חוזר ושורפו כו׳ – אלמא מיעוטו שנפסל מעצי המערכה נמי שרפינן.
(1) 
חוֹזֵר וְשׂוֹרְפוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה.
חוֹזֵר וְשׂוֹרְפוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה.he must return and burn it before the Temple with wood from the arrangement. The mishna’s formulation uses the word remembered, implying that not only a large piece of meat that became ritually impure or somehow disqualified, but even a piece that is so small that it could become forgotten, must be burnt with wood from the arrangement.
חוזר ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה משמע מהלשון ״ונזכר שיש בידו בשר קודש״ שלא רק אם נטמא רוב הפסח אלא אפילו עבור מיעוט קרבן שצריך היה להיזכר בכלל שהוא נמצא בידו, משתמש לשריפתו מעצי המערכה!
he must return and burn it before the Temple with wood from the arrangement. The mishna’s formulation uses the word remembered, implying that not only a large piece of meat that became ritually impure or somehow disqualified, but even a piece that is so small that it could become forgotten, must be burnt with wood from the arrangement.
הכל
(2) רַב חָמָא בַּר עוּקְבָא לָא קַשְׁיָא אכָּאן בְּאַכְסְנַאי כָּאן בְּבַעַל הַבַּיִת.
Rav Ḥama bar Ukva said: It is not difficult. Here, where it is stated that one burns it in the Temple with wood from the arrangement, it is referring to a visitor who does not live in Jerusalem or have wood there, and he may therefore use wood from the arrangement. While there, where it is stated that one burns it at home with one’s own wood, it is referring to a resident of Jerusalem.
Rav Ḥama bar Ukva said: It is not difficult. Here, where it is stated that one burns it in the Temple with wood from the arrangement, it is referring to a visitor who does not live in Jerusalem or have wood there, and he may therefore use wood from the arrangement. While there, where it is stated that one burns it at home with one’s own wood, it is referring to a resident of Jerusalem.
אמר רב חמא בר עוקבא: לא קשיא [קשה], כאן שאמרו ששורפו לפני הבירה בעצי המערכה — מדובר באכסנאי שאינו קבוע בירושלים ואין ברשותו עצים ולכן שורפו מעצי המערכה. כאן שאמרו ששורפו בביתו מעצי עצמו — מדובר בבעל הבית הגר בקביעות בירושלים.
Rav Ḥama bar Ukva said: It is not difficult. Here, where it is stated that one burns it in the Temple with wood from the arrangement, it is referring to a visitor who does not live in Jerusalem or have wood there, and he may therefore use wood from the arrangement. While there, where it is stated that one burns it at home with one’s own wood, it is referring to a resident of Jerusalem.
הכל
(3) רַב פָּפָּא אָמַר הָא וְהָא בְּאַכְסְנַאי כָּאן שֶׁהֶחְזִיק בַּדֶּרֶךְ כָּאן שֶׁלֹּא הֶחְזִיק בַּדֶּרֶךְ.
Rav Pappa said: This case and that case both refer to a visitor. Here, where it is stated that one may use wood from the arrangement, it is referring to one who already set out on the road, and it is difficult for him to collect wood. There, where it is stated that one must use his own wood, it is referring to a case in which the visitor has not yet set out on the road, and he can gather his own wood.
Rav Pappa said: This case and that case both refer to a visitor. Here, where it is stated that one may use wood from the arrangement, it is referring to one who already set out on the road, and it is difficult for him to collect wood. There, where it is stated that one must use his own wood, it is referring to a case in which the visitor has not yet set out on the road, and he can gather his own wood.
רב פפא אמר: הא והא [זה וזה] מדובר באכסנאי, אלא כאן כשרשאי לשורפו מעצי המערכה מדובר שהחזיק בדרך כלומר שכבר הלך לדרכו, וקשה לו להתחיל לאסוף עצים, כאן שאינו שורפו אלא בעצי עצמו — מדובר שלא החזיק בדרך ויכול למצוא עצים לעצמו.
Rav Pappa said: This case and that case both refer to a visitor. Here, where it is stated that one may use wood from the arrangement, it is referring to one who already set out on the road, and it is difficult for him to collect wood. There, where it is stated that one must use his own wood, it is referring to a case in which the visitor has not yet set out on the road, and he can gather his own wood.
הכל
(4) רַב זְבִיד אָמַר לְעוֹלָם כִּדְאָמַר מֵעִיקָּרָא כָּאן בְּאַכְסְנַאי כָּאן בְּבַעַל הַבַּיִת וְאַף ע״ג עַל גַּב דְּלָא הֶחְזִיק בַּדֶּרֶךְ אַכְסְנַאי כֵּיוָן דְּלֵית לֵיהּ עֲשָׂאוּהוּ כְּצִיקָנִין דִּתְנַן הַצִּיקָנִין שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה בִּשְׁבִיל לֵיהָנוֹת מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה.
Rav Zevid disagreed with Rav Pappa and clarified Rav Ḥama bar Ukva’s opinion. He said: Actually, it can be explained as Rav Ḥama initially said: Here, it is referring to a visitor; there, it is referring to a resident. And even though he did not yet set out on the road, a visitor may use wood from the arrangement for the following reason: Since he does not have his own wood, the Sages treated him like the misers, as we learned in a mishna: The misers burn it before the Temple in order to benefit from the wood of the arrangement. This indicates that anyone who is unconcerned about his reputation, like a miser, may use wood from the arrangement, and this is not considered to be a misuse of consecrated property. Similarly, the Sages also permitted a visitor to use wood from the arrangement.
Rav Zevid disagreed with Rav Pappa and clarified Rav Ḥama bar Ukva’s opinion. He said: Actually, it can be explained as Rav Ḥama initially said: Here, it is referring to a visitor; there, it is referring to a resident. And even though he did not yet set out on the road, a visitor may use wood from the arrangement for the following reason: Since he does not have his own wood, the Sages treated him like the misers, as we learned in a mishna: The misers burn it before the Temple in order to benefit from the wood of the arrangement. This indicates that anyone who is unconcerned about his reputation, like a miser, may use wood from the arrangement, and this is not considered to be a misuse of consecrated property. Similarly, the Sages also permitted a visitor to use wood from the arrangement.
רב זביד – כרב חמא מוקים לה ואדרב פפא פליג ויהיב טעמא למילתיה דרב חמא דכיון דלית ליה עצים שם עשאוהו כציקנין והחזיק בדרך דקתני מתני׳ לאשמועינן חזרה נקט לה ולא משום עצים דהוא הדין ללא החזיק.
רב זביד אמר לעולם כדאמר מעיקרא – פי׳ בקונטרס דרב זביד לא פליג אדרב חמא בר עוקבא ואינו אלא מפרש טעמו וקשה לריב״א דלא מצינו בשום מקום שיאמר לעולם כו׳ כדי לפרש ונראה לו דרב חמא בר עוקבא ורב פפא לא פליגי דרב חמא בר עוקבא מוקי כאן באכסנאי כאן בבע״ה ואידי ואידי בהחזיק בדרך אבל בלא החזיק אפי׳ אכסנאי הוי כבע״ה אלא דלא איירי בה ורב פפא מוקי אידי ואידי באכסנאי ולא פליג אדרב חמא בר עוקבא ורב זביד פליג אתרווייהו וקסבר אכסנאי שלא החזיק עשאוהו כציקנין אי נמי רב פפא ורב זביד פליגי אליבא דרב חמא בר עוקבא רב פפא סבר דרב חמא בר עוקבא איירי בהחזיק אבל בלא החזיק הוי אכסנאי כבעל הבית ורב זביד סבר דאכסנאי אפי׳ לא החזיק עשאוהו כציקנין ודוקא נקט רב חמא בר עוקבא בעל הבית.
רש״י בד״ה רב זביד כו׳ דרב חמא דכיון דלית ליה עצים שם עשאוהו כו׳ דקתני לאשמעינן כו׳ כצ״ל והד״א:
תוס׳ בד״ה בשלמא כו׳ וה״ה בקדשי קדשים כו׳. נ״ב וכ״כ בספרים שלנו אבל לפי משא ומתן של תוס׳ מוכח דגרסינן וה״ה ודו״ק:
רב זביד אמר: לעולם אפשר לפרש כמו שאמר הסביר רב חמא מעיקרא [מתחילה] כאן באכסנאי כאן בבעל הבית, ואף על גב [ואף על פי] שלא החזיק בדרך, והטעם אכסנאי כיון דלית ליה [שאין לו] עצים עשאוהו ותיקנו לו בית דין שייחשב כציקנין. דתנן [שהרי שנינו במשנתנו]: הציקנין שורפין אותו לפני הבירה בשביל ליהנות מעצי המערכה משמע שתיקנו בית דין שמי שאינו חש לכבודו (כציקנין) מותר לו להשתמש בעצי המערכה ואין חשש מעילה בדבר, וכמו כן התירו לאכסנאי.
Rav Zevid disagreed with Rav Pappa and clarified Rav Ḥama bar Ukva’s opinion. He said: Actually, it can be explained as Rav Ḥama initially said: Here, it is referring to a visitor; there, it is referring to a resident. And even though he did not yet set out on the road, a visitor may use wood from the arrangement for the following reason: Since he does not have his own wood, the Sages treated him like the misers, as we learned in a mishna: The misers burn it before the Temple in order to benefit from the wood of the arrangement. This indicates that anyone who is unconcerned about his reputation, like a miser, may use wood from the arrangement, and this is not considered to be a misuse of consecrated property. Similarly, the Sages also permitted a visitor to use wood from the arrangement.
הכל
(5) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן בָּאוּ לְשׂוֹרְפוֹ בְּחַצְרוֹתֵיהֶן וּמֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן לִפְנֵי הַבִּירָה וּמֵעֲצֵי עַצְמָן אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן.
The Sages taught in the Tosefta: If individuals came and wanted to burn the Paschal lamb that had become ritually impure in their courtyards and wanted to take wood from the arrangement to use for this purpose, one does not listen to them. Similarly, if they wanted to burn it before the Temple with their own wood, one does not listen to them.
The Sages taught in the Tosefta: If individuals came and wanted to burn the Paschal lamb that had become ritually impure in their courtyards and wanted to take wood from the arrangement to use for this purpose, one does not listen to them. Similarly, if they wanted to burn it before the Temple with their own wood, one does not listen to them.
גמרא באו לשורפו בחצרותיהן ומעצי המערכה כו׳. יש לדקדק בנטמא רובא ודאי דליכא לאוקמא דהא לפני הבירה בעי כדי לביישו ואפילו בנטמא מיעוטו נמי ליכא לאוקמא דלמה יהיה לב ב״ד מתנה עליו דלא שייך בחצרותיהן האי טעמא שכתבו התוספות בנטמא רובו וי״ל דאיכא לאוקמא בציקנין דלב ב״ד מתנה עליהן דלא ליתי לידי עבירה כמ״ש התוס׳ וקאמר דדוקא לפני הבירה כדמפרש טעמא וק״ל:
א תנו רבנן [שנו חכמים בתוספתא]: באו ורצו לשורפו את הפסח שנטמא בחצרותיהן ולקחת לשם כך מעצי המערכה — אין שומעין להן. וכן אם היו רוצים לשורפו לפני הבירה ומעצי עצמן — אין שומעין להן.
The Sages taught in the Tosefta: If individuals came and wanted to burn the Paschal lamb that had become ritually impure in their courtyards and wanted to take wood from the arrangement to use for this purpose, one does not listen to them. Similarly, if they wanted to burn it before the Temple with their own wood, one does not listen to them.
הכל
(6) בִּשְׁלָמָא מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה בְּחַצְרוֹתֵיהֶן אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן בדִּילְמָא פָּיְישָׁן מִינַּיְיהוּ וְאָתוּ בְּהוּ לִידֵי תַקָּלָה אֶלָּא לִפְנֵי הַבִּירָה מֵעֲצֵי עַצְמָן מ״ט מַאי טַעְמָא לָא.
The Gemara asks: Granted, if people want to burn it with wood from the arrangement in their own courtyards one does not listen to them. This is because the Sages were concerned lest they leave over some of the wood they took to burn the Paschal lamb and come to experience a mishap with it by using the wood for another purpose. But in the case in which they wanted to burn the offering before the Temple with their own wood, what is the reason one does not listen to them?
The Gemara asks: Granted, if people want to burn it with wood from the arrangement in their own courtyards one does not listen to them. This is because the Sages were concerned lest they leave over some of the wood they took to burn the Paschal lamb and come to experience a mishap with it by using the wood for another purpose. But in the case in which they wanted to burn the offering before the Temple with their own wood, what is the reason one does not listen to them?
ושואלים: בשלמא [נניח] שהרוצים לשרוף מעצי המערכה בחצרותיהן אין שומעין להן יש טעם בדבר — דילמא פיישן מינייהו [שמא ישארו מהם] שלא ישתמשו בכל העצים לצורך שריפת הפסח, ואתו בהו [ויבואו בהם] לידי תקלה להשתמש בהם לצורך אחר. אלא לפני הבירה מעצי עצמן, מאי טעמא [מה טעם] לא ישמעו להם? הלוא לכאורה הם חוסכים הוצאה למקדש!
The Gemara asks: Granted, if people want to burn it with wood from the arrangement in their own courtyards one does not listen to them. This is because the Sages were concerned lest they leave over some of the wood they took to burn the Paschal lamb and come to experience a mishap with it by using the wood for another purpose. But in the case in which they wanted to burn the offering before the Temple with their own wood, what is the reason one does not listen to them?
הכל
(7) רַב יוֹסֵף אָמַר שֶׁלֹּא לְבַיֵּישׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ רָבָא אָמַר גמִפְּנֵי הַחֲשָׁד.
Rav Yosef said: It is in order not to embarrass one who does not have the means to bring his own wood. If it were permitted to bring one’s own wood to burn in the Temple, people would realize that only the poor people take wood from the Temple. This would be embarrassing to the poor. Rava said: It is due to suspicion. People would take back their own unused wood that they had brought, and others might suspect that they were stealing consecrated wood from the Temple.
Rav Yosef said: It is in order not to embarrass one who does not have the means to bring his own wood. If it were permitted to bring one’s own wood to burn in the Temple, people would realize that only the poor people take wood from the Temple. This would be embarrassing to the poor. Rava said: It is due to suspicion. People would take back their own unused wood that they had brought, and others might suspect that they were stealing consecrated wood from the Temple.
רב יוסף אמר: שלא לבייש את מי שאין לו, שאם ירשו לשורפים להביא עצים משל עצמם יבינו שרק העניים צריכים להשתמש בעצי המערכה ונמצאו מתביישים. רבא אמר: מפני החשד, שמא יחזירו לביתם את העצים שנותרו ויחשדום בני אדם שהם גונבים מעצי המערכה.
Rav Yosef said: It is in order not to embarrass one who does not have the means to bring his own wood. If it were permitted to bring one’s own wood to burn in the Temple, people would realize that only the poor people take wood from the Temple. This would be embarrassing to the poor. Rava said: It is due to suspicion. People would take back their own unused wood that they had brought, and others might suspect that they were stealing consecrated wood from the Temple.
הכל
(8) מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דדְּאַיְיתִי קְנֵי וְחַרְיָוָתָא דְּלָא חֲזֵי לַמַּעֲרָכָה.
The Gemara asks: What is the practical difference between these two answers? The Gemara answers: The practical difference between them is the case of one who brings reeds or palm branches that are not fit for the arrangement. Since these types of branches are not used for the arrangement of wood on the altar, there is no concern that people would be wrongly suspected of stealing them from the Temple; therefore, Rava would permit it. However, the concern that the poor will be embarrassed is still relevant, and so Rav Yosef would prohibit it.
The Gemara asks: What is the practical difference between these two answers? The Gemara answers: The practical difference between them is the case of one who brings reeds or palm branches that are not fit for the arrangement. Since these types of branches are not used for the arrangement of wood on the altar, there is no concern that people would be wrongly suspected of stealing them from the Temple; therefore, Rava would permit it. However, the concern that the poor will be embarrassed is still relevant, and so Rav Yosef would prohibit it.
קני וחריות׳ – קנים וחריות של דקל הכל יודעים שאינם מעצי המערכה לפי שקלים הם ונשרפין מהר ואין אש המערכה מתקיימ׳ בהן ומשום חשד ליכא אבל משום בושת איכא.
ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם למעשה]? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל למעשה] דאייתי קני וחריותא [שמביאים קנים או חריות של דקל] דלא חזי [שאינם ראויים] למערכה, שלצורך עצי המערכה לא היו משתמשים באלה, ולכן אין בכך מקום לחשד, אבל עדיין תופס הנימוק שלא לבייש את מי שאין לו.
The Gemara asks: What is the practical difference between these two answers? The Gemara answers: The practical difference between them is the case of one who brings reeds or palm branches that are not fit for the arrangement. Since these types of branches are not used for the arrangement of wood on the altar, there is no concern that people would be wrongly suspected of stealing them from the Temple; therefore, Rava would permit it. However, the concern that the poor will be embarrassed is still relevant, and so Rav Yosef would prohibit it.
הכל
(9) תְּנַן הָתָם הרֹאשׁ הַמַּעֲמָד הָיָה מַעֲמִיד אֶת הַטְּמֵאִין עַל שַׁעַר הַמִּזְרָח מ״ט מַאי טַעְמָא אָמַר רַב יוֹסֵף כְּדֵי לְבַיְּישָׁן רָבָא אָמַר ומִפְּנֵי הַחֲשָׁד.
Another mishna teaches a similar dispute between Rav Yosef and Rava on a different subject: We learned in a mishna there, in tractate Tamid: The head of the watch would stand the ritually impure priests at the entrance to the eastern gate each morning. The Gemara asks: What is the reason that they did not simply send them home without making them stand at the entrance to the eastern gate? Rav Yosef said: It was in order to embarrass them for not having been careful to avoid becoming impure. Rava said: They would stand them there to avoid suspicion, so that people would realize that they were not performing the Temple service because they were impure, rather than in order to work in their regular professions.
Another mishna teaches a similar dispute between Rav Yosef and Rava on a different subject: We learned in a mishna there, in tractate Tamid: The head of the watch would stand the ritually impure priests at the entrance to the eastern gate each morning. The Gemara asks: What is the reason that they did not simply send them home without making them stand at the entrance to the eastern gate? Rav Yosef said: It was in order to embarrass them for not having been careful to avoid becoming impure. Rava said: They would stand them there to avoid suspicion, so that people would realize that they were not performing the Temple service because they were impure, rather than in order to work in their regular professions.
כדי לביישן מפני שפשעו בו ונטמא נטמא מיעוטו והנותר שורפין אותו בחצרותיהן כו׳ איני ששורפין אותו בחצרותיהן והתנן בסוף פרק ואלו עוברין בפסח על בשר הקדש שיצא ונפסל חוזר ושורפו לפני הבירה ושנינן לא קשיא הא באכסנאי שאין לו חצר משנתנו בבעל הבית ואכסנאי זה אף על פי שלא החזיק בדרך עשאוהו כציקנין ששורפין אותו לפני הבירה בשביל ליהנות מעצי המערכה.
תנו רבנן באו לשרפו בחצרותיהן מעצי המערכה אין שומעין להם חיישי׳ דלמא פיישי מינייהו ומדליק תחת תבשילו ואתי ביה לידי תקלה מעצי עצמן לפני הבירה אין שומעין להם שלא לבייש מי שאין לו אי נמי שמא ישארו לו ויקחם ויחשדוהו הרואים כי עצי הקדש לקח ואם הם קני וחריותא כגון קוצים וחריות שאין ראוין למערכה כדתנן בתמיד באלו היו רגילין במורביות של תאנה ושל אגוז ושל עץ שמן מונעין אותו שלא לבייש את מי שאין לו.
תנן התם בתמיד בסוף פ״ה ראש המעמד היה מעמיד את הטמאים בשערי מזרח רב יוסף אמר כדי לביישן רבא אמר מפני החשד שלא יחשדום כי לעבוד עבודה נכנסו והם טמאים.
מתני׳ הפסח שנטמא או שיצא ישרף מיד כו׳ – יוצא מנא לן דכתיב הן לא הובא את דמה אל הקדש מכלל שאם נכנס דמה לקדש בת שרפה היא כדכתיב (ויקרא ו׳:כ״ג) וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף פנימה כלומר פנימה היתה ולא יצאת חוץ למחיצת הקדש אכול תאכלו אותו מכלל שאלו יצאת טוב עשיתם ששרפתם אותה שמע מינה בשר היוצא חוץ למחיצתו בן שרפה הוא בשלמא נטמא גלי רחמנא בשלמים שהם קדשים קלים והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל בשר ישרף והוא הדין לקדשי קדשים אלא יוצא אשכחן בחטאת שהיא קדשי קדשים כי היא בשרפה קדשים קלים מנא לן ותוב לן או נשפך או יצא דמה חוץ לקלעים דקיימא לן בשרפה מנא לן ואתינן לאפוקה מדר׳ שמעון דתני בקדש באש תשרף דכתיב בחטאת לרבות כל פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים שהן בשרפה פסולי קדשים קלים עצמן מנין ולא אשכחן ראיה מן התורה ואסיקנא אלא כל פסול קדש בשרפה הלכתא גמירי לה וחטאת דאהרן מעשה שהיה אתא לאשמעינן.
תנן התם – במסכת תמיד.
ראש המעמד – הממונה על כך מעמיד את הטמאים של בית אב בכל בקר בשער המזרחי כניסת כל אדם להר הבית.
כדי לביישן – שלא נזהרו מלטמא והרי העבודה של מחר היתה מוטלת עליהן והיה להן ליזהר.
משום חשד – שלא יחשדום שמפני מלאכתן הן נחדלין מלבוא לעבוד עבודה ומעמידן שם כדי שיראו אותם בני אדם ויודעין שמחמת טומאה הם חדילין ואיידי דאיירי לעיל בהך פלוגתא דמפני החשד נקט לה להא.
היה מעמיד את הטמאים בשער המזרח – אפילו בטומאת קריין מיירי ונראה לר״י דהאי שער המזרח היינו שער עזרת נשים ואע״ג דאמר בפ״ק דיבמות (דף ז:) ובכמה דוכתי דטבול יום אינו נכנס במחנה לויה לא בכל מחנה לויה קאמר אלא מעזרת נשים ולפנים דהכי מוכח במסכת כלים (משנה כלים א׳:ח׳) דקתני התם עזרת נשים מקודשת ממנה שאין טבולי יום נכנסין לשם.
כבר ביארנו במסכת תענית שמתוך שאינו בדין שיהא קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו היו ממנים זקנים שבישראל לשם כל ישראל שיהו עומדין על התמידין ושאר קרבנות צבור לשם כל ישראל והיו קורין אותם אנשי מעמד וקבעו מהם עשרים וארבעה מעמדות כנגד עשרים וארבעה משמרות ועל כל מעמד ומעמד היו ממנין אחד שיהא ראש ומנהיג לכולם והתבאר בסדר עבודת התמידין שאחר שהקטיר המקטיר את הקטורת והיטיב המיטיב את הנרות יצאו להם ועמדו על מעלות האולם וכשיגיעו בין האולם ולמזבח נוטל את המגריפה וזורקה בין האולם למזבח והיא משמעת קול גדול והתבאר במסכת תמיד (ל״ג.) שאותו הקול היה סימן להם לשלשה דברים הראשון שכל כהן ששומע את קולה יודע שאחיו הכהנים נכנסים להשתחוות והוא רץ ובא השני שכל בן לוי ששומע את קולה יודע שאחיו הלוים נכנסים לשיר והוא רץ ובא השלישי שראש המעמד בא באותה שעה ומעמיד כהנים שבבית אב הטמאים שנסתלקו מן העבודה לשער המזרח שהוא מקום פרהסיא לכל שהרי הכל נכנסין דרך שם והיו עומדין עד שתשלם העבודה ולמה היו עושים כן נחלקו בה בסוגיא זו מהם מי שאמר כדי לביישן על שלא נזהרו מליטמא ומהם מי שאמר מפני החשד שהרואים מקומם נפקד ונעדר יאמרו שמחמת מלאכתם הם בטלים ונפקא מינה שאם היו אותם הטמאים מענגים ואינם בעלי מלאכה או שמלאכתם מלאכה קלה כל כך שאין בו מקום לחשד כגון הפשלת חבלים וכיוצא בה אין צריכין לעשות כך וכן הלכה:
תוס׳ בד״ה היה מעמיד כו׳ אפילו בטומאת קריין כו׳ שער המזרח היינו שער עזרת נשים כו׳ עכ״ל נראה דר״ל דודאי טמא מת וטמא שרץ מותר בכל מחנה לויה אלא אפילו בעל קרי שאסור במחנה לויה שרי לשער עזרת נשים דלאו בכל מחנה לויה קאמר אלא מעזרת נשים כו׳ וה״ה דמצי לאוקמא בטבול יום דזב ומצורע אלא דטעמא דכדי לביישן שייך טפי בבעל קרי שהיה לו ליזהר מדברים המביאים לידי קרי אבל הרמב״ם בפירוש המשנה פי׳ שהיה מעמיד המצורעים בשער המזרח כדי שיהיו מזומנים לזרוק עליהן כו׳ עכ״ל והוא סותר שמעתין וק״ל:
מחלוקת דומה לזו בנושא אחר נאמרה במשנה אחרת, תנן התם [שנינו שם] במסכת תמיד: ראש המעמד הממונה על כל הכהנים השייכים למעמד, ומשמר זה היה מעמיד את הכהנים הטמאין על פתח שער המזרח. ושאלו: מאי טעמא [מה טעם] מדוע לא ישלחום לבתיהם בלא העמדה זו? אמר רב יוסף: כדי לביישן על שלא נזהרו בעצמם כראוי, ונטמאו. רבא אמר: היו מעמידים אותם שם מפני החשד שלא יחשדום שהם משתמטים מעבודות המקדש כדי שלא להיבטל מעבודתם הקבועה וידעו שזה מחמת הטומאה, ושואלים:
Another mishna teaches a similar dispute between Rav Yosef and Rava on a different subject: We learned in a mishna there, in tractate Tamid: The head of the watch would stand the ritually impure priests at the entrance to the eastern gate each morning. The Gemara asks: What is the reason that they did not simply send them home without making them stand at the entrance to the eastern gate? Rav Yosef said: It was in order to embarrass them for not having been careful to avoid becoming impure. Rava said: They would stand them there to avoid suspicion, so that people would realize that they were not performing the Temple service because they were impure, rather than in order to work in their regular professions.
הכל
(10) מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מְפַנְּקִי אִי נָמֵי דְּקָא גָדֵיל שִׁישׁוּרָא.:
The Gemara asks: What is the practical difference between these two opinions? The Gemara answers: The practical difference between them is the case of pampered people who never work, whom others would not suspect of avoiding Temple service in order to work in their regular professions. Alternatively, it is the case of one who twists ropes for a living. No one would suspect someone of missing the Temple service in order to work in such a lowly and non-profitable occupation. These two categories of people would not have to stand at the gate according to Rava’s opinion, but would have to according to Rav Yosef’s opinion.
The Gemara asks: What is the practical difference between these two opinions? The Gemara answers: The practical difference between them is the case of pampered people who never work, whom others would not suspect of avoiding Temple service in order to work in their regular professions. Alternatively, it is the case of one who twists ropes for a living. No one would suspect someone of missing the Temple service in order to work in such a lowly and non-profitable occupation. These two categories of people would not have to stand at the gate according to Rava’s opinion, but would have to according to Rav Yosef’s opinion.
מפנקי – הכל יודעין שבטילים הן מן המלאכה ואין מניחין עבודה מפני מלאכתן דהני משום חשד ליכא ואין צריך להעמידם שם ולמאן דאמר כדי לביישן צריך.
אי נמי דקגדיל שישורא – מפשילי חבלים שהיא אומנות קלה ושכרה מעט ואין בני אדם חשודין שיחדלו מלבוא לעבודה מפני ביטול מלאכה זו.
מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם למעשה]? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל למעשה] מפנקי [מפונקים] אנשים שאינם עובדים והכל יודעים שאינם משתמטים מחמת מלאכתם, אי נמי דקא גדיל שישורא [או גם כן שהוא גודל שוזר, חבלים] שבשל עבודה פחותה ובלתי מכניסה כזו ודאי לא יבטלו מעבודת המקדש ואין כאן מקום לחשד.
The Gemara asks: What is the practical difference between these two opinions? The Gemara answers: The practical difference between them is the case of pampered people who never work, whom others would not suspect of avoiding Temple service in order to work in their regular professions. Alternatively, it is the case of one who twists ropes for a living. No one would suspect someone of missing the Temple service in order to work in such a lowly and non-profitable occupation. These two categories of people would not have to stand at the gate according to Rava’s opinion, but would have to according to Rav Yosef’s opinion.
הכל
(11) מתני׳ מַתְנִיתִין : זהַפֶּסַח שֶׁיָּצָא אוֹ שֶׁנִּטְמָא יִשָּׂרֵף מִיָּד נִטְמְאוּ הַבְּעָלִים אוֹ שֶׁמֵּתוּ תְּעוּבַּר צוּרָתוֹ וְיִשָּׂרֵף בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר אַף זֶה יִשָּׂרֵף מִיָּד לְפִי שֶׁאֵין לוֹ אוֹכְלִין.:
MISHNA: A Paschal lamb that was taken out of its permissible area or that became ritually impure should be burned immediately on the eve of Passover. If the owners became ritually impure or died, its form must be allowed to decay by leaving it for a period of time instead of burning it immediately, and it should be burned on the sixteenth of Nisan, immediately after the first day of the Festival. Rabbi Yoḥanan ben Beroka says: This, too, should be burned immediately, because it has no one to eat it, which is also so severe a disqualification that decay of form is not required.
MISHNA: A Paschal lamb that was taken out of its permissible area or that became ritually impure should be burned immediately on the eve of Passover. If the owners became ritually impure or died, its form must be allowed to decay by leaving it for a period of time instead of burning it immediately, and it should be burned on the sixteenth of Nisan, immediately after the first day of the Festival. Rabbi Yoḥanan ben Beroka says: This, too, should be burned immediately, because it has no one to eat it, which is also so severe a disqualification that decay of form is not required.
מתני׳ הפסח שנטמא או שיצא ישרף מיד – בארבעה עשר ואין צריך להשהותו עד הבוקר של ששה עשר שתעובר צורתו דהיינו לילה אחד ומיהו בי״ט לא מצי שריף ליה כדיליף לקמן (דף פג:) דאין שורפין קדשים בי״ט.
נטמאו הבעלים או שמתו – דאין פסולו בגופו אלא מחמת דבר אחר שאין לו אוכלין.
קדשים שנטמאו כלם בשריפה וכן כל שנפסלו ביוצא ר״ל ביציאה ממקום אכילתם וכן אם לן דמה ר״ל שלא נזרק ביום הזבח או שנשפך והרי אי אפשר עוד לזרקו או שיצא חוץ לקלעים וכן אימורי קדשים שיצאו מן העזרה וכן הזבחים שנשחטו בלילה כלן בשריפה וכל הנשרפין שריפתן במקום כשרותם קדשי קדשים ואימורין אף של קלים בעזרה ובשר קדשים קלים בכל העיר שהרי חומת העיר היא מחיצה שלו וכל חטאת חיצונה שהוזה דמה לפנים פסולה ותשרף והוא הדין לפנימית בחוץ ושאר הזבחים ששנה בדם כך הזבח פסול אלא שהבעלים נתכפרו וכל שפיסולו בגופו כגון פגול ונותר נשרף מיד ואם הוא מחמת דבר אחר אינו נשרף עד שתעובר צורתו כמו שביארנו וכל שנשרף משום אנינות מחמת דבר אחר הוא ואם כן חטאת ראש חדש האמור עליו בפרשת שמיני דרוש דרש משה והנה שורף לדעת האומר בתלמוד זבחים (ק״א.) שמפני אנינות נשרפה כשנשרף ביומו מיהא הוראת שעה היתה ומ״מ עיקר הדברים כדעת האומר שם שמפני טומאה נשרפה שאלו מפני אנינות היה להם לאכלה מבערב שאין אנינות (תופס לשון) לילה מן התורה כמו שיתבאר במקומו:
ב משנה הפסח שיצא ממחיצה הראויה לו או שנטמא — ישרף מיד עוד בערב הפסח. ואם נטמאו הבעלים או שמתו — תעובר צורתו כלומר תתקלקל צורתו, על ידי שישאירו אותו זמן מסויים ולא ישרפוהו מיד, וישרף בששה עשר בניסן מיד לאחר החג. ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר: אף זה ישרף מיד לפי שאין לו אוכלין ואף הוא פסול חמור שאין טעון עיבור צורה.
MISHNA: A Paschal lamb that was taken out of its permissible area or that became ritually impure should be burned immediately on the eve of Passover. If the owners became ritually impure or died, its form must be allowed to decay by leaving it for a period of time instead of burning it immediately, and it should be burned on the sixteenth of Nisan, immediately after the first day of the Festival. Rabbi Yoḥanan ben Beroka says: This, too, should be burned immediately, because it has no one to eat it, which is also so severe a disqualification that decay of form is not required.
הכל
(12) גמ׳ גְּמָרָא : בִּשְׁלָמָא טָמֵא כְּתִיב {ויקרא ז׳:י״ט} וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכׇל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף אֶלָּא יוֹצֵא מְנָלַן.
GEMARA: The Gemara asks: Granted, the fact that ritually impure sacrificial meat must be burned is written in the Torah, as it says: “The flesh that touches any impure item shall not be eaten, it shall be burned in fire” (Leviticus 7:19). But sacrificial meat that is taken out of its permissible area, from where do we derive that it must be burned?
GEMARA: The Gemara asks: Granted, the fact that ritually impure sacrificial meat must be burned is written in the Torah, as it says: “The flesh that touches any impure item shall not be eaten, it shall be burned in fire” (Leviticus 7:19). But sacrificial meat that is taken out of its permissible area, from where do we derive that it must be burned?
ג גמרא שואלים: בשלמא [נניח] לענין טמא שטעון שריפה כתיב [נאמר] במקרא: ״והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף״ (ויקרא ז, יט), ואם כן צריך לקיים מצוה זו. אלא יוצא ממחיצתו מנלן [מנין לנו] שדינו בשריפה?
GEMARA: The Gemara asks: Granted, the fact that ritually impure sacrificial meat must be burned is written in the Torah, as it says: “The flesh that touches any impure item shall not be eaten, it shall be burned in fire” (Leviticus 7:19). But sacrificial meat that is taken out of its permissible area, from where do we derive that it must be burned?
הכל
(13) דִּכְתִיב {ויקרא י׳:י״ח} הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת שֶׁמָּא נִכְנַס דָּמָהּ לִפְנַי וְלִפְנִים אָמַר לוֹ לָאו.
The Gemara responds: It is derived from the verses describing Moses admonishing Aaron and his sons about the fact that they did not eat the sin-offering on the eighth day of inauguration, as it is written: “Behold, its blood was not brought into the Sanctuary within; you should have eaten it in the Sanctuary, as I commanded” (Leviticus 10:18). This should be understood as follows: Moses said to Aaron: Why didn’t you eat the sin-offering? Perhaps its blood entered the innermost chamber, the Sanctuary, in which case it must be burned? Aaron said to him: No.
The Gemara responds: It is derived from the verses describing Moses admonishing Aaron and his sons about the fact that they did not eat the sin-offering on the eighth day of inauguration, as it is written: “Behold, its blood was not brought into the Sanctuary within; you should have eaten it in the Sanctuary, as I commanded” (Leviticus 10:18). This should be understood as follows: Moses said to Aaron: Why didn’t you eat the sin-offering? Perhaps its blood entered the innermost chamber, the Sanctuary, in which case it must be burned? Aaron said to him: No.
דכתיב והבשר וגו׳ – וגבי קדשים קלים כתיב.
שמא נכנס דמה – אל הקודש לכפר בהיכל ונפסלה כדכתיב (ויקרא ו) וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו׳ א״כ הוא יפה עשיתם ששרפתם.
בשלמא נטמא דכתיב והבשר – אין לפרש דאמיד דקתני במתניתין קאי דכיון דכתיב בקרא ישרף אית לן למימר דהיינו מיד בלא עיבור צורה דאי בעיבור לישתוק קרא מיניה ואנא ידענא דישרף דהוה ליה נותר מדאמר לקמן ורבה מוסיף אף ר״י הגלילי דתניא כו׳ אבל לרבנן דילפי מכל חטאת אשר יובא מדמה וגו׳ בעי עיבור צורה אע״ג דכתיב ישרף אלמא מישרף לא משמע מיד מיהו יש לדחות דההוא ישרף מוקמינן לשריפת׳ בקודש ואינו מיותר אך יש להביא ראיה מדקאמר בסמוך לן דמה נשפך דמה או שיצא חוץ לקלעים מנלן והתם לא בעי בע״כ מנלן שהם מיד בשריפה דהתנן בדם ובבעלים תעובר צורתו אלא מנלן בשריפה קאמר ושריפה דמיד מסברא נפקא לן ולא מקרא וא״ת ואמאי צריך קרא בפסול הדם דכיון דצריך עיבור צורה פשיטא דישרף משום נותר ואור״י דאיצטריך דלא ליעבד ליה קבורה קודם שיהיה נותר אי נמי הוה אמינא אפי׳ כשיהיה נותר לא ישרף דנותר שהיה ראוי לאכילה קודם שניתותר דוקא ישרף כדמשמע לא תותירו אלא תאכלוהו אבל קשה דהיכי יליף יוצא בשריפה מחטאת דאהרן דהא ע״כ לא הודה להן משה על השריפה דחטאת שנכנס דמה לפנים דפסולו בדם בעי עיבור צורה והם שרפוה מיד אלא ה״ק להו הא אם הובא יפה עשו שלא אכלוהו דהכי כתיב רישיה דקרא מדוע לא אכלתם ומיהו נראה לרשב״א דמצינו למימר דאמיד בעי מנא לן וכולה שמעתין מסקא אליבא דר׳ יוחנן דסבירא ליה לקמן דפסול הדם הוי פסולו בגופו דחשיב דם ובשר חדא מילתא ובפסול בעלים דוקא קתני מתניתין דבעי עיבור צורה ושפיר מייתי השתא מחטאת דאהרן דמשה הודה להן אם נכנס דמה לפנים שפיר עבוד דשרפוה ולן דמה נמי קבעי מנלן דמיד אך קשה על זה כיון דמסברא לא הוה אמרינן דישרף מיד אלא בעיבור צורה אי לאו דמסיק דהלכתא גמירי לה מאי קאמר ולרבה בר אבוה דאפי׳ פיגול בעי עיבור צורה מנלן לימא דלא גמירי הלכתא ומה צריך גזירה שוה אלא ודאי דפסולו בגופו ישרף מיד סברא הוא ובדם ובבעלים דבעי עיבור צורה נמי סברא.
בד״ה בשלמא כו׳ מיהו יש לדחות דההוא ישרף מוקמיה לשריפתה בקודש כו׳ עכ״ל ק״ק דהא הכא אכתי לא אסיק אדעתיה למימר הכי עד דמסיק גמרא גמירי לה כו׳ כדלקמן וק״ל:
בא״ד וא״ת ואמאי צריך קרא בפסול הדם דכיון דצריך עיבור כו׳ עכ״ל למסקנא מוקי לה ההוא קרא לשריפה בקודש אלא למאי דקאמר מעיקרא יוצא בדמה מנלן בשריפה קשיא להו הכי כיון דבעי עיבור כו׳ ודו״ק:
בא״ד לימא דלא גמירי הלכתא ומה צריך ג״ש אלא ודאי כו׳ עכ״ל הך ג״ש צריכא למלתא אחריתא כדאמרי׳ בזבחים דיליף בפגול כרת עון עון מנותר כמ״ש התוס׳ לקמן אלא להך מלתא דקאמר פיגול טעון עיבור צורה מנלן כו׳ לא איצטריך גזרה שוה כיון דמסברא בעי עיבור צורה וק״ל:
ומשיבים: דכתיב [שנאמר] כאשר בא משה בטענה לאהרן ולבניו על שלא אכלו את החטאת ביום השמיני למלואים אמר להם: ״הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה אכול תאכלו אתה בקודש כאשר צויתי״ (ויקרא י, יח) וכך יש להבין, אמר לו משה לאהרן: מדוע לא אכלתם את החטאת? שמא נכנס דמה לפני ולפנים אל הקודש וחטאת כזו דינה בשריפה. אמר לו אהרן: לאו [לא].
The Gemara responds: It is derived from the verses describing Moses admonishing Aaron and his sons about the fact that they did not eat the sin-offering on the eighth day of inauguration, as it is written: “Behold, its blood was not brought into the Sanctuary within; you should have eaten it in the Sanctuary, as I commanded” (Leviticus 10:18). This should be understood as follows: Moses said to Aaron: Why didn’t you eat the sin-offering? Perhaps its blood entered the innermost chamber, the Sanctuary, in which case it must be burned? Aaron said to him: No.
הכל
(14) אָמַר לוֹ שֶׁמָּא חוּץ לִמְחִיצָתָהּ יָצְתָה אָמַר לוֹ לָאו בַּקּוֹדֶשׁ הָיְתָה אָמַר לוֹ אִי בַּקּוֹדֶשׁ הָיְתָה וְהֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אוֹתָהּ מִכְּלָל דְּאִי נָפְקָא אִי נָמֵי עָיֵיל דָּמָהּ לִפְנִים בַּת שְׂרֵיפָה הִיא.
Moses said to him: Perhaps it was taken outside of its boundary, and that is the reason you did not eat it? He said to him: No, it was in the sacred area, i.e., the courtyard. Moses said to him: If it was in the sacred area the entire time, behold, its blood was not brought into the Sanctuary within, why didn’t you eat it? This proves by inference that if it leaves its boundary, or alternatively, if its blood enters within the Sanctuary of the Temple, it must be burned. This can serve as a model for all offerings.
Moses said to him: Perhaps it was taken outside of its boundary, and that is the reason you did not eat it? He said to him: No, it was in the sacred area, i.e., the courtyard. Moses said to him: If it was in the sacred area the entire time, behold, its blood was not brought into the Sanctuary within, why didn’t you eat it? This proves by inference that if it leaves its boundary, or alternatively, if its blood enters within the Sanctuary of the Temple, it must be burned. This can serve as a model for all offerings.
שמא חוץ למחיצתה – חוץ לעזרה יצאת ומקרא יתירא דרשי לה דלא איצטריך פנימה אלא הכי בעא מינייהו ברישא שמא יצאתה ולא היתה פנימה ואם כן הוא יפה עשיתם ששרפתם פנימה היתה ולא יצאת הא למדנו שאם יצאת היה לו לשורפה.
בקדש היתה – רש״י פירש דדריש מפנימה וכן ר״ח ולר״י נראה דדריש מאכל תאכלו אותה בקודש ובתורת כהנים דריש מבמקום הקדש.
אמר לו משה: שמא חוץ למחיצתה יצתה ובשל כך לא אכלתם אותה? אמר לו: לאו [לא], בקודש היתה. אמר לו משה: אי [אם] בקודש היתה ולא יצאה ״והן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה״ מדוע לא אכלתם אותה? מכלל הדברים אתה למד: דאי נפקא [שאם יוצאת] ממחיצתה, אי נמי עייל [או גם כן אם נכנס] דמה לפנים — בת שריפה היא, ומכאן למדים לכל הקרבנות.
Moses said to him: Perhaps it was taken outside of its boundary, and that is the reason you did not eat it? He said to him: No, it was in the sacred area, i.e., the courtyard. Moses said to him: If it was in the sacred area the entire time, behold, its blood was not brought into the Sanctuary within, why didn’t you eat it? This proves by inference that if it leaves its boundary, or alternatively, if its blood enters within the Sanctuary of the Temple, it must be burned. This can serve as a model for all offerings.
הכל
(15) בִּשְׁלָמָא נִטְמָא גַּלִּי רַחֲמָנָא בְּקָדָשִׁים קַלִּים כ״ש כׇּל שֶׁכֵּן בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים אֶלָּא יוֹצֵא אַשְׁכְּחַן קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים קָדָשִׁים קַלִּים מְנָלַן וְתוּ הָא דְּתַנְיָא לָן דָּמָהּ
The Gemara asks: Granted, with regard to sacrificial meat that became ritually impure, the Merciful One reveals that halakha in the Torah with regard to offerings of lesser sanctity, as the verse: “The flesh that touches any impure item shall not be eaten,” is referring to a peace-offering, and it applies all the more so with regard to offerings of the most sacred order. However, with regard to sacrificial meat that is taken out of its boundary, we have found a source that this applies to offerings of only the most sacred order. With regard to offerings of lesser sanctity, such as the Paschal lamb, from where do we derive that they too must be burned? And furthermore, with regard to that which is taught in a baraita: If the blood of an offering was left overnight instead of being sprinkled on the altar on the day it was slaughtered,
The Gemara asks: Granted, with regard to sacrificial meat that became ritually impure, the Merciful One reveals that halakha in the Torah with regard to offerings of lesser sanctity, as the verse: “The flesh that touches any impure item shall not be eaten,” is referring to a peace-offering, and it applies all the more so with regard to offerings of the most sacred order. However, with regard to sacrificial meat that is taken out of its boundary, we have found a source that this applies to offerings of only the most sacred order. With regard to offerings of lesser sanctity, such as the Paschal lamb, from where do we derive that they too must be burned? And furthermore, with regard to that which is taught in a baraita: If the blood of an offering was left overnight instead of being sprinkled on the altar on the day it was slaughtered,
נטמא – והבשר אשר יגע וגו׳ גבי שלמים כתיב וכ״ש קדשי קדשים דחמירי.
אלא יוצא – בחטאת אשכחן וקדשים קלים מנלן דמצריך ליה תנא דמתניתין שריפה ליוצא דפסח.
לן דמה – של בהמת קרבן דאמרינן בזבחים (דף נו.) מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה שנא׳ ביום הקריבו את זבחו ביום שאתה זובח אתה מקריב כו׳.
בשלמא נטמא גלי רחמנא בקדשים קלים והוא הדין בקדשי קדשים – וא״ת והא בהדיא בהאי קרא כתיבי קדשי קדשים ומאי קאמר והוא הדין כדדרשינן בכל שעה (לעיל כד:) והבשר לרבות עצים ולבונה ויש לומר דאי לאו הוא הדין הוה אמינא דאתא לרבות קדשים קלים דלא בעו הכשר ולא קדשי קדשים.
ושואלים: בשלמא [נניח] לענין נטמא גלי רחמנא [גילתה התורה] את הדין בקדשים קלים שהפסוק ״והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל״ נאמר בשלמים, כל שכן שהוא הדין בקדשי קדשים. אלא יוצא, אשכחן [מצאנו] שכן הדין בקדשי הקדשים, אבל בקדשים קלים כגון פסח מנלן [מנין לנו] שגם בהם יוצא דינו בשריפה? ותו [ועוד] יש מקום לשאול הא דתניא [זו ששנויה בברייתא]: לן דמה של בהמת קרבן ולא נזרק ביום שחיטתה,
The Gemara asks: Granted, with regard to sacrificial meat that became ritually impure, the Merciful One reveals that halakha in the Torah with regard to offerings of lesser sanctity, as the verse: “The flesh that touches any impure item shall not be eaten,” is referring to a peace-offering, and it applies all the more so with regard to offerings of the most sacred order. However, with regard to sacrificial meat that is taken out of its boundary, we have found a source that this applies to offerings of only the most sacred order. With regard to offerings of lesser sanctity, such as the Paschal lamb, from where do we derive that they too must be burned? And furthermore, with regard to that which is taught in a baraita: If the blood of an offering was left overnight instead of being sprinkled on the altar on the day it was slaughtered,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
פסחים פב. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים פסחים פב., עין משפט נר מצוה פסחים פב., ר׳ חננאל פסחים פב., רש"י פסחים פב. – פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., תוספות פסחים פב., בית הבחירה למאירי פסחים פב. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים פב., מהרש"א חידושי הלכות פסחים פב., פירוש הרב שטיינזלץ פסחים פב.
Pesachim 82a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Pesachim 82a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 82a, R. Chananel Pesachim 82a, Rashi Pesachim 82a, Tosafot Pesachim 82a, Meiri Pesachim 82a, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 82a, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 82a, Steinsaltz Commentary Pesachim 82a