Bekhorot 3b – בכורות ג:‏ – Shas HaMeforash

(1)

הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אפי׳אֲפִילּוּ מוּם קַל וְהָדִתְנַן רָחֵל שֶׁיָּלְדָה מִין עֵז וְעֵז שֶׁיָּלְדָה מִין רָחֵל פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה וְאִם יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין חַיָּיב מוּם קָבוּעַ הָוֵי לִשְׁחוֹט עָלָיו.

This is what Rabbi Yoḥanan said: Even if only a slight blemish would result from the removal of the portion of the animal owned by the gentile, the animal still does not have firstborn status. And in addition, Rabbi Yoḥanan also commented on that which we learned in a mishna (16b): A ewe that gave birth to a goat of sorts and a goat that gave birth to a ewe of sorts are exempt from the mitzva of the firstborn. And if the offspring has some of the characteristics of its mother, it is obligated, i.e., subject to the obligations of firstborn status. Rabbi Yoḥanan commented: Nevertheless, it may not be sacrificed on the altar because this is a permanent blemish. Therefore, a priest is permitted to slaughter it outside of the Temple.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל

הכי קאמר רבי יוחנן אפי׳ מום קל – כרב הונא דאמר אפי׳ אזנו של עובד כוכבים פטור ואף האי נמי אמור בי מדרשא דתנן רחל שילדה כו׳ פטור מן הבכורה דכתיב או בכור עז עד שיהיה הוא ובכורו עז:

ואם יש בו מקצת סימנין דומין לאמו חייבת בבכורה וזהו החדוש דאמור בי מדרשא – דמום קבוע הוי האי נדמה אע״ג דיש בו מקצת סימן ונשחט על זה המום ופסיל למזבח:

ואמר ליה רבי אלעזר בשלמא מום קל דאמר היינו חדוש דקמ״ל דאמרינן אפי׳ אזנו:

הכי אמר רבי יוחנן – בי מדרשא דהאי חייב דקתני חייב ליתנו לכהן קאמר אבל למזבח לא קרב דהאי דאישתני הוי מום קבוע לשחוט עליו בחוץ כבכור בעל מום ששוחטו כהן ואוכלו.

¹אפי׳ מום קל – ואפי׳ אין לעובד כוכבים שותפות אלא באזנה שאם היה נוטל חלקו אינה לא נבלה ולא טרפה אלא מום קל בעלמא פטורה מן הבכורה.

1. ד״ה זה מופיע בדפוס וילנא בסוף דף ג׳.

בפרש״י בד״ה או אחת כו׳ כשל אווז ובד״ה לאו משום דה״ל כו׳ עכ״ל ובד״ה לעולם כו׳ שרוע עכ״ל ואח״כ מ״ה תרוייהו בעו והא ודאי משונה הוא ואי קשיא אצטריך לר״י כו׳ עכ״ל כצ״ל לא ידענא מאי קשיא ליה דהא קושטא הוא למאי דקאמר לעולם אימא לך משום שינוי כו׳ דקושיא הוא לר״י מאי אצטריך לאשמעי׳ טפי ממתני׳ ודו״ק:

הכי [כך] אמר ר׳ יוחנן: אפילו יש לגוי בבהמה איבר שאם יינטל יהיה בה מום קל, הריהי פטורה מן הבכורה. ועוד אמר ר׳ יוחנן, והדתנן [וזו ששנינו במשנה]: רחל שילדה בכור שהוא מין עז, ועז שילדה מין רחל — פטורה מן הבכורה, ואם יש בו מקצת סימנין של אימו — חייב בבכורה, מכל מקום אין מקריבים אותו, לפי שמום קבוע הוי [הוא], שאינו עתיד לעבור, שמותר לכהן לשחוט עליו (בגללו) את הבכור מחוץ למקדש.

This is what Rabbi Yoḥanan said: Even if only a slight blemish would result from the removal of the portion of the animal owned by the gentile, the animal still does not have firstborn status. And in addition, Rabbi Yoḥanan also commented on that which we learned in a mishna (16b): A ewe that gave birth to a goat of sorts and a goat that gave birth to a ewe of sorts are exempt from the mitzva of the firstborn. And if the offspring has some of the characteristics of its mother, it is obligated, i.e., subject to the obligations of firstborn status. Rabbi Yoḥanan commented: Nevertheless, it may not be sacrificed on the altar because this is a permanent blemish. Therefore, a priest is permitted to slaughter it outside of the Temple.

מאמרים באתר אסיף

מעמד העובר בקניינים, ירושה ובקידושין / דניאל כץ (בלכתך בדרך יד, כרם ביבנה תשנ״ט)

הערמה וגמירות דעת / הרב שמואל טל (טל חיים פסח, תורת החיים תשע״ז)

מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל

(2) בִּשְׁלָמָא מוּם קַל קָא מַשְׁמַע לַן כִּדְרַב הוּנָא וּלְאַפּוֹקֵי מִדְּרַב חִסְדָּא וְרָבָא.

The Gemara asks: Granted that Rabbi Yoḥanan’s first statement that the animal does not have firstborn status even if it has a slight blemish is necessary, as he teaches us that he holds in accordance with the opinion of Rav Huna, who said previously (2b) that even if the gentile owns only the ear of the firstborn it does not have firstborn status, and his statement is to the exclusion of the opinions of Rav Ḥisda and Rava, who said the gentile must own a portion of the fetus that would render it a carcass or a tereifa if it were removed.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

כדרב הונא – דאמר אפי׳ אזנו.

ושואלים: בשלמא [נניח] מה שאמר ר׳ יוחנן: אפילו מום קל, קא משמע לן [הריהו משמיע לנו] כדברי רב הונא בעמוד הקודם, שגם אם אין לגוי שותפות אלא באזנו של עובר הריהו פטור מן הבכורה, ולאפוקי [ולהוציא] מדברי רב חסדא ורבא, שאמרו שצריך שיהיה לגוי חלק בעובר שאם יינטל יעשה אותו נבילה או טריפה.

