Pesachim 91b – פסחים צא:‏ – Shas HaMeforash

(1)

פְּרִיצוּתָא.

promiscuity, i.e., homosexual behavior.

רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל

עבדים וקטנים משום פריצותא – דמשכב זכור.

רש״י בד״ה אהייא כו׳ רשות דת״ק אי נימא אפסח פסח כו׳ כצ״ל והד״א:

בד״ה איש ולא קטן כו׳ ובפ׳ מי שהיה משמע דנפקא לן מקרא אחרינא כו׳ עכ״ל דבריהם אינן מובנין לי דר׳ נתן הוא דסבר הכי דשני תשלומין דראשון הוא אבל הכא רבי יוסי ע״כ כר׳ ס״ל כפירש״י ותוס׳ ואליביה שני רגל בפני עצמו הוא ושפיר אצטריך ליה לר״י למעט מאיש קטן שהגדיל בין ב׳ פסחים מיהו רבי לקמן ס״ל דקטן שהגדיל בשני חייב דרגל בפני עצמו הוא ולא ממעט לי׳ מאיש וק״ל:

פריצותא [פריצות] מחשש משכב זכור.

promiscuity, i.e., homosexual behavior.

מאמרים באתר אסיף

סוגיות ממסכת פסחים / האדרת, הגאון הרב אליהו דוד רבינוביץ -תאומים זצ״ל (ניצני ארץ ב, מרכז הרב תשמ״ה)

רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל

(2) גּוּפָא אִשָּׁה בָּרִאשׁוֹן שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּבַשֵּׁנִי עוֹשִׂין אוֹתָהּ טְפֵילָה לַאֲחֵרִים דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יְהוּדָה ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר ^אאִשָּׁה בַּשֵּׁנִי שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְאֵין צ״לצָרִיךְ לוֹמַר בָּרִאשׁוֹן ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אִשָּׁה בָּרִאשׁוֹן עוֹשִׂין אוֹתָהּ טְפֵילָה לַאֲחֵרִים בַּשֵּׁנִי אֵין שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ כָּל עִיקָּר.

The Gemara returns to discuss the matter itself, i.e., the baraita partly cited previously, the full version of which states: A woman; on the first Pesaḥ, one slaughters the Paschal lamb on her behalf even if she is by herself. And on the second Pesaḥ, we make her ancillary to others, i.e., she may join others in a group registered for a Paschal lamb but we do not slaughter a lamb on her behalf if she is by herself; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: A woman; on the second Pesaḥ, one slaughters the Paschal lamb on her behalf even if she is by herself. And needless to say we also slaughter on her behalf even if she is by herself on the first Pesaḥ. Rabbi Shimon says: A woman; on the first Pesaḥ we make her ancillary to others, and on the second Pesaḥ we do not slaughter on her behalf at all.

א. רמב״ם הלכות קרבן פסח ב׳:ד׳

עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות קרבן פסח ב׳:ד׳

גופא אשה בראשון שוחטין עליה בפני עצמה ובשני עושין אותה טפלה לאחרים מאי טעמא כתי׳ בראשון במכסת נפשות ואפילו נפש אשה משמע וכתיב בשני חטאו ישא האיש ההוא איש ולא אשה וכי תימא אי הכי אפילו טפלה נמי לא תעשה אותה בשני ת״ל ככל חקת הפסח אהני האיש למעוטה בשני מחובה אהני ככל חקת הפסח לרבויי לטפלה בעלמא ור׳ יוסי אומר לטעמא דאמר שוחטין את הפסח ביחיד וכתיב בראשון במכסת נפשות ובשני כתיב ונכרתה הנפש ההיא כל נפש במשמע ואפילו אשה ר׳ שמעון אומר בראשון עושין אותה טפלה לאחרים ובשני אין שוחטין עליה כל עיקר מאי טעמא בראשון כתיב איש לפי אכלו ובשני כתיב חטאו ישא האיש ההוא איש ולא אשה ודייקי׳ השתא בראשון פטור בשני מבעיא אלא מכלל שבראשון טפלה ואפילו טפלה שבראשון מיעטה בשני. וקמו להו ר׳ יוסי ור׳ שמעון בשיטתא חדא דשוחטין את הפסח על היחיד.

אין שוחטין עליה כל עיקר – ואפי׳ טפילה דלא שייכא ביה מידי ואי אכלה ביה הוה פסח נאכל שלא למנויו וה״ה לעבדים דאין אוכלין בו וכי אכלי עבדים ונשים בראשון שהן רשות בו אבל בשני לא דאפי׳ מרשות אימעוט כדלקמן.

זה שביארנו במשנתנו שהנשים בקרבן הפסח חובה דוקא בפסח ראשון אבל פסח שני אין הנשים חייבות בהם אלא רשות ואינו דוחה שבת אלא שעושין אותה טפלה לימנות עם שאר בני חבורה אפילו בשבת וכשם שפסח ראשון נאכל על מצות ומרורים אף השני כן וכבר ידעת שהמצה אין חיובה כל שבעה אלא לילה הראשון בלבד הא שאר הימים כל שאינו אוכל חמץ אוכל מה שירצה וכן ידעת שאע״פ שהמצה מצות עשה שהזמן גרמא נשים חייבות בה הואיל וישנן בבל תאכל חמץ:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א גופא [לגופה] של הבעיה בענין חבורת נשים. שנינו: אשה בפסח ראשון — שוחטין עליה בפני עצמה ובשני — עושין אותה טפילה (נוספת, נספחת) לאחרים, אלו דברי ר׳ יהודה. ר׳ יוסי אומר: אשה בפסח שני שוחטין עליה בפני עצמה, ואין צריך לומר ששוחטים לה בפני עצמה אף בפסח ראשון. ר׳ שמעון אומר: אשה אפילו בראשון עושין אותה טפילה לאחרים, בשני אין שוחטין עליה כל עיקר.

The Gemara returns to discuss the matter itself, i.e., the baraita partly cited previously, the full version of which states: A woman; on the first Pesaḥ, one slaughters the Paschal lamb on her behalf even if she is by herself. And on the second Pesaḥ, we make her ancillary to others, i.e., she may join others in a group registered for a Paschal lamb but we do not slaughter a lamb on her behalf if she is by herself; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: A woman; on the second Pesaḥ, one slaughters the Paschal lamb on her behalf even if she is by herself. And needless to say we also slaughter on her behalf even if she is by herself on the first Pesaḥ. Rabbi Shimon says: A woman; on the first Pesaḥ we make her ancillary to others, and on the second Pesaḥ we do not slaughter on her behalf at all.

עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי רַבִּי יְהוּדָה סָבַר {שמות י״ב:ד׳} בְּמִכְסַת נְפָשׁוֹת וַאֲפִילּוּ נָשִׁים וְכִי תֵּימָא א״האִי הָכִי אֲפִילּוּ בַּשֵּׁנִי נָמֵי כְּתִיב {במדבר ט׳:י״ג} חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא אִישׁ אִין אִשָּׁה לָא.

With regard to what do they disagree? The Gemara explains that they disagree about how to interpret the various verses that refer to the first and second Pesaḥ: Rabbi Yehuda holds that the use of the word souls in the verse: “According to the number of the souls…you shall make your count for the lamb” (Exodus 12:4), includes everyone, and even women, in the first Pesaḥ. And if you say that if so, even on the second Pesaḥ, women should also be included, but it is written with regard to one who had not offered a Paschal lamb on the first Pesaḥ and then neglected to bring one on the second Pesaḥ: “That man shall bear his sin” (Numbers 9:13), which indicates that a man, yes, he is liable for not having brought a Paschal lamb on the second Pesaḥ, but a woman, no, she is not liable.

רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

במכסת נפשות – מדלא כתב אנשים אפי׳ אשה במשמע.

כתיב בשני חטאו ישא האיש ההוא – והכי משמע ליה קרא והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ראשון ונכרת כי קרבן ה׳ כו׳ כי לשון שימוש אי כשקרבן ה׳ לא הקריב במועדו בשני חטאו ישא והכי דריש בפרק מי שהיה טמא (לקמן צג.) אליבא דר״י א״נ קרבן ה׳ לא הקריב במועדו בשני חטאו ישא.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: במאי קמיפלגי [במה, באיזה עקרון נחלקו]? ומסבירים: ר׳ יהודה סבר נאמר: ״במכסת נפשת... תכוסו על השה״ (שמות יב, ד), ודורש: ״נפשות״ הרי הכל בכלל זה ואפילו נשים. וכי תימא אי הכי אפילו בשני נמי [ואם תאמר אם כך אפילו פסח שני גם כן] יעשו עבור נשים לבדן, לכן כתיב [נאמר] במי שהקריב גם את הפסח השני ״חטאו ישא האיש ההוא״ (במדבר ט, יג) ללמדנו: איש — אין [כן] אשה — לא,

With regard to what do they disagree? The Gemara explains that they disagree about how to interpret the various verses that refer to the first and second Pesaḥ: Rabbi Yehuda holds that the use of the word souls in the verse: “According to the number of the souls…you shall make your count for the lamb” (Exodus 12:4), includes everyone, and even women, in the first Pesaḥ. And if you say that if so, even on the second Pesaḥ, women should also be included, but it is written with regard to one who had not offered a Paschal lamb on the first Pesaḥ and then neglected to bring one on the second Pesaḥ: “That man shall bear his sin” (Numbers 9:13), which indicates that a man, yes, he is liable for not having brought a Paschal lamb on the second Pesaḥ, but a woman, no, she is not liable.

רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) וְכִי תֵּימָא אִי הָכִי אֲפִילּוּ טְפֵילָה נָמֵי בַּשֵּׁנִי לָא אַהֲנִי כְּכׇל חֻקַּת הַפֶּסַח לִטְפִילָה בְּעָלְמָא.

And if you say that if so, a woman should be totally excluded from participating in the second Pesaḥ, and even in a group in an ancillary manner on the second Pesaḥ she should have no part, this is not correct, because the verse states: “According to the entire statute of the Paschal lamb they shall offer it” (Numbers 9:12). The verse compares the first Pesaḥ to the second, and it is therefore effective to enable women to be included in a group in a merely ancillary manner.

מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי תימא [ואם תאמר] אי הכי [אם כך] אפילו כטפילה נמי [גם כן] בשני לא תביא אשה, ומשיבים: לכך אהני [הועיל] מה שכתוב בפסח שני: ״ככל חקת הפסח יעשו אותו״ (במדבר ט, יב) שמשווה פסח שני לראשון לטפילה בעלמא [בלבד], של הנשים בו.

And if you say that if so, a woman should be totally excluded from participating in the second Pesaḥ, and even in a group in an ancillary manner on the second Pesaḥ she should have no part, this is not correct, because the verse states: “According to the entire statute of the Paschal lamb they shall offer it” (Numbers 9:12). The verse compares the first Pesaḥ to the second, and it is therefore effective to enable women to be included in a group in a merely ancillary manner.

מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) וְרַבִּי יוֹסֵי מ״טמַאי טַעְמָא דִּכְתִיב בָּרִאשׁוֹן בְּמִכְסַת נְפָשׁוֹת וַאֲפִילּוּ אִשָּׁה וּכְתִיב בְּפֶסַח שֵׁנִי {במדבר ט׳:י״ג} וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ ההיא מישראל נֶפֶשׁ וַאֲפִילּוּ נָשִׁים וְאֶלָּא חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא לְמַעוֹטֵי מַאי לְמַעוֹטֵי קָטָן מִכָּרֵת.

And Rabbi Yosei, what is the reason for his opinion? As it is written with regard to the first Pesaḥ: “According to the number of the souls,” which includes even a woman. And it is written with regard to the second Pesaḥ: “The man who is ritually pure, and is not on a journey, and refrains from offering the Paschal lamb, that same soul shall be cut off from among his people” (Numbers 9:13). The word soul includes even women. But if so, the conclusion of that verse, which states: “That man shall bear his sin,” which appears to emphasize that specifically a man is liable for not participating in the second Pesaḥ, is there to exclude what case? It is there to exclude a minor who did not participate in the Paschal lamb from the punishment of karet.

רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

וכתיב בשני ונכרתה הנפש ההיא – דאע״ג דאראשון קאי מיהו כי קרבן ה׳ אשני קאי וכדמפרשינן וגמרינן בה כרת לקמן (שם) האי חטאו ישא מונשא חטאו דמברך את השם דכתיב ביה את ה׳ הוא מגדף ונכרת וגו׳ והוי כמאן דכתיב נפש בגופיה.

ואלא האיש – דגבי פסח מאי עביד ליה ליכתוב חטאו ישא ותו לא.

וכתיב בשני ונכרתה הנפש ההיא אפי׳ אשה – ולא נפקא לרבי יוסי אשה מככל חקת הפסח דמהתם מפיק ר״י טפילה דאי לאו הנפש ההיא ככל חקת הפסח לא הוה מוקמינן אלא לטפילה כר׳ יהודה ואיש למעוטי חובה הלכך גלי הנפש ההיא דלא ממעטינן אשה מאיש.

איש ולא קטן – תימה אמאי איצטריך דהיכן מצינו שחייב קטן במצות וי״ל דאיצטריך לקטן שהגדיל בין שני פסחים דס״ד דחייב לעשות פסח שני קמ״ל דשני תשלומין דראשון הוא ובפרק מי שהיה טמא (לקמן דף צג.) משמע דנפקא לן מקרא אחרינא ובפ׳ ד׳ מיתות (סנהדרין דף נד:) נמי קשה אמאי איצטריך איש פרט לקטן בבא על אשת איש ועל אשת אביו ועל הזכר ועל הבהמה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ור׳ יוסי מאי טעמיה [מה טעמו]? משום דכתיב נאמר בפסח ראשון: ״במכסת נפשת״ והרי אפילו אשה בכלל זה וכתיב [וכן נאמר] בפסח שני: ״וחדל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההיא מעמיה״ (במדבר ט, יג) ומכאן נלמד: נפש — ואפילו נשים. ואלא מה שנאמר בסוף הפסוק: ״חטאו ישא האיש ההוא״ שיש בו לשון הדגשה ומיעוט, למעוטי מאי [למעט את מה] בא? ומשיבים: למעוטי [למעט] ילד קטן הבטל מקרבן פסח מחיוב כרת, והדיוק הוא מן הכתוב ״איש״ — ולא קטן.

And Rabbi Yosei, what is the reason for his opinion? As it is written with regard to the first Pesaḥ: “According to the number of the souls,” which includes even a woman. And it is written with regard to the second Pesaḥ: “The man who is ritually pure, and is not on a journey, and refrains from offering the Paschal lamb, that same soul shall be cut off from among his people” (Numbers 9:13). The word soul includes even women. But if so, the conclusion of that verse, which states: “That man shall bear his sin,” which appears to emphasize that specifically a man is liable for not participating in the second Pesaḥ, is there to exclude what case? It is there to exclude a minor who did not participate in the Paschal lamb from the punishment of karet.

רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) ור״שוְרַבִּי שִׁמְעוֹן כְּתִיב בָּרִאשׁוֹן אִישׁ אִישׁ אִין אִשָּׁה לָא וְכִי תֵּימָא אִי הָכִי אֲפִילּוּ טְפִילָה נָמֵי לָא אַהֲנִי לֵיהּ בְּמִכְסַת נְפָשׁוֹת לִטְפִילָה.

And Rabbi Shimon, what is the reason for his opinion? It is written in a verse concerning the first Pesaḥ “man.” This teaches that a man, yes, a Paschal lamb may be brought on his behalf alone, but a woman, no. And if you say that if so, a woman should be totally excluded from participating even in a group in an ancillary manner, this is not correct, because the verse states: “According to the number of the souls,” which certainly includes women, and it is therefore effective to enable women to be included in a group in an ancillary manner.

רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

כתיב בראשון איש – לקמן בעי מאי איש כתיב בראשון.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ור׳ שמעון מה טעמו — כתיב [נאמר] בפסח ראשון: ״איש לפי אכלו תכוסו על השה ״ללמדנו: איש — אין [כן] אשה — לא. וכי תימא אי הכי אפילו טפילה נמי [ואם תאמר אם כן אפילו כטפילה גם כן] אין לצרף אשה, אלא ודאי אהני ליה [הועיל לו] הכתוב ״במכסת נפשת״ שאינו מיוחד לאנשים, לטפילה.

And Rabbi Shimon, what is the reason for his opinion? It is written in a verse concerning the first Pesaḥ “man.” This teaches that a man, yes, a Paschal lamb may be brought on his behalf alone, but a woman, no. And if you say that if so, a woman should be totally excluded from participating even in a group in an ancillary manner, this is not correct, because the verse states: “According to the number of the souls,” which certainly includes women, and it is therefore effective to enable women to be included in a group in an ancillary manner.

רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) וכ״תוְכִי תֵּימָא אֲפִילּוּ בַּשֵּׁנִי נָמֵי מִיעֵט רַחֲמָנָא בַּשֵּׁנִי דִּכְתִיב חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ אִישׁ אִין אִשָּׁה לָא מִמַּאי קָמְמַעֵיט לֵיהּ אִי מֵחִיּוּב הַשְׁתָּא בָּרִאשׁוֹן לָא בַּשֵּׁנִי מִיבַּעְיָא אֶלָּא לָאו מִטְּפִילָה.

And if you say that according to this, even on the second Pesaḥ women should be able to participate as part of a group, this is not correct, because the Torah excludes women from participating on the second Pesaḥ, as it is written: “That man shall bear his sin.” This indicates that a man, yes; a woman, no. From what precisely does the verse exclude women? If you say it is from the obligation to participate in the second Pesaḥ, this cannot be. Since now, on the first Pesaḥ, a woman has no obligation, on the second Pesaḥ is it necessary to say that a woman is not obligated? This is obvious, since the second Pesaḥ exists only as a second opportunity for those who neglected to participate in the first Pesaḥ. Rather, is it not clear that the verse excludes women from participating even in an ancillary fashion?

רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

איש זוכה – לאחרים בלקיחתו אם לקח מקח לצורך אחרים או קיבל מתנה לשם אחרים כדכתיב ויקחו איש שה לבית אבות ואין קטן זוכה דאין נעשה שליח.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי תימא [ואם תאמר] לטעם זה אפילו בשני נמי [גם כן] אפשר יהא לצרף אשה כטפילה לחבורת עושי הפסח אלא מיעט רחמנא [מיעטה התורה] נשים בשני דכתיב [שנאמר]: ״חטאו ישא האיש״ לדייק: איש — אין [כן] אשה — לא. ושואלים: אותה הדגשה ״איש״ ממאי קממעיט ליה. [ממה ממעט אותו כתוב]? אי [אם] תאמר מחיוב גמור לעשות פסח שני, השתא בראשון לא [עכשיו, הרי אומרים אנו שאפילו בראשון אין האשה חייבת] בשני מיבעיא [נצרכה לומר]? והרי אין השני אלא השלמה לראשון! אלא לאו [האם לא] הכוונה לפטור את האשה אפילו מטפילה.

And if you say that according to this, even on the second Pesaḥ women should be able to participate as part of a group, this is not correct, because the Torah excludes women from participating on the second Pesaḥ, as it is written: “That man shall bear his sin.” This indicates that a man, yes; a woman, no. From what precisely does the verse exclude women? If you say it is from the obligation to participate in the second Pesaḥ, this cannot be. Since now, on the first Pesaḥ, a woman has no obligation, on the second Pesaḥ is it necessary to say that a woman is not obligated? This is obvious, since the second Pesaḥ exists only as a second opportunity for those who neglected to participate in the first Pesaḥ. Rather, is it not clear that the verse excludes women from participating even in an ancillary fashion?

רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) וּמַאי אִישׁ דְּקָאָמַר ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אִי נֵימָא {שמות י״ב:ג׳} וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבוֹת וְגוֹ׳ הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר ^באִישׁ זוֹכֶה וְאֵין קָטָן זוֹכֶה.

The Gemara clarifies the source for Rabbi Shimon’s opinion that women are excluded also from the first Pesaḥ. And what is the verse that employs the term “man” that Rabbi Shimon spoke of with regard to the first Pesaḥ? If we say that he is referring to the verse: “They shall take to them every man a lamb, according to their fathers’ houses, a lamb for a household” (Exodus 12:3), this is incorrect, because he needs that verse for the derivation of Rabbi Yitzḥak, who said: We learn from that verse that only a man, i.e., an adult, can acquire an object on behalf of others; but a minor cannot acquire on behalf of others.

ב. רמב״ם הלכות שלוחין ושותפין ב׳:ב׳

עין משפט נר מצוהתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות שלוחין ושותפין ב׳:ב׳

אי נימא מאיש שה הא מיבעי ליה לכדר׳ יצחק כו׳ – תימה לר״י דבריש פ״ב דקדושין (דף מב.) משמע דמילתיה דרבי יצחק מאיש לפי אכלו נפקא ואומר ר״י דהתם משום דמאיש שה מפיק לשליחות דלא מצי מפיק שליחות מאיש לפי אכלו לכך נפקא דרבי יצחק מאיש לפי אכלו אבל תלמודא דהכא נפקא ליה שליחות מדרבי יהושע בן קרחה ולכך מוקי איש שה לכדרבי יצחק דמשמע דמיירי בזכיה טפי מאיש לפי אכלו.

איש זוכה ואין קטן זוכה – תימה אמאי איצטריך קרא והא קי״ל דאין שליחות לקטן ובפ׳ קמא דבבא מציעא (ב״מ יב.) מוכח דזכיה מטעם שליחות וכי תימא מהכא קיי״ל דאין לו שליחות אכתי קשה אמאי איצטריך למעט דאינו זוכה הא אפילו לעצמו אין לו זכיה במציאתו אלא מפני דרכי שלום כדאמרינן בהניזקין (גיטין דף נט.) ויש לומר דדוקא מציאה אבל מתנה דדעת אחרת מקנה אותו עדיף כדמסיק בשנים אוחזין (ב״מ דף יב:) וכן בפרק התקבל (גיטין דף סד:) קאמרינן צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו אפי׳ לגבי קנין דאורייתא.

הקטן אינו נעשה שליח ואינו זוכה לאחרים כלל שנאמר ויקחו להם איש שה לבית אבות איש זוכה לאחרים אם זכה או קבל מתנה לשמם אבל קטן לא:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה איש זוכה כו׳ וכ״ת מהכא קי״ל דאין שליחות כו׳ עכ״ל ק״ק דודאי למאי שכתבו התוס׳ לעיל לפי סוגיא דהכא דשליחות נפקא לן מדר״י בן קרחה דכתיב ושחטו את הפסח כל קהל וגו׳ ולא אימעיט מיניה קטן אצטריך איש שה למעט קטן מזכייה מטעם שליחות אבל לפי הסוגיא דהתם דבפ״ב דקדושין דיליף שליחות מאיש שה הא אימעיט קטן משליחות ול״ל הא דרבי יצחק למעט קטן מזכייה מאיש לפי אכלו הא כיון דאין לו שליחות אין לו זכייה דזכייה מטעם שליחות הוא ויש ליישב בדוחק ודו״ק:

ושואלים: ומאי [ומה הוא] אותו כתוב שנאמר בו ״איש״ בפסח ראשון דקאמר [שאמר] וציטט ר׳ שמעון? אי נימא [אם תאמר] שהתכוון לכתוב: ״ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית״ (שמות יב, ג) אולם ההוא [אותו] כתוב מיבעי ליה [נצרך לו] ללימוד אחר, וכמו שדרשו ר׳ יצחק, שאמר מכאן למדים: שאיש גדול זוכה בקנינו או בקבלתו חפץ לאחר, אבל אין קטן זוכה, שאין לקטן אישיות משפטית כדי לזכות בקנין.

The Gemara clarifies the source for Rabbi Shimon’s opinion that women are excluded also from the first Pesaḥ. And what is the verse that employs the term “man” that Rabbi Shimon spoke of with regard to the first Pesaḥ? If we say that he is referring to the verse: “They shall take to them every man a lamb, according to their fathers’ houses, a lamb for a household” (Exodus 12:3), this is incorrect, because he needs that verse for the derivation of Rabbi Yitzḥak, who said: We learn from that verse that only a man, i.e., an adult, can acquire an object on behalf of others; but a minor cannot acquire on behalf of others.

עין משפט נר מצוהתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) וְאֶלָּא {שמות י״ב:ד׳} מֵאִישׁ לְפִי אׇכְלוֹ הָא מדר׳מִדְּרַבִּי יוֹסֵי סָבַר לַהּ כר׳כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן רַבִּי שִׁמְעוֹן נָמֵי סָבַר לַהּ כר׳כְּרַבִּי יוֹסֵי וְהַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ דְּשׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד.

Rather, perhaps Rabbi Shimon derived his halakha from the verse: “According to every man’s eating you shall make your count for the lamb” (Exodus 12:4). This is problematic. Since Rabbi Yosei holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, that a Paschal lamb cannot be offered on an improvised altar, presumably Rabbi Shimon also holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, that a Paschal lamb can be slaughtered for an individual. If so, Rabbi Shimon needs that verse, “according to every man’s eating,” in order to teach that we may slaughter the Paschal lamb for an individual, since that verse is the source of Rabbi Yosei’s halakha.

רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אלא מאיש לפי אכלו – דריש ליה למעוטי אשה.

והא מדר׳ יוסי סבר לה כר״ש – דאין שוחטין פסח בבמת יחיד מולא תוכל לזבוח.

ר״ש נמי סבר לה כר׳ יוסי – דיליף מאיש לפי אכלו ששוחט פסח על היחיד דאי לא ס״ל כוותיה ממאי דהאי באחד לדרשא דידיה אתא הא טפי משמע שפיר כר״י דאין שוחטין על היחיד.

לפי אכלו – בלאו איש נמי נפקא לן מלשון יחיד דשוחטין פסח על היחיד ואיש דרשינן ליה למעוטי אשה.

רבי שמעון נמי סבר לה כרבי יוסי – תימה דילמא סבר לה כרבי יהודה ותרתי שמעת מינה כדאמרינן לעיל לרבי יהודה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה ר״ש נמי סבר לה כר״י תימה כו׳ עכ״ל למאי דסבר הכא דר״ש כר״י ס״ל ניחא דהוצרך לשנויי הכא א״כ נכתוב רחמנא לפי אכלו כו׳ אבל התם בפ״ב דקידושין קשה דפריך נמי כי הכא ומשני דס״ל אין שוחטין פסח על היחיד אמאי לא משני כי הכא אפילו לר׳ יוסי ודו״ק:

ואלא תאמר שמן הכתוב ״איש לפי אכלו תכוסו על השה״ (שמות יב, ד), אולם הא [הרי] כיון שר׳ יוסי סבר בדין במת יחיד כר׳ שמעון שאין מקריבין בה את הפסח, מן הסתם ר׳ שמעון נמי [גם כן] סבר לה כר׳ יוסי ששוחטים פסח על יחיד ואם כן ההוא [אותו כתוב] ״איש לפי אכלו תכוסו על השה״ מיבעי ליה [נצרכה לו] ללמדנו ששוחטין את הפסח על היחיד ולא ללימוד אחר שהרי זהו מקור דינו של ר׳ יוסי.

Rather, perhaps Rabbi Shimon derived his halakha from the verse: “According to every man’s eating you shall make your count for the lamb” (Exodus 12:4). This is problematic. Since Rabbi Yosei holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, that a Paschal lamb cannot be offered on an improvised altar, presumably Rabbi Shimon also holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, that a Paschal lamb can be slaughtered for an individual. If so, Rabbi Shimon needs that verse, “according to every man’s eating,” in order to teach that we may slaughter the Paschal lamb for an individual, since that verse is the source of Rabbi Yosei’s halakha.

רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) אָמַר לָךְ אִם כֵּן נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא לְפִי אׇכְלוֹ מַאי אִישׁ שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תַּרְתֵּי.

The Gemara justifies that Rabbi Shimon does indeed use the verse as the source of his opinion with regard to the first Pesaḥ: Rabbi Shimon could have said to you: If so, if it were true that the verse was only meant to teach Rabbi Yosei’s halakha concerning improvised altars, the Torah should have simply written: According to his eating, which is phrased in the singular and therefore indicates that the Paschal lamb may be slaughtered for an individual. What then is the significance of the additional term “man”? It must be that you learn from the verse two separate halakhot, that the Paschal lamb may be slaughtered for an individual and that it must be for a man and not a woman.

מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: אמר לך [יכול היה לומר לך] ר׳ שמעון אם כן שרק לדבר זה היה הכתוב בא נכתוב רחמנא [שתכתוב התורה] רק ״לפי אכלו״ שהיא לשון יחיד ונבין ששוחטים אף על היחיד, מאי [מהו] לשון ״איש״ האמורה כאן שמעת מינה תרתי [לומד אתה מכאן שני דברים], הן ההיתר ליחיד לשחוט עליו את הפסח, והן שיהיה זה איש ולא אשה.

The Gemara justifies that Rabbi Shimon does indeed use the verse as the source of his opinion with regard to the first Pesaḥ: Rabbi Shimon could have said to you: If so, if it were true that the verse was only meant to teach Rabbi Yosei’s halakha concerning improvised altars, the Torah should have simply written: According to his eating, which is phrased in the singular and therefore indicates that the Paschal lamb may be slaughtered for an individual. What then is the significance of the additional term “man”? It must be that you learn from the verse two separate halakhot, that the Paschal lamb may be slaughtered for an individual and that it must be for a man and not a woman.

מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אִשָּׁה בָּרִאשׁוֹן חוֹבָה וּבַשֵּׁנִי רְשׁוּת וְדוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת אִי רְשׁוּת אַמַּאי דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת אֶלָּא אֵימָא ^גבַּשֵּׁנִי רְשׁוּת וּבָרִאשׁוֹן חוֹבָה וְדוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת כְּמַאן כְּרַבִּי יְהוּדָה.

In accordance with whose opinion is that which Rabbi Elazar said: A woman’s participation in the first Pesaḥ is mandatory, and her participation in the second Pesaḥ is optional and overrides Shabbat? Before resolving this question, the Gemara questions whether Rabbi Elazar’s opinion is even reasonable: If offering the second Pesaḥ is optional for a woman, why does it override Shabbat? Rather, emend his statement and say: A woman’s participation in the second Pesaḥ is optional, and her participation in the first Pesaḥ is mandatory and overrides Shabbat. In accordance with whose opinion is this ruling? It is in accordance with the view of Rabbi Yehuda, as stated previously.

ג. רמב״ם הלכות קרבן פסח ה׳:ח׳
רמב״ם הלכות קרבן פסח ז׳:ג׳

עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג רמב״ם הלכות קרבן פסח ה׳:ח׳
רמב״ם הלכות קרבן פסח ז׳:ג׳

רשות ודוחה את השבת – בתמיה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: כמאן אזלא הא [כשיטת מי הולכת הלכה זו] שאמר ר׳ אלעזר: אשה בפסח ראשון — חובה, בפסח שני — רשות, ודוחה את השבת. עוד טרם בירור השאלה תוהים: אי [אם] הקרבת פסח שני לנשים רשות הינה אמאי [מדוע] דוחה את השבת? אלא אימא [אמור, תקן] את המשפט וגרוס כך: בפסח שני רשות ובראשון חובה ודוחה את השבת. כמאן [כשיטת מי] כשיטת ר׳ יהודה שראינו שזו דעתו.

In accordance with whose opinion is that which Rabbi Elazar said: A woman’s participation in the first Pesaḥ is mandatory, and her participation in the second Pesaḥ is optional and overrides Shabbat? Before resolving this question, the Gemara questions whether Rabbi Elazar’s opinion is even reasonable: If offering the second Pesaḥ is optional for a woman, why does it override Shabbat? Rather, emend his statement and say: A woman’s participation in the second Pesaḥ is optional, and her participation in the first Pesaḥ is mandatory and overrides Shabbat. In accordance with whose opinion is this ruling? It is in accordance with the view of Rabbi Yehuda, as stated previously.

עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) א״ראָמַר רַבִּי יַעֲקֹב א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן ^דאֵין עוֹשִׂין חֲבוּרָה שֶׁכּוּלָּהּ גֵּרִים שֶׁמָּא יְדַקְדְּקוּ בּוֹ וִיבִיאוּהוּ לִידֵי פְּסוּל.:

Rabbi Ya’akov said that Rabbi Yoḥanan said: We do not make a group for the Paschal lamb that is composed entirely of converts, because perhaps they will be overly meticulous with it and cause it to become unnecessarily disqualified. Converts can be especially zealous in their observance, and out of ignorance may cause an offering to be unnecessarily disqualified by adding extra details to the requirements of the offering.

ד. רמב״ם הלכות קרבן פסח ב׳:ד׳

עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ד רמב״ם הלכות קרבן פסח ב׳:ד׳

אמר ר׳ יעקב אמר ר׳ יוחנן אין עושין חבורה שכולה גרים שמא לא ידקדקו בו ויבאוהו לידי פסול.

ותרצינן להא מתניתא הכי תנו רבנן פסח מצה ומרור בלילה הראשון חובה מצה מכאן ואילך רשות ר׳ שמעון אומר פסח באנשים חובה (מכאן ואילך רשות) [בנשים רשות].

ידקדקו בו – משום שאינן בני תורה יחמירו עליו לדקדק ויפסילוהו על חנם.

שמא ידקדקו בו ויביאוהו לידי פסול – תימה דבעי למימר דגרים מדקדקים ביותר ודמי להא דאמרינן (חולין דף ד.) כל מצוה שהחזיקו בה גרים וכותים הרבה מדקדקים בה יותר מישראל ובירושל׳ גריס אמר רבי יעקב בר יצחק בשם רבי יוסי אין עושין חבורות של גרים שמתוך שהן מקולקלים אין מדקדקין ויביאוהו לידי פסול ובכל דוכתא נמי חזינן דגרים לא דייקי במצות כישראלים והכא קאמר דגרים מדקדקים יותר.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אגב דברים קודמים מביאים מה שאמר ר׳ יעקב אמר ר׳ יוחנן: אין עושין בפסח חבורה שכולה גרים שמא ידקדקו בו ויביאוהו לידי פסול שכיון שהגרים נלהבים ומדקדקים הרבה בדברי תורה, שמא יוסיפו בו דקדוקי מצוות יתירים, ויביאו לידי פסול שלא כדין.

Rabbi Ya’akov said that Rabbi Yoḥanan said: We do not make a group for the Paschal lamb that is composed entirely of converts, because perhaps they will be overly meticulous with it and cause it to become unnecessarily disqualified. Converts can be especially zealous in their observance, and out of ignorance may cause an offering to be unnecessarily disqualified by adding extra details to the requirements of the offering.

עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן ^הפֶּסַח וּמַצָּה וּמָרוֹר בָּרִאשׁוֹן חוֹבָה מִכָּאן וְאֵילָךְ רְשׁוּת ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר בָּאֲנָשִׁים חוֹבָה וּבַנָּשִׁים רְשׁוּת.

The Sages taught in a baraita: Eating the Paschal lamb and matza and bitter herbs on the first night of Passover is mandatory. From here on, i.e., the remaining days, it is optional. Rabbi Shimon says: For men it is mandatory and for women it is optional.

ה. רמב״ם הלכות חמץ ומצה ו׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ז
טור אורח חיים תע״ה:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים תע״ה:ז׳

עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ה רמב״ם הלכות חמץ ומצה ו׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ז
טור אורח חיים תע״ה:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים תע״ה:ז׳

הכי גרסינן: תנו רבנן פסח מצה ומרור בראשון חובה כו׳ – בראשון לילה הראשון.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: קרבן פסח ומצה ומרור בלילה הראשון של פסח חובה לאוכלם, מכאן ואילך רשות, ר׳ שמעון אומר: באנשים חובה ובנשים רשות.

The Sages taught in a baraita: Eating the Paschal lamb and matza and bitter herbs on the first night of Passover is mandatory. From here on, i.e., the remaining days, it is optional. Rabbi Shimon says: For men it is mandatory and for women it is optional.

עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) אַהֵיָיא קָאֵי אִילֵּימָא אַפֶּסַח פֶּסַח כׇּל שִׁבְעָה מִי אִיכָּא וְאֶלָּא אַמַּצָּה וּמָרוֹר אֵימָא סֵיפָא ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר בָּאֲנָשִׁים חוֹבָה וּבְנָשִׁים רְשׁוּת.

The Gemara clarifies the precise intention of the last clause of the first tanna: To which part of the baraita does the halakha that eating after the first night is optional refer? If you say it is referring to the Paschal lamb, is there a Paschal lamb all seven days? Certainly not, and consequently it does not make sense to speak of whether eating it is mandatory or optional after the first night. Rather, if you say that it is referring to matza and bitter herbs, how will you say and explain accordingly the last part of the baraita, i.e., Rabbi Shimon says: For men it is mandatory and for women it is optional. If the second clause is referring only to matza and bitter herbs, then Rabbi Shimon would appear to be saying that women are exempt from eating them.

רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אהייא קאי – מכאן ואילך רשות דתנא קמא אי נימא אפסח פסח כל שבעה מי איכא.

ואלא אמצה ומרור – ועלה מהדר ר״ש אף בראשון דקאמרת חובה באנשים הוא דהויא אבל בנשים רשות.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותחילה נברר: אהייא קאי [על איזה דבר מתייחסת הלכה זו]? אילימא [אם תאמר] שמדובר כאן בקרבן פסח, וכי פסח כל שבעה מי איכא [האם ישנו]? והרי ודאי שלאחר לילה ראשון אין מקום לדבר בו לא על חובה ולא על רשות! ואלא תאמר שמדובר כאן על מצה ומרור, אימא סיפא [אמור את סופה של אותה ברייתא]: ר׳ שמעון אומר: באנשים חובה ובנשים רשות,

The Gemara clarifies the precise intention of the last clause of the first tanna: To which part of the baraita does the halakha that eating after the first night is optional refer? If you say it is referring to the Paschal lamb, is there a Paschal lamb all seven days? Certainly not, and consequently it does not make sense to speak of whether eating it is mandatory or optional after the first night. Rather, if you say that it is referring to matza and bitter herbs, how will you say and explain accordingly the last part of the baraita, i.e., Rabbi Shimon says: For men it is mandatory and for women it is optional. If the second clause is referring only to matza and bitter herbs, then Rabbi Shimon would appear to be saying that women are exempt from eating them.

רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(15) לֵית לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הָא דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר נָשִׁים חַיָּיבוֹת בַּאֲכִילַת מַצָּה דְּבַר תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ט״ז:ג׳} לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת כֹּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּבַל תֹּאכַל חָמֵץ יֶשְׁנוֹ בְּקוּם אֱכוֹל מַצָּה וְהָנֵי נָשִׁים הוֹאִיל וְיֶשְׁנָן בְּבַל תֹּאכַל חָמֵץ יֶשְׁנָן בְּקוּם אֱכוֹל מַצָּה.

This is difficult: Does Rabbi Shimon not accept that which Rabbi Elazar said, that women are obligated in the command of eating matza by Torah law, despite the fact that it is a time-bound, positive mitzva, as it is stated: “You shall eat no leavened bread with it; seven days shall you eat matzot with it” (Deuteronomy 16:3), which teaches that all who are subject to the prohibition to not eat leavened bread are also subject to the positive mitzva to arise and eat matza? And those women, since they are subject to the prohibition to not eat leavened bread, since women are required to observe all the prohibitions of the Torah, they are subject also to the positive mitzva to arise and eat matza. Clearly, Rabbi Shimon was not referring to matza.

רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

לית ליה לר״ש – והא ליכא למימר דליהדר אמרור לחודיה דסתמא מצה ומרור בהדי הדדי כתיב על מצות ומרורים וכשם שנשים באכילת מצה חובה הכי נמי במרור.

הואיל וישנן בבל תאכל חמץ – דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה דכתיב (במדבר ה) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו׳.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי לית ליה [אין לו, אינו מקבל] ר׳ שמעון הא [זו] שאמר ר׳ אלעזר: נשים חייבות באכילת מצה דבר תורה! ולא רק מתקנת חכמים, אף שהיא מצוות עשה שהזמן גרמא, שנאמר: ״לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות״ (דברים טז, ג), ללמדנו: כל מי שישנו (שחל עליו) איסור של בל תאכל חמץ — ישנו גם במצות עשה של קום אכול מצה. והני [ואותן] נשים הואיל וישנן ב״בל תאכל חמץ״ שהרי הנשים חייבות להשמר בכל איסורים של התורה כגברים — ישנן גם בקום אכול מצה ואם כן אי אפשר לומר כן.

This is difficult: Does Rabbi Shimon not accept that which Rabbi Elazar said, that women are obligated in the command of eating matza by Torah law, despite the fact that it is a time-bound, positive mitzva, as it is stated: “You shall eat no leavened bread with it; seven days shall you eat matzot with it” (Deuteronomy 16:3), which teaches that all who are subject to the prohibition to not eat leavened bread are also subject to the positive mitzva to arise and eat matza? And those women, since they are subject to the prohibition to not eat leavened bread, since women are required to observe all the prohibitions of the Torah, they are subject also to the positive mitzva to arise and eat matza. Clearly, Rabbi Shimon was not referring to matza.

רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(16) אֶלָּא אֵימָא פֶּסַח מַצָּה וּמָרוֹר בָּרִאשׁוֹן חוֹבָה מִכָּאן וְאֵילָךְ רְשׁוּת ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר פֶּסַח בָּאֲנָשִׁים חוֹבָה בַּנָּשִׁים רְשׁוּת.:

Rather, say instead that the baraita should be read as follows: Eating the Paschal lamb, matza, and bitter herbs on the first day of Passover is mandatory. From here on, i.e., the remaining days of Passover, it is optional to eat matza and bitter herbs. Rabbi Shimon says: The Paschal lamb is mandatory for men and optional for women, in accordance with his opinion stated previously.

רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אלא – הכי קאמר פסח מצה ומרור בראשון חובה מכאן ואילך רשות וקאי האי מכאן ואילך אמצה ומרור ור״ש פליג אפסח דקאמרת בראשון חובה באנשים הוא דהוה חובה אבל בנשים רשות ורבי שמעון לטעמיה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אימא [אמור] פסח מצה ומרור ביום הראשון של פסח חובה, מכאן ואילך רשות לאכול את המצה והמרור. ר׳ שמעון אומר: פסח מעיקרו באנשים חובה ובנשים רשות כשיטתו שכבר נתבררה קודם.

Rather, say instead that the baraita should be read as follows: Eating the Paschal lamb, matza, and bitter herbs on the first day of Passover is mandatory. From here on, i.e., the remaining days of Passover, it is optional to eat matza and bitter herbs. Rabbi Shimon says: The Paschal lamb is mandatory for men and optional for women, in accordance with his opinion stated previously.

רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(17) מתני׳מַתְנִיתִין: ^ואוֹנֵן טוֹבֵל וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ לָעֶרֶב אֲבָל לֹא בַּקֳּדָשִׁים הַשּׁוֹמֵעַ עַל מֵתוֹ

MISHNA: An acute mourner, i.e., a mourner on the day of the death of an immediate relative, is prohibited from eating sacrificial food. By Torah law, the prohibition applies only to the day of death itself, but it is permitted to partake of sacrificial food on the following night. By rabbinic decree, the period of acute mourning is extended to include the night as well. Despite this, an acute mourner immerses and eats his Paschal lamb in the evening. But he may still not eat other sacrificial food. However, one who hears about the death of his dead, i.e., he discovers that one of his immediate relatives died more than thirty days after the death, his status of acute mourning applies on a rabbinic level.

ו. רמב״ם הלכות ביאת המקדש ב׳:י׳
רמב״ם הלכות קרבן פסח ו׳:ט׳

קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

משנה פסחים ח׳:ח׳

ירושלמי פסחים ח׳:ח׳

ו רמב״ם הלכות ביאת המקדש ב׳:י׳
רמב״ם הלכות קרבן פסח ו׳:ט׳

מתני׳ אונן טובל ואוכל את פסחו לערב – ואף על פי שעדיין לא נקבר דאין אנינות מן התורה אלא ביום שנאמר (ויקרא י) הן היום הקריבו ואני אונן ואכלתי חטאת היום יום אסור לילה מותר וטבילה בעי וזו אחת מאחת עשרה מעלות דחומר בקודש (חגיגה דף כא.) האונן והמחוסר כפורים צריכין טבילה לקודש מתוך שנאסרו עד עכשיו בקדשים אצרכינהו רבנן טבילה ואף על פי שמחוסר כפורים טבל אתמול אבל לא יאכל אונן לערב בשאר קדשים דאסור אנינות לילה מדרבנן ולגבי פסח לא העמידו דבריהן במקום כרת.

השומע על מתו – יום שמועה הוי אונן דרבנן.

השומע על מתו והמלקט לו עצמות טובל ואוכל בקדשים לערב – פירוש: אבל ביום שמועה ויום ליקוט עצמות הן אוננין מדרבנן ואין אוכלין קדשים ופסח הויא פלוגתא בזבחים בפרק טבול יום יש אומרים אכילת פסחים מעכבא ולא העמידו דבריהם במקום כרת ויש אומרים אכילת פסחים לא מעכבא ואפילו פסח לא אכלי. ואיכא לדיוקי ממתני׳ דוקא שומע על מתו ומלקט לו עצמות אוכל בקדשים לערב דלא תפשי לילן אבל הקובר מתו אף על פי שאינו יום המיתה אינו אוכל בקדשים לערב דיום קבורה תופש לילו מדרבנן ועיין מה שכתבתי שם בפרק טבול יום.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג משנה אונן מי שמת לו קרוב ועדיין לא נקבר, ואסור באכילת קדשים בו ביום — טובל על פי תקנת חכמים שעשו הבדל בין אונן ואדם אחר, ואוכל את פסחו לערב, אבל לא בקדשים אחרים. שגזרו חכמים שתקופת האנינות (שבה אסור לאדם להתעסק ולאכול מן הקדשים) חלה גם על הלילה שלאחר יום האבל, ולענין קרבן פסח לא עמדו על גזרתם משום שהקפידה התורה במצוה זו ויש חיוב כרת על מי שאינו מקריב פסח. ועוד לענין זה: השומע על מתו לאחר זמן, וחלה עליו אנינות רק מדברי חכמים,

MISHNA: An acute mourner, i.e., a mourner on the day of the death of an immediate relative, is prohibited from eating sacrificial food. By Torah law, the prohibition applies only to the day of death itself, but it is permitted to partake of sacrificial food on the following night. By rabbinic decree, the period of acute mourning is extended to include the night as well. Despite this, an acute mourner immerses and eats his Paschal lamb in the evening. But he may still not eat other sacrificial food. However, one who hears about the death of his dead, i.e., he discovers that one of his immediate relatives died more than thirty days after the death, his status of acute mourning applies on a rabbinic level.

קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסחים צא: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים פסחים צא:, עין משפט נר מצוה פסחים צא:, ר׳ חננאל פסחים צא:, רש"י פסחים צא: – פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., תוספות פסחים צא:, תוספות רי"ד מהדורה תליתאה פסחים צא:, בית הבחירה למאירי פסחים צא: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים צא:, מהרש"א חידושי הלכות פסחים צא:, פירוש הרב שטיינזלץ פסחים צא:, אסופת מאמרים פסחים צא:

Pesachim 91b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Pesachim 91b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 91b, R. Chananel Pesachim 91b, Rashi Pesachim 91b, Tosafot Pesachim 91b, Tosefot Rid Third Recension Pesachim 91b, Meiri Pesachim 91b, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 91b, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 91b, Steinsaltz Commentary Pesachim 91b, Collected Articles Pesachim 91b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון