×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא נדרים ס״ג.גמרא
;?!
אָ
מֵיתִיבִי אֵיזוֹהִי זְמַנָּהּ שֶׁל רְבִיעָה הַבְּכִירָה בג׳בִּשְׁלֹשָׁה בֵּינוֹנִית בְּשִׁבְעָה אֲפִילָה בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּשִׁבְעָה וּבְשִׁבְעָה עָשָׂר וּבְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אבְּשִׁבְעָה עָשָׂר וּבְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה וּבְחוֹדֶשׁ כִּסְלֵיו וְכֵן הָיָה ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין הַיְּחִידִים מִתְעַנִּין עַד שֶׁיַּגִּיעַ ר״חרֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵיו. וְאָמְרִינַן עֲלַהּ בִּשְׁלָמָא רְבִיעָה רִאשׁוֹנָה לִישָּׁאֵל שְׁלִישִׁית לְהִתְעַנּוֹת אֶלָּא שְׁנִיָּה לְמַאי וְאָמַר רַבִּי זֵירָא לְנוֹדֵר. וְאָמְרִינַן עֲלַהּ כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר גְּשָׁמִים שֶׁיָּרְדוּ שִׁבְעָה יָמִים זֶה אַחַר זֶה אַתָּה מוֹנֶה בָּהֶן רְבִיעָה רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה כְּמַאן כְּרַבִּי יוֹסֵי. בהַהוּא דְּאָמַר עַד הַגְּשָׁמִים.: מתני׳מַתְנִיתִין: גקוּנָּם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם לְשָׁנָה נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה אָסוּר בָּהּ וּבְעִיבּוּרָהּ דעַד רֹאשׁ אֲדָר עַד רֹאשׁ אֲדָר הָרִאשׁוֹן עַד סוֹף אֲדָר עַד סוֹף אֲדָר הָרִאשׁוֹן.: גמ׳גְּמָרָא: אַלְמָא סְתָמָא דַּאֲדָר דְּקָאָמַר רִאשׁוֹן הוּא. לֵימָא מתני׳מַתְנִיתִין רַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּתַנְיָא אֲדָר הָרִאשׁוֹן כּוֹתֵב אֲדָר הָרִאשׁוֹן אֲדָר שֵׁנִי כּוֹתֵב אֲדָר סְתָם דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר האֲדָר הָרִאשׁוֹן כּוֹתֵב סְתָם אֲדָר שֵׁנִי כּוֹתֵב תִּינְיָין. אָמַר אַבָּיֵי אֲפִילּוּ תֵּימָא ר״מרַבִּי מֵאִיר והָא דְּיָדַע דִּמְעַבְּרָא שַׁתָּא הָא דְּלָא יָדַעמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
מיתיבי וכו׳ בכירה ראשונה בשלשה בו – במרחשון.
אפילה – אחרונה.
אין היחידים מתענין – תלמידי חכמים המתענין1 ומתפללין על הגשמים כדתנן בפ״ק דתענית (ד׳ י.) התחילו היחידים מתענין. לשאול – ותן טל ומטר בברכת השנים.
להתענות – אם לא ירדו.
לנודר – שאם נדר עד הגשמים אסור עד רביעה שניה, דסתם גשמים רביעה שניה משמע שאינה מקדמת ולא מאחרת.
כמאן אזלא הא דתניא רשב״ג אומר גשמים שירדו שבעה ימים זה אחר זה אתה מונה להם רביעה ראשונה ושניה כמאן כר׳ יוסי – דאמר בי״ז ובכ״ג, דאלו לרבי מאיר ליכא ז׳ ימים בין ראשונה לשניה ואלו לר׳ יהודה איכא טפי, ורשב״ג לדבריהם דרבנן קאמר להו, לדידי לא קפידנא בנודר בירידת גשמים כלל אלא בזמנן, אלא לדידכו נהי2 דקפדיתו בירידה ממש אודו לי מיהת דאע״פ שהתחלת ירידתן היתה מתחלת רביעה ראשונה ולא פסקו, אפי׳ הכי אודו לי דכיון שנמשכו עד רביעה שניה תורת רביעה שניה עליהן ושלים ליה זמן נדריה. וקס״ד דבנודר עד הגשם עסיקינן דהכי הוה אורחיהו דאינשי, ואם איתא לדר׳ זירא דאמר דבעד הגשם כולהו מודו דעד שיגיע זמן קאמר, היכי אמר להו רשב״ג אודו לי מיהת, ומאי איריא ירדו אפי׳ לא ירדו כלל כיון דכי נדר עד הגשם אמר3, והגיע זמנה של רביעה שניה, לכולי עלמא שלים נדריה. ומתרצינן ההוא דאמר עד הגשמים. כלומר אי אמר עד הגשם אין הכי נמי דלכולי עלמא בעד שיגיע זמן סגיא, אבל הכא במאי עסקינן דאמר עד הגשמים. זהו הפירוש הנכון בשמועה זו, אבל אחרים פירשו דמעיקרא ר׳ זירא הכי קאמר, מחלוקת, כלומר כי אפליגו במתניתין ומיהו לכולי עלמא עד רביעה שניה מיתסר למר עד שתרד ולמר עד שתגיע, דוקא כי אמר עד הגשמים, אבל אמר עד הגשם עד זמן גשמים קאמר, דהיינו רביעה ראשונה למר עד שתרד ולמר עד שתגיע דוקא. וכי קאמר ׳מחלוקת׳, כאלו אמר לא שאנו. ואקשינן עליה מדר״ש ב״ג דאמר אתה מונה בהן רביעה ראשונה ושניה, אלמא אפי׳ אמר עד הגשם, דקס״ד דבהכי עסקינן, מיתסר עד רביעה שניה. ומפרקינן ההוא דאמר עד הגשמים. מתני׳. קונם יין שאני טועם השנה ונתעברה השנה אסור בה ובעבורה – כבר כתבתי למעלה (ס: ד״ה אסור) דעיקר רבותיה דתנא דאפי׳ נודר מתחלת השנה כיון דאמר השנה לא אמרינן שנה אחת קאמר אלא אסור בה ובעבורה דהיינו י״ג חדש4. מיהו דוקא באמר השנה [אי] נמי שנה זו, אבל באומר שנה אחת סתם אין חדש העבור בכלל אע״פ שאותה שנה שנדר בה מעוברת, שהרי אם לא נהג באיסורו שנה זו משלם לשנה הבאה פשוטה. ואע״פ שאסור לו לעשות כן בתחילה דאיכא בבל תאחר, כיון שאם איחר משלם בשנה אחרת, הרי לא הוקבע נדרו בשנה זו שהיא מעוברת, הילכך אפי׳ קיים אותו שנה זו אין חדש העבור בכלל.
והוסיף עוד הרשב״א ז״ל דאפי׳ באומר שנה אחת מיום5 זה אין חדש העיבור בכלל. והביא ראיה מדתנן בערכין פרק המוכר שדהו (ערכין ל״א.) המוכר בית בערי6 חומה אינו מונה אלא משעה שמכרה לו שנאמר עד מלאת לו שנה תמימה, כשהוא אומר תמימה להביא חדש העבור, והאי מוכר בית בבתי ערי חומה כאומר שנה אחת מיום זה הוא דמשעת מכירה הוא מונה, ואפי׳ הכי טעמא דרבי רחמנא, הא לאו הכי מונה שנים עשר חדש ולא חדש העיבור.
וכתב עוד ז״ל דלפי זה הא דתנן בפרק השואל (ב״מ ק״ב.) המשכיר בית לחבירו לשנה ונתעברה השנה נתעברה לשוכר, באומר שנה זו או השנה הוא דלעולם יש לו לשוכר חדש העבור, מיהו לא משכחת לה שיהו לו י״ג חדש אלא בעומד בראש השנה אבל בעומד באמצעה לא, דאי אמר השנה או שנה זו אין לו אלא עד ראש השנה, ואי אמר שנה אחת מיום7 זה אינו8 מונה אלא י״ב חודש מיום ליום.
אלו דבריו ז״ל ואינן נראין לי, דודאי עיקר חדושיה דתנא לומר דבשנה מעוברת יש לו לשוכר שלשה עשר חדש, ואם איתא דלא משכחת לה אלא בעומד בראש השנה, כל כי האי גונא הוה ליה לתנא לפרושי ולא למסתם ולמפסק דיניה דנתעברה לשוכר ולא משכחת לה אלא בארחא דחיקתא.
ולפיכך נראה לי דנודר ושוכר, כל שקדם נדר ושכירות לחדש העבור ואמרו שנה אחת מיום זה, מונין שלשה עשר חדש ואתיא מתניתין דפרק השואל כפשטה.
וכי תימא אם כן תיקשי ליה ההיא דערכין, לאו ראיה היא כלל, שאלו היה תנאי בין מוכר ללוקח בשנה מעוברת לומר אם לא תגאל מיום זה לשנה אחרת יהא חלוט, אין הכי נמי דלהביא חדש העבור לא הוה צריך רבויא, אבל הכא אין מוכר ולוקח מתנין כלל אלא תורה היא שפסקה להם זמן בכל השנים שאם לא יגאל עד שנה יהא נחלט, הלכך אי לאו רבויא הוה אמינא דתורה זמן אחד פסקה לכל הלוקחין, דהינו י״ב חדש דהוי שנה ברוב שנים. והרי אתה רואה בריש פרקין דדחינן דאפי׳ בעומד בשנה מעוברת ואמר השנה, דאי לאו דאשמעינן תנא הוה אמינא הלך אחר רוב שנים דלא אית בהון עבור, וכל שכן תורה שלא דברה על שנה ידועה דאי9 לאו רבויא הוה אמינא דשנה כרוב שנים קאמר, להכי אצטריך רבויא, כן נראה לי.
ואני חוכך עוד לומר דאפי׳ בנדר שנה אחת סתם אסור בעבורה, דמסתמא שנה זו משמע. ואי פשע נמי, קרוב אני לומר דאין לו תשלומין דמהשתא חייל נדריה, ויתבאר ממה שכתבתי בריש מכלתין (ג׳:) גבי בל תאחר דנזירות היכי משכחת לה כגון דאמר הריני נזיר הוה ליה נזיר וכו׳.
[מתני׳] עד ראש חדש אדר עד ראש חדש אדר ראשון, עד סוף אדר עד סוף אדר ראשון. כך היא עיקר הגרסא, וטעמא משום דאדר סתמא ראשון משמע. ואיכא דגריס עד סוף אדר עד סוף אדר שני, דמשמע ליה דשני אדרים כחדש אחד10 הן, הלכך כי אמר עד ראש מיתסר עד ראש חדש אדר ראשון, וכי אמר עד סוף מיתסר עד סוף אדר שני. גמ׳ אלמא סתמא דאדר ראשון הוא – לגירסא קמא דכתיבנא במתניתין אתי שפיר, דהא תנן דבין באומר עד ראש בין באומר עד סוף, ראשון משמע. ולאידך נסחא נמי נראה לי דהכי קאמר, כיון דכחדש אחד חשיב להו תנא, אלמא כל מניניהו דאדרים לאדר ראשון הוו. ומני ר׳ יהודה היא דאמר אדר ראשון כותב סתם, ואין הכי נמי אליביה דכשעומד בעשרה של אדר שני אם רצה מונה לאדר ראשון אלא שכשהוא רוצה למנות לאדר שני כותב שני, אבל כרבי מאיר לא מיתוקמא מתניתין, דכיון דקאמר דסתם, אדר שני משמע ולא ראשון, אלמא ירחא באפי נפשיה חשיב ליה.פרקים ה', ח'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה
הערות
1 בכת״י בטעות: ״ומתענין״.
2 בכת״י בטעות: ״נמי״.
3 תיבת ״אמר״ נוסף בדפוס ונציה.
4 עי׳ בר״ן שם: דאי בנודר בר״ח שבט פשיטא דהשנה עד ראש השנה משמע.
5 מכאן חסר עמוד בכתב יד.
6 צ״ל: ״בבתי ערי חומה״.
7 עד כאן חסר בכתב יד.
8 כן הוא בדפוס ונציה, ובכת״י ״ואינו״.
9 נראה דצ״ל: ״ואי״.
10 כן הוא בדפוס ונציה, ובכת״י כחדש ״אדר״.
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144