כמאן אזלא הא שמעתא דרב – דמתרץ למתני׳ דיד אשה כיד בעלה.
כרבי מאיר – דאמר בעלמא דיד אשה כיד בעלה.
(1) 
כְּמַאן אָזְלָא הָא שְׁמַעְתָּא דְּרַב כְּרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר יַד אִשָּׁה כְּיַד בַּעְלָהּ.
כְּמַאן אָזְלָא הָא שְׁמַעְתָּא דְּרַב כְּרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר יַד אִשָּׁה כְּיַד בַּעְלָהּ.In accordance with whose opinion among the tanna’im does Rav’s halakha correspond? It is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who said as a principle that the hand of a woman is like the hand of her husband. According to Rabbi Meir, a slave has no independent right of acquisition, and anything given to a slave belongs to his master even if it was stipulated otherwise (see Kiddushin 23b). Rav assumes that similarly, a married woman has no independent right of acquisition, but rather, anything that she attempts to acquire for herself is automatically acquired by her husband.
כמאן אזלא הך שמעתא דרב כר״מ – דאמר פרק קמא דקידושין דיד עבד כיד רבו דמי ומשמע ליה לרבי [זירא] דהכי נמי אמר גבי אשה ומתני׳ ר״מ דסתם משנה ר״מ.
מתקיף לה רב זירא כמאן אזלא1 הא שמעתא דרב כר׳ מאיר דאמר יד אשה כיד בעלה – פירוש: התם קא אמרינן הכי.
1. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״אלזא״.
שתוף שבמבוי אם לא רצו לשתף אחד אחד יכול אחד מהם לשתף על ידי כולם וכיצד הוא עושה מניח את החבית של יין או של גרוגרות או הדבר שמערב בו במקום שהוא רוצה להניחו ומזכה להם על ידי אחר והוא שיאמר קבל חבית זו לזכות בה לכל בני המבוי שמאחר שהם גדולים ואין רשות אב עליהם הרי היא זכיה גמורה וכן על ידי עבדו ושפחתו העבריים שמאחר שאין גופן קנוי אין ידן כידו עד שנאמר שלא יצא בזכיה זו העירוב מתחת ידו וכן על ידי אשתו אע״פ שאין קנין לאשה בלא בעלה שמאחר שהוא מקנה לה לזכות לבני המבוי מסלק הוא עצמו לגמרי מחלקם ואע״פ שאין לה חצר מיוחדת באותו מבוי ומה שהעמידוה כאן ביש לה חצר באותו מבוי שהיתה אוסרת עליהם וצריך הבעל לזכות לה העירוב ומגו דזכיא לנפשה זכיא לאחריני לדעת ר׳ מאיר הוצרכה אבל לדעת חכמים שהלכה כדבריהם אף באין לה חצר באותו מבוי כן ואם תאמר לדעת ר׳ מאיר היאך יש לה חצר והלא מה שקנתה אשה קנה בעלה אפשר שנתן לה בעלה וכמו שאמרו פרק חזקת במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות וזו היא שיטתנו וכן עיקר ומכל מקום בתוספות תפסו בה דרך אחרת ולדעתם אין אדם מזכה על ידי אשתו אלא אם כן יש לה חצר מיוחדת לעצמה שם ושאינה אוכלת על שלחנו ולא מקבלת פרס הימנו ועיקר כמו שכתבנו וכבר הארכנו בה יותר במקומה בעירובין פרק חלון במשנה הרביעית:
כמאן אזלא שמעתתא דרב כר״מ. דאית ליה בפ״ק דקידושין (דף כג:) דאין קנין לעבד בלא רבו וסבר רב דבאשה נמי קאמר ר״מ דאין קנין לאשה בלא בעלה:
ונדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה יקים עליה כיצד אמרה וכו׳ – פי׳ אע״ג דהאי לישנא דקרא הוא. לאו קרא גופיה נקטינן למדרשיה בהכי אלא לישנא דתנא הוא דתפיס בידיה לישנא דקרא דרך צחות והרי זה כעין מדרש ואינו מדרש ודכותה בתלמוד וכמו שכתב הרב בעל המאור בספר הצבא שלו.
טפי מאין לבעליך רשות בהן וכי היכי דאין לבעליך רשות בהן בלחוד לא מהני כי אמר להו לתרוייהו נמי לא מהני דחדא מילתא נינהו.
ושמואל אמר אפילו אמר מה שתרצי עשי לא קנה יתהון בעל. שמואל לא פליג אדרב בפירושא דמתני׳ דמודה ליה ודאי דמתניתין אי אמר מה שתרצי עשי לא מהני אלא בדינא הוא דפליג עליה דרב מוקי מתני׳ כרבי מאיר דאמר יד אשה כיד בעלה וסבר לה כוותיה ומשום הכי פסיק ואמר דאי אמר לה מה שתרצי עשי קנה יתהון בעל ושמואל ודאי מודה ליה דמתני׳ הכי קתני אלא דפליג עליה בדינא משום דסבירא ליה דהלכתא כרבנן דלא אמרי׳ יד אשה כיד בעלה הילכך אי אמר לה מה שתרצי עשי אי נמי ע״מ שאין לבעליך רשות בהן בלחוד דכי הדדי נינהו מהני.
כמאן אזלא האי שמעתא דרב כר״מ – דאמר בפ״ק דקידושין (דף כג:) גבי עבד כנעני דיד עבד כיד רבו דמי וה״ה ליד אשה דהוי ידה כיד בעלה.
כמאן אזלא [כשיטת מי הולכת] הא שמעתא [הלכה זו] של רב — כדעת ר׳ מאיר שאמר ככלל: יד אשה כיד בעלה שהוא סבור שאשה נשואה אין לה כוח קנין משלה, אלא כל כוח הקנין שלה נתון בידי בעלה ומה שהיא קונה לעצמה מוקנה מיד לבעל.
In accordance with whose opinion among the tanna’im does Rav’s halakha correspond? It is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who said as a principle that the hand of a woman is like the hand of her husband. According to Rabbi Meir, a slave has no independent right of acquisition, and anything given to a slave belongs to his master even if it was stipulated otherwise (see Kiddushin 23b). Rav assumes that similarly, a married woman has no independent right of acquisition, but rather, anything that she attempts to acquire for herself is automatically acquired by her husband.
הכל
(2) וּרְמִינְהוּ כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בְּמָבוֹי אמַנִּיחַ אֶת הֶחָבִית וְאוֹמֵר הֲרֵי זֶה לְכׇל בְּנֵי מָבוֹי בוּמְזַכֶּה לָהֶן עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים וְעַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים וְעַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ.
Rabbi Zeira continues: And raise a contradiction from an unattributed mishna (Eiruvin 73b), which presumably follows the opinion of Rabbi Meir: How does one merge the courtyards that open into an alleyway in order to permit its residents to carry on Shabbat from one courtyard to another in the same alley, if a person wishes to act on behalf of all the residents of the alleyway? He places a barrel filled with his own food or wine and says: This is for all the residents of the alleyway. For this gift to be acquired by the others, someone must accept it on their behalf, and the tanna therefore teaches that he may transfer possession to them even by means of his Hebrew slave or maidservant, whom he does not own, and likewise by means of his adult son or daughter, and similarly by means of his wife. These people may acquire the eiruv food on behalf of all the residents of the alleyway.
Rabbi Zeira continues: And raise a contradiction from an unattributed mishna (Eiruvin 73b), which presumably follows the opinion of Rabbi Meir: How does one merge the courtyards that open into an alleyway in order to permit its residents to carry on Shabbat from one courtyard to another in the same alley, if a person wishes to act on behalf of all the residents of the alleyway? He places a barrel filled with his own food or wine and says: This is for all the residents of the alleyway. For this gift to be acquired by the others, someone must accept it on their behalf, and the tanna therefore teaches that he may transfer possession to them even by means of his Hebrew slave or maidservant, whom he does not own, and likewise by means of his adult son or daughter, and similarly by means of his wife. These people may acquire the eiruv food on behalf of all the residents of the alleyway.
ורמינהו כיצד משתתפין במבוי – פירוש שיש הרבה חצירות פתוחות למבוי ואסורות לטלטל בתוכו להוציא ולהכניס בתוכו.
מניח חבית של יין – ומזכה להם על ידי אשתו והוי כאילו הכא דיירי ואין אוסרין זה על זה.
ורמינהי כיצד משתתפין בתחומין כול׳ – התם מקשה דר׳ מאיר אדר׳ מאיר מדוכתה אחרינא. עיין בפרק יש נוחלין במהדורא רביעאה.
כיצד משתתפין במבוי. חצירות הפתוחות למבוי אוסרות זו על זו לטלטל מתוכן למבוי משום דחצירות מיוחדות לבעליהן והמבוי לרבים וגזרו חכמים דילמא אתי לאפוקי מרשות היחיד לרשות הרבים עד שישתתפו יחד ונראה כאילו דרין כולם יחד במקום שמונח שיתופן:
מניח את החבית. של יין או של גרוגרות:
כיצד משתתפין במבוי – מבוי שחצרות פתוחות לתוכו וכל אחת ואחת אוסרת להוציא כלים ששבתו במבוי דרך החצר עד שישתתפו כל החצרות במבוי.
מניח את החבית – של יין שיהו הכל משותפין בו כדי שיהא המבוי רשות א׳ לכולן.
