גמרא
פירוש
כֵּיוָן דְּהָךְ גְּזוּר בְּרֵישָׁא, הָא תּוּ לְמָה לִי? אֶלָּא הָךְ גְּזוּר בְּרֵישָׁא, וַהֲדַר גְּזוּר בְּכוּלְּהוּ יָדַיִם.
״וּטְבוּל יוֹם״ – אטְבוּל יוֹם דְּאוֹרָיְיתָא הוּא, דִּכְתִיב: ״וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר״ (ויקרא כ״ב:ז׳)!? סְמִי מִכָּאן ״טְבוּל יוֹם״.
״וְהָאוֹכָלִין שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמַשְׁקִין״ – בְּמַשְׁקִין דְּמַאי? אִילֵימָא בְּמַשְׁקִין הַבָּאִין מֵחֲמַת שֶׁרֶץ, כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הא תו למה לי – הך מי נפקא מכלל סתם ידים.
אלא הא גזור ברישא – דסתם ידים לא גזרו (סמוך) לנטילתן מגע לתרומה. ובא השמש וטהר – ומקמי הכא לא ואוקמינן להאי קרא בתרומה ביבמות בפרק הערל (דף עד:) ואפילו לנגיעה אשכחן קרא התם כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים וגו׳ והאי נגיעה היא ובעינן הערב שמש אלמא פסיל בנגיעה דאי לא פסיל למאי קרי ליה וטהר השתא מכלל דמעיקרא לא הוי טהור גמור והאי כלי לאו בר אכילה הוא ומיהו טמויי לא מטמינן דהא לאו טמא איקרי.
סמי מכאן – הסר מכאן. מחמת שרץ – שנטמאו בשרץ.
דאורייתא היא – שהמשקין ראשון והאוכל שני ופוסל תרומה להיות שלישי.
דכתיב וכל משקה וגו׳ – ואע״ג דהאי במשקין הבאין מחמת אויר כלי חרס כתיב דהא כתיב לעיל מיניה כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל כלומר אם יש בתוכו אוכלין או משקין והני שניים נינהו שהכלי היה ראשון והם שניים ואוכל הנוגע בהן אינו פוסל את התרומה (א״ה) הא גמרינן משקין הבאין מחמת שרץ מנייהו בק״ו ובפ״ק דפסחים (דף יח:) וכיון דמקבלי טומאה מדאורייתא ממילא עבדי לאוכל שני דהכי גמרינן סדר טומאה התם דמשקה מטמא אוכל ואוכל משקה דלא משכחת רביעי בקדש אלא בהכי דהא אין טומאה עושה כיוצא בה לא להיות אוכל מטמא אוכל ולא משקה מטמא משקה ולא אוכל ומשקה מטמאין כלים דאין כלי מיטמא אלא באב הטומאה.
מחמת ידים – לפני נטילה דגזרו רבנן בידים וכן בשאר כל פוסלי תרומה השנויין לטמא משקין להיות תחלה.
גזירה משום משקין הבאים מחמת שרץ – דאשכחן בהן שהן ראשונים דאורייתא והא דגזור בכל טומאת משקין להיות תחלה ולא גזור נמי באוכלין גזירה משום אוכל הבא מחמת שרץ היינו טעמא דאחמיר רבנן במשקין משום דעלולין לקבל טומאה שאינן צריכין תיקון הכשר להביאן לידי טומאה אבל אוכלין צריכין תיקון נתינת מים להכשירן לקבלת טומאה כל הכשר שבש״ס לשון תיקון. משקה הזב – היוצא ממנו רוקו וזוב ומימי רגליו.
וכי ירוק הזב וגו׳ – וכבס בגדיו אלמא אב הטומאה הוא לטמא אדם ובגדים דהיינו כלים ושאר משקין היוצאין ממנו גמרינן מרוק מה רוק מתאסף תחלה ואח״כ יוצא אף כל מתעגל ויוצא כגון מימי רגליו.
מה שביד טהור טמאתי לך – אינו צריך כאן דטומאת משא ילפינן מיניה לרוק במסכת נדה (פ״ז דף נה:).
אלא בבאין מחמת שרץ – דלאו אב הטומאה הן והכלי אינו מקבל טומאה אלא מאב הטומאה כדתניא בפסחים (דף כ.) יכול יהו כל הכלים מיטמאים מאויר כלי חרס ת״ל מכל האוכל וגו׳ אוכל ומשקה מיטמא מאויר כלי חרס כו׳ אלמא לא אתי כלי טמא ומטמא ליה וכ״ש אוכל ומשקה וגזור רבנן דליטמא לענין תרומה משום משקה זב וזבה שהן אב הטומאה. על ארץ העמים – ומשום ספק קברות שלהן דנכרי מטמא במגע ובמשא ואהל לרבנן ולרבי שמעון נמי דאמר אין מטמאין באהל מטמאין הן במגע ובמשא ורקב.
ועל כלי זכוכית – דלא כתיב באורייתא טומאה.
תיקן כתובה – שיהא כותב לה כל נכסי אחראין לכתובה לפי שהיה מייחד לה כתובתה וכשהיה כועס עליה אומר לה טלי כתובתיך וצאי בכתובות בסוף האשה שנפלו (דף פב:).
וגזרו טומאה על כלי מתכות – לקמן מפרש. שמאי וסיעתו כו׳ – והם עצמן היו עם תלמידיהם במחלוקת של י״ח דבר.
ובי״ח דבר נחלקו – כלומר אותם י״ח שגזרו במחלוקת היו אלא שנמנו ונמצאו ב״ש רבים.
שלשה מקומות – לקמן מפרש.
לתלות – תרומה על מגען לא אוכלין ולא שורפין.
לשריפה – שיהיו שורפין תרומה עליהן. שלמה גזר – דכתיב (קהלת יב) ואיזן וחקר שעשה אזנים לתורה כלומר סייג והרחקה ככפיפה זו שנוטלין אותה באזנים ואין נוגעין בה.
עירובין – אזנים להוצאת שבת שאסור להוציא מרשותו לרשות חבירו ואע״פ ששניהם רה״י.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
אלא הא גזור ברישא – דסתם ידים לא גזרו (סמוך) לנטילתן מגע לתרומה. ובא השמש וטהר – ומקמי הכא לא ואוקמינן להאי קרא בתרומה ביבמות בפרק הערל (דף עד:) ואפילו לנגיעה אשכחן קרא התם כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים וגו׳ והאי נגיעה היא ובעינן הערב שמש אלמא פסיל בנגיעה דאי לא פסיל למאי קרי ליה וטהר השתא מכלל דמעיקרא לא הוי טהור גמור והאי כלי לאו בר אכילה הוא ומיהו טמויי לא מטמינן דהא לאו טמא איקרי.
סמי מכאן – הסר מכאן. מחמת שרץ – שנטמאו בשרץ.
דאורייתא היא – שהמשקין ראשון והאוכל שני ופוסל תרומה להיות שלישי.
דכתיב וכל משקה וגו׳ – ואע״ג דהאי במשקין הבאין מחמת אויר כלי חרס כתיב דהא כתיב לעיל מיניה כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל כלומר אם יש בתוכו אוכלין או משקין והני שניים נינהו שהכלי היה ראשון והם שניים ואוכל הנוגע בהן אינו פוסל את התרומה (א״ה) הא גמרינן משקין הבאין מחמת שרץ מנייהו בק״ו ובפ״ק דפסחים (דף יח:) וכיון דמקבלי טומאה מדאורייתא ממילא עבדי לאוכל שני דהכי גמרינן סדר טומאה התם דמשקה מטמא אוכל ואוכל משקה דלא משכחת רביעי בקדש אלא בהכי דהא אין טומאה עושה כיוצא בה לא להיות אוכל מטמא אוכל ולא משקה מטמא משקה ולא אוכל ומשקה מטמאין כלים דאין כלי מיטמא אלא באב הטומאה.
מחמת ידים – לפני נטילה דגזרו רבנן בידים וכן בשאר כל פוסלי תרומה השנויין לטמא משקין להיות תחלה.
גזירה משום משקין הבאים מחמת שרץ – דאשכחן בהן שהן ראשונים דאורייתא והא דגזור בכל טומאת משקין להיות תחלה ולא גזור נמי באוכלין גזירה משום אוכל הבא מחמת שרץ היינו טעמא דאחמיר רבנן במשקין משום דעלולין לקבל טומאה שאינן צריכין תיקון הכשר להביאן לידי טומאה אבל אוכלין צריכין תיקון נתינת מים להכשירן לקבלת טומאה כל הכשר שבש״ס לשון תיקון. משקה הזב – היוצא ממנו רוקו וזוב ומימי רגליו.
וכי ירוק הזב וגו׳ – וכבס בגדיו אלמא אב הטומאה הוא לטמא אדם ובגדים דהיינו כלים ושאר משקין היוצאין ממנו גמרינן מרוק מה רוק מתאסף תחלה ואח״כ יוצא אף כל מתעגל ויוצא כגון מימי רגליו.
מה שביד טהור טמאתי לך – אינו צריך כאן דטומאת משא ילפינן מיניה לרוק במסכת נדה (פ״ז דף נה:).
אלא בבאין מחמת שרץ – דלאו אב הטומאה הן והכלי אינו מקבל טומאה אלא מאב הטומאה כדתניא בפסחים (דף כ.) יכול יהו כל הכלים מיטמאים מאויר כלי חרס ת״ל מכל האוכל וגו׳ אוכל ומשקה מיטמא מאויר כלי חרס כו׳ אלמא לא אתי כלי טמא ומטמא ליה וכ״ש אוכל ומשקה וגזור רבנן דליטמא לענין תרומה משום משקה זב וזבה שהן אב הטומאה. על ארץ העמים – ומשום ספק קברות שלהן דנכרי מטמא במגע ובמשא ואהל לרבנן ולרבי שמעון נמי דאמר אין מטמאין באהל מטמאין הן במגע ובמשא ורקב.
ועל כלי זכוכית – דלא כתיב באורייתא טומאה.
תיקן כתובה – שיהא כותב לה כל נכסי אחראין לכתובה לפי שהיה מייחד לה כתובתה וכשהיה כועס עליה אומר לה טלי כתובתיך וצאי בכתובות בסוף האשה שנפלו (דף פב:).
וגזרו טומאה על כלי מתכות – לקמן מפרש. שמאי וסיעתו כו׳ – והם עצמן היו עם תלמידיהם במחלוקת של י״ח דבר.
ובי״ח דבר נחלקו – כלומר אותם י״ח שגזרו במחלוקת היו אלא שנמנו ונמצאו ב״ש רבים.
שלשה מקומות – לקמן מפרש.
לתלות – תרומה על מגען לא אוכלין ולא שורפין.
לשריפה – שיהיו שורפין תרומה עליהן. שלמה גזר – דכתיב (קהלת יב) ואיזן וחקר שעשה אזנים לתורה כלומר סייג והרחקה ככפיפה זו שנוטלין אותה באזנים ואין נוגעין בה.
עירובין – אזנים להוצאת שבת שאסור להוציא מרשותו לרשות חבירו ואע״פ ששניהם רה״י.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush