×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מִתְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים וְלֹא מִפֵּירוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים אָמַר עוּלָּא אִם הֵבִיא לֹא קִידֵּשׁ.
bring them from dates that grow in the mountains, and one may not bring them from produce that grows in the valleys. Such produce is of inferior quality and may not be used. Ulla says: Even if one did bring such produce, he does not thereby consecrate it, i.e., it does not attain the consecrated status of first fruits.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מתמרים של הרים ופירות שבעמקים – כחושים הם:
שבהרים – מתוקים.
מפירות שבעמקים – תבואה.
מתמרים שבהרים – אע״פ שהם משבעה מינים דדבש היינו דבש תמרים הני שבהרים ושבעמקים אינן מן המובחר לפי שהן כחושין.
מפירות עצי התמרים שגדלים בהרים, ולא משאר הפירות של שבעת המינים שגדלים בעמקים, לפי שפירות אלה הריהם גרועים, ואילו בביכורים יש להביא מן המובחר שבפירות. ואמר עולא בהסברה של הלכה זו, שאין היא רק לכתחילה, שכך ראוי לנהוג, אלא הריהי נוהגת אף בדיעבד, ולכך אם עבר והביא מתמרים שבהרים או מפירות שבעמקים — לא קידש (לא חלה עליהם קדושת ביכורים, והריהם כחולין).
bring them from dates that grow in the mountains, and one may not bring them from produce that grows in the valleys. Such produce is of inferior quality and may not be used. Ulla says: Even if one did bring such produce, he does not thereby consecrate it, i.e., it does not attain the consecrated status of first fruits.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) יָתֵיב רַבָּה וְקָא אָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי אַחָא בַּר אַבָּא לְרַבָּה {ויקרא ב׳:י״ב} קׇרְבַּן רֵאשִׁית אשֶׁתְּהֵא רֵאשִׁית לְכׇל הַמְּנָחוֹת וְכֵן הוּא אוֹמֵר {במדבר כ״ח:כ״ו} בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה׳ בשבועותיכם.

Rabba sat in the study hall and stated this halakha. Rabbi Aḥa bar Abba raised an objection to Rabba from a baraita: The Torah refers to the two loaves offering as: “A first offering to the Lord” (Leviticus 2:11), which indicates that it is to be the first of all the meal offerings that come from the new crop. And similarly the verse states with regard to the festival of Shavuot: “On the day of the first fruits, when you bring a new meal offering to the Lord” (Numbers 28:26). By designating the two loaves as “new,” the verse indicates that they should be brought from the first of the new crop.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קרבן ראשי׳ משמע נמי אשתי הלחם אע״ג דכתיב בעומר משום דאמרי׳ מה יש לך להביא בכורים מדבש ושתי הלחם מחמץ:
להא שמעתא [אם הביא לא קידש].
קרבן ראשית – עד אין לי [אלא חדשה] של חטים [שתי הלחם קודם] לכל [המנחות].
וקאמר להא שמעתא – אם הביא לא קדש.
קרבן ראשית – משמע נמי אשתי הלחם אע״ג דכתיב בבכורים כדאמרינן מה יש לך להביא בכורים מן הדבש ושתי הלחם מן החמץ.
ונמסר כי יתיב [ישב] רבה וקא אמר לה להא שמעתא [ואמר אותה, את ההלכה הזו] שאמר עולא, שהמביא מתמרים שבהרים — לא קידש. איתיביה [הקשה לו] ר׳ אחא בר אבא לרבה על הלכה זו, ממה ששנינו בברייתא על הנאמר ״...כי כל שאור וכל דבש לא תקריבו ממנו אשה לה׳. קרבן ראשית תקריבו אותם לה׳ ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח״ (ויקרא ב, יא—יב). והרי שתי הכלל בכלל כתוב זה, שכן נאמר בו ״קרבן ראשית״ — והרי זה בא ללמד על מנחת שתי הלחם הבאה בחג השבועות, שתהא ראשית (ראשונה) לכל המנחות הבאות מן התבואה החדשה של שנה זו. וראיה לדבר, שכך הוא דינם של שתי הלחם, שכן הוא הכתוב אומר בהם: ״וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה׳ בשבעתיכם...״(במדבר כח, כו) — שהריהי המנחה הראשונה (״מנחה חדשה״) המובאת מהתבואה החדשה, הקודמת לכל שאר המנחות.
Rabba sat in the study hall and stated this halakha. Rabbi Aḥa bar Abba raised an objection to Rabba from a baraita: The Torah refers to the two loaves offering as: “A first offering to the Lord” (Leviticus 2:11), which indicates that it is to be the first of all the meal offerings that come from the new crop. And similarly the verse states with regard to the festival of Shavuot: “On the day of the first fruits, when you bring a new meal offering to the Lord” (Numbers 28:26). By designating the two loaves as “new,” the verse indicates that they should be brought from the first of the new crop.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֵין לִי אֶלָּא חֲדָשָׁה שֶׁל חִטִּים חֲדָשָׁה שֶׁל שְׂעוֹרִים מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר חֲדָשָׁה חֲדָשָׁה אִם אֵינוֹ עִנְיָן לַחֲדָשָׁה שֶׁל חִיטִּין תְּנֵהוּ עִנְיָן לַחֲדָשָׁה שֶׁל שְׂעוֹרִים.

I have derived only that it must be new, i.e., the first, of all wheat meal offerings. From where do I derive that it must also be new, i.e., the first, of all barley meal offerings, e.g., the meal offering of a sota? With regard to the two loaves, the verse states the word “new,” and again states the word “new,” once in Numbers 28:26 and again in Leviticus 23:16. If the second mention is not needed to teach the matter of being the new meal offering of wheat, apply it to the matter of being the new meal offering of barley.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואין לי אלא חדשה של חיטים – דומיא דשתי הלחם דשל חיטים:
חדשה חדשה – דכתיב והקרבתם מנחה חדשה:
חדשים של שעורים – כגון מנחת קנאות [שלא יביא קודם] שתי הלחם [כך] שמעתי ולא [נראה בעיני] שהרי העומר קודם לזה משעורים ל״א אין לי אלא של חיטין מנחת שתי הלחם הבאה מן [החיטין] שתהא קודמת לכל המנחות הבאות מן החיטין חדשים חדשה של שעורים מנין מנחת העומר הבאה שעורים [מנין] שתהא קודמת לשעורים שלא תהא מנחה משעורים קודם לה.
חדשה חדשה – שתי פעמים והקרבתם מנחה [חדשה] באמור אל הכהנים בהקריבכם [מנחה] חדשה בפנחס.
אין לי אלא חדשה של חיטין – דומיא דשתי הלחם שהן חיטין שאין יכול להביא קודם שתי הלחם.
חדשה של שעורים – כגון מנחת קנאות.
מנין – שלא יביא קודם לשתי הלחם.
ת״ל חדשה חדשה – שתי פעמים דכתיב בהקריבכם מנחה חדשה והקרבתם מנחה חדשה (ויקרא כג).
וממשיכים לדון בדינם של שתי הלחם: ואולם עדיין אין לי שכך היא דינה של מנחה זו, אלא שהיא חדשה לכל המנחות הבאות מתבואה של חטים, שהרי אף שתי הלחם באים מן החיטים. ואילו באשר לכך שהריהי אף המנחה החדשה (הראשונה להקרבה בשנה זו) למנחות הבאות מתבואה של שעורים (כמנחתה של הסוטה, ״מנחת קנאות״) מנין לי? לכך תלמוד לומר (מלמד האמור) בתורה שתי פעמים, ״חדשה״ בענינם של שתי הלחם. שכך נאמר בכתוב זה שבספר במדבר, וכן נאמרה לשון זו ״חדשה״ בעניינם של שתי הלחם במקרא אחר (״עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה׳⁠ ⁠״. ויקרא כג, טז). ומעתה יש לומר בכתוב נוסף זה: אם אינו ענין ללמדנו שמנחת שתי הלחם הריהי המנחה החדשה הקודמת לכל המנחות הבאות מתבואה של חיטין, שהרי כבר למדנו זאת — תנהו ענין ללמדנו שמנחת שתי הלחם הריהי המנחה החדשה הקודמת אף לכל המנחות הבאות מתבואה של שעורים.
I have derived only that it must be new, i.e., the first, of all wheat meal offerings. From where do I derive that it must also be new, i.e., the first, of all barley meal offerings, e.g., the meal offering of a sota? With regard to the two loaves, the verse states the word “new,” and again states the word “new,” once in Numbers 28:26 and again in Leviticus 23:16. If the second mention is not needed to teach the matter of being the new meal offering of wheat, apply it to the matter of being the new meal offering of barley.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וּמִנַּיִן שֶׁתְּהֵא קוֹדֶמֶת לְבִיכּוּרִים תַּלְמוּד לוֹמַר {שמות ל״ד:כ״ב} וְחַג שָׁבֻעוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְאֵין לִי אֶלָּא בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים קְצִיר שְׂעוֹרִים מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {שמות כ״ג:ט״ז} וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה.

The baraita continues: And from where is it derived that the two loaves precede the bringing of the first fruits as well? The verse states: “And you shall make for yourself a festival of Shavuot, the first fruits of the wheat harvest” (Exodus 34:22). The order of the verse teaches that the offering of the Festival, which is the two loaves offering, precedes the bringing of the first fruits of the wheat harvest. I have derived only that the two loaves precede the first fruits of the wheat harvest. From where do I derive that they also precede the bringing of the first fruits of the barley harvest? The verse states with regard to the festival of Shavuot: “And the festival of the harvest, the first fruits of your labors, which you will sow in the field” (Exodus 23:16). The order of the verse teaches that the offering of the Festival, which is the two loaves offering, precedes all forms of first fruits that are sown in the field, which includes barley.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מנין לרבות שתהא קודמת לבכורים של חטים שגדלין בגג ובחורבה:
שתהא – שתי הלחם קודמת לבכורים שלא [יביא] בכורי תבואה [קודם] לה.
וחג השבועות תעשה לך – תחלה ואח״כ מותר להביא בכורי [קציר] חיטים לישנא אחרינא בכורי קציר [חיטים] מה שתעשה [בחג] השבועות יהיו [בכורים] לכל קציר חטין [וחג] הקציר היינו חג השבועות דהא [לעיל] מיניה כתיב [חג] המצות.
מנין שתהא שתי הלחם קודם לבכורים – שלא יביא בכורים קודם לשתי הלחם.
ת״ל בכורי קציר חטים – כלומר שתי הלחם יהא קודם לכל קציר חטין אפילו בכורים ענין אחר חג שבועות בכורי קציר חטים (בחג שבועות שהוא מביא בו שתי הלחם) יהא קודם לכל קציר אפילו לבכורים.
ת״ל חג הקציר בכורי מעשיך – חג שאתה מביא בכורים שתי הלחם יהא קודם לכל אשר תזרע בשדה אפי׳ לחדש של שעורים.
וממשיכים ודנים: ומנין לי שתהא הבאת מנחת העומר קודמת אף להבאת הביכורים? לכך תלמוד לומר (מלמדנו האמור) ״וחג שבעת תעשה לך בכורי קציר חטים״ (שמות לד, כב) — ללמדנו כי בתחילה מביאים את המנחה המצווה להיות מובאת בחג השבועות, היא מנחת שתי הלחם (״וחג שבועות תעשה לך״), ולאחר מכן אף מביאים מן הביכורים. וממשיכים ודנים: ועדיין אין לי שכך הוא דינם של שתי הלחם אלא שהם קודמים בהבאה להבאתם של בכורי קציר חטים, ואולם שקודמים הם בהבאה אף להבאתם של ביכורי קציר שעורים מנין לי? לכך תלמוד לומר (מלמדנו האמור) עוד בחג השבועות ״וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה״ (שם כג, טז) — ללמדנו כי המצוה הנוהגת בחג השבועות מקציר החיטים, היא מנחת שתי העומר, הריהי מובאת בתחילה, ולאחר מכן מביאים להבאת שאר הביכורים (״אשר תזרע בשדה״).
The baraita continues: And from where is it derived that the two loaves precede the bringing of the first fruits as well? The verse states: “And you shall make for yourself a festival of Shavuot, the first fruits of the wheat harvest” (Exodus 34:22). The order of the verse teaches that the offering of the Festival, which is the two loaves offering, precedes the bringing of the first fruits of the wheat harvest. I have derived only that the two loaves precede the first fruits of the wheat harvest. From where do I derive that they also precede the bringing of the first fruits of the barley harvest? The verse states with regard to the festival of Shavuot: “And the festival of the harvest, the first fruits of your labors, which you will sow in the field” (Exodus 23:16). The order of the verse teaches that the offering of the Festival, which is the two loaves offering, precedes all forms of first fruits that are sown in the field, which includes barley.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְאֵין לִי אֶלָּא שֶׁתִּזְרַע עָלוּ מֵאֲלֵיהֶן מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר בַּשָּׂדֶה.

From this verse, I have derived only that the two loaves precede the bringing of the first fruits that sprouted from seeds you sowed, as the verse states: “Which you will sow.” From where do I derive that they precede even the bringing of first fruits that sprouted by themselves? The continuation of that verse states: “In the field” (Exodus 23:16). The term is superfluous and serves to include even produce that sprouted by itself.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עלו מאיליהן – שלא יביאו מהן בכורים קודם לשתי הלחם.
וממשיכים ודנים: ועדיין אין לי מתוך לימוד זה אלא שקודמת מנחת שתי הלחם בהבאתה דווקא לביכורים הבאים מן הפירות שתזרע אתה (כנאמר בכתוב ״אשר תזרע״), ואולם שקודמת היא בהבאתה אף לביכורים הבאים מן הפירות שעלו מאליהן מנין לנו? לכך תלמוד לומר (מלמדנו האמור) בכתוב זה ״בשדה״ — ללמדנו כי קודמים שתי הלחם בהבאתם אף לביכורים הבאים מן השדה, שעלו מאליהם.
From this verse, I have derived only that the two loaves precede the bringing of the first fruits that sprouted from seeds you sowed, as the verse states: “Which you will sow.” From where do I derive that they precede even the bringing of first fruits that sprouted by themselves? The continuation of that verse states: “In the field” (Exodus 23:16). The term is superfluous and serves to include even produce that sprouted by itself.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאֵין לִי אֶלָּא בַּשָּׂדֶה מִנַּיִן לְרַבּוֹת שֶׁבְּגַג וְשֶׁבְּחוּרְבָּה וְשֶׁבְּעָצִיץ וְשֶׁבִּסְפִינָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {במדבר י״ח:י״ג} בִּכּוּרֵי כׇּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם.

