×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) {תהלים ס״ח:כ״ז} בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים ה׳ מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל.
“In full assemblies, bless God, the Lord, you that are from the source of Israel” (Psalms 68:27), indicating that even children that are in the “source,” i.e., their mother’s womb, blessed God when they gathered at the sea.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
במקהלות – כשנקהלו על הים.
ממקור – אף אותם שבמקור.
גמ׳ שנאמר במקהלות ברכו אלהים ה׳ ממקור כו׳ כפרש״י כשנקהלו על הים עכ״ל. בהכי איירי קרא דלפניו קדמו שרים אחר נוגנים דהיינו שקדמו על הים ישראל לומר שירה ואח״כ נוגנים המלאכים בתוך עלמות תופפות שירת מרים שנאמר ותקח מרים גו׳ התוף בידה גו׳ וקרא דלאחריו שם בנימין צעיר רודם שרי גו׳ דרשוהו לקמן פ׳ א״נ אל תקרי רודם אלא רד ים והיו שרי יהודה רוגמים כו׳ ע״ש:
״במקהלות ברכו אלהים ה׳ ממקור ישראל״ (תהלים סח, כז) שגם מן הרחם (״מקור״) ברכו את ה׳ כשנקהלו (״במקהלות״) על הים.
“In full assemblies, bless God, the Lord, you that are from the source of Israel” (Psalms 68:27), indicating that even children that are in the “source,” i.e., their mother’s womb, blessed God when they gathered at the sea.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) (וְהָא לָא חֲזוֹ אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם כָּרֵס נַעֲשָׂה לָהֶן כְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה וְרָאוּ).:

The Gemara asks: But the fetuses could not see, so how could they have honestly said: “This is my God and I will glorify him”? Rabbi Tanḥum says: Their mother’s stomach was transformed for them like luminous crystal [aspaklarya], and they saw through it.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא לא חזו כו׳ אמר ר׳ תנחום כרס כו׳. אע״ג דאמרי׳ בפ׳ המפלת דהתינוק במעי אמו צופה מסוף עולם ועד סופו לאו היינו ראיה ממש אלא ראיה שכלית והכא פריך והא לא חזו העוברים ראיה ממש כדקאמרי׳ העוללים והתינוקות זה אלי וגו׳ שהרי הכרס היה הפסק להן ומשני שהכרס נעשה להן כאספקלריא מאירה כו׳ שראו ראיה ממש וכדאמרינן בעלמא שראתה שפחה בים מה שלא ראה יחזקאל לפי שראו בים באספקלריא מאירה מה שלא ראו שאר נביאים אלא משה רבינו כדאמרי׳ ס״פ החולץ וק״ל:
ושואלים: והא [והרי] העוברים במעי אמם לא חזו [ראו], ואיך אמרו ״זה אלי ואנווהו״? אמר ר׳ תנחום: כרס של אמם נעשה להן כאספקלריא המאירה (כזכוכית שקופה) וראו דרכה.
The Gemara asks: But the fetuses could not see, so how could they have honestly said: “This is my God and I will glorify him”? Rabbi Tanḥum says: Their mother’s stomach was transformed for them like luminous crystal [aspaklarya], and they saw through it.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) בּוֹ בַּיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן הוּרְקָנוֹס שֶׁלֹּא עָבַד אִיּוֹב כּוּ׳.: וְלִיחְזֵי הַאי לֹא אִי בלמ״דבְּלָמֶד אל״ףאָלֶף כְּתִיב לֹא הוּא אִי בלמ״דבְּלָמֶד וי״ווָיו כְּתִיב לוֹ הוּא.

§ On that same day Rabbi Yehoshua ben Hyrcanus taught that Job served the Holy One, Blessed be He, only out of love, as it is stated: “Though He will slay me, still I will trust in Him [lo]” (Job 13:15). The mishna continues that the word lo in the verse is ambiguous as to whether it is indicative of Job expressing his yearning for God or his lack thereof. The Gemara asks: Let us see whether this word lo is written lamed alef, and therefore its meaning is: I will not trust, or whether it is written lamed vav, according to which its meaning is: I trust in Him. Why is there room for doubt with regard to the meaning of the verse?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וליחזי האי לא כו׳ – ואמאי אמר הדבר עדיין שקול.
א שנינו במשנה: בו ביום דרש ר׳ יהושע בן הורקנוס שלא עבד איוב את הקדוש ברוך הוא אלא מאהבה, והביא ראיה מן הכתוב ״הן יקטלני לו איחל״ (איוב יג, טו), ועדיין נשאר בספק בגלל אי הבהירות במשמעות ״לו״. ושואלים: וליחזי [ושיראה] האי [מלה זו] ״לא״, אי בלמ״ד אל״ף כתיב [כתובה] היא, ואם כן — לא הוא, אי [אם] בלמ״ד וי״ו כתיב [כתובה] היא ואם כן לו הוא?
§ On that same day Rabbi Yehoshua ben Hyrcanus taught that Job served the Holy One, Blessed be He, only out of love, as it is stated: “Though He will slay me, still I will trust in Him [lo]” (Job 13:15). The mishna continues that the word lo in the verse is ambiguous as to whether it is indicative of Job expressing his yearning for God or his lack thereof. The Gemara asks: Let us see whether this word lo is written lamed alef, and therefore its meaning is: I will not trust, or whether it is written lamed vav, according to which its meaning is: I trust in Him. Why is there room for doubt with regard to the meaning of the verse?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְכׇל הֵיכָא דִּכְתִיב בלמ״דבְּלָמֶד אל״ףאָלֶף לֹא הוּא אֶלָּא מֵעַתָּה {ישעיהו ס״ג:ט׳} בְּכׇל צָרָתָם לֹא צָר דִּכְתִיב בלמ״דבְּלָמֶד אל״ףאָלֶף הָכִי נָמֵי דְּלֹא הוּא.

The Gemara counters: But is it true that anywhere that the word lo is written lamed alef, its meaning is: Not? If that is so, then in the verse: “In all their affliction He was [lo] afflicted” (Isaiah 63:9), where the word lo is written lamed alef, so too, does it mean: Not, i.e., God was not afflicted in the afflictions of the Jewish people?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״נ דלא הוא – וה״ק קרא אינו חושש לצרתם ולא צר בה.
רש״י בד״ה הכי נמי דלא הוא והכי אמר קרא כו׳ כצ״ל:
על כך מקשים: וכל היכא דכתיב [מקום שנאמר] בלמ״ד אל״ף, תמיד לא, בלשון שלילה הוא? אלא מעתה ״בכל צרתם לא צר״ (ישעיה סג, ט) דכתיב [שנאמר] בלמ״ד אל״ף, הכי נמי [כך גם כן] ש״לא״ בלשון שלילה הוא?
The Gemara counters: But is it true that anywhere that the word lo is written lamed alef, its meaning is: Not? If that is so, then in the verse: “In all their affliction He was [lo] afflicted” (Isaiah 63:9), where the word lo is written lamed alef, so too, does it mean: Not, i.e., God was not afflicted in the afflictions of the Jewish people?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וכ״תוְכִי תֵּימָא ה״נהָכִי נָמֵי וְהָכְתִיב וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם אֶלָּא (לָאו) מַשְׁמַע הָכִי וּמַשְׁמַע הָכִי.

And if you would say that indeed that is the meaning of the verse, but isn’t it written in the continuation of that same verse: “And the angel of His Presence saved them,” which clearly indicates that God was concerned with their afflictions? Evidently, the word lo in that verse means: “In all their affliction He was afflicted.” Rather, is it not clear that lamed alef sometimes indicates this and sometimes indicates that? Therefore, the mishna had to derive the proper meaning of the word from another verse.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא לא משמע הכי ומשמע הכי כו׳. בפי׳ הרמב״ם במתני׳ אפילו הוא באל״ף מורה לפעמים על הן ואפילו הוא כתוב בוי״ו הוא מורה לפעמים על הלאו וכבר זכר זה המדבר באותיות הנח כו׳ עכ״ל ויש לדקדק גבי אשר לא חומה מדכתיב באל״ף למה הוצרכו לדרוש מיניה אע״פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן הא איכא לפרשו ממש לו בוי״ו אע״ג דכתיב באל״ף כי הכא גבי לא צר וגבי לא איחל וי״ל כיון דעיר לשון נקבה הוא ה״ל למכתב לה בה״א אי לאו למדרש מיניה נמי לאו ויש בקצת בנוסחת רש״י בחומש כעין זה ודו״ק:
וכי תימא הכי נמי [ואם תאמר כך הוא גם כן], והכתיב [והרי נאמר] מיד אחר כך ״ומלאך פניו הושיעם״, משמע שהכוונה היא ״לו״ בוי״ו! אלא לאו [האם לא] הצירוף ״לא״ משמע הכי ומשמע הכי [משמעו כך ומשמעו כך] בין לחיוב בין לשלילה, ואין להוכיח מן הכתוב. ולכן הוצרך ר׳ יהושע בן הורקנוס לראיה אחרת.
And if you would say that indeed that is the meaning of the verse, but isn’t it written in the continuation of that same verse: “And the angel of His Presence saved them,” which clearly indicates that God was concerned with their afflictions? Evidently, the word lo in that verse means: “In all their affliction He was afflicted.” Rather, is it not clear that lamed alef sometimes indicates this and sometimes indicates that? Therefore, the mishna had to derive the proper meaning of the word from another verse.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תַּנְיָא רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר נֶאֱמַר יְרֵא אֱלֹהִים בְּאִיּוֹב וְנֶאֱמַר יְרֵא אֱלֹהִים בְּאַבְרָהָם מָה יְרֵא אֱלֹהִים הָאָמוּר בְּאַבְרָהָם מֵאַהֲבָה אַף יְרֵא אֱלֹהִים הָאָמוּר בְּאִיּוֹב מֵאַהֲבָה.

It is taught in a baraita (Tosefta 6:1) that Rabbi Meir says: It is stated with regard to Job that he was “God-fearing” (Job 1:1), and it is stated with regard to Abraham that he was “God-fearing” (Genesis 22:12). Just as the description “God-fearing,” which is stated with regard to Abraham, is referring to Abraham’s fearing God out of love, so too, the description “God-fearing” that is stated with regard to Job indicates that Job feared God out of love.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
באברהם – כי ירא אלהים אתה (בראשית כב).
מה ירא אלהים האמור באברהם מאהבה כו׳. מבואר בס׳ עיקרים מ״ד פי״ג וז״ל נאמר עתה ידעתי לפי שאז נעשה המעשה בפועל המורה כו׳ שאברהם ירא אלהים ועובד מאהבה ולא ליראת עונש שאין כו׳ ולא נמנע מלעשות כן מאהבת הש״י ולא תארו הכתוב באוהב כו׳ ע״ש ובא בכאן הג״ש שלא תאמר באיוב שהיה ירא אלהים ולא אוהב כמ״ד הכי במתני׳ אלא כמו שנאמר באברהם שהיראה שנאמר בו היה ע״ד האהבה כן נאמר באיוב שהיה ירא ע״ז הדרך בעובד מאהבה כדמוכחי קראי דמייתי במתני׳:
תניא [שנויה ברייתא] ר׳ מאיר אומר: נאמר ״ירא אלהים״ (איוב א, א) באיוב, ונאמר ״ירא אלהים״ (בראשית כב, יב) באברהם, מה ״ירא אלהים״ האמור באברהם — מאהבה עשה, אף ״ירא אלהים״ האמור באיוב — מאהבה.
It is taught in a baraita (Tosefta 6:1) that Rabbi Meir says: It is stated with regard to Job that he was “God-fearing” (Job 1:1), and it is stated with regard to Abraham that he was “God-fearing” (Genesis 22:12). Just as the description “God-fearing,” which is stated with regard to Abraham, is referring to Abraham’s fearing God out of love, so too, the description “God-fearing” that is stated with regard to Job indicates that Job feared God out of love.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאַבְרָהָם גּוּפֵיהּ מְנָלַן דִּכְתִיב {ישעיהו מ״א:ח׳} זֶרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבִי.

The Gemara asks: And with regard to Abraham himself, from where do we derive that he acted out of a sense of love? As it is written: “The offspring of Abraham who loved Me” (Isaiah 41:8).
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: ואברהם גופיה מנלן [עצמו מניין לנו] שעשה מאהבה — דכתיב [שנאמר] ״זרע אברהם אהבי״ (ישעיה מא, ח).
The Gemara asks: And with regard to Abraham himself, from where do we derive that he acted out of a sense of love? As it is written: “The offspring of Abraham who loved Me” (Isaiah 41:8).
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מַאי אִיכָּא בֵּין עוֹשֶׂה מֵאַהֲבָה לְעוֹשֶׂה מִיִּרְאָה אִיכָּא הָא דְּתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר אגָּדוֹל הָעוֹשֶׂה מֵאַהֲבָה יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה מִיִּרְאָה שֶׁזֶּה תָּלוּי לְאֶלֶף דּוֹר וְזֶה תָּלוּי לְאַלְפַּיִם דּוֹר.

The Gemara asks: What difference is there between one who performs mitzvot out of love and one who performs mitzvot out of fear? The Gemara answers: There is that which is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says: Greater is the one who performs mitzvot out of love than the one who performs mitzvot out of fear, as with regard to this one who acts out of fear, his merits endure for one thousand generations, and with regard to that one who serves God out of love, his merits endure for two thousand generations.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תלוי – זכותו לדורותיו להגין עליהם עד אלפים דור.
גדול העושה מאהבה – בירושלמי (ברכות פ״ט) ר״ע הוה מתדין קמיה טורנוסרופוס הרשע אחת עונתא דקרית שמע שרי קרי וגחך א״ל סבא סבא או חרש אתה או מבעט ביסורין את א״ל תיפח רוחיה דההוא רשיעא לא חרש אנא ולא מבעט ביסורין אנא אלא כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך רחמתיה בכל לבי רחמתיה בכל נפשי רחמתיה בכל ממוני לא הות בדיק ליה וכיון דמטי ליה בכל נפשיה ואתיא ענתיה דקרית שמע ולא איפליג עליה בגין כן אנא קרי וגחיך.
תוס׳ בד״ה גדול העושה כו׳ קרי וגחיך. נ״ב פי׳ צהל ושמח:
בא״ד רחמתיה בכל לבי רחמתיה בכל ממוני בכל נפשי לא הות כדין לי וכיון דמטית ליה בכל נפשי ואתית כו׳ כצ״ל:
ושואלים: מאי איכא [מה הבדל יש] בין עושה מאהבה לעושה מיראה? ומשיבים: איכא הא דתניא [יש את זו ששנינו בברייתא], ר׳ שמעון בן אלעזר אומר: גדול העושה מאהבה יותר מן העושה מיראה, שזה העושה מיראה תלוי ונשמר לו הדבר לזכות לאלף דור. וזה העושה מאהבה תלוי לאלפים דור.
The Gemara asks: What difference is there between one who performs mitzvot out of love and one who performs mitzvot out of fear? The Gemara answers: There is that which is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says: Greater is the one who performs mitzvot out of love than the one who performs mitzvot out of fear, as with regard to this one who acts out of fear, his merits endure for one thousand generations, and with regard to that one who serves God out of love, his merits endure for two thousand generations.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הָכָא כְּתִיב {שמות כ׳:ה׳} לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָי וְהָתָם כְּתִיב {דברים ז׳:ט׳} וּלְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר.

Proof of this assertion is that here it is written: “And showing mercy unto thousands of generations of those who love Me and keep My commandments” (Exodus 20:5), indicating that merits can last for thousands of generations for those who act out of love, and there it is written: “Know therefore that the Lord your God, He is God; the faithful God, Who keeps the covenant and mercy with those who love Him and keep His commandments for a thousand generations” (Deuteronomy 7:9). The first verse indicates that those who act out of love retain their merits for thousands of generations, whereas the second verse, which mentions only one thousand generations of merit, is referring to the merits of those who keep God’s mitzvot out of fear.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאלפים לאוהבי – סמך אוהביו לאלפים ואידך קרא סמך לאלף דור אל שומרי מצותיו דהיינו מיראה ואין אלו דומין לפרוש מאהבה לפרוש מיראה (לעיל דף כב:) דהנהו מאהבת שכר ומיראת פורענות הקללות והעונשין והכא מאהבת המקום ומיראתו שמוראו גדול ומוטל על הבריות.
בד״ה לאלפים לאוהבי שמך כו׳ כצ״ל:
בא״ד לפרוש מאהבה כו׳. נ״ב דלעיל (סוטה דף כ״ג ע״א):
והתם כתיב ולשומרי מצותיו לאלף כו׳. שלשון שמירה נופל על ל״ת כמ״ש כ״מ שנאמר השמר פן ואל אינו אלא ל״ת ומצות ל״ת הם מצד היראה כמ״ש המפרשים ועי׳ בפרש״י הכא ובפרק נוטל חילוקי היראה והאהבה גם בס׳ עקרים מ״ג פל״ב:
וראיה לכך: הכא כתיב [כאן נאמר]: ״ועושה חסד לאלפים לאהבי ולשמרי מצותי״ (שמות כ, ו) הרי שהחסד נשמר אלפי דורות לעושה מאהבה (״אוהבי״), והתם כתיב [ושם נאמר]: ״ולשמרי מצותו לאלף דור״ (דברים ז, ט).
Proof of this assertion is that here it is written: “And showing mercy unto thousands of generations of those who love Me and keep My commandments” (Exodus 20:5), indicating that merits can last for thousands of generations for those who act out of love, and there it is written: “Know therefore that the Lord your God, He is God; the faithful God, Who keeps the covenant and mercy with those who love Him and keep His commandments for a thousand generations” (Deuteronomy 7:9). The first verse indicates that those who act out of love retain their merits for thousands of generations, whereas the second verse, which mentions only one thousand generations of merit, is referring to the merits of those who keep God’s mitzvot out of fear.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הָתָם נָמֵי כְּתִיב לְאוֹהֲבָיו וּלְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר.

The Gemara asks: But there also, in the second verse, it is written: “The faithful God, Who keeps the covenant and mercy with those who love Him and keep His commandments for a thousand generations” (Deuteronomy 7:9). Why is the verse interpreted specifically with regard to those who worship God out of fear, yet it is written that they keep His mitzvot out of love? Both types of people seem to be indicated in both verses.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
התם נמי כתיב לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף כו׳. לכאורה ה״מ לאקשויי הכי אקרא קמא דפרשת יתרו דמייתי דכתיב ביה נמי ולשומרי מצותיו ויש ליישב ע״פ מ״ש לעיל באברהם ובאיוב שהיראה הנאמר בהן היא מצד אהבה ה״נ איכא לפרושי לאוהביה ולשומרי מצותי מצד האהבה ולכך לא פריך אלא מקרא בתריה דלא כתיב ביה אלא לאלף דור דאוקמי ביראה בעלמא הא כתיב ביה נמי לאוהביו ובהכי ניחא למאי דמסיק האי לדסמיך ליה כו׳ שנדחק בזה הרא״ם בקרא קמא דולשומרי מצותי דבק עם ועושה חסד דלפני פניו ולא עם לאלפים דלפניו ולדברינו ניחא דולשומרי מצותי דבק נמי אלאלפים דהיינו בעושים מיראה על צד האהבה והיינו לדסמיך ליה ומיהו באידך קרא דפ׳ ואתחנן האי לדסמיך ליה קאמר שפיר דלא קאי אלא אלשומרי מצותיו ולא אאוהביו אלא שאוהביו דבק עם שומר הברית והחסד כמ״ש הרא״ם ודו״ק:
ומקשים: התם נמי כתיב [שם גם כן נאמר] ״לאהביו ולשמרי מצותו לאלף דור״ (דברים ז, ט)!
The Gemara asks: But there also, in the second verse, it is written: “The faithful God, Who keeps the covenant and mercy with those who love Him and keep His commandments for a thousand generations” (Deuteronomy 7:9). Why is the verse interpreted specifically with regard to those who worship God out of fear, yet it is written that they keep His mitzvot out of love? Both types of people seem to be indicated in both verses.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) הַאי לְדִסְמִיךְ לֵיהּ וְהַאי לְדִסְמִיךְ לֵיהּ.

