מתני׳, ר׳ אליעזר אומ׳, יום טוב הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה מערב אדם שני עירובין. רשצז״ל פיר׳,1 מערב אדם שני עירובין, אם היה צריך לילך יום ראשון לכאן ויום שני לכאן יכול לערב למזרח ולמערב. ערב יום 2ראשון אומ׳,3 עירובי4 של מזרח יקנה לי היום לצורך מחר, ועירובי למערב יקנה לי בין השמשות של מחר לצורך יום שני. דקסבר ר׳ אליעזר שבת ויום טוב לאו כחד יומא אריכא נינהו, אלא שתי קדושות, ולכל חד יומא אית ליה חדא שביתה, ולכל חד מיקניא ליה שביתה לאיזה רוח שירצה. ובין השמשות דקאמ(רי׳)[א] 5 לדידיה הוא דקאני ולא ליום שני. ואם6 עירובי בראשון ובשני7 כבני עירי8. בשני ובראשון כבני עירי. פיר׳9, כלומ׳, אם לא היה צריך לילך אלא באחד מן הצדדין ביום ראשון, וביום שני אין צריך לזוז מתחומו לא לכאן ולא לכאן, ואינו רוצה להפסיד אלפים של תחומו מיכן ולא אלפים של תחומו מיכן. (וחכמ׳ אומ׳10 מערב לרוח אחת פיר׳) 11 יערב עירוב לצד שהוא רוצה לילך בו ביום ראשון, ויאמר עירובי זה יקנה לי לצורך מחר, ובשני הריני כבני עירי שלא עירבו. ואם היה צריך בשני ולא בראשון, יאמ׳ עירובי זה יקנה לי בין השמשות של מחר, ובראשון אהיה כבני עירי.
ובשני12, שהוא יום טוב והוא ערב שבת, מוליכו. לר׳ ניסים ז״ל13, כלאם פי קולה: מוליכו14 ביום טוב שני, ואיך יקנה תחומין ביום טוב15. וסאדכרה פי אכ׳ר אל פרק16, מוליכו17 נמי לאותו המקום18 כדי שתחשך19 ויקדש היום עליו כשהוא במקום שקנה שביתה, וכיון שמתחשך עליו ונכנסה שבת אוכלן20 ובא לו. נמצא21 משתכר בהליכתו. פיר׳22, כדי שיוליך עירובו23, ומקדש עליו היום במקום שקנה שביתה. אלמא24.
1. ד״ה מערב (בשינוי מועט).
2. כגי׳ הרע״ב והרש״ש. ולפנינו ברש״י: ׳ערב יו״ט׳.
3. לפנינו במשנה וברש״י (שבהע׳ הבאה): ׳ואומר׳.
4. רש״י ד״ה ואומר (ואפשר דלרבינו אינו ד״ה בפנ״ע).
5. כצ״ל עפ״י רש״י.
6. כגי׳ הרי״ף. ולפנינו במשנה ליתא תי׳ ׳ואם׳ (וראה דק״ס, ז).
7. כגי׳ במשניות שבש״ס. ובמשנה שברי״ף נוספה תי׳ ׳הריני׳ (ב״פ).
8. לפנינו במשנה נוסף: ׳עירובי׳ (ובמשניות שברי״ף: ׳ואם עירובי׳).
9. רש״י ד״ה עירובי בראשון ובשני כבני עירי.
10. כגי׳ במשניות שברי״ף. ולפנינו: ׳או׳ מערב.
11. אין מקומו כאן (וגם ברש״י ליתא) אלא בריש הפיס׳ הבאה: ׳או (ב)מערב לשני ימים׳.
12. כגי׳ במשבי״ר וריב״ח. ולפנינו במשנה: ׳בשני׳.
13. תרגום של ר״ש אברמסון (ספר רנ״ג, עמ׳ 129): לרבינו נסים ז״ל ׳דיבור, באמרו׳.
14. לפנינו במשנה: ׳מוליכו בראשון.. ונוטלו ובא לו בשני..׳. ומפי׳ רש״י (ד״ה ונוטלו ובא לו) משמע ד׳ונוטלו׳ קאי אראשון, ואילו רחב״ש (עמ׳ רטז, עי״ש הע׳ 4) סבר דקאי אשני. שכתב: ׳וזה שהוא נוטלו, פי׳ ומוליכו ביום השני׳. משמע שמפסק: ׳ונוטלו ובא לו בשני׳. וכ״מ מפי׳ הרמב״ם למשנה שכתב: ׳ומוליכו למחר שהוא יו״ט ויחשיך עליו..׳.
15. כעי״ז מקשה בגמ׳ לקמן
(בע״ב). ותי׳ ׳דאזיל ושתיק׳. ופי׳ רש״י (ד״ה דשתיק): ׳בשלמא מערב בשני בפת תרצת, דתחילת היום קונה עירוב, ועירוב דפת [דמערב לשני] ממילא קני׳. וברחב״ש: ׳לא שמערב ביום טוב עירובי תחומין.., דמבחול קונה. ..׳אלא אצרכתא הוא דקא מצרכי רבנן להוליכו כדי להחשיך עליו במקום שביתה, דנקטי במילתא לחומרא׳. [ואפשר ד׳החומרא׳ אינה משום מאי דאמרי רבנן, ׳הכא לחומרא וכו׳ ׳ (כדברינו שם בהע׳ 13) אלא מה שהצריכו להוליך׳, מפני החשש שמא נאכל] (וריב״ח פי׳ באו״א, ראה לקמן הע׳ 220).
16. תרגום: ׳ואזכירנו בסוף הפרק׳. ולפנינו ׳בסוף הפרק׳ לא נמצא.
17. ראה לשון ריב״ח שהו״ל (בהע׳ 203) שם חסריט דברי רנ״ג (מתי׳ ׳מוליכו׳, עד תי׳ ׳מוליכו׳, וע״ע לקמן בהע׳ 220).
18. כ״ה ל׳ הרמב״ם בהל׳ עירובין
(ח, ח) והש״ע (סי׳ תטז, ב). ודוקא ל׳אותו מקום׳, דאי ל״ה הו״ל כעירוב חדש ואסור בין לר״א ובין לחכמים (וראה לעיל הע׳ 202).
19. וריב״ח (ראה לעיל הע׳ 203) כתב: ׳ובשני, שהוא יו״ט והוא ע״ש, מוליכו נמי לאותו מקום כדי שיקנה שם שביתה׳. לכאורה משום דגם השתא בעי ל׳מיקני שביתה׳ כל שהיא וכעין מש״כ המאירי בשם הירושלמי (ראה לעיל הע׳ 212). ורבינו אומר להדיא ׳ויקדש היום עליו כשהוא במקום שקנה שביתה׳, משמע מאמש! אבל היום אינו עושה שום פעולת קנין, ׳דאיך יקנה תחומין ביו״ט׳ (ל׳ רנ״ג). ונראה דגם לריב״ח אי״ז תנאי, אלא שעדיף כן, שהרי ביו״ט אחר השבת שא״א להביאו כתב, ש׳מניחו עד מוצאי שבת׳.
20. לפנינו במשנה (ובריב״ח): ׳ואוכלו׳ (וראה דק״ס, ט, דבד׳ נאפולי גרס: ׳ ׳אוכלו׳).
21. כגי׳ בד״ש (דק״ס שם). ולפנינו: ׳ונמצא׳.
22. כדקאמר לעיל (עי״ש הע׳ 215): ׳מוליכו בי״ט שני׳, וברחב״ש (עמ׳ ריז): ׳אלא אצרכתא הוא דקא מצרכי רבנן להוליכו כדי להחשיך עליו במקום שביתה׳.
23. משמע הוא עצמו ולא שליח (ראה לעיל הע׳ 205).
24. נראה דחסר כאן.