×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) תּוֹקְפּוֹ שֶׁל בּוֹעַז עִנְוְותָנוּתוֹ שֶׁל פַּלְטִי בֶּן לַיִשׁ כְּדַאֲמַרַן.
Boaz’s power is the humility of Palti, son of Laish, as we said, for he conquered his desire not only for one night, as Boaz did, but for many nights
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
תוקפו של בועז ענוותנותו של פלטי – דאילו בועז חדא לילה ופלטי שנים רבות.
לעולם תהא כל מחשבתו של אדם לעסוק בתורה ואל ימנעוהו לא טרדת מלחמות ולא מבוכת העוני והדוחק ושאר הסבות המונעות וכל שמקיימה מתוך הטרדה שכרו כפול ומכופל אמרו עליו על חזקיהו שהיה חוגר חרבו תמיד למלחמות והיה תולה אותה על פתח בית מדרש ואומר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זה עד שמלאה הארץ דעה עד שאף התנוקות שבהם היו בקיאים בתלמודם ונתן לו השם שכרו ונצח את מלחמותיו בלא חרב ובלא חנית דרך צחות אמרו וחבל עול מפני שמן חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק לבתי כנסיות ובתי מדרשות וכן אמרו על דורו של ר׳ יהודה בר׳ אילעי שהיו ששה תלמידים מתעטפים בטלית אחת מרוב דחקם ועוסקים בתורה וכל המקיימה מעוני סופו לקיימה מתוך עושר:
רש״י בד״ה ר׳ יהודה כו׳ אבנר ואי ס״ד הד״א:
תוקפו של בועז הוא ענוותנותו של פלטי בן ליש כדאמרן [כפי שאמרנו], כי לא לילה אחד בלבד (כבועז) אלא לילות רבים שלט ביצרו.
Boaz’s power is the humility of Palti, son of Laish, as we said, for he conquered his desire not only for one night, as Boaz did, but for many nights
מאמרים באתר אסיף
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַאי דִּכְתִיב {משלי ל״א:כ״ט} רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כּוּלָּנָה רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל זֶה יוֹסֵף וּבוֹעַז וְאַתְּ עָלִית עַל כּוּלָּנָה זֶה פַּלְטִי בֶּן לַיִשׁ.

Rabbi Yoḥanan says: What is the meaning of that which is written: “Many daughters have done valiantly, but you excel above them all” (Proverbs 31:29)? “Many daughters have done valiantly”; this is a reference to Joseph and Boaz. “But you excel above them all”; this is a reference to Palti, son of Laish, who exceeded Joseph and Boaz in restraint, as discussed above.
ר׳ חננאלרמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואת עלית על כולנה – זה פלטי בן ליש. שקר החן – זה יוסף, והבל היופי – זה בועז, אשה יראת יי׳ היא תתהלל – זה פלטי.
אמר ר׳ יוחנן תקפו של יוסף ענותנותו של בעז דבר שעשה יוסף כשהעיר כל תקפו ונתגבר על יצרו עשאו בועז בענותנות ולא הוצרך להעיר כל תקפו בדבר אלא כאדם שעושה דבר קל לפי תומו דאלו יוסף מעיקרא לדבר עבירה נתכוון ואלו בועז אע״פ שנתקשה ונעשה כראשי לפתות לא נתכוון לדבר עבירה. תקפו של בועז ענותנותו של פלטי בן ליש דאלו בועז נתקשה ואלו פלטי בן ליש הויא דמיא עליה כי קקא חיורא ואית דאמרי דאלו בועז חדא שעתא ואלו פלטי שנים רבות ולאו מילתא היא דמאן לימא לן דאלו הוה מתרמיא ליה לבועז שנים רבות דלא הוה כביש יצריה:
אמר ר׳ יוחנן: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה״ (משלי לא, כט)? ״רבות בנות עשו חיל״זה יוסף ובועז. ״ואת עלית על כלנה״זה פלטי בן ליש, שמעלתו בענין זה למעלה משלהם.
Rabbi Yoḥanan says: What is the meaning of that which is written: “Many daughters have done valiantly, but you excel above them all” (Proverbs 31:29)? “Many daughters have done valiantly”; this is a reference to Joseph and Boaz. “But you excel above them all”; this is a reference to Palti, son of Laish, who exceeded Joseph and Boaz in restraint, as discussed above.
ר׳ חננאלרמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן מַאי דִּכְתִיב {משלי ל״א:ל׳} שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיּוֹפִי שֶׁקֶר הַחֵן זֶה יוֹסֵף וְהֶבֶל הַיּוֹפִי זֶה בּוֹעַז יִרְאַת ה׳ הִיא תִתְהַלָּל זֶה פַּלְטִי בֶּן לַיִשׁ.

Rabbi Shmuel bar Naḥman says that Rabbi Yonatan says: What is the meaning of that which is written: “Grace is deceitful, and beauty is vain, but a woman who fears the Lord, she shall be praised” (Proverbs 31:30). “Grace is deceitful”; this is a reference to Joseph. “And beauty is vain”; this is a reference to Boaz. “Who fears the Lord, she shall be praised”; this is a reference to Palti, son of Laish, who did not sin with Michal. Although the behavior of Joseph and Boaz is commendable, it is “deceitful” and “vain” relative to that of Palti ben Laish.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
מקום שנהגו נשים ללוות את המת עושות ויוצאות בין לפני המטה בין לאחר המטה כפי מה שנהוג בידן ואין מוחין בידן ופירשו בתלמוד המערב אם לפני המטה הולכות שהן גרמו שוחה לעולם ואם לאחר המטה הולכות משום צניעות:
אמר ר׳ שמואל בר נחמן אמר ר׳ יונתן: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״שקר החן והבל היפי אשה יראת ה׳ היא תתהלל״ (משלי לא, ל)? ״שקר החן״זה מעלתו של יוסף. ״והבל היפי״זה מעלתו של בועז. ״יראת ה׳ היא תתהלל״זה פלטי בן ליש.
Rabbi Shmuel bar Naḥman says that Rabbi Yonatan says: What is the meaning of that which is written: “Grace is deceitful, and beauty is vain, but a woman who fears the Lord, she shall be praised” (Proverbs 31:30). “Grace is deceitful”; this is a reference to Joseph. “And beauty is vain”; this is a reference to Boaz. “Who fears the Lord, she shall be praised”; this is a reference to Palti, son of Laish, who did not sin with Michal. Although the behavior of Joseph and Boaz is commendable, it is “deceitful” and “vain” relative to that of Palti ben Laish.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) דָּבָר אַחֵר שֶׁקֶר הַחֵן זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וְהֶבֶל הַיּוֹפִי זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ יִרְאַת ה׳ הִיא תִתְהַלָּל זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל חִזְקִיָּה.

Alternatively: “Grace is deceitful”; this is a reference to the generation of Moses. “And beauty is vain”; this is a reference to the generation of Joshua. “Who fears the Lord, she shall be praised”; this is a reference to the generation of Hezekiah. Although the studying of Torah during the generations of Moses and Joshua was commendable, it was “deceitful” and “vain” relative to that of the generation of Hezekiah, during which the people studied Torah assiduously, despite the suffering caused by of war and foreign rule.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ד״א: שקר החן – זה דורו של משה, הבל היופי – זה דורו של יהושע, אשה יראת יי׳ היא תתהלל – זה דורו של ר׳ יהודה בר׳ אליעאי, שהיו ששה תלמידין מתעטפין בטלית אחת ועוסקין בתורה.
דורו של משה ויהושע – עסקו בתורה הרבה ודורו של חזקיהו יותר מהם כדכתיב (ישעיהו י) וחובל עול מפני שמן ואמרינן בחלק (לקמן דף צד:) חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיה שהיה דולק בבתי מדרשות עד שבדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ.
דבר אחר נדרש כתוב זה: ״שקר החן״זה דורו של משה רבינו, שבדור זה שעשה עמם ה׳ נסים ונפלאות לעיני כל, אין עבודת ה׳ שלהם ראויה כל כך לשבח. ״והבל היפי״זה דורו של יהושע שנכבשה לפניו הארץ והראה ה׳ רוב נסים בדורו. ״יראת ה׳ היא תתהלל״זה דורו של חזקיה, שלמרות שהיו להם יסורי מלחמה וכיבוש נכרי, עסקו בתורה בכל מאודם.
Alternatively: “Grace is deceitful”; this is a reference to the generation of Moses. “And beauty is vain”; this is a reference to the generation of Joshua. “Who fears the Lord, she shall be praised”; this is a reference to the generation of Hezekiah. Although the studying of Torah during the generations of Moses and Joshua was commendable, it was “deceitful” and “vain” relative to that of the generation of Hezekiah, during which the people studied Torah assiduously, despite the suffering caused by of war and foreign rule.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) דָּבָר אַחֵר שֶׁקֶר הַחֵן זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וְהֶבֶל הַיּוֹפִי זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל חִזְקִיָּה יִרְאַת ה׳ הִיא תִתְהַלָּל זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל ר׳רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִילְעַאי אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִילְעַאי שֶׁהָיוּ שִׁשָּׁה תַּלְמִידִים מִתְכַּסִּין בְּטַלִּית אַחַת וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה.:

Alternatively: “Grace is deceitful”; this is a reference to the generation of Moses and Joshua. “And beauty is vain”; this is a reference to the generation of Hezekiah. “Who fears the Lord, she shall be praised”; this is a reference to the generation of Rabbi Yehuda, son of Rabbi Ilai, who lived after the decrees of Hadrian, when the people were impoverished and oppressed. It was said about Rabbi Yehuda, son of Rabbi Ilai, that six of his students would cover themselves with one garment, due to their poverty, and nevertheless they would engage in Torah study. Although the studying of Torah during the generations of Moses, Joshua, and Hezekiah was commendable, it was “deceitful” and “vain” relative to that of the people in the generation of Rabbi Yehuda, son of Rabbi Ilai, who studied Torah despite their hardships.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתכסין בטלית אחת – עניים היו.
דבר אחר: ״שקר החן״זה דורו של משה ויהושע. ״והבל היפי״זה דורו של חזקיה שהרי נעשה לו נס בימי סנחריב ונושעה יהודה בזמנו. ״יראת ה׳ היא תתהלל״זה דורו של ר׳ יהודה בר׳ אילעאי שהיה לאחר גזירות אדרינוס והיה העם מדולדל ומדוכא. אמרו עליו על ר׳ יהודה בר׳ אילעאי שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת מפני עוניים ודחקם, ובכל זאת עוסקין בתורה.
Alternatively: “Grace is deceitful”; this is a reference to the generation of Moses and Joshua. “And beauty is vain”; this is a reference to the generation of Hezekiah. “Who fears the Lord, she shall be praised”; this is a reference to the generation of Rabbi Yehuda, son of Rabbi Ilai, who lived after the decrees of Hadrian, when the people were impoverished and oppressed. It was said about Rabbi Yehuda, son of Rabbi Ilai, that six of his students would cover themselves with one garment, due to their poverty, and nevertheless they would engage in Torah study. Although the studying of Torah during the generations of Moses, Joshua, and Hezekiah was commendable, it was “deceitful” and “vain” relative to that of the people in the generation of Rabbi Yehuda, son of Rabbi Ilai, who studied Torah despite their hardships.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מתני׳מַתְנִיתִין: אמֵת לוֹ מֵת אֵינוֹ יוֹצֵא מִפֶּתַח פַּלְטֵרִין שֶׁלּוֹ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם רוֹצֶה לָצֵאת אַחַר הַמִּיטָּה יוֹצֵא שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּדָוִד שֶׁיָּצָא אַחַר מִיטָּתוֹ שֶׁל אַבְנֵר שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל ב ג׳:ל״א} וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד הוֹלֵךְ אַחַר הַמִּיטָּה א״לאָמְרוּ לוֹ בלֹא הָיָה הַדָּבָר אֶלָּא לְפַיֵּיס אֶת הָעָם גוּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ כׇּל הֶעָם מְסוּבִּין עַל הָאָרֶץ וְהוּא מֵיסֵב עַל הַדַּרְגֵּשׁ.:

MISHNA: If a relative of the king dies, he does not emerge from the entrance of his palace [palterin], as it does not befit one of his stature to accompany the deceased. Rabbi Yehuda says: If he wishes to follow the bier, he follows it, as that is what we found with regard to King David, who followed the bier of Abner. As it is stated: “And King David followed the bier” (II Samuel 3:31). The Sages said to Rabbi Yehuda: The matter was only to appease the people, so that they should not suspect David of ordering Abner’s death. And when the people comfort the king with the meal of comfort, all the people recline on the ground, and he reclines on the dargash.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרמ״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מת לו מת, אינו יוצא מפתח פלטורין שלו. ר׳ יהודה אומר: אם רוצה לצאת אחרי המיטה, כדרך שיצא דוד אחרי מיטתו של אבנר – יוצא.
וכשמברין אותו, כל העם מסובין על הקרקע והוא על הדרגש.
ירושלמי (ה״ד): דרגש יש בו משום כפיית המיטה. המלך אינו חייב בכפיית המיטה.
ערך גד
גדאגדי וסינוק לא (שבת סז) פירש התמזל מזלי כלומר התגבר מזלי וסינוק לא אל תייגע כמו גדי מסנקן אושבי ובושקי שיכול בשיכול כלומר בכח בלא יכולת. (מועד קטן כז) בגמרא ואין מברין. (סנהדרין כ.) בגמ׳ וכשמברין אותו. (נדרים נו.) מאי דרגש אמר עולא ערסא דגדא פי׳ מטה עשויה לכבוד שר הבית ואין אדם ישן עליה. (חולין מ) השוחט לשם הרים הא דאמר להר הא דאמר לגדא דהר פי׳ לשר ההר כגון ערסא דגדא מטה עשויה לשר שבבית כגון מזל או כוכב. (בראשית רבה עב) בגד אתא גד דביתא אתא גדא דעלמא. (ת״י) בא גד אתא גדא טבא (ובפרשה ס״ו) אמר הקב״ה לעשו אתה אמרת יקום אבי גדא דעבודה זרה דאת קאי. אף אני בו בלשון אפרע לך יקום אלהים יפוצו אויביו:
ערך פלט
פלטב(בראשית רבה פ״ב) מלך בו״ד בונה פלטין (סנהדרין כ.) מת לו מת אינו יוצא מתחת פלטין שלו (בבא בתרא נג:) הבונה פלטין גדולים בנכסי הגר. (סנהדרין צט) כל העוסק בתורה לשמה כאלו בנה פלטורין של מעלה ושל מטה שנאמר לנטוע שמים ליסוד ארץ בית פרעה תרגום ירושלמי פלטור דפרעה וכן הבא האנשים הביתה (בראשית רבה עב) יירש את גגי פלטריות מה שלא ירש ארצות. פי׳ פלטין פלצי״אה (א״ב פי׳ בלשון רומי היכל וארמון ובני היכל מלך נקראו פלטיני (ריש מדרש מדבר רבה) שבטו של לוי פלטינין היו ובנוסחאות כתובה גרסא אחרת). פלט (בילמדנו וישא משלו) פעם אחת הרגיש שהיו הפולטות ומיניו מבקשין לקבוע לו לווטין (א״ב חסרה גירסא זו בנוסחאות):
א. [גליק.]
ב. [פאלאסט.]
שקר החן זה דורו של משה. והבל היופי זה דורו של יהושע. אשה יראת ה׳ היא תתהלל זה דורו של חזקיה׳ וכולן עסקו בתורה הרבה אלא שדורו של חזקיה גדול מהן שהרי בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ כדמפרש בפרק חלק:
המשנה השלישית והכוונה בה בעניני החלק השני גם כן מת לו מת פירוש למלך אינו יוצא מפתח פלטרין שלו ר׳ יהודה אומר אם רצה לצאת אחר המטה יוצא שכן מצינו בדוד שיצא אחר מטתו של אבנר שהיה חכם והכל כקרוביו ואמרו לא היה הדבר אלא לפייס את העם להבין מתוך הנהגתו שלא נהרג ברצונו וכן הלכה וכשמברין אותו סעודה ראשונה שאף הוא חייב בכל דיני אבלות כל העם מסובין על הקרקע והוא מיסב על הדרגש ובגמ׳ יתבאר ענין דרגש שאין לה כרעים למעלה מן הסרוג כעין מטה של קרשים וחתיכת עור מסורגת סביב הארכובות שבאורך המטה ושברחבה אלא שסרוגו מתוכו בטבעות יוצאין בארכובות כלפי פנים ולא מגב הארכובות כשאר המטות ואדם יושב על העור וכן הלכה:
א משנה מת לו מת למלך — אינו יוצא מפתח פלטרין (ארמון) שלו, שאין זה לכבודו ללוות את המת. ר׳ יהודה אומר: אם רוצה לצאת אחר המיטהיוצא, שכן מצינו בדוד המלך שיצא אחר מיטתו של אבנר, שנאמר: ״והמלך דוד הלך אחר המטה״ (שמואל ב׳, ג, לא). אמרו לו: משם אין ראיה, כי לא היה הדבר אלא לפייס את העם שלא יחשדו בדוד שבשליחותו נהרג אבנר. וכשמברין אותו את המלך בזמן אבילותו כל העם מסובין על הארץ, והוא מיסב על הדרגש.
MISHNA: If a relative of the king dies, he does not emerge from the entrance of his palace [palterin], as it does not befit one of his stature to accompany the deceased. Rabbi Yehuda says: If he wishes to follow the bier, he follows it, as that is what we found with regard to King David, who followed the bier of Abner. As it is stated: “And King David followed the bier” (II Samuel 3:31). The Sages said to Rabbi Yehuda: The matter was only to appease the people, so that they should not suspect David of ordering Abner’s death. And when the people comfort the king with the meal of comfort, all the people recline on the ground, and he reclines on the dargash.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרמ״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) גמ׳גְּמָרָא: תָּנוּ רַבָּנַן דמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ נָשִׁים לָצֵאת אַחַר הַמִּיטָּה יוֹצְאוֹת לִפְנֵי הַמִּיטָּה יוֹצְאוֹת ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לְעוֹלָם נָשִׁים לִפְנֵי הַמִּיטָּה יוֹצְאוֹת שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּדָוִד שֶׁיָּצָא אַחַר מִיטָּתוֹ שֶׁל אַבְנֵר שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל ב ג׳:ל״א} וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד הוֹלֵךְ אַחַר הַמִּיטָּה.

GEMARA: The Sages taught in a baraita: In a place where women were accustomed to follow the bier, they would follow it, and the men would walk in front of the bier, and if the women were accustomed to walk in front of the bier, they would go in front of it. Rabbi Yehuda says: Women always go in front of the bier, as that is what we found with regard to King David, who followed the bier of Abner, as it is stated: “And King David followed the bier,” and presumably David did not go among the women.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ר: מקום שנהגו הנשים לצאת אחרי המיטה – יוצאות, לפני המיטה – יוצאות. ר׳ יהודה אומר: לעולם הנשים לפני המיטה, שנ׳: והמלך דוד הולך אחרי המיטה כול׳.
רבי יהודה אומר לעולם – לפני המטה יוצאות שכן מצינו בדוד שיצא אחר מטתו של אבנר ואי ס״ד נשים אחר המטה אורחיה דדוד להלך עם הנשים.
נשים לצאת לפני המטה – דכיון דשעת צער הוא ליכא למיחש להרהור ובירושלמי פליגי איכא למאן דאמר לפני המטה לפי שגרמו מיתה לעולם ואית דנהגו לאחר המטה ואנשים לפני המטה לפי שגנאי לבנות ישראל שיסתכלו בהן אנשים.
תוס׳ בד״ה נשים לצאת כו׳ לאחר המטה והאנשים לפני המטה לפי שגנאי כו׳ בהן האנשים כצ״ל:
מקום שנהגו נשים לצאת כו׳. בירושלמי מפורש מ״ד נשים תחלה שהן גרמו מיתה לעולם ומ״ד האנשים תחלה מפני כבוד בנות ישראל שלא יהו מביטין בהן ע״כ:
ב גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: מקום שנהגו נשים לצאת אחר המיטה של מת — יוצאות, והגברים מהלכים לפני המיטה. ואם נהגו לצאת לפני המיטהיוצאות. ר׳ יהודה אומר: אפשר להוכיח שלעולם נשים לפני המיטה יוצאות ולא לאחריה, שכן מצינו בדוד שיצא אחר מיטתו של אבנר, שנאמר: ״והמלך דוד הלך אחר המטה״ (שמואל ב׳, ג, לא), ובוודאי לא הלך דוד המלך בין הנשים.
GEMARA: The Sages taught in a baraita: In a place where women were accustomed to follow the bier, they would follow it, and the men would walk in front of the bier, and if the women were accustomed to walk in front of the bier, they would go in front of it. Rabbi Yehuda says: Women always go in front of the bier, as that is what we found with regard to King David, who followed the bier of Abner, as it is stated: “And King David followed the bier,” and presumably David did not go among the women.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמְרוּ לוֹ לֹא הָיָה הַדָּבָר אֶלָּא לְפַיֵּיס אֶת הָעָם וְנִתְפַּיְּיסוּ שֶׁהָיָה דָּוִד יוֹצֵא מִבֵּין הָאֲנָשִׁים וְנִכְנָס לְבֵין הַנָּשִׁים וְיֹצֵא מִבֵּין הַנָּשִׁים וְנִכְנָס לְבֵין הָאֲנָשִׁים שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל ב ג׳:ל״ז} וַיֵּדְעוּ כׇל הָעָם וְכׇל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא הָיְתָה מֵהַמֶּלֶךְ לְהָמִית אֶת אַבְנֵר.

The Sages said to him: The matter was only to appease the people, and they were appeased. As David would go out from among the men and go in among the women, and went out from among the women and went in among the men, as it is stated: “So all the people and all Israel understood that day that it was not from the king to slay Abner, son of Ner” (II Samuel 3:37).
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל שיש בידו למחות על עושה העבירה ואינו מוחה הוא נענש עליה דרך הערה אמרו מפני מה נענש אבנר מפני שהיה לו למחות בשאול בהריגת כהנים שבנוב ולא מיחה:
האבל חייב בכפיית המטה ולא מטתו בלבד אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו ומ״מ מטה שאינה עומדת לשכיבה אלא שמיוחדת לכלים וכיוצא בהם אע״פ שלפעמים הוא שוכב עליה אין צריך לכפותה וכן מטה שאינה עומדת לכלום אלא דרך נחש שמניחין מטה מוצעת לעולם וקורין לה ערסא דגדא אין צריך לכפותה ודרגש זה שהזכרנו אינו צריך לכפותו אלא זוקפה והוא שוכב על מטה אחרת כפויה או על גבי קרקע לדעת קצתם או מתיר קרבוטיו ר״ל סירוגיו והוא נופל מאיליו ר״ל אותו העור ושוכב לו עליו שאם הוא כופהו בלא התרת קשריו יתקלקלו פני העור בלחלוח הקרקע אחר שאין לה כרעים למעלה מן הסרוג מטה שיש בארכובות שברחבה נקליטין יוצאים והם עמודים דקים לפרוש הכילה עליהם ואם כופין אותה אין אותן הנקליטין סובלין משקל המטה מתוך דקותם זוקפו והוא שוכב על מטה אחרת כפויה ודיו או על גבי קרקע לדעת קצת כמו שביארנו במקומו:
אמרו לו: משם אין ראיה כי לא היה הדבר אלא לפייס את העם, ונתפייסו. ומדוע? שהיה דוד יוצא מבין האנשים ונכנס לבין הנשים המלוות, ויצא מבין הנשים ונכנס לבין האנשים, שנאמר: ״וידעו כל העם וכל ישראל ביום ההוא כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר בן נר״ (שמואל ב׳, ג, לז), ולכן עשה זאת בפרסום גדול.
The Sages said to him: The matter was only to appease the people, and they were appeased. As David would go out from among the men and go in among the women, and went out from among the women and went in among the men, as it is stated: “So all the people and all Israel understood that day that it was not from the king to slay Abner, son of Ner” (II Samuel 3:37).
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) דָּרֵשׁ רָבָא מַאי דִּכְתִיב {שמואל ב ג׳:ל״ה} וַיָּבֹא כׇל הָעָם לְהַבְרוֹת אֶת דָּוִד כְּתִיב לְהַכְרוֹת וְקָרֵינַן לְהַבְרוֹת בַּתְּחִלָּה לְהַכְרוֹתוֹ וּלְבַסּוֹף לְהַבְרוֹתוֹ.

Rava interpreted a verse homiletically: What is the meaning of that which is written: “And all the people came to comfort David” (II Samuel 3:35)? It is written: “To destroy [lehakhrot],” and we read: “To comfort [lehavrot],” meaning, in the beginning they wanted to destroy him, as they suspected him of ordering Abner’s assassination, and ultimately, when they saw that he was truly mourning, they decided to comfort him.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בתחילה להכרותו – שהיו סבורין שמאתו היתה הריגת אבנר.
ולבסוף להברותו – שידעו הבירור שלא מאת דוד נהרג אבנר.
כתיב להכרות וקרינן להברות כו׳. בשום ספר לא מצינן כתוב להכרית בכ״ף ועיין ברד״ק:
דרש רבא: מאי דכתיב ״ויבא כל העם להברות את דוד״ (שמואל ב׳, ג,לה), כתיב [כתוב] ״להכרות״ (ראה ״עיונים״), וקרינן [ואנו קוראים] ״להברות״, הכוונה: בתחלה רצו להכרותו (להכריתו, להשמידו) שחשדוהו שציוה להרוג את אבנר, ולבסוף שראו שאף הוא מצטער בכל ליבו — נתכוונו להברותו.
Rava interpreted a verse homiletically: What is the meaning of that which is written: “And all the people came to comfort David” (II Samuel 3:35)? It is written: “To destroy [lehakhrot],” and we read: “To comfort [lehavrot],” meaning, in the beginning they wanted to destroy him, as they suspected him of ordering Abner’s assassination, and ultimately, when they saw that he was truly mourning, they decided to comfort him.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ אַבְנֵר מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ לְמַחוֹת בְּשָׁאוּל וְלֹא מִיחָה ר׳רַבִּי יִצְחָק אָמַר מִיחָה וְלֹא נַעֲנָה וּשְׁנֵיהֶן מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ {שמואל ב ג׳:ל״ג} וַיְקוֹנֵן הַמֶּלֶךְ אֶל אַבְנֵר וַיֹּאמַר הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר יָדֶיךָ לֹא אֲסוּרוֹת וְרַגְלֶיךָ לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם הוּגָּשׁוּ.

Rav Yehuda says that Rav says: For what reason was Abner punished by being killed? It is because he should have protested to Saul about the killing of the priests of Nob (see I Samuel 22:17–19), but he did not protest. Rabbi Yitzḥak says: He did protest, so that is not the reason for his death, but he was not answered. And both of these Sages interpreted one verse: “And the king lamented for Abner, and said: Should Abner die as a churl dies? Your hands were not bound, nor your feet put into fetters; as a man falls before the children of iniquity, so did you fall” (II Samuel 3:33–34).
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב: מפני מה נענש אבנר? שהיה לו למחות בשאול ולא מיחה.
ואמרינן בגמרא בסוף נגמר הדין:⁠א בור וסירה גרמו לו לאבנר שייהרג כול׳, ופירושו בפירשו במסכת סוטה בפרק ראשוןג.
רב נחמן בר יצחק אמר: מיחה, ומפני מה נענש? מפני שעיכב מלכות בית דוד שנתים ומחצה.
א. מט,א.
ב. צ״ל בירושלמי.
ג. ה״ח. בירושלמי לפנינו שם כת״י ליידן חסר, וז״ל: ורבנן אמרין על ידי שלא הניח לשאול להתפייס מדוד, הדא הוא דכת׳ ואבי ראה גם ראה – ולא מיחה. והושלם החסר על ידי המגיה (ומשם בדפוסים): את כנף מעילך בידי אמר ליה מה את בעי מן גלגוי דהדן בסירה הוערת, וכיון שבאו למעגל אמ׳ לו הלא תענה אבנר וכו׳. ויש אומרים על ידי שהית׳ ספק בידו למחות בנוב עיר הכהנים. ע״כ. ושני טעמים אלו הוזכרו בבבלי, כאן משום שלא מיחה, ולהלן משום שלא הניחו להתפייס.
למחות בשאול – בהריגת נוב עיר הכהנים.
ידיך לא אסורות – אדם חשוב היית לשאול והיה לך למחות ולפי שלא מחית כנפול לפני בני עולה נפלת.
מתני׳ מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו. ת״ר מקום שנהגו וכו׳ ר׳ יהודה אומר לעולם נשים לפני המטה הן יוצאות שכן מצינו בדוד שיצא אחר מטתו של אבנר ואס״ד נשים לאחר המטה הן יוצאות דוד מאי בעי התם ועל כרחך כיון דאשכחן ראיה מקרא דנשים לפני המטה היו יוצאות אין לנו לילך אחר מנהג אחר אמרו לו לא היה הדבר אלא לפייס כדמפרש ואזיל ואין לך להוכיח מכאן אם לאחר המטה אי לפני המטה די״ל נשים אחר המטה והא קמ״ל שהיה הולך גם בין הנשים כדי שיראו אותו ויתפייסו:
שהיה לו למחות בשאול כו׳. פירש״י בהריגת נוב עיר הכהנים עכ״ל אבל קשה לפירושו דאמרינן ס״פ נ״ה בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג ולפי פירושו אתיא הך דרשה דהתם דלא כמאן מהני אמוראי דהכא וע״כ נראה לפרש דהיינו הך דהכא דקאמר דלא מיחה היינו מבור ומסירה שהיה לו למחות בשאול ולומר לו כמה צדיק הוא שלא הרגך ולא מיחה כו׳ כפירוש רש״י שם וק״ל:
אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נענש אבנר ונהרג במיתה זו? מפני שהיה לו למחות בשאול על הריגת נוב עיר הכהנים ולא מיחה. ר׳ יצחק אמר: אין הדבר כן, אלא הוא אכן מיחה ואולם לא נענה, ולא משום כך נענש. ושניהן מקרא אחד דרשו, שנאמר: ״ויקנן המלך אל אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר. ידך לא אסרות ורגליך לא לנחשתים הגשו כנפול לפני בני עולה נפלת״ (שמואל ב׳, ג, לג–לד).
Rav Yehuda says that Rav says: For what reason was Abner punished by being killed? It is because he should have protested to Saul about the killing of the priests of Nob (see I Samuel 22:17–19), but he did not protest. Rabbi Yitzḥak says: He did protest, so that is not the reason for his death, but he was not answered. And both of these Sages interpreted one verse: “And the king lamented for Abner, and said: Should Abner die as a churl dies? Your hands were not bound, nor your feet put into fetters; as a man falls before the children of iniquity, so did you fall” (II Samuel 3:33–34).
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מַאן דְּאָמַר לָא מִיחָה הָכִי קָאָמַר יָדֶיךָ לֹא אֲסוּרוֹת וְרַגְלֶיךָ לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם הוּגָּשׁוּ מַאי טַעְמָא לָא מַחֵית {שמואל ב ג׳:ל״ד} כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה נָפָלְתָּ ומ״דוּמַאן דְּאָמַר מִיחָה וְלֹא נַעֲנָה אִיתַּמְהוֹיֵי מַתְמַהּ הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת יָדֶיךָ לֹא אֲסוּרוֹת וְרַגְלֶיךָ לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם מִכְּדֵי מַחוֹיֵי מַחֵית מ״טמַאי טַעְמָא כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה נָפָלְתָּ.

The Gemara explains how each Sage understands the verse: The one who says he did not protest explains that this is what the verse is saying: As “your hands were not bound, nor your feet put into fetters,” what is the reason you did not protest against Saul? Therefore, since you could have protested but did not, then “as a man falls before the children of iniquity, so did you fall.” And the one who says he protested and was not answered explains that this is what the verse is saying: David wondered: “Should Abner die as a churl dies? Your hands were not bound, nor your feet put into fetters,” since you protested at the right time. Since that is the case, what is the reason that “as a man falls before the children of iniquity, so did you fall”?
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מכדי מחויי מחית – והכי קאמר ידיך לא אסורות היו לא ניהגת בעצמך כאדם חשוב אלא בכל כוחך גילית בדעתך ומחית בשאול.
בפירש״י בד״ה מכדי מחוי כו׳. לא נהגת בעצמך כאדם חשוב כו׳ עכ״ל יש לפרשו ג״כ בלשון בתמיה וכי לא ניהגת עצמך כאדם כו׳ אבל מ״ש שוב אלא בכל כחך גלית כו׳ לא יתפרש וע״כ נראה שיש בכאן היפוך דברים וכצ״ל לא ניהגת בעצמך אלא כאדם חשוב ובכל כחך כו׳ ודו״ק:
מאן דאמר [מי שאומר] לא מיחה, הכי קאמר [כך אמר, כך יש להבין את הכתוב]: ״ידך לא אסרות ורגליך לא לנחשתים הגשו״, אם כן מאי טעמא [מה טעם] לא מחית כשעשה שאול מעשה עוול זה? לכן ״כנפול לפני בני עולה נפלת״. ומאן דאמר [ומי שאומר] מיחה ולא נענה, הוא מפרש, איתמהויי מתמה [בתמיהה תמה] דוד: ״הכמות נבל ימות״? הלא ידיך לא היו אסורות ורגליך לא לנחשתים, מכדי מחויי מחית [הרי מחית בזמנו] ואם כן מאי טעמא [מה טעם] ״כנפול לפני בני עולה נפלת״?
The Gemara explains how each Sage understands the verse: The one who says he did not protest explains that this is what the verse is saying: As “your hands were not bound, nor your feet put into fetters,” what is the reason you did not protest against Saul? Therefore, since you could have protested but did not, then “as a man falls before the children of iniquity, so did you fall.” And the one who says he protested and was not answered explains that this is what the verse is saying: David wondered: “Should Abner die as a churl dies? Your hands were not bound, nor your feet put into fetters,” since you protested at the right time. Since that is the case, what is the reason that “as a man falls before the children of iniquity, so did you fall”?
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) לְמַאן דְּאָמַר מִיחָה מ״טמַאי טַעְמָא אִיעֲנַשׁ א״ראָמַר רַב נַחְמָן (בְּרַבִּי) יִצְחָק שֶׁשִּׁהָא מַלְכוּת בֵּית דָּוִד שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה.:

The Gemara asks: According to the one who says that Abner protested, what is the reason he was punished with this death? Rav Naḥman, son of Rabbi Yitzḥak, says: It is because he delayed the kingdom of the house of David two and a half years, by supporting the kingdom of Ish-bosheth, the son of Saul, for this period of time.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ששהה מלכות בית דוד – שהעמיד את איש בושת למלך ואם לא המליכו אבנר היו ממליכין את דוד ומשמלך איש בושת עד יום שמלך דוד על כל ישראל היו שתי שנים ומחצה שתי שנים לאיש בושת וחצי שנה בין מיתתו למלכות דוד שמשמת שאול מלך דוד בחברון וכתיב בחברון מלך שבע שנים וששה חדשים צא מהן חמש שנים שבין מיתת שאול למלכות איש בושת דתניא בסדר עולם (ולקמן דף קז.) והימים אשר מלך דוד על וגו׳ נמצאת מלכות ישראל בטילה חמש שנים אלמא חמש שנים היו בלא מלך נשתיירו שתי שנים ומחצה ממלכות איש בושת למלכות בית דוד.
ששהא מלכות וכו׳ – אף על גב דדרשינן (מדרש רבה פרשת וישלח) ומלכים ממך יצאו זה שאול ואיש בושת מ״מ היה יכול להתקיים במקום אחר ולא היה לו לשהות מלכות בית דוד שנמשח כבר על פי נביא.
שתי שנים ומחצה – פי׳ בקונטרס שמלכות ישראל היתה בטלה חמש שנה בין מיתת שאול למלכות איש בושת ב׳ שנים ומחצה היינו שתי שנים ממלכות איש בושת ומחצה בין מיתת איש בושת למלכות דוד ולא נהירא חדא דלמה נענש על אותה חצי שנה דבין מיתת איש בושת למלכות דוד הלא קודם מיתתו חזר אבנר ונתאמץ להמליך את דוד כדכתיב (שמואל ב ג) וישלח אבנר מלאכים אל דוד וגו׳ ועוד דכיון דחמש שנים עמדו בלא מלך ולא המליכו את דוד א״כ למה נענש אבנר במה שנתחזק אחרי כן להמליך איש בושת ונראה לי איפכא דאותה חצי שנה היתה בין מיתת שאול למלכות איש בושת ובאותם הימים נתחזק אבנר ודבר לכל ישראל להמליך איש בושת עד שהמליכו לסוף אותה חצי שנה ומשמת איש בושת היתה מלכות ישראל בטלה חמש שנים עד שמלך דוד נמצאו ז׳ שנים ומחצה שמלך דוד בחברון כדכתיב בהדיא אע״ג דבאידך קרא לא חשיב רק ז׳ שנים היינו לפי שנצטרע כדאמרינן בחלק (לקמן דף קז.) והא דלא חשיב חצי שנה זאת בחשבון בטול מלכות ישראל (בחלק) היינו לפי שלא היתה סמוך לה׳ שנים ולא היה הבטול יחד.
תוס׳ בד״ה שתי שנים כו׳ היינו לפי שנצטרע כדאמרינן בחלק והא דלא חשיב חצי שנה זאת בחשבון ביטול מלכות ישראל בחלק היינו לפי כו׳ עכ״ל כצ״ל ואהך דסדר עולם שהביאו רש״י נמצאת מלכות ישראל בטל ה׳ שנים כו׳ קשיא להו והא דלא חשיב חצי שנה זאת כו׳ בין לפ״ה בין לפירוש התוספות אבל בפרק חלק לא הוזכר אלא דנצטרע חצי שנה ולא הוזכר שם כמה היה ביטול מלכות ישראל וק״ל:
שם בד״ה שתי שנים כו׳ עיין בחדושי הלכות:
ושואלים: למאן דאמר שיטת מי שאומר] שמיחה אבנר, אם כן מאי טעמא איענש [מה טעם נענש] במיתה זו? אמר רב נחמן בר׳ יצחק: מפני ששהא מלכות בית דוד שתי שנים ומחצה, שהרי הוא שהחזיק את תוקפה של מלכות איש בושת בן שאול במשך זמן זה.
The Gemara asks: According to the one who says that Abner protested, what is the reason he was punished with this death? Rav Naḥman, son of Rabbi Yitzḥak, says: It is because he delayed the kingdom of the house of David two and a half years, by supporting the kingdom of Ish-bosheth, the son of Saul, for this period of time.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ כּוּ׳.: מַאי דַּרְגֵּשׁ אָמַר עוּלָּא עַרְסָא דְּגַדָּא א״לאֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְעוּלָּא מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּעַד הָאִידָּנָא לָא אוֹתְבִינֵּיהּ וְהַשְׁתָּא מוֹתְבִינַן לֵיהּ.

§ The mishna teaches: And when they comfort the king with the meal of comfort, he reclines on the dargash. The Gemara asks: What is a dargash? Ulla says: A bed of fortune, which would be designated in houses for decoration and for good fortune, and no one would sit on it. The Sages said to Ulla: Is there anything which until now we did not authorize one to sit on, but now, in his time of mourning, we seat him on it?
רש״ירמ״הרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דרגש ערסא דגדא – נוהגין היו לערוך מטה ושלחן בבית ולא היו משתמשין בהן כלל אלא למזל הבית מונחת משום ניחוש גדא מזל ודומה גד גדי וסנוק לא (שבת דף סז:).
עד השתא לאו אותביניה – עד הנה לא ישב על אותה מיטה שהרי מונחת היא לנוי הבית.
והשתא – דאבל הוא בעינן לאותביה עלה מהיכא תיפוק לן.
דרש רבא כתיב להכרות את דוד וקרינן להברות מתחילה באו להכריתו כלומר להרגו לפי שהיו סבורין שמאתו היתה להמית את אבנר כיון שידעו כי לא היתה מאתו באו להברותו:
אמר רב יהודה אמר רב מפני מה נענש אבנר מפני שהיה לו למחות בשאול כשהרג את נוב עיר הכהנים ולא מיחה ר״י אמר מיחה ולא נענה מאן דאמר לא נענה דריש להאי קרא הכי ידיך לא אסורות מכדי ידיך לא אסורות מאי טעמא לא מחית וכו׳ ומ״ד מיחה דריש ליה הכי מכדי מחויי מחית ולא היית כאדם שידיו אסורות ואין בו יכולת למחות היאך כנפל לפני בני עולה נפלת. ומקשינן ולמ״ד מיחה מ״ט איענש. אמר רב נחמן בר יצחק מפני ששיהא מלכות בית דוד שתי שנים ומחצה אחר מיתתו של שאול על ידי שהמליך את איש בשת שמשמת שאול מלך דוד בחברון שבע שנים וששה חדשים כדמפרש בקרא יצא מהן ה׳ שנים שבין מיתת שאול למלכות איש בשת שהיתה מלכות ישראל בטלה כדמפרש בסדר עולם נשתיירו שתי שנים ומחצה מתחילת מלכות איש בשת ועד שעה שמלך דוד על ישראל:
פיסקא וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ כאבלים מפני כבודו והוא מסב על הדרגש. ירושלמי דרגש יש בו משום כפיית המטה המלך אינו חייב בכפיית המטה.
מאי דרגש אמר עולא ערסא דגדא נוהגין היו להניח מטה למזל הבית ולא היו משתמשין בה כלל ודומה לו העורכים לגד שלחן (ישעיה ס״ה) אלא מיהו התם קא מיירי קרא בהנך דמיכווני לשום עבודה אבל הכא לסימנא טבא בעלמא עבדי ליה. אמרי ליה רבנן לעולא מי איכא מידי דעד השתא לא אותיבניה אערסא דגדא והשתא בעינן לאותוביה עלה מהיכא תיפוק לן ודחינן מאי קושיא מידי דהוה אאכילה ושתייה דעד האידנא לא אוכליניה מדילן ולא אשקיניה והשתא דהוי אבל קא מוכלינן ליה מדילן גבי הסיבה נמי מותבי ליה אערסא דלא הוה רגיל למיסב עליה עד השתא. אלא אי קשיא אהא דעולא הא קשיא דתניא גבי הילכות אבל דרגש אינו צריך לכפותו אלא זוקפו על דופן כרעיו וארכובותיו ואי ס״ד דרגש ערסא דגדא מטה מעליתא היא ואמאי אינו צריך לכפותו אי משום דלא רגיל למגנא עילוה והתניא הכופה את מטתו כלומר מי שחייב בכפיית מטתו לא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו ודחינן מאי קושיא דילמא משום טעמא דמטה המיוחדת לכלים בלבד דקתני מטה המיוחדת לכלים אינו צריך לכפותה התם טעמא מאי משום דאינה עשויה לשכיבה [וכ״ת] אי הכי מאי שנא מטה המיוחדת לכלים דלא בעיא זקיפה ומ״ש דרגש דבעי זקיפה מטה כיון דמיוחדת לכלים ויש כלים עליה הכלים מעידין עליה דלאו לשכיבה קיימא ואינו צריך לזקפה דרגש שאין עליו כלום אע״פ שאינו עומד לשכיבה ואין צריך לכפותו צריך לזקפו מפני מראית העין. אלא אי קשיא אדעולא הא קשיא רשב״ג אומר דרגיש מתיר קרביטיו לולאותיו והוא נופל מאליו ואי ס״ד דרגש ערסא דגדא קרביטין מי אית ליה והלא של נסרים הוא עשוי והן מסומרין בארוכות המטה ואין צריך לולאות ואידחיא לה הא דעולא ואסקא רבין משמיה דרב תחליפא בר מערבא דשכיח בשוקא דגלדאי וידע דקרו ליה לערסא דצלא דרגש והיא מטה של עור יש שתולין רצועות בשפת העור סביב וכשרוצין לנטותו עונבין הרצועות בארוכות המטה וכשמתירין אותן הוא נופל מאליו ויש שעושין נקבין בשפת העור סביב סביב וכורכין רצועות בארוכות המטה ומביאין את הרצועות בנקבין וחסין לכפותו כדי שלא יתקלקל העור בלחלוחית הקרקע וקאמר תנא קמא אינו צריך לכפותו אלא זוקפו כדפרישית וקאמר רשב״ג מתיר את קרביטיו והוא נופל מאליו. איתמר נמי דדרגש ערסא דצלא הוא דאית ליה לולאות א״ר ירמיה דרגש סירוגו מתוכו י״א שיש נקבים בארכובותיו ותוחבין בהן ראשי הרצועות התלויות בעור ועונבין ואין מרכיבין הרצועות על גבי ארוכות המטה. מטה סירוגה מעל גבה ומרכיבין את החבלים מכאן ומכאן והוא סרוג ומראין לנו הדברים דבמטה של חבלים קא מיירי שמסרגין אותה שתי וערב כדמפרש במועד קטן (י׳.) והכי מסתבר מדקאמרי׳ דרגש ערסא דצלא דהיינו מטה של עור מכלל דמטה סתמא לאו של עור היא וי״מ ערסא דצלא מטה שיש לה שתי ארוכות ושתי קצרות ונקליטין וסירוג באמצעיתה אמר ר׳ יעקב בר אידי כו׳ הכי אשכחן בנוסחי עתיקי דמסיק לה כר׳ ירמיה ותו לא מידי ורבינו שלמה ז״ל גריס הכא אדר׳ ירמיה תיובתא והכין משמע דגריס. מתיבי כלי עץ מאימתי מקבלין טומאה המטה והעריסה משישפם בעור הדג וכו׳ ואי ס״ד מטה סירוגה מעל גבה למה ליה לשפויה (כלומר) [הלא] אין יופין ניכר שהרי מכוסות הן תמיד בראשי החבלים שמסורגין על גבן של ארוכות ומסיק לה אלא הא והא מתוכן מטה אעולי ואפוקי בבזייני דרגש אעולי ואפוקי באבקתא ופירושה מכניס ומוציא ראש החבל המסרג בנקבים של ארוכות דרגש מכניס ומוציא ראשי הרצועות התלויות בשפת העור בלולאות התלואות בנקבי ארכובותיו:
גמ׳. מאי דרגש אמר עולא ערסא דרגא.
עיין ברש״י שפירש וז״ל נוהגין לערוך מטה ושולחן בבית ולא היו משתמשין בהן כלל אלא למזל הבית מונחת משום ניחוש וכו׳ עכ״ל. ונראה דאליבא דרש״י ישנן ב׳ הלכות: א) דין כפיית המטה, שכופין את המטות שבבית והוא דין בכלים עצמן שטעונים כפייה. ב) דין ישיבה - דאבל אינו יושב על מה שדרכו לישב עליו בכל השנה אלא יושב על כלים שאינם מיוחדים לישיבה. וי״ל דמשו״ה המלך יושב על הדרגש אע״פ שאינה סמוכה לקרקע, דאין דין שצריך האבל לישב על דבר שהוא סמוך לקרקע אלא שצריך לישב על דבר שאין דרכו לשבת עליו, ודרגש הוי דבר שאין דרכו לשבת עליו. וכן יש לדייק בדברי הרמב״ם (פ״ד מהל׳ אבל ה״ט) וז״ל האבל ביום ראשון בלבד אסור להניח תפילין ולאכול משלו, וחייב לישב על מטה כפויה, ובשאר ימי האבל מותר לו לאכול משלו ולישב על גבי מפץ או קרקע עכ״ל. ונראה דהא דיושב על הקרקע או על המפץ היינו משום דיש דין שאבל אינו יושב על כסא ודבר שדרכו לישב עליו בדרך כלל בשאר ימות השנה. ומוכח דאין דין שאבל חייב לשבת על הקרקע (או על דבר שסמוך ג׳ טפחים לקרקע) דהרי מפץ אינו דוקא על הקרקע, ועל כרחך דיסוד הדין הוא שצריך האבל לישב על דבר שאינו רגיל לשבת עליו כל השנה.⁠א וכן משמע מלשון הגמ׳ ״עד האידנא לא אכילניה ולא אשיקניה השתא קא מכלינן ליה וקא משקינן ליה״ דיסוד הדין הוא לשנות ממה שרגיל להראות שהוא אבל.
והנה מבואר בגמ׳ שמלך יושב על הדרגש אבל כה״ג יושב על הספסל (לעיל במשנה יח.) (דהוי כלי שדרכו לשבת עליו בכל השנה), ועיין ברמב״ם (פ״ז מהל׳ אבל ה״ו – ה״ח) שכתב וז״ל כהן גדול חייב בכל דברי אבילות, אלא שאסור לו לקרוע בגדיו למעלה ולגדל פרע ולצאת אחר המטה, וכל העם באין לנחמו לביתו, וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל, וכו׳ וכן המלך חייב בכל דברי אבילות אלא שאינו יוצא מפתח פלטרין שלו אחר מתו, ואין צריך לומר אחר מתים אחרים, ואינו מנחם אבלים, וכו׳ וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הדרגש עכ״ל. וצ״ב מ״ש מלך מכה״ג.
ויתכן לומר אליבא דרש״י דיש חילוק בין מלך לכה״ג, דחל דין אבילות על מלך. משא״כ כה״ג לא חל בו דין ניהוגי אבילות, דאמרינן בגמ׳ מו״ק (יד:) דכה״ג בכל ימות השנה כישראל ברגל דמי, דאינו נוהג ניהוגי אבילות. וי״ל דמשו״ה כה״ג יושב על הספסל כדרכו בכל השנה דאינו נוהג ניהוגי אבילות, משא״כ מלך יושב על הדרגש מכיון שחל עליו חיוב ניהוגי אבילות. ברם אף בכה״ג חל חלות שם אבל בגברא וכדחזינן מהא דמברין ומנחמין אותו, אולם י״ל דרש״י סובר דלא חל ניהוגי אבילות בכה״ג, ומשו״ה מותר לכה״ג לישב על הספסל.
אמנם עיין ברמב״ם (פ״ז מהל׳ אבל ה״ו – ה״ז) שכתב וז״ל כהן גדול חייב בכל דברי אבילות, אלא שאסור לו לקרוע בגדיו למעלה ולגדל פרע ולצאת אחר המטה, וכל העם באין לנחמו לביתו, וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל, ואומרין לו כשמנחמין אותו אנו כפרתך והוא אומר להם תתברכו מן השמים וכו׳ וכן המלך חייב בכל דברי אבילות וכו׳ והוא מיסב על הדרגש עכ״ל. ומבואר דהרמב״ם ס״ל דחל דין ניהוגי אבילות בכה״ג ובמלך, ולפי״ז צ״ע מדוע כה״ג יושב על הספסל ולא מלך. וי״ל דמשום כבוד הכה״ג הותר לו לישב על הספסל. אמנם צ״ע א״כ מ״ש מלך דאינו יושב על הספסל אלא על הדרגש, דכי היכי דחל היתר מיוחד לכה״ג משום כבודו לישב על הספסל ה״נ נימא דמותר למלך לשבת על הספסל משום כבודו, דהרי להרמב״ם בין מלך ובין כה״ג חייבים בדיני אבילות, וחיוב כבוד המלך עדיף מחיוב כבוד לכה״ג, וצ״ע.
ועיין ביד רמה (דף כ. ד״ה וכשמברין) וז״ל וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ כאבלים מפני כבודו והוא מסב על הדרגש. ירושלמי דרגש יש בו משום כפיית המטה המלך אינו חייב בכפיית המטה עכ״ל. וכעין זה פירש ברבינו חננאל וז״ל ירושלמי דרגש יש בו משום כפיית המטה, ספסל אין בו משום כפיית המטה, המלך אינו חייב בכפיית המטה כהן גדול חייב בכפיית המטה עכ״ל. ומבואר דס״ל דמלך יושב על הדרגש מפני שאינו מחוייב בכפיית המטה, משא״כ כה״ג יושב על הספסל מאחר שמחוייב בכפיית המטה. ונראה דס״ל דיסוד הדין דכפיית המטה הוא שאסור לאבל לישב על המטה שאינה כפויה אבל אין דין שצריך האבל לישב על הקרקע או על דבר שאין דרכו לשבת עליו כל השנה, וכה״ג יושב על הספסל משום דחייב בכפיית המטה וע״כ אסור לו לשבת על המטה, אולם אין דין שאסור לאבל לשבת על כסא רגיל שיושב עליו בכל השנה. משא״כ מלך יושב על הדרגש דהיינו מטה שאינה כפויה משום דאינו חייב בכפיית המטה. ומלך יושב על הדרגש כדי להראות שאינו חייב בכפיית המטה, משא״כ כה״ג דחייב בכפיית המטה אסור לו לשבת על הדרגש אבל אין איסור לישב על הספסל שהוא כסא שדרכו לשבת עליו בכל השנה. ומבואר דהרמ״ה והר״ח ס״ל דכה״ג חייב בניהוגי אבילות (וכשיטת הרמב״ם פ״ז מהל׳ אבל ה״ו), ודלא כמשמעות הגמ׳ במו״ק (דף יד:).
אמנם יתכן לדחות דאף הרמ״ה והר״ח ס״ל אליבא דהירושלמי דכה״ג אינו מחוייב בניהוגי אבילות, וחל בו רק חלות שם אבל בגברא. אמנם הרמ״ה והר״ח סוברים דיסוד דין כפיית המטה אינו מניהוגי אבילות אלא הוי דין בשם אבל שבגברא. דעיין ברמב״ם (פ״ד מהל׳ אבל ה״ט) שכתב וז״ל האבל ביום ראשון בלבד אסור להניח תפילין ולאכול משלו, וחייב לישב על מטה כפויה, ובשאר ימי האבל מותר לו לאכול משלו ולישב על גבי מפץ או קרקע, ומניח תפילין וכו׳ עכ״ל. ועיין ברמב״ם (פ״ה מהל׳ אבל הי״ח) וז״ל וחייב לכפות המטה כל שבעה, ולא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל המטות שיש לו בתוך ביתו הוא כופה אפילו עשר מטות בעשרה בתים ובעשר עיירות חייב לכפות את כולן, ואפילו חמשה אחים ומת אחד מהן כולן כופין את מטותיהן, המטה המיוחדת לכלים או למעות אינו צריך לכפותה, דרגש אינו צריך לכפותו אלא מתיר את קרביטיו והוא נופל מאליו, מטה שנקליטיה יוצאין ממנה שהרי אי אפשר להפכה זוקפה ודיו, הפך כל מטותיו והיה הוא ישן על גבי מטות אחרים או על גבי כסא או על גבי ארון או על גבי קרקע לא יצא ידי חובתו אלא ישן על גבי המטה הכפויה עכ״ל. ויש לדקדק דבפ״ד כתב הרמב״ם ״וחייב לישב על מטה כפויה״, ואילו בפ״ה כשהביא הרמב״ם את דין כפיית המטה הרמב״ם אינו מזכיר דין ישיבה על מטה כפויה או איסור ישיבה על מטה שאינה כפויה אלא רק דצריך לישון על מטה כפויה, וצ״ע.⁠ב וי״ל דמש״כ הרמב״ם (בפ״ד ה״ט) הוי דין מסוים ביום ראשון דאבלות דחייב האבל לישב על מטה כפויה, ודומה לשאר הדינים שהביא הרמב״ם שם דאסור לאבל להניח תפילין ולאכול משלו דהם דינים שחלין ביום ראשון של אבילות בלבד, והן חלין מחמת חלות שם אבל בגברא, ואינם דינים של ניהוגי אבילות דז׳ ימי אבילות. והוא משום דחל חלות שם מסוים של אבל דיום ראשון בגברא דאבל ביום א׳ של אבילות המחייב סעודת הבראה וישיבה על מטה כפויה, והאוסר בתפילין. והך דין של כפיית המטה ביום א׳ של אבילות הוי דין מסוים בפנ״ע ואינו מדין כפיית המטה דכל שבעה, דביום א׳ לאבילות חייב האבל לישב על מטה כפויה משא״כ בשאר ימי אבילות אין דין שצריך לישב על מטה כפויה. ולפי״ז יתכן דהרמ״ה סובר דאין כה״ג נוהג דיני אבילות (ודלא כהרמב״ם) והא דאינו יושב על מטה שאינה כפויה הוא משום דחל עליו חלות שם אבל בגברא, וביום ראשון לאבילות חל דין ישיבה על מטה כפויה מדין שם אבל שבגברא, וישיבה על הספסל חשיב ישיבה על מטה כפויה.
ודרך אגב יש להעיר דלפימש״נ דביום ראשון חלין דיני אבילות מיוחדים מחמת חלות שם אבל בגברא ולא מדין ניהוגי אבילות דכל ז׳, ואיסור לבישת תפילין ביום ראשון דאבילות היינו מחמת חלות שם אבל בגברא, א״כ מי שמת לו מת בחוה״מ לא יניח תפילין ביום ראשון דאע״פ שבחוה״מ ליכא ניהוגי אבילות מ״מ חל חלות שם אבל בגברא אף בחוה״מ, ואיסור הנחת תפילין אינו מניהוגי אבילות אלא מחמת חלות שם אבל בגברא.⁠ג
ועיין בתוס׳ מס׳ מו״ק (דף כז. ד״ה מן המנחה) שכתבו וז״ל נראה לי דמכאן סמכו שלא לישב ע״ג כסא וספסל אף על פי שאין ראיה גמורה דשאני מטה הואיל וצריך כפייה ולא מצינו כפייה בכסא וספסל עכ״ל. ומבואר דתוס׳ ס״ל דישיבה על מטה שאינה כפויה אסור מעיקר הדין וחל איסור ישיבה על דבר שטעון כפייה, ומזה סמכו ונהגו שלא לישב על הכסא או הספסל אע״פ שאינן טעונים כפייה. ומשמע דתוס׳ ס״ל דדין זה שלא לשבת על כסא וספסל הוי מנהג בעלמא ואינו איסור מעיקרא דדינא. ולדבריהם ניחא הא דכה״ג יושב על הספסל, דאפילו אי נימא דחלין ניהוגי אבילות בכה״ג מ״מ מותר לו לישב ע״ג ספסל מכיון דליכא איסור ישיבה על ספסל מעיקר הדין אף לשאר אבלים דרק חל איסור ישיבה בדבר הטעון כפייה. אמנם צ״ע לפי״ז מדוע מלך יושב על הדרגש ולא על הספסל כמו כה״ג. וצ״ל דהטעם שמלך יושב על הדרגש הוא משום כבודו כדי להראות שאין המלך מחוייב בכפיית המטה.
א. ואמר רבינו זצ״ל דמכאן יש להעיר על מה שנוהגים שאבל יושב על כסא נמוך שהוא סמוך ג׳ טפחים לקרקע, דמרש״י והרמב״ם מבואר שאין קפידא שאבל ישב על הקרקע אלא רק דישנה לשבת על דבר שאין דרכו לשבת עליו בכל השנה וכגון דרגש שאינו מיוחד לישיבה אלא למזל הבית.
ב. ומש״כ הרמב״ם (פ״ה מהל׳ אבל הי״ז) וז״ל ומנין שאין האבל יושב על המטה, שנאמר ויקם המלך ויקרע את בגדיו וישכב ארצה עכ״ל, י״ל דזה דין מסוים שצריך לישב על הקרקע דהרי הרמב״ם לא חילק כאן בין מטה כפויה למטה שאינה כפויה ומשמע דס״ל דאינו יושב אף על מטה כפויה.
ג. ועיין במג״א סימן תקמ״ח ס״ק ה׳, וברשימות שיעורים למס׳ ברכות דף יא. בענין חלות שם אבל בגברא (עמ׳ ק״ב).
ג שנינו במשנה שכשמברין אותו, את המלך, הוא יושב על הדרגש. ושואלים: מאי [מה פירוש] ״דרגש״? אמר עולא: ערסא דגדא [מיטה של מזל], שהיו מייחדים בבתים מיטה לנוי בלבד, ולשם מזל, ולא היה איש יושב עליה. אמרו ליה רבנן [לו חכמים] לעולא: מי איכא מידי [האם יש דבר] שעד האידנא [עכשיו] לא אותביניה [הושבנו אותו] עליו, והשתא מותבינן ליה [ועכשיו בזמן אבלו אנחנו מושיבים אותו] עליו?
§ The mishna teaches: And when they comfort the king with the meal of comfort, he reclines on the dargash. The Gemara asks: What is a dargash? Ulla says: A bed of fortune, which would be designated in houses for decoration and for good fortune, and no one would sit on it. The Sages said to Ulla: Is there anything which until now we did not authorize one to sit on, but now, in his time of mourning, we seat him on it?
רש״ירמ״הרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מַתְקֵיף לַהּ רָבָא מַאי קוּשְׁיָא דִּילְמָא מִידֵּי דְּהָוֵה אַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה דְּעַד הָאִידָּנָא לָא אֹכְילִנֵּיהּ וְלָא אַשְׁקִינֵּיהּ הַשְׁתָּא הקָא מוֹכְלִינַן לֵיהּ וְקָא מַשְׁקִינַן לֵיהּ אֶלָּא אִי קַשְׁיָא הָא קַשְׁיָא ודַּרְגֵּשׁ אֵינוֹ צָרִיךְ לִכְפּוֹתוֹ אֶלָּא זוֹקְפוֹ וְאִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ עַרְסָא דְּגַדָּא אַמַּאי אֵינוֹ צָרִיךְ לִכְפּוֹתוֹ וְהָתַנְיָא זהַכּוֹפֶה אֶת מִטָּתוֹ לֹא מִטָּתוֹ בִּלְבַד הוּא כּוֹפֶה אֶלָּא כׇּל מִטּוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ הוּא כּוֹפֶה.

Rava objects to this question: What is the difficulty in this? Perhaps sitting on the dargash is just as it is with eating and drinking. As until now, we did not feed him nor give him drink, but now, in his time of mourning, we feed him and give him drink, in the meal of comfort. Rather, if it is difficult, this is what is difficult, as it is taught in a baraita: Concerning a dargash, the mourner is not required to overturn it during mourning. Rather, he stands it up on its side. And if it enters your mind to say that this is a bed of fortune, why is he not required to overturn it? But isn’t it taught in a baraita: With regard to one who overturns his bed during mourning, not only does he overturns his own bed, but rather he overturns all the beds he has in his house?
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
השתא מוכלינן ליה – משל אחרים.
אלא אי קשיא – אדעולא הא קשיא עלה דתניא בעלמא (מו״ק דף כז.) דרגש אין צריך האבל לכפותו.
מתקיף לה [הקשה על קושיא זו] רבא: מאי [מה] הקושיא שבדבר? דילמא מידי דהוה [שמא הוא כפי שהינו] ביחס לאכילה ושתיה, שעד האידנא [עכשיו] לא אכילניה [האכלנוהו] ולא אשקיניה [השקינוהו], השתא [עכשיו] באבילות קא מוכלינן ליה וקא משקינן ליה [אנו מאכילים אותו ומשקים אותו], שהרי זה עניינה של סעודת הבראה. אלא אי קשיא הא קשיא [אם קשה הדבר זה קשה]: ששנינו: דרגש אינו צריך האבל לכפותו (להפכו) בזמן אבילות, אלא זוקפו על צידו. ואי סלקא דעתך ערסא דגדא [ואם עולה בדעתך לומר כי זוהי מיטת המזל], אמאי [מדוע] אינו צריך לכפותו? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: הכופה את מטתו בזמן אבילות, לא מטתו בלבד הוא כופה, אלא כל המטות שיש לו בתוך ביתו הוא כופה.
Rava objects to this question: What is the difficulty in this? Perhaps sitting on the dargash is just as it is with eating and drinking. As until now, we did not feed him nor give him drink, but now, in his time of mourning, we feed him and give him drink, in the meal of comfort. Rather, if it is difficult, this is what is difficult, as it is taught in a baraita: Concerning a dargash, the mourner is not required to overturn it during mourning. Rather, he stands it up on its side. And if it enters your mind to say that this is a bed of fortune, why is he not required to overturn it? But isn’t it taught in a baraita: With regard to one who overturns his bed during mourning, not only does he overturns his own bed, but rather he overturns all the beds he has in his house?
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מַאי קוּשְׁיָא דִּילְמָא מִידֵּי דְּהָוֵה אַמִּטָּה מְיוּחֶדֶת לְכֵלִים דְּקָתָנֵי חאִם הָיְתָה מְיוּחֶדֶת לְכֵלִים אֵינוֹ צָרִיךְ לִכְפּוֹתָהּ אֶלָּא אִי קַשְׁיָא הָא קַשְׁיָא רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר טדַּרְגֵּשׁ מַתִּיר קַרְבִּיטִין וְהוּא נוֹפֵל מֵאֵילָיו וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ עַרְסָא דְגַדָּא קַרְבִּיטִין מִי אִית לֵיהּ.

The Gemara responds: What is the difficulty in this? Perhaps the lack of requirement to overturn the dargash is just as it is with a bed that is designated for the storage of garments, and not for sleeping, as it is taught in a baraita: If it was designated for the storage of garments and not for people to lie down on, he is not required to overturn it. Rather, if it is difficult, this is what is difficult, as it is taught in a baraita: Rabban Shimon ben Gamliel says: One is not required to overturn a dargash. Rather, the mourner loosens the straps [karvitin] and it falls on its own. And if it enters your mind to say that this is a bed of fortune, does such a bed have straps?
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתיר קרביטין – בימי אבלו קרביטין לולאות.
קרביטין מי אית ליה – הלא כשאר מטות עושין אותה מטה.
ודוחים: מאי קושיא [מה הקושיה] בכך? מה שאינו כופה מיטה זו, דילמא מידי דהוה [שמא כשם שהוא הדין] במטה שהיא מיוחדת לכלים. דקתני [ששנינו]: אם היתה מיטה מיוחדת להניח עליה כלים ולא למשכב בני אדם — אינו צריך לכפותה. אלא, אי קשיא הא קשיא [אם קשה בענין הסבר זה, דבר זה קשה], ששנינו, רבן שמעון בן גמליאל אומר: דרגש אין צריך לכפותו, אלא מתיר האבל את הקרביטין (הרצועות המחזקות אותו) והוא נופל מאיליו. ואי סלקא דעתך ערסא דגדא [ואם עולה על דעתך לומר שמדובר כאן במיטת המזל], קרביטין מי אית ליה [האם יש לו]?
The Gemara responds: What is the difficulty in this? Perhaps the lack of requirement to overturn the dargash is just as it is with a bed that is designated for the storage of garments, and not for sleeping, as it is taught in a baraita: If it was designated for the storage of garments and not for people to lie down on, he is not required to overturn it. Rather, if it is difficult, this is what is difficult, as it is taught in a baraita: Rabban Shimon ben Gamliel says: One is not required to overturn a dargash. Rather, the mourner loosens the straps [karvitin] and it falls on its own. And if it enters your mind to say that this is a bed of fortune, does such a bed have straps?
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֶלָּא כִּי אֲתָא רָבִין אֲמַר אֲמַר לִי הַהוּא מֵרַבָּנַן וְרַב תַּחְלִיפָא שְׁמֵיהּ דַּהֲוָה שְׁכִיחַ בְּשׁוּקָא דְּגִילְדָּאֵי וַאֲמַר לֵיהּ מַאי דַּרְגֵּשׁ עַרְסָא דְּצַלָּא א״ראָמַר רַבִּי יִרְמְיָה א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דַּרְגֵּשׁ

Rather, when Ravin came he said: One of the Sages said to me, and Rav Taḥlifa is his name, that he was often in the market of the leather workers, and he said to him: What is the meaning of dargash? A leather bed. Rabbi Yirmeya says that Rabbi Yoḥanan says: The difference between a bed and a dargash is this: A dargash
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי דרגש? ערסא דצלא – פירוש: מיטה של עורותא. דרגש – מתיר קרביטיו ונופל מאליו.
א. וכן הוא בתשובת רב הילאי גאון (אוצה״ג כאן סי׳ שיט): ודרגש מיטה של עור. וכן פירש ר״ח במועד קטן דף כז,א זה לשונו: ואסיקנה דרגש הוא ערסא דצלא. פי׳ מיטה של עור, כי פירוש צלא עור. [ו]⁠הוא עור נטוי וקשור בחבלים על המלבנות, ומסורגות מלבנות המיטה בחבלין הללו והעור בתוכם, וכיון שמעמידין אותה ישינין על גבי העור. וראה לעיל בסמוך להערה 39 שם הובא בפירוש ר״ח פירוש על ערסא דגדא ודצלא מתוך תשובת רב האי ורב שרירא זה לשונו: פירוש ערסה דגדא, מיטה שנסרין עליה. ערסא דצלא, מיטה שיש לה שתי ארוכות ושתי רחבות ונקליטין וסירוג באמצעיתה. וזה לשון התשובה: ערסא דגדא היא מטה זו שנסרין קבועין עליה במסמרים. וערסא דצלא היא כמטה המפורשת במסכתא דכלים בטהרות שהיא מתפרקת יש לה שתי ארוכות ושתי רחבות ונקליטין וסירוג באמצעיתה. ופתרון צלא הוא הבורסי, ובלשון ארמי הוא. וכן מטות של בורסים שסירוגן מן העור המעובד. ולשני הפירושים מדובר במיטה מתפרקת שמעמידים אותה לפני השינה. אלא שלפירוש ר״ח קושרים עור למלבנות, ולפירוש רב האי סורגים רצועות של עור למלבנות. ובניגוד למיטה העשויה מסריגת חבלים שהם קבועים. שני הפירושים הובאו ביד רמה זה לשונו: דרגש ערסא דצלא דהיינו מטה של עור וכו׳ וי״מ ערסא דצלא מטה שיש לה שתי ארוכות ושתי קצרות ונקליטין וסירוג באמצעיתה (יש לציין שכבר בקיצור ר״ח מופיעים שני הפירושים וכמו שהוא בפירוש ר״ח שלפנינו).
גילדאי – רצענין.
ערסא דצלא – מטה של עור ותולין רצועות בשפת העור סביב וכשרוצין לנטותו עונבין הרצועות בארוכות המטה וכשמתירין אותה הוא נופל והן הן קרביטין וחס הוא עליו לכפותו שלא יתקלקל העור בלחלוח הקרקע שלא היו ראשי כרעיו גבוהין מסירוגו למעלה וקאמר ת״ק זוקפו על דופן הכרעים וארוכותיו למעלה ואמר ליה רבן שמעון מתיר קרביטין והוא נופל.
בד״ה ערסא דצלא כו׳ וארוכותיו למעלה וא״ל ר״ש כו׳ כצ״ל והד״א:
אלא, כי אתא [כאשר בא] רבין אמר: אמר לי ההוא מרבנן [אחד החכמים], ורב תחליפא שמיה [שמו], דהוה שכיח בשוקא דגילדאי [שהיה מצוי בשוק הרצענים], ואמר ליה [לו]: מאי [מה פירוש] ״דרגש״?ערסא דצלא [מיטה של עור]. אמר ר׳ ירמיה אמר ר׳ יוחנן: ההבדל בין מיטה ודרגש הוא זה: דרגש
Rather, when Ravin came he said: One of the Sages said to me, and Rav Taḥlifa is his name, that he was often in the market of the leather workers, and he said to him: What is the meaning of dargash? A leather bed. Rabbi Yirmeya says that Rabbi Yoḥanan says: The difference between a bed and a dargash is this: A dargash
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין כ. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סנהדרין כ., עין משפט נר מצוה סנהדרין כ., ר׳ חננאל סנהדרין כ. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סנהדרין כ., רש"י סנהדרין כ., תוספות סנהדרין כ., רמ"ה סנהדרין כ., בית הבחירה למאירי סנהדרין כ. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין כ., מהרש"א חידושי הלכות סנהדרין כ., מהרש"א חידושי אגדות סנהדרין כ., רשימות שיעורים לגרי"ד סנהדרין כ. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן ובנו הרב משה נחמיה רייכמן (כל הזכויות שמורות), פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין כ., אסופת מאמרים סנהדרין כ.

Sanhedrin 20a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sanhedrin 20a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 20a, R. Chananel Sanhedrin 20a, Collected from HeArukh Sanhedrin 20a, Rashi Sanhedrin 20a, Tosafot Sanhedrin 20a, Ramah Sanhedrin 20a, Meiri Sanhedrin 20a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 20a, Maharsha Chidushei Halakhot Sanhedrin 20a, Maharsha Chidushei Aggadot Sanhedrin 20a, Reshimot Shiurim Sanhedrin 20a, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 20a, Collected Articles Sanhedrin 20a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144