טלית כפולה, פי׳ שהיתה ארוכה וכפלה, ור׳ שמעון פוטר משום דאם תפשוט נמצא ציצית באמצעית׳ כו׳. וקשיא דהא אמרי׳ בסוף הקומץ האי מאן דחייטיה לגלימיה, כך כתוב בפרש״י, ונראה דהיה כתוב דחייטיה בדביקו׳ שהוא תפירה חזקה משו״ה אמרי׳ חייבת וההיא דלעיל דחייטיה דלא עבד לה כלום ר״ל תפירה רחבה, אך אי פרשינן דביקותא תפירה רחבה כעין בשטי״ר בלעז א״כ ההיא דלעיל דחייטי׳ לגלימיה דלא עבד כלום היכי משכחת לה והרי רב דימי שהוא אמורא אמרה לעיל ואין לו לחלוק על תנא דהך בריית׳ דקאמר דשוין שאם תפרה שחייבת ומוקמי׳ לה בתפירה רחבה:

מי סברת חובת גברא, פי׳ לקיים מצות ציצית באחת מהן דתפטר בהך אחריתי. חובת טלית היא, ואפי׳ עשר יש לך טעונות ציצית. מסייע ליה דחובת טלית הוא. חסידים הראשונים, ואי חובת גברא למה לה ציצית עד שיתכסה בה, ל״ה:
וקשיא דגם כי הוי חובת טלית אמאי היו צריכין להטיל בה ציצית עד שתגמר ותתחייב:
י״ל דה״ק דבשלמא אי חובת טלית היא הרי יכולין מעט להשלימה להעשות כאלו נשלמה אבל אי חובת גברא הרי לא היה להם לעשות כך שהרי אפי׳ בשלמה אינה חייבת עד שירצה להתכסות בה והרי אפי׳ אם נשלמה והם יטילו בה ציצית אע״פי שאינם רוצים להתכסות בה הרי יעשו בזה חומרא וא״כ איך יעשו יותר דגם קודם שנשלמה יטילו בה לעשות תרי חומרא דלא מפקרי נפשייהו ר״ל כדפרשי׳ גם לעשות חומרא יתירה:

אלא הק״ל טצדקי למפטר נפשך מציצית, פי׳ תחבולות תבקש למפטר עצמך מציצית, ל״ה. ולפי לשון הפי׳ שכתוב בהם אלא ה״ק משמע דהויא דחיה למאי דהוה אמר ופליגא דחובת גברא דקאמר דלא תוכח מינה דהוה סבר דחובת גברא הוא דכמו כן מצי סבר דחובת טלית הוא דמעיקרא דהוה אמר ופליגא הוי ס״ד דחובת גברא הוי שמתחייב לקנות טלית להתכסות בו בציצית וחובת טלית דאינו מחוייב לקנותו אלא אם יש לו טלית שראוי לציצית שיניח בו ציצית ויתכסה בו ואם אין לו טלית דבר חיובא אינו חייב לקנותו, ודאיכא בין חובת גברא לחובת טלית דחובת גברא הוי אפי׳ אין לו טלית דבר חיובא דמחייב לקנות טלית דבר חיובא ולהטיל בו ציצית להתכסות בו ואם יש לו כמה טליתות הראויות לציצית אינו חייב להטיל בהם ציצית כי אם באותו שיתכסה להפטר ממצות ציצית ואם חובת טלית אם אין לו טלית דבר חיובא אינו חייב לקנותו לפי שאינו חובת גברא לקנות טלית לקיים מצות ציצית אלא אם יש לו טלית דבר חיובא חייב להטיל בו ציצית כדי ללובשו ואף אם יש לו כמה טליתו׳ חייב להטיל בהם ציצי׳, וא״כ קשה מי הכריחנו בזה שנא׳ דיהיה אי חובת טלית אם יש לו טלית להטיל בו ציציות ואם אין לו אינו חייב לקנות טלית ולהטיל בו ציצית ואי חובת גברא להתחייב לקנותו כדפרישי׳ אימא דבתרוייהו חייביה רחמנא אם אין לו טלית שיתחייב לקנות טלית של מצוה ולהתעטף בו ואם יש לו טלית של מצוה שיתחייב להטיל בו ציצית ולהתעטף בו, וזה אין צריך לומר שהרי מאחר שאנו באים לומר שהוא חובת גברא דמתחייב לקנות טלית לקיים ציצית אם אין לו דכשיש לו דיתחייב להטיל בו ציצית אלא שנאמר דגם אם יש לו כמה טליתות הראוים לציצית דיתחייב להטיל בו ציצית כמו דסבר מאן דאמר חובת טלית ויתחייב בב׳ דברים אם אין לו טלית דמחייב לקנותו ואם יש לו דמחייב להטיל ציצית בכלן ומפני מה לא נוכל לומר כן דבכל האי חייביה רחמנא אלא שאנו אומרים למ״ד חובת טלית דליתיה חובת גברא ולמ״ד חובת גברא דליתיה חובת טלית:
ונ״ל לפרש הטעם משום דקרא דאשר תכסה בה צריך לדרשו באחד משני פנים או אשר תכסה בה שאני מחייב אותך להתכסו׳ בה או שאתה עתיד להתכסות בו הילכך אם אנו מפרשים אוחו גדילים תעשה לך בכסותך אשר תכסה בה שאני מצוה שתכסה בה דהיינו אם יש בו גדילים ותכסהו ואם אין לך שתקנהו ותשים הגדילים ותכסה בה א״כ אין הכתוב כי אם בטלית אחד לבד שיעשה לו גדילים ויתכסה בו ולא שיתן גדילים בכל טליתות שיש לו שהם כלי קופסא שאינו לובשם כי אם חייבו לקיים מצות ציצית לבד שיהיה לו טלית א׳ שיתכסה בו בציצית א״כ למ״ד חובת גברא ודריש ליה אשר תכסה שאני מצוך שתכסה בה לא סבר שיהא חובת טלית כדפי׳ ומ״ד חובת טלית לא דריש ליה שאני מצוך שתכסה בה אלא גדילים תעשה לך בכסותך אשר תכסה בה שאתה עתיד להתכסות בה ודהיינו בכל הטליתות שעשית להתכסות בהם וכיון דדריש ליה הכי א״כ לא דריש ליה שאני מצוך שתכסה בה שא״כ היה דורשו לא היה מחייבו כי אם בטלית א׳ הילכך לא אפשר לדרוש בו שני משמעיות ולמ״ד חובת גברא ליתיה חובת טלית ולמ״ד חובת טלית ליתיה חובת גברא, ומתחלה הוה סבר דחובת גברא מדגער ברב קטינא דלא הוה ליה ציצית דמשמע דמחייב לעשות לו ציצית אם יש לו טלית ראוי לציצית להטיל בו ציצית ואם אין לו שיתחייב לקנותו דאי חובת טלית הוא ואינו חייב לקנותו אמאי היה גוער בו הא לא מחייב בהכי:
ויש להקשות מאחר דהוה ס״ד ממאי דמייתי ופליגא הוה סבר דחובת גברא הוא לקנות טלית של מצוה לעשות בו ציצית ושלכך היה גוער בו בעבור שלא היה לו ציצית מאי הוה קאמר ליה ענשיתו אעשה ואמאי אין לענשו אם אינו מקיים העשה שמצוה לעשותו:
וי״ל דבסדינו של רב קטינא היה בו ציצית של פשתן ולא היה בו תכלת משום גזרה משום כסות לילה כאנשי ירושלי׳ דאמרי׳ דמתמיהין ואסיקנא משום כסות לילה ודכסות לילה דוקא לאסור שלא במינו אבל במינן מחייבי והוה מנח ביה ציצית של מינו וגער בו המלאך שנא היה מקיים עיקר המצוה דזהו תכלת ושזה היה לו לקנות טלית של צמר כדי לשום בו תכלת, וכן נראה דעת רב אלפס ז״ל בהאי מילתא דרב קטינא כמו שפירשתי:

וקאמר ליה רב קטינא ענשיתו אעשה, פי׳ כי האי שאני מקיים מצות ציצית במינו ושאיני מקיים בעיקר מצוה דהיינו בפתיל תכלת, וקאמר ליה ענשיתו בכה״ג וקאמר דבהא ענשי על שאינו מקיים עיקר מצוה אע״פי שמקיים מצוה והוה מייתי מינה דמלאכא סבר דחובת גברא הוא ודחי ליה דחובת גברא אינו כדס״ד שיתחייב לקנות ציצית דנהי דחייביה רחמנא כי מכסה בה לכסויי בה מי חייביה דלא חייבו הכתוב לקנות טלית לעשות ציצית משום דאשר תכסה לא משמע שאני מצוך שתכסה בה כדי לעשות בה ציצית אלא אשר תכסה משמע שאתה מכסה בה ברצונך בלא חיוב שאני מצוך לקנותה אלא אם יש לך טלית שראויה לציצית ואתה רוצה להתכסותבה אני מצוך שגדילים תעשה ושלא תתכסה בה בלא ציצית, והשתא ליכא בין מ״ד חובת גברא למ״ד חובת טלית אלא למ״ד חובת גברא לא חייבו הכתוב לעשות גדילים כי אם בכסות שרוצה להתכסות בה אבל אם אינו רוצה להתכסות בה לא חייבו בציצית, ומ״ד חובת טלית דריש לקרא דאשר תכסה שעשייתה היא להתכסות בה ואשר תכסה שאתה עתיד שתכסה בה ולכך כל טליתות שיש בקופסא שעשאם כדי ללובשם ולהתכסות בהם אני קורא בהם אשר תכסה בה, הילכך למ״ד חובת גברא אינו חייב להטיל ציצית כי אם באותה שהוא לובש ומתעטף בה ולמ״ד חובת טלית הוא מתחייב בכל טליתות המתוקנות לו ללבישה וראוי להתכסות בהם אע״פי שאינו לובש אותם ומתכסה בהם, והרי אין להקשות אמאי לא נדרוש שני הדברים כמו שהקשינו למעלה, לפי שאין משמעות של זה כמשמעות של זה שהרי מי שיאמר אשר תכסה שאתה לובש אין מחייבו כי אם באותו לבד ומי שדורש שאתה ראוי להתכסות בה ועתיד להתכסות בה הרי מחייבו בכולם הילכך לא נוכל לדרוש שני המשמעות כי אם או זה או זה ומר משמע ליה פשטיה דקרא הכי ומר משמע ליה הכי, ומ״מ פשט דקרא דאשר תכסה שאתה רוצה להתכסות בה ושאתה לובשו הילכך לפי מאי דדחי ליה אין להוכיח ממלאכא דגער ברב קטינא אי סבר חובת גברא או חובת טלית שהרי בין אי נימא חובת גברא בין אי נימא חובת טלית רב קטינא כיון דלא היה לו טלית הראוי לתכלת לא היה מתחייב כלום והיינו מאי דקאמר ליה ענשיתו אעשה דר״ל כי האי שאינו עובר העשה ואמר לו שראוי היה לו לקנות טלית של צמר להטיל בו ציצית כדקאמר טצדקי לפטור מציצית דר״ל דאיבעית לפטור אותה מציצית בעבור שאין לך טלית שראוי לכך מ״מ לא היה לך לבקש תחבולות להפטר מציצית שקנית הסדין או הסרבל שאינן ראוין לציצית קודם היה לך לקנות טלית של צמר שתקיים בה מצות ציצית וקורא לזה תחבולות שעשה דבר שנפטר בכך מציצית והי״ל לעשות בדרך שיתחייב במצות ציצית ויקיימנה, ועל כן קאמר ענשיתו אעשה כי האי מאחר שאני פטור תענשו אותי בעבור שלא עשיתי דבר להתחייב על שלא קניתי טלית שאתחייב בה, וקאמר דבהא מילתא מדקדקין על כיוצא בזה במי שיכול לעשות מצוה ואינו מחזר אחריה אלא נפטר ממנה, הילכך לפי מאי דגריס רש״י אלא ה״ק ליה טצדקי לא הוכיח אי סבר מלאכא (אי) חובת גברא היא או חובת טלית ואדחיה ההיא דקאמר ופליגא דמלאכא:
מ״מ בספרים הכי היא הגירסא ה״ק ליה טצדקי למפטר ולפי גירסא זו משמע דבא להעמיד ההיא דפליגא, ולמ״ד חובת גברא שייך לומר טצדקי, ולמ״ד חובת טלית ליכא לומר טצדקי, והרי יש להקשות דאמאי לא שייך לומר טצדקי למ״ד חובת טלית כמו למ״ד חובת גברא שהרי, אין לומר דלמ״ד חובת טלית אין החיוב מוטל כי אם על הטלית לעשות לו ציצית ושאינו חייב ללבשו אלא כיון שהטיל בו ציצית והניחו בקופסא קיים מצות ציצית הילכך לא הי״ל לומר טצדקי שהרי אינו חייב בדבר ללבוש ציצית וא״ל ג״כ דאיכא למימר טצדקי בעבור שלא קנה טלית בר חיובא להניחו בקופסא שהרי למה יכעוס דמאחר שהמצוה היא בטלית מאי נפקא לן מינה לקנותו כדי להניחו בקופסא שהרי מסתמא לומר דמצוה להטיל ציצית בטלית המונח בקופסא אין המצוה כי אם כשיש לו טלית ראוי לציצית אבל לקנותו כדי להטיל בו ציצית להניחו מה יתרון מצוה יש לקנות ציצית לטלית של קופסא הילכך אין לו לכעוס, אבל אי חובת גברא בדין היה לכעוס שאינו עושה מצוה שמוטלת עליו. שהרי אין סברא דלמ״ד חובת טלית שצוה הכתוב לעשות ציצית לטלית המונח ושמצוה לעשות ציצית בטלית אע״פי שלא ילבשנו כי אם יניחנו בקופסא לבד שהרי איזו מצוה היא להניח ציצית בקופסא אלא צ״ל דמ״ד חובת טלית הוי שצוהו הכתוב לעשות ציצית בכל טליתות שיש לו שסופו ללבשם והרי יש חיוב יותר למ״ד חובת טלית מלמ״ד חובת גברא דלמ״ד חובת גברא לא חייבו הכתוב אלא בטלית א׳ שרוצה ללבשו אבל למ״ד חובת טלית חייב להניח ציצית בכל טליתות שיש לו מפני שסופו ללבשם, א״כ כמו דלמ״ד חובת גברא היה למלאך להקפיד למה שלא קיים המצוה להיות לו הטלית בר חיובא כמו כן למ״ד חובת טלית הו״ל להקפיד על שלא חזר אחר טלית שתקויים בו המצוה כיון דחובת טלית אינה אלא בשביל שסופו ללבשו:
ומ״מ יש לישב קצת כיון דלמ״ד חובת גברא אין חיוב הציצית מוטל עליו אלא בשביל שלובשו א״כ אגברא רמי חיובא הילכך יש להקפיד עליו על שאינו מחזר אחר המצוה לעשותה דכשלובשה שמחייב במצוה למה לובש סדין שאינו חייב תכלת ואינו מקיים כי אם מצות לבן ולא בעיקר הלכתא, אבל למ״ד חובת טלית הרי אינו מתחייב במצוה בשעת עטיפתו ולבישתו כי אם בשעה שמטיל הציציות א״כ לא רמי חיובא אגברא, ואע״פי שפירשנו מצות הטלת הציצית בכלי קופסא אינו אלא בשביל חיילות חיוב המצוה בשעת לבישה דאז קיים המצוה שנצטוה, אעפ״כ אין להקפיד על כי לא רמי ליה הצמר שדינו בתכלת שבו תתקיים עיקר מצוה הואיל דההיא שעתא דחיוב מצוה לאו שעת לבישה היא: