Rashba Eiruvin 22a – רשב"א ערובין כב.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

שֶׁמַּשְׁכִּים וּמַעֲרִיב עֲלֵיהֶן לְבֵית הַמִּדְרָשׁ רַבָּה אָמַר בְּמִי שֶׁמַּשְׁחִיר פָּנָיו עֲלֵיהֶן כְּעוֹרֵב. רָבָא אָמַר בְּמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ אַכְזָרִי עַל בָּנָיו וְעַל בְּנֵי בֵּיתוֹ כְּעוֹרֵב כִּי הָא דְּרַב אַדָּא בַּר מַתְנָא הֲוָה קָאָזֵיל לְבֵי רַב אֲמַרָה לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ יָנוֹקֵי דִידָךְ מַאי אֶעֱבֵיד לְהוּ אֲמַר לַהּ מִי שְׁלִימוּ קוּרָמֵי בְּאַגְמָא. {דברים ז׳:י׳} וּמְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ א״ראָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אִילְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאוֹמְרוֹ כִּבְיָכוֹל כְּאָדָם שֶׁנּוֹשֵׂא מַשּׂוֹי עַל פָּנָיו וּמְבַקֵּשׁ לְהַשְׁלִיכוֹ מִמֶּנּוּ. לֹא יְאַחֵר לְשׂוֹנְאוֹ א״ראָמַר רַבִּי אִילָא לְשׂוֹנְאָיו הוּא דְּלֹא יְאַחֵר אֲבָל יְאַחֵר לַצַּדִּיקִים גְּמוּרִים. וְהַיְינוּ דא״רדְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מַאי דִּכְתִיב {דברים ז׳:י״א} אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם וְלֹא לְמָחָר לַעֲשׂוֹתָם הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם לְמָחָר לְקַבֵּל שְׂכָרָם. א״ראָמַר רַבִּי חַגַּי וְאִיתֵּימָא ר׳רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי מַאי דִּכְתִיב {שמות ל״ד:ו׳} אֶרֶךְ אַפַּיִם אֶרֶךְ אַף מִבְּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא אֶרֶךְ אַפַּיִם לְצַדִּיקִים אֶרֶךְ אַפַּיִם לָרְשָׁעִים.: ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד בֵּית סָאתַיִם וְכוּ׳.: אִיבַּעְיָא לְהוּ בּוֹר וּפַסִּין קָאָמַר אוֹ דִילְמָא בּוֹר וְלֹא פַּסִּין קָאָמַר. אָדָם נוֹתֵן עֵינָיו בְּבוֹרוֹ וְלָא גָּזְרִינַן דִּילְמָא אָתֵי לְטַלְטוֹלֵי יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם בְּקַרְפֵּף. אוֹ דִילְמָא אָדָם נוֹתֵן עֵינָיו בִּמְחִיצָתוֹ וְגָזְרִינַן דִּילְמָא אָתֵי לְאִיחַלּוֹפֵי יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם בְּקַרְפֵּף. ת״שתָּא שְׁמַע כַּמָּה הֵן מְקוֹרָבִין כְּדֵי רֹאשָׁהּ וְרוּבָּהּ שֶׁל פָּרָה וְכַמָּה הֵן מְרוּחָקִין אפי׳אֲפִילּוּ כּוֹר אפי׳אֲפִילּוּ כּוֹרַיִים ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בֵּית סָאתַיִם מוּתָּר יָתֵר מִבֵּית סָאתַיִם אָסוּר. אָמְרוּ לְרַבִּי יְהוּדָה אִי אַתָּה מוֹדֶה בְּדִיר וְסַהַר מוּקְצֶה וְחָצֵר אֲפִילּוּ בֵּית חֲמֵשֶׁת כּוֹרִים וּבֵית עֲשֶׂרֶת כּוֹרִים שֶׁמּוּתָּר. אָמַר לָהֶם זוֹ מְחִיצָה וְאֵלּוּ פַּסִּין. ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר בּוֹר בֵּית סָאתַיִם אַבֵּית סָאתַיִם מוּתָּר וְלֹא אָמְרוּ לְהַרְחִיק אֶלָּא כְּדֵי רֹאשָׁהּ וְרוּבָּהּ שֶׁל פָּרָה. הָא מִדְּקָאָמַר ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר בּוֹר וְלֹא פַּסִּין מִכְּלָל דְּרַבִּי יְהוּדָה בּוֹר וּפַסִּין קָאָמַר וְלָא הִיא ר׳רַבִּי יְהוּדָה בּוֹר בְּלֹא פַּסִּין קָאָמַר. אִי הָכִי הַיְינוּ דר׳דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ אֲרִיךְ וְקַטִּין. כְּלָל אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר ^אכׇּל אֲוִיר שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ לְדִירָה כְּגוֹן דִּיר וְסַהַר מוּקְצֶה וְחָצֵר אֲפִילּוּ בֵּית חֲמֵשֶׁת כּוֹרִים וּבֵית עֲשֶׂרֶת כּוֹרִים מוּתָּר. וְכׇל דִּירָה שֶׁתַּשְׁמִישָׁהּ לַאֲוִיר כְּגוֹן בּוּרְגָּנִין שֶׁבַּשָּׂדוֹת בֵּית סָאתַיִם מוּתָּר יֶתֶר מִבֵּית סָאתַיִם אָסוּר.: מתני׳מַתְנִיתִין: ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם הָיָה דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים מַפְסַקְתָּן יְסַלְּקֶנָּה לִצְדָדִין וַחֲכָמִים אוֹמְרִים ^באֵינוֹ צָרִיךְ.: גמ׳גְּמָרָא: רַבִּי יוֹחָנָן ור׳וְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ כָּאן הוֹדִיעֲךָ כּוֹחָן שֶׁל מְחִיצּוֹת. כָּאן וּסְבִירָא לֵיהּ וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן יְרוּשָׁלַיִם אִילְמָלֵא דַּלְתוֹתֶיהָ נִנְעָלוֹת בַּלַּיְלָה חַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם רְשׁוּת הָרַבִּים. אֶלָּא כָּאן וְלָא ס״לסְבִירָא לֵיהּ. וּרְמִי דר׳דְּרַבִּי יְהוּדָה אדר׳אַדְּרַבִּי יְהוּדָה וּרְמִי דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן. דְּתַנְיָא יָתֵר עַל כֵּן א״ראָמַר רַבִּי יְהוּדָה מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָתִּים מִשְּׁנֵי צִידֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים עוֹשֶׂה לוֹ לֶחִי מִכָּאן וְלֶחִי מִכָּאן אוֹ קוֹרָה מִכָּאן וְקוֹרָה מִכָּאן וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּאֶמְצַע אָמְרוּ לוֹ אֵין מְעָרְבִין רְשׁוּת הָרַבִּים בְּכָךְ. קַשְׁיָא דר׳דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה קַשְׁיָא דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן. דר׳דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה לָא קַשְׁיָא הָתָם דְּאִיכָּא שְׁתֵּי מְחִיצּוֹת מְעַלְּיָיתָא הָכָא לֵיכָּא שְׁתֵּי מְחִיצּוֹת מְעַלְּיָיתָא. דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן [נָמֵי] לָא קַשְׁיָא הָכָא אִיכָּא שֵׁם אַרְבַּע מְחִיצּוֹת הָתָם לֵיכָּא שֵׁם ד׳אַרְבַּע מְחִיצּוֹת. א״ראָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר יוֹסֵף א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין חַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם רה״ררְשׁוּת הָרַבִּים יָתֵיב רַב דִּימִי וְקָאֲמַר לֵיהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב דִּימִי מ״טמַאי טַעְמָאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות שבת ט״ז:ד׳-ה׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
טור אורח חיים שנ״ח:א׳
שולחן ערוך אורח חיים שנ״ח:א׳

^ב רמב״ם הלכות שבת י״ז:ל״ג

E/ע

הערותNotes

בור ופסין קאמר, דאדם נותן עיניו במחיצתו וגזרינן דלמא אתי לטלטולי יתר מבית סאתים בקרפף דעלמא. ומכאן נראה לי דבור אינו ממעט בקרפף יתר מבית סאתים דעלמא, דאם איתא מה גזירה איתא הא בקרפף דעלמא שבור ממעט בו דינא נמי הכי. וא״ת הא בהא תליא, דכשתמצא לומר אדם נותן עיניו במחיצתו אף בקרפף דעלמא אין הבור ממעט בו. ולכשתמצא לומר אדם נותן עיניו בבור ואף אתה אומר בקרפף דעלמא דבור ממעט בו ולפיכך כיון דאסיקנא דאדם נותן עיניו בבורו ובור בלא פסין קאמר, אף בקרפף דעלמא בור ממעט. לא היא, דאם כן לר׳ יהודה נתיר פסין בלא בור עד בית סאתים כקרפף דעלמא, ובודאי ר׳ יהודה אינו מתיר פסין בלא בור אלא כמלא ראשה ורובה של פרה וכר׳ שמעון בן אלעזר. דאי לא תימא הכי כי אקשינן אי הכי ר׳ יהודה היינו ר׳ שמעון בן אלעזר לימא איכא בינייהו בית סאתים פסין בלא בור, דלר׳ יהודה שרי אפילו בית סאתים בלא בור ולר׳ שמעון אין מותר להרחיק אלא כדי ראשה ורובה של פרה, אלא ודאי כדאמרן. ומפורש הוא בירושלמי (פ״ב ה״ג) דגרסינן התם: על דעתיה דר׳ יהודה באר מהו שתעלה ממדת סאתים, ושמעינן מן הדא ר׳ שמעון בן אלעזר באר שיש בה מדת סאתים אינו צריך להרחיק ממנה אלא מדת מלא ראשה ורובה של פרה, הדא אמרה שהבאר עולה ממדת סאתים ע״כ בירושלמי. ואם תאמר בדין היה שיאמרו להרחיק אפילו בית סאתים פסין בלא בור, אלא מפני שהפסין אינן מחיצות גמורות לא התירו בהן אלא כבית סאתים וכדי ראשה ורובה של פרה, אבל בקרפף דעלמא דמחיצותיו גמורות לא התירו בהם אלא בבית סאתים בלא בור. זו אינה תורה שהרי לרבנן נקל בהן יותר מקרפף דעלמא, ור׳ יהודה החמיר ועשה אותן כקרפף דעלמא אבל להחמיר בהן יותר מבית סאתים דעלמא לא שמענו, ודי לר׳ יהודה לחלוק על דברי חכמים ולעשותן כקרפף דעלמא, כך נראה לי. ר׳ שמעון בן אלעזר אומר בית סאתים על בית סאתים מותר. פירוש: בית סאתים מרובעים, וכן פירש רש״י (בד״ה אריך וקטין). והראב״ד ז״ל פירש: בית סאתים ממש על בית סאתים שהן ארבע סאין. ואף על פי שבקרפף דעלמא לא התירו אלא סאתים כחצר המשכן הכא שרו אפילו ארבעה סאין. ואינו מחוור בעיני כלל דאם כן היכי אקשינן אי הכי ר׳ יהודה היינו ר׳ שמעון בן אלעזר, והא טובא איכא בינייהו. ואם תאמר דהיינו דקא משני ליה אריך וקטין איכא בינייהו, כלומר: לר׳ שמעון אפילו אריך בית סאתים על בית סאתים ולר׳ יהודה בית סאתים בלבד. הא ליתא, חדא דלא הוה ליה למימר אריך וקטין אלא הוה ליה למימר בהדיא טובא איכא בינייהו, דלר׳ שמעון אפילו ארבעת כורין ולר׳ יהודה לא התירו אלא בית סאתים בלבד. ובכל מקום לא אמרו אריך וקטין להרחיק את השיעור, אלא להתיר צורת הסאתים אף ע״פ שאינן מרובעות וכדאיתא לקמן (עירובין כג:). ועוד דמאי אריך וקטין דקאמר, שאם היא בית סאתים אבית סאתים ארוך הוא בכל צדדיו וקטין ליכא. ועוד דבגמרא דבני מערבא (שם ה״ג) מייתי לה להא ברייתא דר׳ שמעון בן אלעזר ולא תניא בה בית סאתים אבית סאתים אלא בית סאתים בלבד. והכי גרסינן התם: ר׳ שמעון בן אלעזר אומר באר שיש בה מדת סאתים אינו צריך להרחיק ממנה אלא מלא ראשה ורובה של פרה ע״כ. אלמא בית סאתים אבית סאתים דקאמר ר׳ שמעון היינו בית סאתים בלבד, כן נראה לי. אלא כאן ולא סבירא ליה. כלומר: ולא סבירא ליה לר׳ יוחנן, אבל לר׳ אלעזר ודאי ס״ל וכדאמרינן לעיל בריש פרקין (עירובין כ.). קשיא דר׳ יהודה אדר׳ יהודה קשיא דרבנן אדרבנן. תמיהא לי דרבנן אדרבנן היכי קשיא דלמא ההיא דאין מערבין מדרבנן, והכא גבי פסין העמידוה אדאורייתא משום קולת פסי ביראות וכמו שהקילו בהן לענין פרוץ מרובה על העומד. וי״ל דמדקאמר אין מערבין רשות הרבים בכך ולא קאמר וחכמים אוסרים, משמע דאין מערבין כלל דעירוב כזה אינו עירוב ואפילו מדאורייתא. דרבנן אדרבנן לא קשיא התם ליכא שם ארבע מחיצות הכא איכא שם ארבע מחיצות. קשיא לי התם נמי כשעושה לחי מכאן ולחי מכאן הא איכא שם ד׳ מחיצות דהא קיימא לן (יב:) לחי משום מחיצה, דהיינו טעמא נמי דקיימא לן כאביי (טו.) בלחי העומד מאיליו. ולמ״ד לחי משום מחיצה אפילו משום מחיצה דאורייתא קאמר, וכדאמרינן בפרק קמא (עירובין יב:) א״ר יהודה מבוי הראוי לשיתוף הכשירו בלחי הזורק לתוכו חייב הכשירו בקורה הזורק לתוכו פטור, קסבר לחי משום מחיצה וקורה משום היכר. אפילו דאורייתא קאמר. וי״ל דלרבנן נמי בעינן שם ד׳ מחיצות חשובות קצת בפסי ביראות מיהא, אבל לחי מחיצה גרועה היא טובא ובקיעת הרבים מבטלתה. ואי נמי י״ל דדלמא רבנן דאין מערבין סבירא להו לחי משום היכר, ואע״ג דקיי״ל כוותייהו דאין מערבין רשות הרבים בכך, לא מטעמייהו אלא מדר׳ יוחנן דירושלים דבקיעת הרבים מבטלת אפילו מחיצות גמורות, כך נראה לי. הכא איכא שם ארבע מחיצות. וא״ת אי הכי ר׳ יוחנן דאמר כמאן, דהא בירושלים שתי מחיצות מעלייתא איכא ושם ד׳ מחיצות איכא דהא איכא פתחים בראשי הפלושין, אם כן רשות היחיד גמורה היא ואין בקיעת הרבים מבטלת מחיצות כאלו בין לר׳ יהודה בין לרבנן. יש מי שתי׳ דר׳ יוחנן בשיטת ר׳ יהודה אמרה לגמרי, דירושלים נמי ליכא שתי מחיצות מעלייתא, דמפולשין היו שתי וערב ורבים בוקעין בהן שתי וערב כפסי ביראות. ואינו מחוור דא״כ כנגד העומד מיהא יהא פטור דהא איכא שתי מחיצות מעלייתא, אלא שיש לי לתרץ בזו דשמא ר׳ יוחנן לא חייב אלא בזורק כנגד הפרוץ ואע״פ שאין זה מתחוור. ועוד דבפרק קמא (עירובין ו.) תניא כיצד מערבין רשות הרבים עושה צורת פתח מכאן ולחי וקורה מכאן חנניה אומר בית שמאי אומרים עושה דלת מכאן וכו׳ ובית הלל אומרים עושין דלת מכאן וקורה מכאן, ואקשינן עלה ורה״ר מי מיערבא והתניא יתר על כן א״ר יהודה וכו׳. [אמרו לו אין מערבין רשות הרבים בכך, וכי תימא בכך היא דלא מערבא הא בדלתות מערבא והאמר ר׳ יוחנן ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה וכו׳]. ואם איתא מאי קושיא דמנא ליה דברייתא דכיצד מערבין רה״ר מיירי ברשות המפולש שתי וערב כשוקי ירושלים דתקשי לן ההיא דר׳ יוחנן. ויש מתרצין דר׳ יוחנן סבר לה כר׳ יהודה בחדא וכרבנן בחדא, סבר לה כר׳ יהודה בחדא דבקיעת הרבים מבטלת מחיצות עד דאיכא שיעור מחיצות דאורייתא מחיצות חשובות. וסבירא ליה במחיצות כרבנן דשלש מחיצות דאורייתא ולא שתים, והלכך אפילו ירושלם כיון שהיו דרכיה מפולשות אף על פי שהיו לה דלתות בקיעות רבים מבטלתן אלמלא שננעלות בלילה ומעכבין את רגל הרבים מלעבור. וקיי״ל כר׳ יוחנן, ואע״ג דר׳ אלעזר תלמידו חלק עליו ואמר כאן הודיעוך וסבירא ליה אין הלכה כתלמיד במקום הרב. ועוד דמדקמקשה מהא דר׳ יוחנן להדיא לעיל בפרק קמא (עירובין ו:) על ההיא ברייתא דכיצד מערבין רה״ר שמע מינה דהכין הלכתא. ומיהו הא דאמר ר׳ יוחנן דבקיעת הרבים מבטלת מחיצות, הני מילי מחיצות העשויות ברשות הרבים ויש ביניהן רחב שש עשרה אמה ושפתחיו מכוונים זה כנגד זה שדומה לדגלי מדבר, דכיון דבקעי בהו רבים אתיא בקיעת הרבים ומבטלת כח המחיצות והרי הוא רה״ר כמות שהיתה והיינו טעמא דירושלם אבל מבואות המפולשין אפילו לרשות הרבים ואע״פ (שזה) שהשערין מכוונין זה כנגד זה אין הילוך הרבים מעכבת ובצורת פתח מכאן ולחי וקורה מכאן סגי ליה, וכדאוקימנא (שם) ההיא דכיצד מערבין רה״ר דמבואות המפולשין לרה״ר קאמר, ומשום ההיא דר׳ יוחנן אוקימנא לה בהכין, אלמא אפילו לר׳ יוחנן סגי ליה בהכי ולא בעינן דלתות ננעלות. וכל שכן אם לא היו שערים מכוונין זה כנגד זה שאינן דומין לדגלי מדבר, והיינו מבוי עקום (עירובין ו.) דאוקי רב חנן בר רבא בדבקעי ביה רבים, ואפילו הכי סגי ליה אפילו לרב בצורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן, וכל שכן לשמואל דלא בעי אפילו צורת פתח, וקיימא לן כרב, דאלמא בכי הא לא מבטלא ליה בקיעת הרבים.מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון