גמרא
פירוש
וְרָבָא אָמַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ורבא אמר אם כן אין נדרים נשאלין לחכם – אם כן דפותחין לו בכבוד המקום לא יהו נדרים נשאלין לחכם, שכל אחד ואחד פותח פתח זה לעצמו, שהרי פתח זה ראוי הוא לכל הנדרים.
וקשיא לן אי מהאי טעמא מודה רבי אליעזר בכבוד המקום, אמאי פליג בכבוד אביו ואמו, דהא איכא למיחש נמי להאי טעמא. ואפשר דסבירא ליה לרבי אליעזר דאיכא נדרים דקילי כולי האי שאין לאביו ולאמו זלזול בהן, ובהני ליכא למפתח בהו בכבוד אביו ואמו, הלכך כיון דבכל נדרי לא סגי להו בהאי פיתחא, בנדרי דסגי להו ביה נמי פותחין כדמסקינן בשמעתין. ורבנן סבירא להו דאם איתא דפותחין, לכולהו נדרי סגי, ואם כן אין נדרים נשאלין לחכם, הלכך בכולהו אין פותחין.
עוד אפשר לי לומר דהכי קאמר, אמר אביי אם כן אין נדרים מותרין יפה, ומשום הכי מודה ר׳ אליעזר לרבנן בכבוד המקום ופליג בכבוד אביו ואמו בההוא טעמא גופיה, וכדכתיבנא לעיל דרבי אליעזר לא חייש לטעמא דאין נדרים מותרין יפה ורבנן חיישי. ורבא פליג עליה ואמר אין, בכבוד המקום קושטא קאמרת דאיכא למיחש לאין נדרים נתרין יפה, ומשום הכי כולי עלמא מודו דאין פותחין בו, אבל בכבוד אביו ואמו אפילו רבנן לא חיישי ביה לאין נתרין יפה דהא תנן דבכבוד מצוה אחת פותחין וכדכתיבנא במתניתין, וכבוד אביו ואמו נמי לא שנא, אלא טעמיהו דרבנן דאסרי בכבוד אביו ואמו משום דאם איתא דפותחין כיון דבהאי פתחא סגי לכולהו נדרי אין נדרים נשאלין לחכם, ורבי1 אליעזר לא חייש להאי טעמא כלל. תנן ומודים חכמים לר׳ אליעזר וכו׳ כיון דאחצפה אחצפה – כיון שמתחלה העיז פניו לאסרן בהנאתו אחצפה, וכשפותחין לו בכבודן לא משקר, ומשום הכי פותחים דליכא למיחש. הכא אמאי פותחין – והא איכא למיחש דכיון דידע דפותחין לו בכבוד אביו ואמו אף הוא יפתח לעצמו ולא ילך אצל חכם.
כיון דכל נדרי לא סגיא להו בלא חכם – שהרי בשאר נדרים אין פותחין בהם בכבוד אביו ואמו, ומתוך שאינו יודע למצוא בהן פתח צריך הוא שילך אצל חכם, הכא נמי פותחין, שמתוך שהרגיל לילך אצל חכם אף בנדרים הללו ילך אצלו. מתני׳. ועוד אמר ר׳ אליעזר פותחין בנולד – אע״ג דאפסקוה רבנן למילתיה דר׳ אליעזר, ליכא למידק מאי ועוד, אע״ג דדייק תלמודא הכי בפרק פסין (עירובין כ״ג.), דשאני הכא דהוי להתרא וכחא דהתרא אלים טובא, ומשום הכי אע״ג דאפסקוה רבנן למלתיה קתני ועוד.
וחכמים אוסרים – משום דפתח דשכיח הוא, דמשוי2 ליה לנדר נדר טעות, אבל נולד לא.
ונעשה סופר – וצריך לו תמיד. או שהיה משיא את בנו – ורגילין לאכול בסעודת הנשואין.
רבי אליעזר מתיר וחכמים אוסרין – משום דנקט בבי טובא, הדר ותנא דבכולהו ר׳ אליעזר מתיר וחכמים אוסרין.
גמ׳. מאי טעמא דרבי אליעזר – דאלו לרבנן מסתבר טעמיהו כדכתיבנא במתניתין.
כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך – אע״ג דיתרו השביעו למשה כדכתיב ויואל משה לשבת את האיש ויתן לו את צפורה, אפילו הכי משה רבנו לא היה נשבע אלא מתוך שהיה ירא מדתן ואבירם, ולפיכך פתח לו הקב״ה כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך. ורבנן מאי טעמייהו – מאי עבדי בהאי קרא.
קסברי הנהו מי מתו – בתמיה.
כל מקום שנא׳ נצים ונצבים אינן אלא דתן ואבירם – נצים, שני אנשים עברים נצים (שמות ב׳:י״ג). נצבים, דכתיב (שם ה) ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם, ולא ידעינן מאן ני[נ]נהו, אלמא אותן אנשים שהיו נצים שהלשינו למשה, דתן ואבירם הם, והם עצמם היו בעדת קרח, ושמע מינה דלא מתו.
אלא אמר ריש לקיש שירדו מנכסיהם – והכי מפרשי ליה רבנן להאי קרא דכי מתו. ארבעה חשובים כמת – כבר פרשתי בפרק קמא (לעיל ז׳: ד״ה שנא׳) מנלן דירדו מנכסיהם טפי מחד מהנך ארבעה.
ירושלמי ועוני לאו נולד הוא, אמר רבי זעירא העניות מצויה. ותהות לאו נולד הוא, אמר רבי אילא התהות מצויה.פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה
וקשיא לן אי מהאי טעמא מודה רבי אליעזר בכבוד המקום, אמאי פליג בכבוד אביו ואמו, דהא איכא למיחש נמי להאי טעמא. ואפשר דסבירא ליה לרבי אליעזר דאיכא נדרים דקילי כולי האי שאין לאביו ולאמו זלזול בהן, ובהני ליכא למפתח בהו בכבוד אביו ואמו, הלכך כיון דבכל נדרי לא סגי להו בהאי פיתחא, בנדרי דסגי להו ביה נמי פותחין כדמסקינן בשמעתין. ורבנן סבירא להו דאם איתא דפותחין, לכולהו נדרי סגי, ואם כן אין נדרים נשאלין לחכם, הלכך בכולהו אין פותחין.
עוד אפשר לי לומר דהכי קאמר, אמר אביי אם כן אין נדרים מותרין יפה, ומשום הכי מודה ר׳ אליעזר לרבנן בכבוד המקום ופליג בכבוד אביו ואמו בההוא טעמא גופיה, וכדכתיבנא לעיל דרבי אליעזר לא חייש לטעמא דאין נדרים מותרין יפה ורבנן חיישי. ורבא פליג עליה ואמר אין, בכבוד המקום קושטא קאמרת דאיכא למיחש לאין נדרים נתרין יפה, ומשום הכי כולי עלמא מודו דאין פותחין בו, אבל בכבוד אביו ואמו אפילו רבנן לא חיישי ביה לאין נתרין יפה דהא תנן דבכבוד מצוה אחת פותחין וכדכתיבנא במתניתין, וכבוד אביו ואמו נמי לא שנא, אלא טעמיהו דרבנן דאסרי בכבוד אביו ואמו משום דאם איתא דפותחין כיון דבהאי פתחא סגי לכולהו נדרי אין נדרים נשאלין לחכם, ורבי1 אליעזר לא חייש להאי טעמא כלל. תנן ומודים חכמים לר׳ אליעזר וכו׳ כיון דאחצפה אחצפה – כיון שמתחלה העיז פניו לאסרן בהנאתו אחצפה, וכשפותחין לו בכבודן לא משקר, ומשום הכי פותחים דליכא למיחש. הכא אמאי פותחין – והא איכא למיחש דכיון דידע דפותחין לו בכבוד אביו ואמו אף הוא יפתח לעצמו ולא ילך אצל חכם.
כיון דכל נדרי לא סגיא להו בלא חכם – שהרי בשאר נדרים אין פותחין בהם בכבוד אביו ואמו, ומתוך שאינו יודע למצוא בהן פתח צריך הוא שילך אצל חכם, הכא נמי פותחין, שמתוך שהרגיל לילך אצל חכם אף בנדרים הללו ילך אצלו. מתני׳. ועוד אמר ר׳ אליעזר פותחין בנולד – אע״ג דאפסקוה רבנן למילתיה דר׳ אליעזר, ליכא למידק מאי ועוד, אע״ג דדייק תלמודא הכי בפרק פסין (עירובין כ״ג.), דשאני הכא דהוי להתרא וכחא דהתרא אלים טובא, ומשום הכי אע״ג דאפסקוה רבנן למלתיה קתני ועוד.
וחכמים אוסרים – משום דפתח דשכיח הוא, דמשוי2 ליה לנדר נדר טעות, אבל נולד לא.
ונעשה סופר – וצריך לו תמיד. או שהיה משיא את בנו – ורגילין לאכול בסעודת הנשואין.
רבי אליעזר מתיר וחכמים אוסרין – משום דנקט בבי טובא, הדר ותנא דבכולהו ר׳ אליעזר מתיר וחכמים אוסרין.
גמ׳. מאי טעמא דרבי אליעזר – דאלו לרבנן מסתבר טעמיהו כדכתיבנא במתניתין.
כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך – אע״ג דיתרו השביעו למשה כדכתיב ויואל משה לשבת את האיש ויתן לו את צפורה, אפילו הכי משה רבנו לא היה נשבע אלא מתוך שהיה ירא מדתן ואבירם, ולפיכך פתח לו הקב״ה כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך. ורבנן מאי טעמייהו – מאי עבדי בהאי קרא.
קסברי הנהו מי מתו – בתמיה.
כל מקום שנא׳ נצים ונצבים אינן אלא דתן ואבירם – נצים, שני אנשים עברים נצים (שמות ב׳:י״ג). נצבים, דכתיב (שם ה) ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם, ולא ידעינן מאן ני[נ]נהו, אלמא אותן אנשים שהיו נצים שהלשינו למשה, דתן ואבירם הם, והם עצמם היו בעדת קרח, ושמע מינה דלא מתו.
אלא אמר ריש לקיש שירדו מנכסיהם – והכי מפרשי ליה רבנן להאי קרא דכי מתו. ארבעה חשובים כמת – כבר פרשתי בפרק קמא (לעיל ז׳: ד״ה שנא׳) מנלן דירדו מנכסיהם טפי מחד מהנך ארבעה.
ירושלמי ועוני לאו נולד הוא, אמר רבי זעירא העניות מצויה. ותהות לאו נולד הוא, אמר רבי אילא התהות מצויה.פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה
הערות
1 כן הוא בדפוסים, ובכת״י דרבי.
2 נראה דצ״ל: ״משוי״.
הערות
Gemara
Peirush