The Gemara answers: That verse, which mentions one thousand generations, is understood as referring to that which is adjacent to it. The phrase “for a thousand generations” is understood as referring those who perform mitzvot out of fear, as it is written immediately preceding the phrase “and keep His commandments,” which does not mention love. And this verse, which mentions thousands of generations, is understood as referring to that which is adjacent to it: “Unto thousands of generations of those who love Me.”
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: האי לדסמיך ליה והאי לדסמיך ליה [זה (אלפיים) מתייחס לשסמוך לו (״אוהביו״) וזה (אלף) מתייחס לשסמוך לו (״שומרי מצוותיו״)].
The Gemara answers: That verse, which mentions one thousand generations, is understood as referring to that which is adjacent to it. The phrase “for a thousand generations” is understood as referring those who perform mitzvot out of fear, as it is written immediately preceding the phrase “and keep His commandments,” which does not mention love. And this verse, which mentions thousands of generations, is understood as referring to that which is adjacent to it: “Unto thousands of generations of those who love Me.”
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) הָנְהוּ תְּרֵי תַּלְמִידֵי דַּהֲווֹ יָתְבִי קַמֵּיהּ דְּרָבָא חַד אָמַר לֵיהּ אַקְרְיוּן בְּחֶלְמַאי {תהלים ל״א:כ׳} מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ וְחַד אָמַר לֵיהּ אַקְרְיוּן בְּחֶלְמַאי {תהלים ה׳:י״ב} וְיִשְׂמְחוּ כׇל חוֹסֵי בָךְ לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ וְיַעְלְצוּ בְךָ אוֹהֲבֵי שְׁמֶךָ אֲמַר לְהוּ תַּרְוַיְיכוּ רַבָּנַן צַדִּיקֵי גְּמוּרֵי אַתּוּן מָר מֵאַהֲבָה וּמָר מִיִּרְאָה.:

It happened that there were these two students who were sitting before Rava, and one said to him: It was read to me in my dream: “How abundant is Your goodness, which You have laid up for those who fear You” (Psalms 31:20). And one said to Rava: It was read to me in my dream: “So shall all those who take refuge in You rejoice; they will forever shout for joy, and You will shelter them; let them also who love Your name exult in You” (Psalms 5:12). Rava said to them: You are both completely righteous Sages. One Sage, the second dreamer, serves God out of love, and one Sage, the first dreamer, serves God out of fear. Each Sage’s dream corresponded to his manner of serving God.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וישמחו כל חוסי בך וגו׳ – סיפיה דקרא ויעלצו בך אוהבי שמך.
פרק ששי בע״ה:
מי שקנא וכו׳ כבר ביארנו בפתיחת המסכתא שהחלק השני שבה אמנם הוא לבאר שכמו שהמים בודקין אותה כך בודקין את הבועל ושכמו שאסורה לבעל כך אסורה לבועל ועל איזה צד ועל איזה עדות של סתירה או של טומאה היא אסורה לו וענין זה החלק כבר הוחל ביאורו בפרק חמישי ובא זה הפרק להשלים ענין החלק לבאר על אי זה צד ועל איזה סמך עדות של סתירה אסורה להם ואי זו בהפסד כתובה ואי זו שלא בהפסד כתובה ואין בפרק זה ענין אחר בזולת מה שהזכרנו והוא שאמר משקינא לה אפילו שמע מן העוף הפורח יוציא ויתן כתבה דברי ר׳ אליעזר ר׳ יהושע אומר משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה עד אחד אומר אני ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה ולא עוד אלא אפי׳ עבד אפי׳ שפחה הרי אלו נאמנים אף לפוסלה מכתובתה חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה הרי אלו נאמנות לא לפסלה מכתבתה אלא שלא תשתה שהיה בדין מה אם עדות הראשונה שאינה אוסרתה אסור עולם אינה מתקיימת בפחות משנים עדות האחרונה שהיא אוסרתה איסור עולם אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים ת״ל ועד אין בה כל שיש בה קל וחמר לעדות הראשונה מעתה מה אם עדות האחרונה שהיא אוסרתה אסור עולם הרי היא מתקיימת בעד אחד עדות הראשונה שהיא אוסרתה אסור עולם אינו דין שתתקיים בעד אחד ת״ל כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ולהלן אומ׳ על פי שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר מה דבר האמור להלן על פי שנים עדים אף דבר האמור כאן על פי שנים עדים עד אומר נטמאת ועד אומ׳ לא נטמאת אשה אומרת נטמאת ואשה אומרת לא נטמאת היתה שותה עד אומ׳ נטמאת ושנים אומ׳ לא נטמאת היתה שותה שנים אומ׳ נטמאת ועד אומ׳ להם לא נטמאת לא היתה שותה אמר הר״ם ר׳ אליעזר אומ׳ אפי׳ הבין מעופפות העוף שהיא נסתרה אין מותר לו להשקותה ולא יעמד עמה ואמנם יהיה נקי כשיוציא ויתן כתובה ור׳ יהושע עד שישמע הנשים הטוות לירח והוא בתכלית הפרסום בספורי הנשים יספרו בדבריהם ואמרו שפלני אשר קנא לה בעלה עם פלני ונסתרה עמו כבר זנתה עמו אז יוציא ויתן כתבה והלכה כר׳ יהושע אמנם יאמרו פסולי עדות לפסלה כמו שנזכרו או הנשים השונאות אותה ולא תשתה כאשר העידו בענין הזנות אחרי הקנוי והסתירה בעדים לפי מה שהתבאר בראש המסכתא פי׳ עדות ראשונה היא עדות סתירה אחר קנוי כמו שקדם וכבר בארנו בראש המסכתא שהיא לא תתאמת אלא בשני עדים ושהיא תאסור הסתירה על בעלה עד שתשתה מי המרים ואין זה איסור עולם ועדות האחרונה היא עדות טומאה וכבר ביארנו בראש המסכתא שהיא בעד אחד תאסר עליו לעולם וכבר ביארנוהו ראית זה והוא אמרו ועד אין בה ר״ל שאין שם עדות שלם אבל עד אחד לבד אשר הוא קצת עדות ואמ׳ והיא לא נתפשה תשתה מי המרים אולם כאשר נתפשה ר״ל שהתפרסם הזנות והטומאה ואפילו בעד אחד לא תשתה והראיה על היות עדות ולא רצה בו עד אמרו לא יקום עד אחד ואם היה עד יורה על אחד למה יהיה צריך לתארו באחד וזה אמרנו שעד אחד נאמן באיסורין בסוטה לפסלה מכתבה ולא תשתה כאשר קדם הקינוי והסתירה כמו שביארנו בראש המסכתא וכבר בארנו שעד דבר הוא גם כן דבר זמה פי׳ עד אחד אומר נטמאת ועד אחד אומר לא נטמאת היתה שותה ובתנאי שיעידו כולם יחד אולם אם אמר עד אחד נטמאת עוד בא אחר אחריו ואמר לא נטמאת הנה לא נביט לעדות האחרון ולא תשתה לפי שכבר אמרנו שהתורה האמינה עד אחד בשוטה והעקר אצלנו כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי הוא במקום שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים ואמר עד אחד אומר נטמאת ושנים אומ׳ לא נטמאת עד סוף המאמר אמנם זה בפסולי עדות כמו שהיה עבד או אשה או אחד הפסולין הוא אשר רבו המספר אולם כאשר היה עד כשר ושנים פסולין הנה הוא כמו עד אחד ועד אחד הנה למדנו באלו שני ההלכות שבפסולי עדות בכאן הלך אחר רוב דעות בין לקולא בין לחומרא:
אמר המאירי מי שקנא לאשתו ר״ל בעדים ונסתרה אחר קנויו ואין שם עידי סתירה אפי׳ שמע מעוף הפורח כלומר ממי שאין ראוי לסמוך עליו שנסתרה אסורה לו ויש מפרשים אפי׳ לא שמע אלא שהוא מאמין מצד אי זו אמתלא והוא ענין שמע מעוף פורח כלומר שסמכה דעתו בכך מצד שכך הבין לפי דעתו דרך נחש מצפצוף העופות ולהשקותה בכך אי אפשר אלא יוציא ויתן כתובה ור׳ יהושע אומר שאינה אסורה לו בכך אלא אם כן נשאו ונתנו בה מוזרות בלבנה פלוניתא קנא לה בעלה ונסתרה עמו וזינתה וכל שהוא כן אע״פ שאינו יכול להשקותה הואיל ואין כאן עדות מ״מ אסורה לו ויוציא ויתן כתובה והלכה כר׳ יהושע ומ״מ יש מתמיהים היאך נאסרה בלא עדות ברור של סתירה והרי לר׳ יהושע אין סתירה כלום אלא בשנים ומתוך כך פרשו גדולי קדמונינו שדבר זה בטומאה נאמר כלומר קנא לאשתו בעדים ונסתרה בעדים אפי׳ שמע מעוף פורח שניטמאת לא ישקה ולר׳ יהושע משישאו ויתנו וכו׳ ומ״מ יתן כתובה וכן עיקר ומ״מ אם ראה הוא בעצמו שנסתרה שאינו משקה על פי עצמו אסורה לו אף בראיית הסתירה ויוציא ויתן כתובה וכן הדין בעדות עד אחד ר״ל שאם העיד לו עד אחד שנסתרה אם אין דעתו סומכת עליו מותרת לו ואם דעתו סומכת עליו אסורה לו אלא שיוציא ויתן כתובה ואין השקאה והפסד כתובה בסתירה אלא ע״פ שנים הכשרים:
ועד כאן נתעסק במשנה זו בעדות סתירה לפי׳ ראשון ומכאן ואילך הוא בא לבאר עדות של טומאה ולפי׳ השני הכל חוזר לענין טומאה ואמר שאם אחר הקנוי בא אחד ואמר אני ראיתיה שנטמאת בסתירה זו שאחר הקנוי עם אותו שקנאה בו אינה שותה ואסורה עליו לעולם והפסידה כתובתה ואפי׳ לא היתה דעתו סומכת עליו ואפי׳ עבד או שפחה או קרוב או אחד מן הפסולים נאמן בכך לאיסור ולהפסד כתובה הואיל והקנוי והסתירה היה בעדים כשרים שהרי נאמר בטומאה ועד אין בה ופרשו בה בגמרא ועד אין בה בשנים הכתוב מדבר או אינו אלא באחד תלמוד לומר לא יקום עד אחד הא כל שכתוב עד בשנים דבר הכתוב כלומר ואין בה שני עדים אלא אחד והיא לא נתפסה ואין לשון זה נאמר אלא לאסרה כלומר ואינה שותה אלא שאסורה ואפי׳ היה העד מעידי סתירה עצמה ומ״מ דוקא כשהעיד על טומאה שבאותה סתירה שהעידו עליה שנים הכשרים אבל אם העיד כן על סתירה שהיא בלא עדים הרי היא כעדות דעלמא שאינו כלום אלא שאם דעתו סומכת עליו יוציא ויתן כתובה ומ״מ הנשים שחזקתן שונאות זו את זו והן חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ר״ל אשת אחי בעלה ומת בעלה נאמנות לאיסור ושלא לשתות אלא שיוציא ויתן כתובה:
ודברים אלו כלן הלכה הם אלא שנושא ונותן אחר כן שהיה בדין שלא יהא עדות טומאה כלום אלא בשנים ומה עדות הראשונה ר״ל של סתירה שאינה אוסרתה איסור עולם אלא עד שתבדק אינה מתקיימת בפחות משנים עדות האחרונה ר״ל של טומאה שאוסרתה איסור עולם אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים תלמוד לומר ועד אין בה הא כל שיש בה אפי׳ אחד של טומאה באותה סתירה נאמן וחזר ושאל מעתה נדון בקל וחומר שתהא עדות ראשונה מתקיימת באחד אם עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולם מתקיימת באחד ראשונה וכו׳ תלמוד לומר כי מצא בה ערות דבר וכו׳ ושאלו בגמרא מה הוצרך לכי מצא בה שאינו אמור בסוטה והיה לומר מדכתיב בטומאה ועד אין בה ואנו דורשין בה אתה אומר שדיה בעד אחד ר״ל בטומאה אבל לא בקנוי ולא בסתירה ותירץ שבודאי כך הוא ומשנתנו בחסרון נשנית ומה שהביא כי מצא בה וכו׳ הוא בעדות דעלמא ר״ל עדות טומאה בלא קנוי או מאדם אחר שלא נתקנאה בו שאינו כלום אלא בשנים אלא שאם הוא נאמן לו כשנים יוציא ויתן כתובה וכן הלכה כמו שיתבאר:
ואחר כך בא לבאר היאך דנין בעדות טומאה שאחר קנוי אלא שהיא מוכחשת ואמר עד אחד אומר נטמאת ועד אחד אומר לא נטמאת וכן אשה או אחד מן הפסולים אומר נטמאת ואשה אחרת או פסול אחר אומר לא נטמאת הרי זו שותה ושאלו בגמרא והרי התורה האמינה בו עד אחד וכל שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים והיאך אחד יכול להכחישו ופירשו שכל שהעיד האחד בטומאה ולאחר זמן בא האחר ואמר לא נטמאת אין דבריו של שני כלום שאחד במקום שנים הוא הא אם באו שניהם בבת אחת ר״ל זה בתוך כדי דבור של זה זה אומר נטמאת וזה אומר לא נטמאת שנמצא שלא נתקיימה עדות הראשון בבית דין קודם עדותו של זה הרי זו שותה ואם עד אחד כשר אומר נטמאת ושנים אומרים אף לאחר זמן לא נטמאת הרי זו שותה שהרי אע״פ שהאמינה תורה את הראשון כשנים מ״מ שנים ושנים הם וכל שכן בשנים אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת בין בבת אחת בין לאחר זמן:
ומ״מ כל שיש כאן פסולי עדות יש לדונה בדרך אחרת וכיצד הוא הדין כל שהעיד כשר בטומאה ואשה או קרוב אומר לא נטמאת אפי׳ בבת אחת אין דברי האשה או הקרוב כלום אבל אם העיד הכשר ובאו שתי נשים או שני פסולים עמו בבת אחת לומר לא נטמאת הרי זו שותה שעד אחד כשר ופסולים רבים לענין זה כמחצה על מחצה הם ואם היו כלם פסולין הולכין אחר רוב דעות בין לקולא בין לחומרא כיצד שתי נשים אומרות נטמאת ושלש אומרות לא נטמאת שותה שלש אומרות נטמאת ושתים אומרות לא נטמאת אינה שותה מחצה על מחצה שותה:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
גמ׳ ליראיך וחד אמר כו׳ כצ״ל:
שם ויעלצו בך אוהבי שמך וגו׳ נמחק:
אקריון בחלמאי מה רב גו׳ צפנת ליריאיך גו׳ ומסיק ביה מר מיראה. דהיינו שאינה מצד אהבה כמו באברהם ואיוב כדקאמר לעיל והיינו מדמסיים ביה פעלת לחוסים בך נגד בני אדם דהיינו שאינן חוסים בהקב״ה ויראים ממנו אלא לפנים דהיינו נגד בני אדם ולא מצד אהבה אבל באידך קרא דאיירי ביה בעושה מאהבה קאמר וישמחו כל חוסי בך סתם דהיינו שחוסים בהקב״ה גם שלא נגד בני אדם וקאמר ביה לעולם ירננו ר״ל לעולם גם אם אין שם יראת עונש כמ״ש גבי איוב אם יקטלני לו איחל כמפורש לעיל ודו״ק:
סליק פרק כשם
מסופר: הנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה [אלו שני התלמידים שהיו יושבים לפני] רבא, חד [אחד מהם] אמר ליה [לו] אקריון בחלמאי [הקריאו לי בחלומי] פסוק זה: ״מה רב טובך אשר צפנת ליראיך״ (תהלים לא, כ), וחד [ואחד מהם] אמר ליה [לו]: אקריון בחלמאי [הקריאו לי בחלומי] ״וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו ויעלצו בך אהבי שמך״ (תהלים ה, יב). אמר להו [להם]: תרוייכו רבנן צדיקי גמורי אתון [שניכם חכמים צדיקים גמורים אתם] אלא מר [חכם זה] עובד את ה׳ מאהבה, ומר [וחכם זה] עובד את ה׳ מיראה.
It happened that there were these two students who were sitting before Rava, and one said to him: It was read to me in my dream: “How abundant is Your goodness, which You have laid up for those who fear You” (Psalms 31:20). And one said to Rava: It was read to me in my dream: “So shall all those who take refuge in You rejoice; they will forever shout for joy, and You will shelter them; let them also who love Your name exult in You” (Psalms 5:12). Rava said to them: You are both completely righteous Sages. One Sage, the second dreamer, serves God out of love, and one Sage, the first dreamer, serves God out of fear. Each Sage’s dream corresponded to his manner of serving God.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ו – מי שקינא
(13) מתני׳מַתְנִיתִין: מִי שֶׁקִּינֵּא לְאִשְׁתּוֹ וְנִסְתְּרָה אֲפִילּוּ שָׁמַע מֵעוֹף הַפּוֹרֵחַ יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

Chapter 6
MISHNA: In the case of one who warned his wife not to seclude herself with a particular man and she subsequently secluded herself with the man she was warned about, even if he heard about it from a flying bird, or any other source whatsoever, he must divorce his wife. However, he must still grant her the money accorded to her by her marriage contract because there is no actual proof of her seclusion with the man in question. This is the statement of Rabbi Eliezer, who, as quoted in the first mishna of the tractate (2a), holds that there is no necessity for witnesses to testify with regard to the seclusion, and the woman becomes forbidden to her husband even in the absence of witnesses, by the husband’s word alone.
קישוריםרש״יתוספותתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מי שקינא לה ונסתרה – אם לאחר שקינא לה נסתרה.
אפי׳ שמע מעוף הפורח – שנסתרה יוציא ויתן כתובה ורבי אליעזר לטעמיה דאמר בפ״ק (לעיל דף ב:) סתירה לא בעיא עדות ואפילו עבד ואפילו שפחה נאמנין דהיינו נמי כעוף הפורח דאיתקש לטומאה דכולהו מהימני בה הילכך נאסרה עליו ואם אינו רוצה להשקותה יוציא ויתן כתובה.
מי שקינא לה – פרק זה היה הגון שיהא שנוי ומעורב בפרק ראשון לאחר אותה בבא דאלו אסורות לאכול בתרומה ואח״כ היה לו לשנות כיצד עושה לה וכל הסדר אבל תימה דלאחר ששנה שבדקוה המים הוא חוזר לקינוי: ה״ג בסדר המשנה משקינא לה אפילו שמע מעוף הפורח והכי מסתברא ונראה דה״פ מאחר שקינא לה אפילו קודם סתירה שמע פריצותא שהרי עכשיו קצת רגלים לדבר מכוער הדבר ומוציאה בכתובתה מאחר שלא נסתרה ולא נאסרה עליו ובענין זה מצוה לגרשה דאפילו לב״ה [דאמר אפילו אם] הקדיחה תבשילו היינו רשות מיהו מצוה ליכא אלא בכה״ג ואם מקיימה דומה לאדם שנפל זבוב לתוך תמחוי שמוצצו ואוכלו ולבית שמאי חובה הואיל וקינא לה רגלים לדבר מיהו כתובתה גובה הואיל ולא נסתרה והשתא אתי שפיר דרבי יהושע אבל לפירוש רבינו שלמה דפירש משקינא לה אפי׳ שמע מעוף הפורח שנסתרה דעוף פורח היינו עבד ושפחה שנאמנין בעידי סתירה ואם אינו רוצה להשקותה יוציא ויתן כתובתה וכי היה רבי יהושע מחייב כתובה לאחר שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה והלא אין המים בודקין אותה כדאמרינן בפרק קמא (לעיל דף ו:) ומאחר שהיא גרמה שתיאסר עליו ואין יכולה לשתות הויא כארוסה ושומרת יבם שלא שותות ולא נוטלות כתובה מיהו מצי למימר הא דאמרינן אין המים בודקין אותה לאחר שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה דוקא לאחר קינוי ועידי סתירה לרבי יהושע אבל כאן אין עידי סתירה אלא שמוזרות בלבנה נושאות ונותנות בפריצותה.
מי שקינא לאשתו ונסתרה ר׳ אליעזר אומר אפי׳ שמע מעוף הפורח כו׳. פ״ה אפי׳ עד אחד היינו כמו עוף הפורח ואפי׳ עבד ואפי׳ שפחה נאמנין ונאסרה עליו. ואם אינו רוצה להשקותה יוציא ויתן כתובה ור״א לטעמי׳ (דאמר דלא בעי עדות) דאמר לעיל בפ״ק דמשקה לה על פי עד אחד [דסתירה לא בעי עדות]. ור׳ יהושע אומר עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה. פי׳ נשים הטוות בלבנה (והוי) פריצותה ומכוער הדבר ותצא דאפי׳ מיא תו לא בדקי לה כלומר דסבירא ליה דבעי ב׳ עדים. וק׳ חדא דהא אמרינן יוציא ויתן כתובה. וי״ל אם [אינו] רוצה להשקותה דהוה ליה למתני ישקנה כיון דסבי׳ ליה דמשקה על פי עד אחד. ועוד ק׳ מאי דאמר דעוף הפורח ר״ל עד אחד דאטו מי סניא ליה למתני׳ אפי׳ שמע מעד אחד כדקתני בסמוך בתר הכי. לכך פרשב״ם אפי׳ שמע מעוף הפורח ר״ל על ידי קול בעלמא שמע שנסתרה יוציא ויתן כתובה דנהי דלא משקה על ידי קול מ״מ רבנן אסרוה לו וצריך שיוציא ויתן כתובה דהרי נמצא רגלים לדבר שהרי קינא לה (ונסתרה מקודם לכן. ויוציא ויתן כתובה) הואיל והחמיר בה הכתוב לאוסרה בעד אחד או על פי עצמו. (וה״נ לר׳) [אבל ר׳] יהושע דסבירא ליה דמשקה על פי שנים הואיל והקל בה הכתוב שלא אסרה בעד אחד אלא על פי שנים אף חכמים לא חייבוהו להוציא וליתן כתובה עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה. ולא דמי להני דאמרינן לעיל מתו בעליהן עד שלא שתו דאמרי׳ מתוך שלא שתו לא נוטלות כתובה והכא אמרי׳ דיוציא ויתן כתובה דשאני התם לפי שראויות היו לשתות קודם שמתו וכשמתו בעליהן דין הוא דכיון דנדחות מלשתות שאין להם כתובה אבל הכא דזאת האשה [לא הייתה] ראויה מעולם [לשתות] אין לה להפסיד כתובה בחנם. ור״ח ז״ל פי׳ אפי׳ שמע מעוף הפורח שנטמאת יוציא ויתן כתובה כיון שיש לה קול על טומאה. ר׳ יהושע אומר עד שישאו ויתנו. אך קשה דהוה ליה למתני בפי׳ שמע מעוף הפורח שנטמאת כמו דאמר בסמוך עד אחד אומר אני ראיתיה שנטמאת וע״ק דאמר בירוש׳ בסוף פירקין בעי ר׳ יוסי שמע מעוף הפורח באויר שאמר אני ראיתיה שנטמאת על זה בא להעיד אם להשקותה כבר נדחית שלא לשתות אלא בא כדי להפסידה כתובתה הרי אין מפסידין ממון על פי עד אחד וא״כ מאי קא מיבעיא ליה התם בזה הא מתני׳ מיירי בכי האי גונא לכ״נ כפרשב״ם דקאי אסתירה ולא קאי אטומאה:
תוס׳ בד״ה ה״ג בסדר המשנה משקינא לה אפילו כו׳ ומוציאה בכתובה מאחר כו׳ אבל כאן אין עידי סתירה אלא שמוזרות בלבנה כו׳ עכ״ל כצ״ל והוא דוחק לומר בלא עידי סתירה שמשקין אותה ואם נימא דאין משקין אותה אלא דבכה״ג יוציא ויתן כתובה א״כ לא הוה מלתא דר״י דומה כלל למלתא דר״א ודו״ק:

פרק ו

(14) א משנה מי שקינא לאשתו ונסתרה, אפילו שמע מעוף הפורח, כלומר, מכל מקור שהוא, שנסתרה — יוציא (יגרש אותה), ויתן כתובה, אלו דברי ר׳ אליעזר.

Chapter 6

(14) MISHNA: In the case of one who warned his wife not to seclude herself with a particular man and she subsequently secluded herself with the man she was warned about, even if he heard about it from a flying bird, or any other source whatsoever, he must divorce his wife. However, he must still grant her the money accorded to her by her marriage contract because there is no actual proof of her seclusion with the man in question. This is the statement of Rabbi Eliezer, who, as quoted in the first mishna of the tractate (2a), holds that there is no necessity for witnesses to testify with regard to the seclusion, and the woman becomes forbidden to her husband even in the absence of witnesses, by the husband’s word alone.
קישוריםרש״יתוספותתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר בעַד שֶׁיִּשְׂאוּ וְיִתְּנוּ בָּהּ מוֹזְרוֹת בַּלְּבָנָה.

Rabbi Yehoshua disagrees, as he did in the mishna (2a), and says: He does not divorce his wife in the absence of witnesses until the gossiping women who sit and spin thread by the light of the moon begin to discuss her behavior, as they share the gossip of the town. The Gemara earlier (6b) taught that a woman whose infidelity became subject to this public discussion can no longer be tested by the bitter water of a sota. Consequently, she must get divorced.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך מזור
מזורא(סוטה לא.) משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה. (סוטה ו) ולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה. אמר לו רבי יוחנן בן נורי וכו׳ פירוש כשנשים מתקבצות לטוות באור הלבנה משיחות פלונית מעשיה כך וכך ואם יזכירוה בדבר ערוה תצא. רבי יוחנן בן נורי אומר בדבר ברור וכן הלכה:
א. [שפיננען.]
רבי יהושע אומר עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה – כלומר משום סתירה שאין בה ב׳ עדים אינה נאסרת עליו ור׳ יהושע לטעמיה דאמר משקה על פי שנים מיהו כשישאו ויתנו מוזרות בלבנה בפריצותה מכוער הדבר ותצא דהא אפילו מיא תו לא בדקי לה כדתניא בפ״ק (לעיל דף ו:) וטהורה היא ולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה.
ר׳ יהושע אומר: אין מגרש אותה עד שישאו ויתנו בה ויספרו עליה מוזרות בלבנה (נשים היושבות וטוות לאור הירח) ובדרך אגב מדברות ברכילות של העיר.
Rabbi Yehoshua disagrees, as he did in the mishna (2a), and says: He does not divorce his wife in the absence of witnesses until the gossiping women who sit and spin thread by the light of the moon begin to discuss her behavior, as they share the gossip of the town. The Gemara earlier (6b) taught that a woman whose infidelity became subject to this public discussion can no longer be tested by the bitter water of a sota. Consequently, she must get divorced.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר עֵד אֶחָד אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּטְמֵאת לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה וְלֹא עוֹד אֶלָּא גאֲפִילּוּ עֶבֶד אֲפִילּוּ שִׁפְחָה הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין אַף לְפוֹסְלָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ.

The mishna continues to list various possible testimonies concerning of such acts of seclusion. If one witness said: I saw that she became defiled during her seclusion by engaging in sexual intercourse with that other man, she does not drink the bitter water, but rather, he divorces her immediately. And furthermore, even if the one who testified was a slave or a maidservant, neither of whom is generally regarded as a valid witness, they are deemed credible to testify to the wife’s adultery even to the extent that their testimony disqualifies her from receiving her marriage contract and prevents her from drinking the bitter water.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אני ראיתיה שנטמאת – באותה סתירה שהיא על פי שנים עדים לרבי יהושע ולרבי אליעזר ע״פ עוף הפורח.
לא היתה שותה – דעד אחד נאמן בה אף להפסידה כתובתה שרגלים לדבר ומקראי ילפינן לה לקמן במתני׳.
אם אמר עד אחד ״אני ראיתיה שנטמאת״ — לא היתה שותה אלא מגרשה. ולא עוד אלא אפילו עבד אפילו שפחה שאינם נאמנים לעדות — הרי אלו נאמנין לענין עדות טומאה אף לפוסלה מכתובתה שנחשבת כזונה ומאבדת כתובתה.
The mishna continues to list various possible testimonies concerning of such acts of seclusion. If one witness said: I saw that she became defiled during her seclusion by engaging in sexual intercourse with that other man, she does not drink the bitter water, but rather, he divorces her immediately. And furthermore, even if the one who testified was a slave or a maidservant, neither of whom is generally regarded as a valid witness, they are deemed credible to testify to the wife’s adultery even to the extent that their testimony disqualifies her from receiving her marriage contract and prevents her from drinking the bitter water.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) דחֲמוֹתָהּ וּבַת חֲמוֹתָהּ וְצָרָתָהּ וִיבִמְתָּהּ וּבַת בַּעְלָהּ הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנוֹת וְלֹא לְפוֹסְלָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ אֶלָּא שֶׁלֹּא תִּשְׁתֶּה.

The mishna continues by listing women whose testimony is only partially accepted concerning this matter: Her mother-in-law, and her mother in-law’s daughter, and her rival wife, i.e., a second wife of the husband, and her yevama, i.e., her husband’s brother’s wife, and her husband’s daughter, all of whom are generally not deemed credible if they say anything incriminating pertaining to this woman due to the tumultuous relationships these women often have. They are all deemed credible to testify concerning the woman’s defilement while in seclusion, but are not deemed credible to the extent that their testimony will disqualify her from receiving her marriage contract; rather, it is deemed credible to the extent that she will not drink of the bitter water of a sota.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הרי אלו נאמנים אף לפוסלה מכתובתה – שלא תשתה ולא תטול כתובתה.
חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה – אשת אחי בעלה אף היא כצרתה ושונאתה שדואגת הימנה שסופה להיות צרתה אם ימות בעלה בלא בנים תתייבם לבעלי ובת בעלה מאשה אחרת אלו חמש נשים שונאות אותה וביבמות (דף קיז:) מפרש טעמא אמאי סנו לה ואינן נאמנות לה לשום עדות שהיא לרעתה.
הרי אלו נאמנות – לה לעדות זו שהתורה האמינה כל עדות שיש בה ומיהו לא לפוסלה מכתובתה הואיל ושונאות אותה אלא שלא תשתה.
חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה (גיסתה, אשת אחיה) ובת בעלה, אף שהן חשודות ואינן נאמנות להעיד על האשה בדרך כלל — הרי אלו נאמנות להעיד עליה בענין זה. ולא שהאמינו להן לפוסלה מכתובתה, שאין עדותן מועילה לכך, אלא שלא תשתה.
The mishna continues by listing women whose testimony is only partially accepted concerning this matter: Her mother-in-law, and her mother in-law’s daughter, and her rival wife, i.e., a second wife of the husband, and her yevama, i.e., her husband’s brother’s wife, and her husband’s daughter, all of whom are generally not deemed credible if they say anything incriminating pertaining to this woman due to the tumultuous relationships these women often have. They are all deemed credible to testify concerning the woman’s defilement while in seclusion, but are not deemed credible to the extent that their testimony will disqualify her from receiving her marriage contract; rather, it is deemed credible to the extent that she will not drink of the bitter water of a sota.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) שֶׁהָיָה בַּדִּין וּמָה אִם עֵדוּת רִאשׁוֹנָה שֶׁאֵין אוֹסַרְתָּהּ אִיסּוּר עוֹלָם אֵינָהּ מִתְקַיֶּימֶת בְּפָחוֹת מִשְּׁנַיִם עֵדוּת אַחֲרוֹנָה שֶׁאוֹסַרְתָּהּ אִיסּוּר עוֹלָם אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא תִּתְקַיֵּים בְּפָחוֹת מִשְּׁנַיִם.

This ruling allowing one witness’s testimony with regard to defilement needs to be stated, as, by right, it should not have been deemed credible based on the following a fortiori inference: And just as if with regard to the first testimony concerning seclusion, which does not forbid her with an irrevocable prohibition, as the woman can be found innocent permitting her again to her husband by drinking the bitter water, is not established with fewer than two witnesses, since according to the mishna the testimony of seclusion requires two witnesses, then with regard to the final testimony concerning defilement, which forbids her to her husband with an irrevocable prohibition, is it not logical that it should also not be established with fewer than two witnesses?
קישוריםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שהיה בדין – שלא יהא נאמן בה עד אחד אם לא מגזירת הכתוב.
הראשונה – סתירה שאין אוסרתה איסור עולם אלא עד שתשתה.
אינה מתקיימת בפחות משנים – כדבעינן למימר מגזרה שוה ורבי יהושע היא.
עדות האחרונה – טומאה.
שלכאורה שהיה בדין לומר אחרת: ומה אם עדות ראשונה שנסתרה שאין אוסרתה איסור עולם אלא נבדקת במי סוטה — אינה מתקיימת בפחות משנים שצריכים שני עדים שיעידו שנסתרה, עדות אחרונה שנטמאה שאוסרתה איסור עולם — אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים?
This ruling allowing one witness’s testimony with regard to defilement needs to be stated, as, by right, it should not have been deemed credible based on the following a fortiori inference: And just as if with regard to the first testimony concerning seclusion, which does not forbid her with an irrevocable prohibition, as the woman can be found innocent permitting her again to her husband by drinking the bitter water, is not established with fewer than two witnesses, since according to the mishna the testimony of seclusion requires two witnesses, then with regard to the final testimony concerning defilement, which forbids her to her husband with an irrevocable prohibition, is it not logical that it should also not be established with fewer than two witnesses?
קישוריםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) תַּלְמוּד לוֹמַר {במדבר ה׳:י״ג} וְעֵד אֵין בָּהּ כׇּל עֵדוּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ.

Therefore, to counter this derivation, the verse states: “And there be no witness against her” (Numbers 5:13), teaching that any testimony with regard to defilement that there is against her is sufficient, and two witnesses are not required.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל עדות שיש בה – נאמן בה ובגמרא ילפינן לה דהכי קאמר תרי לית בה אלא אחד וקאמר והיא לא נתפשה למיסרה אלמא מהימן.
תלמוד לומר: ״ועד אין בה״ (במדבר ה, יג) כל עדות שיש בה.
Therefore, to counter this derivation, the verse states: “And there be no witness against her” (Numbers 5:13), teaching that any testimony with regard to defilement that there is against her is sufficient, and two witnesses are not required.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) קל וָחוֹמֶר לְעֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה מֵעַתָּה וּמָה אִם

The Gemara asks: And from now that it is established that one witness suffices to testify with regard to defilement, an a fortiori inference can be made with regard to the first testimony of seclusion: And just as if
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואפשר להקשות: אם כן נעשה קל וחומר לעדות הראשונה מתוך הלכה זו מעתה: ומה אם
The Gemara asks: And from now that it is established that one witness suffices to testify with regard to defilement, an a fortiori inference can be made with regard to the first testimony of seclusion: And just as if
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוטה לא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סוטה לא., עין משפט נר מצוה סוטה לא., הערוך על סדר הש"ס סוטה לא., רש"י סוטה לא., תוספות סוטה לא., תוספות איוורא סוטה לא., בית הבחירה למאירי סוטה לא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סוטה לא., מהרש"א חידושי הלכות סוטה לא., מהרש"א חידושי אגדות סוטה לא., פירוש הרב שטיינזלץ סוטה לא., אסופת מאמרים סוטה לא.

Sotah 31a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sotah 31a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sotah 31a, Collected from HeArukh Sotah 31a, Rashi Sotah 31a, Tosafot Sotah 31a, Tosefot Evreux Sotah 31a, Meiri Sotah 31a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sotah 31a, Maharsha Chidushei Halakhot Sotah 31a, Maharsha Chidushei Aggadot Sotah 31a, Steinsaltz Commentary Sotah 31a, Collected Articles Sotah 31a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144