×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כְּעוּרָה זוֹ שֶׁשָּׁנָה רַבִּי לֹא תֹּאכְלֶנּוּ בְּבָשָׂר בְּחָלָב הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
Is that derivation that Rabbi Yehuda HaNasi taught ugly, that you derive a new one? The verse states with regard to an animal’s blood: “You shall not eat it; you shall pour it upon the earth as water” (Deuteronomy 12:24), and the next verse adds: “You shall not eat it; that it may go well with you, and with your children after you.” Rabbi Yehuda HaNasi teaches that the redundant second verse is not referring to the prohibition of blood. Rather, the verse is speaking of the prohibition of meat cooked in milk, teaching that it is prohibited for consumption.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
כעורה זו ששנה ר׳ לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמי׳ לא תאכלנו למען ייטב לך ואמר ר׳ למה כתב שני פעמים לא תאכלנו אח׳ לא תאכלנו מדבר בבשר בחלב:
כעורה זו ששנה רבי – כלומר וכי מכוערת היא בעיניך משנה זו ששנה רבי ולמדה לבשר בחלב ממקרא הזה.
לא תאכלנו – יתירא דכתיב בראה אנכי גבי פסולי המוקדשין שנפדו (דברים יב, טז) רק הדם לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים והדר כתיב (דברים יב, כה) לא תאכלנו למען ייטב לך וגו׳ לדם לא איצטריך דהא כתיבי קראי טובא ומוקי ליה לבשר בחלב.
גמ׳ ורבי בהנאה מנליה נפקא ליה כו׳ ואפי׳ לרבי אבהו דאמר לעיל כ״מ שנאמר לא תאכל איסור הנאה נמי משמע האי קרא דלא תאכלנו גו׳ כיון דבעניניה דדם כתיב לא משמע אלא איסור אכילה כדם כדדרשינן בפ׳ כל שעה מהאי קרא דלא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים מה מים מותר כו׳ וק״ל:
וכי כעורה היא משנה זו ששנה אותה רבי (ר׳ יהודה הנשיא) לענין המקור בתורה לאיסור בשר בחלב, שאתה צריך להמציא ראיה נוספת?! שכך שנה: נאמר בתורה בפרשיה שעניינה פסולי המוקדשים שנפדו ויצאו לחולין, איסור אכילת דם ״לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים״ (דברים יב, כד), ושב הכתוב ואמר ״לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך אחריך״ — לא בא הכתוב השני לענין דם (שהרי כתובים רבים נאמרו באיסור הדם) אלא בבשר בחלב הכתוב מדבר, שאסור באכילה.
Is that derivation that Rabbi Yehuda HaNasi taught ugly, that you derive a new one? The verse states with regard to an animal’s blood: “You shall not eat it; you shall pour it upon the earth as water” (Deuteronomy 12:24), and the next verse adds: “You shall not eat it; that it may go well with you, and with your children after you.” Rabbi Yehuda HaNasi teaches that the redundant second verse is not referring to the prohibition of blood. Rather, the verse is speaking of the prohibition of meat cooked in milk, teaching that it is prohibited for consumption.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אַתָּה אוֹמֵר בְּבָשָׂר בְּחָלָב הַכָּתוּב מְדַבֵּר אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּאֶחָד מִכׇּל הָאִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה אָמַרְתָּ צֵא וּלְמַד מי״גמִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן דָּבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָנוֹ בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר בִּשְׁנֵי מִינִין אַף כָּאן בִּשְׁנֵי מִינִין.

Do you say that the verse is speaking of the prohibition of meat cooked in milk? Or perhaps it is only referring to one of the other prohibitions in the Torah? You say: Go out and learn from the thirteen hermeneutical principles, one of which is: A matter that is derived from its context. To what are the adjacent verses referring? They are referring to consecrated animals that were redeemed, which are a combination of two types: They are non-sacred in that they may be eaten, but they are prohibited for shearing and work, like consecrated animals. Here too, one may conclude that the verse is referring to a prohibition that involves two types of food, i.e., the prohibition of meat cooked in milk.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במה הכתוב מדבר בשני מינין – כלומר דכתיב לא תאכל הנפש עם הבשר אלו שני מינין בשר ודם וזהו אבר מן החי אף כאן בשני מינין בבשר בחלב אבל בהנאה אימא לא קמ״ל:
דבר הלמד מענינו – דבר סתום שאין מפורש בו במה מדבר הוי לומדו מן הענין פרשה שנכתב בה במה הענין מיירי.
בשני מינין – פסולי המוקדשין שנפדו שני מינין הן מותרין באכילה כחולין ואסורין בגיזה ועבודה כקדשים כדאמר בבכורות (דף טו.) תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב.
בשני מינין – פי׳ בקונטרס מותרין באכילה כחולין ואסורין בגיזה ועבודה כקדשים ואין נראה דלא שייך משום הכי דמקרי שני מינים אלא נראה משום דאיתקש לצבי ואיל חשיב להו כשני מינין כדאמר פ׳ אלו הן הלוקין (מכות דף כב.) אמר רבי יצחק המרביע שור פסולי המוקדשין לוקה ור׳ אושעיא נמי קאמר המנהיג שור פסולי המוקדשין לוקה גוף אחד הוא ועשאו הכתוב ב׳ גופים פירוש שעשאו הכתוב כצבי ואיל ובהכי מיישב ר״ת הא דאמר בפ׳ כל פסולי המוקדשין (בכורות לג.) תלת צבי ואיל כתיבי חד לכדרבי יצחק ורבי אושעיא ופי׳ שם בקונטרס דלא אתפרש היכא.
במה הכתוב מדבר בשני מינים – פרש״י ז״ל פסולי המוקדשין שנפדו שני מינים הם. מותרים באכילה כחולין ואסורי׳ בגיזה ועבודה כקדשים. ומטעם זה פירשו בשמו ז״ל במסכת מכות דהמרביע שור פסולי המוקדשים שלוקה גוף אחד הוא ועשאו הכתוב שני גופי׳ וזה תימא דמשום האי חשב כשני מינין א״כ כל שאסור באכילה ומותר בהנאה יהא חשוב שני מינים. ועוד שור של חולין יהא כלאים עם שור של מוקדשין. וזה לא שמעינן לכך הנכון כדפי׳ בתו׳ ז״ל שהוא שני מינים בגזירת הכתוב שאמור עליו כצבי וכאיל שהם שני מינים ושם הארכתי בס״ד.
ודנים בדבר: אתה אומר כי בבשר בחלב הכתוב מדבר, או שמא אינו אלא באחד מכל שאר האיסורין האחרים שבתורה? אמרת (אומר אתה) בתשובה לכך כי צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, ואחת מהן היא דבר הלמד מענינו. במה הכתוב מדבר בפרשיה זו של פסולי המוקדשים — בשני מינין, שהרי פסולי המוקדשים שנפדו, נחשבים כשני מינים: מצד אחד הריהם כחולין (לענין היתר אכילתם), ואולם מצד שני הם כקדשים (לענין איסור גיזה ועבודה בהם). אף כאן בכתוב ״לא תאכלנו״ השני — בשני מינין הכתוב מדבר, והוא איסור בשר בחלב. וזהו איפוא המקור בתורה לאיסור בשר בחלב.
Do you say that the verse is speaking of the prohibition of meat cooked in milk? Or perhaps it is only referring to one of the other prohibitions in the Torah? You say: Go out and learn from the thirteen hermeneutical principles, one of which is: A matter that is derived from its context. To what are the adjacent verses referring? They are referring to consecrated animals that were redeemed, which are a combination of two types: They are non-sacred in that they may be eaten, but they are prohibited for shearing and work, like consecrated animals. Here too, one may conclude that the verse is referring to a prohibition that involves two types of food, i.e., the prohibition of meat cooked in milk.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אִי מֵהַהִיא הֲוָה אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי בַּאֲכִילָה אֲבָל בַּהֲנָאָה לָא קמ״ל.

Reish Lakish replied to Rabbi Yoḥanan: My exposition is still necessary, since if the source for the prohibition of eating meat cooked in milk were from that verse cited by Rabbi Yehuda HaNasi alone, I would say that this statement applies only to the prohibition of eating meat cooked in milk, but not to that of deriving benefit from it. The verse cited with regard to the Paschal offering teaches us that even deriving benefit is prohibited, just as it is prohibited to derive benefit from a disqualified Paschal offering.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל בהנאה לא קמ״ל – מהאי קרא דכתיבא אזהרה דידיה גבי פסח מה פסח מבושל אסור באכילה ובהנאה דכל קדשים שאינם ראוים לאכילה תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה אף זה אסור בהנאה.
אמר ריש לקיש לר׳ יוחנן: עדיין נצרכים אנו לדרשה זו שאמרתי, שכן אי [אם] מהמשנה ההיא ששנה רבי בלבד היינו למדים — הוה אמינא [הייתי אומר] כי הני מילי [דברים אלה] אמורים רק באיסור אכילה של בשר בחלב, אבל באיסור הנאה של בשר בחלב — לא דיבר הכתוב. לכך קא משמע לן [הוא הכתוב האמור בקרבן פסח משמיע לנו] שיש גם איסור הנאה בבשר בחלב.
Reish Lakish replied to Rabbi Yoḥanan: My exposition is still necessary, since if the source for the prohibition of eating meat cooked in milk were from that verse cited by Rabbi Yehuda HaNasi alone, I would say that this statement applies only to the prohibition of eating meat cooked in milk, but not to that of deriving benefit from it. The verse cited with regard to the Paschal offering teaches us that even deriving benefit is prohibited, just as it is prohibited to derive benefit from a disqualified Paschal offering.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְרַבִּי בַּהֲנָאָה מְנָא לֵיהּ נָפְקָא לֵיהּ מֵהָכָא נֶאֱמַר כָּאן {דברים י״ד:ב׳,כ״א} כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה׳ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן {דברים כ״ג:י״ח} וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָה לְהַלָּן בַּהֲנָאָה אַף כָּאן בַּהֲנָאָה.

The Gemara asks: And Rabbi Yehuda HaNasi, from where does he derive that meat cooked in milk is prohibited for benefit? The Gemara responds: He derives it from here, as it is stated here: “For you are a sacred [kadosh] people unto the Lord your God. You shall not cook a kid in its mother’s milk” (Deuteronomy 14:21). And it is stated below: “Neither shall there be a sodomite [kadesh] of the sons of Israel” (Deuteronomy 23:18). The similar expressions teach that just as below, the prohibition of sodomy is a prohibition that involves enjoyment, i.e., deriving benefit, not eating, so too here, meat cooked in milk is prohibited with regard to deriving benefit.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל מקום שנאמר לא תאכל לא יאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה:
לא יהיה קדש מבני ישראל מה להלן הנאה כלומר הנאה דתשמיש המטה אף כאן הנאה דאפי׳ בהנאה אסור:
כי עם קדוש אתה – לא תבשל גדי.
מה להלן בהנאה – [בעילה] הנאה היא.
ונאמר להלן לא יהיה קדש – ואי לאו קרא דלא תאכלנו ה״א דהנאת הגוף בלא אכילה אסר הכתוב.
ושואלים: ולשיטת רבי שלמד את איסור בשר בחלב מן הכתוב ״לא תאכלנו״ בלבד, איסור בשר בחלב אף בהנאה מנא ליה [מנין לו]? ומשיבים: נפקא ליה מהכא [יוצא, נלמד לו הדבר מכאן], שכן נאמר כאן בדין בשר בחלב ״כי עם קדוש אתה לה׳ אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו״ (דברים יד, כא), ונאמר להלן (בהמשך הספר) ״ולא יהיה קדש בבני ישראל״ (שם כג, יח). הרי זה להקיש דין בשר בחלב לדין קדש: מה להלן באיסור קדש — הריהו אסור בהנאה, (שכן הוא אסור בבעילה שהיא איסור הנאה). אף כאן, באיסור בשר בחלב — הריהו אסור בהנאה.
The Gemara asks: And Rabbi Yehuda HaNasi, from where does he derive that meat cooked in milk is prohibited for benefit? The Gemara responds: He derives it from here, as it is stated here: “For you are a sacred [kadosh] people unto the Lord your God. You shall not cook a kid in its mother’s milk” (Deuteronomy 14:21). And it is stated below: “Neither shall there be a sodomite [kadesh] of the sons of Israel” (Deuteronomy 23:18). The similar expressions teach that just as below, the prohibition of sodomy is a prohibition that involves enjoyment, i.e., deriving benefit, not eating, so too here, meat cooked in milk is prohibited with regard to deriving benefit.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) דְּבֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר תָּנָא {דברים י״ד:כ״א} לֹא תֹאכְלוּ כׇל נְבֵלָה [וְגוֹ׳] אָמְרָה תּוֹרָה כְּשֶׁתִּמְכְּרֶנָּה לֹא תְּבַשְּׁלֶנָּה וְתִמְכְּרֶנָּה.

The school of Rabbi Eliezer taught: The verse states: “You shall not eat of any animal carcass; you may give it to the stranger who is within your gates, that he may eat it; or you may sell it to a foreigner; for you are a sacred people to the Lord your God; you shall not cook a kid in its mother’s milk” (Deuteronomy 14:21). The Torah stated the prohibition of meat cooked in milk after the halakha of an animal carcass to teach that when you sell a carcass to a gentile, you shall not cook it in milk and then sell it, i.e., meat cooked in milk is prohibited for benefit and may not be sold.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמרה תורה כשתמכרנה לא תבשלנה ותמכרנה כלומר כתיב לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך וגו׳ לא תבשל גדי בחלב אמו כלומר כשתמכרנה לא תבשלנה בחלב ותמכרנה דאם תבשלנה בחלב לא תוכל למוכרה דאסורה בהנאה:
לא תאכלו כל נבלה – בסיפיה דקרא כתיב בשר בחלב.
לא תבשלנה – בחלבו ותמכרנה אלמא אסורה בהנאה.
פסולי המוקדשין שנפדו מותרין באכילה כחולין ואסורין בגיזה ועבודה כקדשים וזהו שאמרו במה שנאמר בסדר ראה אנכי בפרשת כי ירחיב רק חזק לבלתי אכול הדם ואמר אחריה לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים וחזר ואמר לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך אחריך והעמידו לא תאכלנו השני שהוא מיותר לאיסור אכילת בשר בחלב ומתורת דבר הלמד מענינו שאותה פרשה מדברת בפסולי המוקדשין כמו שאמר בה בכל אות נפשך תאכל בשר ופירשוה בקדשים שנפל בהם מום שיפדו ויאכלו ומה פסולי המוקדשין שני מינין ר״ל שנוהג בו דין חולין להיתר אכילת בשרו ודין קדשים לאיסור גיזה ועבודה אף מקרא דלא תאכלנו האמור בה לדבר שיש בו שני מינין דהיינו בשר בחלב ואיסור הנאה שבו למדו מגזרה שוה שנאמר כאן לא תבשל גדי כי עם קדוש אתה וגו׳ ונאמר להלן לא יהיה קדש בבני ישראל ומה להלן הנאה וכו׳ ומ״מ בסוף הסוגיא למדוה מדכתיב שלשה פעמים לא תבשל אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בשול:
כל שאנו באים ללמוד דבר אחד מאחד אין משיבין עליה לומר שאין ראוי ללמוד זו מזו אא״כ יש בזו שבאין ללמוד ממנה קולא או חומרא לפי הענין שלמדין הימנו כגון שאם באנו ללמוד ממנו להחמיר נאמר מה לדבר זה שאתה בא ללמוד הימנו שראוי לדון בו בחומרא זו שכן מצינו בו חומרא פלונית ואם באנו ללמוד ממנו להקל שכן מצינו בו קולא פלונית אבל אין משיבין בה בכל שהו שנאמר מה לדבר פלני שכן יש בו דבר פלני שאינו בלמד הואיל ואותו דבר אינו קולא או חומרא כגון שאם תבא ללמוד איסור הנאה לבשר בחלב מכלאי הכרם בקל וחומר אין משיבין עליו מה לכלאים שכן גדולי קרקע הואיל ואין בגדולי קרקע קולא או חומרא וכל שאתה בא ללמוד דבר אחד משנים במה הצד אין משיבין מעלמא ר״ל ממקום אחר שלא מאותם השנים לומר דבר פלוני יוכיח אלא למדין כל שאין תשובה לצד השוה ר״ל בשניהם כאחד שיהיה איזה ענין נמצא בשניהם שלא יהא נמצא בלמד ומ״מ כל שנמצא בשניהם מה שאינו בלמד משיבין עליו אף בלא קולא וחומרא אלא בכל שהו וכל שאתה בא ללמוד אחת משלש השלישי מחזירו כאלו בא ללמוד מאחד וכל שאין בהם להשיב בקולא וחומרא אין משיבין בכל שהו אפי׳ היה אותו דבר שוה בשלשתם:
ומביאים עוד הסבר מה המקור לשיטת רבי לאיסור הנאה בבשר בחלב: שכן התנא דבי [של בית]] מדרשו של ר׳ אליעזר תנא [שנה] על הפסוק ״לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי כי עם קדוש אתה לה׳ אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו״ (שם יד, כא) — אמרה תורה את דין מכירת הנבילה לנכרי בסמוך לאיסור בשר בחלב, כדי להורות כי כשתמכרנה לנכרי את הנבילה, לא תבשלנה בחלב ותמכרנה, שכן כיון שהתבשלה בחלב הריהי אסורה בהנאה, ושוב אין רשות למוכרה.
The school of Rabbi Eliezer taught: The verse states: “You shall not eat of any animal carcass; you may give it to the stranger who is within your gates, that he may eat it; or you may sell it to a foreigner; for you are a sacred people to the Lord your God; you shall not cook a kid in its mother’s milk” (Deuteronomy 14:21). The Torah stated the prohibition of meat cooked in milk after the halakha of an animal carcass to teach that when you sell a carcass to a gentile, you shall not cook it in milk and then sell it, i.e., meat cooked in milk is prohibited for benefit and may not be sold.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא א{שמות כ״ג:י״ט} לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ ג׳שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אֶחָד לְאִיסּוּר אֲכִילָה וְאֶחָד לְאִיסּוּר הֲנָאָה וְאֶחָד לְאִיסּוּר בִּשּׁוּל.

The school of Rabbi Yishmael taught: The Torah states three times: “You shall not cook a kid in its mother’s milk” (Exodus 23:19, 34:26; Deuteronomy 14:21). One verse serves to teach the prohibition against eating meat cooked in milk, and one serves to teach the prohibition against deriving benefit from it, and one serves to teach the prohibition against cooking meat in milk.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א למעלה הובאו דברי רב אשי ודברי ריש לקיש ורבי בענין המקור לאיסור בשר בחלב, ובענין זה מביאים עוד. החכם דבי [של בית] מדרשו של ר׳ ישמעאל תנא [שנה]: הכתוב ״לא תבשל גדי בחלב אמו״ נאמר שלש פעמים בתורה (שמות כג, יט; שם לד, כו; דברים יד, כא). וסיבת הדבר שנכתב שלוש פעמים: כתוב אחד בא ללמדנו איסור אכילה, וכתוב אחד בא ללמדנו איסור הנאה, וכתוב אחד בא ללמדנו איסור בשול.
The school of Rabbi Yishmael taught: The Torah states three times: “You shall not cook a kid in its mother’s milk” (Exodus 23:19, 34:26; Deuteronomy 14:21). One verse serves to teach the prohibition against eating meat cooked in milk, and one serves to teach the prohibition against deriving benefit from it, and one serves to teach the prohibition against cooking meat in milk.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) תַּנְיָא אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִנַּיִן לְבָשָׂר בְּחָלָב שֶׁאָסוּר נֶאֱמַר כָּאן {דברים י״ד:ב׳,כ״א} כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן {שמות כ״ב:ל׳} וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ מָה לְהַלָּן אָסוּר אַף כָּאן אָסוּר.

It is taught in a baraita: Isi ben Yehuda says: From where is it derived that it is prohibited to eat meat cooked in milk? It is stated here: “For you are a sacred people unto the Lord your God. You shall not cook a kid in its mother’s milk” (Deuteronomy 14:21). And it is stated below: “And you shall be sacred men unto Me; therefore you shall not eat any flesh that is torn of animals in the field [tereifa]; you shall cast it to the dogs” (Exodus 22:30). Just as below it is prohibited to eat a tereifa, so too here it is prohibited to eat meat cooked in milk.
מיוחס לר׳ גרשוםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה להלן אסור כלומר דטרפה אסורה באכילה – מה לערלה שלא היתה לה שעת הכושר כו׳ כלומר תאמר בבשר בחלב שהיתה לה שעת הכושר דאפילו משנתן הבשר בחלב לא נאסר בצונן דיכול להדיחו אבל לאחר שנתבשל אסור:
ונאמר להלן ואנשי קדש וכו׳ – וא״ת ולילף מקודש דכתיב גבי קרבן ולילף מיני׳ בין איסור אכילה ובין איסור הנאה ולא בעי ק״ו דערלה. וי״ל דקודשת עם מקודשת הוי לן למידן ולא קדושת עם מקודשת חתיכה ובהנאה ילפינן ק״ו מערלה ופריך עלה מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר פי׳ דאוסר הכתוב פריו ועיקרו ועלו. אע״ג דלר׳ יוסי סמדר מותר האי משום דלאו פרי הוא וכן קודם סמדר דשרי לרבנן כללו של דבר משהיה פרי ובא לכלל איסור לא היה לו כושר. וא״ת וליפרוך לכולהו קולא וחומרא ונימא מה להצד השוה שבהן שכן לא הותרו מכללם. תאמר בבשר וחלב שהותרו מכללם אבל חיה ועוף ובהמה טמאה. וי״ל דהא לא חשוב הותר מכללו כיון שלא היה מעולם בכלל האיסור דבמקום האיסור מיעטה קרא מדכתיב גדי. אבל חלב היה חשיב בעלמא הותר מכלל לפי שהיה נכלל בכלל כל חלב לא תאכלו וזה ברור.
ב ועוד בענין זה, תניא [שנויה ברייתא], איסי בן יהודה אומר: מנין לבשר בחלב שאסור? שכן נאמר כאן באיסור בשר בחלב ״כי עם קדוש אתה״, ונאמר להלן [שם, בספר שמות כב, ל] ״ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו״. להשוות זה לזה, וללמדנו: מה להלן בשר טריפה — אסור, אף כאן בשר בחלב — אסור.
It is taught in a baraita: Isi ben Yehuda says: From where is it derived that it is prohibited to eat meat cooked in milk? It is stated here: “For you are a sacred people unto the Lord your God. You shall not cook a kid in its mother’s milk” (Deuteronomy 14:21). And it is stated below: “And you shall be sacred men unto Me; therefore you shall not eat any flesh that is torn of animals in the field [tereifa]; you shall cast it to the dogs” (Exodus 22:30). Just as below it is prohibited to eat a tereifa, so too here it is prohibited to eat meat cooked in milk.
מיוחס לר׳ גרשוםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאֵין לִי אֶלָּא בַּאֲכִילָה בַּהֲנָאָה מִנַּיִן אָמַרְתָּ ק״וקַל וְחוֹמֶר וּמָה עׇרְלָה שֶׁלֹּא נֶעֶבְדָה בָּהּ עֲבֵירָה אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה בָּשָׂר בְּחָלָב שֶׁנֶּעֶבְדָה בּוֹ עֲבֵירָה אֵינוֹ דִּין שֶׁאָסוּר בַּהֲנָאָה.

And from this I have derived only that it is prohibited for consumption. From where do I derive that it is prohibited for benefit as well? You can say it can be derived by an a fortiori inference: Just as with regard to the prohibition against eating the fruit of a tree during the first three years after its planting [orla], which is treated less stringently as no sin has been committed in the planting of the tree and its production of fruit, it is prohibited for benefit, is it not right that meat cooked in milk, with regard to which a sin has been committed, should be prohibited for benefit?
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שנעבדה בו עבירה – בבישול.
ומה ערלה – ליכא למפרך מה לערלה שכן צריך מאתים לבטלה דמדרבנן הוא דצריך מאתים.
ערלה אסורה בהנאה ואין באכילתה כרת אבל חמץ בפסח אסור בהנאה והאוכל חייב כרת וכלאי הכרם אע״פ שמשעת זריעתן לוקה לא נאסרו הזרעים בהנאה עד שיקלטו זרעים שנזרעו בעציץ נקוב ונקלטו בהיתר ואחר שנקלטו העמיד העצים בכרם וינק משם אם נשתהא שם עד שהוסיף חלק אחד ממאתים אסור ואם לאו מותר שהכלאים בטלים במאתים של היתר:
תוס׳ בד״ה ומה ערלה כו׳ שכן צריך מאתים לבטלה דמדרבנן הוא דצריך מאתים כצ״ל:
תוס׳ בד״ה ומה ערלה כו׳ שכן צריך מאתים כו׳ דצריך מאתים כו׳ עכ״ל כצ״ל:
גמ׳ ומה ערלה שלא וכו׳. עיין בב״מ דף נג ע״א תוס׳ ד״ה ועולה:
ואין לי לימוד מכאן אלא לענין איסור בשר בחלב באכילה, איסור בשר בחלב אף בהנאה מנין לי? שכן אמרת כי קל וחומר הוא, ובאופן זה: ומה ערלה שקלה היא, שהרי לא נעבדה בה עבירה כלל אלא צמחה בעצמה — אסורה בהנאה, בשר בחלב שחמור הוא, שכן נעבדה בו עבירהאינו דין שיהיה אסור בהנאה!
And from this I have derived only that it is prohibited for consumption. From where do I derive that it is prohibited for benefit as well? You can say it can be derived by an a fortiori inference: Just as with regard to the prohibition against eating the fruit of a tree during the first three years after its planting [orla], which is treated less stringently as no sin has been committed in the planting of the tree and its production of fruit, it is prohibited for benefit, is it not right that meat cooked in milk, with regard to which a sin has been committed, should be prohibited for benefit?
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מָה לְעׇרְלָה שֶׁכֵּן לֹא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר.

The Gemara rejects this, as orla exhibits a unique stringency: What is unique about orla? It is unique in that it never had a time when it was fit. The same cannot be said about meat and milk, which were each permitted on their own before being cooked together.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא היתה לו שעת הכושר – פרי הערלה באיסור גדל אבל בשר בחלב היתה לו שעת הכושר קודם שניתן בשר בחלב.
ודוחים: יש מקום לפרוך קל וחומר זה, שכן מה לערלה, שכן יש בה צד חומרה, שהרי לא היתה לה מעולם שעת הכושר (זמן שבו היתה מותרת באכילה), תאמר בבשר בחלב שהיתה להם שעת הכושר!
The Gemara rejects this, as orla exhibits a unique stringency: What is unique about orla? It is unique in that it never had a time when it was fit. The same cannot be said about meat and milk, which were each permitted on their own before being cooked together.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) חָמֵץ בַּפֶּסַח יוֹכִיחַ שֶׁהָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר וְאָסוּר בַּהֲנָאָה מָה לְחָמֵץ בַּפֶּסַח שֶׁכֵּן עָנוּשׁ כָּרֵת.

The Gemara suggests: Let leavened bread on Passover prove the point, as it had a time when it was fit, before Passover, and yet it is prohibited for benefit. The Gemara rejects this inference as well: What is unique about consumption of leavened bread on Passover? It is unique in that it is punishable by karet, unlike the prohibition of meat cooked in milk.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה לחמץ בפסח שכן כרת – וכרת גופיה לא שייך למילף שאין עונשין מן הדין.
ואומרים: חמץ בפסח יוכיח שהיתה לו שעת הכושר (לפני חג הפסח) ובכל זאת הריהו אסור בהנאה, ומכאן נלמד גם לבשר בחלב. ומשיבים: אין זו דחייה, שכן מה לחמץ בפסח שיש בו צד חמור אחר, שכן ענוש כרת על אכילתו בפסח, ואפשר שצד חמור זה הוא שגרם לו להיאסר בהנאה.
The Gemara suggests: Let leavened bread on Passover prove the point, as it had a time when it was fit, before Passover, and yet it is prohibited for benefit. The Gemara rejects this inference as well: What is unique about consumption of leavened bread on Passover? It is unique in that it is punishable by karet, unlike the prohibition of meat cooked in milk.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) כִּלְאֵי הַכֶּרֶם יוֹכִיחוּ שֶׁאֵין עָנוּשׁ כָּרֵת וְאָסוּר בַּהֲנָאָה.

The Gemara comments: Let the prohibition of diverse kinds in a vineyard prove the point, as it is not punishable by karet, and yet it is prohibited to derive benefit from the product.
רש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כלאי הכרם יוכיחו – לקמן פריך ל״ל כלאי הכרם נימא ערלה תוכיח וחזר הדין ועוד פריך נימא מה לכלאי הכרם שכן לא היתה [להן] שעת הכושר.
כלאי הכרם יוכיחו – מכלאי הכרם גרידא הוה מצי למילף במה מצינו אלא ניחא ליה למעבד תחלת הדין בק״ו ואין להקשות מה לערלה וחמץ וכלאי הכרם שכן בשריפה כדתנן בתמורה (דף לג:) דהיא גופה נילף ועוד דהיינו דוקא לרבי יהודה דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה אבל לרבנן לא הוי חמץ בשריפה הקשה ה״ר יעקב מאורליינ״ש מה לכולהו שכן לא הותרו מכללן תאמר בבשר בחלב שהותר מכללו אצל בהמה טמאה וחלב בהמה טמאה וטובא דאמר לעיל וי״ל דאין זה קרוי הותר מכללו דדוקא חלב דכתיב (ויקרא ג) כל חלב דמשמע אפילו דחיה והדר שרא דחיה זה חשיב הותר מכללו אבל בבשר בחלב לא כתיב כל.
תוס׳ ד״ה כלאי וכו׳ ואין להקשות מה לערלה. עי׳ סוכה דף לה ע״א תוס׳ ד״ה לפי:
ושבים ודוחים: אין צד זה של חומרה גורם איסור הנאה, שהרי כלאי הכרם יוכיחו, שאף שאין ענוש כרת על אכילתם, ובכל זאת הריהו אסור בהנאה.
The Gemara comments: Let the prohibition of diverse kinds in a vineyard prove the point, as it is not punishable by karet, and yet it is prohibited to derive benefit from the product.
רש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) לְמָה לִי גז״שגְּזֵירָה שָׁוָה לַיְיתֵי כּוּלַּהּ בק״ובְּקַל וָחוֹמֶר מֵעׇרְלָה וּמָה עׇרְלָה שֶׁלֹּא נֶעֶבְדָה בָּהּ עֲבֵירָה אֲסוּרָה בֵּין בַּאֲכִילָה בֵּין בַּהֲנָאָה בָּשָׂר בְּחָלָב שֶׁנֶּעֶבְדָה בּוֹ עֲבֵירָה אֵינוֹ דִּין שֶׁאָסוּר בֵּין בַּאֲכִילָה בֵּין בַּהֲנָאָה.

The Gemara asks: Why do I need both Isi ben Yehuda’s verbal analogy to teach the prohibition of consumption and the a fortiori inference to teach the prohibition of benefit? Let all of it, both the prohibition of consumption and the prohibition against deriving benefit, be derived by an a fortiori inference from orla: Just as orla, which is treated less stringently, as no sin has been committed in the tree’s planting, is nevertheless prohibited both for consumption and for benefit; is it not right that meat cooked in milk, with regard to which a sin has been committed, should be prohibited both for consumption and for benefit?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למה לי גז״ש – לאיסור אכילה כי היכי דיליף לאיסור הנאה מערלה נילף נמי לאיסור אכילה.
רש״י בד״ה ל״ל גזירה לאסור אכילה כי היכי כו׳ כצ״ל:
בפרש״י בד״ה ל״ל גז״ש לאיסור אכילה כי היכי כו׳ עכ״ל כצ״ל:
ותוהים: למה לי גזרה שוה זו של ״עם קדוש״ ו״לא יהיה קדש״ ללמדני איסור אכילה בבשר בחלב, וקל וחומר מערלה ללמדני איסור הנאה בבשר בחלב, לייתי כולה [שיבוא, שיילמד הכל] בקל וחומר מערלה, ובאופן זה: מה ערלה, שקלה היא, שהרי לא נעבדה בה עבירה — בכל זאת היא אסורה בין באכילה בין בהנאה. בשר בחלב, שחמור הוא, שהרי נעבדה בו עבירהאינו דין שאסור בין באכילה בין בהנאה!
The Gemara asks: Why do I need both Isi ben Yehuda’s verbal analogy to teach the prohibition of consumption and the a fortiori inference to teach the prohibition of benefit? Let all of it, both the prohibition of consumption and the prohibition against deriving benefit, be derived by an a fortiori inference from orla: Just as orla, which is treated less stringently, as no sin has been committed in the tree’s planting, is nevertheless prohibited both for consumption and for benefit; is it not right that meat cooked in milk, with regard to which a sin has been committed, should be prohibited both for consumption and for benefit?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר חוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר וְחוֹסֵם פִּי פָרָה וְדָשׁ בָּהּ יוֹכִיחַ שֶׁנֶּעֶבְדָה בָּהֶם עֲבֵירָה וּשְׁרוּ.

The Gemara responds: That inference would be invalid because one could say: The cases of one who plows with an ox and with a donkey, and one who muzzles the mouth of a cow and threshes with it prove it invalid. As in those cases, a sin has been committed through them, and yet benefit from the products of these actions is permitted. One cannot refute a verbal analogy with logical reasoning.
רש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משום דאיכא למימר חורש בשור ובחמור יוכיח – שנעבדה בו עבירה ומותר באכילה אבל השתא דקיימא לן אכילה מג״ש ילפינן הנאה בק״ו וליכא למימר חורש בשור וחמור יוכיח דמה לחורש בשור וחמור דמותר באכילה תאמר בבשר בחלב שאסור באכילה.
חורש בשור וחמור כו׳ – אבל השתא עבדינן ק״ו דכשם שאסור באכילה אסור בהנאה.
רש״י ד״ה משום דאיכא למימר וכו׳ דמה לחורש. עי׳ נדה נה ע״ב תוס׳ ד״ה כי:
ומשיבים: אין ללמוד כן מקל וחומר, משום דאיכא למימר [שיש מקום לומר] פירכה על קל וחומר זה כי חורש בשור ובחמור, וחוסם פי פרה ודש בה יוכיח, שאין זה שנעבדה בו עבירה נאסר באכילה. שהרי באלה נעבדה בהם עבירה, ובכל זאת שרו [מותרים] התבואה שגדלה מחרישה זו והתבואה שנידושה בדייש זה.
The Gemara responds: That inference would be invalid because one could say: The cases of one who plows with an ox and with a donkey, and one who muzzles the mouth of a cow and threshes with it prove it invalid. As in those cases, a sin has been committed through them, and yet benefit from the products of these actions is permitted. One cannot refute a verbal analogy with logical reasoning.
רש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) לְמָה לִי לְמֵימַר כִּלְאֵי הַכֶּרֶם יוֹכִיחוּ לֵימָא עׇרְלָה תּוֹכִיחַ וְלִיהְדַּר דִּינָא וְלֵיתֵי בְּמָה הַצַּד.

The Gemara asks further: Why do I need to say, as was stated above, that the case of diverse kinds in a vineyard proves that benefit from meat and milk is prohibited? At that point, two other cases, orla and leavened bread on Passover, had already been offered as proof. Although they were rejected because they both possess a unique stringency, each lacks the stringency possessed by the other. Therefore, let us say that the case of orla proves that the stringency for consumption of leavened bread on Passover, i.e., the penalty of karet, is irrelevant, and vice versa. And let the inference revert to its starting point, and let the halakha with regard to meat cooked in milk be derived by analogy from the common element of the two sources, i.e., the prohibition against both consumption and benefit.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למה לי למימר כלאי הכרם יוכיח כשאמר מה לחמץ בפסח שכן ענוש כרת נימא ערלה תוכיח שאין ענוש כרת ואסורה בין באכילה ובין בהנאה ואי פריך מה לערלה שכן לא היתה שעת הכושר נימא חמץ בפסח יוכיח ונימא חזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שאסורין בין באכילה ובין בהנאה אף אני אביא בשר בחלב שהוא אסור ואסור בין באכילה ובין בהנאה:
למה ליה למימר – לעיל כלאים יוכיח דאיצטריך ליה לאהדורי אכלאים דהוה ליה למד חדא מתלת בשר בחלב מערלה וחמץ וכלאים לימא ערלה תוכיח ותיתי חדא מתרתי שפיר.
וליהדר דינא – וכשיחזור הדין מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר חמץ יוכיח מה לחמץ שכן כרת ערלה תוכיח וגמרינן ומייתינן לה במה הצד כגון לא ראי ערלה כראי חמץ ולא ראי חמץ כראי ערלה הצד השוה שבהן שאסורין באכילה ואסורין בהנאה אף אני אביא בשר בחלב דהואיל ואסור באכילה מגז״ש יהא אסור אף בהנאה.
ושואלים: כאשר דחינו את ההוכחה מחמץ בפסח, ואמרנו כי כלאי הכרם יוכיחו (שהרי אין עונש כרת על אכילתם), למה לי למימר [לומר] כלאי הכרם יוכיחו, לימא [שיאמר]: ערלה תוכיח, ומעתה ליהדר דינא וליתי [יחזור הדין ויבוא וילמד] במה הצד. שאמנם אין ללמוד מערלה בלבד (שכן לא היתה לה שעת הכושר), וכמו כן אין ללמוד מפסח (שכן ענוש כרת). ואולם הצד השווה שבשניהם שהם אסורים באכילה ואסורים בהנאה. מעתה נאמר כן גם בבשר בחלב שאסור הוא באכילה (כדבר הנלמד מגזירה שווה ״עם קדוש״ ״לא יהיה קדש״), והריהו אסור גם בהנאה!
The Gemara asks further: Why do I need to say, as was stated above, that the case of diverse kinds in a vineyard proves that benefit from meat and milk is prohibited? At that point, two other cases, orla and leavened bread on Passover, had already been offered as proof. Although they were rejected because they both possess a unique stringency, each lacks the stringency possessed by the other. Therefore, let us say that the case of orla proves that the stringency for consumption of leavened bread on Passover, i.e., the penalty of karet, is irrelevant, and vice versa. And let the inference revert to its starting point, and let the halakha with regard to meat cooked in milk be derived by analogy from the common element of the two sources, i.e., the prohibition against both consumption and benefit.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר רַב אָשֵׁי מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר נְבֵלָה תּוֹכִיחַ שֶׁאֲסוּרָה בַּאֲכִילָה וּמוּתֶּרֶת בַּהֲנָאָה.

Rav Ashi said: Such a derivation cannot be suggested, because one can say that the case of an unslaughtered animal carcass proves it invalid, as an animal carcass is prohibited for consumption and yet it is permitted for benefit.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ דאיכא למימר נבלה תוכיח כו׳. נ״ב נ״ל מה שתירץ רב אשי נבלה תוכיח ידע נמי שאין זו פירכא מעולה מאחר שאינו מגופו ומ״מ סבר דדינא כמו פירכא כל דהו דפרכינן אמה הצד דאתא מתרי ולא מתלתא וכדמקשינן ליה דפירכא זו אינה פירכא כלל ולא דמי לפירכא כל דהו סבר רב אשי א״כ פירכא כל דהו פירכא מעולה היא ופרכינן אפילו אתלת ודו״ק:
שם לא אם אמרת חדא מחדא נמחק חדא מחדא. ונ״ב בס״א אינו:
אמר רב אשי בתשובה: אין ללמוד במה הצד, משום דאיכא למימר [שיש מקום לומר] פירכה בדבר, כי נבלה תוכיח, שהריהי אסורה באכילה ומותרת בהנאה. ומעתה נאמר כי אף בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה.
Rav Ashi said: Such a derivation cannot be suggested, because one can say that the case of an unslaughtered animal carcass proves it invalid, as an animal carcass is prohibited for consumption and yet it is permitted for benefit.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֲמַר לֵיהּ רַב מָרְדֳּכַי לְרַב אָשֵׁי הָכִי אָמְרִינַן מִשְּׁמֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ כֹּל מָה הַצַּד מִגּוּפוֹ פָּרְכִינַן מֵעָלְמָא לָא פָּרְכִינַן.

Rav Mordekhai said to Rav Ashi: We say in the name of Reish Lakish as follows: For any analogy derived from the common element of two sources, one can refute the analogy only by invoking conflicting details of the two sources themselves, e.g., here, some stringency shared by orla and leavened bread, but not by meat cooked in milk. One cannot refute the analogy from an external case, as you do.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ל רב מרדכי לרב אשי כל מן הצד כו׳ כלומר משום פירכא זו שאתה אומר משום דאיכא למימר נבלה תוכיח לא הוה למישבק למהדר דינא וליתי מן הצד דלא מצית למיפרך נבלה תוכיח דהכי אמרינן משמא דריש לקיש כל מן הצד מגופיה פרכינן כלומר כל וחזר הדין כו׳ והצד השוה שבהן כו׳ אי מצינן למיפרך מה להצד השוה שבהן מגופיה דדינא פרכינן אבל אי לא מצינן למיפרך לא פרכינן פירכא אחריתי לפיכך לא פרכינן נבילה תוכיח שהיא אסורה באכילה:
הכי אמרינן משמיה דר״ל – האי נבלה תוכיח אינה תשובה דכל הבאה במה הצד מגופיה פרכינן אם יש להשיב בשניהם מה להצד השוה שבשניהם שכן כך וכך יש בהם תאמר בזה שלא הושווה להן במדה זו (היא) פרכינן אבל מעלמא כגון פלוני יוכיח לא פרכינן.
אמר ליה [לו] רב מרדכי לרב אשי: אין מכאן פירכה, שכן הכי אמרינן משמיה [כך אנו אומרים משמו] של ריש לקיש: כל פירכה הבאה על לימוד של במה הצדמגופו של הדינים הנזכרים במידת במה הצד (ובעניננו, בשר בחלב, ערלה, חמץ) פרכינן [פורכים אנו], ואולם מעלמא לא פרכינן [מבחוץ, כדרך שפרכת מנבילה, אין אנו פורכים].
Rav Mordekhai said to Rav Ashi: We say in the name of Reish Lakish as follows: For any analogy derived from the common element of two sources, one can refute the analogy only by invoking conflicting details of the two sources themselves, e.g., here, some stringency shared by orla and leavened bread, but not by meat cooked in milk. One cannot refute the analogy from an external case, as you do.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אִי הָכִי תֵּיתֵי בְּמָה הַצַּד מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁכֵּן גִּדּוּלֵי קַרְקַע.

The Gemara asks: If so, then the question remains: Why not let the halakha be derived by analogy from the common element of orla and leavened bread on Passover? The Gemara responds: Because the analogy can be refuted as follows: What is unique about the common element of orla and leavened bread? It is unique in that they both involve produce that grows from the ground, whereas meat and milk do not grow from the ground.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי הכי תיתי מן הצד – כלומר כיון דאמרת דלא יכלינן למיפרך נבילה תוכיח תיתי מן הצד דערלה וחמץ דבשר בחלב והא אסור בהנאה:
שכן גדולי קרקע – אע״ג דאין חומר להיות נאסרין בכך אפ״ה אמרינן.
ושואלים: אי הכי [אם כך], תיתי [שתבוא, תילמד] איסור הנאה בבשר בחלב במה הצד, ומדוע נצרכים אנו לכלאי הכרם יוכיחו? ומשיבים: משום דאיכא למיפרך [שיש מקום לפורכה] באופן זה: מה להצד השוה שבהן, בערלה ובחמץ — שכן גדולי קרקע הם, תאמר בבשר בחלב שאינם מגידולי קרקע!
The Gemara asks: If so, then the question remains: Why not let the halakha be derived by analogy from the common element of orla and leavened bread on Passover? The Gemara responds: Because the analogy can be refuted as follows: What is unique about the common element of orla and leavened bread? It is unique in that they both involve produce that grows from the ground, whereas meat and milk do not grow from the ground.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אִי הָכִי הַשְׁתָּא נָמֵי אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְכִלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁכֵּן גִּדּוּלֵי קַרְקַע.

The Gemara counters: If so, then even now that the Gemara has invoked diverse kinds in a vineyard to prove the point, the derivation can be refuted in the same manner: What is unique about the prohibition of diverse kinds in a vineyard? It is unique in that it involves produce that grows from the ground.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי הכי (כיון) [השתא נמי] דאמרת כלאי הכרם יוכיח איכא למיפרך שכן גדולי קרקע. א״ל רב מרדכי לרב אשי כל במה הצד פרכינן כל דהוא כלומר אי הוה אתי בשר בחלב במה הצד מערלה ומחמץ מצינו למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן גדולי קרקע השתא דלא אתי במה הצד לא מצינן למפרך. בלא אם אמרת קולא וחומרא פרכינן כו׳ כלומר כגון הכא דבעינן לאפוקי בשר בחלב מערלה ואמרינן מה לערלה שלא היתה לו שעת הכושר תאמר בבשר בחלב שהיתה לו שעת הכושר. חמץ בפסח יוכיח לא אם אמרת חמץ בפסח שכן ענוש כרת תאמר בבשר וחלב שאין ענוש כרת קולא וחומרא פרכינן אי מצינן למיפרך כל דהו לא פרכינן. כלומר ולא מצינן למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן גדולי קרקע דהדא פירכא לאו קולא וחומרא הוא:
ומקשים: אי הכי [אם כך] הוא שיש מקום לפירכה זו, השתא נמי [עכשיו גם כן] שלמדנו מכלאי הכרם, גם כן איכא למיפרך [יש מקום לפרוך] ולומר: מה לכלאי הכרם שכן גם הם גדולי קרקע!
The Gemara counters: If so, then even now that the Gemara has invoked diverse kinds in a vineyard to prove the point, the derivation can be refuted in the same manner: What is unique about the prohibition of diverse kinds in a vineyard? It is unique in that it involves produce that grows from the ground.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב מָרְדֳּכַי לְרַב אָשֵׁי הָכִי אָמְרִינַן מִשְּׁמֵיהּ דר״לדְּרֵישׁ לָקִישׁ כֹּל מָה הַצַּד פָּרְכִינַן כֹּל דְּהוּ לֹא אִם אָמַרְתָּ (חֲדָא מֵחֲדָא) קַל וָחוֹמֶר פָּרְכִינַן כֹּל דְּהוּ לָא פָּרְכִינַן.

Rav Mordekhai said to Rav Ashi: We say in the name of Reish Lakish as follows: For any analogy derived from the common element of two sources, one can refute the analogy by invoking any factor shared by the two source cases but not by the target case. But this is insufficient to refute an analogy to a single source from a single source using the standard formulation: No, if you say the halakha applies to the source case, which possesses a unique factor X, must you say the same of the target case, which does not? One can refute such analogies using this formulation only by way of an a fortiori inference, i.e., if the unique factor X is a stringency. But one cannot refute it by simply mentioning any unique factor, e.g., that diverse kinds in a vineyard grow from the ground.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל מה הצד פרכינן כל דהו – כל דבר הלמד בהצד השוה ויש להשיב שום דבר שהמלמדין שוין בו והלמד אינו שוה להן בו אפילו שאינו לא קל ולא חמור פרכינן ליה.
לא אם אמרת כו׳ – אי הוה הדר דינא ואתי במה הצד הוה פרכינן כל דהו אבל השתא דאתי מכלאים ואתה בא להשיב לא אם אמרת בכלאים שכן גדולי קרקע אין זו תשובה דקולא וחומרא פרכינן אם אנו צריכין ללמוד קולא יש לך להשיב לא אם אמרת בזה שכן יש בו צד קל אחר ואם אנו לומדים חומר צריך אתה להשיב לא אם אמרת בזה שכן יש בו צד חמור כגון הני דאמרינן לעיל מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר וכגון חמץ בפסח שהשבנו לא אם אמרת בחמץ בפסח שכן כרת אבל כל דהו כי האי שכן גדולי קרקע לאו פירכא היא.
אמר ליה [לו] רב מרדכי לרב אשי: הכי אמרינן משמיה [כך אנו אומרים משמו] של ריש לקיש כי כל לימוד של במה הצד פרכינן כל דהו [אנו פורכים אותו בכל נימוק שהוא], וכגון הפירכה ״מה להצד השווה שכן גידולי קרקע״. ואולם לימוד הנסמך על ״לא אם אמרת״ (כגון הלימוד שלנו הנסמך על כלאי הכרם, שאומרים אנו בו: לא אם אמרת בכלאי הכרם, שגידולי קרקע הם), שלומדים אנו כחדא מחדא [כאחד המלמד על אחד הנלמד] — פירכה שהיא נוגעת ישירות לקל וחומר פרכינן [פורכים אנו], ואילו פירכה כל דהו [כל שהיא]לא פרכינן [אין אנו פורכים].
Rav Mordekhai said to Rav Ashi: We say in the name of Reish Lakish as follows: For any analogy derived from the common element of two sources, one can refute the analogy by invoking any factor shared by the two source cases but not by the target case. But this is insufficient to refute an analogy to a single source from a single source using the standard formulation: No, if you say the halakha applies to the source case, which possesses a unique factor X, must you say the same of the target case, which does not? One can refute such analogies using this formulation only by way of an a fortiori inference, i.e., if the unique factor X is a stringency. But one cannot refute it by simply mentioning any unique factor, e.g., that diverse kinds in a vineyard grow from the ground.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) וְלִיפְרוֹךְ לְכוּלְּהוּ מָה לְכוּלְּהוּ שֶׁכֵּן גִּדּוּלֵי קַרְקַע.

The Gemara counters: But one need not invoke the case of diverse kinds in a vineyard by itself, since it is invoked in addition to the cases of orla and leavened bread. Consequently, this is effectively a derivation from the common element of all three sources, not from one single case to another. If so, let us refute the derivation from all of them: What is unique about all of the cases? They are unique in that they involve produce that grows from the ground.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וליפרוך מה לכולהו שכן גדולי קרקע כלומר דערלה וחמץ וכלאי הכרם:
וליפרוך לכולהו כו׳ – דכיון דלאו חדא מחדא היא אלא חד מתלת כמה הצד דמי הלכך ליפרוך בכולהו ואע״ג דלאו קולא וחומרא היא דקא ס״ד דכי אמרינן בלא אם אמרת דלא פרכינן ביה כל דהו ה״מ היכא דאתיא חדא מחדא כגון בריש מלתא דבעי לאתויי מערלה לחודה אבל חדא מתרתי או מתלת כמה הצד דמיא ואף על גב דלא אמרינן וחזר הדין פרכינן לכולהו פירכא כל דהו.
וליפרוך מה לכולהו שכן גדולי קרקע – ואע״ג דמכלאי הכרם איכא למילף במה מצינו ולא פרכינן כל דהו מ״מ אהא דיליף בק״ו משלשתן פריך.
בד״ה וליפרך מה כו׳ ולא פרכינן כל דהו כו׳. נ״ב ול״נ דאמה הצד חדא מחדא פרכינן מיניה אפי׳ דאתא מעלמא ותדע דאל״כ אמאי פריך לעיל חוסם פי פרה יוכיח הלא לא אמרינן יוכיח דאתא מעלמא אפי׳ אמה הצד דאתי משתי צדדין כ״ש דלא אמרינן אחדא מחדא אלא מאי אית לך למימר האי יוכיח איכא הוכחה להדיא דלא תילף בשר בחלב בק״ו מערלה וכ״ש במה הצד שהרי גבי חוסם פי פרה נמי איכא ק״ו לגבי ערלה וחזי׳ דקרא קא קפיד דלא נילף מערלה אף בשר בחלב לא תילוף מיניה משום הכי פרכינן שפיר מה שאין כן בנבלה דליכא הוכחה להדיא דלא תילף ק״ו מערלה שהרי גבי נבלה ליכא ק״ו אבל אי הוה מייתינן בשר בחלב במה הצד מכלאים א״כ ה״א שפיר דנבלה יוכיח דמיניה איכא הוכחה גמורה דלא מייתינן מן מה הצד שהרי האי מה הצד איכא נמי גבי נבלה וקא חזינן דקפיד קרא דלא תילף מיניה הכי נמי בשר בחלב לא תילף מיניה ודו״ק:
בד״ה וליפרוך מה כו׳ ואע״ג דמכלאי כו׳ במה מצינו ולא פרכינן כל דהו כו׳ עכ״ל דמכלאי הכרם ליכא ק״ו דכלאי כרם נמי נעבדה בו עבירה אלא במה מצינו איכא למילף מינה וכ״כ גם התוס׳ לעיל ומהרש״ל כתב על דברי התוס׳ דליכא למילף מכלאי הכרם לחודיה דאכל חדא וחדא איכא למימר נבלה יוכיח ועוד האריך לאין צורך כי דברי התוס׳ ודאי נכונים כיון דהלמד והמלמד שוין דנעבדה בהן עבירה ליכא למימר נבילה יוכיח דלא נעבדה בה עבירה ומזה נמי רב אשי דבעי למימר דליכא למילף מערלה וחמץ משום דנבילה תוכיח אבל דאתינן למילף נמי מכלאי כרם ליכא למימר נמי נבלה יוכיח דאנבילה איכא למפרך מה לכלאי הכרם שכן נעבדה בו עבירה והוצרכו להדר דינא משא״כ בבשר בחלב דבלא הדר דינא ילפינן ליה שפיר מכלאים דהא ליכא למיפרך מידי גם בזה כתב מהרש״ל דברים דחוקים ואין להאריך כי דברינו ברורים לכוון דברי התוס׳ ודו״ק:
ושואלים: וליפרוך לכולהו [ושיפרוך על כולם], ויקשה: מה לכולהו [לכולם] שכן גדולי קרקע, ואי אפשר ללמוד מהם על בשר בחלב שאינם גידולי קרקע!
The Gemara counters: But one need not invoke the case of diverse kinds in a vineyard by itself, since it is invoked in addition to the cases of orla and leavened bread. Consequently, this is effectively a derivation from the common element of all three sources, not from one single case to another. If so, let us refute the derivation from all of them: What is unique about all of the cases? They are unique in that they involve produce that grows from the ground.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) אֶלָּא אֲמַר לֵיהּ רַב מָרְדֳּכַי לְרַב אָשֵׁי הָכִי אָמְרִינַן מִשְּׁמֵיהּ דר״לדְּרֵישׁ לָקִישׁ

Rather, Rav Mordekhai said to Rav Ashi: We say in the name of Reish Lakish as follows:
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא אמר ריש לקיש חדא מחדא – כלומר כדבעינן לאפוקי חדא מחדא קולא וחומרא פרכינן דאי בעינן לאפוקי בשר בחלב מערלה ומחמץ קולא וחומרא פרכינן כלומר אי אית לן פירכא דמצינן למיפרך מה לערלה שכן חמור כך וכך תאמר בבשר בחלב שקיל כך וכך הדא היא פירכא פרכינן. אבל פירכא אחרינא לא כגון מה לכולהו לערלה שכן גדולי קרקע דהיא לא קולא ולא חומרא:
אלא, אמר ליה [לו] רב מרדכי לרב אשי, הכי אמרינן משמיה [כך אנו אומרים משמו] של ריש לקיש:
Rather, Rav Mordekhai said to Rav Ashi: We say in the name of Reish Lakish as follows:
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין קטו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין קטו: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום חולין קטו:, רש"י חולין קטו:, תוספות חולין קטו:, בית הבחירה למאירי חולין קטו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א חולין קטו:, מהרש"ל חכמת שלמה חולין קטו:, מהרש"א חידושי הלכות חולין קטו:, גליון הש"ס לרע"א חולין קטו:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין קטו:, אסופת מאמרים חולין קטו:

Chulin 115b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 115b, Attributed to R. Gershom Chulin 115b, Rashi Chulin 115b, Tosafot Chulin 115b, Meiri Chulin 115b, Ritva Chulin 115b, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 115b, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 115b, Gilyon HaShas Chulin 115b, Steinsaltz Commentary Chulin 115b, Collected Articles Chulin 115b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144