ה״ז לכל בני המבוי – שיהא להם חלק וזכות באותה חבית.
העברים – שיש להם יד.
כיצד משתתפין וכו׳. משנה היא בעירובין בפרק חלון מניח את החבית והיא שלו אומר הרי עירוב זה לצורך כל בני מבוי ואחרי כן מזכה להם על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ואף על גב דשפחה קטנה היא וקתני זכין דאי גדולה מאי בעיא גביה הלא יוצאה בסימנין אמרינן בגיטין בפרק התקבל (דלא קא) לשמואל דאמר דקטן אינו זוכה לאחרים דשאני שיתופי מבואות דרבנן. שטה.
מודה רבי מאיר דכיון דלזכות לאחרים דהוא עצמו מוציאו מרשותו מיד בעלה יצא ואין לו רשות לבעל ודמי להא דאמר רב בחזקת הבתים המוכר שדהו לאשתו קנתה. שטה.
והרא״ם פירש וז״ל: דכיון דזכות אחרים הוא מיד בעלה יצא אריכות לשון הוא ופירושו הוי כיון דשתופי מבואות דרבנן שפיר מזכה בהן אשה ותקנו רבנן דמוציאה מיד בעלה כדאמרינן בגיטין גבי קטן. עד כאן.
אלא אמר רב אשי אף על גב דלזכות לאחרים (לזכות) הוא לא חשבינן ליה כמוכר שדה לאשתו דאמר רב קנתה דהתם כיון שלעצמה נותן גמר ומקנה להקנות לה לדעתה להוציאה לגמרי לרשותו אבל לזכות לא. ומתניתין דקתני מזכה להם על ידי אשתו כשיש להם חצר באותו מבוי שגם היא צריכה שיתוף אם כן היא צריכה לעצמה ולעצמה היא קונה כדאמר רב המוכר שדה לאשתו קנתה וטעמא כדפרשינן ומגו דזכיא לנפשה זכיא נמי לאחריני שאין קנין אחד לחצאין. שטה.
ולענין מחלוקת דרב ושמואל קיימא לן כשמואל דרב כרבי מאיר סבירא ליה דלית הלכתא כוותיה ואף על גב דבעלמא קיימא לן הלכה כרב באיסורי הכא שאני דשמואל כרבנן סבירא (להו) ליה. והראב״ד ז״ל השיב על הרמב״ם בפ״ח מהלכות (דנדרים) נדרים דהלכה כשמואל ואמר בהשגתו דהא קיימא לן דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי ועוד השיג על ענין דבריו. והמעיין היטב בדברי הר״ם לא ימצא קושי בדבריו (בקמה) וכמו שכתבנו למעלה. הרי״ץ ז״ל.
ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו במשנה, וסתם משנה כר׳ מאיר: כיצד משתתפין במבוי לעשות שיתוף מבואות כדי להתיר טלטול בשבת מחצר לחצר שבתוך אותו מבוי? מניח את החבית שיש בה יין או כל דבר מאכל ואומר: הרי זה מוקנה לכל בני המבוי. ומזכה להן חלקם על ידי עבדו ושפחתו העברים, וכן על ידי בנו ובתו הגדולים, וכן על ידי אשתו, שנותן להם שיזכו עבור השכנים.
Rabbi Zeira continues: And raise a contradiction from an unattributed mishna (Eiruvin 73b), which presumably follows the opinion of Rabbi Meir: How does one merge the courtyards that open into an alleyway in order to permit its residents to carry on Shabbat from one courtyard to another in the same alley, if a person wishes to act on behalf of all the residents of the alleyway? He places a barrel filled with his own food or wine and says: This is for all the residents of the alleyway. For this gift to be acquired by the others, someone must accept it on their behalf, and the tanna therefore teaches that he may transfer possession to them even by means of his Hebrew slave or maidservant, whom he does not own, and likewise by means of his adult son or daughter, and similarly by means of his wife. These people may acquire the eiruv food on behalf of all the residents of the alleyway.
הכל
(3) וְאִי אָמְרַתְּ קְנָה יָתְהוֹן בַּעְלַהּ עֵירוּב לָא נָפֵיק מֵרְשׁוּתֵיהּ דְּבַעַל.
Rabbi Zeira states the contradiction: And if you say that a woman’s husband acquires anything given to her, the eiruv food has consequently not left the husband’s domain when he gives it to his wife, for anything she acquires belongs to him. Rather, it can be seen from here that Rabbi Meir does not extend his principle from a slave to a married woman, in opposition of the ruling of Rav.
Rabbi Zeira states the contradiction: And if you say that a woman’s husband acquires anything given to her, the eiruv food has consequently not left the husband’s domain when he gives it to his wife, for anything she acquires belongs to him. Rather, it can be seen from here that Rabbi Meir does not extend his principle from a slave to a married woman, in opposition of the ruling of Rav.
ואי אמרת קנה יתהון בעלה עירוב לא נפיק מרשותיה – דכיון דאין יד לאשה בלא בעלה עדיין החבית ברשותו ולא זכו בה בני המבוי.
ואי אמרת [ואם אומר אתה] שמה שנותן לאשה קנה יתהון [אותם] בעלה, אם כן נמצא שהעירוב לא נפיק מרשותיה [יוצא מרשותו] של הבעל, שהרי מה שקונה היא — קונה בעלה!
Rabbi Zeira states the contradiction: And if you say that a woman’s husband acquires anything given to her, the eiruv food has consequently not left the husband’s domain when he gives it to his wife, for anything she acquires belongs to him. Rather, it can be seen from here that Rabbi Meir does not extend his principle from a slave to a married woman, in opposition of the ruling of Rav.
הכל
(4) אָמַר רָבָא אע״ג אַף עַל גַּב דְּאָמַר רַבִּי מֵאִיר יַד אִשָּׁה כְּיַד בַּעְלָהּ מוֹדֶה רַבִּי מֵאִיר לְעִנְיַן שִׁיתּוּף דְּכֵיוָן דִּלְזַכּוֹת לַאֲחֵרִים הוּא מִיַּד בַּעְלָהּ זָכְיָא.
Rava said in response: Even though Rabbi Meir said that in general the hand of a woman is like the hand of her husband, in accordance with the ruling of Rav, Rabbi Meir nevertheless concedes with regard to the merging of alleyways that since it is her aim to acquire the eiruv food for others from the hand of her husband, and not to acquire it for herself, she can acquire it from him for this purpose.
Rava said in response: Even though Rabbi Meir said that in general the hand of a woman is like the hand of her husband, in accordance with the ruling of Rav, Rabbi Meir nevertheless concedes with regard to the merging of alleyways that since it is her aim to acquire the eiruv food for others from the hand of her husband, and not to acquire it for herself, she can acquire it from him for this purpose.
אמר רבא דאע״ג דאמר רבי מאיר – בעלמא יד אשה כיד בעלה וכמי שנתן לחתנו דמי.
מודה רבי מאיר לענין שיתוף דכיון דלזכות לאחרים הוא מיד בעלה זכיא – כלומר כיון דבעל דעתו הוי לזכות לאחרים על ידי אשתו נמי יצא מיד בעלה ואין לו רשות בהן כלום ואהכי מזכי להו על ידה אבל בעלמא כגון דיהיב מתנה לאשתו אימא לך דיד אשה כיד בעלה.
כיון דלזכות אחרים מיד בעלה זכיא – כיון דבעל עצמו מזכה בהם ומסתלק עצמו מחלקו [זכיא כדאמרי׳ במתנת [הבעל] שאין הבעל אוכל פירות.
דכיון דלזכות לאחרים הוא מיד בעלה זכיא. דכיון דבעל גופיה מזכה להם ומסתלק ממה שזוכה כדאמרינן במתנה שהבעל נותן לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות:
מודה ר׳ מאיר לענין שיתוף דכיון דלזכות לאחרים הוא כיון דנפיק מיד בעלה זכיא – דנהי דאמר רבי מאיר דאין קנין לאשה בלא בעלה ה״מ היכא דיהיב לה אחר מתנה אבל מודה הוא דבעל שנתן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות כדאמרינן בפ׳ חזקת הבתים (ב״ב דף נא:) ולא שמעי׳ ליה לר״מ דפליג בהא הילכך ה״נ כיון דבעל מ״מ הא קמפיק ליה מרשותיה אע״פ שאינו נותן לה ממש אלא לזכות את אחרים מודה דזכיא. כך נראה בעיני.
אמר רבא: אף על גב, אף על פי שאמר ר׳ מאיר בכלל שיד אשה כיד בעלה, מכל מקום מודה ר׳ מאיר לענין שיתוף, שכיון שלזכות לאחרים הוא מיד בעלה ולא לקנות דבר לעצמה — זכיא [זוכה] בכך.
Rava said in response: Even though Rabbi Meir said that in general the hand of a woman is like the hand of her husband, in accordance with the ruling of Rav, Rabbi Meir nevertheless concedes with regard to the merging of alleyways that since it is her aim to acquire the eiruv food for others from the hand of her husband, and not to acquire it for herself, she can acquire it from him for this purpose.
הכל
(5) אֵיתִיבֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי אֵלּוּ שֶׁזָּכִין לָהֶן [עַל יְדֵי] בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים וְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים גוְאֵלּוּ שֶׁאֵין זָכִין לָהֶן עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים וְאִשְׁתּוֹ.
Ravina raised an objection to Rav Ashi from the following baraita: These are the people who can acquire eiruv food on behalf of others: The eiruv food can be acquired by means of his adult son or daughter, and by means of his Hebrew slave or maidservant. And these are the people who cannot acquire an eiruv on behalf of others: The eiruv food cannot be acquired by means of his minor son or daughter, or by means of his Canaanite slave or maidservant, or by means of his wife. This indicates that a married woman does not have an independent right of acquisition to acquire the eiruv food on behalf of others, in opposition to the ruling of the mishna.
Ravina raised an objection to Rav Ashi from the following baraita: These are the people who can acquire eiruv food on behalf of others: The eiruv food can be acquired by means of his adult son or daughter, and by means of his Hebrew slave or maidservant. And these are the people who cannot acquire an eiruv on behalf of others: The eiruv food cannot be acquired by means of his minor son or daughter, or by means of his Canaanite slave or maidservant, or by means of his wife. This indicates that a married woman does not have an independent right of acquisition to acquire the eiruv food on behalf of others, in opposition to the ruling of the mishna.
אלו שזכין – גבי שיתוף מבוי קמיירי שמזכה משלו לכל בני מבוי.
על ידי בנו ובתו הגדולים – שכבר יצאו מרשותו אבל לא על ידי בנו ובתו הקטנים שידן כידו וכן לא על ידי אשתו אלמא לר״מ אפילו על ידי שיתוף יד אשה כיד בעלה דמיא.
איתיביה רבינא לרב אשי – אמתני׳ דעירובין קאי ולא קאי אהך סוגיא כלל.
ואלו שזכין – כלומר שמזכין על ידן וכו׳ ואשתו.
איתיביה רבינא לרב אשי – לאו לאותובי לרב קאתי דבלא רב נמי קשיא מתנייתא אהדדי אלא למדחי פירוקיה דרבא אתא למירמי מתנייתא אהדדי.
בנו ובתו הקטנים – שאין להם יד ועבדו ושפחתו הכנענים ואשתו נמי ידן כידו ואמאי והאמר רבא דכל היכא דמזכה הבעל לאחרים ע״י יש לה יד.
איתיביה [הקשה לו] רבינא לרב אשי ממה ששנינו בברייתא: אלו שזכין להן, כלומר, שמזכים ומקנים על ידם עירוב לאחרים: [על ידי] בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העברים. ואלו שאין זכין להן: על ידי בנו ובתו הקטנים, ועבדו ושפחתו הכנענים, ואשתו, משמע שלשיטה זו אף לזכות לאחרים אין לאשה כוח קנין!
Ravina raised an objection to Rav Ashi from the following baraita: These are the people who can acquire eiruv food on behalf of others: The eiruv food can be acquired by means of his adult son or daughter, and by means of his Hebrew slave or maidservant. And these are the people who cannot acquire an eiruv on behalf of others: The eiruv food cannot be acquired by means of his minor son or daughter, or by means of his Canaanite slave or maidservant, or by means of his wife. This indicates that a married woman does not have an independent right of acquisition to acquire the eiruv food on behalf of others, in opposition to the ruling of the mishna.
הכל
(6) אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי מַתְנִיתִין בְּשֶׁיֵּשׁ לָהּ חָצֵר בְּאוֹתוֹ מָבוֹי עָסְקִינַן דְּמִגּוֹ דְּזָכְיָא לְנַפְשַׁהּ זָכְיָא לְאַחֲרִינֵי.:
Rather, Rav Ashi said: In the mishna in Eiruvin, we are dealing with a woman who possesses a courtyard of her own in that alleyway, i.e., it is a case where the husband had earlier stipulated that she should have property of her own, to which he renounces all his rights. As, since she acquires the eiruv food for herself by virtue of the courtyard that she owns in that alleyway, she likewise acquires it for others.
Rather, Rav Ashi said: In the mishna in Eiruvin, we are dealing with a woman who possesses a courtyard of her own in that alleyway, i.e., it is a case where the husband had earlier stipulated that she should have property of her own, to which he renounces all his rights. As, since she acquires the eiruv food for herself by virtue of the courtyard that she owns in that alleyway, she likewise acquires it for others.
אלא אמר רב אשי מתניתין – דלעיל דקאמר דיכול לזכות לכל בני מבוי על ידי אשתו.
כשיש לה חצר באותו מבוי – לאותה אשה שאין חצרה זקוקה לבעלה דמגו דזכיא לנפשה לההוא חצר זכיא נמי לאחריני את השיתוף.
בשיש לה בית בחצר – ואוסר ביתה על המבוי וצריך הבעל לזכות גם לעצמה והיא קונה כדאמר כיון דבעל יהיב לה מגו דזכיא לנפשה קניא לאחרינא בהכי מיירי מתניתין דעירובין וברייתא דאבל לא על ידי אשתו כשאין לה בית בחצר ואין זוכה לאחרים דלא הוי כאילו הבעל נותן לעצמה.
מתניתין בשיש לה חצר באותו מבוי. ואוסרת על בני המבוי וצריך הבעל לזכות גם לאשה אבל מתני׳ דעירובין מיירי בשאין לה חצר הילכך אין לה יד לזכות לאחרים:
אלא א״ר אשי – כי קתני מזכה להן ע״י אשתו דוקא בשיש לה חצר באותו מבוי כגון שנפלה לה בירושה בעודה ארוסה והוא כתב לה בעודה ארוסה דין ודברים אין לי בנכסיך דבכי האי גוונא מהני כדאיתא בריש פרק הכותב (כתובות פג.) דמגו דזכיא לנפשה להתיר חצרה דבבעל שנתן מתנה לאשתו אפי׳ ר״מ מודה דיש לה יד וכדכתיבכא לעיל זכיא נמי לאחריני לכל בני המבוי: ולענין הלכה פסק הנגיד רבינו שמואל הלוי בשם רב עמרם גאון ז״ל דהלכה כשמואל דאע״ג דפלוגתייהו הכא לעניין איסורא וקי״ל כרב באיסורי (בכורות מט:) אפ״ה כיון דעיקר פלוגתייהו בדינא תליא אי אמרינן יד אשה כיד בעלה או לא נקטינן כשמואל דהלכתא כוותיה בדיני ועוד דרב כר״מ ושמואל כרבנן הלכך נקטינן כוותייהו ועוד דסוגיין בעלמא כשמואל דעל מנת שאין לבעליך רשות בהן בלחוד מהני כדאמרינן פ׳ מי שאמר הריני נזיר (נזיר דף כד:) גבי הפרישה בהמתה אי משלה היתה הבהמה דמקשינן מה שקנתה אשה קנה בעלה ומשני כגון שקמצה מעיסתה ואי נמי דאקני לה אחר מנה על מנת שאין לבעלה רשות בהן ובפרק בן סורר ומורה (סנהדרין דף עא.) נמי אמרי׳ אינו חייב עד שיאכל משל אביו ומשל אמו ופרכינן אמו מנא לה מה שקנתה אשה קנה בעלה ומשני כגון דאקני לה אחר ע״מ שאין לבעלה רשות בהן וכן פסק הרב רבינו משה בר נחמן ז״ל ולפי זה כי אמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן בלחוד מהני אבל רבינו תם והראב״ד ז״ל פסקו כרב משום דפלוגתייהו הכא גבי נדרים דאיסורא נינהו וקיימא לן דהלכתא כרב באיסורי ולפי זה לא מהני אלא כי אמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נותנת בפיך והרמב״ם ז״ל מיצע את הדרך שפסק כשמואל אלא שכתב דלשמואל נמי תרתי בעינן ע״מ שאין לבעליך רשות בהן ומה שתרצי עשי שהוא ז״ל מפרש דרב ושמואל בהא פליגי דרב סבר דהאי דנקט מתניתין שאת נותנת לפיך דוקא הוא ולישנא אחרינא לא מהני ביה דאי אמר נמי מה שתרצי עשי (לא) קנה יתהון בעל ושמואל סבר דלאו דוקא דהוא הדין מה שתרצי עשי ומיהו לכולי עלמא תרי לישני בעינן והקשו עליו וכי מאי מוסיף במאי דאמר לה תו מה שתרצי עשי הא אינו אלא כאומר ע״מ שאין לבעליך רשות בהן בלחוד ונראה לי דהיינו טעמא משום דכי אמר לה מה שתרצי עשי לדידה נמי לא יהיב לה לגמרי דנימא לאלתר זכה בהן בעל אלא הרי הוא כאומר לה לא יהו שלך אלא לאותו דבר שתרצי לעשות בהן בכל שעה ושעה וסבירא ליה לשמואל דכי היכי דמייחד לדבר אחד מיוחד מהני הכי נמי כיון דמייחד לאותו דבר שתרצה לעשות מהן כל שעה ושעה מהני שאין קנין חל אלא באותה שעה שתרצה לעשות בהן איזו דבר לאותו דבר בלחוד.
אלא אמר רב אשי: מתניתין [משנתנו] בעירובין — בשיש לה חצר משלה באותו מבוי עסקינן [עוסקים אנו], שמראש התנה עימה בעלה שיהיה לה רכוש פרטי משלה שאין לו קנין בו, דמגו דזכיא לנפשה [שמתוך שהיא זוכה לעצמה] בעירוב, מכח החצר שיש לה באותו מבוי — זכיא לאחריני [זוכה גם לאחרים].
Rather, Rav Ashi said: In the mishna in Eiruvin, we are dealing with a woman who possesses a courtyard of her own in that alleyway, i.e., it is a case where the husband had earlier stipulated that she should have property of her own, to which he renounces all his rights. As, since she acquires the eiruv food for herself by virtue of the courtyard that she owns in that alleyway, she likewise acquires it for others.
הכל
(7) מתני׳ מַתְנִיתִין : {במדבר ל׳:י׳} וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁהּ יָקוּם עָלֶיהָ כֵּיצַד דאָמְרָה הֲרֵינִי נְזִירָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם אע״פ אַף עַל פִּי שֶׁנִּשֵּׂאת בְּתוֹךְ ל׳ שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר
MISHNA: The Torah states: “But every vow of a widow, and of her that is divorced, with which she has bound her soul, shall stand against her” (Numbers 30:10). How so? If a widow or divorced woman said: I am hereby a nazirite after thirty days, then even if she was married within thirty days, her new husband cannot nullify her vow.
MISHNA: The Torah states: “But every vow of a widow, and of her that is divorced, with which she has bound her soul, shall stand against her” (Numbers 30:10). How so? If a widow or divorced woman said: I am hereby a nazirite after thirty days, then even if she was married within thirty days, her new husband cannot nullify her vow.
מתני׳ ונדר אלמנה וגרושה כיצד – באיזה ענין אמר קרא שנדר אלמנה וגרושה יקום עליה.
אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום – ובשעת שנדרה היתה אלמנה או גרושה.
אע״פ שניסת בתוך ל׳ יום – קודם שיחול הנדר עליה ואיכא למימר הואיל ולא חל הנדר עליה יפר לה בעל אפי׳ הכי אין יכול להפר דבתר אמירה אזלינן והוי להו קודמין ואין הבעל מפר בקודמין.
ונדר אלמנה וגו׳ – קיימא מתניתין אקרא כיצד אמרינן פנויה שאמרה.
אינו יכול להפר – דאמרינן דאזלינן בתר שעת נדרה ואז היתה אלמנה ובעל אינו מיפר בקודמין.
ונדר אלמנה וגרושה יקום עליה כיצד אמרה הריני נזירה לאחר ל׳ יום אע״פ שנשאת בתוך שלשים יום איני יכול להפר
המשנה השישית והכונה בה לבאר ענין החלק השישי והוא שאמר ונדר אלמנה וגרושה יקום עליה כיצד אמרה הרי אני נזירה לאחר שלשים יום אע״פ שנשאת בתוך שלשים יום אינו יכול להפר נדרה והיא ברשות הבעל והפר לה ואמרה הרי אני נזירה לאחר שלשים יום אע״פ שנתאלמנה או נתגרשה בתוך שלשים יום הרי זה מופר נדרה בו ביום נתגרשה בו ביום החזירה בו ביום אינו יכול להפר זה הכלל כל שיצאת לרשות עצמה שעה אחת אינו יכול להפר אמר הר״ם פי׳ אמרו ונדר אלמנה אם היה לפי הפשט יהיה הפסוק מיותר ומי הוא שיוכל להפר לה אחר שאין לה בעל ואמנם הכונה שהיא כאשר נדרה והיא בלתי בעל והתנה שהנדר יהיה בזמן פלוני עוד נשאת קודם הזמן שהתנה שיהיה הנדר בו ובא זמן הנדר והיא בעולת בעל אינו יכול להפר והמאמר כלו מבואר:
אמר המאירי ונדר אלמנה וגרושה כלומר מקרא זה על כל פנים צריך לדרשו שאם הוא כפשוטו מה הוצרך לומר כן והרי הדבר ידוע באלמנה וגרושה שאין רשות אדם עליה ומי יפר אלא בא ללמד שיש צדדין שהיה נראה לומר שתהא רשות הבעל חלה עליו בשעת הנדר ושיהא יכול להפר ואע״פ כן אין אומרין כן כיצד אמרה הריני נזירה לאחר שלשים והרי שאין הנדר חל עד שישלמו שלשים ונשאת תוך שלשים וביום שלשים שחל בו הנדר הפר לה אין זה כלום שאין הולכין אלא אחר שעת הנדר ובכלל הקודמין הוא ואין הבעל מיפר בקודמין היתה ברשות הבעל ונדרה להיות נזירה לאחר שלשים והפר לה בעלה ואחר כך נתגרשה או נתאלמנה תוך שלשים שנמצא בשעה שחל הנדר אין רשות אחרים עליה אע״פ כן הפרת הבעל הפרה שאחר שעת הנדר אנו הולכין והבעל מיפר בנדרים אע״פ שעדיין לא חלו כמו שהתבאר:
נדרה בו ביום ונתגרשה בו ביום קודם הפרה ואחר כך החזירה בו ביום ובא להפר לה אין הפרתו כלום שכבר יצאה לרשות עצמה שעה אחת ואותה שעה חל נדרה וכשהחזירה הרי הנדר בכלל הקודמין:
זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום אף על פי שנשאת בתוך שלשים יום אינו יכול להפר – פי׳ דהא דאמרינן אין הבעל מפר בקודמין לא תימא בשחל הנדר קודם הנשואין אלא כל שנדרה קודם הנשואין אף על פי שאינו חל אלא לאחר נשואין אינו מפר דבתר שעת נדר אזלינן ולאו בתר חלות הנדר.
מתני׳ ונדר אלמנה וגרושה יקום עליה כיצד אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום אע״פ שנשאת וכו׳ – דודאי קרא להכי אתא דאי בלא נשאת למה איצטריך קרא לומר דיקום עליה פשיטא מאן מפר לה אלא ודאי נשאת איצטריך לומר דכיון שנדרה בעודה אלמנה אע״פ שאמרה שיחול הנדר לאחר ל׳ יום כי נשאת לאחר מכן אינו מפר משום דבתר אמירה אזלינן שנדרה קודם שנשאת ואין הבעל מפר בקודמין.
נדרה והיא ברשות הבעל וכו׳ הרי זה מופר – דבתר שעת אמירה אזלינן בין לקולא בין לחומרא.
מתניתין נדר אלמנה וגרושה יקום עליה. משמע שאם נדרה בשהיא אלמנה אף על פי שלא חל עליה כי אם לאחר שניסת אינו יכול להפר כיצד אמרה הריני נזירה לאחר וכו׳. פירוש. ונדר אלמנה גרושה יקום עליה כיצד אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום אף על פי שנשאת בתוך שלשים יום אינו יכול להפר לה. פירוש דקא משמע לן מתניתין דהא דקיימא לן אין הבעל מיפר בקודמין אפילו בכי האי גוונא הוא אף על פי שלא חל נדרא אלא לאחר שנשאת משום דבתר עשיית הנדר אזלינן ולא בתר חלות הנדר דהיינו לאחר שנשאת. נדרה והיא ברשות הבעל מפר לה כיצד אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום והוא הפר לה מיד אף על פי שנתארמלה או נתגרשה בתוך שלשים יום הרי זה מופר פירוש והיינו מטעמא דפרישנא ברישא דבתר עשיית הנדר אזלינן ולא בתר חלות הנדר דאלו הוה אזלינן בתר חלות הנדר לא היה בידו להפר שהרי אינה אשתו מעתה. והא דקתני ברישא ונדר אלמנה וגרושה יקום עליה לישנא דמתניתין הוא ולאו אקרא קאי אי נמי קרא קא דריש דקרא בכי האי גוונא מיירי. הרנב״י ז״ל.
א משנה נאמר בתורה: ״ונדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה״ (במדבר ל, י) כיצד? אמרה האשה שהיא גרושה או אלמנה ״הריני נזירה לאחר שלשים יום״, אף על פי שנשאת בתוך שלשים יום — הבעל שהיא נשואה לו עכשיו אינו יכול להפר.
MISHNA: The Torah states: “But every vow of a widow, and of her that is divorced, with which she has bound her soul, shall stand against her” (Numbers 30:10). How so? If a widow or divorced woman said: I am hereby a nazirite after thirty days, then even if she was married within thirty days, her new husband cannot nullify her vow.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
נדרים פח: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נדרים פח:, עין משפט נר מצוה נדרים פח: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לרש"י נדרים פח:, תוספות נדרים פח:, תוספות רי"ד נדרים פח:, הלכות נדרים לרמב"ן נדרים פח:, בית הבחירה למאירי נדרים פח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נדרים פח:, ריטב"א נדרים פח:, ר"ן נדרים פח: – פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה, שיטה מקובצת נדרים פח:, מהרש"א חידושי הלכות נדרים פח:, פירוש הרב שטיינזלץ נדרים פח:, אסופת מאמרים נדרים פח:
Nedarim 88b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Nedarim 88b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Nedarim 88b, Attributed to Rashi Nedarim 88b, Tosafot Nedarim 88b, Tosefot Rid Nedarim 88b, Hilkhot Nedarim LaRamban Nedarim 88b, Meiri Nedarim 88b, Peirush HaRosh Nedarim 88b, Ritva Nedarim 88b, Ran Nedarim 88b, Shitah Mekubetzet Nedarim 88b, Maharsha Chidushei Halakhot Nedarim 88b, Steinsaltz Commentary Nedarim 88b, Collected Articles Nedarim 88b