Nedarim 29a – נדרים כט.‏ – Shas HaMeforash

(1)

א״לאֲמַר לֵיהּ רַב הַמְנוּנָא קְדוּשָּׁה שֶׁבָּהֶן לְהֵיכָן הָלְכָה וּמָה אִילּוּ אָמַר לְאִשָּׁה הַיּוֹם אַתְּ אִשְׁתִּי וּלְמָחָר אִי אַתְּ אִשְׁתִּי מִי נָפְקָא בְּלָא גֵּט.

Rav Hamnuna said to Ulla: Where did their sanctity go? How can the consecrated saplings become non-sacred without being redeemed? And what would happen if one said to a woman while performing betrothal: Today you are my wife and tomorrow you are not my wife? Would she exit the marriage the next day without a bill of divorce? Likewise, in the mishna, once one consecrated the saplings, how is their sanctity withdrawn without redemption?

מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל

א״ל רב המנונא – לעולא היאך יוצאין לחולין בלא פדייה.

וכי קדושה שלהן להיכן הלכה – כלומר היכי פקעה בכדי אע״פ שנקצצו.

והלא האומר לאשה היום את אשתי – שתהא לי מקודשת היום.

ולמחר אי את אשתי – אע״פ שהתנה כך בשעת קידושין.

מי נפקא למחר בלא גט – ה״נ אע״ג דנקצצו היינו כמו למחר אין את אשתו ולא נפקי בלא פדיון.

היום את אשתי ולמחר אי את אשתי מי נפקא בלא גט – וא״ת ומנלן דצריך גט וי״ל דבפרק המגרש בגטין (גטין פג:) מיבעיא לן גבי האומר לאשתו היום אי את אשתי ולמחר את אשתי כלומר תהא מגורשת היום ולמחר לא תהא מגורשת מהו ופשיט התם כיון דפסקה פסקה והויא מגורשת לעולם ואם כן גבי קדושין נמי הוי מקודשת לעולם דאיתקש הויה ליציאה וס״ד השתא דבהא לא פליג עולא.

האומר לאשה הרי את מקודשת לי היום ולמחר אי את אשתי הרי זו מקודשת לעולם ר״ל שאף למחר לא הופקעו הקדושין מאליהם אלא אם בא למחר להפקיע עצמו ממנה צריכה גט שהקדושין מאחר שהן חלים אין להם הפסק ובאחרון של גטין שאלו במגרש שאמר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי ופסקנו בה לדעת קצת כיון דפסקה פסקה כלומר ומגורשת לעולם שמאחר שחל הגט אין לו הפסק וזו נמשכת לחבירתה שבכאן אלא שיש פוסקים שאינה מגורשת כלל ואף זה אפשר לישבה עם זו ויראה טעם הדבר שהאשה קנין הגוף הוא וכל שקדשה לזמן אינו אלא קנין פירות ונמצא שאין קנינה כלום אם כן מאחר שהקנין חל לגמרי הוא חל ובגירושין כל ששיירה לאחר זמן לעצמו הרי אין לשני בה אלא פירות ואחר שכן הואיל ולא נפקע קנינו לגמרי לא נפקע לכלום ואינה מגורשת:

מי נפקא מיניה בלא גט. דמילתא דפשיטא היא דכיון דנעשית אשתו אינה יוצאה ממנו בלא גט והכי אמר בפ׳ המגרש (פג:) לענין גט אם אמר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי כיון שפסקה פסקה וה״ה נמי לענין קדושין דמקשי׳ הויה ליציאה:

וכי קדושה שבהן להיכן הלכה – דלא סבירא ליה דתפקע בכדי וא״ת תינח למאי דמפרשינן במתני׳ דבהקדש ממש עסקינן איכא למפרך הכי אבל לאידך פירושא דפרישנא דבקונמות עסקינן היכי סליק אדעתיה דקונמות לא פקעה בכדי והתנן בפרק הנודר מן הירק שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד הפסח אלמא דלאחר הפסח פקע איסורא ממילא כך הקשה הרב ר׳ יונה ז״ל ותירץ דה״מ בקונם פרטי כי התם שאינו חל אלא על אשתו ומש״ה קליש איסוריה ופקע בכדי אבל קונם כללי כי האי דמתני׳ דנטיעות הללו אסר להו אכולי עלמא כי היכי דאלים דתפיס פדיונם כהקדש כדאמר ר׳ מאיר לקמן בריש פרק אין בין המודר ה״נ סבירא לן דחמירי ולא פקע בכדי.

היום את אשתי ולמחר אי את אשתי. והוא הדין אם אמר תהיה אשתי עד הלילה. שיטה:

נטיעות קדושות דמים נינהו והאי דאין להם פדיון כל זמן שלא נקצצו משום דממילא הדרי וקדשי. ומיהו כיון דנקצצו פקעא להו קדושותייהו. אבל אשה קדושת הגוף הויא דגופא ממש אקני ליה לבעל ומשום הכי לא פקעא בכדי אלא בגיטא. פירוש.

ברש״י להכי לאחר שלשים כו׳ כדאמר איהו כצ״ל:

ברא״ש הויה ליציאה הס״ד הגוף אין חילוק הס״ד לאחר שלשים יום הס״ד היינו עולה דכולה כו׳ כצ״ל:

אמר ליה [לו] רב המנונא לעולא: קדושה שבהן להיכן הלכה? הרי הנטיעות הללו קדושות הן, וכיצד אפשר לומר שייצאו לחולין בלי פדיון כלל? ומה אילו אמר לאשה בשעת קידושיה ״היום את אשתי ולמחר אי (אין) את אשתי״ מי נפקא [האם יוצאת] ממנו למחר בלא גט?! וכן במשנתנו, כיון שהקדיש את הנטיעות — כיצד קדושתן מתבטלת בלי פדיון?

Rav Hamnuna said to Ulla: Where did their sanctity go? How can the consecrated saplings become non-sacred without being redeemed? And what would happen if one said to a woman while performing betrothal: Today you are my wife and tomorrow you are not my wife? Would she exit the marriage the next day without a bill of divorce? Likewise, in the mishna, once one consecrated the saplings, how is their sanctity withdrawn without redemption?

מאמרים באתר אסיף

זמן / הרב משה אדלר (בלכתך בדרך ו, כרם ביבנה תשנ״ה)

מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל

(2) א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא מִי קָא מְדַמֵּית קְדוּשַּׁת דָּמִים לִקְדוּשַּׁת הַגּוּף קְדוּשַּׁת דָּמִים פָּקְעָה בִּכְדֵי קְדוּשַּׁת הַגּוּף לָא פָּקְעָה בִּכְדִי.

Rava said to him: How do you compare sanctity inherent in its value to inherent sanctity? Sanctity inherent in its value departs with nothing being done, since it is conditional. When the condition is fulfilled and the saplings are cut, the sanctity is removed. However, inherent sanctity, which relates to an entity that itself is consecrated, e.g., a betrothed woman, does not depart with nothing being done. An action must be performed in order to remove it.

מיוחס לרש״יפירוש רא״שמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מי קא מדמית קדושת הגוף וכו׳ – הני נטיעות דקדישי לפדייה קדישי קדושת דמים ולהכי פקעו מאחר שנקצצו אבל אשה קדושת הגוף היא ולהכי לא פקעה בכדי.

קדושת דמים פקעה. דכי היכי דפקעה ע״י פדייה פקעה נמי ע״י קביעות זמן אבל קדושת הגוף דלא פקעה ע״י פדייה לא פקעה נמי ע״י קביעות זמן:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ קדושת דמים פקעה בכדי. עיין ערובין דף לו ע״א רש״י ד״ה היום תהא הקדש וצ״ע:

אמר ליה [לו] רבא: מי קא מדמית [האם מדמה אתה] קדושת דמים (הקדשת דבר על מנת להשתמש בדמיו לצורך ההקדש) לקדושת הגוף? הלא קדושת דמים פקעה בכדי [פוקעת בסתם], שכיון שהיה הקדש זה על תנאי, כגון הקדשת האילנות עד שיקצצו, הרי כיון שהתקיים התנאי — בטלה הקדושה מהם, ואילו קדושת הגוף שמקדש גופו של דבר, כגון שמקדש את האשה — לא פקעה בכדי [פוקעת בסתם] וצריך לעשות מעשה כדי להפקיע אותה.

Rava said to him: How do you compare sanctity inherent in its value to inherent sanctity? Sanctity inherent in its value departs with nothing being done, since it is conditional. When the condition is fulfilled and the saplings are cut, the sanctity is removed. However, inherent sanctity, which relates to an entity that itself is consecrated, e.g., a betrothed woman, does not depart with nothing being done. An action must be performed in order to remove it.

מיוחס לרש״יפירוש רא״שמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי קְדוּשַּׁת הַגּוּף לָא פָּקְעָה בִּכְדִי וְהָתַנְיָא ^אשׁוֹר זֶה עוֹלָה כׇּל ל׳שְׁלֹשִׁים יוֹם וּלְאַחַר ל׳שְׁלֹשִׁים יוֹם שְׁלָמִים כׇּל ל׳שְׁלֹשִׁים יוֹם עוֹלָה לְאַחַר ל׳שְׁלֹשִׁים יוֹם שְׁלָמִים אַמַּאי קְדוּשַּׁת הַגּוּף נִינְהוּ וּפָקְעָה בִּכְדִי.

Abaye said to him: And does inherent sanctity not depart with nothing being done? But isn’t it taught in a baraita that if one said: This ox is a burnt-offering for all of thirty days and after thirty days it is a peace-offering, for all of thirty days it is a burnt-offering and after thirty days it is a peace-offering. One can ask: Why is this so? These offerings are examples of inherent sanctity, and it departs with nothing being done. After thirty days, it is transformed into a peace-offering without any action being taken.

א. רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ט״ו:ז׳

עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ט״ו:ז׳

והתניא מי שאמר שור זה עולה כל ל׳ יום – שאם יקרב בתוך ל׳ יום עולה ואם לאחר ל׳ יום יקרב יהא שלמים.

כל ל׳ יום הוי עולה – כמו שאמר ולאחר ל׳ יצא מקדושת עולה והוי שלמים.

ואמאי – נפקא מקדושת עולה הא קדושת הגוף נינהו ופקעה בכדי וקשיא לעולא דאמר קדושת הגוף לא פקעה בכדי.

והתנן שור זה עולה כל ל׳ יום עולה ומועלין בה כל אותן שלשים יום – אור״י דגרס דתניא שהיא ברייתא ולא משנה.

שור זה עולה כל שלשים יום ולאחר ל׳ יום שלמים כל ל׳ יום עולה – ומועלין בה כל אותן ל׳ יום [וגם] אם בא כל אותן ל׳ יום מקריבו כדין עולה ואם נתעכב להקריבו עד לאחר ל׳ יום הוי משם ואילך שלמים אלמא פקעה קדושת הגוף בכדי ולא דמי להא דאמר בזבחים (דף ל) תחול זו ואח״כ תחול זו לא חיילא דשאני הכא דלכתחילה לא אמר סתם שיהיה עולה אלא אמר כל ל׳ יום.

אמר ליה אביי וקדושת הגוף לא פקעה וכו׳ – לאותוביה לרבא קאמר, ולא מותיב מינה אכתי לבר פדא (אהא) [דהא]⁠¹ קא מתרץ לה רבא בקדושת דמים, ואילו לבר פדא אפילו קדושת דמים לא פקעה בכדי. והא דאמרינן בסמוך לבתר דדחי אביי האי פירוקא דרבא, לימא תהוי תיובתא דבר פדא, לאו למימר דהאי ברייתא בקדושת דמים כפירוקא דרבא לא תקשי לבר פדא, אלא משום דפליגי אביי ורבא באוקמתא דברייתא, ורבא מתרץ לטעמיה, ומכל מקום לכל הפחות שמעינן מינה, דבין לאביי בין לרבא קדושת דמים מיהא פקעה, משום הכי קאמר לימא תהוי תיובתא דבר פדא.

1. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.

מי שאמר שור זה עולה כל שלושים יום פירשו בתלמוד המערב במסכת קדושין פרק שלישי שלאחר שלשים יום יצאה לחולין מאליה הרי את מקודשת שלשים הרי היא מקודשת לעולם מה בין הקדש מה בין אשה מצינו הקדש יוצא בלא פדיון ולא מצינו אשה יוצאה בלא גט והיכן מצינו הקדש יוצא בלא פדיון במקדיש שדה מקנה ומכל מקום בסוגיא זו יראה שאינה יוצאת בלא פדיון ולא סוף דבר בשהקדישה שלשים יום לבד שכוונתו להיות יוצאה לחולין אלא אף בשכונתו להקדש אחר ר״ל שאמר כל שלשים תהא עולה ולאחר שלשים תהא שלמים לא אמר כלום והרי היא עולה ואפי׳ מקדושה קלה לקדושה חמורה כגון כל שלשים יום תהא שלמים ואחריהן עולה שהיא שלמים אף לאחר שלשים ומכל מקום אם אמר לדמים כגון שאמר דמי שור זה עולה כל שלשים ואחריהן שלמים או דמי שור זה שלמים כל שלשים ואחריהן עולה דבריו קיימין ואם הקריב דמיה הן תוך שלשים הן לאחר שלשים יעשה כפי נדרו והוא הדין שאם לא אמר ואחריהן כך שיוצאה לחולין לאחר שלשים מאליה וזו נמשכת לדעת עולא מכל מקום בגמרא הקשו ממנה לבר פדא שהיה אומר קדושת דמים לא פקעא בכדי ואף הוא קשה לדעת הפוסקים כבר פדא אלא שרב פפא תירצה לדעתו הכי קאמר אם לא אמר מעכשו שלמים לאחר שלשים הויא עולה ור״ל וכל הבריתא מתפרשת בדרך זה ורישא קאמר האומר שור זה עולה כל ל׳ יום ולאחר שלשים יום שלמים הרי זה עולה דקדושה לא פקעא וכן אפילו אמר כל שלשים יום שלמים ואחריהן עולה הרי זו שלמים שאף קדושת דמים לא פקעא אבל אם לא אמר מעכשו עולה אלא שאמר לאחר שלשים יום תהא שלמים לאחר שלשים נעשית שלמים וכן אם לא אמר מעכשו שלמים אלא שאמר לאחר שלשים יום תהא עולה לאחר שלשים יום נעשית עולה ואינו יכול לחזור תוך שלשים יום הא כל שאמר כל שלשים יום עולה או שלמים אינה יוצאת מקדושתה הראשונה ואפי׳ אמר לדמים שאף קדושת דמים אינה נפקעת וכשמוכרה מקריב מן הדמים כהקדש הראשון וכבר פדא ואף גדולי המפרשים פסקוה כן בהגהותיהם והביאו ראיה ממה שאמרו הקדיש זכר לדמיו הוא עצמו יקרב עולה אלמא כי אמר לדמי נמי קדוש קדושת הגוף ואף אנו נאמר שאף קדושת דמים אינה נפקעת:

כל ל׳ יום עולה. אם בא להקריבו תוך שלשים יום יקריבהו עולה ואם לא הקריבהו תוך ל׳ יום אחר ל׳ יום יקריבהו שלמים דפקעה ממנו קדושת עולה וחלה עליו קדושת שלמים והה״נ אם אמר לאחר ל׳ יום חולין שנעשה חולין דכיון שיש הפקעה לקדושת הגוף אין חילוק:

אמר ליה אביי וקדושת הגוף לא פקעה – אפשר דאביי דמקשה הכי פליג נמי וסבירא ליה דהאומר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי דלמחר נפקא בלא גט ואפשר דנהי דסבירא ליה לאביי דאפילו קדושת הגוף פקעה בכדי בהאומר לאשה מודה דלמחר לא נפקא בלא גט והיינו טעמא משום דכל קנין שאינו עולמית קנין פירות בלחוד מיקרי כדמוכח בסוף פ׳ השולח (גיטין מו:) גבי מוכר שדה לחבירו בזמן שהיובל נוהג הלכך גבי הקדש כיון דודאי חייל עליה הקדש דמים שאינו עולמית בדין הוא נמי דתיחול קדושת הגוף לזמן ידוע בלבד שאפי׳ לא תהא אותה קדושה אלא קדושת דמים הרי מצינו קדושת דמים גבי הקדש אבל באשה כיון דאי לא הויא אשתו לעולם לא קני ביה קנין הגוף וקנין דמים באשה לא אשכחן אי אפשר שתהיה אשתו לזמן ידוע בלבד שכל כיוצא בזה אינו קנין גוף ויש לזה הוכחה בירושלמי בפ׳ האומר דקידושין דגרס התם ר׳ אבהו בשם רבי יוחנן הרי זו עולה שלשים יום כל שלשים יום הרי זו עולה לאחר שלשים יום יצתה לחולין מאליה הרי את מקודשת לשלשים יום הרי זו מקודשת מה בין הקדש מה בין אשה מצינו הקדש יוצא בלא פדיון ולא מצינו אשה שיוצאה בלא גט היכן מצינו הקדש יוצא בלא פדיון תפתר דברי הכל בשדה מקנה אלמא דאפילו למאן דאמר דקדושת הגוף פקעה בכדי באשה מודה וה״נ מסתברא מאחר דמקשי׳ לעיל בסמוך כל כך בפשיטות אילו האומר לאשה וכו׳ דאלמא דבהא ליכא מאן דפליג. הרשב״א.

אמר ליה אביי וקדושת הגוף לא פקעא וכו׳. לאתובי לרבא קאמר ולא מותיב מינה אכתי לבר פדא. דהא קא מתרץ ליה רבא בקדושת דמים ואילו לבר פדא אפילו קדושת דמים לא פקעא בכדי. והא דאמרינן בסמוך לבתר דדחי אביי האי פירוקא דרבא לימא תיהוי תיובתא דבר פדא לאו למימר דהאי ברייתא בקדושת דמים כפירוקא דרבא לא תיקשי לבר פדא. אלא משמע דפליגי אביי ורבא באוקמתא דברייתא ורבא מתרץ לטעמיה. ומכל מקום לכל הפחות שמעינן מינה דבין לאביי בין לרבא קדושת דמים מיהא פקעא משום הכי קאמר לימא תיהוי תיובתא דבר פדא. הרשב״א ז״ל:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] אביי: וכי קדושת הגוף לא פקעה בכדי [אינה פוקעת בסתם]? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: אמר ״שור זה יהיה עולה כל שלשים יום, ולאחר שלשים יום יהיה שלמים״ — כל שלשים יום הריהו עולה, ולאחר שלשים יום הריהו שלמים. ויש לשאול: אמאי [מדוע]? הרי קדושת הגוף נינהו [הם] שהקדישם לעולה, ופקעה בכדי [ופוקעת בסתם] לאחר שלושים יום, בלא מעשה!

Abaye said to him: And does inherent sanctity not depart with nothing being done? But isn’t it taught in a baraita that if one said: This ox is a burnt-offering for all of thirty days and after thirty days it is a peace-offering, for all of thirty days it is a burnt-offering and after thirty days it is a peace-offering. One can ask: Why is this so? These offerings are examples of inherent sanctity, and it departs with nothing being done. After thirty days, it is transformed into a peace-offering without any action being taken.

עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן ^בדְּאָמַר לִדְמֵי.

The Gemara answers: With what are we dealing here? It is a case where one did not consecrate the animal as a burnt-offering or peace-offering but rather he said that he was consecrating it for its monetary value, with which to purchase a burnt-offering or peace-offering. Therefore, there was no inherent sanctity.

ב. רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ט״ו:ז׳

עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ט״ו:ז׳

אמר לך עולא הכא במאי עסקינן – דפקעה קדושת עולה.

דאמר לדמי – דאמר הכי תורת דמיו עולה כל ל׳ יום לאחר שאפדנו ואקח בדליו עולה להכי לאחר ל׳ יום פקעה בכדי דקדושת דמים היא אבל קדושת הגוף אכתי לא פקעה.

דאמר לדמי – שאמר לדמי עולה וא״ת והא אמרינן הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף וי״ל דאיירי הכא דאמר לדמי נסכים דמודה שם רבא כדאמר בשבועות בפ״ק (שבועות יא) אי נמי התם בתם ולכך קדוש קדושת הגוף אבל הכא בבעל מום ולכך קדוש קדושת דמים.

ה״נ דאמר לדמי. דאמר שור זה קדוש לימכר ולהביא בדמיו עולה ואם לא נמכר תוך ל׳ אחר ל׳ ימכר ויביא בדמיו שלמים וקדושת דמים פקעה לאחר ל׳ יום:

הכא נמי דאמר לדמי – וכגון דהוי בעל מום דאילו תם אפילו אמר לדמי קדוש קדושת הגוף דקי״ל המתפיס תמימין לבדק הבית מידי מזבח לא יצאו ואיכא מ״ד דהאי פרוקא סליק לרבא דסבירא ליה דקדושת דמים פקעה בכדי אבל לבר פדא אכתי לא ניחא דהא לדידיה אפילו קדושת דמים נמי לא פקעה בכדי ואיכא מאן דאמר דאפילו לבר פדא ניחא דכיון דמקדיש לדמי עסקינן מוקי לה בר פדא כשפדאו ומש״ה חיילא עליה לאחר ל׳ יום קדושת שלמים וכי תימא א״ה פשיטא נראה לי דסד״א שכיון שבשעה שאמר לאחר ל׳ שלמים לא היה ראוי לחול דקדושת עולה לא פקעה בכדי וכיון שכן נימא דאפי׳ לאחר שפדאה לקדושת עולה לא תחול קדושת שלמים קמ״ל דקדושת שלמים מתלא תליא וקיימא וכי משכחת רווחא חיילא.

הכא במאי עסקינן דאמר לדמי. אם ימכרנה בתוך שלשים יקנה בדמיה עולה ואם עברו שלשים יביא בדמיה שלמים דקדושת דמים היא ופקעה. ואין להקשות מההיא דבכורות דרבא גופיה אמר שאם הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף אלמא מידי דחזי למזבח לא פקעה אפילו בקדושת דמים. לא דמי דהא הכא איכא תרתי חדא דאמר לדמיו וחדא דקבע זמן וגילה בדעתו שהוא רוצה להקל בקדושתו. אבל התם לא גילה דעתו ואחר שלשים יום עולה חיילא קדושת עולה ומעכשו חיילא קדושת שלמים דקדושת עולה דלאחר שלשים יום לא מעכבא קדושת שלמים לחול מעתה כדאמר גבי האשה דהאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה תוך שלשים יום דמקודשת לשני. הרא״ם ז״ל:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים], כגון שאמר שמקדיש לדמי [לדמים]. שלא הקדיש את גוף הבהמה להיות קרבן עולה או לשלמים, אלא שאמר שדמיה יהיו עבור עולה או שלמים, ולא היתה בבהמה קדושת הגוף.

The Gemara answers: With what are we dealing here? It is a case where one did not consecrate the animal as a burnt-offering or peace-offering but rather he said that he was consecrating it for its monetary value, with which to purchase a burnt-offering or peace-offering. Therefore, there was no inherent sanctity.

עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא לְאַחַר ל׳שְׁלֹשִׁים יוֹם עוֹלָה וּמֵעַכְשָׁיו שְׁלָמִים אא״באִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא חֲדָא בִּקְדוּשַּׁת הַגּוּף וַחֲדָא בִּקְדוּשַּׁת דָּמִים

The Gemara asks: If so, say the latter clause: If he said that after thirty days it should be a burnt-offering, and from now until thirty days it should be a peace-offering, his words are binding. Granted, if you say that one clause is referring to inherent sanctity and one clause is referring to sanctity inherent in its value,

מיוחס לרש״יתוספות רי״דפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א״ה – דמוקמת לה לדמי.

אימא סיפא – דההיא אמר שור זה לאחר שלשים יום עולה ומעכשיו ועד שלשים יום שלמים הכי הוי כדאמר איהו.

אי אמרת בשלמא – רישא בקדושת הגוף וסיפא בקדושת דמים.

אי אמרת בשלמא חדא בקדושת הגוף וחדא בקדושת דמים הינו דקתני תרתי כול׳ – פירוש: ופשט מהכא דאפילו קדושת הגוף פקעא ובטלו דברי רב אמי שהיה מחלק ביניהם אלא מהכא שמעינן דאפילו קדושת הגוף פקעא וטעמא דאשה יש לומר מפני שאין אשה מתקדשת לחצאין ולא לימים אבל הקדש יימצא לחצאין ולימים משום הכי דהקדש פקעא ודאשה לא פקעא.

ומעכשיו שלמים. האי דלא קאמר שור זה שלמים ולאחר ל׳ יום עולה כדאמר לעיל משום דברישא פתח בעולה תחלה פתח נמי הכא בעולה:

אי אמרת בשלמא חדא בקדושת הגוף וחדא בקדושת דמים היינו דקתני תרתי וכו׳ – כלומר דתנא סיפא לגלויי רישא שלא תאמר דוקא קדושת דמים פקעה בכדי קדושת הגוף לא פקעה להכי תני תרתי לאשמועינן דאפי׳ קדושת הגוף פקעה בכדי אלא לדידך דסבירא לך דקדושת הגוף לא פקעה בכדי ומוקמת לה בקדושת דמים תרתי ל״ל ואתותב רבא דודאי שמעינן מהא דאפילו קדושת הגוף פקעה בכדי הלכך לרבא לא הויא ליה לאהדורי לרב המנונא מאי קמדמית קדושת הגוף לקדושת דמים דאלמא ס״ל דקדושת הגוף דהקדש לא פקעה כקדושת הגוף דאשה אלא הכי הוה ליה למימר דלא דמי אשה להקדש משום דאין אישות לחצאין וכמו שכתבתי למעלה אבל הקדש איתיה לזמן ידוע ואפילו קדושת הגוף פקעה ביה בכדי הלכך פירכיה דרב המנונא ליתא דהך ברייתא מסייע ליה לעולא דכיון דברייתא מוכחא דאפילו קדושת הגוף פקעה בכדי כ״ש קדושת דמים ומש״ה אמר לימא תיהוי תיובתיה דבר פדא דאמר לא פקעה קדושה בכדי כלומר דכיון דע״כ ברייתא אפי׳ בקדושת הגוף היא תקשי לבר פדא דלא מצי לאוקמא כגון שפדאו דקדושת הגוף אין לה פדיון אבל אי הוה מצינן למימר דתרוייהו בקדושת דמים לא תקשי ליה דאיכא למימר ולאוקמינהו בפדיון.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: אי הכי, אימא סיפא [אם כך, אמור את סופה] של אותה ברייתא: אם אמר ״לאחר שלשים יום יהיה עולה, ומעכשיו עד שלושים יום יהא שלמים״ — דבריו קיימים. ומעתה אי אמרת בשלמא [נניח אם אתה אומר] כי פיסקה חדא [אחת] מדברת בקדושת הגוף, ופיסקה חדא [אחת] מדברת בקדושת דמים —

The Gemara asks: If so, say the latter clause: If he said that after thirty days it should be a burnt-offering, and from now until thirty days it should be a peace-offering, his words are binding. Granted, if you say that one clause is referring to inherent sanctity and one clause is referring to sanctity inherent in its value,

מיוחס לרש״יתוספות רי״דפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדרים כט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדרים כט. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לרש"י נדרים כט., תוספות נדרים כט., תוספות רי"ד נדרים כט., רשב"א נדרים כט. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדרים כט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נדרים כט., ר"ן נדרים כט. – פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה, שיטה מקובצת נדרים כט., מהרש"א חידושי הלכות נדרים כט., גליון הש"ס לרע"א נדרים כט., פירוש הרב שטיינזלץ נדרים כט., אסופת מאמרים נדרים כט.

Nedarim 29a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Nedarim 29a, Attributed to Rashi Nedarim 29a, Tosafot Nedarim 29a, Tosefot Rid Nedarim 29a, Rashba Nedarim 29a, Meiri Nedarim 29a, Peirush HaRosh Nedarim 29a, Ran Nedarim 29a, Shitah Mekubetzet Nedarim 29a, Maharsha Chidushei Halakhot Nedarim 29a, Gilyon HaShas Nedarim 29a, Steinsaltz Commentary Nedarim 29a, Collected Articles Nedarim 29a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון