סְלִיקָא לַהּ מַסֶכְֿתָּא
בְּרַחְמֵי שְׁמַיָּא11
(1) 
מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְּהֵא יוֹם הֶנֶף כּוּלּוֹ אָסוּר מַאי טַעְמָא מְהֵרָה יִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְיֹאמְרוּ אֶשְׁתָּקַד מִי לֹא אָכַלְנוּ בְּהֵאִיר מִזְרָח הַשְׁתָּא נָמֵי נֵיכוֹל.
מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְּהֵא יוֹם הֶנֶף כּוּלּוֹ אָסוּר מַאי טַעְמָא מְהֵרָה יִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְיֹאמְרוּ אֶשְׁתָּקַד מִי לֹא אָכַלְנוּ בְּהֵאִיר מִזְרָח הַשְׁתָּא נָמֵי נֵיכוֹל.The Gemara questions the claim that the purpose of waiting until the sacrifice of the omer is only in order to fulfill the mitzva in the most optimal fashion. The mishna teaches: From the time that the Temple was destroyed, Rabban Yoḥanan ben Zakkai instituted that partaking from the new crop on the day of waving the omer, the sixteenth of Nisan, is completely prohibited and one may partake of the new crop only the next day. The Gemara analyzes this statement. What is the reason for this? It is that soon the Temple will be rebuilt, and people will say: Last year [eshtakad], when there was no Temple, didn’t we eat of the new crop as soon as the eastern horizon was illuminated, as the new crop was permitted immediately upon the advent of the morning of the sixteenth of Nisan? Now, too, let us eat the new grain at that time.
1. רוב הגמ׳ כאן מובא גם בה״ג שם.
2. אכל: גמז , כ״י קרפנטרץ : ״לא הוה אכיל אלא״.
3. תמניסר: כ״י קרפנטרץ : ״דתמניסר״.
4. אסור: כ״י קרפנטרץ : ״דאסור״.
5. עצמו: וכן ב-גמב גמג . כ״י קרפנטרץ : ״עיצומו״. דפוסים: עצומו .
6. וחאיש: דפוסים: וחיישינן .
7. שביסר: וכן ב-גמב גמג . גמז , כ״י קרפנטרץ : ״שיבסר״. דפוסים: שבסר .
8. דשיתסר: גמב גמג גמז , כ״י קרפנטרץ . כ״י א : ״דשתיסר״.
9. הוא: דפוסים : היא .
10. אורתא: גמב גמג , כ״י קרפנטרץ : ״לאורתא״.
11. בְּרַחְמֵי שְׁמַיָא: דפוסים: מסכתא דפסח ראשון .
משחרב בית המקדש, עמד והתקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף (הנפת העומר) כולו אסור באכילת התבואה החדשה. ומסבירים: מאי טעמא [מה טעם הדבר]? — אם יתרגלו אנשים לאכול מן החדש ביום ט״ז בניסן (״יום הנף״) כבר כשהאיר היום, הרי אנו מצפים כי במהרה יחזור ויבנה בית המקדש, ויש לחשוש שיאמרו אשתקד (בשנה שעברה) מי [האם] לא אכלנו מן החדש כבר בהאיר המזרח ביום ט״ז בניסן? השתא נמי ניכול [עכשיו גם כן נאכל] משעה זו.
The Gemara questions the claim that the purpose of waiting until the sacrifice of the omer is only in order to fulfill the mitzva in the most optimal fashion. The mishna teaches: From the time that the Temple was destroyed, Rabban Yoḥanan ben Zakkai instituted that partaking from the new crop on the day of waving the omer, the sixteenth of Nisan, is completely prohibited and one may partake of the new crop only the next day. The Gemara analyzes this statement. What is the reason for this? It is that soon the Temple will be rebuilt, and people will say: Last year [eshtakad], when there was no Temple, didn’t we eat of the new crop as soon as the eastern horizon was illuminated, as the new crop was permitted immediately upon the advent of the morning of the sixteenth of Nisan? Now, too, let us eat the new grain at that time.
הכל
(2) וְלָא יָדְעִי דְּאֶשְׁתָּקַד לָא הֲוָה עוֹמֶר הֵאִיר מִזְרָח מַתִּיר וְהַשְׁתָּא דְּאִיכָּא עוֹמֶר עוֹמֶר מַתִּיר וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לְמִצְוָה מִשּׁוּם מִצְוָה לֵיקוּם וְלִיגְזוֹר.
And they would not know that last year, when there was no Temple, the illuminating of the eastern horizon permitted one to eat the new grain immediately, but now that the Temple has been rebuilt and there is an omer offering, it is the omer that permits the consumption of the new grain. When the Temple is standing, the new grain is not permitted until the omer offering has been sacrificed. The Gemara concludes its question: And if it enters your mind to say that one waits to partake of the new crop until the omer offering permits the new grain only in order to perform the mitzva in the optimal fashion, would we arise and decree that the entire sixteenth of Nisan is entirely prohibited only due to the performance of a mitzva in the optimal manner?
And they would not know that last year, when there was no Temple, the illuminating of the eastern horizon permitted one to eat the new grain immediately, but now that the Temple has been rebuilt and there is an omer offering, it is the omer that permits the consumption of the new grain. When the Temple is standing, the new grain is not permitted until the omer offering has been sacrificed. The Gemara concludes its question: And if it enters your mind to say that one waits to partake of the new crop until the omer offering permits the new grain only in order to perform the mitzva in the optimal fashion, would we arise and decree that the entire sixteenth of Nisan is entirely prohibited only due to the performance of a mitzva in the optimal manner?
ואי ס״ד למצוה הוא דבעי להמתין שלא יאכלו חדש ביום ט״ז עד שיקרב העומר אבל אין עומר מעכב משום דאין בו חיוב אלא מצוה ליתי רבן יוחנן בן זכאי ולגזור שיהא יום הנף כולו אסור אלא ש״מ מדגזר דהבאת עומר מעכב:
ולא ידעי [ואינם יודעים] שאשתקד לא הוה [לא היה] הנף העומר, ולכן האיר מזרח הוא שהיה המתיר, ואולם השתא דאיכא [עכשיו שנבנה בית המקדש ויש] הנף העומר — הנף העומר הוא המתיר, ואין לאכול מן החדש לפני כן. ולכך גזר רבן יוחנן בן זכאי איסור אכילת החדש בכל היום כולו. ויש לשאול: אי סלקא דעתך [אם עולה על דעתך] לומר שכוונת הכתוב ״עד הביאכם״ (ויקרא כג, יד), שאף בזמן שבית המקדש היה קיים, ההמתנה מלאכול מן החדש לפני ההנפה היא למצוה בלבד, הרי זה תמוה: וכי משום החשש שיבואו אנשים ויבטלו מצוה כשיבנה המקדש, ליקום וליגזור [יעמוד ויגזור] רבן יוחנן איסור אכילה בימינו על כל היום כולו?
And they would not know that last year, when there was no Temple, the illuminating of the eastern horizon permitted one to eat the new grain immediately, but now that the Temple has been rebuilt and there is an omer offering, it is the omer that permits the consumption of the new grain. When the Temple is standing, the new grain is not permitted until the omer offering has been sacrificed. The Gemara concludes its question: And if it enters your mind to say that one waits to partake of the new crop until the omer offering permits the new grain only in order to perform the mitzva in the optimal fashion, would we arise and decree that the entire sixteenth of Nisan is entirely prohibited only due to the performance of a mitzva in the optimal manner?
הכל
(3) אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בְּשִׁיטַת רַבִּי יְהוּדָה אֲמָרָהּ דְּאָמַר מִן הַתּוֹרָה אָסוּר שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ג:י״ד} עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Rabban Yoḥanan ben Zakkai stated his ordinance in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says that it is prohibited by Torah law to eat of the new grain until the seventeenth of Nisan, as it is stated: “And you shall eat neither bread nor parched grain, nor fresh stalks, until this selfsame [etzem] day, until you have brought the offering of your God” (Leviticus 23:14).
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Rabban Yoḥanan ben Zakkai stated his ordinance in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says that it is prohibited by Torah law to eat of the new grain until the seventeenth of Nisan, as it is stated: “And you shall eat neither bread nor parched grain, nor fresh stalks, until this selfsame [etzem] day, until you have brought the offering of your God” (Leviticus 23:14).
אמר רב נחמן בר יצחק לעולם קסבר למצוה ולא לעכב ואמאי גזר רבי יוחנן משום דבשיטת ר׳ יהודה (סברא) [אמרה] דמן התורה אסור יום הנף כשאין בהמ״ק קיים:
אמר רב נחמן רבן יוחנן בשיטת רבי יהודה אמרה – דאמר מן התורה הוא אסור לאחר חורבן ולאו משום גזירה שמא יבנה.
עצם – עצמו של יום.
בשיטת רבי יהודה אמרה – דאמר מן התורה היא דאסורה מדוחק קושיא אחרת תירץ כן רב נחמן דבסוף לולב הגזול (סוכה מא.) דפריך התם מחצות היום ולהלן לישתרי ועוד משני התם דאיבני בליליא או סמוך לשקיעת החמה ורבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דהכא לא מצו סברי כההוא שינויא ותימה מנא להו לרבי יוחנן ולרבי שמעון בן לקיש דפליג שום תנא עליה דרבי יהודה דקאמרי אף בזמן שבית המקדש קיים האיר המזרח מתיר.
אמר רב נחמן בר יצחק בתשובה: רבן יוחנן בן זכאי בשיטת ר׳ יהודה השנויה במשנתנו, אמרה לשיטתו. שכך אמר: כאשר אין מניפים את העומר, מן התורה החדש אסור באכילה כל אותו יום. שנאמר ״ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה״ (שם),
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Rabban Yoḥanan ben Zakkai stated his ordinance in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says that it is prohibited by Torah law to eat of the new grain until the seventeenth of Nisan, as it is stated: “And you shall eat neither bread nor parched grain, nor fresh stalks, until this selfsame [etzem] day, until you have brought the offering of your God” (Leviticus 23:14).
הכל
(4) עַד עִיצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם וְקָסָבַר עַד וְעַד בַּכְּלָל.
This does not mean that it is permitted to eat the new grain on the morning of the sixteenth, when the eastern horizon is illuminated. Rather, it is prohibited until the essence [itzumo] of the day. And Rabbi Yehuda holds that when the verse says “until,” it means until and including, meaning that the grain is permitted only after the conclusion of the sixteenth. If so, by Torah law, eating the new grain is permitted only after the conclusion of the sixteenth, unless the omer offering was sacrificed, in which case it is permitted to eat the new grain immediately afterward.
This does not mean that it is permitted to eat the new grain on the morning of the sixteenth, when the eastern horizon is illuminated. Rather, it is prohibited until the essence [itzumo] of the day. And Rabbi Yehuda holds that when the verse says “until,” it means until and including, meaning that the grain is permitted only after the conclusion of the sixteenth. If so, by Torah law, eating the new grain is permitted only after the conclusion of the sixteenth, unless the omer offering was sacrificed, in which case it is permitted to eat the new grain immediately afterward.
ופירושו: — עד עיצומו (עצמו) של היום (כל היום כולו). וקסבר [וסבור הוא] רבן יוחנן בן זכאי ששימוש המלה ״עד״ הנזכרת בכתוב הריהו: עד אותו היום, ואף עד הוא בכלל, שכל יום זה אף הוא בכלל איסור אכילה.
This does not mean that it is permitted to eat the new grain on the morning of the sixteenth, when the eastern horizon is illuminated. Rather, it is prohibited until the essence [itzumo] of the day. And Rabbi Yehuda holds that when the verse says “until,” it means until and including, meaning that the grain is permitted only after the conclusion of the sixteenth. If so, by Torah law, eating the new grain is permitted only after the conclusion of the sixteenth, unless the omer offering was sacrificed, in which case it is permitted to eat the new grain immediately afterward.
הכל
(5) וּמִי סָבַר לַהּ כְּוָותֵיהּ וְהָא מִיפְלָג פְּלִיג עֲלֵיהּ דִּתְנַן מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְּהֵא יוֹם הֶנֶף כּוּלּוֹ אָסוּר א״ר אָמַר רַבִּי יְהוּדָה וַהֲלֹא מִן הַתּוֹרָה הוּא אָסוּר דִּכְתִיב עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.
The Gemara asks: And does Rabban Yoḥanan ben Zakkai hold in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? But he disagrees with him, as we learned in the mishna: From the time that the Temple was destroyed, Rabban Yoḥanan ben Zakkai instituted that partaking from the new crop on the day of waving the omer, the sixteenth of Nisan, is entirely prohibited. Rabbi Yehuda says: But isn’t it forbidden by Torah law, as it is written: “Until this selfsame day”? This indicates that Rabban Yoḥanan ben Zakkai disagrees with Rabbi Yehuda.
The Gemara asks: And does Rabban Yoḥanan ben Zakkai hold in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? But he disagrees with him, as we learned in the mishna: From the time that the Temple was destroyed, Rabban Yoḥanan ben Zakkai instituted that partaking from the new crop on the day of waving the omer, the sixteenth of Nisan, is entirely prohibited. Rabbi Yehuda says: But isn’t it forbidden by Torah law, as it is written: “Until this selfsame day”? This indicates that Rabban Yoḥanan ben Zakkai disagrees with Rabbi Yehuda.
ושואלים על תשובה זו: ומי סבר לה כוותיה [והאם סבור הוא ר׳ יהודה כמותו, כשיטת רבן יוחנן בן זכאי]? והא מיפלג פליג עליה [והרי חולק הוא עליו]! דתנן [שכן שנינו במשנתנו]: משחרב בית המקדש, התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור. אמר ר׳ יהודה: והלא מן התורה הוא אסור, דכתיב [שנאמר]: ״עד עצם היום הזה״, ואין צורך בתקנה! משמע שר׳ יהודה חולק על רבן יוחנן בן זכאי!
The Gemara asks: And does Rabban Yoḥanan ben Zakkai hold in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? But he disagrees with him, as we learned in the mishna: From the time that the Temple was destroyed, Rabban Yoḥanan ben Zakkai instituted that partaking from the new crop on the day of waving the omer, the sixteenth of Nisan, is entirely prohibited. Rabbi Yehuda says: But isn’t it forbidden by Torah law, as it is written: “Until this selfsame day”? This indicates that Rabban Yoḥanan ben Zakkai disagrees with Rabbi Yehuda.
הכל
(6) רַבִּי יְהוּדָה הוּא דְּקָא טָעֵי הוּא סָבַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מִדְּרַבָּנַן קָאָמַר וְלָא הִיא מִדְּאוֹרָיְיתָא קָאָמַר וְהָא הִתְקִין קָתָנֵי מַאי הִתְקִין דָּרַשׁ וְהִתְקִין.
The Gemara rejects this. It is Rabbi Yehuda who is mistaken. He thought that Rabban Yoḥanan ben Zakkai is saying that eating new grain on the sixteenth of Nisan is prohibited by rabbinic law. And that is not so; Rabban Yoḥanan ben Zakkai is actually saying that it is prohibited by Torah law. The Gemara asks: But it is taught in the mishna that Rabban Yoḥanan ben Zakkai instituted, which indicates that it is a rabbinic ordinance. The Gemara answers: What is the meaning of the term: Instituted, in this context? It means that he interpreted the verses in the Torah and instituted public notice for the multitudes to conduct themselves accordingly.
The Gemara rejects this. It is Rabbi Yehuda who is mistaken. He thought that Rabban Yoḥanan ben Zakkai is saying that eating new grain on the sixteenth of Nisan is prohibited by rabbinic law. And that is not so; Rabban Yoḥanan ben Zakkai is actually saying that it is prohibited by Torah law. The Gemara asks: But it is taught in the mishna that Rabban Yoḥanan ben Zakkai instituted, which indicates that it is a rabbinic ordinance. The Gemara answers: What is the meaning of the term: Instituted, in this context? It means that he interpreted the verses in the Torah and instituted public notice for the multitudes to conduct themselves accordingly.
ומשיבים: ר׳ יהודה הוא דקא טעי [שטעה], שכן הוא סבר כי רבן יוחנן בן זכאי מדרבנן קאמר [מדברי סופרים אמר] את דבריו, שהתקין רבן יוחנן בן זכאי תקנה חדשה. ואולם לא היא, שכן מדאורייתא קאמר [מדין תורה הוא, רבן יוחנן בן זכאי אמר] את דבריו. ותוהים על הסבר זה: כיצד ניתן לומר שדברי רבן יוחנן בן זכאי הם דין תורה, והא [והרי] ״התקין רבן יוחנן בן זכאי״ קתני [שנינו] במשנה, ולשון זו מורה שהריהי תקנת חכמים, ולא דין תורה. ומשיבים: מאי [מה פירוש] ״התקין״? — שדרש רבן יוחנן בן זכאי את המקראות הללו לפני הרבים, והודיע הלכה לכל, ועמד והתקין (תיקן) פירצה וקלקול שהיה.
The Gemara rejects this. It is Rabbi Yehuda who is mistaken. He thought that Rabban Yoḥanan ben Zakkai is saying that eating new grain on the sixteenth of Nisan is prohibited by rabbinic law. And that is not so; Rabban Yoḥanan ben Zakkai is actually saying that it is prohibited by Torah law. The Gemara asks: But it is taught in the mishna that Rabban Yoḥanan ben Zakkai instituted, which indicates that it is a rabbinic ordinance. The Gemara answers: What is the meaning of the term: Instituted, in this context? It means that he interpreted the verses in the Torah and instituted public notice for the multitudes to conduct themselves accordingly.
הכל
(7) רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָכְלִי חָדָשׁ בְּאוּרְתָּא דְּשִׁיתְּסַר נַגְהֵי שִׁבְסַר קָסָבְרִי חָדָשׁ בְּחוּצָה לָאָרֶץ דְּרַבָּנַן וְלִסְפֵיקָא לָא חָיְישִׁינַן.
§ Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, ate from the new crop on the evening of the conclusion of the sixteenth of Nisan, leading into the seventeenth of Nisan. They held that the prohibition against eating the new crop outside Eretz Yisrael applies by rabbinic law. And therefore we are not concerned for the uncertainty that perhaps the day we think is the sixteenth of Nisan is really the fifteenth, due to the court proclaiming the previous month of Adar a full thirty days long.
§ Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, ate from the new crop on the evening of the conclusion of the sixteenth of Nisan, leading into the seventeenth of Nisan. They held that the prohibition against eating the new crop outside Eretz Yisrael applies by rabbinic law. And therefore we are not concerned for the uncertainty that perhaps the day we think is the sixteenth of Nisan is really the fifteenth, due to the court proclaiming the previous month of Adar a full thirty days long.
ולספיקא דלמא עיברו ב״ד לאדר שעשאוהו מלא והוי יום שבסר שיתסר לא חיישי׳ אלא (אי) [אמרינן דלא] עיברוה הלכך שיתסר דהוי יום הנף לא הוו אכלי בחוצה לארץ יום שבסר אכלי (מן) [אפילו] הלילה:
א בעקבות הדברים בזמן בו מותרת אכילת החדש בארץ ישראל, מביאים כיצד נהגו חכמים בזמן אכילת החדש בחוץ לארץ (בבבל). רב פפא וכן רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע אכלי [היו אוכלים] מן החדש כבר באורתא דשיתסר נגהי שבסר [בלילה, בסוף היום של ששה עשר בניסן, אור לשבעה עשר בניסן]. וטעמם: קסברי [סבורים הם] כי איסור אכילת החדש בחוצה לארץ אינו מן התורה, אלא רק מדרבנן [דברי סופרים], וכמו כן הריהם סבורים כי לספיקא [לספק] שמא אין זה יום ט״ז בניסן אלא ט״ו בניסן האסור באכילת החדש (משום הספק אם החודש שעבר, חודש אדר, היה מלא או חסר) לא חיישינן [אין אנו חוששים]. ומשום כך, לאחר שעבר יום ט״ז בניסן, יכלו לאכול כבר מן החדש.
§ Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, ate from the new crop on the evening of the conclusion of the sixteenth of Nisan, leading into the seventeenth of Nisan. They held that the prohibition against eating the new crop outside Eretz Yisrael applies by rabbinic law. And therefore we are not concerned for the uncertainty that perhaps the day we think is the sixteenth of Nisan is really the fifteenth, due to the court proclaiming the previous month of Adar a full thirty days long.
הכל
(8) וְרַבָּנַן דְּבֵי רַב אָשֵׁי אכלו בְּצַפְרָא דְּשִׁבְסַר קָסָבְרִי חָדָשׁ בְּחוּצָה לָאָרֶץ דְּאוֹרָיְיתָא.
And conversely, the Sages of the study hall of Rav Ashi ate from the new crop only on the morning of the seventeenth. They held that the prohibition against eating the new crop outside Eretz Yisrael applies by Torah law. Consequently, they did entertain the concern that the day they thought was the sixteenth might actually be the fifteenth of Nisan, which would mean that the new crop is permitted only the following morning.
And conversely, the Sages of the study hall of Rav Ashi ate from the new crop only on the morning of the seventeenth. They held that the prohibition against eating the new crop outside Eretz Yisrael applies by Torah law. Consequently, they did entertain the concern that the day they thought was the sixteenth might actually be the fifteenth of Nisan, which would mean that the new crop is permitted only the following morning.
אכלי בצפרא דשבסר ומ״ט לא אכלי באורתא דשתסר דנגהי שבסר דחדש בחו״ל דאורייתא וחיישי לספיקא דלמא עברוה לאדר והוי שבסר שתסר ולצפרא אכלי דסברי דהאיר מזרח מתיר וריב״ז לא תקין דליהוי יום הנף כולו אסור אלא לי״ו ודאי אבל לשבסר ספק שתסר לא תקין:
רבנן דבי רב אשי – בעו לאמתוני עד שיאיר מזרח.
בצפרא דשיבסר – דאי נמי שיתסר הוא הרי התיר האיר המזרח.
דקסבר חדש בחוצה לארץ דאורייתא – הלכך חיישינן לספיקא ולא אכלי מאורתא ובצפרא אכלי ליה ולא חיישינן לתקנת רבן יוחנן בן זכאי משום דגזירה דרבנן היא שמא יבנה כו׳ וחשו רבנן למיגזר ביום הנף גופיה ולספיקא לא תקנו להמתין כל היום.
ואילו רבנן דבי [החכמים שבבית מדרשו] של רב אשי אכלו מן התבואה החדשה רק בצפרא דשבסר [בבוקר של שבעה עשר בניסן], וטעמם: קסברי [סבורים הם] כי החדש בחוצה לארץ אסור באכילה מדאורייתא [מן התורה], ולכך בחוץ לארץ יש לחשוש אף לספק אם היום הוא ט״ז בניסן או ט״ו בניסן, ומשום כך אין לאכול בליל ט״ז בניסן.
And conversely, the Sages of the study hall of Rav Ashi ate from the new crop only on the morning of the seventeenth. They held that the prohibition against eating the new crop outside Eretz Yisrael applies by Torah law. Consequently, they did entertain the concern that the day they thought was the sixteenth might actually be the fifteenth of Nisan, which would mean that the new crop is permitted only the following morning.
הכל
(9) וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מִדְּרַבָּנַן קָאָמַר וְכִי תַּקֵּין לְיוֹם הֶנֶף לִסְפֵיקָא לָא תַּקֵּין.
This is problematic, as if there is a concern that the sixteenth is really the fifteenth of Nisan, then the seventeenth would be the sixteenth of Nisan. Accordingly, how could they eat from the new crop on that morning? Didn’t Rabbi Yoḥanan ben Zakkai institute that the new crop is prohibited the entire day? The Gemara explains that those Sages of the study hall of Rav Ashi held: And Rabban Yoḥanan ben Zakkai is saying that eating new grain on the sixteenth of Nisan nowadays is prohibited by rabbinic law. And the Sages instituted this prohibition only for the actual day of waving the omer offering, whereas it was not instituted for a day with regard to which the real date is uncertain.
This is problematic, as if there is a concern that the sixteenth is really the fifteenth of Nisan, then the seventeenth would be the sixteenth of Nisan. Accordingly, how could they eat from the new crop on that morning? Didn’t Rabbi Yoḥanan ben Zakkai institute that the new crop is prohibited the entire day? The Gemara explains that those Sages of the study hall of Rav Ashi held: And Rabban Yoḥanan ben Zakkai is saying that eating new grain on the sixteenth of Nisan nowadays is prohibited by rabbinic law. And the Sages instituted this prohibition only for the actual day of waving the omer offering, whereas it was not instituted for a day with regard to which the real date is uncertain.
ואולם הריהם סבורים כי רבן יוחנן בן זכאי שאסר את יום ט״ו כולו מדרבנן קאמר [מדברי סופרים הוא אמר כן], אבל מן התורה מותרת אכילת החדש בזמן שאין בית המקדש קיים החל משהאיר המזרח, וכן סבורים הם: כי תקין [כאשר תיקן] רבן יוחנן בן זכאי איסור זה — הרי זה דווקא ביום הנף עצמו (ביום ט״ו בניסן), אבל לענין איסורו של יום ט״ז בניסן משום ספיקא [ספק] (שמא הוא יום הנף, יום ט״ו בניסן), בזה לא תקין [לא תיקן] רבן יוחנן. ומשום כך, לא אכלו עד בוקר יום י״ז (מפני שספק היום נוגע לדין תורה, שאולי הוא יום ט״ו בניסן האסור מן התורה), ואולם לאחר שכבר האיר פני מזרח של יום י״ז בניסן, שאין ספק היום נוגע אלא לאיסור מדרבנן (תקנת רבן יוחנן בן זכאי) — הריהו מותר באכילה.
This is problematic, as if there is a concern that the sixteenth is really the fifteenth of Nisan, then the seventeenth would be the sixteenth of Nisan. Accordingly, how could they eat from the new crop on that morning? Didn’t Rabbi Yoḥanan ben Zakkai institute that the new crop is prohibited the entire day? The Gemara explains that those Sages of the study hall of Rav Ashi held: And Rabban Yoḥanan ben Zakkai is saying that eating new grain on the sixteenth of Nisan nowadays is prohibited by rabbinic law. And the Sages instituted this prohibition only for the actual day of waving the omer offering, whereas it was not instituted for a day with regard to which the real date is uncertain.
הכל
(10) אָמַר רָבִינָא אאָמְרָה לִי אֵם אֲבוּךְ לָא הֲוָה אָכֵיל חָדָשׁ אֶלָּא בְּאוּרְתָּא דְּשִׁבְסַר נַגְהֵי תְּמָנֵיסַר דְּסָבַר לַהּ כר׳ כְּרַבִּי יְהוּדָה וְחָיֵישׁ לִסְפֵיקָא.:
Ravina said: My mother told me: Your father would eat from the new crop only on the evening at the conclusion of the seventeenth of Nisan, leading into the eighteenth. The reason for this was that he held in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda that nowadays it is prohibited to eat of the new crop on the sixteenth of Nisan by Torah law, and he was therefore concerned for the uncertainty that perhaps the sixteenth of Nisan was really the fifteenth, and consequently the seventeenth was really the sixteenth. Therefore he waited until the eve of the eighteenth, when he could be sure that there was no prohibition by Torah law against eating from the new crop.
Ravina said: My mother told me: Your father would eat from the new crop only on the evening at the conclusion of the seventeenth of Nisan, leading into the eighteenth. The reason for this was that he held in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda that nowadays it is prohibited to eat of the new crop on the sixteenth of Nisan by Torah law, and he was therefore concerned for the uncertainty that perhaps the sixteenth of Nisan was really the fifteenth, and consequently the seventeenth was really the sixteenth. Therefore he waited until the eve of the eighteenth, when he could be sure that there was no prohibition by Torah law against eating from the new crop.
וסבר לה כרבי יהודה – דאמר כל יום הנף אסור מן התורה וחדש אסור בחוצה לארץ דאורייתא הלכך חייש לספיקא להמתין כל היום.
ובענין זה אמר רבינא, כך אמרה לי אם (אימי): אבוך לא הוה אכיל [אביך לא היה אוכל] מן החדש אלא באורתא דשבסר נגהי תמניסר [בלילה של יום שבעה עשר בניסן, אור ליום שמונה עשר בניסן], וטעם הדבר: משום דסבר לה [שסבור היה] שהלכה כר׳ יהודה האומר שבזמן שאין בית המקדש קיים כל יום ט״ז בניסן אסור מן התורה באכילת החדש, ומשום כך חייש לספיקא [חושש לספק] היום, שמא יום ט״ז בניסן הריהו למעשה ט״ו בניסן, ולכך לא אכל מן החדש אלא לאחר יום ט״ז בניסן.
Ravina said: My mother told me: Your father would eat from the new crop only on the evening at the conclusion of the seventeenth of Nisan, leading into the eighteenth. The reason for this was that he held in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda that nowadays it is prohibited to eat of the new crop on the sixteenth of Nisan by Torah law, and he was therefore concerned for the uncertainty that perhaps the sixteenth of Nisan was really the fifteenth, and consequently the seventeenth was really the sixteenth. Therefore he waited until the eve of the eighteenth, when he could be sure that there was no prohibition by Torah law against eating from the new crop.
הכל
(11) מתני׳ מַתְנִיתִין : הָעוֹמֶר הָיָה מַתִּיר בַּמְּדִינָה וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם בְּמִקְדָּשׁ באֵין מְבִיאִין מְנָחוֹת וּבִיכּוּרִים וּמִנְחַת בְּהֵמָה קוֹדֶם לָעוֹמֶר אִם הֵבִיא פָּסוּל קוֹדֶם גלִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם לֹא יָבִיא אִם הֵבִיא כָּשֵׁר.:
MISHNA: Sacrifice of the omer offering would permit consumption of the new crop in the rest of the country outside the Temple, and the two loaves offering would permit the sacrifice of the new crop in the Temple. One may not bring meal offerings, or first fruits, or the meal offering brought with libations accompanying animal offerings, from the new crop prior to the sacrifice of the omer, and if he brought them from the new crop they are unfit. After the omer but prior to the two loaves one may not bring these offerings from the new crop, but if he brought them from the new crop, they are fit.
MISHNA: Sacrifice of the omer offering would permit consumption of the new crop in the rest of the country outside the Temple, and the two loaves offering would permit the sacrifice of the new crop in the Temple. One may not bring meal offerings, or first fruits, or the meal offering brought with libations accompanying animal offerings, from the new crop prior to the sacrifice of the omer, and if he brought them from the new crop they are unfit. After the omer but prior to the two loaves one may not bring these offerings from the new crop, but if he brought them from the new crop, they are fit.
מתני׳ מנחות – מנחת סוטה.
[מנחת בהמה] – מנחת נסכים [של בהמה].
קודם לשתי הלחם לא יביא – מנחות משום דגבי שתי הלחם כתיב מנחה חדשה שתהא חדשה לכל המנחות והביכורים כדמפרש בפ׳ כל קרבנות (לקמן פג:).
ואם הביא כשר – בגמ׳ מפרש טעמא.
ב משנה בזמן בית המקדש הנף העומר במקדש, ביום ט״ז בניסן, היה מתיר את אכילת התבואה החדשה במדינה (בכל המקומות שמחוץ למקדש). ורק הקרבתם של שתי הלחם בחג השבועות היא שהתירה את הקרבתן במקדש של מנחות מן התבואה החדשה. שכן נאמר בשתי הלחם ״מנחה חדשה לה׳ בשבועותיכם״ (במדבר כח, כו), שהריהי החדשה (הראשונה) לכל המנחות הבאות מהתבואה החדשה. ועוד בדין הבאה למקדש מהתבואה החדשה: אין מביאין מנחות, וביכורים, ומנחת נסכים הבאה עם קרבן בהמה קודם להקרבת העומר, ואם עבר והביא מנחה או ביכורים מהתבואה החדשה, לפני שהוקרב העומר — הרי קרבן זה פסול, מה שאין כן כשהביא קודם לשתי הלחם שהמנחה כשרה. וכמו כן קודם להקרבת שתי הלחם לא יביא מנחה וביכורים מהתבואה החדשה, אבל אם עבר והביא את אלה מהתבואה החדשה — קרבנו כשר.
MISHNA: Sacrifice of the omer offering would permit consumption of the new crop in the rest of the country outside the Temple, and the two loaves offering would permit the sacrifice of the new crop in the Temple. One may not bring meal offerings, or first fruits, or the meal offering brought with libations accompanying animal offerings, from the new crop prior to the sacrifice of the omer, and if he brought them from the new crop they are unfit. After the omer but prior to the two loaves one may not bring these offerings from the new crop, but if he brought them from the new crop, they are fit.
הכל
(12) גמ׳ גְּמָרָא : יָתֵיב רַבִּי טַרְפוֹן וְקָא קַשְׁיָא לֵיהּ מָה בֵּין קוֹדֶם לָעוֹמֶר לְקוֹדֶם שְׁתֵּי הַלֶּחֶם.
GEMARA: The mishna teaches that meal offerings brought from the new crop prior to the sacrifice of the omer offering are unfit, whereas those brought after the omer but prior to the two loaves are fit. Rabbi Tarfon sat and posed the following difficulty: What is the difference between meal offerings brought before the omer and those brought before the two loaves?
GEMARA: The mishna teaches that meal offerings brought from the new crop prior to the sacrifice of the omer offering are unfit, whereas those brought after the omer but prior to the two loaves are fit. Rabbi Tarfon sat and posed the following difficulty: What is the difference between meal offerings brought before the omer and those brought before the two loaves?
גמ׳ מה בין קודם העומר לקודם שתי הלחם – כלומר מאי שנא גבי עומר דאם הביא פסול וגבי שתי הלחם אם הביא כשר.
ג גמרא שנינו במשנתנו שאם הביא מנחה מן התבואה החדשה קודם לעומר הרי זה פסול, ואולם אם הביא ממנה קודם לשתי הלחם הרי זה כשר. ובענין זה מספרים כי יתיב [ישב] ר׳ טרפון וקא קשיא ליה [והיה קשה לו]: מה בין הבאה קודם לעומר שהוא פסול, להבאה קודם לשתי הלחם, שהוא כשר?
GEMARA: The mishna teaches that meal offerings brought from the new crop prior to the sacrifice of the omer offering are unfit, whereas those brought after the omer but prior to the two loaves are fit. Rabbi Tarfon sat and posed the following difficulty: What is the difference between meal offerings brought before the omer and those brought before the two loaves?
הכל
(13) אָמַר לְפָנָיו יְהוּדָה בַּר נְחֶמְיָה לֹא אִם אָמַרְתָּ קוֹדֶם לָעוֹמֶר שֶׁכֵּן לֹא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ אֵצֶל הֶדְיוֹט תֹּאמַר קוֹדֶם לִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁהוּתַּר מִכְּלָלוֹ אֵצֶל הֶדְיוֹט.
Rabbi Yehuda bar Neḥemya said before Rabbi Tarfon: No, one cannot compare the two situations. If you said that this is the halakha with regard to before the omer sacrifice, this is because at that stage there are no circumstances in which the new crop’s general prohibition was permitted, even with regard to an ordinary person; shall you also say that this is the halakha with regard to before the sacrifice of the two loaves, when the new crop’s general prohibition was permitted with regard to an ordinary person? The new crop ingredient in the meal offering is at least permitted in consumption after the omer is brought. Therefore, the meal offerings that were brought after the omer but before the two loaves are fit.
Rabbi Yehuda bar Neḥemya said before Rabbi Tarfon: No, one cannot compare the two situations. If you said that this is the halakha with regard to before the omer sacrifice, this is because at that stage there are no circumstances in which the new crop’s general prohibition was permitted, even with regard to an ordinary person; shall you also say that this is the halakha with regard to before the sacrifice of the two loaves, when the new crop’s general prohibition was permitted with regard to an ordinary person? The new crop ingredient in the meal offering is at least permitted in consumption after the omer is brought. Therefore, the meal offerings that were brought after the omer but before the two loaves are fit.
לא אם אמרת קודם לעומר וכו׳ – תימה דנקט האי לישנא דהוה ליה למימר קודם לעומר אסור משום דבעינן ממשקה ישראל (יחזקאל מה) ונראה דרבי טרפון נמי לא אישתמיטתיה האי טעמא אלא דקשיא ליה מה בין קודם לעומר לקודם שתי הלחם ונילף קודם לשתי הלחם מקודם לעומר ולהכי מהדר ליה בהאי לישנא לא אם אמרת קודם לעומר שכן לא הותר מכללו.
אמר לפניו יהודה בר נחמיה: לא, אין מקום לשאלה זו. שכן אם אמרת במנחה שהובאה מן החדש קודם לעומר שהיא פסולה — שכן לא הותר איסור חדש מכללו אפילו אצל הדיוט. תאמר לפסול את המנחה שהובאה מהחדש קודם לשתי הלחם, שהותר מכללו אצל הדיוט? שהרי מותרת כבר אכילת החדש לאדם מישראל.
Rabbi Yehuda bar Neḥemya said before Rabbi Tarfon: No, one cannot compare the two situations. If you said that this is the halakha with regard to before the omer sacrifice, this is because at that stage there are no circumstances in which the new crop’s general prohibition was permitted, even with regard to an ordinary person; shall you also say that this is the halakha with regard to before the sacrifice of the two loaves, when the new crop’s general prohibition was permitted with regard to an ordinary person? The new crop ingredient in the meal offering is at least permitted in consumption after the omer is brought. Therefore, the meal offerings that were brought after the omer but before the two loaves are fit.
הכל
(14) שָׁתַק רַבִּי טַרְפוֹן צָהֲבוּ פָּנָיו שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה בֶּן נְחֶמְיָה אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא יְהוּדָה צָהֲבוּ פָּנֶיךָ שֶׁהֵשַׁבְתָּ אֶת זָקֵן תְּמֵהַנִי אִם תַּאֲרִיךְ יָמִים אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעַאי אוֹתוֹ הַפֶּרֶק פְּרֹס הַפֶּסַח הָיָה כְּשֶׁעָלִיתִי לָעֲצֶרֶת שָׁאַלְתִּי אַחֲרָיו יְהוּדָה בֶּן נְחֶמְיָה הֵיכָן הוּא וְאָמְרוּ לִי נִפְטַר וְהָלַךְ לוֹ.
Rabbi Tarfon was silent, and Rabbi Yehuda ben Neḥemya’s face brightened. Rabbi Akiva said to him: Yehuda, has your face brightened because you answered the elder? I will be astonished if the days of your life will be lengthy. Rabbi Yehuda, son of Rabbi Ilai, said: That period in which that interaction occurred was half a month before Passover. When I ascended again to the study hall for the festival of Shavuot, I asked about him: Where is Rabbi Yehuda ben Neḥemya? And they said to me: He passed away and left this world.
Rabbi Tarfon was silent, and Rabbi Yehuda ben Neḥemya’s face brightened. Rabbi Akiva said to him: Yehuda, has your face brightened because you answered the elder? I will be astonished if the days of your life will be lengthy. Rabbi Yehuda, son of Rabbi Ilai, said: That period in which that interaction occurred was half a month before Passover. When I ascended again to the study hall for the festival of Shavuot, I asked about him: Where is Rabbi Yehuda ben Neḥemya? And they said to me: He passed away and left this world.
ערך צהב
צהב – א(חילין כב ובסיפרא בפר׳ ואם מן העוף) תחילת הציהוב בזה ובזה פסול פי׳ ציהוב מדכתיב ושער צהוב והוא קרוב לגוון הזהב (מדות פרק ב) מפני שנאשתן מצהיב פי׳ מאיר ומבהיק (נגעים פרק ג) הנתקין מטמאין בב׳ שבועו׳ בב׳ סימנין בשער לבן ובשער צהוב דק (ובריש הפרק) צהבו פניו של יוסף הבבלי (מנחות סח:) שתק ר׳ טרפון צהבו פניו של ר׳ יהודה (חולין ז) רצונך סעוד אצלי אמר לו הין צהבו פניו של רבי (פסחים קיב:) צהבו פניו של רב ספרא (נדרים מט) א״ר טרפון היום פניך צהובים (כתובות קג) פניו צהובין סימן יפה לו פניו ירוקין סימן רע לו.
א. [גלענצען וויא גאלד.]
צהבו פניו – שמח.
פרס הפסח – שתי שבתות קודם הפסח דתניא (פסחים דף ו.) שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח ל׳ יום רשב״ג אומר שתי שבתות על שם ששתי שבתות חצי ל׳ יום פרוס קרי להו לשון פרוסה.
צהבו פניו, יש לתמוה מה היה דעת ר׳ טרפון שלא ראה תשו׳ תלמיד אחד וכי לא הוה יודע שזה הותר מכללו אצל הדיו׳ וזה לא הותר ואם לא היה מחלק בזה אמאי שתק, ועוד מאי קאמר תלמודא לדברי ר׳ יהודה בן נחמיה נסכים בכורים שהקריבם קודם לעומר כשרים מאי קאמר לדברי ר׳ יהודה אפי׳ לדעת ר׳ טרפון אם אינם בכלל איסור חדש שהרי יין אינו בכלל איסור חדש והיתר עומר למה לא יביאו. ועוד מדקאמר לדברי ר׳ יהודה משמע דר׳ טרפון פליג עליה והלא ר׳ טרפון שתק לו, ועוד דר׳ טרפון לא אמר דבר שנראה דעתו לחלוק אלא דהוה קשיא ליה ור׳ יהודה תירץ לו ואין זה דעת בפני עצמו דלהוי שייך לומר לדברי ר׳ יהודה, ועוד מאי קאמר התם הוא דהותר מכללו וכי לא ידע אמאי דלא נאסר דיש לנו להתירה:
ונ״ל צורת הפי׳ כך דר׳ טרפון ודאי היה יודע זה שהשיב ר׳ יהודה אלא שלא היה דעת ר׳ טרפון שאיסור חדש לגבוה יהיה מכלל ומכח איסור הדיוט דמדקאמר רחמנא מנחה חדשה שתהא חדשה לכל המנחות א״כ משמע הוא דדבר שנאסר בפני עצמו הוא שנאסר חדש לגבוה עד הקרבת שתי הלחם ולא מכלל איסור חדש של הדיוט הוא ולכך נאמר דלדעת ר׳ טרפון נאסר החדש לגבוה גם בדברים שאינם נאסרים להדיוט קודם העומר דהיינו במנחת נסכים ויין דחדש דקרבן גבוה משמע ולכך היה ר״ט אומר דהואיל דאיסור גבוה איסור בפני עצמו הוא לאחר העומר כמו לפני העומר שלא מכח איסור הדיוט אין לחלק בו בדיעבד בין אם הביאו קודם העומר בין הביאו לאחר העומר קודם לשתי הלחם, ואין לומר דגם לדעת ר׳ טרפון היה ראוי להיות בו איסור קודם לעומר יותר מחמת איסור הדיוט משום דמאי דמתסר להדיוט מתסר לגבוה משום ממשקה בני ישראל, דז״א דמאחר שיש אסור לו משום גבוה בההוא לא שייך ביה ממשקה דלא שייך ביה איסור דממשקה ישראל כי אם בדבר שנאסר להדיוט ולא נאסר לגבוה ולא בדבר שנאסר גם לגבוה שנאמר שנתוסף איסור משום ממשקה ישראל, ועוד דאפי׳ נחליט שיהא נוסף בו איסור ממשקה ישראל מ״מ אין לחלק להתיר בדיעבד בין במה שאין בו כי אם איסור א׳ בין שיש בו ב׳ איסורי׳ וע״כ היה תמה ר׳ טרפון ור׳ יהודה בן נחמיה השיבו דנוכל לומר דאין דעת הכתוב שיהיה חדש לגבוה איסור בפני עצמו שלא מכח איסור הדיוט אלא מכח אסור חדש שנאסר להדיוט קודם לעומר נאסר לגבוה גם לאחר העומר שקודם העומר נאסר להדיוט ולגבוה באיסור א׳ שנאסר לגבוה מכח האיסור שנאסר להדיוט ואחר העומר שעבר איסור הדיוט המשיך הכתו׳ עדיין איסור גבוה שהיה בו קודם לעומר מכח איסור הדיוט שיהיה אותו איסור עומד לגבוה עד הקרבת שתי הלחם, והילכך קאמר ר׳ יהודה שיש לחלק בין הנקרב קודם לעומר לנקרב לאחר העומר דקודם העומר שלא הותר כללו של איסור כלל גם להדיוט אם הקריבו בדיעבד פסול אבל לאחר העומר שהותר האיסו׳ מכללו אע״פי שעדיין נמשך הוא לגבוה מ״מ נגרע כחו של איסור מאחר שלקח היתר בקצת לגבי שלא יהיה חמור האיסור כמו מתחלה הילכך גם לגבוה אם הביא כשר:
וניחא מאי דקאמר לדברי ר׳ יהודה בן נחמיה נסכים בכורים וכו׳, ונר׳ דלדברי ר׳ טרפון לא נימא הכי משום דאיסור בפני עצמו כדפי׳ ונאסר ג״כ לגבוה אבל לר׳ יהודה דאין האיסור כ״א מכח הדיוט לא נאסר לגבוה אלא מה שנאסר להדיוט, וקאמר פשיט׳ ומשני מהו דתימ׳ התם הוא דהותר מכללו להדיו׳ דמאי דהותר להדיוט לכתחל׳ נימא דהותר לגבוה בדיעבד אבל בזה לא שייך למימר הותר וקמ״ל דמכח טעמא דנימא דאיסור דגבוה בא מכח הדיוט דשרי, משום דנימא דלא היה בו איסור לגבוה מעולם:
ונ״ל צורת הפי׳ כך דר׳ טרפון ודאי היה יודע זה שהשיב ר׳ יהודה אלא שלא היה דעת ר׳ טרפון שאיסור חדש לגבוה יהיה מכלל ומכח איסור הדיוט דמדקאמר רחמנא מנחה חדשה שתהא חדשה לכל המנחות א״כ משמע הוא דדבר שנאסר בפני עצמו הוא שנאסר חדש לגבוה עד הקרבת שתי הלחם ולא מכלל איסור חדש של הדיוט הוא ולכך נאמר דלדעת ר׳ טרפון נאסר החדש לגבוה גם בדברים שאינם נאסרים להדיוט קודם העומר דהיינו במנחת נסכים ויין דחדש דקרבן גבוה משמע ולכך היה ר״ט אומר דהואיל דאיסור גבוה איסור בפני עצמו הוא לאחר העומר כמו לפני העומר שלא מכח איסור הדיוט אין לחלק בו בדיעבד בין אם הביאו קודם העומר בין הביאו לאחר העומר קודם לשתי הלחם, ואין לומר דגם לדעת ר׳ טרפון היה ראוי להיות בו איסור קודם לעומר יותר מחמת איסור הדיוט משום דמאי דמתסר להדיוט מתסר לגבוה משום ממשקה בני ישראל, דז״א דמאחר שיש אסור לו משום גבוה בההוא לא שייך ביה ממשקה דלא שייך ביה איסור דממשקה ישראל כי אם בדבר שנאסר להדיוט ולא נאסר לגבוה ולא בדבר שנאסר גם לגבוה שנאמר שנתוסף איסור משום ממשקה ישראל, ועוד דאפי׳ נחליט שיהא נוסף בו איסור ממשקה ישראל מ״מ אין לחלק להתיר בדיעבד בין במה שאין בו כי אם איסור א׳ בין שיש בו ב׳ איסורי׳ וע״כ היה תמה ר׳ טרפון ור׳ יהודה בן נחמיה השיבו דנוכל לומר דאין דעת הכתוב שיהיה חדש לגבוה איסור בפני עצמו שלא מכח איסור הדיוט אלא מכח אסור חדש שנאסר להדיוט קודם לעומר נאסר לגבוה גם לאחר העומר שקודם העומר נאסר להדיוט ולגבוה באיסור א׳ שנאסר לגבוה מכח האיסור שנאסר להדיוט ואחר העומר שעבר איסור הדיוט המשיך הכתו׳ עדיין איסור גבוה שהיה בו קודם לעומר מכח איסור הדיוט שיהיה אותו איסור עומד לגבוה עד הקרבת שתי הלחם, והילכך קאמר ר׳ יהודה שיש לחלק בין הנקרב קודם לעומר לנקרב לאחר העומר דקודם העומר שלא הותר כללו של איסור כלל גם להדיוט אם הקריבו בדיעבד פסול אבל לאחר העומר שהותר האיסו׳ מכללו אע״פי שעדיין נמשך הוא לגבוה מ״מ נגרע כחו של איסור מאחר שלקח היתר בקצת לגבי שלא יהיה חמור האיסור כמו מתחלה הילכך גם לגבוה אם הביא כשר:
וניחא מאי דקאמר לדברי ר׳ יהודה בן נחמיה נסכים בכורים וכו׳, ונר׳ דלדברי ר׳ טרפון לא נימא הכי משום דאיסור בפני עצמו כדפי׳ ונאסר ג״כ לגבוה אבל לר׳ יהודה דאין האיסור כ״א מכח הדיוט לא נאסר לגבוה אלא מה שנאסר להדיוט, וקאמר פשיט׳ ומשני מהו דתימ׳ התם הוא דהותר מכללו להדיו׳ דמאי דהותר להדיוט לכתחל׳ נימא דהותר לגבוה בדיעבד אבל בזה לא שייך למימר הותר וקמ״ל דמכח טעמא דנימא דאיסור דגבוה בא מכח הדיוט דשרי, משום דנימא דלא היה בו איסור לגבוה מעולם:
שתק ר׳ טרפון, שלא מצא דרך לדחות את דבריו. צהבו (האירו) פניו של ר׳ יהודה בן נחמיה, שהצליח להביא הוכחה שר׳ טרפון לא ידע. אמר לו ר׳ עקיבא: יהודה, צהבו פניך שהשבת את זקן, תמהני אם תאריך ימים. אמר ר׳ יהודה בר׳ אלעאי: אותו הפרק (זמן) שבו אירע הדבר, פרס (מחצית החודש, שבועיים טרם) הפסח היה. כשעליתי לעצרת (חג השבועות) שוב ללמוד בישיבה שאלתי אחריו: יהודה בן נחמיה היכן הוא? ואמרו לי: נפטר והלך לו, שנתקיימו בו דבריו של ר׳ עקיבא.
Rabbi Tarfon was silent, and Rabbi Yehuda ben Neḥemya’s face brightened. Rabbi Akiva said to him: Yehuda, has your face brightened because you answered the elder? I will be astonished if the days of your life will be lengthy. Rabbi Yehuda, son of Rabbi Ilai, said: That period in which that interaction occurred was half a month before Passover. When I ascended again to the study hall for the festival of Shavuot, I asked about him: Where is Rabbi Yehuda ben Neḥemya? And they said to me: He passed away and left this world.
הכל
(15) אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְדִבְרֵי יְהוּדָה בֶּן נְחֶמְיָה נְסָכִים בִּיכּוּרִים שֶׁהִקְרִיבָם קוֹדֶם לָעוֹמֶר כְּשֵׁירִין פְּשִׁיטָא.
Rav Naḥman bar Yitzḥak says: According to the statement of Rabbi Yehuda ben Neḥemya, libations from first fruits that one brought before the omer offering is sacrificed should be valid. The reason is that the prohibition of the new crop does not apply to fruits at all, and therefore they are never prohibited to ordinary people. When the mishna states that first fruits are prohibited it is referring to first fruits of grain, not the fruit of a tree. The Gemara asks: Isn’t it obvious that libations from first fruits brought before the omer offering are valid? Why would one think that they should not be valid?
Rav Naḥman bar Yitzḥak says: According to the statement of Rabbi Yehuda ben Neḥemya, libations from first fruits that one brought before the omer offering is sacrificed should be valid. The reason is that the prohibition of the new crop does not apply to fruits at all, and therefore they are never prohibited to ordinary people. When the mishna states that first fruits are prohibited it is referring to first fruits of grain, not the fruit of a tree. The Gemara asks: Isn’t it obvious that libations from first fruits brought before the omer offering are valid? Why would one think that they should not be valid?
לדברי יהודה בן נחמיה דדריש שהותר מכללו:
ונסכים בכורים מיין חדש דהיינו בכורים דפירות שהקריבם קודם לעומר כשר (שהקריבם דעומר קאמר) דלכולי עלמא בעינן שתהא שתי הלחם קודם לכל מנחות וביכורים דפירות וכ״ש עומר שיהא קודם להם דהכי אמרינן בפ׳ כל הקרבנות הצבור מנין שתהא קודם לנסכים ופירות האילן וכו׳ אלא כיון דיהודה בן נחמיה מכשיר כשהביא קודם שתי הלחם משום דהותר מכללו משום הכי קאמר לדברי יהודה בן נחמיה כ״ש הכא דפירות דחדש לא אתסר כלל באכילה קודם לעומר:
נסכים ביכורים – מיין שביכר קודם לעומר והקריבם כשרין.
לדברי רבי יהודה בר׳ נחמיה – דתלי טעמא בהואיל ומותרין להדיוט הני נמי מותרין להדיוט קודם לעומר דעומר אינו אסור אלא מין דגן ולא יין והא דקתני מתני׳ ואם הביא פסול לאו אביכורים דפירות האילן קאי.
ובעקבות דברי יהודה בן נחמיה אמר רב נחמן בר יצחק: לדברי יהודה בן נחמיה, המסביר שאין לפסול את המנחות הבאות מן החדש לאחר שהוקרב העומר, משום שכבר הותרו מכללן אצל הדיוט, יש לומר שאף נסכים ביכורים (נסכי יין הבאים מן החדש) שהקריבם קודם להבאת העומר — הריהם כשירין שכן לא נאסר לאכילת הדיוט מן החדש קודם לעומר אלא התבואה, ואילו היין לא נאסר להדיוט אלא אסור למקדש בלבד (עד להבאת שתי הלחם). ושואלים: פשיטא [פשוט] שכך הוא, ומה צורך להשמיענו זאת?!
Rav Naḥman bar Yitzḥak says: According to the statement of Rabbi Yehuda ben Neḥemya, libations from first fruits that one brought before the omer offering is sacrificed should be valid. The reason is that the prohibition of the new crop does not apply to fruits at all, and therefore they are never prohibited to ordinary people. When the mishna states that first fruits are prohibited it is referring to first fruits of grain, not the fruit of a tree. The Gemara asks: Isn’t it obvious that libations from first fruits brought before the omer offering are valid? Why would one think that they should not be valid?
הכל
(16) מַהוּ דְּתֵימָא הָתָם הוּא דְּהוּתַּר מִכְּלָלוֹ אֵצֶל הֶדְיוֹט אֲבָל הָכָא דְּלֹא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ לָא קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן כׇּל שֶׁכֵּן הָכָא דְּלָא אִיתְּסַר כְּלָל.
The Gemara answers that Rav Naḥman bar Yitzḥak’s statement is necessary, lest you say: It is only there, in the case of the meal offering of grain brought after the omer sacrifice, that it is valid, as the new crop’s general prohibition was permitted with regard to an ordinary person. But here, since with regard to these fruits there are no circumstances in which its general prohibition was permitted, one might say that the libation should not be valid. Therefore, Rav Naḥman bar Yitzḥak teaches us that the opposite is the case: All the more so here it is a valid offering, where the fruit was not prohibited at all.
The Gemara answers that Rav Naḥman bar Yitzḥak’s statement is necessary, lest you say: It is only there, in the case of the meal offering of grain brought after the omer sacrifice, that it is valid, as the new crop’s general prohibition was permitted with regard to an ordinary person. But here, since with regard to these fruits there are no circumstances in which its general prohibition was permitted, one might say that the libation should not be valid. Therefore, Rav Naḥman bar Yitzḥak teaches us that the opposite is the case: All the more so here it is a valid offering, where the fruit was not prohibited at all.
מהו דתימא התם – גבי מנחות קודם לשתי הלחם הוא אם הביא כשר.
משום דהותר מכללו – שנאסר להדיוט קודם לעומר והותר לאחר העומר אבל הכא דלא הותר מכללו להדיוט שהרי מעולם לא נאסר אימא לא.
ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר] כי היה מקום לומר כי חמור דין נסכי היין הבאים מן החדש לאחר הבאת העומר ממנחת תבואה הבאה מהחדש לאחר הבאת העומר, שכן דווקא התם [שם, במנחת תבואה הבאה מהחדש לאחר הבאת העומר] — הוא שיש מקום להכשיר, משום שהותר מכללו אצל הדיוט דבר שהיה אסור לפני כן. אבל הכא [כאן, בנסכי יין הבאים מן החדש לאחר הבאת העומר] שלא הותר הדבר האסור מכללו, שהרי עדיין אסור היין למקדש — לא יהיה כשר. על כן קא משמע לן [הוא, רב נחמן בר יצחק, משמיע לנו] שכל שכן הכא [כאן, בנסכי יין] שהם כשרים, וטעם הדבר: שהרי לא איתסר [לא נאסר] כלל להדיוט.
The Gemara answers that Rav Naḥman bar Yitzḥak’s statement is necessary, lest you say: It is only there, in the case of the meal offering of grain brought after the omer sacrifice, that it is valid, as the new crop’s general prohibition was permitted with regard to an ordinary person. But here, since with regard to these fruits there are no circumstances in which its general prohibition was permitted, one might say that the libation should not be valid. Therefore, Rav Naḥman bar Yitzḥak teaches us that the opposite is the case: All the more so here it is a valid offering, where the fruit was not prohibited at all.
הכל
(17) (סד״ר הנצ״א גל״י פי״ל סִימָן).: בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא שְׁתֵּי הַלֶּחֶם מַהוּ שֶׁיַּתִּירוּ שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן.
§ The Gemara presents a mnemonic for the ensuing discussions in the Gemara: Order, sprouting, dung of, elephant. The mishna teaches that a meal offering using the new crop may not be brought prior to the omer sacrifice or the two loaves. Rami bar Ḥama raises a dilemma: With regard to the two loaves offering on Shavuot, what is the halakha as to whether they permit the new grain to be used in the Temple, if this sacrifice was performed out of their order? The sacrifice of the omer permits ordinary people to eat from the new grain, whereas the sacrifice of the two loaves permits the new grain to be used in the Temple. What is the halakha if a new crop sprouted after the omer offering was brought but before the two loaves were brought?
§ The Gemara presents a mnemonic for the ensuing discussions in the Gemara: Order, sprouting, dung of, elephant. The mishna teaches that a meal offering using the new crop may not be brought prior to the omer sacrifice or the two loaves. Rami bar Ḥama raises a dilemma: With regard to the two loaves offering on Shavuot, what is the halakha as to whether they permit the new grain to be used in the Temple, if this sacrifice was performed out of their order? The sacrifice of the omer permits ordinary people to eat from the new grain, whereas the sacrifice of the two loaves permits the new grain to be used in the Temple. What is the halakha if a new crop sprouted after the omer offering was brought but before the two loaves were brought?
מהו שיתירו שלא כסדרן, למקדש וחליף עלייהו שתי הלחם ועומר ומבעיא ליה אי מצי לאקרובי מנייהו, קודם שתי הלחם, ל״ה. ר״ל קודם לשתי הלחם דשנה הבאה אעפ״י דחליף עלייהו שתי הלחם ועומר, אפ״ה לא משתרו הואיל והוו שלא כסדרן:
וקשיא דאמאי לא בעי אי שריין לאחר הקרבת שתי הלחם בלא הקרבת עומר, דדוקא לדברי ר׳ יהוד׳ בן נחמיה דסבר דנאסר חדש לגבוה מכח איסור הדיוט אלא שהמשיך אסור עד לאחר הקרבת ב׳ הלחם ניחא דצריך שגם עומר יתיר לגבוה כמו להדיוט אלא לדברי ר׳ טרפון שנאסר לגבוה איסור בפני עצמו ולא נאסר מתחלה לגבוה מכח כלל איסור הדיוט א״כ דאיסור בפני עצמו הוא אימא דשתי הלחם שרי ליה בלא עומר שנא׳ שאסר חדש להדיוט ואמר שעומר יתירנו ואסר חדש לגבוה איסור בפ״ע ואמר ששתי הלחם לבד יתירנו אם נזרע קודם לעומר אין העומר מתירו כ״א ב׳ הלחם ואם נזרע לאחר העומר גם כן ב׳ הלחם יתירנו ואימא דלא בעי היתר עומר:
וי״ל דמאחר דשתק ר׳ טרפון א״כ הודה לדברי ר׳ יהוד׳ ואליבא דר׳ יהוד׳ בעי דהלכת׳ כוותיה ומאי דקאמר לעיל לדברי יהוד׳ לפי שמדברי ר׳ יהוד׳ אנו למדים כדפריש׳ לעיל:
אי נמי נוכל לומר שגם לדעת ר׳ טרפון דסבר דנאסר לגבוה איסור בפ״ע אפ״ה בעי ביה היתר עומר עם היתר ב׳ הלחם דמאחר דנאסר לגבוה קודם לעומר כמו שנאסר להדיוט מצי סבר דבעיקרא ביה תרי היתר עומר והיתר ב׳ הלחם:
וקשיא דאמאי לא בעי אי שריין לאחר הקרבת שתי הלחם בלא הקרבת עומר, דדוקא לדברי ר׳ יהוד׳ בן נחמיה דסבר דנאסר חדש לגבוה מכח איסור הדיוט אלא שהמשיך אסור עד לאחר הקרבת ב׳ הלחם ניחא דצריך שגם עומר יתיר לגבוה כמו להדיוט אלא לדברי ר׳ טרפון שנאסר לגבוה איסור בפני עצמו ולא נאסר מתחלה לגבוה מכח כלל איסור הדיוט א״כ דאיסור בפני עצמו הוא אימא דשתי הלחם שרי ליה בלא עומר שנא׳ שאסר חדש להדיוט ואמר שעומר יתירנו ואסר חדש לגבוה איסור בפ״ע ואמר ששתי הלחם לבד יתירנו אם נזרע קודם לעומר אין העומר מתירו כ״א ב׳ הלחם ואם נזרע לאחר העומר גם כן ב׳ הלחם יתירנו ואימא דלא בעי היתר עומר:
וי״ל דמאחר דשתק ר׳ טרפון א״כ הודה לדברי ר׳ יהוד׳ ואליבא דר׳ יהוד׳ בעי דהלכת׳ כוותיה ומאי דקאמר לעיל לדברי יהוד׳ לפי שמדברי ר׳ יהוד׳ אנו למדים כדפריש׳ לעיל:
אי נמי נוכל לומר שגם לדעת ר׳ טרפון דסבר דנאסר לגבוה איסור בפ״ע אפ״ה בעי ביה היתר עומר עם היתר ב׳ הלחם דמאחר דנאסר לגבוה קודם לעומר כמו שנאסר להדיוט מצי סבר דבעיקרא ביה תרי היתר עומר והיתר ב׳ הלחם:
ד ומביאים עתה את המלים הבאות: סדר. הנצא. גלי. פיל. כסימן זכרון לארבע בעיות שתידונה להלן (״סדר״ — האם היתר החדש למקדש על ידי שתי הלחם הריהו דווקא כשבאו כסדרם. ״הנצה״ — האם הנצת פרי האילן קודם להבאת שתי הלחם היא המתירתו או שמא חנטתו. ״גלי״ — האם ניתן להביא מנחות מחיטים שהיו בגללי בקר וחזרו והצמיחו מהן חיטים חדשות. ״פיל״ — מה דינו של סל שבלעו פיל וחזר והקיאו). שנינו במשנתנו איסור הבאת המנחות מן התבואה החדשה לפני הבאת העומר ולפני הבאת שתי הלחם. ובענין זה מביאים מה שבעי [שאל] רמי בר חמא: שתי הלחם מהו דינם לענין שיתירו תבואה חדשה למקדש כשלא היה היתר החדש (להדיוט) על ידי העומר והיתר החדש (למקדש) על ידי שתי הלחם כסדרן הראוי, אלא שקדם היתר החדש שעל ידי שתי הלחם להיתר החדש שעל ידי העומר.
§ The Gemara presents a mnemonic for the ensuing discussions in the Gemara: Order, sprouting, dung of, elephant. The mishna teaches that a meal offering using the new crop may not be brought prior to the omer sacrifice or the two loaves. Rami bar Ḥama raises a dilemma: With regard to the two loaves offering on Shavuot, what is the halakha as to whether they permit the new grain to be used in the Temple, if this sacrifice was performed out of their order? The sacrifice of the omer permits ordinary people to eat from the new grain, whereas the sacrifice of the two loaves permits the new grain to be used in the Temple. What is the halakha if a new crop sprouted after the omer offering was brought but before the two loaves were brought?
הכל
(18) הֵיכִי דָּמֵי כְּגוֹן דְּזַרְעִינְהוּ בֵּין הָעוֹמֶר לִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וַחֲלֵיף עֲלַיְיהוּ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְעוֹמֶר מַאי כְּסִדְרָן שַׁרְיָין שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן לָא שַׁרְיָין אוֹ דִלְמָא שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן נָמֵי שַׁרְיָין.
The Gemara asks: What are the circumstances of this case? The Gemara explains: This is referring to a case where they planted the grain in between the time of the sacrifice of the omer and the time of the two loaves offering. And therefore the sacrifice of two loaves passed by first, and then the time of the omer offering of the following year. What is the halakha in such a case? The Gemara explains the two possibilities: Does the sacrifice of the omer and two loaves permit the new grain to be used for meal offerings if sacrificed only in their proper order, whereas if sacrificed out of their order the sacrifice does not permit the new crop? Or perhaps they permit the new grain to be used for meal offerings even when sacrificed out of their order.
The Gemara asks: What are the circumstances of this case? The Gemara explains: This is referring to a case where they planted the grain in between the time of the sacrifice of the omer and the time of the two loaves offering. And therefore the sacrifice of two loaves passed by first, and then the time of the omer offering of the following year. What is the halakha in such a case? The Gemara explains the two possibilities: Does the sacrifice of the omer and two loaves permit the new grain to be used for meal offerings if sacrificed only in their proper order, whereas if sacrificed out of their order the sacrifice does not permit the new crop? Or perhaps they permit the new grain to be used for meal offerings even when sacrificed out of their order.
מאי כסדרן שריין שתי הלחם כי חליף על התבואה עומר ברישא והדר שתי הלחם שריין להתיר חדש במקדש:
או דלמא שלא כסדרן נמי כי חליף עליה שתי הלחם והדר עומר אין צריך שתי הלחם אחר להתיר אלא הנהו שתי הלחם דהוו קודם עומר שריין כאילו הוו לאחר עומר:
ומסבירים: היכי דמי [כיצד בדיוק מדובר]? — כגון דזרעינהו [שזרע אותם, את החיטים מהן מובאת המנחה] בזמן שבין הבאת העומר לבין הבאת שתי הלחם, ובאופן זה נמצא שחליף עלייהו [חלף עליהן] זמן היתר החדש שעל ידי שתי הלחם בעצרת בשנה זו, ולאחר מכן חלף עליהם זמן היתר החדש שעל ידי העומר בפסח בשנה הבאה. ומעתה השאלה היא: מאי [מה] יהא דינם של חיטים אלה להקרבה לאחר הבאת העומר בשנה הבאה (ולפני הבאת שתי הלחם). וצדדי השאלה: האם רק כששתי הבאות אלה, של העומר ושל שתי הלחם, הינן כסדרן שריין [מתירות] את התבואה החדשה להקרבה, ואולם כשהן באות שלא כסדרן, לא שריין [לא מתירות]. או דלמא [שמא] אף כששתי הבאות אלה היו שלא כסדרן נמי שריין [גם כן מתירות] את הקרבת התבואה החדשה.
The Gemara asks: What are the circumstances of this case? The Gemara explains: This is referring to a case where they planted the grain in between the time of the sacrifice of the omer and the time of the two loaves offering. And therefore the sacrifice of two loaves passed by first, and then the time of the omer offering of the following year. What is the halakha in such a case? The Gemara explains the two possibilities: Does the sacrifice of the omer and two loaves permit the new grain to be used for meal offerings if sacrificed only in their proper order, whereas if sacrificed out of their order the sacrifice does not permit the new crop? Or perhaps they permit the new grain to be used for meal offerings even when sacrificed out of their order.
הכל
(19) אָמַר רַבָּה ת״ש תָּא שְׁמַע {ויקרא ב׳:י״ד} וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּיכּוּרִים בְּמִנְחַת הָעוֹמֶר הַכָּתוּב מְדַבֵּר מֵהֵיכָן בָּאָה מִן הַשְּׂעוֹרִין אַתָּה אוֹמֵר מִן הַשְּׂעוֹרִין אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִן הַחִיטִּין.
Rabba said: Come and hear proof from a baraita: “And if you bring a meal offering of first fruits to the Lord, you shall bring for the meal offering of your first fruits grain in the ear parched with fire, even groats of the fresh ear” (Leviticus 2:14). The verse is speaking of the omer meal offering. From where, i.e., of which grain, is it brought? It is brought from barley. The baraita asks: Do you say that it is brought from barley, or perhaps it is only from wheat?
Rabba said: Come and hear proof from a baraita: “And if you bring a meal offering of first fruits to the Lord, you shall bring for the meal offering of your first fruits grain in the ear parched with fire, even groats of the fresh ear” (Leviticus 2:14). The verse is speaking of the omer meal offering. From where, i.e., of which grain, is it brought? It is brought from barley. The baraita asks: Do you say that it is brought from barley, or perhaps it is only from wheat?
אמר רבה: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לבעיה זו ממה ששנינו בברייתא: מה שנאמר ״ואם תקריב מנחת בכורים לה׳ אביב קלוי באש גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך״ (ויקרא ב, יד) — במנחת העומר הבאה בפסח הכתוב מדבר. מהיכן, מאיזה מין ממיני הדגן באה מנחה זו — מן השעורין. ודנים בדבר: אתה אומר שמנחת העומר באה מן השעורין, או אינו אלא שבאה מן החיטין?
Rabba said: Come and hear proof from a baraita: “And if you bring a meal offering of first fruits to the Lord, you shall bring for the meal offering of your first fruits grain in the ear parched with fire, even groats of the fresh ear” (Leviticus 2:14). The verse is speaking of the omer meal offering. From where, i.e., of which grain, is it brought? It is brought from barley. The baraita asks: Do you say that it is brought from barley, or perhaps it is only from wheat?
הכל
(20) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר נֶאֱמַר אָבִיב בְּמִצְרַיִם וְנֶאֱמַר אָבִיב לְדוֹרוֹת מָה אָבִיב הָאָמוּר בְּמִצְרַיִם שְׂעוֹרִין אַף אָבִיב הָאָמוּר לְדוֹרוֹת שְׂעוֹרִין.
Rabbi Eliezer says that it is stated “in the ear” with regard to the plague of hail in Egypt: “And the flax and the barley were smitten; for the barley was in the ear, and the flax was in bloom” (Exodus 9:31), and it is stated “in the ear” with regard to the mitzva of the new crop, which is for all generations. Just as the term “in the ear” that is stated with regard to plague of hail in Egypt is referring to barley, as is clear from the next verse: “But the wheat and the spelt were not smitten, for they ripen late” (Exodus 9:32), so too the term “in the ear” that is stated with regard to the new crop for all generations is referring to barley.
Rabbi Eliezer says that it is stated “in the ear” with regard to the plague of hail in Egypt: “And the flax and the barley were smitten; for the barley was in the ear, and the flax was in bloom” (Exodus 9:31), and it is stated “in the ear” with regard to the mitzva of the new crop, which is for all generations. Just as the term “in the ear” that is stated with regard to plague of hail in Egypt is referring to barley, as is clear from the next verse: “But the wheat and the spelt were not smitten, for they ripen late” (Exodus 9:32), so too the term “in the ear” that is stated with regard to the new crop for all generations is referring to barley.
ר׳ אליעזר אומר: אין לומר כך, ונלמד זאת מגזירה שווה. נאמר ״אביב״ במכות מצרים, במכת ברד (״...והשעורה נוכתה כי השעורה אביב״. שמות ט, לא). וכן נאמר ״אביב״ בציווי הנאמר לדורות (בהבאת מנחת ביכורים, ״אביב קלוי באש״). ומעתה נאמר: מה ״אביב״ האמור במצרים — הריהו שעורין דווקא ולא חיטים (שכן נאמר במפורש במכת ברד, בפסוק שלאחר מכן ״והחטה והכוסמת לא נוכו כי אפילות הנה״. שם לב), אף ״אביב״ האמור לדורות — הריהו שעורין ולא חיטים.
Rabbi Eliezer says that it is stated “in the ear” with regard to the plague of hail in Egypt: “And the flax and the barley were smitten; for the barley was in the ear, and the flax was in bloom” (Exodus 9:31), and it is stated “in the ear” with regard to the mitzva of the new crop, which is for all generations. Just as the term “in the ear” that is stated with regard to plague of hail in Egypt is referring to barley, as is clear from the next verse: “But the wheat and the spelt were not smitten, for they ripen late” (Exodus 9:32), so too the term “in the ear” that is stated with regard to the new crop for all generations is referring to barley.
הכל
(21) וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מָצִינוּ יָחִיד שֶׁמֵּבִיא חוֹבָתוֹ מִן הַחִיטִּין וְחוֹבָתוֹ מִן הַשְּׂעוֹרִין.
The baraita cites another proof that the omer offering is brought from barley. And Rabbi Akiva says: We found an individual who brings his obligation of a meal offering from wheat, which is brought by a poor person for a false oath of testimony, a false oath of utterance, or for entering the Temple while ritually impure, and one who brings his obligation of a meal offering from barley, in the case of a sinner’s meal offering or the meal offering of a sota.
The baraita cites another proof that the omer offering is brought from barley. And Rabbi Akiva says: We found an individual who brings his obligation of a meal offering from wheat, which is brought by a poor person for a false oath of testimony, a false oath of utterance, or for entering the Temple while ritually impure, and one who brings his obligation of a meal offering from barley, in the case of a sinner’s meal offering or the meal offering of a sota.
ור׳ עקיבא אומר ראיה אחרת, שכן מצינו (מוצאים אנו) בדינו של אדם יחיד מישראל שהוא מביא חובתו למנחה (כשחטא העני בשבועת העדות או בשבועת ביטוי או בטומאת מקדש וקדשיו) מן החיטין (ככתוב בו ״עשירית האיפה סולת״. שם ה, יא) והריהו מביא גם מנחה לחובתו מן השעורין (״מנחת חוטא״, במנחת הסוטה, ככתוב בה ״עשירית האיפה קמח שעורים״. במדבר ה, טו).
The baraita cites another proof that the omer offering is brought from barley. And Rabbi Akiva says: We found an individual who brings his obligation of a meal offering from wheat, which is brought by a poor person for a false oath of testimony, a false oath of utterance, or for entering the Temple while ritually impure, and one who brings his obligation of a meal offering from barley, in the case of a sinner’s meal offering or the meal offering of a sota.
הכל
(22) וְצִיבּוּר שֶׁמְּבִיאִין חוֹבָתָן מִן הַחִיטִּין מְבִיאִין חוֹבָתָן מִן הַשְּׂעוֹרִין וְאִם אַתָּה אוֹמֵר בָּא מִן הַחִיטִּין לֹא מָצִינוּ צִיבּוּר שֶׁמֵּבִיא חוֹבָתוֹ מִן הַשְּׂעוֹרִין.
And we also found with regard to the community that they bring their obligation of a meal offering from wheat, in the case of the two loaves offering of Shavuot, and therefore, to keep the halakha of a community parallel to that of an individual there should be a case where the community brings their obligation of a meal offering from barley. And if you say that the omer offering comes from wheat, then we will not have found a case of a community that brings its obligation of a meal offering from barley. Consequently, it must be that the omer offering comes from barley.
And we also found with regard to the community that they bring their obligation of a meal offering from wheat, in the case of the two loaves offering of Shavuot, and therefore, to keep the halakha of a community parallel to that of an individual there should be a case where the community brings their obligation of a meal offering from barley. And if you say that the omer offering comes from wheat, then we will not have found a case of a community that brings its obligation of a meal offering from barley. Consequently, it must be that the omer offering comes from barley.
וכן מוצאים אנו כי בציבור שהם מביאין מנחת חובתן מן החיטין (בשתי הלחם הקרב בעצרת, ככתוב בהם ״לחם תנופה שתים שני עשרונים סולת תהיינה״. ויקרא כג, יז). ומעתה נקיש: מה יחיד מביא מנחת חובתו מן השעורים וכן מן החיטים — אף ציבור מביאין חובתן גם מן השעורין וגם מן החיטים. ואם אתה אומר שמנחת ביכורים (שהיא מנחת חובה של ציבור) בא מן החיטין, ולא מן השעורים — אם כן לא מצינו בציבור שמביא מנחת חובתו מן השעורין! אלא ודאי שמנחת העומר באה מהשעורים.
And we also found with regard to the community that they bring their obligation of a meal offering from wheat, in the case of the two loaves offering of Shavuot, and therefore, to keep the halakha of a community parallel to that of an individual there should be a case where the community brings their obligation of a meal offering from barley. And if you say that the omer offering comes from wheat, then we will not have found a case of a community that brings its obligation of a meal offering from barley. Consequently, it must be that the omer offering comes from barley.
הכל
(23) דָּבָר אַחֵר אִם אַתָּה אוֹמֵר עוֹמֶר בָּא מִן הַחִיטִּין אֵין שְׁתֵּי הַלֶּחֶם בִּיכּוּרִים.
Rabbi Akiva suggests another proof: Alternatively, if you say that the omer offering comes from wheat, then the two loaves offering would not be from the first fruits. The verse states that the two loaves offering of Shavuot should come from the first fruits: “Also in the day of the first fruits, when you bring a new meal offering to the Lord in your feast of weeks” (Numbers 28:26). If the omer is from wheat, then the two loaves offering would not be the first offering of the first fruit, as the omer offering of Passover precedes it. Therefore, the omer offering must come from barley. This concludes the baraita.
Rabbi Akiva suggests another proof: Alternatively, if you say that the omer offering comes from wheat, then the two loaves offering would not be from the first fruits. The verse states that the two loaves offering of Shavuot should come from the first fruits: “Also in the day of the first fruits, when you bring a new meal offering to the Lord in your feast of weeks” (Numbers 28:26). If the omer is from wheat, then the two loaves offering would not be the first offering of the first fruit, as the omer offering of Passover precedes it. Therefore, the omer offering must come from barley. This concludes the baraita.
ועוד אמר ר׳ עקיבא דבר אחר (אופן נוסף) להוכיח כי מנחת העומר באה מהשעורים: שכן אם אתה אומר שהעומר בא דווקא מן החיטין ולא מן השעורים — אם כן מעתה אין שתי הלחם הבאים בחג השבועות מן החיטים נקראים ״בכורים״, שהרי קדמם העומר, והרי אמרה תורה בחג השבועות ״וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה׳ בשבועותיכם״ (במדבר כח, כו), אלא ודאי הריהו בא מן השעורים.
Rabbi Akiva suggests another proof: Alternatively, if you say that the omer offering comes from wheat, then the two loaves offering would not be from the first fruits. The verse states that the two loaves offering of Shavuot should come from the first fruits: “Also in the day of the first fruits, when you bring a new meal offering to the Lord in your feast of weeks” (Numbers 28:26). If the omer is from wheat, then the two loaves offering would not be the first offering of the first fruit, as the omer offering of Passover precedes it. Therefore, the omer offering must come from barley. This concludes the baraita.
הכל
(24) וְאִם אִיתָא דִּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן שַׁרְיָין מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דְּמַקְרֵיב עוֹמֶר מֵהָנָךְ דְּאַשְׁרוּשׁ קוֹדֶם לִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבָתַר הָעוֹמֶר דְּאֶשְׁתָּקַד.
Rabba resolves Rami bar Ḥama’s dilemma from this last proof of Rabbi Akiva: And if it is so, that the two loaves sacrificed not in their proper order still permit the use of the new crop for meal offerings, you can in fact find a case where the two loaves are from the first fruits even though they are also brought from wheat, just like the omer offering. This is a case where the community sacrifices the current omer offering from these wheat grains that took root prior to the bringing of the two loaves offering but after the bringing of the omer offering of last year.
Rabba resolves Rami bar Ḥama’s dilemma from this last proof of Rabbi Akiva: And if it is so, that the two loaves sacrificed not in their proper order still permit the use of the new crop for meal offerings, you can in fact find a case where the two loaves are from the first fruits even though they are also brought from wheat, just like the omer offering. This is a case where the community sacrifices the current omer offering from these wheat grains that took root prior to the bringing of the two loaves offering but after the bringing of the omer offering of last year.
וחובה מן השעורים מנחת קנאות ואי ס״ד שלא כסדרן נמי שריין חדש במקדש משכחת לה בשתי הלחם הוו בכורים אע״ג דעומר בא מן החטים כגון דמקריב עומר מהנך דאשרוש וכו׳ ואי שלא כסדרן לא שריין אלא כסדרן כי מייתי עומר מן החטים לא שרי עומר להביא מנחות עד דאתי שתי הלחם בתר עומר וכי מייתי שתי הלחם מן החטים לא הוי בכורים דהא בא עומר מהן הלכך בא מן השעורים כדי שיהו שתי הלחם בכורים לעולם אפילו שלא כסדרן שריין ולא מצית אמרת דמייתי עומר מהנך דאשרוש וכו׳1 כלו׳ דשתי הלחם הוו בכורים דמי סברת דבכורים דפירא קאמרינן דהוו בכורים כלומר דהנך דאשרוש קודם עומר הוו פירי אחר והוו בכורים. ואנן שתי הלחם דליהוו בכורים למזבח קא בעינן ואי אמרת דליתי עומר מן החטים אף על גב דאשרוש קודם לשתי הלחם ולא הוו ממין אלו מכל מקום שם חטים אחת הן והא אכיל ליה מזבח מפירי מחטים דהא שתא בעומר ולא הוו שתי הלחם בכורים הלכך עומר בא מן השעורים כדי שיהא שתי הלחם בכורים גמורים של חטים שעדיין לא אכל המזבח מהן:
1. אולי צ״ל ובכה״ג הוו שפיר שתי הלחם ביכורים דאי סברת וכו׳.
ואם איתא דשלא כסדרן שריין משכחת לה – דבא עומר מן החטים והוו להו שתי הלחם בכורים כגון דזרע באייר דאשרוש קודם לשתי הלחם דאשתקד ושתי הלחם דהנך דזרע בתמוז דאשרוש קודם לעומר דהאידנא ולבתר שתי הלחם דאשתקד דהוו להו ביכורים לכל חטים דתלו בהם דהא לא קרוב מהנך חטין דתלו בשתי הלחם דהאידנא דהנהו חטין דאתא עומר מינייהו שרינהו שתי הלחם דאשתקד והאי עומר אתא מינייהו והנך שתי הלחם דהשתא הוו בכורים לכל מנחות הבאות מאותן חטים שבאין להתיר אלא מדלא אמר הכי שמע מינה אכתי לא אישתרי עומר הנך חטין דהנך שתי הלחם דאישתקד (לא) שרו להו ואי הוה אתי עומר מינייהו אישתכח דאכל בפסח מהנך חיטי דתלו בשתי הלחם דהאידנא ולא הוו ביכורים.
ומתוך דברי הברייתא הללו אומר רבה כי יש פתרון לבעייתו של רמי בר חמא: אם איתא [יש] מקום לסברה שאף שתי הלחם שבאו שלא כסדרן שריין [מתירות] את התבואה החדשה, אפשר לפרוך את ראייתו השניה של ר׳ עקיבא. שלפי צד זה משכחת לה [מוצא אתה אותה, אפשרות שכזו], במקרה שמקריב הציבור בשנה זו בפסח עומר מהנך דאשרוש [מאלה החיטים שהשרישו] בשנה שעברה קודם לזמן הבאת שתי הלחם ובתר [ואחר] הבאת העומר של אשתקד (שנה שעברה).
Rabba resolves Rami bar Ḥama’s dilemma from this last proof of Rabbi Akiva: And if it is so, that the two loaves sacrificed not in their proper order still permit the use of the new crop for meal offerings, you can in fact find a case where the two loaves are from the first fruits even though they are also brought from wheat, just like the omer offering. This is a case where the community sacrifices the current omer offering from these wheat grains that took root prior to the bringing of the two loaves offering but after the bringing of the omer offering of last year.
הכל
(25) וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם מֵהָנָךְ דְּאַשְׁרוּשׁ קוֹדֶם לָעוֹמֶר דְּהַשְׁתָּא וּבָתַר שְׁתֵּי הַלֶּחֶם דְּאֶשְׁתָּקַד.
And the current two loaves offering is brought from these grains that took root prior to the current omer offering and after the two loaves offering of last year. In this scenario, the two loaves come from wheat of this year’s crop and yet they are still called the first fruits, despite the fact that the omer offering also came from wheat, as that wheat is considered the previous year’s crop. Since this case is not mentioned in the baraita, evidently if the two loaves are not in the proper order with regard to a certain crop they do not permit that crop to be used in offerings in the Temple. This resolves Rami bar Ḥama’s dilemma.
And the current two loaves offering is brought from these grains that took root prior to the current omer offering and after the two loaves offering of last year. In this scenario, the two loaves come from wheat of this year’s crop and yet they are still called the first fruits, despite the fact that the omer offering also came from wheat, as that wheat is considered the previous year’s crop. Since this case is not mentioned in the baraita, evidently if the two loaves are not in the proper order with regard to a certain crop they do not permit that crop to be used in offerings in the Temple. This resolves Rami bar Ḥama’s dilemma.
ומביא הציבור עוד בשנה זו במנחת שתי הלחם מהנך דאשרוש [מאלה החיטים שהשרישו] קודם לעומר דהשתא [של השנה], ובתר [ואחר] הבאת שתי הלחם של אשתקד. והרי באופן זה שתי הלחם הבאים בשנה זו מן החיטים של שנה זו ראויים להיקרא ״ביכורים״, אף שגם מנחת העומר הובאה מחיטים, ואולם היו אלה חיטים של שנה שעברה! ומכאן פתרון לבעיית רמי בר חמא, שאין שתי הלחם הבאים שלא כסדרן מתירים את התבואה למקדש.
And the current two loaves offering is brought from these grains that took root prior to the current omer offering and after the two loaves offering of last year. In this scenario, the two loaves come from wheat of this year’s crop and yet they are still called the first fruits, despite the fact that the omer offering also came from wheat, as that wheat is considered the previous year’s crop. Since this case is not mentioned in the baraita, evidently if the two loaves are not in the proper order with regard to a certain crop they do not permit that crop to be used in offerings in the Temple. This resolves Rami bar Ḥama’s dilemma.
הכל
(26) מִי סָבְרַתְּ
In this manner Rabba has attempted to prove that the proper order of the omer offering followed by the two loaves is necessary to permit the new grain for use in meal offerings. The Gemara rejects the proof: Do you hold
In this manner Rabba has attempted to prove that the proper order of the omer offering followed by the two loaves is necessary to permit the new grain for use in meal offerings. The Gemara rejects the proof: Do you hold
In this manner Rabba has attempted to prove that the proper order of the omer offering followed by the two loaves is necessary to permit the new grain for use in meal offerings. The Gemara rejects the proof: Do you hold
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
מנחות סח: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים מנחות סח:, עין משפט נר מצוה מנחות סח: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף מנחות סח: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום מנחות סח:, הערוך על סדר הש"ס מנחות סח:, רש"י מנחות סח: – במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י"., תוספות מנחות סח:, ר׳ פרץ הכהן מנחות סח:, גליון הש"ס לרע"א מנחות סח:, פירוש הרב שטיינזלץ מנחות סח:, אסופת מאמרים מנחות סח:
Menachot 68b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Menachot 68b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 68b, Rif by Bavli Menachot 68b, Attributed to R. Gershom Menachot 68b, Collected from HeArukh Menachot 68b, Rashi Menachot 68b, Tosafot Menachot 68b, R. Peretz HaKohen Menachot 68b, Gilyon HaShas Menachot 68b, Steinsaltz Commentary Menachot 68b, Collected Articles Menachot 68b