גמרא
פירוש
אֵיתִיבֵיהּ סָפֵק בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן יוֹצִיא וְהַוָּלָד כָּשֵׁר וְחַיָּיב בְּאָשָׁם תָּלוּי הָא מַנִּי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא.
אֵיתִיבֵיהּ נִמְצָא עַל שֶׁלָּהּ אֹתְיוֹם טְמֵאִין וְחַיָּיבִין בַּקׇּרְבָּן נִמְצָא עַל שֶׁלָּהּ לְאַחַר זְמַן טְמֵאִין מִסָּפֵק וּפְטוּרִין מִן הַקׇּרְבָּן וְתָנֵי עֲלַהּ וְחַיָּיבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי הָא מַנִּי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא.
אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר רַב הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת אַחַת שֶׁל חֵלֶב וְאַחַת שֶׁל שׁוּמָּן וְאָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ מֵהֶן אָכַל חַיָּיב חֲתִיכָה סָפֵק שֶׁל חֵלֶב סָפֵק שֶׁל שׁוּמָּן וַאֲכָלָהּ פָּטוּר.
אָמַר רַב נַחְמָן מַאי טַעְמָא דְּרַב קָסָבַר שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת אִיקְּבַע אִיסּוּרָא חֲתִיכָה אַחַת לָא קָבְעָה אִיסּוּרָא.
מַאי אִיכָּא בֵּין אִיקְּבַע אִיסּוּרָא לְשֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר אִיסּוּרֵיהּ.
אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ כְּגוֹן שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת אַחַת שֶׁל חֵלֶב וְאַחַת שֶׁל שׁוּמָּן וּבָא גּוֹי1 וְאָכַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבָא יִשְׂרָאֵל וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה לְרָבָא לֵיכָּא מִצְווֹת בְּעִידָּנָא דַּאֲכַל יִשְׂרָאֵל כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
לרבי זירא אי אפשר לברר איסוריה – דהא שתיהן נאכלות.
לרב נחמן איקבע איסורא – מעיקרא וחייב. ר״מ מחייב – משום שחוטי חוץ אף על גב דאיכא למימר שמא לא אכל חלב ואשם זה חולין הוא דלא בעי קביעות לאיסור.
וחכמים פוטרין – דלא איקבע איסורא דשמא חולין הוא. ואמאי – אצטער דלא אמר לו ר׳ מאיר היא הוה ליה למימר אשמעתיה דר׳ אליעזר היא.
בשיטת ר׳ אליעזר אמרה – משום הכי מחייב דלא בעי קביעות איסור והאי דלא הוה אמר ליה ר׳ אליעזר היא לא איכפת ליה משום דממילא הוה מצי ידע. אמר רבא כו׳ – אף על גב דאמרי לעיל פטור דבעינן שתי חתיכות לאו דברי הכל אמרי דהא ר׳ אליעזר מחייב כיון דאמר דמתנדב אדם כו׳ וליכא למימר חולין לעזרה מייתי הכא ודאי מיחייב הואיל ובא לידי ספק. מתנדב אדם כו׳ – טעמיה דר׳ אליעזר בגמרא מפרש בפרק בתרא (לקמן כה.). אמר רב אשי – האי דבעינן מקצת איסורא לרבי אליעזר אליבא דבבא בן בוטא קאמר דאמר בפרק בתרא (שם) שהיה מביא אשם תלוי בכל יום חוץ ממוצאי יום הכיפורים אמר המעון הזה אילו מניחים אותי הייתי מביא אלא אומרים לי (כו׳) המתן עד שתיכנס לבית הספק כלומר המתן עד למחר שיש מקצת ספק שמא חטאת היום אבל מוצאי יום הכיפורים אין לחוש בכך דהא כיפר עליו יום הכיפורים על ספקו כדאמרינן בפרק בתרא (שם) חייבי אשמות תלויין שעבר עליהן יום הכיפורים פטורין ואליבא דהאי בעינן מקצת ספק כגון חתיכה אחת אפילו לר׳ אליעזר אבל רבנן דפליגי אדר׳ אליעזר בפרק בתרא (שם) דאמרי אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ואי מייתי הוי מכניס חולין לעזרה הכא נמי פטרי דדוקא בעינן כדקרינן מצוות. וכן אם אכל כלב – את השנייה או עורב חייב ישראל הואיל ובשעה שאכל הוה חתיכה משתי חתיכות.
פטור – דליכא ב׳ חתיכות.
ורבי מחייב – דלא בעי ב׳ חתיכות. ואת השניה במזיד – שהיה יודע שספק הוא.
חייב – אשם תלוי אקמייתא דבשוגג הואי ומשתי חתיכות הואי.
פטור – דבשעת שוגג לא הוו שתי חתיכות.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
לרב נחמן איקבע איסורא – מעיקרא וחייב. ר״מ מחייב – משום שחוטי חוץ אף על גב דאיכא למימר שמא לא אכל חלב ואשם זה חולין הוא דלא בעי קביעות לאיסור.
וחכמים פוטרין – דלא איקבע איסורא דשמא חולין הוא. ואמאי – אצטער דלא אמר לו ר׳ מאיר היא הוה ליה למימר אשמעתיה דר׳ אליעזר היא.
בשיטת ר׳ אליעזר אמרה – משום הכי מחייב דלא בעי קביעות איסור והאי דלא הוה אמר ליה ר׳ אליעזר היא לא איכפת ליה משום דממילא הוה מצי ידע. אמר רבא כו׳ – אף על גב דאמרי לעיל פטור דבעינן שתי חתיכות לאו דברי הכל אמרי דהא ר׳ אליעזר מחייב כיון דאמר דמתנדב אדם כו׳ וליכא למימר חולין לעזרה מייתי הכא ודאי מיחייב הואיל ובא לידי ספק. מתנדב אדם כו׳ – טעמיה דר׳ אליעזר בגמרא מפרש בפרק בתרא (לקמן כה.). אמר רב אשי – האי דבעינן מקצת איסורא לרבי אליעזר אליבא דבבא בן בוטא קאמר דאמר בפרק בתרא (שם) שהיה מביא אשם תלוי בכל יום חוץ ממוצאי יום הכיפורים אמר המעון הזה אילו מניחים אותי הייתי מביא אלא אומרים לי (כו׳) המתן עד שתיכנס לבית הספק כלומר המתן עד למחר שיש מקצת ספק שמא חטאת היום אבל מוצאי יום הכיפורים אין לחוש בכך דהא כיפר עליו יום הכיפורים על ספקו כדאמרינן בפרק בתרא (שם) חייבי אשמות תלויין שעבר עליהן יום הכיפורים פטורין ואליבא דהאי בעינן מקצת ספק כגון חתיכה אחת אפילו לר׳ אליעזר אבל רבנן דפליגי אדר׳ אליעזר בפרק בתרא (שם) דאמרי אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ואי מייתי הוי מכניס חולין לעזרה הכא נמי פטרי דדוקא בעינן כדקרינן מצוות. וכן אם אכל כלב – את השנייה או עורב חייב ישראל הואיל ובשעה שאכל הוה חתיכה משתי חתיכות.
פטור – דליכא ב׳ חתיכות.
ורבי מחייב – דלא בעי ב׳ חתיכות. ואת השניה במזיד – שהיה יודע שספק הוא.
חייב – אשם תלוי אקמייתא דבשוגג הואי ומשתי חתיכות הואי.
פטור – דבשעת שוגג לא הוו שתי חתיכות.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush