×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָתִּים מִשְּׁנֵי צִידֵּי רה״ררְשׁוּת הָרַבִּים עוֹשֶׂה לֶחִי מִכָּאן וְלֶחִי מִכָּאן אוֹ קוֹרָה מִכָּאן וְקוֹרָה מִכָּאן וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּאֶמְצַע אָמְרוּ לוֹ אֵין מְעָרְבִין רְשׁוּת הָרַבִּים בְּכָךְ.
One who has two houses opposite each other on the two sides of the public domain, and he wishes to carry from one house to the other on Shabbat via the public domain, he may place a side post from here, on one side of one of the houses, and an additional side post from here, on the other side. Alternatively, he may place a cross beam from here, from one end of one house, and an additional cross beam from here, from the other side of the house, and then he may carry objects and place them in the area between them, for in this manner he turns the middle area into a private domain. The Rabbis said to him: One cannot render a public domain fit for carrying by means of an eiruv in this manner. Apparently, there is no way to establish an absolute public domain fit for carrying by means of an eiruv.
ר׳ חננאלרש״יתוספותריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ואקשינן וכי מערבין רשות הרבים והתניא יתר על כן א״ר יהודה מי שיש לו ב׳ בתים מב׳ צדי רשות הרבים עושה לחי מיכן ולחי מיכן וכו׳ עד אמרו לו אין מערבין רשות הרבים בכך וכי תימא בכך הוא דלא מיערבא כלומר בלחי או קורה הא בדלתות מיערב אף על גב דאינן ננעלות.
לחי מכאן – אצל פאת הבית האחד.
ולחי מכאן – אצל פאת השני לאותו בית עצמו והויא סתימה לשני ראשי רה״ר ומותר לטלטל מבית לבית.
מי שיש לו שני בתים כו׳ – פי׳ שתי חצירות דאין מבוי ניתר בלחי עד שיהו חצירות פתוחות לתוכו ובתוספתא גרסי׳ בהדיא ב׳ חצירות.
מוגפות הוו – פי׳ כי הדלתו׳ לא היו עומדות פתוחות לגמרי אלא שהיו נטויות קצת סגורות ואינו סגורות.
גמ׳ הני אבולי דמחוזא כו׳. נ״ב פתחו מאבוסיה תרגום יונתן פתחו אבולהא:
רש״י בד״ה מבוי עקום כו׳ לר״ה אחת כו׳. נ״ב כזה :
תוס׳ בד״ה וכי תימא כו׳ ואורך רשות הרבים מהלכין דרך מבוי כו׳. נ״ב כזה :
בא״ד אלא ששני רשות הרבים עוברות אצל הפתחים. נ״ב כזה :
בא״ד מב׳ צידי המבוי רוחב ט״ז אמה ואורך רה״ר מהלכין דרך מבוי כו׳ עכ״ל:
כזה בא״ד וקורה מהני מדרבנן לי״ג כו׳ דמדאורייתא אין חילוק בין י״ג לט״ז וקסבר כו׳ עכ״ל ר״ל דמדאורייתא אין חילוק בין י״ג לט״ז היכא דאין להם ב׳ מחיצות הוי רה״ר גמור בשניהם והיכא דיש ב׳ מחיצות אין חילוק בין י״ג לט״ז ומהני לחי וקורה אבל בט״ז לא מהני לחי וקורה אפי׳ לר׳ יודא כדלקמן וק״ל:
מי שהיו לו שני בתים משני צידי רשות הרבים ורוצה לטלטל בין הבתים שלו דרך רשות הרבים, מבית לבית, עושה לחי מכאן ולחי מכאן מצידי הבתים. או קורה מכאן וקורה מכאן, ונושא ונותן באמצע. שעל ידי כך עשה אף את השטח שבאמצע כרשות היחיד. אמרו לו: אין מערבין רשות הרבים בכך, נמצא שאין דרך לערב רשות הרבים גמורה.
One who has two houses opposite each other on the two sides of the public domain, and he wishes to carry from one house to the other on Shabbat via the public domain, he may place a side post from here, on one side of one of the houses, and an additional side post from here, on the other side. Alternatively, he may place a cross beam from here, from one end of one house, and an additional cross beam from here, from the other side of the house, and then he may carry objects and place them in the area between them, for in this manner he turns the middle area into a private domain. The Rabbis said to him: One cannot render a public domain fit for carrying by means of an eiruv in this manner. Apparently, there is no way to establish an absolute public domain fit for carrying by means of an eiruv.
ר׳ חננאלרש״יתוספותריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְכִי תֵּימָא בְּכָךְ הוּא דְּלָא מִיעָרְבָא הָא בִּדְלָתוֹת מִיעָרְבָא וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן איְרוּשָׁלַיִם אִילְמָלֵא דַּלְתוֹתֶיהָ נִנְעָלוֹת בַּלַּיְלָה חַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם רְשׁוּת הָרַבִּים.

The Gemara questions its previous conclusion: And if you say that it is only in this manner, by way of a side post or a cross beam, that a public domain cannot be rendered fit for carrying, but by means of doors it can be rendered fit for carrying. But this is not true, as didn’t Rabba bar bar Ḥana say that Rabbi Yoḥanan said: With regard to Jerusalem, were it not for the fact that its doors are locked at night, one would be liable for carrying in it on Shabbat, because its thoroughfares are regarded as a public domain? This shows that the presence of a door is not sufficient to render it permitted to carry in a public domain; rather, the door must actually be locked.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ירושלים – רשות הרבים שלה מכוון משער לשער ומפולש ויש בה דריסת ששים ריבוא ורחב שש עשרה אמה ואילמלא שנועלין דלתותיה בכל לילה חייבין עליה בשבת משום רה״ר אבל נעילת דלתות משויא לה כחצר של רבים ומערבין את כולה וכל זמן שלא עירבו הויא כרמלית ולא מיחייבי עלה והכי נמי אמרינן בפרק בתרא (דף קא.) דירושלים כרמלית היא.
וכי תימא בכך הוא דלא מיערבא כו׳ – משמע דמסיק דאפי׳ בדלתות לא מיערבא ואם כן איירי ברה״ר גמורה רוחב ט״ז אמות וקשה דלקמן בפירקין (עירובין י.) אמרינן דלכל היותר לא התיר ר׳ יהודה אלא עד י״ג אמה ושליש וי״ל דמעיקרא ס״ד ודאי דמיירי ר׳ יהודה ברוחב ט״ז אמה אבל לפי המסקנא דמשני כיצד מערבין מבואות המפולשות הכי נמי ההיא דיתר על כן איירי במבוי המפולש ואין רוחב ט״ז ובכך הוא דלא מיערבא הא בדלתות מיערבא ולא קשה מירושלים דהוי רוחב ט״ז אמה ועי״ל דמעיקרא נמי ידע שפיר דלא התיר ר׳ יהודה אלא עד י״ג אמה ושליש ומ״מ הוי רה״ר גמורה כגון שרשות הרבים אחת משני צידי המבוי רוחב ט״ז אמות ואורך רה״ר מהלכין דרך מבוי דהשתא אפי׳ במבוי דלא הוי רוחב ט״ז אמות הוי רה״ר גמורה כיון דבשני צידי המבוי הוי רוחב ט״ז אמה כמו בין העמודים דאמר פ״ק דשבת (דף ז.) דהוי רה״ר אע״ג דלא הוי ט״ז אמה אפי׳ למ״ד התם בין העמודים נידון ככרמלית היינו משום דעמודים הן זה שלא כנגד זה ולא ניחא תשמישתיה ולא דמי למבואות המפולשות דהתם רה״ר אינה עוברת במבוי אלא ששני רה״ר עוברות אצל הפתחים וצ״ל לפי זה אע״ג דלר׳ יהודה לחי וקורה מהני מדרבנן לי״ג ולרוחב י״ו לא מהני מודה הוא דמדאורייתא אין חילוק בין י״ג לי״ו וקסבר ב׳ מחיצות דאוריתא ולכך פריך מירושלים אע״ג דרחבה י״ו אמה כיון דחייבין עליה משום רשות הרבים מדאורייתא הוא הדין ברחבה י״ג דמדאורייתא אין חילוק ואם תאמר כיון דאית ליה לרבי יהודה שתי מחיצות דאורייתא אמאי איצטריך למיתני בברייתא פרק קמא דשבת (שבת ו.) זו היא רשות היחיד גמורה אחריץ עמוק עשרה טפחים ורוחב ד׳ כו׳ למעוטי דרבי יהודה דיתר על כן הא מדקתני ברישא איזהו רשות הרבים סרטיא ופלטיא ומבואות המפולשות שמעינן שפיר למעוטי דרבי יהודה דלדידיה מבואות המפולשות לא הוו רה״ר הואיל ואיכא ב׳ מחיצות ויש לומר דאי מרישא ה״א דטעמא דר׳ יהודה לאו משום שתי מחיצות אלא משום דקסבר לחי וקורה משום מחיצה דאיכא מאן דסבר הכי בפירקין להכי איצטריך זו היא רשות היחיד גמורה למעוטי דרבי יהודה דלא הוי רשות היחיד דלחי וקורה לא חשיבי מחיצה.
והאמר רבה כו׳ – פ״ה דפריך אמאי דשרינן לחי וקורה מצד אחד ומדמצריך לנעילת דלת אינו נראה לו שהיה מקשה לו דאיכא לאוקומא נמי בננעלת ואם תאמר כיון דיש לו ב׳ מחיצות ושלישית בננעלת הוי ג׳ מחיצות ולקמן אמר דלכל היותר לב״ה שלש מחיצות דאורייתא ויש לומר לפירושו דהיינו דווקא היכא דאיכא ג׳ מחיצות גמורות הוו דאורייתא אבל הכא דשלישית ע״י דלת רביעית נמי צריך דלת ולר״י נראה דפריך משום דמשמע ליה דב״ה לא בעי נעילה וכן אמר בסמוך דבברייתא לא מפרש בדברי ב״ה נעילה כמו בדברי ב״ש וא״ת והיכי פריך מר׳ יוחנן דאמר בפרק ב׳ דהוי אליבא דרבי יהודה דאמר אתו רבים ומבטלי מחיצתא ופליגי עליה התם רבנן ויש לומר דפריך כי היכי דלר׳ יהודה בשם ד׳ מחיצות דלא חשיבי ליה מצריך נעילה הכי נמי ב׳ מחיצות דלא חשיבי לרבנן יהיה צריך נעילה וכן משמע בפרק שני (עירובין כב.) דשתי מחיצות לרבנן כשם ד׳ מחיצות לרבי יהודה.
הא בדלתות מיערבא והא אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן ירושלם אלמלא דלתותיה נעולות בלילה וכו׳. איכא למידק דהא ודאי משמע דלחנניא קא פריך דאמר דלב״ה צריך דלת מכאן ולחי וקורה מכאן, דאי לת״ק מאי קאמר הא בדלתות מיערבא, דהא אפילו לכשתמצא לומר דבדלתות מיערבא, מכל מקום קשיא לת״ק דאמר דלא בעי דלתות אלא בצורת פתח בלחוד סגי ליה, אלא ודאי לחנניא קא פריך, וכיון שכן מאי קא פריך דדלמא חנניא נמי נעילת דלת בעי דהא בעיא לקמן אם צריך לנעול או אין צריך לנעול. וי״ל דמקשה הוה שמיע ליה מסקנא דשמעתין דאין צריך לנעול וקושטא דמלתא הכין הוא ואמסקנא קא סמיך, ומשום מסקנא הוא דאוקימנא לה במבואות המפולשין לרשות הרבים אליבא דחנניא וכל שכן לת״ק דלא מצריך אפילו דלתות.
וכי תימא בכך הוא דלא מיערבא הא בדלתות מיערבא והא אמר רבה בר חנה וכו׳. פירוש: וכיון דלא נפיק מתורת רשות הרבים אלא בדלתות ננעלות אי אפשר להתערב, דאין עירוב עושה אותו רה״ר ואין עירוב עושה אותו רשות היחיד וכדאמרינן לקמן (עירובין יב:) גבי הכשר מבוי וכי ככר עושה אותו [רה״י או] רה״ר. ורשות הרבים דמיערבא לר׳ יהודה, היינו משום דסבירא ליה דשתי מחיצות גמורות רשות היחיד דאורייתא והלכך מיערבא.
[והא אמר רבה בר בר חנה וכו׳. קשיא לי מדקאמר וכי תימא בכך הוא דלא מערבא הא בדלתות מערבא משמע לכאורה (דהא אמרו) [דאהא דאמרו] לו קאי, כלומר: וכי תאמר יאמרו לו דלא מיערבא בכך דוקא (נמי) [נקט] (לו) [לומר] דבכך לא מיערבא הא בדלתות מודו דמערבא] והא אמר רבה בר בר חנה. קשיא לי דהא ודאי אפילו לרבנן דאמרו לו בכך הוא דלא מיערבא משום דשתי מחיצות לדידהו לאו דאורייתא, אבל בשלש מחיצות דאורייתא לא אכפת להו אם דרך הרבים מפסקת בנתים דבקיעת הרבים לדידהו לא מבטלת מחיצה, והא דר׳ יוחנן דבעי נעילת דלתות דלא כרבנן וכדתנן לקמן בפרק פסין (עירובין כב.) אם היתה דרך הרבים מפסקתן יסלקוה לצדדין דברי ר׳ יהודה וחכ״א אינו צריך, ואמרינן עלה בגמרא ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר דאמרי תרווייהו כאן הודיעוך כחן של מחיצות, ופרכינן כאן הודיעוך וסבירא ליה והאמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן ירושלם אלמלא דלתותיה נעולות בלילה חייבין עליה וכו׳, ומשני אלא כאן הודיעוך ולא סבירא ליה, והלכך אף כאן שיש לו צורת פתח הרי הוא כדופן שלישי ולא מבטלה להו בקיעת הרבים. ויש לי לומר דהאי וכי תימא בכך היא דלא מיערבא לאו אאמרו לו קאי אלא קושיא הוא דאקשינן, דכדרך בשלמא לר׳ פלוני אלא לר׳ פלוני מאי איכא למימר קא פריך, והכי קאמר וכי תימא בכך הוא דלא מיערבא הא בדלתות מיערבא לכולי עלמא והאמר רבה בר בר חנה ומי נימא דהא ברייתא דלא כר׳ יוחנן ודעולא, ואפילו לכשתמצא לומר דלא קיימא לן כר׳ יוחנן ניחא ליה לתרוצי לברייתא לכולי עלמא, וכל שכן אי קיימא לן כר׳ יוחנן כי היכי דלא תקשי ברייתא לדידן דקיימא לן כר׳ יוחנן, כך נראה לי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה וכ״ת בכך כו׳ ובכך הוא דלא מערבא הא בדלתות כו׳ עכ״ל ר״ל לרבנן דר׳ יודא דמבואות המפולשות לדידהו לא מיתקנא בלחי וקורה אלא בדלתות אליבא דחנניה וק״ל:
בד״ה והאמר רבה כו׳ מר׳ יוחנן דאמר בפ״ב דהוי אליבא דר׳ יודא דאמר אתו רבים כו׳ עכ״ל ר״ל דשם ד׳ מחיצות כמו פסי ביראות לא מהני לר׳ יודא בדרך רבים משום דאתו רבים ומבטלי מחיצתא ודומיא דהכי הוי ירושלים דהיתה מפולשת מד׳ צדדין וחייבין משום רה״ר לעומד באמצע הפילוש כו׳ כמ״ש התוס׳ שם אבל לרבנן מהני שם ד׳ מחיצות ולא הוי ירושלים רשות הרבים גמור אפילו באמצע הפילוש כמו בפסי ביראות דסברי חכמים דא״צ לסלק לצדדין וק״ל:
בד״ה ומי עבדינן כו׳ דלא דמי דהאי מבוי שרי בצורת הפתח לכ״ע כו׳ עכ״ל ר״ל דלא דמי לדעלמא דקיי״ל כמר בהא וכמר בהא בתרי מילי אבל הכא בהך חדא מבוי שרי בצורת הפתח לכ״ע והוי כסתרן אהדדי והמתרץ השיב דמ״מ לא דמי לשדרה וגולגולת דשפיר סתרן אהדדי ממש ודו״ק:

ח
א דף ו ע״ב מחומרי ב״ש כו׳. עליו הכתוב אומר הכסיל בחושך הולך כו׳. מפורש פ״ק דר״ה:
תוס׳ ד״ה וכ״ת וכו׳ דהשתא אפילו במבוי דלא הוי רוחב י״ו אמה. עיין לקמן דף נט ע״א תוס׳ ד״ה עיר של יחיד:
וכי תימא [וכי תאמר] בכך הוא דלא מיערבא [שאינה מעורבת], שתקנה זו בלבד, של לחי או קורה, היא שאינה מספקת, הא [הרי, ואולם] בדלתות יכולה להיות מיערבא [מעורבת], והאמר [והרי אמר] רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: ירושלים, אילמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים! נמצא שלא די במציאותה של דלת כדי להתיר לטלטל ברשות הרבים ויש צורך שתהא הדלת נעולה ממש.
The Gemara questions its previous conclusion: And if you say that it is only in this manner, by way of a side post or a cross beam, that a public domain cannot be rendered fit for carrying, but by means of doors it can be rendered fit for carrying. But this is not true, as didn’t Rabba bar bar Ḥana say that Rabbi Yoḥanan said: With regard to Jerusalem, were it not for the fact that its doors are locked at night, one would be liable for carrying in it on Shabbat, because its thoroughfares are regarded as a public domain? This shows that the presence of a door is not sufficient to render it permitted to carry in a public domain; rather, the door must actually be locked.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאָמַר עוּלָּא הָנֵי אֲבוּלֵּי דְמָחוֹזָא אִילְמָלֵא דַּלְתוֹתֵיהֶן נִנְעָלוֹת חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם רה״ררְשׁוּת הָרַבִּים.

And similarly, Ulla stated: With regard to the city entrances [abbulei] of Meḥoza, which meet the criteria for a public domain, were it not for the fact that their doors are locked, one would be liable for carrying in them, because they are regarded as a public domain. Apparently, without the actual locking of doors it is impossible to establish a public domain fit for carrying by means of the symbolic partitions of a side post or a cross beam. If so, how can the Sages in the baraita argue about how to establish a public domain fit for carrying?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבולי דמחוזא – שערי העיר מכוונים זה כנגד זה והיו בה ששים ריבוא.
חייבין עליה כו׳ – אלמא נעילת דלתות בעינן בכל לילה והכא קתני עושה דלת מכאן ולחי וקורה מכאן לבית הלל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן אמר עולא: הני אבולי דמחוזא [אותם מבואות שבעיר מחוזא] שהיו רשות הרבים גמורה והיו שעריהם פתוחים זה כנגד זה אילמלא דלתותיהן ננעלות — חייבין עליהן משום רשות הרבים. הרי שבלא נעילת דלת ממש, אי אפשר לערב ברשות הרבים על ידי מחיצה סימלית כלחי וקורה. ואם כן כיצד נחלקו חכמים בברייתא כיצד מערבים את רשות הרבים?
And similarly, Ulla stated: With regard to the city entrances [abbulei] of Meḥoza, which meet the criteria for a public domain, were it not for the fact that their doors are locked, one would be liable for carrying in them, because they are regarded as a public domain. Apparently, without the actual locking of doors it is impossible to establish a public domain fit for carrying by means of the symbolic partitions of a side post or a cross beam. If so, how can the Sages in the baraita argue about how to establish a public domain fit for carrying?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר רַב יְהוּדָה הָכִי קָאָמַר בכֵּיצַד מְעָרְבִין מְבוֹאוֹת הַמְפוּלָּשִׁין לִרְשׁוּת הָרַבִּים עוֹשֶׂה צוּרַת הַפֶּתַח מִכָּאן וְלֶחִי וְקוֹרָה מִכָּאן.

Rather, Rav Yehuda said: The wording of the baraita must be emended so that this is what it says: How does one render alleyways that are not themselves public domains but are open on two opposite sides into the public domain fit for carrying by means of an eiruv? He constructs an opening in the form of a doorway from here, on one side of the alleyway, and a side post or a cross beam from here, on the other side.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מבואות המפולשים לרה״ר הכשרן בצורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן כתנא קמא ומבואות אלו פירושן שאינן רחבין שש עשרה אמה ובתוספות שואלין בה אחר שאתה מפרש בראש השמועה כששאלו כיצד מערבין רה״ר שפירושה שרחבים שש עשרה אמה ומה (היאך) הוצרכו להקשות עליה משמועת ירושלם והיה לו להביאה ממשנתנו שאמר והרחב מעשר אמות ימעט אף במבוי סתם שאין לחי או קורה מכשירין בו אע״פ שרוח שכנגדו סתום וא״כ היאך עלה על דעתו להכשיר בכאן בצורת פתח מצד אחד ולחי או קורה מצד אחר ואע״פ שאמרו ואם יש לו צורת פתח אינו צריך בזו הוא שסתום משלש צדדיו ורביעית דיו בצורת פתח ובזו היאך אתה מתירה בצורת פתח מצד אחד ולחי מצד אחר ומתוך כך הם מפרשים שאף בשאינו רחב מעשר היא שנויה ויש לך צד שאף בפחות מעשר נקרא רה״ר הואיל ויש בה בקיעת רבים כגון שפתוח מכל צדדיו לסרטיא או פלטיא וארך המבוי לארכן שנמצאו רבים נכנסין בה מכאן ויוצאין מכאן בלא שום עקום כגון זו ואע״פ שאמצעו מתקצר לפחות משש עשרה אין בכך כלום כלומר אחר שהיא ישרה שאי [אפשר] לרה״ר להתלקט במלקט וברהיטני שלא יהא בו קצת מקום קצר משש עשרה אמה ושמא תאמר ומה בין זה למבוי המפולש לרה״ר שהכשרנוהו בצורת פתח הם פרשוהו בשאורך המבוי יוצא לרחב רה״ר שנראה המבוי כרשות לעצמו כגון זה ועקר הדברים כדעה ראשון ומשנתנו שאמרה הרחב מעשר אמות ימעט אף זו פירושה שימעט הפתח עד עשר ואח״כ יניח את הלחי או את הקורה וצורת פתח שבצדו האחר במקום סתימה וחזרה לה כמבוי הסתום וכמו שפירשנו בראשון של שבת וכן מה שהקשו על מה שהביאו זו של ר׳ יהודה והרי אף ר׳ יהודה לא התיר ברחב מבוי אלא בשלש עשרה אמה ושליש אפשר שלא נאמרה בפסי ביראות אלא דרך דחייה שרב אחי הוא שהיה סובר לאמרה ר״ל שלא אמר ר׳ יהודה אלא בשלש עשרה אמה ושליש כפסי ביראות ורב אשי דחאו לאמר שאין ללמדה מפסי ביראות או שמא עדיין לא שמענו לאותה של רב אחי או שמא מקל וחומר מקשה כלומר שר׳ יהודה ודאי לא אמרה ברה״ר גמורה שהרי אף במבוי סתום אינו מכשיר פתחו בראשו אלא ברוחב שלש עשרה אמה ושליש אלא לא אמרה אלא במקום שהרבים בוקעין בו והוא דרך סלולה להם ואף בזו נחלקו עליו חכמים מפני שדינה כרה״ר וכדעת קצת מפרשים ופרשוה במבואות המפולשים אלא שאין בהם דרך סלולה שאם בדרך סלולה אף מחיצות לא יועילו לדעת הפוסקים אתו רבים ומבטלי מחיצאתא כמו שיתבאר ומ״מ רה״ר גמורה אין הכשרה אלא בדלתות ולא עוד אלא שגדולי הרבנים מוסיפין בו שאין נקרא רה״ר אף ברוחב י״ו אא״כ רגילה בו דריסת ששים רבוא וא״כ נמצא לדבריהם במבואות שלנו שכלם אין להם אלא דין מבואות ואפי׳ היו רחבים שש עשרה אמה אא״כ מצויה שם דריסת ששים רבוא אלא שזו קולא יתרה:
זה שכתבנו שהלכה כת״ק שמבוי המפולש הכשרו בצורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן כך כתבוה גדולי הפוסקים ומצד שכך הוא דעת רב במקום שמואל ורב ושמואל הלכתא כרב באיסורי ואע״פ שהוזכר בגמ׳ מעשה שעשאוה כשמואל כבר ידעת שנהרדעא מקומו של שמואל היה ואין כאן ראיה וכן מבוי העשוי כנדל הכשירוהו בצורת פתח כמו שיתבאר אע״פ שהמבוי העקום דינו כמפולש ומ״מ גאוני הראשונים פסקו כשמואל הואיל ונשאו ונתנו לדעתו אם צריכות לינעל אם לאו ומה שאמרו במבוי העשוי כנדל פרשו בו גדולי הדור שמא צדו אחד פתוח לכרמלית כגון שהיה פתוח לבקעה שאין שם איסור הוצאה אלא מדברי סופרים ואף חנניה מודה בו שדיו בצורת פתח וכמו שאמרו מחלוקת בסרטיא או פלטיא מכאן וסרטיא או פלטיא מכאן אבל סרטיא או פלטיא מכאן ובקעה מכאן עושה צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן ואף הם סבורים שגדולי המחברים סוברים כן בענין שני כותלים ברה״ר עד שמשבשים את דבריהם במה שכתבו בה דלתות מכאן ומכאן שהרי אף לחנניה דיו בדלת מצד אחד אלא שנראה לי שדבריהם ברה״ר גמורה כמו שכתבנו למעלה ואע״פ שכתבו בה ראויות לינעל ולא מצאנוה כן ברה״ר גמורה לא החמירו בנעולות דוקא אלא במדינה כמו שכתבנו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא, אמר רב יהודה: יש לתקן את לשון הברייתא, והכי קאמר [וכך אמר]: כיצד מערבין מבואות המפולשין לרשות הרבים, שהם עצמם אינם רשות הרבים אבל הם פתוחים בשני קצותיהם לרשות הרבים — עושה צורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן.
Rather, Rav Yehuda said: The wording of the baraita must be emended so that this is what it says: How does one render alleyways that are not themselves public domains but are open on two opposite sides into the public domain fit for carrying by means of an eiruv? He constructs an opening in the form of a doorway from here, on one side of the alleyway, and a side post or a cross beam from here, on the other side.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אִיתְּמַר רַב אָמַר גהִילְכְתָא כְּתַנָּא קַמָּא וּשְׁמוּאֵל אָמַר הֲלָכָה כַּחֲנַנְיָה.

It was stated that the amora’im differed on how the halakha is to be decided with regard to this issue. Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of the anonymous first tanna of the baraita, and it is sufficient to have the form of a doorway on one side and a side post or cross beam on the other side in order to render it permitted to carry in an alleyway that is open on two opposite sides to the public domain. And Shmuel says: The halakha is in accordance with the opinion of Ḥananya, following the position of Beit Hillel, who also require a door on one side.
עין משפט נר מצוהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בפסק ההלכה בנושא זה. רב אמר: הילכתא כתנא קמא [הלכה כתנא הראשון] ודי בצורת הפתח בצד אחד ולחי וקורה בצד השני, להתיר דרך רשות הרבים. ושמואל אמר: הלכה כחנניה לשיטת בית הלל, ודרושה גם דלת בצד אחד.
It was stated that the amora’im differed on how the halakha is to be decided with regard to this issue. Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of the anonymous first tanna of the baraita, and it is sufficient to have the form of a doorway on one side and a side post or cross beam on the other side in order to render it permitted to carry in an alleyway that is open on two opposite sides to the public domain. And Shmuel says: The halakha is in accordance with the opinion of Ḥananya, following the position of Beit Hillel, who also require a door on one side.
עין משפט נר מצוהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אִיבַּעְיָא לְהוּ לַחֲנַנְיָה אַלִּיבָּא דְּבֵית הִלֵּל צָרִיךְ לִנְעוֹל אוֹ אֵין צָרִיךְ לִנְעוֹל ת״שתָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל אֵינוֹ צָרִיךְ לִנְעוֹל וְכֵן א״ראָמַר רַב מַתְנָה אָמַר שְׁמוּאֵל אֵינוֹ צָרִיךְ לִנְעוֹל אִיכָּא דְאָמְרִי אָמַר רַב מַתְנָה בְּדִידִי הֲוָה עוֹבָדָא וְאָמַר לִי שְׁמוּאֵל אֵין צָרִיךְ לִנְעוֹל.

A dilemma was raised before the Sages concerning the position of Beit Hillel: According to Ḥananya, in accordance with the opinion of Beit Hillel, must this door be locked or need it not be locked? Come and hear a proof from that which Rav Yehuda said that Shmuel said, who, as mentioned earlier, rules in accordance with Beit Hillel: The door need not be locked. And similarly, Rav Mattana said that Shmuel said: The door need not be locked. Some say that Rav Mattana said: A case involving this very issue happened to me, and Shmuel said to me: The door need not be locked.
רש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
צריך לנעול – אותו דלת יחיד.
לחנניה אליבא דבית הלל צריך לנעול – פירוש: ופליגי עם בית שמי בחדא דלא מצרכי דלתות אלא לחד גיסא או אינו צריך לנעול ופליגי בתרתי.
יש למקצת גאונים שטה אחרת בזה לומר שאין רה״ר מתערבת בשום ענין ואף בדלתות ננעלות ומה שהקשו ורה״ר מי מיערבא הקשו אפי׳ לדעת המצריך דלת מכאן ודלת מכאן ושיהו נעולות בלילה וכמו שאמר וכי תימא וכו׳ הא בדלתות מיערבא והא אמר ר׳ יוחנן ירושלם וכו׳ והם מפרשים בשמועת ירושלם אלמלא דלתותיהן ננעלות בלילה חייבין עליהן משום רה״ר הא מ״מ בדלתות ננעלות אינו רה״ר גמורה אבל מ״מ יש בה איסור ואין בה תקון חכמים והרי היא ככרמלית אלא שלדעתנו לא נאמר אלא מפני שצריכה עדיין לעירוב פת כמו שידוע בכל תקוני המבואות שאע״פ שהוכשרו צריכים הם לעירוב פת ואף גדולי המחברים הזכירו מדינה המוקפת חומה שדלתותיה ננעלות בלילה ומבוי סתום המוכשר בלחי כאחד אלמא שבדין אחד הם ואע״פ שאמרו אין עירוב לכרמלית מ״מ לא כרמלית גמורה כוונו לומר אלא לענין זה וכעין מרה״י לרה״י שבלא עירוב אסור לטלטל מזו לזו ככרמלית ואף הם החמירו לומר שמבואות שלנו רה״ר גמורה הם שהם מקשים כדעת התוספות שהזכרנו (אם) [בראש] השמועה ר״ל כיצד מערבין רה״ר אתה מפרש בשיש בה רחב שש עשרה היאך הכשירו צורת פתח מכאן ולחי מכאן והרי אמרו הרחב מעשר ימעט אלא בשאין בהם [שש] עשרה אמרוה ואעפ״כ קראוה רה״ר ולא שנצריך להיותם פתוחות לרה״ר ארכן לארך רה״ר על הדרך שהזכרנו בשם רבותינו הצרפתים אלא אף בפתוחות לרה״ר ארכן לרוחב רה״ר הואיל ויש שם בקיעת רבים וא״כ לא הוכשר מבוי המפולש בתקון צורת פתח מכאן ולחי מכאן אלא במבוי ואע״פ שרה״ר עוברת משני צדדיו מ״מ אין דריסת הרבים בתוך המבוי ואין בו אלא דריסת רגלי יושביו ודברים אלו מפריזים על המדות הרבה ואע״פ שהם מביאים ראיה משמועת עיר של יחיד האמורה בפרק שני יש לפרשה לשיטתנו כמו שיתבאר במקומו:
משטתנו למדת שברה״ר גמורה צריך דלתות וננעלות בלילה ומ״מ יש פוסקים בה שהכשרן בראויות לינעל ולדבריהם מיהא צריך שלא יהא דבר מעכב נעילתם וכל שיש שם דבר שמעכב נעילתם אסור לטלטל בו אא״כ מוגפות כלומר שרובן סגורות אע״פ שלא נסגרו מכל וכל וכן למדת שמי שיש לו שני בתים מכוונים זה בצד זה ורוצה להעביר מזה לזה בשבת אם הם ברה״ר צריכים דלתות ואם במבוי המפולש לרשות הרבים צריך צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן ואם הוא מבוי סתום דיו בלחי או קורה מצד הבית החיצון ולמעלה ואע״פ שאין הכשרו לכל המבוי שמכשירין לחצי מבוי ובלבד שיהא לחצי המבוי תורת מבוי כמו שיתבאר:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איבעיא להו [נשאלה להם, ללומדים] לחנניה אליבא [לפי שיטת] בית הלל צריך לנעול או אין צריך לנעול את הדלת הזאת? תא שמע [בא ושמע] מביאים ראיה ממה שאמר רב יהודה אמר שמואל שהוא, כפי שראינו, פסק כשיטה זו: אינו צריך לנעול. וכן אמר רב מתנה אמר שמואל: אינו צריך לנעול. איכא דאמרי [יש אומרים] אמר רב מתנה: בדידי הוה עובדא [בי עצמי היה מעשה] בבעיה כעין זו, ואמר לי שמואל: אין צריך לנעול.
A dilemma was raised before the Sages concerning the position of Beit Hillel: According to Ḥananya, in accordance with the opinion of Beit Hillel, must this door be locked or need it not be locked? Come and hear a proof from that which Rav Yehuda said that Shmuel said, who, as mentioned earlier, rules in accordance with Beit Hillel: The door need not be locked. And similarly, Rav Mattana said that Shmuel said: The door need not be locked. Some say that Rav Mattana said: A case involving this very issue happened to me, and Shmuel said to me: The door need not be locked.
רש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב עָנָן צָרִיךְ לִנְעוֹל אוֹ אֵין צָרִיךְ לִנְעוֹל אֲמַר לְהוּ תָּא חֲזִי הָנֵי אֲבוּלֵּי דִּנְהַרְדָּעָא דְּטִימָן עַד פַּלְגַיְיהוּ בְּעַפְרָא וְעָיֵיל וְנָפֵיק מָר שְׁמוּאֵל וְלָא אֲמַר לְהוּ וְלָא מִידֵּי.

They raised a dilemma before Rav Anan with regard to this issue: Need the door be locked or need it not be locked? He said to them: Come and see these city entrances of Neharde’a that open on two opposite sides into the public domain, the gateways of which were filled up halfway with earth, so that the doors themselves could not possibly be locked. Mar Shmuel regularly goes in and out through them, but has never said anything to the people of Neharde’a about them. This shows that it is not necessary for the doors to be locked.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבולי דנהרדעא – ראשי מבואות מפולשין לרשות הרבים הוו.
דטימן עד פלגייהו בעפרא – סתומות עד חציין בעפר ואין אדם יכול לנועלן מפני העפר. טיימן כמו טמונין פלשתאי (בראשית כו).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעו מיניה [שאלו ממנו] מרב ענן בענין זה: צריך לנעול או אין צריך לנעול? אמר להו [להם]: תא חזי הני אבולי דנהרדעא דטימן עד פלגייהו בעפרא, ועייל ונפיק [בא וראה אותם מבואות של נהרדעא שסתומים עד חציים בעפר, והיה נכנס ויוצא] בהם מר שמואל, ולא אמר להו [להם] ולא מידי [דבר]. הרי שאין צורך בהגפת דלתות.
They raised a dilemma before Rav Anan with regard to this issue: Need the door be locked or need it not be locked? He said to them: Come and see these city entrances of Neharde’a that open on two opposite sides into the public domain, the gateways of which were filled up halfway with earth, so that the doors themselves could not possibly be locked. Mar Shmuel regularly goes in and out through them, but has never said anything to the people of Neharde’a about them. This shows that it is not necessary for the doors to be locked.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר רַב כָּהֲנָא הָנָךְ מְגוּפוֹת הֲוַאי.

Rav Kahana rejected this proof and said: Those doors in Neharde’a were partially blocked, and therefore there was no need to lock them, but in general, the door of an alleyway that opens on both sides into the public domain must be locked.
רש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מגופות היו – לא היו כולן פתוחות אלא סגורות ופתוחות במקצת. מגופות כמו הגפת דלתות (ערכין דף יא:).
אלא ראויות לנעול אע״פ שאינן ננעלות. הרב אלפסי ז״ל פסק הלכה כרב דפסק כת״ק דלא מצריך דלתות משום דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי. ואע״ג דההוא מבוי דהוה בנהרדעא ואצרכוה דלתות דחשו לה לדשמואל, התם אתרא דשמואל הוה. והרב ז״ל הביא ראיה מדאמר רבא לקמן (עירובין ח:) גבי מבוי העשוי כנדל עושה צורת פתח לכולהו מחד גיסא, דאלמא בצורת פתח סגי כת״ק. אבל ר״ח ז״ל פסק הלכה כשמואל מדשקלי וטרי כל הני אמוראי בגמרא הכא אליביה אם צריך לנעול או אין צריך לנעול. וכן נראה כדבריו מדאמרינן לקמן לימא קסבר רב נחמן צריך לנעול לא ראויות לנעול אע״פ שאין ננעלות, ולכאורה לימא קסבר רב נחמן לטעמיה דנפשיה קאמר ולא לטעמיה דשמואל בלחוד. וההיא דרבא דמבוי (עקום) [העשוי כנדל] מסתברא לי דאינה ראיה כל כך, דדילמא צדו האחד פתוח לכרמלית הוה, דבכי הא כו״ע מודו דאינו צריך דלת כדאיתא בסמוך (ט.).
וכן פסק הרמב״ם ז״ל כחנניה דמצריך דלת וראויות לנעול אע״פ שאינן ננעלות. אלא שאני תמה במקצת דבריו שכתב שצריך שתי דלתות וז״ל שכתב בהלכות שבת פרק י״ז (רמב״ם שבת י״ז:י׳): שני כותלים ברשות הרבים והעם עוברים ביניהם כיצד מכשיר ביניהם עושה דלתות מכאן ודלתות מכאן ואח״כ יעשה רשות היחיד ואינו צריך לנעול הדלתות אבל הדלתות צריך שיהיו ראויות להנעל, היו משוקעות בעפר מפנה אותם ומתקנן להנעל, אבל צורת פתח או לחי וקורה אינן מועילים כלום בהכשר רשות הרבים ע״כ. הנה שהרב ז״ל סבור שלא העמידו ברייתא במבואות המפולשין לרשות הרבים אלא משום הא דר׳ יוחנן, הא לאו דר׳ יוחנן ברייתא אפילו ברשות הרבים גמורה כפשטה, ואיהו ז״ל סבור שאין הלכה כר׳ יוחנן אלא כר׳ אלעזר תלמידו דקאי כרבנן בפרק פסין (עירובין כב.) דאמרי כאן הודיעוך כחן של מחיצות, וסבירא ליה כדאיתא לקמן בריש פרק פסין (עירובין כ.), ואף על גב דר׳ אלעזר תלמיד אצל ר׳ יוחנן כיון דקאי כרבנן דר׳ יהודה כוותיה סבירא לן, והלכך אפילו רשות הרבים מערבא. ופסק נמי כחנניא דבעי דלת מכאן ולחי או קורה מכאן.
אלא שאני תמה למה הוצרך דלתות דהא לחנניא בדלת מכאן ולחי וקורה מכאן סגי ליה. ושמא הרב ז״ל סבור דהא דאמרינן הא בדלתות מערבא בשתי דלתות קאמר דלת מכאן ומכאן. ואי אפשר דהא לתרוצי דחנניא הוא דאמרינן הכי ואילו כן אכתי תקשי לחנניא, דאילו לחנניא לא בעי אלא דלת מכאן ולחי וקורה מכאן, ודלתות דקאמרינן רשויות דעלמא (ודלתות דעלמא) קאמרינן, ומשום דבעי לאקשויי אדר׳ יוחנן דאמר ירושלם אלמלא שדלתותיה ננעלות נקט איהו נמי דלתות, וצ״ע.
ועוד צריך לי עיון במה שפסק דרשות הרבים גמורה מיערבא בלא נעילת דלתות כפשטה דברייתא, דהא משמע לקמן (עירובין ז.) דבמבואות המפולשין לרשות הרבים בלחוד פליגי, מדאמר רב יוסף משמיה דרב יהודה משמיה דרב מחלוקת בסרטיא מכאן וסרטיא מכאן וכו׳, דאלמא לאו ברה״ר גמורה היא מתניתא אלא במבואות המפולשין לסרטיא מכאן ומכאן. והרב אלפסי ז״ל כן פסק כר׳ יוחנן דרביה דר׳ אלעזר הוא, ומתניתא לאו ברשות הרבים גמורה, והא דרב יוסף משמיה דרב יהודה משמיה דרב נראה לי ראיה גמורה וכמו שכתבתי. ואולי מה שכתב שני כותלים ברה״ר והעם עוברים ביניהם היינו מבואות המפולשין לרשות הרבים. וכן נראה ממה שכתב בפ״א דעירובין (ה״א) מדינה שהיא מוקפת חומה גבוה עשרה טפחים שיש לה דלתות ננעלות בלילה כולה רשות היחיד היא זהו דין תורה עכ״ל דאלמא נעולות בעי כר׳ יוחנן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב כהנא: הנך [אלה דלתות שבנהרדעא] מגופות הואי [מוגפות היו] בחלקן, וכיון שכך, לא היה צורך לנעלן, אבל בדרך כלל דלתות צריכות להיות נעולות.
Rav Kahana rejected this proof and said: Those doors in Neharde’a were partially blocked, and therefore there was no need to lock them, but in general, the door of an alleyway that opens on both sides into the public domain must be locked.
רש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) כִּי אֲתָא רַב נַחְמָן אָמַר דפַּנְּיוּהּ לְעַפְרַיְיהוּ לֵימָא קָסָבַר רַב נַחְמָן צָרִיךְ לִנְעוֹל לָא הכֵּיוָן דִּרְאוּיוֹת לִנְעוֹל אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵין נִנְעָלוֹת.

The Gemara relates that when Rav Naḥman came to Neharde’a, he said: Clear away the earth, so that the doors can be locked. The Gemara attempts to understand Rav Naḥman’s instruction: Let us say that Rav Naḥman holds that the door of an alleyway that is open on two opposite sides must be locked. The Gemara explains: No, this is not proof. In order for carrying to be permitted in such an alleyway, it is enough that the doors be fit to be locked, even if they are not actually locked.
עין משפט נר מצוהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומספרים, כי אתא [כאשר בא] רב נחמן אמר: פניוה לעפרייהו [פנו את עפרן] כדי שאפשר יהיה לנעול. ושואלים: לימא קסבר [האם נאמר שסבר] רב נחמן: צריך לנעול? ועונים: לא, אין זו ראיה, כי מכיון שראויות לנעול, אף על פי שאין ננעלות ממש — די בהן כדי להתיר. ואין להקפיד אלא שתהיינה ראויות לנעילה.
The Gemara relates that when Rav Naḥman came to Neharde’a, he said: Clear away the earth, so that the doors can be locked. The Gemara attempts to understand Rav Naḥman’s instruction: Let us say that Rav Naḥman holds that the door of an alleyway that is open on two opposite sides must be locked. The Gemara explains: No, this is not proof. In order for carrying to be permitted in such an alleyway, it is enough that the doors be fit to be locked, even if they are not actually locked.
עין משפט נר מצוהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הָהוּא מָבוֹי עָקוֹם דַּהֲוָה בִּנְהַרְדְּעָא רְמֵי עֲלֵיהּ חוּמְרֵיהּ דְּרַב וְחוּמְרֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל וְאַצְרְכוּהוּ דְּלָתוֹת חוּמְרֵיהּ דְּרַב דְּאָמַר תּוֹרָתוֹ כִּמְפוּלָּשׁ וְהָאָמַר רַב הֲלָכָה כת״קכְּתַנָּא קַמָּא.

The Gemara describes a certain crooked, L-shaped alleyway that was in Neharde’a, upon which they imposed the stringency of Rav and the stringency of Shmuel, and required it to have doors. The Gemara attempts to understand this ruling: The stringency of Rav, namely, that which he said, that an L-shaped alleyway is regarded like an alleyway that is open on two opposite sides. But this is difficult, for didn’t Rav say that the law follows the anonymous first tanna of the baraita, who says that even an open alleyway itself does not require doors, and that an opening in the form of a doorway suffices?
ר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והאמר ר׳ יוחנן ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים פי׳ אף על פי שיש לה דלתות אילו [לא] היו דלתות ננעלות המטלטל בתוכה חייב משום מטלטל ברשות הרבים. (וכל אבולי) [וכן באבולי] דמחוזא ופריק רב יהודה הא דתנו רבנן לאו מערבין רשות הרבים עצמה קתני הכי קתני כיצד מערבין מבואות המפולשין לרשות הרבים עושה צורת הפתח מיכן ולחי או קורה מיכן. חנניה אומר (בית שמאי אומר) [ב״ה אומרים] עושה דלת מיכן ולחי או קורה מיכן. וכיון דאוקימנא במבואות המפולשין לרשות הרבים אמר רב הלכה כתנא קמא ושמואל אמר הלכה כחנניה איבעיא לחנניה ואליבא דבית הלל צריך לנעול. ופשטנא אינו צריך מיהו צריך להיות דלתות ראויות לנעול ואם אינו נועל לא חיישינן. פי׳ מוגפות סגורות כגון (יגופו) [הגפת] הדלתות. טיימי סתומות טמונות. אבולי בלשון יון מבואות פי׳ עקום. להריפיה עטפה ההוא מבוי עקום דהוה בנהרדעא דרמי עליה חומריה דרב דאמר תורתו כמפולש וחומרי דשמואל דאמר הלכה כחנני׳ ואצרכוה דלתות. ומדשקיל וטרו כשמואל דאמר הלכה כחנניה שמע מינה הלכה כשמואל בהא ואקשינן ומי עבדינן כתרין חומרי.
מבוי עקום – שני פתחיו מפולשין לרה״ר אחת כגון זה:
ואצרכוהו דלתות – בשני עקמומיתו.
תורתו כמפולש – וכאן שני פילושין דרה״ר יש.
הלכה כת״ק – דלא בעי דלת אלא צ״ה.
ההוא מבוי עקו׳ דהוה בנה ריעא כו׳ – כבר מפורש יפה בין לשיטת רש״י בין לשיטת התוספ׳: ראו עליה חומרי דרב וחומרי דשמואל כדמפרש ואזיל דראו עלי׳ חומרי דרב שאומר דמבוי עקום תורתו כמפולש גמור ואחר שדנו אותו כמפולש הצריכוהו דלתו׳ כדפסק שמואל לעיל במבוי מפולש ופרכי׳ ומי עבדי׳ כבי תרי והא תני׳ ק״ל דלמאי דס״ד השתא דלא מיירי ב״ש וב״ה כתרתי דסתרן אהדדי אמאי לא עבדי׳ כבי תרי וכי לא נתחייב לפעמים לעשות בזו כרב ובזו כשמואל וי״ל דשאני הכא דבין לרב בין לשמואל לכל באי עולם סגי במבוי זה בצ״פ ממה נפשך וקס״ד דברייתא בכיוצא בזה מיירי שזה ודאי כסיל הולך בחשך שאינו יודע ומצרף חומרא דמר וחומרא דמר לאסור מה שהוא מותר לדברי כל העולם ואפילו בשעושה כן דרך חומרא נקרא כסיל ובמסקנ׳ אסיקנ׳ דאפי׳ כי הא לא חשיב הכסיל הולך בחשך אם רוצה לעשות דרך חומרא וההיא בתרתי דסתרן אהדדי והכא לא סתרן אהדדי כי אפשר היה שתהיה הלכה כרב בחדא והלכ׳ כשמואל באידך ויהא מבוי זה צריך דלת מדברי שניהם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב מסופר: ההוא [אותו] מבוי עקום דהוה [שהיה] בנהרדעא, רמי עליה חומריה דרב וחומריה דשמואל ואצרכוהו [הוטל עליו חומרתו של רב וחומרתו של שמואל, והצריכוהו]. דלתות. ומבארים: חומריה דרב [חומרתו של רב], שאמר מבוי עקום תורתו כמפולש. ותוהים: והאמר [והרי אמר] רב הלכה כתנא קמא,
The Gemara describes a certain crooked, L-shaped alleyway that was in Neharde’a, upon which they imposed the stringency of Rav and the stringency of Shmuel, and required it to have doors. The Gemara attempts to understand this ruling: The stringency of Rav, namely, that which he said, that an L-shaped alleyway is regarded like an alleyway that is open on two opposite sides. But this is difficult, for didn’t Rav say that the law follows the anonymous first tanna of the baraita, who says that even an open alleyway itself does not require doors, and that an opening in the form of a doorway suffices?
ר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) כִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר הֲלָכָה כַּחֲנַנְיָה וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל תּוֹרָתוֹ כְּסָתוּם כְּרַב דְּאָמַר תּוֹרָתוֹ כִּמְפוּלָּשׁ.

The Gemara answers: They required doors in accordance with the opinion of Shmuel, who said that the halakha is in accordance with the opinion of Ḥananya. But this too is difficult, for if the doors were required in accordance with Shmuel’s opinion, didn’t Shmuel say that an L-shaped alleyway is regarded like an alleyway that is closed on one side, which does not need any doors at all? The Gemara explains: The doors were required in accordance with the opinion of Rav, who said that an L-shaped alleyway is regarded like an alleyway that is open on two opposite sides. Therefore, they adopted the stringencies of both Rav and Shmuel: Rav’s stringency that an L-shaped alleyway is deemed an open alleyway, and Shmuel’s stringency that an open alleyway requires a door.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולפי שיטה זו אפילו מבוי המפולש ממש דיו בצורת הפתח?! ועונים: שעשו זאת כשמואל — שאמר: הלכה כחנניה. אולם אם כשמואל — והאמר [והרי אמר] שמואל שמבוי עקום תורתו כסתום! ועונים: שזאת עשו כרב שאמר תורתו כמפולש. והחמירו כשתי השיטות גם יחד.
The Gemara answers: They required doors in accordance with the opinion of Shmuel, who said that the halakha is in accordance with the opinion of Ḥananya. But this too is difficult, for if the doors were required in accordance with Shmuel’s opinion, didn’t Shmuel say that an L-shaped alleyway is regarded like an alleyway that is closed on one side, which does not need any doors at all? The Gemara explains: The doors were required in accordance with the opinion of Rav, who said that an L-shaped alleyway is regarded like an alleyway that is open on two opposite sides. Therefore, they adopted the stringencies of both Rav and Shmuel: Rav’s stringency that an L-shaped alleyway is deemed an open alleyway, and Shmuel’s stringency that an open alleyway requires a door.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וּמִי עָבְדִינַן כִּתְרֵי חוּמְרֵי וְהָא תַּנְיָא לְעוֹלָם הֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל וְהָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי עוֹשֶׂה כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל עוֹשֶׂה מִקּוּלֵּי ב״שבֵּית שַׁמַּאי וּמִקּוּלֵּי ב״הבֵּית הִלֵּל רָשָׁע מֵחוּמְרֵי ב״שבֵּית שַׁמַּאי וּמֵחוּמְרֵי ב״הבֵּית הִלֵּל עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר {קהלת ב׳:י״ד} הַכְּסִיל בְּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ אֶלָּא אִי כב״שכְּבֵית שַׁמַּאי כְּקוּלֵּיהוֹן וּכְחוּמְרֵיהוֹן אִי כב״הכְּבֵית הִלֵּל כְּקוּלֵּיהוֹן וּכְחוּמְרֵיהוֹן.

The Gemara poses a question: But do we adopt the respective stringencies of two authorities who disagree on a series of issues? Wasn’t it taught in a baraita: The halakha is always in accordance with the opinion of Beit Hillel, but one who wishes to act in accordance with the opinion of Beit Shammai may do so, and one who wishes to act in accordance with the opinion of Beit Hillel may do so. If he wishes to adopt both the leniencies of Beit Shammai and also the leniencies of Beit Hillel, he is a wicked person. And if he wishes to adopt both the stringencies of Beit Shammai and also the stringencies of Beit Hillel, with regard to him the verse states: “The fool walks in darkness” (Ecclesiastes 2:14). Rather, he should act either in accordance with Beit Shammai, following both their leniencies and their stringencies, or in accordance with Beit Hillel, following both their leniencies and their stringencies.
ר׳ חננאלתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והתניא לעולם הלכה כבית הלל והרוצה לעשות כבית שמאי עושה.
ומי עבדינן כתרי חומרי – ואם תאמר ומאי סלקא דעתך השתא כיון דלא סתרו אהדדי וכי משום דהלכתא כוותיה בחד דוכתא יהא הלכה כמותו בכל מקום ובכמה מקומות קיימא לן כמר בהא וכמר בהא ויש לומר דלא דמי דהאי מבוי שרי בצ״ה לכולי עלמא וליכא מאן דמצריך דלתות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג ושואלים: ומי עבדינן כתרי חומרי [והאם עושים אנו כשתי חומרות]? והא תניא [והרי שנויה ברייתא]: לעולם הלכה כבית הלל והרוצה לעשות כדברי בית שמאי — עושה, כדברי בית הלל — עושה. אם רצה לעשות גם מקולי [כהקלות] שיטת בית שמאי וגם מקולי בית הלל — הרי זה רשע. אם רצה לעשות גם מחומרי בית שמאי וגם מחומרי בית הלל — עליו הכתוב אומר: ״הכסיל בחשך הולך״ (קהלת ב, יד). אלא, אי כבית שמאי כקוליהון וכחומריהון, אי כבית הלל כקוליהון וכחומריהון [או כבית שמאי כהקלותיהם והחמרותיהם, או כבית הלל כהקלותיהם והחמרותיהם].
The Gemara poses a question: But do we adopt the respective stringencies of two authorities who disagree on a series of issues? Wasn’t it taught in a baraita: The halakha is always in accordance with the opinion of Beit Hillel, but one who wishes to act in accordance with the opinion of Beit Shammai may do so, and one who wishes to act in accordance with the opinion of Beit Hillel may do so. If he wishes to adopt both the leniencies of Beit Shammai and also the leniencies of Beit Hillel, he is a wicked person. And if he wishes to adopt both the stringencies of Beit Shammai and also the stringencies of Beit Hillel, with regard to him the verse states: “The fool walks in darkness” (Ecclesiastes 2:14). Rather, he should act either in accordance with Beit Shammai, following both their leniencies and their stringencies, or in accordance with Beit Hillel, following both their leniencies and their stringencies.
ר׳ חננאלתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) הָא גוּפָא קַשְׁיָא אָמְרַתְּ לְעוֹלָם הֲלָכָה כב״הכְּבֵית הִלֵּל וַהֲדַר אָמְרַתְּ הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת כְּדִבְרֵי ב״שבֵּית שַׁמַּאי עוֹשֶׂה.

The Gemara first raises a problem concerning the wording of the baraita: The baraita is itself difficult to understand, because it contains an internal contradiction between its clauses: You first said that the halakha is always in accordance with the opinion of Beit Hillel, and then you reversed that and said that one who wishes to act in accordance with the view of Beit Shammai may do so.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומתחילה מבררים את עצם לשונה של ברייתא זו; הא גופא קשיא [זו עצמה קשה]: אמרת [אמרת] מתחילה: לעולם הלכה כבית הלל, והדר אמרת [וחזרת ואמרת]: הרוצה לעשות כדברי בית שמאי עושה!?
The Gemara first raises a problem concerning the wording of the baraita: The baraita is itself difficult to understand, because it contains an internal contradiction between its clauses: You first said that the halakha is always in accordance with the opinion of Beit Hillel, and then you reversed that and said that one who wishes to act in accordance with the view of Beit Shammai may do so.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) ל״קלָא קַשְׁיָא כָּאן קוֹדֶם בַּת קוֹל כָּאן לְאַחַר ב״קבַּת קוֹל.

The Gemara answers: This is not difficult. Here, the baraita’s statement that a person may act as he wishes was made before the Divine Voice emerged and announced that the halakha is always in accordance with Beit Hillel; and here, the statement that the halakha is always in accordance with Beit Hillel was made after the Divine Voice issued this ruling.
ר׳ נסים גאוןרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כאן קודם בת קול כאן לאחר בת קול בפירקין לקמן אמרו יצתה בת קול ואמרה הלכה כבית הלל ובגמ׳ דבני מערבא היכן יצתה בת קול ר׳ ביבי בשם ר׳ יוחנן ביבנה יצאתה בת קול. ור׳ יהושע היא דאמ׳ אין משגיחין בבת קול בבבא מציעא בפר׳ הזהב אמרו עמד ר׳ יהושע על רגליו ואמ׳ לא בשמים היא לאמר וכבר פירשנוהו בברכות:
בת קול – לקמן בפירקין (עירובין יג:) שיצאה בת קול ואמרה הלכה כבית הלל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה] כאן, שנאמר שיכול לעשות כפי שירצה — קודם בת קול שיצאה ואמרה שהלכה כבית הלל. כאן שאמרו שהלכה כדברי בית הלל — לאחר בת קול.
The Gemara answers: This is not difficult. Here, the baraita’s statement that a person may act as he wishes was made before the Divine Voice emerged and announced that the halakha is always in accordance with Beit Hillel; and here, the statement that the halakha is always in accordance with Beit Hillel was made after the Divine Voice issued this ruling.
ר׳ נסים גאוןרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְאִיבָּעֵית אֵימָא הָא וְהָא לְאַחַר בַּת קוֹל

And if you wish, say a different answer: Both this statement and that statement were made after the Divine Voice announced that the halakha is in accordance with Beit Hillel,
תוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כאן לאחר בת קול – ואם תאמר מאי שנא דלא קיימא לן כבת קול דרבי אליעזר דהזהב (ב״מ דף נט:) ויש לומר דהתם לא יצאה אלא לכבודו כדמוכח התם ועוד דהתם היתה כנגד רבים והתורה אמרה אחרי רבים להטות אבל הכא אדרבה בית הלל הוו רובא ולא הוצרכו בת קול אלא משום דבית שמאי הוו חריפי טפי ואם תאמר אם כן מאי קאמר ר׳ יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת קול הלא לא אמר רבי יהושע אלא אבת קול דר״א וי״ל דלא בשמים היא משמע דאין להשגיח כלל בשום בת קול.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] תירוץ אחר: הא והא [זה וזה]לאחר בת קול
And if you wish, say a different answer: Both this statement and that statement were made after the Divine Voice announced that the halakha is in accordance with Beit Hillel,
תוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ערובין ו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ערובין ו:, ר׳ חננאל ערובין ו:, ר׳ נסים גאון ערובין ו:, רש"י ערובין ו:, תוספות ערובין ו:, תוספות רי"ד מהדורה תליתאה ערובין ו:, רשב"א ערובין ו: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ערובין ו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א ערובין ו:, מהרש"ל חכמת שלמה ערובין ו:, מהרש"א חידושי הלכות ערובין ו:, גליון הש"ס לרע"א ערובין ו:, פירוש הרב שטיינזלץ ערובין ו:, אסופת מאמרים ערובין ו:

Eiruvin 6b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Eiruvin 6b, R. Chananel Eiruvin 6b, R. Nissim Gaon Eiruvin 6b, Rashi Eiruvin 6b, Tosafot Eiruvin 6b, Tosefot Rid Third Recension Eiruvin 6b, Rashba Eiruvin 6b, Meiri Eiruvin 6b, Ritva Eiruvin 6b, Maharshal Chokhmat Shelomo Eiruvin 6b, Maharsha Chidushei Halakhot Eiruvin 6b, Gilyon HaShas Eiruvin 6b, Steinsaltz Commentary Eiruvin 6b, Collected Articles Eiruvin 6b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144