(1) 
מֵיתִיבִי אאוֹנֵס שֶׁגֵּירֵשׁ אִם יִשְׂרָאֵל הוּא מַחְזִיר וְאֵינוֹ לוֹקֶה וְאִי אָמְרַתְּ כֵּיוָן דַּעֲבַר אַמֵּימְרָא דְּרַחֲמָנָא לָקֵי הָא נָמֵי לִילְקֵי תְּיוּבְתָּא דְרָבָא.
מֵיתִיבִי אאוֹנֵס שֶׁגֵּירֵשׁ אִם יִשְׂרָאֵל הוּא מַחְזִיר וְאֵינוֹ לוֹקֶה וְאִי אָמְרַתְּ כֵּיוָן דַּעֲבַר אַמֵּימְרָא דְּרַחֲמָנָא לָקֵי הָא נָמֵי לִילְקֵי תְּיוּבְתָּא דְרָבָא.The Gemara raises an objection from a baraita: With regard to a rapist who married and then divorced his victim, if he is an Israelite, who is permitted to marry a divorcée, he remarries her and he is not flogged. And if you say, like Rava, that since one violates the statement of the Merciful One, he is flogged, this one should be flogged as well for divorcing his victim. But according to the opinion of Abaye, it stands to reason that he should not be flogged, since his remarriage nullifies the effects of the divorce. This should be a conclusive refutation of the opinion of Rava.
הא נמי לילקי – כלומר תינח לאביי דאמר דהיכא דמהני לילקי להכי קתני הכא דאינו לוקה דהא לא מהני מאי דעבד שיכול להחזירה אלא לרבא דאמר דלא מהני והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא הכא אע״ג דלא מהני לילקי נמי משום דעבר אמימרא דרחמנא.
מיתיבי אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה – וס״ד דהשתא הא דאינו לוקה לאו מטעם ניתוק הוא אלא משום דלא מהניא גירושין דהא צריך להחזירה ואי אמרת כיון דעבר אמימרא דרחמנא לקי הא נמי לילקי ותיובתא דרבא בשלמא לאביי ניחא דמשום הכי לא לקי דלא מהני מעשיו וא״ת כיון דלא מהני גירושין ליחייב הבא עליה משום אשת איש אפי׳ קודם חזרה וכהן נמי אמאי לוקה ואינו מחזיר הוה לן למימר דלא חל הגט כלל וי״ל דאיתקש גירושין למיתה כדאמר פרק קמא דקידושין איתקש מיתה לגירושין ה״נ איתקש גירושין למיתה מה מיתה מוציאה מרשות הבעל אף גירושין כו׳ ומיהו להכי לא מהני שאין שילוח זה לכל ימיו שהרי הוא צריך להחזירה ולא אסיק אדעתיה עתה דכל ימיו הוי ניתוק משום דהוי לאו שקדמו עשה ומש״ה פריך לרבא כיון דלא מהני לילקי.
ודנים בדברים הללו. מיתיבי [מקשים] על שיטת רבא ממה ששנינו בברייתא (בעמוד הקודם): האונס את הבתולה, שחייב לשאתה לאשה ואסור לגרשה, שעמד וגירש את אשתו זו. אם ישראל הוא, המותר לשאת את הגרושה — מחזיר את גרושתו זו, ואינו לוקה על שעבר וגירשה, שכן החזירה. ומובן הדבר לשיטת אביי, כי מאחר והחזירה הרי שלא הועילו מעשיו (שגירשה), ולכן אינו לוקה. ואולם לשיטת רבא יש לשאול: אי אמרת [אם אתה, רבא, אומר] שכל אדם העובר על איסור תורה, כיון שעבר אמימרא דרחמנא [על דבר תורה] — לקי [לוקה], אף שלא הועילו מעשיו בכך, הא נמי לילקי [זה, שגירש את אנוסתו, גם כן שילקה], והרי זו תיובתא [קושיה חמורה] על
The Gemara raises an objection from a baraita: With regard to a rapist who married and then divorced his victim, if he is an Israelite, who is permitted to marry a divorcée, he remarries her and he is not flogged. And if you say, like Rava, that since one violates the statement of the Merciful One, he is flogged, this one should be flogged as well for divorcing his victim. But according to the opinion of Abaye, it stands to reason that he should not be flogged, since his remarriage nullifies the effects of the divorce. This should be a conclusive refutation of the opinion of Rava.
הכל
(2) אָמַר לָךְ שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא {דברים כ״ב:י״ט,כ״ט} כׇּל יָמָיו כׇּל יָמָיו בַּעֲמוֹד וְהַחְזֵיר.
The Gemara answers that Rava could say to you: It is different there, as the verse states: “He may not send her away all his days” (Deuteronomy 22:29). This teaches that for all his days, he remains under the obligation to arise and remarry her. Once he remarries her, it turns out that he did not divorce her for all of his days and therefore did not violate the prohibition. This is why he is not flogged.
The Gemara answers that Rava could say to you: It is different there, as the verse states: “He may not send her away all his days” (Deuteronomy 22:29). This teaches that for all his days, he remains under the obligation to arise and remarry her. Once he remarries her, it turns out that he did not divorce her for all of his days and therefore did not violate the prohibition. This is why he is not flogged.
לא יוכל לשלחה כל ימיו – דמשמע דכל ימיו לא יוכל לשלחה דאם גירש יחזיר דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי והילכך לא עבר אמימרא דרחמנא אבל בעלמא אע״ג דלא מהני ודאי לוקה משום דעבר אמימרא דרחמנא.
אמר לך רבא שאני התם דאמר קרא כל ימיו כל ימיו בעמוד והחזיר קאי – והוי ניתוק גמור ואין זה לאו שקדמו עשה דלהכי איצטריך כל ימיו שאין שילוח זה כל ימיו וה״ק קרא לא יוכל לשלחה ואם שלחה לא יהא שילוח זה כל ימיו שהרי הוא צריך להחזירה ואע״ג דאפשר להעמיד כל ימיו בלא שילוח מ״מ כיון דלא כתיב לו תהיה לאשה כל ימיו וכתיב כל ימיו לאחר לא יוכל לשלחה שמע מינה דלניתוק ללאו כתביה דזה הכלל דכל היכא דיש הוכחה בקרא דעשה קאי אחר הלאו אין זה לאו שקדמו עשה אבל מלו תהיה לאשה בלא כל ימיו לא הוה דייק ליה בניתוק שהרי לו תהיה לאשה מיירי בלא שילוח.
רבא! אמר [יכול לומר] לך רבא בתשובה: שאני התם [שונה, מיוחד הוא הדין שם, באונס שגירש], שכן אמר קרא [המקרא] ״לא יוכל שלחה כל ימיו״ (דברים כב, כט), ומובן הדברים: שמוזהר הוא על גירושין של כל ימיו, וכיון שהמגרש את אנוסתו הריהו כל ימיו בכלל הציווי ״עמוד והחזיר״, נמצא שלא עבר על איסור התורה בגירושיה.
The Gemara answers that Rava could say to you: It is different there, as the verse states: “He may not send her away all his days” (Deuteronomy 22:29). This teaches that for all his days, he remains under the obligation to arise and remarry her. Once he remarries her, it turns out that he did not divorce her for all of his days and therefore did not violate the prohibition. This is why he is not flogged.
הכל
(3) וּלְאַבָּיֵי אִי לָאו דַּאֲמַר רַחֲמָנָא כׇּל יָמָיו הֲוָה אָמֵינָא אִיסּוּרָא הוּא דַּעֲבַד לֵיהּ אִי בָּעֵי לֶיהְדַּר וְאִי בָּעֵי לָא לֶיהְדַּר קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן .:
The Gemara asks: And according to the opinion of Abaye, what is derived from the phrase “all his days”? The Gemara answers: If the Merciful One did not state “all his days,” I would say that he has violated a prohibition by divorcing her, and that if he desires he may choose to remarry her, and if he so desires he may choose not to remarry her. The phrase “all his days” teaches us that he is obligated to remarry her.
The Gemara asks: And according to the opinion of Abaye, what is derived from the phrase “all his days”? The Gemara answers: If the Merciful One did not state “all his days,” I would say that he has violated a prohibition by divorcing her, and that if he desires he may choose to remarry her, and if he so desires he may choose not to remarry her. The phrase “all his days” teaches us that he is obligated to remarry her.
ולאביי – כיון דלא מהני כדאמרן אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה דחייב להחזיר לטעמא מאי איצטריך כל ימיו איצטריך סלקא דעתך אי לאו דאמר רחמנא כל ימיו הוה אמינא כו׳:
ולאביי – דאמר דהיכא דמהני לקי אבל אי לא מהני לא לקי לדידיה למאי איצטריך למיכתב כל ימיו לאשמועינן דקאי בעמוד והחזיר ואהכי לא לקי משום דהוי קום עשה אפי׳ לא כתיב כל ימיו שמעינן לדידיה דלא לקי כיון דלא מהני דיכול להחזירה.
איסורא עבד לה – שגירשה אבל מילקא לא לקי והרשות בידו ואי בעי ליהדר ואי לא בעי לא ליהדר.
קמ״ל – כל ימיו ולימד לך הכתוב דחובה בידו להחזירה והשתא כל ימיו בעמוד והחזיר קאי והלכך לא לקי ולאו משום דהוי קום עשה.
ל״א: תיובתא לאביי – דאמר לעיל דמהני דהא חזינא הכא בלא יוכל לשלחה דלא מהני דיכול להחזירה וקשיא לאביי אבל לרבא דאמר לעיל לא מהני ודאי ניחא דהכי קתני הכא דיכול להחזירה דלא מהני. אמר לך אביי שאני התם דאמר קרא כל ימיו כלומר בעלמא מהני והכא באונס שגירש להכי מחזיר משום דכתיב כל ימיו דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי.
ושואלים: ולשיטת אביי הסבור שאין לוקים על לאו שלא הועילו מעשיו, מה טעם כתבה התורה ״כל ימיו״, והלא די בכך שמעשה הגירושין לא הועיל כדי לפוטרו ממלקות? ומשיבים: יש צורך לכתוב ״כל ימיו״ משום שאי לאו דאמר רחמנא [אם לא שהיתה התורה אומרת] ״כל ימיו״, הוה אמינא [הייתי אומר] כי המגרש את אנוסתו, אכן איסורא [איסור] הוא דעבד ליה [שעשה לו], שעבר על איסור התורה והועילו מעשיו, ומשום כך לוקה על כך. ובאשר להחזרת גרושתו, הרי זה תלוי ברצונו: אי בעי [אם רוצה] — ליהדר [שיחזיר], ואי בעי [ואם רוצה] — לא ליהדר [לא יחזיר], לכן קא משמע לן [משמיע לנו], שאם עמד האונס וגירש את אנוסתו הריהו חייב להחזירה, ולא הועילו איפוא מעשיו בגירושיה, ומשום כך אינו לוקה על כך.
The Gemara asks: And according to the opinion of Abaye, what is derived from the phrase “all his days”? The Gemara answers: If the Merciful One did not state “all his days,” I would say that he has violated a prohibition by divorcing her, and that if he desires he may choose to remarry her, and if he so desires he may choose not to remarry her. The phrase “all his days” teaches us that he is obligated to remarry her.
הכל
(4) לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא מֵיתִיבִי אוֹנֵס שֶׁגֵּירֵשׁ אִם יִשְׂרָאֵל הוּא מַחְזִיר וְאֵינוֹ לוֹקֶה וְאִם כֹּהֵן הוּא לוֹקֶה וְאֵינוֹ מַחְזִיר קָתָנֵי אִם יִשְׂרָאֵל הוּא מַחְזִיר תְּיוּבְתָּא דְאַבָּיֵי.
The Gemara records another version of the discussion, in which it raises an objection from the baraita: With regard to a rapist who married and then divorced his victim, if he is an Israelite, he remarries her and he is not flogged. But if he is a priest, he is flogged and he does not remarry her. The baraita teaches that if he is an Israelite he remarries her and he is not flogged, indicating that he must take her back because his divorce was not effective. This is apparently a conclusive refutation of the opinion of Abaye, who holds that transgressions are legally effective.
The Gemara records another version of the discussion, in which it raises an objection from the baraita: With regard to a rapist who married and then divorced his victim, if he is an Israelite, he remarries her and he is not flogged. But if he is a priest, he is flogged and he does not remarry her. The baraita teaches that if he is an Israelite he remarries her and he is not flogged, indicating that he must take her back because his divorce was not effective. This is apparently a conclusive refutation of the opinion of Abaye, who holds that transgressions are legally effective.
ל״א קתני מיהא אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה לטעמא דאביי דאמר אי עביד מהני ליהני הכא ולא ליחזיר ולילקי אמר לך אביי משום הכי לא מהני הכא דרחמנא אמר כל ימיו כו׳ הא בעלמא מהני:
א לישנא אחרינא [לשון אחר], בענין הראיה מדין האונס. מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו בברייתא בדינו של האונס שגירש את אנוסתו, שאם ישראל הוא המותר לשאת גרושה — הריהו מחזיר אותה, ואינו לוקה על שגירשה. ואולם אם כהן הוא האסור בגרושה, ואף בגרושתו שלו — הרי זה לוקה על שגירשה, ואינו מחזיר אותה. ונדייק: קתני [שנינו] בברייתא שאם ישראל הוא — מחזיר, ומשמע שחייב הוא להחזירה משום שלא הועילו מעשיו כשגירשה. ומעתה לשיטת רבא מובן הדבר, שהרי לדעתו בכל איסורי תורה אם עבר אדם עליהם, לא הועילו מעשיו. ואולם לשיטת אביי, הסבור שבכל איסורי תורה אם עבר אדם עליהם הועילו מעשיו, דין זה של האונס הישראלי שעבר וגירש, שלא הועילו מעשיו, הריהו איפוא תיובתא [קושיה חמורה] על אביי!
The Gemara records another version of the discussion, in which it raises an objection from the baraita: With regard to a rapist who married and then divorced his victim, if he is an Israelite, he remarries her and he is not flogged. But if he is a priest, he is flogged and he does not remarry her. The baraita teaches that if he is an Israelite he remarries her and he is not flogged, indicating that he must take her back because his divorce was not effective. This is apparently a conclusive refutation of the opinion of Abaye, who holds that transgressions are legally effective.
הכל
(5) שָׁאנֵי הָתָם דְּרַחֲמָנָא אָמַר כׇּל יָמָיו כׇּל יָמָיו בַּעֲמוֹד וְהַחְזֵיר.
The Gemara answers that it is different there, as the Merciful One states: “He may not send her away all his days” (Deuteronomy 22:29), which teaches that for all his days, he remains under the obligation to arise and remarry her. Therefore, it is only in this specific case that the divorce is not effective.
The Gemara answers that it is different there, as the Merciful One states: “He may not send her away all his days” (Deuteronomy 22:29), which teaches that for all his days, he remains under the obligation to arise and remarry her. Therefore, it is only in this specific case that the divorce is not effective.
ומשיבים: לשיטת אביי, בכל איסורי תורה אומרים אנו שלא הועילו מעשיו של העובר עליהם, ואולם בדין זה של האונס שאני התם [שונה, מיוחד, שם], שכן רחמנא אמר [התורה אומרת] ״כל ימיו״ — ללמדנו: כל ימיו ב״עמוד והחזיר״, שדווקא במקרה מסויים זה, לא הועילו מעשיו של העובר על איסור תורה, ולא בשאר איסורים.
The Gemara answers that it is different there, as the Merciful One states: “He may not send her away all his days” (Deuteronomy 22:29), which teaches that for all his days, he remains under the obligation to arise and remarry her. Therefore, it is only in this specific case that the divorce is not effective.
הכל
(6) וְרָבָא אָמַר לָךְ אִי לָא כְּתַב רַחֲמָנָא כׇּל יָמָיו הֲוָה אָמֵינָא לִילְקֵי וְלֶיהְדַּר דְּהָוֵה לֵיהּ לָאו גְּרֵידָא דִּכְתִיב לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ אַהָכִי כְּתַב קְרָא כׇּל יָמָיו לְשַׁוּוֹיֵיהּ לְאוֹנֵס לְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנִּיתָּק לַעֲשֵׂה דְּאֵין לוֹקִין עָלָיו.
The Gemara comments: And as for Rava, he could say to you that if the Merciful One had not stated “all his days,” I would say that the Israelite should be flogged and should still remarry her, for it is solely a prohibition that he has violated, as it is written: He may not send her away. Therefore, the verse writes “all his days,” to render the case of a rapist a prohibition whose violation can be rectified by fulfilling a positive mitzva, for which one is not flogged.
The Gemara comments: And as for Rava, he could say to you that if the Merciful One had not stated “all his days,” I would say that the Israelite should be flogged and should still remarry her, for it is solely a prohibition that he has violated, as it is written: He may not send her away. Therefore, the verse writes “all his days,” to render the case of a rapist a prohibition whose violation can be rectified by fulfilling a positive mitzva, for which one is not flogged.
ורבא – דאמר דלא מהני לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא למאי איצטריך למכתב כל ימיו:
אמר לך – אי לא כתב רחמנא כל ימיו הוה אמינא נלקי ונהדר כו׳:
ורבא אמר לך – כלומר לרבא דאמר דכל לא תעשה שבתורה לא מהני לדידיה למאי הלכתא איצטריך למיכתב כל ימיו לאשמועינן דקאי בעמוד והחזיר פשיטא דבכל דוכתא נמי שהוא לא תעשה לא מהני ומשני רבא אי לא כתיב כל ימיו הוה אמינא לילקי משום דעבר אמימרא דרחמנא והדר ניהדר לה שיהא מחזירה לאחר שילקה.
והוה ליה אונס – כלומר להכי תיסק אדעתין דלילקי דהוי אונס דעובר אלאו דלא יוכל לשלחה וליכא אלא לאו גרידתא להכי כתיב כל ימיו דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי דלא הוי לאו גרידתא דהא אית ביה קום עשה ולא לקי. ולהך לישנא הויא הכי כולה מסקנא דשמעתא.
ושואלים: ולשיטת רבא הסבור שבכל איסורי תורה לא הועילו מעשיו של העובר, מה צורך לכתוב ״כל ימיו״? ומשיבים: אמר [יכול לומר] לך רבא בהסבר הדבר: אי לא כתב רחמנא [אם לא היתה אומרת התורה] ״כל ימיו״, הוה אמינא [הייתי אומר]: לילקי [שילקה] האונס המגרש את אנוסתו, אף שלא הועילו מעשיו, וליהדר [ויחזיר] אותה, דהוה ליה [שהרי הינו] לאו (לא תעשה) גרידא [סתם, רגיל], כשאר איסורי תורה, שלוקה העובר עליהם, דכתיב [שכן נאמר]: ״לא יוכל לשלחה״. אהכי כתב קרא [משום כך אמר הכתוב] ״כל ימיו״ שהוא מעין ציווי — כדי לשווייה [לעשותו, להגדירו] לאונס המגרש את אנוסתו לאיסור לא תעשה שניתק לעשה, שאין לוקין עליו.
The Gemara comments: And as for Rava, he could say to you that if the Merciful One had not stated “all his days,” I would say that the Israelite should be flogged and should still remarry her, for it is solely a prohibition that he has violated, as it is written: He may not send her away. Therefore, the verse writes “all his days,” to render the case of a rapist a prohibition whose violation can be rectified by fulfilling a positive mitzva, for which one is not flogged.
הכל
(7) וַהֲרֵי תּוֹרֵם מִן הָרָעָה עַל הַיָּפָה דְּרַחֲמָנָא אָמַר {במדבר י״ח:כ״ט} מִכׇּל חֶלְבּוֹ.
The Gemara objects: But there is the case of one who separates teruma from poor-quality produce for superior-quality produce, i.e., he separated teruma from the inferior produce in order to fulfill the obligation of separating teruma from other produce that is high-quality. This is prohibited, as the Merciful One states: “Out of all that is given you, you shall set apart all of that which is due to the Lord, of all the best thereof” (Numbers 18:29).
The Gemara objects: But there is the case of one who separates teruma from poor-quality produce for superior-quality produce, i.e., he separated teruma from the inferior produce in order to fulfill the obligation of separating teruma from other produce that is high-quality. This is prohibited, as the Merciful One states: “Out of all that is given you, you shall set apart all of that which is due to the Lord, of all the best thereof” (Numbers 18:29).
ב ודנים עוד בשיטותיהם של אביי ורבא. והרי בדינו של האדם התורם (המפריש את תרומותיו) מן התבואה הרעה (הגרועה) על היפה (המשובחת), דרחמנא אמר [שהתורה אמרה] בדין הפרשת התרומות ״מכל מתנותיכם תרימו את כל תרומת ה׳ מכל חלבו״ (במדבר יח, כט),
The Gemara objects: But there is the case of one who separates teruma from poor-quality produce for superior-quality produce, i.e., he separated teruma from the inferior produce in order to fulfill the obligation of separating teruma from other produce that is high-quality. This is prohibited, as the Merciful One states: “Out of all that is given you, you shall set apart all of that which is due to the Lord, of all the best thereof” (Numbers 18:29).
הכל
(8) חֶלְבּוֹ אִין גֵּירוּעִין לָא וּתְנַן באֵין תּוֹרְמִין מִן הָרָעָה עַל הַיָּפָה וְאִם תָּרַם תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה אַלְמָא מַהֲנֵי תְּיוּבְתָּא דְרָבָא.
And the Sages interpret this verse as follows: “Of all the best thereof,” yes, but one should not separate poor-quality produce. And yet we learned in a mishna (Terumot 2:4): One may not separate teruma from poor-quality produce for superior-quality produce, and if one did separate teruma in that manner, his teruma is valid teruma. Apparently, his action is effective, which is apparently a conclusive refutation of the opinion of Rava.
And the Sages interpret this verse as follows: “Of all the best thereof,” yes, but one should not separate poor-quality produce. And yet we learned in a mishna (Terumot 2:4): One may not separate teruma from poor-quality produce for superior-quality produce, and if one did separate teruma in that manner, his teruma is valid teruma. Apparently, his action is effective, which is apparently a conclusive refutation of the opinion of Rava.
חלבו אין – שיהא תורם מן היפה על היפה.
גרוע לא – מן הגרוע כגון מן הרע על היפה הוא דאינו תורם והיינו מילתא דקאמר רחמנא לא ליעביד. ולאו משום דהוי לאו ממש אלא לאו הבא מכלל עשה הוא.
תרומתו תרומה – אלמא דמהני וקשיא לרבא דאמר לא מהני.
וללמדנו: מחלבו (המובחר שבו) — אין [כן] מפריש תרומות הפירות המובחרים, ואולם מן הגירועין (הגרוע שבו) — לא יופרשו התרומות. נמצא שיש איסור מן התורה להפריש מן הרעה על היפה, ותנן [ושנינו במשנה]: אין תורמין מן הרעה על היפה, ואם עבר ותרם מן הרעה על היפה — תרומתו תרומה. אלמא מהני [הרי נסיק שהועילו] מעשיו של העובר על איסור תורה, והרי זו איפוא תיובתא [קושיה חמורה] על רבא הסבור שהעובר על איסור תורה לא הועילו מעשיו!
And the Sages interpret this verse as follows: “Of all the best thereof,” yes, but one should not separate poor-quality produce. And yet we learned in a mishna (Terumot 2:4): One may not separate teruma from poor-quality produce for superior-quality produce, and if one did separate teruma in that manner, his teruma is valid teruma. Apparently, his action is effective, which is apparently a conclusive refutation of the opinion of Rava.
הכל
(9) אָמַר לָךְ רָבָא שָׁאנֵי הָתָם כְּרַבִּי אִילְעָא דא״ר דְּאָמַר רַבִּי אִילְעָא מִנַּיִן לְתוֹרֵם מִן הָרָעָה עַל הַיָּפָה שֶׁתְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר י״ח:ל״ב} וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ אִם אֵינוֹ קָדוֹשׁ נְשִׂיאוּת חֵטְא לָמָּה מִיכָּן לַתּוֹרֵם מִן הָרָעָה עַל הַיָּפָה שֶׁתְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
The Gemara explains that Rava could say to you: It is different there, in accordance with the statement of Rabbi Ile’a. As Rabbi Ile’a said: From where is it derived with regard to one who separates teruma from poor-quality produce for superior-quality produce that his teruma is valid teruma? As it is stated with regard to teruma: “And you shall bear no sin by reason of it, seeing that you have set apart from it the best thereof” (Numbers 18:32). The verse defines separation from inferior produce as a transgression but teaches that it is nevertheless effective, because if it is not consecrated as teruma, why would one bear a sin for accomplishing nothing? From here it is derived with regard to one who separates teruma from poor-quality produce for superior-quality produce that his teruma is valid teruma.
The Gemara explains that Rava could say to you: It is different there, in accordance with the statement of Rabbi Ile’a. As Rabbi Ile’a said: From where is it derived with regard to one who separates teruma from poor-quality produce for superior-quality produce that his teruma is valid teruma? As it is stated with regard to teruma: “And you shall bear no sin by reason of it, seeing that you have set apart from it the best thereof” (Numbers 18:32). The verse defines separation from inferior produce as a transgression but teaches that it is nevertheless effective, because if it is not consecrated as teruma, why would one bear a sin for accomplishing nothing? From here it is derived with regard to one who separates teruma from poor-quality produce for superior-quality produce that his teruma is valid teruma.
ולרבא דאמר דלא מהני האי ראשיתם מאי עביד ליה אמר לך אי לאו דכתב רחמנא ראשיתם כו׳:
שנאמר ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו – כלומר שאם לא תרימו חלבו אלא גירועין היינו חטא ואם אינו קדוש כי תרם גירועין נשיאות חטא למה:
אם אינו קדוש נשיאות חטא למה – וא״ת נימא דנשיאות חטא הוי משום דעבר אמימרא דרחמנא ואומר רבינו שמשון משנ״ץ דה״פ אם אינו קדוש נשיאות חטא למה כתיב בלאו הכי נמי ידעינן דיש בו נשיאות חטא מדכתיב מכל חלבו דמשמע חלבו אין גירועין לא.
ומתרצים: אמר [יכול לומר, להשיב] לך רבא כי אין להקשות מדין הפרשת תרומות על שאר איסורי תורה, שכן שאני התם [שונה, מיוחד הדין שם], כדברי ר׳ אילעא, שכן אמר ר׳ אילעא: מנין לתורם מן הרעה על היפה, שאף שעבר על איסור תורה, תרומתו תרומה — שנאמר: ״ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו״ (במדבר יח פסוק לב), כלומר, אם מפרישים תרומה מן המובחר (״בהרימכם את חלבו ממנו״) — עושים בכך דבר ראוי (״ולא תשאו עליו חטא״), ומכאן משמע שאם מפרישים דבר גרוע — נושאים חטא על כך. ויש לשאול: אם הדבר הגרוע שהופרש אינו קדוש בקדושת תרומה, נשיאות חטא למה? שאם אינה תרומה — לא עשה דבר, ואין במעשה שעשה כל חטא! אלא מיכן (מכאן) לתורם מן הרעה על היפה — שתרומתו תרומה. ודווקא באיסור זה הועילו מעשיו, ולא בשאר איסורים.
The Gemara explains that Rava could say to you: It is different there, in accordance with the statement of Rabbi Ile’a. As Rabbi Ile’a said: From where is it derived with regard to one who separates teruma from poor-quality produce for superior-quality produce that his teruma is valid teruma? As it is stated with regard to teruma: “And you shall bear no sin by reason of it, seeing that you have set apart from it the best thereof” (Numbers 18:32). The verse defines separation from inferior produce as a transgression but teaches that it is nevertheless effective, because if it is not consecrated as teruma, why would one bear a sin for accomplishing nothing? From here it is derived with regard to one who separates teruma from poor-quality produce for superior-quality produce that his teruma is valid teruma.
הכל
(10) וּלְאַבָּיֵי אִי לָאו דְּאָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא ה״א הֲוָה אָמֵינָא הָכִי אָמַר רַחֲמָנָא עֲבֵיד מִצְוָה מִן הַמּוּבְחָר וְאִי לָא עָבֵיד חוֹטֵא לָא מִיקְּרֵי קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן .
The Gemara asks: And according to the opinion of Abaye, that all transgressions are legally effective, what does the phrase “And you shall bear no sin by reason of it” teach? The Gemara answers: If the Merciful One had not stated: “And you shall bear no sin by reason of it,” I would say that this is what the Merciful One said: Perform the mitzva in the optimal manner by separating teruma from superior-quality produce, but if one did not perform the mitzva in that manner, he is not called a sinner. The verse teaches us that one who fails to perform this mitzva in the optimal manner sins.
The Gemara asks: And according to the opinion of Abaye, that all transgressions are legally effective, what does the phrase “And you shall bear no sin by reason of it” teach? The Gemara answers: If the Merciful One had not stated: “And you shall bear no sin by reason of it,” I would say that this is what the Merciful One said: Perform the mitzva in the optimal manner by separating teruma from superior-quality produce, but if one did not perform the mitzva in that manner, he is not called a sinner. The verse teaches us that one who fails to perform this mitzva in the optimal manner sins.
ואביי סבר דמהני – בלאו האי קרא האי קרא מאי עבדי ליה אמר לך אי לא כתב ולא תשאו עליו חטא הוה אמינא כו׳:
ולאביי – דאמר דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד מהני הכא בתורם מן הרעה על היפה למאי הלכתא איצטריך למכתב ולא תשאו עליו חטא דמשמע דמהני.
המובחר – תורם מן היפה.
חוטא לא מיקרי – דליכא אלא איסורא בעלמא.
קמ״ל – ולא תשאו עליו חטא דאפי׳ חוטא מיקרי.
ושואלים: ולשיטת אביי, הסבור שבכל איסורי תורה הועילו מעשיו של העובר עליהם, מדוע נצרך לימוד מיוחד זה במפריש מן הרעה על היפה! ומשיבים: נצרך הכתוב הזה, כי אי לאו דאמר רחמנא [אם לא שאמרה התורה] כתוב זה ״ולא תשאו עליו חטא״, הוה אמינא [הייתי אומר] כי הכי אמר רחמנא [כך אמרה התורה]: עביד [עשה] מצוה מן המובחר, להפריש את התרומה מן המשובח שבפירות, ואולם אי לא עביד [אם לא עשה] כן, והפריש מן הגרוע — העושה כן, ״חוטא״ לא מיקרי [אינו נקרא]. לכן קא משמע לן [משמיע לנו], שהריהו נקרא ״חוטא״.
The Gemara asks: And according to the opinion of Abaye, that all transgressions are legally effective, what does the phrase “And you shall bear no sin by reason of it” teach? The Gemara answers: If the Merciful One had not stated: “And you shall bear no sin by reason of it,” I would say that this is what the Merciful One said: Perform the mitzva in the optimal manner by separating teruma from superior-quality produce, but if one did not perform the mitzva in that manner, he is not called a sinner. The verse teaches us that one who fails to perform this mitzva in the optimal manner sins.
הכל
(11) וַהֲרֵי מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ דְּאָמַר רַחֲמָנָא {במדבר י״ח:י״ב} כׇּל חֵלֶב יִצְהָר לִיתֵּן חֵלֶב לָזֶה וְחֵלֶב לָזֶה וּתְנַן גאֵין תּוֹרְמִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ וְאִם תָּרַם אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה אַלְמָא לָא מַהֲנֵי תְּיוּבְתָּא דְאַבָּיֵי.
The Gemara objects: But isn’t there the case of one who separates teruma from one type of produce to exempt another type of produce, as the Merciful One states: “All the best of the oil, and all the best of the wine, and of the grain, the first part of them which they give to the Lord” (Numbers 18:12)? This teaches that one is obligated to give the best of one type of produce and the best of another type of produce, each individually. And we learned in a mishna (Terumot 2:4): One may not separate teruma from one type of produce for another type, and if one did separate teruma in that manner, his teruma is not valid teruma. Apparently, the transgression is not effective. This is apparently a conclusive refutation of the opinion of Abaye.
The Gemara objects: But isn’t there the case of one who separates teruma from one type of produce to exempt another type of produce, as the Merciful One states: “All the best of the oil, and all the best of the wine, and of the grain, the first part of them which they give to the Lord” (Numbers 18:12)? This teaches that one is obligated to give the best of one type of produce and the best of another type of produce, each individually. And we learned in a mishna (Terumot 2:4): One may not separate teruma from one type of produce for another type, and if one did separate teruma in that manner, his teruma is not valid teruma. Apparently, the transgression is not effective. This is apparently a conclusive refutation of the opinion of Abaye.
ליתן חלב לזה וחלב לזה – דלהכי כתיב חלב חלב תרי זימני חד בתירוש וחד ביצהר לאשמועינן דיתן חלב לזה שיפריש בפני עצמו מן המובחר של זה כגון ממין על מינו דהיינו יצהר על יצהר.
וחלב לזה – מתירוש על תירוש ולא ממין על שאינו מינו כגון מיצהר על תירוש ומתירוש על יצהר.
אין תרומתו תרומה אלמא לא מהני וקשיא לאביי – דאמר מהני.
ג ודנים עוד בשיטותיהם של אביי ורבא. והרי בדינו של המפריש תרומותיו ממין על שאינו מינו (כגון שהפריש מן הענבים על הזיתים), דאמר רחמנא [שאמרה התורה] ״כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן ראשיתם אשר יתנו לה׳ לך נתתים״ (במדבר יח, יב) — ובאה לשון יתירה זו של ״חלב״ האמורה פעמיים, בתרומת היצהר ובתרומת התירוש, ללמדנו שיש ליתן (להפריש) חלב (מובחר) למין זה בפני עצמו וחלב (ומובחר) למין זה בפני עצמו. שאין מעשרים מזה על זה. ותנן [ושנינו במשנה]: אין תורמין ממין על שאינו מינו, ואם עבר ותרם ממין על שאינו מינו — אין תרומתו תרומה. אלמא [מכאן] שהעובר על איסור תורה לא מהני [לא הועילו] מעשיו, והרי זו תיובתא [קושיה חמורה] לאביי ומתרצים:
The Gemara objects: But isn’t there the case of one who separates teruma from one type of produce to exempt another type of produce, as the Merciful One states: “All the best of the oil, and all the best of the wine, and of the grain, the first part of them which they give to the Lord” (Numbers 18:12)? This teaches that one is obligated to give the best of one type of produce and the best of another type of produce, each individually. And we learned in a mishna (Terumot 2:4): One may not separate teruma from one type of produce for another type, and if one did separate teruma in that manner, his teruma is not valid teruma. Apparently, the transgression is not effective. This is apparently a conclusive refutation of the opinion of Abaye.
הכל
(12) אָמַר לָךְ אַבַּיֵּי שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא {במדבר י״ח:י״ב} רֵאשִׁיתָם רֵאשִׁית לָזֶה וְרֵאשִׁית לָזֶה וְכֵן אָמַר ר׳ רַבִּי אִילְעָא רֵאשִׁית.
The Gemara answers that Abaye could say to you: It is different there, as the verse repeats this prohibition and states: “The first part of them,” indicating that one must give a first part for this type of produce and a first part for that type of produce. If the verse had not taught so explicitly in this case, one would have assumed that the transgression is effective. And Rabbi Ile’a likewise says that the phrase in the verse “the first part of them” is the exception that proves the rule.
The Gemara answers that Abaye could say to you: It is different there, as the verse repeats this prohibition and states: “The first part of them,” indicating that one must give a first part for this type of produce and a first part for that type of produce. If the verse had not taught so explicitly in this case, one would have assumed that the transgression is effective. And Rabbi Ile’a likewise says that the phrase in the verse “the first part of them” is the exception that proves the rule.
שאני התם דאמר קרא ראשיתם – כלומר דשנה עליו הכתוב לעכב דלא יתרום ממין על שאינו מינו ואהכי אם תרם לא מהני.
וכן אמר רבי אילעא – דלהכי לא מהני משום דראשיתם כתיב דשנה עליו הכתוב לעכב.
שאני התם דאמר קרא ראשיתם ראשית לזה וראשית לזה – וא״ת והרי בריש פ׳ בתרא דבכורות (בכורות נד:) דריש אביי האי קרא למעוטי דגן ודגן וי״ל דהך דרשא דהתם מראשית אתיא והך דהכא מראשיתם.
אמר [יכול לומר, להשיב] לך אביי כי אין להקשות מדין התרומה על שאר איסורי תורה, כי שאני התם [שונה, מיוחד הדין שם], שכן חזר ואמר קרא [הכתוב] ״ראשיתם״ ובלשון רבים — ללמדנו שכך יש לנהוג: לתת ״ראשית״ (תרומה) למין זה בפני עצמו, ו״ראשית״ למין זה בפני עצמו. שלא הועילו מעשיו אם הפריש ממין על שאינו מינו. וכן אמר ר׳ אילעא כי למדנו מן הכתוב ״ראשיתם״ שיש לתת ״ראשית״ לכל מין ומין בפני עצמו.
The Gemara answers that Abaye could say to you: It is different there, as the verse repeats this prohibition and states: “The first part of them,” indicating that one must give a first part for this type of produce and a first part for that type of produce. If the verse had not taught so explicitly in this case, one would have assumed that the transgression is effective. And Rabbi Ile’a likewise says that the phrase in the verse “the first part of them” is the exception that proves the rule.
הכל
(13) וּלְרָבָא אִי לָאו דְּאָמַר רַחֲמָנָא רֵאשִׁית הֲוָה אָמֵינָא {במדבר י״ח:י״ב} תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר דִּכְתִיב בְּהוּ חֵלֶב חֵלֶב דְּאֵין תּוֹרְמִין מִזֶּה עַל זֶה.
The Gemara asks: And according to the opinion of Rava, that transgressions are not effective, what does the term “the first part of them” teach? The Gemara answers: If the Merciful One had not stated: “The first part of them,” I would say that the prohibition applies only to wine and olive oil, with regard to which it is written: “Best…best,” teaching that one may not separate teruma from this type for that type.
The Gemara asks: And according to the opinion of Rava, that transgressions are not effective, what does the term “the first part of them” teach? The Gemara answers: If the Merciful One had not stated: “The first part of them,” I would say that the prohibition applies only to wine and olive oil, with regard to which it is written: “Best…best,” teaching that one may not separate teruma from this type for that type.
ולרבא – דאמר לא מהני לדידיה אמאי איצטריך למכתב ראשיתם משום דלא מהני:
אמר לך רבא איצטריך למכתב ראשיתם דאי לא הוה אמינא חלב חלב אין תורמין מזה על זה.
אמר לך רבא איצטריך למכתב ראשיתם דאי לא הוה אמינא חלב חלב אין תורמין מזה על זה.
ולרבא אי לאו דאמר רחמנא ראשיתם כו׳ – וא״ת והא בפרק בתרא דבכורות (בכורות שם) אמר בלא ראשיתם נמי כל משמע דגן אחד לא מצית אמרת וצ״ל דהך סוגיא דהכא אתיא כמאן דאמר דראשית איצטריך שפיר לדגן ודגן.
ושואלים: ולשיטת רבא הסבור שבכל איסורי התורה אם עבר עליהם אדם, לא הועילו מעשיו, מדוע נצרך לימוד מיוחד במפריש ממין על שאינו מינו לומר שלא הועילו מעשיו, אם כך הדין בכל איסורי התורה? ומשיבים: אי לאו דאמר רחמנא [אם לא שהיתה כותבת התורה] ״ראשית״ (״ראשיתם״), הוה אמינא [הייתי אומר] כי דווקא בתרומת תירוש ויצהר, דכתיב בהו [שנאמר בהם] ״חלב״ ״חלב״ — הוא שאין תורמין מזה על זה,
The Gemara asks: And according to the opinion of Rava, that transgressions are not effective, what does the term “the first part of them” teach? The Gemara answers: If the Merciful One had not stated: “The first part of them,” I would say that the prohibition applies only to wine and olive oil, with regard to which it is written: “Best…best,” teaching that one may not separate teruma from this type for that type.
הכל
(14) אֲבָל תִּירוֹשׁ וְדָגָן דָּגָן וְדָגָן דְּחַד חֵלֶב כְּתִיב בְּהוּ כִּי תָרֵים מֵהַאי אַהַאי לָא לָקֵי כְּתַב רַחֲמָנָא רֵאשִׁית לִיתֵּן חֵלֶב לָזֶה וְחֵלֶב לָזֶה.
But as for wine and grain, or one type of grain and another type of grain, with regard to which the term “best” is written only once, when one separates teruma from this grain or wine for that grain or wine, he is not held liable for transgressing Torah law, and he is not flogged. Therefore, the Merciful One writes: “The first part of them,” to teach that one must give the best of this and the best of that.
But as for wine and grain, or one type of grain and another type of grain, with regard to which the term “best” is written only once, when one separates teruma from this grain or wine for that grain or wine, he is not held liable for transgressing Torah law, and he is not flogged. Therefore, the Merciful One writes: “The first part of them,” to teach that one must give the best of this and the best of that.
אבל בתרומת תירוש ודגן, או בתרומת דגן ודגן (כגון מן החיטים על השעורים, ששני מיני דגן הם), דחד [שכתוב אחד] ״חלב״ בלבד כתיב בהו [נאמר בהם] (״וכל חלב תירוש ודגן״. במדבר יח, יב), כי תרים מהאי אהאי [כאשר תורם מזה על זה] — לא עבר על איסור התורה, ולא לקי [אינו לוקה] על כך. לכן כתב רחמנא [כתבה התורה] ״ראשית״ (״ראשיתם״) — ללמדנו כי יש ליתן חלב למין זה בפני עצמו, וחלב למין זה בפני עצמו.
But as for wine and grain, or one type of grain and another type of grain, with regard to which the term “best” is written only once, when one separates teruma from this grain or wine for that grain or wine, he is not held liable for transgressing Torah law, and he is not flogged. Therefore, the Merciful One writes: “The first part of them,” to teach that one must give the best of this and the best of that.
הכל
(15) ל״א לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא הָא תִּירוֹשׁ וְדָגָן דְּחַד חֵלֶב כְּתִיב בְּהוּ תָּרֵים מֵהַאי אַהַאי כְּתַב רַחֲמָנָא רֵאשִׁית.
The Gemara records another version of the last point: But as for wine and grain, with regard to which the term “best” is written only once, one may separate teruma from this for that ab initio. Therefore, the Merciful One writes: “The first part of them,” to teach that even in the case of wine and grain, one may not separate teruma from one for the other.
The Gemara records another version of the last point: But as for wine and grain, with regard to which the term “best” is written only once, one may separate teruma from this for that ab initio. Therefore, the Merciful One writes: “The first part of them,” to teach that even in the case of wine and grain, one may not separate teruma from one for the other.
ה״ג: אבל תירוש ודגן דחד חלב כתיב בהו – כלומר דבין תירוש ודגן לא כתיב אלא חד חלב דכתיב וכל חלב תירוש ודגן אימא דמצי תרם מהאי אהאי מדגן על תירוש ומתירוש על דגן ודגן על דגן דכולהו מיני דגנים מזה על זה כגון חטה על שעורה להכי הדר כתב רחמנא ראשיתם כו׳.
לישנא אחרינא [לשון אחר] בהסברו של רבא מדוע נצרך הכתוב ״ראשיתם״. שאלמלא היה כתוב זה, הייתי אומר שדווקא בתירוש ויצהר, שנאמר בהם ״חלב״ ״חלב״, הוא שאין תורמים מזה על זה, הא [הרי, אבל] תירוש ודגן, דחד [שכתוב אחד] ״חלב״ כתיב בהו [נאמר בהם] — תרים מהאי אהאי [תורם מזה על זה]. לכך כתב רחמנא [אמרה התורה] ״ראשית״ (״ראשיתם״), לומר שאף בהם אינו מפריש אלא ממין על מינו.
The Gemara records another version of the last point: But as for wine and grain, with regard to which the term “best” is written only once, one may separate teruma from this for that ab initio. Therefore, the Merciful One writes: “The first part of them,” to teach that even in the case of wine and grain, one may not separate teruma from one for the other.
הכל
(16) וַהֲרֵי חֲרָמִים דְּאָמַר רַחֲמָנָא {ויקרא כ״ז:כ״ח} לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל וּתְנַן דחֶרְמֵי כֹהֲנִים אֵין (פּוֹדִין אוֹתָם) אֶלָּא נוֹתְנָין לַכֹּהֵן אַלְמָא לָא מַהֲנֵי תְּיוּבְתָּא דְאַבָּיֵי.
The Gemara objects: But there is the case of dedications of property to the priests, with regard to which the Merciful One states: “No devoted item, that a man may devote unto the Lord of all that he has, whether of man or animal, or of the field of his possession, shall be sold or redeemed; every devoted item is most holy unto the Lord” (Leviticus 27:28). And we learned in a mishna (Arakhin 28b): Items dedicated to priests are not redeemed; rather, one gives them to the priest. Apparently, if one transgresses the prohibition and redeems a dedicated item, his action is not effective. This seems to be a conclusive refutation of the opinion of Abaye.
The Gemara objects: But there is the case of dedications of property to the priests, with regard to which the Merciful One states: “No devoted item, that a man may devote unto the Lord of all that he has, whether of man or animal, or of the field of his possession, shall be sold or redeemed; every devoted item is most holy unto the Lord” (Leviticus 27:28). And we learned in a mishna (Arakhin 28b): Items dedicated to priests are not redeemed; rather, one gives them to the priest. Apparently, if one transgresses the prohibition and redeems a dedicated item, his action is not effective. This seems to be a conclusive refutation of the opinion of Abaye.
חרמי כהנים – חרמי ישראל הניתנים לכהנים.
אלמא לא מהניא – דאם פדאן לא עשה ולא כלום כדקתני אין להם פדיון.
ד וממשיכים לדון בשיטותיהם של אביי ורבא. והרי בדין החרמים (הקדשות שהקדיש אדם מנכסיו בלשון ״חרם״), והקדישם לכהנים (שכן יש חרמים המוקדשים לבדק הבית), דאמר רחמנא [שאמרה התורה]: ״אך כל חרם אשר יחרים איש לה׳ מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו לא ימכר ולא יגאל כל חרם קודש קדשים הוא לה׳ ״ (ויקרא כז, כח), ותנן [ושנינו במשנה] בערכין: חרמי כהנים (חרמים שהוקדשו עבור הכהנים) — אין פודין אותם, אלא נותנין אותם לכהן. ומלשון המשנה עצמה (ערכין כח,ב) ״חרמי כהנים — אין פודין אותם״, יש לדייק: אלמא [הרי איפוא] שלא מהני [לא הועילו] מעשיו, שאף אם פדאם, לא הועילו מעשיו, והרי זו איפוא תיובתא [קושיה חמורה] על אביי הסבור שבכל איסורי תורה, אם עבר אדם עליהם, הועילו מעשיו!
The Gemara objects: But there is the case of dedications of property to the priests, with regard to which the Merciful One states: “No devoted item, that a man may devote unto the Lord of all that he has, whether of man or animal, or of the field of his possession, shall be sold or redeemed; every devoted item is most holy unto the Lord” (Leviticus 27:28). And we learned in a mishna (Arakhin 28b): Items dedicated to priests are not redeemed; rather, one gives them to the priest. Apparently, if one transgresses the prohibition and redeems a dedicated item, his action is not effective. This seems to be a conclusive refutation of the opinion of Abaye.
הכל
(17) אָמַר לָךְ שָׁאנֵי הָתָם דאמ׳ דְּאָמַר רַחֲמָנָא {ויקרא כ״ז:כ״ח} קוֹדֶשׁ קדשי׳ קָדָשִׁים הוּא בַּהֲוָויָיתוֹ יְהֵא
The Gemara explains that Abaye could say to you: It is different there, as the Merciful One states: “Is most holy,” to teach that it shall be as it is. Once it is dedicated, its status cannot be changed by means of redemption. But in other matters the transgression is effective.
The Gemara explains that Abaye could say to you: It is different there, as the Merciful One states: “Is most holy,” to teach that it shall be as it is. Once it is dedicated, its status cannot be changed by means of redemption. But in other matters the transgression is effective.
ומשיבים: אמר [יכול לומר] לך אביי בתשובה: שאני התם [שונה, מיוחד הדין שם], שכן אמר רחמנא [אמרה התורה] ״קדש קדשים הוא״ — ללמדנו שאף אם עבר אדם ופדאו, בהווייתו יהא.
The Gemara explains that Abaye could say to you: It is different there, as the Merciful One states: “Is most holy,” to teach that it shall be as it is. Once it is dedicated, its status cannot be changed by means of redemption. But in other matters the transgression is effective.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
תמורה ה. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה תמורה ה., מיוחס לר׳ גרשום תמורה ה., רש"י תמורה ה., תוספות תמורה ה., פירוש הרב שטיינזלץ תמורה ה.
Temurah 5a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Temurah 5a, Attributed to R. Gershom Temurah 5a, Rashi Temurah 5a, Tosafot Temurah 5a, Steinsaltz Commentary Temurah 5a