גמרא
פירוש
וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הדרן עלך בנות כותים
מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ואמר רב יהודה – דהאי ט״ו היינו לטבילה שהוא כ״ב לראייתה ושינתה לכ״ז וקתני דכי מטי יום כ״ב אסורה לשמש. וקס״ד דהאי כ״ב לאו לראיית הדילוג קאמר אלא כ״ב לאותו יום שהיתה ראויה לראות בו ודילגתו דהוי יום י״ז לראייתה ובתוך ימי זיבה היא לראיית כ״ז.
וקתני אסורה – דכי הדר אתו כ״ב לחשבון יום שהיתה ראויה לראות בו כשדילגה בה קיימא לה בימי זיבה לחשבון ראייתה כדפרישית. וקסבר רב פפא יום עשרין ותרתין דאסרינן עלה מיום כ״ב מנינן כלומר לאו כ״ב לראיית דילוגה שהיה בכ״ז אלא כ״ב מיום שהיתה ראויה לראות לימודה. ומדקרי להו רב פפא ימי זיבה קסבר נדה ופתחה ימי נדותה וזובה מעשרין וז׳ מנינן דהיינו מיום ראיית דילוגה ומיום ראיית כ״ז עד השתא לא הוו לה י״ז דאי ליום שראויה לראות כשדילגה מנינן ימי נדות וזוב לא הוה קרי להו ימי זובה דהא חלפו להו כ״ב מההוא יומא.
פתחה – קרי חשבון הנדה לימי הנדה וזוב.
ממאי – דהאי יום כ״ב דאסרינן ליה מנינן מיום כ״ב שהיתה ראויה לראות כשדילגה דמטי ליה בימי זיבה לחשבון ראייה שראתה בכ״ז.
דלמא – האי יום כ״ב דאסרינן עלה מנינן מיום ראייתה שכבר שלמו ימי זוב כי הדרי אתו הנך כ״ב וקיימא לה ד׳ ימים בימים הראוים לנדות. והכי מסתברא – דהא משום דחיישינן שמא תחזור לקדמותה לראות מכ״ב לכ״ב אסרינן לה דהשתא הוי כ״ב לראייה אבל ליום כ״ב לחשבון יום שהיתה ראויה לראות לא מצי אסרינן משום הא חששא דאפי׳ חוזרת לקדמותה לא תראה היום שהוא י״ז לראייתה דההיא לא היתה למודה לראות אלא לכ״ב לראייה ואי משום שהוא כ״ב ליום הראוי לה אין זה דרך החוזרת לוסתה לקצר ימי טהרתה ולמהר ימי ראייתה כדי שיבא לפי חשבון של תחלה אלא חוזרת וקובעת כ״ב ליום שראתה.
דאלת״ה האי תרנגולתא דרמיא יומא וכבשה יומא ורמיא יומא וכבשה יומא וכבשה תרי יומי ורמיא יומא כי הדרה נקטה כדלקמן נקטה כו׳ – כלומר תרנגולת הרגילה להטיל ביצה היום ולעמוד למחר ולהטיל יום ג׳ ולעמוד יום ד׳ ושינתה וסתה ועמדה מלדת יום ה׳ עם יום ד׳ דהוו להו תרי יומי ורמיא יום ששי כי הדרה נקטה אם היא חוזרת למנהגה להטיל יום ולעמוד יום. כדלקמיה נקטה – מעכשיו היא חוזרת למנות כגון שעומדת יום ז׳ שאחר יום ו׳ שהטילה ומטלת יום שמיני.
או כדמעיקרא נקטה – לפי חשבון שהיתה ראויה להטיל מתחלה שהיתה ראויה לילד בה׳ ולעמוד בו׳ ולהטיל בז׳ ולעמוד בח׳ השתא מטילה יום ז׳ עם ו׳ כנגד ב׳ ימים שעמדה כדי שתעמוד ביום ח׳ כפי שהיתה ראויה לחשבון הראשון.
על כרחך כדלקמיה נקטה – והא אשה נמי כשחוזרת לוסתה לראות ליום כ״ב לאו לפי חשבון הראשון אלא ליום כ״ב לראייתה הלכך האי יומא הוא דאסרינן. א״ל רב פפא אלא הא דאמר כו׳ אין אשה קובעת לה וסת תוך ימי נדותה – בימים שהיא נדה כדבעינן לפרושי מילתא דרבי יוחנן דחזאי ריש ירחא וה׳ בירחא וריש ירחא וה׳ בירחא והשתא חזאי בה׳ בירחא דהוו להו ג׳ זימני בה׳ בירחא ומעכשיו יהיה לה וסת בה׳ בחדש. לריש לקיש לא הוה וסת דהא תרי זימני קמאי דה׳ בירחא הוי תוך ימי נדותה ממש דהא נדה הויא מריש ירחא ופעם ג׳ הוה ימי נדה לפי חשבון הראוי שהיתה ראויה לראות ריש ירחא ומדקרי לפעם ג׳ תוך ימי נדה אלמא לפי חשבון הראוי מנינן. א״ל לא אלא הכי א״ר יוחנן כגון דחזיא – תרי זימני בריש ירחא ופעם שלישית בכ״ה ורביעית בר״ח דה״ל הך ראייתה בתרייתא שהיא שלישית לראייה של ר״ח בתוך ימי נדותה ממש שהיא נדה מיום כ״ה ומש״ה קרי להו תוך ימי נדותה דהא נדה היא. וטעמא מאי הוי קביעות הא אורחה בהכי שנפתח מעיינה משום דאמר הך ראייה דראש חדש ראיית וסתה היא והיום זמנה והאי דאקדים וחזאי בכ״ה דמים יתירי איתוספו בה. אמרוה – להא דרבי יוחנן.
כרב הונא – וכדמתרצינן.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
דלמא – האי יום כ״ב דאסרינן עלה מנינן מיום ראייתה שכבר שלמו ימי זוב כי הדרי אתו הנך כ״ב וקיימא לה ד׳ ימים בימים הראוים לנדות. והכי מסתברא – דהא משום דחיישינן שמא תחזור לקדמותה לראות מכ״ב לכ״ב אסרינן לה דהשתא הוי כ״ב לראייה אבל ליום כ״ב לחשבון יום שהיתה ראויה לראות לא מצי אסרינן משום הא חששא דאפי׳ חוזרת לקדמותה לא תראה היום שהוא י״ז לראייתה דההיא לא היתה למודה לראות אלא לכ״ב לראייה ואי משום שהוא כ״ב ליום הראוי לה אין זה דרך החוזרת לוסתה לקצר ימי טהרתה ולמהר ימי ראייתה כדי שיבא לפי חשבון של תחלה אלא חוזרת וקובעת כ״ב ליום שראתה.
דאלת״ה האי תרנגולתא דרמיא יומא וכבשה יומא ורמיא יומא וכבשה יומא וכבשה תרי יומי ורמיא יומא כי הדרה נקטה כדלקמן נקטה כו׳ – כלומר תרנגולת הרגילה להטיל ביצה היום ולעמוד למחר ולהטיל יום ג׳ ולעמוד יום ד׳ ושינתה וסתה ועמדה מלדת יום ה׳ עם יום ד׳ דהוו להו תרי יומי ורמיא יום ששי כי הדרה נקטה אם היא חוזרת למנהגה להטיל יום ולעמוד יום. כדלקמיה נקטה – מעכשיו היא חוזרת למנות כגון שעומדת יום ז׳ שאחר יום ו׳ שהטילה ומטלת יום שמיני.
או כדמעיקרא נקטה – לפי חשבון שהיתה ראויה להטיל מתחלה שהיתה ראויה לילד בה׳ ולעמוד בו׳ ולהטיל בז׳ ולעמוד בח׳ השתא מטילה יום ז׳ עם ו׳ כנגד ב׳ ימים שעמדה כדי שתעמוד ביום ח׳ כפי שהיתה ראויה לחשבון הראשון.
על כרחך כדלקמיה נקטה – והא אשה נמי כשחוזרת לוסתה לראות ליום כ״ב לאו לפי חשבון הראשון אלא ליום כ״ב לראייתה הלכך האי יומא הוא דאסרינן. א״ל רב פפא אלא הא דאמר כו׳ אין אשה קובעת לה וסת תוך ימי נדותה – בימים שהיא נדה כדבעינן לפרושי מילתא דרבי יוחנן דחזאי ריש ירחא וה׳ בירחא וריש ירחא וה׳ בירחא והשתא חזאי בה׳ בירחא דהוו להו ג׳ זימני בה׳ בירחא ומעכשיו יהיה לה וסת בה׳ בחדש. לריש לקיש לא הוה וסת דהא תרי זימני קמאי דה׳ בירחא הוי תוך ימי נדותה ממש דהא נדה הויא מריש ירחא ופעם ג׳ הוה ימי נדה לפי חשבון הראוי שהיתה ראויה לראות ריש ירחא ומדקרי לפעם ג׳ תוך ימי נדה אלמא לפי חשבון הראוי מנינן. א״ל לא אלא הכי א״ר יוחנן כגון דחזיא – תרי זימני בריש ירחא ופעם שלישית בכ״ה ורביעית בר״ח דה״ל הך ראייתה בתרייתא שהיא שלישית לראייה של ר״ח בתוך ימי נדותה ממש שהיא נדה מיום כ״ה ומש״ה קרי להו תוך ימי נדותה דהא נדה היא. וטעמא מאי הוי קביעות הא אורחה בהכי שנפתח מעיינה משום דאמר הך ראייה דראש חדש ראיית וסתה היא והיום זמנה והאי דאקדים וחזאי בכ״ה דמים יתירי איתוספו בה. אמרוה – להא דרבי יוחנן.
כרב הונא – וכדמתרצינן.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush