×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) עַל עִסְקֵי קוֹל רַב אָשֵׁי אָמַר מֵהָכָא {דברי הימים ב ה׳:י״ג} וַיְהִי כְאֶחָד לַמְחַצְּצרִים וְלַמְשׁוֹרְרִים לְהַשְׁמִיעַ קוֹל אֶחָד.
This indicates that God responded to Moses, who was a Levite, by commanding him about matters pertaining to the voice, i.e., that the Levites must accompany the sacrifices with song. Rav Ashi says that the obligation for the Levites to sing in the Temple is derived from here: “It came to pass, when the trumpeters and singers were as one, to make one sound to be heard in praising and thanking the Lord” (II Chronicles 5:13). This indicates that just as there is a requirement for trumpets to be sounded during the sacrifice of communal offerings (see Numbers 10:10), there is likewise a requirement for the Levites to sing.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
על עסקי קול – בשעה שהיה משה משורר שהוא לוי האלהים יעננו לו בקול:
על עסקי קול – שהיה מצוהו לשורר לפי שמשה לוי היה.
מהכא ויהי כאחד למחצצרים – ובקרא (במדבר י) כתיב ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם אלמא איכא שירה [מן התורה].
שציווהו ה׳ על עסקי קול, כלומר, על שירה. רב אשי אמר, מהכא [מכאן] מקור לשירה על הקרבן: ״ויהי כאחד למחצצרים ולמשררים להשמיע קול אחד להלל ולהודות לה׳⁠ ⁠״ (דברי הימים ב ה, יג), ומכאן שיחד עם החצוצרות שציותה התורה לתקוע בהם על הקרבנות (במדבר י, י) יש גם שירה.
This indicates that God responded to Moses, who was a Levite, by commanding him about matters pertaining to the voice, i.e., that the Levites must accompany the sacrifices with song. Rav Ashi says that the obligation for the Levites to sing in the Temple is derived from here: “It came to pass, when the trumpeters and singers were as one, to make one sound to be heard in praising and thanking the Lord” (II Chronicles 5:13). This indicates that just as there is a requirement for trumpets to be sounded during the sacrifice of communal offerings (see Numbers 10:10), there is likewise a requirement for the Levites to sing.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר מֵהָכָא {במדבר י״ח:ג׳} וְלֹא יָמוּתוּ גַם הֵם גַּם אַתֶּם מָה אַתֶּם בַּעֲבוֹדַת מִזְבֵּחַ אַף הֵם בַּעֲבוֹדַת מִזְבֵּחַ.

Rabbi Yonatan says that the requirement for the Levites to sing in the Temple is derived from here: The Torah commands the priests with regard to the Levites: “They shall not come near the altar, that they die not, neither they nor you” (Numbers 18:3). The verse equates the Levites with the priests, indicating that just as you, the priests, are obligated to perform the service on the altar, so too they, the Levites, are obligated to perform a service pertaining to the altar, i.e., the song that accompanies the offerings.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אף הם בעבודת מזבח – שירה בשעת קרבן:
אף הם – הלוים בעבודת מזבח ולא משכחת לוים כשרים בעבודת מזבח אלא בשיר.
מה אתם – אכהנים קאי קרא.
ר׳ יונתן אמר, מהכא [מכאן] מקור לשירת הלויים על הקרבן, שנאמר לכהנים ביחס ללויים: ״ואל המזבח לא יקרבו ולא ימותו גם הם גם אתם״ (במדבר יח, ג), הרי שהוקשו זה לזה, מה אתם הכהנים מצווים בעבודת מזבח, בהקרבה — אף הם הלויים מצווים בעבודת מזבח, בשירה שעל הקרבן.
Rabbi Yonatan says that the requirement for the Levites to sing in the Temple is derived from here: The Torah commands the priests with regard to the Levites: “They shall not come near the altar, that they die not, neither they nor you” (Numbers 18:3). The verse equates the Levites with the priests, indicating that just as you, the priests, are obligated to perform the service on the altar, so too they, the Levites, are obligated to perform a service pertaining to the altar, i.e., the song that accompanies the offerings.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי וְלֹא יָמוּתוּ גַם הֵם גַּם אַתֶּם אַתֶּם בְּשֶׁלָּהֶם וְהֵם בְּשֶׁלָּכֶם בְּמִיתָה הֵם בְּשֶׁלָּהֶם אֵינָן בְּמִיתָה אֶלָּא בְּאַזְהָרָה.

A derivation of halakhot based on the comparison between priests and Levites in this verse is also taught in a baraita: It is stated: “That they die not, neither they nor you.” This indicates that if you, the priests, perform their duties, i.e., the Levites’ duties, or they, the Levites, perform yours, e.g., the sacrificial rites, the perpetrator is liable to receive death at the hand of Heaven. But if they, the Levites, perform a function that belongs to a different group of Levites, but is nevertheless a duty of theirs, i.e., the Levites in general, e.g., if Levites assigned to open and close the gates of the Temple decide instead to sing, they are not punished with death; rather, they have merely violated a prohibition.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אתם בשלהם – כלומר אם שינו עבודתן לוי לכהן הרי הן במיתה:
הם בשלהם – כלומר ששינו עבודת׳ כגון שוער ששרר או משורר ששיער אינן אלא באזהרה בלאו:
אתם בשלהם – הכהנים שנכנסו בעבודת לוים כגון ששררו.
והם בשלכם – לוי שעבד על המזבח ככהן.
הם בשלהם – כגון לוי משורר שהגיף דלתות ולוי משוער שאמר שיר שהרי הלוים היו חלוקים זה למשוער וזה למשורר.
אלא באזהרה – לא אתפרש לן.
ומעירים, תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך] על פסוק זה: ״ולא ימותו גם הם גם אתם״, אתם הכהנים, אם עבדתם בעבודה שלהם של הלויים, בשירה, והם הלויים שעבדו בעבודת ההקרבה שלכםבמיתה בידי שמים. אבל הם הלויים שהחליפו בעבודות שלהם, כגון בין שירה לבין הגפת השערים במקדש — אינן בחיוב מיתה אלא באזהרה, במצות לא תעשה בלבד.
A derivation of halakhot based on the comparison between priests and Levites in this verse is also taught in a baraita: It is stated: “That they die not, neither they nor you.” This indicates that if you, the priests, perform their duties, i.e., the Levites’ duties, or they, the Levites, perform yours, e.g., the sacrificial rites, the perpetrator is liable to receive death at the hand of Heaven. But if they, the Levites, perform a function that belongs to a different group of Levites, but is nevertheless a duty of theirs, i.e., the Levites in general, e.g., if Levites assigned to open and close the gates of the Temple decide instead to sing, they are not punished with death; rather, they have merely violated a prohibition.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר אַבָּיֵי אנְקִיטִינַן מְשׁוֹרֵר שֶׁשִּׁיעֵר בְּשֶׁל חֲבֵירוֹ בְּמִיתָה שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר ג׳:ל״ח} וְהַחוֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְגוֹ׳ וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת מַאי זָר אִילֵּימָא זָר מַמָּשׁ הָכְתִיב חֲדָא זִימְנָא אֶלָּא לָאו זָר דְּאוֹתָהּ עֲבוֹדָה.:

Abaye said: We hold that a Levite designated to serve as a singer who instead served in another Levite’s position as a gatekeeper is liable to be put to death, as it is stated: “And those that were to pitch tent before the Tabernacle eastward, before the Tent of Meeting toward the sunrising, were Moses and Aaron and his sons, keeping the charge of the Sanctuary, for the charge of the children of Israel; and the stranger that drew near was to be put to death” (Numbers 3:38). What is the meaning of the term “stranger” in this verse? If we say it is referring to an actual stranger, i.e., a non-Levite, isn’t it written already on another occasion that he is liable to be put to death (see Numbers 3:10)? Rather, this is not its meaning; instead, it is referring to one who is a Levite but is a stranger to that service.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא כתיב חדא זימנא ואת אהרן ואת בניו תפקוד ושמרו את כהונתם והזר הקרב יומת משוער היינו שומר השערים כדכת׳ וחוסה על השערים:
אביי – לית ליה הא מתני׳ דקתני לעיל הם בשלהם אינו במיתה דהא משכחת תנא אחרינא דקאי כוותיה.
זר ממש – כגון ישראל.
הא כתיב חדא זימנא – בההיא פרשתא גופה וקאי נמי אעבודת לוים.
ומביאים מה שאמר אביי בענין זה, נקיטינן [מוחזקים אנו]: לוי שתפקידו משורר, ששיער (שעבד כשוער) במקומו של חבירו — נידון במיתה, שנאמר: ״והחנים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרים משמרת המקדש למשמרת בני ישראל והזר הקרב יומת״ (במדבר ג, לח), ויש לשאול: מאי [מה פירוש] זר? אילימא [אם תאמר] זר ממש, ישראל — הכתיב חדא זימנא [הרי כבר נאמר הדבר פעם אחת] לפני כן (שם י)! אלא לאו [האם אין] הכוונה ללוי בעבודת חבירו, שהוא זר לענין אותה עבודה.
Abaye said: We hold that a Levite designated to serve as a singer who instead served in another Levite’s position as a gatekeeper is liable to be put to death, as it is stated: “And those that were to pitch tent before the Tabernacle eastward, before the Tent of Meeting toward the sunrising, were Moses and Aaron and his sons, keeping the charge of the Sanctuary, for the charge of the children of Israel; and the stranger that drew near was to be put to death” (Numbers 3:38). What is the meaning of the term “stranger” in this verse? If we say it is referring to an actual stranger, i.e., a non-Levite, isn’t it written already on another occasion that he is liable to be put to death (see Numbers 3:10)? Rather, this is not its meaning; instead, it is referring to one who is a Levite but is a stranger to that service.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מֵיתִיבִי מְשׁוֹרֵר שֶׁשִּׁיעֵר וּמְשׁוֹעֵר שֶׁשּׁוֹרֵר אֵינָן בְּמִיתָה אֶלָּא בְּאַזְהָרָה.

The Gemara raises an objection to Abaye’s statement from a baraita: A singer who served as a gatekeeper and a gatekeeper who sang are not punished with death; rather, they have merely violated a prohibition.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משוער ששורר – דבדברי הימים (א ט) כתיב משפחות שהיו משוערים ומשפחות שהיו משוררים.
מיתיבי – פ״ה לא ידענא האי אזהרה מהיכא היא ורבינו מנחם נ״ע פי׳ דכתיב (במדבר ח) לשמור משמרת ועבודה לא יעבוד וכתיב (שם) ככה תעשה ללוים במשמרותם.
מיתיבי [מקשים] על אביי ממה ששנינו בברייתא: משורר ששיער ומשוער ששורראינן במיתה אלא באזהרה!
The Gemara raises an objection to Abaye’s statement from a baraita: A singer who served as a gatekeeper and a gatekeeper who sang are not punished with death; rather, they have merely violated a prohibition.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא מַעֲשֶׂה בר׳בְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר חֲנַנְיָה שֶׁהָלַךְ לְסַיֵּיעַ בְּהַגָּפַת דְּלָתוֹת אֵצֶל ר׳רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגְּדָא אָמַר לוֹ בְּנִי חֲזוֹר לַאֲחוֹרֶיךָ שֶׁאַתָּה מִן הַמְשׁוֹרְרִים וְלֹא מִן הַמְשׁוֹעֲרִים.

The Gemara explains that this matter is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: There was an incident involving Rabbi Yehoshua bar Ḥananya, a Levite, who went to Rabbi Yoḥanan ben Gudgeda, also a Levite, in order to assist in closing the doors of the Temple. Rabbi Yoḥanan ben Gudgeda said to him: My son, go back, as you are among the singers and not among the gatekeepers.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יהושע בר׳ חנינא ויוחנן בן גודגדא לויים היו:
רבי יהושע ויוחנן בן גודגדא לוים היו. יוחנן בן גודגדא סבר משורר ששוער במיתה כשהוא מגיף לבדו וגזרו רבנן במסייע דלא ליתי למעבד לחודיה ור׳ יהושע סבר אפילו כי עביד לחודיה אינו אלא באזהרה ולא גזרו רבנן במסייע.
ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא, דתניא [ששנויה ברייתא]: מעשה בר׳ יהשע בר חנניה הלוי שהלך לסייע בהגפת דלתות אצל ר׳ יוחנן בן גודגדא, שהיה גם הוא לוי, אמר לו: בני, חזור לאחוריך, שאתה מן המשוררים ולא מן המשוערים; ומעתה,
The Gemara explains that this matter is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: There was an incident involving Rabbi Yehoshua bar Ḥananya, a Levite, who went to Rabbi Yoḥanan ben Gudgeda, also a Levite, in order to assist in closing the doors of the Temple. Rabbi Yoḥanan ben Gudgeda said to him: My son, go back, as you are among the singers and not among the gatekeepers.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר מִיתָה הִיא וּגְזַרוּ בַּהּ רַבָּנַן ומ״סוּמָר סָבַר אַזְהָרָה הִיא וְלָא גְּזַרוּ בַּהּ.

The Gemara analyzes the baraita: What, is it not the case that these two Levite Sages disagree about this, that one Sage, Rabbi Yoḥanan ben Gudgeda, holds that if a Levite who is a singer closes the gate by himself, it is a prohibition punishable by death, and therefore the Sages decreed that a Levite who is a singer should not even assist the gatekeepers in closing the gates; and one Sage, Rabbi Yehoshua bar Ḥananya, holds that it is a prohibition that is not punishable by death, and therefore the Sages did not decree that a Levite who is a singer should not assist the gatekeepers in closing the gates?
מיוחס לר׳ גרשוםתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דמר סבר – יוחנן בן גודגדא דבמיתה הוו וגזרו רבנן דלא מסייע אטו שלא יהא שוער [לבדו] דבמיתה:
ומר סבר ר׳ יהושע בן חנניה אינו אלא באזהרה הואיל ולית ביה עון מיתה וקא בעי לסיועיה דלא עביד ממש [לא גזרו רבנן]:
דמר סבר במיתה – אם משוער לבדו וגזרו בו רבנן מסייע עם אחר ומ״ס באזהרה ולא גזרו רבנן אם בא לסייע.
מאי לאו בהא קמיפלגי [האם לא בזה הם חלוקים], דמר סבר [שחכם זה, ר׳ יוחנן, סבור]: בעונש מיתה היא, ולכן גזרו בה רבנן [חכמים], שאסור לסייע לחבירו שמא יעשה גם כן בעצמו. ומר סבר [וחכם זה סבור]: רק באזהרה היא, ולא גזרו בה לסייע לאחר?
The Gemara analyzes the baraita: What, is it not the case that these two Levite Sages disagree about this, that one Sage, Rabbi Yoḥanan ben Gudgeda, holds that if a Levite who is a singer closes the gate by himself, it is a prohibition punishable by death, and therefore the Sages decreed that a Levite who is a singer should not even assist the gatekeepers in closing the gates; and one Sage, Rabbi Yehoshua bar Ḥananya, holds that it is a prohibition that is not punishable by death, and therefore the Sages did not decree that a Levite who is a singer should not assist the gatekeepers in closing the gates?
מיוחס לר׳ גרשוםתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) דכ״עדְּכוּלֵּי עָלְמָא אַזְהָרָה הִיא מָר סָבַר מְסַיֵּיעַ גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן וּמָר סָבַר לָא גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן.

The Gemara responds: No, that is not necessarily the correct analysis of the baraita. Rather, everyone agrees that one Levite performing another Levite’s task by himself is a prohibition that is not punishable by death. One Sage holds that the Sages nevertheless decreed that a Levite who is a singer should not even assist the gatekeepers, and one Sage holds that the Sages did not decree that a Levite who is a singer should not assist the gatekeepers in closing the gates.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא דכולי עלמא כו׳:
ודוחים: לא, דכולי עלמא [לדעת הכל] באזהרה היא, מר סבר [חכם זה סבור]: מסייע לחברו גזרו ביה רבנן [גזרו בו חכמים], ומר סבר [וחכם זה סבור]: לא גזרו ביה רבנן [לא גזרו בו חכמים].
The Gemara responds: No, that is not necessarily the correct analysis of the baraita. Rather, everyone agrees that one Levite performing another Levite’s task by himself is a prohibition that is not punishable by death. One Sage holds that the Sages nevertheless decreed that a Levite who is a singer should not even assist the gatekeepers, and one Sage holds that the Sages did not decree that a Levite who is a singer should not assist the gatekeepers in closing the gates.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) בָּעֵי רַבִּי אָבִין עוֹלַת נִדְבַת צִיבּוּר טְעוּנָה שִׁירָה אוֹ אֵינָהּ בטְעוּנָה שִׁירָה {במדבר י׳:י׳} עולותיכם אָמַר רַחֲמָנָא אַחַת עוֹלַת חוֹבָה וְאַחַת עוֹלַת נְדָבָה אוֹ דִלְמָא עוֹלוֹתֵיכֶם דְּכוּלְּהוּ יִשְׂרָאֵל קָאָמַר רַחֲמָנָא.

§ Rabbi Avin raises a dilemma: Does a communal voluntary burnt offering require an accompanying song or does it not require song? He explains the two sides of the dilemma: The Merciful One states in the Torah: “You shall blow with the trumpets over your burnt offerings” (Numbers 10:10). Does the term “burnt offerings” include both an obligatory burnt offering and a voluntary burnt offering, or perhaps the Merciful One is saying that the trumpets and song must accompany the burnt offerings of the entire Jewish people, i.e., they must be burnt offerings that are an obligation of the people?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עולת נדבת ציבור – שנעשה להן נס ונתנדבו להביא עולה (דעולת נדב׳ יחיד דתדיר׳ ודאי:
אינה נ״ל) עולת נדבת יחיד דתדירא ודאי טעונה שירה [אינה טעונה נ״ל]:
או דלמא הא דקאמר ותקעתם [בחצוצרות] על עולותיכם דהיינו [שיר]:
עולותיכם דכולהו ישראל קאמר1 עולת נדבה בכל (ישראל) [יחיד] או עולת תמיד דהויא דכולהו ישראל:
1. נראה דצ״ל עולותיכם דכולהו ישראל קאמר והיינו עולת תמיד דהויא דכולהו ישראל אבל עולת נדבה הוי בכלל עולת יחיד ואינו טעון שירה.
עולת נדבת ציבור – כגון קיץ המזבח הבא מן השופרות שנותנין בהן מעות מותר חטאת ומותר אשם.
עולותיכם – ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם (במדבר י) והיינו שירה.
עולת נדבת ציבור טעונה שיר – כגון עולת קיץ אבל דיחיד אפי׳ חובתו אין טעונה נסכים.
א בעי [שאל] רבי אבין: עולת נדבת ציבור האם טעונה שירה או אינה טעונה שירה? וצדדי השאלה: ״ותקעתם בחצוצרות על עלתיכם״ (במדבר י, י) אמר רחמנא [אמרה התורה], וכוונתה בכך לומר: אחת עולת חובה ואחת עולת נדבה? או דלמא [שמא] אין כאן ריבוי מיוחד של הכתוב, אלא: ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם דכולהו [של כל] ישראל קאמר רחמנא [אמרה התורה], והרי פרשה זאת עוסקת בקרבנות הציבור.
§ Rabbi Avin raises a dilemma: Does a communal voluntary burnt offering require an accompanying song or does it not require song? He explains the two sides of the dilemma: The Merciful One states in the Torah: “You shall blow with the trumpets over your burnt offerings” (Numbers 10:10). Does the term “burnt offerings” include both an obligatory burnt offering and a voluntary burnt offering, or perhaps the Merciful One is saying that the trumpets and song must accompany the burnt offerings of the entire Jewish people, i.e., they must be burnt offerings that are an obligation of the people?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) ת״שתָּא שְׁמַע {דברי הימים ב כ״ט:כ״ז} וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ לְהַעֲלוֹת הָעוֹלָה (עַל הַמִּזְבֵּחַ) וּבְעֵת הֵחֵל הָעוֹלָה הֵחֵל שִׁיר ה׳ וְהַחֲצוֹצְרוֹת ע״יעַל יְדֵי כְּלֵי (שִׁיר) דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַאי שִׁירָה מַאי עֲבִידְתַּהּ אִילֵּימָא דְּעוֹלַת חוֹבָה ל״ללְמָה לֵיהּ אִימְּלוֹכֵי אֶלָּא לָאו דְּעוֹלַת נְדָבָה.

The Gemara suggests: Come and hear a proof from a verse: “And Hezekiah commanded to offer the burnt offering upon the altar, and when the burnt offering began, the song of the Lord began also, and the trumpets, together with the instruments of David king of Israel…And Hezekiah the king and the princes commanded the Levites to sing praises unto the Lord” (II Chronicles 29:27–30). The Gemara analyzes the description of this service: This song, what was its purpose? If we say that it accompanied an obligatory burnt offering that was brought on that day, why did they have to seek authorization from Hezekiah? Why did Hezekiah need to issue a specific command that they should accompany this offering with song? Rather, is it not the case that this song served to accompany the voluntary burnt offering that Hezekiah brought on that day?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויאמר חזקיהו [להעלות העולה וגו׳] – אע״ג דהאי קרא בפר עבודת כוכבים דב״ד (כו׳) [כתיב] הא איכא [נמי] מהתם שבעה כבשים דלאו הוו דע״ז אילימא דעולת חובה. דתמיד:
למה לי אימלוכי בחזקיהו (דאמר להו) [דקאמר] ויאמר חזקיה (אי לא) [והרי] ידעי דבעיא שיר:
ויאמר חזקיהו – משמע שהיה נמלך.
אלא לאו נדבה – ונמלך אם ישוררו וכתיב החל שיר ה׳ שהורו לו ב״ד לשורר.
ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ממה שנאמר: ״ויאמר חזקיהו להעלות העולה על המזבח, ובעת החל העולה החל שיר ה׳ והחצוצרות על ידי כלי שיר דוד מלך ישראל״ (דברי הימים ב כט, כז), ולשון ״ויאמר״ מורה כי הדבר לא היה פשוט מתחילה, ורק לאחר מכן הועלתה העולה בליווי השירה. ויש לברר: האי שירה מאי עבידתה [שירה זו מה מעשיה, מה עניינה]? אילימא [אם תאמר] שהיתה זו שירה של עולת חובה, למה לי אימלוכי [להימלך] האם להעלות עולה זו? אלא לאו [האם לא] מדובר בעולת נדבה? ומכאן שאומרים שירה על עולת נדבת ציבור.
The Gemara suggests: Come and hear a proof from a verse: “And Hezekiah commanded to offer the burnt offering upon the altar, and when the burnt offering began, the song of the Lord began also, and the trumpets, together with the instruments of David king of Israel…And Hezekiah the king and the princes commanded the Levites to sing praises unto the Lord” (II Chronicles 29:27–30). The Gemara analyzes the description of this service: This song, what was its purpose? If we say that it accompanied an obligatory burnt offering that was brought on that day, why did they have to seek authorization from Hezekiah? Why did Hezekiah need to issue a specific command that they should accompany this offering with song? Rather, is it not the case that this song served to accompany the voluntary burnt offering that Hezekiah brought on that day?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) א״ראָמַר רַב יוֹסֵף לֹא עוֹלַת רֹאשׁ חוֹדֶשׁ הֲוָה וְקָא מִיבַּעְיָא לְהוּ מִי הוּקְבַּע ר״חרֹאשׁ חֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ דְּלִיקְרַב אוֹ לָא.

Rav Yosef said: No, that day was a New Moon, and it was the additional burnt offering of the New Moon, an obligatory burnt offering, that was accompanied by the song. As for the need for Hezekiah’s approval, the explanation is as follows: It was the thirtieth day following the previous New Moon, and they were asking him if the current New Moon was established in its time, i.e., on that day, so that the burnt offering of the New Moon should be sacrificed, or if the New Moon had not been declared on that day. Hezekiah clarified that the court had declared the New Moon, and therefore they should sacrifice the offering.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עולת ר״ח – דמוסף הואי.
אמר רב יוסף: לא, עולת ראש חודש הוה [היתה], שהיא עולת חובה, וקא מיבעיא להו [ונשאלה להם השאלה] מי הוקבע [האם נקבע] ראש חדש בזמנו, באותו יום, שהיה היום השלושים לחודש הקודם, דליקרב [שיקרב הקרבן], או לא נקבע באותו יום, וראש החודש למחרת. ונתברר כי בית דין קידשו את החודש, ולכן הקריבו את העולה.
Rav Yosef said: No, that day was a New Moon, and it was the additional burnt offering of the New Moon, an obligatory burnt offering, that was accompanied by the song. As for the need for Hezekiah’s approval, the explanation is as follows: It was the thirtieth day following the previous New Moon, and they were asking him if the current New Moon was established in its time, i.e., on that day, so that the burnt offering of the New Moon should be sacrificed, or if the New Moon had not been declared on that day. Hezekiah clarified that the court had declared the New Moon, and therefore they should sacrifice the offering.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ הָכִי וְהָכְתִיב {דברי הימים ב כ״ט:י״ז} בַּיּוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וְגוֹ׳ וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ לְהַעֲלוֹת הָעוֹלָה (עַל הַמִּזְבֵּחַ).

Abaye said to Rav Yosef: And how can you say that that day was the New Moon? Isn’t it written: “On the sixteenth day of the first month” (II Chronicles 29:17), and later, in that context, it states: “And Hezekiah commanded to offer the burnt offering upon the altar”?
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ביום ט״ז [לחדש הראשון] אלמא לאו ר״ח הוא:
אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: ומי מצית אמרת הכי [והאם יכול אתה לומר כך], שהיה זה בראש החודש? והכתיב [והרי נאמר] בתחילת אותו ענין: ״ביום ששה עשר לחדש הראשון״ וגו׳ (שם יז), ולאחר מכן נאמר הכתוב שאנו עוסקים בו: ״ויאמר חזקיהו להעלות העולה על המזבח״ (שם, יז—כז)!
Abaye said to Rav Yosef: And how can you say that that day was the New Moon? Isn’t it written: “On the sixteenth day of the first month” (II Chronicles 29:17), and later, in that context, it states: “And Hezekiah commanded to offer the burnt offering upon the altar”?
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֶלָּא אָמַר רָמֵי בְּרֵיהּ דְּרַב יֵיבָא כֶּבֶשׂ הַבָּא עִם הָעוֹמֶר קָמִיבַּעְיָא לְהוּ מִי קָבַע ר״חרֹאשׁ חֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ דְּלִיקְרַיב אוֹ לָא.

Rather, Rami, son of Rav Yeiva, said: The question they were asking Hezekiah referred to the obligatory, communal burnt offering lamb that comes with the omer, i.e., the barley offering brought on the sixteenth of the first month, Nisan. They asked: Was the New Moon of Nisan established in its correct time, which means that it is now in fact the sixteenth of Nisan and the omer offering and the lamb brought with it should be sacrificed, or was it not really the sixteenth of Nisan?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כבש הבא עם העומר (זמנו בט״ז בניסן). [הוא דקרב בט״ז בניסן אי איקבע ר״ח בזמנו דיקרב עומר בט״ז] ולמה להו למיבעי וליחזו היכי עבוד פסח בי״ד והיכי אכול מצה דודאי לא הוו עבדי אי לאו דידעי דאיקבע בזמניה:
כבש הבא עם העומר – דהוא עולת חובה בי״ו בניסן.
אלא אמר רמי בריה דרב ייבא כבש הבא עם העומר קא מיבעיא ליה – טובא תימה מאי ס״ד דהא אתמול הקריבו תמידין ומוספין אמאי לא אימלך אלא ממוסף ט״ז דניסן.
איבעיא להו אי איקבע ר״ח – וקשה לרש״י דבדברי הימים כתיב האי קרא מקמי ויועץ המלך לעשות הפסח בחדש השני.
אלא אמר רמי בריה [בנו] של רב ייבא: כבש הבא עם מנחת העומר, הקריבה ביום ששה עשר לחדש הראשון, קמיבעיא להו [נסתפק להם] האם יש להקריבו. והספק היה מי קבע [האם נקבע] ראש חדש בזמנו, והיום כבר ששה עשר בניסן, דליקריב [שיקרב] הכבש עם מנחת העומר, או לא.
Rather, Rami, son of Rav Yeiva, said: The question they were asking Hezekiah referred to the obligatory, communal burnt offering lamb that comes with the omer, i.e., the barley offering brought on the sixteenth of the first month, Nisan. They asked: Was the New Moon of Nisan established in its correct time, which means that it is now in fact the sixteenth of Nisan and the omer offering and the lamb brought with it should be sacrificed, or was it not really the sixteenth of Nisan?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מַתְקֵיף לַהּ רַב אַוְיָא וְלִיחְזֵי פֶּסַח הֵיכִי עָבֵיד מַצָּה הֵיכִי אָכֵיל.

Rav Avya objects to this explanation: How is it possible that they were unsure whether it was the sixteenth of Nisan? Let them see how the Paschal offering was performed on the fourteenth of Nisan and how matza was eaten the following night. The day of the sixteenth of Nisan could easily be determined from when those mitzvot were performed.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתקיף לה [מקשה על כך] רב אויא: כיצד ייתכן שהסתפקו בכך? וליחזי [ושיראה] פסח היכי עביד [כיצד, באיזה יום, עשה]? מצה היכי אכיל [איך, באיזה יום אכל]?
Rav Avya objects to this explanation: How is it possible that they were unsure whether it was the sixteenth of Nisan? Let them see how the Paschal offering was performed on the fourteenth of Nisan and how matza was eaten the following night. The day of the sixteenth of Nisan could easily be determined from when those mitzvot were performed.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי מִידֵּי דְּהָוֵה אַשְּׁלִיחָא דְצִיבּוּרָא דְּמִמְּלִיךְ הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי אֲפִילּוּ תֵּימָא עוֹלַת חוֹבָה מִידֵּי דְּהָוֵה אַשְּׁלִיחָא דְצִיבּוּרָא דְּמִמְּלִיךְ.

Rather, Rav Ashi said: They asked permission from Hezekiah before sacrificing the lamb that comes with the omer offering, just as it is with regard to a prayer leader, who, as a gesture of respect, asks permission from the congregation before leading them in prayer. Likewise, the people asked permission from Hezekiah as a formal gesture of respect, not because they required his advice. The Gemara notes: Now that you have arrived at this explanation, you may even say that it was a common obligatory burnt offering, e.g., the daily offering, and they asked permission of Hezekiah before sacrificing it, just as it is with regard to a prayer leader, who asks permission from the congregation before leading it in prayer.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא – לעולם ידעי דאיקבע בזמניה וכבש הבא עם העומר הוה ודקא אמרת למה להו אימלוכי:
מידי דהוי אשליח דציבורא – [דמימלך] דנוטל רשות קודם [שיעמוד] להתפלל מפני כבוד הציבור אף הני נמי משום כבודו של מלך נטלו רשות ממנו ויש תימה בדבר היכי מצי אמר דאקרוב עומר בי״ו ניסן והרי עיבר חזקיהו ניסן בניסן כדמפורש [בדברי הימים]:
אלא אמר רב אשי – הא דמימלך לאו משום דמספקא ליה דודאי הוקבע ר״ח בזמנו אלא רשותא הוא דקא נסיב.
מידי דהוה אשליח דציבורא דמימליך – ונסיב רשותא אם יתפלל.
אפילו תימא עולת חובה – עולת תמיד שבכל יום ויום הואי.
אלא אמר רב (שימי) [אשי] מידי דהוי אשליח דציבורא דממליך – ולעולם לא תפשוט דנימא דכבש הבא עם העומר הוה.
אלא אמר רב אשי: אף שמדובר היה בכבש הבא עם מנחת העומר, מה שנמלכו בחזקיהו לא היה בגלל ספק, אלא מידי דהוה אשליחא דציבורא דממליך [כמו שהוא בשליח הציבור שנמלך] בשולחיו לפני שהוא ניגש להתפלל. ומעירים: השתא דאתית להכי [עכשיו שהגעת לכך, להסבר זה], אפילו תימא [תאמר] שמדובר היה בעולת חובה רגילה, של קרבן התמיד, מה שנמלכו בחזקיהו היה מידי דהוה אשליחא דציבורא דממליך [כמו שהוא הדין בשליח ציבור שנמלך]. על כל פנים לא נפתרה השאלה האם עולת נדבת ציבור טעונה שירה.
Rather, Rav Ashi said: They asked permission from Hezekiah before sacrificing the lamb that comes with the omer offering, just as it is with regard to a prayer leader, who, as a gesture of respect, asks permission from the congregation before leading them in prayer. Likewise, the people asked permission from Hezekiah as a formal gesture of respect, not because they required his advice. The Gemara notes: Now that you have arrived at this explanation, you may even say that it was a common obligatory burnt offering, e.g., the daily offering, and they asked permission of Hezekiah before sacrificing it, just as it is with regard to a prayer leader, who asks permission from the congregation before leading it in prayer.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) ת״שתָּא שְׁמַע רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מְגַלְגְּלִין זְכוּת לְיוֹם זַכַּאי וְחוֹבָה לְיוֹם חַיָּיב.

The Gemara has still not proven whether or not a communal voluntary burnt offering must be accompanied with song. The Gemara suggests: Come and hear a proof from the following baraita. Rabbi Yosei says: A fortunate matter is brought about on an auspicious day, and a deleterious matter on an inauspicious day.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זכות ליום זכאי – בניסן נגאלו בניסן עתידין להיגאל.
ואומרים, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו בברייתא, רבי יוסי אומר: מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב. כיצד?
The Gemara has still not proven whether or not a communal voluntary burnt offering must be accompanied with song. The Gemara suggests: Come and hear a proof from the following baraita. Rabbi Yosei says: A fortunate matter is brought about on an auspicious day, and a deleterious matter on an inauspicious day.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אָמְרוּ כְּשֶׁחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה אוֹתוֹ הַיּוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה גוּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הָיָה וּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית הָיְתָה וּמִשְׁמַרְתּוֹ שֶׁל יְהוֹיָרִיב הָיְתָה וְהָיוּ כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם עוֹמְדִים עַל דּוּכָנָן וְאוֹמְרִים שִׁירָה וּמָה שִׁירָה אָמְרוּ {תהלים צ״ד:כ״ג} וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם וְלֹא הִסְפִּיקוּ לוֹמַר יַצְמִיתֵם ה׳ אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁבָּאוּ גּוֹיִם1 וּכְבָשׁוּם וְכֵן בַּשְּׁנִיָּה.

As the Sages said: When the Temple was destroyed for the first time, that day was the Ninth of Av, a date on which several calamities had already occurred; and it was the conclusion of Shabbat, i.e., it was on the day after Shabbat, a Sunday; and it was the year after a Sabbatical Year; and it was the week of the priestly watch of Jehoiarib; and the priests and Levites were standing on their platform and singing song. And what song were they singing? They were singing the verse: “And He brought upon them their own iniquity, and He will cut them off in their own evil” (Psalms 94:23). And they did not manage to recite the end of that verse: “The Lord our God will cut them off,” before gentiles came and conquered them. And likewise, the same happened when the Second Temple was destroyed.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״אויבים״.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אותו יום ט׳ באב היה – דהיינו יום חיב באותו יום שבכו העדה דכתיב ותשא כל העדה וגו׳:
וכן בשניה – כשחרב הבית בשניה מוצאי שבת ומוצאי שביעית היתה:
מוצאי שבת – אחד בשבת.
ומוצאי שביעית – שמינית.
וישב עליהם את אונם – פסוק הוא בתהלים במזמור אל נקמות ה׳.
אמרו: כשחרב הבית בית המקדש בראשונה, אותו היום תשעה באב היה, ומוצאי שבת (יום ראשון) היה, ומוצאי שביעית (שנה ראשונה לאחר השמיטה) היתה, ומשמרתו (משמר הכהנים) של יהויריב היתה, והיו כהנים ולוים עומדים על דוכנן ואומרים שירה, ומה שירה אמרו? ״וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם״ (תהלים צד, כג), ולא הספיקו לומר את סוף המקרא ״יצמיתם ה׳ אלהינו״ עד שבאו גוים לתוך המקדש וכבשום, וכן אירע בשניה, בחורבן הבית השני.
As the Sages said: When the Temple was destroyed for the first time, that day was the Ninth of Av, a date on which several calamities had already occurred; and it was the conclusion of Shabbat, i.e., it was on the day after Shabbat, a Sunday; and it was the year after a Sabbatical Year; and it was the week of the priestly watch of Jehoiarib; and the priests and Levites were standing on their platform and singing song. And what song were they singing? They were singing the verse: “And He brought upon them their own iniquity, and He will cut them off in their own evil” (Psalms 94:23). And they did not manage to recite the end of that verse: “The Lord our God will cut them off,” before gentiles came and conquered them. And likewise, the same happened when the Second Temple was destroyed.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) הַאי שִׁירָה מַאי עֲבִידְתַּיהּ אִילֵּימָא דְּעוֹלַת חוֹבָה מִי הֲוַאי בי״זבְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז בָּטַל הַתָּמִיד אֶלָּא לָאו דְּעוֹלַת נְדָבָה.

The Gemara analyzes the baraita: This song, what was its purpose? If we say that it accompanied an obligatory burnt offering, was there any obligatory communal burnt offering sacrificed at that time? The daily offering had already ceased to be sacrificed, due to a lack of animals, on the seventeenth of Tammuz, three weeks before the Ninth of Av. Rather, is it not correct to say that this song accompanied a voluntary burnt offering?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בטל התמיד – שלא היה להם [שוב] בהמה להקריב:
בטל התמיד – שלא היו להם כבשים מחמת שהיו צרים על ירושלים ואין יוצא ובא.
ויש לשאול: האי שירה מאי עבידתיה [שירה זו מה מעשיה כאן]? אילימא [אם תאמר] שהיתה זו שירה של עולת חובה, מי הואי [האם היתה] באותו זמן? והרי שנינו כי בשבעה עשר בתמוז, שלושה שבועות קודם לכן, כבר בטל קרבן חובה של התמיד, מפני שלא היו להם כבשים מחמת המצור! אלא לאו [האם לא] מדובר בעולת נדבה, ומכאן ששרים גם על עולת נדבה!
The Gemara analyzes the baraita: This song, what was its purpose? If we say that it accompanied an obligatory burnt offering, was there any obligatory communal burnt offering sacrificed at that time? The daily offering had already ceased to be sacrificed, due to a lack of animals, on the seventeenth of Tammuz, three weeks before the Ninth of Av. Rather, is it not correct to say that this song accompanied a voluntary burnt offering?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וְתִסְבְּרַאּ מ״שמַאי שְׁנָא דְּעוֹלַת חוֹבָה דְּלָא הֲוַאי ומ״שוּמַאי שְׁנָא דְּעוֹלַת נְדָבָה דַּהֲוַאי הָא לָא קַשְׁיָא בֶּן בָּקָר אַקְרַאי בְּעָלְמָא הוּא דְּאִיתְרְמִיא לְהוּ.

The Gemara asks: And can you understand this to be the case? What is different about an obligatory burnt offering, which was not sacrificed at this time because they did not have animals to bring, and what is different about a voluntary burnt offering, that it was sacrificed? Just as there were no animals available for obligatory offerings, there were none available for voluntary burnt offerings either. The Gemara answers: That is not difficult. A young bull, which cannot be sacrificed as the daily offering, for which lambs are required, happened to come into their possession merely by coincidence, and they sacrificed it as a voluntary burnt offering. This indicates that the Levites are required to sing as an accompaniment to the sacrifice of a communal voluntary burnt offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[דאית רמיא להו – שמצאו בהמה והקריבוה עולת נדבה:
ותסברא – דשירה דוקא הואי. הא שירה דיומיה דנאמר ביו׳ ראשון דהיינו מוצאי שבת לה׳ הארץ ומלואה הוא. וישב עליהם את אונם שירה דארבע בשבא הוא דכת׳ בסוף מזמור אל נקמות דנאמר ברביעי אלא לאו משום שיר ממש אמרו ליה:
ומ״ש עולת נדבה דהואי – הלא לא היו כבשים מצויים.
הא לא קשיא בן בקר בעלמא אתרמי להו – שאינו ראוי לתמיד וראוי לעולת נדבה.
ודוחים: ותסברא כי יכול אתה לסבור כך]? מאי שנא [במה שונה] עולת חובה לקרבן התמיד דלא הואי [שלא היתה] להם, ומאי שנא [ובמה שונה] עולת נדבה דהואי [שהיתה] בהמה להקרבה? ומשיבים: הא לא קשיא [זה אינו קשה]: בן בקר אקראי בעלמא [במקרה בלבד] הוא דאיתרמיא להו [שנזדמן להם] באותה שעה, אבל כבשים לקרבן התמיד (ראה במדבר כח, ג) לא היו. ומכל מקום, משמע מכאן שהלויים צריכים לומר שירה על עולת נדבת ציבור.
The Gemara asks: And can you understand this to be the case? What is different about an obligatory burnt offering, which was not sacrificed at this time because they did not have animals to bring, and what is different about a voluntary burnt offering, that it was sacrificed? Just as there were no animals available for obligatory offerings, there were none available for voluntary burnt offerings either. The Gemara answers: That is not difficult. A young bull, which cannot be sacrificed as the daily offering, for which lambs are required, happened to come into their possession merely by coincidence, and they sacrificed it as a voluntary burnt offering. This indicates that the Levites are required to sing as an accompaniment to the sacrifice of a communal voluntary burnt offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אָמַר רָבָא וְאִיתֵּימָא רַב אָשֵׁי וְתִסְבְּרָא שִׁירָה דְּיוֹמֵיהּ {תהלים כ״ד:א׳} לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם בְּשִׁיר דְּאַרְבְּעָה בְּשַׁבָּת הוּא אֶלָּא אִילְיָיא.: בְּעָלְמָא הוּא דִּנְפַל לְהוּ בְּפוּמַּיְיהוּ.

Rava said, and some say Rav Ashi said: And how can you understand the description of the destruction cited in the baraita? The song of the day for Sunday, which is when the baraita says that the Temple was destroyed, is the psalm that begins: “The earth is the Lord’s, and the fullness thereof” (Psalms 24:1). And yet the verse that the baraita says that the Levites were singing, “And He brought upon them their own iniquity,” is in the song for Wednesday, not the song for Sunday. Rather, it was merely a portentous lamentation [eiliyya] that came into their mouths, not an actual song recited over an offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא איליא בעלמא – קינה נזדמנה בפיהם:
ותסברא – דשירה גמורה הויא ההיא שירה על קרבן והא שירה דאחד בשבת לה׳ הארץ ומלואה כדאמר בראש השנה (דף לא.) והאי קרא במזמור אל נקמות ה׳ שהוא שיר של רביעי בשבת.
אילייא – קינה כדמתרגמינן ושאי על שפים קינה וטלי על נגדין אילייא (ירמיהו ז).
שירה דיומא לה׳ הארץ ומלואה (תהלים כד) – ואם עולת קיץ טעונה שירה היינו שיר שאמרו בתמיד של שחר בו ביום.
אמר רבא, ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רב אשי: ותסברא כי יכול אתה לסבור כן] שהלויים קיימו באותה שעה את מצות השירה הקבועה לקרבנות היום? הלא שירה דיומיה [השיר הקבוע של אותו יום] שחרב בו המקדש, היא ״לה׳ הארץ ומלואה״ (תהילים כד, א), שהיה זה יום ראשון, ואילו מה ששרו אז ״וישב עליהם את אונם״בשיר דארבעה [של יום רביעי] בשבת הוא! אלא צריך לומר שאילייא בעלמא הוא דנפל להו בפומייהו [קינה בלבד היא שנפלה להם בפיהם], ולא היתה זו שירה שנאמרת על קרבן.
Rava said, and some say Rav Ashi said: And how can you understand the description of the destruction cited in the baraita? The song of the day for Sunday, which is when the baraita says that the Temple was destroyed, is the psalm that begins: “The earth is the Lord’s, and the fullness thereof” (Psalms 24:1). And yet the verse that the baraita says that the Levites were singing, “And He brought upon them their own iniquity,” is in the song for Wednesday, not the song for Sunday. Rather, it was merely a portentous lamentation [eiliyya] that came into their mouths, not an actual song recited over an offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) וְהָא עוֹמְדִין עַל דּוּכָנָן קָתָנֵי כדר״לכִּדְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר אוֹמֵר שֶׁלֹּא עַל הַקׇּרְבָּן אִי הָכִי בְּעוֹלַת נְדָבָה נָמֵי לֵימָא נָפֵיק מִינַּהּ חוּרְבָּא.

The Gemara asks: But isn’t it taught in the baraita that the Levites were standing on their platform near the altar, which is where they stood when they sang to accompany offerings? The Gemara answers: This can be explained in accordance with the opinion of Reish Lakish, who says: The Levites are permitted to recite songs on the platform even when it is not for an offering. The Gemara asks: If so, if the Levites may recite songs on the platform at will, let them also recite a song for a voluntary burnt offering, even if it is not required. The Gemara answers: That could result in a mishap, as the Levites might assume that just as singing for a voluntary burnt offering is optional, so too singing for an obligatory burnt offering is also optional.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא עומדין על דוכנן קתני דמשמע שהלכו שם לשום כך לומר שירה ובשביל עולת נדבה (לא הוי כולם עולין לשם) [לא הויא כולם עולין לשם עולה]:
אלא סבירא ליה כריש לקיש דאומר שירה שלא על הקרבן – אע״ג דאין מחוייבין כשאין תמידין:
(בעולה נמי נדבת) [בעולת יחיד] נמי נימא אע״ג דאין מחוייבין:
נפיק מינה חורבא – דאמרי ש״מ עולת נדבה לא מצי קרבה בלא שיר [וזמנין דליכא לוים כמו שעלה עזרא וסברי דלא מצי קרבה בלא שיר] ולא מייתו לה ואיהי לא בעיא שיר:
ואיכא דאמרי נפיק מינה חורבה דאמרי מה עולת נדבה איבעי אמר איבעי לא אמר [אף האי עולת חובה איבעי אמר ואיבעי לא אמר. למ״ה]:
דוכן – כמין אצטבא היה.
אי הכי – דאפילו שלא על הקרבן אומר שירה בעולת נדבה נמי לימא ותפשוט בעיא דר׳ אבין.
נפקא מיניה חורבא – דהא דר״ל רשות הוא דאי אית ליה לעולת נדבה ברשות אתי למימר עולת חובה נמי רשות הלכך לא אמרינן שיר לגמרי בנדבה.
אי הכי בעולת נדבה – פי׳ בקונטרס ותפשוט בעיא דרבי אבין.
ושואלים: והא [והרי] ״לויים עומדין על דוכנן״ קתני [הוא שונה] בברייתא, במקום בו אומרים שירה על הקרבן, ליד המזבח! ומשיבים: יש להסביר את הדבר כדברי ריש לקיש, שאמר: אומר (אומרים) הלויים שירה על הדוכן שלא על הקרבן כשרוצים בכך. ושואלים: אי הכי [אם כך] אנו סבורים, יש לפתור את שאלת רבין ולומר כי בעולת נדבה נמי לימא [גם כן יאמרו] שירה, בתורת רשות! ומשיבים: אם יאמרו שירה על עולת נדבה בתורת רשות נפיק מינה חורבא [תצא מכך תקלה], שיבואו להקל בשירה של עולת חובה, שיסברו שאף היא אינה אלא רשות. ולא נפתרה איפוא שאלת ר׳ אבין.
The Gemara asks: But isn’t it taught in the baraita that the Levites were standing on their platform near the altar, which is where they stood when they sang to accompany offerings? The Gemara answers: This can be explained in accordance with the opinion of Reish Lakish, who says: The Levites are permitted to recite songs on the platform even when it is not for an offering. The Gemara asks: If so, if the Levites may recite songs on the platform at will, let them also recite a song for a voluntary burnt offering, even if it is not required. The Gemara answers: That could result in a mishap, as the Levites might assume that just as singing for a voluntary burnt offering is optional, so too singing for an obligatory burnt offering is also optional.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) מַאי הֲוָה עֲלַהּ ת״שתָּא שְׁמַע דְּתָנֵי רַב מָרִי בְּרֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא {במדבר י׳:י׳} עַל עולותיכם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם.

The question of whether a song must be recited for a communal voluntary burnt offering has still not been resolved. The Gemara asks: What came of it, i.e., what is the resolution to that question? The Gemara responds: Come and hear a proof, as Rav Mari, son of Rav Kahana, teaches that the verse: “You shall blow with the trumpets over your burnt offerings, and over the sacrifices of your peace offerings” (Numbers 10:10), juxtaposes burnt offerings to peace offerings, which indicates that there is a relevant comparison between them with regard to the sounding of trumpets, and, by extension, to song.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ש ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם מה עולה [דקדשי קדשים בעיא שיר חצוצרות אף שלמים קדשי קדשים היינו ב׳ כבשי עצרת דהוו שלמים ואין נאכלין אלא לכהן דומיא דחטאת ואשם דקדשים קדשי הן דכתיב קודש יהיו לה׳ לכהן] שקבוע להן זמן. בעצרת:
מאי הוי עלה – דבעיא דר׳ אבין.
ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם – מקיש עולה לשלמים ושלמים לעולה לענין שיר.
לעולותיכם ולזבחי שלמיכם מה עולה קדשי קדשים אף שלמים כו׳ ומה שלמים שקבוע להן זמן וכו׳ – והא ברייתא איתא נמי בזבחים בפ׳ איזהו מקומן (זבחים נה.) ומתניא הכי מה עולה קדשי קדשים אף שלמים קדשי קדשים מה עולה טעונה צפון אף שלמים כו׳ וליכא התם ומה שלמים שקבוע להם זמן וכו׳ כדאיתא הכא ושמא כל זה דטעונין צפון ודקבוע להם זמן היא ברייתא וכן היה שונה אותה רב מרי הכי והתם תניא מה שהיה צריך ממנה א״נ אין בברייתא כי אם עולה קדשי קדשים אף שלמים קדשי קדשים (ה״נ ומקשינן) לענין קביעות זמן ולענין טעונה צפון דזבחים. רבינו אלחנן.
ושואלים: מאי הוה עלה [מה היה עליה] על שאלה זו? כיצד נפתרה? ומשיבים: תא שמע [בוא ושמע], דתני [ששנה] רב מרי בריה [בנו] של רב כהנא: נאמר ״וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם״ (במדבר י, י) — הוקשו העולות והשלמים שבפסוק זה, העוסק בשירה על הקרבן:
The question of whether a song must be recited for a communal voluntary burnt offering has still not been resolved. The Gemara asks: What came of it, i.e., what is the resolution to that question? The Gemara responds: Come and hear a proof, as Rav Mari, son of Rav Kahana, teaches that the verse: “You shall blow with the trumpets over your burnt offerings, and over the sacrifices of your peace offerings” (Numbers 10:10), juxtaposes burnt offerings to peace offerings, which indicates that there is a relevant comparison between them with regard to the sounding of trumpets, and, by extension, to song.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) מָה עוֹלָה קוֹדֶשׁ קָדָשִׁים אַף שְׁלָמִים קוֹדֶשׁ קֳדָשִׁים וּמָה שְׁלָמִים קָבוּעַ לָהֶם זְמַן אַף עוֹלָה קָבוּעַ לָהּ זְמַן.:

There are two conclusions that are to be drawn from this comparison: Just as the burnt offering is an offering of the most sacred order, so too, the peace offering that must be accompanied by song is one that is an offering of the most sacred order, and the only peace offering of this kind is the lambs that are brought together with the two loaves on Shavuot. And just as this peace offering has a set time when it must be brought, so too, the burnt offering that must be accompanied by song is one that has a set time, which excludes voluntary burnt offerings. Consequently, voluntary burnt offerings are not accompanied by song.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אף עולה שקבוע לה זמן – היינו כל עולות חובות וקא ממעט מהכא עולה נדבה:
מה עולה האמורה כאן קדשי קדשים – דאין לך עולה קדשים קלים אף שלמים האמורים כאן טעונים שיר בשלמים קדשי קדשים משתעי ואין לך שלמים קדשי קדשים אלא כבשי עצרת דשלמי ציבור הן וכתיב בהו (ויקרא כג) קדש יהיו לה׳ לכהן ומה שלמים האמורים כאן לגבי שיר קבוע להן זמן דהא אוקימנא בכבשי עצרת אף עולה האמורה כאן שקבוע לה זמן לאפוקי נדבת ציבור דאין קבוע לה זמן.
מה עולה היא קודש קדשיםאף שלמים האמורים במקרא זה הם קודש קדשים, כלומר, כבשי שלמים שמביאים הציבור עם שתי הלחם בשבועות, שהם קדשי קדשים. ומה שלמים אלה קבוע להם זמן בחג שבועות, אף עולה שטעונה שירה היא דוקא זו שקבוע לה זמן, אבל עולת נדבה, שלא קבוע לה זמן — אין עליה שירה.
There are two conclusions that are to be drawn from this comparison: Just as the burnt offering is an offering of the most sacred order, so too, the peace offering that must be accompanied by song is one that is an offering of the most sacred order, and the only peace offering of this kind is the lambs that are brought together with the two loaves on Shavuot. And just as this peace offering has a set time when it must be brought, so too, the burnt offering that must be accompanied by song is one that has a set time, which excludes voluntary burnt offerings. Consequently, voluntary burnt offerings are not accompanied by song.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ערכין יא: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ערכין יא:, מיוחס לר׳ גרשום ערכין יא:, רש"י ערכין יא:, תוספות ערכין יא:, פירוש הרב שטיינזלץ ערכין יא:, אסופת מאמרים ערכין יא:

Arakhin 11b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Arakhin 11b, Attributed to R. Gershom Arakhin 11b, Rashi Arakhin 11b, Tosafot Arakhin 11b, Steinsaltz Commentary Arakhin 11b, Collected Articles Arakhin 11b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144