ואם אינו ענין – לאוסרם באכילה דהא איסור אכילה בגופייהו כתיב זו מדה בתורה דבר שלא הוצרך לגופו תנהו ענין לענין אחר ותלמוד דבר לדבר אחר וכל המדות הלכה למשה מסיני.
(1) 
וְאִם אֵינוֹ עִנְיָן לַאֲכִילָה תְּנֵהוּ עִנְיָן לְאִיסּוּר הֲנָאָה.
וְאִם אֵינוֹ עִנְיָן לַאֲכִילָה תְּנֵהוּ עִנְיָן לְאִיסּוּר הֲנָאָה.And if it does not apply to the matter of the prohibition against eating, as the prohibition against eating these items has already been mentioned, apply it to the matter of the prohibition of deriving benefit.
כל בקדש באש תשרף כל דרישא שדי לסופיה ודריש ביה הכי כל בקדש בקדש באש תשרף:
שאין ת״ל לא יאכל ומה ת״ל לא יאכל אם אינו ענין לגופו וא״ת והא אצטריך לגופי׳ דאע״ג דאע״ג דכיון דא׳ ושרפת את הנותר דמשמע דוקא בשריפה ולא באכילה הא אצטריך ללאו באכילה ולמלקות. א״ל דהיינו דקא פריך והאי מבע״ל לכדר׳ אלעזר דהיינו לגופי׳ ולאחריני:
דאי מדר׳ אלעזר אין לוקין על לאו שבכללו׳ וא״ת א״כ מאי האי דאמרינן בפ׳ אלו הן הלוקין לוקין על נותר פיגול וטמא דהא נותר בכללא דהאי קרא כתיב א״ל דשאני התם נותר דלדידיה לאו כללא חשיב דהא בדידיה כתיב לאו ומאי הו״ל למעבד פיגול ילפינן ליה מנותר בג״ש דעון עון כדאיתא התם טמא הא כתיב בגופיה והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל:
גמ׳ אמר קרא בקדש באש תשרף. נ״ב פי׳ הכי כתיב קרא וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף ודורש המקרא כאלו כתיב וכל בקדש באש תשרף וק״ל:
רש״י בד״ה ואם אינו ענין כו׳ נ״ב פי׳ לפי שא״א למוקמי האי שריפה לשאר איסורים ולמילף מינה דאסור בהנאה שהרי לפי האמת אין שייך שריפה שם כמו שמסיק א״כ צ״ל שאינו בא אלא לאיסור לחוד ומ״ה קאמר אם אינו ענין לאכילה כו׳ ודו״ק וקשה דהכי הל״ל ואם אינו ענין לשריפה דהא קאמר קרא בקדש תנהו ענין לאיסור הנאה וצ״ע:
בגמרא ואם אינו ענין לאכילה תניהו ענין וכו׳ נ״ל דהכי פירושא דעיקר ילפותא דריב״ל לענין איסור הנאה היינו בחמץ ושור הנסקל דכתיב לא יאכל אלא דמפשטא דקרא לא שני ליה בין לא יאכל או לא יאכל כיון דאשכחן דבשרצים נמי כתיב לא יאכל ואפ״ה שרי בהנאה לכך יליף מהאי קרא דוכל חטאת שאין ת״ל באש תשרף אע״כ דבאש תשרף אתא לגלויי אלא יאכל דכי היכי דלא יאכל דהכא בחטאת באש תשרף דאסור בהנאה ה״ה לחמץ ושור הנסקל דלא יאכל דידהו נמי אסור בהנאה וכן בכל הנך דשמעתין דהכא כתיב לא יאכל או לא תאכל בטמא ונותר והיינו כדפרישית אלא דאכתי הוי מצי למימר דלא אתי לאיסור הנאה בשאר איסורין אלא דאיצטריך באש תשרף כי היכי דלייתר לא יאכל בחטאת למילף באם אינו ענין לשאר איסורין ומשו״ה קאמר דלשאר איסורין נמי אינו ענין לאכילה וע״ז מקשה הש״ס א״כ דבאש תשרף אתי לגלויי אכל היכא דכתיב לא יאכל אם כן אי מה הכא בשריפה וכו׳ ומשני דאמר קרא בקדש באש תשרף ומקשה הש״ס והאי בקדש באש תשרף להכי הוא דאתא וכו׳ ולאו משום דקשיא ליה אעיקר ילפותא דריב״ל מנ״ל איסור הנאה בשאר איסורין דהא למאי דפרישית כבר אסיק אדעתיה דאכתי לא יאכל מייתר כדמסיק אביי בסמוך לעולם מקרא קמא אלא דאכתי מקשה הכא שפיר אם כן אי מה כאן בשריפה ואי משום מיעוטא דבקדש באש תשרף איכא למימר איפכא דבקדש באש תשרף ריבוייא הוא דכל הפסולי קדש שריפתן בקדש אבל שאר איסורין נהי דאין שריפתן בקדש אכתי מרבינן לה לשריפה מדאייתר לא יאכל אלא ע״כ לגלויי אאינך לא יאכל דחמץ ושור הנסקל כי היכי דהאי בשריפה ה״ה להנך ואפ״ה מסיק אביי לקמן שפיר לעולם מקרא קמא אלא דלענין שריפה ממעטינן מהנותר כן נ״ל נכון ודוק היטב ולפ״ז נתיישב׳ קושיית התוספות:
ואם אינו ענין לאכילה שהרי כבר נאמר איסור אכילה בכל אחד מאלה, תנהו ענין לאיסור הנאה.
And if it does not apply to the matter of the prohibition against eating, as the prohibition against eating these items has already been mentioned, apply it to the matter of the prohibition of deriving benefit.
הכל
(2) אִי מָה כָּאן בִּשְׂרֵיפָה אַף כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה בִּשְׂרֵיפָה אָמַר קְרָא {ויקרא ו׳:כ״ג} בַּקֹּדֶשׁ בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף בַּקֹּדֶשׁ בִּשְׂרֵיפָה וְאֵין כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה בִּשְׂרֵיפָה.
The Gemara continues: Lest one say that the verse indicates that just as here, the sin-offering is disposed of with burning, so too, all the prohibited items in the Torah must be disposed of with burning, therefore the verse said: “In the sacred place…shall be burnt with fire” (Leviticus 6:23). This indicates that only that which is disqualified in the sacred place is disposed of with burning, but all other prohibited items in the Torah need not be disposed of with burning.
The Gemara continues: Lest one say that the verse indicates that just as here, the sin-offering is disposed of with burning, so too, all the prohibited items in the Torah must be disposed of with burning, therefore the verse said: “In the sacred place…shall be burnt with fire” (Leviticus 6:23). This indicates that only that which is disqualified in the sacred place is disposed of with burning, but all other prohibited items in the Torah need not be disposed of with burning.
ומוסיפים לדון אי [או] שמא תאמר: מה כאן בחטאת דינה בשריפה — אף כל איסורין שבתורה חייבים בשריפה! ודוחים: אמר קרא [המקרא] ״בקדש... באש תשרף״ (ויקרא ו, כג), דבר שבקדש שנפסל — נידון בשריפה, ואין כל שאר האיסורין שבתורה בשריפה.
The Gemara continues: Lest one say that the verse indicates that just as here, the sin-offering is disposed of with burning, so too, all the prohibited items in the Torah must be disposed of with burning, therefore the verse said: “In the sacred place…shall be burnt with fire” (Leviticus 6:23). This indicates that only that which is disqualified in the sacred place is disposed of with burning, but all other prohibited items in the Torah need not be disposed of with burning.
הכל
(3) וְהַאי בַּקֹּדֶשׁ בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר בַּקֹּדֶשׁ בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף לִימֵּד עַל חַטָּאת שֶׁשּׂוֹרְפִין אוֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ וְאֵין לִי אֶלָּא זוֹ בִּלְבַד פְּסוּלֵי קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים וְאֵמוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים מִנַּיִן אתַּלְמוּד לוֹמַר (וְכׇל) בַּקֹּדֶשׁ בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף.
Rabbi Shmuel bar Naḥmani asked: And did this verse: “In the sacred place…shall be burnt with fire,” come to teach this halakha? It is needed to teach in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as it was taught in a baraita that Rabbi Shimon says: “In the sacred place…shall be burnt with fire”; this taught that one must burn a disqualified sin-offering in the sacred place, and not outside the Temple. And I have only derived this, meaning the sin-offering. From where do I derive that disqualified offerings of the most sacred order and portions consumed on the altar, such as the fats of offerings of minor sanctity that become impure, are burned in the Temple courtyard? The verse states: “In the sacred place…shall be burnt with fire.” This indicates that any disqualified offering must be burned in the sacred place.
Rabbi Shmuel bar Naḥmani asked: And did this verse: “In the sacred place…shall be burnt with fire,” come to teach this halakha? It is needed to teach in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as it was taught in a baraita that Rabbi Shimon says: “In the sacred place…shall be burnt with fire”; this taught that one must burn a disqualified sin-offering in the sacred place, and not outside the Temple. And I have only derived this, meaning the sin-offering. From where do I derive that disqualified offerings of the most sacred order and portions consumed on the altar, such as the fats of offerings of minor sanctity that become impure, are burned in the Temple courtyard? The verse states: “In the sacred place…shall be burnt with fire.” This indicates that any disqualified offering must be burned in the sacred place.
והאי בקדש מבעי ליה לכדתניא בקדש באש תשרף לימד על חטאת כו׳ והא דאמר ר׳ יונתן ואם יותר מבשר המלואים וגו׳ נדחו דבריו ותרצה אביי לעולם מקרא קמא והוא וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד וא״כ נימא קרא בקדש באש תשרף ונשתוק לא תאכל למה לי אם אינו ענין לגופיה דנפק׳ ליה מדר׳ אלעזר דאמר לא יאכל כי קדש הוא כל שבקדש פסול ליתן לא תעשה על אכילתו תנהו ענין לשאר איסורין שבתורה ודחי׳ תוב ואימא ליחודי ליה לאו לגופיה דאי מדר׳ אלעזר הוה ליה לאו שבכללות כדפירש כל שבקדש כלל כל פסולין שבקדש [וכל לאו] שבכללות אין לוקין עליו אלא א״ר פפא מהכא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל שאין ת״ל (באש ישרף) [לא יאכל] כו׳ עד וכי מזהירין מן הדין ודחי׳ הקישא הוא כלומר התורה הקישה הקדש למעשר שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך וגו׳ וכל נדריך אלו קדשים.
לימד על חטאת – פסולה ששריפתה בקדש בעזרה דמוהנה שורף לא הוה שמעינן מקום שריפתה היכן.
פסולי – כל שאר קדשי קדשים כגון מנחה ועולה ואשם שנטמאו או שנשפך דמן ומנחה שלא נקטר קומצה ואימורי קדשים קלים שנטמאו ודוקא נקט הני שמחיצתן בתוך חומת העזרה אבל פסולי בשר קדשים קלים שאכילתן בכל העיר אף שריפתן אם נפסלו חוץ לעזרה הן והכי נמי תנן באלו עוברין (לקמן מט.) שורפין לפני הבירה והיינו חוץ לעזרה ושם היה בית הדשן לכך וכן מפורש בזבחים בפר׳ טבול יום (דף קד:).
ושאל ר׳ שמואל בר נחמני: והאי [ופסוק זה] ״בקדש... באש תשרף״ להכי [לכך] ללמד דבר זה הוא דאתא [שבא]?! האי מיבעי ליה [דבר זה נצרך לו ללמד] לשיטתו של ר׳ שמעון, דתניא [שהרי שנינו בברייתא]: ר׳ שמעון אומר: ״בקדש... באש תשרף״ — לימד על חטאת פסולה ששורפין אותה בקדש, ואין מוציאים אותה לשריפה מחוץ למקדש. ואין לי אלא זו בלבד, פסולי קדשי קדשים, ואימורי (החלב ושאר חלקי הבהמה המועלים למזבח) קדשים קלים שנטמאו מנין שנשרפים בקודש? תלמוד לומר: ״בקדש... באש תשרף״ שכל שנפסל שריפתו תהיה בקודש.
Rabbi Shmuel bar Naḥmani asked: And did this verse: “In the sacred place…shall be burnt with fire,” come to teach this halakha? It is needed to teach in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as it was taught in a baraita that Rabbi Shimon says: “In the sacred place…shall be burnt with fire”; this taught that one must burn a disqualified sin-offering in the sacred place, and not outside the Temple. And I have only derived this, meaning the sin-offering. From where do I derive that disqualified offerings of the most sacred order and portions consumed on the altar, such as the fats of offerings of minor sanctity that become impure, are burned in the Temple courtyard? The verse states: “In the sacred place…shall be burnt with fire.” This indicates that any disqualified offering must be burned in the sacred place.
הכל
(4) אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹנָתָן רַבָּךְ מֵהַאי קְרָא קָאָמַר לַהּ {שמות כ״ט:ל״ד} וְאִם יִוָּתֵר מִבְּשַׂר הַמִּלּוּאִים וּמִן הַלֶּחֶם עַד הַבֹּקֶר וְגוֹ׳ שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יֵאָכֵל וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יֵאָכֵל אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְגוּפֵיהּ דְּהָא כְּתִיב {שמות כ״ט:ל״ד} וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ תְּנֵהוּ עִנְיָן לִשְׁאָר אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה וְאִם אֵינוֹ עִנְיָן לַאֲכִילָה תְּנֵהוּ עִנְיָן לְאִיסּוּר הֲנָאָה.
The Sage who taught this halakha to Rabbi Shmuel bar Naḥmani said to him: Rabbi Yonatan, your teacher, said that same halakha from this verse: “And if the flesh of the consecration offering, or of the bread, remains until the morning, then you shall burn the leftover with fire; it shall not be eaten, because it is sacred” (Exodus 29:34). As there is no need for the verse to state: “It shall not be eaten,” what is the meaning when the verse states: “It shall not be eaten”? If it does not refer to the subject matter itself, as it is already written explicitly: “Then you shall burn the leftover with fire,” which indicates that one may not eat it, refer it to the matter of the other prohibitions in the Torah. And if it does not refer to the matter of the prohibition against eating, as eating these items is explicitly prohibited, refer it to the matter of the prohibition of deriving benefit. This indicates that it is prohibited for one to derive benefit from any item that it is prohibited for him to eat.
The Sage who taught this halakha to Rabbi Shmuel bar Naḥmani said to him: Rabbi Yonatan, your teacher, said that same halakha from this verse: “And if the flesh of the consecration offering, or of the bread, remains until the morning, then you shall burn the leftover with fire; it shall not be eaten, because it is sacred” (Exodus 29:34). As there is no need for the verse to state: “It shall not be eaten,” what is the meaning when the verse states: “It shall not be eaten”? If it does not refer to the subject matter itself, as it is already written explicitly: “Then you shall burn the leftover with fire,” which indicates that one may not eat it, refer it to the matter of the other prohibitions in the Torah. And if it does not refer to the matter of the prohibition against eating, as eating these items is explicitly prohibited, refer it to the matter of the prohibition of deriving benefit. This indicates that it is prohibited for one to derive benefit from any item that it is prohibited for him to eat.
אמר ליה – ההוא מרבנן לר׳ שמואל בר נחמני דאקשי ליה האי קושיא ר׳ יונתן רבך נמי לא הוה מייתי איסור הנאה לכל איסורין מבקדש באש תשרף דמבעי ליה לכדאמרת שתשרף בעזרה אלא מהאי קרא אמר להו.
דהא כתיב ושרפת – אלמא לאו בר אכילה הוא.
לכל איסורין – דוגמתן שנאמר בהן לאו באכילתן.
ואם אינו ענין לאכילה – דהא בגופייהו כתיב תנהו ענין להנאה.
אמר ליה [לו] אותו חכם ששנה הלכה זו לר׳ שמואל בר נחמני: ר׳ יונתן רבך מהאי קרא קאמר [ממקרא זה אמר] לה אותה הלכה עצמה, נאמר ״ואם יותר מבשר המלאים ומן הלחם עד הבקר ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קודש הוא״ (שמות כט, לד), שאין תלמוד לומר ״לא יאכל״ כאשר יבואר, ומה תלמוד לומר ״לא יאכל״ — אם אינו ענין לגופיה [לגופו], דהא כתיב [שהרי נאמר] במפורש ״ושרפת את הנותר באש״ משמע שאסור לאוכלו, תנהו ענין לשאר איסורין שבתורה שנזכר בהם איסור אכילה, ואם אינו ענין לאכילה שהרי נאסרה אכילה בכל אלה במפורש, תנהו ענין לאיסור הנאה, ששאר איסורי אכילה שבתורה הם אף איסורי הנאה.
The Sage who taught this halakha to Rabbi Shmuel bar Naḥmani said to him: Rabbi Yonatan, your teacher, said that same halakha from this verse: “And if the flesh of the consecration offering, or of the bread, remains until the morning, then you shall burn the leftover with fire; it shall not be eaten, because it is sacred” (Exodus 29:34). As there is no need for the verse to state: “It shall not be eaten,” what is the meaning when the verse states: “It shall not be eaten”? If it does not refer to the subject matter itself, as it is already written explicitly: “Then you shall burn the leftover with fire,” which indicates that one may not eat it, refer it to the matter of the other prohibitions in the Torah. And if it does not refer to the matter of the prohibition against eating, as eating these items is explicitly prohibited, refer it to the matter of the prohibition of deriving benefit. This indicates that it is prohibited for one to derive benefit from any item that it is prohibited for him to eat.
הכל
(5) אִי מָה כָּאן בִּשְׂרֵיפָה אַף כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה בִּשְׂרֵיפָה אָמַר קְרָא וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר נוֹתָר בִּשְׂרֵיפָה וְאֵין כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה בִּשְׂרֵיפָה.
The Gemara continues: Lest one say that the verse indicates that just as here, the sin-offering is disposed of with burning, so too, all the prohibited items in the Torah, from which one may not benefit, must be disposed of with burning, therefore the verse said: “You shall burn the leftover,” indicating that the leftover sacrificial meat must be disposed of with burning; however, all other prohibitions in the Torah need not be disposed of with burning, despite the fact that it is prohibited to derive benefit from them.
The Gemara continues: Lest one say that the verse indicates that just as here, the sin-offering is disposed of with burning, so too, all the prohibited items in the Torah, from which one may not benefit, must be disposed of with burning, therefore the verse said: “You shall burn the leftover,” indicating that the leftover sacrificial meat must be disposed of with burning; however, all other prohibitions in the Torah need not be disposed of with burning, despite the fact that it is prohibited to derive benefit from them.
חטאת חיצונה שהביא מדמה לפנים ר״ל שהזה מדמה לפנים במקום הזאת חטאות פנימיות פסולה ונשרפת ושריפתה בעזרה וכן כל פיסולי קדשים כגון אשם ומנחה ועולה שנטמאו או אשם ועולה שנשפך דמם ומנחה שלא הוקטר קומצה ואמורי קדשים קלים שנטמאו הואיל וכל אלו מחיצתם בתוך חומת העזרה שריפתם בעזרה אבל פיסולי קדשים קלים הואיל ומחיצתם בתוך העיר אף שריפתם אם נפסלו חוץ לעזרה הוא וזהו שאמרו שורפין לפני הבירה ובירה חוץ לעזרה היא ובמקום שבית הדשן היה שם וכל שבקדש פסול כגון אלו שהזכרנו ופגול ונותר ויוצא לוקין על אכילתם שנאמר ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו ואע״פ שלאו שבכללות הוא הרי נתיחדו לאוין לקצתם כגון נותר שהזכרנו ובחטאת חיצונה שנתנו דמה בפנים שנאמר לא תאכל באש תשרף וכן דרשו לא תאכל כל תועבה אזהרה על פסולי מוקדשין ויש לומר גם כן שכל שפיסולו בקדש שם פסול אחד הוא והרי הוא כלאו דלא תעשה כל מלאכה שאינו קרוי לאו שבכללות כמו שביארנו במציעא:
ודנים עוד: אי [או] אולי נאמר: מה כאן בשריפה, אף נאמר שכל איסורין שבתורה שהנאתם נאסרה אף הם בשריפה — על כן אמר קרא [המקרא] ״ושרפת את הנותר״ למעט: נותר דינו בשריפה, ואין כל איסורין שבתורה בשריפה אף שאסורים בהנאה.
The Gemara continues: Lest one say that the verse indicates that just as here, the sin-offering is disposed of with burning, so too, all the prohibited items in the Torah, from which one may not benefit, must be disposed of with burning, therefore the verse said: “You shall burn the leftover,” indicating that the leftover sacrificial meat must be disposed of with burning; however, all other prohibitions in the Torah need not be disposed of with burning, despite the fact that it is prohibited to derive benefit from them.
הכל
(6) וְהַאי לֹא יֵאָכֵל לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר ר׳ רַבִּי אֶלְעָזָר לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא בכׇּל שֶׁבַּקֹּדֶשׁ פָּסוּל בָּא הַכָּתוּב לִיתֵּן לֹא תַעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתוֹ.
The Gemara challenges: And did this phrase: “It shall not be eaten,” come to teach this prohibition against deriving benefit? This phrase is needed to teach in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar said with regard to the statement in the verse: “It shall not be eaten, because it is sacred,” that the verse comes to place a negative mitzva of eating on whatever has been rendered disqualified in the sacred place. In other words, this verse teaches a general halakha that one who eats from offerings that have been disqualified in the Temple transgresses a negative mitzva and is liable to be flogged. It teaches nothing with regard to a prohibition against deriving benefit.
The Gemara challenges: And did this phrase: “It shall not be eaten,” come to teach this prohibition against deriving benefit? This phrase is needed to teach in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar said with regard to the statement in the verse: “It shall not be eaten, because it is sacred,” that the verse comes to place a negative mitzva of eating on whatever has been rendered disqualified in the sacred place. In other words, this verse teaches a general halakha that one who eats from offerings that have been disqualified in the Temple transgresses a negative mitzva and is liable to be flogged. It teaches nothing with regard to a prohibition against deriving benefit.
מיבעי ליה לכדר׳ אלעזר – ליתן לא תעשה דאי מושרפת לא הוה ידעינן ביה איסור לאו למלקות.
כל שבקודש פסול – מדכתיב כי קודש הוא יתירה לרבות על שאר פסולי קדשי קדשים בלאו כגון פיגול ויוצא ונשפך דמו.
ומקשים: והאי [ופסוק זה] ״לא יאכל״ להכי [לכך] לדבר זה הוא דאתא [שבא] ללמד? האי [דבר זה] מיבעי ליה [נצרך לו] לכדר׳ אלעזר, שאמר ר׳ אלעזר: ״לא יאכל כי קדש הוא״ — משמע כל שבקדש פסול, כל דבר שנפסל בתוך הקודש בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו.
The Gemara challenges: And did this phrase: “It shall not be eaten,” come to teach this prohibition against deriving benefit? This phrase is needed to teach in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar said with regard to the statement in the verse: “It shall not be eaten, because it is sacred,” that the verse comes to place a negative mitzva of eating on whatever has been rendered disqualified in the sacred place. In other words, this verse teaches a general halakha that one who eats from offerings that have been disqualified in the Temple transgresses a negative mitzva and is liable to be flogged. It teaches nothing with regard to a prohibition against deriving benefit.
הכל
(7) אָמַר אַבָּיֵי לְעוֹלָם מִקְרָא קַמָּא וְאֵיפוֹךְ דְּלִיכְתּוֹב בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף וְלָא בָּעֵי לֹא תֵאָכֵל מָה תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תֵאָכֵל אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְגוּפוֹ דְּנָפְקָא לֵיהּ מִדְּרַבִּי אֶלְעָזָר תְּנֵהוּ עִנְיָן לְכׇל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה וְאִם אֵינוֹ עִנְיָן לַאֲכִילָה תְּנֵהוּ עִנְיָן לְאִיסּוּר הֲנָאָה.
Abaye said: Actually, derive this halakha from the first verse cited by Rabbi Yehoshua ben Levi: “And any sin-offering, of which any of the blood is brought into the tent of meeting to make atonement in the sacred place, shall not be eaten; it shall be burnt with fire” (Leviticus 6:23). And reverse the construct of his exposition. Let the verse write: “It shall be burnt with fire,” and it will not need to write: “Shall not be eaten.” For what purpose then does the verse state: “It shall not be eaten”? If it does not apply to the subject matter itself, as that was already derived from the statement of Rabbi Elazar that whatever has been rendered disqualified in the sacred place may not be eaten, apply it to all other prohibitions in the Torah, including leavened bread on Passover and a stoned ox. And if it does not apply to the prohibition against eating, which is written explicitly, then apply it to the prohibition of deriving benefit.
Abaye said: Actually, derive this halakha from the first verse cited by Rabbi Yehoshua ben Levi: “And any sin-offering, of which any of the blood is brought into the tent of meeting to make atonement in the sacred place, shall not be eaten; it shall be burnt with fire” (Leviticus 6:23). And reverse the construct of his exposition. Let the verse write: “It shall be burnt with fire,” and it will not need to write: “Shall not be eaten.” For what purpose then does the verse state: “It shall not be eaten”? If it does not apply to the subject matter itself, as that was already derived from the statement of Rabbi Elazar that whatever has been rendered disqualified in the sacred place may not be eaten, apply it to all other prohibitions in the Torah, including leavened bread on Passover and a stoned ox. And if it does not apply to the prohibition against eating, which is written explicitly, then apply it to the prohibition of deriving benefit.
מקרא קמא – וכל חטאת ולאו מבאש תשרף דאיצטריך לומר שישרף בעזרה אלא מלא תאכל ליכתוב באש תשרף אלמא לאו בר אכילה הוא וממילא נפקא לן ביה נמי איסור לאו מהא דרבי אלעזר דמפיק מלא יאכל כי קודש הוא כל פסולי קדשים.
שאנו לומדים ממנו הלכה כללית, שכל דבר של קודש שחל בו פסול, האוכלו עובר בלאו ולוקה, אמר אביי: לעולם תלמד הלכה זו מקרא קמא [מהמקרא הראשון] שדרש ר׳ יהושע בן לוי ״כל חטאת אשר יובא מדמה לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף״, ואיפוך [והפוך] את מבנה הדרשה, וכך צריך להבינה כעת: דליכתוב [שיכתוב] המקרא ״באש תשרף״, ולא בעי [יצטרכו] לכתוב ״לא תאכל״, מה תלמוד לומר ״לא תאכל״ — אם אינו ענין לגופו, דנפקא ליה [שיוצא לו, שלמד] מדברי ר׳ אלעזר שכל דבר שנפסל בקדש ממילא אסור באכילה, תנהו ענין לכל איסורין שבתורה. ואם אינו ענין לאכילה שנאסרה במפורש תנהו ענין לאיסור הנאה.
Abaye said: Actually, derive this halakha from the first verse cited by Rabbi Yehoshua ben Levi: “And any sin-offering, of which any of the blood is brought into the tent of meeting to make atonement in the sacred place, shall not be eaten; it shall be burnt with fire” (Leviticus 6:23). And reverse the construct of his exposition. Let the verse write: “It shall be burnt with fire,” and it will not need to write: “Shall not be eaten.” For what purpose then does the verse state: “It shall not be eaten”? If it does not apply to the subject matter itself, as that was already derived from the statement of Rabbi Elazar that whatever has been rendered disqualified in the sacred place may not be eaten, apply it to all other prohibitions in the Torah, including leavened bread on Passover and a stoned ox. And if it does not apply to the prohibition against eating, which is written explicitly, then apply it to the prohibition of deriving benefit.
הכל
(8) אִי מָה כָּאן בִּשְׂרֵיפָה אַף כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה בִּשְׂרֵיפָה אָמַר קְרָא הַנּוֹתָר הַנּוֹתָר בִּשְׂרֵיפָה וְאֵין כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה בִּשְׂרֵיפָה.
The Gemara asks: Lest one say that the verse indicates that just as here, the leftover sacrificial meat is disposed of with burning, so too, all the prohibited items in the Torah, from which one may not benefit, must be disposed of with burning, therefore the verse said: “You shall burn the leftover,” indicating that the leftover sacrificial meat must be disposed of with burning; however, all other prohibited items in the Torah need not be disposed of with burning.
The Gemara asks: Lest one say that the verse indicates that just as here, the leftover sacrificial meat is disposed of with burning, so too, all the prohibited items in the Torah, from which one may not benefit, must be disposed of with burning, therefore the verse said: “You shall burn the leftover,” indicating that the leftover sacrificial meat must be disposed of with burning; however, all other prohibited items in the Torah need not be disposed of with burning.
והרי אפשר להקשות: אי [או] אולי נאמר מה כאן בשריפה, אף כל איסורין שבתורה בשריפה. אמר קרא [המקרא] ״הנותר״ — הנותר בשריפה, ואין כל שאר איסורין שבתורה בשריפה.
The Gemara asks: Lest one say that the verse indicates that just as here, the leftover sacrificial meat is disposed of with burning, so too, all the prohibited items in the Torah, from which one may not benefit, must be disposed of with burning, therefore the verse said: “You shall burn the leftover,” indicating that the leftover sacrificial meat must be disposed of with burning; however, all other prohibited items in the Torah need not be disposed of with burning.
הכל
(9) אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי וְאֵימָא לְיַחוֹדֵי לֵיהּ לָאו לְגוּפֵיהּ הוּא דַּאֲתָא דְּאִי מִדְּרַבִּי אֶלְעָזָר אֵין לוֹקִין עַל לָאו שֶׁבִּכְלָלוֹת.
Rav Pappa said to Abaye: And why do you hold that the phrase: “You shall not eat,” describing the sin-offering that was sacrificed inside the Sanctuary, is not needed for other purposes? Say that this expression comes in order to designate a negative mitzva for this prohibition itself. As, if this prohibition were derived only from the source quoted by Rabbi Elazar, there will be a prohibition to eat the meat of the sin-offering whose blood was brought into the sanctuary; however, one would not be liable to be flogged for violating it, because one is not flogged for violating a negative mitzva stated in general terms. One is not flogged for violating a negative mitzva that contains several different prohibitions, such as this one, which refers to all disqualified offerings. This is because the negative mitzva is formulated too broadly. Therefore, it is possible to say that when the Torah states: “You shall not eat” with regard to this issue, it is teaching that there is a particular prohibition here and that one is flogged for violating it. If so, the verse cannot indicate a general prohibition against deriving benefit.
Rav Pappa said to Abaye: And why do you hold that the phrase: “You shall not eat,” describing the sin-offering that was sacrificed inside the Sanctuary, is not needed for other purposes? Say that this expression comes in order to designate a negative mitzva for this prohibition itself. As, if this prohibition were derived only from the source quoted by Rabbi Elazar, there will be a prohibition to eat the meat of the sin-offering whose blood was brought into the sanctuary; however, one would not be liable to be flogged for violating it, because one is not flogged for violating a negative mitzva stated in general terms. One is not flogged for violating a negative mitzva that contains several different prohibitions, such as this one, which refers to all disqualified offerings. This is because the negative mitzva is formulated too broadly. Therefore, it is possible to say that when the Torah states: “You shall not eat” with regard to this issue, it is teaching that there is a particular prohibition here and that one is flogged for violating it. If so, the verse cannot indicate a general prohibition against deriving benefit.
הא אין לוקין על לאו שבכללות – הקשה הר״ר אליעזר ממיץ דבאלו הן הלוקין (מכות יג.) אמר דלאו דנותר ופיגול הוה בכלל הלוקין ואמאי והא לאו שבכללות הוא ותירץ דלגבי נותר שמפורש בהדיא דכתיב ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא לא חשיב לאו שבכללות ופיגול נמי גמרינן עון עון מנותר אך קשה דבפרק בתרא דמכות (דף יז: יח.) גבי זר שאכל עולה לפני זריקה לוקה חמש פריך ולילקי נמי מדרבי אלעזר דאמר כל שבקודש פסול ומאי קושיא והא לאו שבכללות הוא.
אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: מדוע סבור אתה ש״לא תאכל״ האמור בחטאת חיצונה שהוכנסה לפנים אינו נחוץ לענינו? ואימא ליחודי ליה לאו לגופיה הוא דאתא [ואמור שביטוי זה כדי לייחד לאיסור זה לאו מיוחד לצורך עצמו הוא שבא], שהרי לא למדנו קודם איסור מפורש ומיוחד באכילת חטאת זו, ודבר זה בא הכתוב ללמדנו. דאי [שאם] ללמוד איסור זה רק מדברי ר׳ אלעזר, הרי איסור אכילת בשר חטאת שנכנס דמה לקודש אף שיש בו מצוות לא תעשה — אין לוקים עליו, כי הכלל הוא ש״אין לוקין על לאו שבכללות״, שכל איסור לאו הכולל דינים רבים כגון זה שנכללו בו כל הפסולים — אין לוקים כאשר עוברים עליו, שאין האיסור מפורש די צורכו. ולכן אפשר לומר ש״לא תאכל״ שנאמר לענין זה בא לומר שיש כאן איסור מיוחד ולוקים עליו, ואם כן — אין כאן יתור.
Rav Pappa said to Abaye: And why do you hold that the phrase: “You shall not eat,” describing the sin-offering that was sacrificed inside the Sanctuary, is not needed for other purposes? Say that this expression comes in order to designate a negative mitzva for this prohibition itself. As, if this prohibition were derived only from the source quoted by Rabbi Elazar, there will be a prohibition to eat the meat of the sin-offering whose blood was brought into the sanctuary; however, one would not be liable to be flogged for violating it, because one is not flogged for violating a negative mitzva stated in general terms. One is not flogged for violating a negative mitzva that contains several different prohibitions, such as this one, which refers to all disqualified offerings. This is because the negative mitzva is formulated too broadly. Therefore, it is possible to say that when the Torah states: “You shall not eat” with regard to this issue, it is teaching that there is a particular prohibition here and that one is flogged for violating it. If so, the verse cannot indicate a general prohibition against deriving benefit.
הכל
(10) אֶלָּא אָמַר רַב פָּפָּא מֵהָכָא {ויקרא ז׳:י״ט} וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכׇל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יֵאָכֵל מַה תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יֵאָכֵל.
Rather, this suggestion should be rejected, and Rav Pappa said that one derives this halakha from here: “And the flesh that touches any impure thing shall not be eaten; it shall be burnt with fire. And as for the flesh, every one that is pure may eat of it” (Leviticus 7:19). As there is no need for the verse to state: “It shall not be eaten,” what does it mean when the verse states: “It shall not be eaten”?
Rather, this suggestion should be rejected, and Rav Pappa said that one derives this halakha from here: “And the flesh that touches any impure thing shall not be eaten; it shall be burnt with fire. And as for the flesh, every one that is pure may eat of it” (Leviticus 7:19). As there is no need for the verse to state: “It shall not be eaten,” what does it mean when the verse states: “It shall not be eaten”?
אלא יש לדחות מה שאמרנו, ורב פפא לומד דבר זה מהכא [מכאן]: שנאמר ״והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף והבשר כל טהור יאכל בשר״ (ויקרא ז, יט), שאין תלמוד לומר ״לא יאכל״ כפי שיבואר, ומה תלמוד לומר ״לא יאכל״?
Rather, this suggestion should be rejected, and Rav Pappa said that one derives this halakha from here: “And the flesh that touches any impure thing shall not be eaten; it shall be burnt with fire. And as for the flesh, every one that is pure may eat of it” (Leviticus 7:19). As there is no need for the verse to state: “It shall not be eaten,” what does it mean when the verse states: “It shall not be eaten”?
הכל
(11) אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְגוּפוֹ דְּהָא נָפְקָא לֵיהּ מִקַּל וָחוֹמֶר מִמַּעֲשֵׂר הַקַּל וּמָה מַעֲשֵׂר הַקַּל אָמְרָה תּוֹרָה {דברים כ״ו:י״ד} לֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא בְּשַׂר קֹדֶשׁ חָמוּר לֹא כׇּל שֶׁכֵּן.
If it does not refer to the subject matter itself, as that can be derived by means of an a fortiori inference from the second tithe, the halakhot of which are more lenient than those of offerings, then it must refer to something else. As it is possible to say: If with regard to the second tithe, which is more lenient because it does not have the status of an offering, the Torah said that when one recites the confession over the tithes, when destroying the tithes remaining in one’s possession that had not yet been given to the appropriate recipient, he says: “I have not eaten from it in my mourning, neither have I removed it while impure” (Deuteronomy 26:14), indicating that it is prohibited for one to remove tithes while impure, then with regard to consecrated meat, which is more stringent, all the more so is it not clear that it may not be eaten while a person is impure?
If it does not refer to the subject matter itself, as that can be derived by means of an a fortiori inference from the second tithe, the halakhot of which are more lenient than those of offerings, then it must refer to something else. As it is possible to say: If with regard to the second tithe, which is more lenient because it does not have the status of an offering, the Torah said that when one recites the confession over the tithes, when destroying the tithes remaining in one’s possession that had not yet been given to the appropriate recipient, he says: “I have not eaten from it in my mourning, neither have I removed it while impure” (Deuteronomy 26:14), indicating that it is prohibited for one to remove tithes while impure, then with regard to consecrated meat, which is more stringent, all the more so is it not clear that it may not be eaten while a person is impure?
אם אינו ענין לגופו דאתי בקל וחומר ממעשר – ואם תאמר והא איצטריך לרביעי בקודש כדאמרינן בפרק קמא (פסחים יט.) וי״ל דלא ליכתוב לא יאכל אלא ישרף.
בשר קדש שנטמא כהן האוכלו לוקה ואינו חייב כרת אבל אם הוא היה טמא ואכל בשר קדש הרי הוא חייב כרת ובמעשר שני בין שהמעשר טמא והאוכל טהור בין שהמעשר טהור והאוכל טמא לוקה והוא שיאכלנו בירושלים קודם פדיון:
ומה מעשר הקל אמרה תורה לא בערתי ממנו בטמא קדש חמור לא כל שכן – ואע״ג דמהאי קרא לא שמעינן דהא ודוי הוא ולא אזהרה ואצטריכי לקראי דבשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו וכתיב לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך כלומר מה שהתרתי לך בההו׳ שעריך כאן לא תוכל לאכול. ותו דמההוא קרא גופיה נפקא לן אוכל קדש בטומאה דהא כתיב ביה נדריך ולא הוה צריך לא ק״ו ולא ג״ש דכי היכי דכתיב במעשר כתי׳ בקדשים. אפי״ה משום דבהאי קרא כתיב בהדי׳ טומאת מעשר נסיב ליה לדוגמא וגלוי מלתא בעלמא הוא:
אם אינו ענין לגופו, דהא נפקא ליה [שהרי יוצא לו נלמד] מקל וחומר ממעשר הקל. שכן אפשר לומר: מה מעשר הקל בדיניו, שאינו נחשב מן הקודשים, אמרה תורה שבשעת וידוי המעשר, בשעה שמבערים מן הבית את המעשר שלא ניתן, יש לומר ״לא אכלתי באוני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא״ (דברים כו, יד), משמע שאף מעשר אסור לבערו בטומאה. בשר קדש שהוא חמור, לא כל שכן שאין לאוכלו בטומאה?!
If it does not refer to the subject matter itself, as that can be derived by means of an a fortiori inference from the second tithe, the halakhot of which are more lenient than those of offerings, then it must refer to something else. As it is possible to say: If with regard to the second tithe, which is more lenient because it does not have the status of an offering, the Torah said that when one recites the confession over the tithes, when destroying the tithes remaining in one’s possession that had not yet been given to the appropriate recipient, he says: “I have not eaten from it in my mourning, neither have I removed it while impure” (Deuteronomy 26:14), indicating that it is prohibited for one to remove tithes while impure, then with regard to consecrated meat, which is more stringent, all the more so is it not clear that it may not be eaten while a person is impure?
הכל
(12) וְכִי תֵּימָא אֵין מַזְהִירִין מִן הַדִּין הֶקֵּישָׁא הוּא דִּכְתִיב {דברים י״ב:י״ז} לֹא תוּכַל לֶאֱכוֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירוֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ ובכורות בְּקָרְךָ וְגוֹ׳.
And if you say that there is a general principle that we do not warn, i.e., we may not deduce a prohibition, through logical derivation alone, then one could respond that his issue is not only derived through an a fortiori inference; rather, it is also derived from an analogy based on a juxtaposition. As it is written: “You may not eat within your gates the tithe of your grain, or of your wine, or of your oil, or the firstborn of your herd or of your flock, nor any of your vows which you have vowed, nor your voluntary offerings, nor the offering of your hand” (Deuteronomy 12:17). Since the verse itself juxtaposes tithes to offerings, it indicates that there is a prohibition with regard to offerings just as there is with regard to tithes.
And if you say that there is a general principle that we do not warn, i.e., we may not deduce a prohibition, through logical derivation alone, then one could respond that his issue is not only derived through an a fortiori inference; rather, it is also derived from an analogy based on a juxtaposition. As it is written: “You may not eat within your gates the tithe of your grain, or of your wine, or of your oil, or the firstborn of your herd or of your flock, nor any of your vows which you have vowed, nor your voluntary offerings, nor the offering of your hand” (Deuteronomy 12:17). Since the verse itself juxtaposes tithes to offerings, it indicates that there is a prohibition with regard to offerings just as there is with regard to tithes.
אין מזהירין – מדין קל וחומר אף על פי שאדם דן קל וחומר מעצמו אינה אזהרה ללאו במסכת מכות (דף ה:) נפקא לן.
היקשא הוא – ולאו קל וחומר דאיתקש נדריך ונדבותיך דהיינו שלמים למעשר דגן דכתיב ביה לא בערתי ממנו בטמא ותייתי לן מינה דאף קדשים לא יאכלו בטומאה ולא בערתי ממנו בטמא אע״ג דוידוי בעלמא הוא ואינו לאו הא נפקא לן ביה איסור לאו ביבמות בהערל מהאי קרא דלא תוכל לאכול בשעריך ולהלן הוא אומר בפסולי המוקדשים שנפדו (דברים טו) בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו טמא וטהור אוכלין בקערה אחת יש כאן טומאת בשר לטהור וטומאת הגוף לטמא וקא אמר רחמנא גבי מעשר וקדשים ההוא בשעריך דשראי לך ביה טומאה התם בפסולי המוקדשין הכא לא תאכל.
הקישא הוא – תימה אמאי קרי ליה הקישא תיפוק ליה דקודש כתיב בהדיא בקרא ובכורות בקרך וצאנך ואזהרה למעשר נמי יליף מהאי קרא וי״ל דצריך הקישא משום איסור הנאה דלא תוקי קרא דוהבשר לאיסור הנאה שיהא בלאו דבפ׳ שני דשבת (שבת כה.) לא ילפי׳ איסור הנאה בשמן קדש שנטמא אלא ממעשר.
דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך – האי לא חשיב לאו שבכללות מדלא כתיב מעשר דגנך ובכורות בקרך לא תוכל לאכלם ש״מ ליחודי לאו אכל חד דכתי׳ בקרא אתא.
בד״ה היקשא הוא כו׳ דלא תוקי קרא דוהבשר לאיסור הנאה שיהא בלאו כו׳ עכ״ל רצה לומר דמבאש תשרף דכתיב ביה לא הוה ידעינן אלא איסור הנאה בעלמא בטמא ולכך אצטריך לא יאכל יתירא תנהו ענין ללאו לאיסור הנאה לגופיה בטמא אבל השתא דידעינן לאו לאיסור הנאה בטמא מהיקשא דלא תוכל לאכול וגו׳ כדאמרי׳ פ״ב דשבת ע״כ לא יאכל אתא באם אינו ענין לכל איסורין שבתורה לאו לאיסור הנאה וק״ק לפ״ז לעיל בקרא דחטאת חיצונה ובקרא דנותר דבעי לאוקמא לכל איסורין שבתורה לאו לאיסורי הנאה אימא דאתי לגופיה ללאו לאיסור הנאה מיהו בהאי קרא דנותר בלאו הכי קשה דבלאו הא דאר״א לא יאכל כי קודש הם כל שבקודש כו׳ איכא לאקשויי דאימא לגופיה בנותר ללאו לאיסור אכילה אתי אלא דניחא ליה למפרך מהאמת וק״ל:
בד״ה דכתיב לא תוכל כו׳ מדלא כתיב מעשר דגנך ובכורות בקרך לא תוכל לאכלם ש״מ כו׳ עכ״ל לכאורה נראה מדבריהם דה״ל למכתב כל הפרטים כדכתיבי אלא דה״ל לכוללם שוב למכתב לא תוכל לאוכלם אבל בפרק ואלו הן הלוקין גמרא ערוכה היא בענין אחר דקאמר אלא קרא יתירא הוא מכדי כתיב ואכלת לפני ה׳ אלהיך במקום וגו׳ לכתוב רחמנא לא תוכל לאוכלם מיהדר מיפרש בהו רחמנא ל״ל אלא ליחודי להו לאוי לכל חד וחד וע״ש בפרש״י ותוס׳ וק״ל:
וכי תימא [ואם תאמר] הלוא קיים הכלל ש״אין מזהירין מן הדין״ כלומר אין ללמוד אזהרת לא תעשה בדרך קל וחומר בלבד. ואולם דבר זה אינו רק קל וחומר אלא הקישא [היקש השוואה] הוא שהושווה במפורש, דכתיב [שנאמר]: ״לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך ותירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדור ונדבותיך ותרומת ידך״ (דברים יב, יז), הרי שהכתוב עצמו משווה את המעשר עם כמה מיני קרבנות (״נדריך ונדבותיך״), וכיון שכך, יכולים היטב ללמוד אזהרת לאו מדין המעשר.
And if you say that there is a general principle that we do not warn, i.e., we may not deduce a prohibition, through logical derivation alone, then one could respond that his issue is not only derived through an a fortiori inference; rather, it is also derived from an analogy based on a juxtaposition. As it is written: “You may not eat within your gates the tithe of your grain, or of your wine, or of your oil, or the firstborn of your herd or of your flock, nor any of your vows which you have vowed, nor your voluntary offerings, nor the offering of your hand” (Deuteronomy 12:17). Since the verse itself juxtaposes tithes to offerings, it indicates that there is a prohibition with regard to offerings just as there is with regard to tithes.
הכל
(13) מָה תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יֵאָכֵל אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְגוּפוֹ תְּנֵהוּ עִנְיָן לְכׇל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה וְאִם אֵינוֹ עִנְיָן לַאֲכִילָה תְּנֵהוּ עִנְיָן לַהֲנָאָה.
The Gemara continues explaining Rav Pappa’s opinion: For what purpose then does the verse state: “It shall not be eaten” with regard to impure consecrated meat? If it does not apply to the subject matter of this verse itself, as that prohibition is derived from the second tithe, then apply it to the matter of all prohibited items in the Torah. And if it does not apply to the prohibition against eating, since that is clear, apply it to the prohibition of deriving benefit.
The Gemara continues explaining Rav Pappa’s opinion: For what purpose then does the verse state: “It shall not be eaten” with regard to impure consecrated meat? If it does not apply to the subject matter of this verse itself, as that prohibition is derived from the second tithe, then apply it to the matter of all prohibited items in the Torah. And if it does not apply to the prohibition against eating, since that is clear, apply it to the prohibition of deriving benefit.
ואם כן מה תלמוד לומר ״לא יאכל״ הכתוב לענין טומאת בשר קודש? אם אינו ענין לגופו שהרי כבר למדנו דבר זה ממעשר, תנהו ענין לכל איסורין שבתורה. ואם אינו ענין לאכילה שאנו יודעים איסורה בכל מקרה, תנהו ענין לאיסור הנאה.
The Gemara continues explaining Rav Pappa’s opinion: For what purpose then does the verse state: “It shall not be eaten” with regard to impure consecrated meat? If it does not apply to the subject matter of this verse itself, as that prohibition is derived from the second tithe, then apply it to the matter of all prohibited items in the Torah. And if it does not apply to the prohibition against eating, since that is clear, apply it to the prohibition of deriving benefit.
הכל
(14) אִי מָה כָּאן בִּשְׂרֵיפָה אַף כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה בִּשְׂרֵיפָה אָמַר קְרָא הַנּוֹתָר הַנּוֹתָר בִּשְׂרֵיפָה וְאֵין כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה בִּשְׂרֵיפָה.
And if you say: Lest one say that the verse indicates that just as here, the meat that became impure in the Temple is disposed of with burning, so too, all the prohibited items in the Torah must be disposed of with burning, therefore the verse said: “The leftover,” indicating that the leftover sacrificial meat must be disposed of with burning; however, all other prohibited items in the Torah need not be disposed of with burning.
And if you say: Lest one say that the verse indicates that just as here, the meat that became impure in the Temple is disposed of with burning, so too, all the prohibited items in the Torah must be disposed of with burning, therefore the verse said: “The leftover,” indicating that the leftover sacrificial meat must be disposed of with burning; however, all other prohibited items in the Torah need not be disposed of with burning.
ואם תאמר: אי [או] אולי נאמר מה כאן בבשר שנפסל במקדש דינו בשריפה, אף כל איסורין שבתורה יהא דינם בשריפה, על כן אמר קרא [המקרא] ״הנותר״ — משמעו בהדגשה ללמד: הנותר נידון בשריפה, ואין כל שאר איסורין שבתורה בשריפה.
And if you say: Lest one say that the verse indicates that just as here, the meat that became impure in the Temple is disposed of with burning, so too, all the prohibited items in the Torah must be disposed of with burning, therefore the verse said: “The leftover,” indicating that the leftover sacrificial meat must be disposed of with burning; however, all other prohibited items in the Torah need not be disposed of with burning.
הכל
(15) אֲמַר לי׳ לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי וְאֵימָא לַעֲבוֹר עָלָיו בִּשְׁנֵי לָאוִין לָאו מִי אָמַר אַבָּיֵי גאָכַל פּוּטִיתָא לוֹקֶה אַרְבַּע.
Ravina said to Rav Ashi: And say that this expression: “It shall not be eaten,” comes to teach not the prohibition against deriving benefit, but rather that one who transgresses this negative mitzva violates two prohibitions. And there is precedent for such an explanation, as didn’t Abaye say with regard to a parallel case: If one ate a small water creature [putita], he is flogged with four sets of lashes because one violates four prohibitions when eating such a creature? Two of these prohibitions are found in the verse that discusses all types of creeping animals: “You shall not make yourselves detestable with any swarming thing that swarms, neither shall you make yourselves impure with them, that you should be defiled by them” (Leviticus 11:43). A third prohibition applies to creeping animals that live in the water, as the verses say: “And all that have neither fins nor scales…They shall be a detestable thing unto you; you shall not eat of their flesh” (Leviticus 11:10–11). A fourth prohibition is cited in the verse: “And whatever does not have fins and scales you shall not eat; it is impure unto you” (Deuteronomy 14:10).
Ravina said to Rav Ashi: And say that this expression: “It shall not be eaten,” comes to teach not the prohibition against deriving benefit, but rather that one who transgresses this negative mitzva violates two prohibitions. And there is precedent for such an explanation, as didn’t Abaye say with regard to a parallel case: If one ate a small water creature [putita], he is flogged with four sets of lashes because one violates four prohibitions when eating such a creature? Two of these prohibitions are found in the verse that discusses all types of creeping animals: “You shall not make yourselves detestable with any swarming thing that swarms, neither shall you make yourselves impure with them, that you should be defiled by them” (Leviticus 11:43). A third prohibition applies to creeping animals that live in the water, as the verses say: “And all that have neither fins nor scales…They shall be a detestable thing unto you; you shall not eat of their flesh” (Leviticus 11:10–11). A fourth prohibition is cited in the verse: “And whatever does not have fins and scales you shall not eat; it is impure unto you” (Deuteronomy 14:10).
ערך פטתא
פטתא – א(עירובין כח. פסחים כד. מכות יז.) אכל פוטיתא לוקה ד׳ וסימניך תאל״ת. פי׳ ת׳ תאכלו ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו זה הפסוק בדגים וכתיב בשרצים אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם הוו להו תרי א׳ אל תשקצו ב׳ לא תטמאו וכתיב השרץ השורץ סתם לא שנא דים ולא שלא דיבשה הני שלשה דויקרא בסוף ויהי ביום השמיני וא׳ במשנה תורה בפרשת ראה אנכי וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו פי׳ פוטיתא דג טמא והוא גוריתא נמלה לוקה חמש כולם בפ׳ אחרונה דויהי ביום השמיני ואלה הם לא יאכלו לא תאכלום לא תשקצו לא תטמאו ולא תטמאו.
א. [איין פיש.]
אכל פוטיתא – שרץ המים.
לוקה ארבע – חד לאו בשרץ המים בתורת כהנים דהוא ספר ויקרא וחד במשנה תורה ושני לאוין כתובים בתורת כהנים בשקצים סתם לא תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהן והכא לא כתיב על הארץ ומשמע בין שרץ המים ובין שרץ הארץ הרי ארבע.
יש באיסור שרצים לאוין האמורים בשרץ סתם מלבד האמורים בפרטיהם ר״ל בשרץ המים ובשרץ העוף ובשרץ הארץ והאוכל לוקה על הכלל ולוקה על הפרט מעתה אכל פוטיתא שהוא שרץ המים לוקה ארבע נמלה שהוא שרץ הארץ לוקה חמש צרעה שהוא שרץ העוף ושרץ הארץ לוקה שש ודבר זה מבולבל הרבה ביד מפרשים וענין זה עם מה שיראה בסוגיא זו שלוקין בעבירה אחת שתים או שלש מלקיות לפי ענין הלאוין כל זמן שאין לנו במה נדרוש הלאוין הא כל שיש לנו מקום לדרשן דורשין ואין אומרין שהוא בא לעבור עליו בשני לאוין כבר ביארנו הכל בארוכה בשלישי של מכות וכן ענין לאו שבכללות ביארנו בכדי היכולת בתשיעי של מציעא:
אכל פוטיתא לוקה ארבע – הוא שרץ המים ולוקה ארבע חד בת״כ דכתיב ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו. וחד במשנה תורה וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו. ותרי דכתיבי סתמא בת״כ דקאי אכלהו אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם הרי ארבע:
אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: ואימא [ואמור] שביטוי זה ״לא יאכל״ שאינו צריך לגופו, לא בא ללמדנו לדבר אחר אלא לעבור עליו בשני לאוין, כלומר ללמדנו שבאיסור זה עצמו יש לא רק מצות לא תעשה אחת, אלא שתים הן. ויש לנו ראיה שיש הבדל אם נאמר רק לאו אחד או שני לאוין בנושא כלשהו. לאו מי [האם לא] אמר אביי כגון זה: אכל פוטיתא (שרץ מים קטן) — לוקה ארבע פעמים. משום שיש ארבעה איסורי לאו החלים על שרץ המים, שניים מהם בפסוק ״אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם״ (ויקרא יא, מג) האמורים בכל מיני שרצים. וכן האמור בשרץ המים ״וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת... ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו״ (ויקרא יא, י—יא), וכן ״וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו טמא הוא לכם״ (דברים יד, י).
Ravina said to Rav Ashi: And say that this expression: “It shall not be eaten,” comes to teach not the prohibition against deriving benefit, but rather that one who transgresses this negative mitzva violates two prohibitions. And there is precedent for such an explanation, as didn’t Abaye say with regard to a parallel case: If one ate a small water creature [putita], he is flogged with four sets of lashes because one violates four prohibitions when eating such a creature? Two of these prohibitions are found in the verse that discusses all types of creeping animals: “You shall not make yourselves detestable with any swarming thing that swarms, neither shall you make yourselves impure with them, that you should be defiled by them” (Leviticus 11:43). A third prohibition applies to creeping animals that live in the water, as the verses say: “And all that have neither fins nor scales…They shall be a detestable thing unto you; you shall not eat of their flesh” (Leviticus 11:10–11). A fourth prohibition is cited in the verse: “And whatever does not have fins and scales you shall not eat; it is impure unto you” (Deuteronomy 14:10).
הכל
(16) נְמָלָה לוֹקֶה חָמֵשׁ
Similarly, if one ate an ant, he is flogged with five sets of lashes, two sets for the previously mentioned prohibitions of eating a creeping animal, a third based on the verse: “And every creeping thing that swarms upon the earth is a detestable thing; it shall not be eaten” (Leviticus 11:41), and a fourth based on the verse: “All creeping things that swarm upon the earth, them you shall not eat; for they are a detestable thing” (Leviticus 11:42). A fifth prohibition is stated in the verse: “You shall not make yourselves impure through every creeping thing that swarms upon the earth” (Leviticus 11:44).
Similarly, if one ate an ant, he is flogged with five sets of lashes, two sets for the previously mentioned prohibitions of eating a creeping animal, a third based on the verse: “And every creeping thing that swarms upon the earth is a detestable thing; it shall not be eaten” (Leviticus 11:41), and a fourth based on the verse: “All creeping things that swarm upon the earth, them you shall not eat; for they are a detestable thing” (Leviticus 11:42). A fifth prohibition is stated in the verse: “You shall not make yourselves impure through every creeping thing that swarms upon the earth” (Leviticus 11:44).
נמלה – שהוא שרץ הארץ.
לוקה חמש – הני תרי דסתם שרצים וחד וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל וחד לכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם וחד ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ.
נמלה לוקה חמש – הוא שרץ הארץ וכתיב בת״כ וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל עד כל מרבה רגלים בכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם. ולא תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ. ותרי דסתמא הא חמש:
אכל נמלה — לוקה חמש, שני הלאוין האמורים בכל שרץ, ועוד ״וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל״ (ויקרא יא, מא), וכן ״לכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם״ (ויקרא יא, מב), וכן ״ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרמש על הארץ (ויקרא יא, מד).
Similarly, if one ate an ant, he is flogged with five sets of lashes, two sets for the previously mentioned prohibitions of eating a creeping animal, a third based on the verse: “And every creeping thing that swarms upon the earth is a detestable thing; it shall not be eaten” (Leviticus 11:41), and a fourth based on the verse: “All creeping things that swarm upon the earth, them you shall not eat; for they are a detestable thing” (Leviticus 11:42). A fifth prohibition is stated in the verse: “You shall not make yourselves impure through every creeping thing that swarms upon the earth” (Leviticus 11:44).
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
פסחים כד. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה פסחים כד., ר׳ חננאל פסחים כד., הערוך על סדר הש"ס פסחים כד., רש"י פסחים כד. – פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., תוספות פסחים כד., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה פסחים כד., בית הבחירה למאירי פסחים כד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהר"ם חלאווה פסחים כד. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים כד., מהרש"א חידושי הלכות פסחים כד., פני יהושע פסחים כד., גליון הש"ס לרע"א פסחים כד., פירוש הרב שטיינזלץ פסחים כד., אסופת מאמרים פסחים כד.
Pesachim 24a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 24a, R. Chananel Pesachim 24a, Collected from HeArukh Pesachim 24a, Rashi Pesachim 24a, Tosafot Pesachim 24a, Tosefot Rid Third Recension Pesachim 24a, Meiri Pesachim 24a, R. Moshe Chalava Pesachim 24a, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 24a, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 24a, Penei Yehoshua Pesachim 24a, Gilyon HaShas Pesachim 24a, Steinsaltz Commentary Pesachim 24a, Collected Articles Pesachim 24a