The Gemara asks: Granted that Rabbi Yoḥanan’s first statement that the animal does not have firstborn status even if it has a slight blemish is necessary, as he teaches us that he holds in accordance with the opinion of Rav Huna, who said previously (2b) that even if the gentile owns only the ear of the firstborn it does not have firstborn status, and his statement is to the exclusion of the opinions of Rav Ḥisda and Rava, who said the gentile must own a portion of the fetus that would render it a carcass or a tereifa if it were removed.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) אֶלָּא מוּם קָבוּעַ מַאי קָא מַשְׁמַע לַן דְּכֵיוָן דְּאִישְׁתַּנִּי הָוֵה לֵיהּ מוּמָא תְּנֵינָא וּפִיו דּוֹמֶה כְּשֶׁל חֲזִיר הֲרֵי זֶה מוּם.

But with regard to Rabbi Yoḥanan’s second statement that a goat of sorts that was born to a ewe but has some characteristics of the mother is considered to have a permanent blemish, what is it teaching us? Is it teaching that since it looks different from the normal appearance of a sheep this appearance is considered a blemish? We already learned this in the mishna (40a): Or with regard to a lamb whose mouth is similar to that of a pig, that is a blemish that enables slaughter of the firstborn.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

תנינא – לקמן בפ׳ על אלו מומין שוחטין את הבכור (דף מ.).

אלא מה שאמר ר׳ יוחנן שרחל שילדה מין עז, אם יש בו מקצת סימנים של אמו הרי זה מום קבוע — מאי קא משמע לן [מה הוא משמיע, מחדש, לנו]? דכיון דאישתני הוה ליה מומא [שכיון שנשתנה ממראה כבש הרי זה מום]? הלוא תנינא [כבר שנינו] דבר זה במשנה: אם פיו של טלה דומה כשל חזיר — הרי זה מום!

But with regard to Rabbi Yoḥanan’s second statement that a goat of sorts that was born to a ewe but has some characteristics of the mother is considered to have a permanent blemish, what is it teaching us? Is it teaching that since it looks different from the normal appearance of a sheep this appearance is considered a blemish? We already learned this in the mishna (40a): Or with regard to a lamb whose mouth is similar to that of a pig, that is a blemish that enables slaughter of the firstborn.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) וְכִי תֵּימָא הָתָם נִשְׁתַּנָּה בְּדָבָר שֶׁאֵין בְּמִינוֹ קָדוֹשׁ בִּבְכוֹרָה הָכָא נִשְׁתַּנָּה בְּדָבָר שֶׁבְּמִינוֹ קָדוֹשׁ בִּבְכוֹרָה הָא נָמֵי תְּנֵינָא עֵינוֹ אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה.

And if you would say that there, where the animal’s mouth is similar to that of a pig, its appearance was altered into a being in whose species there is no sanctity of the firstborn, while here, where it looks like a goat, its appearance was altered into a being in whose species there is sanctity of the firstborn, and Rabbi Yoḥanan teaches that this animal too is considered to be blemished, we already learned this, too, in the subsequent mishna (40b): An animal with one of its eyes large and one small is also considered blemished.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

וכי תימא – האי משום הכי הוי מום דנשתנה בדבר שאין במינו קדוש בבכורה חזיר:

הכא – ברחל שילדה דנשתנה בדבר שבמינו קדוש בבכורה ואפי׳ הכי הוי מום והיינו חדושיה:

הא נמי תנינא – דהוי מום:

הכא נשתנה כו׳ – ולהכי איצטריך לר׳ יוחנן לאשמועינן דמום הוא.

או אחת גדולה – כשל עגל או אחת קטנה כשל אווז.

וכי תימא [ואם תאמר] שהיה מקום לחלק: התם [שם] שפיו דומה לשל חזיר — נשתנה בצורת דבר שאין במינו קדוש בבכורה, ואילו הכא [כאן] שהוא כמין עז נשתנה בדבר שבמינו קדוש בבכורה, והוצרך ר׳ יוחנן לחדש שאף זה נחשב מום — הא נמי תנינא [זו גם כן שנינו] ברשימת בעלי המומים שמותר לשוחטם מחוץ למקדש: עינו אחת של כבש גדולה ואחת קטנה, ותנא [ושנה החכם] בהסבר המשנה: גדולה —

And if you would say that there, where the animal’s mouth is similar to that of a pig, its appearance was altered into a being in whose species there is no sanctity of the firstborn, while here, where it looks like a goat, its appearance was altered into a being in whose species there is sanctity of the firstborn, and Rabbi Yoḥanan teaches that this animal too is considered to be blemished, we already learned this, too, in the subsequent mishna (40b): An animal with one of its eyes large and one small is also considered blemished.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) וְתַנָּא גְּדוֹלָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁל עֵגֶל וּקְטַנָּה קְטַנָּה כְּשֶׁל אֲוָּוז בִּשְׁלָמָא קְטַנָּה כְּשֶׁל אֲוָּוז אֵין בְּמִינוֹ קָדוֹשׁ בִּבְכוֹרָה אֶלָּא גְּדוֹלָה כְּשֶׁל עֵגֶל יֵשׁ בְּמִינוֹ קָדוֹשׁ בִּבְכוֹרָה אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן כֵּיוָן דְּאִישְׁתַּנִּי הָוֵה לֵיהּ מוּמָא.

And a tanna taught in explanation of the mishna: A large eye is referring to one as large as that of a calf, and a small eye is referring to one as small as that of a goose. Granted, in the case of an eye as small as that of a goose the reason it is considered a blemish is that there is no sanctity of the firstborn among its species, i.e., that of a bird. But in the case of an eye that is as large as that of a calf there is sanctity of a firstborn among its species. Rather, is it not considered blemished because we say that since it has changed from the appearance of a sheep it is considered a blemish? Therefore, Rabbi Yoḥanan’s statement has still not introduced any novelty.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

יש במינו קדוש בבכורה – ואפי׳ הכי הוי מומא ואמאי איצטריך לרבי יוחנן למימר.

גדולה כשל עגל, וקטנה — קטנה כשל אווז! ומוסיפים: בשלמא [נניח] כשהוא אומר קטנה כשל אווז, יכול אתה לומר כי טעם הדבר הוא — משום שאין במינו קדוש בבכורה, שאין דין בכורה בעוף. אלא גדולה כשל עגל, הלוא יש במינו קדוש בבכורה! אלא לאו משום דאמרינן [האם לא משום שאנו אומרים]: כיון דאישתני הוה ליה מומא [כיון שהשתנה מצורת כבש הרי זה מום]? ואם כן לא חידש ר׳ יוחנן דבר!

And a tanna taught in explanation of the mishna: A large eye is referring to one as large as that of a calf, and a small eye is referring to one as small as that of a goose. Granted, in the case of an eye as small as that of a goose the reason it is considered a blemish is that there is no sanctity of the firstborn among its species, i.e., that of a bird. But in the case of an eye that is as large as that of a calf there is sanctity of a firstborn among its species. Rather, is it not considered blemished because we say that since it has changed from the appearance of a sheep it is considered a blemish? Therefore, Rabbi Yoḥanan’s statement has still not introduced any novelty.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) לָא מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ שָׂרוּעַ הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דִּתְנַן מוּמִין אֵלּוּ בֵּין קְבוּעִין בֵּין עוֹבְרִין פּוֹסְלִין יָתֵר עֲלֵיהֶן אָדָם עֵינָיו שְׁתֵּיהֶן גְּדוֹלוֹת שְׁתֵּיהֶן קְטַנּוֹת.

The Gemara responds: No, an eye as large as that of a calf is considered a blemish because the animal is one that has a limb that is too large [sarua], which is listed in the Torah as one of the blemished animals (see Leviticus 22:23). The Gemara comments: This, too, stands to reason, as we learned in a mishna (43a): Concerning these blemishes that were taught with regard to an animal, whether they are permanent or transient, they also disqualify a priest from performing the Temple service. And the subsequent mishna (44a) adds: Beyond those are additional blemishes that apply exclusively to a person, i.e., a priest: If both of his eyes are large, or both of them are small.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

לא – אי מהכא לא ילפי׳ דהכא לא משום טעם דאישתני הוי מומא אלא משום דכי הוי עינו גדולה כשל עגל היינו מום גמור דהיינו שרוע. ואמרינן כל יתר כנטול דמי ואי לאו דאמור בי מדרשא דשינוי הוי מום קבוע מהכא לא שמעינן מיניה דהא שרוע הוי:

הכי נמי מסתברא – דהאי משום שרוע הוא ולא משום שינוי:

דתנן מומים אלו – דקא חשיב התם:

לא משום דהוה ליה שרוע – דשרוע האמור בתורה זו היא שאברו אחד גדול מחבירו אבל שינוי אחר כגון שבצמרו דומה לעז לא שמעינן דמום הוא הלכך איצטריך לרבי יוחנן לאשמועינן.

מומין אלו – שפירשו חכמים בבכור.

בין עוברין בין קבועין פוסלין – באדם בכהן כל זמן שמום בו לא יעבוד.

ודוחים: לא, טעם הדבר שעינו גדולה כשל עגל הרי זה מום — אין זה משום שנשתנה מצורת כבש, אלא משום דהוה ליה [שהוא נעשה] שרוע, שנזכר בתורה ברשימת בעלי המומים (ויקרא כב, כג), כלומר, שאחד מאיבריו גדול במיוחד. ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר לומר], דתנן [שכן שנינו במשנה]: מומין אלו שמנתה המשנה בבהמה, שפוסלים אותה להקרבה, בין מומין קבועין בין עוברין — פוסלין באדם, שאם היו בכהן — הריהו פסול לעבודה. יתר עליהן על מומי הבהמה, מומים נוספים באדם, ובכללם — אם היו עיניו שתיהן גדולות או שתיהן קטנות.

The Gemara responds: No, an eye as large as that of a calf is considered a blemish because the animal is one that has a limb that is too large [sarua], which is listed in the Torah as one of the blemished animals (see Leviticus 22:23). The Gemara comments: This, too, stands to reason, as we learned in a mishna (43a): Concerning these blemishes that were taught with regard to an animal, whether they are permanent or transient, they also disqualify a priest from performing the Temple service. And the subsequent mishna (44a) adds: Beyond those are additional blemishes that apply exclusively to a person, i.e., a priest: If both of his eyes are large, or both of them are small.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) גַּבֵּי אָדָם הוּא דִּכְתִיב {ויקרא כ״ב:ד׳} אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן דְּבָעֵינַן אִישׁ שָׁוֶה בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן אֲבָל בְּהֵמָה שְׁתֵּיהֶן גְּדוֹלוֹת שְׁתֵּיהֶן קְטַנּוֹת נָמֵי לָא הָוֵי מוּמָא.

The reason for the latter halakha is that it is with regard to a person that it is written: “Any man from the offspring of Aaron” (Leviticus 22:4), which indicates that we require a man who is equal to the seed of Aaron, i.e., he has an ordinary appearance like other priests; but with regard to an animal, if both eyes are big or both eyes are small, it is also not a blemish.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

שוה בזרעו – שדומה לבני אדם.

וטעם הדבר: גבי [אצל] אדם הוא דכתיב [שנאמר]: ״איש איש מזרע אהרן״ (ויקרא כב, ד), דבעינן [שצריכים אנו] לעבודת המקדש איש שהוא שוה (רגיל) בזרעו של אהרן, ולא משונה. אבל בבהמה, אם עיניה שתיהן גדולות או שתיהן קטנות — נמי לא הוי מומא [גם כן איננו מום].

The reason for the latter halakha is that it is with regard to a person that it is written: “Any man from the offspring of Aaron” (Leviticus 22:4), which indicates that we require a man who is equal to the seed of Aaron, i.e., he has an ordinary appearance like other priests; but with regard to an animal, if both eyes are big or both eyes are small, it is also not a blemish.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה מַאי טַעְמָא אִי מִשּׁוּם שִׁינּוּי אֲפִילּוּ שְׁתֵּיהֶן גְּדוֹלוֹת שְׁתֵּיהֶן קְטַנּוֹת נָמֵי אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ שָׂרוּעַ.

Accordingly, if one of the animal’s eyes is big or one is small, what is the reason that it is considered a blemish? If it is due to the deviation in appearance, meaning it does not look like a sheep, then even if both eyes are big or both are small it should be considered a blemish. Rather, is it not because it is an animal with a limb that is too large?

תוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אלא לאו משום דהוה ליה שרוע – ושינוי לא הוי מומא וא״ת אם כן קשה טפי לר׳ יוחנן דאמר לעיל כיון דאישתני הוי מומא דהכא דייקינן שתיהן גדולות הוי שינוי ולא חשיב מומא ויש לומר ההיא דלעיל שינוי חמור טפי משתיהן גדולות או שתיהן קטנות.

תוס׳ בד״ה אלא לאו וכו׳ דהכא דייקי׳ שתיהן גדולות הוי שינוי ולא כו׳ עכ״ל כצ״ל:

ויש לשאול: עינו אחת גדולה ואחת קטנה מאי טעמא [מה טעם] הוא מום בבהמה? אי [אם] משום שינוי, שאין הוא נראה ככבש — אפילו שתיהן גדולות או שתיהן קטנות נמי [גם כן] היה צריך לפסול! אלא לאו [האם לא] משום דהוה ליה [שהוא] שרוע?

Accordingly, if one of the animal’s eyes is big or one is small, what is the reason that it is considered a blemish? If it is due to the deviation in appearance, meaning it does not look like a sheep, then even if both eyes are big or both are small it should be considered a blemish. Rather, is it not because it is an animal with a limb that is too large?

תוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) לָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ מִשּׁוּם שִׁינּוּי שִׁינּוּי הָוֵי מוּמָא וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ אֲפִילּוּ שְׁתֵּיהֶן גְּדוֹלוֹת שְׁתֵּיהֶן קְטַנּוֹת הָתָם אִי מֵחֲמַת בְּרִיּוּתָא יַתִּירָא תַּרְוַויְיהוּ בָּעֵי לְמִיבְרָא אִי מֵחֲמַת כְּחִישׁוּתָא יַתִּירָא תַּרְוַויְיהוּ בָּעֵי מִיכְחַשׁ.

The Gemara responds: No, actually I will say to you that the reason an animal with one big eye and one small eye is considered blemished is because of its deviation, as a deviation is considered a blemish. And as for that which is difficult for you, that if it is due to an anomalous appearance then even if both are big or both are small it should be considered a blemish, there it is not considered a deviation. This is because a particularly healthy animal has large eyes, while a particularly weak animal has small eyes. Therefore, only an animal with one large eye and with one small eye is considered to be blemished, as if the large eye is due to extreme health both should have been healthy, and if the small eye is due to extreme weakness both should have been weak.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

לא לעולם אימא לך – שינוי הוי מומא ומהכא שמעינן:

ודקא קשיא לך – אי משום שינוי אפילו שתיהן גדולות נמי:

התם – שתיהן גדולות או קטנות לא הוי מחמת שינוי אלא או מחמת בריותא יתירא הוו תרווייהו גדולות או מחמת כחישותא הוו קטנות אבל הכא באחת גדולה ואחת קטנה לא הוי לא מחמת ברייתא ולא מחמת כחישותא אלא משום שינוי ואכתי מהכא שמעינן ליה והדרא קושיא לדוכתיה:

לעולם אימא לך כו׳ – ומהכא לא תסתבר משום שרוע.

תרוייהו בעו – והא ודאי משונה הוא. ואי קשיא אמאי איצטריך לר׳ יוחנן למימר הא אוקימנא דשינוי הוי מומא תריץ כיון דאיכא למימר נמי דלאו משום שינוי הוא אלא משום שרוע איצטריך לר׳ יוחנן למימר.

ודוחים: לא, לעולם אימא [אומר] לך שהטעם בעינו אחת גדולה ואחת קטנה הוא משום שינוי, ושינוי הוי מומא [הרי הוא מום]. ודקא קשיא [ומה שהיה קשה] לך: אם משום שינוי, אפילו שתיהן גדולות או שתיהן קטנות צריך היה להיות מום — התם [שם] אין זה נחשב שינוי, שבהמה בריאה ושמנה במיוחד עיניה גדולות, וכחושה במיוחד עיניה קטנות. ודוקא בעין אחת גדולה ואחת קטנה הרי זה נחשב כשינוי שהוא מום, שכן אי מחמת בריותא יתירא — תרווייהו בעי למיברא [אם מחמת בריאות יתירה — שתיהם היו צריכות להבריא], אי מחמת כחישותא יתירא תרווייהו בעי מיכחש [אם מחמת כחש יתר — שתיהם היו צריכות לכחוש].

The Gemara responds: No, actually I will say to you that the reason an animal with one big eye and one small eye is considered blemished is because of its deviation, as a deviation is considered a blemish. And as for that which is difficult for you, that if it is due to an anomalous appearance then even if both are big or both are small it should be considered a blemish, there it is not considered a deviation. This is because a particularly healthy animal has large eyes, while a particularly weak animal has small eyes. Therefore, only an animal with one large eye and with one small eye is considered to be blemished, as if the large eye is due to extreme health both should have been healthy, and if the small eye is due to extreme weakness both should have been weak.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) הָהִיא גִּיּוֹרְתָּא דַּהֲווֹ מָסְרִין לַהּ אַחֵי חֵיוְתָא לְפַטּוֹמַהּ אֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא אֲמַר לַהּ לֵית דְּחַשׁ לַהּ לְהָא דְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר שׁוּתָּפוּת גּוֹי¹ חַיֶּיבֶת בִּבְכוֹרָה.

§ In connection with the dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis whether an animal owned in partnership with a gentile has firstborn status, the Gemara relates the following incident: There was a certain female convert whose gentile brothers would give her animals to fatten and would then divide the profits with her. She came before Rava to ask whether firstborn status applies to the firstborn of these animals. Rava said to her: There is no one who is concerned with this ruling of Rabbi Yehuda, who says an animal owned in partnership with a gentile is obligated, i.e., subject to counting its first offspring a firstborn.

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

דהוו מסרי לה אחהא עובדי כוכבים חיותא לפטומא משלה כדי שיהו חציים של זה:

אתאי לקמיה דרבא – ופטרה מבכורה:

אחי – עובדי כוכבים הוו.

אתאי לקמיה דרבא – למיבעי אי מיחייבא בבכורה.

א כאמור לעיל נחלקו ר׳ יהודה וחכמים האם שותפות הגוי בבהמה פוטרת מן הבכורה. ובענין זה מסופר, ההיא גיורתא דהוו מסרין לה אחי חיותא לפטומה [גיורת אחת שהיו מוסרים לה אחיה הגויים בהמות לפיטום] ולהשתתף בשבח שתשביח הפרה, אתאי לקמיה [באה לפני] רבא לשאול האם הבכורות של בהמות אלו קדושים בבכורה. אמר לה: לית דחש לה להא [אין מי שחושש לה להלכה זו] של ר׳ יהודה, שאמר: שותפות גוי חייבת בבכורה.

§ In connection with the dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis whether an animal owned in partnership with a gentile has firstborn status, the Gemara relates the following incident: There was a certain female convert whose gentile brothers would give her animals to fatten and would then divide the profits with her. She came before Rava to ask whether firstborn status applies to the firstborn of these animals. Rava said to her: There is no one who is concerned with this ruling of Rabbi Yehuda, who says an animal owned in partnership with a gentile is obligated, i.e., subject to counting its first offspring a firstborn.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) רַב מָרִי בַּר רָחֵל הַוְיָא לֵיהּ הָהִיא חֵיוָתָא הֲוָה מַקְנֶה לְאוּדְנַיְיהוּ לְגוֹי¹ וְאָסַר לְהוּ בְּגִיזָּה וַעֲבוֹדָה וְיָהֵיב לְהוּ לְכֹהֲנִים וּכְלַאי חֵיוָתָא דְּרַב מָרִי בַּר רָחֵל.

The Gemara relates another incident: Rav Mari bar Raḥel had a certain flock of animals. He would transfer ownership of the ears of the firstborn fetuses to a gentile in order to exempt them from the obligations of firstborn status. But nevertheless he prohibited them from being sheared and used for labor, and gave them to the priests, halakhot that apply to a standard firstborn animal. And ultimately, the animals of Rav Mari bar Raḥel died.

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבים״.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

הויא ליה ההיא חיותא – עדר של בהמות:

מקני לה לאודנייהו – דבכורותיו במעי אימן לעובד כוכבים דבתר דנולדו לא מצי מקני [דזכה בהן] כהן דהוצאה מרחם מקדש. ולא לפטרן מבכור הוה מתכוין דהא אפי׳ הכי הוה אסר ליה בגיזה ובעבודה ויהיב להו לכהנים אלא דאי לא ידע ישראל דבכור הוי ושחיט ליה ואכיל ליה דלא אתי לידי תקלה דהוו ליה חולין:

וכלאי חיותא – ומתו בהמותיו (כעין) [מפני] שהיה מוציאן לחולין:

מקנה לאודנייהו לעובד כוכבים – לאפקועינהו מבכורה.

ואסר להו – לבכורות בגיזה ועבודה כבכורים גמורים ויהיב להו לכהנים.

וכלאי חיותא – מתה מקנהו.

ב ועוד מסופר, רב מרי בר רחל הויא ליה ההיא חיותא [היה לו עדר בעלי חיים, בהמות], הוה מקנה לאודנייהו [היה מקנה את אוזניהם] של העוברים לגוי כדי להפקיעם מן הבכורה, וכך לא היו קדושים בבכורה בלידתם (שאין קדושת בכורה חלה אלא בשעת הלידה, ובשעת הלידה יש לגוי בהם חלק). ומכל מקום אסר להו [היה אוסר אותם את הבכורות] בגיזה ועבודה כדין בכור, שאסור לגזוז את צמרו ולעבוד בו, ויהיב להו [וכן היה נותן אותם] לכהנים, כדין בכור. ומסופר כי כלאי חיותא [כלו, מתו, הבהמות] של רב מרי בר רחל.

The Gemara relates another incident: Rav Mari bar Raḥel had a certain flock of animals. He would transfer ownership of the ears of the firstborn fetuses to a gentile in order to exempt them from the obligations of firstborn status. But nevertheless he prohibited them from being sheared and used for labor, and gave them to the priests, halakhot that apply to a standard firstborn animal. And ultimately, the animals of Rav Mari bar Raḥel died.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) וְכִי מֵאַחַר דְּאָסַר לְהוּ בְּגִיזָה וַעֲבוֹדָה וְיָהֵיב לְהוּ לְכֹהֲנִים אַמַּאי מַקְנֶה לְהוּ לְאוּדְנַיְיהוּ לְגוֹי¹ דִּלְמָא אָתֵי בְּהוּ לִידֵי תַקָּלָה אִי הָכִי מַאי טַעְמָא כְּלוֹ חֵיוָתָא דְּרַב מָרִי מִשּׁוּם דְּמַפְקַע לְהוּ מִקְּדוּשְׁתַּיְיהוּ.

The Gemara asks: But since he prohibited them from being sheared and used for labor and also gave them to the priests, why did he initially transfer ownership of their ears to the gentile, abrogating their firstborn status? The Gemara answers that he did so lest the priests come to experience a mishap with them, improperly shearing them or using them for labor. The Gemara asks: If so, what is the reason that the animals of Rav Mari died as a punishment? The Gemara answers: It was because he abrogated their sanctity by selling their ears.

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבים״.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אי הכי – כיון דכוונתו לטובה היתה מ״ט כלאי חיותא משום כו׳:

לידי תקלה – שלא יגוז ויעבוד בהן.

אי הכי – דלטובה נתכוון אמאי כלאי חיותיה.

דקא מפקע להו מקדושתייהו – מה שאין נזהרין עכשיו ואע״פ שנענש רב מרי פר״ת רב מרי נענש לפי שהיה מקנה אזנו של עובר ואיכא הפקעה בגוף העובר אבל הקנאה באם שריא ואע״ג דאית ספרים דגרסי לאזנה לשון נקבה היינו משום דקאי אחיותא והכי נמי אסר לה בגיזה ועבודה וא״ת לקמן פ״ט (בכורות נג.) דפריך גבי מעשר בהמה ואינו נוהג בזמן הזה דלא ליתי לידי תקלה אי הכי בכור נמי לא לנהוג בזמן הזה משום תקלה ומשני אפשר כדרב יהודה אמאי לא משכחת תקנה באמהות כדפרישית י״ל התם כיון דאיכא חשש תקלה ויש להם לתקן בלא הפקעה מכהן שיעשה כרב יהודה לא רצו לתקן שיעשה לעולם כך ע״י הפקעה ומיהו אי עבד עבד אי נמי בימי רב מרי היו בקיאין להטיל מום בבכור קודם שיצא לעולם אסור לעשות ע״י הפקעה אבל אנו דלא בקיאין בכך מוטב להקנות לעובד כוכבים קודם שיבא לידי תקלה כדמשמע פ׳ בתרא (בכורות דף נג.) דאי לאו משום דאפשר כרב יהודה היה לנו לתקן להקנות לעובדי כוכבים ואנן דלא בקיאינן הוי כלא אפשר (ואפי׳ בהא דרב יהודה בפרק אין מערימין) דאסור מן הדין גזירה דלמא מפיק את ראשו קודם שיטיל בו מום אי לאו משום דרב יהודה עדיפא להטיל בו מום קודם שיצא לעולם כי היה צריך להשהותו עד שיפול מום מעצמו ונראה דבהקנאת אזן לחוד שרי דקי״ל כרב הונא מדקאי ר׳ יוחנן כוותיה ואמר אפי׳ מום קל ורב מרי נמי דמקנה אזנייהו לא נענש אלא משום הפקעה ולקמן פ׳ בתרא (בכורות נג.) פריך לקנינהו להו לאודנייהו לעובד כוכבים ולכל היותר מותר ע״י הקנאה בדבר שעושה אותה טריפה או נבילה ולאידך לישנא מפרש שנענש רב מרי משום דידע לאקנויי וכ״ע לא ידעי וסברי רב מרי מילתא בעלמא הוא דעבד ואתי לידי תקלה יש לפרש נמי רב מרי שהיה בקי בדרב יהודה לית ליה למיעבד בקנין דאתי למיטעי אבל לדידן לא אפשר בענין אחר עוד פר״ת רב מרי שהיה מקנה אזן עובר לעובד כוכבים הוי דבר שלא בא לעולם אלא היה מקנה בהמה לאזני עובר כמו דקל לפירותיו וטעה אינש ואמר אזני עובר היה מקנה כמו פירות דקל ואתי לידי תקלה אבל כי מקנה אזני הבהמות שרי דלא אתי למיטעי ולפי׳ הקונטרס לא יתכן לפרש כן שפירש רב מרי היה יודע להקנות קנין גמור ליטול מעות מן העובד כוכבים דעובד כוכבים לא קני אלא בכסף כדאמר לקמן פ״ב (יג.) וסברי מילתא בעלמא הוא דעבד ואינו נוטל דמים ומיהו לפי דבריו לא היה לו להזכיר ראיה [מלקמן] דאדרבה לר׳ יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות דריש לה לקמן (דף יג:) מיד עמיתך בכסף הא לעובד כוכבים במשיכה וכרבי יוחנן [קי״ל].

בד״ה דקא מפקע כו׳ בגוף העובר אבל הקנאה כו׳ ומיהו אי עבד עבד כו׳ אפי׳ בהא דרב יהודה משמע בר״פ כיצד מערימין כו׳ בו מום אי לאו כו׳ ורב מרי נמי דמקנה אוזנייהו לא נענש אלא משום הפקעה ולקמן כו׳ טרפה או נבלה ולאידך כו׳ לאקנויי וכ״ע לא כו׳ אבל כי מקנה אזני הבהמות שרי דלא כו׳ כצ״ל:

ושואלים: וכי מאחר דאסר להו [שהיה אוסר אותם] בגיזה ועבודה, ויהיב להו [ונותן אותם] לכהנים, כדין בכור, אמאי מקנה להו לאודנייהו [מדוע היה מקנה את אוזניהם] מתחילה לגוי, ומפקיעם מן הבכורה? ומשיבים: עשה כן מחשש דלמא אתי בהו [שמא יבואו בהם] לידי תקלה, שיגזזו אותם או יעבדו בהם. ושואלים: אי הכי [אם כך], מאי טעמא כלו חיותא [מה הטעם כלו הבהמות] של רב מרי? מדוע נענש? ומשיבים: משום דמפקע להו מקדושתייהו [שהיה מפקיע אותם מקדושתם] על ידי מכירת אוזניהם.

The Gemara asks: But since he prohibited them from being sheared and used for labor and also gave them to the priests, why did he initially transfer ownership of their ears to the gentile, abrogating their firstborn status? The Gemara answers that he did so lest the priests come to experience a mishap with them, improperly shearing them or using them for labor. The Gemara asks: If so, what is the reason that the animals of Rav Mari died as a punishment? The Gemara answers: It was because he abrogated their sanctity by selling their ears.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה ^אמוּתָּר לָאָדָם לְהַטִּיל מוּם בִּבְכוֹר קוֹדֶם שֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם הָתָם מִקְּדוּשַּׁת מִזְבֵּחַ קָא מַפְקַע לֵיהּ מִקְּדוּשַּׁת כֹּהֵן לָא מַפְקַע לֵיהּ הָכָא אפי׳אֲפִילּוּ מִקְּדוּשַּׁת כֹּהֵן קָא מַפְקַע לֵיהּ.

The Gemara asks: But doesn’t Rav Yehuda say it is permitted for a person to inflict a blemish on a firstborn animal fetus before it emerges into the air of the world? Here, too, Rav Mari abrogated his firstborn animals’ sanctity by selling their ears before their birth. The Gemara answers: There, when one inflicts a blemish on a firstborn animal, he abrogates the animal’s sanctity of the altar, as it is no longer fit for an offering, but does not abrogate its sanctity of the priest, as it is still given to the priest. Here, by contrast, when Rav Mari sold his animals’ ears to a gentile, he abrogated even their sanctity of the priest, as the partnership exempts the animals from the obligations of firstborn status entirely.

א. רמב״ם הלכות בכורות ב׳:י״ד
טור יורה דעה שי״ג:ז׳
שולחן ערוך יורה דעה שי״ג:ז׳

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות בכורות ב׳:י״ד
טור יורה דעה שי״ג:ז׳
שולחן ערוך יורה דעה שי״ג:ז׳

מותר להטיל מום בבכור – כדי שלא יבא בו לידי תקלה:

קודם שיצא לאויר העולם – דבתר שיצא כולו אסור.⁠¹ הם הכי לישראל. דרב מרי:

התם – דרב יהודה משום הכי שרי (מש״ה) דלא מפקע ליה אלא מקדושת מזבח:

1. נראה דצ״ל וה״ה נמי דיכול להקנות אז לעובד כוכבים ומ״ט כלו חיותא דרב מרי:

קודם שיצא – ועדיין לא נתקדש דבכור ברחם תליא קדושתיה דכתיב כל הבכור אשר יולד ולא הוי כמטיל מום בקדשים.

מקדושת כהן לא מפקע ליה – דהוי כבכור בעל מום הניתן לכהן וחייב כהן לנהוג בו קדושה שלא יגוז ויעבוד בו וכשהוא שוחטו אינו שוחטו באיטליז ואינו נמכר באיטליז ואינו נשקל בליטרא כדלקמן (דף לא.).

הכא – מכי מקני לה לעובד כוכבים דלא חיילא עליה שם קדושה ואע״ג שהוא נוהג בו קדושה הוי כנוהג קדושה בחולין גמורין.

ומקשים: והאמר [והרי אמר] רב יהודה: מותר לאדם להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם! ומשיבים: התם [שם] שמטיל בו מום — מקדושת מזבח קא מפקע ליה [הוא מפקיע אותו], שאינו ראוי להקרבה. אבל מקדושת כהן, שיהיה של הכהן, לא מפקע ליה [אינו מפקיע אותו], הכא [כאן], שמוכר את אוזנו לגוי — אפילו מקדושת כהן קא מפקע ליה [מפקיע אותו], שהרי שותפות הגוי פוטרת את העובר מן הבכורה.

The Gemara asks: But doesn’t Rav Yehuda say it is permitted for a person to inflict a blemish on a firstborn animal fetus before it emerges into the air of the world? Here, too, Rav Mari abrogated his firstborn animals’ sanctity by selling their ears before their birth. The Gemara answers: There, when one inflicts a blemish on a firstborn animal, he abrogates the animal’s sanctity of the altar, as it is no longer fit for an offering, but does not abrogate its sanctity of the priest, as it is still given to the priest. Here, by contrast, when Rav Mari sold his animals’ ears to a gentile, he abrogated even their sanctity of the priest, as the partnership exempts the animals from the obligations of firstborn status entirely.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) וְאִיבָּעֵית אֵימָא רַב מָרִי בַּר רָחֵל יָדַע לְאַקְנוֹיֵי קִנְיַן גָּמוּר וְחָזֵי לֵיהּ אִינִישׁ אַחֲרִינָא וְאָזֵיל וְעָבֵיד וְסָבַר רַב מָרִי מִילְּתָא הוּא דַּעֲבַד וְאָתֵי בָּהּ לִידֵי תַקָּלָה.:

And if you wish, say instead that the reason the animals of Rav Mari bar Raḥel died is that he himself knew that is was necessary to transfer ownership of the ears of the fetus to the gentile through a complete transaction. And another person would see him transferring ownership of the ears to a gentile and would go and do it himself but not perform a complete transaction, and would think that Rav Mari performed the same matter in abrogating its firstborn status, and would come to experience a mishap with his animal by not treating it with the sanctity of firstborn status. Due to this concern, Rav Mari should not have transferred ownership of the ears to a gentile, and consequently his animals died.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ואי בעי תימא רב מרי נמי¹ מפקע להו מקדושת כהן דשותפות עובד כוכבים פטורה ומשום הכי כלאי חיותא דרב מרי בר רחל ידע לאקנויי קנין גמור לכל אדם אפי׳ שלא בפניו כגון על ידי בנו ובתו הגדולים דאית להו יד וזכו ליה לעובד כוכבים זכייה גמורה דאית ליה חלק בגויה וכו״ע לא ידעי דלא גמרי [דינא] ומאן דחזי ליה לרב מרי דמקני לעובד כוכבים אזיל נמי ומקני וסבר דאפי׳ ע״י בנו ובתו הקטנים יכול לאקנויי ועביד על ידן ונהיג בהו דין דחולין ואתי לידי תקלה ומשום הכי כלאי חיותא דעל ידיה מכשלי אחרינא:

1. אולי צ״ל רב מרי נמי אף דאפקע ליה מקדושת כהן נמי שרי דשותפות עובד כוכבים פטורה וכו׳:

קנין גמור – ליטול מעות מן העובד כוכבים דעובד כוכבים לא קני אלא בכסף כדאמרי׳ לקמן בפרק שני (דף יג.).

מילתא הוא דעבד – מילתא בעלמא בדיבור ואינו נוטל דמיו.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] הסבר אחר, מדוע מתו בהמותיו של רב מרי בר רחל: רב מרי בר רחל ידע לאקנויי [יודע היה להקנות] לגוי קנין גמור את אוזנו של העובר, ואולם חזי ליה איניש אחרינא, ואזיל ועביד [רואה היה אדם אחר את רב מרי עושה כן, והולך ועושה כמותו], למכור את אוזן העובר לגוי, וסבר [וסבור] כי רב מרי מילתא הוא דעבד [דבר של מה בכך הוא שעשה] לצורך הקנאה זו, הפקעת הבכורה, ואין לדקדק בדבר ולהקנות כראוי. ואתי [ובא] בה אותו אדם לידי תקלה, שלא להקנות כראוי, ומשום כך מתו בהמותיו של רב מרי, שבאה תקלה על ידן.

And if you wish, say instead that the reason the animals of Rav Mari bar Raḥel died is that he himself knew that is was necessary to transfer ownership of the ears of the fetus to the gentile through a complete transaction. And another person would see him transferring ownership of the ears to a gentile and would go and do it himself but not perform a complete transaction, and would think that Rav Mari performed the same matter in abrogating its firstborn status, and would come to experience a mishap with his animal by not treating it with the sanctity of firstborn status. Due to this concern, Rav Mari should not have transferred ownership of the ears to a gentile, and consequently his animals died.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(15) מתני׳מַתְנִיתִין: ^בכֹּהֲנִים וּלְוִיִּם פְּטוּרִין מק״ומִקַּל וָחוֹמֶר אִם פָּטְרוּ אֶת שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר דִּין הוּא שֶׁיִּפְטְרוּ אֶת שֶׁל עַצְמָן.:

MISHNA: Priests and Levites are exempt from the obligation to redeem a firstborn donkey; this is derived from an a fortiori inference: In the wilderness the firstborn were redeemed in exchange for the Levites, as it is stated: “Take the Levites in exchange for all the firstborn among the children of Israel and the animal of the Levites in exchange for their animals” (Numbers 3:45). If the priests and Levites rendered exempt the firstborn children and donkeys of the Israelites in the wilderness from being counted firstborns, it is only logical that the priests and the Levites should render the firstborn of their own donkeys exempt from being counted firstborns.

ב. רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין י״ב:י״ד
טור יורה דעה שכ״א:י״ט
טור יורה דעה ש״ה:י״ח
שולחן ערוך יורה דעה שכ״א:י״ט
שולחן ערוך יורה דעה ש״ה:י״ח

קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

משנה בכורות א׳:א׳

ב רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין י״ב:י״ד
טור יורה דעה שכ״א:י״ט
טור יורה דעה ש״ה:י״ח
שולחן ערוך יורה דעה שכ״א:י״ט
שולחן ערוך יורה דעה ש״ה:י״ח

הכהנים והלוים פטורים – מפדיון פיטרי חמוריהן מק״ו אם פטרו וכו׳:

קס״ד השתא הלוים גופייהו קאמרינן אם פטרו פטרי חמורי ישראל במדבר כדכתיב ואקח את הלוים תחת כל בכור וגו׳ דין הוא שיפטרו פטרי חמורים של עצמן. וקא מתמה גמרא וכי אינהו גופייהו לוים פטור מפטרי חמורים במדבר:

מתני׳ כהנים ולוים פטורין – קא סלקא דעתך אפטר חמור קאי.

אם פטרו – לוים בכורי ישראל במדבר.

דין הוא כו׳ – ומשמע דגוף הלוים פטרי חמורי ישראל.

כהנים ולוים פטרו עצמן מק״ו – וא״ת בלא ק״ו תיפוק ליה מתוך קונטרוקוס השר דמשני (לקמן ה:) אותם ג׳ מאות בכורים היו ואין בכור מפקיע בכור משום דדיו שיפקיע של עצמו ש״מ דשל עצמו מיהא מפקיע י״ל אי לאו ק״ו מצינו לשנויי אותן ג׳ מאות בכורות היו והוצרכו פדיון וכי תימא א״כ למנינהו בהדי שלשה ושבעים ומאתים העודפים מצי למימר לא הוחזק הכתוב למנות אלא דישראל לחודייהו.

ג משנה כהנים ולוים פטורין מפדיון פטר חמור שלהם מקל וחומר: אם פטרו את בכורותיהם של ישראל במדבר מן הבכורה, שנפדו על ידם, שנאמר: ״קח את הלויים תחת כל בכור בבני ישראל״ (במדבר ג, מה), דין הוא שיפטרו את בכורות חמוריהם של עצמן מן הבכורה.

MISHNA: Priests and Levites are exempt from the obligation to redeem a firstborn donkey; this is derived from an a fortiori inference: In the wilderness the firstborn were redeemed in exchange for the Levites, as it is stated: “Take the Levites in exchange for all the firstborn among the children of Israel and the animal of the Levites in exchange for their animals” (Numbers 3:45). If the priests and Levites rendered exempt the firstborn children and donkeys of the Israelites in the wilderness from being counted firstborns, it is only logical that the priests and the Levites should render the firstborn of their own donkeys exempt from being counted firstborns.

קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(16) גמ׳:

רש״יעודהכל

גמ׳

רש״יהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

בכורות ג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים בכורות ג:, עין משפט נר מצוה בכורות ג: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום בכורות ג:, רש"י בכורות ג:, תוספות בכורות ג:, מהרש"א חידושי הלכות בכורות ג:, פירוש הרב שטיינזלץ בכורות ג:, אסופת מאמרים בכורות ג:

Bekhorot 3b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Bekhorot 3b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Bekhorot 3b, Attributed to R. Gershom Bekhorot 3b, Rashi Bekhorot 3b, Tosafot Bekhorot 3b, Maharsha Chidushei Halakhot Bekhorot 3b, Steinsaltz Commentary Bekhorot 3b, Collected Articles Bekhorot 3b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון