דין הוא שתפקיע את של עצמן – גרס ואי גרס שתפקע לא גרס את.

והא פטרו אינהו קתני – מרישא דקתני והכהנים והלוים פטורין לא קשה מידי דאיכא לפרש פטורין מלקדש פטרי חמוריהן קאמר ולא פטורין הן עצמן אבל פטרו משמע פטרו אינהו.

ועוד אם איתא – דדרשינן ק״ו גבי בהמה מבכור בהמה טהורה ליפטרו לוים דהא בהמה דידהו הפקיעה בהמת ישראל הטהורה וא״ת א״כ לקמן דנקט שה א׳ של בן לוי פטר כמה פטרי חמור של ישראל אמאי לא נקט בהמה טהורה דליכא למימר דבבהמה טהורה לא פטר שה אחד כמה בכורות דטהורות דישראל אלא דוקא בפטרי חמור אבל בטהורה מנו אחד כנגד אחד דקאמר מה שפטרו בהמת לוים של ישראל בין טמאה בין טהורה מבהמת תחת בהמתם נפקא ליה לקמן בהמה אחת תחת בהמות הרבה משמע בין טמאה בין טהורה י״ל ר׳ חנינא דלקמן נקט מה שיכול לנהוג עכשיו ועוד יש לפרש מתניתין דלקמן אתא מה טעם פודה וחוזר ופודה משום דשה אחד של בן לוי פטר כמה פטרי חמור של ישראל במדבר אבל מה שפטר שה אחד של בן לוי במדבר כמה בכורות דטהורה של ישראל לא נהג אלא באותה שעה דעכשיו אין להם פדיון אלא יש בהן קדושת הגוף וא״ת ואביי מאי קסבר אמאי לא עבדי ק״ו בטהורה י״ל קסבר לענין טהורה שיש בהן קדושת מזבח לא שייך למימר פוטרין את של עצמן מק״ו דפוטרין של ישראל דכהנים ולוים קרובים לצד מזבח יותר משל ישראל.

אם הפקיעה קדושה של לוים כו׳ – וא״ת מאי ק״ו הוא זה והלא פשוטי הלוים הפקיעו בכורות ישראל אבל בכורי לוים לא הפקיעו כלום כדלקמן והיכי עביד ק״ו בבכור של לוים שלא מצינו שהפקיעו שום דבר י״ל הכי דייק ק״ו קדושת לויות שהלוי הפקיע קדושת בכורות ישראל א״כ לוי בכור דין הוא שלויות שלו יפקיע עצמו וכן פ״ה ולהכי קאמר לקמן דאין בכור מפקיע בכור לויות של לוי אין מפקיע שתי בכורות של עצמו ובכורות של ישראל וא״ת מ״ט דרבא דלית ליה ק״ו דאביי דבהמה והלא ק״ו גמור הוא ופ״ה היינו טעמא דלא דרשי ק״ו גבי בהמה דאיצטריך לאקושי בכור בהמה טמאה לבכור אדם לגמורי כל שאינו בבכור אדם אינו בבכור בהמה טמאה כדלקמן ש״מ גבי בהמה לא אתייהב למדרש ק״ו ואין הלשון משמע כפירושו דמדקאמר אשכחן אדם בהמה טמאה מנלן משמע דאיצטריך הקישא לאגמורי אבהמה טמאה ולא לגלויי אטהורה דלא עבדי ק״ו ועוד דדילמא איצטריך הקישא לכדדרשינן לקמן בשמעתא דבכור בהמה טמאה לא תחלוק בו בין לדורות בין באותה שעה בשה ולדורות נמי נפקא מינה כההיא דרשא דגמרי מינה פודה וחוזר ופודה כמו שפטר במדבר שה אחד של בן לוי כמה פטרי חמור של ישראל ועוד איצטריך לר׳ אליעזר דדריש בסוף פרקין (בכורות יב:) מה בכור אדם חייב באחריותו אף בכור בהמה חייב באחריותו ונ״ל היינו טעמא דרבא דדווקא באדם שקדושת לויה גורמת הפקעת בכורה שייך לעשות ק״ו אבל בבהמה שאין קדושת השה של לוים גורמת הפקעת בכור בהמה דאין בו קדושה לא שייך למיעבד ק״ו.

דין הוא שתפקיע של עצמו – פ״ה לרבא פוטרין דמתניתין איירי בפדיון הבן וקשה דבפטר חמור עסקינן ופר״ת ה״ק מתניתין כהנים ולוים פטורין מפדיון פטר חמור מה טעם דהם עצמן פטורין מק״ו לכן שמעינן בהמה טמאה מדאתקש לאדם ולשון הכי קאמר ק״ק לפי׳ זה.

דלא הוה ליה שה דאפקע לא לפקע – וא״ת מ״מ ק״ו מיהא איתא אם פטר שה של בן לוי פטרי חמורים של ישראל כ״ש (מ״מ) של שאר לוים שלא היה להם שה וי״ל אין זה ק״ו לא אמר הכתוב לקחת בהמה של לוי זה תחת בהמה של לוי אחר אלא תחת בהמת ישראל ומ״מ בדידיה כשיש לו עבדינן ק״ו.

בן חדש דאפקע ליפקע – לא קאמר בלוי בכור בן חדש דאפקע בכור ישראל לפקע דאין בכור מפקיע בכור אלא ה״ק בן חדש דיש כח ללויות שבו להפקיע בכורות ישראל ליפקע בכורת עצמו כיון שכיוצא בו בפשוט מפקיע בכורות ישראל אבל אותו שהיה פחות מבן חדש באותה שעה לא תפקיע בכורת של עצמן ואע״פ שאחרי כן נעשה בן חדש וכן לבכורות משם ואילך דכיון דבאותה שעה לא מפקיע גם לדורות כדדריש בסמוך והיו בהוייתן יהו.

בפטר רחם תלה רחמנא – פ״ה כיון דרחם דהך לויה הוא [אי] משכחת דלויים כולן פטורין אפי׳ פחות מבן חדש בן לויה פטור משמע שרצ״ל הך פרכא דבן לוי בשנויא דפטר רחם ובן לוי שהוא בן חדש עד שנויא דהוקשו כל הלוים כולן זה לזה ואין משמע כן אלא לגמרי מתרצא בשנויא דפטר רחם בבן לוי שהוא פחות מבן חדש אין בו שום גריעותא אלא במה שהוא פחות מבן חדש והרי הוא בן לוי וכיון דבפטר רחם תלה רחמנא מה שהוא בן לוי משויהו לוי ואע״פ שאין אביו לוי.

ואהרן שלא היה באותו מנין – פ״ה לא הוא ולא בהמותיו שלא הפקיעו בכורי ישראל לא לפקעו בכורה דידיה משמע שרוצה כמו כן להקשות דלא לפקע בכורת׳ עצמו וא״א לומר כן דלא היה אהרן בכור דמרים גדולה ממנו ג׳ שנים כדאמר במדרש [ריש פ׳ שמות] כמו שהיה אהרן גדול ממשה ג׳ שנים וא״ת מאי קשה ליה מאהרן טפי מג׳ מאות בכורים של לוים שלא נמנו בהדי כ״ב אלף כדלקמן ויש לומר נהי דלענין כ״ב אלף לא נמנו משום דדיו לבכור שיפקיע עצמו מכל מקום נמנו במנין לוים אבל אהרן לא נמנה כלל.