(1) 
מַאי עָבֵיד לֵיהּ מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַב נַחְמָן דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אמִנַּיִן לְמוֹתַר הַפֶּסַח שֶׁקָּרֵב שְׁלָמִים שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ט״ז:ב׳} וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה׳ אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר וַהֲלֹא אֵין פֶּסַח בָּא אֶלָּא מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים אֶלָּא מוֹתַר הַפֶּסַח יְהֵא לְדָבָר הַבָּא מִן הַצֹּאן וּמִן הַבָּקָר.
מַאי עָבֵיד לֵיהּ מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַב נַחְמָן דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אמִנַּיִן לְמוֹתַר הַפֶּסַח שֶׁקָּרֵב שְׁלָמִים שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ט״ז:ב׳} וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה׳ אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר וַהֲלֹא אֵין פֶּסַח בָּא אֶלָּא מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים אֶלָּא מוֹתַר הַפֶּסַח יְהֵא לְדָבָר הַבָּא מִן הַצֹּאן וּמִן הַבָּקָר.what does he make of it, i.e., what does he derive from it? He requires it for that which was stated by Rav Naḥman, as Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: From where is it derived that a leftover Paschal offering, an animal consecrated but not ultimately sacrificed on Passover eve, is sacrificed as a peace offering afterward? It is derived from that which is stated: “And you shall sacrifice the Passover offering unto the Lord, your God, of the flock and the herd.” The verse is difficult: But isn’t a Paschal offering brought only from the sheep and from the goats? Rather, it is derived from here that a leftover Paschal offering should be sacrificed as an offering brought both from the flock and from the herd, i.e., a peace offering.
מנין למותר הפסח – שאם הפריש פסח ואבד והפריש אחר תחתיו ואח״כ נמצא הראשון זה הוא מותר ומנין שיקריב שלמים:
לדבר הבא מהצאן ומן הבקר – היינו שלמים דבר הבא מן הצאן. זהו פסח:
למותר הפסח – כגון שהפריש מעות לפסחו ונתותרו יביא מהם שלמים.
לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר – והיינו שלמים ואע״ג דעולה באה ג״כ מן הצאן ומן הבקר אפי׳ הכי שלמים אתי דהא [לשם] אכילה הפרישה [ולא] לשם כליל.
מותר הפסח – כגון שהפריש מעות לפסחו וניתותרו (לשלמים) והיינו מותר פסח. ענין אחר שהפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו ואח״כ נמצא הראשון והוא מותר פסח מנין שקרב שלמים.
לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר – היינו שלמים.
מאי עביד ליה [מה עושה הוא בו], מה הוא לומד ממנו? ומשיבים: מבעי ליה [צריך ר׳ עקיבא אותו] כתוב ללמוד על הדין שאמר רב נחמן, שאמר רב נחמן, אמר רבה בר אבוה: מנין למותר קרבן הפסח (וכגון שהפריש מעות לצורך הפסח, וקנה בחלק מהן את הקרבן, ונותרו בידו מן המעות הללו) שקרב כקרבן שלמים? שנאמר: ״וזבחת פסח לה׳ אלהיך צאן ובקר״ (דברים טז, ב). שכן יש לשאול: והלא אין קרבן הפסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים, ולמה נאמר ״צאן ובקר״? אלא ללמדנו לענין מותר הפסח שיהא קרב לדבר (קרבן) הבא מן הצאן ומן הבקר, והוא קרבן השלמים.
what does he make of it, i.e., what does he derive from it? He requires it for that which was stated by Rav Naḥman, as Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: From where is it derived that a leftover Paschal offering, an animal consecrated but not ultimately sacrificed on Passover eve, is sacrificed as a peace offering afterward? It is derived from that which is stated: “And you shall sacrifice the Passover offering unto the Lord, your God, of the flock and the herd.” The verse is difficult: But isn’t a Paschal offering brought only from the sheep and from the goats? Rather, it is derived from here that a leftover Paschal offering should be sacrificed as an offering brought both from the flock and from the herd, i.e., a peace offering.
הכל
(2) וְהָא מֵהָכָא נָפְקָא מִדַּאֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל נָפְקָא דִּכְתִיב {ויקרא ג׳:ו׳} אִם מִן הַצֹּאן קׇרְבָּנוֹ לְזֶבַח שְׁלָמִים וְאָמַר אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל דָּבָר הַבָּא מִן הַצֹּאן יְהֵא לְזֶבַח שְׁלָמִים.
The Gemara asks: But is it derived from here that a leftover Paschal offering is sacrificed as a peace offering? It is derived from the verse that Shmuel’s father cites: As it is written: “And if his offering for a sacrifice of peace offerings to the Lord is of the flock” (Leviticus 3:6); and Shmuel’s father said: This teaches that an offering that is brought only from the flock, i.e., the Paschal offering, will be a sacrifice of peace offerings.
The Gemara asks: But is it derived from here that a leftover Paschal offering is sacrificed as a peace offering? It is derived from the verse that Shmuel’s father cites: As it is written: “And if his offering for a sacrifice of peace offerings to the Lord is of the flock” (Leviticus 3:6); and Shmuel’s father said: This teaches that an offering that is brought only from the flock, i.e., the Paschal offering, will be a sacrifice of peace offerings.
דבר הבא מן הצאן – פסח אינו בא אלא מן הצאן.
יהא לזבח שלמים – דהאי זבח שלמים קרא יתירא הוא דהא בשלמים איירי לעיל והוי מצי למכתב ואם מן הצאן יביא קרבנו.
אם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים – לא הוה צריך למיכתב משום דהא כתיב (ויקרא ג) אם זבח שלמים קרבנו.
ואמר אבוה דשמואל וכו׳ דבר הבא מן הצאן – דהיינו פסח.
ושואלים: והאם דין הא [זה] שמותר הפסח קרב שלמים מהכא נפקא [מכאן, מפסוק זה הוא יוצא, נלמד]? והלא מדאבוה [מדברים של אביו] של שמואל נפקא [יוצא, נלמד הדבר], דכתיב [שכן נאמר] בפרשת השלמים ״ו אם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים״ (ויקרא ג, ו), ומקרא יתר הוא, ואמר אבוה [אביו] של שמואל כי בא הכתוב ללמדנו: שדבר (קרבן) הבא מן הצאן בלבד, קרבן הפסח, מותרו יהא לזבח שלמים!
The Gemara asks: But is it derived from here that a leftover Paschal offering is sacrificed as a peace offering? It is derived from the verse that Shmuel’s father cites: As it is written: “And if his offering for a sacrifice of peace offerings to the Lord is of the flock” (Leviticus 3:6); and Shmuel’s father said: This teaches that an offering that is brought only from the flock, i.e., the Paschal offering, will be a sacrifice of peace offerings.
הכל
(3) וְאַכַּתִּי מֵהָכָא נָפְקָא מֵהָתָם נָפְקָא וְהָתַנְיָא כֶּבֶשׂ לְרַבּוֹת אֶת בהַפֶּסַח לְאַלְיָה.
But still it must be asked: Is it derived from here? It is derived from there, from the verse cited in the following baraita. And isn’t it taught in a baraita: Even though the verse already states that peace offerings come from the flock, as it is written: “And if his offering for a sacrifice of peace offerings to the Lord be of the flock, male or female, he shall sacrifice it without blemish” (Leviticus 3:6), the verse goes on to specify: “If he bring a lamb for his offering…and if his offering be a goat” (Leviticus 3:7–12). The word “lamb” is written to include the Paschal offering in the requirement that the fat tail be sacrificed on the altar, which is written subsequently with regard to a peace offering (Leviticus 3:9), since this halakha is not mentioned in the verses concerning the Paschal offering.
But still it must be asked: Is it derived from here? It is derived from there, from the verse cited in the following baraita. And isn’t it taught in a baraita: Even though the verse already states that peace offerings come from the flock, as it is written: “And if his offering for a sacrifice of peace offerings to the Lord be of the flock, male or female, he shall sacrifice it without blemish” (Leviticus 3:6), the verse goes on to specify: “If he bring a lamb for his offering…and if his offering be a goat” (Leviticus 3:7–12). The word “lamb” is written to include the Paschal offering in the requirement that the fat tail be sacrificed on the altar, which is written subsequently with regard to a peace offering (Leviticus 3:9), since this halakha is not mentioned in the verses concerning the Paschal offering.
כבש לרבות את הפסח לאליה – גבי שלמים כתיב ואם כבש הוא מקריב וגו׳ וקרא יתירא הוא דהא למעלה נאמר ואם מן הצאן קרבנו כו׳ ולמטה נאמר ואם מן העז קרבנו ממילא ידענא דעד השתא איירי בכבש הוי ליה כבש קרא יתירא לרבות את הפסח לאליה שתהא אלייתה כולה לגבוה עם שאר האימורים כדין כבש שלמים כדכתיב והקריב מזבח השלמים חלבו האליה תמימה אבל לשאר מילי דשלמים כגון סמיכה ונסכים לא מצינא לרבויי דהא ממעט לה לקמן בפ׳ שתי מדות.
כשב לרבות פסח לאליה – דמשום דמשמע שיהיה שלם שיהא עמו האליה הוצרך הכתוב זה לרבותו דאילו שאר אימורים נפקי מאך בכור שור או בכור כשב ואמרי׳ (זבחים דף לז.) דמו לא נאמר אלא דמם חלבו לא נאמר אלא חלבם לימד על בכור ומעשר ופסח שטעונים מתן דמים ואימורין אבל אליה איצטריך קרא אחרינא כבש לרבותו משום דפסח בעינן שיהא שלם ואילו הוה שקיל לאליה לא הוה הפסח שלם ולהכי איצטריך האי קרא לרבותו דגבי כבש כתיב אליה.
וממשיכים: ואכתי [ועדיין, ועוד] יש להוסיף ולשאול: האם דין זה מהכא נפקא [מכאן, הוא יוצא, נלמד]? והלא מהתם נפקא [משם, מן הכתוב שיובא להלן בברייתא, הוא יוצא, נלמד]! והתניא [וכך היא שנויה בברייתא], אף שנאמר שהשלמים באים מן הצאן (״ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים לה׳ זכר או נקבה תמים יקריבנו״), מוסיף הכתוב ומפרט ״אם כשב הוא מקריב את קרבנו... ואם עז קרבנו״ (שם ג, ו— יב). ובא המקרא הנוסף ״כבש״ לרבות את קרבן הפסח לחובת הקרבת האליה שלו על המזבח, וכדרך שמקריבים בכבש השלמים.
But still it must be asked: Is it derived from here? It is derived from there, from the verse cited in the following baraita. And isn’t it taught in a baraita: Even though the verse already states that peace offerings come from the flock, as it is written: “And if his offering for a sacrifice of peace offerings to the Lord be of the flock, male or female, he shall sacrifice it without blemish” (Leviticus 3:6), the verse goes on to specify: “If he bring a lamb for his offering…and if his offering be a goat” (Leviticus 3:7–12). The word “lamb” is written to include the Paschal offering in the requirement that the fat tail be sacrificed on the altar, which is written subsequently with regard to a peace offering (Leviticus 3:9), since this halakha is not mentioned in the verses concerning the Paschal offering.
הכל
(4) כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר אִם כֶּבֶשׂ לְהָבִיא פֶּסַח שֶׁעָבְרָה שְׁנָתוֹ וּשְׁלָמִים הַבָּאִים מֵחֲמַת פֶּסַח לְכׇל מִצְוַת שְׁלָמִים גשֶׁיִּטְעֲנוּ סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק.
The baraita continues: When the verse states: “If he brings a lamb,” it is to include in all the mitzvot of peace offerings a Paschal offering whose first year has passed and is therefore too old to be sacrificed as a Paschal offering, and peace offerings brought due to a Paschal offering. Specifically, this indicates that they require placing hands on the head of the offering, libations, and the waving of the breast and thigh.
The baraita continues: When the verse states: “If he brings a lamb,” it is to include in all the mitzvot of peace offerings a Paschal offering whose first year has passed and is therefore too old to be sacrificed as a Paschal offering, and peace offerings brought due to a Paschal offering. Specifically, this indicates that they require placing hands on the head of the offering, libations, and the waving of the breast and thigh.
כשהוא אומר אם כבש – אם הוי יתירא להביא פסח שעברה שנתו והביא אחר דבן שנה בעינן והרי זה הנשאר מותר הפסח וכשיקריב אותו לאחר זמן יהי׳ שלמים ויטעון סמיכה ונסכים.
ושלמים הבאים מחמת הפסח – היינו חגיגת י״ד בניסן שאז היתה חבורת הפסח מרובה מביאין עמו שלמים כדי שיאכל פסח על השובע במס׳ פסחים בפ׳ אלו דברים.
ושלמים הבאים מחמת פסח לכל מצות שלמים – פי׳ בקונטרס (בזבחים דף ט.) חגיגת ארבעה עשר וכן בסוף כל הפסולין (שם דף לו.) גבי תודה שנאכלת ליום ולילה קאמרינן מנין לרבות שלמי נזיר ושלמי פסח תלמוד לומר שלמיו ופי׳ בקונטרס שלמי פסח חגיגת ארבעה עשר וקשה דבפסחים פרק אלו דברים (פסחים עא:) דריש מקרא בהדיא דחגיגת ארבעה עשר נאכלת לב׳ ימים ולילה א׳ והא דכתיב בפרשה (ויקרא ז) ובשר תודת זבח שלמיו (מרבי חגיגת י״ד לשני ימים ולילה אחד) ושלמים הבאין מחמת פסח ליום ולילה ונראה דודאי שלמי פסח דכל הפסולין היינו מותר הפסח כי ההוא דתורת כהנים ובפסחים בפרק האשה (פסחים פט.) גבי חמשה שנתערבו פסחיהם דקאמרינן ונייתי מותר הפסח דנאכל ליום ולילה ובפ״ק דראש השנה (דף ה.) קרי למותר הפסח שלמי הפסח דחשיב פסח גבי בל תאחר ופריך פסח זימנא קביעא ליה כו׳ ומשני מאי פסח שלמי פסח (שלמי פסח) ס״ד אמינא הואיל ומחמת פסח קאתו כו׳ ועל כרחין לאו היינו חגיגת ארבעה עשר דכיון דקתני פסח לא שביק מותר הפסח דמיקרי פסח טפי דהיינו פסח ממש ומוקי לה בחגיגת ארבעה עשר ומיהו שלמים הבאין מחמת פסח דשמעתין על כרחין לאו היינו מותר הפסח דכבר תנא ליה ובפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צו:) פי׳ בקונטרס דהיינו תמורת פסח עצמו ואע״ג דדרשינן התם הוא קרב ואין תמורתו קריבה הא מוכח התם דכל היכא דפסח קרב גם תמורתו קרב ובריש ב״ש בזבחים (דף לז:) דקדקתי.
וכשהוא (כתוב זה) אומר: ״אם כבש״, המלה ״אם״ הריהי מקרא יתר, ובאה ללמד — להביא (לרבות) את קרבן הפסח שעברה שנתו ונפסל בכך מלהיקרב לפסח (שכן דינו הוא דווקא בן שנתו), ועמד והביא שה אחר לקרבנו, ואילו קרבן זה הריהו בכלל ״מותר פסח״. וכן יש לרבות את קרבנות השלמים הבאים מחמת (מכח) קרבן הפסח (שנוספו אלה, כדי שיתוסף על ידם בשר, וייאכל קרבן הפסח על השובע), שדינם לענין כל המצות כקרבן שלמים: שיטענו סמיכה עליהם, ונסכים ותנופת חזה ושוק.
The baraita continues: When the verse states: “If he brings a lamb,” it is to include in all the mitzvot of peace offerings a Paschal offering whose first year has passed and is therefore too old to be sacrificed as a Paschal offering, and peace offerings brought due to a Paschal offering. Specifically, this indicates that they require placing hands on the head of the offering, libations, and the waving of the breast and thigh.
הכל
(5) כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר וְאִם עֵז הִפְסִיק הָעִנְיָן לִימֵּד עַל הָעֵז שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה אַלְיָה.
And when the verse states: “And if his offering is a goat,” it interrupted the previous matter and taught that the sacrifice of a goat does not require that the fat tail be burned on the altar. In any event, the verse indicates that a Paschal offering that was disqualified as such because it has reached its second year, i.e., the leftover of a Paschal offering, is sacrificed as a peace offering. It may therefore be asked: Why are there three verses to indicate this one halakha?
And when the verse states: “And if his offering is a goat,” it interrupted the previous matter and taught that the sacrifice of a goat does not require that the fat tail be burned on the altar. In any event, the verse indicates that a Paschal offering that was disqualified as such because it has reached its second year, i.e., the leftover of a Paschal offering, is sacrificed as a peace offering. It may therefore be asked: Why are there three verses to indicate this one halakha?
כשהוא אומר – למטה ואם עז.
הפסיק הענין – שאין לעז דין האמור למעלה.
לימד על העז שאינה טעונה אליה – שאם הביא עז לשלמים אין אליתה קריבה עם האימורים שיש לה דין בן בקר שאינה טעונה אליה.
כשהוא אומר ואם עז – ולא כתיב אם הפסיק הענין למעט מאליה לימד על העז ועל פסח הבא מן העז שאינם טעונים אליה.
ומוסיפים ודורשים עוד על הנאמר בפרשת השלמים: כשהוא (הכתוב) אומר לאחר מכן ״ואם עז״ — הרי זה כפותח ענין חדש, והפסיק הענין הקודם, ומכאן לימד הכתוב על העז הבאה בקרבן שלמים, שאינה טעונה הקרבת האליה. ויש לשאול: מדוע נצרכים מקראות אלה ללמדנו לענין מותר הפסח שהוא קרב כשלמים, והרי לדעת ר׳ עקיבא נדרש הדבר מן האמור ״וזבחת פסח לה׳ אלקיך צאן ובקר״!
And when the verse states: “And if his offering is a goat,” it interrupted the previous matter and taught that the sacrifice of a goat does not require that the fat tail be burned on the altar. In any event, the verse indicates that a Paschal offering that was disqualified as such because it has reached its second year, i.e., the leftover of a Paschal offering, is sacrificed as a peace offering. It may therefore be asked: Why are there three verses to indicate this one halakha?
הכל
(6) תְּלָתָא קְרָאֵי כְּתִיב חַד לְעִבְּרָה זְמַנּוֹ וְעִבְּרָה שְׁנָתוֹ וְחַד לְעִבְּרָה זְמַנּוֹ וְלֹא עִבְּרָה שְׁנָתוֹ וְחַד לְלֹא עִבְּרָה זְמַנּוֹ וְלֹא עִבְּרָה שְׁנָתוֹ.
Rather, none of these derivations are superfluous, as three verses are written that teach the halakha that a Paschal offering that is sacrificed not on Passover eve is sacrificed as a peace offering. One verse teaches this halakha in a case where its time of sacrifice, Passover eve, has passed, and its first year has also passed, disqualifying it for sacrifice as a Paschal offering. And one verse teaches the halakha in a case where its time of sacrifice has passed, but not its first year. And the third one teaches a case where neither its time of sacrifice nor its first year has passed, but it was sacrificed before Passover eve.
Rather, none of these derivations are superfluous, as three verses are written that teach the halakha that a Paschal offering that is sacrificed not on Passover eve is sacrificed as a peace offering. One verse teaches this halakha in a case where its time of sacrifice, Passover eve, has passed, and its first year has also passed, disqualifying it for sacrifice as a Paschal offering. And one verse teaches the halakha in a case where its time of sacrifice has passed, but not its first year. And the third one teaches a case where neither its time of sacrifice nor its first year has passed, but it was sacrificed before Passover eve.
תלתא קראי – למותר הפסח שיקריב שלמים.
לעברה זמנו – שעבר הפסח.
וחד ללא עברה זמנו ולא שנתו – שהפריש שה לפסחו ושחטו קודם לפסח.
וצריכי – הני שלשה קראי למילף דמותר פסח הוי שלמים.
חד לעברה זמנו – לאחר י״ד.
לא עברה זמנו ולא שנתו – כגון שאבד קודם חצות והפריש אחר תחתיו ונמצא דאם רצה לשוחטו קודם חצות קרב שלמים ואע״ג דעדיין חזי לפסח.
חד לעברה שנתו וזמנו – הוא הדין שנתו בלא זמנו ואע״פ שבשעה שהקדישו לא היה ראוי לפסח דכשיגיע זמנו תעבור שנתו ואפילו מפריש נקבה לפסחו או זכר בן שתי שנים תורת שלמים עליו כדתנא במי שהיה טמא (פסחים דף צז:) ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים.
ומשיבים: תלתא קראי כתיב [שלושה מקראות כתובים בפרשת השלמים] ונצרכים כולם כדי להשמיענו שלוש הלכות: כתוב חד [אחד] בא ללמדנו לעניינו של מותר הפסח שעברה זמנו (זמן הקרבת הפסח), ואף עברה שנתו שעתה הוא בן יותר משנה, ופסול מלשמש לקרבן פסח. וכתוב חד [אחד], שני, בא ללמדנו לעניינו של קרבן הפסח שעברה זמנו ואולם לא עברה שנתו. וכתוב חד [אחד] נוסף, שלישי, בא ללמדנו לזה שלא עברה זמנו ולא עברה שנתו, וכגון שאבד הפסח קודם חצות היום, והפריש אחר תחתיו, והריהו ״מותר הפסח״, וכל אלה קרבים כשלמים.
Rather, none of these derivations are superfluous, as three verses are written that teach the halakha that a Paschal offering that is sacrificed not on Passover eve is sacrificed as a peace offering. One verse teaches this halakha in a case where its time of sacrifice, Passover eve, has passed, and its first year has also passed, disqualifying it for sacrifice as a Paschal offering. And one verse teaches the halakha in a case where its time of sacrifice has passed, but not its first year. And the third one teaches a case where neither its time of sacrifice nor its first year has passed, but it was sacrificed before Passover eve.
הכל
(7) וּצְרִיכִי דְּאִי אַשְׁמְעִינַן עִבְּרָה זְמַנּוֹ וְעִבְּרָה שְׁנָתוֹ מִשּׁוּם דְּאִידְּחִי לֵיהּ לִגְמָרֵי אֲבָל עִבְּרָה זְמַנּוֹ וְלֹא עִבְּרָה שְׁנָתוֹ דַּחֲזֵי לְפֶסַח שֵׁנִי אֵימָא לָא.
And all these verses are necessary. As had the Merciful One written only the case where both its first year and its time of sacrifice have passed, one could say that only such a Paschal offering should be sacrificed as a peace offering, as it was completely rejected from its status as a Paschal offering; but in a case where its time of sacrifice has passed but its first year has not passed, in which case it is still fit to be sacrificed as a Paschal offering on the second Pesaḥ, I would say that it is not sacrificed as a peace offering.
And all these verses are necessary. As had the Merciful One written only the case where both its first year and its time of sacrifice have passed, one could say that only such a Paschal offering should be sacrificed as a peace offering, as it was completely rejected from its status as a Paschal offering; but in a case where its time of sacrifice has passed but its first year has not passed, in which case it is still fit to be sacrificed as a Paschal offering on the second Pesaḥ, I would say that it is not sacrificed as a peace offering.
ומסבירים: וצריכי [וצריכים] כל שלושת הכתובים הללו להיאמר, משום דאי אשמעינן [שאם היה הכתוב משמיע לנו] רק דינו של זה שגם עברה זמנו וגם עברה שנתו, שהריהו קרב כשלמים, היינו אומרים כי כך הדין בזה דווקא — משום דאידחי ליה [שנדחה לו] לגמרי, אבל קרבן פסח שעברה זמנו ולא עברה שנתו, דחזי [שעדיין ראוי] הוא להקרבה בפסח שני, בחודש אייר, אימא [אמור] שלא יביאו אותו לשלמים — לכך נצרך כתוב נוסף.
And all these verses are necessary. As had the Merciful One written only the case where both its first year and its time of sacrifice have passed, one could say that only such a Paschal offering should be sacrificed as a peace offering, as it was completely rejected from its status as a Paschal offering; but in a case where its time of sacrifice has passed but its first year has not passed, in which case it is still fit to be sacrificed as a Paschal offering on the second Pesaḥ, I would say that it is not sacrificed as a peace offering.
הכל
(8) וְאִי אַשְׁמְעִינַן עִבְּרָה זְמַנּוֹ וְלֹא עִבְּרָה שְׁנָתוֹ דְּאִידְּחִי לֵיהּ מִפֶּסַח רִאשׁוֹן אֲבָל לֹא עִבְּרָה זְמַנּוֹ וְלֹא עִבְּרָה שְׁנָתוֹ דַּאֲפִילּוּ לְפֶסַח רִאשׁוֹן נָמֵי חֲזֵי אֵימָא לָא צְרִיכָא.:
And if the Torah had taught us only that a leftover Paschal offering whose time has passed but whose year has not passed is sacrificed as a peace offering, one might think that this is because the Paschal offering was rejected from the first Pesaḥ; but in a case where neither its time of sacrifice nor its first year have passed, in which case it is still fit to be sacrificed as a Paschal offering on Passover eve, I would say that it is not sacrificed as a peace offering. Therefore, all three verses are necessary.
And if the Torah had taught us only that a leftover Paschal offering whose time has passed but whose year has not passed is sacrificed as a peace offering, one might think that this is because the Paschal offering was rejected from the first Pesaḥ; but in a case where neither its time of sacrifice nor its first year have passed, in which case it is still fit to be sacrificed as a Paschal offering on Passover eve, I would say that it is not sacrificed as a peace offering. Therefore, all three verses are necessary.
אבל לא עיברה לא זמנו ולא שנתו – כגון דאבד זה והפריש אחר תחתיו ושחטו1 ונמצא הראשון ועדיין לא עיברה זמנו זמן שחיטה דאפי׳ לפסח ראשון נמי חזי:
אית דמפרש לא עיברה זמנו ולא שנתו דמתו בעלים קודם שחיטתו דאפי׳ לפסח ראשון חזי אימא לא יקרב שלמים קמ״ל:
סליק פירקא
1. ואף דפסח בזמנו פסול לשם שלמים מ״מ צ״ל דס״ל דהכא שאני כיון שכבר יצאו הבעלים ידי חובתם באחר סתמו עומד לשלמים וצ״ע בזה ועי׳ בפסחים צו ע״ב:
דאפי׳ לפסח ראשון נמי חזי אימא לא – להוי שלמים ואם שחטו קודם לפסח יפסל קמ״ל ומהכא נפקא לן בכל דוכתא דאמרי׳ פסח בשאר ימות השנה שלמים הם.
ואי אשמעינן [ואם היה משמיע לנו] שכך הדין רק בעברה זמנו ולא עברה שנתו בלבד, היינו אומרים כי דווקא הוא קרב כשלמים — משום דאידחי ליה [שנדחה הוא] מהקרבה בפסח ראשון, אבל לא עברה זמנו ולא עברה שנתו, שאפילו לפסח ראשון נמי חזי [גם כן ראוי] להקרבה, אימא [אמור] שלא יהיה לשלמים — על כן צריכא [צריך] שייאמר כתוב שלישי, להשמיענו שגם זה קרב כשלמים.
And if the Torah had taught us only that a leftover Paschal offering whose time has passed but whose year has not passed is sacrificed as a peace offering, one might think that this is because the Paschal offering was rejected from the first Pesaḥ; but in a case where neither its time of sacrifice nor its first year have passed, in which case it is still fit to be sacrificed as a Paschal offering on Passover eve, I would say that it is not sacrificed as a peace offering. Therefore, all three verses are necessary.
הכל
(10) מתני׳ מַתְנִיתִין : כׇּל דקׇרְבְּנוֹת הַצִּיבּוּר וְהַיָּחִיד בָּאִין מִן הָאָרֶץ וּמֵחוּצָה לָאָרֶץ מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הַיָּשָׁן החוּץ מִן הָעוֹמֶר ווּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁאֵינָן בָּאִין אֶלָּא מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הָאָרֶץ.
MISHNA: All communal and individual meal offerings may come from produce grown in Eretz Yisrael and from outside Eretz Yisrael, from the new crop, i.e., the current year’s crop, and from the old crop from previous years. This is the halakha of all meal offerings except for the omer, i.e., the measure of barley brought as a communal offering on the sixteenth of Nisan, and the two loaves, i.e., the communal offering brought on the festival of Shavuot, as they come only from the new crop and from Eretz Yisrael.
מתני׳ כל קרבנות מן החדש ומן הישן – פי׳ בקונטרס במנחות קאמר ונראה דשייך נמי בזבחים כדאשכחן במעשר בהמה אלא דהוה ליה למיתני חוץ מבכור ומעשר דאין באין מחוצה לארץ כדתנן בתמורה פרק אלו קדשים (תמורה כא.) ובתוספתא (ריש פרק ט) תניא כל קרבנו׳ הציבור והיחיד באין מארץ וחוצה לארץ אפילו מבין העובדי כוכבים חוץ מבכור ומעשר שאין באין אלא מן הארץ ואין באין אלא מישראל ובההיא בבא לא תני חדש וישן אבל בתר הכי תני כל המנחות באות מארץ ומחוצה לארץ ומן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאין באין אלא מן החדש ומן הארץ וכולן אין באין אלא מן המובחר שנאמר (דברים יב) וכל מבחר נדריכם.
א משנה כל המנחות הקרבות במקדש, הן אלה הבאות כקרבנות הציבור והן אלה הבאות כקרבנות היחיד, הריהן באין (מובאים, נלקחים) מכל יבולי התבואה: מן התבואה שגדלה בארץ ישראל, ומהתבואה שגדלה בחוצה לארץ, הן מן החדש (תבואת שנה זו, שנקצרה לפני הנפת העומר בפסח) והן מן הישן (שנקצר בשנים קודמות). חוץ מן העומר ושתי הלחם ששני אלה אינן באין אלא מן החדש ורק מן התבואה הגדלה בארץ.
MISHNA: All communal and individual meal offerings may come from produce grown in Eretz Yisrael and from outside Eretz Yisrael, from the new crop, i.e., the current year’s crop, and from the old crop from previous years. This is the halakha of all meal offerings except for the omer, i.e., the measure of barley brought as a communal offering on the sixteenth of Nisan, and the two loaves, i.e., the communal offering brought on the festival of Shavuot, as they come only from the new crop and from Eretz Yisrael.
הכל
(11) זוְכוּלָּן אֵינָן בָּאִין אֶלָּא מִן הַמּוּבְחָר וְאֵיזֶהוּ מוּבְחָר שֶׁלָּהֶם מִכְנֵיס וזטחא אלפא לַסֹּלֶת שְׁנִיָּיה לָהֶן עֲפוֹרַיִים בַּבִּקְעָה.
And all meal offerings come only from the optimal-quality grain. And which places have the optimal grain for them? Fields in Makhnis and Zateḥa are the primary [alfa] source for fine flour. Secondary to them is Aforayim in the valley.
And all meal offerings come only from the optimal-quality grain. And which places have the optimal grain for them? Fields in Makhnis and Zateḥa are the primary [alfa] source for fine flour. Secondary to them is Aforayim in the valley.
ערך זנוח
זנוח – א(מנחות פג:) במשנה מכמס וזנותא אלפא לסולת.
ערך יוחני
יוחני – ב(מנחות פה.) א״ל יוחני וממרא למשה תבן אתה מכניס לעפריים אמר להו אמרי אינשי למתא ירקא ירקא שקול פי׳ רב שריר׳ כך היא השמועה ומשל הוא שהרבה אומרין אותו בני אדם ופירושו לעיר של ירק שרוב ירק מצויה לתוכה תדיר לא תאמר עיר פלוני הרבה ירק יש בה היאך אוליך אליה ירק אלא הולך לשם שפעמים שחסר מה שבמקומם ואין אחרים נושאין אליהן ואתה תמכור ביותר. וכן עיר שבארץ ישראל ששמה עפריים היה מרבה תבואה למאד וכן שנינו (מנחות פג:) וכולן אין באין אלא מן המובחר ואיזה המובחר שלהן מכמס וזנוחה אלפא לסולת שנייה לה עפריים בבקעה ופירו׳ אלפא ראשונ׳ מן גימטריא כמה ששנינו אלפא ביטה גמא וכן כשבא משה למצרים באותות שנתן לו הקב״ה אמרו לו יוחני וממרא ראשי החרטומים של פרעה זו היא מלאכתנו ואנו יכולין לעשות כן בלהטינו ואתה דומה כמי שמביא תבן לעפריים שהיא עיר תבואה וממנה שבה למקומות הרבה ואיך יביא אדם אליה תבן אמר להון אמרי אינשי למתא ירקא ירקא שקול היא שפירשנו והרי הבאתי אליכם האותות האלה פעמים שאין אתם יכולין לעשות כיוצא בהן וחוזרין בני אדם אל שלי מהתל היה בהן עד שבררו לו מן השמים ויבלע מטה אהרן.
ערך מכמס
מכמס – גוזנוחא אלפא לסלת (מנחות פג:) פי׳ מקומות הן.
ערך אלפא
אלפא – דלסלת (מנחות פג) פי׳ ראשונה כדי להביא ממנה סלת למקדש שהיא מובחרת כמו אלפא שהיא ראשונה לאותיות של יון והוא מן אלוף נעורי אלופינו מסובלים פירוש בברכות בסוף גמרא דהיה קורא בתורה (א״ב: ועוד אלפא בלשון יוני כבוד ויקר וסלת זה ראש ומבחר הסלתות הוא).
א. [איין ארטס נאהמע.]
ב. [נאמע.]
ג. [ארטס נאמע.]
ד. [דאס ערשטי, דאס בעסטי.]
מכמיס וזינחא – מקומות הן.
אלפא לסולת – סולת שלהן ראשון ומובחר לכל הסלתות כאלף זו שהוא אלף בלשון יווני.
כופריים – כפר ושתים היו אחד בהר ואחד בבקעה.
אלפא לסלת – שכשם שהאלף היא ראש לכל האותיות כך סלת של אלו שני מקומות מכניס וזטחא ראש לכל הסלתות. ענין אחר אלפא אלף היינו אחד כך סלת של שני מקומות מיוחדין לכך שסלתן מובחר עיקר מכל הסלתות כך שמעתי.
ואולם בדבר זה שוות כל המנחות כולן — שהן אינן באין אלא מן היבול היותר מובחר (משובח). ואיזהו המובחר שלהם ממנו תובא הסולת למנחה? התבואה הגדלה במקום הנקרא מכניס וכן זו הגדלה במקום הנקרא זטחא — הריהי אלפא (הראשונה במעלה) הקודמת לסלת הבאה משאר כל המקומות. שנייה להן — היא הסולת הבאה מהתבואה שגדלה במקום הנקרא עפוריים שבבקעה.
And all meal offerings come only from the optimal-quality grain. And which places have the optimal grain for them? Fields in Makhnis and Zateḥa are the primary [alfa] source for fine flour. Secondary to them is Aforayim in the valley.
הכל
(12) כׇּל הָאֲרָצוֹת הָיוּ כְּשֵׁרוֹת אֶלָּא מִכָּאן הָיוּ מְבִיאִין.:
All the regions were valid as the source of the grain, but it is from here, the primary and secondary places, that they would bring grain, because it was of optimal quality.
All the regions were valid as the source of the grain, but it is from here, the primary and secondary places, that they would bring grain, because it was of optimal quality.
כל הארצות – שבארץ ישראל כגון יהודה ועבר הירדן והגליל כשרות.
אלא מכאן היו מביאין – משום דמצוה להביא מן המובחר.
רש״י ד״ה כל הארצו׳ וכו׳ ועבר הירדן. וכ״כ רש״י סנהדרין דף יא ע״ב ד״ה שתים ועיין נדרים דף כב ע״ב בר״ן ד״ה השתא לא עבר ירדנא:
ומסבירים: אכן מעיקר הדין תבואות כל הארצות (האיזורים) היו כשרות להבאת סולת המנחה, אלא שמכאן (מהמקומות הללו המנויים למעלה) היו מביאין, שהם היו המובחרים.
All the regions were valid as the source of the grain, but it is from here, the primary and secondary places, that they would bring grain, because it was of optimal quality.
הכל
(13) גמ׳ גְּמָרָא : מתני׳ מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא עוֹמֶר הַבָּא מִן הַיָּשָׁן כָּשֵׁר שְׁתֵּי הַלֶּחֶם הַבָּאוֹת מִן הַיָּשָׁן כְּשֵׁרוֹת אֶלָּא שֶׁחִיסֵּר מִצְוָה.
GEMARA: The mishna states that the omer meal offering and the two loaves are prepared only from the new crop. The wording of the mishna indicates that this is an essential requirement. The Gemara notes: The mishna is not in accordance with the opinion of this following tanna, as it is taught in a baraita: An omer meal offering that comes from the old crop is valid. Similarly, the two loaves that come from the old crop are valid, but by bringing them from the old crop one lacks the proper fulfillment of its mitzva.
GEMARA: The mishna states that the omer meal offering and the two loaves are prepared only from the new crop. The wording of the mishna indicates that this is an essential requirement. The Gemara notes: The mishna is not in accordance with the opinion of this following tanna, as it is taught in a baraita: An omer meal offering that comes from the old crop is valid. Similarly, the two loaves that come from the old crop are valid, but by bringing them from the old crop one lacks the proper fulfillment of its mitzva.
ב גמרא שנינו במשנתנו כי העומר ושתי הלחם באים דווקא מהיבול החדש, ומכאן יש להסיק כי אם הביא מנחות אלה מהיבול הישן — הרי אלה פסולות. ומעירים: דעת מתניתין [משנתנו] זו הריהי שלא כי [כמו] דעתו של האי [זה] התנא, דתניא [שכן שנויה ברייתא]: העומר הבא מן היבול הישן, ולא מהתבואה החדשה, כמצוותו הראויה — הריהו כשר. וכן שתי הלחם הבאות מן היבול הישן, ולא מן החדש, כמצוותם הראויה — הריהם כשרות, אלא שחיסר מצוה.
GEMARA: The mishna states that the omer meal offering and the two loaves are prepared only from the new crop. The wording of the mishna indicates that this is an essential requirement. The Gemara notes: The mishna is not in accordance with the opinion of this following tanna, as it is taught in a baraita: An omer meal offering that comes from the old crop is valid. Similarly, the two loaves that come from the old crop are valid, but by bringing them from the old crop one lacks the proper fulfillment of its mitzva.
הכל
(14) עוֹמֶר דִּכְתִיב {ויקרא ב׳:י״ד} תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ וַאֲפִילּוּ מִן הָעֲלִיָּיה.
The Gemara provides the biblical sources for the rulings of the baraita: The source for the ruling concerning the omer meal offering is as it is written: “And when you shall bring a meal offering of first fruits to the Lord, it is ripened grain, toasted over fire, even groats of the fresh ear, you shall bring the meal offering of your first fruits” (Leviticus 2:14). The superfluous repetition of the term “you shall bring” teaches that the omer is valid even if brought from an old crop that was stored away in the attic.
The Gemara provides the biblical sources for the rulings of the baraita: The source for the ruling concerning the omer meal offering is as it is written: “And when you shall bring a meal offering of first fruits to the Lord, it is ripened grain, toasted over fire, even groats of the fresh ear, you shall bring the meal offering of your first fruits” (Leviticus 2:14). The superfluous repetition of the term “you shall bring” teaches that the omer is valid even if brought from an old crop that was stored away in the attic.
גמ׳ תקריב – משמע מ״מ.
ואפי׳ מן העליה – דהיינו ישן ותנא דפסיל יליף טעמא מראשית קצירכם והאי תקריב מפיק ליה תקריב ואפי׳ בשבת תקריב ואפי׳ בטומאה כדדרשינן לעיל בפרק ר׳ ישמעאל.
ומסבירים את מקור הדברים: העומר — שכן אף דכתיב [שנאמר] במנחת העומר ״ואם תקריב מנחת בכורים לה׳ אביב קלוי באש גרש כרמל״, נאמר עוד ״תקריב את מנחת בכוריך״ (ויקרא ב, יד), ובאה הלשון הנוספת ״תקריב את מנחת בכוריך״ להשמיענו כי בדיעבד יכולה זו להיות ישנה, ואפילו מן התבואה של השנה שעברה, הנמצאת זה מכבר בעלייה.
The Gemara provides the biblical sources for the rulings of the baraita: The source for the ruling concerning the omer meal offering is as it is written: “And when you shall bring a meal offering of first fruits to the Lord, it is ripened grain, toasted over fire, even groats of the fresh ear, you shall bring the meal offering of your first fruits” (Leviticus 2:14). The superfluous repetition of the term “you shall bring” teaches that the omer is valid even if brought from an old crop that was stored away in the attic.
הכל
(15) שְׁתֵּי הַלֶּחֶם דִּכְתִיב {ויקרא כ״ג:י״ז} מִמּוֹשְׁבוֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ וְלֹא מִן חוּצָה לָאָרֶץ מִמּוֹשְׁבוֹתֵיכֶם ואפי׳ וַאֲפִילּוּ חמִן הָעֲלִיָּיה.
The source for the ruling concerning the two loaves is as it is written: “And you shall offer a new meal offering to the Lord. From your dwellings you shall bring two wave-loaves” (Leviticus 23:16–17). The term “your dwellings” is a reference to Eretz Yisrael. Therefore, the verse indicates that the two loaves must be brought from grain grown there, and not from outside of Eretz Yisrael. Furthermore, the term “from your dwellings” teaches that the offering may come from any grain grown in Eretz Yisrael and even from an old crop that was stored away in the attic.
The source for the ruling concerning the two loaves is as it is written: “And you shall offer a new meal offering to the Lord. From your dwellings you shall bring two wave-loaves” (Leviticus 23:16–17). The term “your dwellings” is a reference to Eretz Yisrael. Therefore, the verse indicates that the two loaves must be brought from grain grown there, and not from outside of Eretz Yisrael. Furthermore, the term “from your dwellings” teaches that the offering may come from any grain grown in Eretz Yisrael and even from an old crop that was stored away in the attic.
וכן שתי הלחם הבאים מהתבואה הישנה כשרים — דכתיב [שכן נאמר] בשתי הלחם ״...והקרבתם מנחה חדשה לה׳. ממושבתיכם תביאו לחם תנופה שתים...״ (שם כג, טז—יז). והלשון ״ממושבותיכם״ באה למעט: דווקא מתבואת ארץ ישראל — ולא מן תבואת חוצה לארץ. ״ממושבתיכם״ בא לרבות — מכל תבואת הארץ אתה מביא, ואפילו מן התבואה הנמצאת בעלייה.
The source for the ruling concerning the two loaves is as it is written: “And you shall offer a new meal offering to the Lord. From your dwellings you shall bring two wave-loaves” (Leviticus 23:16–17). The term “your dwellings” is a reference to Eretz Yisrael. Therefore, the verse indicates that the two loaves must be brought from grain grown there, and not from outside of Eretz Yisrael. Furthermore, the term “from your dwellings” teaches that the offering may come from any grain grown in Eretz Yisrael and even from an old crop that was stored away in the attic.
הכל
(16) הָא אַפֵּיקְתֵּיהּ אָמַר קְרָא תָּבִיאּוּ ואפי׳ וַאֲפִילּוּ מִן הָעֲלִיָּיה.
The Gemara asks how two halakhot can be derived from the same term: Didn’t you already expound that term to teach that one can use grain only if it is grown in Eretz Yisrael? How can you also derive from it that the grain can be brought from an old crop? The Gemara explains: That is derived from the next term, as the verse states: “From your dwellings you shall bring” (Leviticus 23:17), which teaches that one may bring them from any grain grown in Eretz Yisrael and even from an old crop that was stored away in the attic.
The Gemara asks how two halakhot can be derived from the same term: Didn’t you already expound that term to teach that one can use grain only if it is grown in Eretz Yisrael? How can you also derive from it that the grain can be brought from an old crop? The Gemara explains: That is derived from the next term, as the verse states: “From your dwellings you shall bring” (Leviticus 23:17), which teaches that one may bring them from any grain grown in Eretz Yisrael and even from an old crop that was stored away in the attic.
ותוהים: כיצד יכול אתה ללמוד ממלה זו לרבות, הא אפיקתיה [הרי כבר הוצאת, דרשת אותו פסוק] למעט את תבואת חוצה לארץ! ומסבירים: אמר קרא [המקרא] ״ממושבותיכם תביאו״, ומן הכתוב ״תביאו״ אנו למדים — אפילו מן העלייה.
The Gemara asks how two halakhot can be derived from the same term: Didn’t you already expound that term to teach that one can use grain only if it is grown in Eretz Yisrael? How can you also derive from it that the grain can be brought from an old crop? The Gemara explains: That is derived from the next term, as the verse states: “From your dwellings you shall bring” (Leviticus 23:17), which teaches that one may bring them from any grain grown in Eretz Yisrael and even from an old crop that was stored away in the attic.
הכל
(17) וְהַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ שֶׁכֹּל שֶׁאַתָּה מֵבִיא מִמָּקוֹם אַחֵר הֲרֵי הוּא כָּזֶה א״כ אִם כֵּן לִיכְתּוֹב קְרָא תָּבִיא מַאי תָּבִיאּוּ ש״מ שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי.
The Gemara questions this answer: But that term is necessary to teach that any leavened bread offering that you bring in another instance, i.e., the loaves of the thanksgiving offering, is to be like this offering of the two loaves, i.e., the same requirements apply to it (see 77b). How, then, can you expound the term to also teach that grain from an old crop can be used for the two loaves? The Gemara explains: If so, that the term is written only to teach about the requirements for other leavened bread offerings, then let the verse write: You shall bring [tavi], using the singular form. For what reason then, does it write: “You shall bring [tavi’u],” using the plural form? It is written so that one can learn from it two different halakhot.
The Gemara questions this answer: But that term is necessary to teach that any leavened bread offering that you bring in another instance, i.e., the loaves of the thanksgiving offering, is to be like this offering of the two loaves, i.e., the same requirements apply to it (see 77b). How, then, can you expound the term to also teach that grain from an old crop can be used for the two loaves? The Gemara explains: If so, that the term is written only to teach about the requirements for other leavened bread offerings, then let the verse write: You shall bring [tavi], using the singular form. For what reason then, does it write: “You shall bring [tavi’u],” using the plural form? It is written so that one can learn from it two different halakhot.
שכל שאתה מביא ממקום אחר – חמץ יהא כזה עשרון לחלה להביא לחמי תודה כדדרשינן ליה בפ׳ התודה (דף עז ע״ב) והכתיב ראשית בתרוייהו בעומר כתיב ראשית קצירכם ובשתי הלחם כתיב קרבן ראשית תקריב אתם לה׳ ובשתי הלחם משתעי קרא דבאין שאור כדכתיב חמץ תאפנה ומשני למצוה בעינן מן החדש ולעולם אם הביא מן הישן כשר.
שמעת מינה תרתי – חד דאפילו מן העלייה וחד לכל ביאות שאתה מביא וכו׳ כדאמרינן בפירקין דלעיל (דף עז:) תביאו ריבויא הוא לגמרי דלא בעי לגופיה.
וחוזרים ושואלים: והאי מיבעי ליה [והרי אף כתוב זה נצרך לו] ללימוד אחר, שכל מקרה שאתה מביא חמץ ממקום אחר, כלומר, בשאר מנחות (כלחמי תודה) — דינו שהרי הוא כזה! ומשיבים: אם כן שבא הכתוב ללמד רק לענין זה, ליכתוב קרא [שיכתוב המקרא] ״תביא״ בלבד, ולא ״תביאו״, ומאי [מה] תוספת ה_ו׳ ״תביאו״? שמע מינה [למד מכאן] כי תרתי [שני] לימודים נלמדים מכאן, לענין דין החמץ שבלחמי התודה, ולענין דין התבואה הישנה בשתי הלחם.
The Gemara questions this answer: But that term is necessary to teach that any leavened bread offering that you bring in another instance, i.e., the loaves of the thanksgiving offering, is to be like this offering of the two loaves, i.e., the same requirements apply to it (see 77b). How, then, can you expound the term to also teach that grain from an old crop can be used for the two loaves? The Gemara explains: If so, that the term is written only to teach about the requirements for other leavened bread offerings, then let the verse write: You shall bring [tavi], using the singular form. For what reason then, does it write: “You shall bring [tavi’u],” using the plural form? It is written so that one can learn from it two different halakhot.
הכל
(18) וְהָכְתִיב {ויקרא כ״ג:י׳} רֵאשִׁית לְמִצְוָה.
The Gemara questions the ruling of the baraita that the omer and the two loaves are valid even if brought from an old crop: But isn’t the term “first” written with regard to both the omer and the two loaves? This indicates they must come from the new crop. The omer is referred to as “the first of your harvest” (Leviticus 23:10), and the two loaves are referred to as “an offering of the first” (Leviticus 2:12). The Gemara answers: The term indicates that only the new crop should be used, but that is only for the proper fulfillment of the mitzva. If an old crop was used, the offerings are still valid.
The Gemara questions the ruling of the baraita that the omer and the two loaves are valid even if brought from an old crop: But isn’t the term “first” written with regard to both the omer and the two loaves? This indicates they must come from the new crop. The omer is referred to as “the first of your harvest” (Leviticus 23:10), and the two loaves are referred to as “an offering of the first” (Leviticus 2:12). The Gemara answers: The term indicates that only the new crop should be used, but that is only for the proper fulfillment of the mitzva. If an old crop was used, the offerings are still valid.
ושואלים על עצם הדין: מדוע העומר ושתי הלחם הבאים מתבואה ישנה כשרים, והכתיב [והרי נאמר] בשני אלה הלשון ״ראשית״ (בעומר: ״...וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן״. שם כג, י. ובשתי הלחם: ״קרבן ראשית תקריבו אותם לה׳...״. שם ב, יב), ללמד שאין להביא אלא מן התבואה החדשה! ומשיבים: אין זה אלא למצוה, לעשות לכתחילה, ואולם אם הביאו מן התבואה הישנה, הרי זה כשר. ושואלים עוד: הכתיב [הרי נאמר] בשתי הלחם במפורש ״והקרבתם מנחה חדשה״, ומדוע שתי הלחם הבאים מהתבואה הישנה כשרים?
The Gemara questions the ruling of the baraita that the omer and the two loaves are valid even if brought from an old crop: But isn’t the term “first” written with regard to both the omer and the two loaves? This indicates they must come from the new crop. The omer is referred to as “the first of your harvest” (Leviticus 23:10), and the two loaves are referred to as “an offering of the first” (Leviticus 2:12). The Gemara answers: The term indicates that only the new crop should be used, but that is only for the proper fulfillment of the mitzva. If an old crop was used, the offerings are still valid.
הכל
(19) הָכְתִיב {ויקרא כ״ג:ט״ז} חֲדָשָׁה הַאי מִיבְּעֵי לי׳ לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא רַבִּי נָתָן ור׳ וְרַבִּי עֲקִיבָא אָמְרוּ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם הַבָּאוֹת מִן הַיָּשָׁן כְּשֵׁרוֹת וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים חֲדָשָׁה שֶׁתְּהֵא חֲדָשָׁה לְכׇל הַמְּנָחוֹת.
The Gemara asks: But isn’t it written with regard to the two loaves: “A new meal offering” (Leviticus 23:16), which indicates that only the new crop can be used? The fact that with regard to the two loaves the Torah repeats this requirement twice suggests that it is indispensable. The Gemara answers: The word “new” cannot teach that the use of the new crop is essential, as it is necessary for that which is taught in a baraita: Rabbi Natan and Rabbi Akiva said that even if the two loaves are brought from the old crop, they are valid. How do I realize the meaning of: “A new meal offering”? This teaches that the two loaves are to be the first of all the other meal offerings. No other meal offerings may be brought from the new crop until the meal offering of the two loaves has been brought.
The Gemara asks: But isn’t it written with regard to the two loaves: “A new meal offering” (Leviticus 23:16), which indicates that only the new crop can be used? The fact that with regard to the two loaves the Torah repeats this requirement twice suggests that it is indispensable. The Gemara answers: The word “new” cannot teach that the use of the new crop is essential, as it is necessary for that which is taught in a baraita: Rabbi Natan and Rabbi Akiva said that even if the two loaves are brought from the old crop, they are valid. How do I realize the meaning of: “A new meal offering”? This teaches that the two loaves are to be the first of all the other meal offerings. No other meal offerings may be brought from the new crop until the meal offering of the two loaves has been brought.
והא כתיב חדשה – מנחה חדשה לה׳ ובשתי הלחם כתיב.
שתהא חדשה לכל המנחות – שאפי מן הישן תהא קודמת לכל המנחות הבאות מן החדש שלא יביא מנחה מן החדשה קודם לשתי הלחם.
שתהא חדשה לכל המנחות – כלומר שיביאו שתי הלחם קודם שיביאו שום מנחה מן החדש אבל שתי הלחם גופייהו באות אפי׳ מן הישן.
ומתרצים: האי מיבעי ליה [כתוב זה נצרך לו] ללמד הלכה אחרת, כדתניא [כמו ששנויה בברייתא]: ר׳ נתן ור׳ עקיבא אמרו: שתי הלחם הבאות מן הישן — הריהם כשרות, ומה (וכיצד) אני מקיים (מסביר) את האמור בשתי הלחם ״מנחה חדשה״? — שתהא חדשה לכל המנחות, שיש להביא תחילה את שתי הלחם לפני שיביאו כל מנחה אחרת מן החדש, שאין שאר מנחות באות מן היבול החדש אלא אם כן כבר הוקרבו שתי הלחם, ואולם שתי הלחם עצמם יכולים לבוא אף מן התבואה הישנה.
The Gemara asks: But isn’t it written with regard to the two loaves: “A new meal offering” (Leviticus 23:16), which indicates that only the new crop can be used? The fact that with regard to the two loaves the Torah repeats this requirement twice suggests that it is indispensable. The Gemara answers: The word “new” cannot teach that the use of the new crop is essential, as it is necessary for that which is taught in a baraita: Rabbi Natan and Rabbi Akiva said that even if the two loaves are brought from the old crop, they are valid. How do I realize the meaning of: “A new meal offering”? This teaches that the two loaves are to be the first of all the other meal offerings. No other meal offerings may be brought from the new crop until the meal offering of the two loaves has been brought.
הכל
(20) ע״כ עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי אֶלָּא בְּחָדָשׁ
§ The Gemara defines the limits of the dispute between the mishna and baraita: They disagree only with regard to whether it is essential for the omer and the two loaves to be brought from the new crop.
§ The Gemara defines the limits of the dispute between the mishna and baraita: They disagree only with regard to whether it is essential for the omer and the two loaves to be brought from the new crop.
ג למעלה נאמר כי חלוקים התנא של משנתנו והתנא של הברייתא בדין העומר ושתי הלחם שהביאום מן הישן, אם הם כשרים בדיעבד. ועתה דנים בדינם של העומר והחדש מחוצה לארץ אם כשרים הם בדיעבד. ומעירים: עד כאן לא שמענו כי פליגי [נחלקו] התנאים הללו אלא בדינם של המנחות שהביאם שלא מן החדש,
§ The Gemara defines the limits of the dispute between the mishna and baraita: They disagree only with regard to whether it is essential for the omer and the two loaves to be brought from the new crop.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
מנחות פג: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים מנחות פג:, עין משפט נר מצוה מנחות פג: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום מנחות פג:, הערוך על סדר הש"ס מנחות פג:, רש"י מנחות פג: – במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י"., מיוחס לרש"י מנחות פג: – במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י"., תוספות מנחות פג:, גליון הש"ס לרע"א מנחות פג:, פירוש הרב שטיינזלץ מנחות פג:, אסופת מאמרים מנחות פג:
Menachot 83b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Menachot 83b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 83b, Attributed to R. Gershom Menachot 83b, Collected from HeArukh Menachot 83b, Rashi Menachot 83b, Attributed to Rashi Menachot 83b, Tosafot Menachot 83b, Gilyon HaShas Menachot 83b, Steinsaltz Commentary Menachot 83b, Collected Articles Menachot 83b