גמרא
פירוש
{נחום א׳:י״ב} ועניתיך אָמַר מָר זוּטְרָא אכולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
״ועיניתך״ — אמר מר זוטרא: לומר שאפילו עני המתפרנס מן הצדקה אף הוא יעשה צדקה הרמוזה קודם לכן בפסוק. ״לא אענך עוד״ — תני [שנה] רב יוסף: לומר שאם הוא מחלק צדקה לאחרים שוב אין מראין לו סימני עניות. א שנינו במשנה שר׳ יהודה אומר: מרקם למזרח וכו׳, מעכו לצפון ועכו כצפון. ומדייקים: למימרא [יש לומר, ללמוד] ולהניח מכאן שעכו לצפונה של ארץ ישראל קיימא [היא עומדת]. ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממקום אחר, על פיו מתברר שאין עכו בקצה הצפוני של הארץ, ששנינו: היה מהלך מעכו לכזיב, מימינו למזרח הדרך — האדמה טמאה משום ארץ העמים, ופטורה מן המעשר ומן השביעית, משום שחזקתה היא חוצה לארץ, עד שיודע לך מקום שבו היא חייבת, ואילו משמאלו למערב הדרך — הריהי טהורה משום דין ארץ העמים, וחייבת במעשר ובשביעית, עד שיודע לך מקום שבו היא פטורה. עד היכן? — עד כזיב. ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי אומר משום (בשם) אביו: עד המקום הנקרא לבלבו. ומכל מקום רואים מכאן שעכו אינה הקצה הצפוני של הארץ. אמר אביי: רצועה נפקא [יוצאת] מעכו צפונה, ובה נמשך חלק של ארץ ישראל. ושואלים: ויהיב [וכי נותן] התנא סימנא הכי [סימן באופן כזה] לפי הדרך על גבולות הארץ? ומשיבים: אין [כן], וכן קרא נמי יהיב סימנא [הכתוב גם כן נותן סימן] בדרך זו, דכתיב [שנאמר]: ״ויאמרו הנה חג ה׳ בשילו מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל, מזרחה השמש למסלה העלה מבית אל שכמה, ומנגב ללבונה״ (שופטים כא, יט), ואמר רב פפא: יש להבין את הכתוב ״מזרחה השמש״ שכוונתו למזרחה של מסלה, משמע שקובעים סימן לפי הדרך. ב ומביאים סתירה בין שתי ברייתות, תנא חדא [שנה בברייתא אחת]: המביא גט שנכתב בספינה בהיותה בארץ ישראל — הרי הוא כמביא בארץ ישראל ואינו צריך לומר ״בפני נכתב ובפני נחתם״, ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת] שהמביא גט שנכתב בספינה בהיותה בארץ ישראל — הרי הוא כמביא בחוצה לארץ! אמר ר׳ ירמיה, לא קשיא [אין זה קשה], ואפשר לומר כי הא [זו] כשיטת ר׳ יהודה היא, הא רבנן [זו כשיטת חכמים] היא. דתנן [שכן שנינו במשנה]: עפר חוצה לארץ הבא בספינה לארץ וצמח בו דבר — חייב במעשר ובשביעית, משום שכאשר הוא מגיע לארץ — דינו כארץ ישראל, והרי הוא כצומח בארץ ישראל. אמר ר׳ יהודה: אימתי אמרו דבר זה? בזמן שהספינה גוששת, שהיא שקועה עמוק במים ונוגעת באדמה, אבל כשאין הספינה גוששת — פטור. ואם כן, החכם הסבור שהספינה היא כארץ ישראל סבור כדברי חכמים שספינה שבארץ ישראל דינה כארץ ישראל, והסבור שאין הספינה נדונה כארץ ישראל סבור כר׳ יהודה. אביי אמר: אפשר לומר כי הא והא [זו וזו] כדעת ר׳ יהודה היא, ולא קשיא [ואין זה קשה]: כאן בברייתא בה נפסק שדינה כחוצה לארץ — מדובר בזמן שאין הספינה גוששת, כאן בברייתא בה שנינו שדינה כארץ ישראל — הרי זה בזמן שהספינה גוששת. אמר ר׳ זירא: אם היה עציץ נקוב המונח על גבי יתדות וצמח בו דבר, בשאלה מה דינו, האם הצומח בו נחשב כצומח בארץ באנו למחלוקת ר׳ יהודה ורבנן [וחכמים] ביחס לאדמה שבספינה; שהרי לדעת חכמים אדמה זו למרות שאינה נוגעת ממש בארץ, נחשבת בכל זאת כמחוברת לארץ, ולדעת ר׳ יהודה, לא. אמר רבא ודחה: דילמא לא היא [שמא אינו כן], כי עד כאן לא שמענו כי קאמר [אמר] ר׳ יהודה התם [שם] אלא בספינה,מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush