×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא ראש השנה ט״ז:גמרא
;?!
אָ
וְתוֹקְעִין וּמְרִיעִין כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִין כְּדֵי לְעַרְבֵּב הַשָּׂטָן. אוא״רוְאָמַר רַבִּי יִצְחָק כׇּל שָׁנָה שֶׁאֵין תּוֹקְעִין לָהּ בִּתְחִלָּתָהּ מְרִיעִין לָהּ בְּסוֹפָהּ מ״טמַאי טַעְמָא דְּלָא אִיעַרְבַּב שָׂטָן. וא״רוְאָמַר רַבִּי יִצְחָק כׇּל שָׁנָה שֶׁרָשָׁה בִּתְחִלָּתָהּ מִתְעַשֶּׁרֶת בְּסוֹפָהּ שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {דברים י״א:י״ב} מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה מֵרֵשִׁית כְּתִיב וְעַד אַחֲרִית סוֹפָהּ שֶׁיֵּשׁ לָהּ אַחֲרִית. וא״רוְאָמַר רַבִּי יִצְחָק אֵין דָּנִין אֶת הָאָדָם אֶלָּא לְפִי מַעֲשָׂיו שֶׁל אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית כ״א:י״ז} כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. וא״רוְאָמַר רַבִּי יִצְחָק ג׳שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַזְכִּירִין עֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם אֵלּוּ הֵן קִיר נָטוּי וְעִיּוּן תְּפִלָּה וּמוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵירוֹ דא״רדְּאָמַר רַבִּי (אָבִין) כָּל הַמּוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵירוֹ הוּא נֶעֱנָשׁ תְּחִלָּה שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית ט״ז:ה׳} וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ וּכְתִיב {בראשית כ״ג:ב׳} וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפּוֹד לְשָׂרָה וְלִבְכּוֹתָהּ. וא״רוְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: ד׳אַרְבָּעָה דְּבָרִים מְקָרְעִין גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל אָדָם, אֵלּוּ הֵן: בצְדָקָה, גצְעָקָה, שִׁינּוּי הַשֵּׁם, וְשִׁינּוּי מַעֲשֶׂה. צְדָקָה – דִּכְתִיב: וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת {משלי י׳:ב׳}, צְעָקָה – דִּכְתִיב: וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה׳ בַּצַּר לָהֶם וּמִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם {תהלים ק״ז:כ״ח}, שִׁינּוּי הַשֵּׁם – דִּכְתִיב: שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ {בראשית י״ז:ט״ו}, וּכְתִיב: וּבֵרַכְתִּי אוֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן {בראשית י״ז:ט״ז}, שִׁינּוּי מַעֲשֶׂה – דִּכְתִיב: וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם {יונה ג׳:י׳}, וּכְתִיב: וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה {יונה ג׳:י׳}. וי״אוְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף שִׁינּוּי מָקוֹם – דִּכְתִיב: וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ {בראשית י״ב:א׳}, וַהֲדַר: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל {בראשית י״ב:ב׳}. וְאִידַּךְ, הָהוּא זְכוּתָא דא״ידְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא דְּאַהַנְיָא לֵיהּ. וא״רוְאָמַר רַבִּי יִצְחָק דחַיָּיב אָדָם לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ בָּרֶגֶל שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים ב ד׳:כ״ג} מַדּוּעַ אַתְּ הוֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת מִכְּלָל דִּבְחֹדֶשׁ וְשַׁבָּת אִיבְּעִי לַהּ לְמֵיזַל. וא״רוְאָמַר רַבִּי יִצְחָק החַיָּיב אָדָם לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ בָּרֶגֶל שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא י״א:ח׳} וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי וּבִנְבָלָתָם לֹא תִגָּעוּ ויָכוֹל יְהוּ יִשְׂרָאֵל מוּזְהָרִין עַל מַגַּע נְבֵילָה תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״א:א׳} אֱמוֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן בְּנֵי אַהֲרֹן מוּזְהָרִין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מוּזְהָרִין. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר וּמָה טוּמְאָה חֲמוּרָה כֹּהֲנִים מוּזְהָרִין יִשְׂרְאֵלִים אֵינָן מוּזְהָרִין טוּמְאָה קַלָּה לֹא כׇּל שֶׁכֵּן אֶלָּא מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ בָּרֶגֶל. א״ראָמַר רַבִּי כְּרוּסְפָּדַאי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן זשְׁלֹשָׁה סְפָרִים נִפְתָּחִין בר״הבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אֶחָד שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִין וְאֶחָד שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִין וְאֶחָד שֶׁל בֵּינוֹנִיִּים צַדִּיקִים גְּמוּרִין נִכְתָּבִין וְנֶחְתָּמִין לְאַלְתַּר לְחַיִּים רְשָׁעִים גְּמוּרִין נִכְתָּבִין וְנֶחְתָּמִין לְאַלְתַּר לְמִיתָה בֵּינוֹנִיִּים תְּלוּיִין וְעוֹמְדִין מר״המֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים זָכוּ נִכְתָּבִין לְחַיִּים לֹא זָכוּ נִכְתָּבִין לְמִיתָה. א״ראָמַר רַבִּי אָבִין מַאי קְרָא {תהלים ס״ט:כ״ט} יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ יִמָּחוּ מִסֵּפֶר זֶה סִפְרָן שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִין חַיִּים זֶה סִפְרָן שֶׁל צַדִּיקִים וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ זֶה סִפְרָן שֶׁל בֵּינוֹנִיִּים. ר״נרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר מֵהָכָא {שמות ל״ב:ל״ב} וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ מְחֵנִי נָא זֶה סִפְרָן שֶׁל רְשָׁעִים מִסִּפְרְךָ זֶה סִפְרָן שֶׁל צַדִּיקִים אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ זֶה סִפְרָן שֶׁל בֵּינוֹנִיִּים. תַּנְיָא ב״שבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים חג׳שָׁלֹשׁ כִּתּוֹת הֵן לְיוֹם הַדִּין אַחַת שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִין וְאַחַת שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִין וְאַחַת שֶׁל בֵּינוֹנִיִּים צַדִּיקִים גְּמוּרִין נִכְתָּבִין וְנֶחְתָּמִין לְאַלְתַּר לְחַיֵּי עוֹלָם רְשָׁעִים גְּמוּרִין נִכְתָּבִין וְנֶחְתָּמִין לְאַלְתַּר לְגֵיהִנָּם שֶׁנֶּאֱמַר {דניאל י״ב:ב׳} וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם בֵּינוֹנִיִּים יוֹרְדִין לְגֵיהִנָּםמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
ומתרץ כדי לערבב את השטן שלא ישטין שכל כך ישראל מחבבין את המצות1 שאפילו קודם עיקר זמנה עושין אותה וכל שכן בזמנה. (רי״ף ר״ה ג:) אין הקב״ה דן את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה. שאע״פ שגלוי (ויודע) [וידוע] לפני שאמר והיה העולם שלסוף שנה או חדש יקלקל מעשיו אפילו הכי יגזור עליו גזרות טובות ויחתמנו לחיים כדקחזינן בישמעאל שהיה סופו לקלקל מעשיו2 ואפילו הכי שמע השם את תפלתו והחיה אותו. קיר נטוי. ועובר תחתיו ומזכיר עונותיו שאומרין מלאכי חבלה כלום מה ראה זה לסמוך על נס הלא איש חוטא הוא שכך וכך עשה ביום פלוני3.
ועיון תפלה. סומך על תפלתו ובטוח הוא עליה שתהיה נשמעת ומתאמץ לכוין לבו על מנת כך4 ומתוך כך מזכירין עונותיו שאינו ראוי שתתקבל תפלתו אפילו יצעק יום ולילה.
ומוסר דין על חברו. שאומר ישפוט ה׳ ביני וביניך אומרים מן השמים כלום ראוי הוא שיענש חברו על ידו5.
שלשה ספרים. ספר זכרונות של מעשי הבריות6.
לאלתר לחיים. לחיים טובים.
למיתה. חיים של צער ויסורין7.
כל העושה מצוה אחת יתירה על זכויותיו8. כלומר שהוא היה בינוני מחצה זכות ומחצה עונות ובמצוה זו שהוסיף היו זכויותיו מרובין על עונותיו ונדון האדם אחר הרוב כאלו הוא תלוי בינוני9.
אפילו הוא צדיק גמור כל ימיו וכו׳ ונהוי כמחצה עונות ומחצה זכויות10. ללשון ראשון מקשי11 אם צדיק גמור היה אמאי יפסיד כל זכויותיו הלא מי שהיה מחצה עונות ומחצה זכויות אינו נטרד מן העולם12 אלא רב חסד מטה כלפי חסד.
ומתרץ בתוהה על זכויות שעשה ומתחרט שעשאן לפיכך ראוי הוא שלא יזכרו לו עוד, אבל סיפא ניחא אם רשע גמור הוא כל ימיו ושב דין אמת הוא שימחול לו הכל כיון שמתחרט בהם.
שלש כתות הן ליום הדין. כשיחיו המתים13.מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות) וברשותם האדיבה של משפחת הרב אליהו משה גנחובסקי ז"ל
הערות
1 בשפת אמת (ד״ה כדי) הקשה דממ״נ אי אית ביה טעמא דחבוב מצוות כהך דאיתא דסוכה (דף מא,ב) דאנשי ירושלים היו נוטלין הלולב כל היום למה לי טעמא דערבוב שטן. וי״ל דאה״נ אלא דר״י אמר טעם על שקבעוהו חובה לכל ישראל אפלו לפשוטים וע״ז אמר כדי לערבב השטן הנהיגו חיבובא דמצוה לכולם.
2 מלשון רבינו משמע דישמעאל עצמו סופו להרשיע. אמנם ברש״י (ד״ה שנאמר) כתב ומצינו בבראשית רבה אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע מי שעתידים בניו להמית את בניך בצמא וכו׳.
3 וכעי״ז פרש״י (ד״ה קיר) שאומר כלום ראוי זה ליעשות לו נס ומתוך כך הוא נבדק. ובר״ח פי׳ שכיון שסומך בזכויותיו להנצל אומרים מה זכויותיו של זה שעושה כך הלא יש בידו עון כך וכך. ובמאירי כתב וז״ל מי שמתחסד בפני הכל ומתראה לפניהם כסומך על הנס וכראוי להשמע לפני ב״ד של מעלה הוא גורם לעצמו להיות עונותיו נזכרים והוא שאמרו שלשה דברים מזכירין עוותיו של אדם קיר נטוי ועיון תפלה ומוסר דין על חברו לשמים.
4 וכעי״ז פרש״י (ד״ה ועיון) סומך על תפלתו שתהא נשמעת ומתאמץ לכוין לבו וכ״כ הר״ח והר״ן (דף ג,ב ד״ה ועיון). אמנם בתוס׳ (ד״ה ועיון) הביאו פר״ת דעיון תפלה היינו שאין מכון לבו בתפלתו ומתוך שאדם מתפלל ואינו מכון עברותיו נזכרים. ועיין שם בתוס׳ שדחו דברי ר״ת וכתבו כפרש״י. ובמאירי כתב וז״ל ועיון תפלה פירושו בכאן שמעיין בתפלתו אם נענה אם לאו ואומר בעצמו שיענה שדבר זה מביאו שאם אינו נענה מהרהר אחר מדותיו של הקב״ה.
5 וכן פרש״י (ד״ה ומוסר דין) ובתוס׳ (ד״ה ועיון) פי׳ שבוטח בזכותו שיענש חברו על ידו וכעי״ז כתב הר״ח.
6 וכן פרש״י (ד״ה שלשה). ועיין שפת אמת לגמ׳ (ד״ה ג׳ ספרים) דכתב דמשמע מדברי רש״י דבג׳ הספרים לא כותבים וחותמים אלא מעשה הבריות כל השנה נכתבים בג׳ ספרים. והיינו מעשה בן אדם שהגיע לכלל צדיק נכתבים בספר מיוחד וכמו כן מעשה הרשעים ובר״ה נפתחים לראות מעשיהם והא דאמרינן לקמן דספרי חיים ומתים פתוחים בר״ה י״ל ג״כ ספרי בני חיים ובני מתים א״נ י״ל דאה״נ דגם על זה איכא ספרים או שהכתיבה היא באותו ספר שנכתב מעשיו.
7 כתבו התוס׳ (ד״ה ונחתמין) דפעמים שצדיקים נחתמין למיתה ורשעים לחיים דכתיב ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו ומאי דקרי הכא גבי רשעים מיתה וגבי צדיקים חיים היינו לחיי העולם הבא. ולדברי רבינו א״ש מאי דמצינו דרשעים נחתמין לחיים דאפשר דהיינו חיי צער. ובר״ן (דף ג,ב ד״ה צדיקים) הביא בשם ר״י הזקן דכתב דצדיקים ורשעים היינו בדין זה, שאותם בני אדם שזוכים בדין מחמת איזה זכות נקראים צדיקים גמורים שצדיקים גמורים הם בדין זה ואע״פ שעונותיהם מרובין מזכויותיהם כיון שהם זוכים בדין לפי שמדתו של הקב״ה נותנת לשלם בעולם הזה איזה זכות שעשו. וכן צדיקים שזכויותיהן מרובין מעונותיהן כיון שהם מתחייבין בדין ואפילו מפני עברה קלה שעשו לגבי דין זה רשעים מיקרו וכדכתיב והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע דהיינו צדיק ורשע לאותו דבר. ועיין ברמב״ם פ״ג מהל׳ תשובה ה״ב דכתב אדם שעונותיו מרובין על זכויותיו מיד מת ברשעו שנאמר על רוב עונך. ובראב״ד שם כתב א״א לא כמו שהוא סובר כשאמרו רשעים נחתמין לאלתר למיתה שמיד מתים ואינו כן כי יש רשעים חיים הרבה אלא נחתמין לאלתר שלא ימלאו ימיהם לשני הדור שנגזרו עליו ועיקר דבר זה ביבמות עכ״ל הראב״ד.
8 מתני׳ וגמ׳ קידושין דף לט,ב (והביאו הרי״ף כאן).
9 מבואר מדברי רבינו דאם הוסיף מצוה אחת ועי״ז נעשו זכויותיו מרובין נקרא בינוני. והנה אמרינן במתני׳ (קידושין דף לט,ב) כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו וכו׳. ואמרינן בגמ׳ ורמינהו אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן וכו׳ הני אין מידי אחרינא לא אמר רב יהודה ה״ק כל העושה מצוה אחת יתירה על זכויותיו מטיבים לו ודומה כמי שמקיים כל התורה כולה מכלל דהנך אפילו בחדא נמי אמר רב שמעיה לומר שאם היתה שקולה מכרעת. ופרש״י דהא דקתני אלו דברים דמחצה עונות ומחצה זכויות ויש במחצה זכויות אחת מאלו המצוות מכרעת את הכף כאילו רובו זכויות ואינו צריך למצוה יתירא וכי לית בה חדא מהני צריך למצוה יתירה. והקשו התוס׳ שם דבלאו הכי אמרינן בר״ה (דף יז,א) ורב חסד מטה כלפי חסד כשהן שקולין. וי״ל דבשאר מצוות כשמעשיו שקולים הוי כבינוני אבל בהני חשיב צדיק גמור עכ״ד התוס׳ [ועיין תוי״ט קידושין פ״א מ״י מש״כ בדברי התוס׳]. ולפ״ז צ״ב למאי בעינן בשאר מצוות זכויותיו מרובין דהא אמרינן בר״ה דאף בשקולין מטה כלפי חסד. ולכאו׳ צ״ל דכמוש״כ התוס׳ גבי אלו דברים דבשקולין הוי צדיק גמור משא״כ בשאר מצוות הוי בינוני שמא ה״ה בזכויותיו מרובין בשאר מצוות נמי הוי צדיק גמור. אמנם לפ״ז צ״ב דהא רבינו כתב הכא דבזכויותיו מרובין הוי בינוני. ועיין במצפ״א לקידושין שם דכתב דבהא דר״ה לא איירי בדין של ר״ה דבדין של ר״ה ל״א מטה חסד ולכך בעינן אחת ממצות אלו בשקולין. ועיין רש״ש שם מש״כ בזה.
10 מימרא דרשב״י (קידושין דף מ,ב) אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה איבד הראשונות והביאו הרי״ף כאן.
11 כלומר ארישא דמימרא גבי צדיק וכדמפרש ואזיל.
12 ברש״י לקידושין (דף מ,ב ד״ה ניהוי) פי׳ וניהוי צדיק שמרד כמחצה עונות וכמחצה זכויות ולמה איבד את הראשונות. ובמקנה שם כתב להקשות מאי ס״ד שבעברה אחת יהיה כמחצה על מחצה. ותירץ דקושית הגמ׳ וניהוי כמחצה על מחצה דאמרינן ביה עשה עבירה אחת הכריע אותו ואת כל העולם לכף חובה ולא אמרינן איבד כל זכויותיו. ולפמש״כ רבינו לכאו׳ הבאור דליהוי כ״ש ממחצה על מחצה דהתם לא נטרד מן העולם וכ״ש הכא.
13 וכ״כ התוס׳ (ד״ה ליום הדין) ליום הדין כשיחיו המתים כדמוכח קרא ואע״פ שכבר נדונו אחר מיתתן בג״ע או בגיהנם מפני הנפש עדיין יהיה דין אחר אם יזכהו לחיי העולם הבא שהוא קיים לעולם ויש שכבר קבלו דינם בגיהנם ומתוך כך שמא יזכו. וכ״כ הר״ן (דף ג,ב ד״ה והתניא) שהוא שכתוב עליו יום ה׳ הגדול והנורא.
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×