אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקה רבי אליעזר אומר אין מועלין בהן דאכתי ממון בעלים הם קודם זריקה. וכיון שיצאו לפני זריקה אע״פ שזרק אין אותה זריקה מועלת שאין בה היתר למזבח ואין באימורין משום מעילה שאותה זריקה אינה ראויה ואינה מועלת לא לחייבו משום מעילה ולא משום פיגול ונותר וטמא:
(1) 
דִּתְנַן אֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצְאוּ לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים ר׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן וְאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא.
דִּתְנַן אֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצְאוּ לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים As we learned in a mishna (Me’ila 6b): In the case of sacrificial portions of offerings of lesser sanctity that left the Temple courtyard before the sprinkling of the blood, Rabbi Eliezer says: The sprinkling of the blood is completely ineffective with regard to these portions, and therefore one is not liable for misusing them. And if one eats them, he is not liable due to the prohibitions of piggul, notar, or of partaking of sacrificial meat while one is ritually impure.
קדשים קלים – ממון בעלים הן ואין בהן מעילה אלא באימורים כדאמרינן בפ׳ כל הבשר בסופו (חולין דף קיז.) כל חלב לה׳ לרבות אימורי קדשים קלים למעילה.
אין מועלין בהם – דלא מעליא בהו הך זריקה לברר אותם לחלק גבוה דאין זריקה מועלת ליוצא ופיגול נמי לית בהו דהא פסולין הן כבר.
דתנן אימורי קדשים קלים כו׳ – תימה דלא מייתי רישא דתנן בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים רבי אליעזר אומר וכו׳.
פיגול – מפרש התם כהרצאת כשר כך הרצאת פסול ומה הרצאת כשר עד שיקרבו כל מתירין וכו׳ וטמא הניתר לטהורים חייבין עליהם משום טומאה שאינו ניתר לא ונותר יליף חילול מטמא.
כי בשר, פי׳ כשאר בשר שלא יצא אלמא שהם כגוף הכבשים דמי דכי היכי דגוף הכבשים מפגולין לחם נמי מפוגל, ל״ה, והתוס׳ פירשו דאיכא דגרסי כי כשר לומר כמו זבח כשר ואית דגרסי כבשר ר״ל כבשר הזבח, ע״כ:
ולי נראה כי בשר ר״ל אמורין דלהם אייתי הך משנה דאמורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים, כר׳ עקיבא קאמר דיש בהם משום פגול לומר דר״ע משוה הלחם לאמורין דכי היכי דבאמורין תנן דכשיצאו {*) הגה״ה א״ה בכאן חסר דף א׳ וחבל על דאבדין:}
ולי נראה כי בשר ר״ל אמורין דלהם אייתי הך משנה דאמורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים, כר׳ עקיבא קאמר דיש בהם משום פגול לומר דר״ע משוה הלחם לאמורין דכי היכי דבאמורין תנן דכשיצאו {*) הגה״ה א״ה בכאן חסר דף א׳ וחבל על דאבדין:}
דתנן [ששנינו במשנה]: נחלקו ר׳ אליעזר ור׳ עקיבא בדינם של אימורי (חלקי הקרבן העולים למזבח) של קדשים קלים שיצאו אל מחוץ לעזרה לפני זריקת דמים וזרק אחר כך את הדם עליהם. שר׳ אליעזר אומר: אין זריקה זו נחשבת כלל, ומשום כך אין מועלין בהן. ואין חייבין עליהן משום פיגול אם בשעת אחת העבודות קודם לזריקת הדם הראויה חשב על הקרבן לאוכלו מחוץ לזמנו הראוי, שלא נתפגל הקרבן, והאוכל מבשרו במזיד אינו חייב כרת, כיון שאין זו זריקה ראויה. ואינו חייב כרת על אכילת בשרם של אלו אם נותר הבשר לאחר זמן אכילתו הראוי, וכן אינו חייב כרת על אכילתם כשהוא טמא טומאת הגוף. שהרי הם כמי שלא נעשתה בהם זריקה כלל.
As we learned in a mishna (Me’ila 6b): In the case of sacrificial portions of offerings of lesser sanctity that left the Temple courtyard before the sprinkling of the blood, Rabbi Eliezer says: The sprinkling of the blood is completely ineffective with regard to these portions, and therefore one is not liable for misusing them. And if one eats them, he is not liable due to the prohibitions of piggul, notar, or of partaking of sacrificial meat while one is ritually impure.
הכל
(2) ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אמוֹעֲלִין בָּהֶן בוְחַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא.
Rabbi Akiva says: The sprinkling is effective and therefore, one is liable for misusing them. And if one eats them he is liable due to the prohibitions of piggul, notar, or of partaking of sacrificial meat while one is ritually impure.
Rabbi Akiva says: The sprinkling is effective and therefore, one is liable for misusing them. And if one eats them he is liable due to the prohibitions of piggul, notar, or of partaking of sacrificial meat while one is ritually impure.
Rabbi Akiva says: The sprinkling is effective and therefore, one is liable for misusing them. And if one eats them he is liable due to the prohibitions of piggul, notar, or of partaking of sacrificial meat while one is ritually impure.
הכל
(3) מַאי.
The Gemara now concludes the dilemma that Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak raised before Rabbi Ḥiyya bar Abba: According to the opinion of Rabbi Akiva, what is the halakha with regard to eating the loaves when the sheep were slaughtered for their own sake, but their blood was sprinkled not for their sake?
The Gemara now concludes the dilemma that Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak raised before Rabbi Ḥiyya bar Abba: According to the opinion of Rabbi Akiva, what is the halakha with regard to eating the loaves when the sheep were slaughtered for their own sake, but their blood was sprinkled not for their sake?
מאי מדזריקת פיגול היכא דזרק דמן על מנת חוץ לזמנן קבעה ללחם בפיגול לר׳ עקיבא כי כשר כאילו הוה לחם כשר שלא יצא. זריקה שלא לשמה נמי אע״ג דהויא זריקה שאינה ראויה שריא נמי ללחם באכילה כזריקה כשרה או דילמא לחומרא אמרי׳ דזריקה שאינה ראויה קבעה למיהוי פיגול כזריקה כשרה אבל לקולא דזריקת פסול לישתרי לחם באכילה לא אמרינן:
מאי – כלומר אליבא דר״ע מיבעיא ליה לרבי שמואל בר רב יצחק מאי מדזריקת פיגול קבע לי׳ ללחם בפיגול ואע״ג דזריקה פסולה היא דהא יוצא הוא קבעה ללחם בפיגול כי בשר כשאר בשר שלא יצא אלמא לחם כגוף הכבשים דכי היכי דגוף הכבשים מפוגלים לחם נמי מפוגל זריקה שלא לשמן נמי דפסולה היא שרי להו דהא קיי״ל (זבחים דף ב.) כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ולחם נמי כגוף הכבשים דמו ומדכבשים נאכלין לחם נמי נאכל.
ובדבר זה הוצעה בעייתו של ר׳ שמואל בר רב יצחק מר׳ חייא בר אבא: לשיטתו זו של ר׳ עקיבא מאי [מה] הוא הדין לענין היתר אכילתו של הלחם בכבשי עצרת שנשחטו לשמם אך נזרק דמם שלא לשמם?
The Gemara now concludes the dilemma that Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak raised before Rabbi Ḥiyya bar Abba: According to the opinion of Rabbi Akiva, what is the halakha with regard to eating the loaves when the sheep were slaughtered for their own sake, but their blood was sprinkled not for their sake?
הכל
(4) מִדִּזְרִיקַת פִּיגּוּל קָבְעָה לְלֶחֶם בְּפִיגּוּל בְּיוֹצֵא כְּבָשָׂר זְרִיקָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ נָמֵי שָׁרְיָא לֵיהּ לְלֶחֶם אוֹ דִלְמָא לְחוּמְרָא אָמְרִינַן לְקוּלָּא לָא אמרי׳ אָמְרִינַן .
The Gemara clarifies the two sides of the dilemma: Should one say that from the fact that sprinkling the blood of the sheep in a manner that renders it piggul renders the loaves piggul, like the meat of the offering, despite the fact that the loaves were disqualified by leaving the courtyard of the Temple, it can be derived that sprinkling the blood not for its own sake also permits the loaves to be eaten, just as it permits the meat of the sheep to be eaten? Or perhaps it is only to be stringent that we say that sprinkling the blood is effective with regard to loaves that have left the Temple courtyard, but we do not say this in order to be lenient, e.g., to render the loaves permitted to be eaten.
The Gemara clarifies the two sides of the dilemma: Should one say that from the fact that sprinkling the blood of the sheep in a manner that renders it piggul renders the loaves piggul, like the meat of the offering, despite the fact that the loaves were disqualified by leaving the courtyard of the Temple, it can be derived that sprinkling the blood not for its own sake also permits the loaves to be eaten, just as it permits the meat of the sheep to be eaten? Or perhaps it is only to be stringent that we say that sprinkling the blood is effective with regard to loaves that have left the Temple courtyard, but we do not say this in order to be lenient, e.g., to render the loaves permitted to be eaten.
או דלמא לחומרא אמרי׳ לקולא – להיות לחם נאכל לא אמרי׳ לענין זריקה שאינה הוגנת כגון שלא לשמן דליהוי לחם כגוף הכבשים להיות לחם נאכל ככבשים.
קבעה לחם בפיגול – כי בשר אלמא כגופיה דזיבחא דמי הכא נמי כיון דזבח ניתר בזריקה שלא לשמן לחם נמי כיון דכגופי׳ דזבח דמי או דלמא לחומרא אמרינן לקולא לא אמרינן שיהא כי גופיה דזבח.
ומפרט את צדדי הבעיה: האם יש לומר כי מאחר שלמדנו כי זריקת דם כבשי העצרת במחשבת פיגול קבעה (מחילה דין) לשתי הלחם שהריהם באיסור פיגול, שאף שזריקה זו נעשית על קדשים שנפסלו בפסול יוצא, מכל מקום נחשב הלחם היוצא כבשר הקרבן וחל עליו דין פיגול. אף בענייננו נאמר שזריקה שלא לשמה כיון שהיא מתירה את בשרם של כבשי העצרת, כמו כן נמי [גם כן] הריהי שריא ליה [מתירה אותו] את הלחם. ומן הצד האחר: או דלמא [שמא] יש לומר כי לא נאמרה שיטה זו של ר׳ עקיבא אלא לחומרא [להחמרה] בדין (וכגון לענין שיחול איסור פיגול על הלחם שיצא אל מחוץ לעזרה בין שחיטה לזריקה), שדווקא בזה אמרינן [אומרים אנו] שייחשב הדבר היוצא כבשר הקרבן הנמצא בעזרה, ופועלת בו הזריקה. אבל לקולא [להקלה] בדין (וכגון בענייננו, שיותר הלחם באכילה בזריקה זו) — בזה לא אמרינן [אין אומרים אנו] כן.
The Gemara clarifies the two sides of the dilemma: Should one say that from the fact that sprinkling the blood of the sheep in a manner that renders it piggul renders the loaves piggul, like the meat of the offering, despite the fact that the loaves were disqualified by leaving the courtyard of the Temple, it can be derived that sprinkling the blood not for its own sake also permits the loaves to be eaten, just as it permits the meat of the sheep to be eaten? Or perhaps it is only to be stringent that we say that sprinkling the blood is effective with regard to loaves that have left the Temple courtyard, but we do not say this in order to be lenient, e.g., to render the loaves permitted to be eaten.
הכל
(5) מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא וּמִמַּאי דְּכִי אִיתַנְהוּ אַבָּרַאי פְּלִיגִי.
Rav Pappa objects to this understanding of the dispute between Rabbi Akiva and Rabbi Eliezer. From where do we know that they disagree in a case where the loaves are outside the courtyard at the time of the sprinkling?
Rav Pappa objects to this understanding of the dispute between Rabbi Akiva and Rabbi Eliezer. From where do we know that they disagree in a case where the loaves are outside the courtyard at the time of the sprinkling?
מתקיף לה רב פפא והיכי מצית לאוקמי להני תנאי כרבי ולא כרבי אלעזר ב״ר שמעון כלו׳ דשחיטה מקדש כרבי וכיון דיצאו הוה בהו איסור יוצא ור׳ אליעזר לטעמיה דאמר אין זריקה מועלת ליוצא ור׳ עקיבא אומר מועלת ממאי דבאיתנייהו אבראי שתי הלחם והאימורים פליגי דילמא בדהדר עילינהו לפנים קודם זריקה. ור׳ אליעזר דאמר אין זריקה מועלת ליוצא כר׳ דאמר שחיטה מקדש ור׳ עקיבא כר׳ אלעזר בר׳ שמעון דאמר שחיט׳ לא מקדשא. וכי הדר עיילינהו לפני זריקה לית בהו יוצא כלל וליכא למימר הכא דזריקה מועלת ליוצא דהכא ליכא יוצא כלל וליכא לאוקמי כרבי עקיבא:
וממאי דבאיתנהו – לשתי הלחם אבראי בשעת זריקה פליגי רבי אליעזר ור״ע דתימא אפי׳ בזריקה שאינה הוגנת מדמי ר״ע ללחם כגוף הכבשים דילמא בדאיתנהו אבראי דהויא זריקה שאינה הוגנת דכ״ע לא מקבע לחם בפיגול דאין זריקה מועלת ליוצא ואע״ג דפליגי באימורי קדשים קלים דהתם כי גופיה דזבח דמו ומודה ר״ע דלחם לא הוי כגוף של כבשים ובזריקה שלא לשמן נמי לא משתרי כבשים ללחם אלא ר״ע סבר כרבי אלעזר בר׳ שמעון דאמר לא קדשתינהו שחיטה ולא איפסול ביוצא הלכך הואי זריקה הוגנת שאין בה פסול אחר הלכך מקבע לחם בפיגול ודכוותה היכא דליכא פסול ואיזריק ליה זריקה הוגנת כגון לשמן משתרי לחם כמו כבשים אבל בזריקה שלא לשמן לא.
על דרך העמדה זו של מחלוקת ר׳ אליעזר ור׳ עקיבא, מתקיף לה [מקשה עליה] רב פפא: וממאי [וממה, ומנין] לנו דכי איתנהו אבראי פליגי [שכאשר הלחמים נמצאים בחוץ הם חולקים]?
Rav Pappa objects to this understanding of the dispute between Rabbi Akiva and Rabbi Eliezer. From where do we know that they disagree in a case where the loaves are outside the courtyard at the time of the sprinkling?
הכל
(6) דִּילְמָא בִּדְאִיתַנְהוּ אַבָּרַאי דכ״ע דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּאֵין זְרִיקָה מוֹעֶלֶת לַיּוֹצֵא וּבַהֲדַר עַיְּילִינְהוּ פְּלִיגִי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר לַהּ כְּרַבִּי דְּאָמַר שְׁחִיטָה מְקַדְּשָׁא וְאִיפְּסִלוּ לְהוּ בְּיוֹצֵא.
Perhaps in a case where the loaves are still outside the courtyard everyone agrees that sprinkling the blood is not effective with regard to offerings that left the Temple courtyard, and they disagree in a case where the loaves left the courtyard and one then brought them back into the courtyard before the sprinkling. As Rabbi Eliezer holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who said: The slaughter of the sheep consecrates the loaves, and therefore the loaves became disqualified by leaving the courtyard after the sheep were slaughtered. Consequently, even if they were brought back into the courtyard before the sprinkling of the blood they cannot become piggul because they have already been disqualified for a different reason.
Perhaps in a case where the loaves are still outside the courtyard everyone agrees that sprinkling the blood is not effective with regard to offerings that left the Temple courtyard, and they disagree in a case where the loaves left the courtyard and one then brought them back into the courtyard before the sprinkling. As Rabbi Eliezer holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who said: The slaughter of the sheep consecrates the loaves, and therefore the loaves became disqualified by leaving the courtyard after the sheep were slaughtered. Consequently, even if they were brought back into the courtyard before the sprinkling of the blood they cannot become piggul because they have already been disqualified for a different reason.
ובהדר עיילינהו פליגי – אלחם קאי אבל אאימורין (אפי׳) כי לא הדר עיילינהו פליגי וכן מוכח פ׳ התדיר (זבחים דף צ.).
דילמא [שמא] יש לומר כי בדאיתנהו אבראי [במקרה שהם נמצאים בחוץ] — דכולי עלמא לא פליגי [שהכל מודים, ואף ר׳ עקיבא, אינם חלוקים] שלדעת הכל אין הזריקה מועלת (מועילה, מחילה דינים) ליוצא. אלא באופן שהדר עיילינהו פליגי [שחזר והכניסם לעזרה לפני הזריקה, הם חלוקים], שר׳ אליעזר סבר לה [הריהו סבור] כדעת רבי, שאמר כי השחיטה מקדשא [מקדשת] את הלחם, ומשום כך איפסלו להו [נפסלו להם] הלחמים ביוצא כאשר יצאו לאחר שחיטת הכבשים, ומעתה אף שהוכנסו חזרה לפני הזריקה שוב לא יחול בהם פסול פיגול.
Perhaps in a case where the loaves are still outside the courtyard everyone agrees that sprinkling the blood is not effective with regard to offerings that left the Temple courtyard, and they disagree in a case where the loaves left the courtyard and one then brought them back into the courtyard before the sprinkling. As Rabbi Eliezer holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who said: The slaughter of the sheep consecrates the loaves, and therefore the loaves became disqualified by leaving the courtyard after the sheep were slaughtered. Consequently, even if they were brought back into the courtyard before the sprinkling of the blood they cannot become piggul because they have already been disqualified for a different reason.
הכל
(7) ור״ע וְרַבִּי עֲקִיבָא כר׳ כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בר׳ בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר שְׁחִיטָה לָא מְקַדְּשָׁא וְלָא מִיפַּסְלִי בְּיוֹצֵא.
And Rabbi Akiva holds in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who said: The slaughter of the sheep does not consecrate the loaves at all before the sprinkling of the blood. Since the loaves were not yet consecrated, they do not become disqualified by leaving the Temple courtyard.
And Rabbi Akiva holds in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who said: The slaughter of the sheep does not consecrate the loaves at all before the sprinkling of the blood. Since the loaves were not yet consecrated, they do not become disqualified by leaving the Temple courtyard.
ואילו ר׳ עקיבא סבור כר׳ אלעזר בר׳ שמעון שאמר כי השחיטה כשלעצמה לא מקדשא [אינה מקדשת] את הלחם, אלא זריקת הדם היא המקדשת אותם, ולכן הלחמים שיצאו אל מחוץ לעזרה לפני זריקת הדם כיון שלא התקדשו עדיין, לא מיפסלי [אינם נפסלים] בפסול יוצא, ולכשיזרוק את הדם, אם תהא הזריקה במחשבת פיגול — תחיל עליהם זריקה זו דין פיגול. ומעתה אין עוד מקום לבעייתו זו של ר׳ שמואל בר רב יצחק לשיטתו של ר׳ עקיבא, שהרי אין הזריקה מועילה לדבר שנפסל (כלחמים הללו שנפסלו בשחיטה שלא לשמה)!
And Rabbi Akiva holds in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who said: The slaughter of the sheep does not consecrate the loaves at all before the sprinkling of the blood. Since the loaves were not yet consecrated, they do not become disqualified by leaving the Temple courtyard.
הכל
(8) הַאי מַאי אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא כְּרַבִּי ס״ל סְבִירָא לֵיהּ דְּאָמַר שְׁחִיטָה מְקַדְּשָׁא לְהוּ הַיְינוּ דְּקָאָמַר ר׳ רַבִּי עֲקִיבָא דְּקָדְשִׁי לְהוּ בִּשְׁחִיטָה וְאָתְיָא זְרִיקָה קָבְעָה לְהוּ בְּפִיגּוּל.
The Gemara asks: What is this interpretation of the dispute between Rabbi Akiva and Rabbi Eliezer? It does not fit what they say. Granted, if you say that Rabbi Akiva holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who said: The slaughter of the sheep consecrates the loaves, that is what Rabbi Akiva means when he says that the loaves are consecrated by the slaughter of the sheep and then the sprinkling that was done with the intent to consume the offering after its appointed time comes and renders the loaves piggul.
The Gemara asks: What is this interpretation of the dispute between Rabbi Akiva and Rabbi Eliezer? It does not fit what they say. Granted, if you say that Rabbi Akiva holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who said: The slaughter of the sheep consecrates the loaves, that is what Rabbi Akiva means when he says that the loaves are consecrated by the slaughter of the sheep and then the sprinkling that was done with the intent to consume the offering after its appointed time comes and renders the loaves piggul.
האי מאי – כלו׳ ליכא למימר הכי כדקאמ׳ דבהדר עיילינהו פליגי דאי אמרת בשלמא רבי עקיבא כרבי כדאמרן מעיקרא. וכיון דקדישי להו בשחיטה אתיא זריקה דחוץ לזמנן קבעא להו בפיגול הלכך קאמר ר׳ עקיבא מועלין בהן וחייבין עליהן משום פיגול:
ודוחים את קושיית רב פפא: האי מאי [פירוש זה של מחלוקת ר׳ אליעזר ור׳ עקיבא, מה טיבו]? הלא אין הוא הולם את מחלוקתם. שכן אי אמרת בשלמא [נניח, זה ברור, אם אתה אומר] שר׳ עקיבא כשיטת רבי סבירא ליה [סבור הוא], שאמר כי השחיטה מקדשא להו [מקדשת אותם, את הלחמים] — היינו דקאמר [זהו שאמר] ר׳ עקיבא דקדשי להו [שמקדשים אותם, את הלחמים] בשחיטה, ואתיא [ובאה] הזריקה זו שנעשתה במחשבת אכילה חוץ לזמנו, וקבעה להו [קובעת אותם] באיסור פיגול.
The Gemara asks: What is this interpretation of the dispute between Rabbi Akiva and Rabbi Eliezer? It does not fit what they say. Granted, if you say that Rabbi Akiva holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who said: The slaughter of the sheep consecrates the loaves, that is what Rabbi Akiva means when he says that the loaves are consecrated by the slaughter of the sheep and then the sprinkling that was done with the intent to consume the offering after its appointed time comes and renders the loaves piggul.
הכל
(9) אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ כר׳ כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בר׳ בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן ס״ל סְבִירָא לֵיהּ דְּאָמַר זְבִיחָה לָא מְקַדְּשָׁא זְרִיקַת פִּיגּוּל מִי מְקַדְּשָׁא.
But if you say that Rabbi Akiva holds in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who said: The slaughter of the sheep does not consecrate the loaves without the sprinkling of the blood, does sprinkling with an intent that renders the sheep piggul actually consecrate the loaves?
But if you say that Rabbi Akiva holds in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who said: The slaughter of the sheep does not consecrate the loaves without the sprinkling of the blood, does sprinkling with an intent that renders the sheep piggul actually consecrate the loaves?
אלא אי אמרת כר׳ אלעזר וכו׳ – אכתי איכא למיפרך.
זריקת פיגול מי מקדשא – למיקבע בפיגול אי לא קדוש מעיקרא בשחיטה.
אלא אי אמרת [אם אתה אומר] שר׳ עקיבא כשיטת ר׳ אלעזר בר׳ שמעון סבירא ליה [סבור הוא], שאמר כי הזביחה (שחיטה) כשלעצמה לא מקדשא [אינה מקדשת] את הלחם, אלא הזריקה, וכי זריקת פיגול מי מקדשא [האם מקדשת]?
But if you say that Rabbi Akiva holds in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who said: The slaughter of the sheep does not consecrate the loaves without the sprinkling of the blood, does sprinkling with an intent that renders the sheep piggul actually consecrate the loaves?
הכל
(10) וְהָאָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב גזְרִיקַת פִּיגּוּל אֵינָהּ מְבִיאָה לִידֵי מעיל׳ מְעִילָה וְאֵינָהּ מוֹצִיאָה מִידֵי מעיל׳ מְעִילָה .
But doesn’t Rav Giddel say that Rav says: Sprinkling with an intent that renders an offering piggul does not cause items to become subject to the prohibition against misuse of consecrated property, and it does not remove items from being subject to the prohibition against misuse of consecrated property?
But doesn’t Rav Giddel say that Rav says: Sprinkling with an intent that renders an offering piggul does not cause items to become subject to the prohibition against misuse of consecrated property, and it does not remove items from being subject to the prohibition against misuse of consecrated property?
זריקת פיגול מי מיקדשא דליחייבו עלה משום פיגול – זריקת פיגול. בשחישב בזריקה משום פיגול אינה מביאה לידי מעילה באימורי קדשים קלים דכיון דלא נזרק הדם בכשרות לא מישתרו אימורין לגבי מזבח ואין מועלין בהן:
דאמר רב גידל זריקת פיגול אינה מביאה לידי מעילה – באימורי קדשים קלים דממון בעלים הוא דלית בהו מעילה דלא קרינא ביה מקדשי ה׳ עד לאחר זריקה דהוברר בשר להדיוט וחלב לגבוה דקרינא ביה חלב קדשי ה׳ שם זריקת פיגול לא מקבע בקדושה למעול בהן דלא זריקה כשרה היא.
והאמר [והרי אמר] רב גידל, אמר רב כי זריקת הדם במחשבת פיגול אמנם מחילה איסור פיגול על בשר הקרבן, ואולם היא אינה מביאה מעתה את הקדשים שלא היו עד כה בכלל דין מעילה לידי דין מעילה, וכמו כן היא אינה מוציאה מעתה את הקדשים שהיו בכלל דין מעילה מידי דין מעילה.
But doesn’t Rav Giddel say that Rav says: Sprinkling with an intent that renders an offering piggul does not cause items to become subject to the prohibition against misuse of consecrated property, and it does not remove items from being subject to the prohibition against misuse of consecrated property?
הכל
(11) אֵינָהּ מְבִיאָה לִידֵי מְעִילָה בְּאֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים.
Rav explains: The halakha that it does not cause items to become subject to the prohibition against misuse of consecrated property applies with regard to sacrificial portions of offerings of lesser sanctity. The prohibition against misusing consecrated property applies to: “The sacred items of the Lord” (Leviticus 5:15). Consequently, it does not apply to offerings of lesser sanctity, as the meat is the property of those who brought the offering, and the sacrificial portions are disqualified by the sprinkling performed with improper intent.
Rav explains: The halakha that it does not cause items to become subject to the prohibition against misuse of consecrated property applies with regard to sacrificial portions of offerings of lesser sanctity. The prohibition against misusing consecrated property applies to: “The sacred items of the Lord” (Leviticus 5:15). Consequently, it does not apply to offerings of lesser sanctity, as the meat is the property of those who brought the offering, and the sacrificial portions are disqualified by the sprinkling performed with improper intent.
ומפרש רב את דבריו: זריקה שאינה מביאה קדשים לידי מעילה — באימורי (בחלק הקרב על המזבח) קדשים קלים שבשרם ממון בעליהם, ואף האימורים אינם נכללים בהגדרת ״קדשי ה׳ ״ (״נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה׳ ״. ויקרא ה, טו) שבהם אמור דין מעילה, שכיון שאינם קרבים על המזבח, מפני שנפסלו בזריקה זו.
Rav explains: The halakha that it does not cause items to become subject to the prohibition against misuse of consecrated property applies with regard to sacrificial portions of offerings of lesser sanctity. The prohibition against misusing consecrated property applies to: “The sacred items of the Lord” (Leviticus 5:15). Consequently, it does not apply to offerings of lesser sanctity, as the meat is the property of those who brought the offering, and the sacrificial portions are disqualified by the sprinkling performed with improper intent.
הכל
(12) וְאֵינָהּ מוֹצִיאָה מִידֵי מְעִילָה בִּבְשַׂר קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים.
And the halakha that it does not remove items from being subject to the prohibition against misuse of consecrated property applies with regard to meat of offerings of the most sacred order, such as a sin offering, a guilt offering, or a communal peace offering. Since the sprinkling of the blood was not valid, the meat, which would have become permitted for the priests to eat, retains the status of “the sacred items of the Lord,” and the prohibition against misuse of consecrated property still applies.
And the halakha that it does not remove items from being subject to the prohibition against misuse of consecrated property applies with regard to meat of offerings of the most sacred order, such as a sin offering, a guilt offering, or a communal peace offering. Since the sprinkling of the blood was not valid, the meat, which would have become permitted for the priests to eat, retains the status of “the sacred items of the Lord,” and the prohibition against misuse of consecrated property still applies.
ואין מוציאה מידי מעילה בבשר קדשי קדשים דכיון דלא היתה הזריקה בכשרו׳ לא מישתרי בשר לכהנים ומועלין בו:
ואינה יוצאה – מידי מעילה בבשר קדשי קדשים דממון גבוה הם מחיים ויש בהן מעילה קודם זריקת דם וזריקת דם הוציאה הבשר מידי מעילה שהרי מתירתו לכהנים ואמר במסכת מעילה (דף ב.) כלל אמר ר׳ יהושע כל שיש לו שעת היתר לכהנים אין מועלין בהן וכל שאין לו שעת היתר לכהנים מועלין בהן הך זריקת פיגול לא מפקע להו מידי מעילה אלמא לאו זריקה היא וגבי כבשי עצרת נמי כיון דלאו זריקה היא היכי מיקדשא להו והיכי מקבעי להו בפיגול.
ואינה מוציאה מידי מעילה – בבשר קדשי קדשים תימה דהא תנן פ״א דמעילה (מעילה ב.) איזו היא שלא היתה לה שעת היתר לכהנים שנשחטה חוץ לזמנה משמע דכי נשחטה בהיתר לא מצי משכח ולאו קושיא היא.
וזריקה זו אינה מוציאה מידי מעילה — בבשר קדשי קדשים כגון החטאת והאשם ושלמי ציבור שהוא נאכל לכהנים, שעדיין יש בו דין מעילה, שהרי לא פסק מלהיקרא ״קדשי ה׳ ״, שמאחר והיתה זו זריקת פיגול — לא הועילה
And the halakha that it does not remove items from being subject to the prohibition against misuse of consecrated property applies with regard to meat of offerings of the most sacred order, such as a sin offering, a guilt offering, or a communal peace offering. Since the sprinkling of the blood was not valid, the meat, which would have become permitted for the priests to eat, retains the status of “the sacred items of the Lord,” and the prohibition against misuse of consecrated property still applies.
הכל
(13) לָאו אִיתּוֹתַב דְּרַב גִּידֵּל אָמַר רַב.
The Gemara rejects this explanation: Wasn’t that which Rav Giddel says that Rav says conclusively refuted? Consequently, one cannot ask a question based on this statement.
The Gemara rejects this explanation: Wasn’t that which Rav Giddel says that Rav says conclusively refuted? Consequently, one cannot ask a question based on this statement.
ולא איתותב רב גידל התם בפ״א של מסכת מעילה ואכתי איכ׳ למימר דבהדר עיילינהו פליגא וליכא למפשט דשריין שתי הלחם באכילה:
ולאו איתותב רב גידל – ולא חשיב שינויא דהתם דריש מעילה דרב פפא הוא דמקשה לה התם ולא ס״ל ההוא שינויי׳ מיהו תימה דהתם בסוף שמעתין (מעילה ב.) מייתי ליה סיוע ואית דגרסי ולא איתותב רב גידל בניחותא ואינו נראה.
! ודוחים: כיצד מביאים מדברי רב גידל שאמר בשם רב, ולאו איתותב [האם לא הוקשו] דברים אלה של רב גידל אמר רב במסכת מעילה (דף ג,ב) ונדחו?
The Gemara rejects this explanation: Wasn’t that which Rav Giddel says that Rav says conclusively refuted? Consequently, one cannot ask a question based on this statement.
הכל
(14) בְּעָא מיני׳ מִינֵּיהּ ר׳ רַבִּי ירמי׳ יִרְמְיָה מר׳ מֵרַבִּי זֵירָא דכִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁשְּׁחָטָן לִשְׁמָן וְאָבַד הַלֶּחֶם מַהוּ שֶׁיִּזְרוֹק דָּמָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן לְהַתִּיר בָּשָׂר בַּאֲכִילָה.
§ The Gemara cites another dilemma concerning the sheep and loaves of Shavuot. Rabbi Yirmeya raised a dilemma before Rabbi Zeira: In a case of the two sheep of Shavuot that one slaughtered for their own sake, thereby establishing a bond between the sheep and the loaves, and the loaves were then lost, if the blood of the sheep would be sprinkled for their sake, the meat would not be permitted to be eaten because the loaves were lost. That said, what is the halakha with regard to whether the priest may sprinkle their blood not for their own sake but rather for the sake of a peace offering in order to permit the meat of the sheep to be eaten?
§ The Gemara cites another dilemma concerning the sheep and loaves of Shavuot. Rabbi Yirmeya raised a dilemma before Rabbi Zeira: In a case of the two sheep of Shavuot that one slaughtered for their own sake, thereby establishing a bond between the sheep and the loaves, and the loaves were then lost, if the blood of the sheep would be sprinkled for their sake, the meat would not be permitted to be eaten because the loaves were lost. That said, what is the halakha with regard to whether the priest may sprinkle their blood not for their own sake but rather for the sake of a peace offering in order to permit the meat of the sheep to be eaten?
מהו שיזרוק דמן שלא לשמן – אלא לשם שלמים להתיר בשר באכילה דודאי לשמן לא הוו זריקה כדאמרי׳ לעיל (דף מו.) הכל מודים שאם הוזקקו זה לזה מעכבין זה את זה.
מהו שיזרוק דמן שלא לשמן – לר׳ ירמיה דאמר תנופה עושה זיקה אבד הלחם אבדו הכבשים דקודם שחיטה לא שרינן לשנויי אבל היכא דכבר נשחטה שרינן לשנויי כדי לתקוני זבחא.
א ועוד בעיה שעניינה הוא כבשי ולחמי העצרת בעא מיניה [שאל ממנו] ר׳ ירמיה מר׳ זירא: שני כבשי העצרת ששחטן לשמן, והוקבעו בשחיטה זו עם שתי הלחם הבא איתם, ואחר כן אבד הלחם. אם יזרק דם הכבשים לשמם — ודאי שלא תתיר זריקה זו את הכבשים, שהרי הוקבעו עם הלחם וזה הלא אבד. ואולם יש לשאול: מהו הדין שיזרוק הכהן את דמן של הכבשים על המזבח שלא לשמן אלא לשם שלמים, כדי להתיר בכך את בשר הכבשים באכילה?
§ The Gemara cites another dilemma concerning the sheep and loaves of Shavuot. Rabbi Yirmeya raised a dilemma before Rabbi Zeira: In a case of the two sheep of Shavuot that one slaughtered for their own sake, thereby establishing a bond between the sheep and the loaves, and the loaves were then lost, if the blood of the sheep would be sprinkled for their sake, the meat would not be permitted to be eaten because the loaves were lost. That said, what is the halakha with regard to whether the priest may sprinkle their blood not for their own sake but rather for the sake of a peace offering in order to permit the meat of the sheep to be eaten?
הכל
(15) א״ל אֲמַר לֵיהּ יֵשׁ לְךָ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר לִשְׁמוֹ וְכָשֵׁר שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְלָא וַהֲרֵי הפֶּסַח קוֹדֶם חֲצוֹת דְּאֵינוֹ כָּשֵׁר לִשְׁמוֹ וְכָשֵׁר שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ.
Rabbi Zeira said to Rabbi Yirmeya: Do you have anything that is not fit if the sacrificial rites are performed for its own sake, and yet it is fit if the sacrificial rites are performed not for its own sake? This is certainly not a logical option. Rabbi Yirmeya responded: And is there no precedent for this? But there is the Paschal offering before midday on the fourteenth of Nisan, which is not fit if it is slaughtered for its own sake, as it is before the proper time for the Paschal offering, and yet it is fit if it is slaughtered not for its own sake but rather for the sake of a peace offering.
Rabbi Zeira said to Rabbi Yirmeya: Do you have anything that is not fit if the sacrificial rites are performed for its own sake, and yet it is fit if the sacrificial rites are performed not for its own sake? This is certainly not a logical option. Rabbi Yirmeya responded: And is there no precedent for this? But there is the Paschal offering before midday on the fourteenth of Nisan, which is not fit if it is slaughtered for its own sake, as it is before the proper time for the Paschal offering, and yet it is fit if it is slaughtered not for its own sake but rather for the sake of a peace offering.
ויש לך דבר שאינו כשר לשמו דנאבד הלחם – והרי פסח ששחטו קודם חצות היום דאינו כשר לשמו דכתיב ושחטו אותו בין הערבים וכשר שלא לשמו. לשם שלמים:
והרי פסח ששחטו אחר חצות שנשתייר אחר זמן שחיטת פסח דנראה ונדחה ואינו כשר לשמו וכשר שלא לשמו דנראה לשמו דהיינו בין הערבים ואם עבר והפריש אחר תחתיו ושחטו ונמצא הראשון הרי נדחה מלשמו וכשר שלא לשמו לשום שלמים. הרי תודה דנשחט לשמו ונדחה מלשמו וכשר שלא לשמו ואינו ראוי לשמו דקתני מששחטה יצא לחמה הדם יזרק שלא לשום תודה והבשר יאכל (שלא לשמו):
פסח בשאר ימות השנה כשר לשלמים – בפ׳ תמיד נשחט (פסחים דף סד.).
פסח קודם חצות היום – של ארבעה עשר אינו כשר לשמו עד בין הערבים וכשר לשלמים.
אמר ליה [לו] ר׳ זירא בתמיהה על עצם העלאת אפשרות שכזו: וכי יש לך דבר כיוצא בזה, שהוא אינו כשר אם נעשה לשמו, ואולם הוא כשר אם נעשה שלא לשמו?! הקשה ר׳ ירמיה על תמיהתו זו של ר׳ זירא: וכי לא מצאנו כדבר הזה?! והרי קרבן פסח ביום ארבעה עשר בניסן (ערב פסח) קודם חצות היום (שהוא תחילת זמן הקרבתו) — אינו כשר אם נשחט לשמו, לשם פסח, שהרי נשחט קודם זמנו, והריהו כשר אם נשחט שלא לשמו אלא לשם קרבן שלמים! אמר לו ר׳ זירא לר׳ ירמיה בהסבר תמיהתו:
Rabbi Zeira said to Rabbi Yirmeya: Do you have anything that is not fit if the sacrificial rites are performed for its own sake, and yet it is fit if the sacrificial rites are performed not for its own sake? This is certainly not a logical option. Rabbi Yirmeya responded: And is there no precedent for this? But there is the Paschal offering before midday on the fourteenth of Nisan, which is not fit if it is slaughtered for its own sake, as it is before the proper time for the Paschal offering, and yet it is fit if it is slaughtered not for its own sake but rather for the sake of a peace offering.
הכל
(16) הָכִי קָא אָמֵינָא יֵשׁ לָךְ דָּבָר שֶׁנִּרְאֶה לִשְׁמוֹ וְנִדְחֶה מִלִּשְׁמוֹ וְאֵינוֹ כָּשֵׁר לִשְׁמוֹ וְכָשֵׁר שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ.
Rabbi Zeira replied: This is what I was saying: Do you have anything that was fit to be sacrificed for its own sake, like these sheep of Shavuot that were slaughtered before the loaves were lost, and was then rejected from being sacrificed for its own sake, like these sheep when the loaves were lost, and is not fit if it is sacrificed for its own sake, and yet it is fit if it is sacrificed not for its own sake?
Rabbi Zeira replied: This is what I was saying: Do you have anything that was fit to be sacrificed for its own sake, like these sheep of Shavuot that were slaughtered before the loaves were lost, and was then rejected from being sacrificed for its own sake, like these sheep when the loaves were lost, and is not fit if it is sacrificed for its own sake, and yet it is fit if it is sacrificed not for its own sake?
הכי קאמינא [כך אני אמרתי, זאת התכוונתי לומר]: האם יש לך דבר כיוצא בזה, שכבר נראה (היה ראוי) להקריבו לשמו (כדוגמת כבשי עצרת אלה, שנשחטו לשמם כשהיה לחם אתם), ולאחר מכן נדחה (חדל להיות ראוי) מלהקריבו לשמו (שכבשים אלה, שמשעה שאבד לחמם, אף הם נדחו מהקרבה), ואינו כשר אם יוקרב לשמו, ואולם הריהו כשר אם יוקרב שלא לשמו?!
Rabbi Zeira replied: This is what I was saying: Do you have anything that was fit to be sacrificed for its own sake, like these sheep of Shavuot that were slaughtered before the loaves were lost, and was then rejected from being sacrificed for its own sake, like these sheep when the loaves were lost, and is not fit if it is sacrificed for its own sake, and yet it is fit if it is sacrificed not for its own sake?
הכל
(17) וְלָא וַהֲרֵי פֶּסַח אַחַר זְמַנּוֹ בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה (קוֹדֶם חֲצוֹת).
Rabbi Yirmeya responded: And is there no precedent for this? But there is the Paschal offering, which was fit to be sacrificed for its own sake during its designated time, and after its designated time, during the rest of the days of the year before midday, it is not fit to be sacrificed as a Paschal offering but it is fit to be sacrificed as a peace offering.
Rabbi Yirmeya responded: And is there no precedent for this? But there is the Paschal offering, which was fit to be sacrificed for its own sake during its designated time, and after its designated time, during the rest of the days of the year before midday, it is not fit to be sacrificed as a Paschal offering but it is fit to be sacrificed as a peace offering.
והרי פסח אחר חצות – מצי לשנויי כדמשני פ׳ בתרא דזבחים (זבחים קטו.) שאני פסח דבשאר ימות השנה שלמים הוי.
הקשה ר׳ ירמיה גם על הסבר זה: וכי לא מצאנו אף כדבר הזה?! והרי קרבן פסח, כשמגיע זמנו בין הערביים שבי״ד בניסן — הריהו ראוי להקריבו לשמו, ומאחר זמנו — אף שהוא נדחה מהקרבה לשמו, בכל זאת בשאר ימות השנה אף קודם חצות היום — הרי הוא כשר אם יוקרב שלא לשמו, אלא לשם שלמים!
Rabbi Yirmeya responded: And is there no precedent for this? But there is the Paschal offering, which was fit to be sacrificed for its own sake during its designated time, and after its designated time, during the rest of the days of the year before midday, it is not fit to be sacrificed as a Paschal offering but it is fit to be sacrificed as a peace offering.
הכל
(18) הָכִי קָאָמֵינָא יֵשׁ לָךְ דָּבָר שֶׁנִּרְאֶה לִשְׁמוֹ וְנִשְׁחָט לִשְׁמוֹ וְנִדְחֶה מִלִּשְׁמוֹ וְאֵינוֹ כָּשֵׁר לִשְׁמוֹ וְכָשֵׁר שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ.
Rabbi Zeira replied: This is what I was saying: Do you have anything that was fit to be sacrificed for its own sake, like the two sheep of Shavuot that were slaughtered before the loaves were lost, and it was slaughtered for its own sake, and was then rejected from being sacrificed for its own sake, like the two sheep when the loaves were lost, and it is not fit if it is sacrificed for its own sake, and yet it is fit if it is sacrificed not for its own sake?
Rabbi Zeira replied: This is what I was saying: Do you have anything that was fit to be sacrificed for its own sake, like the two sheep of Shavuot that were slaughtered before the loaves were lost, and it was slaughtered for its own sake, and was then rejected from being sacrificed for its own sake, like the two sheep when the loaves were lost, and it is not fit if it is sacrificed for its own sake, and yet it is fit if it is sacrificed not for its own sake?
חזר ר׳ זירא והסביר את תמיהתו: הכי קאמינא [כך אמרתי, זאת התכוונתי לומר]: האם יש לך דבר כיוצא בזה, שכבר נראה (היה ראוי) להקריבו לשמו (כדוגמת כבשי עצרת אלה, שהובאו להקרבתם עם הלחם, כדין), וגם נשחט קרבן זה לשמו ולאחר מכן נדחה (חדל להיות ראוי) מלהקריבו לשמו (וכגון כבשים אלה, שמשעה שאבד לחמם, נדחו מהקרבה), ואינו כשר אם יוקרב לשמו, ואולם הריהו כשר אם הוא יוקרב שלא לשמו?!
Rabbi Zeira replied: This is what I was saying: Do you have anything that was fit to be sacrificed for its own sake, like the two sheep of Shavuot that were slaughtered before the loaves were lost, and it was slaughtered for its own sake, and was then rejected from being sacrificed for its own sake, like the two sheep when the loaves were lost, and it is not fit if it is sacrificed for its own sake, and yet it is fit if it is sacrificed not for its own sake?
הכל
(19) וְלָא וַהֲרֵי תּוֹדָה.
Rabbi Yirmeya responded: And is there no precedent for this? But there is the thanks offering, as the Gemara (46a) states that if the thanks offering was slaughtered and then its accompanying loaves broke into pieces and thereby became disqualified, the blood should be sprinkled for the sake of a peace offering rather than a thanks offering, and then the meat may be eaten. Yet, if the blood was sprinkled for the sake of a thanks offering, the meat would not be permitted to be eaten.
Rabbi Yirmeya responded: And is there no precedent for this? But there is the thanks offering, as the Gemara (46a) states that if the thanks offering was slaughtered and then its accompanying loaves broke into pieces and thereby became disqualified, the blood should be sprinkled for the sake of a peace offering rather than a thanks offering, and then the meat may be eaten. Yet, if the blood was sprinkled for the sake of a thanks offering, the meat would not be permitted to be eaten.
והרי תודה – דאמרן בהאי פירקין (מנחות מו.) מששחטה נפרס לחמה הדם יזרק לשם שלמים והבשר יאכל וידי נדרו לא יצא הא הכא שנשחטה לשמו ונדחית מלשמו וכשרה שלא לשמו.
והרי תודה – דאם נפרס הלחם או שאבד ונזרק הדם לשמה פסולה דהא אבד הלחם אבדה התודה דלית ליה סוגיא דלעיל (דף מו:) אלא קסבר דשלא לשמן [בעי למזרק] וכי זריק שלא לשמה כשר ומשני שאני תודה דקרייה רחמנא שלמים הלכך לכתחלה יכול לזרוק לשם שלמים כי אבד הלחם והמקשה היה יכול להקשות כמו שהקשה למעלה והא כיון דשחיטה עושה זיקה איפסיל לחם תיפסיל נמי תודה וקשה מאי שני שאני תודה דקרייה רחמנא שלמים הול״ל לאו מילתא היא דלשמו נמי כשר אלא נראה לפרש דודאי לשם תודה פסולה ופריך שפיר ומשני דלשם שלמים נמי לשמה מיקרי והילכך לא מיפסלא בהכי אבל לשם תודה פסול דלא הוי בלא לחם ואפי׳ בפסח דלא בעי עקירה הכא שאני דכבר נשחטה [לשם תודה מש״ה בעי עקירה].
חזר והקשה ר׳ ירמיה גם על הסבר זה: וכי לא מצאנו אף כדבר הזה?! והרי קרבן תודה ולחמיו, שלמדנו את דינו למעלה (מו,א) שאם לאחר שנשחט קרבן התודה נפרס הלחם, ונפסל בכך — יזרק דם התודה לשם שלמים ובשר הקרבן ייאכל, ואילו היה נזרק דם התודה לשמו — לא היה הבשר מותר באכילה, ואילו משנזרק שלא לשמו — הריהו מותר באכילה.
Rabbi Yirmeya responded: And is there no precedent for this? But there is the thanks offering, as the Gemara (46a) states that if the thanks offering was slaughtered and then its accompanying loaves broke into pieces and thereby became disqualified, the blood should be sprinkled for the sake of a peace offering rather than a thanks offering, and then the meat may be eaten. Yet, if the blood was sprinkled for the sake of a thanks offering, the meat would not be permitted to be eaten.
הכל
(20) שָׁאנֵי תּוֹדָה דְּרַחֲמָנָא קַרְיַיהּ שְׁלָמִים.
Rabbi Zeira answered: The thanks offering is different, as the Merciful One called it a peace offering (see Leviticus 7:13). Just as a peace offering is sacrificed without loaves, so too a thanks offering may sometimes be sacrificed without loaves. Therefore, the loss of the loaves does not render the thanks offering disqualified, and this case is not comparable to the case of the two sheep and two loaves of Shavuot.
Rabbi Zeira answered: The thanks offering is different, as the Merciful One called it a peace offering (see Leviticus 7:13). Just as a peace offering is sacrificed without loaves, so too a thanks offering may sometimes be sacrificed without loaves. Therefore, the loss of the loaves does not render the thanks offering disqualified, and this case is not comparable to the case of the two sheep and two loaves of Shavuot.
תודה רחמנא קרייה שלמים – תודת שלמיו כדאמרן לעיל (שם) מה שלמים קרבי בלא לחם אף תודה קרבה בלא לחם ומעולם לא נדחה מלשמו.
ודחה ר׳ זירא ראיה זו: אין להביא ראיה מקרבן תודה שכן שאני [שונה, נבדל] דין התודה משאר דיני הקרבנות, דרחמנא קרייה [שכן התורה קראה אותו] ״שלמים״ (״זבח תודת שלמיו״. ויקרא ז, יג), וכשם שהשלמים הריהם קרבנות הבאים בלא לחם, כן יש והתודה באה בלא לחם. ולכך אין אובדנו של הלחם מחשיב את הקרבן כנדחה. מה שאין כן בבעיית ר׳ ירמיה, שנדחו הכבשים באובדנו של הלחם.
Rabbi Zeira answered: The thanks offering is different, as the Merciful One called it a peace offering (see Leviticus 7:13). Just as a peace offering is sacrificed without loaves, so too a thanks offering may sometimes be sacrificed without loaves. Therefore, the loss of the loaves does not render the thanks offering disqualified, and this case is not comparable to the case of the two sheep and two loaves of Shavuot.
הכל
(21) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן ושָׁחַט שְׁנֵי כְּבָשִׂים עַל אַרְבַּע חַלּוֹת מוֹשֵׁךְ שְׁתַּיִם מֵהֶן וּמְנִיפָן
§ The Gemara cites another discussion concerning the sheep and loaves of Shavuot. The Sages taught in a baraita: If one slaughtered the two sheep as required but they were accompanied by four loaves rather than the requisite two loaves, he draws two of the loaves from the four and waves them together with the sheep,
§ The Gemara cites another discussion concerning the sheep and loaves of Shavuot. The Sages taught in a baraita: If one slaughtered the two sheep as required but they were accompanied by four loaves rather than the requisite two loaves, he draws two of the loaves from the four and waves them together with the sheep,
מושך שתים מהן ומניפן – למאי דמוקי לה כרבי צריך לומר שמניף כולם דהא לא ידעי׳ הי אקדיש ותימה דכיון דבתנופה שאחר שחיטה איירי א״כ לימא וזורק את הדם עליהן כדמזכיר תנופה דלא צריך ועוד דלישנא לא משמע שיניף הד׳ ונראה לפרש נוטל אחת ומניף השלש אחרות עמהן זו אחר זו וכן בשניה וכן בשלישית וכן ברביעית והשתא אורי לן שצריך שלא יניף הד׳ בבת אחת כדי שיהא ניכר שלא יזרק הדם רק על השתים.
ב ומביאים עוד בדינם של כבשי ולחמי העצרת. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: שחט את שני הכבשים כדין, ואולם שחטם על ארבע חלות ולא על שתים כדינם — מה יעשה? הריהו מושך שתים מהן מן החלות הללו, שהן תהיינה לחמי העצרת, ומניפן עם שני הכבשים שנשחטו,
§ The Gemara cites another discussion concerning the sheep and loaves of Shavuot. The Sages taught in a baraita: If one slaughtered the two sheep as required but they were accompanied by four loaves rather than the requisite two loaves, he draws two of the loaves from the four and waves them together with the sheep,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
מנחות מז: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מנחות מז: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום מנחות מז:, רש"י מנחות מז: – במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י"., תוספות מנחות מז:, ר׳ פרץ הכהן מנחות מז:, פירוש הרב שטיינזלץ מנחות מז:
Menachot 47b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 47b, Attributed to R. Gershom Menachot 47b, Rashi Menachot 47b, Tosafot Menachot 47b, R. Peretz HaKohen Menachot 47b, Steinsaltz Commentary Menachot 47b