×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) {נחום א׳:י״ב} ועניתיך אָמַר מָר זוּטְרָא אאפי׳אֲפִילּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה יַעֲשֶׂה צְדָקָה לֹא אַעֲנֵּךְ עוֹד תָּנֵי רַב יוֹסֵף שׁוּב אֵין מַרְאִין לוֹ סִימָנֵי עֲנִיּוּת.:
The Gemara addresses the continuation of the verse: “And though I have afflicted you [ve’innitikh]” (Nahum 1:12). Mar Zutra says: This means that even a poor person [ani] who is sustained from charity must also perform charity. With regard to the expression: “And I will afflict you [a’anekh] no more,” Rav Yosef teaches: This means that if he gives charity to others, God will no longer show him signs of poverty [aniyyut].
עין משפט נר מצוהרש״יראב״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ועניתיך לא אענך עוד – סיפיה דההוא קרא הוא.
ועניתיך לא אענך עוד, אמר מר זוטרא אפילו עני המתפרנס מן הצדקה יעשה צדקה, ושוב אין מראין לו סימני עניות.
לא אענך כו׳ שוב אין מראין כו׳. כיון דבעני משתעי ועניתיך לא שייך למימר לא אענך עניות ממש אלא אין מראין לו עוד מכאן ולהבא סימני עניות דמתוך מצות הצדקה יזכה לעשירות:
״ועיניתך״אמר מר זוטרא: לומר שאפילו עני המתפרנס מן הצדקה אף הוא יעשה צדקה הרמוזה קודם לכן בפסוק. ״לא אענך עוד״תני [שנה] רב יוסף: לומר שאם הוא מחלק צדקה לאחרים שוב אין מראין לו סימני עניות.
The Gemara addresses the continuation of the verse: “And though I have afflicted you [ve’innitikh]” (Nahum 1:12). Mar Zutra says: This means that even a poor person [ani] who is sustained from charity must also perform charity. With regard to the expression: “And I will afflict you [a’anekh] no more,” Rav Yosef teaches: This means that if he gives charity to others, God will no longer show him signs of poverty [aniyyut].
מאמרים באתר אסיף
עין משפט נר מצוהרש״יראב״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִרְקָם לַמִּזְרָח כּוּ׳.: לְמֵימְרָא דְּעַכּוֹ לִצְפוֹנָהּ דא״ידְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קָיְימָא וּרְמִינְהוּ בהָיָה מְהַלֵּךְ מֵעַכּוֹ לִכְזִיב מִימִינוֹ לְמִזְרַח הַדֶּרֶךְ טְמֵאָה מִשּׁוּם אֶרֶץ הָעַמִּים וּפְטוּרָה מִן הַמַּעֲשֵׂר וּמִן הַשְּׁבִיעִית עַד שֶׁיִּוָּדַע לָךְ שֶׁהִיא חַיֶּיבֶת.

§ The mishna teaches that Rabbi Yehuda says: From Rekem and eastward is considered to be a country overseas, from Akko and northward is also outside of Eretz Yisrael, and Akko itself is like north of Eretz Yisrael. The Gemara asks: Is this to say that Akko is located to the north of Eretz Yisrael? And the Gemara raises a contradiction from a baraita (Tosefta, Oholot 18:14) that indicates that Akko is not on the northern border of Eretz Yisrael: If one was traveling from Akko to Keziv, the area on his right, to the east of the road, is impure due to the impurity of the land of the nations, and that area is exempt from the obligation to separate tithe from its produce and from the mitzvot of the Sabbatical Year, as it is assumed to be outside of Eretz Yisrael, until he arrives at a place where it is known to you that it is obligated.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למימרא דעכו לצפונה דארץ ישראל קיימא – בסוף הצפון.
מימינו למזרח הדרך – השתא משמע לן דעכו קיימא בגבול מזרחה של ארץ ישראל משוך ממקצוע צפונית יום או יומים לצד הדרום וכזיב במקצוע מזרחית צפונית ודרך המהלכת מעכו לכזיב היה גבול מזרח לא״י הילכך כשמהלך מעכו לכזיב דהיינו מדרום לצפון הוי ימינו למזרחית הדרך.
טמאה – הארץ שהיא לימין המסילה.
משום ארץ העמים – דגזרו טומאה על ארץ העמים.
ופטורה כו׳ – כדין חוצה לארץ.
עד שיודע לך כו׳ – כלומר לעולם חזקת ימין הדרך מעכו ועד כזיב ארץ העמים אלא א״כ תבא למקום שיאמר לך בקי כאן הדרך מתעקם ונכנס לתוך א״י קצת וימין הדרך הוי ארץ ישראל.
הכי גרסי׳ בתוספתא מימינו למזרח הדרך – ולא גרסי׳ וימינו דכיון שהולך מעכו לכזיב לעולם ימינו הוי למזרח הדרך ומיהו י״ל דפעמים הדרך מתעקם ואין ימינו למזרח.
כבר ביארנו במשנתנו שתחום ארץ ישראל היא מרקם שהיה במזרח עד הים שהוא במערב ומאשקלון שהוא בדרום עד עכו שהוא בצפון וכל שמרקם ואילך למזרח ומאשקלון ואילך לדרום ומעכו ואילך לצפון הוא חוצה לארץ הא למדת מכל מקום שעכו בצפון ובבריתא אמרו בביאור התחומין היה מהלך מעכו לכזיב כל הארץ שבימינו שהיא לצד מזרח הרי היא בחזקת חוצה לארץ וטמא משום ארץ העמים ופטורה מן המעשר ומן השביעית עד שיודע לך בה מקום שהוא מכלל הארץ מצד עקום התחומין וכל שמצד שמאלו למערב העולם היא בחזקת הארץ ליטהר מטומאת ארץ העמים ולהתחייב במעשר ושביעית עד שיודע לך בה מקום שהוא של חוצה לארץ מצד עקום התחומין אם שהיא רחוקה ופטורה אף מדברי סופרים אם שהיא קרובה ופטורה מיהא מן התורה אע״פ שמדברי סופרים חייבת כשאר סביבותיה של ארץ ישראל וכן הלכה ומכל מקום למדנו שעכו למזרח כגון זו... ונמצאת משנתנו שנויה שלא כהוגן ותירץ בה רצועה נפקא כלומר שלעולם עכו בצפון רבועה של ארץ ישראל ואע״פ שידוע שעכו על שפת הים כדכתיב קול צעקה משער הדגים זה עכו שנתונה בפיהם של דגים איפשר שעומדת ברוח צפוני מערבי ורצועה יוצאה מצד עכו עוד לרוח צפון ובסוף הרצועה מגדל כזיב וכשהולך מתחום עכו שבמזרח לכזיב אחוריו לדרום הרצועה שהוא צפון רבועה של ארץ ישראל ופניו לצפון הרצועה שהוא צפון הארץ וימינו למזרח העולם והוא ארץ העמים ושמאלו למערב העולם ומערב ארץ ישראל והוא מזרחה של רצועה כגון זו... ושאלו בה ומי חשיבא רצועה לסמן בה תחומי הארצות ותירץ דהא קרא נמי הכי עביד דכתיב הנה חג ה׳ בשילה מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל מזרחה שמש למסלה העולה מבית אל שכמה מנגב ללבונה ופירוש המקרא הנה חג ה׳ מימים ימימה בשילה שעומד בצפון בית אל ברוח מזרח ומערבו במזרח המסלה כנגד דרום הלבונה כגון זו... ונוסח בריתא זו שנויה בתלמוד המערב שבמסכת שביעית פרק ששי ובתוספתא בסוף מסכת אהלות בהפך והוא שאמרו שם העיד ר׳ יהודה הנחתום על שער מזרחי שהוא טהור המהלך מעכו לכזיב וימינו למזרח הדרך הרי הדרך טהורה משום ארץ העמים וחייבת במעשר ושביעית שמאלו למערב טמאה ופטורה וכו׳ ומכל מקום גדולי המחברים כתבוה בנסח שבכאן והדברים נראין שלא לדחותה מכח ירושלמי ותוספתא וכל שכן שאין השמועה מתישבת לאותן הדברים ואע״פ שמקצת חכמי צרפת מבלבלים בשבילה ביאור השמועה:
א שנינו במשנה שר׳ יהודה אומר: מרקם למזרח וכו׳, מעכו לצפון ועכו כצפון. ומדייקים: למימרא [יש לומר, ללמוד] ולהניח מכאן שעכו לצפונה של ארץ ישראל קיימא [היא עומדת]. ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממקום אחר, על פיו מתברר שאין עכו בקצה הצפוני של הארץ, ששנינו: היה מהלך מעכו לכזיב, מימינו למזרח הדרך — האדמה טמאה משום ארץ העמים, ופטורה מן המעשר ומן השביעית, משום שחזקתה היא חוצה לארץ, עד שיודע לך מקום שבו היא חייבת,
§ The mishna teaches that Rabbi Yehuda says: From Rekem and eastward is considered to be a country overseas, from Akko and northward is also outside of Eretz Yisrael, and Akko itself is like north of Eretz Yisrael. The Gemara asks: Is this to say that Akko is located to the north of Eretz Yisrael? And the Gemara raises a contradiction from a baraita (Tosefta, Oholot 18:14) that indicates that Akko is not on the northern border of Eretz Yisrael: If one was traveling from Akko to Keziv, the area on his right, to the east of the road, is impure due to the impurity of the land of the nations, and that area is exempt from the obligation to separate tithe from its produce and from the mitzvot of the Sabbatical Year, as it is assumed to be outside of Eretz Yisrael, until he arrives at a place where it is known to you that it is obligated.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מִשְּׂמֹאלוֹ לְמַעֲרַב הַדֶּרֶךְ טְהוֹרָה מִשּׁוּם אֶרֶץ הָעַמִּים וְחַיֶּיבֶת בְּמַעֲשֵׂר וּבִשְׁבִיעִית עַד שֶׁיִּוָּדַע לָךְ שֶׁהִיא פְּטוּרָה עַד הֵיכָן עַד גכְּזִיב רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו עַד לַבְלָבוֹ.

The baraita continues: Conversely, the territory on his left, to the west of the road, is pure with regard to the impurity of the land of the nations, as it is assumed to be within Eretz Yisrael, and obligated in the mitzva to separate tithe from its produce and in the mitzvot of the Sabbatical Year, until he arrives at a place where it is known to you that it is exempt. Until where does this halakha apply? Until Keziv. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said in the name of his father: Until the place known as Lavlevu. In any case, this indicates that Akko is not considered the northern border of Eretz Yisrael, as the description in the baraita indicates that Keziv is further north than Akko.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למערב – הדרך.
לבלבו – שם מקום אלמא עכו משוכה לצד דרום וכזיב במקצוע.
ואילו משמאלו למערב הדרך — הריהי טהורה משום דין ארץ העמים, וחייבת במעשר ובשביעית, עד שיודע לך מקום שבו היא פטורה. עד היכן?עד כזיב. ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי אומר משום (בשם) אביו: עד המקום הנקרא לבלבו. ומכל מקום רואים מכאן שעכו אינה הקצה הצפוני של הארץ.
The baraita continues: Conversely, the territory on his left, to the west of the road, is pure with regard to the impurity of the land of the nations, as it is assumed to be within Eretz Yisrael, and obligated in the mitzva to separate tithe from its produce and in the mitzvot of the Sabbatical Year, until he arrives at a place where it is known to you that it is exempt. Until where does this halakha apply? Until Keziv. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said in the name of his father: Until the place known as Lavlevu. In any case, this indicates that Akko is not considered the northern border of Eretz Yisrael, as the description in the baraita indicates that Keziv is further north than Akko.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר אַבָּיֵי רְצוּעָה נָפְקָא וְיָהֵיב תַּנָּא סִימָנָא הָכִי אִין קְרָא נָמֵי יָהֵיב סִימָנָא דִּכְתִיב {שופטים כ״א:י״ט} וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה׳ בְּשִׁילוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעוֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה וְאָמַר רַב פָּפָּא לְמִזְרָחָהּ שֶׁל מְסִלָּה.

Abaye said: A strip extends northward from Akko, which is still considered part of Eretz Yisrael, but the general border is at the latitude of Akko. The Gemara asks: But would the tanna of the baraita provide a sign in this manner for an area of a strip of land? The Gemara answers: Yes, and a verse also provides a sign in this manner, as it is written: “And they said: Behold, there is the feast of the Lord from year to year in Shiloh, which is on the north of Bethel, on the east side of the highway that goes up from Bethel to Shechem, and on the south of Lebonah” (Judges 21:19). And Rav Pappa said: The expression: “On the east side,” should be understood as meaning to the east of the highway. This verse demonstrates that an area as narrow as a road can be used as a sign.
רש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רצועה נפקא – לעולם עכו בצפון ריבועא דא״י היא אלא שרצועה קצרה יוצאת עוד מעכו לצד צפון והיא מא״י:
ויהיב תנא סימנא – אתמוהי מתמה מי חשיבא חדא רצועה לאתנוחי תנא סימנא עלה.
קרא נמי יהיב סימנא – רצועה כגון מסילה.
ואמר רב פפא למזרחה של מסילה – קאמר קרא דקיימא שילה דהא מצפונה לבית אל כתיב ועל כרחך מזרחה השמש אמסילה קאי שילה מצפון לבית אל ובמזרחה של מסילה ובדרומה של לבונה:
ויהיב תנא סימנא הכי – פי׳ בקונטרס ומי חשיבא חדא רצועה לאתנוחי בה סימנא וקשה וכי אין לתנא לציין גבולי ארץ ישראל ועוד מאי ראיה מייתי מרב פפא דאמר למזרחה של מסילה התם יהיב קרא סימנא לשילה אנה היא על ידי מסילה ומפרש רבינו שמואל דלאו אשינויא פריך אלא אברייתא דקתני למזרח הדרך ולמערב הדרך וכי דבר מועט כמו דרך שייך למימר בו מזרחו או מערבו דהוה ליה למימר מימינו למזרח סתם ומייתי מדרב פפא דאמר למזרחה של מסילה דמזכיר מזרח אמסילה.
אמר אביי רצועה נפקא – פי׳ רש״י ז״לא מארץ ישראל ועכו למזרחה של רצועה. ואקשינן ומי חשיבא חדא רצועה לאתנוחי עלה סימנא, ולא מחוור דדלמא רצועה גדולה היתה, ותו קשה לי, ומאי הוה ליה לתנא למיתנא והלא על כרחו צריך הוא להודיע כמה רחבה של רצועה לחייבה במעשר ובשביעית ולכל קדושת הארץ, ואפילו לא היתה אלא קטנה ביותר. ותו דלא מייתי ראיה כי האי גוונא דקרא לאו לרצועה מתנח סימנא אלא ברצועה דמתנח סימנא לעירב. ועוד דהא שהוא יודעג שעכו על שפת הים הוא, וכך אמרו בפסיקתאד קול צעקה משער הדגים זו עכו שנתונה בפיהם של דגים.
אבל כך אני אומר מתוך הדוחק, דמעיקראה קא סלקא דעתן דעכו לצפון דארץ ישראל היתה וארץ ישראל מרובעת מאותו הצדו, ומעכו ואילך ועכו בכלל חוצה לארץ והיינו דתנן ועכו כצפון, אלמא לאו מארץ ישראל היא. והשתא אמרינן דרצועה נפקא מארץ ישראל לצפון לצד מערב ובה חצי עכו, ונמשכת אותה רצועה עד כזיב, וחצי עכו חוץ מאותה רצועה לצפון ארץ ישראלז, ובה שנו במשנתנו מעכו ולצפון ועכו כצפון, והדרך שמעכו לכזיב ממוצעת בחצי עכו ומכוונת מעכו לכזיב, והמהלך בה ימינו למזרח הדרך טמאהח ושמאלו למערב הדרך טהורה שהיא אותה רצועה שיוצאה מארץ ישראל. ואקשי׳ אי אמרת בשלמא עכו לאו לצפונה דארץ ישראל קיימא כלל כי יהיב תנא סימנא מן הדרך שהולכת מעכו לכזיב ולא מפני שביל הדרך עצמה בלבד, אלא מפני שהדרך מכוונת למזרח עיר עכו ורואין כאלו חוט מתוח ממזרח עכו עד כזיב והיא מארץ ישראל, אלא אי אמרינן עכו לצפונה דארץ ישראל קיימא ומחציה שבמזרח ולצפון עד סוף העולם הוא מחוצה לארץ כדתנן מעכו ולצפון ועכו כצפון, א״כ אין הסימן של ההולך מעכו לכזיב, אלא משביל הדרך עצמו, ויהיב תנא סימנא הכי כלומר והלא הדרך פעמים מתעקם ופעמים משתנה לגמרי בשנים מועטות, ופריק אין קרא נמי יהיב סימנא הכי ולדידיה יהיב סימנא, וזו היא צורתה כדי שתתברר למראית העין:
ט
והחכם הגדול ר׳ משה בר חסדאי מפלוניאי שיחיה ויאריך ימים כתב שנראה שגרסת שמועה זו התלמידים שבשוה, מפני שהוקשה עליו כי בפ״ו דמסכת שביעיתכ מייתי לה בתלמוד ירושלמי וגריס לה בהפך, וכן בתוספתא בסוף מסכת אהלותל תניא העיד רבי יהודה הנחתום על סטר מזרחי שהוא טהור, המהלך מעכו לכזיב מימינו למזרח הדרך טהורה משום ארץ העמים וחייבת במעשר ובשביעית, שמאלו למערב הדרך טמאה ופטורה. ועוד אמר, נראה דהכי מוכח במסכת חלהמ דתנן רבן שמעון בן גמליאל אומר שלשה ארצות לחלה, מארץ ישראל עד כזיב חלה אחת, פי׳ לפי שהכל מארץ ישראל ויכולין לשמרה בטהרה, מכזיב ועד הנהר ועד אמנםנ שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן, של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור, מנהר ולפנים ומאמנם ולפנים שתי חלות א׳ לאור וא׳ לכהן, של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור, פי׳ הנהר הוא הנהר הגדול נהר פרת שהוא במזרחה של ארץ ישראל, ומפורש בירושלמי דהכי קתני מכזיב ועד הנהר ומן כזיב ועד אמנם, ועל כרחנו כך הוא שאם שניהם ברוח אחד ליתני איזה מהם שהוא יותר רחוקס, ומפורש נמי התם בירושלמי של אור יש לה שיעור לפי שהוא ארץ ישראל וחלה מן התורה, אלא שהיא רחוקה מעיקר ארץ ישראל ואינן יודעין לשמרה בטהרה, ושל כהן אין לה שיעור מפני שהיא מדבריהם, ומאמנם ולפנים ומן הנהר ולפנים שתיהן מדבריהם מוטב לרבות בנאכלות ולא לרבות בנשרפות, כך מפורש שם בתלמוד ארץ ישראל. ואם תאמר מאי קאמר מאמנם ולפנים והלא לפנים ארץ ישראל הוה, והוה ליה למיתני ולחוץ, דהא רישא בלפנים קיימא, היינו רצועה נפקא במקום עכו וכזיב ועולה למעלה לצד מזרח עד הנהר, והיינו מן הנהר שהוא במזרח ולפנים עדע מזרחה כזיב שהיא של ארץ ישראל. וכן מאמנם ולפנים, שאמנם הוא לרוחב כל הצפון ונכנס לתוך הים הוא חוצה לארץ עד כזיב, מ״מ קשיא דשמעי׳ השתא דמכזיב לצד מזרח עד הנהר קדוש טפי מצד מערב. ופי׳ שמועה זו כך היא, שהמקשה היה סבור שהדרך הולך בעקלתון יוצא ונכנס, ולעולם עכו לצד מזרח, וה״ק היה מהלך מעכו לכזיב וימינו למזרח הדרך והולך [מדרוםפ] לצפון, פעמים שנכנס הדרך לתוך ארץ ישראל שאפילו למזרח הדרך הוא ארץ ישראל, ופעמים שהדרך עולה לתוך ארץ העמים שהוא לצד מזרח שאפי׳ לצד שמאל הדרך שהוא לצד ארץ ישראל טמאה, אלמא עכו במזרח. ושני אביי רצועה נפקא מרבועה דארץ ישראל לצד צפון ששם עכו וכזיב, והמהלך בדרך ימינו לצד מזרח מארץ ישראל, ושמאלו לצד מערב מחוצה לארץ, והיינו סטר מזרחי שהוא טהור. וזו היא צורתה:
ואין פירוש שמועה זו עולה כהוגן לפי דעת זו, שהרי שנינו מעכו ולצפון כעכו אלמא מעכו ואילך חוצה לארץ ישראל, שאין לך בכל ארץ ישראל מקום שיהיה כמדינת הים לגיטין.
ואפשר לי לומר שמה ששנינו במסכת חלהצ מכזיב ועד הנהר שתי חלות, הוא כנגד אותה רצועה שיוצאה מארץ ישראל צפונית מערבית כמו שפירשנו אנו למעלה, ואותה רצועה נמשכת מכזיב ולהלן עד טורי אמנום, והיא רחבה הרבה לצד מערבה נכנסת להים, ובה כזיב נוטה לצד מערבה, או על צד מערב יושבה לגמרי על שפת היםק, ונהר פרת כנגד ארץ ישראל הוא מזרחי לארץ ישראל הולך מדרום לצפון עד כנגד כזיב, וכשהוא מגיע לכנגד כזיב הוא מתעקם ויורד ממזרח למערב עד אותה רצועה של ארץ ישראל שבה כזיב, ומשם הוא חוזר לילך מדרום לצפון ויורד לו לבבלר, וההולך מעכו לכזיב כל זמן שימינו למזרח הדרך טמאה משוםש העמים, ושמאלו הוא לאותה רצועה שיוצאה מארץ ישראל, אבל כשהוא כנגד כזיב מתעקם והולך ממזרח למערב באותה רצועה שמארץ ישראל עד שהוא בא לכזיב שהוא נוטה למערבה של רצועה כמו שפירשתי. והיינו דכתי׳ במקצת נוסחי וימינו למזרח ושמאלו למערב.
וזו היא צורת הכל ופרטן של דברים:
[ובבראשית רבהת הקוראא למי הים וישפכם, הקוראב למי הים שתי פעמים וכו׳ ועד היכן עלה בראשונה ועד היכן עלה בשניה, ר׳ יודן ור׳ אבהו ור׳ חנינא בראשונה עלה עד עכו ובשניה עד יפו, הה״דג עד פה תבא ולא תוסיף עד יפו וכו׳. ולפי שסוף הים כולו כנגד מקצת ארץ ישראל יש שם נסין שהן מגבול ישראל].
ומה שנמצא בתוספתאד העיד ר׳ יהודה הנחתום על סטר מזרחי שהוא טהור, שמא צריך לומר סטר מערבי, וכולה ברייתא משובשת ומאן לימא לן דמתרצתא היא. ויש לומר שאותה רצועה היוצאת מארץ ישראל היא מתרחבת מכזיב ועד טורי אמנום יותר מעכו לכזיב, עד שאפילו סטר מזרחי של דרך עד הנהר הוא טהור. ומיהו סופא משובשתא היא מ״מ, ולא סמכינן אלא אגירסא דגמ׳ דילן ושמעתין נמי מוכחא.
א. ד״ה רצועה עיי״ש.
ב. כן הקשו תוד״ה ויהיב ובריטב״א.
ג. בנדפס: שהוא ידוע.
ד. פסיקתא רבתי פ״ח ג.
ה. בריטב״א הביא כל דברי רבנו, וצריך לתקן שם (פרש״י) [פי׳ הרמב״ן].
ו. כלומר שהגבול נגמר בקו ישר ואין רצועה יוצאת ממנה.
ז. היינו שחצי עכו שיוצא מארץ ישראל לצד צפון הוא חו״ל.
ח. בנדפס נוסף: זה מצאתי בספר שהעתקתי נ״א. ובכ״י שלפנינו ליתא.
ט. לעיל ב א בד״ה ר״ג אומר.
י. הוא רבי משה תקו בעל ״כתב תמים״, בריטב״א נוסף הצרפתי [ושם בריטב״א הביאו בפי׳ רבנו].
כ. ירוש׳ שביעית פ״ו ה״א.
ל. תוספתא אהלות פי״ח ה״א. ובפי׳ הר״ש אהלות פי״ח מ״ט כתב נמי דבגיטין איתא איפכא. וכן בכפתור ופרח פי״א, ועי׳ מרכבת המשנה הל׳ תרומות פ״א ה״ה. ועי׳ גליון הגר״א בגמ׳ שהפך משום התוס׳ והירושלמי גירסת הגמ׳.
מ. ירוש׳ חלה פ״ד ה״ד.
נ. לפנינו: אמנה וכן בכמה כ״י. ובירושלמי: אמנם.
ס. אלא ודאי דבב׳ רוחות עומדים והנהר הוא לצד מזרח ואמנם הוא לצפונה של א״י.
ע. בנדפס: עד כזיב שהוא מזרחה של ארץ ישראל.
פ. בכת״י ממזרח לצפון, ואינו מובן.
צ. פ״ד מ״ח.
ק. כלומר שאין הביאור שכזיב בסוף הרצועה לצד צפון מזרח כנגד עכו, כמו שפירש לפני זה, אלא היא באמצע הרצועה לצד מערב עד נגד שפת הים.
ר. ובריטב״א הביא דברי רבנו: והנהר הגדול שהוא למזרח א״י אינו הולך לעולם לצד מזרח בלא עיקום, אלא הנהר הולך לצד מזרח מדרום א״י לצפון, ועוד נמשך לחוץ כנגד הרצועה בלא עיקום עד שהוא כנגד כזיב, וכשהוא כנגד כזיב מתעקם והולך ממזרח למערב עד שפת הרצועה, ואח״כ הולך ומתעקם לאורך הרצועה בשפתה והולך מדרום לצפון עד טורי אמנום שהם לצפון ומשם יורד לבבל.
ש. בנדפס: ארץ העמים.
ת. בר״ר סוף פכ״ג. כל הקטע שמתחיל ובב״ר לא נמצא בנדפס ובכתי״נג והושלם עפ״י כתי״ו.
א. עמוס ה ח.
ב. עמוס ט ו.
ג. איוב לח יא.
ד. תוספתא אהלות שם.
אמר אביי רצועה נפקא. כלומר מארץ ישראל שבה אכזיב ועכו למזרחה של אותה רצועה כזו (רצו״ב ציור)
ואקשינן: ויהיב תנא סימנא כי האי גונא. פירש רש״י ז״ל אתמוהי קא מתמה מי חשיבא חדא רצועה לאתנוחי בה תנא סימנא, ופרקינן אין קרא נמי יהיב סימנא דכתיב (שופטים כא, יט) הנה חג ה׳ בשילה מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל מזרחה השמש למסלה העולה מבית אל שכמה ומנגב ללבנה. נמצא שילה עומד כצורה הזו (רצו״ב ציור) אלמא יהיב תנא סימנא למסלה והכא נמי יהיב תנא סימנא לרצועה היוצאה. ואינו מחוור, דמאי קא מתמה אי יהיב תנא סימנא לרצועה אחת, ומאי קושיא, אין יהיב ויהיב לסיומי אי זו פטורה ואינה טהורה ואיזו חייבת במעשר ובשביעית וטהורה משום ארץ העמים. ועוד דאינו דומה לזו שבכתוב, דתנא דברייתא מנח סימנא לתאר הרצועה וזו שבכתוב אינו לתאר המסלה אלא לתאר שילה ע״י המסלה. ומשום כך פירש רבינו שמואל זצ״ל (מובא כאן בתוס׳) דלאו אשנויא קא פריך, אלא אמתניתא קא מהדר דקתני ימינו למזרח הדרך שמאלו למערב הדרך, ומשום הכי קא מתמה ומי מנח תנא סימנא מזרח הדרך לא הל״ל אלא ימינו למזרח סתם ושמאלו למערב דע״י דבר מועט כדרך, לא שייך למימר למזרחו של דרך ושמאלו של דרך, ומשני אין דהכי אמר רב פפא למזרחה של מסלה וזה נכון.
תוס׳ בד״ה ויהיב תנא כו׳ דלאו אשנויא פריך כו׳. נ״ב פי׳ לאו אשנויא דרצועה לחוד פריך אלא אלישנא דברייתא קדייק אבל לעולה אאביי פריך דאי לאו אביי לא הוה קשה דשפיר הוה קרי ליה דרך דקאי אכל הגבול עד א״י ודו״ק:
בד״ה אר״י כו׳ ר׳ יהודה דמתני׳ יחיד במקום רבים כו׳. נ״ב פי׳ דהוא מפרש התנא קמא אבל הת״ק גופא לא ידיע לן אי סבר הכי וק״ל. בד״ה עציץ נקוב כו׳ אגג וחורבה ועציץ ר״ת כו׳. נ״ב שמעתי שיש מפרשים שהוא משני רישא תחלה ר״ל הברייתא ראשונה שאמרה מביא וקורא מפרש תחלה ולא נהירא כי כמה פעמים משני סיפא תחלה אלא זהו הדוחק דלא הוה דומיא דאינך ולא משום שהיא ראשונה אלא נראה שהוא ר״ת כי הוא המפרש דבחרס יש לחלק בין נקוב לאינה נקוב אבל בעץ לא בעי נקיבה וכן כתבו התוס׳ להדיא בפרק כל הקרבנות שמתחלה היה ר״ת מפרש כן ע״ש:
בפרש״י בד״ה רצועה נפקא לעולם עכו בצפון ריבוע דא״י אלא שרצועה כו׳ עכ״ל לדברי התוס׳ שכתבו לעיל בשם הירושלמי דעכו היתה חציה בארץ וחציה בחוצה לארץ כו׳ צ״ל דלא היתה עכו כולה מכלל הרצועה אלא החצי ממנה וציורה כזה*:
בד״ה ואמר רב פפא כו׳ (ועבר) [וע״כ] מזרחה שמש אמסילה קאי שילה מצפון לבית אל ובמזרחה של מסילה ובדרומה של לבנה עכ״ל והציור כזה*:
גמרא אמר אביי רצועה נפקא. ואין להקשות דאכתי קשה אתנא דידן דאמר מעכו לצפון דהו״ל למימר מכזיב לצפון הא ליתא דנראה דאותו רצועה לא כבשו עולי בבל וכן משמע להדיא בפ״ז דשביעית כמ״ש הברטנורא שם ועי״ל דכיון דרצועה זו לכל צדדים היה ח״ל א״כ כל העיירות שסביבותיה לא מיקרי מובלעות מש״ה קתני דעיירות הסמוכות לשם היו מא״י ועיין בת״⁠ ⁠׳ט דשביעית שהאריך בענין הרצועות ומייתי גירסא להיפך עיין שם:
תוספות בד״ה ויהיב תנא כו׳ ומפ׳ רבינו שמואל כו׳ דהו״ל למימר וימינו למזרח כו׳ עכ״ל. ויש לדקדק דלדבריהם קשיא אמאי נקט כלל למזרח הדרך או למערב הדרך והו״ל למימר בקצרה המהלך מעכו לכזיב מימינו טמאה משום ח״ל ומשמאלו טהורה ותו ליכא למיטעי אלא דבאמת לא מצי למיתני הכי דהא לקושטא דמלתא משמאלו לאו בכל ענין טהור דמשהגיע מצד שמאל נגד גבול עכו ודאי טמא משום ארץ סוריא כל צד שמאלו לצד מערב דוק ותמצא שכן הוא אלא ודאי דהא דקתני משמאלו למערב היינו דדוקא לשמאל הדרך סמוך לדרך ממש וא״כ קשה לפרש כפי׳ התוספות אבל לפי׳ רש״י ז״ל א״ש דלא שייך לומר דגבול א״י קא נקיט כקושית התוס׳ דאין זה גבול דכיון דכל העיירות שכנגדה לצד מערב ודאי טמאים אלא סמוך לדרך ממש טהור ומקשה שפיר ויהיב תנא סימנא ואין להאריך יותר ודו״ק:
אמר אביי: רצועה נפקא [יוצאת] מעכו צפונה, ובה נמשך חלק של ארץ ישראל. ושואלים: ויהיב כי נותן] התנא סימנא הכי [סימן באופן כזה] לפי הדרך על גבולות הארץ? ומשיבים: אין [כן], וכן קרא נמי יהיב סימנא [הכתוב גם כן נותן סימן] בדרך זו, דכתיב [שנאמר]: ״ויאמרו הנה חג ה׳ בשילו מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל, מזרחה השמש למסלה העלה מבית אל שכמה, ומנגב ללבונה״ (שופטים כא, יט), ואמר רב פפא: יש להבין את הכתוב ״מזרחה השמש״ שכוונתו למזרחה של מסלה, משמע שקובעים סימן לפי הדרך.
Abaye said: A strip extends northward from Akko, which is still considered part of Eretz Yisrael, but the general border is at the latitude of Akko. The Gemara asks: But would the tanna of the baraita provide a sign in this manner for an area of a strip of land? The Gemara answers: Yes, and a verse also provides a sign in this manner, as it is written: “And they said: Behold, there is the feast of the Lord from year to year in Shiloh, which is on the north of Bethel, on the east side of the highway that goes up from Bethel to Shechem, and on the south of Lebonah” (Judges 21:19). And Rav Pappa said: The expression: “On the east side,” should be understood as meaning to the east of the highway. This verse demonstrates that an area as narrow as a road can be used as a sign.
רש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) תָּנָא חֲדָא הַמֵּבִיא גֵּט בִּסְפִינָה כְּמֵבִיא בא״יבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְתַנְיָא אִידַּךְ כְּמֵבִיא בחו״לבְּחוּצָה לָאָרֶץ.

§ The Gemara presents a contradiction between two baraitot. It was taught in one baraita: One who brings a bill of divorce that was written on a boat in Eretz Yisrael is considered to be like one who brings it in Eretz Yisrael, and therefore he is not required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence. And it is taught in another baraita (Tosefta 1:1) that one who brings a bill of divorce written on a boat in Eretz Yisrael is like one who brings a bill of divorce outside of Eretz Yisrael.
רש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
המביא גט בספינה – שנכתב בספינה וקא ס״ד דבנהרות דארץ ישראל קאמר.
כמביא בארץ ישראל – כאילו מביאה דרך יבשה ואין צריך לומר בפני נכתב.
ותניא אידך כמביא בחוצה לארץ – שהנהר אין לו תורת יבשה לכל תורת הארץ.
גט שנכתב בספינה בתוך הנהר אם מקום אותו נהר שנכתב בו הגט הוא מתחום ארץ ישראל הרי היא כנכתב בארץ ואין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אפי׳ היו העדים והבעל מחוצה לארץ ואם הוא מתחום חוצה לארץ הרי הוא כנכתב חוצה לארץ אפי׳ היו העדים והבעל מארץ ישראל וכן הדין והענין אם נכתב בים הגדול שאם מקום שבים שבו נכתב הגט הוא מתחום ארץ ישראל הרי הוא כנכתב בארץ ולא כל שהוא כנגד ארץ ישראל הוא מתחום ארץ ישראל שאין הלכה כר׳ יהודה שסובר שכל הים שהוא כנגד אויר ארץ ישראל עד אוקיינוס הוא מתחום ארץ ישראל אלא רואין כאלו חוט מתוח מטורי אמנוס שהוא בצד מערב בצד צפוני של ארץ ישראל עד נחל מצרים שהוא דרומי מערבי וכל שנכנס מן הלשונות של ים או מן הנסין שבה ר״ל איי הים שהוא מקום יבשה מן החוט ולפנים הוא מתחום ארץ ישראל מן החוט ולחוץ כחוצה לארץ ואין חלוק באלו בין ספינה גוששת לשאינה גוששת:
ולענין ביאור זו שהביאו מתחומי הארץ ושאלו איזו ארץ ישראל ואיזו חוצה לארץ פירושה ברוח צפונית מערבית ואמר שכל ששופע ויורד מאותו צד מטורי אמנוס ולפנים ארץ ישראל וטורי אמנוס הוא הור ההר שכך תרגמוהו בתרגום ירושלמי והור ההר עומד על שפת הים ואמר שכל ששופע מחדו ולפנים לצד דרום אפי׳ היה השפוע מהלך יום או יומים או כמה הוא מארץ ישראל שאין משערין מרגלו אלא מחדו והשפוע ממנו ולחוץ כנגד צפון העולם הוא חוצה לארץ ולשונות של ים המערבי הנכנסין לצד צפון ולצד דרום כנגד אויר ארץ ישראל והנסין שבתוך אותם הלשונות והם הנקראין ניסין שבצדדין שלשונות של ים נמשכים לאותם הצדדים מהור ההר ולמעלה לצד צפונה של ארץ ישראל עד קפלוריא שהיא למעלה מהור ההר לצד הצפון ועד נחל מצרים לצד דרומה ויש בהם ניסין ואותם הניסין אתה למד צריך לשער בהם בחוט מתוח מן המזרח למערב ואומר שרואין כאלו חוט מתוח מקפלוריא עד אוקיינוס ממזרח למערב לצד הצפון וכן מנחל מצרים עד אוקיינוס ממזרח למערב לצד הדרום וכל מה שמן החוט ולפנים מצפון כלפי דרום מדרום כלפי צפון הוא מארץ ישראל:
בגמרא תני חדא המביא גט בספינה כמביא בא״י כו׳ ולכולהו אוקימתי משמע דתליא בהא אי דינו כא״י לשאר מילי ואע״ג דלענין מוליך ומביא תליא אי גמירי לשמה או לא ולטעמא דרבא אי מצויין לקיימו אפ״ה א״ש דשלא תחלוק במדינת הים השוו מידותיהם לגמרי וכן כתבו התוספות במנחות דף פ״ה עיין שם:
ב ומביאים סתירה בין שתי ברייתות, תנא חדא [שנה בברייתא אחת]: המביא גט שנכתב בספינה בהיותה בארץ ישראל — הרי הוא כמביא בארץ ישראל ואינו צריך לומר ״בפני נכתב ובפני נחתם״, ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת] שהמביא גט שנכתב בספינה בהיותה בארץ ישראל — הרי הוא כמביא בחוצה לארץ!
§ The Gemara presents a contradiction between two baraitot. It was taught in one baraita: One who brings a bill of divorce that was written on a boat in Eretz Yisrael is considered to be like one who brings it in Eretz Yisrael, and therefore he is not required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence. And it is taught in another baraita (Tosefta 1:1) that one who brings a bill of divorce written on a boat in Eretz Yisrael is like one who brings a bill of divorce outside of Eretz Yisrael.
רש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) א״ראָמַר רַבִּי יִרְמְיָה לָא קַשְׁיָא הָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה הָא רַבָּנַן דִּתְנַן דעֲפַר חו״לחוּצָה לָאָרֶץ הַבָּא בִּסְפִינָה לָאָרֶץ חַיָּיב בְּמַעֲשֵׂר וּבִשְׁבִיעִית.

Rabbi Yirmeya says: This is not difficult, as one can say that this baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and that baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis. As we learned in a mishna (Ḥalla 2:2): With regard to soil from outside of Eretz Yisrael that is brought on a boat to Eretz Yisrael, anything that grew in that soil is obligated in tithe and in the mitzvot of the Sabbatical Year. According to this opinion, soil is considered part of Eretz Yisrael once it arrives there, which means that the plants growing in it are considered to be in Eretz Yisrael.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרמב״ןבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך גשש
גששא (שבת קכה:) ר׳ יוחנן אמר גשוש של ספינה פי׳ עץ ארוך שבו מגשש לפני הספינה (שבת ק:) אמר רב ספרא גשושאי אזלי קמה פי׳ מרגלין שגוששין את המקום ברגליהן או בעץ ארוך כמו שאמרינן לראות אם עמוק לילך שם הספינה שלא תכשל. (בבא מציעא מב) והאידנא דשכיחי גשושאי אין להן שמירה אלא בשמי קורה פי׳ בני אדם שמגששין בקרקע ומגנלין המטמוניות (גיטין ז: ופ״ב דחל׳) עפר חוצה לארץ שבא בספינה לארץ חייב במעשרות ובשביעית אמר רב יהודה אימתי בזמן שהספינה גוששת פי׳ קרקעית הספינה נוגעת בקרקע הים. (ובפרק ג׳ דמקואות) ועל הגשיש של מטה אית דאמרי קשיש וטועין בכך פי׳ כל מטה שאינה של טרסיים יש לה גשיש ומהו גשיש כל מטה שהוא לפרקי׳ ומתפרקת זו מזו יש לה כמין עצים ארוכ׳ שהן מדבקין אותה ונגששת זו עם זו ושם אותן העצים המדבקים ומגישין אותה נקראין גשישין ומניין שהיא כך דאמרינן לענין מי שנשברה זרועו או שוקו ובאין הרופאין ומביאין כמין דפין ולוחות ומניחין על תשבר ושמן גשישין כדאמרי׳ בתוספת׳ דמקואו׳ והאגד שעל גבי המכה וגשישין שעל גבי השבר והשירים והטבעות והקטלאות אינן חוצצין ויש אומרים שהיא בסיס למטה ויש לו רגלים כדתניא ישב על הגשיש של מטה ד׳ עליות שתחת רגלי גשיש טמאות ארבעתן ויש אומרים גשיש הן ארוכו׳ של מטה. (ובפוסק׳) דילמא לגבור שמתגושש באבן של מסית פי׳ מתעסק באבן בוחן (א״ב פי׳ הגשיש בלשון רומי נסרים חתוכים ושוים או עצים עגולים ואות ה״א עיקרית):
ערך זמר
זמרב(סוטה מח.) אמר רב הונא זמרא דנגרי ובקרי שרי דגלדאי אסיר פירש נגרי מושכי הספינות בקרי מושכי המשואות עם הבקר והן מזמרים כדי שיהא עוזר למושכין ועיין בהו רב הונא ולא היה בהן גידופין. (גיטין ז) שלחו למר עוקבא זמרא מנא לן דאסור שרטט וכתב להו אל תשמח ישראל אל גיל בעמים ולישלח להו בשיר לא ישתו יין אי מההיא הוה אמינא הני מילי זמרא דמנא אסיר אבל זמרא דפומא שריקא משמע לן. (חגיגה טו:) אחר מאי טעמא איעניש אמר ליה זמר יוני לא פסק מביתו. (סנהדרין צט) רבי עקיבא אומר זמר בכל יום זמר פי׳ הזמר שמזמר כל היום הזמירות אינן יוצאין מפיו אף מי שמחזיר תלמודו אינו שוכחו:
ערך עטר
עטרג(ברכות נא.) עיטור ועיטוף פירשנו בערך עטר. (כלים פרק ה) עטרת כירה טהורה פי׳ בנין שסביב הכירה כדי שלא תצא האש (אהלות פרק יד) העטרות והפיתוחין פי׳ בנין למעלה מן החלון ויש בו חורין עגולים כמין עטרות כדכתיב והעטרות תהיינה (מדות פרק ג) עולין ורואין את העטרות שבחלונות שנאמר והעטרות תהיינה (שבת קלז.) בשר החופה את העטרה פי׳ מקום שמל את הערלה נשאר הבשר כעטרה סביב לגיד (נדה יד) גבול יש לה מעטרה ולמטה מותר מעטרה ולמעלה אסור פי׳ למטה מן הברית בצד הגוף מותר לאחוז (סנהדרין סח) תני רבי חייא עד שתקיף העטרה כי אתי ר׳ דימי אמר הקפת גיד ולא הקפת בצים (נדה מז.) ר׳ יוסי אומר משתקיף עטרה פי׳ שיער. (סוטה מט.) בפולמוס של אספסינוס גזרו על עטרות של חתנים גמ׳ אמר רב לא שנו אלא של מלח ושל גפרית פי׳ ר׳ גרשם זכרונו לברכה מזהב היתה אותה העטרה ורחצו אותה במלח וגפרית שתהא יפה אבל של וורד ושל הדם שהעטרה עצמה של וורד ושל הדם ור״ח ז״ל פי׳ קיימא לן בין מלח ובין גפרית בין הדם ובין וורד ובין קנים ובין חילית אסור והני מילי דגברי אבל דנשי שרי חדא דבהדיא אמרו רבותי מהלכתא כלילא שרי ותו זו דגרסינן (גיטין ז) רבינא אשכחיה למר בר רב אשי דגדיל כלילא לברתיה וכו׳ עד דומיא דכהן גדול בגברי אבל בנשי שרי וקיימ׳ לן הלכתא כמר בר רב אשי בכולא תלמוד׳ בר ממיפך שבועה וחיורא תניא אי זו היא עטרות כלות עיר של זהב אבל עושה הוא כיפה של מלח פי׳ לא אמרן אלא לכלות אבל לשאר נשים לא. דהא ר״ע עבד לדביתהו עיר של זהב (יומא סט) למה נקרא שמם אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה:
א. [זוכען שפיר האלץ שינדלען דער גלידער. דיא שינדלען שטאסען שלאגען ווערפען בעשפטיגען.]
ב. [געזאנג.]
ג. [קראנע, ראנד.]
עפר חוצה לארץ הבא בספינה לארץ – וזרעו בספינה וצמחה והספינה של חרס היא ואינה צריכה לינקב אם היתה מונחת בקרקע כדאמר במנחות (דף פד:).
חייבת במעשר ובשביעית – שהנהרות שבארץ ישראל הרי הם כארץ ישראל.
הא רבי יהודה הא רבנן – אע״ג דקרקעית המים הויא כארץ ישראל גרע הכא ממובלעת דלעיל ואם תאמר ומה ענין גט אצל מעשר אטו המביא גט בעלייה בארץ ישראל יחשב כמביא בחוצה לארץ משום דעפר הבא שם מחוצה לארץ פטור ממעשר ואומר ר״י דלא דמי דעלייה קרקע שתחתיה בר זריעה היא וראוי להתחייב במעשר ושביעית מה שאין כן בספינה.
ה״ג בנוסחי:⁠א דתניא עפר חוצה לארץ הבא בספינה לארץ וכו׳ – וברייתא היא, והיינו דאמר ר׳ זירא באנו למחלוקת ר׳ יהודה ורבנן. משמע דאימתי דברייתא אינו לפרש דברי חכמים, ואע״ג דמייתי במס׳ סנהדרין בפרק זה בוררב להא דאמר ר׳ יוחנן כל מקום שאמר ר׳ יהודה אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמים ולא מסיים בה במשנתנו, ואמרינן בפרק שני דייני גזרותג בכי האי גונא מי קאמר במשנתנו בכל מקום קאמר והכא נמי אמרינן בפרק הקומץ רבהד, לא קשיא דהתם בסנהדרין אגב גררא מייתי לה ולא חש לפרושי אבל במס׳ עירובין בפרק חלוןה איתא להא דר׳ יוחנן וגרסינן לה במשנתנו. ואף ע״ג דהא דעפר חוצה לארץ וכו׳ במשנתנו נשנית במס׳ חלהו, כיון שנשנית נמי בברייתא לחלוק הוא. אבל אפשר שמי ששנה אימתי במשנה היה סבור שר׳ יהודה בא לפרש ומי ששנאו בברייתא שלחלק בא, והכי משמע בשחיטת חולין פרק כיסוי הדםז. כן מצאתי לחכמי הצרפתים ז״לח. ועוד י״ל דגברא אגברא ליכא למירמי כדאמרינן התם במס׳ סנהדריןט דמקשי מהא והאמר ר׳ יוחנן אינו אלא לפרש דברי חכמים ופריק גברא אגברא קא רמית, ואף אנו נאמר דר׳ זירא ור׳ ירמיה לא סבירא להו כדר׳ יוחנן כללי, ומשמע נמי דמשנה הוא מביא, ותנן גרסי׳, ומיהו לרב נחמן ניחא ואיהו מצי סבר כר׳ יוחנן והכי קיימא לן.
א. לאפוקי מגירסת ״תנן״ [שלפנינו] והכוונה למשנה חלה פ״ב מ״ב אלא דברייתא היא כמו שכת׳ תוס׳ ורבנו בסמוך.
ב. כד ב.
ה. פא ב פב א.
ו. פ״ב מ״ב.
ז. חולין פח א. ועיי״ש בתוד״ה רבנן ורא״ש שם פ״ו ס״ט.
ח. בתוס׳ כאן ד״ה אמר.
ט. כד ב.
י. עי׳ תוס׳.
עפר חוצה לארץ הבא בספינה לארץ ועומד עכשו בנהרות של ארץ ישראל אם זרעו בו זרעים וצמחו חייבים בתרומות ובמעשרות ושביעית נוהגת בהן כאילו צמחו בארץ ישראל עצמה בד״א בזמן שהספינה גוששת ר״ל שאין המים עמוקים והספינה נוגעת בקרקע ונמצאת יונקת מקרקע של ארץ ישראל ואע״פ שהספינה אינה נקובה סתם ספינה של עץ היא ובעץ אין צריך לנקוב שהעץ מתלחלח ואינו מפסיק יניקת הקרקע ויש מפרשין אותה בנקובה אלא שסתמו הנקבים ברגבי אדמה שלא יכנסו המים לתוכה אבל בספינה שאינה גוששת פטורה שאין כאן יניקה וכן עציץ נקוב שיש בו עפר חוצה לארץ והוא מונח על הארץ על גבי יתדות הרי הוא כספינה שאינה גוששת ופטור וכל שכן כשאינו נקוב אלא שסתם עציץ הוא של חרס וכל שהוא של חרס החרס מפסיק יניקתו אלא אם כן הוא נקוב וזהו שאמרו בתוספתא הטומן את הלוף בשביעית כיצד יעשה יניחנו בעציץ של חרס כדי שלא יצמח ואע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים והענין הוא שאסור לזרוע בשביעית וזה שיש לו לוף בשביעית ורוצה להטמינו תחת הקרקע יטמינהו בכלי חרש כדי שלא יצמח שאילו היה של עץ היה יונק וצומח וזו היא שיטת חכמי התוספות ואף הם הביאוה ממה שאמרו במנחות פרק כל קרבנות הצבור (מנחות פ״ד:) המעביר זרעים בעציץ וספינה מביא וקורא ותניא אידך מביא ואינו קורא עציץ אעציץ לא קשיא כאן בנקוב כאן בשאינו נקוב ספינה אספינה לא קשיא כאן בשל עץ כאן בשל חרס כלומר הא דאמר מביא וקורא בעציץ נקוב ובספינה של עץ והוא הדין בעציץ של עץ אע״פ שאינו נקוב שכל שהוא של עץ אין העץ מפסיק יניקתו הואיל ועל הארץ הוא אלא שסתם עציץ של חרס וכל שאינו נקוב החרס מפסיק כמו שביארנו והא דאמר מביא ואינו קורא בעציץ שאינו נקוב הואיל וסתמו של חרס ובספינה של חרס אע״פ שסתמה של עץ שמאחר שזו של חרס וספינה ודאי אינה נקובה אין כאן יניקה ולמדת שכל שאתה מצריך בעציץ שיהא נקוב פירושו בשל חרס שכך הוא סתמו וזהו שאמרו כתבו על חרס של עציץ נקוב זו היא שיטת התוספות בשם גדולי צרפת והוא עיקר אבל גדולי הרבנים סוברין בהפך שכל שהוא של חרס אין צריך בה לנקוב שאין החרס מפסיק הואיל וממין הארץ הוא בטבעו למשוך את הלחות ויונק אבל העץ מפסיק ומצריכין בו נקוב ופירשו בסוגיא זו בעפר ספינה כשהיתה הספינה של חרס ובעציץ נקוב כשהוא של עץ וזהו שהצרכנו בו לנקוב וזו של מנחות פירשו בה ספינה אספינה וכו׳ כאן בשל עץ כלומר הא דאמר אינו קורא והא דאמר קורא בשל חרס ויש בפירושו מן הקושיות בריתא של לוף שהזכרנו ושמועת כתבו על חרס של עציץ נקוב וכן סוגיית של זו שבמנחות שלשיטתנו היא שנויה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון כלומר זו שאינו קורא בשל עץ ולשיטת גדולי הרבנים היא שנויה על ראשון אחרון ויש מפרשין שבעציץ אין בו הפרש בין של עץ לשל חרס שבשניהם צריך נקוב אבל ספינה שעומדת במים בשל עץ אין העץ מפסיק יניקתו ואף זה נכון והרבה מפרשים בלבלו את הדברים בדרכים משובשים שלא ניתנו ליכתב ולענין בכורים מיהא הלכה שכל שהוא גדל בעציץ אפי׳ נקוב ובספינה אינו מביא ממנו כלל כמו שיתבאר במקומו:
ממה שכתבנו למדת שכל שהעציץ מונח על גבי יתדות אע״פ שהוא נקוב אינו כמונח בקרקע וכן ביארנוה לענין שבת בפרק המוציא (שבת פ״א:) שכל שהוא מונח על גבי יתדות כתלוש הוא ומכל מקום לענין שביעית אמרו בפרק השולח (גיטין ל״ז.) אין כותבין פרוסבל אלא על הקרקע או על עציץ נקוב והקשה נקוב אין שאינו נקוב לא והא איכא מיהא מקומו ותירץ דמונח אסיכי אלמא שאף המונח על גבי יתדות הואיל ונקוב הוא קרקע מקרי ואיפשר שלענין פרוסבל הקלו:
רש״י בד״ה עפר ח״ל כו׳ והספינה של חרס וא״צ לינקב כו׳ כדאמרינן במנחות עכ״ל. ויש לדקדק דהא במנחות אליבא דר״ל משנינן הכי רומיא דמתניתין אברייתא אבל לר״י מסקינן שם דתנאי היא ותו לא צריכינן לאיפלוגי בין של עץ ושל חרס ולא בין נקובה לשאינה נקובה וכיון דקי״ל כר״י מנ״ל לחלק והנראה בזה דהא ודאי חזינן בכולהי דוכתי דמחלק הש״ס בין נקובה לשאינה נקובה כדאיתא בשבת ופשיטא ליה לרש״י נמי דספינה א״א שתהא נקובה א״כ ע״כ ספינה דהכא בשאינה נקובה איירי וממילא צ״ל דר״י מודה בהא אלא ברייתא דקתני מביא ואינו קורא היינו משום דלא קרינן ראשית אדמתך כיון דס״ל לר״י במנחות אם הביא לא קידש כן נ״ל דעת הרמב״ן ז״ל ודו״ק:
תוספות בד״ה עציץ נקוב פי׳ בקונטרס כו׳ ומדלא משני וכו׳ עכ״ל. ולא ידעתי מי הכריחם לזה דבלא״ה נראה דפשיטא ליה לרש״י ז״ל דספינה אינה עשויה לינקב וא״כ מדקתני במנחות בספינה מביא וקורא על כרחך היינו בשל חרס וא״צ לנקוב וע״כ דהכי הוא דפשיטא לרש״י הא מילתא מסברא דאל״כ מי הכריחו לפרש בשמעתין דספינה דלעיל של חרס היא ואמאי לא מוקי לה נמי בשל עץ ובנקובה אע״כ כדפרישית ואפשר ליישב על דרך שכתבתי בסמוך דקשיא להו לתוספות עמ״ש רש״י ז״ל כדאמרינן במנחות ובאמת מסוגיא דמנחות לכאורה לא מוכח מידי דאליבא דר״ל קאי אבל לר׳ יוחנן א״צ לחלק בכך ועל זה כתבו דהא אליבא דר״ל נמי לא הוי צריך לחלק בכך דהוי מצי לאוקמי נמי בספינה של עץ ולחלק בין נקובה לשאינה נקובה אע״כ מדמחלק הש״ס בכך אלמא שרוצה הש״ס לאשמעינן חידוש אחר דקושטא דמילתא בחרס א״צ לנקוב וכיון דהש״ס מסברא דנפשיה פשיטא ליה הכי ולא מחמת קושיא א״כ מדר״ל נשמע לר״י דלא פליגי בהכי אלא דמלשון התוספות בעצמו מוכח במנחות דסתם ספינה א״א לנקוב לרש״י וא״כ צ״ע אמנם שם חזר ר״ת עצמו ממה שפי׳ כאן ופי׳ להיפך דבשל עץ מהני נקובה ובחרס מפלגינן ולפ״ז משמע דאיכא ספינה דמנקבא לכך הוצרך לפרש כאן דלא משמע ליה לרש״י ז״ל לפרש כן מטעמא שכתבו ודו״ק ועיין בתוספות מנחות באריכות ומכלל הדברים יבואר שיש ליישב שיטת רש״י ז״ל ממה שהקשו בתוספות ואין להאריך כאן:
אמר ר׳ ירמיה, לא קשיא [אין זה קשה], ואפשר לומר כי הא [זו] כשיטת ר׳ יהודה היא, הא רבנן [זו כשיטת חכמים] היא. דתנן כן שנינו במשנה]: עפר חוצה לארץ הבא בספינה לארץ וצמח בו דבר — חייב במעשר ובשביעית, משום שכאשר הוא מגיע לארץ — דינו כארץ ישראל, והרי הוא כצומח בארץ ישראל.
Rabbi Yirmeya says: This is not difficult, as one can say that this baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and that baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis. As we learned in a mishna (Ḥalla 2:2): With regard to soil from outside of Eretz Yisrael that is brought on a boat to Eretz Yisrael, anything that grew in that soil is obligated in tithe and in the mitzvot of the Sabbatical Year. According to this opinion, soil is considered part of Eretz Yisrael once it arrives there, which means that the plants growing in it are considered to be in Eretz Yisrael.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרמב״ןבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) א״ראָמַר רַבִּי יְהוּדָה האֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁהַסְּפִינָה גּוֹשֶׁשֶׁת אֲבָל אֵין הַסְּפִינָה גּוֹשֶׁשֶׁת פָּטוּר.

Rabbi Yehuda said: When did the Sages say this ruling? When the boat is skimming [gosheshet] the sea floor, as it is weighed down in the water. However, when the boat is not skimming the sea floor, the soil is exempt. The Sage who maintains that the boat is considered to be like Eretz Yisrael with regard to a bill of divorce holds in accordance with the Rabbis of this mishna, and the one who maintains that the boat is not like Eretz Yisrael for the purposes of a bill of divorce holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גוששת – מגששת בקרקע שאין המים עמוקים.
אמר ר׳ יהודה אימתי – משמע דאימתי דר׳ יהודה בא לחלוק ואם תאמר בפרק חלון (עירובין דף פא:) ובזה בורר (סנהדרין דף כד:) אמר ר׳ יהושע בן לוי כל מקום שאמר ר׳ יהודה אימתי ובמה אינו אלא לפרש ור׳ יוחנן אמר אימתי לפרש ובמה לחלוק אלמא לכ״ע אימתי לפרש וי״ל דר׳ ירמיה דהכא סבר כרמי בר חמא דאית ליה בפרק זה בורר (שם דף כה.) דאפי׳ אימתי לחלוק ולפי זה לא גרסי׳ בשמעתין אמר ר׳ יוחנן עציץ נקוב המונח על גבי יתדות באנו למחלוקת ר״י ורבנן כמו שכתוב במקצת ספרים דר׳ יוחנן אית ליה אימתי לפרש אלא אמר רב הונא ואית דגרסי ר׳ זירא כדאיתא ברוב ספרים ועוד י״ל דנראה כספרים דגרסי בס״פ חלון (עירובין דף פא:) כל מקום שאמר רבי יהודה במשנתנו אימתי ובמה כו׳ דדוקא במשנה אימתי לפרש אבל בברייתא לא ותרי תנאי אליבא דר׳ יהודה והכא ברייתא היא דהא במשנה במסכת חלה (פ״ב מ״ב) לא מסיים בה אבל אין הספינה גוששת פטורה כדמסיים הכא ונהי דבמתני׳ דחלה בא לפרש בברייתא בא לחלוק אבל קשה דבפ׳ חלון ובפרק זה בורר פריך מכח ברייתא דקתני וחכ״א ומוכח מברייתא דבמתני׳ נמי אתא לחלוק וי״ל דהוה מצי לשנויי ההוא תנא אחרינא הוא דבמתני׳ לעולם בא לפרש אלא משום דמשכח תנא בהדיא קא משני ההיא ר׳ יהודה משום ר׳ טרפון היא דתניא כו׳ וכן צ״ל דדוקא במשנה אימתי לפרש דבפ׳ כסוי הדם (חולין דף פח.) תניא וכסהו מלמד שכל דמו חייב לכסות מכאן אמרו דם הניתז כו׳ אמר ר׳ יהודה אימתי בזמן שאין שם דם אלא הוא וטעמא דר׳ יהודה מפרש התם דקסבר דמו מקצת דמו וע״כ דפליג את״ק דבהדיא קתני תנא קמא כל דמו ופוסק התם ר״ת כר׳ יהודה דבמתניתין דהתם בא לפרש ומיהו שמא רבנן דברייתא עיקר והוי ר׳ יהודה דמתניתין יחיד במקום רבים דברייתא וכהאי גוונא איכא בפרק קמא דסוכה (סוכה יד).
תוס׳ בד״ה עציץ נקוב כו׳ ומדלא משני כו׳ מכלל דשל חרס כו׳ ואתא לאשמועינן חדוש אחר בספינה כו׳ עכ״ל ר״ל דעציץ לפרש״י ליכא אלא שלעץ ולא היה יכול לחדש בו לתרץ דכולה באינו נקוב כמו שמחלק בספינה כאן בשל עץ כאן בשל חרס דספינה ודאי דאיכא בו נמי של חרס ואפילו אינו נקוב כנקוב הוא וכן להיפך לפירוש רבינו תם לקמן דעציץ ליכא בשל חרס ולא היה יכול לחדש בו דכולה באינו נקוב כמו שמחלק בספינה דספינה ודאי דאיכא נמי של עץ ולשני הפירושים ה״מ לתרוצי נמי בספינה כאן בנקוב כאן באינו נקוב כמו בעציץ אלא דאתי לתרוצי תירוץ אחר בספינה שלא היה יכול לתרץ בעציץ כן נראה לפרש דבריהם הכא אבל בחידושי רשב״א כתב לפירוש רבינו תם הא דלא משני כאן בנקובה כאן באינה נקובה כדמשני בעציץ לפי שאין דרכה של ספינה לינקב ואין צורך לזה כי הוא מיושב כמו לפרש״י שכתבו הכא ומיהו בתוס׳ בפרק כל הקרבנות כתבו גם לפרש״י לפי שאין דרכה של ספינה לינקב ולדברי התוס׳ דהכא אין צורך כמו שכתבתי ודו״ק:
אמר ר׳ יהודה: אימתי אמרו דבר זה? בזמן שהספינה גוששת, שהיא שקועה עמוק במים ונוגעת באדמה, אבל כשאין הספינה גוששתפטור. ואם כן, החכם הסבור שהספינה היא כארץ ישראל סבור כדברי חכמים שספינה שבארץ ישראל דינה כארץ ישראל, והסבור שאין הספינה נדונה כארץ ישראל סבור כר׳ יהודה.
Rabbi Yehuda said: When did the Sages say this ruling? When the boat is skimming [gosheshet] the sea floor, as it is weighed down in the water. However, when the boat is not skimming the sea floor, the soil is exempt. The Sage who maintains that the boat is considered to be like Eretz Yisrael with regard to a bill of divorce holds in accordance with the Rabbis of this mishna, and the one who maintains that the boat is not like Eretz Yisrael for the purposes of a bill of divorce holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אַבָּיֵי אָמַר הָא וְהָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה הִיא ול״קוְלָא קַשְׁיָא כָּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין הַסְּפִינָה גּוֹשֶׁשֶׁת כָּאן בִּזְמַן שֶׁהַסְּפִינָה גּוֹשֶׁשֶׁת.

Abaye said: It is possible to say that both this baraita and that baraita are in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and it is not difficult: Here, the baraita where the soil is considered outside of Eretz Yisrael, deals with a situation when the boat is not skimming the sea floor; and there, in the baraita that states that the soil is considered to be like Eretz Yisrael, it is referring to a case when the boat is skimming the sea floor.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אביי אמר: אפשר לומר כי הא והא [זו וזו] כדעת ר׳ יהודה היא, ולא קשיא [ואין זה קשה]: כאן בברייתא בה נפסק שדינה כחוצה לארץ — מדובר בזמן שאין הספינה גוששת, כאן בברייתא בה שנינו שדינה כארץ ישראל — הרי זה בזמן שהספינה גוששת.
Abaye said: It is possible to say that both this baraita and that baraita are in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and it is not difficult: Here, the baraita where the soil is considered outside of Eretz Yisrael, deals with a situation when the boat is not skimming the sea floor; and there, in the baraita that states that the soil is considered to be like Eretz Yisrael, it is referring to a case when the boat is skimming the sea floor.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) א״ראָמַר רַבִּי זֵירָא עָצִיץ נָקוּב הַמּוּנָּח עַל גַּבֵּי יְתֵדוֹת בָּאנוּ לְמַחְלוֹקֶת רַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנַן.

Rabbi Zeira says: In the case of a perforated pot that is resting on pegs, if something grew in it, we have arrived at the dispute of Rabbi Yehuda and the Rabbis concerning the soil on the boat. Just as the Rabbis maintain that the soil is considered attached to Eretz Yisrael even if the boat does not actually touch the sea floor, the same applies to a perforated flowerpot on pegs, whereas Rabbi Yehuda holds that in both cases the soil must actually be in contact with the earth for it to be considered part of Eretz Yisrael.
רש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עציץ – של עץ נקוב המונח על גבי יתדות.
באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן – לרבנן אוירא כמאן דמנחא דמי ולרבי יהודה לא מיחייב במעשר מדאורייתא עד דמנחא אארעא.
עציץ נקוב – פירש בקונטרס דספינה דלעיל של חרס ואינה צריכה לינקב אם היתה מונחת בקרקע כדאמרי׳ במנחות אבל עציץ של עץ בעי נקיבה ונראה דראייתו מסוף פרק כל הקרבנות (מנחות דף פד:) דאמר תנא חדא שבגג ושבחורבה שבספינה ושבעציץ מביא וקורא ותניא אידך מביא ואינו קורא ומשני עציץ אעציץ לא קשיא כאן בנקוב כאן בשאינו נקוב ספינה אספינה נמי לא קשיא כאן בשל עץ וכאן בשל חרס ומדלא משני בספינה כאן בנקובה כו׳ מכלל דשל חרס אפי׳ אינה נקובה הויא כנקובה ואתא לאשמועינן חדוש אחר בספינה שאינו בעציץ וקשה לפירושו דאמר לקמן בפ״ב (דף כא:) כתבו על חרס של עציץ נקוב כשר משמע דחרס בעי נקיבה דאי לאו הכי מאי רבותא הוא בנקוב טפי מבשאינו נקוב ומשמע נמי דעציץ של חרס הוא ורבינו שמואל ב״מ הביא מתוספתא דשביעית דתניא הטומן את הלוף בשביעית ר״מ אומר דרך ארץ טומנו בעציץ שלא יצמח ואע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר ונתתם בכלי חרס וגו׳ אלמא סתם עציץ של חרס הוא ונראה לר״ת להפך דשל חרס בעי נקיבה ושל עץ לא בעי נקיבה שהוא מתלחלח יותר מן החרס ואתי שפיר דסתם ספינה היא של עץ ובמנחות (דף פד:) נמי מוכח דקאמר כאן בשל עץ כאן בשל חרס שמזכיר תחילה אותו שמביא וקורא כמו שמזכיר כי משני התם אגג וחורבה ועציץ והכא לא מצי לשנויי כאן בשל חרס כאן בשל עץ א״נ כאן בנקובה כאן בשאינה נקובה כדמשני התם דנהי דהיכא דאינה גוששת לר׳ יהודה מדהויא חו״ל לענין מעשר חשיבא נמי חו״ל לענין גט היינו משום כיון דשם חו״ל על המקום צ״ל בפני נכתב ואע״ג דשכיחי וגמירי כדי שלא תחלוק במדינת הים אבל בגוששת לר׳ יהודה ולרבנן אפי׳ בשאינה גוששת כיון דשם א״י על המקום אע״פ שמחמת הכלי אינו חייב במעשר בשביל כך לא יחשב כחוצה לארץ לענין גט.
באנו למחלוקת ר׳ יהודה ורבנן – פירוש ובספינה לא בעי נקובה שסתם ספינה של עץ היא, ובשל עץ לא בעינן נקובה, שהעץ מלחלח ואינו מפסיק יניקת הקרקע, אבל עציץ סתמו של חרס והחרס מפסיקא, וכן מפורש בתוספתאב הטומן את הלוף בשביעית כיצד יעשה יניחנו בעציץ של חרס כדי שלא יצמח, ואע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר דכתיב ונתתם בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים, פי׳ לפי שאסור לזרוע בשביעית, זה שיש לו לוף בשביעית כיצד יעשה יניחנו בכלי חרס ויטמיננו בקרקע כדי שלא יצמח, שאם היה טומנו בכלי עץ היה יונק וצומח, והיינו דגרסינן במס׳ מנחות פרק כל הקרבנותג תני חדא המעביר זרעים בעציץ נקוב ובספינה מביא וקורא ותניא אידך מביא ואינו קורא, ומפרקינן עציץ אעציץ לא קשיא כאן בנקוב כאן בשאינו נקוב, ספינה אספינה נמי לא קשיא כאן בשל עץ כאן בשל חרס, כלומר הך דקתני מביא וקורא בעציץ נקוב ובספינה של עץ, והך דקתני מביא ואינו קורא בעציץ שאינו נקוב, ובספינה של חרס שאינה נקובה שסתם ספינה כך היאד, והיינו שאמרו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ולא כדברי רש״י ז״לה.
א. שיטת רבנו כתוס׳ דשל חרס בעי נקיבה ושל עץ לא בעי נקיבה וזה מוכח מלקמן כא ב. ורש״י ס״ל דחרס לא בעי נקיבה ועץ בעי נקוב וזה מוכח לה ממנחות פד ב דלא מחלק בנקובה. ועי׳ רבנו לקמן כא ב ד״ה כתבו שהאריך בזה. ועי׳ רשב״א ור״ן שהעלו כרבינו וכתוס׳, ובתוס׳ מנחות שם ד״ה כאן כתבו סברא דבעץ לא מהני נקיבה עי׳ משל״מ פ״ב מבכורים ה״ט וחזו״א עוקצין סי׳ ד א.
ב. שביעית פ״ד ה״א. ועי׳ רבינו לקמן שמישב לדעת רש״י.
ג. פד א.
ד. ומיושב בזה הכרח רש״י דסתם עציץ של עץ ובעי נקיבה וסתם ספינה של חרס ולא בעי נקיבה, שאין דרכה של ספינה לינקב.
ה. רש״י בסוגיין נתבאר למעלה, ועי׳ תוס׳ חולין פח א ד״ה רבנן, ועי׳ רשב״א שם ד״ה גרסא. שעה״מ הל׳ יו״ט פ״ה ה״ד, יד מלאכי כלל שא שב וכלל שיא שיב.
אמר רבי זירא עציץ נקוב המונח ע״ג יתדות באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן. פירש רש״י ז״ל דהא דבעינן עציץ נקוב, ולגבי ספינה משמע אף על פי שאינה נקובה היינו טעמא דספינה מיירי בספינה של חרס וכיון שכן אם היתה מונחת ע״ג קרקע אינה צריכה לינקב כדאמרינן במנחות (מנחות פד:), אבל עציץ שהוא של עץ צריך נקוב, וההיא דמנחות איתא בפרק קרבנות הצבור והכי אמרינן התם תני חדא שבגג ושבחורבה שבספינה ושבעציץ מביא וקורא, ותניא אידך מביא ואינו קורא, ומשני עציץ אעציץ לא קשיא כאן בנקוב כאן בשאינו נקוב, ספינה אספינה לא קשיא כאן בספינה של עץ כאן בספינה של חרס. ומשמע דסבירא ליה לרש״י מדלא משני נמי בספינה כאן בנקובה כאן בשאינה נקובה מכלל דשל חרס אף על פי שאינה נקובה הרי היא כנקובה וכמחוברת לקרקע. ובתוספות הקשו עליו מדאמרינן לקמן (גיטין כא:) כתבו על חרס של עציץ נקוב כשר, שמע מינה מדנקט עציץ נקוב דאף על פי שהוא של חרס בעי נקיבה והיינו רבותיה לומר דאף על גב דהוי נקוב לאו כמחובר דמי לגבי גיטין, דאי לא בעינן נקוב מאי רבותיה דנקט נקוב. ועוד דסתם כל עציץ משמע של חרס, ואפילו הכי אמרינן הכא עציץ נקוב באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן, והביא רבינו שמואל ראיה מדתניא בתוספתא דשביעית (פ״ד) הטומן את הלוף בשביעית רבי מאיר אומר דרך ארץ טומנו בעציץ של חרס כדי שלא יצמח ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר ונתתם בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים (ירמיה לב, יד), אלמא בשל חרס כל שאינו נקוב אינו כמחובר.
ונראין דברי רבינו תם ז״ל שפירש דבעציץ של חרס שהוא קשה בעינן נקוב, אבל בשל עץ דמלחלח אף על פי שאינו נקוב הרי הוא כנקוב דבין כך ובין כך יונק הוא מן הקרקע, כההיא דהטומן את הלוף דמשמע דאין טומנין אותו בשל עץ דיונק הוא וצומח, ומשום הכי משני התם בספינה, כאן בשל עץ, כאן בשל חרס, כלומר בשל עץ ואף על פי שאינה נקובה מביא וקורא בשל חרס בשאינה נקובה אינה יונקת ומביא ואינו קורא הוא. והא דלא משני נמי כולה בשל חרס וכאן בנקובה כאן בשאינה נקובה כדמשני בעציץ, לפי שאין דרכה של ספינה לינקב והוא הנכון.
והשתא נמי אתיא הא דהכא שפיר טפי, דמיירי בספינה של עץ, דסתם ספינות של עץ הן. והיינו נמי דלא אוקמינהו הכא כולהו לרבנן והא בשל עץ כאן בשל חרס, משום דניחא ליה לאוקמינהו כולהו בשל עץ כסתם ספינות דעלמא כיון דאשכח פירוקי בהכין, אבל התם דלא אשכח פירוקא אחרינא ע״כ אוקי לחדא בשל חרס כנ״ל.
בא״ד וא״ש דסתם ספינה הוא של עץ כו׳ עכ״ל נראה דר״ל דא״ש בספינה דהכא סתם שלא פירש התלמוד בו משום דסתמא של עץ הוא מיהו בברייתא התם מוקי התלמודא סתמא דברייתא בשל חרס דהתנא לא צריך לפרש אבל לפרש״י צריכין לומר מה שלא פירש התלמוד הכא דאיירי בשל חרס משום דסתמא של חרס הוא וזה אינו שהרי אנו רואים דרוב ספינות של עץ הוא ודו״ק:
אמר ר׳ זירא: אם היה עציץ נקוב המונח על גבי יתדות וצמח בו דבר, בשאלה מה דינו, האם הצומח בו נחשב כצומח בארץ באנו למחלוקת ר׳ יהודה ורבנן [וחכמים] ביחס לאדמה שבספינה; שהרי לדעת חכמים אדמה זו למרות שאינה נוגעת ממש בארץ, נחשבת בכל זאת כמחוברת לארץ, ולדעת ר׳ יהודה, לא.
Rabbi Zeira says: In the case of a perforated pot that is resting on pegs, if something grew in it, we have arrived at the dispute of Rabbi Yehuda and the Rabbis concerning the soil on the boat. Just as the Rabbis maintain that the soil is considered attached to Eretz Yisrael even if the boat does not actually touch the sea floor, the same applies to a perforated flowerpot on pegs, whereas Rabbi Yehuda holds that in both cases the soil must actually be in contact with the earth for it to be considered part of Eretz Yisrael.
רש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רָבָא דִּילְמָא לָא הִיא עַד כָּאן לָא קָאָמַר ר׳רַבִּי יְהוּדָה הָתָם אֶלָּא בִּסְפִינָה

Rava said, in rejection of this claim: Perhaps that is not so, as Rabbi Yehuda says his opinion only there, with regard to a boat,
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דילמא לא היא עד כאן לא קאמר רבי יהודה – כן הוא האמת דעציץ כמחובר דבפ׳ השולח (לקמן דף לז.) אמרי׳ אין כותבין פרוזבול אלא על עציץ נקוב ומוקי לה דמנחא אסיכי והא דקאמר הכא עד כאן לא קאמרי רבנן אלא בספינה משמע דבעציץ לכ״ע לא הוי כמחובר דיחויא בעלמא הוא והא דאמר בשבת בפרק המוציא יין (שבת פא:) האי פרפיסא דמנחא אארעא ואנחה אסיכי חייב משום תולש היינו מדרבנן כדפי׳ התם בקונטרס.
אמר רבא ודחה: דילמא לא היא [שמא אינו כן], כי עד כאן לא שמענו כי קאמר [אמר] ר׳ יהודה התם [שם] אלא בספינה,
Rava said, in rejection of this claim: Perhaps that is not so, as Rabbi Yehuda says his opinion only there, with regard to a boat,
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין ז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה גיטין ז:, הערוך על סדר הש"ס גיטין ז:, רש"י גיטין ז:, ראב"ן גיטין ז: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות גיטין ז:, רמב"ן גיטין ז: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו רפאל הישריק. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א גיטין ז: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי גיטין ז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה גיטין ז:, מהרש"א חידושי הלכות גיטין ז:, מהרש"א חידושי אגדות גיטין ז:, פני יהושע גיטין ז:, פירוש הרב שטיינזלץ גיטין ז:, אסופת מאמרים גיטין ז:

Gittin 7b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Gittin 7b, Collected from HeArukh Gittin 7b, Rashi Gittin 7b, Raavan Gittin 7b, Tosafot Gittin 7b, Ramban Gittin 7b, Rashba Gittin 7b, Meiri Gittin 7b, Maharshal Chokhmat Shelomo Gittin 7b, Maharsha Chidushei Halakhot Gittin 7b, Maharsha Chidushei Aggadot Gittin 7b, Penei Yehoshua Gittin 7b, Steinsaltz Commentary Gittin 7b, Collected Articles Gittin 7b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144