גמרא
פירוש
לָא מְטַמּוּ? אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בדפוס שונצינו. בדפוס וילנא: ״דשתה״.
לא מטמו – את התרומה להיות שניה והיא תחזור ותפסול אחרים.
האוכל אוכל ראשון – נעשה גופו ראשון ומטמא את התרומה להיות שנייה והיא תחזור ותפסול שלישי.
שני – פוסל ואינו מטמא.
שלישי – אינו פוסל תרומה במגעו אבל הקדשים פוסל ובפ״ב דשחיטת חולין מפרש טעמא דתרוייהו.
ר׳ יהושע אומר האוכל אוכל ראשון הוי שני וכן האוכל אוכל שני הוי שני – והתם מפרש טעמא מצינו שהשני עושה שני ע״י משקין דמשקין אפי׳ הן שניים נעשין תחלה ועושין מגען שני ואף כאן החמירו בשני לעשות האוכלו כיוצא בו.
שלישי שני לקדש – האוכל אוכל שלישי עושה גופו שני לקדש והתם מפרש טעמא דהאי אוכל שלישי חולין שנעשו על טהרת תרומה הוא וטהרתן טומאה היא אצל הקדש הלכך שמירה דידה לאו שמירה היא לענין קודש וחיישינן באוכל שלישי דידיה דילמא ראשון הוא והאוכלו שני.
בחולין שנעשו על טהרת תרומה – כלומר באיזו חולין אתה מוצא אוכל שלישי בחולין שנעשו על טהרת תרומה דאילו חולין גרידא לא משכחת בהו שלישי. מאי טעמא גזור – באדם האוכל שיהא טמא.
ופסיל להו – והתורה הזהירה על התרומה לשמרה בטהרה דכתיב (במדבר יח) את משמרת תרומתי לפיכך גזרו באוכל אוכלין טמאין שלא יהא רגיל אצל תרומה. הא שכיחא – שאדם שותה עם אכילתו.
והא לא שכיחא – שיהא אוכל עם שתייתו. ה״ג: היו טובלין במי מערה סרוחים מכונסין – שיש בה מ׳ סאה מי גשמים שהם כשרים לכל טמא חוץ מזב לבדו דכתיב ביה מים חיים.
והיו נותנין עליהן – על גופן מים שאובין להעביר סרחון המקוה.
התחילו – הטובלין ועשו השאובין קבע לפיכך גזרו על השאובין טומאה לטמא אדם אחר טבילתו אבל אין מטמא שום אוכל ומשקה אלא אם כן נטמאו בשרץ. לא אלו – דמקוה לבדה מטהרין אלא אלו ואלו מטהרין דמתוך שהורגלו הכל בכך לא היו יודעין שלהעביר הזוהמא היו השאובין באין אלא לטהר.
מאי נפקא לן מינה – כיון שכולן טובלין תחלה במקוה מאי איכפת לרבנן אם עשאוה הטובלין קבע אחר טבילה.
אלא אלו מטהרין – וחיישינן דילמא אתי לבטולי תורת מקוה וטובלין בשאובין והתורה אמרה אך מעין ובור מקוה מים וגו׳ (ויקרא יא). מ״ט – הא לאו לאחר טבילה הוה.
אי לאו – דגזור אף על הטהור לא קיימא גזירה הבא אחר טבילה דאמרי מ״ש האי מהאי. לידי פסידא – עכברים מצויין אצל אוכלין ומפסידים את הספר אבל בחולין לא הוצרכו לגזור דבלאו הכי נמי לא היו נותנין חול אצל קדש. עסקניות הן – ונוגעין בבשרו ובמקום טנופת וגנאי לתרומה בכך ונמאס לאוכלין כשנוגע בה בידים מסואבות ורבותינו מפרשים חיישינן שמא נגעו [ידיו] בטומאה [ונטמא] וקשיא לי אם כן ניחוש שמא נגע באב הטומאה ונמצא ראשון ויטמאנה ועוד מאי שנא ידים לחודייהו בכל גופו נגזור לפסול תרומה שמא נגעו ידיו בטומאה ונטמא כל גופו ועוד לא תסגי להו בנטילה אלא בטבילה.
ספר תורה ערום – אלא על ידי מטפחת. אילימא הא – דסתם ידים גזור ברישא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
האוכל אוכל ראשון – נעשה גופו ראשון ומטמא את התרומה להיות שנייה והיא תחזור ותפסול שלישי.
שני – פוסל ואינו מטמא.
שלישי – אינו פוסל תרומה במגעו אבל הקדשים פוסל ובפ״ב דשחיטת חולין מפרש טעמא דתרוייהו.
ר׳ יהושע אומר האוכל אוכל ראשון הוי שני וכן האוכל אוכל שני הוי שני – והתם מפרש טעמא מצינו שהשני עושה שני ע״י משקין דמשקין אפי׳ הן שניים נעשין תחלה ועושין מגען שני ואף כאן החמירו בשני לעשות האוכלו כיוצא בו.
שלישי שני לקדש – האוכל אוכל שלישי עושה גופו שני לקדש והתם מפרש טעמא דהאי אוכל שלישי חולין שנעשו על טהרת תרומה הוא וטהרתן טומאה היא אצל הקדש הלכך שמירה דידה לאו שמירה היא לענין קודש וחיישינן באוכל שלישי דידיה דילמא ראשון הוא והאוכלו שני.
בחולין שנעשו על טהרת תרומה – כלומר באיזו חולין אתה מוצא אוכל שלישי בחולין שנעשו על טהרת תרומה דאילו חולין גרידא לא משכחת בהו שלישי. מאי טעמא גזור – באדם האוכל שיהא טמא.
ופסיל להו – והתורה הזהירה על התרומה לשמרה בטהרה דכתיב (במדבר יח) את משמרת תרומתי לפיכך גזרו באוכל אוכלין טמאין שלא יהא רגיל אצל תרומה. הא שכיחא – שאדם שותה עם אכילתו.
והא לא שכיחא – שיהא אוכל עם שתייתו. ה״ג: היו טובלין במי מערה סרוחים מכונסין – שיש בה מ׳ סאה מי גשמים שהם כשרים לכל טמא חוץ מזב לבדו דכתיב ביה מים חיים.
והיו נותנין עליהן – על גופן מים שאובין להעביר סרחון המקוה.
התחילו – הטובלין ועשו השאובין קבע לפיכך גזרו על השאובין טומאה לטמא אדם אחר טבילתו אבל אין מטמא שום אוכל ומשקה אלא אם כן נטמאו בשרץ. לא אלו – דמקוה לבדה מטהרין אלא אלו ואלו מטהרין דמתוך שהורגלו הכל בכך לא היו יודעין שלהעביר הזוהמא היו השאובין באין אלא לטהר.
מאי נפקא לן מינה – כיון שכולן טובלין תחלה במקוה מאי איכפת לרבנן אם עשאוה הטובלין קבע אחר טבילה.
אלא אלו מטהרין – וחיישינן דילמא אתי לבטולי תורת מקוה וטובלין בשאובין והתורה אמרה אך מעין ובור מקוה מים וגו׳ (ויקרא יא). מ״ט – הא לאו לאחר טבילה הוה.
אי לאו – דגזור אף על הטהור לא קיימא גזירה הבא אחר טבילה דאמרי מ״ש האי מהאי. לידי פסידא – עכברים מצויין אצל אוכלין ומפסידים את הספר אבל בחולין לא הוצרכו לגזור דבלאו הכי נמי לא היו נותנין חול אצל קדש. עסקניות הן – ונוגעין בבשרו ובמקום טנופת וגנאי לתרומה בכך ונמאס לאוכלין כשנוגע בה בידים מסואבות ורבותינו מפרשים חיישינן שמא נגעו [ידיו] בטומאה [ונטמא] וקשיא לי אם כן ניחוש שמא נגע באב הטומאה ונמצא ראשון ויטמאנה ועוד מאי שנא ידים לחודייהו בכל גופו נגזור לפסול תרומה שמא נגעו ידיו בטומאה ונטמא כל גופו ועוד לא תסגי להו בנטילה אלא בטבילה.
ספר תורה ערום – אלא על ידי מטפחת. אילימא הא – דסתם ידים גזור ברישא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush