בהדיא כתיב בהו – בצו את אהרן.
(1) 
בְּהֶדְיָא כְּתִיב.
בְּהֶדְיָא כְּתִיב.this halakha is explicitly written of them. With regard to the sin offering, it is stated: “Every male among the priests may eat it” (Leviticus 6:22), and with regard to the guilt offering, it is stated: “Every male among the priests may eat of it” (Leviticus 7:6).
בהדיא כתיב בהו – וזה יהיה לך מקדשי הקדשים מן האש לכל חטאתם ולכל אשמם וסמיך ליה בקדש הקדשים וגו׳ (במדבר יח).
וחטאת גופיה מנ״ל אמר קרא והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו משלו, וא״ת הא תינח פר של אהרן שאר חטאות מנין וא״ת דהקשו לשאר קרבנות כמו שאר קרבנות דמקשי׳ ליה השתא בזאת התורה דדריש לכולי האי קרא להיקש ללמוד דינין אלו כאלו משום דז״א נר׳ דהא לא כתיב פר אהרן בההוא ענינא משום שנכתב באחרי מות והאי קרא דזאת התורה היא בצו ומשמע דזאת התורה קאי לקרבנות שפי׳ קודם בפרשה ואין שם פר של אהרן א״כ גם שאר חטאות וכ״ש שאר קרבנות לא היה לנו ללמוד מפרו של אהרן דלא כתיב בההוא ענינא:
וי״ל דכל חטאות ידעינן מפר משום דאקרי חטאת דיש להם לתת לזה דין זה א״כ הוי כאלו מאי דכתיב בפר כמו בשאר חטאות והדר גמרינן שאר קרבנות מחטאת סתם, אי נמי משום דכתיב זאת התורה ודרשי׳ תורה אחת לכל החטאות, ואע״ג דמהיקש זה באנו ללמוד גם שאר קרבנות מחטאת שהרי זהו הפ׳ דזאת תורה שאנו דורשים עתה וא״כ יקשה מנין הוא פשוט לו בחטאת יותר משאר קרבנות מאחר דמהיקש דפר של אהרן באנו ללמוד לכולם, משום דז״א קושיא חדא דפשוט הוא לדרוש היקש דגבי חטאות עצמן לכולן לומר תורה אחת לכל החטאות משאר קרבנות לחטאת, ועוד כדפי׳ דאי לאו דילפי׳ חטאת סתם מפר אהרן תחלה לא הוה מצי יליף שאר קרבנות מפר משום דלא אכתוב בההוא ענינא כדפי׳ לעיל ולכך אצטריך למילף חטאת סתם מפר אהרן תחלה בהיקש דזאת התורה ואח״כ גמרי שאר קרבנות מחטאת סתם משום דאתקשו לחטאת סתם בקרא דזאת התורה. ומ״מ לא חשי׳ היקש מן ההיקש כיון דכולי היקשי מהך קרא נפקי כנ״ל:
וי״ל דכל חטאות ידעינן מפר משום דאקרי חטאת דיש להם לתת לזה דין זה א״כ הוי כאלו מאי דכתיב בפר כמו בשאר חטאות והדר גמרינן שאר קרבנות מחטאת סתם, אי נמי משום דכתיב זאת התורה ודרשי׳ תורה אחת לכל החטאות, ואע״ג דמהיקש זה באנו ללמוד גם שאר קרבנות מחטאת שהרי זהו הפ׳ דזאת תורה שאנו דורשים עתה וא״כ יקשה מנין הוא פשוט לו בחטאת יותר משאר קרבנות מאחר דמהיקש דפר של אהרן באנו ללמוד לכולם, משום דז״א קושיא חדא דפשוט הוא לדרוש היקש דגבי חטאות עצמן לכולן לומר תורה אחת לכל החטאות משאר קרבנות לחטאת, ועוד כדפי׳ דאי לאו דילפי׳ חטאת סתם מפר אהרן תחלה לא הוה מצי יליף שאר קרבנות מפר משום דלא אכתוב בההוא ענינא כדפי׳ לעיל ולכך אצטריך למילף חטאת סתם מפר אהרן תחלה בהיקש דזאת התורה ואח״כ גמרי שאר קרבנות מחטאת סתם משום דאתקשו לחטאת סתם בקרא דזאת התורה. ומ״מ לא חשי׳ היקש מן ההיקש כיון דכולי היקשי מהך קרא נפקי כנ״ל:
ויש לשאול: הרי אין צורך בכתוב מיוחד לשם כך, שהרי בהדיא כתיב [במפורש נאמר] בתורה בקרבנות החטאת והאשם שבשרם נאכל על ידי כהנים זכרים!
this halakha is explicitly written of them. With regard to the sin offering, it is stated: “Every male among the priests may eat it” (Leviticus 6:22), and with regard to the guilt offering, it is stated: “Every male among the priests may eat of it” (Leviticus 7:6).
הכל
(2) אִי זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִיבּוּר מֵרִבּוּיָא דִּקְרָאֵי אָתֵי {במדבר י״ח:י׳} בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים תֹּאכְלֶנּוּ כׇּל זָכָר (בַּכֹּהֲנִים) יֹאכַל אוֹתוֹ לִימֵּד עַל זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִיבּוּר שֶׁאֵין נֶאֱכָלִים אֶלָּא לְזִכְרֵי כְהוּנָּה.
If one suggests that the halakha must be derived with regard to communal peace offerings, i.e., the two lambs that were sacrificed as communal offerings on Shavuot together with the offering of the two loaves (see Leviticus 23:19), this halakha is derived from the amplification of the verse stated with regard to meal offerings, sin offerings, and guilt offerings. The verse states: “In a most sacred place shall you eat of it; every male may eat it” (Numbers 18:10), and it is taught in a baraita: The verse teaches with regard to communal peace offerings that they are eaten only by males of priestly families.
If one suggests that the halakha must be derived with regard to communal peace offerings, i.e., the two lambs that were sacrificed as communal offerings on Shavuot together with the offering of the two loaves (see Leviticus 23:19), this halakha is derived from the amplification of the verse stated with regard to meal offerings, sin offerings, and guilt offerings. The verse states: “In a most sacred place shall you eat of it; every male may eat it” (Numbers 18:10), and it is taught in a baraita: The verse teaches with regard to communal peace offerings that they are eaten only by males of priestly families.
אי שלמי צבור – כבשי עצרת.
בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר בכהנים יאכל אותו – לעיל מיניה כתיב וזה יהיה לכם מקדש הקדשים מן האש וגו׳ וכתיב בתרי׳ בקדש הקדשים תאכלנו דלא צריך דהא בכל הנך דכתיב בקרא דלעיל מיניה בכוליה כתיב זכרים בצו את אהרן ריבויא הוא ללמד על כבשי העצרת דהם נמי נקראו קדשים דכתיב קדש יהי׳ לה׳ לכהן.
בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר בכהנים יאכל אותו קודש יהיה לימד על זבחי שלמי צבור כו׳ – האי קרא בפרשת קרח כתיב ואע״ג דזבחי שלמי צבור לא כתיבי התם כיון דכתיב בהאי קרא קדש יהיה לך וגבי כבשי עצרת כתיב בפרשת אמור אל הכהנים קדש יהיו לה׳ לכהן מסתברא דבדידה מיירי ועוד יש לפרש משום דאיקרו קדש קדשים כדילפינן בפרק איזהו מקומן (זבחים נה.) ובפ״ב דערכין (דף יא:) מדכתיב על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם מה עולה קדשי קדשים אף זבחי שלמי צבור קדשי קדשים.
ואי [אם] בא הכתוב ״זאת התורה... למנחה״ (ויקרא ז, לז), ללמד שזבחי שלמי ציבור נאכלים לכהנים זכרים — אף לכך לא נצרך הכתוב, שכן מרבויא דקראי אתי [מריבוי המקראות הם באים, נלמדים], שכן נאמר ״זה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש כל קרבנם לכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם אשר ישיבו לי קודש קדשים לך הוא ולבניך. בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר בכהנים יאכל אותו קדש יהיה לך״ (במדבר יח, ט— י) — לימד מקרא זה על זבחי שלמי ציבור שאין נאכלים אלא לזכרי כהונה!
If one suggests that the halakha must be derived with regard to communal peace offerings, i.e., the two lambs that were sacrificed as communal offerings on Shavuot together with the offering of the two loaves (see Leviticus 23:19), this halakha is derived from the amplification of the verse stated with regard to meal offerings, sin offerings, and guilt offerings. The verse states: “In a most sacred place shall you eat of it; every male may eat it” (Numbers 18:10), and it is taught in a baraita: The verse teaches with regard to communal peace offerings that they are eaten only by males of priestly families.
הכל
(3) תַּנָּאֵי הִיא אִיכָּא דְּמַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא וְאִיכָּא דְּמַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא.
The Gemara explains: It is a dispute between tanna’im. There is one tanna who cites it, the halakha that only males of priestly families may eat of the communal peace offering, from here, i.e., the precedent mentioned explicitly with regard to the meal offering; and there is one tanna who cites it from there, i.e., the amplification of the verse stated with regard to meal offerings, sin offerings, and guilt offerings.
The Gemara explains: It is a dispute between tanna’im. There is one tanna who cites it, the halakha that only males of priestly families may eat of the communal peace offering, from here, i.e., the precedent mentioned explicitly with regard to the meal offering; and there is one tanna who cites it from there, i.e., the amplification of the verse stated with regard to meal offerings, sin offerings, and guilt offerings.
איכא דנפקא ליה מהכא כו׳ – עוד יש תנא שלישי בפרק איזהו מקומן (זבחים נה.) [דאמר] אלא היקשא למאי אתא מה חטאת לזכרי כהונה אף שלמי צבור לזכרי כהונה והא דלא מייתי ליה הכא משום דסוגיא דשמעתא היא ולא משכחת ליה ברייתא בהדיא.
ומשיבים: הכתוב ״זאת התורה... למנחה״ בא ללמדנו שזבחי שלמי ציבור נאכלים על ידי זכרי כהונה, ומה ששאלו שאין צורך בכתוב זה — מחלוקת תנאי [תנאים] היא מהיכן נלמדת הלכה זו, איכא דמייתי לה [יש שמביאים, למדים, אותה] מהכא [מכאן, מהכתוב ״זאת התורה... למנחה״], ואיכא דמייתי לה [ויש שמביאים, למדים, אותה] מהכא [מכאן, מהכתוב ״בקודש הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אותו״].
The Gemara explains: It is a dispute between tanna’im. There is one tanna who cites it, the halakha that only males of priestly families may eat of the communal peace offering, from here, i.e., the precedent mentioned explicitly with regard to the meal offering; and there is one tanna who cites it from there, i.e., the amplification of the verse stated with regard to meal offerings, sin offerings, and guilt offerings.
הכל
(4) חַטָּאת מָה חַטָּאת אמקדשה בְּבִלּוּעַ אַף כֹּל מקדשה בְּבִלּוּעַ.
The Gemara continues expounding the verse: “This is the law of the burnt offering, of the meal offering, and of the sin offering, and of the guilt offering, and of the inauguration offering, and of the sacrifice of peace offerings.” “Sin offering” teaches: Just as with regard to a sin offering, whatever it touches is sanctified through the substance that becomes absorbed, so too for all offerings mentioned in this verse, whatever they touch is sanctified through the absorbed portions.
The Gemara continues expounding the verse: “This is the law of the burnt offering, of the meal offering, and of the sin offering, and of the guilt offering, and of the inauguration offering, and of the sacrifice of peace offerings.” “Sin offering” teaches: Just as with regard to a sin offering, whatever it touches is sanctified through the substance that becomes absorbed, so too for all offerings mentioned in this verse, whatever they touch is sanctified through the absorbed portions.
מה חטאת מקדשת בבלוע – דכתיב כל אשר יגע בבשרה יקדש יכול אפילו נגע ת״ל בבשרה עד שיבלע בבשרה כמו אם היו ב׳ חתיכות א׳ של בשר שלמים וא׳ של בשר חטאת ונפל מזו לזו ובלע זו מזו יאכל כחמור שבה כחטאת ליום ולילה עד חצות:
מה חטאת מקדש בבלוע – דאם בלע בשר שלמים מבשר חטאת יש להם דין חטאת ליאכל ליום ולילה כדאמרי׳ בפסחים כל אשר יגע בבשרה יקדש להיות כמוה שאם פסולה תפסלם ואם כשרה יאכל כחמור שבה.
אף כל מקדש בבלוע – שאם בלע קרבן קל מן החמור קדוש כמוה או קרבן כשר מן הפסול פסולה כמוהו.
חטאת מה חטאת מקדשה בבלוע – דכתיב כל אשר יגע בבשרה (ויקרא ו) ואמרי׳ (זבחים דף צז:) עד שיבלע בבשרה כגון שהיו שתי חתיכות אחת שלמים ואחת של בשר חטאת ונפל מן החטאת על השלמים ונבלע בה יאכל כחומר שבה ליום ולילה כחטאת.