The baraita continues: From this verse, I have derived only that the two loaves precede the bringing of produce that grew in a field. From where do I derive to include even produce that grew on a roof, or that grew in a ruin, or that grew in a flowerpot, or that grew on a ship? The verse states with regard to the priestly gifts: “The first fruit of all that grows in their land, which they shall bring to the Lord, shall be yours” (Numbers 18:13). The term “first fruits” in this verse is referring to all types of first fruits. This teaches that when the two loaves are referred to as the first fruits (see Exodus 34:22), the intention is that they should be brought first before all other types of produce.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ל כל אשר בארצם אפי׳ בגג:
ת״ל בכורי כל אשר בארצם – אלמא שנקרא בכורים וכשרים וחג הקציר יהא [קודם] לבכורים ל״א נאמר כאן בכורים ונאמר להלן חג הקציר בכורים מה כאן הכל במשמע אף כאן הכל במשמע.
מנין שתהא קודם לבכורים – של חטין שגדלו בגג ובחורבה דהאי דתנן מן המובחר היינו למצוה.
ת״ל בכורי כל אשר בארצכם – אפי׳ בגג דנאמר כאן בכורי כל אשר בארצם ונאמר להלן בכורי קציר חטים מה בכורים האמור להלן שתי הלחם [קודם לכל] אף כאן שתי הלחם [קודם] לכל בכורים שבארצכם.
וממשיכים ודנים: ועדיין אין לי אלא שקודמים שתי הלחם בהבאתם לביכורים הבאים מפירות שגדלו מאליהם בשדה, מנין לי שיש לרבות לענין זה אף את הביכורים הבאים מפירות שגדלו בגג הבית וכן את אלה שגדלו בחורבה, וכן את אלה שגדלו בעציץ, ושגדלו בספינה? לכך תלמוד לומר (מלמדנו האמור) בפרשת המתנות הניתנות לכהנים (ובכללן הביכורים) ״בכורי כל אשר בארצם אשר יביאו לה׳ לך יהיה...״ (במדבר יח, יג). וכן נאמר בשתי הלחם ״וחג הקציר בכורי קציר חטים״ — ללמדנו כשם ש״בכורי״ האמורים כאן הריהם כוללים הכל (כנאמר בהם ״בכורי כל אשר בארצם״), אף ״בכורי״ האמור בשתי הלחם הריהו מתייחס לכול, ולהורות שקודמת מנחת שתי הלחם לכל סוגי הביכורים המובאים, שאין הם באים מן התבואה החדשה אלא לאחר שהובאה קודם מנחת שתי הלחם.
The baraita continues: From this verse, I have derived only that the two loaves precede the bringing of produce that grew in a field. From where do I derive to include even produce that grew on a roof, or that grew in a ruin, or that grew in a flowerpot, or that grew on a ship? The verse states with regard to the priestly gifts: “The first fruit of all that grows in their land, which they shall bring to the Lord, shall be yours” (Numbers 18:13). The term “first fruits” in this verse is referring to all types of first fruits. This teaches that when the two loaves are referred to as the first fruits (see Exodus 34:22), the intention is that they should be brought first before all other types of produce.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מִנַּיִן שֶׁתְּהֵא קוֹדֶמֶת לִנְסָכִים וּפֵירוֹת הָאִילָן נֶאֱמַר כָּאן בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן {שמות כ״ג:ט״ז} בְּאׇסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה מָה לְהַלָּן נְסָכִים וּפֵירוֹת אִילָן אַף כָּאן נְסָכִים וּפֵירוֹת אִילָן.

The baraita concludes: From where is it derived that the offering of the two loaves is to precede both the bringing of libations from grapes of the new crop and the bringing of the first fruits of the tree? It is stated here, with regard to the two loaves: “The first fruits of your labors” (Exodus 23:16), and it is stated there at the end of that verse: “When you gather in the products of your labors from the field.” Just as there, the term “your labors” is referring both to fruits used for the libations and the fruit of the tree, so too, here, the term is referring to both fruits used for the libations and the fruit of the tree.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה להלן באספך את מעשיך משמע הכל – קתני מיהא שבגג ושבחורבה ושבספינה חייבין בבכורים וכ״ש תמרים שבהרים ופירות שבעמקים. וקשיא לעולא:
לנסכים ולפירות האילן – שלא יביא נסכים יין מן החדש ובכורי פירות האילן קודם לשתי הלחם.
באספך את מעשיך – בחג הסוכות כתיב.
מה – מעשה האמור להלן נסכים ופירות האילן בכלל שהרי בחג הסוכות כבר נלקט הכל.
אף כאן נסכים ופירות אילן קתני מיהת שבעציץ שבספינה – לא יביאם קודם שתי הלחם [אלא] לאחר שתי הלחם יביא וכ״ש תמרים שבהרים ופירות שבעמקים ותיובתא לעולא.
מנין שתהא קודמת לנסכים ופירות האילן – שלא יביא נסכים מן החדש ובכורים מפירות תמרים וזיתים קודם לשתי הלחם דנסכים לא משמע ליה מבכורי כל אשר בארצם דהאי קרא בבכורים כתיב ואין מביאין נסכים בכורים ואיידי דבעי נסכים בעי פירות האילן.
מה להלן נסכים ופירות האילן – דכתיב מעשיך כל מעשיך ועוד דבאותו זמן מאספין יין ופירות האילן.
אף כאן – חג הקציר אע״ג דכתיב תזרע בשדה נסכים ופירות האילן במשמע דשתי הלחם קודם להם.
וממשיכים ודנים: מנין לי שתהא מנחת שתי הלחם קודמת בהבאה מן התבואה החדשה אף לנסכים של יין ושל שמן, ולביכורים הבאים מפירות האילן? ומשיבים: נאמר כאן (בשתי הלחם) ״וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה״, ונאמר להלן (אחרי כן) בהמשכו של אותו כתוב ״באספך את מעשיך מן השדה״ — ללמדנו: מה להלן הכתוב כולל במשמעו אף נסכים ופירות אילן (שכן נאמר בו ״מעשיך״ — כל המעשים הנעשים על ידך), אף הכתוב ״מעשיך״ האמור כאן בדין חג השבועות, בהבאת שתי הלחם מן התבואה החדשה הקודמת להבאת שאר דברים מן התבואה החדשה, ואף לנסכים ולפירות אילן.
The baraita concludes: From where is it derived that the offering of the two loaves is to precede both the bringing of libations from grapes of the new crop and the bringing of the first fruits of the tree? It is stated here, with regard to the two loaves: “The first fruits of your labors” (Exodus 23:16), and it is stated there at the end of that verse: “When you gather in the products of your labors from the field.” Just as there, the term “your labors” is referring both to fruits used for the libations and the fruit of the tree, so too, here, the term is referring to both fruits used for the libations and the fruit of the tree.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) קָתָנֵי מִיהָא שֶׁבְּגַג שֶׁבְּחוּרְבָּה שֶׁבְּעָצִיץ וְשֶׁבִּסְפִינָה סֵיפָא אֲתָאן לִמְנָחוֹת.

Rabbi Aḥa bar Abba explains how the baraita poses a challenge to Ulla’s ruling: In any event, it was taught in this baraita that bringing the two loaves must precede even the bringing of produce that grew on a roof, that grew in a ruin, that grew in a flowerpot, or that grew on a ship. This indicates that all these types of produce are valid to be brought as first fruits, despite the fact that they are of inferior quality. This would appear to contradict Ulla’s ruling that dates that grow in the mountains and produce grown in the valleys are not fit to be brought as first fruits. Rabba explains: Whereas in the first clause, the baraita discusses which types of produce can be used for the first fruits, in the latter clause we come to discuss which grains can be used for meal offerings. Produce that grew in these atypical locations is valid to be brought as meal offerings, but not as first fruits.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סיפא דקתני שבגג ושבחורבה למנחות קא מרבי להו ולא לבכורים. והאי דכתיב בכורי בכורי למנחות קא מרבי להו שיהו שתי הלחם קודמין להן:
סיפא – דקתני מנין לרבות שבגג ושבחורבה במנחות קא מיירי והכי קאמר מנין שלא יביאו מהם מנחה קודם לשתי הלחם ת״ל בכורי כל אשר בארצם ועציץ וספינה בכלל ובמנחות כתיב האי קרא כדמפרש רב משרשיא לקמיה וגמר האי בכורי מבכורי קציר חיטים מה להלן שתי הלחם (אף קודם) אף כאן שתי הלחם.
קתני מיהא שבגג ושבחורבה מנין – ומדקתני הכי ש״מ דמביא בכורים מהן וכ״ש מתמרים שבהרים ושבעמקים דעדיפי מינייהו דמביאין מהם בכורים וקשיא לעולא.
סיפא – דקתני שבגג ושבחורבה אתאן למנחות שיהו שתי הלחם קודמין נמי למנחות דחיטים שגדלו בגג ושבחורבה וליכא למימר דמביאין מהן בכורים ולא קשיא לעולא. ענין אחר סיפא דקרא אתאן למנחות דהאי בכורי היינו בכורים וכל אשר בארצם היינו מנחות וגמרינן ג״ש נאמר כאן בכורים ונאמר להלן בכורי קציר חיטים מה להלן שתי הלחם קודם להם אף כאן בהאי קרא דקמיירי במנחות שתי הלחם קודם להם.
ולאחר שהביא ר׳ אחא בר אבא את דברי הברייתא במילואה, נפנה להקשות על הלכה זו של עולא שבפי רבה: קתני מיהא [שנה התנא בברייתא זו על כל פנים]: שקודמים שתי הלחם בהבאה מן התבואה החדשה להבאתם של הביכורים, ואף אלה הבאים מן הפירות שבגג שבחורבה שבעציץ ושבספינה, הרי משמע שמביאים ביכורים מכל סוגי הפירות, ואף מן התמרים שבהרים ומן הפירות שבעמקים, והרי זה שלא כדברי עולא! השיב לו רבה: מה ששנינו בסיפא [סוף הברייתא] ששתי הלחם קודמים בהבאה לפירות הגדלים בגג ובחורבה ובעציץ ובספינה, אין הברייתא עוסקת עוד בפירות הבאים לביכורים, אלא בדברים אלה אתאן [באנו, נפנים לדון] בפירות אלה המובאים לשאר מנחות, ובאה הברייתא ללמדנו כי הבאת שתי הלחם מהתבואה החדשה קודמת להבאת שאר מנחות הבאות אף מפירות שכאלה.
Rabbi Aḥa bar Abba explains how the baraita poses a challenge to Ulla’s ruling: In any event, it was taught in this baraita that bringing the two loaves must precede even the bringing of produce that grew on a roof, that grew in a ruin, that grew in a flowerpot, or that grew on a ship. This indicates that all these types of produce are valid to be brought as first fruits, despite the fact that they are of inferior quality. This would appear to contradict Ulla’s ruling that dates that grow in the mountains and produce grown in the valleys are not fit to be brought as first fruits. Rabba explains: Whereas in the first clause, the baraita discusses which types of produce can be used for the first fruits, in the latter clause we come to discuss which grains can be used for meal offerings. Produce that grew in these atypical locations is valid to be brought as meal offerings, but not as first fruits.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מַתְקֵיף לַהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אִי הָכִי הַיְינוּ דִּכְתִיב {במדבר י״ח:י״א} כׇּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכַל אוֹתוֹ וְאִי מְנָחוֹת לְזִכְרֵי כְהוּנָּה הוּא דְּמִיתְאַכְלָן.

The later clause of the baraita explained that the verse: “The first fruit of all that grows in their land” (Numbers 18:13), is referring to produce that grows in atypical locations. Rabba defended Ulla’s opinion by explaining that the verse concerns meal offerings only. Rav Adda bar Ahava objects to this: If so, that which is written in the latter part of the verse: “Any pure member of your household may eat of it,” is difficult, as the phrase “your household” includes a priest’s wife and daughters and teaches that they may also partake of the priestly gifts referred to in the verse; but if the verse is referring to meal offerings, that is problematic as they are permitted to be eaten only by male priests.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מנחות לזכרי כהונה הוא דקא מתאכלין1 בכורים כל טהור בביתך יאכל אותו:
1. נראה דצ״ל ובקרא כתיב כל טהור וגו׳:
היינו דכתיב – בהאי קרא דבכורי כל אשר בארצם כל טהור ואפילו נשים.
ואי במנחות משתעי קרא לזכרי כהונה הוא דמתאכלו – דבמנחות כתיב כל זכר בכהנים יאכלנה.
מתקיף לה [מקשה על כך, על תירוץ זה של רבה] רב אדא בר אהבה: אי הכי [אם כך] הוא פירוש הברייתא, ומה ששנינו בה שמהפסוק ״בכורי כל אשר בארצם אשר יביאו לה׳ לך יהיה״ אנו למדים דין הקדמת שתי הלחם בהבאה לפני הבאתם של שאר מנחות, מהפירות הללו שגדלו בגג ובחורבה בעציץ ובספינה, הרי מוקשה מעתה היינו דכתיב [זה שנאמר] בהמשכו של אותו פסוק ״כל טהור בביתך (יאכל אותו) [יאכלנו]״, ומובן הלשון ״כל טהור בביתך״ הריהו: כל בני ביתו של הכהן, ואף הנשים שבביתו ואף עבדים, ואולם אי [אם] אתה אומר שמדובר בפסוק זה במנחות, הלוא המנחות רק לזכרי כהונה הוא דמיתאכלן [שנאכלות] ולא לאחרים!
The later clause of the baraita explained that the verse: “The first fruit of all that grows in their land” (Numbers 18:13), is referring to produce that grows in atypical locations. Rabba defended Ulla’s opinion by explaining that the verse concerns meal offerings only. Rav Adda bar Ahava objects to this: If so, that which is written in the latter part of the verse: “Any pure member of your household may eat of it,” is difficult, as the phrase “your household” includes a priest’s wife and daughters and teaches that they may also partake of the priestly gifts referred to in the verse; but if the verse is referring to meal offerings, that is problematic as they are permitted to be eaten only by male priests.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי {במדבר י״ח:י״ג,י״ד,י״ח} לְךָ יִהְיֶה וּכְתִיב כׇּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכַל אוֹתוֹ הָא כֵּיצַד כָּאן בְּבִיכּוּרִים כָּאן בִּמְנָחוֹת.

In resolution of this difficulty, Rav Mesharshiyya said: Perforce this verse should be read as if two verses are written, as otherwise it contains an inherent contradiction: The first clause states: “The first fruit…shall be yours” (Numbers 18:13), indicating that only a priest himself may partake of the priestly gifts. And it is written in the continuation of the verse: “Any pure member of your household may eat of it,” indicating that even female family members may partake of it. How can these texts be reconciled? Here, the latter part of the verse, concerns the first fruits, which even female family members may eat, and there, the first part of the verse, concerns meal offerings, which may be eaten only by male priests.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב משרשיא תרי קראי כתיבי האי [ביכורי] כל אשר בארצם דלך יהיה משמע אמנחות. רב אשי אמר כלה ברייתא במנחות וסיפא דגג וחורבה דמרבי מכל אשר בארצ׳ אתאן ללחמי תודה דנאכלין לכל טהור בביתך ולא קשיא לעולא. נעשה הני תמרים שבהרים (ככחושה בהמה) [כבהמה כחושה] בקדשים דקדשה דאי עבד:
תרי קראי כתיבי – בהאי קרא גופיה כתיב בכורי כל אשר בארצם וגו׳ לך יהיה משמע לך ולכיוצא בך דהיינו זכרים וכתיב בה נמי כל טהור רישא דקרא במנחות וסיפא בבכורים והך דרשא דגג וחורבה ארישא דקרא קאי וכדאמרינן.
היינו דכתיב כל טהור בביתך יאכל אותו – דמשמע אפי׳ נשים ועבדים.
כאן בבכורים – כתיב כל טהור בביתך יאכל אותו.
כאן במנחות – כתיב לך יהיו דאין נאכלין אלא לזכרי כהונה והאי סיפא כל אשר בארצם היינו למנחות.
אמר רב משרשיא בתירוץ שאלתו של רב אדא בר אהבה: פסוק זה הריהו נחלק לשנים, והרי זה כעין תרי קראי כתיבי [שני מקראות כתובים]. וראיה לדבר, שהרי יש בפסוק זה כעין סתירה, שכן בכתוב אחד נאמר ״בכורי כל אשר בארצם אשר יביאו לה׳ לך יהיה״ — בזכרי כהונה עוסק הפסוק, שרק הכהן (ובניו הכהנים) אוכלים במתנת כהונה זו, ואילו בהמשך הפסוק כתיב [נאמר] ״כל טהור בביתך יאכל אתו״ — במתנות כהונה שאוכלים בהן כל בני ביתו של הכהן, ואף נשים ועבדים, עוסק הפסוק. הא [הרי] מעתה כיצד ניישב סתירה זו? שני מקראות חלוקים יש לפנינו בפסוק זה, כאן, בכתוב האומר ״כל טהור בביתך יאכל אותו״ — עוסק הכתוב בביכורים הנאכלים לכל. ואילו כאן, בכתוב האומר ״לך יהיה״ — עוסק הכתוב במנחות. ואין איפוא מקום לשאלתו של רב אדא בר אהבה.
In resolution of this difficulty, Rav Mesharshiyya said: Perforce this verse should be read as if two verses are written, as otherwise it contains an inherent contradiction: The first clause states: “The first fruit…shall be yours” (Numbers 18:13), indicating that only a priest himself may partake of the priestly gifts. And it is written in the continuation of the verse: “Any pure member of your household may eat of it,” indicating that even female family members may partake of it. How can these texts be reconciled? Here, the latter part of the verse, concerns the first fruits, which even female family members may eat, and there, the first part of the verse, concerns meal offerings, which may be eaten only by male priests.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) רַב אָשֵׁי אָמַר כּוּלֵּיהּ בִּמְנָחוֹת וְסֵיפָא דִּקְרָא אֲתָאן לְלַחְמֵי תוֹדָה.

Rav Ashi said that there is an alternative resolution: The verse in its entirety concerns meal offerings, but with the latter clause of the verse we come to the specific case of the loaves of a thanks offering, which even female family members of the priest may eat.
רש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סיפא – דכתיב כל טהור ללחמי תודה ארבע חלות של תודה נאכלין לנשי כהנים כדאמרי׳ המורם מהם כיוצא בהם אלא שהמורם נאכל לכהנים ולנשיהם ותרומת לחמי תודה כתרומת תודה דהיינו חזה ושוק.
רב אשי אמר כולה למנחות – וסיפא דקרא דכתיב כל טהור בביתך אתאן ללחמי תודה דנאכלין לכל טהור ולא קשה לעולא.
רב אשי אמר הסבר אחר המשיב על קושיותיהם של ר׳ אחא בר אבא ושל רב אדא בר אהבה, ושלא כהסברו של רב משרשיא: אין הפסוק נחלק לשני מקראות, והריהו כוליה [כולו] עוסק בענין אחד, במנחות, ואולם באשר לשאלה הנוגעת לסיפא דקרא [סוף הפסוק] שבו נאמר ״כל טהור בביתך יאכל אותו״, והרי אין המנחות נאכלות לכל בני ביתו של הכהן? יש לומר כי בחלק זה של הפסוק אתאן [באנו, עוסקים אנו] לסוג מסויים של מנחות, לחמי תודה, שאלה נאכלים על ידי כל בני ביתו של הכהן.
Rav Ashi said that there is an alternative resolution: The verse in its entirety concerns meal offerings, but with the latter clause of the verse we come to the specific case of the loaves of a thanks offering, which even female family members of the priest may eat.
רש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) בִּפְלוּגְתָּא ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אִם הֵבִיא לֹא קִדֵּשׁ רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אִם הֵבִיא קִדֵּשׁ נַעֲשָׂה כְּכָחוּשׁ בְּקָדָשִׁים.

§ The Gemara notes: Ulla and Rav Aḥa bar Abba disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute of earlier amora’im: Rabbi Yoḥanan says: Even if one did bring mountain dates or valley produce as first fruits, he does not thereby consecrate them, i.e., they do not attain the sanctified status of first fruits. Reish Lakish says: If one did bring them, he has consecrated them; they are regarded just like a gaunt animal with regard to sacrificial animals. Although it is improper to consecrate such animals or such produce as an offering, if one does, the consecration certainly takes effect.
רש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בפלוגתא – עולא ורב אחא בר הונא פליגי נמי ר׳ יוחנן וריש לקיש בתמרים שבהרים ופירות שבעמקים.
ככחוש – שבקדשים כי היכי דבהמה כחושה קדושה אם הקדישה ה״נ הני קדשי.
נעשה – הני תמרים שבהרים.
ככחוש שבקדשים – שהמקדיש בהמה כחושה קדשה ואע״ג דלא הוי מצוה מן המובחר.
א לאחר שנידונה שיטת עולא, הסבור שלא חלה קדושת ביכורים על הביכורים הבאים מתמרים שבהרים ומפירות שבעמקים, ומחלוקתו של רב אחא בר אבא על שיטת עולא. מביאים עוד בענין זה, ומציינים כי הריהם חלוקים בפלוגתא [במחלוקת] אמוראים ראשונים. שכן ר׳ יוחנן אמר: אם הביא לביכורים מן התמרים שבהרים ומן הפירות שבעמקים — לא קדש הפרי בקדושת ביכורים. ואילו ריש לקיש אמר: אם הביא מפרי שכזה לביכורים — קדש הפרי, וטעמו: נעשה (נחשב) פרי זה כקרבן כחוש בקדשים, שאף שהוא כחוש ואין הנכון לכתחילה להביאו לקרבן, מכל מקום הריהו מתקדש בקדושת הקרבן.
§ The Gemara notes: Ulla and Rav Aḥa bar Abba disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute of earlier amora’im: Rabbi Yoḥanan says: Even if one did bring mountain dates or valley produce as first fruits, he does not thereby consecrate them, i.e., they do not attain the sanctified status of first fruits. Reish Lakish says: If one did bring them, he has consecrated them; they are regarded just like a gaunt animal with regard to sacrificial animals. Although it is improper to consecrate such animals or such produce as an offering, if one does, the consecration certainly takes effect.
רש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) בִּשְׁלָמָא רֵישׁ לָקִישׁ כִּדְאָמַר טַעְמָא אֶלָּא רַבִּי יוֹחָנָן מַאי טַעְמָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר רַבִּי יוֹחָנָן חֲזַאי בַּחֲלוֹם מִילְּתָא מְעַלַּיְיתָא אָמֵינָא אָמַר קְרָא {דברים כ״ו:ב׳} מֵרֵאשִׁית וְלֹא כׇּל רֵאשִׁית {דברים כ״ו:ב׳} מֵאַרְצְךָ וְלֹא כׇּל אַרְצְךָ.

The Gemara discusses the dispute: Granted, the opinion of Reish Lakish is well founded, as he stated the reason for his ruling. But as for Rabbi Yoḥanan, what is the reason for his ruling? Rabbi Elazar said: I have an explanation of Rabbi Yoḥanan’s ruling and since I was privileged to see Rabbi Yoḥanan in a dream, I know that I am saying a proper matter. The verse states with regard to first fruits: “And you shall take from the first of all the fruit” (Deuteronomy 26:2). The addition of the word “from” indicates that one should take from some of the first fruits, but not from all the first fruits. This teaches that one should use only the seven species for the mitzva. The verse continues: “That you shall bring from your land.” The addition of the word “from” indicates that one should take first fruits from some areas of the land, but not from all areas in your land. This teaches that one should not take dates from the mountains or produce from the valleys.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר אלעזר ר׳ יוחנן חזאי בחלמא משום הכי מתריצנא למילתיה שפיר אמר קרא מראשית ולא כל ראשית למעוטי שאין מביאין חוץ משבעת המינין. מארצך ולא כל ארצך למעוטי פירות שבעמקים ותמרים שבהרים:
ר׳ יוחנן חזאי בחלמא – וכיון דגברא רבא אתחזאי לי אמינא מילתא מעלייתא אני אומר היום.
אמר קרא מראשית – פרי האדמה ולא כל ראשית פרט לשאינו שבעת המינים ושבעת המינים גופייהו תביא מארצך ולא כל ארצך פרט לתמרים שבהרים ופירות שבעמקים.
רבי יוחנן חזאי בחילמא – למתרצא למילתיה שפיר.
מראשית ולא כל ראשית – למעוטי שאר פירות שאינן משבעת המינין.
מארצך ולא כל ארצך – למעוטי שלא מן המובחר דשבעה מינין גופייהו כגון מתמרים שבהרים ושבגג ושבחורבה.
ודנים במחלוקתם: בשלמא [נניח] שיטת ריש לקיש הסבורה שקדש הפרי, הריהי מוסברת, וכדרך שריש לקיש עצמו אמר טעמא [טעם] שיטתו. אלא ר׳ יוחנן, מאי טעמא [מה טעם] שיטתו, שאין הפרי מתקדש בקדושת הביכורים, ובמה השתנה דין הפרי הגרוע לענין ביכורים מדין הקרבן הכחוש לענין קרבנות? אמר ר׳ אלעזר: את ר׳ יוחנן חזאי [ראיתי] בחלום, וידעתי מתוך כך כי מילתא מעלייתא אמינא [דבר משובח אני אומר] בבית המדרש, והרי דבר זה המסביר את שיטתו של ר׳ יוחנן: בפרשת הביכורים אמר קרא [הכתוב] ״ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה׳ אלהיך נותן לך...״ (דברים כו, ב), ובא הנאמר ״מראשית״ בלשון מיעוט — לומר: מראשיתם של חלק מהפירות (משבעת המינים שהשתבחה בהם הארץ) מביאים ביכורים, ולא מביאים ביכורים מכל ראשית פירות האדמה. ועוד נאמר בכתוב בלשון מיעוט ״מארצך״ — לומר: מחלקים מסויימים בארץ (מההרים — פירות, ומהעמקים — תמרים) מביאים ביכורים, ולא מביאים ביכורים מכל ארצך. ונמצא איפוא כי לימוד מיוחד הוא המלמדנו שאין חלה קדושת ביכורים על התמרים שבהרים ופירות שבעמקים.
The Gemara discusses the dispute: Granted, the opinion of Reish Lakish is well founded, as he stated the reason for his ruling. But as for Rabbi Yoḥanan, what is the reason for his ruling? Rabbi Elazar said: I have an explanation of Rabbi Yoḥanan’s ruling and since I was privileged to see Rabbi Yoḥanan in a dream, I know that I am saying a proper matter. The verse states with regard to first fruits: “And you shall take from the first of all the fruit” (Deuteronomy 26:2). The addition of the word “from” indicates that one should take from some of the first fruits, but not from all the first fruits. This teaches that one should use only the seven species for the mitzva. The verse continues: “That you shall bring from your land.” The addition of the word “from” indicates that one should take first fruits from some areas of the land, but not from all areas in your land. This teaches that one should not take dates from the mountains or produce from the valleys.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְרֵישׁ לָקִישׁ הַאי אַרְצְךָ מַאי עָבֵיד לֵיהּ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא רַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּר רַבִּי אוֹמֵר נֶאֱמַר כָּאן אֶרֶץ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אֶרֶץ מָה לְהַלָּן שֶׁבַח אֶרֶץ אַף כָּאן שֶׁבַח אֶרֶץ.

The Gemara asks: And as for Reish Lakish, for what halakha does he use this term “your land”? He holds that the term is necessary for that which is taught in a baraita: Rabban Gamliel, son of Rabbi Yehuda HaNasi, says: “From your land” is stated here (Deuteronomy 26:2), with regard to the first fruits, and “land” is stated there with regard to the praise of Eretz Yisrael: “A land of wheat and barley, vines, figs, and pomegranates, a land of olive oil and honey” (Deuteronomy 8:8), which are the seven species. This serves as the basis for a verbal analogy and teaches that just as there, the verse is referring only to the produce that is the praise of Eretz Yisrael, so too, here, with regard to the mitzva to bring the first fruits, the verse is referring only to the produce that is the praise of Eretz Yisrael, i.e., the seven species.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ונאמר להלן ארץ חטה ושעורה וגו׳ והיינו שבח הארץ1 עקרו מארץ היינו מארצך ממובחר. מגג שבמערה מביא וקורא דדמי לארץ. שגדילה על גגי בית מביא ואינו קורא. חורבה עבודה. חרושה:
1. אולי צ״ל אף כאן מארצך ממותר שבארצך.
ונאמר להלן ארץ – חטה ושעורה מה להלן בשבחה של א״י הכתוב.
אף כאן – בבכורים משבח א״י הם באים דהיינו שבעת המינין דראשית ולא כל ראשית לא נפקא לן בהדיא איזה מין חייב ואיזה מין פטור ל״א מובחר שבאותו מין הביא [מתמרים שבעמקים] לכתחילה ואעילו מדקלים שבהרים ממובחרים שבהם הביאה.
וריש לקיש – כיון דאמר אם הביא קדש האי מארצך מאי עביד ליה.
נאמר כאן ארץ – אשר תביא מארצך (דברים כו) ונאמר להלן (שם ח) ארץ חטה ושעורה.
מה להלן מספר בשבחה של ארץ ישראל – דהני פירות הן משובחין משאר פירות.
אף כאן – אין מביאין בכורים אלא מן המשובח ולעולם מביאין מתמרים שבהרים ובלבד שיהו מן המשובח.
שבח ארץ – אין לפרש ממובחר שבפירות אפילו כולם מבית הבעל דממבחר נדריכם נפקא כדתני׳ בתוספת׳ (פ״ט) אלא כמו שפי׳ בקונט׳ שבח ארץ שבעת המינים.
ושואלים: וריש לקיש האי [זה] הכתוב ״מ ארצך״ מאי עביד ליה [מה הוא עושה, לומד בו]? ומשיבים: ריש לקיש סבור כי מן המלה ״מראשית״ כשלעצמה אין אנו יודעים עדיין כי רק משבעת המינים מביאים ביכורים, ולכך מיבעי ליה [נצרך לו] הכתוב ״מארצך״ ללמדנו שרק משבעת המינים שהשתבחה בהם הארץ מביאים ביכורים. והרי זה לכדתניא [לכמו שהיא שנויה בברייתא]. שכך שנינו, רבן גמליאל בר רבי אומר: נאמר כאן (בפרשת הביכורים) הלשון ״ארץ״ (״מארצך״), וכן נאמר להלן (שם בספר דברים, בדברי משה בשבח ארץ ישראל ופירותיה) ״ארץ״ (״ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש״. שם ח, ט). ומעתה נאמר: מה להלן בדברי משה — הרי אלה שבעת הפירות שיש בהם שבח ארץ, אף כאן בפרשת הביכורים — הרי אלה שבעת הפירות שיש בהם שבח ארץ.
The Gemara asks: And as for Reish Lakish, for what halakha does he use this term “your land”? He holds that the term is necessary for that which is taught in a baraita: Rabban Gamliel, son of Rabbi Yehuda HaNasi, says: “From your land” is stated here (Deuteronomy 26:2), with regard to the first fruits, and “land” is stated there with regard to the praise of Eretz Yisrael: “A land of wheat and barley, vines, figs, and pomegranates, a land of olive oil and honey” (Deuteronomy 8:8), which are the seven species. This serves as the basis for a verbal analogy and teaches that just as there, the verse is referring only to the produce that is the praise of Eretz Yisrael, so too, here, with regard to the mitzva to bring the first fruits, the verse is referring only to the produce that is the praise of Eretz Yisrael, i.e., the seven species.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְאִידַּךְ אֶרֶץ מֵאֶרֶץ.

The Gemara asks: And the other one, Rabbi Yoḥanan, since he has already expounded the term “from your land” to teach that one may not use mountain dates or valley produce, from where does he derive that only the seven species may be used? Rabbi Yoḥanan holds that since the Torah could have just written “your land” but instead writes “from your land,” the word “land” can be used to form the verbal analogy while the word “from” can teach that one may not use mountain dates or valley produce.
רש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור׳ יוחנן הן דרשא נפקא ליה מדמצי למכתב ארץ וכתיב מארצך.
ואידך ארץ מארץ – כלומר רבי יוחנן אמר לך אין הכי נמי מה להלן שבח ארץ וכו׳ והא מילתא הוה מצי למימר אי כתיב ארץ לחוד אבל השתא דכתיב מארצך ולא כל ארצך להוציא תמרים שבהרים ושבעמקים.
ושואלים עתה: ואידך [והאחר], ר׳ יוחנן, שלמד את דינו בענין תמרים שבהרים ופירות שבעמקים מן הכתוב ״מארצך״, יש להקשות עליו, שהרי נדרש כתוב זה לענין ההיקש ״ארץ״ ארץ״ המלמד כי בפירות שהשתבחה בהם הארץ מביאים דווקא ביכורים? ומשיבים: ר׳ יוחנן לומד היקש זה על סמך המלים ״ארץ״ (״ארץ חטה...״) ״מארץ״ (שבכלל המלה ״מארצך״), ומכינוי השייכות ״מארצך״ הריהו למד את דינו בענין תמרים שבהרים ופירות שבעמקים. ושואלים לצד האחר: ואידך [והאחר], ריש לקיש מדוע אף הוא איננו למד שני דברים מן המלה ״מארצך״ כדרך שלמד ר׳ יוחנן?
The Gemara asks: And the other one, Rabbi Yoḥanan, since he has already expounded the term “from your land” to teach that one may not use mountain dates or valley produce, from where does he derive that only the seven species may be used? Rabbi Yoḥanan holds that since the Torah could have just written “your land” but instead writes “from your land,” the word “land” can be used to form the verbal analogy while the word “from” can teach that one may not use mountain dates or valley produce.
רש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְאִידַּךְ אֶרֶץ מֵאָרֶץ לָא מַשְׁמַע לֵיהּ.

And the other one, Reish Lakish, what does he derive from the fact that the Torah adds the word “from”? He does not learn anything from the fact the Torah could have just written “your land” but instead writes “from your land.” In Hebrew, the term: From your land, is expressed by a single word: Me’artzekha. Reish Lakish holds that the verbal analogy uses the entire word.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וריש לקיש – האי דרשה דהוי משתמע ליה מארץ לא משמע ליה.
ארץ מארץ לא משמע ליה – דלא דמי למאלה דדרשינן לעיל בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות ס:) דהכא לא מצי למכתב אשר תביא ארצך.
ומשיבים: לצורך ההיקש ״ארץ״ ״ארץ״ נצרכים אנו לכל המלה ״מארצך״, שכן דרך הלימוד (שהציע ר׳ יוחנן) ״ארץ״ ״מארץ״ לא משמע ליה [לא משמע, נראית לו].
And the other one, Reish Lakish, what does he derive from the fact that the Torah adds the word “from”? He does not learn anything from the fact the Torah could have just written “your land” but instead writes “from your land.” In Hebrew, the term: From your land, is expressed by a single word: Me’artzekha. Reish Lakish holds that the verbal analogy uses the entire word.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) תָּנֵי חֲדָא שֶׁבְּגַג וְשֶׁבְּחוּרְבָּה שֶׁבְּעָצִיץ וְשֶׁבִּסְפִינָה מֵבִיא וְקוֹרֵא וְתַנְיָא אִידַּךְ מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא.

§ It is taught in one baraita: With regard to produce that grew on a roof, or that grew in a ruin, or that grew in a flowerpot, or that grew on a ship, the owner brings it to the Temple and recites the accompanying passage of thanks to God (see Deuteronomy 26:1–11). And it is taught in another baraita with regard to such fruits: The owner brings them but does not recite the accompanying passage.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ב ודנים עוד במחלוקתם של ר׳ יוחנן וריש לקיש. תני חדא [שנויה ברייתא אחת] בדינם של הפירות שגדלו בגג ושבחורבה שבעציץ ושבספינה לענין הביכורים — הריהם חייבים בשתי מצוות הביכורים, והבעלים מביא מהם ביכורים למקדש, ואף קורא את פרשת הביכורים. ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת] בדינם של פירות אלה לענין הביכורים — מביא מהם למקדש ואולם אינו קורא פרשת ביכורים עליהם.
§ It is taught in one baraita: With regard to produce that grew on a roof, or that grew in a ruin, or that grew in a flowerpot, or that grew on a ship, the owner brings it to the Temple and recites the accompanying passage of thanks to God (see Deuteronomy 26:1–11). And it is taught in another baraita with regard to such fruits: The owner brings them but does not recite the accompanying passage.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) בִּשְׁלָמָא רֵישׁ לָקִישׁ גַּג אַגַּג לָא קַשְׁיָא הָא בְּגַג דִּמְעָרָה הָא בְּגַג דְּבַיִת.

The Gemara attempts to reconcile the baraitot: Granted according to Reish Lakish, both baraitot accord with his opinion that even inferior produce can be brought as first fruits, and they contradict each other only with regard to whether or not one should recite the accompanying passage. And even with regard to that, the fact that the ruling of one baraita about produce that grew on a roof is contradicted by the ruling of the other baraita about produce that grew on a roof is not difficult. One can explain that this baraita, which states that the passage is recited, is referring to a roof of a cave, which is considered part of the ground, whereas that baraita, which states that the passage is not recited, is referring to a roof of a house.
רש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גג דמערה – חשיב כקרקע ומביא וקורא.
בגג דבית – שזרע על הגג דבית מביא ולא קורא.
בשלמא ריש לקיש – דאמר קדשה איכא לתרוצי הא דתני מביא וקורא בחורבה עבודה דכיון דנעבדה דטרח בה מארצך קרינא בה.
ויש לדון בברייתות אלה וליישבן באופן שלא תסתורנה זו את זו: בשלמא [נניח] לשיטת ריש לקיש הסבור שהמביא ביכורים מפירות שבעמקים ומתמרים שבהרים, קדשו הביכורים, ניתן ליישב יפה את הסתירות שבין הברייתות. שכן הסתירה מהברייתא בה נאמר שפירות שגדלו בגג מביאים מהם ביכורים וקוראים על הברייתא בה נאמר שפירות שגדלו בגג מביאים מהם ביכורים אך לא קוראים עליהם — לא קשיא [לא קשה]. שכן יש לומר: הא [זה] ששנינו מביאים וקוראים — מדובר בפירות שגדלו על גג של מערה, הנחשב כקרקע, ולכך מביאים מהם וקוראים. ואילו הא [זה] ששנינו מביאים ואין קוראים — מדובר בפירות שגדלו על גג של בית.
The Gemara attempts to reconcile the baraitot: Granted according to Reish Lakish, both baraitot accord with his opinion that even inferior produce can be brought as first fruits, and they contradict each other only with regard to whether or not one should recite the accompanying passage. And even with regard to that, the fact that the ruling of one baraita about produce that grew on a roof is contradicted by the ruling of the other baraita about produce that grew on a roof is not difficult. One can explain that this baraita, which states that the passage is recited, is referring to a roof of a cave, which is considered part of the ground, whereas that baraita, which states that the passage is not recited, is referring to a roof of a house.
רש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) חוּרְבָּה אַחוּרְבָּה לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּחוּרְבָּה עֲבוּדָה כָּאן בְּחוּרְבָּה שֶׁאֵינָהּ עֲבוּדָה.

Similarly, the fact that the ruling of one baraita about produce that grew in a ruin is contradicted by the ruling of the other baraita about produce that grew in a ruin is not difficult. One can explain that here, the baraita that states that the passage is recited, is referring to a cultivated ruin, whereas there, the baraita that states that the passage is not recited, is referring to an uncultivated ruin.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכן הסתירה מפירות שגדלו בחורבה על פירות שגדלו בחורבה — אף היא לא קשיא [לא קשה]. שכן יש לומר: כאן בברייתא ששנינו בה שמביאים וקוראים — מדובר בפירות שגדלו בחורבה עבודה (מעובדת), שטרח בה והרי היא בכלל ״מארצך״. ואילו כאן בברייתא ששנינו בה שמביאים אך לא קוראים — מדובר בפירות שגדלו בחורבה שאינה עבודה.
Similarly, the fact that the ruling of one baraita about produce that grew in a ruin is contradicted by the ruling of the other baraita about produce that grew in a ruin is not difficult. One can explain that here, the baraita that states that the passage is recited, is referring to a cultivated ruin, whereas there, the baraita that states that the passage is not recited, is referring to an uncultivated ruin.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) עָצִיץ אַעָצִיץ לָא קַשְׁיָא כָּאן בנקובה כָּאן בְּשֶׁאֵינוֹ נקובה.

And the fact that the ruling of one baraita about produce that grew in a flowerpot is contradicted by the ruling of the other baraita about produce that grew in a flowerpot is not difficult. One can explain that here, the baraita that states that the passage is recited, is referring to a perforated flowerpot, where the produce is able to draw nourishment from the soil beneath it, whereas there, the baraita that states that the passage is not recited, is referring to an unperforated flowerpot.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכן הסתירה מפירות שגדלו בעציץ על פירות שגדלו בעציץ — אף היא לא קשיא [לא קשה]. שכן יש לומר: כאן בברייתא ששנינו בה שמביאים וקוראים — מדובר בפירות שגדלו בעציץ נקובה, ואילו כאן בברייתא ששנינו בה שמביאים אך לא קוראים — מדובר בפירות שגדלו בעציץ שאינו נקובה.
And the fact that the ruling of one baraita about produce that grew in a flowerpot is contradicted by the ruling of the other baraita about produce that grew in a flowerpot is not difficult. One can explain that here, the baraita that states that the passage is recited, is referring to a perforated flowerpot, where the produce is able to draw nourishment from the soil beneath it, whereas there, the baraita that states that the passage is not recited, is referring to an unperforated flowerpot.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) סְפִינָה אַסְּפִינָה לָא קַשְׁיָא כָּאן בִּסְפִינָה שֶׁל עֵץ כָּאן בִּסְפִינָה שֶׁל חֶרֶס

And the fact that the ruling of one baraita about fruit that grew on a ship is contradicted by the ruling of the other baraita about fruit that grew on a ship is not difficult. One can explain that here, the baraita that states that the passage is recited is referring to a ship made of wood, where the fruit were able to draw nourishment through the wood from the ground, whereas, there, the baraita that states that the passage is not recited is referring to a ship made of earthenware.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בספינה של חרס – מביא וקורא משום דשל ארץ היא.
כאן בספינה של עץ כאן בספינה של חרס – פי׳ בקונטרס ספינה של חרס מביא וקורא והא דלא משני אידי ואידי בספינה של עץ כאן בנקובה כאן בשאינה נקובה משום דאין דרך ספינה להיות נקובה שלא יכנסו בה המים והשתא לא הוי דומיא דאינך שינויי דבכולהו מזכיר ברישא ההוא דמביא וקורא וכמו כן פי׳ בפ״ק דגיטין (דף ז:) גבי עפר חוצה לארץ הבא בספינה לארץ חייב במעשר ובשביעית אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהספינה גוששת אמר רבי זירא עציץ נקוב המונח על גבי יתידות באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן פירש שם בקונטרס דספינה דלעיל של חרס היא ואינה צריכה לינקב אם היתה מונחת בקרקע כדאמר במנחות והקשה ר״ת דבפ״ב דגיטין (דף כא:) אמרי׳ כתבו על חרס של עציץ נקוב משמע דחרס בעי נקיבה ואמרינן בסוף המצניע (שבת דף צה:) ה׳ מדות בכלי חרס ניקב כשורש קטן טהור מלהכשיר את הזרעים ועוד דסתם עציץ של חרס הוא כדמשמע בפרק שמנה שרצים (שם דף קח.) מאן דתלש פיטרא מאונא דחצבא כו׳ ופריך עלה מהתולש מעציץ נקוב וסתם חצבא דחרס הוא ועוד הביא רבינו שמואל מהא דתניא בתוספתא דשביעית הטומן את הלוף בשביעית ר״מ אומר טומנו בעציץ כדי שלא יצמח ואע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ירמיהו לב) ונתתם בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים ונראה לר״ת דבשל חרס מהניא נקיבה אבל בשל עץ אפי׳ נקוב לא מהני מידי וספינה דגיטין (דף ז: ושם) בשל חרס ובנקובה ואין המים באין בה שהעפר נדבק ונעשה רגבים וסותם את הנקב והא דלא משני הכא גבי ספינה כאן בנקובה כאן בשאינה נקובה משום דהיינו שינויא דעציץ ורצה למצוא בספינה חידוש אחר ועוד דמה שיכול להעמיד בספינה של עץ מעמיד משום דסתם ספינה לאו דחרס וניחא השתא בכל הנהו חמש מדות בכלי חרס הוו כולהו בחרס דווקא דמדה של מוציא משקה וכונס משקה אשכחן גבי חרס כדתנן בפרק בא סימן (נדה מט.) כל כלי חרס שהוא מכניס מוציא ויש שהוא מוציא ואינו מכניס ואמרי׳ בגמרא מכניס פסול למי חטאת ופסול משום גיסטרא מוציא כשר למי חטאת ופסול משום גיסטרא וכן מדות דמוציא זית ומוציא רמון תנן במסכת כלים גבי כלי חרס אבל של עץ שיעורו לעולם כרימונים כדתנן (פי״ז מ״א) כל כלי בעלי בתים שיעורן ברימונים ומיהו לפי׳ זה נמי לא הוי דומיא דאינך שינויי דנקיט ברישא ההוא דמביא וקורא ותחילה היה רגיל ר״ת לפרש דבשל עץ אפי׳ נקיבה לא בעי דמתלחלח מן הקרקע יותר משל חרס ונקיט השתא ברישא ההוא דמביא וקורא כמו באינך ולכולהו לישני דפרישית היה יכול לתרץ כאן ספינה אספינה לא קשיא הא רבי יהודה הא רבנן אי נמי כאן בגוששת כאן בשאינה גוששת והתם בגיטין דפריך תני חדא המביא גט בספינה כמביא בא״י ותניא אידך כמביא בחוצה לארץ ומשני הא רבי יהודה והא רבנן הוה מצי לשנויי כאן בשל עץ כאן בשל חרס א״נ כאן בנקובה כאן בשאינה נקובה ושמא יש לחלק דהתם נהי דהיכא דאינה גוששת לרבי יהודה מדחשיבא חוצה לארץ לענין מעשר ודחשיבא נמי חוצה לארץ לענין גט היינו משום דכיון דשם חוצה לארץ על המקום צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ואע״ג דשכיחי וגמירי כדי שלא תחלוק במדינת הים אבל כשהיא גוששת לרבי יהודה או לתנא קמא אפילו בשאינה גוששת כיון דשם ארץ ישראל על המקום אע״פ שמחמת שאין הכלי ניקב (כמו ספינה) אינו חייב במעשר לא יחשב בשביל כך כחוצה לארץ לענין גט.
וכן הסתירה מפירות שגדלו בספינה על פירות שגדלו בספינה — אף היא לא קשיא [לא קשה]. שכן יש לומר: כאן בברייתא ששנינו בה שמביאים וקוראים — מדובר בפירות שגדלו בספינה של עץ. ואילו כאן בברייתא ששנינו בה שמביאים ואין קוראים — מדובר בפירות שגדלו בספינה של חרס.
And the fact that the ruling of one baraita about fruit that grew on a ship is contradicted by the ruling of the other baraita about fruit that grew on a ship is not difficult. One can explain that here, the baraita that states that the passage is recited is referring to a ship made of wood, where the fruit were able to draw nourishment through the wood from the ground, whereas, there, the baraita that states that the passage is not recited is referring to a ship made of earthenware.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מנחות פד: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מנחות פד: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום מנחות פד:, רש"י מנחות פד:, מיוחס לרש"י מנחות פד:, תוספות מנחות פד:, פירוש הרב שטיינזלץ מנחות פד:, אסופת מאמרים מנחות פד:

Menachot 84b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 84b, Attributed to R. Gershom Menachot 84b, Rashi Menachot 84b, Attributed to Rashi Menachot 84b, Tosafot Menachot 84b, Steinsaltz Commentary Menachot 84b, Collected Articles Menachot 84b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144