Ran Nedarim 29a – ר"ן נדרים כט.‏ – Shas HaMeforash

א״לאֲמַר לֵיהּ רַב הַמְנוּנָא קְדוּשָּׁה שֶׁבָּהֶן לְהֵיכָן הָלְכָה וּמָה אִילּוּ אָמַר לְאִשָּׁה הַיּוֹם אַתְּ אִשְׁתִּי וּלְמָחָר אִי אַתְּ אִשְׁתִּי מִי נָפְקָא בְּלָא גֵּט. א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא מִי קָא מְדַמֵּית קְדוּשַּׁת דָּמִים לִקְדוּשַּׁת הַגּוּף קְדוּשַּׁת דָּמִים פָּקְעָה בִּכְדֵי קְדוּשַּׁת הַגּוּף לָא פָּקְעָה בִּכְדִי. א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי קְדוּשַּׁת הַגּוּף לָא פָּקְעָה בִּכְדִי וְהָתַנְיָא ^אשׁוֹר זֶה עוֹלָה כׇּל ל׳שְׁלֹשִׁים יוֹם וּלְאַחַר ל׳שְׁלֹשִׁים יוֹם שְׁלָמִים כׇּל ל׳שְׁלֹשִׁים יוֹם עוֹלָה לְאַחַר ל׳שְׁלֹשִׁים יוֹם שְׁלָמִים אַמַּאי קְדוּשַּׁת הַגּוּף נִינְהוּ וּפָקְעָה בִּכְדִי. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן ^בדְּאָמַר לִדְמֵי. אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא לְאַחַר ל׳שְׁלֹשִׁים יוֹם עוֹלָה וּמֵעַכְשָׁיו שְׁלָמִים אא״באִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא חֲדָא בִּקְדוּשַּׁת הַגּוּף וַחֲדָא בִּקְדוּשַּׁת דָּמִיםמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ט״ו:ז׳

^ב רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ט״ו:ז׳

וכי קדושה שבהן להיכן הלכה – דלא סבירא ליה דתפקע בכדי וא״ת תינח למאי דמפרשינן במתני׳ דבהקדש ממש עסקינן איכא למפרך הכי אבל לאידך פירושא דפרישנא דבקונמות עסקינן היכי סליק אדעתיה דקונמות לא פקעה בכדי והתנן בפרק הנודר מן הירק שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד הפסח אלמא דלאחר הפסח פקע איסורא ממילא כך הקשה הרב ר׳ יונה ז״ל ותירץ דה״מ בקונם פרטי כי התם שאינו חל אלא על אשתו ומש״ה קליש איסוריה ופקע בכדי אבל קונם כללי כי האי דמתני׳ דנטיעות הללו אסר להו אכולי עלמא כי היכי דאלים דתפיס פדיונם כהקדש כדאמר ר׳ מאיר לקמן בריש פרק אין בין המודר ה״נ סבירא לן דחמירי ולא פקע בכדי. אמר ליה אביי וקדושת הגוף לא פקעה – אפשר דאביי דמקשה הכי פליג נמי וסבירא ליה דהאומר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי דלמחר נפקא בלא גט ואפשר דנהי דסבירא ליה לאביי דאפילו קדושת הגוף פקעה בכדי בהאומר לאשה מודה דלמחר לא נפקא בלא גט והיינו טעמא משום דכל קנין שאינו עולמית קנין פירות בלחוד מיקרי כדמוכח בסוף פ׳ השולח (גיטין מו:) גבי מוכר שדה לחבירו בזמן שהיובל נוהג הלכך גבי הקדש כיון דודאי חייל עליה הקדש דמים שאינו עולמית בדין הוא נמי דתיחול קדושת הגוף לזמן ידוע בלבד שאפי׳ לא תהא אותה קדושה אלא קדושת דמים הרי מצינו קדושת דמים גבי הקדש אבל באשה כיון דאי לא הויא אשתו לעולם לא קני ביה קנין הגוף וקנין דמים באשה לא אשכחן אי אפשר שתהיה אשתו לזמן ידוע בלבד שכל כיוצא בזה אינו קנין גוף ויש לזה הוכחה בירושלמי בפ׳ האומר דקידושין דגרס התם ר׳ אבהו בשם רבי יוחנן הרי זו עולה שלשים יום כל שלשים יום הרי זו עולה לאחר שלשים יום יצתה לחולין מאליה הרי את מקודשת לשלשים יום הרי זו מקודשת מה בין הקדש מה בין אשה מצינו הקדש יוצא בלא פדיון ולא מצינו אשה שיוצאה בלא גט היכן מצינו הקדש יוצא בלא פדיון תפתר דברי הכל בשדה מקנה אלמא דאפילו למאן דאמר דקדושת הגוף פקעה בכדי באשה מודה וה״נ מסתברא מאחר דמקשי׳ לעיל בסמוך כל כך בפשיטות אילו האומר לאשה וכו׳ דאלמא דבהא ליכא מאן דפליג. הרשב״א. הכא נמי דאמר לדמי – וכגון דהוי בעל מום דאילו תם אפילו אמר לדמי קדוש קדושת הגוף דקי״ל המתפיס תמימין לבדק הבית מידי מזבח לא יצאו ואיכא מ״ד דהאי פרוקא סליק לרבא דסבירא ליה דקדושת דמים פקעה בכדי אבל לבר פדא אכתי לא ניחא דהא לדידיה אפילו קדושת דמים נמי לא פקעה בכדי ואיכא מאן דאמר דאפילו לבר פדא ניחא דכיון דמקדיש לדמי עסקינן מוקי לה בר פדא כשפדאו ומש״ה חיילא עליה לאחר ל׳ יום קדושת שלמים וכי תימא א״ה פשיטא נראה לי דסד״א שכיון שבשעה שאמר לאחר ל׳ שלמים לא היה ראוי לחול דקדושת עולה לא פקעה בכדי וכיון שכן נימא דאפי׳ לאחר שפדאה לקדושת עולה לא תחול קדושת שלמים קמ״ל דקדושת שלמים מתלא תליא וקיימא וכי משכחת רווחא חיילא. אי אמרת בשלמא חדא בקדושת הגוף וחדא בקדושת דמים היינו דקתני תרתי וכו׳ – כלומר דתנא סיפא לגלויי רישא שלא תאמר דוקא קדושת דמים פקעה בכדי קדושת הגוף לא פקעה להכי תני תרתי לאשמועינן דאפי׳ קדושת הגוף פקעה בכדי אלא לדידך דסבירא לך דקדושת הגוף לא פקעה בכדי ומוקמת לה בקדושת דמים תרתי ל״ל ואתותב רבא דודאי שמעינן מהא דאפילו קדושת הגוף פקעה בכדי הלכך לרבא לא הויא ליה לאהדורי לרב המנונא מאי קמדמית קדושת הגוף לקדושת דמים דאלמא ס״ל דקדושת הגוף דהקדש לא פקעה כקדושת הגוף דאשה אלא הכי הוה ליה למימר דלא דמי אשה להקדש משום דאין אישות לחצאין וכמו שכתבתי למעלה אבל הקדש איתיה לזמן ידוע ואפילו קדושת הגוף פקעה ביה בכדי הלכך פירכיה דרב המנונא ליתא דהך ברייתא מסייע ליה לעולא דכיון דברייתא מוכחא דאפילו קדושת הגוף פקעה בכדי כ״ש קדושת דמים ומש״ה אמר לימא תיהוי תיובתיה דבר פדא דאמר לא פקעה קדושה בכדי כלומר דכיון דע״כ ברייתא אפי׳ בקדושת הגוף היא תקשי לבר פדא דלא מצי לאוקמא כגון שפדאו דקדושת הגוף אין לה פדיון אבל אי הוה מצינן למימר דתרוייהו בקדושת דמים לא תקשי ליה דאיכא למימר ולאוקמינהו בפדיון.פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון