרי״ט בשו״ת ח״א סי׳ מ״ז שכיבוש עו״מ שלא כבשו עו״ב דינו כסוריא לכל דבר. אבל להדיא מבואר בדברי רבינו לקמן ז, ב שעכו היא כיבוש יחיד. אמנם שם אפשר דרבינו הדר ביה מסברא זו. וראה כרם ציון ״אוצר השביעית״ פט״ו ביאור גבולות הארץ. וע״ע בריטב״א שכתב דאעפ״י שנכבשה כל עכו כאחת ולא יכלו לכבוש חלק א״י שבה בלי חלקה שבחו״ל, מ״מ היה להם לכבוש כל א״י קודם ואח״כ עכו. ונראה שהוצרך לזה עפ״י מה שנראה מדברי רבינו בפי׳ לתורה דברים יא, כד דכיבוש יחיד הוא מפני שעשה שלא כדין, וראה במעדני ארץ פ״א מתרומות ה״ג מש״כ בזה.

^ש ספרי דברים פנ״א.

^ת לפנינו בספרי ובגי׳ הגר״א: וחמת ועכו, וראה להלן.

^א בנדפס: כבשום.

^ב ד״ה ואשקלון.

^ג לקמן ו׳ א.

^ד וכ״ה בר״ן.

^ה כל זה לגי׳ רבינו חומת עכו. [וכן במהדורת פי׳]. אבל לגי׳ הגר״א וחמת ועכו וכלעיל הערה 44 הם שני ערים. ובירוש׳ שביעית פ״ו ה״א איתא ״שורא דעכו״, וזה כגי׳ רבינו.

^ו פ״ו ה״א.

^ז לפנינו: רבי יעקב בר אבא.

^ח וכן הק׳ בריטב״א ועי׳ ריש ברכות ותענית.

^ט ב א.

^י וכ״כ בריטב״א וחי׳ הר״ן, ועי׳ יבמות ב ב וש״נ.

^כ וכן הק׳ תו׳ ד״ה ליה הראב״ד בהשגות על הרי״ף ועוד.

^ל לקמן כא ב.

^מ לקמן יז א.

^נ לקמן עא ב.

^ס וכן בריטב״א ור״ן [ומקור דבריהם ברבנו]. ולאו משום סופר חששו שכן בקיאים הם אלא לאחד אחר ששמו כשמו שמסר לו ובעל טעי.

^ע עי׳ לקמן כד ב וכז ב. ועי׳ תוד״ה ורבנן ורשב״א.

^פ בתוס׳ ד״ה סתם כתבו דלא חיישינן למעוטי דמעוטי. ורבנו כתב דחששו לצירוף ב׳ החששות או ג׳ חששות. ועי׳ ריטב״א ור״ן. ועי׳ חי׳ חת״ס, ולהלן.

^צ שביעית פ״י מ״ה וסנהדרין לב א וש״נ.

^ק וכרבנו כ״ה ברמב״ם פ״ד מזכיה ומתנה ה״י שאם אמר לשנים לכתוב שטר מתנה אינם יכולים לומר לסופר לכתוב, ועיין נתה״מ סי׳ רמ״ד סק״ג שכתב בדעתו דצריך שליחות לכתיבת שטר, וכ״כ בתורת גיטין לקמן י ב בדעת התוס׳ שם. ועיין בקובץ באורים סק״י שתמה מהגמ׳ לקמן ג ב וכתובות פה א דמצא באשפה כשר. ועיין שו״ת אבני נזר חאה״ע סי׳ שס״ט. וגם לענין חתימה שיטת רבינו לקמן סו ב דאין דין שטר כדין הגט באומר אמרו ועיין חו״מ סי׳ רמד. וצ״ע שכתב כאן דדין השטר כדין הגט ועיין בישועות ישראל סי׳ מה ס״ק ז.

^ר לקמן כב ב וכ״כ בתוס׳ שם ד״ה והא. דאפשר שחסר לשמה דאם לא ציוה הבעל הוי סתמא. ורבנו האריך שם.

^ש עי׳ תוס׳ וראשונים.

^ת בפרקין ה״א. ועי׳ או״ש פ״ז מגירושין הכ״ד.

^א בנדפס חסר: מתיבת בידי עד שמתוך.

^ב ה ב. ועי׳ דק״ס שם.

^ג עי׳ בתוס׳ ב ב ד״ה לפי, ובראשונים.

^ד עי׳ ריטב״א והמאור בביאור הדברים. ועי׳ בתורת גיטין מש״כ בזה.

^ה בנדפס: וכתבו.

^ו עי׳ ריטב״א ור״ן.

^ז ג א.

^ח בנדפס: בפני.

^ט וכן ברש״י ג א ד״ה אתי וראשונים.

^י במאירי הביא פירוש זה.

^כ ג א ד״ה לא.

^ל בפרקין ה״א.

^מ וכן הקשו בתוד״ה לפי. ועי׳ או״ז סי׳ תרצ״ט באורך.

^נ וכן בר״ן. ועי׳ בשירי קרבן בירושלמי שם מה שכ׳ לפרש הראיה.

^ס וכ״ה בתוס׳ ב ב ד״ה לפי.

^ע כ״כ בתוס׳ הרא״ש בשם ריב״א, ועי׳ מאירי וריטב״א.

^פ כוונתו לשיטתו דלא שיילינן. ושיטת רבנו דלא כדמשמע במהרש״א ומהר״ם שיף שכת׳ שלכל הלכות גיטין אין לומר סתמא לשמה קמסהיד, וכ״מ ברשב״א ובר״ן כשיטתם.

^צ כאן ה״א, וכ״כ בתו׳ הרא״ש בשם ריב״א.

^ק ט ב.

^ר כן הקשו תוס׳ ותוס׳ הרא״ש בשם ר״ת ועי׳ פנ״י וכת״ס.

^ש בתוס׳ ותוס׳ הרא״ש.

^ת כ א וש״נ.

^א וכ״כ בתו׳ הרא״ש, ועי׳ תה״ד סי׳ רכח.