×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא שבועות ל׳:גמרא
;?!
אָ
אִי נָמֵי לְשׁוּדָא דְּדַיָּינֵי. אָמַר עוּלָּא מַחְלוֹקֶת בְּבַעֲלֵי דִינִין אאֲבָל בְּעֵדִים דִּבְרֵי הַכֹּל בַּעֲמִידָה דִּכְתִיב {דברים י״ט:י״ז} וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אָמַר רַב הוּנָא מַחְלוֹקֶת בִּשְׁעַת מַשָּׂא וּמַתָּן באֲבָל בִּשְׁעַת גְּמַר דִּין דִּבְרֵי הַכֹּל דַּיָּינִין בִּישִׁיבָה וּבַעֲלֵי דִינִין בַּעֲמִידָה דִּכְתִיב {שמות י״ח:י״ג} וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפּוֹט אֶת הָעָם וַיַּעֲמוֹד הָעָם. ל״אלִישָּׁנָא אַחֲרִינָא מַחְלוֹקֶת בִּשְׁעַת מַשָּׂא וּמַתָּן אֲבָל בִּשְׁעַת גְּמַר דִּין דִּבְרֵי הַכֹּל דַּיָּינִין בִּישִׁיבָה וּבַעֲלֵי דִינִין בַּעֲמִידָה דְּהָא עֵדִים כִּגְמַר דִּין דָּמוּ וּכְתִיב בְּהוּ וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים. דְּבֵיתְהוּ דְּרַב הוּנָא הֲוָה לַהּ דִּינָא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן אֲמַר הֵיכִי נַעֲבֵיד אִי אֵיקוּם מִקַּמַּהּ מִסְתַּתְּמָן טַעֲנָתֵיהּ דְּבַעַל דִּינָא לָא אֵיקוּם מִקַּמַּהּ אֵשֶׁת חָבֵר הֲרֵי הִיא כְּחָבֵר א״לאֲמַר לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ צֵא וְאַפְרַח עֲלַי בַּר אֲוָּוזָא וּשְׁדִי עִלָּוַואי וְאֵיקוּם. וְהָאָמַר מָר מַחְלוֹקֶת בִּשְׁעַת מַשָּׂא וּמַתָּן אֲבָל בִּשְׁעַת גְּמַר דִּין דִּבְרֵי הַכֹּל דַּיָּינִים בִּישִׁיבָה וּבַעֲלֵי דִינִין בַּעֲמִידָה גדְּיָתֵיב כְּמַאן דְּשָׁרֵי מְסָאנֵיהּ וְאָמַר אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּיב. אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא דהַאי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן וְעַם הָאָרֶץ דְּאִית לְהוּ דִּינָא בַּהֲדֵי הֲדָדֵי מוֹתְבִינַן לֵיהּ לְצוּרְבָּא מֵרַבָּנַן וּלְעַם הָאָרֶץ נָמֵי אָמְרִינַן לֵיהּ תִּיב וְאִי קָאֵי לֵית לַן בַּהּ. רַב בַּר שֵׁרֵבְיָא הֲוָה לֵיהּ דִּינָא קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא אוֹתְבֵיהּ וְאוֹתֵיב נָמֵי לְבַעַל דִּינֵיהּ אֲתָא שְׁלִיחָא דְּבֵי דִינָא בְּטַשׁ בֵּיהּ וְאוֹקְמֵיהּ לְעַם הָאָרֶץ וְלָא אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא תִּיב הֵיכִי עָבֵיד הָכִי וְהָא מִסְתַּתְּמָן טַעֲנָתֵיהּ אָמַר רַב פָּפָּא מֵימָר אָמַר אִיהוּ הָא אוֹתְבַן שְׁלִיחָא הוּא דְּלָא מִפַּיַּיס מִינַּאי. וְאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא ההַאי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן וְעַם הָאָרֶץ דְּאִית לְהוּ דִּינָא בַּהֲדֵי הֲדָדֵי לָא לִיקְדּוֹם צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן וְלִיתֵּיב מִשּׁוּם דְּמִיחֲזֵי כְּמַאן דְּסָדַר לֵיהּ לְדִינֵיהּ וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא קְבִיעַ לֵיהּ עִידָּנֵיהּ ואֲבָל קְבִיעַ לֵיהּ עִידָּנֵיהּ לֵית לַן בַּהּ מֵימָר אָמַר בְּעִידָּנֵיהּ טְרִיד. וְאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא זהַאי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן דְּיָדַע בְּסָהֲדוּתָא וְזִילָא בֵּיהּ מִילְּתָא לְמֵיזַל לְבֵי דַיָּינָא דְּזוּטַר מִינֵּיהּ לְאַסְהוֹדֵי קַמֵּיהּ לָא לֵיזִיל אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא חמָצָא שַׂק אוֹ קוּפָּה וְאֵין דַּרְכּוֹ לִיטּוֹל הֲרֵי זֶה לֹא יִטּוֹל. הָנֵי מִילֵּי בְּמָמוֹנָא טאֲבָל בְּאִיסּוּרָא {משלי כ״א:ל׳} אֵין חׇכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה׳ יכׇּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חִלּוּל ה׳ אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לְרַב.: רַב יֵימַר הֲוָה יָדַע לֵיהּ סָהֲדוּתָא לְמָר זוּטְרָא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּאַמֵּימָר כאוֹתְבִינְהוּ לְכוּלְּהוּ אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְאַמֵּימָר וְהָאָמַר עוּלָּא מַחְלוֹקֶת בְּבַעֲלֵי דִינִין אֲבָל בְּעֵדִים דִּבְרֵי הַכֹּל בַּעֲמִידָה א״לאֲמַר לֵיהּ הַאי עֲשֵׂה וְהַאי עֲשֵׂה עֲשֵׂה דִּכְבוֹד תּוֹרָה עָדִיף. (סִימָן סָנֵיגָרוֹן בּוּר גְּזֵלַת מִרְמָה). ת״רתָּנוּ רַבָּנַן למִנַּיִן לַדַּיָּין שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה סָנִיגָרוֹן לִדְבָרָיו תַּלְמוּד לוֹמַר {שמות כ״ג:ז׳} מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק מוּמִנַּיִן לַדַּיָּין שֶׁלֹּא יֵשֵׁב תַּלְמִיד בּוּר לְפָנָיו ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק. נמִנַּיִן לַדַּיָּין שֶׁיּוֹדֵעַ לַחֲבֵירוֹ שֶׁהוּא גַּזְלָן סוְכֵן עֵד שֶׁיּוֹדֵעַ בַּחֲבֵירוֹ שֶׁהוּא גַּזְלָן מִנַּיִן שֶׁלֹּא יִצְטָרֵף עִמּוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק. עמִנַּיִן לַדַּיָּין שֶׁיּוֹדֵעַ בַּדִּין שֶׁהוּא מְרוּמֶּה שֶׁלֹּא יֹאמַר הוֹאִיל וְהָעֵדִים מְעִידִין אֶחְתְּכֶנּוּ וִיהֵאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
E/ע
הערותNotes
א״נ לשודא. פירש רש״י: רואין הדיינים ואומדין בדעתם למי היה אומר ליתן המתנה הנותן ואי זה מהם דעתו יותר קרובה לנותן ונותנין לו. וקשה דאם כן אין יכולין הדיינין לתת למי שירצה דמוכרחים הם ליתן למי שיראה בעיניהם שהיתה דעת הנותן ליתן יותר. ובירושלמי (כתובות פ״י ה״ד) אמר שודא שוחדא דדיינא כלומר תנו שוחד לדיין שהכל תלוי בו ומה שירצה יעשה. וכן נראה נמי ודאי בכתובות (כתובות פה:) שזה הכל תלוי בדיין, ובכ״מ דשייך למימר שודא דדייני אין הולכין אחר לב הנותן כלל, דאמר התם גבי מי שאמר נכסי לטוביה והיו בעיר ב׳ טוביה, שאם אחד מהם ת״ח והאחר ע״ה ת״ח קודם, שכן וקרוב שכן קודם, שניהם שודא דדייני, הרי בכאן שאין אנו יכולין לדעת דעת הנותן, ולפיכך אנו אומרים שודא דדייני כלומר שהכל תלוי בדיין. ועוד ראיה מדאמר (קידושין עד.) גבי נאמן הדיין לומר לזה זיכתי ולזה חייבתי, במה דברים אמורים בזמן שהדין לפניו אבל אם יצא הדין מלפניו אינו נאמן, ואקשינן וכי יצא הדין נמי ליהדר לידיניה, כלומר דכיון שהכל תלוי בדיין יחזור ויסדרם להם פעם אחת, ופרקינן בשודא דדייני, כלומר דכיון דדין שודא הכל תלוי בדעת הדיין אינו נאמן עכשיו דשמא דעת אחרת הי״ל בשעת פסק דין. אבל בעדים דברי הכל בעמידה. יש מי שאומר דאם העידו בישיבה אין עדותן עדות, והביאו ראיה ממה שאמר בפ״ב דזבחים (זבחים טז.) מה ליושב שכן פסול לעדות מיושב ת״ח, ומדקאמ׳ פסולה משמע דאפילו בדיעבד נמי פסול, והר״ם ב״נ ז״ל כתב דאינו נראה כן, דהא התם אמרו ביושב ת״ח, ובשלמא אי אמרת דבעלמא בדיעבד מיהא עדותו עדות אלא דלכתחלה מצוה בעמידה דכתיב ועמדו, בת״ח עבדי׳ אפילו לכתחלה משום דכבוד תורה עדיף דעדות מיהא עדות בישיבה, אלא אי אמרת דבעלמא אפילו בדיעבד פסולה ת״ח היאך מושיבין אותו, וא״ת משום כבוד תורה דזילא ביה מילתא, לימרו דלא ליסהיד וכדאמרינן במלך, ואני יש בידי ראיה מפורשת ממה שאמרו בגיטין פרק מי שאחזו קורדיקוס (גיטין עא.) בודקין אותו למשאות ולמתנות ולעדיות, וגרסינן בירושלמי (פ״ז ה״א) אמר ר״ל זאת אומרת מעידין מיושב, הנה שהכשירו בירושלמי בקורדיקוס דהוי כדיעבד, ולמדוה מדקתני בודקין אותו לעדיות, והתם בזבחים פסול לכתחלה קאמר, והוא הדין לבעלי דינין בשעת גמר דין, ואם תאמר אם כן מה אמרו (סנהדרין יט.) לינאי המלך עמוד על רגליך, והאיכא כבוד מלכות, אמרו מקצת מרבותינו הצרפתים ז״ל דדילמא דיני נפשות לעולם בעמידה, אי נמי שהוא ישב מעצמו עד שלא נתנו לו ב״ד רשות.
ודיינים שקבלו עדות כשהן עומדים מה שעשה עשוי בדיעבד, והכין איתא בירושלמי בפרק מיתות ב״ד (סנהדרין פ״ז ה״ח) דתנן גבי מגדף והדייני׳ עומדין על רגליהן שקורעין ולא מאחין, וגרסינן עלה בירושלמי ר״ש בן לקיש אמר מכאן לדיינין שקבלו עדותן עומדין דינם דין.
ומה אמרו בסמוך גבי דביתהו דרב הונא והאמר מר אבל בשעת גמר דין דברי הכל ב״ד בישיבה ובעלי הדין בעמידה, לאו למימרא שאם בא להושיב שניהם שאינו רשאי, שהרי אפילו עד ת״ח מושיבין וכ״ש בעלי דין בעת גמר דין אלא דביתהו דרב הונא לאחר מיתת רב הונא הוה וכמו שפירש רש״י ז״ל (ד״ה דביתהו) ואין כאן עשה מן התורה. וכתב הרמב״ן ז״ל שכן ודאי נר׳, מדאלו לת״ח לא הוה צריך לבר אווזא, אלא מיקם הוא קאים להדיא מקמיה, ואפילו הוי בעל דיניה איניש אי לא הוי קאים מקמי חבר ולא חייב לסתום טענת׳ דאידך, שהכל יודעים דחייב אדם להדר פני חכם דכתיב (ויקרא יט, לב) והדרת פני זקן להושיב את שניהם, ועכשיו נהגו להושיב את הכל מפני המחלוקת.
מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144