(1) 
וּלְרָבָא הַאי הוּא לְמַעוֹטֵי בְּכוֹר דְּתַנְיָא בִּבְכוֹר נֶאֱמַר {במדבר י״ח:י״ז} לֹא תִפְדֶּה אוְנִמְכָּר הוּא בְּמַעֲשֵׂר נֶאֱמַר {ויקרא כ״ז:כ׳,כ״ז,כ״ח,ל״ג} לֹא יִגָּאֵל בוְאֵינוֹ נִמְכָּר לֹא חַי וְלֹא שָׁחוּט וְלֹא תָּם וְלֹא בַּעַל מוּם.
וּלְרָבָא הַאי הוּא לְמַעוֹטֵי בְּכוֹר דְּתַנְיָא בִּבְכוֹר נֶאֱמַר {במדבר י״ח:י״ז} לֹא תִפְדֶּה אוְנִמְכָּר הוּא בְּמַעֲשֵׂר נֶאֱמַר {ויקרא כ״ז:כ׳,כ״ז,כ״ח,ל״ג} לֹא יִגָּאֵל בוְאֵינוֹ נִמְכָּר לֹא חַי וְלֹא שָׁחוּט וְלֹא תָּם וְלֹא בַּעַל מוּם.And according to the opinion of Rava, this term: “Is most holy,” serves to exclude the case of a firstborn offering from the prohibition of sale. As it is taught in a baraita: It is stated with regard to a firstborn offering: “But the firstling of an ox, or the firstling of a sheep, or the firstling of a goat, you shall not redeem; they are holy” (Numbers 18:17). But if it develops a blemish it may still be sold. By contrast, it is stated with regard to the animal tithe offering: “It shall not be redeemed” (Leviticus 27:33), and the animal tithe may not be sold, not when alive and not when slaughtered, not when unblemished and not when blemished.
ורבא אמר דלעולם לא מהני אמר לך האי הוא למעוטי בכור אתא:
דתניא בבכור נאמר לא תפדה ונמכר הוא במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי כו׳ – דיליף מלא יגאל דחרמים מה להלן מכירה עמו כדכתיב [אך כל חרם וגו׳] לא ימכר ולא יגאל אף לא יגאל דמעשר נמי מכירה עמו אבל בכור נמכר:
בבכור נאמר לא תפדה – שאין הבעלים יכולין לפדותו ולנהוג בו מנהג חולין כגון גיזה ועבודה.
אבל נמכר הוא – שאם נפל בו מום יכול למוכרו לכהן בתורת בכור דלהכי כתיב לא תפדה לאשמועי׳ דבמכירה שרי.
ואינו נמכר – כדאמרינן בבכורות (דף לב.) דנאמר כאן במעשר בהמה לא יגאל ונאמר להלן גבי חרמין לא ימכר ולא יגאל מה להלן מכירה עמו אף כאן מכירה עמו דאינו נמכר [וס״ד] הואיל ואיתקוש אהדדי מעשר ובכור כדלקמן תיסק אדעתין דבכור אינו נמכר דומיא דמעשר בהמה להכי כתיב הוא דחרמין למעוטי בכור דיכול למוכרו.
ולרבא האי הוא למעוטי בכור – ואם תאמר ולאביי דמוקי הוא בהוייתו יהא למעוטי בכור מנליה ואומר הר״ם דלפי המסקנא ניחא דמפקי׳ בבכור דאי עביד לא מהני ומעשר יליף מהעברה העברה מבכור וא״כ ילפינן שפיר חרמים גאולה גאולה ממעשר ולא איצטריך הוא דחרמים לומר בהווייתו יהא.
ושואלים: ולשיטת רבא שבכל איסורי תורה, אם עבר עליהם אדם, לא הועילו מעשיו, מה מלמדנו האי [כתוב זה] ״קודש קדשים הוא״ (ויקרא כז, כח) האמור בחרמים? ומשיבים: כתוב זה בא למעוטי [למעט] קרבן בכור בהמה טהורה, שאינו בכלל איסור מכירה כחרמים וכקרבן מעשר בהמה, אף שדין זה של מעשר בהמה נלמד מחרמי הכהנים. דתניא [שכן שנויה ברייתא]: בבכור נאמר ״אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קודש הם״ (במדבר יח, יז), ומתוך שנאמר בו רק ״לא תפדה״ למדנו שאין הבעלים יכולים לפדותו שייעשה כחולין גמורים, ומכל מקום אם נפל בו מום נמכר הוא לכהן בין חי ובין שחוט בתורת בכור, והריהו כחולין גמורים. הרי שהבכור יכול להימכר. ואילו בקרבן מעשר בהמה נאמר ״לא יגאל״ (ויקרא כז, לג) — הרי זה בא לומר שאין כל דרך להוציאו מקדושתו, ולא רק שאין פודים אותו אלא אף אינו נמכר בשום אופן: לא חי ולא שחוט, ולא תם ולא בעל מום.
And according to the opinion of Rava, this term: “Is most holy,” serves to exclude the case of a firstborn offering from the prohibition of sale. As it is taught in a baraita: It is stated with regard to a firstborn offering: “But the firstling of an ox, or the firstling of a sheep, or the firstling of a goat, you shall not redeem; they are holy” (Numbers 18:17). But if it develops a blemish it may still be sold. By contrast, it is stated with regard to the animal tithe offering: “It shall not be redeemed” (Leviticus 27:33), and the animal tithe may not be sold, not when alive and not when slaughtered, not when unblemished and not when blemished.
הכל
(2) וַהֲרֵי תְּמוּרָה דְּאָמַר רַחֲמָנָא {ויקרא כ״ז:י׳} לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אוֹתוֹ וְתָנָא לֹא שֶׁאָדָם רַשַּׁאי לְהָמִיר אֶלָּא שֶׁאִם הֵמִיר מוּמָר וְסוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים אַלְמָא מַהֲנֵי תְּיוּבְתָּא דְרָבָא.
The Gemara objects: But isn’t there the case of substitution, with regard to which the Merciful One states: “He shall not exchange it, nor substitute it” (Leviticus 27:10), and it is taught in the mishna (2a): That is not to say that it is permitted for a person to effect substitution; rather, it means that if one substituted a non-sacred animal for a consecrated animal, the substitution takes effect, and the one who substituted the non-sacred animal incurs the forty lashes. Apparently, his action is effective, and this seems to be a conclusive refutation of the opinion of Rava.
The Gemara objects: But isn’t there the case of substitution, with regard to which the Merciful One states: “He shall not exchange it, nor substitute it” (Leviticus 27:10), and it is taught in the mishna (2a): That is not to say that it is permitted for a person to effect substitution; rather, it means that if one substituted a non-sacred animal for a consecrated animal, the substitution takes effect, and the one who substituted the non-sacred animal incurs the forty lashes. Apparently, his action is effective, and this seems to be a conclusive refutation of the opinion of Rava.
א ודנים עוד במחלוקת אביי ורבא והרי אפשר להביא ראיה מדין התמורה, דאמר רחמנא [שכן אמרה התורה] לאסור את מעשה התמורה, ככתוב: ״לא יחליפנו ולא ימיר אתו טוב ברע או רע בטוב״ (ויקרא כז, י), ותנא [ושנה במשנתנו]: לא (אין) הכוונה במה שפתחה המשנה ״הכל ממירין״ שאדם רשאי להמיר, אלא שאם עבר והמיר — הרי זו, בהמת החולין, מומר (חלה עליה קדושת קרבן), וסופג (ולוקה) הממיר את הארבעים מלקות. ונסיק מכאן: אלמא מהני [הרי איפוא שמועילים] מעשיו, והרי זו ראיה לאביי, ותיובתא [קושיה חמורה] לרבא הסבור שלא הועילו מעשיו של העובר על דין תורה!
The Gemara objects: But isn’t there the case of substitution, with regard to which the Merciful One states: “He shall not exchange it, nor substitute it” (Leviticus 27:10), and it is taught in the mishna (2a): That is not to say that it is permitted for a person to effect substitution; rather, it means that if one substituted a non-sacred animal for a consecrated animal, the substitution takes effect, and the one who substituted the non-sacred animal incurs the forty lashes. Apparently, his action is effective, and this seems to be a conclusive refutation of the opinion of Rava.
הכל
(3) אָמַר לָךְ שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא {ויקרא כ״ז:י׳,ל״ג} וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קּוֹדֶשׁ.
The Gemara explains that Rava could say to you: It is different there, as that same verse states: “And if he shall at all substitute animal for animal, then both it and that for which it is substituted shall be holy,” which teaches that his action is effective in this context specifically.
The Gemara explains that Rava could say to you: It is different there, as that same verse states: “And if he shall at all substitute animal for animal, then both it and that for which it is substituted shall be holy,” which teaches that his action is effective in this context specifically.
ומשיבים: אמר [יכול לומר] לך רבא: שאני התם [שונה, מיוחד הדין שם] בתמורה, שכן אמר קרא [הכתוב] במפורש בהמשך הכתוב ״ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קדש״, והרי זה דין מיוחד בתמורה שיועילו מעשיו של העבריין.
The Gemara explains that Rava could say to you: It is different there, as that same verse states: “And if he shall at all substitute animal for animal, then both it and that for which it is substituted shall be holy,” which teaches that his action is effective in this context specifically.
הכל
(4) וּלְאַבָּיֵי אִי לָאו דְּאָמַר רַחֲמָנָא וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ הֲוָה אָמֵינָא תֵּצֵא זוֹ וְתִכָּנֵס זוֹ קָמַשְׁמַע לַן.
And according to the opinion of Abaye, that transgressions are effective in general, that clause is still necessary, because if the Merciful One had not stated: “Both it and that for which it is substituted shall be holy,” I would say that this initially consecrated animal will leave its consecrated state, and that non-sacred animal will enter into sanctity instead. Therefore, the verse teaches us that the first animal retains its sanctity as well.
And according to the opinion of Abaye, that transgressions are effective in general, that clause is still necessary, because if the Merciful One had not stated: “Both it and that for which it is substituted shall be holy,” I would say that this initially consecrated animal will leave its consecrated state, and that non-sacred animal will enter into sanctity instead. Therefore, the verse teaches us that the first animal retains its sanctity as well.
(תצא זו – דיוצאה מקדושתה ונכנסת התמורה במקומה דתרווייהו לא מקדיש קדשי קמ״ל דתרווייהו קדישי).
ולאביי – האי יהיה קדש לאו לאשמועינן דקדשה דהא בעלמא נמי מהני אלא אי לא כתביה רחמנא ה״א תצא ראשונה לחולין.
קמ״ל – קרא דתרווייהו קדישי.
ושואלים: ולאביי הסבור שבכל איסורי התורה הועילו מעשיו, מדוע נצרכה התורה להשמיענו שחלה התמורה? ומשיבים: אי לאו דאמר רחמנא [אם לא שהיתה כותבת התורה] ״והיה הוא ותמורתו יהיה קודש״, הוה אמינא [הייתי אומר] כי אכן יועילו מעשיו, ותחול התמורה, ואולם באופן זה: שתצא זו (בהמת הקרבן) מקדושתה ותכנס זו (בהמת החולין) לקדושה במקומה, לכן קמשמע לן [משמיע לנו] הכתוב ששתיהן קדושות, ואין בהמת הקודש נפקעת מקדושתה אף שבהמת החולין התקדשה.
And according to the opinion of Abaye, that transgressions are effective in general, that clause is still necessary, because if the Merciful One had not stated: “Both it and that for which it is substituted shall be holy,” I would say that this initially consecrated animal will leave its consecrated state, and that non-sacred animal will enter into sanctity instead. Therefore, the verse teaches us that the first animal retains its sanctity as well.
הכל
(5) וַהֲרֵי בְּכוֹר דְּאָמַר רַחֲמָנָא {במדבר י״ח:י״ז} לֹא תִפְדֶּה וּתְנַן גיֵשׁ לָהֶן פִּדְיוֹן וְלִתְמוּרוֹתֵיהֶן פִּדְיוֹן חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר אַלְמָא לָא מַהֲנֵי תְּיוּבְתָּא דְאַבָּיֵי.
The Gemara objects: But isn’t there the case of a firstborn offering, with regard to which the Merciful One states: “But the firstling of an ox, or the firstling of a sheep, or the firstling of a goat, you shall not redeem; they are holy” (Numbers 18:17)? And we learned in a mishna (21a): All sacrificial animals that became blemished are subject to redemption through sale, and their substitutes are also subject to redemption through sale, except for the firstborn and the animal tithe offerings. Apparently, if one attempts to redeem a firstborn offering, his action is not effective, and this seems to be a conclusive refutation of the opinion of Abaye.
The Gemara objects: But isn’t there the case of a firstborn offering, with regard to which the Merciful One states: “But the firstling of an ox, or the firstling of a sheep, or the firstling of a goat, you shall not redeem; they are holy” (Numbers 18:17)? And we learned in a mishna (21a): All sacrificial animals that became blemished are subject to redemption through sale, and their substitutes are also subject to redemption through sale, except for the firstborn and the animal tithe offerings. Apparently, if one attempts to redeem a firstborn offering, his action is not effective, and this seems to be a conclusive refutation of the opinion of Abaye.
כל הקדשים פסולי המוקדשין נמכרין באטלז משום רווחא דהקדש חוץ מן הבכור והמעשר שהרווח הוא לבעלים:
ויש להן פדיון – אם קדם מומן את הקדשן:
אלמא דלא מהני – אם עבר ופדה הבכור [שאני התם דכתיב קדש הם דכתיב אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם]:
ורבא דאמר דלעולם לא מהני אמר לך – ההוא קדש הם להכי הוא דאתא הם קריבין ואין תמורתן קריבה כדמפרש לקמן בהא מסכתא:
ה״ג: והרי בכור דנאמר בו לא תפדה קודש הם (מכאן ואילך פירש).
ותנן – בפ׳ אלו קדשים (לקמן דף כא.) מה בין בכור ומעשר לשאר כל הקדשים כל פסולי המוקדשין נשחטין באיטליז ובשוק ונמכרין באיטליז ונשקלין בליטרא לימכר כשאר חולין ולא חיישינן לבזיון קדשים לפי שהנאתו להקדש כדאמרינן בבכורות בפרק כל פסולי המוקדשין (דף לא:) דאי שרינן ליה לאדם הפודה את פסולי קדשים למכרן בשוק יקפצו עליהן לוקחין ויפדה ביוקר אבל בכור ומעשר הנאתן לבעלים הנאת בכור לכהן והנאת מעשר לבעלים ומשום הרווחה דידהו לא מזלזלינן בקדשים.
יש להן פדיון – לשאר קדשים שנפל בהו מום ופדאם תופסין פדיונן בקדושתן והן יוצאין לחולין וכן תמורותיהם שנפל בהו מום אבל בכור בעל מום אינו תופס פדיונו בקדושה.
ב ודנים עוד, והרי אפשר להביא ראיה לענין זה מדין הבכור (בכור בהמה טהורה), דאמר רחמנא [שכן אמרה התורה] שאין לפדותו, ככתוב: ״אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קודש הם״ (במדבר יח, יז), ותנן [ושנינו במשנה להלן]: כל הקדשים שנפל בהם מום יש להן פדיון (פודים אותם), וכן לתמורותיהן (אם הן בעלי מום) יש פדיון, חוץ מן הבכור ומן המעשר שאף שנפל בהם מום, אין בהם דין פדיון. ואם פדה אותם אינם פדויים. ונסיק מכאן: אלמא [הרי איפוא] שלא מהני [לא מועילים] מעשיו, והרי זו ראיה לשיטת רבא שלא הועילו מעשיו של העובר על דין תורה, ותיובתא [קושיה חמורה] על שיטת אביי הסבור שמועילים מעשיו!
The Gemara objects: But isn’t there the case of a firstborn offering, with regard to which the Merciful One states: “But the firstling of an ox, or the firstling of a sheep, or the firstling of a goat, you shall not redeem; they are holy” (Numbers 18:17)? And we learned in a mishna (21a): All sacrificial animals that became blemished are subject to redemption through sale, and their substitutes are also subject to redemption through sale, except for the firstborn and the animal tithe offerings. Apparently, if one attempts to redeem a firstborn offering, his action is not effective, and this seems to be a conclusive refutation of the opinion of Abaye.
הכל
(6) אָמַר לָךְ שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא הֵם בַּהֲוָויָיתָן יְהוּ.
The Gemara explains that Abaye could say to you: It is different there, as that same verse states: “They are holy,” thereby teaching that they shall always be as they are, even if one attempts to redeem them.
The Gemara explains that Abaye could say to you: It is different there, as that same verse states: “They are holy,” thereby teaching that they shall always be as they are, even if one attempts to redeem them.
שאני התם דאמר קרא בבכור קדש הם בהווייתן יהא – שלא יצא מקדושתו ע״י פדיון וממעשר לא מתרץ השתא מידי דלא אותביה אלא מבכור ולקמן מותיב ליה ממעשר ומהדר ליה ממעשר.
ומשיבים: אמר [יכול לומר] לך אביי בתשובה לכך: שאני התם [שונה, מיוחד הדין שם] בבכור ומעשר שכן אמר קרא [הכתוב] במפורש בענין הבכור ״קודש הם״ — והרי הדגשה זו באה להורות: שתמיד, אף שהם בעלי מום, ונפדו, בהווייתן יהו, שאין הם יוצאים מקדושתם.
The Gemara explains that Abaye could say to you: It is different there, as that same verse states: “They are holy,” thereby teaching that they shall always be as they are, even if one attempts to redeem them.
הכל
(7) וּלְרָבָא הַאי הֵם לְמָה לֵיהּ הֵן קְרֵיבִין דוְאֵין תְּמוּרָתָן קְרֵיבִין.
The Gemara asks: And according to Rava, who maintains that transgressions are not effective, why does he need the term “They are holy”? The Gemara answers: This term teaches that if one substituted another animal for a firstborn offering or for an animal tithe offering, they, the originally consecrated animals, are sacrificed, but their substitutes, although they have sanctity, are not sacrificed.
The Gemara asks: And according to Rava, who maintains that transgressions are not effective, why does he need the term “They are holy”? The Gemara answers: This term teaches that if one substituted another animal for a firstborn offering or for an animal tithe offering, they, the originally consecrated animals, are sacrificed, but their substitutes, although they have sanctity, are not sacrificed.
ושואלים: ולשיטת רבא הסבור שבכל דיני התורה לא הועילו מעשיו של העובר עליהם, אם כן האי [הדגשה זו] ״קודש הם״ למה ליה [לו], למה היא נצרכת? ומשיבים: ללמדנו שאם המיר את קרבן הבכור או את קרבן המעשר, וכדין התמורה חלה קדושתם על בהמת החולין — רק הן עצמם (הבכור והמעשר) קריבין על המזבח, ואין תמורתן קריבין כלל, שאין תמורת הבכור ותמורת המעשר כשאר תמורות, הקריבות אף הן על המזבח.
The Gemara asks: And according to Rava, who maintains that transgressions are not effective, why does he need the term “They are holy”? The Gemara answers: This term teaches that if one substituted another animal for a firstborn offering or for an animal tithe offering, they, the originally consecrated animals, are sacrificed, but their substitutes, although they have sanctity, are not sacrificed.
הכל
(8) וּלְאַבָּיֵי הַאי סְבָרָא מְנָא לֵיהּ {ויקרא כ״ז:כ״ו} אִם שׁוֹר אִם שֶׂה לַה׳ הוּא לַה׳ קָרֵיב וְאֵין תְּמוּרָתוֹ קְרֵיבָה.
The Gemara asks: And according to Abaye, from where does he derive this conclusion that the substitutes are not sacrificed? The Gemara answers: The verse states concerning firstborn offerings: “Whether it be ox or sheep, it is the Lord’s” (Leviticus 27:26). One can infer from this wording that it is sacrificed to the Lord but its substitute is not sacrificed.
The Gemara asks: And according to Abaye, from where does he derive this conclusion that the substitutes are not sacrificed? The Gemara answers: The verse states concerning firstborn offerings: “Whether it be ox or sheep, it is the Lord’s” (Leviticus 27:26). One can infer from this wording that it is sacrificed to the Lord but its substitute is not sacrificed.
ושואלים: ולשיטת אביי שהכתוב הזה ״קודש הם״ מלמד שלא יועילו מעשיו של הפודה את הבכור והמעשר, האי סברא מנא ליה [סברה, הלכה זו שאין תמורתם של הבכור ושל המעשר קריבה, מנין לו]? ומשיבים: נלמד הדבר מכתוב אחר האמור בקרבן בכור ״אך בכור אשר יבוכר לה׳ בבהמה לא יקדיש איש אותו אם שור אם שה לה׳ הוא״ (ויקרא כז, כו) — לדייק: דווקא הוא לה׳ קריב, ואין תמורתו קריבה.
The Gemara asks: And according to Abaye, from where does he derive this conclusion that the substitutes are not sacrificed? The Gemara answers: The verse states concerning firstborn offerings: “Whether it be ox or sheep, it is the Lord’s” (Leviticus 27:26). One can infer from this wording that it is sacrificed to the Lord but its substitute is not sacrificed.
הכל
(9) וְרָבָא אִין הָכִי נָמֵי דְּמֵהָהוּא קְרָא אֶלָּא הֵם לְמָה לִי לִימֵּד עַל בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר שֶׁנִּתְעָרֵב דָּמָן בְּכׇל הָעוֹלִין שֶׁקְּרֵיבִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ.
The Gemara asks: And what does Rava derive from that verse? The Gemara responds: Yes, it is indeed so that he, like Abaye, derives from that verse, not from Numbers 18:17 as originally suggested, the halakha that the substitute of a firstborn is not sacrificed. Rather, why do I need the term “They are holy” which appears in that verse? It teaches with regard to a firstborn offering or an animal tithe offering whose blood was mixed with the blood of any other offering brought upon the altar that the blood is nevertheless sacrificed on the altar as it would have been individually.
The Gemara asks: And what does Rava derive from that verse? The Gemara responds: Yes, it is indeed so that he, like Abaye, derives from that verse, not from Numbers 18:17 as originally suggested, the halakha that the substitute of a firstborn is not sacrificed. Rather, why do I need the term “They are holy” which appears in that verse? It teaches with regard to a firstborn offering or an animal tithe offering whose blood was mixed with the blood of any other offering brought upon the altar that the blood is nevertheless sacrificed on the altar as it would have been individually.
בכל העולין – באחד מדמי שאר הקרבנות העולין למזבח שקריבין ומשתריא בשר בההיא זריקה דאין עולין מבטלין זה את זה ומינה ילפינן לשאר עולין והכי משמע הם בהוייתן יהו אפי׳ נתערבו.
ושואלים: ולשיטת רבא שלמד שאין תמורת הבכור והמעשר קריבה מהפסוק ״קודש הם״, מה לומד הוא מהכתוב ״לה׳ הוא״? ומשיבים: אין הכי נמי דמההוא קרא [אכן, אמנם כן שמאותו כתוב נלמד הדבר], אלא ״קודש הם״ למה לי, מה הוא מלמד? — לימד על קרבן בכור וקרבן מעשר שנתערב דמן בדמם של קרבנות אחרים מכלל כל העולין למזבח — שקריבין (שנזרקים הדמים המעורבים הללו) לגבי המזבח, כדרך שהיו נזרקים כשלעצמם. שכך לימדנו כתוב זה ״קודש הם״ — שהריהם תמיד בהוויתם, אף אם נתערבו באחרים.
The Gemara asks: And what does Rava derive from that verse? The Gemara responds: Yes, it is indeed so that he, like Abaye, derives from that verse, not from Numbers 18:17 as originally suggested, the halakha that the substitute of a firstborn is not sacrificed. Rather, why do I need the term “They are holy” which appears in that verse? It teaches with regard to a firstborn offering or an animal tithe offering whose blood was mixed with the blood of any other offering brought upon the altar that the blood is nevertheless sacrificed on the altar as it would have been individually.
הכל
(10) וְאַבָּיֵי הַאי סְבָרָא מְנָא לֵיהּ {ויקרא ט״ז:י״ח} מִוְּלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר וַהֲלֹא דַּם הַפָּר מְרוּבֶּה מִשֶּׁל שָׂעִיר מִיכָּן לָעוֹלִין השֶׁאֵין מְבַטְּלִין זֶה אֶת זֶה דְּתַנְיָא וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר ושֶׁיְּהוּ מְעוֹרָבִין דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.
The Gemara asks: And Abaye, from where does he derive this conclusion, that such blood is sacrificed? The Gemara answers: He derives it from the verse concerning the High Priest’s service on Yom Kippur: “And he shall take of the blood of the bull, and of the blood of the goat, and put it upon the corners of the altar” (Leviticus 16:18). One might ask: But isn’t there more blood of the bull than of the goat? Why is the blood of the goat not nullified? From here it is derived that offerings brought upon the altar do not nullify one another, as it is taught in a baraita that the phrase in the verse “And he shall take of the blood of the bull, and of the blood of the goat” serves to teach that they must be mixed. This is the statement of Rabbi Yoshiya. Accordingly, Abaye derives that mixtures of blood may be sacrificed.
The Gemara asks: And Abaye, from where does he derive this conclusion, that such blood is sacrificed? The Gemara answers: He derives it from the verse concerning the High Priest’s service on Yom Kippur: “And he shall take of the blood of the bull, and of the blood of the goat, and put it upon the corners of the altar” (Leviticus 16:18). One might ask: But isn’t there more blood of the bull than of the goat? Why is the blood of the goat not nullified? From here it is derived that offerings brought upon the altar do not nullify one another, as it is taught in a baraita that the phrase in the verse “And he shall take of the blood of the bull, and of the blood of the goat” serves to teach that they must be mixed. This is the statement of Rabbi Yoshiya. Accordingly, Abaye derives that mixtures of blood may be sacrificed.
מדם הפר ומדם השעיר – ונתן על קרנות וגו׳ וקסבר דמערב פר ושעיר של יום הכיפורים ביחד כשזורק על קרנות מזבח הפנימי הדבר ידוע שדם הפר מרובה מדם השעיר ואפי׳ הכי מיקרי דם השעיר ומהניא זריקתו מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה.
ושואלים: ולשיטת אביי שלמד מהכתוב ״קודש הם״ לענין שלא יועילו מעשיו של הפודה את הבכור והמעשר, האי סברא מנא ליה [סברה, הלכה זו שדמם של הבכור והמעשר שהתערב בדם אחרים נזרק על המזבח, מנין לו]? ומשיבים: הלכה זו נלמדת מהכתוב בקרבנות יום הכיפורים, בענין הזאת הכהן הגדול על המזבח הפנימי, לאחר שהזה על הפרוכת מדם הפר לחוד ומדם השעיר לחוד, ״ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח סביב״ (ויקרא טז, יח), ומשמע הדברים, לשיטתו של ר׳ יאשיה (שתובא להלן) שמעורבים הדמים זה בזה. ומעתה יש לשאול: והלא דם הפר מרובה מדמו של השעיר, ובכל זאת הכתוב מזכיר את דם השעיר, שנאמר ״מדם הפר ומדם השעיר״, הרי שלא התבטל ברובו של דם הפר מיכן (מכאן) נלמד כלל לדינם של כל הקרבנות העולין על המזבח, שנתערבו — שאין הדמים מבטלין זה את זה. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: ״ולקח מדם הפר ומדם השעיר״ — שיהו דם הפר ודם השעיר מעורבין זה בזה, אלו דברי ר׳ יאשיה.
The Gemara asks: And Abaye, from where does he derive this conclusion, that such blood is sacrificed? The Gemara answers: He derives it from the verse concerning the High Priest’s service on Yom Kippur: “And he shall take of the blood of the bull, and of the blood of the goat, and put it upon the corners of the altar” (Leviticus 16:18). One might ask: But isn’t there more blood of the bull than of the goat? Why is the blood of the goat not nullified? From here it is derived that offerings brought upon the altar do not nullify one another, as it is taught in a baraita that the phrase in the verse “And he shall take of the blood of the bull, and of the blood of the goat” serves to teach that they must be mixed. This is the statement of Rabbi Yoshiya. Accordingly, Abaye derives that mixtures of blood may be sacrificed.
הכל
(11) וְרָבָא הָתָם מִזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וּמִזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְסָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹנָתָן.
And as for Rava, he holds that there, the High Priest would take from this blood of the bull by itself and from that blood of the goat by itself, rather than mixing them together. And in this matter, he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yonatan, who disagrees with Rabbi Yoshiya.
And as for Rava, he holds that there, the High Priest would take from this blood of the bull by itself and from that blood of the goat by itself, rather than mixing them together. And in this matter, he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yonatan, who disagrees with Rabbi Yoshiya.
ורבא – מהתם לא נפקא דלא מערב להו אלא נותן מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו וסבר לה כר׳ (יוחנן) [יונתן] דאמר במס׳ יומא בפרק הוציאו לו (דף נז:) אין מערבין דם פר ושעיר לקרנות מזבח הפנימי אלא נותן זה בעצמו וזה בעצמו.
ושואלים: ולשיטת רבא שלמד דין זריקת הדמים המעורבים מהכתוב ״קודש הם״, מדוע לא למד דין זה מהכתוב ״ולקח מדם הפר ומדם השעיר״? ומשיבים: לדעת רבא אין ללמוד מכתוב זה, כי התם [שם, בהזאת דם הפר ודם השעיר] — אין הדמים הללו מעורבים זה בזה, אלא מזה הכהן הגדול מזה, מדם הפר בפני עצמו, ומזה, מדם השעיר בפני עצמו, וסבר לה [וסבור הוא] רבא כשיטת ר׳ יונתן החולק על ר׳ יאשיה, וסבור הוא שאין מערבים כלל את הדמים.
And as for Rava, he holds that there, the High Priest would take from this blood of the bull by itself and from that blood of the goat by itself, rather than mixing them together. And in this matter, he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yonatan, who disagrees with Rabbi Yoshiya.
הכל
(12) וַהֲרֵי מַעֲשֵׂר דְּאָמַר רַחֲמָנָא לֹא יִגָּאֵל וּתְנַן יֵשׁ לָהֶן פִּדְיוֹן וְלִתְמוּרוֹתֵיהֶן חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר אַלְמָא לָא מַהֲנֵי תְּיוּבְתָּא דְאַבָּיֵי.
The Gemara continues its analysis of the dispute between Abaye and Rava. But isn’t there the case of an animal tithe offering, with regard to which the Merciful One states: “It shall not be redeemed” (Leviticus 27:33)? And we learned in a mishna (21a): All sacrificial animals that became blemished are subject to redemption through sale, and their substitutes are also subject to redemption through sale, except for the firstborn and the animal tithe offering. Apparently, if one attempts to redeem an animal tithe offering, his act is not effective, and this seems to be a conclusive refutation of the opinion of Abaye.
The Gemara continues its analysis of the dispute between Abaye and Rava. But isn’t there the case of an animal tithe offering, with regard to which the Merciful One states: “It shall not be redeemed” (Leviticus 27:33)? And we learned in a mishna (21a): All sacrificial animals that became blemished are subject to redemption through sale, and their substitutes are also subject to redemption through sale, except for the firstborn and the animal tithe offering. Apparently, if one attempts to redeem an animal tithe offering, his act is not effective, and this seems to be a conclusive refutation of the opinion of Abaye.
ג ודנים עוד בשאלה זו. והרי אפשר להביא ראיה מדין מעשר בהמה, דאמר רחמנא [שכן אמרה התורה] ״לא יגאל״ (ויקרא כז, לג) — לומר שאין כל דרך להוציאו מקדושתו, לא בפדיון ולא במכירה, ותנן [ושנינו במשנה להלן]: כל הקדשים שנפל בהם מום יש להן פדיון (פודים אותם), וכן לתמורותיהן (אם הן בעלי מום) יש דין פדיון, חוץ מן הבכור ומן המעשר שנפל בהם מום, שאין להם פדיון, ונאכלים על ידי בעליהם במומם. ונסיק מכאן: אלמא [הרי איפוא] שלא מהני [לא מועילים] מעשיו, והרי זו ראיה לשיטת רבא שלא הועילו מעשיו של העובר על איסור תורה, ותיובתא [קושיה חמורה] על שיטת אביי ומשיבים:
The Gemara continues its analysis of the dispute between Abaye and Rava. But isn’t there the case of an animal tithe offering, with regard to which the Merciful One states: “It shall not be redeemed” (Leviticus 27:33)? And we learned in a mishna (21a): All sacrificial animals that became blemished are subject to redemption through sale, and their substitutes are also subject to redemption through sale, except for the firstborn and the animal tithe offering. Apparently, if one attempts to redeem an animal tithe offering, his act is not effective, and this seems to be a conclusive refutation of the opinion of Abaye.
הכל
(13) אָמַר לָךְ שָׁאנֵי הָתָם דְּיָלֵיף עֲבָרָה עֲבָרָה מִבְּכוֹר.
The Gemara explains that Abaye could say to you: It is different there, as one derives that halakha from the halakha of a firstborn offering, by verbal analogy between the term “avara” that is stated with regard to an animal tithe offering: “Whatsoever passes [ya’avor] under the rod” (Leviticus 27:32), and the term “avara” that is stated with regard to a firstborn offering: “You shall set apart [veha’avarta] to the Lord all that opens the womb” (Exodus 13:12). It was already derived above that a firstborn offering cannot be redeemed. But in general, transgressions are effective.
The Gemara explains that Abaye could say to you: It is different there, as one derives that halakha from the halakha of a firstborn offering, by verbal analogy between the term “avara” that is stated with regard to an animal tithe offering: “Whatsoever passes [ya’avor] under the rod” (Leviticus 27:32), and the term “avara” that is stated with regard to a firstborn offering: “You shall set apart [veha’avarta] to the Lord all that opens the womb” (Exodus 13:12). It was already derived above that a firstborn offering cannot be redeemed. But in general, transgressions are effective.
אמר לך אביי מעשר (בהמה) נמי איתרבי דאין [להם] פדיון כי היכי דאיתרבי בכור [בבכור לא תפדה] דיליף מעשר העברה העברה מבכור:
[ולאביי דאמר דאי עבר מהני האי כל מעשרותיכם תרימו למאי איצטריך ליה מיבעי ליה לכדאמר ליה רב פפא לאביי אם כן אפילו הקדימו בכרי נמי. אהא קאי דאמרינן בן לוי שהקדים ונטל מעשר ראשון מן השבלים פטור הוא מתרומה גדולה פטור הוא מלהשלים לכהן מה שנחסר לו מחלק תרומה גדולה כולו לפי שדין היה שיטול הכהן קודם תרומה גדולה היינו תרי ממאה ואח״כ יטול הלוי מעשרו. אבל עכשיו בשקדמו הלוי ונטל עשר ממאה נשארו תשעים וכשחוזר כהן ונוטל מהללו תרי ממאה לפי שיעור שיהא עכשו הרי נתמעטה תרומה גדולה כו׳ ובן לוי פטור הוא מלהשלים לו אותו פחות שנחסר לו מתרומה גדולה ואינו נותן לו אלא תרומת מעשר בלבד שנאמר והרמותם ממנו תרומת ה׳ מעשר מן המעשר מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר אבל אם הקדימו ונטל מעשרו מן הכרי הואיל ומאחר שנעשה כרי שנגמרה מלאכתו לתרומה ולמעש׳ חייב בן לוי להשלים לו מה שנפחת לו מתרומה גדולה. ואמר ליה רב פפא לאביי א״כ הואיל מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר אפילו הקדימו בכרי למעשר ראשון ליפטר מתרומה גדולה א״ל אביי הא כתיב מכל מעשרותיכם תרימו אלמא דאע״ג דקא מתעשר מעשר ראשון קמי דתשקול תרומה גדולה תרימו דהדר לפרוש תרומה גדולה:
אמר [יכול לומר] לך אביי בתשובה לכך: שאני התם [שונה, מיוחד הדין שם] במעשר דיליף [שכן נלמד] דינו של מעשר בהמה בגזירה שווה לשון ״עברה״ האמורה במעשר בהמה, ״וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש לה׳ ״ (ויקרא כז, לב), מלשון ״עברה״ האמורה בבכור ״והעברת כל פטר רחם לה׳ ״ (שמות יג, יב) ובבכור, כאמור לעיל, יש לימוד מיוחד לענין זה.
The Gemara explains that Abaye could say to you: It is different there, as one derives that halakha from the halakha of a firstborn offering, by verbal analogy between the term “avara” that is stated with regard to an animal tithe offering: “Whatsoever passes [ya’avor] under the rod” (Leviticus 27:32), and the term “avara” that is stated with regard to a firstborn offering: “You shall set apart [veha’avarta] to the Lord all that opens the womb” (Exodus 13:12). It was already derived above that a firstborn offering cannot be redeemed. But in general, transgressions are effective.
הכל
(14) הֲרֵי הִקְדִּימָהּ תְּרוּמָה לַבִּיכּוּרִים דְּאָמַר רַחֲמָנָא {שמות כ״ב:כ״ח} מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר וּתְנַן הַמַּקְדִּים אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה זמַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי.
The Gemara objects: But isn’t there the case of one who separated teruma prior to the separation of the first fruits, with regard to which the Merciful One states: “You shall not delay to offer of the fullness of your harvest and the outflow of your presses” (Exodus 22:28)? The verse was expounded earlier (4b) as teaching that one must separate first fruits before separating teruma. And we learned in a mishna (Terumot 3:6): If one separates teruma prior to the separation of the first fruits, although he has transgressed a prohibition, what he did is done, and produce has the status of teruma. This appears to refute the opinion of Rava.
The Gemara objects: But isn’t there the case of one who separated teruma prior to the separation of the first fruits, with regard to which the Merciful One states: “You shall not delay to offer of the fullness of your harvest and the outflow of your presses” (Exodus 22:28)? The verse was expounded earlier (4b) as teaching that one must separate first fruits before separating teruma. And we learned in a mishna (Terumot 3:6): If one separates teruma prior to the separation of the first fruits, although he has transgressed a prohibition, what he did is done, and produce has the status of teruma. This appears to refute the opinion of Rava.
ד ודנים עוד. והרי אפשר להביא ראיה באותו נושא ממי שהקדימה להפרשת תרומה לפני שנתן לכהן את הביכורים, דאמר רחמנא [שאמרה התורה] ״מלאתך ודמעך לא תאחר״ (שמות כב, כח). ובפירוש הכתוב למדנו כי ״מלאה״ — אלו ביכורים, ״דמעך״ — זו התרומה. ואסר כתוב זה להקדים את התרומה לביכורים, כאמור ״לא תאחר״ את ״מלאתך״ ל״דמעך״. ותנן [ושנינו במשנה]: המקדים את התרומה לביכורים, אף על פי שהוא עובר בלא תעשה — מה שעשה עשוי. והרי זו ראיה לאביי שהועילו מעשיו של העובר על איסור תורה, וקושיה לשיטת רבא הסבור שלא הועילו מעשיו!
The Gemara objects: But isn’t there the case of one who separated teruma prior to the separation of the first fruits, with regard to which the Merciful One states: “You shall not delay to offer of the fullness of your harvest and the outflow of your presses” (Exodus 22:28)? The verse was expounded earlier (4b) as teaching that one must separate first fruits before separating teruma. And we learned in a mishna (Terumot 3:6): If one separates teruma prior to the separation of the first fruits, although he has transgressed a prohibition, what he did is done, and produce has the status of teruma. This appears to refute the opinion of Rava.
הכל
(15) אָמַר לָךְ רָבָא שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא {במדבר י״ח:כ״ח} מִכֹּל מַעְשְׂרוֹתֵיכֶם תָּרִימוּ (תְּרוּמָה).
The Gemara explains that Rava could say to you: It is different there, as the verse states: “From all that is given you, you shall set apart that which is the Lord’s teruma” (Numbers 18:29), thereby teaching that the separation of teruma is effective in any case. But in general, transgressions are not effective.
The Gemara explains that Rava could say to you: It is different there, as the verse states: “From all that is given you, you shall set apart that which is the Lord’s teruma” (Numbers 18:29), thereby teaching that the separation of teruma is effective in any case. But in general, transgressions are not effective.
ומשיבים: אמר [יכול לומר] לך רבא בתשובה לכך: שאני התם [שונה, מיוחד הדין שם] בתרומה וביכורים שכן אמר קרא [הכתוב] ״מכל מעשרתיכם תרימו תרומה״ (במדבר יח, כח), ובכלל כתוב זה איסור הקדמת מעשר ראשון לפני תרומה, וכן איסור הקדמת התרומה לביכורים, ומכל מקום השמיענו הכתוב שתרומתו תרומה אף אם הקדימה לביכורים (כנלמד למעלה ד,ב).
The Gemara explains that Rava could say to you: It is different there, as the verse states: “From all that is given you, you shall set apart that which is the Lord’s teruma” (Numbers 18:29), thereby teaching that the separation of teruma is effective in any case. But in general, transgressions are not effective.
הכל
(16) וּלְאַבָּיֵי מִיבַּעְיָא לֵיהּ כִּדְאָמַר ליה רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי אֶלָּא מֵעַתָּה אֲפִילּוּ הִקְדִּימוֹ בִּכְרִי נָמֵי נִיפְּטַר.
And according to the opinion of Abaye that transgressions are generally effective, that verse is required to teach another halakha, as Rav Pappa said to Abaye (Beitza 13b): Rabbi Shimon ben Lakish stated that if the first tithe was separated while the grain was still on the stalks, that amount is exempt from teruma, even though the amount of teruma the priest receives is thereby reduced. If that is so, then even if the Levite preceded the priest by taking the first tithe after the grain had been threshed and arranged in a pile, we should exempt that grain from the obligation of teruma as well.
And according to the opinion of Abaye that transgressions are generally effective, that verse is required to teach another halakha, as Rav Pappa said to Abaye (Beitza 13b): Rabbi Shimon ben Lakish stated that if the first tithe was separated while the grain was still on the stalks, that amount is exempt from teruma, even though the amount of teruma the priest receives is thereby reduced. If that is so, then even if the Levite preceded the priest by taking the first tithe after the grain had been threshed and arranged in a pile, we should exempt that grain from the obligation of teruma as well.
לכדאמר ליה רב פפא לאביי – במס׳ ביצה (דף יג:) דאמרינן מעשר ראשון שהקדימו לוי לכהן בשבלים קודם שהופרשה תרומה גדולה מן העמרים ונמצא שהפסיד לוי לכהן תרי ממאה במעשר שהוא נוטל דממעשר לא נטל כהן כלום אפי׳ הכי פטור מתרומה גדולה שנאמר מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר ואמר ליה רב פפא לאביי אי הכי אפי׳ הקדימו לוי לכהן בכרי אחר שמרחן נמי ליפטר לוי ואמאי נקט בשבלים.
ושואלים: ולשיטת אביי שבכל איסורי תורה הועילו מעשיו של העובר, מדוע יש צורך בכתוב שיודיענו שחלה התרומה שהוקדמה לביכורים? ומשיבים: מיבעיא ליה [נצרך לו] כתוב זה ללימוד אחר. כמובא בדינו של מעשר ראשון שאם הקדימו הבעלים לתתו ללוי עוד בהיות התבואה בשבוליה, לפני שדשו אותה, ולפני שהפרישו ממנה תרומה גדולה לכהן — פטור מעשר זה מתרומה גדולה. שאף שצריך להפריש תחילה מן התבואה תרומה גדולה לכהן, והיה צריך ליטול תרומה גדולה גם מן התבואה שבמעשר זה, מכל מקום נפטר הלוי שקיבלה מהפרשה זו. וטעם הדבר — שנאמר: ״והרמותם ממנו תרומת ה׳ מעשר מן המעשר״ (במדבר יח, כו), ומלשון הכתוב נסיק: מעשר מן המעשר (תרומת מעשר) בלבד הריהו מחוייב, ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר. ועל הלכה זו אמר רב פפא לאביי בשאלה: אלא מעתה שנלמד הדבר מן הכתוב, אם כן אפילו כאשר הקדימו הלוי לכהן ונטל מעשר ראשון כאשר כבר נקצרה התבואה ונערמה בכרי נמי ניפטר [גם כן ייפטר], ולא יצטרך הלוי להפריש תרומה גדולה!
And according to the opinion of Abaye that transgressions are generally effective, that verse is required to teach another halakha, as Rav Pappa said to Abaye (Beitza 13b): Rabbi Shimon ben Lakish stated that if the first tithe was separated while the grain was still on the stalks, that amount is exempt from teruma, even though the amount of teruma the priest receives is thereby reduced. If that is so, then even if the Levite preceded the priest by taking the first tithe after the grain had been threshed and arranged in a pile, we should exempt that grain from the obligation of teruma as well.
הכל
(17) א״ל אֲמַר לֵיהּ עָלֶיךָ אָמַר קְרָא מִכֹּל מַעְשְׂרוֹתֵיכֶם תָּרִימוּ.
Abaye said to Rav Pappa: With regard to your claim, the verse states: “From all that is given you, you shall set apart.” This verse teaches that the Levites must designate a portion of all the gifts they receive and give it to the priests, even if they received them before teruma had been separated.
Abaye said to Rav Pappa: With regard to your claim, the verse states: “From all that is given you, you shall set apart.” This verse teaches that the Levites must designate a portion of all the gifts they receive and give it to the priests, even if they received them before teruma had been separated.
אמר ליה [לו] אביי לרב פפא בתשובה: עליך (כנגד טענה זו) אמר קרא [הכתוב] ״מכל מעשרתיכם תרימו את כל תבואת ה׳ (במדבר יח כט), ללמד שאת ״תרומת ה׳ ״, התרומה הגדולה, צריך להרים מכל מתנה ומתנה.
Abaye said to Rav Pappa: With regard to your claim, the verse states: “From all that is given you, you shall set apart.” This verse teaches that the Levites must designate a portion of all the gifts they receive and give it to the priests, even if they received them before teruma had been separated.
הכל
(18) מָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת הַכְּרִי וּלְהוֹצִיא אֶת הַשִּׁיבֳּלִין חמְרַבֶּה אֲנִי אֶת הַכְּרִי שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּכְלַל דִּיגּוּן טוּמוֹצִיא אֲנִי אֶת הַשִּׁיבֳּלִין שאין בִּכְלַל דִּיגּוּן.
Rav Pappa asked: What did you see that leads you to include the first tithe taken from the pile in the category: “All that is given,” and to exclude that which is taken from the stalks? Abaye answered: I include a tithe taken from the pile, as it has been processed to the point where it is included in the category of grain, since it is written: “The first fruits of your grain…you shall give him” (Deuteronomy 18:4); and I exclude a tithe taken from the stalks, as it is not included in the category of grain and is not yet obligated in teruma.
Rav Pappa asked: What did you see that leads you to include the first tithe taken from the pile in the category: “All that is given,” and to exclude that which is taken from the stalks? Abaye answered: I include a tithe taken from the pile, as it has been processed to the point where it is included in the category of grain, since it is written: “The first fruits of your grain…you shall give him” (Deuteronomy 18:4); and I exclude a tithe taken from the stalks, as it is not included in the category of grain and is not yet obligated in teruma.
ושאלו רב פפא: מה ראית לחלק בצורה זו, ולומר לרבות את הנותן מן הכרי שהלוי חייב בכל התרומות, ולהוציא את השיבלין שהוא חייב רק בתרומת מעשר? והשיבו אביי: מרבה אני את הכרי — שכן ישנו בכלל דיגון (ששוב אינו עוד ״שבולת״ אלא ״דגן״), ובתרומה נאמר במפורש ״ראשית דגנך״ (דברים יח, ד), ומוציא אני את השיבלין — שאין הן בכלל דיגון, ולא חלה עליהן עדיין חובת תרומה.
Rav Pappa asked: What did you see that leads you to include the first tithe taken from the pile in the category: “All that is given,” and to exclude that which is taken from the stalks? Abaye answered: I include a tithe taken from the pile, as it has been processed to the point where it is included in the category of grain, since it is written: “The first fruits of your grain…you shall give him” (Deuteronomy 18:4); and I exclude a tithe taken from the stalks, as it is not included in the category of grain and is not yet obligated in teruma.
הכל
(19) וַהֲרֵי אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל דְּרַחֲמָנָא אָמַר {ויקרא כ״א:י״ד} אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה לֹא יִקָּח וּתְנַן יכׇּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קִדּוּשִׁין וְיֵשׁ עֲבֵירָה הַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַפָּגוּם.
The Gemara objects: But isn’t there the case of a widow betrothed to a High Priest, with regard to which the Merciful One stated: “A widow, or one divorced, or a profaned woman, or a harlot, these shall he not take; but a virgin of his own people shall he take to wife. And he shall not profane his seed among his people” (Leviticus 21:14–15)? And we learned in a mishna (Kiddushin 66b): Any case where there is a valid betrothal and yet there is a transgression, the offspring follows the flawed lineage. For example, if a widow, who may not marry a High Priest, nevertheless did so, the offspring may not marry a priest. Still, the marriage is in force, contrary to the opinion of Rava.
The Gemara objects: But isn’t there the case of a widow betrothed to a High Priest, with regard to which the Merciful One stated: “A widow, or one divorced, or a profaned woman, or a harlot, these shall he not take; but a virgin of his own people shall he take to wife. And he shall not profane his seed among his people” (Leviticus 21:14–15)? And we learned in a mishna (Kiddushin 66b): Any case where there is a valid betrothal and yet there is a transgression, the offspring follows the flawed lineage. For example, if a widow, who may not marry a High Priest, nevertheless did so, the offspring may not marry a priest. Still, the marriage is in force, contrary to the opinion of Rava.
[הולד] הולך אחר הפגום – היינו אחר האלמנה והגרושה ונעש׳ חלל ומדקאמר אחר הפגום אלמא דאי עבד מהני דאי לא מהני אמאי הולך אחר הפגום. ל״א מדתפסי בה קידושי אלמא מהני:
כל מקום שיש קדושין – כל מקום שהקדושין תופסין ויש עבירה באותן קדושין ומפרש התם דהיינו אלמנה לכהן גדול.
אחר הפגום – דהוי חלל אלמא מהני מדקתני יש קדושין דאי לא מהני לא תפסי קדושין.
ה ודנים עוד בשאלה זו. והרי אפשר להביא ראיה מדין קידושי אלמנה לכהן גדול, דרחמנא אמר [שכן אמרה התורה] ״אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה. ולא יחלל זרעו בעמיו כי אני ה׳ מקדשו״ (ויקרא כא, יד—טו), ותנן [ושנינו במשנה] לענין קביעת יחוסו של ולד: כל מקום שיש קדושין (שהקידושין תקפים, והאשה נחשבת נשואה על ידם) ויש עבירה בנישואין אלה — יחוס הולד הנולד מביאה זו הולך אחר (נקבע על פי) הפגום שבין בני הזוג. ומסבירה המשנה כדוגמא לדבר: ״זו אלמנה לכהן גדול״ — שהולד הריהו חלל ופסול לכהונה. והרי זו ראיה לשיטת אביי שמעשיו מועילים, שכן חלו הקידושין, וקשה לשיטת רבא!
The Gemara objects: But isn’t there the case of a widow betrothed to a High Priest, with regard to which the Merciful One stated: “A widow, or one divorced, or a profaned woman, or a harlot, these shall he not take; but a virgin of his own people shall he take to wife. And he shall not profane his seed among his people” (Leviticus 21:14–15)? And we learned in a mishna (Kiddushin 66b): Any case where there is a valid betrothal and yet there is a transgression, the offspring follows the flawed lineage. For example, if a widow, who may not marry a High Priest, nevertheless did so, the offspring may not marry a priest. Still, the marriage is in force, contrary to the opinion of Rava.
הכל
(20) שָׁאנֵי הָכָא דְּאָמַר קְרָא {ויקרא כ״א:ט״ו} לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ.
The Gemara explains that Rava could say: It is different there, as the verse states: “And he shall not profane [lo yeḥallel] his seed.” The verse states only that the offspring is profaned, not that he has the status of a mamzer, which would hold for one born of a union between two people with regard to whom marriage cannot take effect. Rava infers from the verse that the betrothal of a High Priest and a widow specifically does take effect. But in general, transgressions are not effective.
The Gemara explains that Rava could say: It is different there, as the verse states: “And he shall not profane [lo yeḥallel] his seed.” The verse states only that the offspring is profaned, not that he has the status of a mamzer, which would hold for one born of a union between two people with regard to whom marriage cannot take effect. Rava infers from the verse that the betrothal of a High Priest and a widow specifically does take effect. But in general, transgressions are not effective.
שאני התם דאמר קרא לא יחלל כו׳ – דמשמע חילולין הוא עושה ואינו עושה ממזרות וכיון דאינו עושה ממזרות תפסי בה קדושין וצריך לומר דהיינו מייתור הלמ״ד שניה אבל אין לומר דבלא יתור הלמ״ד שניה נמי דרשינן הכי חילולין הוא עושה ואינו עושה ממזרות ותפסי בה קדושין דע״כ לאו ממזרות ותפיסת קדושין תלויין זה בזה שהרי קאמר רבי יהושע בפ׳ החולץ (יבמות דף מט.) דאין ממזר אלא מחייבי מיתות בית דין אבל מחייבי כריתות לא הוי ממזר דלכ״ע לא תפסי בהו קדושין בחייבי כריתות אלמא לאו הא בהא תליא אבל מיתורא דלמ״ד מפיק שפיר (דלא תפסי) בה קדושין דאם אינו ענין לממזרות תנהו לענין תפיסת קדושין וכן משמע דמייתורא [דרש] מדאמר ולאביי (אם כן) נימא קרא לא יחל מאי לא יחלל.
ומשיבים: שאני הכא [שונה, מיוחד הדין כאן], שכן אמר קרא [הכתוב] במפורש בדין הולד הנולד מביאת כהן גדול לאלמנה ״לא יחלל זרעו״, לומר שהוא חלל משום שחלו הקידושין, ואינו ממזר (שהוא הנולד מקידושין שאינם חלים).
The Gemara explains that Rava could say: It is different there, as the verse states: “And he shall not profane [lo yeḥallel] his seed.” The verse states only that the offspring is profaned, not that he has the status of a mamzer, which would hold for one born of a union between two people with regard to whom marriage cannot take effect. Rava infers from the verse that the betrothal of a High Priest and a widow specifically does take effect. But in general, transgressions are not effective.
הכל
(21) וּלְאַבָּיֵי נֵימָא קְרָא לֹא יַחֵל מַאי לֹא יְחַלֵּל אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לָהּ.
And according to the opinion of Abaye, that transgressions are generally effective, what is derived from that phrase? Abaye can say: If it merely means to teach that the betrothal takes effect, let the verse state simply: Lo yaḥel, which would have the same meaning. What is indicated by the use of the longer form: Lo yeḥallel? This teaches that there are two profanations: One for him, i.e., that the offspring is profaned, and one for her, i.e., that the mother is disqualified from marrying even a common priest.
And according to the opinion of Abaye, that transgressions are generally effective, what is derived from that phrase? Abaye can say: If it merely means to teach that the betrothal takes effect, let the verse state simply: Lo yaḥel, which would have the same meaning. What is indicated by the use of the longer form: Lo yeḥallel? This teaches that there are two profanations: One for him, i.e., that the offspring is profaned, and one for her, i.e., that the mother is disqualified from marrying even a common priest.
ואביי דאמר מהני אמר להכי איצטריך לא יחלל ב׳ חילולין עושה א׳ לזרעו דפסול לכהונה וא׳ לאלמנה דפסולה לכהן הדיוט:
ואביי אי להכי הוא דאתא לימא לא יחל – דמשמע דאולד לחודיה קאי.
מאי לא יחלל – שמע מינה לדרשא אחרינא אתא אחד לו לולד ואחד לה שהיא עצמה מתחללת ונעשית זונה ואסורה בתרומה דבי נשא אם בת כהן היא ומשום דידה איצטריך קרא ולאו משום דאמרת אי עביד מהני דלהכי לא צריך קרא דלכל מילתא אמרינן אי עביד מהני.
ושואלים: ולשיטת אביי שבכל איסורי תורה אם עבר אדם מעשיו מועילים, מדוע נצרך כתוב זה? ומשיבים: אם רק לומר שחלו הקידושין ולכן הוא חלל, אם כן נימא קרא [יאמר הכתוב] ״לא יחל״, מאי [מהו] ״לא יחלל״ — ללמדנו שיש שני חילולים בביאה זו: חילול אחד — לו, לולד שנולד מביאה זו. וחילול אחד, נוסף — לה, לאשה, שמתחללת אף היא בביאה זו, והריהי מעתה ״זונה״ האסורה אף לכהן הדיוט.
And according to the opinion of Abaye, that transgressions are generally effective, what is derived from that phrase? Abaye can say: If it merely means to teach that the betrothal takes effect, let the verse state simply: Lo yaḥel, which would have the same meaning. What is indicated by the use of the longer form: Lo yeḥallel? This teaches that there are two profanations: One for him, i.e., that the offspring is profaned, and one for her, i.e., that the mother is disqualified from marrying even a common priest.
הכל
(22) וַהֲרֵי הִקְדִּישׁ בַּעֲלֵי מוּמִין לַמִּזְבֵּחַ דְּרַחֲמָנָא אָמַר {ויקרא כ״ב:כ׳} כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ וּתְנַן הַמַּקְדִּישׁ כבַּעֲלֵי מוּמִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי תְּיוּבְתָּא דְרָבָא.
The Gemara objects: But isn’t there the case of one who consecrated blemished animals for sacrifice on the altar, with regard to which the Merciful One states: “But whatsoever has a blemish, that you shall not bring; for it shall not be acceptable for you” (Leviticus 22:20)? And we learned in a baraita: If one consecrates blemished animals for sacrifice on the altar, even though he has transgressed a prohibition, what he did is done, and the consecration takes effect. This is apparently a conclusive refutation of the opinion of Rava.
The Gemara objects: But isn’t there the case of one who consecrated blemished animals for sacrifice on the altar, with regard to which the Merciful One states: “But whatsoever has a blemish, that you shall not bring; for it shall not be acceptable for you” (Leviticus 22:20)? And we learned in a baraita: If one consecrates blemished animals for sacrifice on the altar, even though he has transgressed a prohibition, what he did is done, and the consecration takes effect. This is apparently a conclusive refutation of the opinion of Rava.
ו ודנים עוד בשאלה זו. והרי אפשר להביא ראיה ממי שהקדיש בהמות שהן בעלי מומין לקרבן הקרב על המזבח, דרחמנא אמר [שאמרה התורה]: ״כל אשר בו מום לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם״ (ויקרא כב, כ), ובכלל איסור ״לא תקריבו״ אף עצם ההקדשה. ותנן [ושנינו במשנה]: המקדיש בעלי מומין לגבי מזבח, אף על פי שהוא עובר בלא תעשה — מה שעשה עשוי ונתקדשו הבהמות. והרי זו איפוא ראיה לשיטת אביי שהועילו מעשיו של העובר, ותיובתא [קושיה חמורה] על שיטת רבא הסבור שלא הועילו מעשיו!
The Gemara objects: But isn’t there the case of one who consecrated blemished animals for sacrifice on the altar, with regard to which the Merciful One states: “But whatsoever has a blemish, that you shall not bring; for it shall not be acceptable for you” (Leviticus 22:20)? And we learned in a baraita: If one consecrates blemished animals for sacrifice on the altar, even though he has transgressed a prohibition, what he did is done, and the consecration takes effect. This is apparently a conclusive refutation of the opinion of Rava.
הכל
(23) אָמַר לָךְ רָבָא שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא {ויקרא כ״ב:כ״ג} וּלְנֶדֶר לֹא יֵרָצֶה רִצּוּי הוּא דְּלָא מְרַצֵּה הָא מִיקְדָּשׁ קָדְשִׁי.
The Gemara explains that Rava could say to you: It is different there, as the verse states with regard to blemished animals: “But for a vow it shall not be accepted” (Leviticus 22:23). Since the verse specifies only that it is its sacrifice which does not effect acceptance, one may consequently infer that if one consecrates them, they are still consecrated. But in general, transgressions are not effective.
The Gemara explains that Rava could say to you: It is different there, as the verse states with regard to blemished animals: “But for a vow it shall not be accepted” (Leviticus 22:23). Since the verse specifies only that it is its sacrifice which does not effect acceptance, one may consequently infer that if one consecrates them, they are still consecrated. But in general, transgressions are not effective.
ומשיבים: אמר [יכול לומר] לך רבא בתשובה: שאני התם [שונה, מיוחד הדין שם] שכן אמר קרא [הכתוב] במפורש ״ולנדר לא ירצה״ (ויקרא כב, כג), ללמדנו כי לענין רצוי, שיעלה לרצון על המזבח — הוא דלא [שאינו] מרצה, הא מיקדש [אבל להתקדש] — קדשי [מתקדש].
The Gemara explains that Rava could say to you: It is different there, as the verse states with regard to blemished animals: “But for a vow it shall not be accepted” (Leviticus 22:23). Since the verse specifies only that it is its sacrifice which does not effect acceptance, one may consequently infer that if one consecrates them, they are still consecrated. But in general, transgressions are not effective.
הכל
(24) וּלְאַבָּיֵי אִי דְּלָא אָמַר רַחֲמָנָא וּלְנֶדֶר לֹא יֵרָצֶה הֲוָה אָמֵינָא כְּעוֹבֵר מִצְוָה וְכָשֵׁר קָמַשְׁמַע לַן.
And according to the opinion of Abaye, that transgressions are generally effective, what does this phrase teach? Abaye can say that if the Merciful One had not stated: “But for a vow it shall not be accepted,” I would say that one who consecrated it is considered like one who transgressed a mitzva but the offering is still fit to be sacrificed. The verse therefore teaches us that it may not be sacrificed as an offering.
And according to the opinion of Abaye, that transgressions are generally effective, what does this phrase teach? Abaye can say that if the Merciful One had not stated: “But for a vow it shall not be accepted,” I would say that one who consecrated it is considered like one who transgressed a mitzva but the offering is still fit to be sacrificed. The verse therefore teaches us that it may not be sacrificed as an offering.
ושואלים: ולשיטת אביי מה צורך להשמיענו כתוב זה? ומשיבים: אי דלא אמר רחמנא [אם שלא היתה אומרת התורה] ״ולנדר לא ירצה״, הוה אמינא [הייתי אומר]: אמנם המקדיש הזה הריהו כעובר על מצוה, ואולם הקרבן עצמו כשר להקרבה על אף שהוא בעל מום. לכן קמשמע לן [משמיע לנו] הכתוב שהוא פסול על אף שהתקדש.
And according to the opinion of Abaye, that transgressions are generally effective, what does this phrase teach? Abaye can say that if the Merciful One had not stated: “But for a vow it shall not be accepted,” I would say that one who consecrated it is considered like one who transgressed a mitzva but the offering is still fit to be sacrificed. The verse therefore teaches us that it may not be sacrificed as an offering.
הכל
(25) וַהֲרֵי מַקְדִּישׁ תְּמִימִין לְבֶדֶק הַבַּיִת דְּאָמַר רַחֲמָנָא
The Gemara objects: But there is the case of one who consecrates unblemished animals for Temple maintenance, with regard to which the Merciful One states:
The Gemara objects: But there is the case of one who consecrates unblemished animals for Temple maintenance, with regard to which the Merciful One states:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
תמורה ה: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה תמורה ה:, מיוחס לר׳ גרשום תמורה ה:, רש"י תמורה ה:, תוספות תמורה ה:, גליון הש"ס לרע"א תמורה ה:, פירוש הרב שטיינזלץ תמורה ה:
Temurah 5b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Temurah 5b, Attributed to R. Gershom Temurah 5b, Rashi Temurah 5b, Tosafot Temurah 5b, Gilyon HaShas Temurah 5b, Steinsaltz Commentary Temurah 5b