מה חטאת מקדשה בבלוע – הא דאמרי׳ בפרק גיד הנשה (חולין צח:) לא נצרכה [אלא] לטעם כעיקר דבקדשים אסור והכא שרי [ופריך] וליגמר מיניה גלי רחמנא גבי חטאת וכל אשר יגע בבשרה יקדש כו׳ ומשמע דשאר קדשים פשיטא ליה דילפינן מחטאת היינו מהיקשא דהכא.
וממשיכים עוד בדרשת הכתוב: נאמר בפסוק ״זאת התורה... ולחטאת״ — להקיש כל הקרבנות לדין החטאת וללמד: מה חטאת, מקדשה [מקדשת, מחילה את קדושתה] על קרבן אחר בבלוע (בבליעה), שאם בלע בשר קרבן שלמים שזמן אכילתו שני ימים ולילה מבשר החטאת שזמן אכילתו יום ולילה בלבד — אף בשר קרבן השלמים נאכל ליום ולילה בלבד, כבשר החטאת. וכך הוא הדין אף בכל הקרבנות, שהריהם מקדשה [מקדשת] בבלוע.
The Gemara continues expounding the verse: “This is the law of the burnt offering, of the meal offering, and of the sin offering, and of the guilt offering, and of the inauguration offering, and of the sacrifice of peace offerings.” “Sin offering” teaches: Just as with regard to a sin offering, whatever it touches is sanctified through the substance that becomes absorbed, so too for all offerings mentioned in this verse, whatever they touch is sanctified through the absorbed portions.
הכל
(5) אָשָׁם מָה אָשָׁם אֵין שָׁפִיר וְשִׁלְיָא קָדוֹשׁ בּוֹ אַף כֹּל אֵין שָׁפִיר וְשִׁלְיָא קָדוֹשׁ בּוֹ קָסָבַר וַלְדוֹת בקָדָשִׁים בַּהֲוָיָיתָן הֵן קְדוֹשִׁים וְדָנִין אֶפְשָׁר מִשֶּׁאִי אֶפְשָׁר.
“Guilt offering” teaches: Just as with regard to a guilt offering, a fetal sac and a placenta are not sacred within it, because a guilt offering is always male and as such never holds a fetal sac or a placenta, so too for any of the offerings mentioned in the verse, a fetal sac and a placenta are not sacred if found within it. The Gemara notes: Evidently, this tanna holds that with regard to offspring of sacrificial animals, they are sanctified only as they are from the moment of their births, but not in utero. And he also holds that one derives the possible from the impossible, so that the halakha of a fetal sac and a placenta in the case of female animals may be derived from the halakha of a male animal.
“Guilt offering” teaches: Just as with regard to a guilt offering, a fetal sac and a placenta are not sacred within it, because a guilt offering is always male and as such never holds a fetal sac or a placenta, so too for any of the offerings mentioned in the verse, a fetal sac and a placenta are not sacred if found within it. The Gemara notes: Evidently, this tanna holds that with regard to offspring of sacrificial animals, they are sanctified only as they are from the moment of their births, but not in utero. And he also holds that one derives the possible from the impossible, so that the halakha of a fetal sac and a placenta in the case of female animals may be derived from the halakha of a male animal.
מה אשם אין שפיר ושליא קדוש בו דזכר הוא אף כל קדשים אין שפיר ושליא קדוש בם דקסבר וולדות קדשים בהווייתן הן קדושין כשיולדו ולא במעי אמן:
ודנין אפשר – נקבה שיש לה שליא מזכר שאין לו שליא:
מה אשם אין שפיר ושליא קדוש בו – דלעולם לא ימצא באשם שפיר ושליא דכל אשמות זכרים הם.
אף כל – קרבנות שמצאו בתוכן שפיר ושליא אינן קדושים דקסבר ולדות קדשים בהוייתן כשנולדים הם קדושים ולא במעי אמן.
ודנין אפשר – שאר קרבנות הבאים נקבה ואפשר להיות לה בתוכן שפיר ושליא.
משאי אפשר – מאשם דזכר הוא ולהכי נקט לשון בהוייתן משום הא דולדות קדשים קדושים נפקא לן בפרק קמא דבכורות מיהיו לך דכתיב רק קדשיך אלו התמורות אשר יהיו לך אלו הולדות.
מה אשם אין שפיר ושליא הולד קדוש בהן – כשהן במעיהן.
דקסבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושים – כשיולדו ולא במעי אמן.
ודנין אפשר – נקבה דיש בה שליא מאשם זכר דאין לו שליא.
אף כל שאין שפיר ושליא קדוש כו׳ – פירש בקונט׳ בזבחים ואין חלב ושתי הכליות של שליל שבמעיהן קריבין ומעולה לא הוה ליה למילף דכליל הוא אף כל אין שפיר ושליא קדוש בו לא מצי למימר דלא לעולות מדמית להו שהרי אף שאר הבשר אינו קרב וולדות בהמות קדשים בהוייתן הם קדושים כשנולדו הם קדושים ולא במעי אמן דגמרי מאשם וכן משמע בפרק כיצד מערימין (תמורה כה:) דלמאן דאית ליה בהוייתן הן קדושים הן עצמן חולין במעי אמן והא דתניא בריש בהמה המקשה (חולין עה.) מה חלב ושתי כליות האמורין באשם מוצא מכלל שליל אף כל מוצא מכלל שליל דמשמע דקדוש כשאר בשר בר מהקרבה ההוא תנא סבר במעי אמן הן קדושים ולכך איצטריך קרא למעט חלב ושתי כליות.
ועוד בדרשת הכתוב: מה שנאמר בפסוק ״זאת התורה... ולאשם״ בא להקיש את כל הקרבנות לאשם, וללמד: מה קרבן אשם, אין שפיר (עובר) ושליא (כעין כיס שבתוכו נוצר הולד) קדוש בו, שכן קרבן האשם הריהו ממין זכר ולא יתכנו בו שפיר ושליה, אף בכל קרבן אחר, אין שפיר ושליא קדוש בו. ומסבירים: טעם שיטת ר׳ אליעזר שאין השפיר והשליה מתקדשים בקדושת הקרבן, שכן קסבר [סבור הוא] כי הולדות של בהמות הקדשים רק בהוייתן (בלידתם) הן קדושים, ולא בעודם במעי אימם. וכן סבור ר׳ אליעזר בדרכי הלימוד כי דנין (ניתן ללמוד) את דינו של דבר שהוא אפשר במציאות (כגון שפיר ושליה בשאר קרבנות שממין נקבה) מתוך השוואה לדינו של דבר שהוא אי אפשר במציאות (כגון קרבן אשם שהרי הוא ממין זכר).
“Guilt offering” teaches: Just as with regard to a guilt offering, a fetal sac and a placenta are not sacred within it, because a guilt offering is always male and as such never holds a fetal sac or a placenta, so too for any of the offerings mentioned in the verse, a fetal sac and a placenta are not sacred if found within it. The Gemara notes: Evidently, this tanna holds that with regard to offspring of sacrificial animals, they are sanctified only as they are from the moment of their births, but not in utero. And he also holds that one derives the possible from the impossible, so that the halakha of a fetal sac and a placenta in the case of female animals may be derived from the halakha of a male animal.
הכל
(6) מִלּוּאִים מָה מִלּוּאִים מוֹתְרֵיהֶן בִּשְׂרֵיפָה וְאֵין בַּעֲלֵי חַיִּים מוֹתְרֵיהֶן בִּשְׂרֵיפָה אַף כׇּל מוֹתְרֵיהֶן בִּשְׂרֵיפָה וְאֵין בַּעֲלֵי חַיִּים מוֹתְרֵיהֶן בִּשְׂרֵיפָה.
“Inauguration offering” teaches: Just as with regard to the inauguration offering, the rams and the bread of which were brought during the seven days of inauguration of the Tabernacle and which the priests ate, their leftovers were disposed of by incineration, as is stated: “And if any of the flesh of the inauguration offering, or of the bread, remain until the morning, then you shall burn the remainder with fire” (Exodus 29:34), and there were no living animals counted among their leftovers disposed of by incineration, so too for all offerings mentioned, their leftovers are disposed of by incineration, and there are no living animals counted among their leftovers disposed of by incineration. Accordingly, if one sanctifies two animals so that either one may be brought if the other is lost, when one animal is sacrificed, the surviving animal is not killed and incinerated.
“Inauguration offering” teaches: Just as with regard to the inauguration offering, the rams and the bread of which were brought during the seven days of inauguration of the Tabernacle and which the priests ate, their leftovers were disposed of by incineration, as is stated: “And if any of the flesh of the inauguration offering, or of the bread, remain until the morning, then you shall burn the remainder with fire” (Exodus 29:34), and there were no living animals counted among their leftovers disposed of by incineration, so too for all offerings mentioned, their leftovers are disposed of by incineration, and there are no living animals counted among their leftovers disposed of by incineration. Accordingly, if one sanctifies two animals so that either one may be brought if the other is lost, when one animal is sacrificed, the surviving animal is not killed and incinerated.
מה מלואין מותריהן בשריפה – דכתיב ואם יותר מבשר המלואים ומן הלחם עד הבקר ושרפת את הנותר. אבל אם נשאר בהן בעלי חיים אינן בשרפה:
מה מילואים כו׳ – דכתיב ואם יותר מבשר מילואים וגו׳.
ואין בעלי חיים מותריהן בשריפה – שלא מצינו שריפה במילואים אלא בבשר לאחר שחיטה.
אף כל – קרבנות.
מותריהן – שניתותר חוץ לזמן אכילה לשריפה ואחטאת ואשם איצטריך דאשלמים כתיב שריפה בהדיא.
ואין בעלי חיים מותריהן בשריפה – כגון אם הפריש שני קרבנות לאחריות או קרבן מעוברת הוי השני מותר.
מה מילואים מותריהם בשריפה – דכתיב ואם יותר בבשר המילואים מן הלחם עד הבקר ושרפת את הנותר באש וגו׳ (שמות כט).
ואין מותריהן בעלי חיים בשריפה – דבמילואים לא הפרישו שום בהמה לאחריות ולא היה שם בעלי חיים מותר.
אף כל [מותריהן בשריפה] ואין מותריהן בבעלי חיים בשריפה – שאם הפריש ב׳ חטאות לאחריות ונתכפר באחד מהן אין השני לאיבוד אלא ירעה עד שיסתאב וכו׳.
וממשיכים עוד בדרשת הכתוב: מה שנאמר בו ״זאת התורה... ולמלואים״ בא להקיש את כל הקרבנות לדין קרבנות המילואים, ולומר: מה קרבנות המלואים, מותריהן (הנותר מבשרם), דינו בשריפה (״ואם יותר מבשר המלואים ומן הלחם עד הבוקר ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קודש הוא״. שמות כט, לד), ואולם אין בעלי חיים (בעודם חיים) שמותריהן בשריפה, שכן אין מקדישים במילואים קרבן אחר לאחריות. אף בכל שאר הקרבנות דין מותריהן בשריפה, ואין דין בעלי חיים מותריהן בשריפה.
“Inauguration offering” teaches: Just as with regard to the inauguration offering, the rams and the bread of which were brought during the seven days of inauguration of the Tabernacle and which the priests ate, their leftovers were disposed of by incineration, as is stated: “And if any of the flesh of the inauguration offering, or of the bread, remain until the morning, then you shall burn the remainder with fire” (Exodus 29:34), and there were no living animals counted among their leftovers disposed of by incineration, so too for all offerings mentioned, their leftovers are disposed of by incineration, and there are no living animals counted among their leftovers disposed of by incineration. Accordingly, if one sanctifies two animals so that either one may be brought if the other is lost, when one animal is sacrificed, the surviving animal is not killed and incinerated.
הכל
(7) שְׁלָמִים מָה שְׁלָמִים מְפַגְּלִין וּמִתְפַּגְּלִין אַף כֹּל מְפַגְּלִין וּמִתְפַּגְּלִין.
“Peace offering” teaches: Just as with regard to the peace offering, its components may render components of the offering piggul and are rendered piggul, so too with regard to all offerings mentioned in this verse, their components render components of the offering piggul and are rendered piggul.
“Peace offering” teaches: Just as with regard to the peace offering, its components may render components of the offering piggul and are rendered piggul, so too with regard to all offerings mentioned in this verse, their components render components of the offering piggul and are rendered piggul.
מה שלמים מפגלין – נסכים כדאמרי׳ בהקומץ הזבח מפגל את הנסכים.
ומתפגלין – הם עצמן.
אף כל כו׳ – ולהכי גמר משלמים דעיקר פיגול בשלמים כתיב.
מה שלמים מפגלים – שהתודה מפגלת את הלחם ומתפגלין עצמן אם חישב בהן דעיקר פיגול בשלמים כתיב אף כל מפגלין כגון זבחי שלמי ציבור מפגלין את שתי הלחם.
מה שלמים מפגלין כו׳ – בסוף פרק שני דזבחים (זבחים כח:) איכא תנא דדריש לה מדכתיב ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו מה שלמים מפגלין ומתפגלין כו׳ וכן בפרק ב״ש (שם דף מד.) דריש לה נמי מהאי קרא מה שלמים מיוחדין שיש להן מתירין בין לאדם בין למזבח מפגלין ומתפגלין כו׳ פירש בקונטרס מפגלין את הנסכים אם חישב בזבח ובחנם דחק דהוה מצי למימר שהדם מפגל את הבשר ובשר עצמו מתפגל.
ומן הכתוב ״זאת התורה... ולזבח השלמים״ אנו למדים להקיש את כל הקרבנות לשלמים, ולענין זה: מה השלמים מפגלין (כשחשב הכהן בשעת עבודתו לאוכלם מחוץ לזמנם הראוי), אף את הנסכים הבאים אתם, וכמו כן הם עצמם מתפגלין על ידי נסכיהם שהתפגלו במחשבת הכהן להקריבם מחוץ לזמנם, הוא הדין אף בשאר כל הקרבנות שהריהם מפגלין ומתפגלין.
“Peace offering” teaches: Just as with regard to the peace offering, its components may render components of the offering piggul and are rendered piggul, so too with regard to all offerings mentioned in this verse, their components render components of the offering piggul and are rendered piggul.
הכל
(8) בְּמַתְנִיתָא תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דר״ע דְּרַבִּי עֲקִיבָא {ויקרא ז׳:ל״ז} זֹאת הַתּוֹרָה כּוּ׳ מִנְחָה מָה מִנְחָה מְקַדֶּשֶׁת בְּבִלּוּעַ אַף כֹּל מְקַדֶּשֶׁת בְּבִלּוּעַ.
§ It was taught in a baraita in the name of Rabbi Akiva that the verse states: “This is the law of the burnt offering, of the meal offering, and of the sin offering, and of the guilt offering, and of the inauguration offering, and of the sacrifice of peace offerings” (Leviticus 7:37). From the term “meal offering” it is derived: Just as with regard to a meal offering, whatever it touches is sanctified through the substance that becomes absorbed, as it is stated: “Whatever shall touch them shall be sacred” (Leviticus 6:11), so too for all offerings mentioned in this verse, whatever they touch is sanctified through the absorbed portions.
§ It was taught in a baraita in the name of Rabbi Akiva that the verse states: “This is the law of the burnt offering, of the meal offering, and of the sin offering, and of the guilt offering, and of the inauguration offering, and of the sacrifice of peace offerings” (Leviticus 7:37). From the term “meal offering” it is derived: Just as with regard to a meal offering, whatever it touches is sanctified through the substance that becomes absorbed, as it is stated: “Whatever shall touch them shall be sacred” (Leviticus 6:11), so too for all offerings mentioned in this verse, whatever they touch is sanctified through the absorbed portions.
מנחה מקדשת בבלוע – דכתיב ביה נמי כל אשר יגע בהם יקדש ואמרי׳ בת״כ יכול אפי׳ לא בלע ת״ל בה עד שיבלע וה״ה נמי דהוה מצי למגמר מחטאת אלא דכולי קרא דריש מכל חד מילתא ומיבעי ליה חטאת לדרשא אחרינא.
א במתניתא תנא משמיה [בברייתא שנה החכם משמו] של ר׳ עקיבא אופן שונה בדרשת כתוב זה: ״זאת התורה... למנחה״ — מה מנחה מקדשת (מחילה דין קדושתה) בבלוע (דבר שבלע ממנה), שכן נאמר בה ״כל אשר יגע בהם יקדש״. ויקרא ו, יא), אף כל שאר הקרבנות הריהם מקדשת בבלוע.
§ It was taught in a baraita in the name of Rabbi Akiva that the verse states: “This is the law of the burnt offering, of the meal offering, and of the sin offering, and of the guilt offering, and of the inauguration offering, and of the sacrifice of peace offerings” (Leviticus 7:37). From the term “meal offering” it is derived: Just as with regard to a meal offering, whatever it touches is sanctified through the substance that becomes absorbed, as it is stated: “Whatever shall touch them shall be sacred” (Leviticus 6:11), so too for all offerings mentioned in this verse, whatever they touch is sanctified through the absorbed portions.
הכל
(9) וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב בְּחַטָּאת וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב בְּמִנְחָה דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא בְּמִנְחָה מִשּׁוּם דְּרַכִּיכָא בָּלְעָה אֲבָל חַטָּאת אֵימָא לָא וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא בְּחַטָּאת מִשּׁוּם דְּבָשָׂר אַגַּב דְּשַׁמִּן קָדִיר אֲבָל מִנְחָה אֵימָא לָא צְרִיכָא.
The Gemara notes: And it was necessary to write the halakha of absorption with regard to a sin offering, and it was necessary to write the halakha of absorption with regard to a meal offering. As, had the Merciful One written this halakha only with regard to a meal offering, I would say that since it is soft, it is absorbed and therefore sanctifies what it touches; but with regard to the meat of a sin offering, I would say that it does not sanctify what it touches. And had the Merciful One written this halakha only with regard to a sin offering, I would say that it is because, on account of its fattiness, the meat penetrates [kadeir] into whatever it touches and sanctifies it; but with regard to a meal offering, I would say that it does not sanctify what it touches. Therefore, it is necessary for the Torah to write both.
The Gemara notes: And it was necessary to write the halakha of absorption with regard to a sin offering, and it was necessary to write the halakha of absorption with regard to a meal offering. As, had the Merciful One written this halakha only with regard to a meal offering, I would say that since it is soft, it is absorbed and therefore sanctifies what it touches; but with regard to the meat of a sin offering, I would say that it does not sanctify what it touches. And had the Merciful One written this halakha only with regard to a sin offering, I would say that it is because, on account of its fattiness, the meat penetrates [kadeir] into whatever it touches and sanctifies it; but with regard to a meal offering, I would say that it does not sanctify what it touches. Therefore, it is necessary for the Torah to write both.
אי כתב רחמנא במנחה – דמקדשת בבלוע:
משום דרכיכה – דסלת בלעא אבל חטאת דלא רכיך אימא לא:
אגב דשמן קדור1 בלעו ובולע מפני שהוא חם:
1. אולי צ״ל קדיר נכנס בו ובולע ביותר מפני וכו׳.
אי כתב רחמנא במנחה – דמקדשת בבלוע.
הוה אמינא משום דרכיכא – שהיא סולת בלעה.
אבל חטאת – דלא רכיך אימא לא.
קדיר – כורשת״טרייט בלעז שנבלע ביותר.
ומעירים: ואיצטריך למכתב [והוצרך לכתוב] בחטאת (״ולחטאת״) ללמד דין בליעה בשאר קרבנות, וכן איצטריך למכתב [הוצרך לכתוב] כן גם במנחה (״למנחה״). משום דאי כתב רחמנא [שאם היתה כותבת התורה] רק במנחה, ולא בחטאת — היינו אומרים שכך הדין רק במנחה, וטעם הדבר: משום דרכיכא [שהיא רכה], ולכך היא בכלל בלעה [בליעה], שמבליעה באחרים. אבל חטאת, שהיא בשר וקשה, אימא [אמור] שלא מבליעה, ולא יהיה הנוגע בה קדוש בקדושתה — לכך נדרש לכתוב כן גם בחטאת. ומצד שני, אי כתב רחמנא [אם היתה כותבת התורה] רק בחטאת ולא במנחה — היינו אומרים שהדין רק בחטאת, וטעם הדבר: משום שהבשר אגב [מתוך] שהוא שמן הריהו קדיר [מפעפע] בדבר הבא עמו במגע ומבליע בו, ולכך הריהו מחיל עליו קדושתו. אבל מנחה, אימא [אמור] שלא יהיה הדבר הנוגע בה קדוש בקדושתה — לכך צריכא [צריך] לכתוב כן גם במנחה.
The Gemara notes: And it was necessary to write the halakha of absorption with regard to a sin offering, and it was necessary to write the halakha of absorption with regard to a meal offering. As, had the Merciful One written this halakha only with regard to a meal offering, I would say that since it is soft, it is absorbed and therefore sanctifies what it touches; but with regard to the meat of a sin offering, I would say that it does not sanctify what it touches. And had the Merciful One written this halakha only with regard to a sin offering, I would say that it is because, on account of its fattiness, the meat penetrates [kadeir] into whatever it touches and sanctifies it; but with regard to a meal offering, I would say that it does not sanctify what it touches. Therefore, it is necessary for the Torah to write both.
הכל
(10) חַטָּאת מָה חַטָּאת אֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִן הַחוּלִּין וּבַיּוֹם וּבְיָדוֹ הַיְמָנִית אַף כֹּל אֵינוֹ בָּא אֶלָּא מִן הַחוּלִּין גוּבַיּוֹם דוּבְיָדוֹ הַיְמָנִית.
The cited baraita continues: “Sin offering” teaches: Just as a sin offering is brought only from non-sacred animals, and it is sacrificed specifically in the daytime, and its service must be performed with the priest’s right hand, so too all offerings mentioned are brought only from non-sacred animals, and are sacrificed specifically in the daytime, and each one’s service must be performed with the priest’s right hand.
The cited baraita continues: “Sin offering” teaches: Just as a sin offering is brought only from non-sacred animals, and it is sacrificed specifically in the daytime, and its service must be performed with the priest’s right hand, so too all offerings mentioned are brought only from non-sacred animals, and are sacrificed specifically in the daytime, and each one’s service must be performed with the priest’s right hand.
מה חטאת אינה באה אלא מן החולין – כדגמרי׳ לקמיה.
וביום – כדכתיב בפרשת יום הכפורים כי ביום הזה יכפר עליכם.
ובידו הימנית – דכתיב אצבע וכהונה ואמרי׳ לקמן כל מקום שנאמר אצבע כו׳ דגמר מוטבל הכהן אצבעו הימנית בפ״ק.
אף כל – בין פסח בין תודה אין בא אלא מן החולין ומהכא נפקא ליה לרבי עקיבא.
ובידו הימנית – דכתיב בה אצבע וכהונה.
וממשיך ר׳ עקיבא עוד בדרשת כתוב זה: ״זאת התורה... ולחטאת״ בא ללמד כי מה החטאת אינה באה אלא מן החולין, וקרבה דווקא ביום, ועבודתה נעשית דווקא בידו הימנית של הכהן. אף שאר כל קרבן אינו בא אלא מן החולין, וקרב רק ביום, והעבודה בו נעשית רק בידו הימנית של הכהן.
The cited baraita continues: “Sin offering” teaches: Just as a sin offering is brought only from non-sacred animals, and it is sacrificed specifically in the daytime, and its service must be performed with the priest’s right hand, so too all offerings mentioned are brought only from non-sacred animals, and are sacrificed specifically in the daytime, and each one’s service must be performed with the priest’s right hand.
הכל
(11) וְחַטָּאת גּוּפַהּ מְנָלַן א״ר אָמַר רַב חִסְדָּא דְּאָמַר קְרָא {ויקרא ט״ז:ו,יא׳,ט׳,כ׳} וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ לוֹ מִשֶּׁלּוֹ וְלֹא מִשֶּׁל מַעֲשֵׂר.
And with regard to a sin offering itself, from where do we derive that it is brought only from non-sacred animals? Rav Ḥisda said: It is derived from a verse, as the verse states: “And Aaron shall present the bull of the sin offering, which is his” (Leviticus 16:11). This teaches that the animal must come from his cattle, and not from money with which the second tithe has been redeemed.
And with regard to a sin offering itself, from where do we derive that it is brought only from non-sacred animals? Rav Ḥisda said: It is derived from a verse, as the verse states: “And Aaron shall present the bull of the sin offering, which is his” (Leviticus 16:11). This teaches that the animal must come from his cattle, and not from money with which the second tithe has been redeemed.
ומבררים: וחטאת גופה מנלן [עצמה מנין לנו] שבאה רק מן החולין, ולא מן המעשר? אמר רב חסדא, שכן אמר קרא [הכתוב] בדין קרבן החטאת: ״והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו״ (ויקרא טז, יא), ללמד: ״אשר לו״ — שיהא הקרבן משלו (מן החולין) ולא משל המעשר.
And with regard to a sin offering itself, from where do we derive that it is brought only from non-sacred animals? Rav Ḥisda said: It is derived from a verse, as the verse states: “And Aaron shall present the bull of the sin offering, which is his” (Leviticus 16:11). This teaches that the animal must come from his cattle, and not from money with which the second tithe has been redeemed.
הכל
(12) בַּיּוֹם {ויקרא ז׳:ל״ח} מִבְּיוֹם צַוּוֹתוֹ נָפְקָא כְּדִי נַסְבַהּ.
The Gemara asks: Why is it necessary to derive from the halakha of a sin offering that an offering is sacrificed in the daytime? Isn’t this principle derived from the expression: “On the day of His commanding” (Leviticus 7:38), which is understood to be referring to all offerings? The Gemara answers: Indeed, the baraita cited the principle from the model of a sin offering for no reason [kedi], and it was mentioned here on account of the other principles.
The Gemara asks: Why is it necessary to derive from the halakha of a sin offering that an offering is sacrificed in the daytime? Isn’t this principle derived from the expression: “On the day of His commanding” (Leviticus 7:38), which is understood to be referring to all offerings? The Gemara answers: Indeed, the baraita cited the principle from the model of a sin offering for no reason [kedi], and it was mentioned here on account of the other principles.
כדי נסבה – בסוף דם חטאת (זבחים דף צה. ושם) מסיק ואיבעית אימא סבר לה כר״ש דאמר אצבע לא בעיא כהונה כהונה בעיא אצבע אבל בפ״ק דחולין (דף כב. ושם) לא מסיק אלא ההוא שינויא לחודיה ונראה דלמ״ד (זבחים דף נ.) דבר הלמד בג״ש אינו חוזר ומלמד בהיקשא צריך לומר כדי נסבה דאצבע דחטאת גופיה יליף בגזירה שוה ממצורע דהיינו ימין לעיל בפ״ק (מנחות י.) ובפרק שני דזבחים (זבחים כד:) ואם כן לא מצי למילף מהיקש שאר קרבנות מחטאת.
כדי נסבה, פי׳ לדרוש שאר הקרבנות בהיקש מחטאת דהא בדידהו נמי ימין וכמשפט [ובחולין ד׳ כ״ב] קאמר ואידך בעיא אצבע ולא קאמר כדי נסבה כדפי׳ התם:
ושואלים: שנינו בדברי ר׳ עקיבא כי דינם של שאר הקרבנות שהם קרבים רק ביום נלמד מן הכתוב ״זאת התורה... ולחטאת״, ואולם הלכה זו מהכתוב לאחר מכן ״אשר צוה ה׳ את משה בהר סיני ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם לה׳ במדבר סיני״ (שם ז, לח) נפקא [יוצאת, נלמדת]! ואומרים: דבר זה כדי נסבה [לחינם הביאה], כלומר, באמת אין דין עבודת הקרבנות ביום נלמד מ״זאת התורה.. ולחטאת״ אלא מ״ביום צוותו״, ובדרך אגב הביא גם לימוד זה.
The Gemara asks: Why is it necessary to derive from the halakha of a sin offering that an offering is sacrificed in the daytime? Isn’t this principle derived from the expression: “On the day of His commanding” (Leviticus 7:38), which is understood to be referring to all offerings? The Gemara answers: Indeed, the baraita cited the principle from the model of a sin offering for no reason [kedi], and it was mentioned here on account of the other principles.
הכל
(13) בְּיָדוֹ הַיְמָנִית מִדְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה נָפְקָא דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֶצְבַּע וּכְהוּנָּה אֵינוֹ אֶלָּא יָמִין כְּדִי נַסְבַהּ.
The Gemara asks: Why must the baraita teach that the halakha of the sin offering teaches that the rites of offerings must be performed with the priest’s right hand? Isn’t this derived from the statement of Rabba bar bar Ḥana? As Rabba bar bar Ḥana says that Reish Lakish says: In any place in the Torah that it is stated that an action is performed with a finger, or that it is performed by priesthood, the halakha is that the rite is performed only with the right hand. This is derived from the Torah’s statement with regard to the leper: “And the priest shall dip his right finger” (Leviticus 14:16). The Gemara answers: The baraita cited the principle from the model of a sin offering for no reason, since it is actually derived from Rabba bar bar Ḥana’s statement.
The Gemara asks: Why must the baraita teach that the halakha of the sin offering teaches that the rites of offerings must be performed with the priest’s right hand? Isn’t this derived from the statement of Rabba bar bar Ḥana? As Rabba bar bar Ḥana says that Reish Lakish says: In any place in the Torah that it is stated that an action is performed with a finger, or that it is performed by priesthood, the halakha is that the rite is performed only with the right hand. This is derived from the Torah’s statement with regard to the leper: “And the priest shall dip his right finger” (Leviticus 14:16). The Gemara answers: The baraita cited the principle from the model of a sin offering for no reason, since it is actually derived from Rabba bar bar Ḥana’s statement.
ושואלים עוד: מה שאמר ר׳ עקיבא כי דין זה שעבודת הקרבנות צריכה להיעשות דווקא בידו הימנית של הכהן נלמד מן הכתוב ״זאת התורה... ולחטאת״, ואולם דבר זה הרי מדברי רבה בר בר חנה נפקא [יוצא, נלמד], שכן אמר רבה בר בר חנה, אמר ריש לקיש: כל מקום שנאמר בתורה ״אצבע״ וכן כהונה בעבודת המקדש — אינו אלא ימין! ואומרים: אף הלכה זו כדי נסבה [לחינם הביאה], והוזכרה בדברי ר׳ עקיבא אגב עיקר דבריו.
The Gemara asks: Why must the baraita teach that the halakha of the sin offering teaches that the rites of offerings must be performed with the priest’s right hand? Isn’t this derived from the statement of Rabba bar bar Ḥana? As Rabba bar bar Ḥana says that Reish Lakish says: In any place in the Torah that it is stated that an action is performed with a finger, or that it is performed by priesthood, the halakha is that the rite is performed only with the right hand. This is derived from the Torah’s statement with regard to the leper: “And the priest shall dip his right finger” (Leviticus 14:16). The Gemara answers: The baraita cited the principle from the model of a sin offering for no reason, since it is actually derived from Rabba bar bar Ḥana’s statement.
הכל
(14) אָשָׁם מָה אָשָׁם עַצְמוֹתָיו מוּתָּרִין האַף כֹּל עַצְמוֹתָיו מוּתָּרִין.
The cited baraita continues: “Guilt offering” teaches: Just as with regard to a guilt offering, its bones have no sanctity and are permitted for any use, so too with regard to any mentioned offering, its bones are permitted.
The cited baraita continues: “Guilt offering” teaches: Just as with regard to a guilt offering, its bones have no sanctity and are permitted for any use, so too with regard to any mentioned offering, its bones are permitted.
מה אשם עצמותיו מותרין – ולא נסיב אשם אלא משום דקא מפרש קרא כל אחד בפני עצמו והוא הדין דאפי׳ שאר זבחים מותרין כדאמרי׳ במס׳ פסחים אבל העצמות והגידים ישרפו לששה עשר. ואמרי׳ הני עצמות היכי דמי אי דלית בהו מוח לשדינהו אלמא דעצמות מותרין:
אף כל אפילו עולה עצמות מותרין כדאמרי׳ במסכת זבחים פרשו אפי׳ הן בראש המזבח ירדו ושריין אפילו לקתתא דסכיני:
מה אשם עצמותיו מותרים – בעצמות שאין בהם מוח דשריין אפי׳ לקתא דסכינא ואשם דעצמותיו מותרים שהרי בשרו מותר ואין איסור נותר חל עליהם דאין נותר חל אלא על זבח הראוי לאכילה כדאמרי׳ בפסחים העצמות והגידין ישרפו לששה עשר והוינן בה אי דלית בהו מוחא לישדינהו אלמא היכא דאין ראוי לאכילה אין נותר חל.
אף כל – אפי׳ עולה אע״ג דכולה כליל עצמותי׳ מותרים והאי דנקט אשם טפי משום דמכל חד מייתי חדא דרשא ועוד באשם כתיב הוא לאחר הקטרת אימורים ומשמע הוא אשם ולא עצמותיו אשם ומדרשא דחטאת נפקא ליה נמי לר׳ עקיבא דאין דבר שבחובה בא אלא מן החולין ועולה ומילואים דריש להו ר״ע כר׳ אליעזר.
מה אשם עצמותיו מותרין – שהרי בשרו מותר ולא כתיב אשם אלא משום דבעי לפרושי קרא כל חד וחד בפני עצמו והוא הדין דאפי׳ שאר זבחים עצמותיו מותרין כדאמר במס׳ פסחים (דף פג.) אבל העצמות וגידין ישרפו לששה עשר ואמרינן הני עצמות היכי דמי אי דלית בהו מוחא לישדינהו אלמא דעצמות מותרין.
אף כל – אפילו עולה עצמותיהן מותרין כדאמרינן במסכת זבחים פרשו הן אפילו בראש המזבח ירדו ושריין אפילו לקתתא דסכיני.
מה אשם עצמותיו מותרין – לעשות מהן כלים אני שמעתי שהרי נאכל לכהנים ונותר בעצמות לא שייך אלא בדבר הנאכל אף כל ואפילו עולה ומבעי ליה הא נמי מחטאת הוה מצי למילף ונראה בעיני דמלו יהיה יתירא נפקא ליה באשם דכתיב ביה לכהן אשר יכפר בו לו יהיה כך פי׳ בקונטרס בסוף דם חטאת (זבחים דף צח.) וקשיא דבההוא קרא כתיבי חטאת ואשם בפרשת צו את אהרן כחטאת כאשם תורה אחת להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה ובעולה נמי כתיב בקרא דבתריה עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה (ויקרא ו) ועוד דרשינן בפרק המזבח מקדש (שם פו.) נאמר לו יהיה בעולה ונאמר לו יהיה באשם מה אשם עצמותיו מותרין אף עולה עצמותיה מותרין וקאמרינן התם מופני דאי לא מופני כו׳ אלמא ממשמעות לו יהיה דריש ולא מיתורא ושם פי׳ בקונט׳ דפשיטא ליה באשם משום דאף בשרו מותר ואי משום נותר דבשריפה לא שייך נותר אלא במידי דבר אכילה כדכתיב (ויקרא ז) והנותר מבשר הזבח ובפרק כיצד צולין (פסחים דף פג.) מוכח בהדיא דאין נותר בעצמות וכאן פי׳ בקונט׳ דהא דפשיטא ליה באשם טפי משאר קרבנות הנאכלין משום דכתיב באשם הוא לאחר הקטרת אימורין דמשמע הוא אשם ואין עצמותיו אשם וצריך לדקדק למה לי תרי קראי לעצמות היקשא דהכא וגזירה שוה דלו יהיה בפרק המזבח מקדש (זבחים דף פו.).
עוד דרש ר׳ עקיבא את הנאמר ״זאת התורה... ולאשם״, ללמד: מה אשם עצמותיו שאינן ראויות לאכילה מותרין לעשות מהם כלים. אף כל קרבן עצמותיו מותרין.
The cited baraita continues: “Guilt offering” teaches: Just as with regard to a guilt offering, its bones have no sanctity and are permitted for any use, so too with regard to any mentioned offering, its bones are permitted.
הכל
(15) ור״ע וְרַבִּי עֲקִיבָא הַאי {דברים ט״ז:ב׳} וְזָבַחְתָּ פֶּסַח
The mishna teaches that the verse that states: “And you shall sacrifice the Paschal offering to the Lord your God, of the flock and the herd” (Deuteronomy 16:2), indicates by juxtaposition that every obligatory offering, like the Paschal offering, may be brought only from non-sacred money. The Gemara therefore asks: And as for Rabbi Akiva, who derives this from the verse: “This is the law of…the sin offering,” that verse: “And you shall sacrifice the Paschal offering,”
The mishna teaches that the verse that states: “And you shall sacrifice the Paschal offering to the Lord your God, of the flock and the herd” (Deuteronomy 16:2), indicates by juxtaposition that every obligatory offering, like the Paschal offering, may be brought only from non-sacred money. The Gemara therefore asks: And as for Rabbi Akiva, who derives this from the verse: “This is the law of…the sin offering,” that verse: “And you shall sacrifice the Paschal offering,”
לר׳ עקיבא – דנפקא ליה (מדפסח) [דדבר שבחובה אינו] בא (אלא) מן החולין מחטאת האי וזבחת פסח מאי דריש ביה:
ורבי עקיבא – דנפקא ליה כל דבר שבחובה אינה באה אלא מן החולין מהכא.
האי וזבחת פסח – דמתני׳ מאי דריש ביה.
ור״ע – דמפיק לפסח דבא מן החולין מחטאת.
האי וזבחת פסח מאי עביד ליה – דמתניתין אפיק ליה מפסח ור׳ אליעזר היא ולא ר״ע.
ודנים עוד בדברי ר׳ עקיבא שבברייתא זו: במשנתנו שנינו כי מן הכתוב ״וזבחת פסח לה׳ אלקיך צאן ובקר״ (דברים טז, ב) למדים אנו בדרך היקש שכל קרבן חובה דינו הוא כקרבן הפסח, ואינו בא אלא מן החולין, ומעתה יש לברר: ור׳ עקיבא הלומד הלכה זו מן הכתוב ״זאת התורה... ולחטאת״, האי [זה הכתוב] ״וזבחת פסח״,
The mishna teaches that the verse that states: “And you shall sacrifice the Paschal offering to the Lord your God, of the flock and the herd” (Deuteronomy 16:2), indicates by juxtaposition that every obligatory offering, like the Paschal offering, may be brought only from non-sacred money. The Gemara therefore asks: And as for Rabbi Akiva, who derives this from the verse: “This is the law of…the sin offering,” that verse: “And you shall sacrifice the Paschal offering,”
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
מנחות פג. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מנחות פג. – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום מנחות פג., רש"י מנחות פג. – במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י"., מיוחס לרש"י מנחות פג. – במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י"., תוספות מנחות פג., ר׳ פרץ הכהן מנחות פג., גליון הש"ס לרע"א מנחות פג., פירוש הרב שטיינזלץ מנחות פג., אסופת מאמרים מנחות פג.
Menachot 83a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 83a, Attributed to R. Gershom Menachot 83a, Rashi Menachot 83a, Attributed to Rashi Menachot 83a, Tosafot Menachot 83a, R. Peretz HaKohen Menachot 83a, Gilyon HaShas Menachot 83a, Steinsaltz Commentary Menachot 83a, Collected Articles Menachot 83a