×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) חַיָּיב.:
he is liable for entering the Temple while intoxicated.
רש״ירמ״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
חייב – משום ויין ושכר אל תשת וגו׳ ובכהן עסקינן.
פיסקא אכל כל מאכל ולא אכל בשר לאיתויי דבילה קעילית שאף על פי שמשכרת ומביאה את האדם לידי עבירה אינו חייב עליה. שתה כל משקין ולא שתה יין לאיתויי דבש וחלב שמשכר דתניא כהן שאכל דבלה קעילית או ששתה דבש וחלב ונכנס למקדש חייב מלקות דכתיב יין ושכר אל תשת שכר כל מידי דמשכר אבל מיתה לא דההיא מיתה דכתיבא התם מיתה בידי שמים היא.
אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין שנאמר זולל וסובא אע״פ שאין ראיה לדבר מן הכתוב שזולל וסובא הכתובין בתורה בבשר וביין הן זכר לדבר שלשון זולל נופל על הבשר ולשון סובא על היין שנאמר אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו ואומר כי סובא וזולל יורש להכי אייתי להאי קרא בברייתא לאשמועינן דזולל וסובא דאיירי ביה שלמה בקרא קמא היינו זולל וסובא דקרא כדתניא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה שסוף גומר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא והיינו דכתיב כי סובא וזולל יורש ומלסטם והורג את הבריות כלומר שנעשה רש ומבקש למודו ואינו מוצא ומלסטם והורג לבריות וקרעים תלביש נומה פשטיה דקרא דאיתיה עילויה דמאן דלא עסיק במלאכה ומיגרי באכילה ושתיה יורש סוף שנעשה רש וכן המתגרה בנומה דהיינו שינה הרי השינה מלבישתו קרעים מחמת שאינו עסוק במלאכה ונעשה רש וסופו ללבוש בגדים קרועים ובלויי סחבות. והוא הדין נמי לענין תלמוד תורה שהמתגרה בשינה משכח תלמודו ותורתו נעשית קרעים קרעים שאינו נזכר אלא בסירוגין:
הנותן מתנה לאשה קנה בעלה ואם נתן לה על מנת שאין לבעלה רשות בהן יש אומרים שלא קנה הבעל אבל גדולי הפוסקים כתבו שקנה הבעל אף בנתן לה על מנת שאין לבעלה רשות בה אבל אם התנה בגוף המתנה שתהא לה לדבר פלוני כגון על מנת שתאכלי ותשתי בהם קנתה אבל אם לא פירט לה אלא שאמר מה שתרצי עשי קנה בעלה וגדולי המחברים פסקו שאף במה שתרצי עשי קנתה והוא תמה שמה שתרצי עשי אינו אלא בעל מנת שאין לבעליך רשות בהם אלא שכבר ישבנו את הענין והסכמנו לדעתם במסכת קידושין ובמסכת נדרים וכל שכתבנו שקנה הבעל לא כמציאה שכלה לבעלה אלא כנכסי מלוג להיות הפירות שלו שאף ירושה אין לו אלא פירות כל שכן מתנה שהיא כעין מקח וכמו שאמרו במקום אחר אי לאו דהוה ליה הנאה וכו׳ וכן יראה ממשנת המשליש מעות לבתו האמורה בכתובות ויש מפקפקין לומר שהם לבעלה במתנה גמורה כמציאה ממה שנאמר במסכת קידושין כאחד עם קנין העבד שהוא לרבו לגמרי ואף ממה שכתבו גדולי הרבנים בסוגיא זו ובקידושין לפי תמם יראה שהם סוברים כן ואין הדברים נראין וגדולי המחברים וכן גדולי המפרשים כתבוה כדברינו ויש מסייעין לשיטתנו ממה שאמרו בתלמוד המערב מפני מה אמרו מציאת האשה לבעלה שלא תהא גונבת לבעלה ותאמר מצאתי הגע עצמך שנתן לה אחר במתנה כלומר שנאמנת בכך ומה הועילו קול יוצא למתנה ואין קול יוצא למציאה אלמא שבמתנה הגוף מיהא שלה ואע״פ שאפשר לפרש שנתן לה אחר במתנה למה שהיא אוכלת על הדרך שביארנו מ״מ הדברים אמורים בסתם ומ״מ ממה שכתבנו אתה רואה שמה שאמרו כאן דאקני לה אחר על מנת שאין לבעלה רשות בה לדעת גדולי הפוסקים אתה צריך לפרשה לענין פסק שפירט בו ואמר אלא מה שאת אוכלת בפיך וכבר כתבנו עיקרי דברים אלו בארוכה בראשון של קידושין:
חייב משום כניסה למקדש כשהוא שתוי.
he is liable for entering the Temple while intoxicated.
רש״ירמ״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה עַד שֶׁיֹּאכַל בָּשָׂר וְיִשְׁתֶּה יַיִן.: תָּנוּ רַבָּנַן אָכַל כׇּל מַאֲכָל וְלֹא אָכַל בָּשָׂר שָׁתָה כׇּל מַשְׁקֶה וְלֹא שָׁתָה יַיִן אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה עַד שֶׁיֹּאכַל בָּשָׂר וְיִשְׁתֶּה יַיִן שֶׁנֶּאֱמַר זוֹלֵל וְסוֹבֵא.

§ The mishna teaches that the boy does not become a stubborn and rebellious son unless he actually eats meat and drinks wine. The Sages taught in a baraita: If he ate any other food but did not eat meat, or if he drank any other beverage but did not drink wine, he does not become a stubborn and rebellious son unless he actually eats meat and drinks wine, as it is stated: “This son of ours is stubborn and rebellious; he will not obey our voices; he is a glutton and a drunkard.”
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[אינו נעשה בן סורר] ומורה עד שיאכ⁠[ל בשר וישתה יין, שנ׳: זולל וסובא.
א שנינו במשנה שאינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין. תנו רבנן [שנו חכמים]: אכל כל מאכל ולא אכל בשר, שתה כל משקה ולא שתה ייןאינו נעשה בן סורר ומורה, עד שיאכל בשר וישתה יין, שנאמר: ״זולל וסבא״, ולשון ״זלילה״ ו״סביאה״ שייכים באכילת בשר ושתיית יין.
§ The mishna teaches that the boy does not become a stubborn and rebellious son unless he actually eats meat and drinks wine. The Sages taught in a baraita: If he ate any other food but did not eat meat, or if he drank any other beverage but did not drink wine, he does not become a stubborn and rebellious son unless he actually eats meat and drinks wine, as it is stated: “This son of ours is stubborn and rebellious; he will not obey our voices; he is a glutton and a drunkard.”
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ואע״פוְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָיה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר {משלי כ״ג:כ׳} אַל תְּהִי בְסוֹבְאֵי יָיִן בְּזוֹלְלֵי בָשָׂר לָמוֹ וְאוֹמֵר {משלי כ״ג:כ״א} כִּי סוֹבֵא וְזוֹלֵל יִוָּרֵשׁ וּקְרָעִים תַּלְבִּישׁ נוּמָה אָמַר ר׳רַבִּי זֵירָא אכׇּל הַיָּשֵׁן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ תּוֹרָתוֹ נַעֲשֵׂית לוֹ קְרָעִים קְרָעִים שֶׁנֶּאֱמַר וּקְרָעִים תַּלְבִּישׁ נוּמָה.:

And although there is no explicit proof to the matter, there is an allusion to the matter in another verse, as it is stated: “Be not among wine drinkers, among gluttonous eaters of meat” (Proverbs 23:20). And the verse states: “For the drunkard and the glutton shall come to poverty, and drowsiness shall clothe a man with rags” (Proverbs 23:21). That is to say, a person who is a glutton and a drunkard, and sleeps a lot due to his excessive eating and drinking, will end up poor and dressed in rags. Rabbi Zeira expounds the same verse and says: With regard to anyone who sleeps in the study hall, his Torah shall become tattered, as it is stated: “And drowsiness shall clothe a man with rags.”
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ר׳ זירא: כל אהמנמנ]⁠ם בבית המדר⁠[ש – תורתו נעשית קרעים, שנ׳: וקרעים תלבי]⁠ש נומה.
ירושלמי (ה״ב): אמר ר׳ יוחנן: לווים ברבית לעי⁠[נין חבורת] מצוה.
ר׳ יוחנן הוה עליל לכנישתא בצפרא ומל⁠[קט] פירורין, ויאמרב: יהי חלקי עם מאן דקדיש [יר]⁠חא.
א. כך נראה להשלים על פי האות האחרונה. וכבכי״מ.
ב. צ״ל, ואמר. בירושלמי לפנינו: ואכיל ואמר יהא חלקי עם מאן דקדיש ירחא הכא רומשית.
כי סובא וזולל יורש – בתר קרא קמא כתיב להכי אתייה להכא.
יורש – סופו להיות עני ומבקש למודו ואינו מוצא.
וקרעים תלביש נומה – נומה שאדם מתגרה בה תלביש קרעים כלומר סוף כל בעל הנאות לבא לידי עניות.
נעשה לו קרעים – משכח למודו ואינו נזכר אלא בסירוגין.
ואף על פי שאין ראייה לדבר, להלכה זו, הרי יש זכר לדבר, שנאמר: ״אל תהי בסבאי יין בזללי בשר למו״ (משלי כג, כ), ואומר: ״כי סבא וזולל יורש וקרעים תלביש נומה״ (שם כא), כלומר, אדם שזולל וסובא והשינה המרובה (בגלל האכילה והשתיה) תביאנו להיות לבוש, בסופו של דבר יהא עני ורש, ולבוש קרעים. מאותו פסוק דרש ואמר ר׳ זירא: כל הישן בבית המדרש תורתו נעשית לו קרעים קרעים שאינו זוכר הלכה שלימה וגמורה, שנאמר: ״וקרעים תלביש נומה״.
And although there is no explicit proof to the matter, there is an allusion to the matter in another verse, as it is stated: “Be not among wine drinkers, among gluttonous eaters of meat” (Proverbs 23:20). And the verse states: “For the drunkard and the glutton shall come to poverty, and drowsiness shall clothe a man with rags” (Proverbs 23:21). That is to say, a person who is a glutton and a drunkard, and sleeps a lot due to his excessive eating and drinking, will end up poor and dressed in rags. Rabbi Zeira expounds the same verse and says: With regard to anyone who sleeps in the study hall, his Torah shall become tattered, as it is stated: “And drowsiness shall clothe a man with rags.”
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מתני׳מַתְנִיתִין: בגָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו וְאָכַל בִּרְשׁוּת אָבִיו מִשֶּׁל אֲחֵרִים וְאָכַל בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים מִשֶּׁל אֲחֵרִים וְאָכַל בִּרְשׁוּת אָבִיו אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה עַד שֶׁיִּגְנוֹב מִשֶּׁל אָבִיו וְיֹאכַל בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיִּגְנוֹב מִשֶּׁל אָבִיו וּמִשֶּׁל אִמּוֹ.:

MISHNA: If he stole that which belonged to his father and ate on his father’s property, or he stole that which belonged to others and ate on the property of others, or he stole that which belonged to others and ate on his father’s property, he does not become a stubborn and rebellious son, unless he steals that which belonged to his father and eats on the property of others. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: He does not become a stubborn and rebellious son unless he steals that which belonged to his father and that which belonged to his mother.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ירמ״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לעולם אינו נעשה בן ס⁠[ור]⁠ר [עד] שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרי⁠[ם] – דשכיח ליה ולא בא⁠[עית.
מתני׳ משל אחרים ואכל ברשות אחרים – ואפילו לא אכלן ברשות בעלים עצמן וטעמא מפרש בגמרא.
מתני׳ גנב של אביו כו׳ משמע מהאי מתני׳ דפשיטא ליה לתנא דעיקר חיובא דבן סורר ומורה משום דגנב ואכל הוא מדלא איצטריכא לאשמועינן אלא דאינו חייב עד שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים ועיקר הא מילתא איבעי תימא סברא דבן סורר ומורה על שם סופו הוא נידוי דסופו להיות מלסטם את הבריות הילכך אי גנב וקנה ואכל ואתי לאימשוכי בגניבה אין ואי לא לא. ואי בעית תימא קרא דכתיב ויסרו אותו זה מלקות וקי״ל דלא ענש אלא אם כן הזהיר ועל כרחיך בלאו דגניבה קאי קרא שהרי דבר הלמד מענינו דקא מיירי בזולל וסובא דאיננו שומע בקול אביו ובקול אמו במידי דשייכי ביה אביו ואמו ואע״ג דאין לוקה ומשלם על כרחיך חייבך הכתוב מלקות במקום תשלומין מידי דהוה אמוציא שם רע דלוקה ומשלם.
וטעמיה דרבי יוסי בר יהודה דאמר עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו כדתניא בספרי איננו שומע בקול אביו ובקול אמו יכול אמרו לו אביו ואמו להדליק את הנר ולא הדליק ת״ל איננו שומע לג״ש מה איננו שומע האמור להלן זולל וסובא פי׳ דכתיב איננו שומע בקולנו זולל וסובא אף איננו האמור כאן זולל וסובא כלומר אף איננו האמור בתחלת הפרשה איננו שומע בקול אביו ובקול אמו אע״ג דלא כתיב ביה זולל וסובא על כרחיך בזולל וסובא הכתוב מדבר שמזהירין אותו שלא להיות זולל וסובא ואינו שומע ולא שאמרו לו להדליק את הנר ולא הדליק ומה איננו שומע האמור כאן עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו דכתיב בקול אביו ובקול אמו ולא כתיב בקול אביו ואמו לומר לך ששניהם שוים וכשם שאינו חייב עד שיגנוב משל אביו כך אינו חייב עד שיגנוב משל אמו אף כאן בגניבה שניה דחד קול כתיב אינו חייב עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו.
והכי משמע קראי לפום דינא דבן סורר ומורה כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שומע בקול אביו ובקול אמו ממשמע שנאמר איננו שומע ש״מ שהתרו בו שלא להיות בן סורר ומורה זולל וסובא ולא שמע אלא נעשה זולל וסובא ויסרו אותו דהיינו מלקות כדיליף ליה לקמן והדר כתיב ולא ישמע אליהם כלומר אם עדיין לא ישמע אליהם לאחר שיסרו אותו אלא חזר וגנב משל אביו ומשל אמו ונעשה זולל וסובא ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אותו אל זקני עירו ואמרו אל זקני עירו בנינו זה שלקה בפניכם הרי הוא סורר ומורה ואינו שומע בקולנו אלא חזר ונעשה זולל וסובא מיד ורגמוהו כו׳. והני בבי כולהו דמתני׳ דקתני גנב משל אביו ואכל ברשות אביו כו׳ בגמרא מפרש טעמא דכולהו.
המשנה השלישית והכונה לבאר בה ענין החלק השלישי והוא שאמר היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה או אמו רוצה ואביו אינו רוצה אין נעשה בן סורר ומורה שהרי נאמר ותפשו בו אביו ואמו וטעם הדברים שלא מסרה תורה בחינת תכליתו לשקול דעתו של אחד מהם אלא לשניהם שכל ששניהם מסכימים בכך אין עוד ספק בהחלטתו ור׳ יהודה אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו נעשה בן סורר ומורה פי׳ בגמ׳ שלא אמר ר׳ יהודה בשאינה ראויה לו מצד איסור שאפילו היתה מחייבי כריתות ומיתות בית דין לא נפקיע ממנו דין סורר ומורה שמ״מ אביו אביו ואמו אמו אלא שהוא רוצה לומר אם אין אמו שוה לאביו בקול ובמראה ובקומה ואין הלכה כר׳ יהודה ודין בן סורר ומורה נעשה אף בשאין שוים וכן אף בשאינה ראויה לו ואף בממזר כמו שכתבנו היה אחד מהם גדם או חגר או אלם או סומא או חרש אין הבן נעשה בן סורר ומורה ויראה לי הטעם מפני שהאכזריות מצויה באלו ומ״מ דרך אסמכתא סמכוה מן המקרא ותפשו בו ולא גדמין והוציאו אותו ולא חגרין ואמרו ולא אלמין בננו זה ולא סומין איננו שומע בקולנו ולא חרשין:
ב משנה גנב משל אביו ואכל ברשות אביו, או גנב משל אחרים ואכל ברשות אחרים, או גנב משל אחרים ואכל ברשות אביואינו נעשה בן סורר ומורה עד שיגנוב דבר משל אביו ויאכל ברשות אחרים. ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר: אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיגנוב מרכוש של אביו ומשל אמו כאחד.
MISHNA: If he stole that which belonged to his father and ate on his father’s property, or he stole that which belonged to others and ate on the property of others, or he stole that which belonged to others and ate on his father’s property, he does not become a stubborn and rebellious son, unless he steals that which belonged to his father and eats on the property of others. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: He does not become a stubborn and rebellious son unless he steals that which belonged to his father and that which belonged to his mother.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ירמ״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) גמ׳גְּמָרָא: גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו וְאָכַל בִּרְשׁוּת אָבִיו. אע״גאַף עַל גַּב דִּשְׁכִיחַ לֵיהּ בְּעִית.

GEMARA: The Gemara explains the reasons for the various halakhot taught in the mishna: If he stole that which belonged to his father and ate on his father’s property, even though this is accessible to him and it is easy for him to steal, he is afraid that his father will see him eating what he had stolen, and therefore he will not be drawn after his action to further evil.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ בעית – מתפחד מאביו שלא יבין הלכך לא ממשיך.
ג גמרא את הדינים במשנה מבארים: אם גנב משל אביו ואכל ברשות אביו אינו נמשך כל כך אחר הדבר, כי אף על גב דשכיח ליה [אף על פי שמצוי לו וקל לגנוב] משל הוריו, מכל מקום הריהו בעית [מפחד], שחושש שאביו יראהו אוכל מה שגנב.
GEMARA: The Gemara explains the reasons for the various halakhot taught in the mishna: If he stole that which belonged to his father and ate on his father’s property, even though this is accessible to him and it is easy for him to steal, he is afraid that his father will see him eating what he had stolen, and therefore he will not be drawn after his action to further evil.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מִשֶּׁל אֲחֵרִים וְאָכַל בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים. אע״גאַף עַל גַּב דְּלָא בְּעִית לָא שְׁכִיחַ לֵיהּ וְכׇל שֶׁכֵּן מִשֶּׁל אֲחֵרִים וְאָכַל בִּרְשׁוּת אָבִיו דְּלָא שְׁכִיחַ לֵיהּ וּבְעִית.

If he stole that which belonged to others and ate on the property of others, even though he is not afraid of them, as they neither know him nor watch over him, this theft is not easily accessible to him, as it is performed on someone else’s property, and therefore he will not be drawn to additional sin. And all the more so if he stole that which belonged to others and ate on his father’s property, in which case it is not accessible to him, and he is also afraid of his father.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משל אחרים ואכל ברשות אחריםאף על גב [אף על פי] שהוא לא בעית [מפחד] מהם, שהרי אינם יודעים ואינם משגיחים עליו, ואולם לא שכיח ליה [מצוי לו] שיגנוב בקלות, וכל שכן אם גנב משל אחרים ואכל ברשות אביו, שגם לא שכיח ליה [מצוי לו], ובעית גם מפחד מאביו].
If he stole that which belonged to others and ate on the property of others, even though he is not afraid of them, as they neither know him nor watch over him, this theft is not easily accessible to him, as it is performed on someone else’s property, and therefore he will not be drawn to additional sin. And all the more so if he stole that which belonged to others and ate on his father’s property, in which case it is not accessible to him, and he is also afraid of his father.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) עַד שֶׁיִּגְנוֹב מִשֶּׁל אָבִיו וְיֹאכַל בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים. דִּשְׁכִיחַ לֵיהּ וְלָא בְּעִית.:

Therefore, he is not liable unless he steals that which belonged to his father and eats on the property of others, in which case it is easily accessible to him, and he is not afraid, and there is concern that he will be drawn after his action to additional sin.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עד שיגנוב משל אביו – דשכיח ליה לגנוב תמיד ואכל ברשות אחרים דלא בעית שלא יראהו אביו ובכי האי גוונא ממשיך.
רש״י בד״ה עד שיגנוב כו׳ ויאכל ברשות אחרים כו׳ כצ״ל:
ואינו חייב עד שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים, שדבר זה גם שכיח ליה [מצוי לו], וגם הוא לא בעית [מפחד], ועשוי להימשך אחר הדבר.
Therefore, he is not liable unless he steals that which belonged to his father and eats on the property of others, in which case it is easily accessible to him, and he is not afraid, and there is concern that he will be drawn after his action to additional sin.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיִּגְנוֹב מִשֶּׁל אָבִיו וּמִשֶּׁל אִמּוֹ.: אִמּוֹ מְנָא לַהּ גמַה שֶּׁקָּנְתָה אִשָּׁה קָנָה בַּעְלָהּ אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא מִסְּעוּדָה הַמּוּכֶנֶת לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ.

The mishna teaches that Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says that he is not liable as a stubborn and rebellious son unless he steals that which belonged to his father and that which belonged to his mother. The Gemara asks: With regard to his mother, from where does she have independently owned property that her son can steal? The basis for this question is the halakha that anything that a woman acquires is acquired by her husband. Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says in answer to this question: The mishna is referring to a case where the boy stole food from a meal that had been prepared for his father and for his mother. In such a case the husband grants his wife ownership of the food that she will eat over the course of her meal.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ד שנינו במשנה שר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר שאינו חייב כבן סורר ומורה עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו, ותוהים: אמו מנא [מנין] לה רכוש עצמאי שיוכל הבן לגנוב משלה? והרי כלל הוא שכל מה שקנתה אשה קנה בעלה! אמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא: הכוונה היא שגנב מסעודה המוכנת לאביו ולאמו, שבסעודה זו הרי האב מקנה לאמו את מה שהיא אוכלת.
The mishna teaches that Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says that he is not liable as a stubborn and rebellious son unless he steals that which belonged to his father and that which belonged to his mother. The Gemara asks: With regard to his mother, from where does she have independently owned property that her son can steal? The basis for this question is the halakha that anything that a woman acquires is acquired by her husband. Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says in answer to this question: The mishna is referring to a case where the boy stole food from a meal that had been prepared for his father and for his mother. In such a case the husband grants his wife ownership of the food that she will eat over the course of her meal.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְהָאָמַר רַבִּי חָנָן בַּר מוֹלָדָה אָמַר רַב הוּנָא אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיַּקְנֶה בָּשָׂר בְּזוֹל וְיֹאכַל יַיִן בְּזוֹל וְיִשְׁתֶּה אֶלָּא אֵימָא מִדְּמֵי סְעוּדָה הַמּוּכֶנֶת לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ.

The Gemara raises a difficulty. But doesn’t Rabbi Ḥanan bar Molada say that Rav Huna says: A stubborn and rebellious son is not liable unless he purchases inexpensive meat and eats it, and he purchases inexpensive wine and drinks it, which indicates that he becomes liable only if he steals money, not if he steals the actual meat and wine? Rather, say that the boy stole from money set aside for a meal that was to be prepared for his father and for his mother.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עד שיקח בשר בזול – אבל אם גנב בשר ויין עצמן לא.
מדמי סעודה המוכנת – שהיו מעות מוכנים לקנות מהם סעודה לאביו ולאמו דכיון דלכך נזדמנו משל אמו קרינן בהו דאיהי נמי שייכא בהם מדינא דבעלה חייב במזונותיה.
על הסבר זה מקשים: והאמר [והרי אמר] רב חנן בר מולדה אמר רב הונא: אינו חייב עד שיקנה בשר בזול ויאכל, יין בזול וישתה, משמע שמתחייב רק כאשר גונב כסף ולא את הדבר עצמו! אלא אימא [אמור] שגונב מדמי סעודה המוכנת לאביו ולאמו.
The Gemara raises a difficulty. But doesn’t Rabbi Ḥanan bar Molada say that Rav Huna says: A stubborn and rebellious son is not liable unless he purchases inexpensive meat and eats it, and he purchases inexpensive wine and drinks it, which indicates that he becomes liable only if he steals money, not if he steals the actual meat and wine? Rather, say that the boy stole from money set aside for a meal that was to be prepared for his father and for his mother.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אִיבָּעֵית אֵימָא דְּאַקְנִי לַהּ אַחֵר וַאֲמַר לַהּ עַל מְנָת שֶׁאֵין לְבַעְלִיךְ רְשׁוּת בָּהֶן.:

The Gemara presents another answer to the question posed concerning the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda: If you wish, say instead that another person gave property to the mother and said to her: This shall be yours on the condition that your husband shall have no right to it. In such a case, the woman acquires the property for herself and her husband does not acquire it. Therefore, it is possible for the son to steal from his mother’s property.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על מנת שאין לבעליך רשות בהן – דאי לא אמר לה הכי זכה בהן בעל דלא עדיף ממציאתה.
על מנת שאין לבעליך כו׳ – סוגיא זו כרב ששת דפ״ק דקדושין (דף כג.) דאמר לרבנן אהני ליה תנאיה אבל ר׳ (אליעזר) סבירא ליה דאפילו כי האי גוונא אין קנין לעבד בלא רבו ואין קנין לאשה בלא בעלה ומ״מ מתניתין לא תקשה דהוה משני בדמי סעודה המוכנת לאמו אי נמי רבי אלעזר הוה מוקי לה בשנתן לה בעלה דהא ר״א הוא דאמר בחזקת הבתים (ב״ב דף נא. ושם) אחד וזה אחד זה קנתה ואין הבעל אוכל פירות.
איבעית אימא [אם תרצה אמור] הסבר אחר: דאקני [שהקנה] לה לאם רכוש זה אדם אחר ואמר לה: ״על מנת שאין לבעליך רשות בהן״, שבדרך זו אשה קונה רכוש לעצמה ואין לבעל רשות בו. ואם כן יש אפשרות שיגנוב מרכוש אמו.
The Gemara presents another answer to the question posed concerning the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda: If you wish, say instead that another person gave property to the mother and said to her: This shall be yours on the condition that your husband shall have no right to it. In such a case, the woman acquires the property for herself and her husband does not acquire it. Therefore, it is possible for the son to steal from his mother’s property.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מתני׳מַתְנִיתִין: דהָיָה אָבִיו רוֹצֶה וְאִמּוֹ אֵינָהּ רוֹצֶה אָבִיו אֵינוֹ רוֹצֶה וְאִמּוֹ רוֹצָה אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם רוֹצִין רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם לֹא הָיְתָה אִמּוֹ רְאוּיָה לְאָבִיו אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה.:

MISHNA: If his father wishes to have him punished but his mother does not wish that, or if his father does not wish to have him punished but his mother wishes that, he does not become a stubborn and rebellious son, unless they both wish that he be punished. Rabbi Yehuda says: If his mother was not suited for his father, the two being an inappropriate match, as the Gemara will explain, he does not become a stubborn and rebellious son.
קישוריםעין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה משנה היה אביו רוצה שיומת ואמו אינה רוצה, או אביו אינו רוצה ואמו רוצהאינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהם רוצין. ר׳ יהודה אומר: אם לא היתה אמו ראויה לאביו משום שיש חוסר התאמה ביניהם (כמבואר בגמרא) — אינו נעשה בן סורר ומורה.
MISHNA: If his father wishes to have him punished but his mother does not wish that, or if his father does not wish to have him punished but his mother wishes that, he does not become a stubborn and rebellious son, unless they both wish that he be punished. Rabbi Yehuda says: If his mother was not suited for his father, the two being an inappropriate match, as the Gemara will explain, he does not become a stubborn and rebellious son.
קישוריםעין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) גמ׳גְּמָרָא: מַאי אֵינָהּ רְאוּיָה אִילֵּימָא חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת וְחַיָּיבֵי מִיתוֹת ב״דבֵּית דִּין סוֹף סוֹף אֲבוּהּ אֲבוּהּ נִינְהוּ וְאִמֵּיהּ אִמֵּיהּ נִינְהוּ.

GEMARA: The Gemara asks: What does Rabbi Yehuda mean when he speaks of the mother as being not suited for the father? If we say that due to their union they are among those who are liable to receive karet, in which case the marriage does not take effect, and certainly if the union puts them in the category of those who are liable to receive one of the types of court-imposed death penalty, in which case the marriage also does not take effect, there is a difficulty: Why should it matter if they are not married? Ultimately, his father is still his father and his mother is still his mother, and the verses concerning the stubborn and rebellious son can be fulfilled.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי נימא חייבי כריתות – שהיתה אמו על אביו בכרת כגון אחותו דלאו בת קדושין.
סוף סוף אביו ואמו נינהו – דהא בקרא לא כתוב אישות באמו אצל אביו.
בד״ה אי נימא כו׳ בת קדושין הס״ד:
ו גמרא על דברי ר׳ יהודה שואלים: מאי [מה פירוש] ״אינה ראויה לאביו ״? אילימא [אם תאמר] שהיתה אמו לגבי אביו חייבי כריתות, ואף שאין קידושין תופסים בהם, ובוודאי אם היתה אמו לגבי אביו חייבי מיתות בית דין שקידושין תופסים בהם, ואולם גם אז סוף סוף אבוה [אביו]אבוה נינהו [אביו הוא], ואמיה [ואמו]אמיה נינהו [אמו היא] ומתקיימים בהם דברי הכתוב בענין בן סורר ומורה!
GEMARA: The Gemara asks: What does Rabbi Yehuda mean when he speaks of the mother as being not suited for the father? If we say that due to their union they are among those who are liable to receive karet, in which case the marriage does not take effect, and certainly if the union puts them in the category of those who are liable to receive one of the types of court-imposed death penalty, in which case the marriage also does not take effect, there is a difficulty: Why should it matter if they are not married? Ultimately, his father is still his father and his mother is still his mother, and the verses concerning the stubborn and rebellious son can be fulfilled.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֶלָּא בְּשָׁוָה לְאָבִיו קָאָמַר תַּנְיָא נָמֵי הָכִי רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם לֹא הָיְתָה אִמּוֹ שָׁוָה לְאָבִיו בְּקוֹל וּבְמַרְאֶה וּבַקּוֹמָה אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה מַאי טַעְמָא דְּאָמַר קְרָא אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ בְּקֹלֵנוּ מִדְּקוֹל בָּעֵינַן שָׁוִין מַרְאֶה וְקוֹמָה נָמֵי בָּעֵינַן שָׁוִין.

Rather, Rabbi Yehuda is saying that the boy’s mother must be identical to his father in several aspects. The Gemara comments: This is also taught in a baraita: Rabbi Yehuda says: If his mother was not identical to his father in voice, appearance, and height, he does not become a stubborn and rebellious son. The Gemara asks: What is the reason for this? As the verse states: “He will not obey our voices [kolenu]” (Deuteronomy 21:20), which indicates that they both have the same voice. And since we require that they be identical in voice, we also require that they be identical in appearance and height.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת]⁠ניא: ר׳ יהודה אומר: אם לא היתה אמו שויה לאביו בקול במר⁠[אה ו]⁠בקומה – לא היה נעשה ב⁠[ן סור]⁠ר ומורה.
בשוה לאביו – בקול ומראה וקומה וטעמא מפרש לקמן.
בקולנו – חד קול משמע מדלא כתוב בקולותינו או בקולינו ביו״ד.
בד״ה בשוה לאביו כו׳ מפרש לקמן הס״ד:
בד״ה בקולנו חד קול כו׳ כצ״ל. בד״ה אפי׳ מזוזה כו׳ שאזכרת השם כתובה שם ולא קרינא כו׳ כצ״ל והד״א:
מדקול בעינן שוה כו׳. יש לעיין בזה היכי משמע מאיננו שומע בקולנו ומהיכן בא לומר מדקול בעינן שוה מראה וקומה נמי וכו׳ ור״ש דקאמר וכי מפני כו׳ הוא תמוה לכאורה אם אינו ראוי ליסקל למה כתבה התורה שהוא ראוי ולא שייך בזה דרוש כו׳ ונראה כי הבן סורר אף כשהוכיחו אותו אביו ואמו כמה פעמים כמפורש בקרא ויסרו אותו אביו ואמו וגו׳ אמר כי מעולם לא הוכיחו אותו שניהם אלא אביו או אמו ואומר אלו הוכיחו שניהם היה מקבל תוכחתם וא״כ ע״כ בשקול שניהם שוה שיכול לומר שהיה סבור בכל התוכחות שלא היו רק מאחד מהם או מאביו או מאמו ואם כן ע״כ דמראה וקומה נמי שוין דאל״כ אף בשקולן שוה אכתי לא היה יכול לומר דאחד מהם היה כיון דמראיהן או קומתן אינן שוין וזה דבר שאי אפשר שיהיו שוין בכל דבר ולא היה ולא עתיד להיות ור׳ שמעון דקאמר וכי מפני שאכל כו׳ דודאי לדעת ר״ש התורה חייבה עליו מיתה שהגיעה תורה לסוף דעתו וכו׳ כדלקמן אלא דקאמר דאביו ואמו ודאי דלא יוציאו אותו בשביל זה לסקילה שהם ודאי לא יגיעו לסוף דעתו ויאמרו שסופו לחזור מדרכיו הרעים ויהיו חסים עליו וע״כ לא היה ולא עתיד להיות שאביו ואמו לא יגיעו לסוף דעתו (ויכסו) [ויחסו] עליו מלהוציאו לסקילה בשביל תרטימר אחד ולמה נכתב אלא דרוש שאביו ואמו ידרשו שהתורה הגיעה לסוף דעתו דבכזה הוא ראוי ליסקל וע״י זה יוכיחו ויסרו את בניהם ויקבלו על זה שכר וכדאמרינן הני נשי במאי זכיין שמגדלין ובניהן לת״ת אבל בזמן הזה אין נותנין לב לזה וכל אחד מחפה על בנו אף שהוא באמת חייב מלקות מיתת ב״ד ואין מוכיחין אותן והנערים הולכים רוב ימיהן בביטול ת״ת ואמרי׳ פרק כל כתבי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבטלו בו תינוקות של בית רבן כו׳ ודו״ק:
אלא הכוונה ״בשוה לאביו״ קאמר [אמר], שצריך שתהא אמו שוה לאביו בכל דבר. תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך], ר׳ יהודה אומר: אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול ובמראה ובקומה, אינו נעשה בן סורר ומורה. מאי טעמא [מה טעם הדבר]? כיצד מוכיח זאת ר׳ יהודה? — שאמר קרא [הכתוב]: ״איננו שמע בקלנו״ (דברים כא, כ), משמע שיש קול אחיד לשניהם, ומכיון שלענין קול בעינן [צריכים אנו] שיהיו שוין, אם כן לענין מראה וקומה נמי בעינן [גם כן צריכים אנו] שיהיו שוין.
Rather, Rabbi Yehuda is saying that the boy’s mother must be identical to his father in several aspects. The Gemara comments: This is also taught in a baraita: Rabbi Yehuda says: If his mother was not identical to his father in voice, appearance, and height, he does not become a stubborn and rebellious son. The Gemara asks: What is the reason for this? As the verse states: “He will not obey our voices [kolenu]” (Deuteronomy 21:20), which indicates that they both have the same voice. And since we require that they be identical in voice, we also require that they be identical in appearance and height.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה לֹא הָיָה וְלֹא עָתִיד לִהְיוֹת וְלָמָּה נִכְתַּב דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר כְּמַאן כְּרַבִּי יְהוּדָה.

The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which is taught in a baraita: There has never been a stubborn and rebellious son and there will never be one in the future, as it is impossible to fulfill all the requirements that must be met in order to apply this halakha. And why, then, was the passage relating to a stubborn and rebellious son written in the Torah? So that you may expound upon new understandings of the Torah and receive reward for your learning, this being an aspect of the Torah that has only theoretical value. In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who requires that the parents have certain identical characteristics, making it virtually impossible to apply the halakha.
ר׳ חננאלגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בן סורר ו⁠[מו]⁠רה [ועיר ה]⁠נידחת ובית המנוגע, תניא ב⁠[כולם: לא היו, ולא עתיד]⁠ין להיות. ול⁠[מה נ]⁠כתבו? דרוש וקבל שכר.
גמ׳ כמאן כר״י. עי׳ ת״י יומא סב ע״א ד״ה שני:
ומעירים: כמאן אזלא הא דתניא שיטת מי הולכת ברייתא זו ששנינו] בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות, שלמעשה לא יתכן שיתקיימו הדרישות הנחוצות כדי שיתממש דין זה, ולמה נכתב בתורה? — כדי לדרוש ולקבל שכר בלימוד זה, שהוא אחד מדברי תורה שיש להם ערך עיוני בלבד. כמאן שיטת מי]? — כשיטת ר׳ יהודה הדורש שוויון גמור בין ההורים. והרי קשה מאד למצוא שיהיו הורים הדומים זה לזה עד כדי כך.
The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which is taught in a baraita: There has never been a stubborn and rebellious son and there will never be one in the future, as it is impossible to fulfill all the requirements that must be met in order to apply this halakha. And why, then, was the passage relating to a stubborn and rebellious son written in the Torah? So that you may expound upon new understandings of the Torah and receive reward for your learning, this being an aspect of the Torah that has only theoretical value. In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who requires that the parents have certain identical characteristics, making it virtually impossible to apply the halakha.
ר׳ חננאלגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אִיבָּעֵית אֵימָא ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן וְכִי מִפְּנֵי שֶׁאָכַל זֶה תַּרְטֵימָר בָּשָׂר וְשָׁתָה חֲצִי לוֹג יַיִן הָאִיטַלְקִי אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹצִיאִין אוֹתוֹ לְסׇקְלוֹ אֶלָּא לֹא הָיָה וְלֹא עָתִיד לִהְיוֹת וְלָמָּה נִכְתַּב דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר אָמַר ר׳רַבִּי יוֹנָתָן אֲנִי רְאִיתִיו וְיָשַׁבְתִּי עַל קִבְרוֹ.

If you wish, say instead that this baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. As it is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: And is it simply due to the fact that the boy ate a tarteimar of meat and drank a half-log of Italian wine that his father and his mother shall take him out to stone him? Rather, there has never been a stubborn and rebellious son and there will never be one in the future. And why, then, was the passage relating to a stubborn and rebellious son written in the Torah? So that you may expound upon new understandings of the Torah and receive reward for your learning. Rabbi Yonatan says: This is not so, as I saw one. I was once in a place where a stubborn and rebellious son was condemned to death, and I even sat on his grave after he was executed.
ר׳ חננאלגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בן ס⁠[ורר – כר׳ שמעון], דאמר: [וכי מ]⁠פני שאכל תרטימר [בשר] וכול׳ [אביו ואמו מוציאין אותו לסק]⁠ל⁠[ו].
שם וישבתי על קברו. עי׳ ש״ע י״ד רסי׳ שסד:
ודוחים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] שאותה ברייתא כשיטת ר׳ שמעון היא, דתניא כן שנינו בברייתא], אמר ר׳ שמעון: וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי, אביו ואמו מוציאין אותו לסקלו? הלא אין הדבר אפשרי מבחינה נפשית! אלא לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב בתורה — משום דרוש וקבל שכר. אמר ר׳ יונתן: אין זה כך, אלא אני ראיתיו, שהייתי במקום שנידון בו בן סורר ומורה ואף ישבתי על קברו לאחר שנידון והרגוהו.
If you wish, say instead that this baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. As it is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: And is it simply due to the fact that the boy ate a tarteimar of meat and drank a half-log of Italian wine that his father and his mother shall take him out to stone him? Rather, there has never been a stubborn and rebellious son and there will never be one in the future. And why, then, was the passage relating to a stubborn and rebellious son written in the Torah? So that you may expound upon new understandings of the Torah and receive reward for your learning. Rabbi Yonatan says: This is not so, as I saw one. I was once in a place where a stubborn and rebellious son was condemned to death, and I even sat on his grave after he was executed.
ר׳ חננאלגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא עִיר הַנִּדַּחַת לֹא הָיְתָה וְלֹא עֲתִידָה לִהְיוֹת וְלָמָּה נִכְתְּבָה דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר כְּמַאן כר׳כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כׇּל עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֲפִילּוּ מְזוּזָה אַחַת אֵינָהּ נַעֲשֵׂית עִיר הַנִּדַּחַת.

The Gemara raises a similar question: In accordance with whose opinion is that which is taught in a baraita: There has never been an idolatrous city and there will never be one in the future, as it is virtually impossible to fulfill all the requirements that must be met in order to apply this halakha. And why, then, was the passage relating to an idolatrous city written in the Torah? So that you may expound upon new understandings of the Torah and receive reward for your learning. In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, as it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: Any city that has even one mezuza or any other sacred scroll cannot become an idolatrous city. It is difficult to imagine an entire city without even one mezuza.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עיר הנדחת – כר׳ [אליעזר, דאמר: עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת – אינה נע]⁠שת עיר [הנדחת].
ואפילו מזוזה אחת – וכל שכן אחד מן החומשין או ספר מכל הנביאים שאזכרת השם כתובה שם ולא קרינא ביה את כל שללה ושרפת.
כיוצא בזה שואלים: כמאן אזלא הא דתניא שיטת מי הולכת ברייתא זו ששנינו]: עיר הנדחת לא היתה ולא עתידה להיות, ולמה נכתבה? — משום דרוש וקבל שכר. כמאן שיטת מי] — כשיטת ר׳ אליעזר, דתניא כן שנינו בברייתא], ר׳ אליעזר אומר: כל עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת או שאר ספרי קודש — אינה נעשית עיר הנדחת. וקשה לשער שתהיה עיר שלימה שאפילו מזוזה אחת אין בה.
The Gemara raises a similar question: In accordance with whose opinion is that which is taught in a baraita: There has never been an idolatrous city and there will never be one in the future, as it is virtually impossible to fulfill all the requirements that must be met in order to apply this halakha. And why, then, was the passage relating to an idolatrous city written in the Torah? So that you may expound upon new understandings of the Torah and receive reward for your learning. In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, as it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: Any city that has even one mezuza or any other sacred scroll cannot become an idolatrous city. It is difficult to imagine an entire city without even one mezuza.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) מַאי טַעְמָא אָמַר קְרָא {דברים י״ג:י״ז} וְאֶת כׇּל שְׁלָלָהּ תִּקְבּוֹץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ וְכֵיוָן דְּאִי אִיכָּא מְזוּזָה לָא אֶפְשָׁר דִּכְתִיב {דברים י״ב:ד׳} לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן אֲנִי רְאִיתִיהָ וְיָשַׁבְתִּי עַל תִּילָּהּ.

The Gemara asks: What is the reason that a city that has even one mezuza cannot become an idolatrous city? The Gemara answers: The verse states: “And you shall gather all the spoil of it into the midst of the open space of the city, and shall burn with fire both the city and the entire plunder taken in it” (Deuteronomy 13:17). And since if there is a mezuza there it is impossible to burn all the contents of the city, as it is written: “And you shall overthrow their altars, and break their pillars, and burn their asherim with fire…This you shall not do so to the Lord your God” (Deuteronomy 12:3–4). It is derived from this verse that it is prohibited to destroy a sacred item such as a mezuza. Therefore, in a city that has even one mezuza, it is impossible to fulfill the halakhot of an idolatrous city, as not all of its contents may be burned. Rabbi Yonatan says: This is not so, as I once saw an idolatrous city that was condemned to destruction, and I even sat on its ruins.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא תעשון כן לה׳ אלהיכם – בתר ואבדתם את שמם כתיב.
ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ אליעזר שעיר כזו אינה נעשית עיר הנדחת? ומשיבים: אמר קרא [הכתוב] ״ואת כל שללה תקבץ אל תוך רחבה ושרפת באש את העיר ואת כל שללה״ (שם יג, יז) וכיון דאי איכא [שאם יש] מזוזה שם לא אפשר לשרוף הכל, דכתיב כן נאמר]: ״ונתצתם את מזבחותם... ואשריהם תשרפון באש... לא תעשון כן לה׳ אלהיכם״ (שם יב, ג–ד), ומכאן למדו שאסור לשרוף דבר המקודש לה׳, ולכן עיר כזו שיש בה ואפילו מזוזה אחת אי אפשר לקיים בה דין עיר הנדחת. אמר ר׳ יונתן: אינו כן, אלא אני ראיתיה שדנוה וישבתי על תילה.
The Gemara asks: What is the reason that a city that has even one mezuza cannot become an idolatrous city? The Gemara answers: The verse states: “And you shall gather all the spoil of it into the midst of the open space of the city, and shall burn with fire both the city and the entire plunder taken in it” (Deuteronomy 13:17). And since if there is a mezuza there it is impossible to burn all the contents of the city, as it is written: “And you shall overthrow their altars, and break their pillars, and burn their asherim with fire…This you shall not do so to the Lord your God” (Deuteronomy 12:3–4). It is derived from this verse that it is prohibited to destroy a sacred item such as a mezuza. Therefore, in a city that has even one mezuza, it is impossible to fulfill the halakhot of an idolatrous city, as not all of its contents may be burned. Rabbi Yonatan says: This is not so, as I once saw an idolatrous city that was condemned to destruction, and I even sat on its ruins.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא בַּיִת הַמְנוּגָּע לֹא הָיָה וְלֹא עָתִיד לִהְיוֹת וְלָמָּה נִכְתַּב דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר כְּמַאן כר׳כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בר׳בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דִּתְנַן ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הלְעוֹלָם אֵין הַבַּיִת טָמֵא עַד שֶׁיֵּרָאֶה כִּשְׁתֵּי גְרִיסִין עַל שְׁתֵּי אֲבָנִים בִּשְׁתֵּי כְתָלִים בְּקֶרֶן זָוִית אׇרְכּוֹ כִּשְׁנֵי גְרִיסִין וְרׇחְבּוֹ כִּגְרִיס.

The Gemara asks another similar question: In accordance with whose opinion is that which is taught in a baraita: There has never been a house afflicted with leprosy of the house and there will never be one in the future. And why, then, was the passage relating to leprosy of the house written in the Torah? So that you may expound upon new understandings of the Torah and receive reward for your learning. In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, as we learned in a mishna (Nega’im 12:3) that Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: A house never becomes impure with leprosy until a mark about the size of two split beans is seen on two stones in two walls that form a corner between them, the mark being about two split beans in length and about one split bean in width. It is difficult to imagine that such a precise situation will ever occur.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גריס – זה שיעור נגעים ושתי גריסין על שתי אבנים דכתיב (ויקרא יד) וחלצו את האבנים תרתי משמע ובכל אחת שיעור נגע.
בקרן זוית – ואותן שתי אבנים יהיו בקרן זוית אחד בכותל זה ואחד בכותל זה והנגע משוך בשתיהן ארכו ב׳ גריסין ורחבו כגריס שיהא בכל אבן כגריס על גריס.
ועוד הערה דומה: כמאן אזלא הא דתניא שיטת מי הולכת ברייתא זו ששנינו] בית המנוגע בצרעת לא היה ולא עתיד להיות. ולמה נכתב בתורה — משום דרוש וקבל שכר. כמאן שיטת מי]? — כשיטת ר׳ אלעזר בר׳ שמעון. דתנן כן שנינו במשנה], ר׳ אלעזר בר׳ שמעון אומר: לעולם אין הבית טמא בנגע צרעת עד שיראה הנגע בגודל שתי גריסין על שתי אבנים בשתי כתלים בקרן זוית שביניהם ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס. וקשה לשער שיקרה בדיוק כך.
The Gemara asks another similar question: In accordance with whose opinion is that which is taught in a baraita: There has never been a house afflicted with leprosy of the house and there will never be one in the future. And why, then, was the passage relating to leprosy of the house written in the Torah? So that you may expound upon new understandings of the Torah and receive reward for your learning. In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, as we learned in a mishna (Nega’im 12:3) that Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: A house never becomes impure with leprosy until a mark about the size of two split beans is seen on two stones in two walls that form a corner between them, the mark being about two split beans in length and about one split bean in width. It is difficult to imagine that such a precise situation will ever occur.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) מַאי טַעְמָא דר׳דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן כְּתִיב קִיר וּכְתִיב קִירוֹת אֵיזֶהוּ קִיר שֶׁהוּא כְּקִירוֹת הֱוֵי אוֹמֵר זֶה קֶרֶן זָוִית.

The Gemara asks: What is the reason for the statement of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, that a house does not become impure unless it has a mark precisely in the corner? The verse states: “And he shall look at the leprous mark, and, behold, if the leprous mark be in the walls of the house, in greenish or reddish depressions, which in sight are lower than the wall” (Leviticus 14:37). In one part of the verse it is written “wall,” and in another part of the verse it is written “walls.” Which wall is like two walls? You must say this is a corner.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי טעמא דר״א – דבעי קרן זוית.
כתיב קיר – ומראיהן שפל מן הקיר (שם).
ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ אלעזר בר׳ שמעון שכך הוא דורש? — כתיב [נאמר] בתורה ״קיר״, וכתיב [ונאמר] באותו פסוק גם ״קירת״ (״וראה את הנגע בקירות הבית שקערורות ירקרקות או אדמדמות ומראיהן שפל מן הקיר״. ויקרא יד, לז), איזהו קיר שהוא כקירותהוי אומר זה קרן זוית.
The Gemara asks: What is the reason for the statement of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, that a house does not become impure unless it has a mark precisely in the corner? The verse states: “And he shall look at the leprous mark, and, behold, if the leprous mark be in the walls of the house, in greenish or reddish depressions, which in sight are lower than the wall” (Leviticus 14:37). In one part of the verse it is written “wall,” and in another part of the verse it is written “walls.” Which wall is like two walls? You must say this is a corner.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) תַּנְיָא אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בר׳בְּרַבִּי צָדוֹק מָקוֹם הָיָה בִּתְחוּם עַזָּה וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ חוּרְבָּתָא סְגִירְתָּא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ פַּעַם אַחַת הָלַכְתִּי לְגָלִיל וְרָאִיתִי מָקוֹם שֶׁמְּצַיְּינִין אוֹתוֹ וְאָמְרוּ אֲבָנִים מְנוּגָּעוֹת פִּינוּ לְשָׁם.:

It is taught in a baraita: Rabbi Eliezer, son of Rabbi Tzadok, says: There was a place in the area of Gaza, and it was called the leprous ruin; that is to say, it was the ruin of a house that had been afflicted with leprosy. Apparently, then, leprosy of the house has existed. Rabbi Shimon of the village of Akko said: I once went to the Galilee and I saw a place that was being marked off as an impure place, and they said that stones afflicted with leprosy were cast there. This too indicates that a house afflicted with leprosy has existed.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך חרב
חרבאחרבה מחזרת לבמליה כבר פירשתי בערך גזל. (סנהדרין עא.) מקום היה בתחום עזה והיו קורין אותו חרבהא סגירתא פירוש חורבה של בית המנוגע:
א. [איין וויסטע געביידע.]
חורבתא סגירתא – חורבה מצורע. מתרגמינן סגירתא שנותץ משם בית המנוגע.
מציינין אותו – שלא יאהילו עליו דאבן מנוגעת מטמא באהל דמצורע הוקש למת אל נא תהי כמת.
תניא [שנוייה ברייתא], אמר ר׳ אליעזר בר׳ צדוק: מקום היה בתחום עזה והיו קורין אותו ״חורבתא סגירתא״ [״חורבה מצורעת״], כלומר, מקום שהיה בו בית המנוגע ומשמע שהיה במציאות בית מנוגע. אמר ר׳ שמעון איש כפר עכו: פעם אחת הלכתי לגליל וראיתי מקום שמציינין אותו כמקום טמא ואמרו: אבנים מנוגעות מבית המנוגע בנגע צרעת פינו לשם, הרי שהיה במציאות בית המנוגע.
It is taught in a baraita: Rabbi Eliezer, son of Rabbi Tzadok, says: There was a place in the area of Gaza, and it was called the leprous ruin; that is to say, it was the ruin of a house that had been afflicted with leprosy. Apparently, then, leprosy of the house has existed. Rabbi Shimon of the village of Akko said: I once went to the Galilee and I saw a place that was being marked off as an impure place, and they said that stones afflicted with leprosy were cast there. This too indicates that a house afflicted with leprosy has existed.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) מתני׳מַתְנִיתִין: והָיָה אֶחָד מֵהֶם גִּידֵּם אוֹ חִיגֵּר אוֹ אִלֵּם אוֹ סוֹמֵא אוֹ חֵרֵשׁ אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה שֶׁנֶּאֱמַר {דברים כ״א:י״ט} וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְלֹא גִּדְמִין וְהוֹצִיאוּ אוֹתוֹ וְלֹא חִגְּרִין וְאָמְרוּ וְלֹא אִלְּמִין בְּנֵנוּ זֶה וְלֹא סוֹמִין אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹלֵנוּ וְלֹא חֵרְשִׁין.

MISHNA: If one of the parents was without hands, or lame, or mute, or blind, or deaf, their son does not become a stubborn and rebellious son, as it is stated: “Then shall his father and his mother lay hold of him, and bring him out to the elders of his city and to the gate of his place. And they shall say to the elders of his city: This son of ours is stubborn and rebellious; he will not obey our voices; he is a glutton and a drunkard” (Deuteronomy 21:19–20). The Sages derive: “Then shall his father and his mother lay hold of him,” but not people without hands, who cannot do this. “And bring him out,” but not lame people, who cannot walk. “And they shall say,” but not mutes. “This son of ours,” but not blind people, who cannot point to their son and say “this.” “He will not obey our voices,” but not deaf people, who cannot hear whether or not he declined to obey them.
עין משפט נר מצוהרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ גידם – ידו קטועה.
בננו זה – משמע שרואים אותו.
חרשין – אינן יודעין אם קבל דבריהם אם לאו שאם אמר להם איני מקבל אינן שומעין לו ואע״פ שרואין שאין מקיים מצותן מיהו איננו שומע בקולנו כתיב ואיכא להפוכי בזכותי׳ ולמדרש דבשעת הקול קאמרי דלא שמע דהאי קרא יתירא הוא כוליה כדאמר בגמ׳.
גנב משל אביו ואכל ברשות אביו אע״ג דשכיח ליה ממונא דאבוה למיגנב מיניה ואתי לאימשוכי כיון דברשות אביו קאכיל ליה בעית מאבוה ולא ממשיך משל אחרים ואכל ברשות אחרים אע״ג דלא בעית מאבוה דהא ברשות אחרים קאכיל לא שכיח ליה ממונא דאחרים למגנב בכל שעתא ולא אתי לאימשוכי וכל שכן גנב משל אחרים ואכל ברשות אביו דלא שכיח ליה ובעית דודאי לא אתי לאימשוכי וזו ואין צריך לומר זו קתני ואינו נעשה בן סורר ומורה עד שיגנוב משל אביו דשכיח ליה ויאכל ברשות אחרים דלא בעית ואתי לאימשוכי:
פיסקא ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו. ומתמהינן אמו מנא לה ממונא דלא הוי דאבוה מה שקנתה אשה קנה בעלה ופריק ר׳ יוסי בר׳ חנינא מסעודה המוכנת לאביו ולאמו דכיון דאדעתא דאכלי לה תרוייהו אתעבידא אשתכח דאית להו לתרוייהו חולקא בגוה ודמיא לההיא דתנן (ערכין כ״ד.) המקדיש את נכסיו אין לו לא בכסות אשתו ולא בכסות בניו ולא בצבעים חדשים שצבען לשמן ולא בסנדלים חדשים שלקחן לשמן. ואיכא דאמרי משום דבעלה חייב במזונותיה ואישתכח דאיהי נמי שייכא בה ולאו מילתא היא דנהי שחייב במזונותיה גבי האי סעודה מיהת למה לה. ומתמהינן סעודה והא״ר חנן בר מותנה א״ר הונא אינו חייב עד שיקנה בשר בזול ויאכל יין בזול וישתה דהוי מידי דשכיח ליה בכל שעתא אבל אם גנב בשר עצמו ויין עצמו לא דלאי כל שעתא שכיח ליה ולא מימשיך. ואסיקנא אלא מדמי סעודה המוכנין לקנות מהם צרכי סעודה לאביו ולאמו (הוא) [והוא] דמטו לידא דאימיה ואיבעי תימא כל היכא דהוה מזומן לדילה משל אמו קרינא ביה דלא גרע מצבעים חדשים שצבען לשמן ואע״ג דלא מטו לידייהו ומתמהינן עלה בפרק הגוזל עצים (ק״ב:) מי הודיעו לצבע שהקנה צבע לאשה ואי בדמטו לידא מאי קושיין ותו אי בדמטו לידייהו מאי איריא צבען לשמן ולקחן לשמן אפי׳ לא צבען נמי לשמן נמי זכו בהו משעת הגבהה.
ואיבעית תימא דאקני לה אחר ואמר לה ע״מ שאין לבעליך רשות בהן דאי לא אמר לה הכי הוי (בידא) לבעל דלא גרעי מנכסי מלוג ובעינן דבר שנתרוקנה בו הרשות לאמו ורבינו שלמה ז״ל פירש דאי אמר ליה הכי זכי בהו בעל דלא עדיף ממציאה ולא דייק דהא ודאי אי איכא לדמוייה לנכסי מלוג הוא דאיכא לדמוייה דהא אידי ואידי מכח אחר קאתו לה לאפוקי מציאה דלאו מכח אחר קאתיא והיא גופה תקנתא דרבנן היא הכי דלא תהוי להו איבה ומאי דתקון תקון ומאי דלא תקון לא תקון. מיהא שמעינן דמאן דאקני מידי לאיתתא ע״מ שאין לבעלה רשות בו הויא הקנאה ולית ליה לבעל זכותא בגויה וה״ה למאן דמקני ליה מדעם לחבריה על מנת שאין לבעל חובו ולכתובת אשתו רשות בהן הויא הקנאה ולית להו להנך שיעבודא:
מתני׳ היה אביו רוצה כו׳ דכתיב ותפשו בו כו׳ כולה מילתא אתרוייהו משמע. ר׳ יהודה אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו נעשה בן סורר ומורה. ודייקינן מאי אינה ראויה אילימא חייבי כריתות וחייבי מיתות ב״ד דלא תפסי בהו קדושי מכדי קרא אאביו ואמו קא קפיד ואפי׳ הויין מחייבי מיתות ב״ד סוף סוף אבוה אבוה ניהו ואמו אמו ניהי ואביו ואמו קרינא בהו אלא שוה קאמר מפרש בברייתא רבי יהודה אומר כו׳ מאי טעמא דאמר קרא איננו שומע בקולנו מדלא כתיב בקולותינו אלא בקולנו משמע שני גופין וקול א׳ ומאי קאמר קרא על כרחיך שוין קאמר ומדקול בעינן שוין מראה וקומה נמי בעינן שוין:
כמאן אזלא הא דתניא בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר כמאן כר׳ יהודה דבעי אמו שוה לאביו בקול ובמראה ובקומה דודאי מילתא דלא שכיחא היא ואיבעי תימא ר׳ שמעון דסבירא ליה דמילתא דלא שכיחא היא דליתו ליה אבוה ואמיה לבי דינא למרגמיה משום דאכל תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין אבל לרבנן אע״ג דאינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהם רוצים קסברי רבנן דלאו מילתא דלאו שכיחא היא דליתו ליה למרגמיה משום דמסקי אדעתייהו מאי סלקא ביה לבסוף:
תניא ר׳ אליעזר אומר כו׳ מ״ט דכתיב ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה ושרפת וכיון דאיכא מזוזה שהיא ממון הדיוט דאי בעי מזבין לה ואכיל להו לדמים והרי היא בכלל משמעותא דאת כל שללה וכיון דלא אפשר לקיומי בזה מצות את כל שללה תקבוץ ושרפת מפני הזכרות שבה שאסור לאבדם דכתיב ואבדתם את שמם וכתיב בתריה לא תעשון כן לד׳ אלהיכם איעקר ליה דינא דעיר הנדחת מהכא ורבנן אע״ג דאיכא מזוזה דהויא בכלל את כל שללה ולא אפשר לקיומי בה מצות את כל שללה תקבוץ ושרפת לא מיעקר דינא דעיר הנדחת בהכי דלא מבטלינן מאי דאפשר אטו ההוא מקצת דלא אפשר לקיומי ביה מצות תקבוץ ושרפת.
והא דתנן ר׳ אליעזר בר׳ שמעון אומר לעולם אין הבית טמא עד שיראה כשני גריסין על שני אבנים כו׳ הלכה למשה היא שאין הנגע מטמא בפחות מכגריס מיהו כי סגיא לן בחד גריס בנגעי אדם ונגעי בגדים אבל בנגעי בתים דכ״ע בעי׳ שני גריסין לדברי הכל ובתורת כהנים יליף לה מהאי קרא וראה את הנגע יכול בכגריס ת״ל וראה את הנגע והנה הנגע מלמד שאין הבית טמא אלא כבשני גריסין ואיתא להא דר״א בר״ש במסכת נגעים פרק כל נגעי בתים והכי תנינן התם אין הבית מטמא בנגעים עד שיהו בו אבנים ועצים ועפר וכמה אבנים יהו בו ר׳ ישמעאל אומר ארבע ר׳ עקיבא אומר שמונה שר׳ ישמעאל אומר עד שיראה כשני גריסין על שני אבנים או על אבן אחת ר׳ עקיבא אומר עד שיראה כשני גריסין על שתי אבנים ולא על אבן אחת ר״א בר׳ שמעון אומר כו׳ במאי קא מיפלגי ר״י סבר כי כתיב וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע אקראי בעלמא דאי איקרי והוי בתרתי בעי חילוץ ור״ע ור״א בר״ש סברי אבנים דוקא כתיב ור׳ עקיבא ור״א בר״ש בהא פליגי ר׳ עקיבא סבר אפי׳ בקיר אחד דהא כתיב קיר וכי כתיב קירות דאי איקרי והוי טמא ור״א בר׳ שמעון סבר כיון דכתיב קיר ומראיהן שפל מן הקיר וכתיב קירות והנה הנגע בקירות כו׳ אי אפשר לומר קיר שהרי [כבר] נאמר קירות ואי אפשר לומר קירות שהרי כבר נאמר קיר הא כיצד קיר שהוא כקירות ואי זה זה הוי אומר זו קרן זוית ששני הקירות סמוכין זה לזה ונראין כקיר אחד ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס כדי שיהא גריס מרובע בקיר זה וגריס מרובע בקיר זה דתנן (פ״ו מ״א) גופה של בהרת כגריס הקילקי מרובע והכא כיון ששיעורו כפול בעינן ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס. חורבתא סגירתא חורבה מצורעת שהרסו משם בית מנוגע מצורעת מתרגמינן סגירתא תניא א״ר שמעון בן יהודה איש כפר עכו פעם אחת הלכתי לגליל וראיתי מקום שמציינין אותו שלא יאהילו עליו דאבן מנוגעת מטמאה באהל דכתיב אל נא תהי כמת איתקש מצורע למת:
מתני׳ היה אחד מהן גידם כו׳ שנאמר ותפשו בו ולא גדמין שאין להם ידים לתפוש והוציאו אותו ולא חגרין שאף עצמן אין יכולים להוציא אלא על ידי הדחק ואמרו ולא אלמין בננו זה משמע דחזו ליה ולא סומין דלא חזו ליה איננו שומע בקולנו פריש לה רבינו שלמה ז״ל פירושא דחיקא דלא מסתבר כלל ולדידן מסתברא לפרושה הכי מאחר ששניהם אומרים איננו שומע בקולנו משמע ששניהם אומרים שאינו שומע בקול שניהם דהא בקולנו בקול שנינו משמע ולא משכחת לה אלא בזמן שהאב יודע בתוכחתה של אם והאם בשל אב ואי הוי חד מינייהו חרש מנא ידע.
מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו מפרש לה בגמרא מתרין בו בפני שנים ומלקין אותו בפני שלשה ולאו הכא קאי דהא האי קרא דותפשו בו ואמרו בקטלא כתיב אלא בעלמא קאי בן סורר ומורה כיצד נעשה בן סורר ומורה גנב משל אביו ואכל כמו שאמרנו מתרין בו בפני שנים שלא יעשה ואם עשה מלקין אותו בפני שלשה והיינו דכתיב ויסרו אותו חזר וקלקל והיינו דכתיב ולא ישמע אליהם נידון בעשרים ושלשה והיינו דכתיב והוציאו אותו אל זקני עירו כו׳. ואינו נסקל עד שיהו שם ג׳ הראשונים שנאמר בננו זה זהו שלקה בפניכם ובגמרא מקשי הא אפיקתיה למעוטי סומין.
ברם צריך את למידע דהאי התראה דקתני במתני׳ לאו משום התראה גמורה היא כשאר עבירות שאין לוקין אלא בהתראה דמעשה בתוך כדי דיבור להתראה בעינן ואפשר שיעשה לאחר זמן לאחר כדי דיבור אלא מוכיחין אותו דבעינן איננו שומע בקול אביו ובקול אמו דמשמע שהתרו בו שלא ירגיל ואם לא שמע מלקין אותו בב״ד והיינו דכתיב ויסרו אותו כדפרישנא ורבינו שלמה ז״ל כתב ינמי כדכתיבנא מיהו קאמר טעמא דאי לשם התראה גמורה ליכא למימר דהא התראת עדים בעינן ועוד התראת ספק היא אם עובר ואם לאו ולאחר זמן יעשה בגלוי או בסתר אלא מוכיחין אותו דבעינן ויסרו אותו שלא ירגיל והני טעמא דמרן ז״ל כדמעיינת בהו שפיר משכחת דלאו טעמי מעליי נינהו. חדא דקאמר דהא התראת עדים בעינן והא ודאי טעמיה דרבי יוסי בר׳ יהודה הוא דאמר עד שיהו פי שנים עדים מתרין בו ואלו לרבנן אפי׳ מפי השד ואפי׳ מפי עצמו כדאיתא בפרק כיצד העדים נעשין זוממין (ו׳:) וא״כ מאי חזי מרן דמתני׳ רבי יוסי בר׳ יהודה היא אדרבא לוקמה כרבנן ותו דקאמר טעמא משום דהתראת ספק היא. ושתי תשובות בדבר חדא דהאי טעמא דריש לקיש הוא ואלו רבי יוחנן אפי׳ בהתראת ספק מיחייב (שם ט״ו:) ואנן כר׳ יוחנן קי״ל ותו תמיהא לן אמאי קרי לה מרן התראת ספק אי משום דכי מתרו ביה לא ידעינן אי עבר ועביד ואי לא עבד א״כ כלהו התראות דעלמא נמי דמחייבינן עילוייהו בין לגבי מיתה בין לגבי מלקות כולהו להאי טעמא דמרן התראת ספק נינהו דהא בכולהו התראה מקמי מעשה בעינן ואע״ג דחזינן ליה דקא בעי מעבד עביד וקא מתרינן ביה התראת ספק היא לטעמיה דמרן דמאן לימא לן דעבד דילמא לא עבד אלא ודאי על כרחיך לא שייך הכא התראת ספק כלל ולא שייך למימר התראת ספק אלא היכא דהאי עבירה דמתרו ביה עילוה לא פסיקא מילתא דאי עבד לה ודאי מיחייב מלקות או מיתה כגון שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכלה דכי מתרו ביה סהדי שיאכלנה עכשיו כדי שלא יעבור היום ויתחייב מלקות התראת ספק היא דמי יימר דאי לא אכיל לה השתא מיחייב מלקות דילמא אכיל לה בתר הכי סמוך לשקיעת החמה ולא מיחייב מלקות ואי דמתרי ביה סמוך לשקיעת החמה נמי התראת ספק היא דאי אפשר לצמצם לידע דאשתייר מיומא כדי אכילת ככר זו לא פחות ולא יתר או דילמא לא אשתייר כולי האי וכבר עברי׳ לאיסוריה אי נמי כגון הנוטל אם על הבנים לריש לקיש דאמר דהתראת ספק לא שמה התראה ותני ביטלו ולא ביטלו דאי שחטה בידים מצו לאתרויי ביה התראת ודאי בשעת שחיטה אל תשחטנה שלא תתחייב מלקות והיינו ביטלו חייב ואם לא ביטלו בידים אע״פ שמתה מעצמה ואי אפשר לו לקיים מצות שילוח פטור דכי מתרו ביה מעיקרא אל תטול שמא לא תקיים ותתחייב התראת ספק היא דהא לא ידענא דאי שקיל ודאי מיחייב דדילמא מיקיים בתר הכי ולא מיחייב לא הויא התראת ודאי אלא היכא דמתרו ביה בשעת שחיטה אל תשחטנה שאם תשחטנה תתחייב דברירא מילתא דאי שחיט לה ודאי מיחייב והוא הדין לאו דלא תותירו דכי מתרו ביה מהר ואכול עכשיו שמא תותיר עד בקר ותתחייב התראת ספק היא דמאן לימא לן דאי לא אכיל מיחייב דילמא אכיל סמוך לעלות השחר ולא מיחייב והוא הדין גבי השוחט את הפסח על החמץ (פסחים ס״ג) דקא ס״ד לאוקומי פלוגתא דר׳ יוחנן וריש לקיש בהתראת ספק דלריש לקיש דאמר עד שיהא עמו בעזרה קסבר התראת ספק לא שמה התראה ואי הוי חוץ לעזרה הויא לה התראת ספק כיון דלא חזו ליה לחמץ בשעת התראה [כי] מתרו ביה אל תשחט שלא תתחייב [התראת ספק] היא דמאן לימא לן דאכתי איתיה לחמצו כי היכי דלימא ליה אם תשחט תתחייב דילמא [אתאבד] ואזל ואי נמי שחיט לא מיחייב. ועוד קשיא לן מאי דקאמר מרן ז״ל מוכיחין אותו דבעינן ויסרו אותו דמשמע דסבירא ליה דהאי ויסרו לשון התראה הוא ולאו מילתא הוא דהא מלקות גופה מויסרו הוא דאתיא לן ואלו התראה מאיננו שומע בקול אביו ובקול אמו הוא דנפקא לן כדברירנא לעיל:
פיסקא היה אחד מהם גידם כו׳ ודייקינן שמעת מינה בעינן קרא כדכתיב לעכב. ודחינן בעלמא היכא דמשתעי קרא כי ארחיה ולא כתיב קרא יתירא אימא לך לא בעינן קרא כדכתיב לעכב אלא היכא דאפשר עבדינן היכא דלא אפשר לא איכפת לן ושאני הכא דכולי קרא יתירא הוא דמכדי לימא קרא ויסרו אותו ולא ישמע אליהם ורגמוהו כל אנשי עירו כו׳ קרא דתפשו בו וקרא דאמרו למה לי ש״מ לעכב:
ז משנה היה אחד מהם, מן ההורים, גידם או חיגר או אלם או סומא או חרש — בנם אינו נעשה בן סורר ומורה, שנאמר: ״ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אתו אל זקני עירו ואל שער מקומו״ (דברים כא, יט), ״ותפשו בו אביו ואמו״, משמע — ולא גדמין, שאינם יכולים לתפוס, ״והוציאו אתו״ולא חגרין, שאינם יכולים ללכת. ועוד נאמר: ״ואמרו אל זקני עירו בננו זה סורר ומורה איננו שומע בקולנו זולל וסובא״ (שם כ) ״ואמרו״ולא אלמין, ״בננו זה״ולא סומין, שאינם יכולים להראות ולומר ״זה״, ״איננו שמע בקלנו״ולא חרשין, שאינם שומעים אם קיבל את דבריהם.
MISHNA: If one of the parents was without hands, or lame, or mute, or blind, or deaf, their son does not become a stubborn and rebellious son, as it is stated: “Then shall his father and his mother lay hold of him, and bring him out to the elders of his city and to the gate of his place. And they shall say to the elders of his city: This son of ours is stubborn and rebellious; he will not obey our voices; he is a glutton and a drunkard” (Deuteronomy 21:19–20). The Sages derive: “Then shall his father and his mother lay hold of him,” but not people without hands, who cannot do this. “And bring him out,” but not lame people, who cannot walk. “And they shall say,” but not mutes. “This son of ours,” but not blind people, who cannot point to their son and say “this.” “He will not obey our voices,” but not deaf people, who cannot hear whether or not he declined to obey them.
עין משפט נר מצוהרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) זמַתְרִין בּוֹ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה וּמַלְקִין אוֹתוֹ חָזַר וְקִלְקֵל נִדּוֹן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה חוְאֵינוֹ נִסְקָל עַד שֶׁיְּהוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה הָרִאשׁוֹנִים שֶׁנֶּאֱמַר בְּנֵנוּ זֶה זֶהוּ שֶׁלָּקָה בִּפְנֵיכֶם.:

After he is brought before the elders of the city, he is admonished before three people and then they flog him for having stolen. If he sins again, he is judged by a court of twenty-three judges, but he is not stoned unless the first three judges before whom he had been flogged are present there, as it is stated: “This son of ours,” this is the son who was already flogged before you.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתרין בו – לאו משום התראה גמורה כשאר עבירות שאין לוקין אלא בהתראה דהא התראת עדים בעי ועוד זו ספק התראה הוא אם עובר הוא אם לאו שלא מיד בפניהם הוא עובר אלא בסתר ולאחר זמן הוא עושה אלא מוכיחין אותו דבעינן ויסרו אותו שלא ירגיל ואם לא שמע מלקין אותו בב״ד ויליף לה מויסרו אותו.
לאחר שמביאים אותו כך אל זקני העיר מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו על שגנב. אם חזר וקלקל (חטא) — נדון בעשרים ושלשה דיינים, ואינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים שלקה בפניהם, שנאמר: ״בננו זה״זהו הבן שלקה כבר פעם אחת בפניכם.
After he is brought before the elders of the city, he is admonished before three people and then they flog him for having stolen. If he sins again, he is judged by a court of twenty-three judges, but he is not stoned unless the first three judges before whom he had been flogged are present there, as it is stated: “This son of ours,” this is the son who was already flogged before you.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) גמ׳גְּמָרָא: שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ בָּעֵינַן קְרָא כְּדִכְתִיב שָׁאנֵי הָכָא

GEMARA: The Gemara draws a conclusion from the mishna: You can learn from the mishna that we require that a verse be fulfilled precisely as it is written, in strict conformity with its literal sense, and not in looser or more expansive fashion. The Gemara rejects this suggestion: There is no proof from here. Here it is different,
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ שמעת מינה בעינן קרא כדכתיב – וסייעתא דשמואל בפ׳ נגמר הדין (לעיל מה:).
ח גמרא ממשמעות דברי המשנה רוצים לדקדק: שמעת מינה [לומד אתה ממנה], ממשנתנו זו, כי בעינן קרא כדכתיב [צריכים אנו לקיים את דברי הכתוב כפי שנאמר] בדיוק לשונו המצומצם, ולא כפי שאפשר להבין בדרך רחבה יותר שהרי כאן מקפידים על קיומה של כל מלה כאמור! ודוחים: אין מכאן ראיה, שכן שאני הכא [שונה כאן] שהוא מקרה מיוחד,
GEMARA: The Gemara draws a conclusion from the mishna: You can learn from the mishna that we require that a verse be fulfilled precisely as it is written, in strict conformity with its literal sense, and not in looser or more expansive fashion. The Gemara rejects this suggestion: There is no proof from here. Here it is different,
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין עא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סנהדרין עא., עין משפט נר מצוה סנהדרין עא., ר׳ חננאל סנהדרין עא. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סנהדרין עא., רש"י סנהדרין עא., תוספות סנהדרין עא., רמ"ה סנהדרין עא., בית הבחירה למאירי סנהדרין עא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין עא., מהרש"א חידושי אגדות סנהדרין עא., גליון הש"ס לרע"א סנהדרין עא., פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין עא., אסופת מאמרים סנהדרין עא.

Sanhedrin 71a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sanhedrin 71a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 71a, R. Chananel Sanhedrin 71a, Collected from HeArukh Sanhedrin 71a, Rashi Sanhedrin 71a, Tosafot Sanhedrin 71a, Ramah Sanhedrin 71a, Meiri Sanhedrin 71a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 71a, Maharsha Chidushei Aggadot Sanhedrin 71a, Gilyon HaShas Sanhedrin 71a, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 71a, Collected Articles Sanhedrin 71a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144