×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הָא בִּרְשׁוּתֵיהּ דַּאֲבוּהּ קָאֵים אֶלָּא דְּאָמַר אֱהֵא בִּשְׁבִיל אַבָּא אֱהֵא בִּשְׁבִיל עַצְמִי.
After all, he still remains under his father’s authority with regard to naziriteship, as he has yet to develop two pubic hairs. Rather, one must explain that he said the following: I shall be a nazirite due to my father; I shall be a nazirite due to my own vow. In other words, he did not link his statement to the question of whether he was old enough to vow but to the issue of his father’s authority with regard to naziriteship, i.e., whether he had developed two hairs.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא – אליבא דרבי כגון דאמר אהא בשביל אבא אהא בשביל עצמי.
ואמאי הא ברשותיה דאב קאים – [ואפי׳] הוי גדול דקס״ד דגדול אני היינו גדול לענין דנדרו נדר דהיינו (לענין) משהגיע לעונת נדרים עד שיביא ב׳ שערות מצי מדיר ליה ותנא קמא אמר [לידע אם הביא] ב׳ שערות אלא דאמר אהא בשביל אבא אהא בשביל עצמי כלומר לא קאמר דאם קטן שאין נדרו נדר ואם גדול שנדרו נדר אלא אם קטן אני שרשות אבי עלי דהיינו עד הבאת שתי שערות והאי דקאמר אם גדול י״א דלא גרסינן ליה או שמא ר״ל ואם גדול שהביא שתי שערות וכרבי דאמר דמדיר בנו עד הבאת שתי שערות.
הא ברשותיה דאבוה [קאי] דס״ד דלר׳ נמי קטן וגדול לענין נדרים קאמר ולהכי פריך אפי׳ הגיע לעונת נדרים ברשות אבוה קאי. ומשני דאליבא דר׳ לאו קטן וגדול לענין נדרים קאמר אלא קטן וגדול ממש בהבאת שערות. והיינו אם בשביל אבא כגון שלא הבאתי ב׳ שערות אהיה בשביל אבא. ואם לאו שהבאתי ב׳ שערות אהא בשביל עצמי. ומילתא דפשיטא הוה דלר׳ הוי פי׳ הכי אלא דתלמודא שקיל וטרי לפ׳ דברי רבי משום דבעי לאקשויי עליה. אי אייתי ב׳ שערות. בשעה שאמר ר׳ חנינא תנאי זה קא מייתי בנזי׳ דידיה וניחא לר׳ שיביא קרבנותיו בשביל נזירותו:
אי לבסוף קאי מייתי בנזירות אביו וניחא נמי אם לא הביא ב׳ שערות עד ששלמו ימי נזי׳ דמייתי בנזיר אביו:
אלא דאמר בשביל אבא אהא. כלומר כך גמר בלבו אהא נזיר בשביל אבא או בשביל עצמי אם כבר פקע רשות אבא. אבל לא הזכיר כלל הנודר קטן וגדול בדבריו אלא סימנא ופירושא הוא דבקטיה בברייתא וקטן קטן ממש וגדול גדול ממש לאחר הבאת שערות.
הא ברשותיה דאבוה קאים [הרי ברשותו של אביו עומד הוא] עדיין לענין קבלת נזירות, שהרי לא הביא עוד שתי שערות! אלא יש לפרש דאמר [שאומר] כך: אהא בשביל אבא, אהא בשביל עצמי. שלא תלה זאת בספק אם הוא גדול לענין נדרים אם לאו, אלא האם יצא מרשות אביו לענין נזירות, כלומר, שהביא כבר שתי שערות, אם לאו.
After all, he still remains under his father’s authority with regard to naziriteship, as he has yet to develop two pubic hairs. Rather, one must explain that he said the following: I shall be a nazirite due to my father; I shall be a nazirite due to my own vow. In other words, he did not link his statement to the question of whether he was old enough to vow but to the issue of his father’s authority with regard to naziriteship, i.e., whether he had developed two hairs.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אִי אַיְיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת מֵעִיקָּרָא קָאֵים בִּנְזִירוּת דִּילֵיהּ וּלְבַסּוֹף קָאֵים בִּנְזִירוּת דַּאֲבוּהּ וְאִי אַיְיתִי בְּמִצְעֵי מַאי.

The Gemara asks: According to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, if he had developed two pubic hairs from the outset, i.e., before his father vowed, he would stand bound by his own naziriteship, and if he reached physical maturity at the end, i.e., after the vow ended, he would stand bound by his father’s vow of naziriteship. But if he developed two hairs in the middle of his naziriteship term, of what use would the son’s vow be?
מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי אייתי ב׳ שערות מעיקרא – כלומר הניחא דמתרצת מתני׳ כוותיה דרבי דלא מיחייב אלא בחדא נזירות אילו אייתי ב׳ שערות מקמי הזירו אבוה.
קאים בנזירות דידיה – כדקאמר איהו אם אני גדול שהבאתי שתי שערות שאיני נתפס בשל אבא אהא בשביל עצמי ואי אייתי שתי שערות לבסוף דהדירו אביו קאי בנזירות דאבוה ולא חייל עליה נזירות דידיה כלל דהא לא קביל עליה נזירות אלא אם אינו נתפס בשביל אביו וכיון דעדיין לא הביא ב׳ שערות חל עליה נזירות דאבוה ולא חייל עליה נזירות דידיה כלל.
ואי אייתי באמצע – לא ידעינן אי בההיא שעתא דהדירו אביו אייתי ב׳ שערות אי לא מי ניחא והא כיון דאמר אהא בשביל אבא אהא בשביל עצמי אם אינו נתפס בשביל אביו ואפשר דקאים בשתים עשרה והגיע לעונת נדרים ועדיין לא הביא ב׳ שערות וחל עליו נזירות שלו ונזירות של אביו כיצד אתה פוטרו בנזירות אחת והא מיחייב למיקם בנזירות על שלו ועל של אביו.
ה״ג אי אייתי ב׳ שערות מעיקרא קאי (ברשותיה) בנזירות דידיה ואי בסוף קאי בנזירות דאבוה כי אייתי במיצעי מאי הניחא לרבי יוסי בר׳ יהודה דאמר לעונת נדרים אלא לרבי מאי ליכא תקנתא עד דיתיב דיליה ויתיב דאבוה – וכן הגיהו בפי׳ קדמונים וה״פ רבינו חננאל אי אייתי מעיקרא כלומר אם בדקוהו באותה שעה שבא לפני רבן גמליאל ביום שהדירו אביו ומצאו לו ב׳ שערות קאי בנדרים דידיה ונדרו בשביל עצמו ואי לבסוף כלומר עכשיו שלא נבדק באותו היום אם לא יביא שתי שערות עד לבסוף ל׳ יום דאישתכח דודאי אלו ל׳ יום היו בשביל נדר אביו אלא אייתי במיצעי כלומר נראו בו סימנים תוך ל׳ היאך יצא ידי נזירות באותן שלשים יום שהרי נזירות אביו מתבטל (עד) אחר הבאת סימנים ואיך יביא קרבנותיו לסוף שלשים יום שהדירו אביו וליכא למימר דדעתו היה שאפי׳ יביא סימנים שלא יפסיק נזירות אביו מכל מקום אינו ראוי להביא קרבן בשביל נזירות אביו לבד וגם בשביל עצמו כיון שלא פירש וא״ת ואמאי לא פריך הכי [למתניתין] דהיאך מדיר בנו בנזיר כי מייתי במיצעי מאי וי״ל דמתני׳ איכא לאוקמי בעודו בשנת י״ב דאף אם מביא הם שומא אבל אהא קא קשיא ליה דקאי ליה אחר שנת י״ג שנה מדקמייתי לת״ק למיבדקיה אם הביא אם לאו דקודם לכן שומא אינון אי נמי יש לפרש דאמתני׳ ליכא למיפרך דודאי בדקינן במלאת ימי נזירותו ואי מספקינן אי אייתי סימנים במיצעי לא (נבדיקיה) אבל אהא קשיא ליה דקאמר דלא תצטער לבדקני דבלא בדיקה תיקן הכל בתנאו דאם קטן אני כאילו [לא] היה שם בדיקה צורך ולכך פריך דהא ודאי אי אייתי במיצעי אינו מתוקן כלל.
כתוב בספרים עוד: ואלא אי אייתי במיציעי מאי הניחא לר׳ דאמר עד שיביא שתי שערות אלא לר׳ יוסי ביר׳ יהודה דאמר עד שיגיע לעונת נדרים מאי איכא למימר אמרי לר׳ יוסי ביר יהודה לית ליה תקנתא עד דיתיב דיליה ויתיב דאבוה – ולא יכולתי לעמוד עליו.
אלא אי אייתי במצעי – אם לא הביא ב׳ שערות ביום שהדירו אביו וטרם ימי נזירותו הביא ב׳ שערות אליבא דר׳ היאך יביא קרבנות נזי׳ דבהבאת שערות פסק נזי׳ אביו כדקתני בתוס׳ (במתני׳ פריך לעיל) ובשביל עצמו לא הוי נזי׳ אא״כ הביא סימנים בשעת התנאי. ואפי׳ א״ת שהיתה כוונתו שאם יביא סימנים קודם שישלים נזי׳ אביו שיהא נזיר בשביל עצמו. מ״מ לא משכחת לה שיהא ראוי להביא קרבנו׳ בהשלמת נזירות אביו מיד. וברייתא משתמע (הרי טעו׳ תנאו יוכל להביא) [דמביא] קרבנותיו בהשלמת נזירות אביו בלא שום ספק:
אי דאייתי שתי שערות מעיקרא קאי בנזירות דיליה. כלומר אם הביא שתי שערות קודם שהדירו אביו קאי בנזירות דידיה דאין לאביו רשות עליו ויחול נזיר עצמו שאמר אהא בשביל עצמי. לבסוף קאי בנזירות דאבוה. פירוש אייתי שערות לבסוף לאחר שלשים יום שהדירו אביו שכבר השלים נזירות אביו קודם שהביא קאי בנזירות אבוה. כלומר הרי נזירות אביו חל עליו וצריך קרבן על אותו נזירות. ופטור על נזירות עצמו דלא אמר אהא בשביל עצמי אלא אם לא יוכל לחול נזירות אביו והרי חל.
הכי גרסינן אלא דאייתי במיצעי מאי. כלומר אם בשעת ההזרה לא הביא שתי שערות אלא תוך השלמת שלשים לנזירות אביו הביא שערות שעת הפקע רשות אביו ובטל נזירות אביו שהדירו. דבהדיא תניא בתוספתא דנזיר בהדי גילח או שהביא שתי שערות. מאי כיון דאין נזירות פחות משלשים יום נמצא שאין כאן שום נזירות מחמת אביו ונמצא שצריך לחול נזירותו דלכך נתכוון שיהא נוהג נזירות שלם או בשביל אביו או בשבילו כדי להתחנך במצות.
ומעתה לשיטת רבי, אי אייתי [אם הביא] שתי שערות מעיקרא [מתחילה] לפני שהזירו אביו — הריהו קאים [עומד] בנזירות דיליה [שלו עצמו] ואם לבסוף, לאחר הנזירות, הביא שתי שערות — הריהו קאים [עומד] בנזירות דאבוה [של אביו] שהדירו. ואולם אי אייתי במצעי מאי [אם הביא שתי שערות באמצע הנזירות מה] יועיל הדבר?
The Gemara asks: According to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, if he had developed two pubic hairs from the outset, i.e., before his father vowed, he would stand bound by his own naziriteship, and if he reached physical maturity at the end, i.e., after the vow ended, he would stand bound by his father’s vow of naziriteship. But if he developed two hairs in the middle of his naziriteship term, of what use would the son’s vow be?
מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) הָנִיחָא לר׳לְרַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְעוֹנַת נְדָרִים.

The Gemara clarifies: This works out well according to the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, who said that a father can vow on behalf of his son until he reaches the age of vows. The reason is that this stage is by rabbinic law, and therefore the fact that the son has reached this stage does not automatically cancel the father’s vow. The son would complete his term and bring his offerings.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: הניחא לרבי יוסי ברבי יהודה דאמר עד שיגיע לעונת נדרים אלא לרבי דאמר עד שיביא ב׳ שערות מאי איכא למימר אמרי לרבי ליכא תקנתא עד דיתיב דידיה ויתיב דאבוה – כלומר לר׳ יוסי דאמר דאין האב מדירו אלא עד שמגיע לעונת נדרים ניחא דלא חייל עליה אלא נזירות אחת אלא לרבי דאמר עד שיביא ב׳ שערות כיון דאמר אהא בשביל אבא אהא בשביל עצמי ושניהם יכולין להזיר אמאי לא מיחייב בשתי נזירות אמרי לרבי לית ליה תקנתא עד דעביד דיליה ודאבוה: [לישנא אחרינא] אלא לרבי דאמר כו׳ הא ברשותיה דאבוה קאים כל זמן שלא הביא שתי שערות וב׳ נזירות קביל עילויה דאפילו רבי מודה דלכשהגיע לעונת נדרים מצי מזיר עצמו ואפי׳ לא הביא שתי שערות ואהדירו אבוה הוא דפליגי.
ומשני: אלא דאמר בלשון זה אהא בשביל אבא כו׳ – כלומר אי אבא מצי להדירני אהא נזיר בנדר אבא ואם לאו אהא נזיר בשביל עצמי וכיון דאביו יכול להדירו חד נזירות קביל לחודיה.
אי אייתי ב׳ שערות מעיקרא – קודם שהדירו אביו קאים בנזירות דיליה ולא בנזירות דאביו דיצא מרשות אביו.
ולבסוף – לאחר שבא לב״ד קאים בנזירות דאבוה דהא יש לאביו רשות בו וכיון דמצי אביו להדירו לא קביל עליה נזירות דיליה.
ואי דאייתי במצעי – אחר שהדירו אביו קודם שבא לב״ד ולא ידעינן אי הני ב׳ שערות הוו ביה כשהדירו אביו אי לא הוו ביה עד השתא הא השתא על כרחיך ימנה ב׳ נזירות מספיקא דדילמא לא הוו ביה שתי שערות מעיקרא עד השתא ונמצא נדור בשביל אביו וכשבא לפני ב״ד ואמר אהא בשביל עצמי ויהא נזיר נמי בשביל עצמו דהא הביא ב׳ שערות במיצעי ואי מייתי במיצעי מאי דודאי השתא אייתי ב׳ שערות ונמצא דנדר אביו נדר וכשבא לב״ד ואמר נמי אהא בשביל עצמי הוי נזיר בנדר דידיה וימנה ב׳ נזירות.
הניחא לר׳ יוסי בר׳ יהודה דאמר עד שיגיע לעונת נדרים – והוא עומד בשנת י״ב ליכא למיחש דהוי שומא וא״ת ניחוש שמא בא לעונת נדרים במיצעי וא״כ איך יצא בנזירות אביו לבד ל׳ יום ופר״ת דעונת נדרים אינה סותרת דנהי דהאב אינו יכול להדירו מכאן ואילך מכל מקום היכא דהדירו קודם לכן משום עונת נדרים לא פקע כיון דלא הוי כ״א דרבנן אבל שערות דאיש דאורייתא פקע דאביו וא״כ ניחוש לשערות במיצעי י״ל דמיירי תחילת י״ג דאכתי אי הוה ליה במיצעי ה״ל שומא בעלמא ואף אם בא לכלל עונת נדרים באמצע נזירות אין להקפיד לפירוש רבינו תם דעונת נדרים אינה סותרת דנהי נמי דאין מדירו (אלא) כשהגיע לעונת נדרים אכתי קאי בקטנותו וכל כמה דלא הדר ביה הוה בנדר אביו וגם שמא לא יוכל למחות באמצע אלא לרבי דאמר עד שיביא שתי שערות והביאו לבדקו בשנת י״ד לידע אם הביא במיצעי מאי.
הניחא לר״י בר יהודה דאמר עד שיגיע לעונת נדרים ניחא – דאפי׳ אם הגיע לעונת נדרים במצעי לא בטלה נזי׳ אביו. ולהביא ב׳ שערות לא חיישי׳ דבשנת י״ג הוי קאי [עדיין] ואפי׳ אם הביא ב׳ שערות הוי (גדול) [קטן] דשומא נינהו. וקשה לי [הא] ר״י בר יהודה הוא דאמר פרק יוצא דופן דמשנת ט׳ ואילך אם הביא ב׳ שערות הוי גדול. ואיכא למימר כיון דמילתא דלא שכיחא היא שיביא סימנים קודם שיהא בן י״ג לא חיישינן שמא הביא. ה״ג האיש מגלח על נזי׳ אביו ואין האשה מגלחת על נזי׳ אביה. כיצד מי שהיה הוא ואביו נזי׳ והפריש אביו מעות סתומים לנזירותו א״ר יוסי הרי אלו יפלו לנדבה שאין זה מגלח על נזי׳ אביו דכיון דבחיי אביו נדר והיו שניהם חייבי׳ קרבן דכה״ג לא לית מידי הלכה:
הניחא לר׳ יוסי בר׳ יהודה דאמר עד שיגיע לעונת נדרים. דלדידיה כי אמר אהא בשביל אבא אהא בשבילי ניחא דאם הוא קטן בשעת הדרה הוי נזיר בשביל אביו. ואם היה גדול דהגיע לעונה הוי בשביל עצמו. וליכא למיבעי אם הגיע במצעי מאי דכיון דבשעת נזירות אביו היה קטן חל עליו נזירות אביו באותה שעה ומשום הגעת עונת נדרים לא פקעא. דאף על גב דר׳ יוסי בר׳ יהודה הכי הוא דמשהגיע לעונת שראוי לנזירות עצמו שוב אין אביו מדירו. מכל מקום אם הדירו כבר בעודו קטן מיפקע מיהא לא פקע עד דיביא שתי שערות וכדתניא בתוספתא. ולכולי עלמא אתי אם כן בחד נזירות של שלשים יום סגי וניחא שפיר דמועיל בדיקה לדידיה. אלא לרבי דאמר לדידיה עד שיביא שתי שערות מאי איכא למימר. מה מועיל בדיקה לדידיה האיכא למיחש דילמא אייתי שתי שערות בי מיצעי וצריך נזיר אחר לעצמו כדפירשנו.
הניחא לר׳ יוסי בר׳ יהודה דאמר עד שיגיע לעונת נדרים. ניחא דאפילו אם הגיע לעונת נדרים בי מיצעי לא בטלה נזירות אביו. ולהביא שתי שערות ליכא למיחש דבשנת י״ג הוה קאי ואפילו אם הביא שתי שערות שומא נינהו. וקשיא לי דרבי יוסי בר׳ יהודה הוא דקאמר בנדה בפ׳ יוצא דופן דמשנת תשע ואילך אם הביא שתי שערות הוי גדול. ואיכא למימר כיון דמלתא דלא שכיחא היא שיביא סימנין קודם שיהא בן י״ג לא חיישינן שמא הביא. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
תוס׳ ד״ה הניחא וכו׳ דמיירי תחלת י״ג. י״ל דבדיבור הקודם כתבו דמכח מתני׳ ליכא למיפרך דאיכא לאוקמי בעודו בשנת שתים עשרה והיינו דיכלו ימי נזירות קודם התחלת שנת י״ג דליכא חשש שיגיע באמצע למופלא סמוך לאיש ולזה כת׳ דלר״ת יש לאוקמי תחלת י״ג דהיינו יום א׳ קודם תחלת שנת י״ג דלמופלא סמוך לאיש כיון דאינו מפסיק ול״ל השערות הא יהיה שומא:
הניחא [זה נוח] שאלה זו אינה קשה לשיטת ר׳ יוסי בר׳ יהודה דאמר [שאומר]: עד שיגיע לעונת נדרים, שיש להניח שאף אם הגיע לעונת נדרים באמצע הנזירות שהדירו אביו, לא בטלה אותה נזירות. ואם כן ישלים נזירות זו ויביא קרבנותיו.
The Gemara clarifies: This works out well according to the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, who said that a father can vow on behalf of his son until he reaches the age of vows. The reason is that this stage is by rabbinic law, and therefore the fact that the son has reached this stage does not automatically cancel the father’s vow. The son would complete his term and bring his offerings.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֶלָּא לְרַבִּי דְּאָמַר עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת מַאי אִיכָּא לְמֵימַר אָמְרִי לְרַבִּי לֵיכָּא תַּקַּנְתָּא עַד דְּיָתֵיב דִּילֵיהּ וְיָתֵיב דַּאֲבוּהִי.:

However, according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who said that a father can vow for his son only until he develops two pubic hairs, what can be said? If he grew two hairs during his father’s naziriteship it is no longer in effect, as by Torah law he is no longer under his father’s authority, so what is the halakha in that case? The Sages say in response: According to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, this child has no rectification until he sits for his term of naziriteship and also sits for the naziriteship of his father, i.e., he must be a nazirite for sixty days, to ensure that he completes a full term of thirty days, either for his own naziriteship or for that of his father.
תוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לרבי ליכא תקנתא עד דיתיב דידיה – פירוש שצריך שימתין ר׳ חנינא (ל׳) יום אחר שהדירו אביו דאז ממה נפשך איכא [שלשים] או לפני הבאת סימנים או אחר הבאת סימנים ועלתה לו נזירות אביו.
(כט:) אלא לרבי אם גדול אני כו׳. הא ברשותיה דאבוה. דסלקא דעתך דלרבי נמי קטן וגדול לענין נדרים קאמר. ולהכי פריך אפילו הגיע לעונת נדרים ברשות אבוה קאי. ומשני דאליבא דרבי לאו קטן וגדול לענין נדרים קאמר אלא קטן וגדול ממש בהבאת שערות. והיינו אם בשביל אבא כגון שלא הבאתי שתי שערות אהא בשביל אבא. ואם לאו שהבאתי שתי שערות אהא בשביל עצמי. ומלתא דפשיטא היא דלרבי הוי פירושא הכי אלא דתלמודא שקיל וטרי לפרש דברי רבי משום דבעי לאקשויי עליה. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
לרבי לית ליה תקנתא עד דיתיב דיליה ויתיב דאבוה. פירוש כדפירשנו דאיכא למיחש דילמא אייתי בי מיצעי ואייתי שתי שערות יום אחרון של נזירות אביו ונתבטל ולא היה נזיר כאן כלל שאין נזירות פחות משלשים. וצריך להתחיל לעצמו שלושים יום אחרים שלמים לפי שאמר אהא בשביל עצמי והוא כבר הגיע לעונת נדרים וראוי לנזירות עצמו אחרי שלא נשלם נזירות אביו והוי כמאן דליתיה. הילכך נוהג שתי נזיריות משום ספיקא דמיצעי. ומכל מקום אהני דיבורא למיפטריה מבדיקה ולהביא אחר ס׳ יום קרבן נזיר ודאי. ולכך אמר מובטחני בזה. לשון ר״ן. מנימוקי הרב עזריאל ו״ל:
אלא לרבי דאמר [שאומר]: עד שיביא שתי שערות מאי איכא למימר [מה יש לומר] והרי אם הביא שתי שערות בתוך כדי נזירות אביו — שוב אין נזירות זו חלה עליו, ומה יהא דינו? אמרי [אומרים]: לדעת רבי ליכא תקנתא [אין תקנה] לילד זה עד דיתיב דיליה ויתיב דאבוהי [שישב את זמן הנזירות שלו וישב גם בעבור נזירות שהזירו אביו], כלומר, שישים יום.
However, according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who said that a father can vow for his son only until he develops two pubic hairs, what can be said? If he grew two hairs during his father’s naziriteship it is no longer in effect, as by Torah law he is no longer under his father’s authority, so what is the halakha in that case? The Sages say in response: According to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, this child has no rectification until he sits for his term of naziriteship and also sits for the naziriteship of his father, i.e., he must be a nazirite for sixty days, to ensure that he completes a full term of thirty days, either for his own naziriteship or for that of his father.
תוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מתני׳מַתְנִיתִין: אהָאִישׁ מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו וְאֵין הָאִשָּׁה מְגַלַּחַת עַל נְזִירוּת אָבִיהָ כֵּיצַד מִי שֶׁהָיָה אָבִיו נָזִיר וְהִפְרִישׁ מָעוֹת סְתוּמִים עַל נְזִירוּתוֹ וּמֵת וְאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁאֲגַלֵּחַ עַל מְעוֹת אַבָּא.

MISHNA: A man can shave, i.e., bring the offerings at the close of his term of naziriteship, by using offerings originally designated for his father’s naziriteship, but a woman cannot shave by means of the offerings for her father’s naziriteship. How so; how is this halakha applied? It applies to one whose father was a nazirite and separated unallocated money for his naziriteship, i.e., he did not state which coins were for which of his offerings, and he died before buying the animals, and the son said after his father’s death: I am hereby a nazirite on the condition that I will shave by means of the money that my father set aside.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ ה״ג במתניתין: האיש מגלח על נזירות אביו כו׳ כיצד מי שהיה אביו נזיר והפריש מעות על נזירותו ומת ואמר הריני נזיר ע״מ שאגלח על מעות אבא אמר רבי יוסי הרי אלו יפלו לנדבה ואינו מגלח על נזירות אביו מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש מעות סתומין לנזירותו ומת זהו שמגלח כו׳: גמ׳ מ״ט – אין האשה מגלחת על נזירות אביה.
האיש מגלח על נזירות אביו ואין אשה מגלחת – כיצד מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות לנזירותו ומת ר׳ יוסי אומר הרי אלו יפלו לנדבה ואיזהו שמגלח על נזירות אביו הרי שהיה אביו נזיר והיו לו מעות סתומין ומת ואמר הריני נזיר ע״מ שאגלח על מעות אבא זהו שמגלח על נזירות אביו ה״ג בפירוש קדמונים ובפירוש רבינו ברוך ובהרבה ספרים היא דהוא ואביו נזיר מגלח על מעות אביו ואם בחיי אביו אינו מגלח.
המשנה השביעית והכונה בה לבאר ענין החלק הרביעי והוא שאמר האיש מגלח על נזירות אביו ואין האשה מגלחת על נזירות אביה כיצד מי שהיה אביו נזיר והפריש מעות סתומים לנזירותו ומת ואמר הרי אני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא אמר ר׳ יוסי הרי אלו יפלו לנדבה שאין זה מגלח על נזירות אביו ואי זה הוא שהוא מגלח על נזירות אביו מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות סתומים לנזירותו ומת זהו שהוא מגלח על נזירות אביו אמר הר״ם פי׳ זה שאמר ר׳ יוסי שהוא מגלח על נזירות אביו הוא גם כן אופן אמתי וכאשר הניח וקדם אחד מהם וגלח על נזירות אביו זכה וכן אם נדר על תנאי שיביא קרבנות אביו כאשר גלח וזה הדין גם כן אין לו התלות בפסוק זולת הקבלה והוא אמרם הלכה היא בנזיר ואין הלכה כר׳ יוסי:
מי שהיה אביו נזיר והיו לו מעות סתומים ומת ואמר הבן הריני נזי׳ ע״מ שאגלח על מעות אבא זהו שמגלח על מעות אביו:
מאי טעמא מגלח על נזי׳ אביו מאי שנא משאר קרבנות דאמר לעיל דקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו:
פשיטא מאי למימרא וכו׳ – וכיון דבת אינה יורשת והבנים יורשים היאך תגלח על נזירות אביה:
מתני׳ הכי גרסינן האיש מגלח על נזירות אביו ואין האשה מגלחת על נזירות אביה. כיצד מי שהיו הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות סתומים לנזירותו כו׳. אמר ר׳ יוסי הרי אלו יפלו לנדבה שאין זה מגלח על נזירות אביו. דכיון דבחיי אביו נדר והיו שניהם חייבים קרבן בכי האי גוונא לא גמירי הלכה. שם. והרב עזריאל ז״ל גריס כגירסת רש״י ז״ל וז״ל: הכי גרסינן מי שהיה אביו נזיר והפריש מעות סתומין לנזירותו ומת ואמר הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא. אמר ר׳ יוסי הרי אלו יפלו לנדבה ואין זה מגלח על נזירות אביו. ואיזהו שמגלח על נזירות אביו מי שהיו הוא ואביו נזירים והפריש מעות סתם לנזירותו ומת זהו שמגלח על נזירות אביו. כך היא הגירסא והכי פירושה. אמר ר׳ יוסי הרי אלו יפלו לנדבה הואיל ולאחר מיתת אביו נדר. ואף על פי שמעות שהפריש אביו סתומה דבהכי לא גמירי הלכה למשה מסיני. ואף על גב דאמר על מנת לאו כלום היא דלא מצי לאתנויי עליהם. ואיזהו שמגלח כלומר ואיזהו שגמירי הלכה דמגלח. היה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות סתומה לנזירות. ודוקא סתומה אבל מפורשת לא גמירי הלכתא. עד כאן.
א משנה האיש מגלח על קרבנות שנועדו במקורם לנזירות אביו ואין האשה מגלחת על נזירות אביה. כיצד באיזה אופן אמור דין זה? מי שהיה אביו נזיר והפריש מעות סתומים על נזירותו (שלא פירש אלו מעות הוא מפריש לצורך כל קרבן מקרבנות נזירותו), ומת לפני שקנה את הקרבנות. ואמר הבן לאחר מות אביו ״הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות שהפריש אבא״.
MISHNA: A man can shave, i.e., bring the offerings at the close of his term of naziriteship, by using offerings originally designated for his father’s naziriteship, but a woman cannot shave by means of the offerings for her father’s naziriteship. How so; how is this halakha applied? It applies to one whose father was a nazirite and separated unallocated money for his naziriteship, i.e., he did not state which coins were for which of his offerings, and he died before buying the animals, and the son said after his father’s death: I am hereby a nazirite on the condition that I will shave by means of the money that my father set aside.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר ר׳רַבִּי יוֹסֵי הֲרֵי אֵלּוּ יִפְּלוּ לִנְדָבָה אֵין זֶה מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו אֵיזֶהוּ שֶׁמְּגַלֵּח עַל נְזִירוּת אָבִיו מִי שֶׁהָיָה הוּא וְאָבִיו נְזִירִים וְהִפְרִישׁ אָבִיו מָעוֹת סְתוּמִים לִנְזִירוּתוֹ וּמֵת זֶה הוּא שֶׁמְּגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו.:

Rabbi Yosei said: In that case these coins are allocated for communal gift offerings, and the son may not use them, as this is not the case of the halakha that a son can shave by using his father’s naziriteship. Rather, who is the son who can shave by using his father’s naziriteship? This is referring to a son and his father who were both nazirites during his father’s lifetime, and his father separated unallocated money for his naziriteship and died; this is the one who may shave by using his father’s naziriteship.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר המאירי האיש מגלח על נזירות אביו ר״ל שאם היה אביו נזיר והפריש מעות לצורך קרבנותיו ועדיין הם סתומים ומת ואמר זה הריני נזיר על מנת שאהא רשאי להביא קרבנותי ממעות שהפריש אבא לקרבנותיו ואפטר בכך רשאי אבל אשה אינה מגלחת על דרך זה על נזירות אביה שהלכה היא בנזיר אבל אשה לא אפילו במקום שאין בן שלא באה הלכה על היורש אלא על הבן ובמשנה זו אמר שאף הבן דוקא בדרך שהזכרנו אבל אם היו הוא ואביו נזירים והפריש האב מעות סתומין לנזירותו ומת אינו מגלח על נזירות אביו הואיל ואף הוא היה נזיר אלא יפלו לנדבה לדעת ר׳ יוסי שאין הענין אלא כשהיה האב לבד נזיר על הדרך שביארנו ומ״מ אין הלכה כר׳ יוסי אלא כל אחד מהם מגלח על נזירות אביו כשהוא אומר כן הא אם לא אמר כן יפלו לנדבה וכן אם היו המעות המפורשין דמי חטאת ילכו לים המלח ושל עולה יביא לעולה ושל שלמים לשלמים וכן אם הפריש בהמות תמימות חטאת תמות ועולה תקרב עולה ושלמים שלמים ויש גורסים משנתנו בהפך שלדעת ר׳ יוסי כשהיה הוא ואביו נזיר מגלח ובאב לבד נזיר אינו מגלח ולענין פסק אין לנו שהרי אין הלכה כר׳ יוסי אלא כרבנן דפליגי עליה כדאיתא בגמרא:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
אמר ר׳ יוסי: במקרה כזה הרי מעות אלו יפלו לנדבה ואין הבן מגלח עליהם, כי אין זה שייך להלכה שאמרו שהבן מגלח על נזירות אביו. איזהו שמגלח על נזירות אביו — מי שהיה הוא ואביו נזירים באותה עת, עוד בחיי אביו, והפריש אביו מעות סתומים לנזירותו, ומת — זה הוא שמגלח על נזירות אביו.
Rabbi Yosei said: In that case these coins are allocated for communal gift offerings, and the son may not use them, as this is not the case of the halakha that a son can shave by using his father’s naziriteship. Rather, who is the son who can shave by using his father’s naziriteship? This is referring to a son and his father who were both nazirites during his father’s lifetime, and his father separated unallocated money for his naziriteship and died; this is the one who may shave by using his father’s naziriteship.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) גמ׳גְּמָרָא: מ״טמַאי טַעְמָא אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן בהֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר פְּשִׁיטָא מַאי לְמֵימְרָא דְּבֵן יוֹרֵשׁ אֶת אָבִיו בַּת לָא.

GEMARA: The Gemara asks: What is the reason for this difference between a man and a woman? Rabbi Yoḥanan said: It is a halakha transmitted to Moses from Sinai with regard to a nazirite. The Gemara asks: It is obvious that this is so, even without this halakha. What is the purpose of stating this? Is Rabbi Yoḥanan coming to say that a son inherits from his father whereas a daughter does not, and therefore only a son who inherits from his father can use his animals, but not a daughter? This is obvious, as it is stated in the Torah that a daughter does not inherit from her father if he has a son (see Numbers 27:8).
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הלכה היא בנזיר – שהבן מגלח ואין לנו ללמוד הימנו אלא מה שמסורת הוא בידינו בן ולא בת.
פשיטא – שהבן מגלח ולא הבת דאין לבת במקום הבן כלום והלכה למה לי.
מאי טעמא – אין אשה מגלחת על מעות אביה.
פשיטא – בלא הלכה ידעינן דאין בת מגלחת ולמאי הוצרך מילתא דר׳ יוחנן וא״כ הא דקאמר הש״ס מ״ט מאי קושיא דהכא פשוט לן דבן ולא בת וצ״ל דר׳ יוחנן גופיה אמרה כי הך דבפ׳ אלו מציאות (ב״מ דף כא.) וכמה אמר ר׳ יצחק קב בארבע אמות: (וע״ע תוספות פסחים לג: ד״ה תתן וכו׳ ומה שנרשם שם).
גמ׳ מאי טעמא. דבן מגלח על נזירות אביו מאי שנא משאר קרבנות דאמר לעיל דנפקא לן מקרבנו בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו.
הלכה היא בנזיר. פשיטא מאי למימרא בן יורש אביו בת לא. ולמה ליה לאשמועינן דאין אשה מגלחת על נזירות אביה. תוספי הרא״ש ז״ל.
וכן כתוב בשיטה וז״ל: האיש מגלח על נזירות אביו. מאי טעמא כלומר מאי שנא משאר קרבנות דאמרינן לעיל בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו ומה דריש. אמר ר׳ יוחנן הלכה היא בנזיר. ואין האשה מגלחת על נזירות אביה ואקשינן פשיטא בן יורש את אביו בת לא. כלומר ואם כן למה ליה לאשמועינן דאין אשה מגלחת על נזירות אביה. עד כאן:
ב גמרא ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] ההבדל בין איש לאשה בזה? אמר ר׳ יוחנן: הלכה למשה מסיני היא בנזיר. ותוהים: פשיטא [פשוט מובן מאליו], שכך הוא. וכי מאי למימרא [מה באה לומר] שבן יורש את אביו, בת לא, ולכן דווקא הבן מגלח על נזירות אביו שכן הוא יורשו, ולא הבת שאינה יורשתו? והרי דבר זה מפורש בכתוב שכאשר יש בן אין הבת יורשת את אביה (ראה במדבר כז, ח)!
GEMARA: The Gemara asks: What is the reason for this difference between a man and a woman? Rabbi Yoḥanan said: It is a halakha transmitted to Moses from Sinai with regard to a nazirite. The Gemara asks: It is obvious that this is so, even without this halakha. What is the purpose of stating this? Is Rabbi Yoḥanan coming to say that a son inherits from his father whereas a daughter does not, and therefore only a son who inherits from his father can use his animals, but not a daughter? This is obvious, as it is stated in the Torah that a daughter does not inherit from her father if he has a son (see Numbers 27:8).
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) לָא צְרִיכָא דְּלֵית לֵיהּ אֶלָּא בַּת מַהוּ דְּתֵימָא יוֹרְשִׁין גְּמִירִין לָהּ

The Gemara answers: No, this halakha is necessary in a case when he has only a daughter, who does inherit from him. Lest you say that we learned this halakha with regard to heirs, i.e., that the halakha is that all heirs, including a daughter, can shave by means of their father’s offerings,
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מהו דתימא יורשין גמירי לה – שמגלחין על נזירות האב ולא שנא בן לא שנא בת במקום שאין בן.
ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] ההלכה אלא במקום דלית ליה [שאין לו] אלא בת ואז היא היורשת (ראה במדבר כז, ח), מהו דתימא [שתאמר] שיורשין גמירין לה [למדו אותה] שהמסורת היתה שהיורשים מגלחים מנכסי המוריש, וכל מי שיורש אביו הריהו גם מגלח על נזירותו, ואף בת בכלל,
The Gemara answers: No, this halakha is necessary in a case when he has only a daughter, who does inherit from him. Lest you say that we learned this halakha with regard to heirs, i.e., that the halakha is that all heirs, including a daughter, can shave by means of their father’s offerings,
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נזיר ל. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נזיר ל., עין משפט נר מצוה נזיר ל., מיוחס לרש"י נזיר ל., תוספות נזיר ל., תוספות רי"ד נזיר ל., בית הבחירה למאירי נזיר ל. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נזיר ל., שיטה מקובצת נזיר ל., גליון הש"ס לרע"א נזיר ל., פירוש הרב שטיינזלץ נזיר ל.

Nazir 30a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Nazir 30a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Nazir 30a, Attributed to Rashi Nazir 30a, Tosafot Nazir 30a, Tosefot Rid Nazir 30a, Meiri Nazir 30a, Peirush HaRosh Nazir 30a, Shitah Mekubetzet Nazir 30a, Gilyon HaShas Nazir 30a, Steinsaltz Commentary Nazir 30a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144