אי לאפוקי מדרבא מוסיף הוא. ואם תאמר ונהי דמוסיף הוא דלמא הלכתא כרבי אבא ולאפוקי מתוספתו של רבא. תירץ רשב״ם ז״ל דלא שמעינן הכי מדרבי אבא דלמא על מה ששאלוהו השיב ואפשר שאף בראשון היה מכשיר. ואם תאמר אם כן אף ממר בר רב אשי לא מפיק דאיהו נמי מוסיף הוא ואפשר דרבי אבא מודה ליה אלא שעל מה ששאלוהו השיב. ותירץ דאין הכי נמי דהוה מצי למימר הכי אלא דעדיפא מינה אקשי ליה. והרמב״ן ז״ל תירץ דודאי קים להו הלכתא כרבא ומשום הכי אקשינן דודאי לא אתא לאפוקי מדרבא מדאמרינן לית הלכתא כמר בר רב אשי משמע דהלכתא כרבא דאם איתא דאפילו דרבא ליתא למאי אצטריכו בו למפסק לא כמר בר רב אשי וכי אפשר שבן בנו יהא פסול לאחיו וכשר לו אלא על כרחך קיימא לן כרבא ולא פליג עליה רבי אבא אלא דרב יוסף בר חמא לא בעא מיניה אלא שלישי בשני אי כשר אי פסול כרבי אלעזר דברייתא דפסל ליה וכדאיתא בסנהדרין ואהדר ליה דכשר ואתא רבא ופריש דהוא הדין לשלישי בראשון דלא סבירא ליה כרב דאמר התם בסנהדרין דשלישי בראשון פסול ואי לאפוקי מדמר בר רב אשי קאמרת לומר דלא מכשרינן אלא דוחקא דשלישי אבל לא דוחקא דשני והא דמר בר רב אשי שני בראשון הוא וכמו שכתבתי למעלה לדעת הריא״ף ז״ל הא אתמר בהדיא דלית הלכתא כוותיה. ולפי פירוש זה נלמוד דדוקא אבא דאבא אבא אבא דאבא דאבא כשר וכדעת הריא״ף ז״ל וכן דעת הרמב״ם בפרק י״ג מהלכות עדות. ולפי מה שכתבתי למעלה בשם רשב״ם ז״ל דכל יוצאי ירכו פסולים הכי קאמר אי לאפוקי מדמר בר רב אשי ולומר דרבי אבא לא איירי ביוצאי ירכו משום דלא מכשר בהו הא אתמר בהדיא דלית הלכתא כמר בר רב אשי דמכשר ומסקנא דלאפוקי מדרבי יוחנן אתמר כו׳. הר״ן ז״ל.

אלא לאפוקי מדרבי יוחנן ומדאתקפתא דמר בר רב אשי. הני תרווייהו דאיירי בהו בשמעתין נקט והוא הדין דאתא לאפוקי ממאן דאמר דהוה מחלוקת במחול לך אבל באתן לך דברי הכל יכול לחזור בו. תוספות הרא״ש ז״ל.

מתניתין: המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד. כלומר שמתוך שריבה לאחד מיעט לאחד ומשום הכי תנן דבלשון מתנה דבריו קיימים שאלו מיעט לאחד בלחוד ואמר לא יטול פלוני בני אלא שדה פלונית אין בדבריו כלום. אלא הכי קאמר ריבה לאחד ומתוך כך מיעט לאחד וכן נמי מתוך שריבה לבניו בלשון מתנה השוה להם את הבכור דבריו קיימים. הר״ן ז״ל.

ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום. פירש ר״ש ז״ל דלא אמר כלום לא במה שהשוה להם את הבכור ולא במה שריבה בלשון ירושה לאחד על אחיו הפשוטים ומתניתין רבנן היא ודלא כרבי יוחנן בן ברוקה ואפילו לא היה שם בכור כן הדין וכן הטעם והויא לה הא מתניתין סתם כרבנן ואידך מתניתין מחלוקת והלכה כמחלוקת דהיינו רבי יוחנן בן ברוקה וכן פירש הרב אב בית דין והראב״ד ז״ל וכן נראה עיקר כמו שאכתוב גבי הא דאמרינן כולה מתניתין רבי יוחנן בן ברוקה היא. ולפי פירוש זה הא דשקלו וטרו בפירושא דהא מתניתין דקתני כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף דבריו קיימים ואף על גב דלא קיימא לן כי הא מתניתין אלא כרבי יוחנן בן ברוקה ואפילו אמר בלשון ירושה היינו משום דנפקא מינה כשהשוה להם את הבכור דמודה בה רבי יוחנן משום דכתיב לא יוכל לבכר וכדאיתא בגמרא ואם כן נפקא מינה לבת במקום בנים או לאח במקום בת. ויש מי שהעמיד משנתינו ככולי עלמא ולא אמר כלום אבכור קאי וכן פירשו משם רבינו האיי גאון ז״ל וכן פירש הרא״ם ז״ל דמתניתין רבי יוחנן בן ברוקה היא ומשום שהשוה להם את הבכור אלא שהוא ז״ל פירש דכיון שהשוה להם את הבכור לא עשה ולא כלום אפילו בפשוטין אלא צוואתו בטלה ואין נראה כן מדברי רבינו הגאון ז״ל אלא במה שהשוה את הבכור דוקא אמר שלא אמר כלום וכן פירש מורי הרב ז״ל ולפי זה מקמצין מכולם לפי חשבון ומשלמים לבכור לפי שהבכור עם האחים בזה כדין בעל חוב דאביהם שנוטל מהם לפי חשבון מה שנתן להם אביהם וכן נראה לי עיקר. הרשב״א ז״ל.

וזה לשון הראב״ד ז״ל: איש פלוני בכור לא יטול פי שנים כו׳. לא אמר כלום. דע כי זאת הפיסקא אין בה שום חילוק בין שאמר לאחיו בלשון מתנה בין שאמר בלשון ירושה לא אמר כלום מפני שהוא עוקר ממה שאמר לא יטול ולא יירש וזה לא מחל על עקירת נחלתו. אבל פיסקא השנית שלא אמר בלשון עקירה אלא דרך חלוקה הוא ממעט חלק בכורה או שמרבה לזה וממעט לזה אם אמר בלשון מתנה דבריו קיימים ומני רבנן היא אבל רבי יוחנן בן ברוקה לגבי חלק פשוט דבריו קיימים אפילו בלשון ירושה אבל לחלק בכורה בלשון נחלה לא דהא כתיב גביה לא יוכל לבכר ומשמע בלשון נחלה לא יוכל אבל בלשון מתנה יכול ואף על פי שהוא סתם ואחר כך מחלוקת לענין פשוט הא איקבע הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה. עד כאן.

גמרא: תנתן שדה פלונית לפלוני וירשנה זו מתנה בתחלה. כתב הרא״ה ז״ל דדוקא בוא״ו כגון תנתן לו שדה פלונית לפלוני וירשנה אי נמי יירשנה ותנתן לו דהוי מוסב על ענין ראשון אבל יירשנה תנתן לו תנתן לו יירשנה בלא וא״ו הוה ליה בפלוגתא אי אמרינן תפוס לשון ראשון או לשון אחרון. הר״ן ז״ל.

ירשה ותנתן לו ויירשנה זו היא מתנה באמצע. והא קמשמע לן דלא תימא תחלה ואמצע וסוף דקתני היינו בתחלת השטר בסוף השטר באמצע השטר ולא כתב כלל לשון ירושה אלא כהאי גוונא שתחלה וסוף כתב לשון ירושה ואמצע לשון מתנה הא לאו הכי לא קני קמשמע לן רב דימי פירוש המשנה בלא זו אף זו דמתנה באמצע אף על פי שירושה תחלה וסוף לא בטלו שתי הירושות לשון המתנה ומתניתין נקטה סדר המנין תחלה אמצע וסוף. תוספי הרא״ש ז״ל.

ירשה ותנתן לו וירשה זו היא מתנה באמצע. פירוש שנמצא אדם עצמו והשדה עצמה שאמר בהם לשון ירושה אמר לשון מתנה. ורבי אלעזר אמר אפילו אדם אחד לשתי שדות זו במתנה וזו בירושה כגון שאמר יירש שדה פלונית ונתתי לו שדה פלונית דקא שייך לשון מתנה בההוא אדם ואף על גב דלא שייך בשדה דכתב בלשון ירושה או שדה אחת ושני בני אדם לזה ירושה ולזה במתנה כגון שאמר שדה פלונית נתתיה לפלוני וירשה פלוני עמו שנמצא ששתפם בה כאחד לזה בירושה ולזה במתנה דקא שייך לשון מתנה בההיא שדה ואף על גב דלא שייך בההוא אדם דכתב לו בלשון ירושה דלא שייך ביה בלשון מתנה כלל. אבל שתי שדות ושני בני אדם לזה בירושה ולזה במתנה שנמצא אותו אדם שכתב לו בלשון ירושה דלא שייך ביה לשון מתנה כלל לא באדם ולא בשדה שכתב לו בלשון ירושה לא קנה דהא לא שייך ביה לשון מתנה כלל. כי אתא רבין אמר תנתן שדה פלונית לפלוני כו׳ אמר ליה בשלמא דרבי אלעזר אדרבי אלעזר לא קשיא דהא דאמר התם אפילו אדם אחד ושתי שדות שדה אחת ושני בני אדם קנה משום דשייך לשון מתנה בההוא אדם בענין אדם אחד ושתי שדות וקשייך נמי לשון מתנה בההיא שדה בענין שדה אחת ושני בני אדם והא דאמר הכא לא קנה משום דשתי שדות ושני בני אדם הוא דההוא דכתב ליה בלשון ירושה הא לא שייך ביה לשון מתנה לא באדם ולא בשדה אלא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן קשיא כו׳. ורבי שמעון בן לקיש אמר זה שאמר תנתן שדה פלונית לפלוני וירש פלוני שדה פלונית לא קנה אותו שאמר ליה בלשון ירושה אלא אם אמר ליה בלשון הזה פלוני ופלוני ירשו שדה פלונית ופלונית שנתתים להם במתנה וירשום דקשייך לשון מתנה בכל אדם ובכל שדה אבל אם אדם אחד ושתי שדות זו במתנה וזו בלשון ירושה שדה אחת ושני בני אדם לזה במתנה ולזה בירושה אותו שאמר ליה בלשון ירושה לא קנה לפי שאין בו לשון מתנה והוה ליה מתנה על מה שכתוב בתורה. ואם תשאל וכיון דמתניתין הא קתני בה כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף לשון מתנה דבריו קיימים אמאי קאמר ריש לקיש לעולם לא קנה עד שיאמר פלוני ופלוני ירשו שדה פלונית ופלונית שנתתים להם במתנה וירשום והא אם כתב לשון מתנה בתחלה או בסוף נמי קנה. תשובתך הא דריש לקיש אכתוב לשון מתנה באמצע דקתני במתניתין קאי והכי קאמר הא דתניא במתניתין כתב לשון מתנה באמצע קנה אם היו שתי שדות לשני בני אדם לעולם לא קנה עד שיאמר פלוני ופלוני יירשו שדה פלונית ופלונית שנתתים להם במתנה וירשום וקנו דהיינו כתב לשון מתנה באמצע דקתני מתניתין ואם אמר נמי פלוני ופלוני נתתי להם שדה פלונית ופלונית ויירשום קנו דהיינו כתב בתחלה לשון מתנה דקתני במתניתין והיינו טעמא דקא מיירי ריש לקיש בכתב לשון מתנה באמצע דקתני במתניתין ולא קמיירי בכתב בתחלה או בסוף משום דכתב לשון מתנה באמצע היכא דהוי שתי שדות ושני בני אדם טפי יש בלישנא מהיכא דכתב לשון מתנה בתחלה או בסוף. נמצא עכשיו לרבין ששלש מחלוקות הביא בדבר רבי יוחנן סבר אפילו שתי שדות ושני בני אדם קנה וכל שכן אדם אחד ושתי שדות או שדה אחת ושני בני אדם וכל שכן נמי אדם אחד ושדה אחת. ורבי אלעזר סבר אדם אחד ושתי שדות או שדה אחת ושני בני אדם הוא דקני וכל שכן אדם אחד ושדה אחת. וריש לקיש סבר לא קנה עד שיהא לשון מתנה באדם עצמו ובשדה עצמה שאמר בהם לשון ירושה דהיינו אדם אחד ושדה אחת ואם היו רבים עד שיאמר לשון מתנה דשייכא בכולהו אדם ובכולהו שדות כגון שיאמר פלוני ופלוני נתתי להם שדה פלונית ופלונית ויירשום דהיינו מתנה מתחלה. או פלוני ופלוני ירשו שדה פלונית ופלונית שנתתים להם במתנה ויירשום דהיינו באמצע אבל שתי שדות ואדם אחד או שני בני אדם ושדה אחת וכל שכן שתי שדות ושני בני אדם אותו אדם ואותה שדה שנאמר בהם לשון ירושה בלי לשון מתנה לא קנה. אבל לרב דימי אין בדבר אלא שתי מחלוקות שהרי רבי יוחנן וריש לקיש טעם אחד הם אומרים דאדם אחד ושדה אחת הוא שקנה דהוה ליה לשון מתנה כאדם עצמו ובשדה עצמה שאמר בהם לשון ירושה אבל אדם אחד ושתי שדות שדה אחת ושני בני אדם וכל שכן שתי שדות ושני בני אדם לא קנה ורבי אלעזר סבר בכולהו קנה בר משתי שדות ושני בני אדם משום דהא דכתיב ביה לשון ירושה לא שייך ביה לשון מתנה לא באדם עצמו ולא בשדה עצמה. הרא״ם ז״ל.

עיין במגיד משנה פרק ו׳ מהלכות נחלות.

אבל שתי שדות ושני בני אדם לא. פירש הרשב״ם שאף לאותו שאמר בלשון מתנה הוי פלוגתא דלקמן בפרק מי שמת דפליגי בקנה את וחמור הואיל ולשניהם נתן ביחד ודלא כפירוש רשב״ם ז״ל שפירש שאותו שנתן לו בלשון מתנה קנה. תוספי הרא״ש ז״ל.