גמרא
פירוש
מֵתִיב רַבִּי אַבָּא אקוּנָּם שֶׁאֵינִי נוֹשֵׂא לִפְלוֹנִית כְּעוּרָה וַהֲרֵי הִיא נָאָה שְׁחוֹרָה וַהֲרֵי הִיא לְבָנָה קְצָרָה וַהֲרֵי הִיא אֲרוּכָּה מוּתָּר בָּהּ לֹא מִפְּנֵי שֶׁכְּעוּרָה וְנַעֲשֵׂת נָאֶה שְׁחוֹרָה וְנַעֲשֵׂת לְבָנָה קְצָרָה וְנַעֲשֵׂת אֲרוּכָּה אֶלָּא שֶׁהַנֶּדֶר טָעוּת בִּשְׁלָמָא לְרַב הוּנָא דְּאָמַר נַעֲשָׂה כְּתוֹלֶה נִדְרוֹ בְּדָבָר תְּנָא תּוֹלֶה נִדְרוֹ בְּדָבָר וּתְנָא נֶדֶר טָעוּת אֶלָּא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
תנא תולה נדרו בדבר – והיינו רישא דשאביה רע, ותנא נדר בטעות דהיינו סופא כעורה והרי היא נאה. והא דלא אמרינן בסופא גבי כעורה ונעשת נאה, דליהוי תולה נדרו בדבר כל זמן שהיא כעורה ולכשתהא נאה יהא מותר בה כדאמרינן באומר שאביה רע, ואדרבה אמרינן דבכי האי גונא אסור כדקתני לא מפני שהיא כעורה ונעשית נאה, היינו טעמא משום דאדם רע עשוי לעשות תשובה ועשוי למות, הלכך אומדים דעתו דכי אמר שאביה רע כל זמן שאביה רע קאמר, משא״כ באשה כעורה שאין עשויה להיות נאה, הלכך לא היה בדעתו שתהא מותרת לו לכשתהא נאה, הרשב״א ז״ל.
אי נמי אי אמר הכא1 שאני נושא אשה פלונית שהיא כעורה כדקתני שאביה רע, הכי נמי דמשמע כל זמן שהיא כעורה, אבל הכא כיון דלפלוניתא כעורה קאמר, לא משמע כתולה נדרו בדבר, החכם הותיק ר׳ שמואל בן החכם הגדול רבי יהודה בר חסדאי ז״ל. מתני׳. ועוד אמר ר׳ מאיר פותחין מן הכתוב בתורה – דאע״ג דאסקינן2 בפרק ארבעה נדרים (לעיל כ״ב.) דלא פתחינן ביש בוטה כמדקרות חרב, ובדשמואל3 דאמר כל הנודר אע״פ שמקיימו נקרא רשע, ובדרבי4 נתן דאמר כל הנודר כאלו בנה במה. הנהו שאני דהוו איומין גדולים, ואי אפי׳ אדעתא דהכי נדר יתבייש לומר כן, נמצא שאין נדריו נתרין יפה, אבל הני דמני תנא הכא לא חמירי לאינשי כולי האי. גמ׳. ולימא כל דמיעני לאו עלי נפול – היכי קתני דפותחין לו שמא יעני ואי אתה יכול לפרנסו, וקתני ליה בהדיה5 מן הכתוב בתורה דאלמא מחייב בהכי, לימא ליה כל דמיעני לאו עלי נפל שאהא מחויב לפרנסו לבדי, מאי דמטי לי6 לפרנוסי בהדי7 כולי עלמא מפרנסנא ליה, ורשאי הוא בכך אע״פ שאסר עליו נכסיו, שהרי לא יתן לידו אלא ליד גבאי, וכיון שאם רצה גבאי ליתן לאחר הרשות בידו שרי, דהוה ליה כי ההיא דתנן (לעיל מ״ח.) נותן לאחר משום מתנה והלה מותר בו.
כל הנופל אין נופל לידי גבאי תחלה – אלא שואל מקרוביו ומתפרנס, וההיא שעתא קעבר אקרא דכתיב וחי אחיך עמך. מתני׳ פותחין לאדם בכתובת אשתו – שאומרין לו אלו היית יודע שיהא עליך לפרוע כתובתה כלום אדרתה, אי אמר לאו מתירין אותו. גמ׳ שמעת מינה מטלטלי משתעבדי לכתובה – פלוגתא היא דר׳ מאיר ורבנן (כתובות פ״א:).
והא קתני שער ראשך ושער הראש מטלטלי הוו – ואמר לו ר׳ עקיבא דמיחייב לזבוני לפרוע כתובתה.
הכי קאמר ליה אפי׳ אתה מוכר שער ראשך ואוכל – היא תגבה כל הקרקעות, אפי׳ לא ישאר לך דבר אלא שתצטרך למכור שער ראשך לאכול. שמעת מינה אין8 מסדרין לבעל חוב – פלוגתא היא בפרק המקבל (ב״מ קי״ד.) איכא מאן דאמר דמניחין לו מטה ומפץ וכלי אומנותו ומזון [שלשים יום וכסות9] שנים עשר חדש דגמר מיכה מיכה מערכין, ואיכא מאן דאמר אין מסדרין, ומדתנן הכא אפי׳ אתה מוכר שער ראשך ש״מ דאין מסדרין.
לומר שאין מקרעים שטר כתובה – כלומר אין ה״נ דמסדרין, מיהו הכי קאמר ליה, אפי׳ אתה עושה לפנים משורת הדין ואינך רוצה בסדור, לא תחשוב להפטר, דלעולם אין קורעין כתובתה, כדי שאם ימצא לך לאחר מיכן תחזור ותגבה, דנהי דתנן בערכין נתן סלע והעשיר אין לו עליו כלום, וסדור מערכין גמרינן ליה, הני מילי לענין סדור אבל לענין השג יד לא.
ומדאמרינן הכא שמעת מינה מטלטלי משתעבדי לכתובה, שמעינן מיהא דלדידן דקי״ל דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה אפי׳ מיניה דידיה לא משתעבדי, וטעמא משום דאין זמן הכתובה ידוע ושמא לא תגבה לעולם, וכשהיא גובה אינה גובה אלא ע״י מיתה וגרושין, הלכך לא סמכה דעתה אלא על הקרקע. ומשום הכי לרבנן הורע כחה של כתובה מחוב דעלמא, דאע״ג דמטלטלי דיתמי לבעל חוב לא משתעבדי, כל היכא דגבו מיניה אפי׳ מגלימא דעל כתפיה, והכי מוכחא שמעתא דחבילה דבפרק האומר דקדושין (דף ס״ה:). ולר׳ מאיר עדיפא טפי כתובה מבעל חוב דעלמא, דנהי דמטלטלי דיתמי לבעל חוב לא משתעבדי לכתובה משתעבדי.פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה
אי נמי אי אמר הכא1 שאני נושא אשה פלונית שהיא כעורה כדקתני שאביה רע, הכי נמי דמשמע כל זמן שהיא כעורה, אבל הכא כיון דלפלוניתא כעורה קאמר, לא משמע כתולה נדרו בדבר, החכם הותיק ר׳ שמואל בן החכם הגדול רבי יהודה בר חסדאי ז״ל. מתני׳. ועוד אמר ר׳ מאיר פותחין מן הכתוב בתורה – דאע״ג דאסקינן2 בפרק ארבעה נדרים (לעיל כ״ב.) דלא פתחינן ביש בוטה כמדקרות חרב, ובדשמואל3 דאמר כל הנודר אע״פ שמקיימו נקרא רשע, ובדרבי4 נתן דאמר כל הנודר כאלו בנה במה. הנהו שאני דהוו איומין גדולים, ואי אפי׳ אדעתא דהכי נדר יתבייש לומר כן, נמצא שאין נדריו נתרין יפה, אבל הני דמני תנא הכא לא חמירי לאינשי כולי האי. גמ׳. ולימא כל דמיעני לאו עלי נפול – היכי קתני דפותחין לו שמא יעני ואי אתה יכול לפרנסו, וקתני ליה בהדיה5 מן הכתוב בתורה דאלמא מחייב בהכי, לימא ליה כל דמיעני לאו עלי נפל שאהא מחויב לפרנסו לבדי, מאי דמטי לי6 לפרנוסי בהדי7 כולי עלמא מפרנסנא ליה, ורשאי הוא בכך אע״פ שאסר עליו נכסיו, שהרי לא יתן לידו אלא ליד גבאי, וכיון שאם רצה גבאי ליתן לאחר הרשות בידו שרי, דהוה ליה כי ההיא דתנן (לעיל מ״ח.) נותן לאחר משום מתנה והלה מותר בו.
כל הנופל אין נופל לידי גבאי תחלה – אלא שואל מקרוביו ומתפרנס, וההיא שעתא קעבר אקרא דכתיב וחי אחיך עמך. מתני׳ פותחין לאדם בכתובת אשתו – שאומרין לו אלו היית יודע שיהא עליך לפרוע כתובתה כלום אדרתה, אי אמר לאו מתירין אותו. גמ׳ שמעת מינה מטלטלי משתעבדי לכתובה – פלוגתא היא דר׳ מאיר ורבנן (כתובות פ״א:).
והא קתני שער ראשך ושער הראש מטלטלי הוו – ואמר לו ר׳ עקיבא דמיחייב לזבוני לפרוע כתובתה.
הכי קאמר ליה אפי׳ אתה מוכר שער ראשך ואוכל – היא תגבה כל הקרקעות, אפי׳ לא ישאר לך דבר אלא שתצטרך למכור שער ראשך לאכול. שמעת מינה אין8 מסדרין לבעל חוב – פלוגתא היא בפרק המקבל (ב״מ קי״ד.) איכא מאן דאמר דמניחין לו מטה ומפץ וכלי אומנותו ומזון [שלשים יום וכסות9] שנים עשר חדש דגמר מיכה מיכה מערכין, ואיכא מאן דאמר אין מסדרין, ומדתנן הכא אפי׳ אתה מוכר שער ראשך ש״מ דאין מסדרין.
לומר שאין מקרעים שטר כתובה – כלומר אין ה״נ דמסדרין, מיהו הכי קאמר ליה, אפי׳ אתה עושה לפנים משורת הדין ואינך רוצה בסדור, לא תחשוב להפטר, דלעולם אין קורעין כתובתה, כדי שאם ימצא לך לאחר מיכן תחזור ותגבה, דנהי דתנן בערכין נתן סלע והעשיר אין לו עליו כלום, וסדור מערכין גמרינן ליה, הני מילי לענין סדור אבל לענין השג יד לא.
ומדאמרינן הכא שמעת מינה מטלטלי משתעבדי לכתובה, שמעינן מיהא דלדידן דקי״ל דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה אפי׳ מיניה דידיה לא משתעבדי, וטעמא משום דאין זמן הכתובה ידוע ושמא לא תגבה לעולם, וכשהיא גובה אינה גובה אלא ע״י מיתה וגרושין, הלכך לא סמכה דעתה אלא על הקרקע. ומשום הכי לרבנן הורע כחה של כתובה מחוב דעלמא, דאע״ג דמטלטלי דיתמי לבעל חוב לא משתעבדי, כל היכא דגבו מיניה אפי׳ מגלימא דעל כתפיה, והכי מוכחא שמעתא דחבילה דבפרק האומר דקדושין (דף ס״ה:). ולר׳ מאיר עדיפא טפי כתובה מבעל חוב דעלמא, דנהי דמטלטלי דיתמי לבעל חוב לא משתעבדי לכתובה משתעבדי.פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה
הערות
1 נראה דצ״ל: ״הכי״.
2 כן הוא בדפוסים. ובכת״י: ״דאסיקנא״.
3 כן הגיה בחידושי הגרז״ס. ובכת״י: ״וכדשמואל״.
4 כן הגיה בחידושי הגרז״ס. ובכת״י: ״וכדרבי״.
5 ברש״ש כתב דצ״ל: ״בהדי״.
6 כ״ה בדפוס ונציה. ובכת״י: ״ליה״.
7 כ״ה בדפוס ונציה. ובכת״י: ״בהדיה״.
8 בכת״י: ״אינה״.
9 כן השלים בגליון הש״ס עפ״י הגמ׳ שם.
הערות
Gemara
Peirush