נשפך דמה – דאין כאן זריקה ולא הותר הבשר.
וכן יצא דמה – דמהאי פנימה דלעיל נפקא דמיפסיל אף הדם ביציאה.
דקיימא לן דכל הני בשריפה – בכל הגמרא אנו מוצאין בכל פסולי קדשים יצאו לבית השריפה ומנלן מקרא.
(1) 
נִשְׁפַּךְ דָּמָהּ יָצָא דָּמָהּ חוּץ לַקְּלָעִים דְּקַיְימָא לַן בִּשְׂרֵיפָה מְנָלַן.
נִשְׁפַּךְ דָּמָהּ יָצָא דָּמָהּ חוּץ לַקְּלָעִים דְּקַיְימָא לַן בִּשְׂרֵיפָה מְנָלַן.or its blood was spilled, or its blood was taken outside the hangings that denoted the courtyard of the Tabernacle, we maintain that it must be burned; from where do we derive this halakha?
או נשפך דמה, או יצא דמה חוץ לקלעים (למחיצות העזרה) דקיימא לן [שמוחזק בידינו] שדינה בשריפה. מנלן [מנין לנו] הלכה זו?
or its blood was spilled, or its blood was taken outside the hangings that denoted the courtyard of the Tabernacle, we maintain that it must be burned; from where do we derive this halakha?
הכל
(2) נָפְקָא לַן מדר״ש מִדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּתַנְיָא ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר {ויקרא ו׳:כ״ג} בַּקֹּדֶשׁ בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף לִימֵּד עַל חַטָּאת שֶׁשְּׂרֵיפָתָהּ בַּקּוֹדֶשׁ.
The Gemara answers: We derive it from the exposition of Rabbi Shimon, as it was taught in a baraita that Rabbi Shimon says: The verse that states: “Any sin-offering from which some blood has been brought to the Tent of Meeting, to make atonement in the sacred place, shall not be eaten; it shall be burned in fire” (Leviticus 6:23), has taught that the burning of a sin-offering is in the sacred area, the Temple courtyard.
The Gemara answers: We derive it from the exposition of Rabbi Shimon, as it was taught in a baraita that Rabbi Shimon says: The verse that states: “Any sin-offering from which some blood has been brought to the Tent of Meeting, to make atonement in the sacred place, shall not be eaten; it shall be burned in fire” (Leviticus 6:23), has taught that the burning of a sin-offering is in the sacred area, the Temple courtyard.
ומשיבים: נפקא לן [יוצא, נלמד, לנו] הענין מדרשתו של ר׳ שמעון דתניא [ששנויה ברייתא] ר׳ שמעון אומר נאמר: ״וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף״ (ויקרא ו, כג) — לימד על חטאת ששריפתה בקדש.
The Gemara answers: We derive it from the exposition of Rabbi Shimon, as it was taught in a baraita that Rabbi Shimon says: The verse that states: “Any sin-offering from which some blood has been brought to the Tent of Meeting, to make atonement in the sacred place, shall not be eaten; it shall be burned in fire” (Leviticus 6:23), has taught that the burning of a sin-offering is in the sacred area, the Temple courtyard.
הכל
(3) אֵין לִי אֶלָּא זוֹ בִּלְבַד שְׁאָר פְּסוּלֵי קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים וְאֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים מִנַּיִן ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר (וְכׇל) בַּקֹּדֶשׁ בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף.
I have derived only that the halakha applies to this alone, a sin-offering; with regard to the rest of the disqualified offerings of the most sacred order and the portions of offerings of lesser sanctity that are consumed on the altar, from where do we derive that they must be burned in the Temple courtyard, which is their boundary when they are valid? The verse states: “Any…in the sacred place…shall be burned in fire,” which teaches that any consecrated item must be burned in a sacred place.
I have derived only that the halakha applies to this alone, a sin-offering; with regard to the rest of the disqualified offerings of the most sacred order and the portions of offerings of lesser sanctity that are consumed on the altar, from where do we derive that they must be burned in the Temple courtyard, which is their boundary when they are valid? The verse states: “Any…in the sacred place…shall be burned in fire,” which teaches that any consecrated item must be burned in a sacred place.
פסולי שאר קדשים – שמחיצתן בכשרותן בעזרה דכתיב בהן (ויקרא ו) בחצר אהל מועד ואימורי קדשים קלים שנפסלו דבכשרותן היתה חומת העזרה מחיצתה דהא הקטרה בעו מנין שאף כשנפסלו תהא שם שריפתן ולהכי נקט אימורים דאי ניטמא בשרן של קדשים קלים דנאכל בכל העיר שריפתן נמי בכל העיר כדתנן שורפין אותו בחצרותיהן או על גגותיהן.
קדשים קלים – דבעי שריפה כלל בשאר פסולין חוץ מטומאה מנלן ומטומאה ליכא למילף דשאני טומאה דפסלה אף בתרומה ומעשר.
אין לי אלא זו בלבד, שאר פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים מנין שאף דינם להשרף בעזרה שהיא מחיצתן בשעת כשרותם? תלמוד לומר: ״וכל... בקדש... באש תשרף״ לאמור כל שהוא דבר של קודש — בקודש תהא שריפתו.
I have derived only that the halakha applies to this alone, a sin-offering; with regard to the rest of the disqualified offerings of the most sacred order and the portions of offerings of lesser sanctity that are consumed on the altar, from where do we derive that they must be burned in the Temple courtyard, which is their boundary when they are valid? The verse states: “Any…in the sacred place…shall be burned in fire,” which teaches that any consecrated item must be burned in a sacred place.
הכל
(4) אַשְׁכְּחַן קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים קָדָשִׁים קַלִּים מְנָלַן אֶלָּא אכׇּל פְּסוּלוֹ בַּקֹּדֶשׁ בִּשְׂרֵיפָה לָא שְׁנָא קָדָשִׁים קַלִּים וְלָא שְׁנָא קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים גְּמָרָא גְּמִירִי לַהּ וְחַטָּאת דְּאַהֲרֹן מִשּׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה.
The Gemara asks further: We found a source for offerings of the most sacred order; from where do we derive that it also applies to offerings of lesser sanctity? Rather, we must say as follows: Anything disqualified in the sacred area, the Temple courtyard, must be burned. It is no different whether it is an offerings of lesser sanctity, and it is no different whether it is offerings of the most sacred order; they learned it as a tradition. And the sin-offering of Aaron that was burned on the eighth day of inauguration was mentioned only because the incident that took place, took place in this way. It was not mentioned in order to teach the halakhot of offerings.
The Gemara asks further: We found a source for offerings of the most sacred order; from where do we derive that it also applies to offerings of lesser sanctity? Rather, we must say as follows: Anything disqualified in the sacred area, the Temple courtyard, must be burned. It is no different whether it is an offerings of lesser sanctity, and it is no different whether it is offerings of the most sacred order; they learned it as a tradition. And the sin-offering of Aaron that was burned on the eighth day of inauguration was mentioned only because the incident that took place, took place in this way. It was not mentioned in order to teach the halakhot of offerings.
הלכתא גמירי לה – וחטאת דאהרן לא איצטריכא לפרושי בה שריפה באנינותה וביציאתה אלא מעשה שהיה הוא דאישתעי ולקמן פריך והבשר אשר יגע בכל טמא למה לי.
ומקשים שוב: אשכחן [מצאנו] דין זה לענין קדשי קדשים, אולם קדשים קלים מנלן [מנין לנו] שגם בהם נוהגת הלכה זו? אלא כך צריך לומר: כל שפסולו בקדש דינו בשריפה, לא שנא [אינו שונה] אם היה זה קדשים קלים ולא שנא [שונה] קדשי קדשים, וכל אלה גמרא גמירי לה [במסורת נלמדים הם] ואילו חטאת של אהרן זו ששרפוה בשמיני למילואים לא היה צורך להשמיע שדינה בשריפה אלא משום מעשה שהיה כך היה, ולא בא אותו מעשה ללמדנו דבר להלכות קדשים.
The Gemara asks further: We found a source for offerings of the most sacred order; from where do we derive that it also applies to offerings of lesser sanctity? Rather, we must say as follows: Anything disqualified in the sacred area, the Temple courtyard, must be burned. It is no different whether it is an offerings of lesser sanctity, and it is no different whether it is offerings of the most sacred order; they learned it as a tradition. And the sin-offering of Aaron that was burned on the eighth day of inauguration was mentioned only because the incident that took place, took place in this way. It was not mentioned in order to teach the halakhot of offerings.
הכל
(5) וּלְתַנָּא דְּבֵי רַבָּה בַּר אֲבוּהּ דְּאָמַר אֲפִילּוּ פִּיגּוּל טָעוּן עִיבּוּר צוּרָה מְנָא לַן.
The Gemara proceeds to ask an unrelated question with regard to piggul: And according to the opinion of the tanna from the school of Rabba bar Avuh, who said that even piggul, which is a disqualification of the animal itself, requires decay of form, meaning that it must be left over until the next day so that it will begin to decay and is only then burned, from where do we derive that it requires decay of form?
The Gemara proceeds to ask an unrelated question with regard to piggul: And according to the opinion of the tanna from the school of Rabba bar Avuh, who said that even piggul, which is a disqualification of the animal itself, requires decay of form, meaning that it must be left over until the next day so that it will begin to decay and is only then burned, from where do we derive that it requires decay of form?
רבה בר אבוה דתני אפילו פגול טעון צורה כלומר אינו נשרף מיד אלא עד שתעובר צורתו אמר לך אפילו כעין חטאת לדורות צורה בעי וחטאת דאהרן הוראת שעה היתה ולא שיהיה דבר זה נוהג לדורות.
אפי׳ פיגול – שפסולו בגופו טעון עיבור צורה והא דתנא דרבה בר אבוה לא איתפרש מהיכא.
מנא ליה – דבעי עיבור צורה פשיטא לן דטעמא משום דגמר עון עון מנותר כתיב בפיגול (שם ז) והנפש האוכלת ממנו עונה תשא וכתיב בנותר (שם יט) ואוכליו עונו ישא והאי קרא בנותר מוקמינן ליה בכריתות (דף ה.) בגזרה שוה כתיב כי את קודש ה׳ חילל וכתיב ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קודש הוא וגמר פיגול מנותר מה נותר כבר עובר צורתו אף פיגול צריך שתעובר צורתו ואדגמר מנותר ליגמרי׳ מחטאת דאהרן שנשרפה בו ביום דכתיב ביה נמי עון ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה ומשה הודה להם דכתיב וייטב בעיניו.
ושואלים: ולשיטת תנא דבי [מבית] מדרשו של רבה בר אבוה, שאמר: אפילו פיגול שפסולו בגופו וטעון שריפה טעון עיבור צורה שילינוהו עד למחרת ויתקלקל מעט, ואז שורפים אותו. מנא לן [מנין לנו] סברה זו?
The Gemara proceeds to ask an unrelated question with regard to piggul: And according to the opinion of the tanna from the school of Rabba bar Avuh, who said that even piggul, which is a disqualification of the animal itself, requires decay of form, meaning that it must be left over until the next day so that it will begin to decay and is only then burned, from where do we derive that it requires decay of form?
הכל
(6) יָלֵיף עָוֹן עָוֹן מִנּוֹתָר.
The Gemara answers: It is derived from a verbal analogy from the parallel words “iniquity” and “iniquity.” With regard to piggul, the verse states: “It remains rejected [piggul]; and the soul that eats it shall bear its iniquity” (Leviticus 7:18), and with regard to leftover sacrificial meat, the verse states: “And whatever is leftover…shall be burned in fire…and each of those who eat it shall bear his iniquity” (Leviticus 19:6–8). Just as leftover sacrificial meat is burned after it has been left over to the next day, so too, piggul is burned only after it has been left over to the next day and its form has decayed.
The Gemara answers: It is derived from a verbal analogy from the parallel words “iniquity” and “iniquity.” With regard to piggul, the verse states: “It remains rejected [piggul]; and the soul that eats it shall bear its iniquity” (Leviticus 7:18), and with regard to leftover sacrificial meat, the verse states: “And whatever is leftover…shall be burned in fire…and each of those who eat it shall bear his iniquity” (Leviticus 19:6–8). Just as leftover sacrificial meat is burned after it has been left over to the next day, so too, piggul is burned only after it has been left over to the next day and its form has decayed.
ומשיבים: יליף [לומד] בגזירה שוה מן המלים השוות ״עון״ ״עון״ האמורות גם בפיגול (״פיגול יהיה והנפש האוכלת ממנו עוונה תישא״. ויקרא ז, יח) וגם בנותר (״והנותר... באש ישרף... ואוכליו עוונו ישא״. ויקרא יט, ו וויקרא יט, ח). ולכן נוהגים בפיגול להלינו כדי שתעובר צורתו ולאחר מכן שורפים אותו ויהא דינו כדין נותר.
The Gemara answers: It is derived from a verbal analogy from the parallel words “iniquity” and “iniquity.” With regard to piggul, the verse states: “It remains rejected [piggul]; and the soul that eats it shall bear its iniquity” (Leviticus 7:18), and with regard to leftover sacrificial meat, the verse states: “And whatever is leftover…shall be burned in fire…and each of those who eat it shall bear his iniquity” (Leviticus 19:6–8). Just as leftover sacrificial meat is burned after it has been left over to the next day, so too, piggul is burned only after it has been left over to the next day and its form has decayed.
הכל
(7) וְנֵילַף עָוֹן עָוֹן מֵחַטָּאת דְּאַהֲרֹן אָמַר לָךְ חַטָּאת דְּאַהֲרֹן כִּי הַאי גַוְונָא נָמֵי עִיבּוּר צוּרָה לְדוֹרוֹת בָּעֲיָא וְהָתָם הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה.
The Gemara asks: Let us instead learn the rules of piggul through a verbal analogy based on the parallel words “iniquity” and “iniquity” from the sin-offering of Aaron, with regard to which the verse states: “Why did you not eat the sin-offering in the place of sanctity…and He gave it to you to bear the iniquity of the congregation” (Leviticus 10:17). The sin-offering of Aaron was burned immediately, without decay of form, so why can it not be learned from there that piggul does not require decay of form either? That tanna could have said to you: The sin-offering of Aaron in a case like this would also require decay of form were it to occur in future generations; but there, when it was burned immediately, it was a provisional edict issued in exigent circumstances.
The Gemara asks: Let us instead learn the rules of piggul through a verbal analogy based on the parallel words “iniquity” and “iniquity” from the sin-offering of Aaron, with regard to which the verse states: “Why did you not eat the sin-offering in the place of sanctity…and He gave it to you to bear the iniquity of the congregation” (Leviticus 10:17). The sin-offering of Aaron was burned immediately, without decay of form, so why can it not be learned from there that piggul does not require decay of form either? That tanna could have said to you: The sin-offering of Aaron in a case like this would also require decay of form were it to occur in future generations; but there, when it was burned immediately, it was a provisional edict issued in exigent circumstances.
כי האי גוונא – בין למאן דאמר בזבחים מפני אנינות נשרפה בין למאן דאמר מפני טומאה נשרפה לדורות בעיא עיבור צורה והוראת שעה היתה ששרפוה לבו ביום.
ונגמר עון עון מחטאת דאהרן – תימה לרשב״א א״כ לישתוק מעון דפיגול וממילא נימא דישרף מיד וי״ל דבלאו הכי איצטריך למיכתב עון בפיגול דבפרק שני דזבחים (זבחים כח:) יליף בפיגול כרת עון עון מנותר.
בד״ה ונגמר כו׳ מעון דפיגול ומסברא נימא דישרף מיד וי״ל דבלאו הכי איצטריך למכתב עון בפיגול דבפ״ב דזבחים כו׳ עכ״ל כצ״ל וכשיטת ר״י שכתבו התוס׳ לעיל דמסברא ידעינן בפסול הגוף דישרף מיד ודו״ק:
ומקשים: ונילף [ונלמד] ״עון״ ״עון״ מחטאת של אהרן בימי המילואים (״מדוע לא אכלתם את החטאת... ואותה נתן לכם לשאת את עוון העדה״. ויקרא י, יז), שאף בה נאמר ״עון״ ונשרפת מיד, ללא עיבור צורה! אמר לך [יכול היה לומר לך] תנא זה: חטאת של אהרן כי האי גוונא [בכגון זה, במקרה כזה] נמי [גם כן] עיבור צורה לדורות בעיא [צריכה] והתם [ושם] בחטאת אהרן ששרפוה מיד — הוראת שעה היתה.
The Gemara asks: Let us instead learn the rules of piggul through a verbal analogy based on the parallel words “iniquity” and “iniquity” from the sin-offering of Aaron, with regard to which the verse states: “Why did you not eat the sin-offering in the place of sanctity…and He gave it to you to bear the iniquity of the congregation” (Leviticus 10:17). The sin-offering of Aaron was burned immediately, without decay of form, so why can it not be learned from there that piggul does not require decay of form either? That tanna could have said to you: The sin-offering of Aaron in a case like this would also require decay of form were it to occur in future generations; but there, when it was burned immediately, it was a provisional edict issued in exigent circumstances.
הכל
(8) הַשְׁתָּא דְּאָמְרִינַן כָּל פְּסוּלֵי דְקֹדֶשׁ בִּשְׂרֵיפָה לָא שְׁנָא דְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים וְלָא שְׁנָא קָדָשִׁים קַלִּים גְּמָרָא גְּמִירִי לַהּ בַּקֹּדֶשׁ בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף לְמָה לִי הָהוּא מִבְּעֵי לֵיהּ שֶׁשְּׂרֵיפָתָהּ בַּקֹּדֶשׁ.
The Gemara asks: Now that we say that we have accepted the conclusion that all disqualified sacred offerings must be burned, and it is no different whether they are disqualified offerings of the most sacred order or offerings of lesser sanctity, because in both cases they learned it as a tradition, with regard to the verse that says: “In the sacred place…shall be burned in fire,” why do I need it? What does this verse teach that is not known from oral tradition? The Gemara answers: That verse is required to teach that the requirement of burning that is learned from the oral tradition cannot take place anywhere; its burning must take place only in the sacred place, the Temple courtyard.
The Gemara asks: Now that we say that we have accepted the conclusion that all disqualified sacred offerings must be burned, and it is no different whether they are disqualified offerings of the most sacred order or offerings of lesser sanctity, because in both cases they learned it as a tradition, with regard to the verse that says: “In the sacred place…shall be burned in fire,” why do I need it? What does this verse teach that is not known from oral tradition? The Gemara answers: That verse is required to teach that the requirement of burning that is learned from the oral tradition cannot take place anywhere; its burning must take place only in the sacred place, the Temple courtyard.
ושואלים: השתא [עכשיו] דאמרינן [שאנו אומרים] שקיבלנו את המסקנה שכל פסולי (פסולים) של קדש בשריפה, לא שנא [אינו שונה] פסול קדשי קדשים, ולא שנא [ואינו שונה] של קדשים קלים, כל אלה גמרא גמירי לה [במסורת למדים אותה]. ושואלים: אם כן הכתוב ״בקדש... באש תשרף״ למה לי? מה מלמדנו כתוב זה שלא ידענו מאותה מסורת? ומשיבים: ההוא מבעי ליה [אותו כתוב נצרך לו] כדי ללמד שדין השריפה הנלמד מאותה מסורת אינו יכול להתבצע בכל מקום אלא שריפתה תהיה בקדש בלבד.
The Gemara asks: Now that we say that we have accepted the conclusion that all disqualified sacred offerings must be burned, and it is no different whether they are disqualified offerings of the most sacred order or offerings of lesser sanctity, because in both cases they learned it as a tradition, with regard to the verse that says: “In the sacred place…shall be burned in fire,” why do I need it? What does this verse teach that is not known from oral tradition? The Gemara answers: That verse is required to teach that the requirement of burning that is learned from the oral tradition cannot take place anywhere; its burning must take place only in the sacred place, the Temple courtyard.
הכל
(9) {ויקרא ז׳:י״ט} וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכׇל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף לְמָה לִי הַהוּא לְגוּפֵיהּ אִיצְטְרִיךְ.
The Gemara asks further: If the source of the halakha is an oral tradition, with regard to the verse that states: “The flesh that touches any impure item shall not be eaten, it shall be burned in fire” (Leviticus 7:19), why do I need it? This halakha is included in the oral tradition and should not require its own verse.
The Gemara asks further: If the source of the halakha is an oral tradition, with regard to the verse that states: “The flesh that touches any impure item shall not be eaten, it shall be burned in fire” (Leviticus 7:19), why do I need it? This halakha is included in the oral tradition and should not require its own verse.
ועוד שואלים: אם למדנו דין זה מן המסורת, מה שנאמר ״והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף״ (ויקרא ז, יט) למה לי? הלוא אף טומאת הקרבן בכלל פסולי הקודש, ומה צורך בכתוב מיוחד? ומשיבים: ההוא, לגופיה איצטריך [אותו כתוב, לעצמו הוצרך]
The Gemara asks further: If the source of the halakha is an oral tradition, with regard to the verse that states: “The flesh that touches any impure item shall not be eaten, it shall be burned in fire” (Leviticus 7:19), why do I need it? This halakha is included in the oral tradition and should not require its own verse.
הכל
(10) סד״א סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא כֹּל פְּסוּלֵי דְקֹדֶשׁ כְּגוֹן לָן דָּמָהּ וְנִשְׁפַּךְ דָּמָהּ וְיָצָא דָּמָהּ וְנִשְׁחֲטָה בַּלַּיְלָה דְּבִשְׂרֵיפָה דְּלֵיתַנְהוּ בְּחוּלִּין.
The Gemara answers: That verse is necessary for itself. It could enter your mind to say that disqualified sacred offerings include only a case where its blood was left overnight instead of being sprinkled on the altar on the day the offering was slaughtered; or its blood was spilled; or its blood was taken outside the hangings; and similarly, the case of an offering that was slaughtered at night. In all these cases, the offering must be burned because these are disqualifications unique to sanctified offerings that do not exist with regard to unconsecrated items.
The Gemara answers: That verse is necessary for itself. It could enter your mind to say that disqualified sacred offerings include only a case where its blood was left overnight instead of being sprinkled on the altar on the day the offering was slaughtered; or its blood was spilled; or its blood was taken outside the hangings; and similarly, the case of an offering that was slaughtered at night. In all these cases, the offering must be burned because these are disqualifications unique to sanctified offerings that do not exist with regard to unconsecrated items.
סלקא דעתך אמינא [עולה על דעתך לומר] כל פסולי (פסולים) של קדש כולל דברים כגון: לן דמה ולא נזרק ביומו, או נשפך דמה, או יצא דמה מחוץ לקלעים, וכן בהמת קרבן נשחטה בלילה, שכל אלה דינם בשריפה שהם פסולי קודש מיוחדים דליתנהו [שאינם] בחולין, שכל אלה אינם פסולים כלל בחולין.
The Gemara answers: That verse is necessary for itself. It could enter your mind to say that disqualified sacred offerings include only a case where its blood was left overnight instead of being sprinkled on the altar on the day the offering was slaughtered; or its blood was spilled; or its blood was taken outside the hangings; and similarly, the case of an offering that was slaughtered at night. In all these cases, the offering must be burned because these are disqualifications unique to sanctified offerings that do not exist with regard to unconsecrated items.
הכל
(11) אֲבָל נִטְמָא דִּבְחוּלִּין נָמֵי מִפְּסִיל אֵימָא הוֹאִיל וְאִיתְעֲבִיד בֵּיהּ עוֹבָדִין דְּחוֹל אֵימָא לָא תִּיבְּעֵי שְׂרֵיפָה וְתִיסְגֵּי לֵיהּ בִּקְבוּרָה קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן: .:
But if the meat became ritually impure, which disqualifies unconsecrated meat also, say that since it was treated in the manner of unconsecrated items, as the disqualification is not unique to consecrated items, it should not require burning, and burial should be sufficient for it. Therefore, the verse teaches us that an offering that is disqualified through ritual impurity must also be burned.
But if the meat became ritually impure, which disqualifies unconsecrated meat also, say that since it was treated in the manner of unconsecrated items, as the disqualification is not unique to consecrated items, it should not require burning, and burial should be sufficient for it. Therefore, the verse teaches us that an offering that is disqualified through ritual impurity must also be burned.
מעשה חול – שלא נזהרו ונטמאה נתחללה והוזלה בקדושתה.
ותיסגי לה בקבורה – לגונזה מן העין שלא יאכלוה כלבים.
אבל נטמא דאיתיה בחולין כו׳ – תימה לרשב״א ניליף כולהו מטמא ואמאי צריך הלכתא ואומר ר״י דה״א מה שנוהג בחולין הוי חומרא הואיל ומעשה חול אתעביד ביה וא״ת ונילף קל וחומר מתרומה דבעי שריפה וי״ל דאיכא למיפרך מה לתרומה דאסורה לזרים תאמר בקדשים קלים דשרי. רשב״א.
בד״ה אבל נטמא כו׳ ואור״י דה״א מה שנוהג בחולין הוי חומרא [הואיל] ומעשה חול אתעביד ביה וא״ת ונילף ק״ו כו׳ עכ״ל כצ״ל ובעיקר קושייתם תירץ רש״י דשאני טומאה דפסלה אף בתרומה ומעשר ואפשר דלא ניחא להו בהכי דליכא למפרך הכי בכל הני פסולי דם דלא שייכין בתרומה ומעשר ומה שהקשו התוס׳ נילף ק״ו מתרומה כו׳ היינו טומאת קדשים גופה דשאר פסולין לא שייכין למילף מיניה וה״ה דאיכא להקשות נמי נימא ק״ו טומאת קדשים גופה ממעשר שני דמותר לזרים ואפשר דאיכא שום פירכא אחרת דליכא למילף נמי מיניה ודו״ק:
אבל נטמא הבשר, שבחולין נמי מפסיל [גם כן נפסל], אימא [אמור] הואיל ואיתעביד ביה עובדין [ונעשו בו דברים] של חול, שפסולו אינו מיוחד לקדשים — אימא [אמור] שלא תיבעי [יצטרך] קרבן זה שריפה, ותיסגי ליה [ודי לו] בקבורה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] הכתוב שגם פסול טומאה בקרבן טעון שריפה.
But if the meat became ritually impure, which disqualifies unconsecrated meat also, say that since it was treated in the manner of unconsecrated items, as the disqualification is not unique to consecrated items, it should not require burning, and burial should be sufficient for it. Therefore, the verse teaches us that an offering that is disqualified through ritual impurity must also be burned.
הכל
(12) בנִטְמְאוּ הַבְּעָלִים אוֹ שֶׁמֵּתוּ תְּעוּבַּר צוּרָתָן וְכוּ׳.: אָמַר רַב יוֹסֵף מַחְלוֹקֶת שֶׁנִּטְמְאוּ בְּעָלִים אַחַר זְרִיקָה דְּאִיתְחֲזִי בָּשָׂר לַאֲכִילָה אֲבָל נִטְמְאוּ בְּעָלִים לִפְנֵי זְרִיקָה דְּלָא אִיתְחֲזִי בָּשָׂר לַאֲכִילָה דִּבְרֵי הַכֹּל יִשָּׂרֵף מִיָּד.
It was taught in the mishna that if the owners of the offering became ritually impure or died before the offering was completed, its form must be left to decay, and it is burned after the first day of the Festival. Rabbi Yoḥanan ben Beroka disagrees and says that it is burned immediately. Rav Yosef said: This dispute is about a case in which the owners became ritually impure after the sprinkling of the blood, because the meat was fit for eating since all its services were completed in a valid way. But if the owners became ritually impure before the sprinkling of the blood, such that the meat was not fit for eating even for a moment, all agree that it should be burned immediately.
It was taught in the mishna that if the owners of the offering became ritually impure or died before the offering was completed, its form must be left to decay, and it is burned after the first day of the Festival. Rabbi Yoḥanan ben Beroka disagrees and says that it is burned immediately. Rav Yosef said: This dispute is about a case in which the owners became ritually impure after the sprinkling of the blood, because the meat was fit for eating since all its services were completed in a valid way. But if the owners became ritually impure before the sprinkling of the blood, such that the meat was not fit for eating even for a moment, all agree that it should be burned immediately.
אמר רב חסדא מחלוקת תנא קמא ור׳ יוחנן בן ברוקה כשנטמאו הבעלים או שמתו שזה אומר תעובר צורתו וזה אומר ישרף מיד בשמתו או נטמאו הבעלים לאחר זריקה דאיתחזי בשר לאכילה אבל לפני זריקה דלא איתחזי בשר לאכילה כלל דברי הכל ישרף מיד אותבינן עלה וחזר ואמר אלא הכי איתמר אמר רב חסדא מחלוקת שנטמאו או שמתו לפני זריקה דלא איתחזי בשר לאכילה כלל דהוי ליה (כי) פסולו בגופו אבל לאחר זריקה דברי הכל בעי צורה ור׳ יוחנן אמר לאחר זריקה נמי מחלוקת כי היכי דלא תקשה לך הא תיובתא דאותבינן על רב חסדא ולא אשכח לה פירוקא.
מחלוקת – דקאמר תנא קמא פסולו מחמת דבר אחר הוא ובעי עיבור צורה כגון שנטמאו הבעלים אחר זריקת הדם דנעשו כל עבודות הדם בהכשר.
אבל נטמאו קודם זריקה – דרחמנא דחייה לפסח שני נמצאת זריקה שלא בבעלים וה״ל פסולו בגופו דזריקה פסולה היא וישרף מיד בי״ד.
א שנינו במשנה שאם נטמאו הבעלים של הקרבן או שמתו — תעובר צורתן של הקרבנות וישרפו לאחר החג, ור׳ יוחנן בן ברוקה חלק ואמר שדינם בשריפה מיד. אמר רב יוסף: מחלוקת זו היתה כשנטמאו בעלים אחר זריקה, דאיתחזי [שהיה ראוי] בשר לאכילה שכל העבודות היו בהכשר. אבל נטמאו בעלים לפני זריקה, שלא איתחזי [היה ראוי] הבשר לאכילה אפילו רגע אחד — דברי הכל ישרף מיד.
It was taught in the mishna that if the owners of the offering became ritually impure or died before the offering was completed, its form must be left to decay, and it is burned after the first day of the Festival. Rabbi Yoḥanan ben Beroka disagrees and says that it is burned immediately. Rav Yosef said: This dispute is about a case in which the owners became ritually impure after the sprinkling of the blood, because the meat was fit for eating since all its services were completed in a valid way. But if the owners became ritually impure before the sprinkling of the blood, such that the meat was not fit for eating even for a moment, all agree that it should be burned immediately.
הכל
(13) מֵיתִיבִי זֶה הַכְּלָל כׇּל שֶׁפְּסוּלוֹ בְּגוּפוֹ יִשָּׂרֵף מִיָּד בַּדָּם וּבַבְּעָלִים תְּעוּבַּר צוּרָתוֹ וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה.
The Gemara raises an objection to this statement based on the Tosefta: This is the principle: In all cases in which its disqualification is in itself, it should be burned immediately. If the disqualification is in the blood of the offering or in the owners, its form should be left to decay, and then it should be taken out to the place designated for burning.
The Gemara raises an objection to this statement based on the Tosefta: This is the principle: In all cases in which its disqualification is in itself, it should be burned immediately. If the disqualification is in the blood of the offering or in the owners, its form should be left to decay, and then it should be taken out to the place designated for burning.
מיתיבי [מקשים] על סברה זו מן התוספתא: זה הכלל: כל שפסולו בגופו — ישרף מיד. ואם היה הפסול בדם הקרבן או בבעלים — תעובר צורתו ויצא לבית השריפה.
The Gemara raises an objection to this statement based on the Tosefta: This is the principle: In all cases in which its disqualification is in itself, it should be burned immediately. If the disqualification is in the blood of the offering or in the owners, its form should be left to decay, and then it should be taken out to the place designated for burning.
הכל
(14) קָתָנֵי בְּעָלִים דּוּמְיָא דְּדָם מָה דָּם לִפְנֵי זְרִיקָה אַף בְּעָלִים לִפְנֵי זְרִיקָה.
The following inference can be made based on the formulation of the Tosefta: It is teaching that the case of disqualified owners is similar to the case of disqualified blood: Just as in the case of blood the disqualification necessarily occurred before the sprinkling of the blood, as the offering is not disqualified if anything happens to the blood after sprinkling, so too, the case of owners is referring to one in which they became disqualified even before the sprinkling of the blood, which contradicts the statement of Rav Yosef.
The following inference can be made based on the formulation of the Tosefta: It is teaching that the case of disqualified owners is similar to the case of disqualified blood: Just as in the case of blood the disqualification necessarily occurred before the sprinkling of the blood, as the offering is not disqualified if anything happens to the blood after sprinkling, so too, the case of owners is referring to one in which they became disqualified even before the sprinkling of the blood, which contradicts the statement of Rav Yosef.
מחלוקת לפני זריקה – התם פליג ר׳ יוחנן בן ברוקה דחשיב ליה פסולו בגופו ותנא קמא סבר מ״מ לא בא פסול זה אלא מחמת דבר אחר ורבי יוחנן אמר אף לאחר זריקה נמי מחלוקת.
ונדייק: קתני [שנה] בעלים דומיא [בדומה] לדם, מה דם חייבים לומר שאירע בו פסול לפני זריקה (שהרי לאחר זריקה אינו מעלה ואינו מוריד) אף בעלים הכוונה שהיה בהם פסול אפילו לפני זריקה בניגוד לדברי רב יוסף.
The following inference can be made based on the formulation of the Tosefta: It is teaching that the case of disqualified owners is similar to the case of disqualified blood: Just as in the case of blood the disqualification necessarily occurred before the sprinkling of the blood, as the offering is not disqualified if anything happens to the blood after sprinkling, so too, the case of owners is referring to one in which they became disqualified even before the sprinkling of the blood, which contradicts the statement of Rav Yosef.
הכל
(15) אֶלָּא אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר גמַחְלוֹקֶת שֶׁנִּטְמְאוּ בְּעָלִים לִפְנֵי זְרִיקָה דְּלָא אִיתְחֲזִי בָּשָׂר לַאֲכִילָה דְּהָוֵה לֵיהּ כִּפְסוּלוֹ בְּגוּפוֹ אֲבָל נִטְמְאוּ בְּעָלִים לְאַחַר זְרִיקָה דְּאִיתְחֲזִי בָּשָׂר לַאֲכִילָה דִּבְרֵי הַכֹּל פְּסוּלוֹ מֵחֲמַת דָּבָר אַחֵר וּבָעֲיָא עִיבּוּר צוּרָה.
Rather, if this was stated in the name of Rav Yosef, it was stated as follows: This dispute is specifically about a case in which the owners became ritually impure before the sprinkling of the blood, such that the meat was never fit for eating, which makes it as though its disqualification is in itself. But if the owners became ritually impure after sprinkling of the blood, such that the meat was fit for eating, all agree that its disqualification is due to a different matter, i.e., an external factor, and it requires decay of form.
Rather, if this was stated in the name of Rav Yosef, it was stated as follows: This dispute is specifically about a case in which the owners became ritually impure before the sprinkling of the blood, such that the meat was never fit for eating, which makes it as though its disqualification is in itself. But if the owners became ritually impure after sprinkling of the blood, such that the meat was fit for eating, all agree that its disqualification is due to a different matter, i.e., an external factor, and it requires decay of form.
כבר ביארנו במשנה שזה שנאמר בה שכל שנטמאו בעלים תעובר צורתו לא סוף דבר לאחר זריקה שהיה לבשר שעת הכושר הואיל ונזרק הדם קודם שנטמאו בעלים וכן שנפטרו בעלים מפסח שני אלא אפי׳ לפני זריקה שהרי אמרו בדם ובבעלים תעובר צורתו ודם פירושו שלן או נטמא או נשפך וזו לפני זריקה היא:
אלא אי איתמר, הכי איתמר [אם נאמר דבר בשם רב יוסף, כך נאמר]: מחלוקת זו דווקא כשנטמאו בעלים לפני זריקה, שלא איתחזי [היה ראוי] הבשר לאכילה דהוה ליה [שהרי נעשה לו] כפסולו בגופו. אבל נטמאו בעלים לאחר זריקה דאיתחזי [שראוי] הבשר לאכילה — דברי הכל הרי זה פסולו מחמת דבר אחר, ובעיא [וטעונה] עיבור צורה.
Rather, if this was stated in the name of Rav Yosef, it was stated as follows: This dispute is specifically about a case in which the owners became ritually impure before the sprinkling of the blood, such that the meat was never fit for eating, which makes it as though its disqualification is in itself. But if the owners became ritually impure after sprinkling of the blood, such that the meat was fit for eating, all agree that its disqualification is due to a different matter, i.e., an external factor, and it requires decay of form.
הכל
(16) וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַף לְאַחַר זְרִיקָה נָמֵי מַחְלוֹקֶת וְאַזְדָּא ר״י רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן ר״י רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה ור׳ וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה הָא דַּאֲמַרַן.
And Rabbi Yoḥanan said: Even a case in which the owners became ritually impure after sprinkling the blood is included in the dispute about whether decay of form is necessary. And Rabbi Yoḥanan follows his line of reasoning, as Rabbi Yoḥanan said: Rabbi Yoḥanan ben Beroka and Rabbi Neḥemya said the same thing. The statement of Rabbi Yoḥanan ben Beroka is that which we said.
And Rabbi Yoḥanan said: Even a case in which the owners became ritually impure after sprinkling the blood is included in the dispute about whether decay of form is necessary. And Rabbi Yoḥanan follows his line of reasoning, as Rabbi Yoḥanan said: Rabbi Yoḥanan ben Beroka and Rabbi Neḥemya said the same thing. The statement of Rabbi Yoḥanan ben Beroka is that which we said.
לאחר זריקה מחלוקת – פירוש אף לאחר זריקה דאי דוקא בדם ובבעלים מאן קתני לה.
רבי יוחנן בן ברוקה ורבי נחמיה אמרו דבר אחד – וא״ת דילמא לעולם רבי נחמיה כרבנן ס״ל דבעו עיבור צורה וחטאת אהרן שנשרף מיד מפני אנינות הוראת שעה היתה דעדיין לא פירש להם עיבור צורה כדפירש בקונטרס ואומר רשב״א דלפי מה שפירש ר״י דסברא דפסול בעלים בעי עיבור צורה אתי שפיר דהכא לא שייך הוראת שעה היתה דאנינות הוי פסול בעלים ומסברא בעי עיבור צורה ולעיל דקאמר הוראת שעה היתה קסבר דמפני טומאה נשרפה.
גמ׳ ורבי יוחנן אמר לאחר זריקה מחלוקת כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה הלכתא כו׳ למה לי הס״ד:
תוס׳ בד״ה לאחר זריקה כו׳ מאן קתני לה. נ״ב קצת קשה למאי נקט האי לישנא אלא הל״ל דאי דוקא הדרא קושיא לדוכתא ונ״ל דה״ק דשמא תאמר לעולם דוקא קאמר ובברייתא דדם וחלב אתיא כאידך תנא בשלמא לעיל פריך שפיר משום דקאמר אבל נטמאו לפני זריקה דברי הכל כו׳ אבל הכא לא קאמר דברי הכל אלא שת״ק ורבי יוחנן בן ברוקא לא פליגי ביה מש״ה מסיק סוף סוף מאן קתני לה ודו״ק:
בד״ה ר״י בן ברוקא כו׳ הוראת שעה היתה דעדיין לא פירש להם עיבור צורה כדפי׳ בקונט׳ כו׳ עכ״ל היינו כפי מה שפירש רש״י לקמן דלא גמרי רבנן דורות משעה דליכא לפרושי מקרבן שעה דהא קרבן דורות היה דהיינו שעיר ר״ח אלא דר״ל הוראת שעה דעדיין לא פירש להם דין עיבור צורה באותה שעה וכבר דחו התוס׳ לקמן פירושו בפסול דם דמסברא בעי עיבור צורה וכמו שתירץ רשב״א הכא דלא שייך הכא הוראת שעה היתה באנינות דמסברא בעי עיבור צורה דפסול בעלים הוא ודו״ק:
ור׳ יוחנן אמר: אף לאחר זריקה נמי [גם כן] מחלוקת אם טעון עיבור צורה. ואזדא [והלך] ר׳ יוחנן לטעמיה [לשיטתו], שאמר ר׳ יוחנן: ר׳ יוחנן בן ברוקה ור׳ נחמיה אמרו דבר אחד, השיטה של רבי יוחנן בן ברוקה הא דאמרן [אמרנו]. כלומר, עיקרון אחד היה להם.
And Rabbi Yoḥanan said: Even a case in which the owners became ritually impure after sprinkling the blood is included in the dispute about whether decay of form is necessary. And Rabbi Yoḥanan follows his line of reasoning, as Rabbi Yoḥanan said: Rabbi Yoḥanan ben Beroka and Rabbi Neḥemya said the same thing. The statement of Rabbi Yoḥanan ben Beroka is that which we said.
הכל
(17) ר׳ רַבִּי נְחֶמְיָה מַאי הִיא דְּתַנְיָא ר׳ רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר מִפְּנֵי אֲנִינוּת נִשְׂרְפָה זוֹ לְכָךְ נֶאֱמַר {ויקרא י׳:י״ט} כָּאֵלֶּה.
With regard to Rabbi Neḥemya, what is the ruling in which he expressed his opinion? It is as it was taught in a baraita: Rabbi Neḥemya says: Aaron’s sin-offering that was burned on the eighth day of inauguration was burned due to acute mourning, as that was the day his sons Nadav and Avihu died. For this reason, it is stated that Aaron explained to Moses: “Now that events such as these befell me, were I to eat this day’s sin-offering would the Lord approve?” (Leviticus 10:19). In other words, it was due to the deaths of his sons, which Aaron referred as “events such as these,” that Aaron burned the sin-offering instead of eating it.
With regard to Rabbi Neḥemya, what is the ruling in which he expressed his opinion? It is as it was taught in a baraita: Rabbi Neḥemya says: Aaron’s sin-offering that was burned on the eighth day of inauguration was burned due to acute mourning, as that was the day his sons Nadav and Avihu died. For this reason, it is stated that Aaron explained to Moses: “Now that events such as these befell me, were I to eat this day’s sin-offering would the Lord approve?” (Leviticus 10:19). In other words, it was due to the deaths of his sons, which Aaron referred as “events such as these,” that Aaron burned the sin-offering instead of eating it.
מפני אנינות נשרפה – חטאת דאהרן שהיו אוננין ואסורין לאכול בקדשים דכתיב (דברים כו) לא אכלתי באוני ממנו ואתו קדשים בקל וחומר ממעשר.
לכך נאמר כאלה – ותקראנה אותי כאלה שאני אונן והיאך הייתי אוכל קדשים למשה נצטוה לאמר להם קחו את המנחה הנותרת מאשי ה׳ ואכלוה באנינות והיה סבור שאף החטאת תאכל באנינות כמנחה ואמר לו אהרן שמא לא שמעת אלא במנחה זו שהיא קדשי שעה ליום שמיני של מלואים נצטוית אותה מנחה ואף אני מודה לך בשעיר נחשון ושעיר של יום דכתיב (ויקרא ט) ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת שהם קדשי שעה חובה ליום ואכילתן [מותר] לאונן אבל חטאת זו שעיר ר״ח הוא וקדשי דורות הן ואסורין לאונן ור׳ יהודה פליג עלה התם ואמר מפני טומאה נשרפה שנטמאת באונס והאי כאלה דריש ליה אמאי דקאמר משה לאהרן שמא מתוך צערך פשעת בה ונטמאת וקאמר ליה אהרן למשה כך אני בעיניך שאני מבזה קדשי קדשים אלמלי קראוני כאלה וכאלה לא הייתי מבזה אותן.
כהן הדיוט אונן שעבד חלל אבל כהן גדול מקריב אונן אלא שאינו אוכל ואינו חולק לאכול לערב כמו שיתבאר במקומו:
ותוהים: ר׳ נחמיה מאי היא [מה הוא] הענין שדיבר בו. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: ר׳ נחמיה אומר: חטאת אהרן שנשרפה בשמיני למילואים מפני אנינות (אבלות) נשרפה זו שהרי באותו יום מתו נדב ואביהוא בני אהרן לכך נאמר שהסביר אהרן למשה ״ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה׳ ״ (ויקרא י, יט), כלומר מאורעות של אבל כאלה, ומטעם זה נשרפה.
With regard to Rabbi Neḥemya, what is the ruling in which he expressed his opinion? It is as it was taught in a baraita: Rabbi Neḥemya says: Aaron’s sin-offering that was burned on the eighth day of inauguration was burned due to acute mourning, as that was the day his sons Nadav and Avihu died. For this reason, it is stated that Aaron explained to Moses: “Now that events such as these befell me, were I to eat this day’s sin-offering would the Lord approve?” (Leviticus 10:19). In other words, it was due to the deaths of his sons, which Aaron referred as “events such as these,” that Aaron burned the sin-offering instead of eating it.
הכל
(18) וְהָא אֲנִינוּת כִּלְאַחַר זְרִיקָה הָוְיָא וְכִי אִשְׂתְּרוּף לְאַלְתַּר (נִשְׂתְּרוּף)
Rabbi Yoḥanan analyzes Rabbi Neḥemya’s statement: Now, acute mourning is similar to a case of disqualification after sprinkling of the blood, because acute mourning merely disqualifies the owners from eating the offering. It does not disqualify the actual performance of the sacrificial service by a High Priest, such as Aaron. Therefore, it is like other disqualifications that take effect after the sprinkling, which simply prohibit the eating of the meat. And when it was burned, it was burned immediately, without waiting until the following day. This shows that Rabbi Neḥemya agrees that an offering that becomes disqualified after its blood has been sprinkled should be burned immediately.
Rabbi Yoḥanan analyzes Rabbi Neḥemya’s statement: Now, acute mourning is similar to a case of disqualification after sprinkling of the blood, because acute mourning merely disqualifies the owners from eating the offering. It does not disqualify the actual performance of the sacrificial service by a High Priest, such as Aaron. Therefore, it is like other disqualifications that take effect after the sprinkling, which simply prohibit the eating of the meat. And when it was burned, it was burned immediately, without waiting until the following day. This shows that Rabbi Neḥemya agrees that an offering that becomes disqualified after its blood has been sprinkled should be burned immediately.
הכי גרסינן: והא אנינות כלאחר זריקה היא – שאפי׳ מתו נדב ואביהוא לפני זריקה אין הזריקה נפסלת בכך דחטאת לא דמיא לפסח דעיקרו לאכילה דאילו חטאת לא חיישינן לאוכלין דידה דלכפרה אתיא ואכל ישראל שהיו ראוין ואם מפני שהקריבוה באנינות ונפסלה דאונן שעבד חילל לא הדיוטים הקריבוה כי אם אהרן עצמו וקיימא לן (יומא דף יג:) כהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל והכי אמרינן בזבחים (דף קא.) ודרשינן הן היום הקריבו דקאמר ליה משה לאהרן דילמא באנינות אקריבתיה ופסלתיה ועל כן שרפתם אותה א״ל אהרן הן היום וכי הם היום הקריבו דפסל בהו אנינות אני הקרבתי דלא פסלא בי אנינות ושריפה מיד הואי בלא עיבור צורה ומדקאמר ר׳ יוחנן דר׳ נחמיה ור׳ יוחנן בן ברוקה אמרו דבר אחד אלמא ס״ל דפלוגתא דמתניתין אף כשנטמאו לאחר זריקה דעבודות דם נעשו בהכשר ואפילו הכי ישרף מיד מפני שאין מי שיאכלנו כי חטאת דאהרן לא היה לה פסול אחר אלא שלא היו לה אוכלין וספרים כתב בהן והא אנינות לאחר זריקה הואי וקשיא לי מנלן הא הלא לא נתפרשו בפרשה אלא עבודות של קרבנות שמיני אבל קרבנות של ר״ח לא נתפרשו בה ועוד מדקא מהדר ליה אהרן וכי הן הקריבו והלא אני הקרבתי מכלל דקודם זריקה הואי אנינות.
ומכאן ממשיך ר׳ יוחנן לדון והא [והרי] אנינות כלאחר זריקה הויא [היתה] שפסול האנינות אינו פוסל את עצם עבודת הקרבת הקרבן לגבי כהן גדול כאהרן אלא הוא פסול בבעלים שאינו יכול לאכול ממנו, והוא כשאר פסולים שלאחר זריקה שכל חסרונם הוא באי היכולת לאכול את הקרבן. וכי אשתרוף לאלתר אשתרוף [וכאשר נשרף הקרבן מיד נשרף] ולא המתינו לו עד למחר. משמע שגם ר׳ נחמיה סבור שגם קרבן שאירע בו פסול לאחר הזריקה ישרף מיד.
Rabbi Yoḥanan analyzes Rabbi Neḥemya’s statement: Now, acute mourning is similar to a case of disqualification after sprinkling of the blood, because acute mourning merely disqualifies the owners from eating the offering. It does not disqualify the actual performance of the sacrificial service by a High Priest, such as Aaron. Therefore, it is like other disqualifications that take effect after the sprinkling, which simply prohibit the eating of the meat. And when it was burned, it was burned immediately, without waiting until the following day. This shows that Rabbi Neḥemya agrees that an offering that becomes disqualified after its blood has been sprinkled should be burned immediately.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
פסחים פב: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה פסחים פב:, ר׳ חננאל פסחים פב:, רש"י פסחים פב: – פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., תוספות פסחים פב:, בית הבחירה למאירי פסחים פב: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים פב:, מהרש"א חידושי הלכות פסחים פב:, פירוש הרב שטיינזלץ פסחים פב:
Pesachim 82b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 82b, R. Chananel Pesachim 82b, Rashi Pesachim 82b, Tosafot Pesachim 82b, Meiri Pesachim 82b, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 82b, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 82b, Steinsaltz Commentary Pesachim 82b