×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אֲמַר רָבָא: הִילְכְתָא, טָעַם, מְקַדֵּשׁ, וְטָעַם, מַבְדִּיל. וּמִי שֶׁלֹּא קִידֵּשׁ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מְקַדֵּשׁ וְהוֹלֵךְ כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת. מִי שֶׁלֹּא הִבְדִּיל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, מַבְדִּיל וְהוֹלֵךְ כָּל הַשַּׁבָּת כּוּלּוֹ.
Rava said: The halakha is that one who tasted food before kiddush may recite kiddush; and one who tasted food before havdala may recite havdala; and one who did not recite kiddush on Shabbat eve, at night, may recite kiddush any time during the entire day until the conclusion of Shabbat. Likewise, one who did not recite havdala at the conclusion of Shabbat may recite havdala any time during the entire week, i.e., during the first three days of the week, the time period called: After Shabbat.
ר׳ חננאלרש״ירשב״םתוספותמהר״ם חלאווהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אמר רבה הלכתא טעם מקדש טעם מבדיל ומי שלא קדש בערב שבת מקדש והולך כל היום ומי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל כל היום כמרימר דמתני להא שמעתא דרבא ליומיה.
כל השבת – כדאמרן לעיל עד יום רביעי.
כל השבת כולה – כדאמרן לעיל עד יום רביעי והכי קי״ל כרבא דאמר טעם מקדש ואם שכח ולא קידש מקדש למחר כל היום כולו וכן טעם מבדיל ואם לא הבדיל מבדיל והולך עד יום רביעי.
אמר רבא הילכתא טעם מקדש – וכן הלכה.
אייתינ׳ לי׳ שיכרא אמר חמרא מדינא הוא אבדיל וטעים מידי ודוקא להבדלה הוא דמבדילין אחמר מדינה אבל לקדושי לא. דאין מקדשין אלא על יין הראוי לנסך ע״ג המזבח וה״מ דלא קבע עלייהו אבל קבע עלייהו לית לן בה. ודוקא אשיכרא הוא דמברכין כל דקבע לעילוי׳ אבל אמיא ליכא מאן דאמר. והא דאמרי׳ דאין מקדשין אלא על היין כתבתי׳ בארוכה בבא בתרא פרק המוכר פירות בס״ד:
וש״מ אסור לו לאדם שיטעום כלום קוד׳ שיבדיל כלומ׳ אסור כל דאית לי׳ כוס להבדיל אבל אי לית לי׳ אינו אסור וכדאמרן לעיל דאם אין לו אלא כוס א׳ מניחו לאחר המזון ומשלשן כולן עליו ומדקתני הנכנס לביתו במוצאי שבת ש״מ דלאו דוקא ביושב ואוכל מבעוד יום אלא אפי׳ להתחיל שפיר דמי. ואמימר דבת טות מנהג חסידות נהג ורצה להחמיר על עצמו. ואייתינא ליה שיכרא ובת טות. ומינה שמעינן דאין מבדילין על הפת דדוקא קדוש אמרו אבל הבדלה לא אמרו והדין נותן דשאני קדוש דכיון דאין קדוש אלא במקום סעודה שפיר דמי לקדושי אריפתא אבל הבדלה דאינה מתורת סעודה לא. וכן דעת כל הגאונים ז״ל:
המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא – וא״ת והא אמרי׳ במס׳ יומא כמה ישתה ויהא חייב ב״ש אומרים כדי רביעית ובה״א מלא לוגמיו ופירשו התם בגמרא לא מלא לוגמיו ממש אלא כל שאלו יסלק לצד אחד יראה מלא לוגמיו והוינן בה אי הכי הוה לי׳ מקולי ב״ש ומחומרי ב״ה. אלמא שמעת מינה דמעיקרא כי הוי ס״ד דמלא לוגמיו ממש קאמר הוי לי׳ מחומרי ב״ש ומקולי ב״ש והו״ל מלא לוגמיו יתר מרביעי׳ וא״כ היכי בעינן הכא לטעימה מלא לוגמיו והא כולה כוס של ברכה לא הוי אלא כדי רביעית לפי׳ יש לפרש דהכא נמי לא מלא לוגמיו ממש אלא כל שאלו מסלקו לצד אחד ונראה כמלא לוגמיו. ואכתי איכא למידק דתנן במס׳ כלים ויש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם הקומץ את המנחה וקפני הקטרת והשותה מלא לוגמיו ביוה״כ וכיון דכל אדם משערין כמלא לוגמיו אפי׳ תימא דמסלקו לצד אחד קאמר הא איכא אינש דנפיש לי׳ מרביעי׳ והדר׳ קושיין לדוכתה. אלא יש לפרש דהכא לאו כל אדם בשלו קאמר אלא מלא לוגמיו של אדם בינוני ולא דמי ליוה״כ דהתם בהנאה תליא מילתא וכל אדם נהנה בשיעור שלו, והא דאמרי׳ מקדש לאו דוקא אלא ה״ה לכל מברך תדע דבריית׳ הכי תניא וטעימת יין בכל שהו ר׳ יהודה אומר מלא לוגמיו אלא דאיכא בינייהו דקדוש מקדש גופיה בעי למטעם כדעת הגאונים ז״ל ובשאר ברכות אפי׳ ינוקא נמי. מיהו דוקא בטעימת יין של בהמ״ז או של שאר ברכות דדכותה בעי׳ לוגמיו אבל בברכות הנהנין כל ששותה ונהנה סגי דלא בעי׳ רביעי׳ אלא לברך עליו לאחריו והרב ר׳ יצחק בן גיאות ז״ל שכתב בשם רבינו סעדי׳ גאון ז״ל שהמברך על היין או על המים צריך לטעום מלא לוגמיו אינו נראה כן. וכן דחה הרמב״ן ז״ל:
פרשב״ם בד״ה מקדש אשיכרא ואע״פ שהיה יין כו׳ עכ״ל דאי לאו [א] יין בעירו ה״ל שכר חמר מדינה והוה שרי לקדש עליו לכ״ע וק״ל:
תוס׳ בד״ה אמימר כו׳ ובט״ב כו׳ להבדיל אחר התענית כו׳ עכ״ל אע״ג דכבר עבר יום א׳ מבדילין כמ״ד דמבדיל עד רביעי וק״ל:
אמר רבא: הילכתא [הלכה] היא: מי שטעם לפני קידוש — מקדש, ומי שטעם לפני הבדלה — מבדיל, ומי שלא קידש בערב שבת — מקדש והולך כל היום של שבת כולו עד מוצאי שבת. מי שלא הבדיל במוצאי שבת — מבדיל והולך כל השבת (השבוע) כולו, כלומר, כל חלק השבוע שעדיין נחשב כאחרי השבת, שזהו עד יום רביעי.
Rava said: The halakha is that one who tasted food before kiddush may recite kiddush; and one who tasted food before havdala may recite havdala; and one who did not recite kiddush on Shabbat eve, at night, may recite kiddush any time during the entire day until the conclusion of Shabbat. Likewise, one who did not recite havdala at the conclusion of Shabbat may recite havdala any time during the entire week, i.e., during the first three days of the week, the time period called: After Shabbat.
ר׳ חננאלרש״ירשב״םתוספותמהר״ם חלאווהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֲמֵימָר פָּתַח לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא דְּרָבָא בְּהַאי לִישָׁנָא: אֲמַר רָבָא: הִילְכְתָא, טָעַם, מְקַדֵּשׁ; טָעַם, מַבְדִּיל. מִי שֶׁלֹּא קִידֵּשׁ בע״שבְּעֶרֶב שַׁבָּת, מְקַדֵּשׁ וְהוֹלֵךְ כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ. מִי שֶׁלֹּא הִבְדִּיל במוצ״שבְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, מַבְדִּיל וְהוֹלֵךְ כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ.

Ameimar began this teaching of Rava in this emended formulation: Rava said: The halakha is that one who tasted food before kiddush may recite kiddush; and one who tasted food before havdala may recite havdala; and one who did not recite kiddush on Shabbat eve, at night, may recite kiddush any time during the entire day. One who did not recite havdala at the conclusion of Shabbat may recite havdala any time during the entire day of Sunday, but no later.
תוספותמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמימר מתני לה כו׳ – בסוף מילתיה גרסינן מבדיל והולך כל היום כולו דאי לאו הכי היינו לישנא קמא והלכה כלישנא קמא דמבדיל עד רביעי בשבת כדאמר רבי חייא לעיל ובתשעה באב שחל להיות במוצ״ש נמי רגילין להבדיל אחר התענית וכן בסדר דרב עמרם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמימר פתח לה להא שמעתא דרבא בהאי לישנא [פתח ושנה את השמועה, ההלכה, הזו של רבא בלשון זו], אמר רבא הילכתא [הלכה]: טעם לפני קידוש — מקדש, טעם לפני הבדלה — מבדיל, מי שלא קידש בערב שבת — מקדש והולך כל היום כולו, מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל היום כולו ביום ראשון ולא בכל השבוע.
Ameimar began this teaching of Rava in this emended formulation: Rava said: The halakha is that one who tasted food before kiddush may recite kiddush; and one who tasted food before havdala may recite havdala; and one who did not recite kiddush on Shabbat eve, at night, may recite kiddush any time during the entire day. One who did not recite havdala at the conclusion of Shabbat may recite havdala any time during the entire day of Sunday, but no later.
תוספותמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמְרִי לֵיהּ מָר יָנוֹקָא וּמָר קַשִּׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא לְרַב אָשֵׁי: זִימְנָא חֲדָא אִיקְּלַע אֲמֵימָר לְאָתְרִין וְלָא הֲוָה לַן חַמְרָא. אַיְיתֵּינָא לֵיהּ שִׁיכְרָא וְלָא אַבְדֵּיל וּבָת טְוָות. לִמְחַר טְרַחְנָא וְאַיְיתֵּינָא לֵיהּ חַמְרָא, וְאַבְדֵּיל וּטְעֵים מִידִי. לְשָׁנָה תּוּ אִיקְּלַע לְאָתְרִין. לָא הֲוָה לַן חַמְרָא, אַיְיתֵּינָא שִׁיכְרָא. אֲמַר: אִי הָכִי, אחֲמַר מְדִינָה הוּא. אַבְדֵּיל וּטְעֵים מִידִי.

The Gemara relates that the Mar Yanuka, the younger Mar, and Mar Kashisha, the elder Mar, both sons of Rav Ḥisda, said to Rav Ashi: Once Ameimar happened to come to our place and we did not have wine for havdala. We brought him beer and he did not recite havdala, and he passed the night fasting, as it is prohibited to eat before havdala. The next day we exerted ourselves and brought him wine, and he recited havdala and tasted some food. The next year he again happened to come to our place. Once again we did not have wine and we brought him beer. He said: If so, if it is so difficult to obtain wine in your place, beer is the wine of the province. He recited havdala over the beer and tasted some food.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרשב״םבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פי׳ ובת טות לן אותה הלילה בלא אכילה. פי׳ חמר מדינה יין ששותין בני המדינה כולה והוא יינם ואין להם זולתו.
{בבלי פסחים קז ע״א} תנו רבנן אין מקדשין אלא על היין ואין מברכין אלא על היין1 אטו אשיכרא ואמיא לא2 מברכינן3 שהכל אלא אמר אביי הכי קתאני אין אומרין הבא כוס [של4] ברכה
1. כאן נוסף בדפוסים: ואין אומרים שירה אלא על היין.
2. לא: בעיתים (סי׳ קנ): מי לא.
3. מברכינן: דפוסים: מברכין.
4. של: גמ גמא, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים. חסר בכ״י א.
ערך בת דינא
בת דינאאבטל דינא (סנהדרין צה.) במעשה דסנחריב פי׳ לן הדין. בת טות (פסחים קז.) פי׳ לן בתענית (א״ב: בת טות פסוק בדניאל ו׳ תרגום לן בלילה ההוא והוא בת בליליא ההוא) בת בקלנבו (סנהדרין סג:) (א״ב: בעיר קלנבו ושמה על שם עבודה זרה):
א. [אובער נעכטיגען.]
ובת טוות – לן מעונה שלא אכל וקרא הוא בדניאל.
חמר מדינה – אין יין אחר בעיר הזאת כי אם שכר הלכך מבדילין בו וכן הלכה אבל מים לא איקרו חמר מדינה ואין מבדילין על המים אפילו היכא דליכא שכר ויין.
אע״פ שלא נתקנה הבדלה אלא ביין ועל הכוס מ״מ אם אין היין מצוי בעיר ורוב שתייתם בשכר הרי השכר אצלם חמר מדינה ומבדילין עליו אבל מים אפי׳ לא היה להם יין ואין שתייתם אלא במים אין מבדילין עליה כלל אלא סומכין על הבדלה שבתפלה וכן לענין ברכת המזון אע״פ שאין אומרין הבא כוס של ברכה לברך אלא על היין אם קבע סעודתו על השכר מברכין עליו ברכת המזון ובמקום בורא פרי הגפן מברך שהכל שהשכר ברכתו בשהכל כמים ומ״מ במים אפי׳ קבע סעודתו עליהן אין מביאין אותן לכוס של ברכה כלל אלא מברך בלא כוס ומ״מ יש נוהגים בערב תשעה באב בסעודה המפסיק בה לברך עליה ולא מתורת חיוב כוס אלא כדי ליפטר מן השלחן בשתיה ולענין קידוש מיהא אין מקדשין על השכר כלל אפי׳ היה משובח ביותר אלא יקדש על הפת ואם אין לו סומך על קידוש שבתפלה שהרי כל עצמו אם אינו אוכל אינו מקדש לדעת גדולי הרבנים כמו שביארנו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר: אמרי ליה מר ינוקא ומר קשישא בריה דרב חסדא [אמרו לו מר הצעיר ומר הזקן בניו של רב חסדא] לרב אשי: זימנא חדא איקלע [פעם אחת הזדמן] אמימר לאתרין [למקומנו], ולא הוה לן חמרא [היה לנו יין] להבדלה, אייתינא ליה שיכרא [הבאנו לו שיכר] ולא אבדיל [הבדיל] ובת טוות [ולן בצום] שהרי מי שלא הבדיל אסור לו לאכול. למחר טרחנא ואייתינא ליה חמרא, ואבדיל וטעים מידי [למחרת טרחנו והבאנו לו יין, והבדיל וטעם דבר מה]. לשנה אחרת תו איקלע לאתרין [שוב הזדמן למקומנו], לא הוה לן חמרא אייתינא שיכרא [היה לנו יין הבאנו שכר] אמר: אי הכי [אם כך] שאין יין מצוי במקומכם אלא בדוחק, הרי השיכר חמר [יין] מדינה הוא, ודינו כיין במקום זה, אבדיל וטעים מידי [הבדיל עליו וטעם דבר].
The Gemara relates that the Mar Yanuka, the younger Mar, and Mar Kashisha, the elder Mar, both sons of Rav Ḥisda, said to Rav Ashi: Once Ameimar happened to come to our place and we did not have wine for havdala. We brought him beer and he did not recite havdala, and he passed the night fasting, as it is prohibited to eat before havdala. The next day we exerted ourselves and brought him wine, and he recited havdala and tasted some food. The next year he again happened to come to our place. Once again we did not have wine and we brought him beer. He said: If so, if it is so difficult to obtain wine in your place, beer is the wine of the province. He recited havdala over the beer and tasted some food.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרשב״םבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) שְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת: ש״משְׁמַע מִינַּהּ הַמַּבְדִּיל בַּתְּפִלָּה צָרִיךְ שֶׁיַּבְדִּיל עַל הַכּוֹס, וּשְׁמַע מִינַּהּ אָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיֹּאכַל קוֹדֶם שֶׁיַּבְדִּיל, וּשְׁמַע מִינַּהּ מִי שֶׁלֹּא הִבְדִּיל במוצ״שבְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מַבְדִּיל וְהוֹלֵךְ כָּל הַשַּׁבָּת כּוּלּוֹ.

The Gemara notes that one may learn from Ameimar’s conduct three halakhot: Learn from it that one who recites havdala in the prayer service must recite havdala again over a cup, as Ameimar had presumably recited the paragraph of havdala in his Amida prayer. And learn from it that it is prohibited for a person to eat before he recites havdala. And learn from it that one who did not recite havdala at the conclusion of Shabbat may recite havdala anytime during the entire week, i.e., during the first three days of the week.
רשב״םתוספותבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמעת מינה תלת – ג׳ דברים בסידרי הבדלה ואף על גב דשמעינן מינה דמבדילין על חמר מדינה אע״פ שאינו יין לא חשיב דלא איירי אלא בסדר הבדלה אי נמי מילתא דפשיטא הוא דכיון דאין יין אחר בעיר טוב לו שיבדיל על השכר משלא יבדיל כלל.
ושמע מינה מבדיל כל השבת כולה – לא שמעינן מינה אלא כל היום אלא נקט הכי משום דהלכה כן.
שיעור טעימת כוס של קידוש כמלא לוגמיו כמו שכתבנו ולא לוגמיו דוקא שהרי באחרון של יומא התבאר שמלא לוגמיו של אדם בינוני רביעית או יותר מעט כמו שביארנו שם והרי שיעור כל הכוס אינו אלא רביעית והיאך הוא שותה את כלו אלא מלא לוגמו אחד והוא קורהו מלא לוגמיו שכשמסלקו לצדדים נראה כמלא לוגמיו ושיעור זה כל אחד משער בעצמו ואפי׳ הטעימו לקטן דינו במלא לוגמיו ומ״מ אפי׳ גדול שבגדולים דיו ברביעית ואע״פ שביום הכפורים לא חייבו אלא כל אחד בעצמו ואפי׳ עוג מלך הבשן התם משום יתובי דעתא הוא ואינו מתישב אלא כל אדם במלא לוגמיו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: שמע מינה תלת [למד ממנה מהתנהגותו שלשה דברים]. שמע מינה [למד ממנה]: המבדיל בתפלה, צריך שיבדיל על הכוס. שהרי מן הסתם כבר הבדיל אמימר בתפילתו באמירת ״אתה חוננתנו״. ושמע מינה [ולמד ממנה]: אסור לו לאדם שיאכל קודם שיבדיל. ושמע מינה [ולמד ממנה]: מי שלא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל והולך כל השבת כולו.
The Gemara notes that one may learn from Ameimar’s conduct three halakhot: Learn from it that one who recites havdala in the prayer service must recite havdala again over a cup, as Ameimar had presumably recited the paragraph of havdala in his Amida prayer. And learn from it that it is prohibited for a person to eat before he recites havdala. And learn from it that one who did not recite havdala at the conclusion of Shabbat may recite havdala anytime during the entire week, i.e., during the first three days of the week.
רשב״םתוספותבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) בְּעָא מִינֵּיהּ רַב הוּנָא מֵרַב חִסְדָּא: מַהוּ לְקַדּוֹשֵׁי אַשִּׁיכְרָא? אֲמַר: הָשָׁתָא, וּמַה פִּירְזוֹמָא וּתְאֵינֵי וַאֲסַנֵּי, דִּבְעַאי מִינֵּיהּ מֵרַב, וְרַב מר׳מֵרִבִּי חִיָּיא וְרִבִּי חִיָּיא מֵרִבִּי, וְלָא פְשַׁט לֵיהּ, שִׁיכְרָא מִיבַּעְיָא!

In the above story, Ameimar refused to recite havdala over beer. The Gemara addresses this issue at greater length. Rav Huna raised a dilemma before Rav Ḥisda: What is the halakha with regard to whether it is permitted to recite kiddush over date beer? He said: Now, if with regard to barley beer, fig beer, and beer produced from berries, I raised a dilemma before Rav as to whether or not they may be used for kiddush, and Rav had previously raised this dilemma before Rabbi Ḥiyya, and Rabbi Ḥiyya had inquired of Rabbi Yehuda HaNasi, and he did not resolve it for him, as he could not find a source that clearly permits it, is it necessary to say that date beer, which is inferior to those other types of beer, may not be used for kiddush?
הערוך על סדר הש״סרש״ירשב״םמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך פרוזמא
פרוזמאא(פסחים קז.) ומה פרוזמא בעאי מיניה מרב פירוש שכר התאנים ואסני (קידושין נב:) ההוא גברא דשקל פרוזמא דשיכרא ויהב להך אתתא ואמר לה התקדשי לי בהא פי׳ כלי מלא שכר:
א. [בעכער ביער.]
פירזומא – שכר שעורים בלשון לעז ברוי״ש.
ותאיני – שכר תאנים.
ואסני – שכר תותים.
שיכרא – שכר תמרים.
מהו לקדושי אשכרא – במקום שאין יין.
פירזומא – שכר שעורין.
ותאיני – שכר תאנים.
ואסני – שעושין שכר מפרי סנה כגון תותין והללו חשובים יותר מסתם שכר שלהם שהיה של תמרים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א אגב המעשה בסירובו של אמימר להבדיל על שיכר, דנים בשאלה זו בהרחבה. בעא מיניה [שאל ממנו] רב הונא מרב חסדא: מהו לקדושי אשיכרא [לקדש על שיכר תמרים]? אמר: השתא [עכשיו] ומה פירזומא ותאיני ואסני [שיכר שעורים ושיכר תאנים ושיכר תותים] שהם מעולים בטעמם דבעאי מיניה [ששאלתי ממנו] מרב אם מותר לקדש עליהם, ורב שאל שאלה זו בזמנו מר׳ חייא, ור׳ חייא שאל שאלה זו מרבי ולא פשט ליה [פתר לו] ולא מצא היתר ברור לדבר, אם כן שיכרא מיבעיא [שיכר תמרים צריך לומר] שאין מקום להתירו לקידוש?!
In the above story, Ameimar refused to recite havdala over beer. The Gemara addresses this issue at greater length. Rav Huna raised a dilemma before Rav Ḥisda: What is the halakha with regard to whether it is permitted to recite kiddush over date beer? He said: Now, if with regard to barley beer, fig beer, and beer produced from berries, I raised a dilemma before Rav as to whether or not they may be used for kiddush, and Rav had previously raised this dilemma before Rabbi Ḥiyya, and Rabbi Ḥiyya had inquired of Rabbi Yehuda HaNasi, and he did not resolve it for him, as he could not find a source that clearly permits it, is it necessary to say that date beer, which is inferior to those other types of beer, may not be used for kiddush?
הערוך על סדר הש״סרש״ירשב״םמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) סַבוּר מִינַּהּ: קַדּוֹשֵׁי הוּא דְּלָא מְקַדְּשִׁינַן עִילָּוֵיהּ, אֲבָל אַבְדּוֹלֵי מַבְדְּלִינַן. אֲמַר לְהוּ רַב חִסְדָּא: הָכִי אֲמַר רַב: כְּשֵׁם שֶׁאֵין מְקַדְּשִׁין עָלָיו, כָּךְ אֵין מַבְדִּילִין עָלָיו. אִיתְּמַר נַמֵי: אֲמַר רַב תַּחְלִיפָא בַּר אֲבִימֵי אֲמַר שְׁמוּאֵל: כְּשֵׁם שֶׁאֵין מְקַדְּשִׁין עָלָיו, כָּךְ אֵין מַבְדִּילִין עָלָיו.

Those who heard this response understood from it that it is kiddush that one may not recite over it, but one may recite havdala over date beer. Rav Ḥisda said to them that Rav said as follows: Just as one may not recite kiddush over date beer, so one may not recite havdala over it. It was also stated that Rav Taḥalifa bar Avimi said that Shmuel said: Just as one may not recite kiddush over date beer, so one may not recite havdala over it.
רשב״םמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל אבדולי מבדלינן – אליבא דרב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סבור מינה [סברו מכאן] השומעים כי קדושי [לקדש] הוא שלא מקדשינן עילויה [מקדשים עליו] אבל אבדולי מבדלינן [להבדיל מבדילים]. אמר להו [להם] רב חסדא: הכי [כך] אמר רב: כשם שאין מקדשין עליו על שיכר תמרים כך אין מבדילין עליו. איתמר נמי [נאמר גם כן] שאמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל: שיכר, כשם שאין מקדשין עליו כך אין מבדילין עליו.
Those who heard this response understood from it that it is kiddush that one may not recite over it, but one may recite havdala over date beer. Rav Ḥisda said to them that Rav said as follows: Just as one may not recite kiddush over date beer, so one may not recite havdala over it. It was also stated that Rav Taḥalifa bar Avimi said that Shmuel said: Just as one may not recite kiddush over date beer, so one may not recite havdala over it.
רשב״םמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) לֵוִי שַׁדַּר לֵיהּ לר׳לְרִבִּי שִׁיכְרָא בַּר תְּלֵיסַר מְגָנֵי. טַעְמֵיהּ, הֲוָה בְּסִים טוּבָא. אֲמַר: כְּגוֹן זֶה רָאוּי לְקַדֵּשׁ עָלָיו, וְלוֹמַר עָלָיו כָּל שִׁירוֹת וְתוּשְׁבָּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. בְּלֵילְיָא צַעֲרֵיהּ. אֲמַר: מְיַסְּרַן וּמְפַיֵּיס!

The Gemara relates that Levi sent Rabbi Yehuda HaNasi a beer of thirteen soakings, i.e., thirteen batches of dates had been soaked in water until it had thoroughly absorbed the taste of the dates. This was considered a high-quality beer. Rabbi Yehuda HaNasi tasted it and it was especially pleasant. He said: A beer like this is fit to recite kiddush over and to say upon it all the songs and praises in the world, as it is as good as wine. At night, it disrupted his digestion and caused him pain. He said: It pains on the one hand and soothes on the other.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ירשב״םמהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכרא בת תליסר מנאני פי׳ שכר מסונן בשלש עשרה מסננות כלומר הורק מכלי אל כלי.
מיסרן ומפיס פי׳ מסיר הדעת כמו המסית שבא בדבריו רכין והוא מתוק ומפתה בני אדם לשתותו ואחר מצערו מלשון המפיס מורסא בשבת.
רבה בר בר חנה מקדש אשכרא. גרסינן במסכת נזיר בתחלתו הריני נזיר מן החרצנים כו׳ ור׳ שמעון נמי הכתיב מיין ושכר יזיר ההוא מבעי ליה לאסור יין מצוה כיין הרשות יין מצוה [מאי היא] קידושא ואבדלתא הרי הוא מושבע עליהן מהר סיני אלא כי הא דאמר רבא שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר אתיא נזירות חלה אשבועה ורבנן הכתיב מכל ההוא לאסור יין מצוה כיין הרשות*.
ירושלמי בשבועות פ״ג (הלכה ד) שבועה שלא אוכל מצה בלילי הפסח לוקה ואוכל מצה בפסח שבועה שלא אשב בצל אסור לישב בצל סוכה שבועה שלא אשב בצל סוכה לוקה וישב בצל סוכה. כתוב בספרי דבי רב מיין ושכר יזיר לעשות יין מצוה כיין רשות.
ערך מגג
מגגא(פסחים קז.) לוי סדר ליה לרבי שיכרא בר תליסר מגגי. ס״א מגגאי פירוש בתשובות במקומות כך עושין שכר יש להן שלשה גיגיות ביום אחד נותנין באחת תמרים וכשות ומים ולמחר נותנין תמרים וכשות בגיגית אחרת ומטילין אותן המים שהטילו בגיגית ראשונה ביום ראשון עליהם ונותנין על הראשונה מים אחרים יום שלישי נותנין תמרים וכשות בגיגית שלשה ומטילין אותן מים שהטילו שני פעמים בגיגית ג׳ ובר י״ג מגגי שכר שמוטל י״ג פעמים מגיגית לגיגית. פ״א שכר מסונן בי״ג מסננות כלומר הורק מכלי אל כלי (א״ב מגני כתוב):
ערך מפיס
מפיסב(שבת ג׳:) המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה וכו׳ (פסחים קז.) בליליא צעריה אמר מיסרן ומפיס פי׳ מסיר הדעת כמו המסית שבא בדברים רכים הוא מתוק ומפתה בני אדם לשתותו ואח״כ מצערו מלשון המפיס מורסא (מפייס כתוב):
א. [מאשינען.]
ב. [אב רייבען.]
בר תליסר מגני – שנתנו מים על התמרים ואחר שזבו נתן על תמרים אחרים וכן הביא תמרים עד י״ג פעמים.
מייסרן ומפייס – מצערין ובשעת שתיה מפייסין הן כלומר טובים הן וראוי לומר עליהן קידוש והבדלה.
תליסר מגני – שנתן המים על התמרים ואח״כ נותנן על תמרים אחרים וכן הביא אחרים עד שלש עשרה פעמים ומגני נראה שהוא לשון אשר מגן צריך בידך (בראשית יד) ומתרגמינן ומסר והוא לשון מסר כך השיכרא היה כותש ג״כ ומשבר התמרים חדשים שלש עשרה פעמים.
צעריה – שלשול דתמרים משלשלין כדאמרי׳ בכתובות (דף י:).
מיסרן ומפייס – בתמיה וכי מי שמצער ראוי הוא לפייס ולרצות להקב״ה ולומר עליו קידוש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ברשב״ם בד״ה תליסר מגני כו׳ והוא לשון מסר כצ״ל ונ״ב פי׳ מגרה וק״ל:
מסופר: לוי שדר ליה [שלח לו] לרבי שיכרא בר תליסר מגני [שיכר בן שלוש עשרה שריות] שבאותם מים שרה שלוש עשרה פעמים בזו אחר זו תמרים אחרים כדי שיספגו במים הליחה והטעם של כולם והוא מובחר ביותר, טעמיה [טעם אותו] רבי — הוה בסים טובא [היה טוב ביותר], אמר: שיכר כגון זה ראוי לקדש עליו ולומר עליו כל שירות ותשבחות שבעולם שהוא מובחר כיין. בליליא צעריה [בלילה לאחר מכן ציער אותו] שגרם לו לבעיות עיכול. אמר: מיסרן ומפייס [השיכר מצער מצד אחד ומפייס מצד שני]. כיון שהוזכר שהשיכר מצער בשל שתייתו מביאים עוד דברי אמוראים בנושא זה.
The Gemara relates that Levi sent Rabbi Yehuda HaNasi a beer of thirteen soakings, i.e., thirteen batches of dates had been soaked in water until it had thoroughly absorbed the taste of the dates. This was considered a high-quality beer. Rabbi Yehuda HaNasi tasted it and it was especially pleasant. He said: A beer like this is fit to recite kiddush over and to say upon it all the songs and praises in the world, as it is as good as wine. At night, it disrupted his digestion and caused him pain. He said: It pains on the one hand and soothes on the other.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ירשב״םמהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֲמַר רַב יוֹסֵף: אֶדּוֹר בָּרַבִּים דְּלָא אֶישְׁתֵּי שִׁיכְרָא. אֲמַר רָבָא: אֶישְׁתֵּי מֵי זוּרְיוֹן, וְלָא אֶישְׁתֵּי שִׁיכְרָא.

With regard to the discomfort caused by beer, the Gemara cites related statements of amora’im. Rav Yosef said: I will take a vow in public, which cannot be nullified, that I will not drink beer due to its negative effects, despite the fact that beer was a popular beverage in Babylonia. Rava said: I would rather drink water used for soaking flax, and I will not drink beer.
הערוך על סדר הש״סרש״ירשב״םתוספותמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך מזריון
מזריוןא((פסחים קז.) אישתי מזריון ולא אישתי שכרא בעל הערוך גרס מי זריון בערך מי בשתי תיבות וגם רש״י פירש מי משרת פשתן אך נראה לי שהיא תיבה אחת ופירושה גרעין וזרע של מין עשב אשר לו סגולה להריק וכן נקרא בלשון ישמעאל וטעם הענין כי השכר עוכר הגוף ומשלשל יותר ממה שעושה משקה ההרקה עשוי בגרעין זה:)
א. [איינע פפלאנצע.]
אדור ברבים – נדר שאין לו הפרה.
מי זוריון – מי משרת הפשתן.
אדור ברבים – נדר שאין לו הפרה.
מי זוריון – מי משרת פשתן.
אדור ברבים כו׳ – דקסבר דברבים אין לו הפרה ואין הלכה כן אלא דוקא על דעת רבים אין לו הפרה ובמקום אחר מפורש (גיטין דף לו.).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב יוסף: אדור ברבים נדר שאין לו התרה שלא אישתי [אשתה עוד] שיכרא [שיכר] מפני שהוא מזיק, אף שהיה משקה מקובל בבבל. אמר רבא: אישתי מי זוריון ולא אישתי שיכרא [אשתה מי שריית הפשתן ולא אשתה שיכר].
With regard to the discomfort caused by beer, the Gemara cites related statements of amora’im. Rav Yosef said: I will take a vow in public, which cannot be nullified, that I will not drink beer due to its negative effects, despite the fact that beer was a popular beverage in Babylonia. Rava said: I would rather drink water used for soaking flax, and I will not drink beer.
הערוך על סדר הש״סרש״ירשב״םתוספותמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וַאֲמַר רָבָא: תֶּיהֱוֵי שַׁקְיוּתֵיהּ שִׁיכְרָא, מַאן דִּמְקַדֵּשׁ אַשִּׁיכְרָא. רַב, אַשְׁכְּחֵיהּ רַב הוּנָא דְּקַדֵּישׁ אַשִּׁיכְרָא. אֲמַר לֵיהּ: שָׁרֵי אַבָּא לְמִיקְנֵי אִיסְתִּירֵי מִשִּׁיכְרָא.

And Rava said: One who recites kiddush over beer, his regular drink should be beer. In other words, the fitting punishment for one who recites kiddush over beer, the poor man’s drink in Babylonia, is for him to become poor himself and have to drink beer on a regular basis. The Gemara relates that Rav was found by Rav Huna reciting kiddush over beer. He said to him: Abba, Rav’s first name, has started to acquire coins with beer. As Rav recently began selling beer, it has become his favorite beverage, to the extent that he uses it for kiddush.
רש״ירשב״םמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שרי ליה אבא – התחלת לעשות שכר ולהשתכר בו מערב לכך הוא יפה בעיניך ומקדש אתה עליו.
תיהוי שקיותיה שיכרא – עני יהיה שלא יוכל לקנות יין מדה כנגד מדה.
מקדש אשיכרא – ואע״פ שהיה יין בעירו וטעמו משום דחביב ליה כדאמר לעיל זימנין דחביבא ליה ריפתא מקדש אריפתא.
שרי ליה אבא – התחיל לעשות שכר ולהשתכר בו ויפה בעיניך ומקדש אתה עליו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר רבא: תיהוי שקיותיה שיכרא מאן דמקדש אשיכרא [יהיה משקהו הקבוע שיכר, של זה שמקדש על שיכר] מידה כנגד מידה שכל מי ששותה שיכר לקידוש כדרך העניים - יהיה בסופו של דבר עני ויהיה משהו הרגיל שיכר כדרך עניי בבל. מסופר: רב, אשכחיה [מצא אותו] רב הונא דקדיש אשיכרא הוא מקדש על שיכר], אמר ליה [לו]: שרי [החל] אבא שמו הפרטי של רב למיקני איסתירי משיכרא [לקנות מעות מן השיכר]. כלומר, התחלת לעסוק בתעשיית שיכר ומכירתו ומשום כך התחבב עליך השיכר, ומקדש אתה עליו.
And Rava said: One who recites kiddush over beer, his regular drink should be beer. In other words, the fitting punishment for one who recites kiddush over beer, the poor man’s drink in Babylonia, is for him to become poor himself and have to drink beer on a regular basis. The Gemara relates that Rav was found by Rav Huna reciting kiddush over beer. He said to him: Abba, Rav’s first name, has started to acquire coins with beer. As Rav recently began selling beer, it has become his favorite beverage, to the extent that he uses it for kiddush.
רש״ירשב״םמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מְקַדְּשִׁין אֵלָּא עַל הַיַּיִן, וְאֵין מְבָרְכִין אֵלָּא עַל הַיַּיִן. אַטּוּ אַשִּׁיכְרָא וְאַמַּיָּא, מִי לָא מְבָרְכִין עֲלַיְהוּ ״שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ״? אֲמַר אַבַּיֵי: הָכִי קָאָמַר: אֵין אוֹמְרִים ״הֲבֵא כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְבָרֵךְ!״ אֵלָּא עַל הַיַּיִן. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מְקַדְּשִׁין עַל הַשֵּׁכָר. מִשּׁוּם ר׳רִבִּי אֶלְעָזָר בַּר רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמְרוּ: מְקַדְּשִׁין.

The Sages taught: One may recite kiddush only over wine, and one may recite blessings only over wine. The Gemara expresses surprise: Is that to say that one does not say the blessing: By Whose word all things [shehakol] came to be, over beer and water? Abaye said: This is what the baraita is saying: One only says: Bring a cup of blessing to recite the blessing of Grace after Meals, over wine. The Rabbis taught in a baraita: One may not recite kiddush over beer. In the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, they said that one may recite kiddush over beer.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״םראב״ןמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן אין אומרין הבא כוס לברך אלא על היין ואסיקנא לא אמרן אלא דלא קביע סעודתיה עילויה אבל קבע לית לן בה. תנו רבנן אין מקדשין על השכר משום ר״ש אמרו מקדשין וטעימת יין כל שהוא ר׳ יוסי אומר מלא לוגמיו וכן תאני גידול המקדש וטעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא.
לברך1 אלא על היין אבל שיכרא2 לא והני מילי דלא קבע3 עילויה אבל קבע עלויה לית לן בה.
1. לברך: וכן בר״ח, עיתים. חסר בכ״י קרפנטרץ.
2. שיכרא: וכן ב-גמ גמא, כ״י קרפנטרץ. כ״י נ: ״שכרא״. דפוסים: אשיכרא.
3. קבע: וכן ברשב״ם (שם הוא גירסא בגוף הגמרא, אלא שם העיר ״לא גרסינן״). דפוסים: קבע סעודה, כבר״ח ובעיתים. בה״ג רק ״קבע״, אלא שם בהמשך המשפט: ״והיכא דקבעי סעודתיהו אשיכרא״.
כוס של ברכה – ברהמ״ז.
ואין מברכין – ברכת המזון כדמפרש לקמן.
כוס של ברכה – ברכת המזון: ה״מ דלא קבע עליה אבל קבע עליה לית לן בה לא גרסינן כלל.
ואין אומ׳ הבא כוס לברכה אלא על היין. אולא אמרן אלא דלא קבע לסעודתיה עליה דשכר אבל קבע אומרין.
א. כגירסת בה״ג ור״ח ורי״ף. ורשב״ם קז ע״א ד״ה ה״מ מחקה. ועי׳ ראבי״ה סי׳ קמט וסי׳ תקיח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: אין מקדשין אלא על היין ואין מברכין אלא על היין. ותוהים: אטו אשיכרא ואמיא מי לא מברכינן עליהו שהכל נהיה בדברו [וכי על שיכר ועל מים אין אנו מברכין עליהם ״שהכל״]? אמר אביי: הכי קאמר [כך אמר], כך היתה הכוונה: אין אומרים הבא כוס של ברכה לברך ברכת המזון אלא על היין. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: אין מקדשין על השכר. משום (בשם) ר׳ אלעזר בר ר׳ שמעון אמרו: מקדשין.
The Sages taught: One may recite kiddush only over wine, and one may recite blessings only over wine. The Gemara expresses surprise: Is that to say that one does not say the blessing: By Whose word all things [shehakol] came to be, over beer and water? Abaye said: This is what the baraita is saying: One only says: Bring a cup of blessing to recite the blessing of Grace after Meals, over wine. The Rabbis taught in a baraita: One may not recite kiddush over beer. In the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, they said that one may recite kiddush over beer.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״םראב״ןמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מִטְּעִימַת יַיִן כָּל שֶׁהוּא. ר׳רִבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: מְלֹא לוּגְמָא. אֲמַר רַב הוּנָא אֲמַר רַב, וְכֵן תָּנֵי רַב גִּידֵּל דְּמִן נְרַשׁ: בהַמְּקַדֵּשׁ וְטָעַם מְלֹא לוּגְמָא, יָצָא, וְאִם לָאו, לֹא יָצָא.

With regard to the halakha that one who recites kiddush must drink from the cup, the Gemara states that one fulfills the mitzva of kiddush by tasting any amount of wine. Rabbi Yosei, son of Yehuda, says that one must drink at least a cheekful. Rav Huna said that Rav said, and Rav Giddel from the city of Neresh likewise teaches: One who recites kiddush and tastes a cheekful has fulfilled his obligation, and if not, he has not fulfilled his obligation.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירשב״םתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהר״ם חלאווהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב הונא וכן תאני גדול1 דמן נרש המקדש וטעם מלוא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא וכסא דטעים ליה בפומיה לא מיבעיא ליה לברוכי עליה2 ברכת המזון ולא [למימר]⁠3 עליה4 קידושא ואבדלתא {בבלי ברכות נב ע״א, בבלי בפסחים קו ע״א} דאמר מר טעמו פגמו5:
{בבלי פסחים קז ע״א-ע״ב} פיס׳ סמוך למנחה לא יאכל אדם6 עד שתחשך וכו׳: מאי טעמ׳ דילמא אתי למיכל מצה אכילה גסה אמר רב אסי אבל מטביל7 במיני תרגומא8 פיר׳ מטבל מטפיל9 כלומר מעביר עיתו10 במיני תרגומא11 כגון פירות וקטניות12 וכיוצא בהן ר׳ צדוק מטביל13 בירקי תניא נמי הכי השמש [מטבל הוא]⁠14 בבני מעים ונותן לפני האורחין ואע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר15 {ירמיהו ד:ג} נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים רבא הוה שאתי חמרא כל [מעלי יומא דפסחא]⁠16 כי היכי דגריר [ליה ללביה]⁠17 כי היכי דתתהני ליה18 מצה לאורתא:
1. גדול: וכן בכ״י נ. גל גמ גמא, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״גידול״.
2. עליה: וכן בעיתים (סי׳ קנ). חסר בכ״י קרפנטרץ.
3. למימר: רק כ״י א: ״לימא״.
4. עליה: חסר ב-גל גמא.
5. וכסא דטעים... פגמו: השווה באריכות בהלכות ריצ״ג, קידוש. ושם בשם רה״ג (אוצה״ג סי׳ רע״ד)
6. אדם: חסר ב-גמ, כ״י נ.
7. מטביל: גמ, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״מטבל הוא״.
8. תרגומא: גמ, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״תרגימא״.
9. מטפיל: וכן ב-גמ. כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״מטפל״.
10. עיתו: גמ, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוס קושטא: ״עתו״. וכן ברא״ש. כלומר, למשוך זמן הסעודה, ראה ארחות חיים הל׳ ערבי פסחים סי׳ יד ״זמנו״, ובמאירי כאן ״שעתו״. וכן בדפוסים קושטא רס״ט, וויניציאה רפ״א. במכתם בשם רבינו, ודפוסים: פתו.
11. תרגומא: גמ: ״תרגימא״. כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״תרגימה״.
12. וקטניות: וכן ב-גמ. כ״י קרפנטרץ: ״וקטנית״.
13. מטביל: גמ, כ״י קרפנטרץ: ״מטבל״.
14. מטבל הוא: רק כ״י א: ״מטביל״. וכן בערוך (טבל א) רק: ״מטבל״.
15. שנאמר: כ״י קרפנטרץ, דפוסים. חסר ב-גמ, כ״י א, כ״י נ.
16. כל מעלי יומא דפסחא: גמ, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים. כ״י א: ״כל יומא דמעלי פסחא״. ר״ח רק: ״במעלי דפסחא״.
17. דגריר ליה ללביה: גמ, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים. כ״י א: ״דגריד לביה״. כבערוך (גריד א): ״דניגרדיה ללביה״.
18. ליה: חסר בכ״י נ.
ערך לגם
לגםא(פסחים קז.) המקדש וטעם מלא לוגמיו יצא. (יומא עג:) והשותה מלא לוגמיו חייב. (סנהדרין קב) גדולה לגימה שריחקה ב׳ משפחות מישראל וכו׳ (סנהדרין צב) בשביל חנופה שהחניפו לו לקרח על עסקי לגימה חרק עליהן שר של גיהנם שיניו (בכורות לה. בגמ׳ כל המומין) רועה ישראל כי כהנים נאמנין ללגומא לא חיישינן פי׳ לגומא טעימה מלא לוגמיו מלא פיו (א״ב פי׳ בלשון יוני לחיכה ויהיה פי׳ מלא לוגמיו שעור מה שאדם יכול לתת לתוך פיו בלחיכה אחד):
א. [שלוג.]
מטעמת יין בכל הוא – אותה טעימה שאמרו המברך צריך שיטעום בכל שהוא.
מטעמת יין כל שהוא – אותה טעימה שאמרו המברך צריך שיטעום אותה טעימה די בכל שהוא.
וטעם מלא לוגמא יצא ואם לאו לא יצא – והכי הילכתא והוא שלא טעם אחד מכל המסובין אבל טעם אחד מהם יצאו כולן ידי חובתן ואע״פ שלא טעמו.
אם טעם מלא לוגמא יצא – וכדמפרש ביומא (דף פ.) כל שאילו מסלקו לצד אחד יראה כמלא לוגמיו והוי פחות מרביעית כדאמרינן התם אבל מלא לוגמיו אמרינן התם דהוי יותר מרביעית ונראה שהוא רוב רביעית דאמרינן לקמן והוא דשתה רובא דכסא ודוקא לאדם בינוני אבל לעוג מלך הבשן בעי טפי כדאמרינן התם.
המקדש וטעם מלא לוגמיו יצא – מיכן מוכיח שמלא לוגמיו הוא פחות מרביעית שכל שיעור הכוס אינו אלא רביעית והכי מוכח בפירוש בפרק יום הכיפורים וכתב רבינו שמואל זצוק״ל והני מילי דלא טעם אחד מכל המסובין אבל טעם אחד מהן יצאו כולן ידי חובתן ואף על פי שלא טעמו והכי מוכח בפרק בכל מערבין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה אם טעם כו׳ אבל לעוג מלך הבשן בעי טפי כדאמרינן התם עכ״ל ר״ל דאמרי׳ התם לענין חיובי יוה״כ דבשתיה בדידיה מיתבא דעתיה ולא בדחבריה וה״ה לקידוש וא״כ רוב רביעית דנקט ע״כ היינו דוקא באדם בינוני ומה שיש לדקדק שם בדבריהם ע״ש בחדושינו ודו״ק:
מטעימת יין שאמרו שכל המקדש צריך שיטעום מן היין שבכוס הרי בטעימה כל שהוא יוצא ידי קידוש. ר׳ יוסי בר יהודה אומר: מלא לוגמא הוא שיעור הטעימה. אמר רב הונא אמר רב, וכן תני [שנה] רב גידל שמן העיר נרש: המקדש וטעם מן היין מלא לוגמא — יצא, ואם לאו (לא) — לא יצא.
With regard to the halakha that one who recites kiddush must drink from the cup, the Gemara states that one fulfills the mitzva of kiddush by tasting any amount of wine. Rabbi Yosei, son of Yehuda, says that one must drink at least a cheekful. Rav Huna said that Rav said, and Rav Giddel from the city of Neresh likewise teaches: One who recites kiddush and tastes a cheekful has fulfilled his obligation, and if not, he has not fulfilled his obligation.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירשב״םתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהר״ם חלאווהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֲמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אֲנָא תְּנֵינָא לַהּ לֹא גִּידּוּל בַּר מְנַשְׁיָא וְלֹא גִּידּוּל בַּר מַנְיוּמִי אֵלָּא גִּידּוּל סְתָמָא. לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְמִירְמָא דידי׳דִּידֵיהּ אַדִּידֵיהּ.:

Rav Naḥman bar Yitzḥak said: I teach this baraita in a precise manner, and I do not mention Giddul bar Menashya, nor Giddul bar Minyumei, but rather the plain name Giddul, without any identifying moniker. The Gemara asks: What is the practical difference in Rav Giddel’s name? The Gemara answers: To raise a contradiction between one of his rulings and another one of his rulings. Since it is not clear exactly which Sage issued this ruling, it is impossible to prove that he reversed or contradicted his opinion in a later statement.
רשב״םבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב נחמן בר יצחק אנא תנינא לה – לההיא מתניתא משמיה דרב גידל (דמנרש) אבל אינו מזכיר מי הוא שמא גידול בר מנשיא או גידול דמן נרש.
התבאר בבתרא פרק המוכר פירות (ב״ב צ״ז.) שאין אומרין קידוש היום אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח ודבר זה לא למעט כל היינות שאין מנסכין מהם הוא נאמר אלא למעט קצתם כגון שריחו רע וכן המגולה ואע״פ שהעבירו במסננת אבל יין מגתו אע״פ שלענין מזבח לא יביאהו עד שיעברו עליו שלשים יום מ״מ הואיל ואם הביא כשר לענין קידוש מקדש בו לכתחלה אפי׳ ביומו וכמו שאמרו (ב״ב צ״ז:) סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום ויין מזוג אע״פ שפסול לניסוך לענין קידוש אדרבא החשיבו והכשירו לשתיה כמו שביארנו בברכות בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים ואע״פ שאמרו בכוס של ברכה חי ומלא כבר תירצנוה בהרבה פנים בפרק שלשה שאכלו ויין של מרתף והוא שלא נבדק אע״פ שלענין נסוך לא יביא לכתחלה לקידוש מותר וכן יין של צמוקים שלענין נסוך לא יביא לכתחלה מקדשין עליו ודוקא בשיש בהם קצת לחלוחית עד שאם עצרם יצא מהם משקה כעין דבש אבל אם אין בהם שום לחלוחית אע״פ שכשאדם שורה במים אותם יצא בעצירתם כעין יין אינו כלום אף לקידוש ויין הנמכר בחנות והוא שהתחיל להחמיץ והוא הנקרא ריחיה חלא וטעמיה חמרא מקדשין עליו וכדעת ר׳ יוחנן שסובר כן בשמועת הבודק את החבית כמו שביארנוה שם:
אלא שמתוך שגדולי הפוסקים הביאוה כאן אני חוזר וכותבה כאן באותו נוסח בעצמו שכתבתיה שם והענין הוא שכבר ביארנו שאע״פ שהחומץ והיין לדעתנו מין אחד הם לענין תרומה ומותר לתרום מן היין על החומץ שהרי מן היפה על הרעה הוא ולא ממין על שאינו מינו אבל מן החומץ על היין לכתחלה לא כדין מן הרעה על היפה הא בדיעבד תרומתו תרומה הואיל ומין על מינו הוא מ״מ דוקא בשכוון לתרום מן החומץ על היין אבל אם היה בדעתו לתרום מן היין וגלה דעתו בכך כגון זה שבדק את החבית אם נמצא אחר כן שתרם מן החומץ אין תרומתו תרומה הואיל ובטעות נתרמה מעתה בדק את החבית לראות אם יינה חשוב כדי לעשותו תרומה על שאר חביות ואתה צריך לפרשה בשחביות פתוחות שאלו סתומות הרי כל שאתה תורם מאחת על חברתה נקרא שלא מן המוקף ואסור לכתחלה אלא שהן פתוחות ואע״פ שחבית זו טבל היתה ומשהוקבעה לאוצר אף שתיית עראי נאסרה שמא בדק בריח או שמא תקן ממנה מעט ובדקה ומצא את יינה יפה ולא הפרישה עדיין ולאחר זמן סמך על אותה בדיקה והפרישה ואחר ההפרשה לאחר זמן גם כן היה רוצה ליתנה לכהן ונמצאת חומץ ולא נודע אם בשעת ההפרשה החמיצה ואין תרומתו תרומה או שמא לאחר ההפרשה ותרומתו תרומה והחמיצה לכהן ואמר עליה כל שלשה ימים ודאי מכאן ואילך ספק:
ונחלקו בגמרא על ביאור לשון זה שלדעת ר׳ יוחנן פירושו כל שלשה ימים הראשונים ודאי יין ר״ל שאם הפרישה תוך שלשה לבדיקה ראשונה ודאי יין היה בשעת הפרשה שכשהיין מתחיל להשתנות מפי החבית הוא מתחיל וכבר בדקה ולא מצא שם שום שינוי שמא תאמר תכף שטעמה התחיל בה השינוי אפי׳ הכי כל שלשה ימים לא נעתק מקצה אל קצה להיותו עכשו חומץ גמור ושמא תאמר הרי נעתק מ״מ לאמצעי של ביניהם והוא ריחיה חלא וטעמיה חמרא אין בזה קפידא שכל שריחו חומץ וטעמו יין הרי הוא יין גמור מכאן ואילך ר״ל אם הפרישה לאחר שלשה של בדיקה ראשונה אפשר שחומץ היתה בשעת הפרשה שמשעת בדיקה ראשונה עד יתר משלשה שהיא שעת הפרשה כבר נשתהא עד שאפשר בו שיעתק מגבול אמצעי שביניהם ויגיע מן ההפך אל ההפך וצריך להפריש עליהם תרומה שניה בלא ברכה ואינו חייב ליתן לכהן אלא הראשונה של חומץ שאף הוא אומר לו הבא ראיה וטול אלא שמוכרה לכהנים בזול ולדעת ר׳ יהושע בן לוי פירושו כל שלשה ימים האחרונים ודאי חומץ מכאן ואילך ספק ופירושו שאם כשנמצא חומץ היה תוך שלשה ימים להפרשה ודאי חומץ היה בשעת הפרשה שתוך שלשה לא היה מגיע מיין גמור לחומץ גמור ואף כשתאמר ריחיה חלא היה בשעת הפרשה אף זה חומץ הוא וחוזר ותורם בברכה כטבל גמור מכאן ואילך למפרע ספק ואפי׳ הפרישה תוך שלשה לבדיקה ראשונה שהיין כשמתחיל להשתנות משולי החבית הוא מתחיל וכבר הותחל קלקולה בשעת בדיקה ולא הרגיש מפני שלא בדק אלא מפיה ואף בשעת בדיקה היה ריחו חומץ ואם תמצא לומר מעלאי עקר והרי בדק ולא הותחל בקלקול כלל שמא תכף שטעמו התחיל ובא לו תוך שלשה לגבול אמצעי ר״ל ריחיה חלא וטעמיה חמרא והוא סובר ריחיה חלא וטעמיה חמרא חלא:
ולענין פסק הלכה כר׳ יוחנן וחמרא הוא ומברכין עליו ומקדשין עליו שהרי אף לענין יין נסך שידוע בו שמין במינו במשהו ומין בשאינו מינו בנותן טעם וחומץ ויין לענין יין נסך מין בשאינו מינו הוא כמו שיתבאר במקומו נחלקו אביי ורבא בחמרא לגו חלא ר״ל טפת יין של יין נסך שנפלה לחבית של חומץ שעד שלא הגיעה לשם קלטה ריח החומץ וס״ל לרבא ריחי׳ חלא וטעמא חמרא חמרא והוה ליה מין בשאינו מינו ובנותן טעם והלכה כרבא ונמצאו ר׳ יוחנן ורבא נסכמים לדעת אחת ואע״פ שבנימוקי הגאונים מצינו שהלכה כר׳ יהושע בן לוי בכל מקום בזו שאני שאף היא מחלוקת אביי ורבא והלכה כרבא ולמדת שהיין שהקרים והוא שאף טעמו חומץ אין מברכין עליו אלא שהכל ואין צריך לומר שאין מקדשין עליו וכן השכר הן של תמרים הן של שעורים הן של שאר פירות אין מברכין עליו אלא שהכל ואין צריך לומר שאין מקדשין עליו אבל שמרי יין שתמדם ויש להם טעם יין אם נתן מים במדה ונתן שלשה ויצאו ארבעה מקדשין עליו שזהו יין מזוג כדינו על חד תלתא אבל אם יצא פחות מארבעה אע״פ שיצא יותר מכדי מה שנתן אין מקדשין עליהן ואין מברכין עליהן אלא שהכל ואע״פ שיש בהם טעם יין קיוהא בעלמא הוא ואין מקדשין אלא על גופו של יין וכל שכן בשל חרצנים כמו שהתבאר בראשון של חולין ומ״מ אותם שלנו שאינן עשויות בגת ובטעינת קורה קצת גאונים כתבו הואיל והרבה גרעיני ענבים נשארים שם שלמים שמתבקעים ונמזגים עם המים אף במצא פחות מכדי מדתו מברכין עליהם:
יין היוצא מפי החבית או משוליה אע״פ שלנסכים לא יביאהו לכתחלה הואיל ואם הביא כשר מקדשין עליו וכן מקדשין על יין כושי והוא היין הנוטה לשחרות ועל יין בודק והוא היין הלבן ביותר ועל הליססין והוא המתוק על ידי סבה שהעמידו את הענבים בשמש ונתמתקו מחמת הצמוק וכן המתוק מאליו אע״פ שלנסוך פסול הואיל ואינו משכר מקדשין עליו:
יין מבושל גדולי המחברים כתבו שאין מקדשין עליו ואף לענין ניסוך כל שנתבשל באש אע״פ שלא נשתנה טעמו או בשמש ונשתנה טעמו פסול וקצת רבנים מתירים לקדש עליו מפני שהחשיבו לשתיה ועל הדרך שביארנו במזוג והביאו ראיה ממה שאמרו במסכת תרומות אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעטו ר׳ יהודה מתיר מפני שמשביחו ואע״פ שהלכה כתנא קמא מ״מ נראה שהיין מושבח בכך וכן ראיה ממה שלא הזכירוהו בבבא בתרא פרק המוכר פירות עם אותם שנתמעטו כגון שריחו רע ושנתגלה וכן ממה שאמרו בתלמוד המערב שיוצאין ידי ארבע כוסות ביין מבושל ומ״מ במסכת תרומות אמרו שתורמין משאינו מבושל על המבושל אבל לא מן המבושל על שאינו מבושל אלמא מן הרעות על היפות הוא אלא שהם מפרשים בה מפני שהוא מפרישה לפי מדת מה שהיה מקודם ואין נראה לי שאם כן אף בדיעבד האיך היתה תרומתו תרומה:
הקונדיטון פסול למזבח הואיל והוא מבושם וכן המעושן ולענין קידוש פרשו בתלמוד המערב שמקדשין על הקונדיטון:
יין שנתערב בו שאור או דבש גדולי המחברים כתבו שאין ראוי לקדש עליו אפי׳ טיפה מהם בחבית גדולה הואיל ואינו ראוי למזבח והדברים מתמיהים שזו לא נפסלה למזבח מצד היין אלא מצד השאור והדבש ולענין קידוש מיהא לא נפקעה תורת יין מהם בכך ואם כדבריהם היה לו לבעל התלמוד להזכירה בבבא בתרא עם המגולה ושריחו רע כמו שביארנו במבושל וגדולי המפרשים כוללים בענין זה שלגבי מזבח אנו צריכים ליין כמות שהוא ושלא נשתנה לא על ידי שמים ולא על ידי אדם אבל לענין קידוש כל שלא נשתנה בידי שמים אלא על ידי אדם אם נשתנה לשבח אין לך חשוב ממנו:
י״מ בענין בודק את החבית שלא כל החבית בהפרשה אלא לתקן עליה בשאר חביות כפי מה ששותה מהם בכל יום ויום שתהא תרומת מה ששותה משאר חביות לתוך אותה חבית ומפרשים כל שלשה ימים וכו׳ שכל מה ששתה עליה תוך שלשה היה מתוקן ולדעת זה צריך לסיים בה מקום כלומר מפיה או משוליה וכן פסקו שהיין והחומץ שני מינים הם אף לענין תרומה וכבר הכרענו בפירושנו במסכת קדושין שלענין תרומה מין אחד הוא כמו שביארנו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה א״ר נחמן כו׳ שמא גידל בר מנשה כו׳ נ״ב בודאי היה לו גירסא אחרת מגירסא שלנו וק״ל:
אמר רב נחמן בר יצחק להעיר על כך: אנא תנינא לה [אני שונה אותה] את השמועה הזו בדיוק ואיני מזכיר בה לא גידול בר מנשיא ולא גידול בר מניומי אלא גידול סתמא [סתם] בלא כינוי לואי. ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מזה] אם קורא לו כך או כך? ומשיבים: למירמא דידיה אדידיה [לסתור משלו על שלו]. כלומר, שאם יביאו דבר אחר מדבריו של חכם זה וירצו להראות סתירה בין הדברים, יש לדעת שלא אמר זאת בשמו של חכם מסויים, רב גידול זה או אחר, ואם תמצא סתירה — אפשר לומר שרב גידול אחר אמר זאת.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: I teach this baraita in a precise manner, and I do not mention Giddul bar Menashya, nor Giddul bar Minyumei, but rather the plain name Giddul, without any identifying moniker. The Gemara asks: What is the practical difference in Rav Giddel’s name? The Gemara answers: To raise a contradiction between one of his rulings and another one of his rulings. Since it is not clear exactly which Sage issued this ruling, it is impossible to prove that he reversed or contradicted his opinion in a later statement.
רשב״םבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) סָמוּךְ לַמִּנְחָה.: אִיבַּעְיָא לְהוּ: סָמוּךְ לְמִנְחָה גְּדוֹלָה תְּנַן, אוֹ דִּילְמָא סָמוּךְ לְמִנְחָה קְטַנָּה תְּנַן?

The Gemara returns to the mishna, which stated that it is prohibited to eat adjacent to minḥa time on Passover eve. A dilemma was raised before the Sages in the study hall: Did we learn in the mishna that it is prohibited to eat adjacent to the time of the greater minḥa [minḥa gedola], which is half an hour after midday, or perhaps we learned in the mishna that it is prohibited to eat adjacent to the time of the lesser minḥa [minḥa ketana], two and a half hours before sunset?
רש״יתוספותמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מנחה גדולה – (משבע) [משש] שעות ומחצה ולמעלה זמן הקרבת תמיד כשאתה בא להקדימו.
סמוך למנחה – תימה אמאי קרי ליה מנחה דאי משום דמנחה היתה קריבה בין הערבים הלא גם בשחר קריבה מנחת חביתין ומנחת תמיד וי״ל בשחר יש שם אחר תפלת שחרית ועוד דאמרינן בפרק קמא דברכות (ברכות ו:) הוי זהיר בתפלת מנחה שאף אליהו לא נענה אלא בתפלת מנחה ושמא בשעת הקרבת מנחה נענה ולכך קרי ליה תפלת מנחה שאז היה שעת רצון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב מעתה חוזרים אל המשנה. שנינו בה שסמוך למנחה בערב הפסח אסור לאכול. איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] שאלה זו: סמוך למנחה גדולה תנן [שנינו] שהוא כחצי שעה לאחר חצות היום או דילמא [שמא] סמוך למנחה קטנה תנן [שנינו] שהוא כשעתיים וחצי לפני השקיעה.
The Gemara returns to the mishna, which stated that it is prohibited to eat adjacent to minḥa time on Passover eve. A dilemma was raised before the Sages in the study hall: Did we learn in the mishna that it is prohibited to eat adjacent to the time of the greater minḥa [minḥa gedola], which is half an hour after midday, or perhaps we learned in the mishna that it is prohibited to eat adjacent to the time of the lesser minḥa [minḥa ketana], two and a half hours before sunset?
רש״יתוספותמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) סָמוּךְ לְמִנְחָה גְּדוֹלָה תְּנַן, וּמִשּׁוּם פֶּסַח, דִּילְמָא אָתֵי לְמִימְּשַׁךְ

The Gemara elaborates: Did we learn in the mishna that it is prohibited to eat adjacent to the time of the greater minḥa, and this is because of the Paschal lamb, lest one come to be drawn after the meal and spend a long time eating, as was typical for large meals,
רש״ירשב״םמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשום פסח – שמא ישב בסעודה וימנע ויפשע מעשות פסח.
מנחה גדולה – משש שעות ומחצה ולמעלה דהיינו זמן עשיית תמיד הערב כשאתה בא להקדימו כגון בערב הפסח שחל להיות בערב שבת שנשחט בשש ומחצה והפסח אחריו כדאמרינן בתמיד נשחט (לעיל דף נח.) ומשום פסח. שמא ישב בסעודה ויפשע מעשות פסח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ונברר את הצדדים בשאלה זו: סמוך למנחה גדולה תנן [שנינו] והטעם משום קרבן הפסח, דילמא אתי למימשך [שמא יבוא להימשך] ולהאריך בסעודה הרבה מאד, כדרך שהיו נוהגים בסעודות גדולות
The Gemara elaborates: Did we learn in the mishna that it is prohibited to eat adjacent to the time of the greater minḥa, and this is because of the Paschal lamb, lest one come to be drawn after the meal and spend a long time eating, as was typical for large meals,
רש״ירשב״םמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסחים קז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה פסחים קז., ר׳ חננאל פסחים קז., רי"ף פסחים קז. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס פסחים קז., רש"י פסחים קז., רשב"ם פסחים קז., ראב"ן פסחים קז. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות פסחים קז., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה פסחים קז., בית הבחירה למאירי פסחים קז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהר"ם חלאווה פסחים קז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים קז., מהרש"א חידושי הלכות פסחים קז., פירוש הרב שטיינזלץ פסחים קז., אסופת מאמרים פסחים קז.

Pesachim 107a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 107a, R. Chananel Pesachim 107a, Rif by Bavli Pesachim 107a, Collected from HeArukh Pesachim 107a, Rashi Pesachim 107a, Rashbam Pesachim 107a, Raavan Pesachim 107a, Tosafot Pesachim 107a, Tosefot Rid Third Recension Pesachim 107a, Meiri Pesachim 107a, R. Moshe Chalava Pesachim 107a, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 107a, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 107a, Steinsaltz Commentary Pesachim 107a, Collected Articles Pesachim 107a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144