Bekhorot 3a – בכורות ג.‏ – Shas HaMeforash

(1)

מַאי לָאו אַבְּהֵמָה לָא אַעוּבָּר.

What, is the baraita not referring to the animal when it prohibits giving it in receivership? If so, the baraita prohibits giving it to the gentile in exchange for half the rights to future fetuses, and certainly giving the gentile rights to all the future fetuses would be forbidden. The Gemara responds: No, it is referring to a case of an existing fetus, as the animal is pregnant, and therefore it is prohibited to sell it. It is permitted to sell to a gentile an animal that is not yet pregnant, for the rights to the fetuses alone.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל

מאי לאו – האי דקתני אע״פ שאינו רשאי אבהמה קאי דאין נותנין לו בקבלה למחצית (שכר) [הוולד] וה״ה לר׳ יהודה דאין מוכרין בהמה לעובריה:

לא אעובר קאמר – דאינו רשאי דכיון דמעוברת היא כשנותנה לו בקבלה אסור משום עובר. אבל אם אינה מעוברת ורוצה למכור לעובר אכתי לא ידעינן:

מאי לאו אבהמה – קאי האי דקתני קונסין אותו דקנסינן ליה לפדות הבהמה אלמא מכר את הבהמה לעובריה דקבלה אינה אלא לעוברין קנסינן ליה בין לרבי יהודה בין לרבנן דרבנן לא פליגי עליה דר׳ יהודה אלא לענין בכורה.

לא אעובר – קנסינן ליה שכבר היה במעיה ומכרו לגמרי אבל עוברין שעתידה להתעבר לא איכפת לן.

מאי לאו [האם לא] על הבהמה נאמר שאינו רשאי לתיתה בקבלה למחצית עובריה, ובודאי שלא לכל עובריה? ועונים: לא, על העובר. כלומר, מדובר כשהיה עובר במעיה, ואינו רשאי למוכרו. אבל מותר למכור בהמה שאינה מעוברת לעובריה.

What, is the baraita not referring to the animal when it prohibits giving it in receivership? If so, the baraita prohibits giving it to the gentile in exchange for half the rights to future fetuses, and certainly giving the gentile rights to all the future fetuses would be forbidden. The Gemara responds: No, it is referring to a case of an existing fetus, as the animal is pregnant, and therefore it is prohibited to sell it. It is permitted to sell to a gentile an animal that is not yet pregnant, for the rights to the fetuses alone.

מאמרים באתר אסיף

מעמד העובר בקניינים, ירושה ובקידושין / דניאל כץ (בלכתך בדרך יד, כרם ביבנה תשנ״ט)

הערמה וגמירות דעת / הרב שמואל טל (טל חיים פסח, תורת החיים תשע״ז)

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל

(2) דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי קוֹנְסִין אוֹתוֹ עַד עֲשָׂרָה בְּדָמָיו שְׁמַע מִינַּהּ.

The Gemara comments: The language of the baraita is also precise, as it teaches: The Sages penalize him up to ten times its value [damav], in masculine form, indicating that it is referring to the fetus and not the mother. The Gemara affirms: Learn from it that this is correct, and it cannot be proven from the baraita that it is forbidden to sell rights to a future fetus to a gentile.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

דיקא נמי דקתני אותו ובדמיו ש״מ דאעובר קאי ומיהא ליכא למשמע לר׳ יהודה אם מוכר בהמה לעובריה אי לא:

הא דקתני קונסין וכו׳ מסייע ליה לר׳ שמעון בן לקיש:

דיקא נמי – דאעובר קאי מדקתני נותן כל דמיו לכהן ואי אבהמה כהן מאי עבידתיה.

בפרש״י בד״ה דיקא נמי כו׳ ואי אבהמת כהן עכ״ל ולא ניחא ליה לפרש דיקא נמי דדמיו קתני דהא מסיק לעיל תני דמיה אבל כהן מאי עבידתיה ודאי קאי בקושיא בבהמה לעוברה ולא אמרינן לעיל מגו דקנסינן ליה כו׳ אלא בדיהיב ליה מעוברת לפטומה ועי״ל דדמיו קתני לא קשיא לן לעיל אלא בבהמה לפטומה אבל הכא בבהמה לעוברה שפיר קאי דמיו אעובר כמ״ש התוס׳ לעיל לחד פירושם אך מ״ש התוס׳ לעיל בד״ה וכ״ת דמשמע ליה דקאי אבהמה א״כ לקמן נמי לידוק הכי כו׳ קשה דאימא דקושטא דהכי הוא דאימא מדמיו קתני קמדייק דליכא למימר דא״כ ה״ל למימר בלישנא דלעיל והא דמיו קתני דהא השתא נמי הל״ל בלישנא דלעיל לאתויי הסיפא דמיו לכהן כהן מאי עבידתיה ונראה לדברי התוס׳ דלעיל דמפרשי דיקא נמי דהכא בע״א די׳ בדמיו לא שייך למקנס גבי בהמה לעובר ודו״ק:

ומעירים: דיקא נמי דקתני [מדוייק גם כן ששנינו]: קונסין אותו עד עשרה בדמיו בלשון זכר, משמע שעל העובר מדברים. ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא. ואין מכאן ראיה שאסור למכור לגוי בהמה לעובריה.

The Gemara comments: The language of the baraita is also precise, as it teaches: The Sages penalize him up to ten times its value [damav], in masculine form, indicating that it is referring to the fetus and not the mother. The Gemara affirms: Learn from it that this is correct, and it cannot be proven from the baraita that it is forbidden to sell rights to a future fetus to a gentile.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) מְסַיְּיעָא (לֵיהּ) לְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ ^אהַמּוֹכֵר בְּהֵמָה גַּסָּה לְגוֹי¹ קוֹנְסִין אוֹתוֹ עַד עֲשָׂרָה בְּדָמֶיהָ.

The Gemara comments that the language of the baraita: The Sages penalize him up to ten times its value, supports the opinion of Reish Lakish, as Reish Lakish says: In the case of one who sells large livestock to a gentile, the Sages penalize him, requiring him to repurchase it from the gentile for up to ten times its value.

א. א רמב״ם הלכות שבת כ׳:ג׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
טור יורה דעה קנ״א:ד׳
שולחן ערוך יורה דעה קנ״א:ד׳

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "לעובד כוכבים".

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות שבת כ׳:ג׳

סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה

טור יורה דעה קנ״א:ד׳

שולחן ערוך יורה דעה קנ״א:ד׳

הא דקתני עד עשר בדמיו דוקא הוא דאם העובד כוכבים (מורידו) [מעליהו] עד עשר׳ בדמיו קונסין אותו שיתן לו עד עשרה בדמיו ויפדנו או לאו דוקא עשר אלא גוזמא בעלמא קאמר לאשמועינן דמיחייבין אותו לפדותו אפי׳ יותר משויו אבל לא כל כך עד עשר:

מסייע ליה – האי דקתני קונסין.

א ומעירים: ברייתא זו שהבאנו, ששנינו בה: קונסים אותו עד עשרה בדמיו, מסייעא ליה [מסייעת לו] לריש לקיש, שאמר ריש לקיש: המוכר בהמה גסה לגוי — קונסין אותו לקנותה מן הגוי עד עשרה בדמיה.

The Gemara comments that the language of the baraita: The Sages penalize him up to ten times its value, supports the opinion of Reish Lakish, as Reish Lakish says: In the case of one who sells large livestock to a gentile, the Sages penalize him, requiring him to repurchase it from the gentile for up to ten times its value.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) דַּוְקָא אוֹ לָאו דַּוְקָא תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי ^בהַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ לְגוֹי¹ קוֹנְסִין אוֹתוֹ עַד מֵאָה בְּדָמָיו שָׁאנֵי עֶבֶד דְּכׇל יוֹמָא וְיוֹמָא מַפְקַע לֵיהּ מִמִּצְוֹת.

The Gemara asks: Does the phrase: For up to ten times its value, mean specifically this amount and no more, or does it not mean specifically this amount? The Gemara suggests: Come and hear a proof from that which Rabbi Yehoshua ben Levi says: In the case of one who sells his Canaanite slave to a gentile, the Sages penalize him, requiring him to repurchase the slave from the gentile for up to one hundred times its value. It is therefore evident that the phrase: For up to ten times its value, is not precise. The Gemara responds: A slave is different, as each day that he works for the gentile, the gentile restricts him from performing mitzvot. Therefore, one who sells a slave is penalized more severely than one who sells his animal to a gentile.

ב. ב רמב״ם הלכות עבדים ח׳:א׳
טור יורה דעה רס״ז:פ׳
שולחן ערוך יורה דעה רס״ז:פ׳

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "לעובד כוכבים".

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות עבדים ח׳:א׳

טור יורה דעה רס״ז:פ׳

שולחן ערוך יורה דעה רס״ז:פ׳

עד מאה בדמיו – מדנקיט גבי עבד מאה ידות יותר מדמיו ש״מ דהאי עשרה דאמר גבי בהמה דוקא קאמר דאי לאו דוקא ליתני נמי (כעבד) [בעבד] עשרה:

לעולם גבי בהמה לאו דוקא ושאני בעבד משום הכי נקיט מאה ולא אמר נמי עשר דכל יומא מפקע ליה ממצות כי זבניה לעובד כוכבים משום הכי קנסינן ליה הכי:

או לאו דוקא – דלא קנסינן ליה כולי האי. אי נמי טפי מהכי קנסינן ליה אם אין העובד כוכבים מתרצה בכך.

ת״ש – מדגבי עבד תני מאה והכא עשרה שמע מינה דוקא קאמר דאי לאו דוקא ליתני תרוייהו מאה או תרוייהו עשרה:
לעולם בהמה לאו דוקא דלא קנסינן ליה כולי האי אבל גבי עבד משום דכל יומא ויומא כו׳.

דוקא – מאה או לא דוקא. בלישנא בתרא גרסי׳ בעבד עד עשרה בדמיו אלמא מאה דבהמה לאו דוקא דהא עבד דמפקע ליה ממצותיו ולא קנסינן אלא עשרה.

שאני עבד – להכי לא קנסינן ליה טפי משום דכי פריק ליה לא הדר ליה למריה דקיי״ל במסכת גיטין (דף מג:) המוכר עבדו לעובד כוכבים יצא לחירות.

בד״ה או לאו כו׳ קנסינן ליה אם אין העובד כוכבים כו׳ עכ״ל ובד״ה ולימא ליה כהן כו׳ בעל מום ניתן לכהן עד כאן לשונו ובדברי המתחיל שגר כו׳ חיותא הוא עכ״ל הס״ד ואחר כך מ״ה אפילו מום קל כו׳ עכ״ל כצ״ל:

תוס׳ בד״ה ור׳ יהודה כו׳ לית דחש להא דר״י כו׳ דאין לדמות אלא מה שהתלמוד כו׳ ואפי׳ נשוה ההיא דדמיו להך דהכא לא תקשה דהא כו׳ ואמו מישראל אבל כו׳ עכ״ל כצ״ל ופירוש אפי׳ נשוה ההיא דמקצת כסף ומקצת בתולים למקצת בכור דהכא:

לגוף הענין שואלים: האם ״עד עשרה״ נאמר דוקא או לאו דוקא [בדיוק או לא בדיוק]? ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה שאמר ר׳ יהושע בן לוי: המוכר עבדו הכנעני לגוי — קונסין אותו עד מאה בדמיו, ומכאן שמה שנאמר בבהמה ״עד עשרה״ — לא בדיוק נאמר. ודוחים: אין להשוות ביניהם, שמא שאני [שונה] עבד, דכל יומא ויומא מפקע ליה [שכל יום ויום שהוא בידי הגוי הריהו מפקיע אותו] ממצות, ולכן צריך לקנוס אותו יותר.

The Gemara asks: Does the phrase: For up to ten times its value, mean specifically this amount and no more, or does it not mean specifically this amount? The Gemara suggests: Come and hear a proof from that which Rabbi Yehoshua ben Levi says: In the case of one who sells his Canaanite slave to a gentile, the Sages penalize him, requiring him to repurchase the slave from the gentile for up to one hundred times its value. It is therefore evident that the phrase: For up to ten times its value, is not precise. The Gemara responds: A slave is different, as each day that he works for the gentile, the gentile restricts him from performing mitzvot. Therefore, one who sells a slave is penalized more severely than one who sells his animal to a gentile.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) וְאִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הַמּוֹכֵר בְּהֵמָה גַּסָּה לְגוֹי¹ קוֹנְסִין אוֹתוֹ עַד מֵאָה בְּדָמֶיהָ תְּנַן וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְּקַבָּלָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי קוֹנְסִין אוֹתוֹ עַד עֲשָׂרָה בְּדָמֶיהָ.

And there are those who say that there is another version of the previous discussion: Reish Lakish says that in the case of one who sells large livestock to a gentile, the Sages penalize him, requiring him to repurchase it from the gentile for up to one hundred times its value. We learned in a baraita: And in the case of one who gives the gentile an animal in receivership even though he is not permitted to do so, the Sages penalize him by requiring that he purchase the gentile’s portion of the animal for up to ten times its value. This contradicts the statement of Reish Lakish.

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "לעובד כוכבים".

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

איכא דאמרי דקאמר ר״ל גבי בהמה [עד מאה] וכולא מילתא תאני בענינא אחרינא:

תנן כו׳ עד עשרה בדמיו תיובתא דרבי שמעון בן לקיש דאמר עד ק׳:

ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] את דברי ריש לקיש והדיון שעליהם באופן אחר. אמר ריש לקיש: המוכר בהמה גסה לגוי — קונסין אותו עד מאה בדמיה. ומתקשים: והרי תנן [שנינו בברייתא]: והנותן לו לגוי בהמה בקבלה, אף על פי שאינו רשאי, קונסין אותו עד עשרה בדמיה, ולא עד מאה!

And there are those who say that there is another version of the previous discussion: Reish Lakish says that in the case of one who sells large livestock to a gentile, the Sages penalize him, requiring him to repurchase it from the gentile for up to one hundred times its value. We learned in a baraita: And in the case of one who gives the gentile an animal in receivership even though he is not permitted to do so, the Sages penalize him by requiring that he purchase the gentile’s portion of the animal for up to ten times its value. This contradicts the statement of Reish Lakish.

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) מְכִירָה פָּסְקָה מִינֵּיהּ קַבְּלָנוּת לָא פָּסְקָה מִינֵּיהּ.

The Gemara responds: The penalties in these two cases are not the same, as in a case of a sale, the animal is entirely separated from the Jew, while in the case of receivership, it is not entirely separated from him, as the animal still belongs to the Jew. Therefore, the penalty in this case is not as severe.

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

לא קשיא – דגבי מכירה משום הכי קנסינן ליה עד ק׳ דפסקה מיניה דלגמרי זבנה:

קבלנות כו׳ הילכך עד עשר קנסינן ליה טפי לא:

ומשיבים: במכירה לגוי פסקה מיניה [נפסקת הבהמה ממנו לגמרי], בקבלנות לא פסקה מיניה [אינה פוסקת ממנו לגמרי] אלא חוזרת אליו, ולכן אין קונסים אותו כל כך.

The Gemara responds: The penalties in these two cases are not the same, as in a case of a sale, the animal is entirely separated from the Jew, while in the case of receivership, it is not entirely separated from him, as the animal still belongs to the Jew. Therefore, the penalty in this case is not as severe.

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) דַּוְקָא אוֹ לָאו דַּוְקָא תָּא שְׁמַע דְּאָמַר ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ לְגוֹי¹ קוֹנְסִין אוֹתוֹ עַד עֲשָׂרָה בְּדָמָיו שָׁאנֵי עֶבֶד דְּלָא הָדַר לֵיהּ.

The Gemara asks: Does the amount of one hundred times its value stated by Reish Lakish mean specifically this amount and no more, or does it not mean specifically this amount? The Gemara suggests: Come and hear a proof from that which Rabbi Yehoshua ben Levi says: In the case of one who sells his Canaanite slave to a gentile, the Sages penalize him, requiring him to repurchase the slave from the gentile for up to ten times its value. Apparently, the number one hundred is not meant literally. The Gemara responds: A slave is different, since the Sages already penalized the owner in that the slave does not return to him. Since the slave will be emancipated once the master redeems him, it may be that the Sages would not penalize him to such a great extent.

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "לעובד כוכבים".

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

דוקא או לאו דוקא הא דקתני עד מאה בדמיו דוקא ממש עד מאה או לאו דוקא אלא גוזמא קתני משום דמכר לה דקונסין אותו יותר ויותר מכדי דמיה אבל לא כולי האי אבל בקבלנות יותר מכדי דמיה יהיב אבל לא כולי האי כמוכר:

עד עשרה בדמיו – דלהך לישנא תאני איפכא למילתיה דר׳ יהושע. ומדקאמר גבי עבד עשרה בדמיו וגבי בהמה ק׳ ש״מ דהאי ק׳ דגבי בהמה לאו דוקא דהשתא ומה עבד דכל יומא מפקע ליה ממצות לא קאמר אלא עשרה בדמיו כ״ש בהמה וש״מ לאו דוקא:

ושואלים: מה שאמר ריש לקיש, שקונסים את המוכר עד מאה בדמיה, האם דוקא או לאו דוקא [בדיוק נאמר או לא בדיוק]? ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה שאמר ר׳ יהושע בן לוי: המוכר עבדו לגוי — קונסין אותו עד עשרה בדמיו, נמצא שמה שנאמר בבהמה ״עד מאה״ — לא בדיוק נאמר. ודוחים: אין מכאן ראיה, שכן שאני [שונה] עבד, שכבר קנסוהו חכמים דלא הדר ליה [שאינו חוזר אליו], שתיקנו חכמים כי המוכר עבדו לגוי — יצא לחירות.

The Gemara asks: Does the amount of one hundred times its value stated by Reish Lakish mean specifically this amount and no more, or does it not mean specifically this amount? The Gemara suggests: Come and hear a proof from that which Rabbi Yehoshua ben Levi says: In the case of one who sells his Canaanite slave to a gentile, the Sages penalize him, requiring him to repurchase the slave from the gentile for up to ten times its value. Apparently, the number one hundred is not meant literally. The Gemara responds: A slave is different, since the Sages already penalized the owner in that the slave does not return to him. Since the slave will be emancipated once the master redeems him, it may be that the Sages would not penalize him to such a great extent.

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) בְּהֵמָה מַאי טַעְמָא מִשּׁוּם דְּקָא הָדְרָא לֵיהּ נִיקְנְסֵיהּ טְפֵי חַד אֶלָּא עֶבֶד מִילְּתָא דְלָא שְׁכִיחָא הִיא וְכׇל מִילְּתָא דְלָא שְׁכִיחָא לָא גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן.:

The Gemara challenges: Rather, what is the reason that he is penalized in the case of an animal more so than in the case of a slave? Is it because of the fact that it returns to him? If so, he should be penalized only one additional amount. If the difference is that an animal returns to its owners and a slave does not, then the difference in penalties should be reflective of this, and he should have to purchase the animal for no more than eleven times its value. Rather, the Gemara offers a different distinction: The sale of a slave is an uncommon matter, and the Sages did not issue a decree with regard to an uncommon matter. Therefore, one cannot compare the penalty in the case of selling a slave to the penalty in the case of selling an animal.

מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

לעולם דוקא קאמר – בבהמה טמאה וגבי עבד משום הכי אמר עד עשרה ותו לא דשאני עבד דלא הדר ליה ברצונו אצל ישראל רבו דמאחר שמכרו רבו לעובד כוכבים שונא את רבו ולא בעי למהדר ליה הלכך לא קנסינן ליה לרבו טפי אלא עד עשרה בדמיו. ומותבינן בהמה מ״ט אמרינן דעד מאה בדמיו משום דקא הדרא הבהמה לרבה דלא איכפת לה אם תחזיר ואי משום הכי הוא דבבהמה הדרא אי הכי מ״ט דאמרינן עד מאה ליקנסיה דליפרוק לה (אפי׳ טפי ממאה) [טפי חד] בדמיה אלא הא דאמרינן בעבד עשרה טפי לא לאו משום טעמא דאהדורי הוא אלא מילתא דלא שכיחא הוא דליזבון איניש עבדיה (גר) לעובד כוכבים ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן ולהכי לא קנסו ביה אלא עד עשרה ובהמה שכיחא דזבנה וגזרו והשתא ליכא למימר ליקנסיה גבי בהמה טפי (ממאה) [חד] דהא לא תלינן טעמא לא בעבד ולא בבהמה משום דהדרא:

ערך חד

חד – ^א(בכורות ג. גיטין מד.) שאני עבד דלא הדר ליה על כן לא קנסינן ליה כולי האי בהמה מאי טעמא דהדרה ליה ויבוא הנאה לידו ליקנסיה י״א דהיינו טפי חד אחד כנגד הקרן שיחזור בידו וישלם הקנס. (ברכות כח) ושל מוספין כל היום חדא הוא לך או חדת היא לך פירש רב האי שמועה זו שאמרתי לך אחת היא לך שלא שמעת אותה אלא פעם אחת ממני או מחודשת היא לך דשמעת קמי השתא והשתא איחדת לך בה טעמא אמר ליה חדתא היא לי דקמי השתא הוו אמרי לה כרבי אלעזר והשתא כרבי יוחנן.

ערך טף

טף – ^ב(בכורות ג.) ליקנסיה טפי חד כבר פירשתי בערך חד. (תמורה כד.) ונשחטין באיטליס ונשקלין בליטרא אלמא כיון דשרית ליה דמרגיל טפי ופריק הכא נמי כיון דשרית ליה דמרגיל טפי ופריק. ס״א מוסיף ופריק.

ערך לוז

לוז – ^ג(בראשית רבה צ״ב) בטנים ושקדים משח דבטנים ומשח דלוזים וכן בתרגום ירושלמי. (בכורות ג׳) ת״ר תרנגולת בכ״א יום וכנגדה באילן לוז.

א. [איינם. נייעס.]

ב. [פיל מעהר.]

ג. [מאנדל בוס.]

וקפריך בהמה מ״ט – קנסינן ליה טפי משום דהדרא ליה.

ה״ג: אי הכי א״כ ליקנסיה טפי חד – כדי שיעור דמיה ליקנסיה יותר מעשרה דהא במאי דהדרא ליה אינו נשכר אלא כדי דמיה וקנסא לא הוי אלא י׳ הלכך ליתני י״א בדמיה ותו לא.

ושואלים: לפי הסבר זה, בהמה מאי טעמא [מה טעם] קנסוהו לקנותה ביותר ממה שקנסוהו בעבד — משום דקא הדרא ליה [שהיא חוזרת אליו], אם כן ניקנסיה טפי חד [שנקנוס אותו רק באחד יותר] כאילו לא היתה חוזרת אליו, כלומר, רק עד פי אחת עשרה בדמיה, ולא עד פי מאה! אלא יש להסביר באופן אחר: במכירת בהמה, שהיא דבר מצוי, קנסו עד מאה בדמיה, אבל עבד — מילתא דלא שכיחא היא [דבר שאינו מצוי הוא], שאדם מוכר עבדו לגוי, וכל מילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן [וכל דבר שאינו מצוי לא גזרו בו חכמים] כל כך, אלא עד עשרה בדמיו.

The Gemara challenges: Rather, what is the reason that he is penalized in the case of an animal more so than in the case of a slave? Is it because of the fact that it returns to him? If so, he should be penalized only one additional amount. If the difference is that an animal returns to its owners and a slave does not, then the difference in penalties should be reflective of this, and he should have to purchase the animal for no more than eleven times its value. Rather, the Gemara offers a different distinction: The sale of a slave is an uncommon matter, and the Sages did not issue a decree with regard to an uncommon matter. Therefore, one cannot compare the penalty in the case of selling a slave to the penalty in the case of selling an animal.

מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כׇּל זְמַן שֶׁיַּד הַגּוֹי¹ כּוּ׳.: אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ {שמות י״ג:ב׳,י״ג,ט״ו} כׇּל בְּכוֹר.

§ A previously cited baraita (2b) states that if one receives an animal from a gentile to care for and receives a portion of the offspring in exchange, Rabbi Yehuda holds that the Jew’s portion is sanctified with firstborn status. And the Rabbis say that as long as the ownership of the gentile is involved, i.e., he owns a portion of the firstborn animal, it does not have firstborn status. Rabbi Yehoshua said: And both of them interpreted the same one verse in accordance with their opinions. The verse states: “Sanctify to Me all the firstborn, whatever opens the womb, among the children of Israel” (Exodus 13:2).

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "העובד כוכבים".

מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

קדש לי כל בכור – מקצת בכור משמע דאפי׳ אין לישראל חלק בכלו אלא במקצתו חייב לפדותה:

כל בכור – בישראל. רבנן סברי אי הוה כתיב בכור בישראל הוה משמע אפילו מקצת בכור דישראל הוי חייב בבכורה.

גמרא אמר ר׳ יוחנן ושניהם מקרא כו׳ כצ״ל:

ב שנינו בברייתא, ר׳ יהודה אומר: המקבל בהמה מן הגוי להשתתף בוולדותיה, או הנותן לו בהמה בקבלה — חלקו של הישראל קדוש בבכורה. וחכמים אומרים כל זמן שיד הגוי באמצע, כלומר, שיש לו חלק בבכור — הריהו פטור מן הבכורה. אמר ר׳ יהושע: ושניהם מקרא אחד דרשו, שנאמר: ״קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל״ (שמות יג, ב),

§ A previously cited baraita (2b) states that if one receives an animal from a gentile to care for and receives a portion of the offspring in exchange, Rabbi Yehuda holds that the Jew’s portion is sanctified with firstborn status. And the Rabbis say that as long as the ownership of the gentile is involved, i.e., he owns a portion of the firstborn animal, it does not have firstborn status. Rabbi Yehoshua said: And both of them interpreted the same one verse in accordance with their opinions. The verse states: “Sanctify to Me all the firstborn, whatever opens the womb, among the children of Israel” (Exodus 13:2).

מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) רַבָּנַן סָבְרִי בְּכוֹר מִקְצָת בְּכוֹר מַשְׁמַע כְּתַב רַחֲמָנָא כׇּל עַד דְּאִיכָּא כּוּלֵּיהּ וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר בְּכוֹר כּוּלֵּיהּ בְּכוֹר מַשְׁמַע כְּתַב רַחֲמָנָא כׇּל דַּאֲפִילּוּ כׇּל דְּהוּא.

The Rabbis hold that the words “the firstborn, whatever opens the womb, among the children of Israel” indicate that even when a Jew owns part of the firstborn, it is subject to the obligations of firstborn status. Therefore, the Merciful One wrote: “All the firstborn,” which teaches that it is not subject to the obligations of firstborn status unless the entire animal is owned by a Jew. And Rabbi Yehuda holds that the words “the firstborn, whatever opens the womb, among the children of Israel” indicate that only if the entire firstborn is owned by a Jew would it be subject to the obligations of firstborn status. Therefore, the Merciful One wrote the word “all” to demonstrate that even if any amount of the animal belongs to a Jew, it has firstborn status.

מיוחס לר׳ גרשוםתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

עד דאיכא כוליה – בכור של ישראל לא מיחייב:

דאפילו בכל דהו אית ליה חלק בגויה מיחייב:

ורבי יהודה סבר כוליה בכור משמע – תימה פ׳ כסוי הדם (חולין דף פח. ושם) אמר איפכא רבי יהודה אומר דמו מקצת דמו ורבנן סברי כל דמו ופר״ת ההיא משום דדם כולו דם משמע כתב רחמנא דמו מקצת דמו כדאמר הכא כתב כל דאפי׳ כל דהו וקשה דהתם דריש ר״י דמו לחלק ועוד לפי מה שפסק ר״ת כר׳ יהודה כדפרישית פ״ק דגיטין (דף ז: ושם ד״ה אמר) קשה הלכתא אהלכתא דאין הלכה כר׳ יהודה דהכא כדאמר בסמוך לית דחש להא דר׳ יהודה דאמר שותפות עובד כוכבים חייבת על כן יתכן לפרש דאין לדמות אלא מה שהש״ס מדמה כההיא דבתולה אפי מקצת בתולים דפ׳ הבא על יבמתו (יבמות דף נט.) ובפרק אלמנה ניזונת (כתובות דף צז:) מדמה להו לפלוגתא דמקצת כסף ככל כסף דהנהו דמו אהדדי זהו ענין אחר כשנתמעטו בתולים ונשתיירו מקצתם כאילו נשתיירו כולן וכן כסף כתובה נשאר מקצת יש לה מזונות כאילו נשאר כולו ויש הרבה דרשות שאין להשוותן שה אפי׳ מקצת שה דפליגי ר׳ אלעזר ורבנן פ׳ אותו ואת בנו (חולין דף עט:) ופ׳ הזרוע (שם דף קלב.) ופלוגתא דרבי יהודה בן בתירא ורבנן אכל נפש ואפי׳ נשוה ההיא דדמו להך דהכא לא תקשה הא דפסיק הכא דלא כר׳ יהודה והתם קאמר לית דחש להא דר׳ שמעון דאמר לא אמרינן מקצת כסף ככל כסף דאדרבה סייעתא דהלכתא כרבנן דבכור מקצת בכור משמע אי לאו כל והתם נמי בתולה מקצת בתולים במשמע עוד י״ל דלא תקשה דר׳ יהודה אדרבי יהודה משום דסתמא דקרא איירי בסתם בהמה שהן שלהן ואין לעובד כוכבים שותפות בהן הלכך אי לאו כל מוקמי ליה לקרא בכוליה בכור אי נמי משום דכתיב (במדבר ג) כל בכור בישראל ובישראל משמע כוליה כדאמר פרק מצות חליצה (יבמות דף קב.) ולענין חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל אבל בעלמא משמע שפיר מקצת.

רבנן סברי [חכמים סבורים]: ״בכור... בבני ישראל״ — מקצת בכור משמע, שאפילו מקצת הבכור של ישראל — חייב בבכורה, לכך כתב רחמנא [כתבה התורה] ״כל״ — ללמד שאינו קדוש בבכורה עד דאיכא כוליה [עד שישנו כולו] של ישראל. ואילו ר׳ יהודה סבר [סבור]: ״בכור״ — כוליה [כל] הבכור משמע, שדוקא אם כולו של ישראל חייב בבכורה, לכך כתב רחמנא [כתבה התורה] ״כל״ — שאפילו כל שהוא מן הבכור של ישראל — חייב בבכורה.

The Rabbis hold that the words “the firstborn, whatever opens the womb, among the children of Israel” indicate that even when a Jew owns part of the firstborn, it is subject to the obligations of firstborn status. Therefore, the Merciful One wrote: “All the firstborn,” which teaches that it is not subject to the obligations of firstborn status unless the entire animal is owned by a Jew. And Rabbi Yehuda holds that the words “the firstborn, whatever opens the womb, among the children of Israel” indicate that only if the entire firstborn is owned by a Jew would it be subject to the obligations of firstborn status. Therefore, the Merciful One wrote the word “all” to demonstrate that even if any amount of the animal belongs to a Jew, it has firstborn status.

מיוחס לר׳ גרשוםתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) אִיבָּעֵית אֵימָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא בְּכוֹר רוּבָּא מַשְׁמַע מָר סָבַר כׇּל מַשְׁמַע לְמַלּוֹיֵי אֲתָא וּמָר סָבַר לְגָרוֹעֵי אֲתָא.

If you wish, say instead that everyone agrees that the words “the firstborn, whatever opens the womb, among the children of Israel” indicate that if the majority of the animal belongs to the Jew, it is subject to the obligations of firstborn status. One Sage, i.e., the Rabbis, holds that the word “all” indicates that it comes to fill the Jewish portion of ownership, meaning that it has firstborn status only if the entire animal belongs to a Jew. And one Sage, i.e., Rabbi Yehuda, holds that the word “all” comes to detract from the necessary Jewish ownership, indicating that the animal has firstborn status even if it is partially owned by a Jew.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

רובא משמע – דרוביה דישראל הוי רבנן סברי האי דכתיב כל למלוייה דעד דלהוי כוליה דישראל לא מיחייב:

לגרועיה – דאפי׳ כל דהו דישראל חייב:

למלויי אתא – עד דליהוי כוליה דישראל.

לגרועי – דכל משמע כל דהו כמו לשפחתך אין כל בבית (מלכים ב ד).

איבעית אימא [אם תרצה אמור] באופן אחר: דכולי עלמא [לדעת הכל] ״בכור״ — רובא [הרוב] משמע, שאם רובו של ישראל — חייב בבכורה. מר סבר [חכם זה, חכמים, סבור]: ״כל״ משמע למלויי אתא [למלא בא], ללמד שדוקא אם כולו של ישראל חייב. ומר סבר [וחכם זה, ר׳ יהודה, סבור]: ״כל״ לגרועי אתא [לגרוע בא], ללמד שאפילו מקצתו חייב.

If you wish, say instead that everyone agrees that the words “the firstborn, whatever opens the womb, among the children of Israel” indicate that if the majority of the animal belongs to the Jew, it is subject to the obligations of firstborn status. One Sage, i.e., the Rabbis, holds that the word “all” indicates that it comes to fill the Jewish portion of ownership, meaning that it has firstborn status only if the entire animal belongs to a Jew. And one Sage, i.e., Rabbi Yehuda, holds that the word “all” comes to detract from the necessary Jewish ownership, indicating that the animal has firstborn status even if it is partially owned by a Jew.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) וְכַמָּה תְּהֵא שׁוּתָּפוּת שֶׁל גּוֹי¹ וּתְהֵא פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה ^גאָמַר רַב הוּנָא אֲפִילּוּ אׇזְנוֹ מַתְקֵיף לַהּ רַב נַחְמָן וְלֵימָא לֵיהּ שְׁקֵיל אׇזְנָךְ וְזִיל.

§ The Gemara asks: And according to the Rabbis, how much should the gentile’s partnership in the animal be in order for it to be exempt from being counted a firstborn? Rav Huna says: It is sufficient even if the gentile owns only its ear. Rav Naḥman objects to this: Let the animal have firstborn status, and let the priest say to the gentile: Take your ear and go, as a blemished firstborn animal belongs to the priesthood.

ג. ג רמב״ם הלכות בכורות ד׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה קמ״ה
טור יורה דעה ש״כ:ד׳
שולחן ערוך יורה דעה ש״כ:ד׳

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובד כוכבים".

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג רמב״ם הלכות בכורות ד׳:א׳

סמ״ג מצוות עשה קמ״ה

טור יורה דעה ש״כ:ד׳

שולחן ערוך יורה דעה ש״כ:ד׳

ולימא ליה לעובד כוכבים שקול אזניך וזיל – ויהיב לבכור לכהן ואי לא חזי למזבח חזי למיכליה לכהן וקשיא לרב הונא:

אפי׳ אזנו – אפי׳ אין שותפות לעובד כוכבים אלא באוזן הבכור אינו קדוש.

ולימא ליה – כהן לעובד כוכבים.

שקיל אזנך וזיל – דאי נמי הוי בכור בעל מום ניתן לכהן.

ג ושואלים: ולדעת חכמים, כמה תהא שותפות של גוי בעובר, ותהא פטורה מן הבכורה? אמר רב הונא: אפילו אין לו אלא אזנו. מתקיף לה [מקשה על כך] רב נחמן: ולימא ליה [ושיאמר לו] הכהן לגוי: שקיל אזנך וזיל [קח את אזנך ולך]!

§ The Gemara asks: And according to the Rabbis, how much should the gentile’s partnership in the animal be in order for it to be exempt from being counted a firstborn? Rav Huna says: It is sufficient even if the gentile owns only its ear. Rav Naḥman objects to this: Let the animal have firstborn status, and let the priest say to the gentile: Take your ear and go, as a blemished firstborn animal belongs to the priesthood.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) אִיתְּמַר רַב חִסְדָּא אָמַר דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתוֹ נְבֵלָה וְרָבָא אָמַר דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתוֹ טְרֵיפָה.

It was stated that the amora’im engaged in a dispute concerning this question: Rav Ḥisda says that if the gentile is a partner in an item, i.e., a part of the body, that renders the animal a carcass, meaning if that limb were removed the animal would die immediately, the animal is exempt from the obligations of firstborn status. And Rava says it is exempt if the gentile is a partner in an item that if removed renders the animal a tereifa, meaning the animal will die but not immediately.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

רב חסדא אמר אם יש לו לעובד כוכבים חלק (בדבר) [בבכורה] באבר שעושה אותו נבלה שאילו היה נוטלו העובד כוכבים כשהוא חי כגון הירך עם החלל שלה עם העוקץ (עם) [עד] החלל נבילה ואע״פ שעדין מפרכסת נבילה דחשובה היא כמתה:

ורבא אמר אפי׳ יש לו חלק בדבר שעושה אותו טרפה אילו נטל חלקו כגון מן הארכובה ולמעלה פטור מן הבכורה דלא יכיל למימר ליה שקול חלקך וזיל דשארא לא חזי קא סבר טריפה לא חיה י״ב חדש וכמתה דמיא אילו נטל חלקו:

נבילה – כגון שיש חלק לעובד כוכבים בוושט או בגרגרת שלו הואיל וחיותא בידיה דעובד כוכבים חשיב כמאן דהוי כוליה דעובד כוכבים.

טריפה – כגון מן הארכובה ולמעלה.

רב חסדא אמר דבר שעושה אותה נבלה רבא אמר דבר שעושה אותה טריפה – פ״ק דתמורה (דף יא:) גריס איפכא גבי אומר רגלה של זו עולה ומהגרסות הפוכות היא זו וההיא דהתם עיקר דאמר רב חסדא מודה רבי יהודה בדבר שעושה אותה טריפה רבא אמר בדבר שעושה אותה נבילה רב ששת אמר בדבר שמתה בו כו מר מוסיף אדחבריה ובענין זה יתכן דאמר הכא רב הונא אזנו רב חסדא מוסיף טרפה רבא מוסיף נבילה וכה״ג פ׳ המפלת (נדה כג:) גבי גוף אטום עד לארכובה וחד מוסיף עד טבורו והא דאמר רבא התם ושטו נקוב אמו טמאה לידה אפי׳ גרס רבא בשמעתא לפי שהוא בתר רב חסדא לא קשה דרבא אדרבא התם דאע״ג דושטו נקוב טריפה (וחיה) לא מדמו לחסרון עד לארכובה.

בד״ה רב חסדא כו׳ גבי גוף אטום כו׳ והא דאמר רבא התם כו׳ דושטו נקוב טרפה וחיה לא מדמו לחסרון כו׳ עכ״ל כצ״ל ר״ל דמכח קושיא זו דסבר רבא התם בושטו נקוב דטמאה לידה וטרפה חיה הסכימו התוס׳ בנדה ובתמורה דהגירסא דשמעתין משובשת והך דתמורה היא עיקר אבל התוס׳ דהכא כתבו דאין מכאן הוכחה דאין לדמות ואין כל הטרפות שוות דושטו נקוב הוה טרפה חיה אבל חסרון עד לארכובה דהכא כדפרש״י הוי טרפה ואינה חיה וכר׳ זכאי דס״ל התם הכי ודו״ק:

ומעירים: איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בנושא זה, רב חסדא אמר: אם יש לגוי שותפות בדבר שעושה אותו נבלה כלומר, שאם יינטל ממנו ימות — הריהו פוטר מבכורה, ורבא אמר: אם יש לגוי שותפות בדבר שעושה אותו טריפה שאינו מת מיד אם יינטל, אבל התורה אסרה אותו באכילה מפני שהוא עתיד למות מחמת כן.

It was stated that the amora’im engaged in a dispute concerning this question: Rav Ḥisda says that if the gentile is a partner in an item, i.e., a part of the body, that renders the animal a carcass, meaning if that limb were removed the animal would die immediately, the animal is exempt from the obligations of firstborn status. And Rava says it is exempt if the gentile is a partner in an item that if removed renders the animal a tereifa, meaning the animal will die but not immediately.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי בִּטְרֵיפָה חַיָּה לְמַאן דְּאָמַר דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתוֹ טְרֵיפָה קָסָבַר טְרֵיפָה אֵינָהּ חַיָּה וּלְמַאן דְּאָמַר דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתוֹ נְבֵלָה אֲבָל טְרֵיפָה חַיָּה.

The Gemara asks: With regard to what principle do they disagree? The Gemara answers that they disagree about whether a tereifa can live for an extended period of time. According to the one who says that a gentile’s partnership in an item that renders the animal a tereifa exempts him from the obligations of firstborn status, it is because he holds that a tereifa cannot live, and therefore the gentile owns an essential portion of the animal. And according to the one who says that the gentile must be a partner in an item that renders the animal a carcass, this is because he holds that it cannot live without this part, but a tereifa can live for an extended period of time without those missing limbs.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

במאי קמיפלגי – רב חסדא ורבא.

רבא סבר טריפה אינה חיה – הלכך כמאן דהוי כולה דעובד כוכבים דמי.

ורב חסדא סבר טריפה חיה – הלכך לא חשיב אלא דבר שעושה אותה נבילה.

ושואלים: במאי קמיפלגי [במה הם חלוקים]? ומשיבים: בשאלה האם טריפה שאסרה התורה חיה, האם היא יכולה להמשיך ולחיות כך לאורך זמן. למאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי שותפות הגוי בדבר שעושה אותו טריפה פוטרת מן הבכורה, הרי זה משום שהוא קסבר [סבור] שטריפה אינה חיה, ויש לגוי איפוא חלק מהותי בבהמה. ולמאן דאמר [ולדעת מי שאומר] ששותפות הגוי בדבר שעושה אותו נבלה פוטרת מן הבכורה — הרי זה משום שאינה יכולה לחיות בלא חלק זה, אבל טריפה — חיה.

The Gemara asks: With regard to what principle do they disagree? The Gemara answers that they disagree about whether a tereifa can live for an extended period of time. According to the one who says that a gentile’s partnership in an item that renders the animal a tereifa exempts him from the obligations of firstborn status, it is because he holds that a tereifa cannot live, and therefore the gentile owns an essential portion of the animal. And according to the one who says that the gentile must be a partner in an item that renders the animal a carcass, this is because he holds that it cannot live without this part, but a tereifa can live for an extended period of time without those missing limbs.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(15) אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא הָא דְּרַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא וְרָבָא לָא פְּלִיגִי הָא בּוֹ הָא בְּאִמּוֹ.

The Sages said before Rav Pappa: That which Rav Huna said, that even if the gentile’s share of the animal is only its ear it does not have firstborn status, and that which Rav Ḥisda and Rava said, that the animal does not have firstborn status only if the gentile is a partner in the primary limbs of the body on which its life is dependent, do not disagree. This ruling of Rav Huna is referring to it, i.e., the fetus, while that ruling of Rav Ḥisda and Rava is referring to its mother.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אמרוה כו׳ דלא פליגי רב חסדא ורבא אהא דרב הונא דהאי דאמר רב הונא אפי׳ אזנו – בו בבכור עצמו קאמר והאי דקאמר רב חסדא ורבא באמו ורב הונא סבירא ליה באמו כוותיהו ואינהו סברי בו כותיה:

לא פליגי – רב חסדא ורבא עליה דרב הונא אבל רב חסדא ורבא פליגי.

[הא בו – ] אם יש חלק לעובד כוכבים בבכור עצמו אפי׳ באזנו אינו קדוש.

באמו – או נבלות או טריפות.

הא דרב הונא ורב חסדא ורבא לא פליגי – הא פשיטא דרב חסדא ורבא פליגי אלא ה״ק הא דרב הונא לא פליגא אדרב חסדא ורבא.

אמרוה רבנן קמיה [אמרו חכמים לפני] רב פפא: הא [זה] שאמר רב הונא, ששותפות הגוי אפילו באזנו של הבכור פוטרת, וזה שאמרו רב חסדא ורבא, שדווקא אם היה שותף בעיקר חייה של הבהמה הרי זה פוטר — לא פליגי [אינם חלוקים], הא [זה] שאמר רב הונא — בו, בעובר, הא [זה] שאמרו רב חסדא ורבא — באמו.

The Sages said before Rav Pappa: That which Rav Huna said, that even if the gentile’s share of the animal is only its ear it does not have firstborn status, and that which Rav Ḥisda and Rava said, that the animal does not have firstborn status only if the gentile is a partner in the primary limbs of the body on which its life is dependent, do not disagree. This ruling of Rav Huna is referring to it, i.e., the fetus, while that ruling of Rav Ḥisda and Rava is referring to its mother.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(16) אֲמַר לְהוּ רַב פָּפָּא מַאי שְׁנָא בּוֹ דְּבָעֵינַן כׇּל בְּכוֹר וְלֵיכָּא אִמּוֹ נָמֵי בָּעֵינַן {שמות ל״ד:י״ט} כׇּל מִקְנְךָ תִּזָּכָר וְלֵיכָּא ^דאֶלָּא לָא שְׁנָא.

Rav Pappa said to them: What is different about the case of the fetus, where owning a portion of its ear exempts the Jew from the obligations of firstborn status? It is because we require the fulfillment of the verse “all the firstborn,” i.e., that all of it be owned by the Jew, and that is not the case. If so, with regard to its mother as well we require the fulfillment of the verse: “From all your livestock you shall take the males” (Exodus 34:19), which also indicates that all the livestock, including the mother, must belong to the Jew, and this is not the case. Rather, there is no difference, and they disagree both in the case of the fetus and in that of the mother.

ד. ד רמב״ם הלכות בכורות ד׳:א׳
טור יורה דעה ש״כ:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה ש״כ:ג׳

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ד רמב״ם הלכות בכורות ד׳:א׳

טור יורה דעה ש״כ:ג׳

שולחן ערוך יורה דעה ש״כ:ג׳

אמר להו רב פפא – ודאי פליגי דרב הונא סבירא ליה באמו כבן ואינהו נמי סבירא להו בו כבאמו מאי שנא בו כו׳:

כל מקנך תזכר – אם כל המקנה שלך תזכר אם יהא שלך זכר תקדישנו כדמתרגמינן דיכרין תקדיש.

אמר להו [להם] רב פפא: מאי שנא [במה שונה] בו, שדי בשותפות באוזנו — משום דבעינן [שאנו צריכים] לקיים ״כל בכור״ (שמות יג, טו) וליכא [ואין כאן], באמו נמי [גם כן] בעינן [אנו צריכים] ״כל מקנך תזכר״ (שמות לד, יט) וליכא [ואין כאן]! אלא, לא שנא [אינו שונה], וכשם שהם חלוקים בעובר כך הם חלוקים באם.

Rav Pappa said to them: What is different about the case of the fetus, where owning a portion of its ear exempts the Jew from the obligations of firstborn status? It is because we require the fulfillment of the verse “all the firstborn,” i.e., that all of it be owned by the Jew, and that is not the case. If so, with regard to its mother as well we require the fulfillment of the verse: “From all your livestock you shall take the males” (Exodus 34:19), which also indicates that all the livestock, including the mother, must belong to the Jew, and this is not the case. Rather, there is no difference, and they disagree both in the case of the fetus and in that of the mother.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(17) מַתְקֵיף לַהּ מָר בַּר רַב אָשֵׁי מַאי שְׁנָא מִנְּפָלִים דְּאַף עַל גַּב דְּלָאו בְּנֵי חִיּוּתָא נִינְהוּ קָדְשִׁי דְּאָמַר מָר {שמות י״ג:י״ב} פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה שֶׁגֶר בִּבְהֵמָה.

Mar bar Rav Ashi objects to this: Why does gentile partnership in an essential limb of the fetus exempt the Jew from the obligations of firstborn status? In what way is this animal different from non-viable newborns, which are sacred even though they are not viable? As the Master said in reference to the verse: “Every firstborn that emerges from [sheger] an animal” (Exodus 13:12), any fetus that dwells [shegar] inside an animal, i.e., inside the mother’s womb, even one that is non-viable, is also sanctified as a firstborn.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מתקיף לה מר בר רב אשי – לכולהו מ״ש דשותפות דעובד כוכבים פטר בדבר שעושה טרפה או נבלה מנפלים בכור דאע״ג דלאו בני חיותא נינהו והווין נבלה גמורה קדשו בבכורה וצריכין קבורה:

ומנלן דקדשי דכתב שגר מן הבהמה כל שיוצא מן הבהמה ראשון אפילו נפל קדוש התם בנפלים כיון דלא עריב בהו חולין דלית לעובד כוכבים שום שותפות בהו קרינא בהו כל בכור דישראל וקדשי אפי׳ נבילה:

מתקיף לה – אכולהו.

שגר בהמה שגר בבהמה – שגר במעי בהמה שעדיין לא הגיע זמנו לצאת. ל״א שגר בהמה מה שבהמה משגרת ומשכלת. אלמא אע״ג דלאו בני חיותא נינהו קדשי הכא נמי אי נמי הוה ליה לעובד כוכבים ביה דבר שעושה אותו נבילה ליקדוש חלק הישראל אע״ג דלאו בר חיותא הוא.⁠¹

1. בדפוס וילנא מופיע כאן ד״ה ״אפי׳ מום קל״ שמופיע במהדורתנו בתחילת דף ג׳:

מ״ש מנפלים – אע״ג דהתם כתב קרא הוה לן למילף מהתם או נפלים נילף משותפות דכתיב כל בכור ונשוה כל הדרשות בענין אחד.

בד״ה מ״ש מנפלים כו׳ קרא הוי לן למילף מהתם או נפלים נילף כו׳ עכ״ל כצ״ל:

מתקיף לה [מקשה על כך] מר בר רב אשי: ומדוע אם עיקר חייו של העובר בידיו של הגוי הרי זה פוטר מן הבכורה? מאי שנא [במה שונה] הדבר מנפלים, דאף על גב דלאו בני חיותא נינהו קדשי [שאף על פי שאין להם חיות וכנבילה הם, הריהם קדושים], דאמר מר [שאמר החכם] על הכתוב: ״פטר שגר בהמה וכו׳ הזכרים לה׳⁠ ⁠⁠״ (שמות יג, יב) — העובר שגר בבהמה, שמקומו ברחם אמו, ויצא קודם זמנו, גם הוא קדוש בבכורה!

Mar bar Rav Ashi objects to this: Why does gentile partnership in an essential limb of the fetus exempt the Jew from the obligations of firstborn status? In what way is this animal different from non-viable newborns, which are sacred even though they are not viable? As the Master said in reference to the verse: “Every firstborn that emerges from [sheger] an animal” (Exodus 13:12), any fetus that dwells [shegar] inside an animal, i.e., inside the mother’s womb, even one that is non-viable, is also sanctified as a firstborn.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(18) הָתָם כֵּיוָן דְּלָא עָרִיבוּ בְּהוּ חוּלִּין קָרֵינָא בְּהוּ בִּבְהֵמָה כָּל בְּכוֹר הָכָא כֵּיוָן דְּעָרִיבוּ בְּהוּ חוּלִּין לָא קָרֵינָא בְּהוּ כׇּל בְּכוֹר.

The Gemara responds: There, in the case of non-viable newborns, since there is no non-sacred element mixed in with them, we apply to the animal the phrase “all the firstborn.” But here, in the case where a gentile owns a portion of the fetuses, since a non-sacred element is mixed in with them, we do not apply to them the phrase: “all the firstborn.”

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ומשיבים: התם [שם, בנפלים] כיון דלא עריבו בהו [שלא נתערבו בהם] חולין — קרינא בהו [קוראים אנו בהם] בבהמה ״כל בכור... בישראל״, אבל הכא [כאן], כשיש לגוי חלק בעוברים, כיון דעריבו בהו [שמעורבים בהם] חולין — לא קרינא בהו [אין קוראים בהם] ״כל בכור בישראל״.

The Gemara responds: There, in the case of non-viable newborns, since there is no non-sacred element mixed in with them, we apply to the animal the phrase “all the firstborn.” But here, in the case where a gentile owns a portion of the fetuses, since a non-sacred element is mixed in with them, we do not apply to them the phrase: “all the firstborn.”

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(19) ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר לָא עַל לְבֵי מִדְרְשָׁא אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי אַסִּי א״לאֲמַר לֵיהּ מַאי אֲמוּר רַבָּנַן בֵּי מִדְרְשָׁא א״לאֲמַר לֵיהּ

The Gemara relates that one day Rabbi Elazar did not enter the study hall. Rabbi Elazar then found Rabbi Asi, and said to him: What did the Sages say in the study hall? Rabbi Asi said to him:

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מסופר, פעם אחת ר׳ אלעזר לא על לבי מדרשא [לא נכנס לבית המדרש], אשכחיה [מצא אותו] את ר׳ אסי, אמר ליה [לו]: מאי אמור רבנן בי מדרשא [מה אמרו חכמים בבית המדרש]? אמר ליה [לו]:

The Gemara relates that one day Rabbi Elazar did not enter the study hall. Rabbi Elazar then found Rabbi Asi, and said to him: What did the Sages say in the study hall? Rabbi Asi said to him:

פירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון