נעשה משרת – והא דאמרינן לעיל בשחיטה לא מיפסלא מוקי לה רב ששת בשוגג.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
(1) 
נַעֲשָׂה משרת לַעֲבוֹדָה זָרָה1.
נַעֲשָׂה משרת לַעֲבוֹדָה זָרָה1.as by slaughtering the idolatrous offering intentionally he became a servant of idol worship.
דתניא אותה שנה כו׳ נזדמן לי זקן א׳ בלבוש כו׳. זה המאמר איתא בפרק טרף בקלפי וע״ש בשם הריטב״א בע״י והתוס׳ הכא כתבו כן דהכי איתא בירושלמי:
שאין השחיטה נחשבת כשירות אלא כאשר נעשתה בשוגג, ואולם כשנעשתה במזיד — הריהו נעשה בכך משרת לעבודה זרה. ומנמקים את שיטותיהם.
as by slaughtering the idolatrous offering intentionally he became a servant of idol worship.
הכל
(2) אָמַר רַב נַחְמָן מְנָא אָמֵינָא לַהּ דְּתַנְיָא כֹּהֵן שֶׁעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה1 וְשָׁב קׇרְבָּנוֹ רֵיחַ נִיחוֹחַ.
Rav Naḥman said: From where do I say that even a priest who intentionally slaughters an idolatrous offering is nevertheless fit to serve in the Temple if he repents? As it is taught in a baraita: With regard to a priest who served in idol worship and repented, his offering in the Temple is an aroma pleasing to the Lord and is acceptable.
Rav Naḥman said: From where do I say that even a priest who intentionally slaughters an idolatrous offering is nevertheless fit to serve in the Temple if he repents? As it is taught in a baraita: With regard to a priest who served in idol worship and repented, his offering in the Temple is an aroma pleasing to the Lord and is acceptable.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
אמר רב נחמן: מנא אמינא לה [מנין, מה המקור בתורה להלכה זו שאני אומר אותה]? דתניא [שכן שנויה ברייתא]: כהן שעבד עבודה זרה, ושב בתשובה, קרבנו הקרב בבית המקדש הריהו ריח ניחוח, מקובל ומרצה.
Rav Naḥman said: From where do I say that even a priest who intentionally slaughters an idolatrous offering is nevertheless fit to serve in the Temple if he repents? As it is taught in a baraita: With regard to a priest who served in idol worship and repented, his offering in the Temple is an aroma pleasing to the Lord and is acceptable.
הכל
(3) בְּמַאי אִילֵּימָא בְּשׁוֹגֵג מַאי וְשָׁב שָׁב וְעוֹמֵד הוּא אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּמֵזִיד וְאִי בִּזְרִיקָה כִּי שָׁב מַאי הָוֵי הָא עֲבַד לֵהּ שֵׁירוּת אֶלָּא לָאו בִּשְׁחִיטָה.
Rav Naḥman clarifies: In what manner did he serve in idol worship? If we say that he served in idol worship unwittingly, what does the baraita mean when it says: And repented? He is already repentant, as he never intended to sin in the first place. Rather, it is obvious that the baraita is referring to a case of intentional idol worship. And if the baraita is referring to sprinkling the blood of an idolatrous offering, when he repents, what of it? Hasn’t he performed idolatrous service, thereby disqualifying himself from serving in the Temple in any event? Rather, is it not referring to the slaughter of an idolatrous offering? Evidently, even if the priest slaughtered it intentionally, once he repents he is fit to serve in the Temple.
Rav Naḥman clarifies: In what manner did he serve in idol worship? If we say that he served in idol worship unwittingly, what does the baraita mean when it says: And repented? He is already repentant, as he never intended to sin in the first place. Rather, it is obvious that the baraita is referring to a case of intentional idol worship. And if the baraita is referring to sprinkling the blood of an idolatrous offering, when he repents, what of it? Hasn’t he performed idolatrous service, thereby disqualifying himself from serving in the Temple in any event? Rather, is it not referring to the slaughter of an idolatrous offering? Evidently, even if the priest slaughtered it intentionally, once he repents he is fit to serve in the Temple.
ויש לברר: במאי [במה עבד] עבודה זרה? אילימא [אם תאמר] שעבד בשוגג — מאי [מה הענין] שנאמר בברייתא ״שעבד עבודה זרה ושב בתשובה״, והלא כהן זה שב ועומד הוא (אדם כשר הוא מיסודו), שהרי לא התכוון לחטוא! אלא פשיטא [פשוט] הוא שמדובר בברייתא זו שעשה הכהן כן במזיד. ומעתה אי [אם] מדובר באופן שחטא הכהן במזיד בזריקה של דם הקרבן לעבודה זרה — גם כי [כאשר] שבבתשובה על כך, מאי הוי [מה נהיה, מה בכך]? עדיין פסול הוא להקרבה במקדש, שכן הא עבד [הרי עשה] לה לעבודה זרה שירות, ונפסל על ידי כך! אלא לאו [האם לא] מדובר באופן שעשה זאת בשחיטה. ומכאן איפוא ראיה לשיטתי, שהשוחט במזיד אינו נפסל להקרבה במקדש.
Rav Naḥman clarifies: In what manner did he serve in idol worship? If we say that he served in idol worship unwittingly, what does the baraita mean when it says: And repented? He is already repentant, as he never intended to sin in the first place. Rather, it is obvious that the baraita is referring to a case of intentional idol worship. And if the baraita is referring to sprinkling the blood of an idolatrous offering, when he repents, what of it? Hasn’t he performed idolatrous service, thereby disqualifying himself from serving in the Temple in any event? Rather, is it not referring to the slaughter of an idolatrous offering? Evidently, even if the priest slaughtered it intentionally, once he repents he is fit to serve in the Temple.
הכל
(4) וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר לָךְ לְעוֹלָם בְּשׁוֹגֵג וְהָכִי קָאָמַר אִם שָׁב מֵעִיקָּרוֹ דְּכִי עֲבַד בְּשׁוֹגֵג עֲבַד קׇרְבָּנוֹ רֵיחַ נִיחוֹחַ וְאִם לָאו אֵין קׇרְבָּנוֹ רֵיחַ נִיחוֹחַ.
And as for Rav Sheshet, he could have said to you that actually the baraita is referring to unwitting slaughter. And this is what the baraita is saying: If the priest is repentant from the outset, as when he served in idol worship he served unwittingly, then his offering is an aroma pleasing to the Lord and is acceptable. But if not, i.e., he slaughtered an idolatrous offering intentionally, his subsequent offering in the Temple is not an aroma pleasing to the Lord.
And as for Rav Sheshet, he could have said to you that actually the baraita is referring to unwitting slaughter. And this is what the baraita is saying: If the priest is repentant from the outset, as when he served in idol worship he served unwittingly, then his offering is an aroma pleasing to the Lord and is acceptable. But if not, i.e., he slaughtered an idolatrous offering intentionally, his subsequent offering in the Temple is not an aroma pleasing to the Lord.
ורב ששת אמר לעולם בשחיטה ובשוגג והאי ושב דקאמר הכי קאמר אם שב מעיקרא הוא. דבשוגג עבד קרבנו ריח ניחוח:
ורב ששת אמר לך [יכול לומר לך] בדחיית ראיה זו: לעולם מדובר בשוחט לעבודה זרה בשוגג, ואשר לשאלה כיצד תוסבר הלשון ״ושב״ באדם זה — הכי קאמר [כך הוא אומר, זאת כוונת הדברים]: אם כהן זה שב מעיקרו (שאדם כשר הוא מיסודו), בודאי דכי עבד [שאף שכאשר עשה] דבר עבירה, ששחט לעבודה זרה — בשוגג עבד [עשה] כן, ולכך קרבנו ריח ניחוח, ואולם אם לאו [לא] כן הוא אלא אינו כשר מעיקרו, ודאי אם שחט במזיד — אין קרבנו ריח ניחוח.
And as for Rav Sheshet, he could have said to you that actually the baraita is referring to unwitting slaughter. And this is what the baraita is saying: If the priest is repentant from the outset, as when he served in idol worship he served unwittingly, then his offering is an aroma pleasing to the Lord and is acceptable. But if not, i.e., he slaughtered an idolatrous offering intentionally, his subsequent offering in the Temple is not an aroma pleasing to the Lord.
הכל
(5) הִשְׁתַּחֲוָה לַעֲבוֹדָה זָרָה1 רַב נַחְמָן אָמַר קׇרְבָּנוֹ רֵיחַ נִיחוֹחַ וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר אאֵין קׇרְבָּנוֹ רֵיחַ נִיחוֹחַ הוֹדָה לַעֲבוֹדָה זָרָה2 רַב נַחְמָן אָמַר קׇרְבָּנוֹ רֵיחַ נִיחוֹחַ וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר באֵין קׇרְבָּנוֹ רֵיחַ נִיחוֹחַ.
§ The Gemara lists other similar disagreements between Rav Naḥman and Rav Sheshet. In a case where a priest bowed to an object of idol worship, Rav Naḥman says: If he subsequently repents and serves in the Temple, his offering is an aroma pleasing to the Lord. And Rav Sheshet says: His offering is not an aroma pleasing to the Lord. In a case where a priest acknowledges an object of idol worship as a divinity, Rav Naḥman says: If he subsequently repents and serves in the Temple, his offering is an aroma pleasing to the Lord. And Rav Sheshet says: His offering is not an aroma pleasing to the Lord.
§ The Gemara lists other similar disagreements between Rav Naḥman and Rav Sheshet. In a case where a priest bowed to an object of idol worship, Rav Naḥman says: If he subsequently repents and serves in the Temple, his offering is an aroma pleasing to the Lord. And Rav Sheshet says: His offering is not an aroma pleasing to the Lord. In a case where a priest acknowledges an object of idol worship as a divinity, Rav Naḥman says: If he subsequently repents and serves in the Temple, his offering is an aroma pleasing to the Lord. And Rav Sheshet says: His offering is not an aroma pleasing to the Lord.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
א ועוד נחלקו רב נחמן ורב ששת בעניינים דומים. האחד, בדין קרבנו של כהן שהשתחוה לעבודה זרה ואחר כך הקריב קרבן בבית המקדש, שרב נחמן אמר כי קרבנו ריח ניחוח, מקובל ומרצה. ואילו רב ששת אמר כי אין קרבנו של כהן זה ריח ניחוח. והשני, בדין קרבנו של הכהן שהודה (שהצהיר בפיו) לעבודה זרה כאלוהיו, שאף בזה רב נחמן אמר שקרבנו ריח ניחוח, ואילו רב ששת אמר בזה שאין קרבנו ריח ניחוח.
§ The Gemara lists other similar disagreements between Rav Naḥman and Rav Sheshet. In a case where a priest bowed to an object of idol worship, Rav Naḥman says: If he subsequently repents and serves in the Temple, his offering is an aroma pleasing to the Lord. And Rav Sheshet says: His offering is not an aroma pleasing to the Lord. In a case where a priest acknowledges an object of idol worship as a divinity, Rav Naḥman says: If he subsequently repents and serves in the Temple, his offering is an aroma pleasing to the Lord. And Rav Sheshet says: His offering is not an aroma pleasing to the Lord.
הכל
(6) וּצְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמְעִינַן הָךְ קַמַּיְיתָא בְּהַהִיא קָאָמַר רַב שֵׁשֶׁת מִשּׁוּם דַּעֲבַד לֵיהּ שֵׁירוּת אֲבָל שְׁחִיטָה דְּלָא עֲבַד לֵיהּ שֵׁירוּת אֵימָא מוֹדֶה לֵיהּ לְרַב נַחְמָן.
Having listed four similar disputes between Rav Naḥman and Rav Sheshet, namely, with regard to a priest who unwittingly sprinkled the blood of an idolatrous offering, a priest who intentionally slaughtered an idolatrous offering, a priest who bowed to an idol, and a priest who acknowledged an idol as a divinity, the Gemara explains: And it was necessary to teach the dispute with regard to all four cases. As, had the Sages taught us only this first case, where a priest sprinkles the blood of an idolatrous offering unwittingly, one might have thought that only in that case Rav Sheshet says that the priest’s subsequent service in the Temple is disqualified, because he performed a service for idolatry that is considered a sacrificial rite in the Temple. But in a case where the priest merely performed slaughter, since he did not perform a service for idolatry that is a sacrificial rite in the Temple, there is room to say that Rav Sheshet concedes to the opinion of Rav Naḥman.
Having listed four similar disputes between Rav Naḥman and Rav Sheshet, namely, with regard to a priest who unwittingly sprinkled the blood of an idolatrous offering, a priest who intentionally slaughtered an idolatrous offering, a priest who bowed to an idol, and a priest who acknowledged an idol as a divinity, the Gemara explains: And it was necessary to teach the dispute with regard to all four cases. As, had the Sages taught us only this first case, where a priest sprinkles the blood of an idolatrous offering unwittingly, one might have thought that only in that case Rav Sheshet says that the priest’s subsequent service in the Temple is disqualified, because he performed a service for idolatry that is considered a sacrificial rite in the Temple. But in a case where the priest merely performed slaughter, since he did not perform a service for idolatry that is a sacrificial rite in the Temple, there is room to say that Rav Sheshet concedes to the opinion of Rav Naḥman.
ב ולאחר שהובאה מחלוקתם של רב נחמן ורב ששת במקרים שונים של עבודה לעבודה זרה (זריקה בשוגג, שחיטה במזיד, השתחויה, הודאה בפה), מסבירים כי צריכא [צריך] שתיאמרנה כל המחלוקות הללו, דאי אשמעינן הך קמייתא [שאם היה משמיע לנו רק את זו הראשונה, זריקה בשוגג], הייתי אומר כי דווקא בההיא קאמר [באותה עבודה אמר] רב ששת שאין קרבנו מתקבל, ומשום דעבד ליה [שעשה לו] שירות לעבודה זרה, אבל במקרה שרק עשה שחיטה לעבודה זרה, דלא עבד ליה [שלא עשה בה] שירות לעבודה זרה, אף שעשה כן במזיד — אימא [אמור] שמודה ליה [לו] רב ששת לרב נחמן שקרבנו מתקבל.
Having listed four similar disputes between Rav Naḥman and Rav Sheshet, namely, with regard to a priest who unwittingly sprinkled the blood of an idolatrous offering, a priest who intentionally slaughtered an idolatrous offering, a priest who bowed to an idol, and a priest who acknowledged an idol as a divinity, the Gemara explains: And it was necessary to teach the dispute with regard to all four cases. As, had the Sages taught us only this first case, where a priest sprinkles the blood of an idolatrous offering unwittingly, one might have thought that only in that case Rav Sheshet says that the priest’s subsequent service in the Temple is disqualified, because he performed a service for idolatry that is considered a sacrificial rite in the Temple. But in a case where the priest merely performed slaughter, since he did not perform a service for idolatry that is a sacrificial rite in the Temple, there is room to say that Rav Sheshet concedes to the opinion of Rav Naḥman.
הכל
(7) וְאִי אַשְׁמְעִינַן שְׁחִיטָה מִשּׁוּם דְּעָבֵד לֵיהּ עֲבוֹדָה אֲבָל הִשְׁתַּחֲוָה דְּלָא עֲבַד לֵיהּ עֲבוֹדָה אֵימָא לָא צְרִיכָא.
And had the Sages taught us only the dispute with regard to a priest intentionally performing slaughter for an idolatrous offering, one might have thought that Rav Sheshet says that the priest’s subsequent service in the Temple is disqualified because he performed a sacrificial rite for idolatry. But if he merely bowed to the idol, since he did not perform a sacrificial rite for idolatry, there is room to say that Rav Sheshet does not disqualify the priest’s subsequent service in the Temple. Therefore, it was necessary to teach this case as well.
And had the Sages taught us only the dispute with regard to a priest intentionally performing slaughter for an idolatrous offering, one might have thought that Rav Sheshet says that the priest’s subsequent service in the Temple is disqualified because he performed a sacrificial rite for idolatry. But if he merely bowed to the idol, since he did not perform a sacrificial rite for idolatry, there is room to say that Rav Sheshet does not disqualify the priest’s subsequent service in the Temple. Therefore, it was necessary to teach this case as well.
וכן אי אשמעינן [אם היה משמיע לנו] את מחלוקתם רק בענין שחיטה במזיד — הייתי אומר שרב ששת סבור שאין קרבנו מתקבל, משום דעבד ליה [שעשה לו] על כל פנים עבודה. אבל במקרה שהשתחוה לעבודה זרה, דלא עבד ליה [שלא עשה לו] עבודה — אימא [אמור] שאף לרב ששת קרבנו של כהן זה לא נפסל. על כן צריכא [צריך] שתיאמר אף מחלוקתם בענין השתחואה לעבודה זרה.
And had the Sages taught us only the dispute with regard to a priest intentionally performing slaughter for an idolatrous offering, one might have thought that Rav Sheshet says that the priest’s subsequent service in the Temple is disqualified because he performed a sacrificial rite for idolatry. But if he merely bowed to the idol, since he did not perform a sacrificial rite for idolatry, there is room to say that Rav Sheshet does not disqualify the priest’s subsequent service in the Temple. Therefore, it was necessary to teach this case as well.
הכל
(8) וְאִי אַשְׁמְעִינַן הִשְׁתַּחֲוָאָה מִשּׁוּם דְּעָבֵיד לֵיהּ מַעֲשֶׂה אֲבָל הוֹדָה דְּדִיבּוּרָא בְּעָלְמָא אֵימָא לָא צְרִיכָא.:
And had the Sages taught us only the case of a priest bowing to an idol, one might have thought that in this case Rav Sheshet says that the priest’s subsequent service in the Temple is disqualified because he performed an action for idolatry. But if he only acknowledged the idol as a divinity, which is mere speech, there is room to say that Rav Sheshet does not disqualify the priest’s subsequent service in the Temple. The Gemara concludes: Therefore, it was necessary to teach this case as well.
And had the Sages taught us only the case of a priest bowing to an idol, one might have thought that in this case Rav Sheshet says that the priest’s subsequent service in the Temple is disqualified because he performed an action for idolatry. But if he only acknowledged the idol as a divinity, which is mere speech, there is room to say that Rav Sheshet does not disqualify the priest’s subsequent service in the Temple. The Gemara concludes: Therefore, it was necessary to teach this case as well.
ואי אשמעינן [ואם היה משמיע לנו] את מחלוקתם רק בענין השתחואה — הייתי אומר שרב ששת סבור שאין קרבנו מתקבל, משום דעביד ליה [שעשה לו] מעשה (של השתחואה), אבל אם רק הודה בפיו לעבודה זרה, דדיבורא בעלמא [שדיבור בלבד] הוא זה, ולא מעשה — אימא [אמור] שאף לדעת רב ששת לא ייפסל קרבנו. על כן צריכא [צריך] להיאמר אף אופן זה של מחלוקתם.
And had the Sages taught us only the case of a priest bowing to an idol, one might have thought that in this case Rav Sheshet says that the priest’s subsequent service in the Temple is disqualified because he performed an action for idolatry. But if he only acknowledged the idol as a divinity, which is mere speech, there is room to say that Rav Sheshet does not disqualify the priest’s subsequent service in the Temple. The Gemara concludes: Therefore, it was necessary to teach this case as well.
הכל
(9) וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר דָּבָר אַחֵר [וְכוּ׳].: מִדְּקָאָמַר אֵין צָרִיךְ לוֹמַר דָּבָר אַחֵר מִכְּלָל דְּבֵית חוֹנְיוֹ לָאו עֲבוֹדָה זָרָה1 הוּא.
§ The mishna teaches: And needless to say, if priests served for something else, a euphemism for idolatry, they are disqualified from service in the Temple. The Gemara comments: From the fact that it says: Needless to say, if they served for something else, by inference, the temple of Onias is not a temple of idol worship, but rather a temple devoted to the worship of God.
§ The mishna teaches: And needless to say, if priests served for something else, a euphemism for idolatry, they are disqualified from service in the Temple. The Gemara comments: From the fact that it says: Needless to say, if they served for something else, by inference, the temple of Onias is not a temple of idol worship, but rather a temple devoted to the worship of God.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
ג שנינו במשנתנו כי הכהנים ששימשו בבית חוניו פסולים לעבודה בבית המקדש שבירושלים, והוסיפה המשנה כי אין צריך לומר שכך הוא דינם של הכהנים ששימשו לדבר אחר (עבודה זרה). ודנים בדברים הללו: מדקאמר [ממה שהוא אומר] כי אין צריך לומר שכך הוא הדין בכהן ששימש לדבר אחר, מכלל כך ניתן ללמוד שבית חוניו עצמו — לאו [לא] בית עבודה זרה הוא.
§ The mishna teaches: And needless to say, if priests served for something else, a euphemism for idolatry, they are disqualified from service in the Temple. The Gemara comments: From the fact that it says: Needless to say, if they served for something else, by inference, the temple of Onias is not a temple of idol worship, but rather a temple devoted to the worship of God.
הכל
(10) תַּנְיָא כְּמַאן דְּאָמַר בֵּית חוֹנְיוֹ לָאו עֲבוֹדָה זָרָה1 הוּא דְּתַנְיָא אוֹתָהּ שָׁנָה שֶׁמֵּת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק אָמַר לָהֶן שָׁנָה זוֹ הוּא מֵת אָמְרוּ לוֹ מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ.
It is taught in a baraita like the one who says that the temple of Onias is not a temple of idol worship. As it is taught: During the year in which Shimon HaTzaddik died, he said to his associates: This year, he will die, euphemistically referring to himself. They said to him: From where do you know?
It is taught in a baraita like the one who says that the temple of Onias is not a temple of idol worship. As it is taught: During the year in which Shimon HaTzaddik died, he said to his associates: This year, he will die, euphemistically referring to himself. They said to him: From where do you know?
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
ומעירים: וכמו כן תניא [שנויה ברייתא] הסבורה כשיטת מאן דאמר [מי שאומר] כי בית חוניו לאו [לא] בית עבודה זרה הוא. דתניא [שכן שנויה ברייתא] המוסרת כיצד נוסד בית חוניו זה: אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק, ששימש ככהן גדול, אמר להן לחכמים: בשנה זו הוא (כלומר, אני) מת, אמרו לו: מנין אתה יודע זאת?
It is taught in a baraita like the one who says that the temple of Onias is not a temple of idol worship. As it is taught: During the year in which Shimon HaTzaddik died, he said to his associates: This year, he will die, euphemistically referring to himself. They said to him: From where do you know?
הכל
(11) אָמַר לָהֶן כׇּל יוֹם הַכִּפּוּרִים נִזְדַּמֵּן לִי זָקֵן אֶחָד לָבוּשׁ לְבָנִים וְנִתְעַטֵּף לְבָנִים וְנִכְנַס עִמִּי וְיָצָא עִמִּי שָׁנָה זוֹ נִזְדַּמֵּן לִי זָקֵן אֶחָד לָבוּשׁ שְׁחוֹרִים וְנִתְעַטֵּף שְׁחוֹרִים וְנִכְנַס עִמִּי וְלֹא יָצָא עִמִּי.
Shimon HaTzaddik said to them: In previous years, every Yom Kippur, upon entering the Holy of Holies, I had a prophetic vision in which I would be met by an old man who was dressed in white, and his head was wrapped in white, and he would enter the Holy of Holies with me, and he would leave with me. But this year, I was met by an old man who was dressed in black, and his head was wrapped in black, and he entered the Holy of Holies with me, but he did not leave with me. Shimon HaTzaddik understood this to be a sign that his death was impending.
Shimon HaTzaddik said to them: In previous years, every Yom Kippur, upon entering the Holy of Holies, I had a prophetic vision in which I would be met by an old man who was dressed in white, and his head was wrapped in white, and he would enter the Holy of Holies with me, and he would leave with me. But this year, I was met by an old man who was dressed in black, and his head was wrapped in black, and he entered the Holy of Holies with me, but he did not leave with me. Shimon HaTzaddik understood this to be a sign that his death was impending.
נזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים – בירושלמי פריך והכתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד ואפי׳ מלאכים דכתיב ודמות פניהם פני אדם ומשני דשמא שכינה היתה.
אמר להן: בכל שנה ושנה ביום הכפורים, כשנכנסתי לקודש הקדשים בסדר עבודת היום, נזדמן לי מראה דמותו של זקן אחד הלבוש בבגדים לבנים ונתעטף ראשו בלבנים, וכשנכנסתי לקודש הקדשים היה נכנס עמי, ושוהה עמי בעת עבודתי שם, ולאחר מכן יצא עמי אל מחוץ לקודש הקדשים. ואילו בשנה זו נזדמן לי זקן אחד הלבוש בבגדים שחורים ונתעטף בשחורים, ובשעה שנכנסתי לקודש הקדשים אמנם נכנס עמי ואולם בשעה שיצאתי מקודש הקדשים לא יצא עמי.
Shimon HaTzaddik said to them: In previous years, every Yom Kippur, upon entering the Holy of Holies, I had a prophetic vision in which I would be met by an old man who was dressed in white, and his head was wrapped in white, and he would enter the Holy of Holies with me, and he would leave with me. But this year, I was met by an old man who was dressed in black, and his head was wrapped in black, and he entered the Holy of Holies with me, but he did not leave with me. Shimon HaTzaddik understood this to be a sign that his death was impending.
הכל
(12) לְאַחַר הָרֶגֶל חָלָה שִׁבְעַת יָמִים וָמֵת וְנִמְנְעוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מִלְּבָרֵךְ בַּשֵּׁם.
Indeed, after the pilgrimage festival of Sukkot, he was ill for seven days and died. And his fellow priests refrained from reciting the Priestly Benediction with the ineffable name of God.
Indeed, after the pilgrimage festival of Sukkot, he was ill for seven days and died. And his fellow priests refrained from reciting the Priestly Benediction with the ineffable name of God.
ואכן, מיד לאחר יום הכיפורים, לאחר הרגל (חג הסוכות) חלה שמעון הצדיק שבעת ימים, ומת. ומעירים אגב כך, כי מאז פטירתו של שמעון הצדיק, חשו הכל שיש שינוי וירידה בדורות, נמנעו אחיו הכהנים מלברך את ישראל ברכת כהנים בשם המפורש (שהיו אומרים, כדרך הנאמרת עד עתה, בכינוי).
Indeed, after the pilgrimage festival of Sukkot, he was ill for seven days and died. And his fellow priests refrained from reciting the Priestly Benediction with the ineffable name of God.
הכל
(13) בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ אָמַר לָהֶם חוֹנְיוֹ בְּנִי יְשַׁמֵּשׁ תַּחְתַּי נִתְקַנֵּא בּוֹ שִׁמְעִי אָחִיו שֶׁהָיָה גָּדוֹל מִמֶּנּוּ שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה אָמַר לוֹ בֹּא וַאֲלַמֶּדְךָ סֵדֶר עֲבוֹדָה הִלְבִּישׁוֹ בְּאוּנְקְלִי וַחֲגָרוֹ בְּצִילְצוֹל העמידו אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ אָמַר לָהֶם לְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים רְאוּ מָה נָדַר זֶה וְקִיֵּים לַאֲהוּבָתוֹ אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁאֶשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְהוּנָּה גְּדוֹלָה אֶלְבּוֹשׁ בְּאוּנְקְלִי שֶׁלִּיכִי וְאֶחְגּוֹר בְּצִילְצוֹל שֶׁלִּיכִי.
At the time of his death, he said to the Sages: Onias, my son, will serve as High Priest in my stead. Shimi, Onias’ brother, became jealous of him, as Shimi was two and a half years older than Onias. Shimi said to Onias treacherously: Come and I will teach you the order of the service of the High Priest. Shimi dressed Onias in a tunic [be’unkeli] and girded him with a ribbon [betziltzul] as a belt, i.e., not in the vestments of the High Priest, and stood him next to the altar. Shimi said to his fellow priests: Look what this man vowed and fulfilled for his beloved, that he had said to her: On the day that I serve in the High Priesthood I will wear your tunic and gird your ribbon.
At the time of his death, he said to the Sages: Onias, my son, will serve as High Priest in my stead. Shimi, Onias’ brother, became jealous of him, as Shimi was two and a half years older than Onias. Shimi said to Onias treacherously: Come and I will teach you the order of the service of the High Priest. Shimi dressed Onias in a tunic [be’unkeli] and girded him with a ribbon [betziltzul] as a belt, i.e., not in the vestments of the High Priest, and stood him next to the altar. Shimi said to his fellow priests: Look what this man vowed and fulfilled for his beloved, that he had said to her: On the day that I serve in the High Priesthood I will wear your tunic and gird your ribbon.
חוני בני ישמש תחתי בכהונה גדולה – דניחא ליה ביה משמעי:
אמר לו שמעי לחוניו:
אונקלי – מלבוש של אשה:
צלצול – אזור:
לאהובתו – לאשתו:
ערך אונקלי
אונקלי – א(שבת קיט) בי״ח כלים מקטורן אונקלי ופודנא פירוש בגד דקיק שלובש אדם על בשרו וכן שנינו בסוף מגילה לענין תפילין של יד צפהו זהב ונתנו על בית אונקלי שלו הרי זה דרך החיצון וכן בסנהדרין בפרק אלו הן הנשרפין בגמרא דהגונב את הקסוה שלף שננא והניחה באונקלי ובמועד קטן בפרק אלו מגלחין אמר רבא אבל מטייל באונקלי בתוך ביתו ומפרשים שהיא מצנפת כגון מצנפתו של כהן באונקלי בסוף (מנחות קט:) במעשה דחוני ושמעי הלבישו באונקלי של אשתו וחגרו בצלצול ומסתברא אונקלי דחוני כאותו די״ח כלים (א״ב: פי׳ בלשון יוני הזרוע מן פרק האמה עד בית השחי ובית אנקלי הוא לבוש הזרוע וכן אנו אומרים בתי ידים בתי רגלים והרגילו חז״ל לומר אנקלי לבד במקום בית אנקלי).
ערך צלצל
צלצל – ב(שבת סב:) ותחת חגורה ניקפם מקום שהיו חוגרות בצלצל נעשה נקפים (שבת קה.) הא למה זה דומה לאורג צלצול קטן שני חוטין ברחב ג׳ בתי נירין (עירובין קג: זבחים יט). אמר רבי יהודה בריה דרבי חייא לא שנו אלא גמי אבל צלצול קטן הוי יתור בגדים. (פסחים נו) אפילו צלצול קטן ואפי׳ סבכה קטנה (מנחות קט). הלבישו באונקלי וחגרו בצלצול (בראשית רבה כ). ויעשו להם חגורות חגורי חגורות צלצלין קולסין סבכין פי׳ חגור.
א. [אהלבר ארבל.]
ב. [גירטעל.]
חוניו בני ישמש תחתי – תימה הא דרשינן בת״כ תחת אביו בזמן שהוא ממלא מקום אביו וזה לא היה יודע סדר עבודה דהא קאמר ליה בא ואלמדך סדר [עבודה] ויש לומר דביראת חטא היה ממלא מקום אבותיו ואם תאמר וכי לא ראה כהן גדול משמש מעולם שהיה לובש באונקלי וחגור בצילצול ועוד הא אינו נעשה כהן גדול עד שיעשה סגן ויש לומר דלא היה יודע ובא ליכנס בכהונה גדולה תחילה.
א״ל חוניו בני ישמש כו׳. כל זה המאמר כאן מקומו אבל בע״י הביאו בפרק טרף בקלפי אגב גררא דמאמר דלעיל והרמב״ם האריך כפי׳ המשנה באורך בעובדא דחוניו ושמעי וכתבו התוספות חוניו בני ישמש תחתי תימה הא אמרינן בת״כ כו׳ בזמן שהוא ממלא מקום אביו כו׳ וי״ל דביראת חטא היה ממלא כו׳ וא״ת וכי לא ראה כ״ג משמש כו׳ וי״ל דלא היה יודע ובא ליכנס בכהונה כו׳ עכ״ל פירוש לדבריהם דודאי היה יודע שכ״ג משמש בח׳ בגדים ולא באונקלי ובצלצול דזה ראה אלא שלא היה יודע כשבא ליכנס בפעם ראשון לכהונה גדולה אם לא ילבש גם אונקלי וצלצול כמו שא״ל אחיו שמעי וז״ש אותו היום שישתמש בכהונה גדולה כו׳ דזה לא ראה וק״ל:
שם רץ לבית המלך כו׳ הרואה אומר זה הוא כו׳. כל זה לא הוזכר בדברי ר״מ דלדעתו ודאי האמינו בדבר דחוניו מעצמו עשה כן ולא ע״פ שמעי אחיו ולכך הוצרך מיד לברוח אבל לדעת ר״י דחוניו השיאו לשמעי כך לא האמינו מיד לשמעי דטפי נימא מעצמו עשה עד אחר שנתברר להם הדבר דחוניו השיאו כמו שכתב הרמב״ם ולא היה לו שהות לעכב שם ורץ לבית המלך ועד אחר הבירור שרצו אחריו ואז כל הרואה אותו אומר זה הוא המתחייב בדבר ולא שמעי בעל המעשה ק״ל:
שם והעלה עליו לשם שמים כו׳. תימה הרי יש כאן איסור שחוטי חוץ ונראה דלבני נח היה מעלה כו׳ עכ״ל ומדברי הרמב״ם בית חוניו לאו עע״ז הוא אלא שעבר על מה שנאמר פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה עכ״ל וכן נראה דהא מתני׳ מוקמינן לה כמ״ד דבית חוניו לאו עע״ז הוא וא״כ אמאי קתני דלא ישמשו במקדש שבירושלים אי לאו משום דעשאום כבעלי מומים משום שעברו אשחוטי חוץ ודו״ק:
ושבים לענין יסודו של בית חוניו: בשעת פטירתו של שמעון הצדיק, אמר להם לחכמים בצוואה: חוניו בני ישמש כהן גדול תחתי (במקומי). נתקנא בו בחוניו שמעי אחיו, שכן היה גדול ממנו מחוניו שתי שנים ומחצה. הסתיר את קנאתו, ואמר לו בתחבולה על מנת להכשילו: בא ואלמדך סדר עבודה של הכהן הגדול (שכן היה שמעי חכם ממנו). הלבישו שמעי את חוניו באונקלי (גלימה), וחגרו בצילצול (חגורה מקושטת), העמידו אצל המזבח. ואחר כך אמר להם שמעי לאחיו הכהנים: ראו מה נדר זה ואף קיים את מה שנדר לאהובתו, שכך אמר לה: ״ב אותו היום שאשתמש בכהונה גדולה — אלבוש באונקלי שליכי [שלך] ואחגור בצילצול שליכי [שלך]״.
At the time of his death, he said to the Sages: Onias, my son, will serve as High Priest in my stead. Shimi, Onias’ brother, became jealous of him, as Shimi was two and a half years older than Onias. Shimi said to Onias treacherously: Come and I will teach you the order of the service of the High Priest. Shimi dressed Onias in a tunic [be’unkeli] and girded him with a ribbon [betziltzul] as a belt, i.e., not in the vestments of the High Priest, and stood him next to the altar. Shimi said to his fellow priests: Look what this man vowed and fulfilled for his beloved, that he had said to her: On the day that I serve in the High Priesthood I will wear your tunic and gird your ribbon.
הכל
(14) בִּקְּשׁוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים לְהׇרְגוֹ רָץ מִפְּנֵיהֶם וְרָצוּ אַחֲרָיו הָלַךְ לַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם וּבָנָה שָׁם מִזְבֵּחַ וְהֶעֱלָה עָלָיו לְשׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה1 וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר אָמְרוּ מָה זֶה שֶׁלֹּא יֵרֵד לָהּ כָּךְ הַיּוֹרֵד לָהּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
The fellow priests of Onias wanted to kill him because he had disgraced the Temple service with his garments. Onias ran away from them and they ran after him. He went to Alexandria in Egypt and built an altar there, and sacrificed offerings upon it for the sake of idol worship. When the Sages heard of the matter they said: If this person, Shimi, who did not enter the position of High Priest, acted with such jealousy, all the more so will one who enters a prestigious position rebel if that position is taken away from him. This is the statement of Rabbi Meir. According to Rabbi Meir, the temple of Onias was built for idol worship.
The fellow priests of Onias wanted to kill him because he had disgraced the Temple service with his garments. Onias ran away from them and they ran after him. He went to Alexandria in Egypt and built an altar there, and sacrificed offerings upon it for the sake of idol worship. When the Sages heard of the matter they said: If this person, Shimi, who did not enter the position of High Priest, acted with such jealousy, all the more so will one who enters a prestigious position rebel if that position is taken away from him. This is the statement of Rabbi Meir. According to Rabbi Meir, the temple of Onias was built for idol worship.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
מה זה שלא ירד לה – שמעי שלא ירד לגדולה דמעולם לא היה כ״ג כך בא לתקלה זו דבנה חוניו עבודת כוכבים על ידו לפי שנתקנא שמעי בגדולה:
היורד לה – מי שיורד לגדולה עאכו״כ דלאחר שעלה אין מורידין אותו שלא יבא לידי תקלה:
זה שלא ירד לה – שמעי שלא ירד לה לגדולה כך נתקנא באחיו.
היורד לה על אחת כמה וכמה – שאין מורידין אותו שלא יקלקל עצמו.
בקשו אחיו הכהנים להרגו לחוניו, על בזיון הקודש, רץ (ברח) מפניהם, ורצו אחריו, עד שהלך לאלכסנדריא של מצרים, ובנה שם מזבח, והעלה עליו קרבנות לשום (לשם) עבודה זרה. וכששמעו חכמים בדבר, אמרו: מה זה (חוניו) שעדיין לא ירד לה (לא הגיע לכהונה גדולה), כיון שנלקחה ממנו — כך קלקל, שהקים בית עבודה זרה. זה היורד לה (שכבר הגיע לגדולה) — על אחת כמה וכמה שהריהו מקלקל אם היא נלקחת ממנו. אלו דברי ר׳ מאיר. ונמצא שלדעת ר׳ מאיר שימש בית חוניו מיסודו לעבודה זרה.
The fellow priests of Onias wanted to kill him because he had disgraced the Temple service with his garments. Onias ran away from them and they ran after him. He went to Alexandria in Egypt and built an altar there, and sacrificed offerings upon it for the sake of idol worship. When the Sages heard of the matter they said: If this person, Shimi, who did not enter the position of High Priest, acted with such jealousy, all the more so will one who enters a prestigious position rebel if that position is taken away from him. This is the statement of Rabbi Meir. According to Rabbi Meir, the temple of Onias was built for idol worship.
הכל
(15) אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה לֹא כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה אֶלָּא לֹא קִיבֵּל עָלָיו חוֹנְיוֹ שֶׁהָיָה שִׁמְעִי אָחִיו גָּדוֹל מִמֶּנּוּ שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה וְאַף עַל פִּי כֵן נִתְקַנֵּא בּוֹ חוֹנְיוֹ בְּשִׁמְעִי אָחִיו אָמַר לוֹ בֹּא וַאֲלַמֶּדְךָ סֵדֶר עֲבוֹדָה וְהִלְבִּישׁוֹ בְּאוּנְקְלִי וַחֲגָרוֹ בְּצִילְצוֹל וְהֶעֱמִידוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ אָמַר לָהֶם לְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים רְאוּ מָה נָדַר זֶה וְקִיֵּים לַאֲהוּבָתוֹ אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְהוּנָּה גְּדוֹלָה אֶלְבּוֹשׁ בְּאוּנְקְלִי שֶׁלִּיכִי וְאֶחְגּוֹר בְּצִילְצוֹל שֶׁלִּיכִי.
Rabbi Yehuda said to him: The incident was not like this. Rather, Onias did not accept the position of High Priest because his brother Shimi was two and a half years older than him, so Shimi was appointed as High Priest. And even so, even though Onias himself offered the position to Shimi, Onias was jealous of his brother Shimi. Onias said to Shimi: Come and I will teach you the order of the service of the High Priest. And Onias dressed Shimi in a tunic and girded him in a ribbon and stood him next to the altar. Onias said to his fellow priests: Look what this man, Shimi, vowed and fulfilled for his beloved, that he had said to her: On the day that I serve in the High Priesthood I will wear your tunic and gird your ribbon.
Rabbi Yehuda said to him: The incident was not like this. Rather, Onias did not accept the position of High Priest because his brother Shimi was two and a half years older than him, so Shimi was appointed as High Priest. And even so, even though Onias himself offered the position to Shimi, Onias was jealous of his brother Shimi. Onias said to Shimi: Come and I will teach you the order of the service of the High Priest. And Onias dressed Shimi in a tunic and girded him in a ribbon and stood him next to the altar. Onias said to his fellow priests: Look what this man, Shimi, vowed and fulfilled for his beloved, that he had said to her: On the day that I serve in the High Priesthood I will wear your tunic and gird your ribbon.
לא קבל עליו חוניו להיות כ״ג – ואע״ג שרצה חוניו שיהא אחיו הגדול כ״ג נתקנא בו:
א״ל לשמעי – דחוניו היה חכם יותר משמעי:
בקשו להורגו שזילזל בכהונה:
וממשיכה הברייתא כי אמר לו ר׳ יהודה לר׳ מאיר: לא כך היה מעשה, אלא שאף שציווה שמעון הצדיק כי חוניו הוא שיכהן תחתיו ככהן גדול, מכל מקום לא קיבל עליו חוניו את התפקיד, משום שהיה שמעי אחיו גדול ממנו שתי שנים ומחצה, ולכך נעשה שמעי לכהן גדול. ואף על פי כן שחוניו עצמו לא רצה לשמש ככהן גדול, מכל מקום נתקנא בו חוניו בשמעי אחיו על שהוא משמש ככהן גדול (שכן חוניו היה חכם ממנו), וביקש להכשילו. מה עשה? אמר לו חוניו לשמעי: בא ואלמדך סדר עבודה של כהן גדול. והלבישו באונקלי, וחגרו בצילצול, והעמידו אצל המזבח. אמר להם לאחיו הכהנים: ראו מה נדר זה וקיים לאהובתו, ״אותו היום שישתמש בכהונה גדולה — אלבוש באונקלי שליכי [שלך] ואחגור בצילצול שליכי [שלך]״:
Rabbi Yehuda said to him: The incident was not like this. Rather, Onias did not accept the position of High Priest because his brother Shimi was two and a half years older than him, so Shimi was appointed as High Priest. And even so, even though Onias himself offered the position to Shimi, Onias was jealous of his brother Shimi. Onias said to Shimi: Come and I will teach you the order of the service of the High Priest. And Onias dressed Shimi in a tunic and girded him in a ribbon and stood him next to the altar. Onias said to his fellow priests: Look what this man, Shimi, vowed and fulfilled for his beloved, that he had said to her: On the day that I serve in the High Priesthood I will wear your tunic and gird your ribbon.
הכל
(16) בִּקְּשׁוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים לְהׇרְגוֹ סָח לָהֶם כׇּל הַמְאוֹרָע בִּקְּשׁוּ לַהֲרוֹג אֶת חוֹנְיוֹ רָץ מִפְּנֵיהֶם וְרָצוּ אַחֲרָיו רָץ לְבֵית הַמֶּלֶךְ וְרָצוּ אַחֲרָיו כׇּל הָרוֹאֶה אוֹתוֹ אוֹמֵר זֶה הוּא זֶה הוּא הָלַךְ לַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם וּבָנָה שָׁם מִזְבֵּחַ וְהֶעֱלָה עָלָיו לְשֵׁם שָׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו י״ט:י״ט} (וְהָיָה) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַה׳ בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם וּמַצֵּבָה אֵצֶל גְּבוּלָהּ לַה׳.
His fellow priests wanted to kill Shimi. Shimi then told them the entire incident, that he had been tricked by his brother Onias, so the priests wanted to kill Onias. Onias ran away from them, and they ran after him. Onias ran to the palace of the king, and they ran after him. Anyone who saw him would say: This is him, this is him, and he was not able to escape unnoticed. Onias went to Alexandria in Egypt and built an altar there, and sacrificed offerings upon it for the sake of Heaven. As it is stated: “In that day shall there be an altar to the Lord in the midst of the land of Egypt, and a pillar at its border, to the Lord” (Isaiah 19:19). According to Rabbi Yehuda, the temple of Onias was dedicated to the worship of God.
His fellow priests wanted to kill Shimi. Shimi then told them the entire incident, that he had been tricked by his brother Onias, so the priests wanted to kill Onias. Onias ran away from them, and they ran after him. Onias ran to the palace of the king, and they ran after him. Anyone who saw him would say: This is him, this is him, and he was not able to escape unnoticed. Onias went to Alexandria in Egypt and built an altar there, and sacrificed offerings upon it for the sake of Heaven. As it is stated: “In that day shall there be an altar to the Lord in the midst of the land of Egypt, and a pillar at its border, to the Lord” (Isaiah 19:19). According to Rabbi Yehuda, the temple of Onias was dedicated to the worship of God.
כל המאורע – שאחיו לימדו כן:
כל הרואה אותו – כל מי שהיה פוגע בחוניו כשהיה בורח מראה באצבעו לאותן שהיו רצין אחריו ואמר עליו זהו:
יהיה מזבח לה׳ – דזהו מזבח שבנה חוניו לש״ש:
והעלה עליו עולה לשם שמים – תימה הרי יש כאן איסור שחוטי חוץ ונראה דלבני נח היה מעלה (לעובדי כוכבים) הנודרים נדרים ונדבות.
בקשו אחיו הכהנים להרגו את שמעי על כך. עמד שמעי וסח להם לכהנים את כל המאורע (שהוטעה לעשות כן על ידי חוניו). בקשו הכהנים לפיכך להרוג את חוניו שגרם לזה. רץ חוניו מפניהם, ורצו אחריו. רץ לבית המלך, ורצו אחריו, כל הרואה אותו אומר: זה הוא, זה הוא, שידעו מי הוא, ולא יכול היה להימלט שם. לפיכך הלך לאלכסנדריא של מצרים, ובנה שם מזבח, והעלה עליו לשם שמים. לקיים מה שנאמר ״(והיה) ביום ההוא יהיה מזבח לה׳ בתוך ארץ מצרים ומצבה אצל גבולה לה׳ ״(שם יט). הרי שלדעת ר׳ יהודה שימש בית חוניו כבית לעבודת ה׳.
His fellow priests wanted to kill Shimi. Shimi then told them the entire incident, that he had been tricked by his brother Onias, so the priests wanted to kill Onias. Onias ran away from them, and they ran after him. Onias ran to the palace of the king, and they ran after him. Anyone who saw him would say: This is him, this is him, and he was not able to escape unnoticed. Onias went to Alexandria in Egypt and built an altar there, and sacrificed offerings upon it for the sake of Heaven. As it is stated: “In that day shall there be an altar to the Lord in the midst of the land of Egypt, and a pillar at its border, to the Lord” (Isaiah 19:19). According to Rabbi Yehuda, the temple of Onias was dedicated to the worship of God.
הכל
(17) וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר אָמְרוּ וּמָה זֶה שֶׁבָּרַח מִמֶּנָּה כָּךְ הַמְבַקֵּשׁ לֵירֵד לָהּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.:
And when the Sages heard of the matter they said: If this one, Onias, who fled from the position of High Priest and offered it to his brother, still was overcome with such jealousy to the point where he tried to have Shimi killed, all the more so will one who wants to enter a prestigious position be jealous of the one who already has that position.
And when the Sages heard of the matter they said: If this one, Onias, who fled from the position of High Priest and offered it to his brother, still was overcome with such jealousy to the point where he tried to have Shimi killed, all the more so will one who wants to enter a prestigious position be jealous of the one who already has that position.
ומה זה שברח ממנה – דברח מן הגדולה שהרי לא רצה לקבל עליו הכהונה גדולה לפי שהיה אחיו גדול הימנו:
כך – דבא לפורענות כל כך דנתקנא בו לאחר שרצה שיהא כ״ג אעכ״ו דאין מורידין אותו לאחר שעלה שלא יבא כמו כן לידי תקלה:
וכששמעו חכמים בדבר, אמרו: ומה זה חוניו שברח ממנה (מן הכהונה הגדולה, שהרי בתחילה לא רצה בה), כל כך גברה קנאתו כשראה את אחיו משמש בה, עד שעשה כך להכשיל את אחיו באופן כה חמור. זה המבקש לירד לה (ועדיין לא הגיע לגדולה) — על אחת כמה וכמה גדולה היא קנאתו במי שמשמש בגדולה זו.
And when the Sages heard of the matter they said: If this one, Onias, who fled from the position of High Priest and offered it to his brother, still was overcome with such jealousy to the point where he tried to have Shimi killed, all the more so will one who wants to enter a prestigious position be jealous of the one who already has that position.
הכל
(18) תַּנְיָא אָמַר ר׳ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה בַּתְּחִלָּה כׇּל הָאוֹמֵר עֲלֵה לָהּ אֲנִי כּוֹפְתוֹ וְנוֹתְנוֹ לִפְנֵי הָאֲרִי עַתָּה כׇּל הָאוֹמֵר לִי לֵירֵד מִמֶּנָּה אֲנִי מֵטִיל עָלָיו קוּמְקוּם שֶׁל חַמִּין.
§ As a corollary to the statement of the Sages with regard to one who is jealous and wants the position of another, it is taught in a baraita that Rabbi Yehoshua ben Peraḥya said: Initially, in response to anyone who would say to me: Ascend to the position of Nasi, I would tie him up and place him in front of a lion out of anger for his suggestion. Now that I have become the Nasi, in response to anyone who tells me to leave the position, I would throw a kettle [kumkum] of boiling water at him out of anger at his suggestion.
§ As a corollary to the statement of the Sages with regard to one who is jealous and wants the position of another, it is taught in a baraita that Rabbi Yehoshua ben Peraḥya said: Initially, in response to anyone who would say to me: Ascend to the position of Nasi, I would tie him up and place him in front of a lion out of anger for his suggestion. Now that I have become the Nasi, in response to anyone who tells me to leave the position, I would throw a kettle [kumkum] of boiling water at him out of anger at his suggestion.
הכי גרסינן בתחי׳ כל האומר עלי עולה מנחה – דכל המתנדב מתחילה להביא או עולה או מנחה אני מטיל עליו קומקמוס של חמין. כלומר הייתי דן אותו ברותחין דאסור לידור לכתחלה כדי שלא יבא לידי תקלה דשמא יקריבנו בבית חוניו ויהא ענוש כרת אלא בשתיקה יביא קרבנותיו ולא יהא נודר לכתחילה קודם שיקריבם. הוא הדין נמי לשאר קרבנות. לישנא אחרינא בתחי׳ כל האומר לי עלה בה אני כופתו לפני ארי. דר׳ יהושע בן פרחיה הוה נשיא וה״ק דקודם שעליתי לגדולה מי שהיה אומר לי עלה בה והיה נשיא הייתי כופתו לפני ארי עכשיו שעליתי כל האומר לירד ממנה אני מטיל עליו קומקום של חמין כלומר שהייתי מאבדו בידים:
כל האומר עולה [או] מנחה בתחילה קודם שיפריש קרבנו ואמר עלי עולה או מנחה אני מטיל עליו כו׳ משום דאין טוב לומר עלי שמא לא יקיים וכתיב (דברים כג) וכי תחדל לנדור לשון אחר בתחילה כל האומר עלה אני כופתו ומניחו לפני ארי ועכשיו כל האומר לירד הימנה אני מטיל עליו קומקום של חמין בתחילה הייתי שונא את הרבנות וכל האומר לי עלה לגדולה וכו׳ ועכשיו שעליתי לגדולה וכו׳ רבי יהושע בן פרחיה נשיא היה במסכת חגיגה (דף טז.).
בתחילה כל האומר עולה [או] מנחה – בתחלה קודם שיפריש קרבנו ואומר הרי עלי עולה ומנחה אני מטיל עליו כו׳ משום דאין טוב לומר עלי שמא לא יקיים וכתיב (דברים כג) וכי תחדל לנדור וגו׳ כך פירש הקונטרס עוד פירש בקונט׳ פירוש אחר גרסינן בתחילה כל האומר עלה אני כופתו ומניחו לפני ארי עכשיו כל האומר לירד ממנה אני מטיל עליו קומקום של חמין בתחילה הייתי שונא הרבנות וכל האומר לי עלה לגדולה כו׳ ועכשיו שעליתי לגדולה רבי יהושע בן פרחיה נשיא היה במסכ׳ חגיגה (דף טז.) עד כאן לשונו ואותו לשון ראשון היה כתוב בספר ולעיל הוה ליה לאיתויי גבי הרי עלי עולה ורבינו קלונימוס אביו של רבי משולם הגיה כלשון שני בשעת פטירתו והסופר טעה בין עלה לעולה ושלשה דברים הגיה כמפי נבואה בשעת פטירתו זאת ועוד אחרת שהיה כתוב בספרים בפרק בית שמאי בזבחים (זבחים מה:) דברים שאין חייבין עליהם משום פיגול חייבין עליהם משום נותר וטמא חוץ מן הדם ונומי רבי שמעון מחייב בדבר שדרכו להיאכל פי׳ אמר רבי שמעון ועוד הגיה בשבועות (דף יב:) שהיה כתוב בספרים קרבנות ציבור סכין מושכתן למשהו ולא היו יודעין מהו ואמר דגרסינן למה שהן.
שם בתחילה כל האומר לירד כו׳ עתה כל האומר לי עלה כו׳. יותר נכון להיות הגירסא בהיפך זה בתחלה כל האומר עלה כו׳ עתה כל האומר לי לירד ממנה כו׳ וכ״ה בפרש״י ולפי שודאי שיותר חרה לאדם על מי שא״ל לירד ממנה ממי שא״ל בתחלה עלה ע״כ גבי מי שא״ל עלה לא אמר אלא שאני כופתו לפני ארי ואיננו מזיק אותו בידים וגבי מי שא״ל לירד ממנה גם אני בעצמי מזיקו להטיל עליו קומקום של מים ומייתי שפיר משאול דמתחלה ברח ולא הזיק וכשעלה בקש להרוג כו׳ וק״ל:
שם שנאמר ביום גו׳ מדברות שפת כנען גו׳ פרש״י שפת ישראל היושבים בארץ כנען כו׳ עכ״ל יש לעיין בזה דמשמע שלא הדירן אלא שלא לעבוד ע״ז כגר תושב ולא על שאר מצות וא״כ למה למד אותן לדבר בשפת ישראל ונראה לפרש משום דאינו דומה שבועה לה׳ בכינוי של נכרים כמו בשבועה בלשון הקדש ולזה אמר שהיו מדברות שפת ישראל הדרים בארץ כנען דהיינו בלה״ק כשהיו נשבעים לה׳ צבאות שלא יעבדו ע״ז ואמרו ה׳ צבאות לומר שהודו שה׳ הוא אשר לו היכולת על כל צבאות שהיו לסנחריב שהיו קפ״ה אלף ראשי גייסות כדאמרינן פ׳ חלק וק״ל:
ד ובעקבות דברי חכמים הללו באשר לתוצאותיה האפשריות של העלייה לגדולה, מביאים עוד מה שתניא [שנינו בברייתא], אמר ר׳ יהושע בן פרחיה: בתחלה כל האומר לי ״עלה לה לגדולה של נשיאות״ (שכן היה ר׳ יהושע בן פרחיה נשיא) — הרי אני כופתו ונותנו לפני הארי מפני כעסי עליו, על הצעתו זו. ואולם, עתה שהריני משמש בנשיאות, כל האומר לי לירד ממנה — אני מטיל עליו קומקום של חמין, מפני כעסי עליו, שכך היא טבעה של העליה לגדולה.
§ As a corollary to the statement of the Sages with regard to one who is jealous and wants the position of another, it is taught in a baraita that Rabbi Yehoshua ben Peraḥya said: Initially, in response to anyone who would say to me: Ascend to the position of Nasi, I would tie him up and place him in front of a lion out of anger for his suggestion. Now that I have become the Nasi, in response to anyone who tells me to leave the position, I would throw a kettle [kumkum] of boiling water at him out of anger at his suggestion.
הכל
(19) שֶׁהֲרֵי שָׁאוּל בָּרַח מִמֶּנָּה וּכְשֶׁעָלָה בִּקֵּשׁ לַהֲרוֹג אֶת דָּוִד.
It is human nature that after one ascends to a prestigious position he does not wish to lose it. As evidence of this principle, Saul initially fled from the kingship, as he did not wish to be king, as stated in the verse: “When they sought him he could not be found…Behold he has hidden himself among the baggage” (I Samuel 10:21–22). But when he ascended to the kingship he tried to kill David, who he thought was trying to usurp his authority (see I Samuel, chapters 18–27).
It is human nature that after one ascends to a prestigious position he does not wish to lose it. As evidence of this principle, Saul initially fled from the kingship, as he did not wish to be king, as stated in the verse: “When they sought him he could not be found…Behold he has hidden himself among the baggage” (I Samuel 10:21–22). But when he ascended to the kingship he tried to kill David, who he thought was trying to usurp his authority (see I Samuel, chapters 18–27).
וראיה לדבר, שהרי מוצאים אנו כי שאול ברח ממנה מן הגדולה, שלא רצה לשמש כמלך על ישראל (״ויאמר ה׳ הנה הוא נחבא אל הכלים״. שמואל א י, כב), ואולם כשעלה למלכות, וסבור היה כי עומד דוד ליטלה ממנה — בקש להרוג את דוד (שם פרקים יח—כז).
It is human nature that after one ascends to a prestigious position he does not wish to lose it. As evidence of this principle, Saul initially fled from the kingship, as he did not wish to be king, as stated in the verse: “When they sought him he could not be found…Behold he has hidden himself among the baggage” (I Samuel 10:21–22). But when he ascended to the kingship he tried to kill David, who he thought was trying to usurp his authority (see I Samuel, chapters 18–27).
הכל
(20) אֲמַר לֵיהּ מָר קַשִּׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא לְאַבָּיֵי ר׳ רַבִּי מֵאִיר הַאי קְרָא דְּרַבִּי יְהוּדָה מַאי עָבֵיד לֵיהּ.
§ Mar Kashisha, son of Rav Ḥisda, said to Abaye: What does Rabbi Meir do with this verse of Rabbi Yehuda? Since Rabbi Meir holds that the temple of Onias was dedicated to idol worship, how does he explain the verse in Isaiah?
§ Mar Kashisha, son of Rav Ḥisda, said to Abaye: What does Rabbi Meir do with this verse of Rabbi Yehuda? Since Rabbi Meir holds that the temple of Onias was dedicated to idol worship, how does he explain the verse in Isaiah?
ה למעלה הובא שלדעת ר׳ מאיר שימש בית חוניו לעבודה זרה ולדעת ר׳ יהודה שימש לעבודת ה׳, והביא ר׳ יהודה ראיה לדבריו מן הנאמר בנבואת ישעיהו על מצרים, שעתיד לקום בית לעבודת ה׳ במצרים. ובענין זה אמר ליה [לו] מר קשישא [הזקן] בריה [בנו] של רב חסדא לאביי: ר׳ מאיר, האי קרא [זה הפסוק] שהביא ר׳ יהודה מאי עביד ליה [מה הוא עושה בו, כיצד הוא מפרש אותו]?
§ Mar Kashisha, son of Rav Ḥisda, said to Abaye: What does Rabbi Meir do with this verse of Rabbi Yehuda? Since Rabbi Meir holds that the temple of Onias was dedicated to idol worship, how does he explain the verse in Isaiah?
הכל
(21) לְכִדְתַנְיָא לְאַחַר מַפַּלְתּוֹ שֶׁל סַנְחֵרִיב יָצָא חִזְקִיָּה וּמָצָא בְּנֵי מְלָכִים שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין בִּקְרוֹנוֹת שֶׁל זָהָב הִדִּירָן שֶׁלֹּא לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה1 שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו י״ט:י״ח} בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ חָמֵשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מְדַבְּרוֹת שְׂפַת כְּנַעַן
Abaye answered Mar Kashisha and said that Rabbi Meir uses this verse for that which is taught in a baraita: After the downfall of Sennacherib, the king of Assyria who besieged Jerusalem (see II Kings, chapters 18–19), King Hezekiah emerged from Jerusalem and found the gentile princes Sennacherib had brought with him from his other conquests, sitting in carriages [bikronot] of gold. He made them vow that they would not worship idols, and they fulfilled their vow, as it is stated in Isaiah’s prophecy about Egypt: “In that day there shall be five cities in the land of Egypt that speak the language of Canaan
Abaye answered Mar Kashisha and said that Rabbi Meir uses this verse for that which is taught in a baraita: After the downfall of Sennacherib, the king of Assyria who besieged Jerusalem (see II Kings, chapters 18–19), King Hezekiah emerged from Jerusalem and found the gentile princes Sennacherib had brought with him from his other conquests, sitting in carriages [bikronot] of gold. He made them vow that they would not worship idols, and they fulfilled their vow, as it is stated in Isaiah’s prophecy about Egypt: “In that day there shall be five cities in the land of Egypt that speak the language of Canaan
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
ר״מ דאמר דבית חוניו הוה לשום עבודת כוכבים האי קרא דר׳ יהודה מאי עביד לה דמשמע דלש״ש בנה מזבח לה׳:
ומצא בני מלכים – חמשה בני מלכים מצא בתוך החיל. הדירן דהשביען שלא יעבדו עבודת כוכבים והניחן חיים ואותן ה׳ מלכים בנו אותו מזבח לש״ש:
יהיו חמש ערים [בארץ מצרים] דאותן ה׳ מלכים וממלכות מצרים הן:
השיב לו אביי: מקרא זה מתפרש לכדתניא [לכמו ששנויה ברייתא]: לאחר מפלתו של צבא סנחריב מלך אשור שצר על ירושלים (מלכים ב פרקים יח—יט), יצא חזקיה המלך אל מחוץ לירושלים ומצא גויים בני מלכים שהביא אתו סנחריב ממסעות כיבושיו, שהיו יושבין בקרונות של זהב, והדירן (הביא אותם לנדור) שלא לעבוד עבודה זרה, והם קיימו את הנדר והתפזרו למקומותיהם, שכן נ אמר באותה נבואת ישעיהו על מצרים: ״ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען
Abaye answered Mar Kashisha and said that Rabbi Meir uses this verse for that which is taught in a baraita: After the downfall of Sennacherib, the king of Assyria who besieged Jerusalem (see II Kings, chapters 18–19), King Hezekiah emerged from Jerusalem and found the gentile princes Sennacherib had brought with him from his other conquests, sitting in carriages [bikronot] of gold. He made them vow that they would not worship idols, and they fulfilled their vow, as it is stated in Isaiah’s prophecy about Egypt: “In that day there shall be five cities in the land of Egypt that speak the language of Canaan
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
מנחות קט: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מנחות קט: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום מנחות קט:, הערוך על סדר הש"ס מנחות קט:, רש"י מנחות קט: – במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י"., תוספות מנחות קט:, מהרש"א חידושי הלכות מנחות קט:, גליון הש"ס לרע"א מנחות קט:, פירוש הרב שטיינזלץ מנחות קט:, אסופת מאמרים מנחות קט:
Menachot 109b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 109b, Attributed to R. Gershom Menachot 109b, Collected from HeArukh Menachot 109b, Rashi Menachot 109b, Tosafot Menachot 109b, Maharsha Chidushei Halakhot Menachot 109b, Gilyon HaShas Menachot 109b, Steinsaltz Commentary Menachot 109b, Collected Articles Menachot 109b