גמרא
פירוש
וַחֲכָמִים עָשׂוּ חִיזּוּק לְדִבְרֵיהֶם יוֹתֵר מִשֶּׁל תּוֹרָה. תָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא י׳:י״ג} כִּי כֵן צֻוֵּיתִי כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ כִּי כֵן צֻוֵּיתִי בַּאֲנִינוּת יֹאכְלוּהָ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה אָמַר לָהֶן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לֹא מֵאֵלַיי אֲנִי אוֹמֵר. וּרְמִינְהִי מִפְּנֵי אֲנִינוּת נִשְׂרְפָה לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאֵלֶּה. אָמַר שְׁמוּאֵל לָא קַשְׁיָא הָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר – ממה שעשתה תורה לדבריה. כי כן צויתי – במנחות שמיני כתיב קחו את המנחה וגו׳. באנינות – דנדב ואביהוא. כאשר צויתי – בחטאת דראש חדש שנשרפה כתיב. הן לא הובא את דמה וגו׳. בשעת מעשה – כשאירע להם אנינותם אמר להם שלא ימנעו מאכילת קדשים היום ששמע מפי הגבורה שחלוק אנינות היום בקדשים משאר ימים וכשראה שנשרפה אמר להם אכול תאכלו אותה היה להם לאוכלה כאשר צויתי אתכם בשעת מעשה. כאשר צוה ה׳ – באכילת חזה ושוק של צבור שקרבו בו ביום נאמר. ולא מאליי אני אומר – לאוכלם באנינות. מפני אנינות נשרפה – לכך נאמר ותקראנה אותי כאלה ומצינו שהודה לו משה כדכתיב וייטב בעיניו ואם מפי הגבורה שמע היתר אנינות לבו ביום למה הודה. מפני אנינות נשרפה – שלא הותרה להם אנינות לבו ביום ולית ליה לרבי נחמיה הך דרשא דבאנינות יאכלוה אלא הכי קאמר לו כי כן צויתי שאף מנחת צבור זו שלא מצינו מנחה קריבה לצבור כיוצא בה נאכלת ועל האנינות לא הוזכר למשה לדרוש ק״ו ממעשר וכשהזכירו אהרן הודה לו. מפני טומאה נשרפה – שנגעה בה טומאה בחטאת של שעיר ראש חדש שקרבה (להם) בו ביום שהוקם המשכן בראש חדש ניסן והוא היה שמיני למלואים ושלשה שעירים קרבו בו ביום שעיר נחשון ושעיר ראש חדש ושעיר שבא לשעה כדכתיב (ויקרא ט) קחו שעיר עזים לחטאת ושל ראש חדש נשרפה כדאמרינן לקמן. היה להם לשלשתן – דשלשה שעירים קרבו להם כדלקמן. היה להם לאוכלם לערב – לר׳ יהודה אע״ג דאמר אנינות לילה דאורייתא מודה הוא דלאותו היום הותרה להן אנינות לילה וכל שכן לר״ש דאף לדורות אינו אלא מדברי סופרים ולקמן מפרש טעם דרבי נחמיה. והלא פינחס היה עמהן – שלא היה אונן ולקמן פריך שפיר קאמרי ליה. אידי ואידי רבי נחמיה – ואית ליה לרבי נחמיה דהותרה אנינות במנחה דכתיב כי כן צויתי ואפי׳ הכי בשעיר של ראש חודש הודה לדברי אהרן ולא קשיא מנחה קדשי שעה היא והוראת שעה היתה בה שתאכל לאוננין אבל שעיר של ראש חדש קדשי דורות הן ומשה כשקצף טעה כסבור כיון ששמעתי היתר אנינות במנחה הוא הדין לחטאת ואמר לו אהרן שמא דוקא קדשי שעה שמעת והודה לו. רבי נחמיה – דאמר מפני אנינות נשרפה היכי מתרץ להני קראי דאותה פרשה מאי אמר משה ומאי אהדריה לענין אנינות ומה היה הקצפון ומה היא הודאה. ורבנן – רבי יהודה ורבי שמעון היכי מתרצי להו לענין טומאה. שמא נכנס דמו לפנים – מתשובתו אתה למד שכך אמר להם מתחילה מדקאמר הן לא הובא וגו׳ פנימה. אמר לו – אהרן למשה. משה הן הקריבו – בתמיה וכי בניי שהם הדיוטים שמשו היום והלא עלי הטלת כל העבודה כדכתיב (שם) קרב אל המזבח ועשה וגו׳ ואני כהן גדול אני ומקריב אונן. כאשר צויתי – במנחה. קדשי שעה – כגון מנחה שחובת שעה היתה ואינה נוהגת לדורות. מררייכו – צעריכם. שאני מבזה קדשי שמים – להסיח דעתי מהם אפי׳ אלה וכאלה אבלות אירעוני אין אני מבזה כו׳ והיינו דכתיב כאלה ולא כתיב אלה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush