אמר אביי רצועה נפקא – פי׳ רש״י ז״לא מארץ ישראל ועכו למזרחה של רצועה. ואקשינן ומי חשיבא חדא רצועה לאתנוחי עלה סימנא, ולא מחוור דדלמא רצועה גדולה היתה, ותו קשה לי, ומאי הוה ליה לתנא למיתנא והלא על כרחו צריך הוא להודיע כמה רחבה של רצועה לחייבה במעשר ובשביעית ולכל קדושת הארץ, ואפילו לא היתה אלא קטנה ביותר. ותו דלא מייתי ראיה כי האי גוונא דקרא לאו לרצועה מתנח סימנא אלא ברצועה דמתנח סימנא לעירב. ועוד דהא שהוא יודעג שעכו על שפת הים הוא, וכך אמרו בפסיקתאד קול צעקה משער הדגים זו עכו שנתונה בפיהם של דגים.
אבל כך אני אומר מתוך הדוחק, דמעיקראה קא סלקא דעתן דעכו לצפון דארץ ישראל היתה וארץ ישראל מרובעת מאותו הצדו, ומעכו ואילך ועכו בכלל חוצה לארץ והיינו דתנן ועכו כצפון, אלמא לאו מארץ ישראל היא. והשתא אמרינן דרצועה נפקא מארץ ישראל לצפון לצד מערב ובה חצי עכו, ונמשכת אותה רצועה עד כזיב, וחצי עכו חוץ מאותה רצועה לצפון ארץ ישראלז, ובה שנו במשנתנו מעכו ולצפון ועכו כצפון, והדרך שמעכו לכזיב ממוצעת בחצי עכו ומכוונת מעכו לכזיב, והמהלך בה ימינו למזרח הדרך טמאהח ושמאלו למערב הדרך טהורה שהיא אותה רצועה שיוצאה מארץ ישראל. ואקשי׳ אי אמרת בשלמא עכו לאו לצפונה דארץ ישראל קיימא כלל כי יהיב תנא סימנא מן הדרך שהולכת מעכו לכזיב ולא מפני שביל הדרך עצמה בלבד, אלא מפני שהדרך מכוונת למזרח עיר עכו ורואין כאלו חוט מתוח ממזרח עכו עד כזיב והיא מארץ ישראל, אלא אי אמרינן עכו לצפונה דארץ ישראל קיימא ומחציה שבמזרח ולצפון עד סוף העולם הוא מחוצה לארץ כדתנן מעכו ולצפון ועכו כצפון, א״כ אין הסימן של ההולך מעכו לכזיב, אלא משביל הדרך עצמו, ויהיב תנא סימנא הכי כלומר והלא הדרך פעמים מתעקם ופעמים משתנה לגמרי בשנים מועטות, ופריק אין קרא נמי יהיב סימנא הכי ולדידיה יהיב סימנא, וזו היא צורתה כדי שתתברר למראית העין:
ט
והחכם הגדול ר׳ משה בר חסדאי מפלוניאי שיחיה ויאריך ימים כתב שנראה שגרסת שמועה זו התלמידים שבשוה, מפני שהוקשה עליו כי בפ״ו דמסכת שביעיתכ מייתי לה בתלמוד ירושלמי וגריס לה בהפך, וכן בתוספתא בסוף מסכת אהלותל תניא העיד רבי יהודה הנחתום על סטר מזרחי שהוא טהור, המהלך מעכו לכזיב מימינו למזרח הדרך טהורה משום ארץ העמים וחייבת במעשר ובשביעית, שמאלו למערב הדרך טמאה ופטורה. ועוד אמר, נראה דהכי מוכח במסכת חלהמ דתנן רבן שמעון בן גמליאל אומר שלשה ארצות לחלה, מארץ ישראל עד כזיב חלה אחת, פי׳ לפי שהכל מארץ ישראל ויכולין לשמרה בטהרה, מכזיב ועד הנהר ועד אמנםנ שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן, של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור, מנהר ולפנים ומאמנם ולפנים שתי חלות א׳ לאור וא׳ לכהן, של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור, פי׳ הנהר הוא הנהר הגדול נהר פרת שהוא במזרחה של ארץ ישראל, ומפורש בירושלמי דהכי קתני מכזיב ועד הנהר ומן כזיב ועד אמנם, ועל כרחנו כך הוא שאם שניהם ברוח אחד ליתני איזה מהם שהוא יותר רחוקס, ומפורש נמי התם בירושלמי של אור יש לה שיעור לפי שהוא ארץ ישראל וחלה מן התורה, אלא שהיא רחוקה מעיקר ארץ ישראל ואינן יודעין לשמרה בטהרה, ושל כהן אין לה שיעור מפני שהיא מדבריהם, ומאמנם ולפנים ומן הנהר ולפנים שתיהן מדבריהם מוטב לרבות בנאכלות ולא לרבות בנשרפות, כך מפורש שם בתלמוד ארץ ישראל. ואם תאמר מאי קאמר מאמנם ולפנים והלא לפנים ארץ ישראל הוה, והוה ליה למיתני ולחוץ, דהא רישא בלפנים קיימא, היינו רצועה נפקא במקום עכו וכזיב ועולה למעלה לצד מזרח עד הנהר, והיינו מן הנהר שהוא במזרח ולפנים עדע מזרחה כזיב שהיא של ארץ ישראל. וכן מאמנם ולפנים, שאמנם הוא לרוחב כל הצפון ונכנס לתוך הים הוא חוצה לארץ עד כזיב, מ״מ קשיא דשמעי׳ השתא דמכזיב לצד מזרח עד הנהר קדוש טפי מצד מערב. ופי׳ שמועה זו כך היא, שהמקשה היה סבור שהדרך הולך בעקלתון יוצא ונכנס, ולעולם עכו לצד מזרח, וה״ק היה מהלך מעכו לכזיב וימינו למזרח הדרך והולך [מדרוםפ] לצפון, פעמים שנכנס הדרך לתוך ארץ ישראל שאפילו למזרח הדרך הוא ארץ ישראל, ופעמים שהדרך עולה לתוך ארץ העמים שהוא לצד מזרח שאפי׳ לצד שמאל הדרך שהוא לצד ארץ ישראל טמאה, אלמא עכו במזרח. ושני אביי רצועה נפקא מרבועה דארץ ישראל לצד צפון ששם עכו וכזיב, והמהלך בדרך ימינו לצד מזרח מארץ ישראל, ושמאלו לצד מערב מחוצה לארץ, והיינו סטר מזרחי שהוא טהור. וזו היא צורתה:
ואין פירוש שמועה זו עולה כהוגן לפי דעת זו, שהרי שנינו מעכו ולצפון כעכו אלמא מעכו ואילך חוצה לארץ ישראל, שאין לך בכל ארץ ישראל מקום שיהיה כמדינת הים לגיטין.
ואפשר לי לומר שמה ששנינו במסכת חלהצ מכזיב ועד הנהר שתי חלות, הוא כנגד אותה רצועה שיוצאה מארץ ישראל צפונית מערבית כמו שפירשנו אנו למעלה, ואותה רצועה נמשכת מכזיב ולהלן עד טורי אמנום, והיא רחבה הרבה לצד מערבה נכנסת להים, ובה כזיב נוטה לצד מערבה, או על צד מערב יושבה לגמרי על שפת היםק, ונהר פרת כנגד ארץ ישראל הוא מזרחי לארץ ישראל הולך מדרום לצפון עד כנגד כזיב, וכשהוא מגיע לכנגד כזיב הוא מתעקם ויורד ממזרח למערב עד אותה רצועה של ארץ ישראל שבה כזיב, ומשם הוא חוזר לילך מדרום לצפון ויורד לו לבבלר, וההולך מעכו לכזיב כל זמן שימינו למזרח הדרך טמאה משוםש העמים, ושמאלו הוא לאותה רצועה שיוצאה מארץ ישראל, אבל כשהוא כנגד כזיב מתעקם והולך ממזרח למערב באותה רצועה שמארץ ישראל עד שהוא בא לכזיב שהוא נוטה למערבה של רצועה כמו שפירשתי. והיינו דכתי׳ במקצת נוסחי וימינו למזרח ושמאלו למערב.
וזו היא צורת הכל ופרטן של דברים:
[ובבראשית רבהת הקוראא למי הים וישפכם, הקוראב למי הים שתי פעמים וכו׳ ועד היכן עלה בראשונה ועד היכן עלה בשניה, ר׳ יודן ור׳ אבהו ור׳ חנינא בראשונה עלה עד עכו ובשניה עד יפו, הה״דג עד פה תבא ולא תוסיף עד יפו וכו׳. ולפי שסוף הים כולו כנגד מקצת ארץ ישראל יש שם נסין שהן מגבול ישראל].
ומה שנמצא בתוספתאד העיד ר׳ יהודה הנחתום על סטר מזרחי שהוא טהור, שמא צריך לומר סטר מערבי, וכולה ברייתא משובשת ומאן לימא לן דמתרצתא היא. ויש לומר שאותה רצועה היוצאת מארץ ישראל היא מתרחבת מכזיב ועד טורי אמנום יותר מעכו לכזיב, עד שאפילו סטר מזרחי של דרך עד הנהר הוא טהור. ומיהו סופא משובשתא היא מ״מ, ולא סמכינן אלא אגירסא דגמ׳ דילן ושמעתין נמי מוכחא.
א. ד״ה רצועה עיי״ש.
ב. כן הקשו תוד״ה ויהיב ובריטב״א.
ג. בנדפס: שהוא ידוע.
ד. פסיקתא רבתי פ״ח ג.
ה. בריטב״א הביא כל דברי רבנו, וצריך לתקן שם (פרש״י) [פי׳ הרמב״ן].
ו. כלומר שהגבול נגמר בקו ישר ואין רצועה יוצאת ממנה.
ז. היינו שחצי עכו שיוצא מארץ ישראל לצד צפון הוא חו״ל.
ח. בנדפס נוסף: זה מצאתי בספר שהעתקתי נ״א. ובכ״י שלפנינו ליתא.
ט. לעיל ב א בד״ה ר״ג אומר.
י. הוא רבי משה תקו בעל ״כתב תמים״, בריטב״א נוסף הצרפתי [ושם בריטב״א הביאו בפי׳ רבנו].
כ. ירוש׳ שביעית פ״ו ה״א.
ל. תוספתא אהלות פי״ח ה״א. ובפי׳ הר״ש אהלות פי״ח מ״ט כתב נמי דבגיטין איתא איפכא. וכן בכפתור ופרח פי״א, ועי׳ מרכבת המשנה הל׳ תרומות פ״א ה״ה. ועי׳ גליון הגר״א בגמ׳ שהפך משום התוס׳ והירושלמי גירסת הגמ׳.
מ. ירוש׳ חלה פ״ד ה״ד.
נ. לפנינו: אמנה וכן בכמה כ״י. ובירושלמי: אמנם.
ס. אלא ודאי דבב׳ רוחות עומדים והנהר הוא לצד מזרח ואמנם הוא לצפונה של א״י.
ע. בנדפס: עד כזיב שהוא מזרחה של ארץ ישראל.
פ. בכת״י ממזרח לצפון, ואינו מובן.
צ. פ״ד מ״ח.
ק. כלומר שאין הביאור שכזיב בסוף הרצועה לצד צפון מזרח כנגד עכו, כמו שפירש לפני זה, אלא היא באמצע הרצועה לצד מערב עד נגד שפת הים.
ר. ובריטב״א הביא דברי רבנו: והנהר הגדול שהוא למזרח א״י אינו הולך לעולם לצד מזרח בלא עיקום, אלא הנהר הולך לצד מזרח מדרום א״י לצפון, ועוד נמשך לחוץ כנגד הרצועה בלא עיקום עד שהוא כנגד כזיב, וכשהוא כנגד כזיב מתעקם והולך ממזרח למערב עד שפת הרצועה, ואח״כ הולך ומתעקם לאורך הרצועה בשפתה והולך מדרום לצפון עד טורי אמנום שהם לצפון ומשם יורד לבבל.
ש. בנדפס: ארץ העמים.
ת. בר״ר סוף פכ״ג. כל הקטע שמתחיל ובב״ר לא נמצא בנדפס ובכתי״נג והושלם עפ״י כתי״ו.
א. עמוס ה ח.
ב. עמוס ט ו.
ג. איוב לח יא.
ד. תוספתא אהלות שם.