Keritot 18a – כריתות יח.‏ – Shas HaMeforash

(1)

אֵיתִיבֵיהּ סָפֵק בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן יוֹצִיא וְהַוָּלָד כָּשֵׁר וְחַיָּיב בְּאָשָׁם תָּלוּי הָא מַנִּי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא.

The Gemara raised an objection to Rabbi Zeira from a baraita: If one consummates a levirate marriage with his yevama and seven months later she gives birth, there is uncertainty whether the child is nine months old and is the offspring of the first husband, or whether the child is only seven months old and is the offspring of the latter husband, i.e., the yavam. In such a case he must divorce her, but the offspring is of unflawed lineage. And to atone for the possibility that they engaged in forbidden intercourse, they are each obligated to bring a provisional guilt offering. The Gemara answers: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.

הערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל

ערך תרדא

תרדא – ^א(בבא מציעא כ:) א״ל תרדא שטרי חליצה ומיאונין תנן (כריתות יח פרק ספק אכל) א״ל תרדא ופי׳ רש״י שוטה ל׳ אחר אין לב. אבל (בבא קמא קה) א״ל תרודא פי׳ תרדא בל׳ רומי טפש ועצל בעלה ערוך גרס תררא עיין למטה.

ערך תרר

תרר – (בבא קמא קה:) אמר ליה תררא כי תניא ההיא דקאמר ליה הילך (בבא מציעא כ:) א״ל תררא שטרי חליצה ומיאונין תנן. (כריתות יח) אמר ליה רבא תררא הודע ולא הודע תנן פי׳ שוטה מוריד ריר (א״ב בנוסחאות כתוב תרדא ע״ש).

א. [לאנגזאם. פויעל.]

עוד איתיביה [הקשה לו] ר׳ ירמיה לר׳ זירא, ממה ששנינו: מי ששמעה שמת בעלה וייבמה אחיו, וילדה ולד, ספק בן תשעה לראשון לבעלה שמת, או בן שבעה לאחרון ליבם — יוציא, יגרשנה היבם, והולד כשר, וחייב באשם תלוי. והרי במקרה זה אי אפשר לברר את האיסור! השיב לו: הא מני [משנה זו כשיטת מי היא]? שיטת ר׳ אליעזר היא, שמביא אשם תלוי גם כשאי אפשר לברר את האיסור.

The Gemara raised an objection to Rabbi Zeira from a baraita: If one consummates a levirate marriage with his yevama and seven months later she gives birth, there is uncertainty whether the child is nine months old and is the offspring of the first husband, or whether the child is only seven months old and is the offspring of the latter husband, i.e., the yavam. In such a case he must divorce her, but the offspring is of unflawed lineage. And to atone for the possibility that they engaged in forbidden intercourse, they are each obligated to bring a provisional guilt offering. The Gemara answers: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.

מאמרים באתר אסיף

קבוע / שמעוני גרטי (עלון שבות 170, הר עציון תשס״ט)

הערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל

(2) אֵיתִיבֵיהּ נִמְצָא עַל שֶׁלָּהּ אֹתְיוֹם טְמֵאִין וְחַיָּיבִין בַּקׇּרְבָּן נִמְצָא עַל שֶׁלָּהּ לְאַחַר זְמַן טְמֵאִין מִסָּפֵק וּפְטוּרִין מִן הַקׇּרְבָּן וְתָנֵי עֲלַהּ וְחַיָּיבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי הָא מַנִּי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא.

The Gemara raised another objection to Rabbi Zeira from a mishna (Nidda 14a): If blood was found on her cloth immediately after intercourse, the woman and her husband are impure for seven days and are each liable to bring a sin offering. If blood was found on her cloth after time passed, they are both impure due to uncertainty and they are exempt from bringing the sin offering. And it is taught with regard to this last case that they are each liable to bring a provisional guilt offering. The Gemara again answers: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

עוד איתיביה [הקשה לו] ממה ששנינו: אם לאחר ששימש עם אשתו נמצא דם על הבגד שלה, שבדקה בו את עצמה, אם היה זה אתיום (תיכף), סמוך לתשמיש — טמאין שניהם, וחייבין בקרבן חטאת, שבא בשוגג על הנדה. נמצא על שלה לאחר זמן — טמאין מספק ופטורין מן הקרבן. ותני עלה [ושנויה בברייתא עליה]: וחייבין באשם תלוי, למרות שאי אפשר לברר את האיסור! השיב לו: הא מני [ברייתא זו כשיטת מי היא]? גם היא שיטת ר׳ אליעזר היא.

The Gemara raised another objection to Rabbi Zeira from a mishna (Nidda 14a): If blood was found on her cloth immediately after intercourse, the woman and her husband are impure for seven days and are each liable to bring a sin offering. If blood was found on her cloth after time passed, they are both impure due to uncertainty and they are exempt from bringing the sin offering. And it is taught with regard to this last case that they are each liable to bring a provisional guilt offering. The Gemara again answers: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר רַב הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת אַחַת שֶׁל חֵלֶב וְאַחַת שֶׁל שׁוּמָּן וְאָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ מֵהֶן אָכַל חַיָּיב חֲתִיכָה סָפֵק שֶׁל חֵלֶב סָפֵק שֶׁל שׁוּמָּן וַאֲכָלָהּ פָּטוּר.

§ Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says that Rav says: In a case where one had two pieces of fat before him, one of permitted fat and one of forbidden fat, and he ate one of them and he does not know which of them he ate, he is obligated to bring a provisional guilt offering. But if there was only one piece before him and it was uncertain if it is of forbidden fat and uncertain if it is of permitted fat, and he ate it, he is exempt.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א ובדומה לרב יהודה בשם רב, ולר׳ זירא בשם רב, כך גם אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: היו לפניו שתי חתיכות, אחת של חלב ואחת של שומן, ואכל אחת מהן ואינו יודע איזו מהן אכל — חייב אשם תלוי. אבל היתה לפניו חתיכה אחת, ספק של חלב ספק של שומן ואכלה — פטור.

§ Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says that Rav says: In a case where one had two pieces of fat before him, one of permitted fat and one of forbidden fat, and he ate one of them and he does not know which of them he ate, he is obligated to bring a provisional guilt offering. But if there was only one piece before him and it was uncertain if it is of forbidden fat and uncertain if it is of permitted fat, and he ate it, he is exempt.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) אָמַר רַב נַחְמָן מַאי טַעְמָא דְּרַב קָסָבַר שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת אִיקְּבַע אִיסּוּרָא חֲתִיכָה אַחַת לָא קָבְעָה אִיסּוּרָא.

Rav Naḥman said: What is the reason for the opinion of Rav? He holds that one is liable in the case of two pieces because the prohibition was established, i.e., there was definitely a prohibited piece before him, and nevertheless he proceeded to eat one of them. By contrast, he is exempt in the case of one uncertain piece, as the prohibition was not established.

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מ״ט דרב קסבר ב׳ חתיכות – איקבע איסורא דודאי אחת מהן חלב הילכך חייב חתיכה אחת לא איקבע איסורא דספק שומן היא:

אמר רב נחמן: מאי טעמא [מה טעמו] של רב? קסבר [סבור הוא]: שתי חתיכות — איקבע איסורא [נקבע האיסור] מתחילה, שאחת מן החתיכות שלפניו היתה איסור ודאי, ושמא אותה אכל, אבל בחתיכה אחת לא קבעה איסורא [לא נקבע איסור], שמא אין כאן איסור כלל.

Rav Naḥman said: What is the reason for the opinion of Rav? He holds that one is liable in the case of two pieces because the prohibition was established, i.e., there was definitely a prohibited piece before him, and nevertheless he proceeded to eat one of them. By contrast, he is exempt in the case of one uncertain piece, as the prohibition was not established.

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) מַאי אִיכָּא בֵּין אִיקְּבַע אִיסּוּרָא לְשֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר אִיסּוּרֵיהּ.

The Gemara asks: What difference is there between the reasoning for Rav’s opinion given by Rav Naḥman, that one is liable in the case of two pieces because the prohibition was established, and the reasoning given by Rabbi Zeira, that if there is one piece it is impossible to identify its prohibition?

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מאי איכא בין איקבע איסור לאיפשר לברר איסורן – ובין רבא דבעי מצוות:

ושואלים: מאי איכא [מה יש הבדל] בין הטעם שנתן רב נחמן, שבשתי חתיכות איקבע איסורא [נקבע איסור], לטעם שנתן ר׳ זירא, שבחתיכה אחת אי אפשר לברר איסוריה [איסורו], לבין הסברו של רבא, שהדבר נלמד מלשון הכתוב ״מצוות״, בלשון רבים?

The Gemara asks: What difference is there between the reasoning for Rav’s opinion given by Rav Naḥman, that one is liable in the case of two pieces because the prohibition was established, and the reasoning given by Rabbi Zeira, that if there is one piece it is impossible to identify its prohibition?

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ כְּגוֹן שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת אַחַת שֶׁל חֵלֶב וְאַחַת שֶׁל שׁוּמָּן וּבָא גּוֹי¹ וְאָכַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבָא יִשְׂרָאֵל וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה לְרָבָא לֵיכָּא מִצְווֹת בְּעִידָּנָא דַּאֲכַל יִשְׂרָאֵל לר׳לְרַבִּי זֵירָא אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר אִיסּוּרֵיהּ לְרַב נַחְמָן ^אאִיקְּבַע אִיסּוּרָא.

The Gemara answers: The difference between them is in a case where someone had two pieces of fat before him, one of forbidden fat and one of permitted fat. And a gentile came and ate the first piece, and then a Jew came and ate the second piece. According to Rava he is exempt, because at the time when the Jew ate the uncertain piece there was only one piece present, which does not fulfill the requirement of two items, as derived from the word mitzvot in the verse. According to Rabbi Zeira he is exempt because it is impossible to identify its prohibition, as both pieces are gone. But according to Rav Naḥman he is liable to bring a provisional guilt offering, as the presence of a prohibition was established, i.e., there was definitely a forbidden piece there at one point.

א. רמב״ם הלכות שגגות ח׳:ד׳

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות שגגות ח׳:ד׳

לרבא ליכא מצוות בעידנא דאכל ישראל את השנייה דהא ראשונה ליתה דאכלה נכרי:

וכן נמי לר׳ זירא פטור – דהא כי אכל ישראל את השנייה לא נישתייר שם ואי אפשר לברר איסורא מה אכל:

ולרב נחמן חייב דהא איקבע איסורא – דהא היו ב׳ חתיכות מעיקרא ואחת מהן היתה של איסור:

לרבי זירא אי אפשר לברר איסוריה – דהא שתיהן נאכלות.

לרב נחמן איקבע איסורא – מעיקרא וחייב.

ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל] כגון שהיו לפניו שתי חתיכות, אחת של חלב ואחת של שומן, ובא גוי ואכל את הראשונה, ובא ישראל אחריו ואכל את השניה, לרבא — ליכא [אין כאן] ״מצוות״, כי אין שתי חתיכות בעידנא דאכל [בזמן שאוכל] ישראל, אלא רק חתיכה אחת, ופטור מאשם תלוי. וכן לשיטת ר׳ זירא — אי אפשר לברר איסוריה [איסורו], שכבר נאכלה החתיכה השניה, וגם לשיטתו פטור. אבל לשיטת רב נחמן — איקבע איסורא [נקבע האיסור] מתחילה, שהיתה שם חתיכת חלב, ולכן חייב.

The Gemara answers: The difference between them is in a case where someone had two pieces of fat before him, one of forbidden fat and one of permitted fat. And a gentile came and ate the first piece, and then a Jew came and ate the second piece. According to Rava he is exempt, because at the time when the Jew ate the uncertain piece there was only one piece present, which does not fulfill the requirement of two items, as derived from the word mitzvot in the verse. According to Rabbi Zeira he is exempt because it is impossible to identify its prohibition, as both pieces are gone. But according to Rav Naḥman he is liable to bring a provisional guilt offering, as the presence of a prohibition was established, i.e., there was definitely a forbidden piece there at one point.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כּוֹי חַיָּיבִין עַל חֶלְבּוֹ אָשָׁם תָּלוּי ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לָא בָּעֵי קְבִיעוּתָא לְאִיסּוּרָא.

Rava raised an objection to Rav Naḥman from a baraita. Rabbi Eliezer says: With regard to a koy, one is obligated to bring a provisional guilt offering for eating its fat. Rav Naḥman answered: Rabbi Eliezer does not require the prohibition to be established in order for one to be obligated to bring a provisional guilt offering.

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

איתיביה רבא לרב נחמן – והא כוי וספק בן ט׳ וספק נדה לא הוי כל אחת ב׳ חתיכות ולא מצית למימר איקבע איסורא וחייבין באשם תלוי:

איתיביה [הקשה לו] רבא לרב נחמן ממה ששנינו, ר׳ אליעזר אומר: כוי, שספק אם הוא חיה שחלבה מותר, או בהמה שחלבה אסור, וחייבים על שגגתו חטאת — חייבין על חלבו אשם תלוי, למרות שלא נקבע האיסור, שמתחילה אין בו איסור ודאי! השיב לו רב נחמן: ר׳ אליעזר לא בעי קביעותא לאיסורא [אינו מצריך קביעות לאיסור] כדי לחייב אשם תלוי.

Rava raised an objection to Rav Naḥman from a baraita. Rabbi Eliezer says: With regard to a koy, one is obligated to bring a provisional guilt offering for eating its fat. Rav Naḥman answered: Rabbi Eliezer does not require the prohibition to be established in order for one to be obligated to bring a provisional guilt offering.

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) אֵיתִיבֵיהּ סָפֵק בֶּן ט׳תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן ז׳שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן יוֹצִיא וְהַוָּלָד כָּשֵׁר וְחַיָּיבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי הָא מַנִּי ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא.

Rava raised another objection to Rav Naḥman from a baraita: If one consummates a levirate marriage with his yevama and seven months later she gives birth, there is uncertainty whether the child is nine months old and is the offspring of the first husband, or whether the child is only seven months old and is the offspring of the latter husband, and therefore he must divorce her; but the offspring is of unflawed lineage. And they are each obligated to bring a provisional guilt offering. Once again, the Gemara responds: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

עוד איתיביה [הקשה לו] רבא ממה ששנינו: אשה שמת בעלה בלא בנים ונתייבמה, וילדה ולד, ספק בן תשעה לראשון לבעל, או בן שבעה לאחרון ליבם — יוציא והולד כשר, וחייבין באשם תלוי, והרי לא נקבע שם איסור מתחילה! השיב לו רב נחמן: הא מני [זו גם כן כשיטת מי היא]? כשיטת ר׳ אליעזר היא, שאינו מצריך איסור קבוע כדי לחייב אשם תלוי.

Rava raised another objection to Rav Naḥman from a baraita: If one consummates a levirate marriage with his yevama and seven months later she gives birth, there is uncertainty whether the child is nine months old and is the offspring of the first husband, or whether the child is only seven months old and is the offspring of the latter husband, and therefore he must divorce her; but the offspring is of unflawed lineage. And they are each obligated to bring a provisional guilt offering. Once again, the Gemara responds: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) אֵיתִיבֵיהּ נִמְצָא עַל שֶׁלּוֹ טְמֵאִין וְחַיָּיבִין בַּקׇּרְבָּן נִמְצָא עַל שֶׁלָּהּ אֹתְיוֹם טְמֵאִין וְחַיָּיבִין בַּקׇּרְבָּן נִמְצָא עַל שֶׁלָּהּ לְאַחַר זְמַן טְמֵאִים מִסָּפֵק וּפְטוּרִין מִן הַקׇּרְבָּן וְתָנֵי עֲלַהּ וְחַיָּיבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי.

Rava raised a final objection to Rav Naḥman from a mishna: If blood was found on his cloth, the woman and her husband are both ritually impure for seven days and they are each liable to bring a sin offering. If blood was found on her cloth immediately after intercourse, they are impure for seven days and are each liable to bring a sin offering. If it was found on her cloth after time passed, they are both impure due to uncertainty and they are exempt from bringing the sin offering. And it is taught with regard to this last case that they each is liable to bring a provisional guilt offering.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

עוד איתיביה [הקשה לו] ממה ששנינו במשנה: המשמש עם אשתו, נמצא דם על הבגד שלו — טמאין וחייבין בקרבן, נמצא על שלה אתיום (מיד) — טמאין וחייבין בקרבן, אבל נמצא על שלה לאחר זמן — טמאים מספק ופטורין מן הקרבן; ותני עלה [ושנויה ברייתא עליה]: וחייבין באשם תלוי, למרות שלא נקבע איסור!

Rava raised a final objection to Rav Naḥman from a mishna: If blood was found on his cloth, the woman and her husband are both ritually impure for seven days and they are each liable to bring a sin offering. If blood was found on her cloth immediately after intercourse, they are impure for seven days and are each liable to bring a sin offering. If it was found on her cloth after time passed, they are both impure due to uncertainty and they are exempt from bringing the sin offering. And it is taught with regard to this last case that they each is liable to bring a provisional guilt offering.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) אִישְׁתִּיק לְבָתַר דִּנְפַק אֲמַר מַאי טַעְמָא לָא אֲמַרִי לֵיהּ דְּהָא מַנִּי רַבִּי מֵאִיר הִיא דְּלָא בָּעֵי קְבִיעוּתָא לְאִיסּוּרָא.

When presented with this last objection, Rav Naḥman was silent and did not reply. After Rava left he said: What is the reason I did not say to him, i.e., I should have said to him, that in accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who does not require the prohibition to be established in order for one to be obligated to bring a provisional guilt offering.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אישתיק [שתק] רב נחמן. לבתר דנפק [לאחר שיצא מבית המדרש], אמר: מאי טעמא לא אמרי ליה דהא מני [מה טעם לא אמרתי לו שברייתא זו כשיטת מי היא] — שיטת ר׳ מאיר היא, דלא בעי קביעותא לאיסורא [שאינו מצריך קביעות לאיסור] כדי לחייב אשם תלוי,

When presented with this last objection, Rav Naḥman was silent and did not reply. After Rava left he said: What is the reason I did not say to him, i.e., I should have said to him, that in accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who does not require the prohibition to be established in order for one to be obligated to bring a provisional guilt offering.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) דְּתַנְיָא הַשּׁוֹחֵט אָשָׁם תָּלוּי בַּחוּץ ר׳רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב וַחֲכָמִים ^בפּוֹטְרִין.

As it is taught in a baraita: If one slaughters an animal designated as a provisional guilt offering outside the Temple, Rabbi Meir deems him obligated to bring a provisional guilt offering and the Rabbis deem him exempt. Rabbi Meir deems him obligated to bring a provisional guilt offering despite the fact that it is possible the owner of the first provisional guilt offering never violated any transgression and therefore was never obligated to bring his provisional guilt offering. This demonstrates that according to Rabbi Meir it is not necessary for the prohibition to be established for one to be obligated to bring a provisional guilt offering.

ב. רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות י״ח:י׳

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות י״ח:י׳

השוחט אשם תלוי בחוץ – אשם תלוי ספק הוא אם הוא קודש או חולין שאם אכל חלב הוי אשם קודש ואם שומן אכל הוי חולין. ר׳ מאיר מחייב להביא אשם תלוי דספק קודש שחט בחוץ אלמא דר׳ מאיר לא בעי קביעותא דמחייב אפי׳ בחתיכה אחת:

וחכמים פוטרים – דבעו קביעותא:

ואמאי א״ל דהא ר׳ מאיר היא לימא ליה נמי ר׳ אלעזר היא – אין הכי נמי מצי אמר אלא הא קמ״ל דר׳ מאיר קאי בשיטת ר׳ אלעזר. דלא בעי קביעותא לאיסורא:

באנו למחלוקת ר׳ אלעזר וחכמים דפליגי במתניתין דפירקין בתרא לר׳ אלעזר דאמר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום מביא קרבן אשם תלוי נמי על זו. ולחכמים דאמרי אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו¹ כרת ושגגתו חטאת הא כיון דאין זדונה כרת דספק שומן היא אין מביאין עליה אשם תלוי לר׳ אליעזר מאי איריא כי אכלה דמביא אפילו כי לא אכלה נמי מצי מביא דהא תנן ר׳ אליעזר כו׳:

אמר רב אשי – האי דקתני ואכלה ר׳ אליעזר דבבא בן בוטא היא:

דתנן אלא אמר לו המתן – שלא תביא אשם תלוי:

עד שתכנס לבית ספק – עד שתעשה דבר שיש בו ספק חיוב חטאת היינו כגון אכל חתיכת ספק חלב ספק שומן או כיוצא בה והרי אמרו לו היינו ר׳ אליעזר הילכך קאמר ואכלה דהיינו בית ספק חיוב חטאת והאי דבבא בן בוטא בפירקא בתרא הוא. אמרו עליו על בבא בן בוטא שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום חוץ מאחר יוה״כ יום אחד דיוה״כ מכפר במקום אשם תלוי ואותו יום שאחר יוה״כ יודע הוא בעצמו שאתמול חטא והיום עדין לא חטא. אמר המעון הזה אילו היו מניחין לי הייתי מביא אפי׳ ביום שאחר יום הכפורים אלא אמר לי המתן כו׳ כדאמרן:

בא ישראל ואכל את הראשון – חייב דבשעה שאכל היו ב׳ חתיכות:

ור׳ מחייב – דקסבר איקבע איסורא:

אכל את הראשונה בשוגג ואת השנייה במזיד חייב – אשם תלוי על הראשונה שבשעת שגגה ב׳ חתיכות היו:

את הראשונה במזיד ואת השניה בשוגג פטור – דבשעת שגגה לא היה אלא חתיכה אחת:

ור׳ מאיר מחייב – מ״מ דמעיקרא היו ב׳ חתיכות ואיקבע איסורא:

1. דברי רבינו אלו אינו מובן דלכאורה פשוט דהטעם לרבנן משום דבעינן מצות או דבעינן דיהי׳ איקבע איסורא אבל הטעם שכתב רבינו משום דלא הוי זדונו כרת דא״כ בחתיכה משתי חתיכות נמי וע״כ דהכונה הוא דבעינן שיאכל דבר שעל וודאו איכא כרת והדבר צ״ע.

ר״מ מחייב – משום שחוטי חוץ אף על גב דאיכא למימר שמא לא אכל חלב ואשם זה חולין הוא דלא בעי קביעות לאיסור.

וחכמים פוטרין – דלא איקבע איסורא דשמא חולין הוא.

¹השוחט אשם תלוי בחוץ ר׳ מאיר מחייב – ואף על גב דר׳ מאיר קאמר לקמן פרק המביא (כריתות כג:) אם נודע לו ספיקו יצא וירעה בעדר דהוא יוצא לחולין הכא מיירי קודם שנודע לו דעדיין שם אשם עליו.

וחכמים פוטרין – לאו היינו חכמים דלקמן דפליגי עליה דרבי מאיר פרק המביא (כריתות כג:) דאמר ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה דאם כן הקדש גמור הוא וחייבין עליו בחוץ אלא חכמים היינו כר׳ מאיר ועדיפי מר׳ מאיר ופטרי אפילו קודם שנודע לו.

1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״איתיביה אביי״. ד״ה זה מופיע במהדורתנו בדף י״ז:.

דתניא [ששנויה ברייתא]: השוחט בשוגג אשם תלוי בחוץ מחוץ למקדש — ר׳ מאיר מחייב אשם תלוי, משום שחיטת קדשים בחוץ, ולא חטאת, שמא יתברר שלא חטא מתחילה, ואשם זה חולין הוא, וחכמים פוטרין, שהרי מתחילה ספק הוא, ולא נקבע איסורו. ומכאן שלדעת ר׳ מאיר אין צורך בקביעת איסור מתחילה.

As it is taught in a baraita: If one slaughters an animal designated as a provisional guilt offering outside the Temple, Rabbi Meir deems him obligated to bring a provisional guilt offering and the Rabbis deem him exempt. Rabbi Meir deems him obligated to bring a provisional guilt offering despite the fact that it is possible the owner of the first provisional guilt offering never violated any transgression and therefore was never obligated to bring his provisional guilt offering. This demonstrates that according to Rabbi Meir it is not necessary for the prohibition to be established for one to be obligated to bring a provisional guilt offering.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) וְאַמַּאי לֵימָא לֵיהּ דר׳דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא הָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דר״מדְּרַבִּי מֵאִיר בְּשִׁיטַת ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר קָאֵי.

The Gemara asks: But why did Rav Naḥman say that he could have responded to Rava’s contradiction by claiming the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir? Let him say to him that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, as was the response to the previous objections. The Gemara explains that this is what Rav Naḥman is teaching us: That the reason for the ruling of Rabbi Meir is that he holds in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who says an established prohibition is not required for one to be obligated in a provisional guilt offering.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ואמאי – אצטער דלא אמר לו ר׳ מאיר היא הוה ליה למימר אשמעתיה דר׳ אליעזר היא.

בשיטת ר׳ אליעזר אמרה – משום הכי מחייב דלא בעי קביעות איסור והאי דלא הוה אמר ליה ר׳ אליעזר היא לא איכפת ליה משום דממילא הוה מצי ידע.

ושואלים: ואמאי [ומדוע] היה אומר לו רב נחמן שמשנה זו לענין נדה, שיטת ר׳ מאיר היא? לימא ליה [שיאמר לו] ששיטת ר׳ אליעזר היא! ומשיבים: הא קא משמע לן [דבר זה היה משמיע לנו], שר׳ מאיר בשיטת ר׳ אליעזר קאי [עומד], הולך באותה שיטה.

The Gemara asks: But why did Rav Naḥman say that he could have responded to Rava’s contradiction by claiming the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir? Let him say to him that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, as was the response to the previous objections. The Gemara explains that this is what Rav Naḥman is teaching us: That the reason for the ruling of Rabbi Meir is that he holds in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who says an established prohibition is not required for one to be obligated in a provisional guilt offering.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר רַב חֲתִיכָה סָפֵק שֶׁל חֵלֶב סָפֵק שֶׁל שׁוּמָּן וַאֲכָלָהּ בָּאנוּ לְמַחֲלוֹקֶת ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וַחֲכָמִים.

§ Rabba bar Avuh says that Rav says: If there was a piece of fat before someone and it was uncertain if it is of forbidden fat and uncertain if it is of permitted fat, and he ate it, we have arrived at the dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbis. In a mishna on 25a, Rabbi Eliezer states that one may bring a voluntary provisional guilt offering whenever he pleases. The Rabbis disagree and maintain that a provisional guilt offering may be brought only in a case of actual uncertainty whether one performed a sin for which he would be liable to bring a sin offering.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אמר רבא כו׳ – אף על גב דאמרי לעיל פטור דבעינן שתי חתיכות לאו דברי הכל אמרי דהא ר׳ אליעזר מחייב כיון דאמר דמתנדב אדם כו׳ וליכא למימר חולין לעזרה מייתי הכא ודאי מיחייב הואיל ובא לידי ספק.

באנו למחלוקת רבי אליעזר וחכמים כו׳ מאי איריא כי אכלה אפי׳ כי לא אכלה נמי דהא תנן ר׳ אליעזר אומר מתנדב כו׳ – ואם תאמר מאי פריך אין הכי נמי מתנדב אבל הכא הוא מחייב אשם עבור חטאו וקמ״ל צריך שיביאנו ולא בעינן חתיכה משתי חתיכות ועוד קשה אמאי לא פריך ליה לעיל על ההיא דר׳ אליעזר אמר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי ויש לומר דהכי פריך מאי איריא כי אכלה כו׳ פירוש על כרחך האי ר׳ אליעזר דהכא לאו היינו רבי אליעזר דכוי דאם כן מאי קא משמע לן רב נחמן אלא לעיל גרס רבי אלעזר והכא גרס ר׳ אליעזר דהוא בר פלוגתיה דרבי יהושע וכן מוכח הסוגיא מטעמים אשר פירשתי ולכך פריך הא דאמר דבחתיכה אחת מחייב רבי אליעזר אשם תלוי מנא לך הא לא משכחת דרבי אליעזר לא מצריך שתי חתיכות אלא מטעמא דאמר מתנדב אדם אשם [תלוי] בכל יום ומשום הכי מייתי אפילו בחתיכה אחת ואם כן חובה לא הוי ואם כן אפילו כי לא אכל נמי ומשני רבי אליעזר [אליבא] דבבא בן בוטא [קאמר] ובמוצאי יום הכיפורים כדפירש הקונטרס ואתא לאשמועינן דרבי אליעזר סבר יש אם למסורת ומצות כתיב (ואף על גב) דאשכחנא דר׳ אליעזר אית ליה פרק קמא דקדושין (קידושין יח:) יש אם למסורת גבי בבגדו בה ואם כן ליתני אכלה חובה דמצות כתיב בה לא אכלה נדבה מכל מקום על כרחך לא אייתי הכא מהאי טעמא דסבר דיש אם למסורת דאם כן מצי מייתי כמו כן אחריני טובא דסבר דיש אם למסורת ועוד אפילו סבר בעלמא דיש אם למסורת סבירא ליה הכא יש אם למקרא מטעם שפירשתי לעיל.

ב אמר רבה בר אבוה אמר רב: היתה חתיכה אחת לפניו, ספק של חלב ספק של שומן, ואכלה — באנו למחלוקת ר׳ אליעזר וחכמים, לדעת חכמים — פטור (שלפעמים צריך שיהיו שם שתי חתיכות), ולדעת ר׳ אליעזר חייב.

§ Rabba bar Avuh says that Rav says: If there was a piece of fat before someone and it was uncertain if it is of forbidden fat and uncertain if it is of permitted fat, and he ate it, we have arrived at the dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbis. In a mishna on 25a, Rabbi Eliezer states that one may bring a voluntary provisional guilt offering whenever he pleases. The Rabbis disagree and maintain that a provisional guilt offering may be brought only in a case of actual uncertainty whether one performed a sin for which he would be liable to bring a sin offering.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) לר׳לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַאי אִירְיָא כִּי אַכְלַהּ אֲפִילּוּ לָא אַכְלַהּ נָמֵי דְּהָתְנַן ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מִתְנַדֵּב אָדָם אָשָׁם תָּלוּי בְּכׇל יוֹם.

The Gemara asks: Why did Rav specifically choose a case where one ate the item of uncertain status in order to exemplify the opinion of Rabbi Eliezer? Even if he had not eaten anything, Rabbi Eliezer would also permit him to bring a provisional guilt offering, as we learned in the mishna that Rabbi Eliezer says: A person may volunteer to bring a provisional guilt offering every day.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מתנדב אדם כו׳ – טעמיה דר׳ אליעזר בגמרא מפרש בפרק בתרא (לקמן כה.).

ושואלים: לדעת ר׳ אליעזר מאי איריא כי אכלה [מה שייך מדוע מדובר דווקא כאשר אכלה] כלומר, כאשר בא לידי ספק? אפילו לא אכלה נמי [גם כן] יכול להביא אשם תלוי, דהתנן [שהרי שנינו במשנה], ר׳ אליעזר אומר: מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום!

The Gemara asks: Why did Rav specifically choose a case where one ate the item of uncertain status in order to exemplify the opinion of Rabbi Eliezer? Even if he had not eaten anything, Rabbi Eliezer would also permit him to bring a provisional guilt offering, as we learned in the mishna that Rabbi Eliezer says: A person may volunteer to bring a provisional guilt offering every day.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(15) אָמַר רַב אָשֵׁי ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אַלִּיבָּא דְּבָבָא בֶּן בּוּטָא דִּתְנַן אֶלָּא אוֹמְרִים לוֹ הַמְתֵּן עַד שֶׁתִּכָּנֵס לְבֵית סָפֵק.

Rav Ashi said: Rav mentioned a case involving the consumption of an item whose status is uncertain in order to teach the ruling of Rabbi Eliezer in accordance with the opinion of Bava ben Buta, as we learned in the mishna: They said about Bava ben Buta that he would volunteer to bring a provisional guilt offering every day except for the day after Yom Kippur, as Yom Kippur atones for all uncertain sins. He said: If they would have allowed me to do so I would have brought a provisional guilt offering even on that day. But they say to him: Wait until you enter into a situation of potential uncertainty. For this reason Rav presents a scenario where an item whose status is uncertain was consumed, in order to allow for the potential uncertainty that would justify bringing a provisional guilt offering.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אמר רב אשי – האי דבעינן מקצת איסורא לרבי אליעזר אליבא דבבא בן בוטא קאמר דאמר בפרק בתרא (שם) שהיה מביא אשם תלוי בכל יום חוץ ממוצאי יום הכיפורים אמר המעון הזה אילו מניחים אותי הייתי מביא אלא אומרים לי (כו׳) המתן עד שתיכנס לבית הספק כלומר המתן עד למחר שיש מקצת ספק שמא חטאת היום אבל מוצאי יום הכיפורים אין לחוש בכך דהא כיפר עליו יום הכיפורים על ספקו כדאמרינן בפרק בתרא (שם) חייבי אשמות תלויין שעבר עליהן יום הכיפורים פטורין ואליבא דהאי בעינן מקצת ספק כגון חתיכה אחת אפילו לר׳ אליעזר אבל רבנן דפליגי אדר׳ אליעזר בפרק בתרא (שם) דאמרי אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ואי מייתי הוי מכניס חולין לעזרה הכא נמי פטרי דדוקא בעינן כדקרינן מצוות.

אמר רב אשי: כוונת רב היא לשיטת ר׳ אליעזר אליבא [על פי] שיטתו של בבא בן בוטא, שאין מביאים אשם תלוי אלא אם בא לידי ספק, דתנן [ששנינו במשנה] שבבא בן בוטא היה מביא אשם תלוי בכל יום, חוץ מן היום שלאחר יום הכיפורים, שרצה להביא גם באותו יום, אלא שהיו אומרים לוחכמים: המתן עד שתכנס לבית ספק, שהרי יום הכיפורים עצמו מכפר על חייבי אשם תלוי, וכן היה נוהג.

Rav Ashi said: Rav mentioned a case involving the consumption of an item whose status is uncertain in order to teach the ruling of Rabbi Eliezer in accordance with the opinion of Bava ben Buta, as we learned in the mishna: They said about Bava ben Buta that he would volunteer to bring a provisional guilt offering every day except for the day after Yom Kippur, as Yom Kippur atones for all uncertain sins. He said: If they would have allowed me to do so I would have brought a provisional guilt offering even on that day. But they say to him: Wait until you enter into a situation of potential uncertainty. For this reason Rav presents a scenario where an item whose status is uncertain was consumed, in order to allow for the potential uncertainty that would justify bringing a provisional guilt offering.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(16) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת אַחַת שֶׁל שׁוּמָּן וְאַחַת שֶׁל חֵלֶב בָּא יִשְׂרָאֵל וְאָכַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה בָּא גּוֹי¹ וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה חַיָּיב וְכֵן כֶּלֶב וְכֵן עוֹרֵב בָּא גּוֹי² וְאָכַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה בָּא יִשְׂרָאֵל וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה פָּטוּר וְרַבִּי מְחַיֵּיב.

§ The Sages taught in a baraita: In a case where one had before him two pieces of fat, one of permitted fat and one of forbidden fat, if a Jew came and ate the first piece and then a gentile came and ate the second, the Jew is liable to bring a provisional guilt offering. And the same applies if a dog ate the second piece and the same is true if a raven ate it. But if a gentile came and ate the first piece and then a Jew came and ate the second piece, the Jew is exempt, because at the time that he ate the uncertain piece there was only one item of uncertainty. And Rabbi Yehuda HaNasi deems him obligated to bring a provisional guilt offering, as he does not maintain that two items are required for one to be obligated to bring a provisional guilt offering.

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.

2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

וכן אם אכל כלב – את השנייה או עורב חייב ישראל הואיל ובשעה שאכל הוה חתיכה משתי חתיכות.

פטור – דליכא ב׳ חתיכות.

ורבי מחייב – דלא בעי ב׳ חתיכות.

ג תנו רבנן [שנו חכמים]: היו לפניו שתי חתיכות, אחת של שומן ואחת של חלב, בא ישראל ואכל את הראשונה, בא גוי ואכל את השניה — אותו ישראל שאכל את הראשונה חייב באשם תלוי, וכן אם אכל את השניה כלב, וכן עורב. אולם אם בא גוי ואכל את הראשונה, ואחריו בא ישראל ואכל את השניה — הרי הוא פטור, מפני שלא היתה לפניו אלא חתיכה אחת. ורבי מחייב, שלשיטתו אין צורך בשתי חתיכות.

§ The Sages taught in a baraita: In a case where one had before him two pieces of fat, one of permitted fat and one of forbidden fat, if a Jew came and ate the first piece and then a gentile came and ate the second, the Jew is liable to bring a provisional guilt offering. And the same applies if a dog ate the second piece and the same is true if a raven ate it. But if a gentile came and ate the first piece and then a Jew came and ate the second piece, the Jew is exempt, because at the time that he ate the uncertain piece there was only one item of uncertainty. And Rabbi Yehuda HaNasi deems him obligated to bring a provisional guilt offering, as he does not maintain that two items are required for one to be obligated to bring a provisional guilt offering.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(17) אָכַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה בְּשׁוֹגֵג וְהַשְּׁנִיָּה בְּמֵזִיד חַיָּיב הָרִאשׁוֹנָה בְּמֵזִיד וְהַשְּׁנִיָּה בְּשׁוֹגֵג פָּטוּר וְרַבִּי ^גמְחַיֵּיב אָכַל שְׁתֵּיהֶן בְּמֵזִיד פָּטוּר מִכְּלוּם.

The baraita continues: If the Jew ate the first piece unwittingly and the second intentionally, he is liable to bring a provisional guilt offering for the first piece. But if he ate the first piece intentionally and the second piece unwittingly, he is exempt, because at the time that he ate the second piece, only one piece was present. Rabbi Yehuda HaNasi deems him obligated to bring an offering. If he ate both of them intentionally, he is exempt from bringing anything.

ג. רמב״ם הלכות שגגות ח׳:ד׳

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג רמב״ם הלכות שגגות ח׳:ד׳

ואת השניה במזיד – שהיה יודע שספק הוא.

חייב – אשם תלוי אקמייתא דבשוגג הואי ומשתי חתיכות הואי.

פטור – דבשעת שוגג לא הוו שתי חתיכות.

אם אכל את הראשונה בשוגג, ונודע לו שיש בה ספק, ואכל את השניה במזיד, שידע שהוא ספק ואכלה — חייב אשם תלוי על הראשונה, שכשאכל בשגגה היו לפניו שתי חתיכות. אבל אם אכל את הראשונה במזיד, והשניה בשוגג — פטור, שבשעה שאכל בשגגה היתה לפניו רק חתיכה אחת, ורבי מחייב. אם אכל שתיהן במזיד — פטור מכלום, שהרי המזיד אינו מביא קרבן.

The baraita continues: If the Jew ate the first piece unwittingly and the second intentionally, he is liable to bring a provisional guilt offering for the first piece. But if he ate the first piece intentionally and the second piece unwittingly, he is exempt, because at the time that he ate the second piece, only one piece was present. Rabbi Yehuda HaNasi deems him obligated to bring an offering. If he ate both of them intentionally, he is exempt from bringing anything.

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(18) שְׁתֵּיהֶן בְּשׁוֹגֵג שְׁנֵיהֶן חַיָּיבִין הַשֵּׁנִי לֹא מִן הַדִּין אֶלָּא שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר פָּטוּר קָבַעְתָּ אֶת הָרִאשׁוֹנָה בְּחַטָּאת.

The baraita concludes: If two Jews each ate one of two items, each of them unwittingly, each of them is liable to bring a provisional guilt offering, albeit for different reasons. The first is liable to bring a provisional guilt offering in case he ate the forbidden piece. By contrast, the second one is not strictly obligated by law, as he unwittingly ate the uncertain piece when there was no other piece present. Rather, the reason he is obligated is that if you say he is exempt, you have in effect established that the first individual is obligated to bring a sin offering. One might think that the second individual is exempt because he definitely ate the permitted piece, which would mean the first one ate the forbidden piece and he must therefore bring a sin offering.

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

והשני לא מן הדין – חייב דהא בשעת אכילתן לא היו ב׳ חתיכות:

אלא שאם אתה אומר פטור השני קבעתה הראשון בחטאת – (שהיו א׳) [שהוא ודאי] כיון דהשני פטור ש״מ הוא אכל חתיכת השומן וחברו אכל חתיכה של חלב וחייב חטאת ואינו כן שאין יודע איזו אכל. ומני הא סיפא:

אכלו שני אנשים את שתיהן בשוגג — שניהן חייבין אשם תלוי. והשני לא מן הדין הוא חייב, שהרי בשעה ששגג היתה שם רק חתיכה אחת, אלא שאם אתה אומר פטור, ומשמע מכאן שהוא זה שאכל את ההיתר — הרי קבעת את הראשונה בחטאת.

The baraita concludes: If two Jews each ate one of two items, each of them unwittingly, each of them is liable to bring a provisional guilt offering, albeit for different reasons. The first is liable to bring a provisional guilt offering in case he ate the forbidden piece. By contrast, the second one is not strictly obligated by law, as he unwittingly ate the uncertain piece when there was no other piece present. Rather, the reason he is obligated is that if you say he is exempt, you have in effect established that the first individual is obligated to bring a sin offering. One might think that the second individual is exempt because he definitely ate the permitted piece, which would mean the first one ate the forbidden piece and he must therefore bring a sin offering.

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל

(19) וּמַנּוּ אִי רַבִּי מִן הַדִּין וּמִן הַדִּין הוּא אִי רַבָּנַן מִשּׁוּם דְּלֹא נִקְבַּע רִאשׁוֹן בְּחַטָּאת נֵימָא לֵיהּ לְשֵׁנִי אַיְיתִי חוּלִּין לָעֲזָרָה אָמַר רַב אָשֵׁי

The Gemara asks: And in accordance with whose opinion is this ruling? If it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, why does the baraita say the second individual is obligated to bring a provisional guilt offering merely as a precaution and not by law? It is certainly by law that the second is obligated to bring a provisional guilt offering, as Rabbi Yehuda HaNasi maintains that one is obligated even for an uncertainty involving a single item. If it is in accordance with the Rabbis, can it be correct that merely in order to prevent a misunderstanding and ensure that we do not establish the first one as obligated to bring a sin offering, that we would say to the second individual: Bring and slaughter a non-sacred animal in the Temple courtyard? After all, he is not obligated to bring a provisional guilt offering. Rav Ashi said in response:

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אי ר׳ מן הדין ומן הדין הוא – דשני ליחייב דהא אית ליה איקבע איסורא מעיקרא:

ואי רבנן – שני אמאי חייב:

משום דלא איקבע ראשון בחטאת נימא לשני דפטור אייתי חולין לעזרה – דאשם תלוי דידיה נמי הוי חולין דהא איהו פטור מקרבן:

אמר רב אשי – האי דקא מייתי שני אשם תלוי דאפילו שלא מן הדין:

ומעתה נברר: ומנו [ושיטת מי היא], שאין השני צריך להביא מן הדין? אי [אם] שיטת רבי היא — מן הדין ומן הדין הוא, שהרי לשיטתו גם בחתיכה אחת מביא אשם תלוי! אי רבנן [אם שיטת חכמים], שמביא אשם תלוי רק אם היו לפניו שתי חתיכות, וכי משום הטעם שלא נקבע את הראשון בחיוב חטאת, נימא ליה [נאמר לו] לשני: אייתי [הבא] חולין לעזרה? שהרי אינו צריך להביא אשם תלוי! אמר רב אשי:

The Gemara asks: And in accordance with whose opinion is this ruling? If it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, why does the baraita say the second individual is obligated to bring a provisional guilt offering merely as a precaution and not by law? It is certainly by law that the second is obligated to bring a provisional guilt offering, as Rabbi Yehuda HaNasi maintains that one is obligated even for an uncertainty involving a single item. If it is in accordance with the Rabbis, can it be correct that merely in order to prevent a misunderstanding and ensure that we do not establish the first one as obligated to bring a sin offering, that we would say to the second individual: Bring and slaughter a non-sacred animal in the Temple courtyard? After all, he is not obligated to bring a provisional guilt offering. Rav Ashi said in response:

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כריתות יח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה כריתות יח. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום כריתות יח., הערוך על סדר הש"ס כריתות יח., רש"י כריתות יח., תוספות כריתות יח., פירוש הרב שטיינזלץ כריתות יח., אסופת מאמרים כריתות יח.

Keritot 18a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Keritot 18a, Attributed to R. Gershom Keritot 18a, Collected from HeArukh Keritot 18a, Rashi Keritot 18a, Tosafot Keritot 18a, Steinsaltz Commentary Keritot 18a, Collected Articles Keritot 18a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון