גמרא
פירוש
לָא הֲוָה מְפַלֵּיג נַפְשֵׁיהּ מִינֵּיהּ מְנָלַן אִילֵּימָא מִדִּכְתִיב {מלכים א כ״ב:ד׳} כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ אֶלָּא מֵעַתָּה כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ הָכִי נָמֵי אֶלָּא מָה דְּהָוֵי אַסּוּסֶיךָ תֶּהֱוֵי אַסּוּסַי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
4 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
5 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
6 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
7 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
8 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
9 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
10 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
11 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
12 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״המומר״.
13 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״המומר״.
14 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״המומר״.
15 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
16 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
17 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״המומר״.
18 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
19 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
20 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
21 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״המומר״.
22 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
23 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
24 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
לא הוה מפליג נפשיה מיניה – לא היה יהושפט נזהר ונבדל ממנו משום חשד כלל אלמא אע״ג דמומר לעבודת כוכבים היה לא הוי מומר לכל התורה כולה.
כעמי כעמך – דמשמע הרי אתה כמותינו דסומכין עלייהו.
כסוסי כסוסיך ה״נ – דלענין איסור והיתר קאמר אלא על כרחך לענין המלחמה קאמר ליה. בגורן – כי גורן היו יושבים בחיבה ובריעות ובאגודה א׳ כסנהדרין שאין חושדין זה את זה.
שיהו רואין זה את זה – להיות שומעין איש את חבירו ומתווכחין זה עם זה עד שתצא הוראה כהלכה שאילו היו יושבין כשורה שלא בעגולה אין בני ראש השורה רואין בני סוף שורתו וכעגולה שלימה לא היו יושבין כדי שיהא מקום לצאת ולבא. מסייע ליה – לרב ענן.
על פי הדבור שאני – שהקב״ה התירו לפי שעה דכתיב (מלכים א יז) ואת העורבים צויתי שם לכלכלך. ואתרמי מילתא כו׳ – בתמיהה. ודלמא על שם מקומן – שהיו מצור עורב.
מי לא כתיב – שאדם נקרא על שם מקומו ואפילו יחיד ואף ע״פ שאין מדבר בכל אנשי המקום כגון פלשתים גבעונים אלא באיש אחד כדכתיב נערה קטנה.
וקשיא לן קרי לה נערה – דהביאה ב׳ שערות וקרי לה קטנה דמשמע שלא הביאה שתי שערות.
וא״ר פדת – האי נערה לאו נערה ממש אלא על שם מקומה דמן נעורן. וה״נ אע״ג דלאו בכל בני המקום קאמר שהרי ודאי לכולן לא גילה שהרי נחבא היה מ״מ איכא למימר דתרי גברי הוו וקראן על שם מקומן ואין מזכיר שמם.
עורביים מבעי ליה – דלא אתי למטעי בעורבים ממש. ישראל מעליא הוא – דאנוס הוא. אי נימא מומר לדבר אחד – לאחד מכל המצות לאשמועינן דלא הוה מומר לכל התורה כולה. שכל הכופר בה כמודה בכל התורה – כדכתיב (במדבר טו) וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה וגו׳ וילפינן בהוריות (דף ח.) דבעבודת כוכבים מיירי. מומר לאותו דבר – לשחיטה ולתיאבון ואיצטריך לאשמועינן דלא תימא כיון דדש ביה כהיתירא דמי ליה אלא ודאי כאיסורא דמי ליה ולתיאבון הוא דעבר עליה וכי מזמנינן ליה סכין לא שביק היתירא ואכיל איסורא. מכם – אדם כי יקריב מכם קרבן וגבי נדר או נדבה כתיב דהא כי יקריב משמע כשירצו להקריב.
להוציא המומר – שאין מקבלין נדבתו.
מכם בכם חילקתי – כלומר מדכתיב האי מיעוטא בישראל ולא באומות דכתיב איש איש מבית ישראל אשר יקריב קרבן לכל נדריכם וגו׳ בפרשת מומין (ויקרא כב) ותניא לקמן בפירקין (חולין יג:) איש מה תלמוד לומר איש איש לרבות העובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל וגבי דידהו לא כתיב מיעוטא דלכתוב מן האדם כי יקריב קרבן דמשמע ולא כל האדם שמע מינה בכם חלקתי שכשרין מביאין ולא המומרין ולא באומות שכולן מתנדבין מקבלין מהם.
עם הדומה לבהמה – שאין מקיימין את המצות:
מן דכתיב גבי בהמה למעוטי רובע ונרבע הכי דריש ליה בבבא קמא (דף מ:) ובבכורות (דף מא.) ובתמורה (דף כח.).
מפושעי ישראל – משמע מזידין כדתניא במסכת יומא (דף לו:) פשעים אלו המרדים וכן הוא אומר מלך מואב פשע בי והיינו מומר ולקמן מפרש לה ואזיל.
ומנסך את היין – לעבודת כוכבים. אי מומר לדבר אחד קשיא מציעתא – דקתני מקבלין אסיפא. אלא לאו ה״ק – מקבלין קרבנות מפושעי ישראל במומר לדבר אחד חוץ מן המומר לנסך את היין ולחלל שבתות דהני חמירי אלמא מומר לעבודת כוכבים כמומר לכל התורה כולה דמי. האי תנא חמירא ליה שבת כעבודת כוכבים דהעובד עבודת כוכבים כופר בהקב״ה והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר שלא שבת הקב״ה במעשה בראשית. והא מהכא נפקא מהתם נפקא – דאין מקבלין קרבן מן המומרין.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
כעמי כעמך – דמשמע הרי אתה כמותינו דסומכין עלייהו.
כסוסי כסוסיך ה״נ – דלענין איסור והיתר קאמר אלא על כרחך לענין המלחמה קאמר ליה. בגורן – כי גורן היו יושבים בחיבה ובריעות ובאגודה א׳ כסנהדרין שאין חושדין זה את זה.
שיהו רואין זה את זה – להיות שומעין איש את חבירו ומתווכחין זה עם זה עד שתצא הוראה כהלכה שאילו היו יושבין כשורה שלא בעגולה אין בני ראש השורה רואין בני סוף שורתו וכעגולה שלימה לא היו יושבין כדי שיהא מקום לצאת ולבא. מסייע ליה – לרב ענן.
על פי הדבור שאני – שהקב״ה התירו לפי שעה דכתיב (מלכים א יז) ואת העורבים צויתי שם לכלכלך. ואתרמי מילתא כו׳ – בתמיהה. ודלמא על שם מקומן – שהיו מצור עורב.
מי לא כתיב – שאדם נקרא על שם מקומו ואפילו יחיד ואף ע״פ שאין מדבר בכל אנשי המקום כגון פלשתים גבעונים אלא באיש אחד כדכתיב נערה קטנה.
וקשיא לן קרי לה נערה – דהביאה ב׳ שערות וקרי לה קטנה דמשמע שלא הביאה שתי שערות.
וא״ר פדת – האי נערה לאו נערה ממש אלא על שם מקומה דמן נעורן. וה״נ אע״ג דלאו בכל בני המקום קאמר שהרי ודאי לכולן לא גילה שהרי נחבא היה מ״מ איכא למימר דתרי גברי הוו וקראן על שם מקומן ואין מזכיר שמם.
עורביים מבעי ליה – דלא אתי למטעי בעורבים ממש. ישראל מעליא הוא – דאנוס הוא. אי נימא מומר לדבר אחד – לאחד מכל המצות לאשמועינן דלא הוה מומר לכל התורה כולה. שכל הכופר בה כמודה בכל התורה – כדכתיב (במדבר טו) וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה וגו׳ וילפינן בהוריות (דף ח.) דבעבודת כוכבים מיירי. מומר לאותו דבר – לשחיטה ולתיאבון ואיצטריך לאשמועינן דלא תימא כיון דדש ביה כהיתירא דמי ליה אלא ודאי כאיסורא דמי ליה ולתיאבון הוא דעבר עליה וכי מזמנינן ליה סכין לא שביק היתירא ואכיל איסורא. מכם – אדם כי יקריב מכם קרבן וגבי נדר או נדבה כתיב דהא כי יקריב משמע כשירצו להקריב.
להוציא המומר – שאין מקבלין נדבתו.
מכם בכם חילקתי – כלומר מדכתיב האי מיעוטא בישראל ולא באומות דכתיב איש איש מבית ישראל אשר יקריב קרבן לכל נדריכם וגו׳ בפרשת מומין (ויקרא כב) ותניא לקמן בפירקין (חולין יג:) איש מה תלמוד לומר איש איש לרבות העובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל וגבי דידהו לא כתיב מיעוטא דלכתוב מן האדם כי יקריב קרבן דמשמע ולא כל האדם שמע מינה בכם חלקתי שכשרין מביאין ולא המומרין ולא באומות שכולן מתנדבין מקבלין מהם.
עם הדומה לבהמה – שאין מקיימין את המצות:
מן דכתיב גבי בהמה למעוטי רובע ונרבע הכי דריש ליה בבבא קמא (דף מ:) ובבכורות (דף מא.) ובתמורה (דף כח.).
מפושעי ישראל – משמע מזידין כדתניא במסכת יומא (דף לו:) פשעים אלו המרדים וכן הוא אומר מלך מואב פשע בי והיינו מומר ולקמן מפרש לה ואזיל.
ומנסך את היין – לעבודת כוכבים. אי מומר לדבר אחד קשיא מציעתא – דקתני מקבלין אסיפא. אלא לאו ה״ק – מקבלין קרבנות מפושעי ישראל במומר לדבר אחד חוץ מן המומר לנסך את היין ולחלל שבתות דהני חמירי אלמא מומר לעבודת כוכבים כמומר לכל התורה כולה דמי. האי תנא חמירא ליה שבת כעבודת כוכבים דהעובד עבודת כוכבים כופר בהקב״ה והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר שלא שבת הקב״ה במעשה בראשית. והא מהכא נפקא מהתם נפקא – דאין מקבלין קרבן מן המומרין.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush