גמרא
פירוש
תַּנְיָא אהַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ אֵין מַתִּירִין לוֹ אֶלָּא בְּפָנָיו מנה״מ אָמַר רַב נַחְמָן דִּכְתִיב {שמות ד׳:י״ט} וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן לֵךְ שוב מִצְרָיִם כִּי מֵתוּ כׇּל הָאֲנָשִׁים אָמַר לוֹ בְּמִדְיָן נָדַרְתָּ לֵךְ וְהַתֵּר נִדְרְךָ בְּמִדְיָן דִּכְתִיב {שמות ב׳:כ״א} וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה אֵין אָלָה אֶלָּא שְׁבוּעָה דִּכְתִיב {יחזקאל י״ז:י״ג} וַיָּבֹא אִתּוֹ בְּאָלָה.
{דברי הימים ב ל״ו:י״ג} וְגַם בַּמֶּלֶךְ נבוכד נצר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים (חַיִּים) מַאי מַרְדּוּתֵיהּ אַשְׁכְּחֵיהּ צִדְקִיָּה לנבוכד נצר דַּהֲוָה קָאָכֵיל אַרְנְבָא חַיָּה כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
תניא המודר הנאה מחברו אין מתיריו לו אלא בפניו – איכא מאן דאמר דדוקא כשהנדר לצורך חברו, כנדר שנדר משה ליתרו לישב עמו להנאתו, וכשבועת צדקיהו לנבוכד נצר דמייתינן בסמוך שהיתה לתועלתו כדי שלא יבזוהו, אבל נדר שנדר שלא לצורך חברו מתירין לו שלא בפניו.
ומסתברא דהא מילתא תליא במאי דפליגי בירושלמי בטעמא דאין מתירין לו אלא בפניו, דאיכא מ״ד התם דטעמא דמלתא מפני הבושה, כלומר שיתבייש מחברו שנדר לו להנאתו ועכשו רוצה שיתירו לו, והאי טעמא לא שייך אלא כשהנדר הוא להנאתו הא לאו הכי משמע דמתירין אותו אפילו שלא בפניו. מיהו איכא דיהיב טעמא התם מפני החשד, כלומר שחבירו שהוא מודר ממנו לא ידע בהתרו, וכשהוא נהנה ממנו יחשדנו שהוא עובר על נדרו, ולהאי טעמא אפי׳ נדר שהוא שלא להנאת חברו, אין מתירין לו אלא בפניו, דאיכא חשדא. ותו איכא בין הני תרי לישני, דלמאן דאמר מפני החשד כל שהודיעוהו מתירין לו אפילו שלא בפניו דתו ליכא חשדא, ולמ״ד מפני הבושה אפי׳ הודיעוהו דוקא בפניו, דכל שלא בפניו ליכא בושה.
והיכא דהוי בפניו ובעל כרחו של חברו, בנדר שהוא שלא להנאתו של חברו פשיטא דמתירין, בנדר שהוא להנאתו ודאי אין מתירין לו אלא מדעתו, וכן כתב ר״ת ז״ל.
מיהו היכא שהתירוהו שלא מדעתו אי שרי נדריה או לא צריכה עיונא, דבפרק השולח משמע דבדיעבד הותר הנדר, דאמרינן התם (גיטין ל״ה:) גבי התקין רבן גמליאל שתהא נודרת ליתומים וכו׳ ל״ש אלא שלא נשאת וכו׳, ופרכינן וליחוש דילמא אזלא ל[ג]בי חכם ושרי לה. ואי דיעבד נמי לא מהני, כי אזלא לגבי חכם מאי הוי דהא נדר אלמנה להנאת יתומים הוא, אלא שמע מינה דאפי׳ להנאת חברו כל שהתירוהו בדיעבד מותר. והכי נמי מדשרו ליה סנהדרין לצדקיהו, ואי אפילו בדיעבד אינו מותר היכי הוה שרי להו לצדקיהו לגלויי מלתא, אלא משמע דבדיעבד שרי.
וכי תימא אכתי קשיא דנהי דבדיעבד שרי, לכתחלה מיהו אסיר והיכי שרו ליה סנהדרין לצדקיהו. איכא למימר דלדבר מצוה מתירין, וצדקיהו הוה מצטער ביותר כשלא היה יכול לגלות ומתבטל על ידי כך ממלאכת שמים. וגם מצות המלך שמצוה עליהם להתירו, מצוה היא עליהם לקיים, וכך תרצו בתוספות. ומ״מ משמע דדיעבד מותר, דאי לא מאי אהני ליה לצדקיהו מאי דשרו ליה וכדמוכחא נמי ההוא דגיטין.
ואחרים אמרו שאין אלו ראיות, דלעולם אפילו דיעבד אינו מותר, שהרי הכתוב צווח בצדקיהו ומענישו בדבר כדכתיב וגם במלך נבוכד נצר מרד אשר השביעו באלהים, וכן כתב הראב״ד ז״ל (השגות הראב״ד על הרי״ף גיטין ל״ה, ב׳), וצא וראה מה עלתה בו ובסנהדרין. וההיא דגיטין נמי לאו ראיה היא, דנדר אלמנה מכיון שנדרה ליתומים, מה תועלת יש לתינוקות באיסור פירותיה. ועוד דהכי קא אמרינן, דילמא אזלה לגבי חכם ושרי לה ותחשוב להיות מותרת, ויתבאר הדבר במסכת גיטין בס״ד. מתני׳. יש דברים שהן כנולד, ואינן כנולד – לפי שהוא כתולה נדרו בדבר, דכיון דאמר שאביה רע משמע כל זמן שאביה רע, ולפיכך כשמת או עשה תשובה שרי. גמ׳. נעשה כתולה נדרו בדבר – כדפרישית. ומשום הכי שרי אפי׳ בלא שאלת חכם. והכי איתא בירושלמי דאמרינן התם מפני שהוא כתולה נדרו בדבר. האומר קונם שאני נהנה לאיש פלוני כל זמן שהוא לובש שחורים, לבש לבנים מותר, רבי זעירא בשם רבי יוחנן אף הוא אינו צריך שאלה לחכם.
ר׳ יוחנן אמר וכבר מת וכבר עשה תשובה קאמרינן – כלומר שמת קודם נדרו והוה ליה נדר טעות. וצ״ע לרבי יוחנן היכי קתני יש דברים שהן כנולד, דכיון דכבר מת לא דמי לנולד כלל.פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה
ומסתברא דהא מילתא תליא במאי דפליגי בירושלמי בטעמא דאין מתירין לו אלא בפניו, דאיכא מ״ד התם דטעמא דמלתא מפני הבושה, כלומר שיתבייש מחברו שנדר לו להנאתו ועכשו רוצה שיתירו לו, והאי טעמא לא שייך אלא כשהנדר הוא להנאתו הא לאו הכי משמע דמתירין אותו אפילו שלא בפניו. מיהו איכא דיהיב טעמא התם מפני החשד, כלומר שחבירו שהוא מודר ממנו לא ידע בהתרו, וכשהוא נהנה ממנו יחשדנו שהוא עובר על נדרו, ולהאי טעמא אפי׳ נדר שהוא שלא להנאת חברו, אין מתירין לו אלא בפניו, דאיכא חשדא. ותו איכא בין הני תרי לישני, דלמאן דאמר מפני החשד כל שהודיעוהו מתירין לו אפילו שלא בפניו דתו ליכא חשדא, ולמ״ד מפני הבושה אפי׳ הודיעוהו דוקא בפניו, דכל שלא בפניו ליכא בושה.
והיכא דהוי בפניו ובעל כרחו של חברו, בנדר שהוא שלא להנאתו של חברו פשיטא דמתירין, בנדר שהוא להנאתו ודאי אין מתירין לו אלא מדעתו, וכן כתב ר״ת ז״ל.
מיהו היכא שהתירוהו שלא מדעתו אי שרי נדריה או לא צריכה עיונא, דבפרק השולח משמע דבדיעבד הותר הנדר, דאמרינן התם (גיטין ל״ה:) גבי התקין רבן גמליאל שתהא נודרת ליתומים וכו׳ ל״ש אלא שלא נשאת וכו׳, ופרכינן וליחוש דילמא אזלא ל[ג]בי חכם ושרי לה. ואי דיעבד נמי לא מהני, כי אזלא לגבי חכם מאי הוי דהא נדר אלמנה להנאת יתומים הוא, אלא שמע מינה דאפי׳ להנאת חברו כל שהתירוהו בדיעבד מותר. והכי נמי מדשרו ליה סנהדרין לצדקיהו, ואי אפילו בדיעבד אינו מותר היכי הוה שרי להו לצדקיהו לגלויי מלתא, אלא משמע דבדיעבד שרי.
וכי תימא אכתי קשיא דנהי דבדיעבד שרי, לכתחלה מיהו אסיר והיכי שרו ליה סנהדרין לצדקיהו. איכא למימר דלדבר מצוה מתירין, וצדקיהו הוה מצטער ביותר כשלא היה יכול לגלות ומתבטל על ידי כך ממלאכת שמים. וגם מצות המלך שמצוה עליהם להתירו, מצוה היא עליהם לקיים, וכך תרצו בתוספות. ומ״מ משמע דדיעבד מותר, דאי לא מאי אהני ליה לצדקיהו מאי דשרו ליה וכדמוכחא נמי ההוא דגיטין.
ואחרים אמרו שאין אלו ראיות, דלעולם אפילו דיעבד אינו מותר, שהרי הכתוב צווח בצדקיהו ומענישו בדבר כדכתיב וגם במלך נבוכד נצר מרד אשר השביעו באלהים, וכן כתב הראב״ד ז״ל (השגות הראב״ד על הרי״ף גיטין ל״ה, ב׳), וצא וראה מה עלתה בו ובסנהדרין. וההיא דגיטין נמי לאו ראיה היא, דנדר אלמנה מכיון שנדרה ליתומים, מה תועלת יש לתינוקות באיסור פירותיה. ועוד דהכי קא אמרינן, דילמא אזלה לגבי חכם ושרי לה ותחשוב להיות מותרת, ויתבאר הדבר במסכת גיטין בס״ד. מתני׳. יש דברים שהן כנולד, ואינן כנולד – לפי שהוא כתולה נדרו בדבר, דכיון דאמר שאביה רע משמע כל זמן שאביה רע, ולפיכך כשמת או עשה תשובה שרי. גמ׳. נעשה כתולה נדרו בדבר – כדפרישית. ומשום הכי שרי אפי׳ בלא שאלת חכם. והכי איתא בירושלמי דאמרינן התם מפני שהוא כתולה נדרו בדבר. האומר קונם שאני נהנה לאיש פלוני כל זמן שהוא לובש שחורים, לבש לבנים מותר, רבי זעירא בשם רבי יוחנן אף הוא אינו צריך שאלה לחכם.
ר׳ יוחנן אמר וכבר מת וכבר עשה תשובה קאמרינן – כלומר שמת קודם נדרו והוה ליה נדר טעות. וצ״ע לרבי יוחנן היכי קתני יש דברים שהן כנולד, דכיון דכבר מת לא דמי לנולד כלל.פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה
הערות
הערות
Gemara
Peirush