אין בו כשיעור;
(1) 
אֵין בּוֹ.
אֵין בּוֹ.whether there is not the measure that determines liability in the piece he ate, he must bring a provisional guilt offering.
whether there is not the measure that determines liability in the piece he ate, he must bring a provisional guilt offering.
הכל
(2) שׁוּמָּן וָחֵלֶב לְפָנָיו וְאָכַל אֶחָד מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן אָכַל אִשְׁתּוֹ וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַּבַּיִת שָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזוֹ מֵהֶן שָׁגַג שַׁבָּת וְיוֹם חוֹל וְעָשָׂה מְלָאכָה בְּאֶחָד מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ באיזו מֵהֶן עָשָׂה אמֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי.
If one has a piece of permitted fat and a piece of forbidden fat before him and he ate one of them and he does not know which of them he ate; or if his wife and his sister were with him in the house and he unwittingly engaged in intercourse with one of them and he does not know with which of them he unwittingly engaged in intercourse; or if he confused Shabbat and a weekday and he performed labor prohibited on Shabbat on one of the days and he does not know on which of them he performed the labor, in all of those cases he is liable to bring a provisional guilt offering.
If one has a piece of permitted fat and a piece of forbidden fat before him and he ate one of them and he does not know which of them he ate; or if his wife and his sister were with him in the house and he unwittingly engaged in intercourse with one of them and he does not know with which of them he unwittingly engaged in intercourse; or if he confused Shabbat and a weekday and he performed labor prohibited on Shabbat on one of the days and he does not know on which of them he performed the labor, in all of those cases he is liable to bring a provisional guilt offering.
1 מביא אשם תלוי על כל ספק מאלו. ולכשיודע לו דודאי אכל יביא חטאת. כך על לא הודע שלהם שלא נודע לו שודאי אכל אלא נודע לו שספק חלב אכל אינו מביא אלא אשם תלוי אחד:
1. ע״כ שייך לדף יז ע״א
אכל אחד מהן – וכסבור שומן הוא ואחר כך נודע שהאחד היה חלב וזה לא ידע איזו אכל מביא אשם תלוי אבל אם בשעת אכילה היתה לו ספק והזיד ואכלה מספק מזיד הוא ופטור.
שגג באחת מהן – כסבור זו היא אשתו ואחר כך נסתפק איזו היתה מביא אשם תלוי ואם נודע לו שאחותו היתה מביא חטאת.
וכן שומן וחלב לפניו, ואכל אחד מהן ואינו יודע איזה מהן אכל; אשתו ואחותו עמו בבית, שגג באחת מהן, שבא על אחת מהן ואינו יודע באיזו מהן שגג; שבת ויום חול, ועשה מלאכה באחד מהן ואינו יודע באיזו מהן עשה — מביא אשם תלוי.
If one has a piece of permitted fat and a piece of forbidden fat before him and he ate one of them and he does not know which of them he ate; or if his wife and his sister were with him in the house and he unwittingly engaged in intercourse with one of them and he does not know with which of them he unwittingly engaged in intercourse; or if he confused Shabbat and a weekday and he performed labor prohibited on Shabbat on one of the days and he does not know on which of them he performed the labor, in all of those cases he is liable to bring a provisional guilt offering.
הכל
(3) כְּשֵׁם שֶׁאִם אָכַל חֵלֶב וָחֵלֶב בְּהֶעְלֵם אַחַת אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת כֵּן עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלָּהֶן אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא אָשָׁם תָּלוּי אֶחָד.
Just as in a case where one unknowingly ate a piece of forbidden fat and then another piece of forbidden fat in a single lapse of awareness he is liable to bring only one sin offering, so too, in a case where their status is unknown to him and he ate them both unwittingly during a single lapse in awareness, he is liable to bring only one provisional guilt offering.
Just as in a case where one unknowingly ate a piece of forbidden fat and then another piece of forbidden fat in a single lapse of awareness he is liable to bring only one sin offering, so too, in a case where their status is unknown to him and he ate them both unwittingly during a single lapse in awareness, he is liable to bring only one provisional guilt offering.
כך על לא הודע שלהן – כגון אכל שתי חתיכות כסבור שומן הן ואחר כך נודע שהן ספק אינו מביא אלא אשם תלוי אחד הואיל ולא נודע בין אכילה לאכילה שספק חלב אכל.
ועוד בהגדרת החיוב של אשם תלוי: כשם שאם אכל חלב וחזר ואכל חלב בהעלם אחת, שלא ידע על האיסור בינתיים — אינו חייב אלא חטאת אחת, כן על לא הודע שלהן, שאכל חתיכה שסבור היה שהיא שומן, ולא נתעורר לו ספק, וחזר ואכל חתיכה נוספת, ורק לאחר כך נסתפק לגבי שתיהן שמא היו חלב — אינו מביא אלא אשם תלוי אחד.
Just as in a case where one unknowingly ate a piece of forbidden fat and then another piece of forbidden fat in a single lapse of awareness he is liable to bring only one sin offering, so too, in a case where their status is unknown to him and he ate them both unwittingly during a single lapse in awareness, he is liable to bring only one provisional guilt offering.
הכל
(4) אִם הָיְתָה יְדִיעָה בֵּינָתַיִם בכְּשֵׁם שֶׁהוּא מֵבִיא חַטָּאת עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת כָּךְ מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת.
But if he had gained knowledge between the first and second instance of eating that there is a possibility the fat might be prohibited, then the halakha is different: Just as he would be liable to bring a sin offering for each and every piece when he gained knowledge of their prohibited status in between each act of consumption, so too, he must bring a provisional guilt offering for each and every instance in which he consumed food that might be forbidden after learning of their uncertain status in between each unwitting act of consumption.
But if he had gained knowledge between the first and second instance of eating that there is a possibility the fat might be prohibited, then the halakha is different: Just as he would be liable to bring a sin offering for each and every piece when he gained knowledge of their prohibited status in between each act of consumption, so too, he must bring a provisional guilt offering for each and every instance in which he consumed food that might be forbidden after learning of their uncertain status in between each unwitting act of consumption.
אם היתה ידיעה בינתים – בין זית לזית כשם שהוא מביא על ידיעה ודאית חטאת על כל אחד כך על ידיעה ספק מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת:
ואם היתה ידיעה בינתים – ידיעת ספק.
כשם שהוא מביא חטאת על כל אחת – אם היתה ידיעה ודאי בינתים.
כך – בידיעת ספק מביא שני אשמות תלויין.
אם היתה ידיעה בינתים, בין שתי האכילות, כשם שהוא מביא חטאת על כל אחת ואחת, אם נודע לו בין האכילות שאכל ודאי חלב, וחזר ואכל בשגגה, כך אם לאחר שאכל חתיכה התעורר לו ספק שמא חלב אכל, וחזר ואכל, ושוב התעורר בלבו ספק שמא חלב אכל — מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת.
But if he had gained knowledge between the first and second instance of eating that there is a possibility the fat might be prohibited, then the halakha is different: Just as he would be liable to bring a sin offering for each and every piece when he gained knowledge of their prohibited status in between each act of consumption, so too, he must bring a provisional guilt offering for each and every instance in which he consumed food that might be forbidden after learning of their uncertain status in between each unwitting act of consumption.
הכל
(5) גכְּשֵׁם שֶׁאָכַל חֵלֶב וָדָם וּפִיגּוּל וְנוֹתָר בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת כָּךְ עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלָּהֶן מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת.:
Just as in a case where one ate forbidden fat, and blood, and piggul, and notar in one lapse of awareness he is liable to bring a sin offering for each and every one, so too, with regard to a case where their status is unknown to him and he ate them unwittingly during one lapse of awareness, he must bring a provisional guilt offering for each and every item.
Just as in a case where one ate forbidden fat, and blood, and piggul, and notar in one lapse of awareness he is liable to bring a sin offering for each and every one, so too, with regard to a case where their status is unknown to him and he ate them unwittingly during one lapse of awareness, he must bring a provisional guilt offering for each and every item.
כשם שאם אכל חלב ודם ונותר ופיגול בהעלם אחד – שלא היתה בו ידיעה אלא לבסוף חייב על כל אחת ואחת חטאת מפני שהן שמות מוחלקין:
כך על לא הודע שלהם – שנודע לו שספק חלב ודם ונותר אכל מביא אשם תלוי על כל אחד:
כשם שאכל חלב ודם ופיגול ונותר בהעלם אחת — חייב חטאת על כל אחת ואחת, כך על לא הודע שלהן אם נסתפק על כמה חתיכות שאכל, שמא אחת מהן היתה חלב, והאחרת דם וכו׳ — מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת.
Just as in a case where one ate forbidden fat, and blood, and piggul, and notar in one lapse of awareness he is liable to bring a sin offering for each and every one, so too, with regard to a case where their status is unknown to him and he ate them unwittingly during one lapse of awareness, he must bring a provisional guilt offering for each and every item.
הכל
(6) גמ׳ גְּמָרָא : אִיתְּמַר רַב אַסִּי אָמַר חֲתִיכָה אַחַת שָׁנִינוּ סָפֵק שֶׁל חֵלֶב סָפֵק שֶׁל שׁוּמָּן חִיָּיא בַּר רַב אָמַר דחֲתִיכָה מִשְׁתֵּי חֲתִיכוֹת שָׁנִינוּ.
GEMARA: With regard to the mishna’s mention of one who ate a piece of fat whose status was uncertain, it was stated that Rav Asi says: We learned that one is liable to bring a provisional guilt offering in the case of one single piece that is uncertain if it is of forbidden fat and uncertain if it is of permitted fat. Ḥiyya bar Rav disagreed and said: We learned this halakha in the case of an uncertainty involving one piece out of two pieces, one of which is forbidden fat and the other permitted fat, but in the case of a single piece, one who consumes it is not liable to bring an offering.
GEMARA: With regard to the mishna’s mention of one who ate a piece of fat whose status was uncertain, it was stated that Rav Asi says: We learned that one is liable to bring a provisional guilt offering in the case of one single piece that is uncertain if it is of forbidden fat and uncertain if it is of permitted fat. Ḥiyya bar Rav disagreed and said: We learned this halakha in the case of an uncertainty involving one piece out of two pieces, one of which is forbidden fat and the other permitted fat, but in the case of a single piece, one who consumes it is not liable to bring an offering.
חתיכה אחת שנינו – ברישא דמתניתין:
וחייא בר רב אמר חתיכה אחת מב׳ חתיכות – א׳ של חלב וא׳ של שומן שנינו דלא ידע אי זו אכל:
גמ׳ חתיכה אחת שנינו – אכל חתיכה אחת כסבור שומן הוא ואחר כך נודע לו שספק הוא היינו הא דקתני מתני׳ ספק אכל חלב וכו׳.
חתיכה משתי חתיכות – כדמפרש בסיפא חלב ושומן לפניו כו׳ אבל חתיכה אחת פטור.
א גמרא בענין ששנינו בתחילת המשנה: ספק אכל חלב ספק לא אכל — מביא אשם תלוי, איתמר [נאמרה] מחלוקת אמוראים, רב אסי אמר: בספק על חתיכה אחת שנינו שמביא אשם תלוי, שהיתה לפניו חתיכה שהיא ספק של חלב ספק של שומן. חייא בר רב אמר: דווקא אם אכל חתיכה משתי חתיכות שהיו לפניו, אחת של איסור ואחת של היתר, שנינו שמביא אשם תלוי. אבל אם אכל חתיכה אחת, ספק חלב ספק שומן — פטור.
GEMARA: With regard to the mishna’s mention of one who ate a piece of fat whose status was uncertain, it was stated that Rav Asi says: We learned that one is liable to bring a provisional guilt offering in the case of one single piece that is uncertain if it is of forbidden fat and uncertain if it is of permitted fat. Ḥiyya bar Rav disagreed and said: We learned this halakha in the case of an uncertainty involving one piece out of two pieces, one of which is forbidden fat and the other permitted fat, but in the case of a single piece, one who consumes it is not liable to bring an offering.
הכל
(7) בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי רַב אַסִּי סָבַר יֵשׁ אֵם לַמָּסוֹרֶת {ויקרא ה׳:י״ז} מִצְוַת כְּתִיב.
The Gemara inquires: With regard to what matter do Rav Asi and Ḥiyya bar Rav disagree? The Gemara answers: It is stated in a verse discussing the obligation to bring a provisional guilt offering: “And if anyone sin, and do any of the commandments [mitzvot] of the Lord that are not to be done, though does not know it; yet is he guilty, and shall bear his iniquity” (Leviticus 5:17). Rav Asi holds: The tradition of the manner in which the verses in the Torah are written is authoritative, and one derives halakhot based on the spelling of the words. Therefore, the obligation to bring a provisional guilt offering applies only when there is uncertainty with regard to a single piece, because the word is written as “mitzvat,” in the singular form.
The Gemara inquires: With regard to what matter do Rav Asi and Ḥiyya bar Rav disagree? The Gemara answers: It is stated in a verse discussing the obligation to bring a provisional guilt offering: “And if anyone sin, and do any of the commandments [mitzvot] of the Lord that are not to be done, though does not know it; yet is he guilty, and shall bear his iniquity” (Leviticus 5:17). Rav Asi holds: The tradition of the manner in which the verses in the Torah are written is authoritative, and one derives halakhot based on the spelling of the words. Therefore, the obligation to bring a provisional guilt offering applies only when there is uncertainty with regard to a single piece, because the word is written as “mitzvat,” in the singular form.
במאי פליגי – מכדי בין למר בין למר חייב באשם תלוי במאי פליגי:
רב אסי סבר יש אם למסורת מצות כתיב – ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה אחת מכל מצות ה׳ אשר לא תעשנה היינו חתיכה אחת ספק חלב ספק שומן שמצוה שלא לאוכלה:
מצות כתיב – בויקרא גבי אשם תלוי ועשתה אחת מכל מצות ה׳ אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא את אשמו וגו׳.
ומסבירים, במאי קא מיפלגי [במה הם חלוקים]? במה שנאמר: ״ואם נפש אחת תחטא אחת מכל מצות ה׳ אשר לא תעשינה ולא ידע...״ (ויקרא ה, יז). רב אסי סבר [סבור]: יש אם למסורת, הולכים אנו אחר מסורת הכתיבה של התורה, והרי ״מצות״ כתיב [נכתב], בלשון יחיד;
The Gemara inquires: With regard to what matter do Rav Asi and Ḥiyya bar Rav disagree? The Gemara answers: It is stated in a verse discussing the obligation to bring a provisional guilt offering: “And if anyone sin, and do any of the commandments [mitzvot] of the Lord that are not to be done, though does not know it; yet is he guilty, and shall bear his iniquity” (Leviticus 5:17). Rav Asi holds: The tradition of the manner in which the verses in the Torah are written is authoritative, and one derives halakhot based on the spelling of the words. Therefore, the obligation to bring a provisional guilt offering applies only when there is uncertainty with regard to a single piece, because the word is written as “mitzvat,” in the singular form.
הכל
(8) וְחִיָּיא בַּר רַב אָמַר יֵשׁ אֵם לַמִּקְרָא מִצְווֹת קָרֵינַן.
And Ḥiyya bar Rav says: The vocalization of the Torah is authoritative, meaning that one derives halakhot based on the pronunciation of the words, even if it diverges from the spelling. Therefore, since we read the word in the plural, as mitzvot, the obligation to bring a provisional guilt offering applies only when two pieces are present.
And Ḥiyya bar Rav says: The vocalization of the Torah is authoritative, meaning that one derives halakhot based on the pronunciation of the words, even if it diverges from the spelling. Therefore, since we read the word in the plural, as mitzvot, the obligation to bring a provisional guilt offering applies only when two pieces are present.
וחייא בר רב אמר [אומר]: יש אם למקרא, הולכים אנו אחר הקריאה, והרי ״מצוות״ קרינן [קוראים אנו], בלשון רבים.
And Ḥiyya bar Rav says: The vocalization of the Torah is authoritative, meaning that one derives halakhot based on the pronunciation of the words, even if it diverges from the spelling. Therefore, since we read the word in the plural, as mitzvot, the obligation to bring a provisional guilt offering applies only when two pieces are present.
הכל
(9) אֵיתִיבֵיהּ רַב הוּנָא לְרַב אַסִּי וְאָמְרִי לַהּ חִיָּיא בַּר רַב לְרַב אַסִּי חֵלֶב וְשׁוּמָּן לְפָנָיו וְאָכַל אַחַת מֵהֶן מַאי לַָאו מִדְּסֵיפָא שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת רֵישָׁא נָמֵי שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת.
Rav Huna raised an objection to Rav Asi, and some say it was Ḥiyya bar Rav who raised the objection to Rav Asi: The latter clause in the mishna states: If one has a piece of permitted fat and a piece of forbidden fat before him and he ate one of them. What, is it not correct to infer from the fact that the latter clause of the mishna is referring to two pieces that the first clause, which introduces the topic, is also referring to two pieces?
Rav Huna raised an objection to Rav Asi, and some say it was Ḥiyya bar Rav who raised the objection to Rav Asi: The latter clause in the mishna states: If one has a piece of permitted fat and a piece of forbidden fat before him and he ate one of them. What, is it not correct to infer from the fact that the latter clause of the mishna is referring to two pieces that the first clause, which introduces the topic, is also referring to two pieces?
מדסיפא בשתי חתיכות רישא נמי בשתי חתיכות – וההיא נמי אפי׳ אכל ספק יש בו כשיעור כו׳ כמו כן צריך לומר דמיירי שיש שתי חתיכות לפניו ובשתיהן כשיעור וכך צ״ל על כרחין שהרי אמרינן לקמן איכא בינייהו כזית ומחצה דלמאן דאמר איקבע איסורא ליכא אם כן שמע מינה דיש שתי חתיכות ומכל מקום האי זית אכל ואפילו אכל מן האיסור מסופק הוא אם אכל כזית ואשמעינן דאפילו בספק ספיקא מייתי אשם תלוי וגבי שבת ויום חול נמי מצינו למשכח שתי חתיכות כגון שעשה מלאכה בין השמשות דספק יום או לילה וגם איקבע איסורא שעשה מלאכה בבין השמשות קרוב למוצאי שבת דאיקבע איסורא כל היום וגם אפשר לברר איסורא שיוכל לראות לפי ענין המלאכה שפעל בשבת לפי מה שיש כמה עבר מן הלילה ולא עבר ממנה רק מעט ופעל מלאכה רבה א״כ פעל קצת מן היום.
איתיביה [הקשה לו] רב הונא לרב אסי, ואמרי לה [ויש אומרים] שהקשה חייא בר רב לרב אסי ממה ששנינו בהמשך המשנה: חלב ושומן לפניו ואכל אחת מהן; מאי לאו מדסיפא [האם לא מתוך שבסוף] מדובר בשתי חתיכות, רישא נמי [בתחילה גם כן], כששנינו: ספק אכל חלב — הכוונה היא לשתי חתיכות?
Rav Huna raised an objection to Rav Asi, and some say it was Ḥiyya bar Rav who raised the objection to Rav Asi: The latter clause in the mishna states: If one has a piece of permitted fat and a piece of forbidden fat before him and he ate one of them. What, is it not correct to infer from the fact that the latter clause of the mishna is referring to two pieces that the first clause, which introduces the topic, is also referring to two pieces?
הכל
(10) אֲמַר לְהוּ רַב לָא תיזלא בָּתַר אִיפְּכָא דְּיָכוֹל לְשַׁנּוֹיֵי לְכוּ סֵיפָא בִּשְׁתֵּי חֲתִיכוֹת רֵישָׁא בַּחֲתִיכָה אַחַת אִי הָכִי יֵשׁ לוֹמַר חֲתִיכָה אַחַת מִחַיַּיב שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת צְרִיכָא לְמֵימַר זוֹ וְאֵין צָרִיךְ לְמֵימַר זוֹ.
Rav said to them: Do not go after the opposite, i.e., do not cite a proof from a source that could be understood in the reverse manner, as Rav Asi can answer you by claiming that whereas the latter clause is referring to two pieces, the first clause is referring to one piece. The Gemara questions this claim: If so, one can say that once the mishna has taught that the consumption of one piece of fat that might be forbidden renders him obligated to bring a provisional guilt offering, does it need to be said that the same applies in a case involving two pieces, where one of them is definitely forbidden? The Gemara answers that the mishna is employing the style: This, and it is unnecessary to say that, i.e., it first teaches the more difficult and novel case, then teaches the easier, more straightforward one.
Rav said to them: Do not go after the opposite, i.e., do not cite a proof from a source that could be understood in the reverse manner, as Rav Asi can answer you by claiming that whereas the latter clause is referring to two pieces, the first clause is referring to one piece. The Gemara questions this claim: If so, one can say that once the mishna has taught that the consumption of one piece of fat that might be forbidden renders him obligated to bring a provisional guilt offering, does it need to be said that the same applies in a case involving two pieces, where one of them is definitely forbidden? The Gemara answers that the mishna is employing the style: This, and it is unnecessary to say that, i.e., it first teaches the more difficult and novel case, then teaches the easier, more straightforward one.
ב׳ חתיכות מיבעיא – דבשלמא חתיכה אחת איכא לפלוגי משום טעמא דלקמן דאי אפשר לברר איסורו או דלא איקבע איסורו אבל שתי חתיכות ליכא למימר הכי.
אמר להו [להם] רב לרב הונא וחייא בנו של רב: לא תיזלא בתר איפכא [אל תלכו אחר ההיפך], אל תקשו מדבר שניתן להופכו לצד האחר, שהרי יכול רב אסי לשנויי לכו [לתרץ לכם]: סיפא [בסוף] מדובר בשתי חתיכות, רישא [בתחילה] מדובר בחתיכה אחת. ומקשים: אי הכי [אם כך] היה מתרץ, מדוע לשנות את ההלכה השניה? והרי יש לומר בקל וחומר: אם בחתיכה אחת מחייב, בשתי חתיכות צריכא למימר [צריך לומר] שחייב? ומשיבים: התנא שונה הלכות בדרך של זו ואין צריך למימר [לומר] זו.
Rav said to them: Do not go after the opposite, i.e., do not cite a proof from a source that could be understood in the reverse manner, as Rav Asi can answer you by claiming that whereas the latter clause is referring to two pieces, the first clause is referring to one piece. The Gemara questions this claim: If so, one can say that once the mishna has taught that the consumption of one piece of fat that might be forbidden renders him obligated to bring a provisional guilt offering, does it need to be said that the same applies in a case involving two pieces, where one of them is definitely forbidden? The Gemara answers that the mishna is employing the style: This, and it is unnecessary to say that, i.e., it first teaches the more difficult and novel case, then teaches the easier, more straightforward one.
הכל
(11) וּלְחִיָּיא בַּר רַב דְּאָמַר מִדְּסֵיפָא בִּשְׁתֵּי חֲתִיכוֹת רֵישָׁא נָמֵי בִּשְׁתֵּי חֲתִיכוֹת מִיתְנָא תַּרְתֵּי לְמָה לִי פָּרוֹשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ סָפֵק אָכַל [חלב] סָפֵק לֹא אָכַל (חֵלֶב) מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי כֵּיצַד כְּגוֹן שֶׁהָיָה חֵלֶב וְשׁוּמָּן לְפָנָיו.
The Gemara asks: And according to the opinion of Ḥiyya bar Rav, who says that from the fact that the latter clause of the mishna is referring to two pieces, the first clause is also is referring two pieces, why do I need two clauses to teach the same halakha? The Gemara answers that the mishna is explaining itself, as follows: If there is uncertainty whether one ate forbidden fat and uncertainty whether one did not eat forbidden fat, he must bring a provisional guilt offering. How so? For example, in a case where there was forbidden fat and permitted fat before him, and he ate one of them.
The Gemara asks: And according to the opinion of Ḥiyya bar Rav, who says that from the fact that the latter clause of the mishna is referring to two pieces, the first clause is also is referring two pieces, why do I need two clauses to teach the same halakha? The Gemara answers that the mishna is explaining itself, as follows: If there is uncertainty whether one ate forbidden fat and uncertainty whether one did not eat forbidden fat, he must bring a provisional guilt offering. How so? For example, in a case where there was forbidden fat and permitted fat before him, and he ate one of them.
ושואלים, ולחייא בר רב דאמר [שאומר]: מדסיפא [מתוך שבסוף] מדובר בשתי חתיכות, רישא נמי [בתחילה גם כן] מדובר בשתי חתיכות, מיתנא תרתי [לשנות פעמיים] את אותה הלכה למה לי? ומשיבים: התנא פרושי קא מפרש [לפרש הוא שמפרש] את דבריו הראשונים: ספק אכל ספק לא אכל חלב — מביא אשם תלוי, כיצד? כגון שהיה שתי חתיכות של חלב ושומן לפניו, ואכל אחת מהן.
The Gemara asks: And according to the opinion of Ḥiyya bar Rav, who says that from the fact that the latter clause of the mishna is referring to two pieces, the first clause is also is referring two pieces, why do I need two clauses to teach the same halakha? The Gemara answers that the mishna is explaining itself, as follows: If there is uncertainty whether one ate forbidden fat and uncertainty whether one did not eat forbidden fat, he must bring a provisional guilt offering. How so? For example, in a case where there was forbidden fat and permitted fat before him, and he ate one of them.
הכל
(12) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת אַחַת שֶׁל שׁוּמָּן וְאַחַת שֶׁל חֵלֶב אָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ מֵהֶן אָכַל חַיָּיב חֲתִיכָה אַחַת סָפֵק שֶׁל חֵלֶב סָפֵק שֶׁל שׁוּמָּן וַאֲכָלָהּ פָּטוּר.
§ The Gemara cites a series of virtually identical statements attributed to Rav, followed by different rationales for his opinion, after each of which it raises several objections from a baraita or a mishna. Rav Yehuda says that Rav says: In a case where one had two pieces of fat before him, one of permitted fat and one of forbidden fat, if he ate one of them and he does not know which of them he ate, he is obligated to bring a provisional guilt offering. But if there was only one piece before him and there was uncertainty whether it was of forbidden fat and uncertainty whether it was of permitted fat, and he ate it, he is exempt.
§ The Gemara cites a series of virtually identical statements attributed to Rav, followed by different rationales for his opinion, after each of which it raises several objections from a baraita or a mishna. Rav Yehuda says that Rav says: In a case where one had two pieces of fat before him, one of permitted fat and one of forbidden fat, if he ate one of them and he does not know which of them he ate, he is obligated to bring a provisional guilt offering. But if there was only one piece before him and there was uncertainty whether it was of forbidden fat and uncertainty whether it was of permitted fat, and he ate it, he is exempt.
אמר רב יהודה אמר רב כו׳ חתיכה אחת פטור כו׳ – ואם תאמר דהא אמרינן פרק שני דכתובות (כתובות כב:) גבי שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת כו׳ ופריך עלה הבא עליה באשם תלוי קאי ומאי פריך הא בעינן מצוות יש לומר דהתם פריך למאן דאמר הכא דלא בעינן חתיכה משתי חתיכות אבל קשה דרב אדרב שהרי קאמר הכא רב יהודה אמר רב ובפרק האשה רבה (יבמות פח.) קאמר אמר רבה אמר רב לא שנו אלא שנשאת בעד אחד כו׳ ופריך הש״ס הבא עליה באשם תלוי קאי ומאי פריך ותירץ דהכי פריך הבא עליה באיסור אשם תלוי קאי ועוד יש לומר דפריך התם לרב נחמן דמתרץ הכא טעמא דרב משום איקבע איסורא והיכא דאכל עובד כוכבים הראשונה משום השניה חייב משום דאיקבע איסורא וניחא התם דפריך שפיר שהרי כבר איקבע איסורא שהיתה אשת איש.
ב כדרך שאמר חייא בר רב, שאין מביאים אשם תלוי אלא בשתי חתיכות, כך אמר רב יהודה אמר רב: היו לפניו שתי חתיכות, אחת של שומן ואחת של חלב, אכל אחת מהן ואינו יודע איזו מהן אכל — חייב; אבל היתה לפניו חתיכה אחת, ספק של חלב ספק של שומן ואכלה — פטור.
§ The Gemara cites a series of virtually identical statements attributed to Rav, followed by different rationales for his opinion, after each of which it raises several objections from a baraita or a mishna. Rav Yehuda says that Rav says: In a case where one had two pieces of fat before him, one of permitted fat and one of forbidden fat, if he ate one of them and he does not know which of them he ate, he is obligated to bring a provisional guilt offering. But if there was only one piece before him and there was uncertainty whether it was of forbidden fat and uncertainty whether it was of permitted fat, and he ate it, he is exempt.
הכל
(13) אָמַר רָבָא מַאי טַעְמָא דְּרַב דְּאָמַר קְרָא {ויקרא ד׳:כ״ב} וְעָשָׂה אַחַת מִכׇּל מִצְוֹת ה׳ בִּשְׁגָגָה עַד שֶׁיִּשְׁגּוֹג בִּשְׁתַּיִם מִצְוַת כְּתִיב מִצְווֹת קָרֵינַן.
Rava said: What is the reason for the opinion of Rav? He derives it from that which the verse states: “And if anyone sin, and do any of the commandments [mitzvot] of the Lord that are not to be done, though he does not know it; yet is he guilty, and shall bear his iniquity” (Leviticus 5:17). Rav derives from the plural mitzvot that one is not liable to bring a provisional guilt offering until he is unwitting with regard to one of two items, which in this case is two pieces of fat. The Gemara asks: But isn’t it written “mitzvat,” in the singular form? The Gemara answers: We read it as mitzvot, in the plural. In other words, according to Rava, Rav maintains that the vocalization of the Torah is authoritative.
Rava said: What is the reason for the opinion of Rav? He derives it from that which the verse states: “And if anyone sin, and do any of the commandments [mitzvot] of the Lord that are not to be done, though he does not know it; yet is he guilty, and shall bear his iniquity” (Leviticus 5:17). Rav derives from the plural mitzvot that one is not liable to bring a provisional guilt offering until he is unwitting with regard to one of two items, which in this case is two pieces of fat. The Gemara asks: But isn’t it written “mitzvat,” in the singular form? The Gemara answers: We read it as mitzvot, in the plural. In other words, according to Rava, Rav maintains that the vocalization of the Torah is authoritative.
אמר רבא: מאי טעמא [מה טעמו] של רב? דאמר קרא [שאמר הכתוב] בענין זה: ״ועשה אחת מכל מצות ה׳ בשגגה״ (ראה ויקרא ה, יז) — אינו חייב עד שישגוג בשתים, שכן אף ש״מצות״ כתיב [כתוב] בלשון יחיד — ״מצוות״ קרינן [קוראים אנו].
Rava said: What is the reason for the opinion of Rav? He derives it from that which the verse states: “And if anyone sin, and do any of the commandments [mitzvot] of the Lord that are not to be done, though he does not know it; yet is he guilty, and shall bear his iniquity” (Leviticus 5:17). Rav derives from the plural mitzvot that one is not liable to bring a provisional guilt offering until he is unwitting with regard to one of two items, which in this case is two pieces of fat. The Gemara asks: But isn’t it written “mitzvat,” in the singular form? The Gemara answers: We read it as mitzvot, in the plural. In other words, according to Rava, Rav maintains that the vocalization of the Torah is authoritative.
הכל
(14) אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הכּוֹי חַיָּיבִין עָלָיו אָשָׁם תָּלוּי.
Abaye raised an objection to Rava from a baraita. Rabbi Eliezer says: With regard to a koy, a kosher animal with characteristics of both a domesticated animal and a non-domesticated animal, one is obligated to bring a provisional guilt offering for eating its fat. The prohibition of forbidden fats applies only to those of a domesticated animal; the corresponding fats are permitted in the case of a non-domesticated animal. Since a koy is of uncertain status, one must bring a provisional guilt offering for eating its fat. Evidently, one is liable to bring a provisional guilt offering even in a case where there was uncertainty involving a single item.
Abaye raised an objection to Rava from a baraita. Rabbi Eliezer says: With regard to a koy, a kosher animal with characteristics of both a domesticated animal and a non-domesticated animal, one is obligated to bring a provisional guilt offering for eating its fat. The prohibition of forbidden fats applies only to those of a domesticated animal; the corresponding fats are permitted in the case of a non-domesticated animal. Since a koy is of uncertain status, one must bring a provisional guilt offering for eating its fat. Evidently, one is liable to bring a provisional guilt offering even in a case where there was uncertainty involving a single item.
כוי – דלא הכריעו בו חכמים אם מין חיה אם מין בהמה חייבין על חלבו אשם תלוי והא כוי חתיכה אחת היא:
אמר ליה ר׳ אלעזר – אית ליה אם למסורת מצות כתיב:
ספק בן תשעה לראשון – כגון הבא על יבמתו בתוך ג׳ חדשים שמת אחיו ואשתו ילדה לסוף ו׳ חדשים והרי הוא ספק אם בן תשעה הוא ושל ראשון או בן שבעה ושל אחרון יוציא דשמא הוולד בן של ראשון הוא ולא היתה זקוקה לו וקא עבר עלה משום אשת אח והולד כשר ממה נפשך אם בן ראשון הוא הרי הוא כשר ואם בן אחרון הוא הרי הוא כשר:
וחייבין – שניהם אשם תלוי שזה וזו לא ידעו שהיא מעוברת והא אשה זו דחתיכה אחת היא וקתני דחייב באשם תלוי:
כוי – ספק בהמה ספק חיה.
אשם תלוי – אף על גב דליכא חתיכה אחת משתי חתיכות אם אכל חלבו בשוגג כסבור חיה הוא.
1איתיביה אביי – כל הנך פירכי מצי למיפרך לעיל לחייא בר רב.
1. תוס׳ ד״ה ״איתיביה אביי״ מופיע בדפוס וילנא בדף י״ח.
איתיביה [הקשה לו] אביי ממה ששנינו, ר׳ אליעזר אומר: חלבו של כוי, שהוא ספק בהמה שחלבה אסור, ספק חיה שחלבה מותר — חייבין עליו אשם תלוי, למרות שמדובר בחתיכה אחת!
Abaye raised an objection to Rava from a baraita. Rabbi Eliezer says: With regard to a koy, a kosher animal with characteristics of both a domesticated animal and a non-domesticated animal, one is obligated to bring a provisional guilt offering for eating its fat. The prohibition of forbidden fats applies only to those of a domesticated animal; the corresponding fats are permitted in the case of a non-domesticated animal. Since a koy is of uncertain status, one must bring a provisional guilt offering for eating its fat. Evidently, one is liable to bring a provisional guilt offering even in a case where there was uncertainty involving a single item.
הכל
(15) אָמַר לוֹ ר׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר יֵשׁ אֵם לַמָּסוֹרֶת מִצְוַת כְּתִיב.
Rava said to Abaye: Rabbi Eliezer holds that the tradition of the manner in which the verses in the Torah are written is authoritative. Consequently, as the singular form “mitzvat” is written, he maintains that a provisional guilt offering must be brought in a case of uncertainty involving a single item, such as the fat of a koy.
Rava said to Abaye: Rabbi Eliezer holds that the tradition of the manner in which the verses in the Torah are written is authoritative. Consequently, as the singular form “mitzvat” is written, he maintains that a provisional guilt offering must be brought in a case of uncertainty involving a single item, such as the fat of a koy.
אמר לו רבא: ר׳ אליעזר סבר [סבור]: יש אם למסורת, מסורת הכתיבה היא העיקרית, והרי ״מצות״ כתיב [כתוב], בלשון יחיד.
Rava said to Abaye: Rabbi Eliezer holds that the tradition of the manner in which the verses in the Torah are written is authoritative. Consequently, as the singular form “mitzvat” is written, he maintains that a provisional guilt offering must be brought in a case of uncertainty involving a single item, such as the fat of a koy.
הכל
(16) אֵיתִיבֵיהּ וסָפֵק בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן יוֹצִיא וְהַוָּלָד כָּשֵׁר.
The Gemara raised an objection to Rav from a baraita: If one consummates levirate marriage with his yevama and seven months later she gives birth, there is uncertainty whether the child is nine months old, i.e., counting from conception, and is the offspring of the first husband, which would mean the levirate bond did not take effect, or whether the child is only seven months old and is the offspring of the latter husband, i.e., the yavam, not the deceased, in which case the levirate bond did take effect. In such a situation, due to the possibility that she is forbidden to him as his brother’s wife, he must divorce her. But the offspring is of unflawed lineage, as whether it was born from the first or the second husband, its conception involved no transgression.
The Gemara raised an objection to Rav from a baraita: If one consummates levirate marriage with his yevama and seven months later she gives birth, there is uncertainty whether the child is nine months old, i.e., counting from conception, and is the offspring of the first husband, which would mean the levirate bond did not take effect, or whether the child is only seven months old and is the offspring of the latter husband, i.e., the yavam, not the deceased, in which case the levirate bond did take effect. In such a situation, due to the possibility that she is forbidden to him as his brother’s wife, he must divorce her. But the offspring is of unflawed lineage, as whether it was born from the first or the second husband, its conception involved no transgression.
איתיביה [עוד הקשה לו] אביי ממה ששנינו: מי שמת בעלה בלא זרע, ונתייבמה לאחיו, וילדה בן, והוא ספק בן תשעה חדשים לראשון (לבעלה) או בן שבעה לאחרון (ליבם) — יוציא אותה היבם, שמא היתה מעוברת מאחיו המת, והריהי אסורה עליו כאשת אח שיש לו בנים. ואולם הולד כשר,
The Gemara raised an objection to Rav from a baraita: If one consummates levirate marriage with his yevama and seven months later she gives birth, there is uncertainty whether the child is nine months old, i.e., counting from conception, and is the offspring of the first husband, which would mean the levirate bond did not take effect, or whether the child is only seven months old and is the offspring of the latter husband, i.e., the yavam, not the deceased, in which case the levirate bond did take effect. In such a situation, due to the possibility that she is forbidden to him as his brother’s wife, he must divorce her. But the offspring is of unflawed lineage, as whether it was born from the first or the second husband, its conception involved no transgression.
הכל
(17) זוְחַיָּיב בְּאָשָׁם תָּלוּי הָא מַנִּי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא.
The baraita concludes: And to atone for the possibility that they engaged in forbidden intercourse they are each obligated to bring a provisional guilt offering. This indicates that one is obligated to bring a provisional guilt offering even when the uncertainty involves a single item. The Gemara answers: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who, as stated above, maintains that one is obligated to bring a provisional guilt offering for uncertainty involving a single item.
The baraita concludes: And to atone for the possibility that they engaged in forbidden intercourse they are each obligated to bring a provisional guilt offering. This indicates that one is obligated to bring a provisional guilt offering even when the uncertainty involves a single item. The Gemara answers: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who, as stated above, maintains that one is obligated to bring a provisional guilt offering for uncertainty involving a single item.
וחייבים באשם תלוי – שמא בן הראשון הוא ונמצא שבא על אשת אח שיש לה בנים שהוא בכרת והא אשה דומיא דחתיכה אחת היא.
וחייב היבם (והאשה) באשם תלוי. והרי כאן הספק הוא באשה אחת, ולא באחת משתיים! תירץ רבא: הא מני [משנה זו כשיטת מי היא]? שיטת ר׳ אליעזר היא, והרי הוא סבור שיש אם למסורת.
The baraita concludes: And to atone for the possibility that they engaged in forbidden intercourse they are each obligated to bring a provisional guilt offering. This indicates that one is obligated to bring a provisional guilt offering even when the uncertainty involves a single item. The Gemara answers: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who, as stated above, maintains that one is obligated to bring a provisional guilt offering for uncertainty involving a single item.
הכל
(18) אֵיתִיבֵיהּ נִמְצָא עַל שֶׁלּוֹ טְמֵאִין וְחַיָּיבִין בַּקׇּרְבָּן.
The Gemara raised another objection to Rav from a mishna (Nidda 14a): It is the custom of Jewish women to engage in intercourse with their husbands with two cloths, one for her husband to wipe himself with to see if any of her blood is on him after intercourse, and one for her to check herself to ascertain after intercourse whether her menstrual flow has begun. If after intercourse blood was found on his cloth, the woman and her husband are both ritually impure for seven days, in accordance with the halakha of a menstruating woman and a man who engages in intercourse with her, and they are each liable to bring a sin offering for unwittingly performing an action punishable by karet.
The Gemara raised another objection to Rav from a mishna (Nidda 14a): It is the custom of Jewish women to engage in intercourse with their husbands with two cloths, one for her husband to wipe himself with to see if any of her blood is on him after intercourse, and one for her to check herself to ascertain after intercourse whether her menstrual flow has begun. If after intercourse blood was found on his cloth, the woman and her husband are both ritually impure for seven days, in accordance with the halakha of a menstruating woman and a man who engages in intercourse with her, and they are each liable to bring a sin offering for unwittingly performing an action punishable by karet.
נמצא על שלו טמאין וחייבין קרבן – דאמרינן בנות ישראל משמשות בב׳ עדים אחר בעילה בודקות עצמן אם טהורות הן אחד לו ואחד לה. בעד אחד מקנחת בעלה לראות אם יש בעד כלום דם ובעד אחת מקנחת את עצמה. אם נמצא על עד שלו דם טמאין דבידוע דבשעת בעילה היתה נדה. וטמאין כל הטהרות שנגעו אחר מיכן וחייבין בקרבן חטאת על הנדה דשוגגין היו וכן אם נמצא דם על עד שלה:
נמצא על שלו – במסכת נדה בפרק כל היד (דף יד.) דרך בנות ישראל משמשות בשני עדים שני סדינים לקנח אחד לו ואחד לה נמצא על שלו ודאי בשעת תשמיש היה ובועל נדה בשוגג הוה וחייבים שתי חטאות.
עוד איתיביה [הקשה לו] אביי ממה ששנינו במשנה במסכת נדה: המשמש עם אשתו, ובדקו עצמם בסדינים המיועדים לכך, נמצא דם על שלו — טמאין שניהם, היא משום נדה, והוא משום הבא על הנדה, וחייבין בקרבן חטאת, שבא בשוגג על הנדה.
The Gemara raised another objection to Rav from a mishna (Nidda 14a): It is the custom of Jewish women to engage in intercourse with their husbands with two cloths, one for her husband to wipe himself with to see if any of her blood is on him after intercourse, and one for her to check herself to ascertain after intercourse whether her menstrual flow has begun. If after intercourse blood was found on his cloth, the woman and her husband are both ritually impure for seven days, in accordance with the halakha of a menstruating woman and a man who engages in intercourse with her, and they are each liable to bring a sin offering for unwittingly performing an action punishable by karet.
הכל
(19) עַל שֶׁלָּהּ אֹתְיוֹם טְמֵאִין חוְחַיָּיבִין בַּקׇּרְבָּן נִמְצָא עַל שֶׁלָּהּ לְאַחַר זְמַן טְמֵאִין מִסָּפֵק טוּפְטוּרִין מִן הַקׇּרְבָּן וְתָנֵי עֲלַהּ חַיָּיב מִשּׁוּם אָשָׁם תָּלוּי הָא מַנִּי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא.
The mishna continues: If blood was found on her cloth immediately [otyom] after intercourse, the woman and her husband are likewise ritually impure for seven days and are each liable to bring a sin offering. If blood was found on her cloth after time passed, they are both impure due to uncertainty, as it is possible the blood appeared only after intercourse, and they are exempt from bringing the sin offering. And it is taught with regard to this last case in the mishna: They are each nevertheless liable to bring a provisional guilt offering. The Gemara again answers: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.
The mishna continues: If blood was found on her cloth immediately [otyom] after intercourse, the woman and her husband are likewise ritually impure for seven days and are each liable to bring a sin offering. If blood was found on her cloth after time passed, they are both impure due to uncertainty, as it is possible the blood appeared only after intercourse, and they are exempt from bringing the sin offering. And it is taught with regard to this last case in the mishna: They are each nevertheless liable to bring a provisional guilt offering. The Gemara again answers: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.
איותיוס – פירש לאלתר אחר בעילה טמאין נמי וחייבין בקרבן דבידוע דבשעת בעילה היתה נדה:
נמצא על עד שלה לאחר זמן – שבא עליה כגון שלא בדקה עצמה לאלתר לאחר בעילה אלא לאחר זמן ומצאה דם טמאין מספק דספק אם בשעת בעילה היתה נדה וספק שמא לאחר מיכן ראתה הילכך טמאין מספק וכל הטהרות שנגעו למפרע משעת ביאה תולין לא אוכלין ולא שורפין:
ופטורין מן הקרבן מחטאת:
ותני עלה וחייבין באשם תלוי – והא אשה זו דחתיכה אחת היא וקתני דחייבין באשם תלוי:
ערך אשם
אשם – א(הוריות ט.) במשנה אשם תלוי היחיד והנשיא חייבין ומשיח ובית דין פטורין (כריתות יז:) (כריתות כה.) במשנה ר״ע מחייב על ספק מעילות אשם תלוי חתיכה של חולין וחתיכה של קודש אכל את אחד מהן וכו׳. ובפרק המביא אשם תלוי (כריתות כה.) במשנה ר״א אומר אדם מתנדב אשם תלוי בכל יום ובכל שעה שירצה והוא היה נקרא אשם חסידים אמרו עליו על בבא בן בוטא שהיה מתנדב בכל יום אשם תלוי חוץ מאחר יום הכפורים יום אחד אמר המעון הזה אילו היו מניחין לי הייתי מביא אלא אמרו לי המתן עד שתכנס לספק וחכמים אומרים אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. ובסוף מסכת (תמורה לד) אשם תלוי תשרף ורבי יהודה אומר יקבר חטאת העוף הבאה על הספק תשרף רבי ירמיה אומר יטילנה לאמה פי׳ בערך חי״ת (א״ב: ר׳ יהודה כתוב).
ערך אוותיאוס
אוותיאוס – בבריש (כריתות יז ובנדה יד) פי׳ לשון יוני הוא והוא לאלתר מיד בעונתו והמשל שלו בגמרא תנו רבנן אי זהו שיעור אוותיאוס משל לשמש עד שעומדין בצד השקוף עם יציאת השמש נכנס עד הרי אוותיאוס שאמר לקינוח ולא לבדיקה פירוש השמש אברו של אדם שמשמש בו תשמיש המטה עד סמרטוט שמקנח בו באותו מקום.
א. [שולד אפפער.]
ב. [אוף דער שטעל.]
אתיום – לשון יווני הוא. כלומר לאחר תשמיש.
לאחר זמן – התם מפרש שיעורא.
וחייבין באשם תלוי – ואמאי הא ליכא שתי מצוות.
ותני עלה וחייבים באשם תלוי – וקשה שהרי הכא משמע דבריית׳ מפרשא למתני׳ והתם פרק כל היד (נדה יד:) לא משמע הכי דאמר על מתני׳ ופטורין מן הקרבן תנא וחייבין באשם תלוי ותנא דידן סבר בעינן חתיכה משתי חתיכות ועוד קצת קשה אמאי לא קאמר מהא (הוריות דף ח:) ומביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבנדה ואע״ג דליכא שתי חתיכות.
נמצא על שלה אתיום (תיכף) לתשמיש — טמאין וחייבין בקרבן, נמצא על שלה לאחר זמן — טמאין מספק, שמא נטמאה רק לאחר מכן, ופטורין מן הקרבן; ותני עלה [ושנה עליה] בברייתא: אף שפטורים מן החטאת, חייב משום אשם תלוי, למרות שמדובר באשה אחת! השיב לו רבא: הא מני [זו כשיטת מי היא]? שיטת ר׳ אליעזר היא.
The mishna continues: If blood was found on her cloth immediately [otyom] after intercourse, the woman and her husband are likewise ritually impure for seven days and are each liable to bring a sin offering. If blood was found on her cloth after time passed, they are both impure due to uncertainty, as it is possible the blood appeared only after intercourse, and they are exempt from bringing the sin offering. And it is taught with regard to this last case in the mishna: They are each nevertheless liable to bring a provisional guilt offering. The Gemara again answers: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.
הכל
(20) א״ר אָמַר רַבִּי חִיָּיא אָמַר רַב הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת אַחַת שֶׁל חֵלֶב וְאַחַת שֶׁל שׁוּמָּן וְאָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן אָכַל חַיָּיב חֲתִיכָה סָפֵק שֶׁל שׁוּמָּן סָפֵק שֶׁל חֵלֶב וַאֲכָלָהּ פָּטוּר.
§ Rabbi Ḥiyya says that Rav says: In a case where one had two pieces of fat before him, one of permitted fat and one of forbidden fat, and he ate one of them and he does not know which of them he ate, he is obligated to bring a provisional guilt offering. But if there was only one piece before him and there was uncertainty whether it was of permitted fat and uncertainty whether it was of forbidden fat, and he ate it, he is exempt.
§ Rabbi Ḥiyya says that Rav says: In a case where one had two pieces of fat before him, one of permitted fat and one of forbidden fat, and he ate one of them and he does not know which of them he ate, he is obligated to bring a provisional guilt offering. But if there was only one piece before him and there was uncertainty whether it was of permitted fat and uncertainty whether it was of forbidden fat, and he ate it, he is exempt.
חתיכה אחת ספק של חלב וספק של שומן ואכלה פטור – לגמרי מ״ט דרב קסבר ב׳ חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן משום הכי חייב באשם תלוי דב׳ חתיכות איפשר לברר איסורן אם נגע ואכל בעיקר האיסור דבודקין האחרת שנשיירה מי שהוא בקי יכול לראות אם זו היא של שומן ודאי אותה שאכל חלב היא הילכך קודם שלא בדקוה חייבין אשם תלוי ואחר שבדקוה ונודע לו דודאי חלב הוא חייב חטאת אבל חתיכה אחת ספק חלב ספק שומן ואכלה מאחר שאכלה אי איפשר לברר איסור אם חלב היתה אם שומן הילכך אין מביא אשם תלוי דאין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שאיפשר להתברר לאחר זמן איכא דאמרי ב׳ חתיכות איפשר לברר איסורא להכי חייב דהיה לו לברר איזו אכל אבל חתיכה מה יכול לברר בה הילכך פטור:
ג כמו שאמר רב יהודה בשם רב, כך אמר ר׳ חייא אמר רב: היו לפניו שתי חתיכות, אחת של חלב ואחת של שומן, ואכל אחת מהן ואינו יודע איזה מהן אכל — חייב אשם תלוי; אבל אכל חתיכה אחת, ספק של שומן ספק של חלב ואכלה — פטור.
§ Rabbi Ḥiyya says that Rav says: In a case where one had two pieces of fat before him, one of permitted fat and one of forbidden fat, and he ate one of them and he does not know which of them he ate, he is obligated to bring a provisional guilt offering. But if there was only one piece before him and there was uncertainty whether it was of permitted fat and uncertainty whether it was of forbidden fat, and he ate it, he is exempt.
הכל
(21) א״ר אָמַר רַבִּי זֵירָא מ״ט מַאי טַעְמָא דְּרַב קָסָבַר שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת אֶפְשָׁר לְבָרֵר איסורו חֲתִיכָה אַחַת אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר איסורו.
Rabbi Zeira said: What is the reason for the ruling of Rav? He holds one is liable to bring a provisional guilt offering only in a case involving two pieces, as it is possible to identify its prohibition. As, an expert might later examine the remaining piece and determine whether or not one ate the prohibited piece. By contrast, in a case of uncertainty involving only one piece, it is impossible to identify its prohibition and ascertain whether one ate a forbidden or permitted piece of fat.
Rabbi Zeira said: What is the reason for the ruling of Rav? He holds one is liable to bring a provisional guilt offering only in a case involving two pieces, as it is possible to identify its prohibition. As, an expert might later examine the remaining piece and determine whether or not one ate the prohibited piece. By contrast, in a case of uncertainty involving only one piece, it is impossible to identify its prohibition and ascertain whether one ate a forbidden or permitted piece of fat.
אפשר לברר איסורו – דאשם תלוי אינו בא אלא להגין מן הייסורין עד שיוודע לו ויביא חטאת כדמפרש בפרק בתרא (לקמן כה.) הילכך שתי חתיכות [ואכל אחת] ונשארה האחת אפשר שיבוא לאחר זמן בקי שיכיר אם זו הנותרת שומן ודאי חלב אכל ויביא חטאת אבל חתיכה אחת ואכלה אי אפשר לבררה.
אמר ר׳ זירא: מאי טעמא [מה טעמו] של רב? קסבר [סבור הוא]: רק מה שניתן לברר את איסורו מביא עליו אשם תלוי. וכשאכל אחת משתי חתיכות — אפשר לברר איסורו, לפי החתיכה שנותרה, אם היא חלב או שומן. אבל חתיכה אחת אי אפשר לברר איסורו, שהרי כבר אכלה.
Rabbi Zeira said: What is the reason for the ruling of Rav? He holds one is liable to bring a provisional guilt offering only in a case involving two pieces, as it is possible to identify its prohibition. As, an expert might later examine the remaining piece and determine whether or not one ate the prohibited piece. By contrast, in a case of uncertainty involving only one piece, it is impossible to identify its prohibition and ascertain whether one ate a forbidden or permitted piece of fat.
הכל
(22) מַאי אִיכָּא בֵּין טַעְמָא דְּרָבָא לְטַעְמָא דְּרַבִּי זֵירָא אִיכָּא בֵינַיְיהוּ כְּזַיִת וּמֶחֱצָה.
The Gemara asks: What difference is there between the reason given earlier by Rava for Rav’s ruling and the reason stated here by Rabbi Zeira? The Gemara answers: The difference between them is a case where there were two pieces before a person, one measuring an olive-bulk and the other measuring one-half of an olive-bulk. Since according to halakha a measure of less than an olive-bulk is of no relevance in such a case, it is considered as though only one piece is present before him.
The Gemara asks: What difference is there between the reason given earlier by Rava for Rav’s ruling and the reason stated here by Rabbi Zeira? The Gemara answers: The difference between them is a case where there were two pieces before a person, one measuring an olive-bulk and the other measuring one-half of an olive-bulk. Since according to halakha a measure of less than an olive-bulk is of no relevance in such a case, it is considered as though only one piece is present before him.
מאי איכא בין טעמיה דרבה לטעמיה דר׳ זירא – תרוויהו בעו חתיכה אחת מב׳ חתיכות. איכא בינייהו כזית ומחצה. כגון ב׳ חתיכות באחת יש בה כזית ובאחת יש בה חצי זית ואין ידוע אי זו של חלב ואכל אותה של זית:
לרבה איכא מצות – דמכל מקום הא איכא בינייהו ב׳ חתיכות:
מאי איכא בין רבא – דאמר לעיל טעמיה דרב משום יש אם למקרא.
לר׳ זירא – דמפרש טעמיה דרב לברר איסורו.
ה״ג: איכא בינייהו כזית ומחצה – כגון ב׳ חתיכות בזו כזית ובזו כחצי זית ואכל את של כזית ואין ידוע אם הוא חלב או שומן.
ושואלים מאי איכא בין טעמא [מה הבדל יש בין טעמו] של רבא, שלמדים חיוב אשם תלוי בשתי חתיכות דווקא, ממה שנאמר ״מצוות״ בלשון רבים, לטעמא [לטעמו] של ר׳ זירא, מפני שבשתי חתיכות אפשר לברר איסורו? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל] אם היו לפניו שתי חתיכות, אחת של חלב ואחת של שומן, אחת מהן יש בה כזית ואחת מהן יש בה מחצה של כזית, ואכל מאחת מהן כזית,
The Gemara asks: What difference is there between the reason given earlier by Rava for Rav’s ruling and the reason stated here by Rabbi Zeira? The Gemara answers: The difference between them is a case where there were two pieces before a person, one measuring an olive-bulk and the other measuring one-half of an olive-bulk. Since according to halakha a measure of less than an olive-bulk is of no relevance in such a case, it is considered as though only one piece is present before him.
הכל
(23) לְרָבָא לֵיכָּא מִצְווֹת וּפָטוּר לְרַבִּי זֵירָא אֶפְשָׁר לְבָרֵר אִיסּוּרוֹ.
The Gemara elaborates: According to Rava, who contends that Rav maintains that the plural vocalization of the Torah is authoritative, this is not a case of uncertainty involving two items, as required by the plural form mitzvot, and therefore he is exempt. By contrast, according to Rabbi Zeira, this is a case where it is possible to identify its prohibition by examining the remaining piece, and he is therefore obligated to bring a provisional guilt offering.
The Gemara elaborates: According to Rava, who contends that Rav maintains that the plural vocalization of the Torah is authoritative, this is not a case of uncertainty involving two items, as required by the plural form mitzvot, and therefore he is exempt. By contrast, according to Rabbi Zeira, this is a case where it is possible to identify its prohibition by examining the remaining piece, and he is therefore obligated to bring a provisional guilt offering.
לר׳ זירא אי איפשר לברר איסורו – דאותו חצי זית שנשתייר לא מינכר אי חלב הוא או שומן דדבר מועט הוא הילכך פטור. לישנא אחרינא לרבה ליכא מצוות דמצוות משמע ב׳ חתיכות שלימות וליכא ופטור. לר׳ זירא חייב דחצי זית נמי איפשר לברר איסורו אם הוא שומן או חלב מי שהוא בקי ע״י הדחק לידע מה היה הזית שלם הילכך כב׳ חתיכות דמי וחייב:
לרבא ליכא מצוות – ליכא ב׳ זיתים ופחות מכזית כמאן דליתיה.
לר׳ זירא אפשר לברר האיסור – בחצי זית זה הנשאר.
לרבא — ליכא [אין כאן] ״מצוות״, שחתיכה שהיא פחות מכזית אינה נחשבת, ופטור, ואילו לר׳ זירא הרי גם אם נותר רק חצי כזית — אפשר לברר איסורו, וחייב.
The Gemara elaborates: According to Rava, who contends that Rav maintains that the plural vocalization of the Torah is authoritative, this is not a case of uncertainty involving two items, as required by the plural form mitzvot, and therefore he is exempt. By contrast, according to Rabbi Zeira, this is a case where it is possible to identify its prohibition by examining the remaining piece, and he is therefore obligated to bring a provisional guilt offering.
הכל
(24) אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כּוֹי חַיָּיבִין עַל חֶלְבּוֹ אָשָׁם תָּלוּי אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר לָא בָּעֵינַן לְבָרֵר אִיסּוּרוֹ
Rabbi Yirmeya raised an objection to Rabbi Zeira from a baraita. Rabbi Eliezer says: With regard to a koy, one is obligated to bring a provisional guilt offering for eating its fat. Evidently, one must bring a provisional guilt offering even in a case where the uncertainty involves only a single item. Rabbi Zeira said to Rabbi Yirmeya: Rabbi Eliezer holds we do not require a case where it is possible to identify its prohibition in order for one to be obligated to bring a provisional guilt offering.
Rabbi Yirmeya raised an objection to Rabbi Zeira from a baraita. Rabbi Eliezer says: With regard to a koy, one is obligated to bring a provisional guilt offering for eating its fat. Evidently, one must bring a provisional guilt offering even in a case where the uncertainty involves only a single item. Rabbi Zeira said to Rabbi Yirmeya: Rabbi Eliezer holds we do not require a case where it is possible to identify its prohibition in order for one to be obligated to bring a provisional guilt offering.
איתיביה ר׳ ירמיה לר׳ זירא דהא כו׳ – וספק בן תשעה ונדה שנמצא על שלה לאחר זמן דכל הני אי איפשר לברר איסורן וחייבין אשם תלוי וקא פשט ליה אכולהו1 הא מני ר׳ אלעזר היא. ולאו דברי הכל:
1. ע״כ שייך לדף יז ע״ב
איתיביה [הקשה לו] ר׳ ירמיה לר׳ זירא, ממה ששנינו, ר׳ אליעזר אומר: כוי, חייבין על חלבו אשם תלוי, והרי אי אפשר לברר האם הוא אסור! אמר ליה [לו] ר׳ זירא, ר׳ אליעזר סבר [סבור]: לא בעינן [אין אנו צריכים] לברר איסורו כדי לחייב אשם תלוי.
Rabbi Yirmeya raised an objection to Rabbi Zeira from a baraita. Rabbi Eliezer says: With regard to a koy, one is obligated to bring a provisional guilt offering for eating its fat. Evidently, one must bring a provisional guilt offering even in a case where the uncertainty involves only a single item. Rabbi Zeira said to Rabbi Yirmeya: Rabbi Eliezer holds we do not require a case where it is possible to identify its prohibition in order for one to be obligated to bring a provisional guilt offering.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
כריתות יז: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים כריתות יז:, עין משפט נר מצוה כריתות יז: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום כריתות יז:, הערוך על סדר הש"ס כריתות יז:, רש"י כריתות יז:, תוספות כריתות יז:, פירוש הרב שטיינזלץ כריתות יז:, אסופת מאמרים כריתות יז:
Keritot 17b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Keritot 17b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Keritot 17b, Attributed to R. Gershom Keritot 17b, Collected from HeArukh Keritot 17b, Rashi Keritot 17b, Tosafot Keritot 17b, Steinsaltz Commentary Keritot 17b, Collected Articles Keritot 17b