Along the same lines, Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yosei: From where is it derived that the Holy One, Blessed be He, prays? As it is stated: “I will bring them to My holy mountain, and make them joyful in the house of My prayer”(Isaiah 56:7). The verse does not say the house of their prayer, but rather, “the house of My prayer”; from here we see that the Holy One, Blessed be He, prays.
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
קבלת התוכחת מבוא גדול לתשובה וכבר ידעת ששנאת התוכחת הוא מהדברים המעכבים את התשובה כמו שיתבאר במקומו מ״מ מי שמתעורר מעצמו עליה ומכיר בעצמו רוע הנהגתו וחוזר ממנה מאליו הרי הוא תכלית היראה ובחירת התשובה אמרו ז״ל טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר ממאה מלקיות שנאמר תחת גערה במבין וגו׳:
צריך אדם להזהר שלא לפקפק ולהרהר אחר מדותיו ית׳ ממה שיראה לו העדר הסדור בין בני אדם בענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו שהכל במשפטי ישרו ית׳ ואם אופני המשפט נעלמים ממנו וכבר ביארנו הענין בביאור מרווח בחבור התשובה:
גמרא רגע כמימריה נ״ב פי׳ כמשך דיבורו כרגע וק״ל:
מנין שהקב״ה מתפלל כו׳. וענינו בית תפלתו הוא המקדש של מעלה המכוון נגד המקדש של מטה כדאמרינן פרק אין דורשין (חגיגה י״ב ע״ב) זבול שבו ב״ה ומזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב כו׳ והיינו שמכוון נגד מקדש של מטה כמו שלמטה מתפללין שיגולו רחמיו עלינו כן מלמעלה הקב״ה מתפלל על כך כדמסיק דמצלי י״ר שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו כו׳ והוא כוונת הכתוב ושמחתים בבית תפלתי שהוא המקדש שלמעלה ששם עולותיהם וזבחיהם לרצון וגו׳ ע״י הקרבת מיכאל ששם מקריב נשמתן של צדיקים כדאמרינן במדרשות ואמר כי ביתו שלמעלה כנגד בית תפלה שלהם שלמטה אשר שם יקרא לכל העמים כנאמר בתפלת שלמה וגם אל הנכרי אשר לא מעמך וגו׳ ובא והתפלל וגו׳ וק״ל:
גמרא אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ יוסי מנין שהקב״ה מתפלל כו׳ מאי מצלי כו׳. ונראה שענין נוסח תפלה זו נלמד מהפסוק עצמו דכתיב בית תפלתי ומסיים בה עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי משמע שענין התפלה הוא בזה הענין עצמו שיקבל עולותיהם וזבחיהם לרצון וענין זה שהקרבנות מתקבלין לרצון מהם לריח ניחוח לה׳ אינו נעשית אלא ע״י כבישת רחמים את כעסו ונכנס עמהם לפנים משורת הדין כדמצינו בנח דכתיב וירח ה׳ את ריח הניחח ויאמר לא אוסיף עוד לקלל ומסיים בה כי יצר לב האדם רע מנעוריו ומתוך כך נכנס עמהם לפנים משורת הדין כיון שאנוסים הם שיצה״ר מעבירם על דעת קונם ומדאשכחן נמי בהך ברייתא דמייתי עלה מעשה דר׳ ישמעאל בן אלישע שהתפלל תפלה זו ונענע לו הקב״ה בראשו אלמא דתפלה זו חביבה להקב״ה ביותר וכיון בה רבי ישמעאל ברוח הקודש א״כ מסתמא הקב״ה מתפלל אותה תפלה עצמה ולפ״ז א״ש הא דמסיק וקמ״ל שאל תהא ברכת הדיוט קלה היינו כיון שהקב״ה מתפלל תפלה זו אפ״ה חביבא ליה יותר ע״י ברכת הדיוט כנ״ל:
א ועוד בעניינים אלה, אמר ר׳ יוחנן משום (בשם) ר׳ יוסי: מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל? שנאמר: ״והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי״(ישעיהו נו, ז), ״בית תפלתם״ לא נאמר, אלא ״בית תפלתי״, מכאן שהקדוש ברוך הוא מתפלל.
Along the same lines, Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yosei: From where is it derived that the Holy One, Blessed be He, prays? As it is stated: “I will bring them to My holy mountain, and make them joyful in the house of My prayer”(Isaiah 56:7). The verse does not say the house of their prayer, but rather, “the house of My prayer”; from here we see that the Holy One, Blessed be He, prays.
Rav Zutra bar Tovia said that Rav said: God says: May it be My will that My mercy will overcome My anger towards Israel for their transgressions, and may My mercy prevail over My other attributes through which Israel is punished, and may I conduct myself toward My children, Israel, with the attribute of mercy, and may I enter before them beyond the letter of the law.
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב זוטרא בר טוביה, אמר רב, כך אומר הוא: ״יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי על עם ישראל בשל חטאיו, ויגולו רחמי על מדותי שעל פיהן משלם ה׳ מדה כנגד מדה (אבודרהם), ואתנהג עם בני (עם ישראל) במדת הרחמים, ואכנס להם לפנים משורת הדין״.
Rav Zutra bar Tovia said that Rav said: God says: May it be My will that My mercy will overcome My anger towards Israel for their transgressions, and may My mercy prevail over My other attributes through which Israel is punished, and may I conduct myself toward My children, Israel, with the attribute of mercy, and may I enter before them beyond the letter of the law.
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
Similarly, it was taught in a baraita that Rabbi Yishmael ben Elisha, the High Priest, said: Once, on Yom Kippur, I entered the innermost sanctum, the Holy of Holies, to offer incense, and in a vision I saw Akatriel Ya, the Lord of Hosts, one of the names of God expressing His ultimate authority, seated upon a high and exalted throne(see Isaiah 6). And He said to me: Yishmael, My son, bless Me. I said to Him the prayer that God prays: “May it be Your will that Your mercy overcome Your anger, and may Your mercy prevail over Your other attributes, and may You act toward Your children with the attribute of mercy, and may You enter before them beyond the letter of the law.” The Holy One, Blessed be He, nodded His head and accepted the blessing. This event teaches us that you should not take the blessing of an ordinary person lightly. If God asked for and accepted a man’s blessing, all the more so that a man must value the blessing of another man.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אכתריאל כו׳. בעלי הסוד כתבו שהוא רומז לכתר עליון והאל״ף שלפניו מורה על אין סוף אשר משם הבריכה העליונה שופעת טל לברכה ואל יה ה׳ צבאות שמותיו הקדושים ע״ש מדותיו ושם הרחמים באמצע וז״ש שיכבשו רחמיך על מדותיך דהיינו שיכבשו מדת הרחמים על כעסך ויגולו כו׳ על שאר המדות ואמר ונענע לי ראשו כי זה גם תפלתו ית׳ ב״ה כדלעיל ואמר דקמ״ל שלא תהא ברכת הדיוט קלה כו׳ והברכה כלפי מעלה להוריד בשפע הברכה העליונה על המבקש וע״ש שהיה יחיד קרא לה ברכת הדיוט דאף על פי כן היה תפלתו מרוצה ומקובלת לפניו ית׳ ב״ה ודו״ק:
וכעין זה תניא [שנויה ברייתא], אמר ר׳ ישמעאל בן אלישע הכהן הגדול: פעם אחת, ביום כיפורים אחד, נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים בבית קודש הקדשים, וראיתי בחזון את אכתריאל יה ה׳ צבאות שהוא אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא המבטאים את שלטונו העליון, שהוא יושב על כסא רם ונשא(עיין ישעיה פרק ו), ואמר לי: ״ישמעאל בני, ברכני״! אמרתי לו כנוסח תפילתו: ״יהי רצון מלפניך, שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מדותיך, ותתנהג עם בניך במדת הרחמים, ותכנס להם לפנים משורת הדין״. ונענע לי הקדוש ברוך הוא בראשו, כמרוצה מן הברכה הזו. וקמשמע לן [והשמיע לנו] חידוש בפרטי המעשה בזה, ש״נענע לו הקדוש ברוך הוא בראשו״ שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך, שהרי ה׳ עצמו מבקש מהאדם שיברכנו, כל שכן אדם לאדם.
Similarly, it was taught in a baraita that Rabbi Yishmael ben Elisha, the High Priest, said: Once, on Yom Kippur, I entered the innermost sanctum, the Holy of Holies, to offer incense, and in a vision I saw Akatriel Ya, the Lord of Hosts, one of the names of God expressing His ultimate authority, seated upon a high and exalted throne(see Isaiah 6). And He said to me: Yishmael, My son, bless Me. I said to Him the prayer that God prays: “May it be Your will that Your mercy overcome Your anger, and may Your mercy prevail over Your other attributes, and may You act toward Your children with the attribute of mercy, and may You enter before them beyond the letter of the law.” The Holy One, Blessed be He, nodded His head and accepted the blessing. This event teaches us that you should not take the blessing of an ordinary person lightly. If God asked for and accepted a man’s blessing, all the more so that a man must value the blessing of another man.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
And Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yosei: From where is it derived that one must not placate a person while he is in the throes of his anger, rather he should mollify him after he has calmed down? As it is written, when following the sin of the Golden Calf, Moses requested that the Divine Presence rest upon Israel as it had previously, God said to him: “My face will go, and I will give you rest”(Exodus 33:14). Rabbi Yoḥanan explained: The Holy One, Blessed be He, said to Moses: Wait until My face of wrath will pass and I will grant your request. One must wait for a person’s anger to pass as well.
עד שיעברו פנים של זעם וגו׳. וכן ת״י דלפי פשוטו כת״א וכפירש״י פני ילכו שלא אשלח עוד מלאך אני כו׳ מה בקש אח״כ משה ויאמר אליו אם אין פניך הולכים וגו׳ כיון שכבר הבטיח אותו הקב״ה על כך פני ילכו וגו׳ וק״ל:
ב ועוד בענינים אלה, אמר ר׳ יוחנן משום (בשם) ר׳ יוסי: מנין שאין מרצין לו לאדם ומנסים לפייס אותו בשעת כעסו, אלא מרצים אותו לאחר שירגע מכעסו — דכתיב [שנאמר] כאשר בקש משה השראת השכינה מחדש על ישראל, לאחר חטא העגל, אמר לו הקדוש ברוך הוא: ״פני ילכו והנחתי לך״(שמות לג, יד), וכך הוא מפרשו, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: המתן לי עד שיעברו פנים של זעם (״פני״ של כעס ״ילכו״), ואניח לך, ואמלא את בקשתך. ואף באדם יש להמתין עד שיעבור כעסו.
And Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yosei: From where is it derived that one must not placate a person while he is in the throes of his anger, rather he should mollify him after he has calmed down? As it is written, when following the sin of the Golden Calf, Moses requested that the Divine Presence rest upon Israel as it had previously, God said to him: “My face will go, and I will give you rest”(Exodus 33:14). Rabbi Yoḥanan explained: The Holy One, Blessed be He, said to Moses: Wait until My face of wrath will pass and I will grant your request. One must wait for a person’s anger to pass as well.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
שם ומי איכא ריתחא קמי׳ קב״ה אין דתניא אל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע כו׳ עד סוף הברייתא. ולכאורה יש לתמוה טובא חדא אמאי דמקשי ומי איכא ריתחא קמי׳ קב״ה דהא ודאי מצינו הרבה מקראות בתורה ובנביאים ובכתובים שכעס הקב״ה. ועוד דהא בהאי מעשה דעגל גופ׳ כתיב למה ה׳ יחרה אפך בעמך. ועוד מי לא הוי ידע האי קרא גופא דמייתי דכתיב ואל זועם בכל יום. ועל התרצן קשה יותר בהא דקאמר אין דתניא אמאי הוצרך להביא כל הברייתא באריכות בקצרה הו״ל לשנויי אין דכתיב ואל זועם בכל יום. ועוד דאדרבה ממאי דתניא בהך ברייתא וכמה זעמו רגע לא שייך שפיר הך דרשא דפני ילכו היינו שימתין עד שיעברו הפנים של זעם דהא במאמר זה שהקב״ה אמר פני ילכו והניחותי לך יש הרבה יותר מרגע כמימרא ואם באותו עת עדיין לא הגיע הרגע של כעס א״כ באותו העת עצמו הי׳ יכול למלאות בקשת משה ועוד הרבה דקדוקים כאלה. ונלע״ד ליישב חדא מגו חדא דודאי הוי ידע המקשה שכעס הקב״ה כמה פעמים ע״י עונות ושינוי מעשה התחתונים והוי ידע נמי האי קרא דכתיב ואל זועם בכל יום אלא דאכתי לא הוי ידע אם יש עת קבוע להכעיס אפי׳ בלא שינוי מעשה א״נ אפשר דנהי דהוי ידע שיש עת קבוע לזעם אכתי לא הוי ידע שהזעם הוא אף בישראל דהא בפ״ק דע״ז רמי קראי אהדדי דכתיב ואל זועם בכל יום וכתיב ולפני זעמו מי יעמד ומשני התם ורמי נמי קרא דחימה אין לי וכתיב נוקם ה׳ ובעל חימה ומשני כאן בישראל כו׳ ולפ״ז לענין זעם נמי הוי שייך לשנויי בכה״ג לסברת המקשה. א״כ דנהי דהוי ידע דאל זועם שייך אף בישראל ושיש עת קבוע לאותו כעס אכתי הוי ס״ד דמסתמא היה יודע משה לכוין אותה שעה וא״כ בודאי לא הי׳ משה מתפלל באותה שעה של כעס והשתא א״ש טובא הא דמקשי ומי איכא ריתחא קמיה קב״ה דממ״נ לא שייך כלל הך דרשא דפני ילכו שאמר לו הקב״ה המתן עד שיעבור שהרי מאותו הזעם שעל מעשה העגל כבר כתיב וינחם ה׳ והך קרא דפני ילכו לא כתיב אלא במ׳ יום האמצעים וכיון שבודאי לא הי׳ משה מתפלל באותו שעה של זעם אלא בפעם אחר׳ א״כ מקשה שפיר ומי איכא ריתחא קמי קב״ה על ישראל שלא בשעת הזעם וע״ז משני שפיר אין דתני׳ ואל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע ואין אדם יודע לכוין אותו שעה חוץ מבלעם ומסיק נמי שצדקה עשה הקב״ה שלא כעס וא״כ לפ״ז הברייתא מתיישב הכל דשמעינן מינה טובא חדא בשעת הזעם כועס הקב״ה אף על ישראל ושמעינן נמי שאפי׳ משה לא היה יודע לכוין אותו שעה ונהי דהוי ידע משה קרא דאל זועם שכועס הקב״ה בג׳ שעות ראשונות בשעה שמשתחוים לחמה אכתי לא הוי ידע הרגע והיה סובר שהקב״ה כועס בשעה ראשונה או בשניה ולפ״ז מצינן למימר שפיר שלפיכך היה ממתין משה מלהתפלל עד סוף שעה שלישית שסבר שכבר עבר הזעם ולפי שהקב״ה היה יודע שעיקר בקשת משה הי׳ שתשרה שכינה על ישראל ולידע דרכיו של הקב״ה כדדרשינן בסמוך מהנך קראי דכתיבי מיד בתר האי קרא דפני ילכו נמצא שאם היה מתפלל משה אותה תפלה בעצמו בלי הפסק היה מתפלל ממש בשעת הזעם ולא היתה מתמלאת בקשתו לכך ראה הקב״ה להפסיקו בתפלתו ואמר לו המתן שעדיין לא עבר פנים של זעם ולכן המתין משה באמת עד שידע באמת שכבר עבר׳ לגמרי הג׳ שעות שהקב״ה כועס בהן הרגע ונתקבלה תפלתו והודיעו דרכיו ולימדו י״ג מידות והבטיחו להשרות שכינתו בתוכם כנ״ל נכון בעה״י ודוק היטב:
על כך שואלים: ומי איכא רתחא קמיה דקודשא בריך הוא [והאם יש כעס לפני הקדוש ברוך הוא]? האפשר לדבר על המושג ״כעס״ אצל ה׳?
The Gemara asks: And is there anger before the Holy One, Blessed be He? Can we speak of God using terms like anger?
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara answers: Yes, as it was taught in a baraita, God becomes angry, as it is stated: “God vindicates the righteous, God is furious every day”(Psalms 7:12).
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דתניא אל זועם כו׳. וכמה רגע כו׳ כל הסוגיא מפורש פ״ק דמס׳ ע״ג (ד.) ופרק חלק (סנהדרין ק״ה:) ע״ש:
ועונים: אין [כן], דתניא [כפי ששנינו בברייתא] שנאמר ״אלהים שופט צדק ואל זעם בכל יום״(תהלים ז, יב), הרי שיש זעם לפניו.
The Gemara answers: Yes, as it was taught in a baraita, God becomes angry, as it is stated: “God vindicates the righteous, God is furious every day”(Psalms 7:12).
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
How much time does His anger last? God’s anger lasts a moment. And how long is a moment? One fifty-eight thousand, eight hundred and eighty-eighth of an hour, that is a moment. The Gemara adds: And no creature can precisely determine that moment when God becomes angry, except for Balaam the wicked, about whom it is written: “He who knows the knowledge of the Most High”(Numbers 24:16).
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכמה משך זעמו — רגע. וכמה זמן הוא רגע — אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים ושמנה מאות ושמנים ושמנה בשעה, וזו היא רגע. ומוסיף: ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה שבה זועם הקדוש ברוך הוא, חוץ מבלעם הרשע, דכתיב ביה [שנאמר בו]: ״ויודע דעת עליון״(במדבר כד, טז). שאין לפרש לגבי בלעם ״יודע דעת עליון״ במובן הנבואי השלם.
How much time does His anger last? God’s anger lasts a moment. And how long is a moment? One fifty-eight thousand, eight hundred and eighty-eighth of an hour, that is a moment. The Gemara adds: And no creature can precisely determine that moment when God becomes angry, except for Balaam the wicked, about whom it is written: “He who knows the knowledge of the Most High”(Numbers 24:16).
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
This should not be understood to mean that Balaam was a full-fledged prophet. Now, clearly, Balaam did not know the mind of his animal; and he did know the mind of the Most High? If he could not understand the rebuke of his donkey, he was certainly unable to understand the mind of the Most High.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דעת בהמתו לא הוה ידע – במסכת עבודה זרה מפרש לה בפ״ק.
שכן השתא [עכשיו] ברור הדבר שאפילו דעת בהמתו לא הוה ידע [היה יודע], ואם כן דעת עליון יכול אתה לומר כי הוה ידע [היה יודע]? שאם לא יכול היה לעמוד בתוכחתה של אתונו ודאי לא הגיע לידיעת ״דעת עליון״.
This should not be understood to mean that Balaam was a full-fledged prophet. Now, clearly, Balaam did not know the mind of his animal; and he did know the mind of the Most High? If he could not understand the rebuke of his donkey, he was certainly unable to understand the mind of the Most High.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
Rather, this verse from Numbers teaches that Balaam was able to precisely determine the hour that the Holy One, Blessed be He, is angry. At that moment, Balaam would utter his curse and, through God’s anger, it would be fulfilled.
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא: מלמד, שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקדוש ברוך הוא כועס בה, ובאותה שעה היה מקלל, ומאחר שעת זעם היא לפני ה׳, היתה קללתו מתקיימת.
Rather, this verse from Numbers teaches that Balaam was able to precisely determine the hour that the Holy One, Blessed be He, is angry. At that moment, Balaam would utter his curse and, through God’s anger, it would be fulfilled.
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
And that is what the prophet said to Israel: “My nation, remember what Balak king of Moab advised, and how Balaam, son of Beor, responded; from Shittim to Gilgal, so that you may know the righteous acts of the Lord” (Micah 6:5). What is meant by the statement: “So that you may know the righteous acts of the Lord”?
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והיינו [וזהו] שאמר להו [להם] נביא לישראל: ״עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל למען דעת צדקות ה׳ ״ (מיכה ו, ה). מאי [מה] פירוש ״למען דעת צדקות ה׳ ״ —
And that is what the prophet said to Israel: “My nation, remember what Balak king of Moab advised, and how Balaam, son of Beor, responded; from Shittim to Gilgal, so that you may know the righteous acts of the Lord” (Micah 6:5). What is meant by the statement: “So that you may know the righteous acts of the Lord”?
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
Rabbi Elazar said that the Holy One, Blessed be He, said to Israel: Know how many acts of kindness I performed on your behalf, that I did not become angry during the days of Balaam the wicked, for had I become angry, there would have been no remnant or survivor remaining among the enemies of Israel, a euphemism for Israel itself. Instead, God restrained His anger and Balaam’s curse went unfulfilled.
תוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאלמלי כעסתי לא נשתייר וכו׳ – ואם תאמר מה היה יכול לומר בשעת רגע. יש לומר כלם. אי נמי מאחר שהיה מתחיל קללתו באותה שעה היה מזיק אפילו לאחר כן.
אמר ר׳ אלעזר, שאמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע, שאלמלי כעסתי — לא נשתייר משונאיהם של ישראל (לשון נקיה עבור ישראל) שריד ופליט. אלא שבאותם ימים לא זעם ה׳ ולא יכלה קללת בלעם להתקיים.
Rabbi Elazar said that the Holy One, Blessed be He, said to Israel: Know how many acts of kindness I performed on your behalf, that I did not become angry during the days of Balaam the wicked, for had I become angry, there would have been no remnant or survivor remaining among the enemies of Israel, a euphemism for Israel itself. Instead, God restrained His anger and Balaam’s curse went unfulfilled.
תוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
And that is what Balaam said to Balak: “How can I curse whom God has not cursed? And how can I condemn whom God has not condemned?”(Numbers 23:8). This verse teaches that all those days, God was not angry.
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והיינו דקאמר ליה [וזהו שאמר לו] בלעם לבלק: ״מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה׳ ״(במדבר כג, ח), מלמד מקרא זה שכל אותם הימים לא זעם.
And that is what Balaam said to Balak: “How can I curse whom God has not cursed? And how can I condemn whom God has not condemned?”(Numbers 23:8). This verse teaches that all those days, God was not angry.
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
And how long does His anger last? God’s anger lasts a moment. And how long is a moment? Rabbi Avin, and some say Rabbi Avina, said: A moment lasts as long as it takes to say it [rega].
בית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(14-15)רגע כמימריה שנאמר כי רגע באפו – כך כתוב בכל הספרים, ותימא והאיך משמע מכאן דרגע כמימריה, וטפי הוי ניחא אי גרסי׳ וכמה זעמו רגע שנאמר כי רגע באפו ואומר חבי כמעט רגע ובתר הכי גרסי׳ וכמה רגע כמימריה ותימא מה היה יכול לומר בשעה מועטת כזו, וי״ל שהיה יכול לומר כלם, א״נ אם היה מתחיל קללתו באותו שעה היתה מתקיימת, וכן משמע בפ׳ חלק דקאמר התם מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו לומר שלא יהיה להם בתי כנסיות ובתי מדרשות ולא תמשך מלכותם וכו׳:
וכמה משך זעמו — רגע. וכמה זמן הוא רגע? על כך אמר ר׳ אבין ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר׳ אבינא: רגע כמימריה [כאמירתו], כשיעור הזמן שנאמרת המלה ״רגע״.
And how long does His anger last? God’s anger lasts a moment. And how long is a moment? Rabbi Avin, and some say Rabbi Avina, said: A moment lasts as long as it takes to say it [rega].
בית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
From where do we derive that God is only angry for a moment? As it is stated: “His anger is but for a moment, His favor, for a lifetime”(Psalms 30:6). And if you wish, say instead, from here, as it is stated: “Hide yourself for a brief moment, until the anger passes”(Isaiah 26:20), meaning that God’s anger passes in a mere moment.
רש״יבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי קרא – דאף הוי כרגע דכתיב כי רגע באפו חיים ברצונו.
ומנא לן [ומנין לנו] שרגע בלבד ה׳ רתח [כועס],? — שנאמר: ״כי רגע באפו חיים ברצונו״(תהלים ל, ו). ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור] ראיה אחרת לדבר מהכא [מכאן], שנאמר: ״חבי כמעט רגע עד יעבר זעם״(ישעיהו כו, כ), הרי שזעם ה׳ עובר כעבור רגע.
From where do we derive that God is only angry for a moment? As it is stated: “His anger is but for a moment, His favor, for a lifetime”(Psalms 30:6). And if you wish, say instead, from here, as it is stated: “Hide yourself for a brief moment, until the anger passes”(Isaiah 26:20), meaning that God’s anger passes in a mere moment.
רש״יבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara asks: When is the Holy One, Blessed be He, angry? Abaye said: God’s anger is revealed through animals. During the first three hours of the day, when the sun whitens the crest of the rooster and it stands on one leg. When it appears that its life has left him and he suddenly turns white, that is when God is angry.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ג ושואלים: ואימת רתח [ואימתי כועס] הקדוש ברוך הוא? אמר אביי: בהנך תלת שעי קמייתא כי חיורא כרבלתא דתרנגולא וקאי אחד כרעא [באותן שלוש שעות ראשונות של היום כאשר מלבינה כרבולת התרנגול ועומד על רגל אחת], שבבעלי חיים ניכרת שעת הזעם כשנראה שהחיים מסתלקים מהם, והם מחווירים לפתע.
The Gemara asks: When is the Holy One, Blessed be He, angry? Abaye said: God’s anger is revealed through animals. During the first three hours of the day, when the sun whitens the crest of the rooster and it stands on one leg. When it appears that its life has left him and he suddenly turns white, that is when God is angry.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
(17)כָּל שַׁעְתָּא וְשַׁעֲתָא נַמֵי קָאֵי הָכִי!
The Gemara asks: The rooster also stands that way every hour. What kind of sign is this?
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
The Gemara answers: The difference is that every other hour when the rooster stands in that way, there are red streaks in his crest. But when God is angry, there are no red streaks in his crest.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: יש הבדל, שכן כל שעתא [שעה] — אית ביה שורייקי סומקי [יש בה, בכרבולת, חוטים אדומים, שלא החווירו לגמרי], ואילו בההיא שעתא [באותה שעה] שהקדוש ברוך הוא כועס לית ביה שורייקי סומקי [אין בה חוטים אדומים].
The Gemara answers: The difference is that every other hour when the rooster stands in that way, there are red streaks in his crest. But when God is angry, there are no red streaks in his crest.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara relates: A certain heretic who was in Rabbi Yehoshua ben Levi’s neighborhood would upset him by incessantly challenging the legitimacy of verses. One day, Rabbi Yehoshua ben Levi took a rooster and placed it between the legs of the bed upon which he sat and looked at it. He thought: When the moment of God’s anger arrives, I will curse him and be rid of him. When the moment of God’s anger arrived, Rabbi Yehoshua ben Levi slept. When he woke up, he said to himself: Conclude from the fact that I nodded off that it is not proper conduct to do so, to curse people, even if they are wicked. “His mercy is over all His creations”(Psalms 145:9)is written even with regard to sinners.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״צדוקי״.
תוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ההוא צדוקי דהוה בשבבותיה דריב״ל כו׳ לאו אורח ארעא – אף על גב דהצדוקים וכו׳ מורידין ולא מעלין. היינו בידי אדם אבל בידי שמים לאו אורח ארעא להענישם ולהטריחם ולהורגם בידי שמים שלא כדרך בני אדם. ואי גרסינן הכא עובד כוכבים ניחא דקאמר התם העובד כוכבים ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין.
ומסופר: ההוא מינא דהוה בשבבותיה [אותו מין שהיה בשכנותו] של ר׳ יהושע בן לוי, הוה קא [והיה הוא, אותו מין] מצער ליה טובא בקראי [אותו הרבה בכתובים], שהיה מטריד את ר׳ יהושע בן לוי בכפירתו ובעיוות המקראות. יומא חד שקל תרנגולא [יום אחד לקח ר׳ יהושע בן לוי תרנגול], ואוקמיה בין כרעיה דערסא, ועיין ביה [והעמידו בין רגלי המטה שהיה יושב עליה והסתכל בה], סבר [חשב]: כי מטא ההיא שעתא, אלטייה [כאשר תבוא אותה שעה של זעם, אקללנו] ואפטר ממנו. כי מטא ההיא שעתא [כאשר באה אותה שעה] — ניים [נרדם], ועבר הזמן. אמר ר׳ יהושע בן לוי לעצמו: שמע מיניה [למד ממנה], ממה שנרדמתי כי לאו אורח ארעא למעבד הכי [אין זה מנהג דרך ארץ לעשות כן], שאין ראוי לקלל אנשים ואפילו הם חוטאים. שכן ״ורחמיו על כל מעשיו״(תהלים קמה, ט)כתיב [נאמר], אף על הרשעים.
The Gemara relates: A certain heretic who was in Rabbi Yehoshua ben Levi’s neighborhood would upset him by incessantly challenging the legitimacy of verses. One day, Rabbi Yehoshua ben Levi took a rooster and placed it between the legs of the bed upon which he sat and looked at it. He thought: When the moment of God’s anger arrives, I will curse him and be rid of him. When the moment of God’s anger arrived, Rabbi Yehoshua ben Levi slept. When he woke up, he said to himself: Conclude from the fact that I nodded off that it is not proper conduct to do so, to curse people, even if they are wicked. “His mercy is over all His creations”(Psalms 145:9)is written even with regard to sinners.
תוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
Moreover, it is inappropriate to cause the punishment of another, as it is written: “Punishment, even for the righteous, is not good”(Proverbs 17:26), even for a righteous person, it is improper to punish another.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וגם אין ראוי לאדם להיות הגורם להענשת אחר, שכן כתיב [נאמר]: ״גם ענוש לצדיק לא טוב״(משלי יז, כו), שאף הצדיק לא טוב שיעניש בני אדם.
Moreover, it is inappropriate to cause the punishment of another, as it is written: “Punishment, even for the righteous, is not good”(Proverbs 17:26), even for a righteous person, it is improper to punish another.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
Explaining the cause of God’s anger, it is taught in the name of Rabbi Meir: When the sun rises and the kings of the East and the West place their crowns on their heads and bow down to the sun, the Holy One, Blessed be He, immediately grows angry. Since this occurs in the early hours every day, God becomes angry at His world at that moment every day.
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשעה שהחמה זורחת כו׳. לכאורה אין למאמר הזה מקום כאן אבל נסמך לכאן שאמרו לעיל דאיכא רתחא קמיה ית׳ בכל יום וקאמר דהיינו משום דבשעה שהחמה כו׳ ומשתחוים לחמה והיינו דזועם בכל יום דאור החמא יממא מקרי וק״ל:
ותנא [שנויה תוספתא] בביאור הטעם לזעמו של ה׳, משמיה [משמו] של ר׳ מאיר: בשעה שהחמה זורחת, וכל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה, מיד כועס הקדוש ברוך הוא. ומאחר שדבר זה קורה בשעות הראשונות של כל יום, הרי שבאותו זמן זועם הקדוש ברוך הוא על עולמו.
Explaining the cause of God’s anger, it is taught in the name of Rabbi Meir: When the sun rises and the kings of the East and the West place their crowns on their heads and bow down to the sun, the Holy One, Blessed be He, immediately grows angry. Since this occurs in the early hours every day, God becomes angry at His world at that moment every day.
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
And Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yosei: A single regret or pang of guilt in one’s heart is preferable to many lashes administered by others that cause only physical pain, as it is stated: “And she chases her lovers, but she does not overtake them; she seeks them, but she will not find them; and she will say ‘I will go and return to my first husband; for it was better for me then than now’”(Hosea 2:9). Remorse is more effective than any externally imposed punishment listed in the verses that follow (Hosea 2:11–19). And Reish Lakish said that in the Bible, it seems that such remorse is preferable to one hundred lashes, as it is stated: “A rebuke enters deeper into a man of understanding than a hundred lashes to a fool”(Proverbs 17:10).
ר׳ נסים גאוןרש״יבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מק׳ מלקיות שנא׳ (משלי י״ז:י׳) תחת גערה במבין. מכלל שהמבין הוא הלב וכי הגערה מהניא ביה טפי ממה דמהניא המלקות לגוף ובפרק הרואה (ברכות דף סא) אמרי׳ תנו רבנן לב מבין כליות יועצות:
והא כתי׳ פוקד עון אבות על בנים וכתיב לא יומתו אבות על בנים ורמינן קראי אהדדי ומשנינן כאן שאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם וכאן שאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם עיקרה דהא רמיא ודהא שינוייה במס׳ סנהדרין (דף כז) בפרק דיני ממונות בגמרא זה בורר לו אחד:
מרדות אחת – לשון רדוי והכנעה שאדם שם על לבו מאליו.
ורדפה את מאהביה וגו׳ – וכשתראה שאין עוזר תשים על לבה לאמר אשובה אל אישי הראשון.
תחת גערה במבין – תחת גערה באדם מבין טובה מהכות כסיל מאה. תחת הטעם למעלה תחת התי״ו ולא כמו אל תירא ואל תחת (דברים א) שטעמו בחי״ת אלא למעלה תחת התי״ו ראשון לומר שהוא שם דבר שאי אפשר לפותרו לשון תפעל לומר תכניע את האדם אלא תכנע היא בעצמה. ולכך שינה את נקודתה לומר שהוא שם דבר.
טובה מרדות כו׳. מכות מרדות האמור בכ״מ פירש הערוך מל׳ מרידה ע״ש שבאו המכות על שמרד בדברי חכמים ויותר נראה לפרש כי הכא מלשון הכנעה כמו עניה ומרודיה ועניים מרודים תביא וגו׳ שבאו המכות להכניעו וז״ש כי טובה מרדות אחת בלב דהיינו הכנעה מכמה מלקיות שהרי ישראל לקו בכמה דברים כמפורש שם אח״כ והשבתי כל משושה וגו׳ והשמותי גפנה וגו׳ ולא תשוב עד שתקבל מרדות והכנעה מעצמה בלבה ואמרה אלכה וגו׳:
ד ועוד אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ יוסי: טובה מרדות (יסורים, חרטה) אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות שמלקים אותו אחרים, כאשר אינו חש בלבו את הדברים. וראיה לדבר מדברי הנביא, שנאמר: ״ורדפה את מאהביה ולא תשיג אותם ובקשתם ולא תמצא ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה״(הושע ב, ט), ומועיל הדבר יותר מכמה עונשים הכתובים בפרק זה (שם יא—טו). וריש לקיש אמר והוסיף, שמן הכתובים נראה שמרדות שבלב טובה יותר ממאה מלקיות, שנאמר: ״תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה״(משלי יז, י).
And Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yosei: A single regret or pang of guilt in one’s heart is preferable to many lashes administered by others that cause only physical pain, as it is stated: “And she chases her lovers, but she does not overtake them; she seeks them, but she will not find them; and she will say ‘I will go and return to my first husband; for it was better for me then than now’”(Hosea 2:9). Remorse is more effective than any externally imposed punishment listed in the verses that follow (Hosea 2:11–19). And Reish Lakish said that in the Bible, it seems that such remorse is preferable to one hundred lashes, as it is stated: “A rebuke enters deeper into a man of understanding than a hundred lashes to a fool”(Proverbs 17:10).
ר׳ נסים גאוןרש״יבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
And Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yosei regarding Moses’ request that the Divine Presence rest upon Israel as it once had: Moses requested three things from the Holy One, Blessed be He, at that time, all of which were granted him. He requested that the Divine Presence rest upon Israel and not leave, and He granted it to him, as it is stated: “For how can it be known that I have found grace in Your sight, I and Your people? Is it not in that You go with us, so that we are distinguished, I and Your people, from all the people that are on the face of the earth?” (Exodus 33:16). The request: Is it not in that You go with us, refers to the resting of the Divine Presence upon Israel.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ג׳ דברים בקש משה ונתן לו – שהרי לסוף שאלתו כתיב גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה.
ג׳ דברים בקש כו׳ ונתן לו. פי׳ רש״י לסוף שאלתו כתיב גם את הדבר וגו׳ עכ״ל והיינו בב׳ בקשות האחרונות יש לפרש כן דכתיב בתר הכי גם את הדבר אשר דברת אעשה וגו׳ אבל על בקשת הודיעני נא את דרכך וגו׳ כבר השיב לו ויאמר פני ילכו והניחותי לך ומפרש ליה וחנותי את אשר אחון וגו׳ דהיינו הראוי לחון שהוא צדיק גמור או רשע שאינו גמור כדמסיק ור״מ פליג וקאמר דבקשה זו לא השיב ולא נתן לו אלא אשר אחון אע״פ שאינו הגון:
ה ואמר ר׳ יוחנן משום ר׳ יוסי להסביר בהרחבה את בקשת משה באותה התגלות: שלשה דברים בקש משה מלפני הקדוש ברוך הוא באותו מעמד, ונתן לו. בקש שתשרה שכינה על ישראל ולא תעזבם, ונתן לו, שנאמר: ״ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה״ (שמות לג, טז), ו״הלוא בלכתך עמנו״ משמעו — השראת השכינה על ישראל.
And Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yosei regarding Moses’ request that the Divine Presence rest upon Israel as it once had: Moses requested three things from the Holy One, Blessed be He, at that time, all of which were granted him. He requested that the Divine Presence rest upon Israel and not leave, and He granted it to him, as it is stated: “For how can it be known that I have found grace in Your sight, I and Your people? Is it not in that You go with us, so that we are distinguished, I and Your people, from all the people that are on the face of the earth?” (Exodus 33:16). The request: Is it not in that You go with us, refers to the resting of the Divine Presence upon Israel.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Moses requested that the Divine Presence not rest upon the nations of the world, and He granted it to him, as it is stated: “So that we are distinguished, I and Your people, from all the people on the face of the earth” (Exodus 33:16).
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״אוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בקש שלא תשרה שכינה על אומות העולם, ונתן לו, שנאמר: ״ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה ״ (שם) על ידי השראת השכינה. ועוד
Moses requested that the Divine Presence not rest upon the nations of the world, and He granted it to him, as it is stated: “So that we are distinguished, I and Your people, from all the people on the face of the earth” (Exodus 33:16).
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
Lastly, Moses requested that the ways in which God conducts the world be revealed to him, and He granted it to him, as it is stated: “Show me Your ways and I will know You” (Exodus 33:13). Moses said before God: Master of the Universe. Why is it that the righteous prosper, the righteous suffer, the wicked prosper, the wicked suffer? God said to him: Moses, the righteous person who prospers is a righteous person, the son of a righteous person, who is rewarded for the actions of his ancestors. The righteous person who suffers is a righteous person, the son of a wicked person, who is punished for the transgressions of his ancestors. The wicked person who prospers is a wicked person, the son of a righteous person, who is rewarded for the actions of his ancestors. The wicked person who suffers is a wicked person, the son of a wicked person, who is punished for the transgressions of his ancestors.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
להודיעו דרכיו – מנהג מדת משפטיו כגון מפני מה צדיק וטוב לו רשע ורע לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו.
שם אמר לפניו רבש״ע מ״מ יש צדיק וטוב לו כו׳ נראה דלא הוקשה לו למשה על יסורי הצדיקים ושלות הרשעים בעה״ז אלא על ענין השנוי בין הצדיקים עצמן ובין הרשעים עצמן בעה״ז. אלא הא דמסיים א״ל הקב״ה צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק כו׳. יש לדקדק היכא רמיזא תשובת הקב״ה בפסוק וליכא למימר דמסברא ידעינן לה דמי איכא מידי דמשה לא הוי ידע ואנן ידעינן מסברא. ונראה דודאי רמיזא בפסוק במה שהשיב לו הקב״ה וקראתי בשם ה׳ לפניך והיינו שלמדו סדר הי״ג מדות ושם נאמר פוקד עון אבות על בנים ועושה חסד לאלפים נמצא שכל עניני שכר ועונש בעה״ז הכל תלוי במעשה אבותיו ולמאי דמסיק נמי הכא שהשינוי בין צדיק גמור לשאינו גמור יש לומר דהכי מפרש לי׳ לקרא דכתיב וחנותי את אשר אחון שחונן במי שרגיל לחון עליו והיינו צדיק גמור שראוי ליתן לו מתנת חנם כמו שפרש״י בתחלת פ׳ ואתחנן. והחילוק שבין הרשעים עצמן לגמור ושאינו גמור היינו מה שאמר בי״ג מדות ארך אפים כן נראה לי וק״ל:
בקש להודיעו דרכיו של הקדוש ברוך הוא בהנהגת העולם, ונתן לו, שנאמר: ״הודיעני נא את דרכיך ואדעך״ (שם יג), שרצה משה להבין את סודות הנהגת העולם, ואמר לפניו: רבונו של עולם! מפני מה יש צדיק וטוב לו, ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו, ויש רשע ורע לו? אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, טעם הדבר הוא: צדיק וטוב לו — צדיק בן צדיק המקבל שכר גם בשל צדקת אבותיו. צדיק ורע לו — צדיק בן רשע, שמקבל עונש אבותיו. רשע וטוב לו — רשע בן צדיק, המקבל שכר בשל צדקת אבותיו. רשע ורע לו — רשע בן רשע, המקבל עונש גם בשל רשעות אבותיו.
Lastly, Moses requested that the ways in which God conducts the world be revealed to him, and He granted it to him, as it is stated: “Show me Your ways and I will know You” (Exodus 33:13). Moses said before God: Master of the Universe. Why is it that the righteous prosper, the righteous suffer, the wicked prosper, the wicked suffer? God said to him: Moses, the righteous person who prospers is a righteous person, the son of a righteous person, who is rewarded for the actions of his ancestors. The righteous person who suffers is a righteous person, the son of a wicked person, who is punished for the transgressions of his ancestors. The wicked person who prospers is a wicked person, the son of a righteous person, who is rewarded for the actions of his ancestors. The wicked person who suffers is a wicked person, the son of a wicked person, who is punished for the transgressions of his ancestors.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara expands upon these righteous and wicked individuals: The Master said: The righteous person who prospers is a righteous person, the son of a righteous person. The righteous person who suffers is a righteous person, the son of a wicked person. The Gemara asks: Is it so that one is always punished for his ancestors’ transgressions? Isn’t it written: “He visits iniquity of the fathers upon the children, and upon the children’s children, unto the third and fourth generations” (Exodus 34:7). And it is written elsewhere: “Fathers shall not die for their children, and children shall not be put to death for the fathers; every man shall die for his own transgression” (Deuteronomy 24:16). And the Gemara raises a contradiction between the two verses.
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ו ודנים בהרחבה בענין זה, אמר מר [החכם]: צדיק וטוב לו — צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו — צדיק בן רשע. על כך מקשים: איני [וכי כן הוא]? וכי נענש הבן תמיד בעוון אבותיו? והא כתיב [והרי במקום אחר נאמר]: ״פקד עון אבות על בנים ועל בני בנים, על שלשים ועל רבעים״ (שמות לד, ז), וכתיב [ונאמר] בפסוק אחר: ״לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו״ (דברים כד, טז), ורמינן קראי אהדדי [והשלכנו, הקשינו את הכתובים זה על זה],
The Gemara expands upon these righteous and wicked individuals: The Master said: The righteous person who prospers is a righteous person, the son of a righteous person. The righteous person who suffers is a righteous person, the son of a wicked person. The Gemara asks: Is it so that one is always punished for his ancestors’ transgressions? Isn’t it written: “He visits iniquity of the fathers upon the children, and upon the children’s children, unto the third and fourth generations” (Exodus 34:7). And it is written elsewhere: “Fathers shall not die for their children, and children shall not be put to death for the fathers; every man shall die for his own transgression” (Deuteronomy 24:16). And the Gemara raises a contradiction between the two verses.
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara resolves the contradiction: This is not difficult. This verse from Exodus, which states that God punishes descendants for the transgressions of their ancestors, refers to a case where they adopt the actions of their ancestors as their own. While this verse from Deuteronomy, which states that descendants are not punished for the actions of their ancestors, refers to a case where they do not adopt the actions of their ancestors as their own, as it is stated: “I visit iniquity of the fathers upon the children, and upon the third and fourth generations of my enemies” (Exodus 20:5).
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כשאוחזין מעשה אבותיהם כו׳. כמפורש פ״ג דסנהדרין (כז:):
ומשנינן [ותירצנו]: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] שנאמר שה׳ מעניש את הבנים בעוון אבותיהם — הרי זה רק כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, והא [וזה], הכתוב השני שאין הבן נענש בעון האב — הרי זה כשאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, כלשון הכתוב ״פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשונאי״ (שמות כ, ה). הרי שאין צדיק נענש בעוון אביו הרשע.
The Gemara resolves the contradiction: This is not difficult. This verse from Exodus, which states that God punishes descendants for the transgressions of their ancestors, refers to a case where they adopt the actions of their ancestors as their own. While this verse from Deuteronomy, which states that descendants are not punished for the actions of their ancestors, refers to a case where they do not adopt the actions of their ancestors as their own, as it is stated: “I visit iniquity of the fathers upon the children, and upon the third and fourth generations of my enemies” (Exodus 20:5).
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
A righteous person is clearly not punished for the transgressions of his ancestors. Rather, it must be that God said to Moses as follows: The righteous person who prospers is a completely righteous person whose actions are entirely good and whose reward is entirely good both in this world and in the World-to-Come. The righteous person who suffers is one who is not a completely righteous person. Because he does have some transgressions, he is punished in this world so that he will receive a complete reward in the World-to-Come. The wicked person who prospers is one who is not a completely wicked person. God rewards him in this world for the good deeds that he performed, so that he will receive a complete punishment in the World-to-Come. Finally, the wicked person who suffers is a completely wicked person. Since he performed absolutely no mitzvot and deserves no reward, he receives only punishment both in this world and in the World-to-Come (Maharsha).
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור כו׳. ועל כן רע לו על מיעוט עונותיו כדי לזכותו בעה״ב ובהיפך ברשע שאינו גמור שטוב לו בעוה״ז כדי שיקבל שכרו על מיעוט זכיותיו ולטרדו בעולם הבא כמו שאמרנו ומשלם לשונאיו על פניו ועיין בזה במפרשים:
אלא, הכי קאמר ליה [כך אמר לו] הקדוש ברוך הוא למשה כשהסביר לו את דרכיו: צדיק וטוב לו — צדיק גמור, שכל מעשיו טובים הם, וגמולו כולו טוב, בעולם הזה ובעולם הבא. צדיק ורע לו — צדיק שאינו גמור, שמאחר שיש בידו מיעוט עבירות, נפרעים ממנו בעולם הזה, כדי שיהא ראוי לחיי העולם הבא. וכן רשע וטוב לו — רשע שאינו גמור, שעל מיעוט הזכויות שבידו משלם לו ה׳ בעולם הזה, שלא יהא זכאי לקבל שכר בעולם הבא, ואולם רשע ורע לו — רשע גמור, שכיון שאין בידו מצוות — כל ימיו רעים (מהרש״א).
A righteous person is clearly not punished for the transgressions of his ancestors. Rather, it must be that God said to Moses as follows: The righteous person who prospers is a completely righteous person whose actions are entirely good and whose reward is entirely good both in this world and in the World-to-Come. The righteous person who suffers is one who is not a completely righteous person. Because he does have some transgressions, he is punished in this world so that he will receive a complete reward in the World-to-Come. The wicked person who prospers is one who is not a completely wicked person. God rewards him in this world for the good deeds that he performed, so that he will receive a complete punishment in the World-to-Come. Finally, the wicked person who suffers is a completely wicked person. Since he performed absolutely no mitzvot and deserves no reward, he receives only punishment both in this world and in the World-to-Come (Maharsha).
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Rabbi Yoḥanan’s opinion, that God granted Moses all three of his requests, disagrees with that of Rabbi Meir, as Rabbi Meir said: Two of Moses’ requests were granted to him, and one was not granted to him. God granted him that the Divine Presence would rest upon Israel and not leave, and that the Divine Presence would not rest upon the nations of the world, but God did not reveal to Moses the ways in which He conducts the world. As it is said: “And I will be gracious to whom I will be gracious”(Exodus 33:19); in His mercy, God bestows His grace upon every person, even though he is not worthy. Similarly, God says: “And I will have mercy upon whom I will have mercy,” even though he is not worthy. According to Rabbi Meir, the way in which God conducts the world and bestows grace and mercy was not revealed even to Moses.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
את אשר אחון – את אשר יכמרו רחמי עליו לשעה ואע״פ שאינו כדאי.
ופליגא [וחלוקה] דעה זו על דעת ר׳ מאיר, שאמר ר׳ מאיר: שתים נתנו לו ואחת לא נתנו לו, שמילא הקדוש ברוך הוא שתים מבקשותיו של משה, והבטיחו שתשרה שכינה על ישראל ושלא תשרה על אומות העולם. ואולם לא הודיעו את דרכי הנהגתו, שבתשובת ה׳ למשה נאמר: ״וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם״ (שם לג, יט), שמשמעו שה׳ חונן על פי דרכו לכל אדם אף על פי שאינו הגון, שלעיני האדם אינו נראה כראוי לחנינה, וכן ״ורחמתי את אשר ארחם״ — אף על פי שאינו הגון. ולדעת ר׳ מאיר, אפילו למשה רבינו לא נתגלה סוד דרכי ההשגחה. ומוסיפים להביא עוד מאמרי חכמים בביאור מקראות הצריכים הבהרה באותו ענין.
Rabbi Yoḥanan’s opinion, that God granted Moses all three of his requests, disagrees with that of Rabbi Meir, as Rabbi Meir said: Two of Moses’ requests were granted to him, and one was not granted to him. God granted him that the Divine Presence would rest upon Israel and not leave, and that the Divine Presence would not rest upon the nations of the world, but God did not reveal to Moses the ways in which He conducts the world. As it is said: “And I will be gracious to whom I will be gracious”(Exodus 33:19); in His mercy, God bestows His grace upon every person, even though he is not worthy. Similarly, God says: “And I will have mercy upon whom I will have mercy,” even though he is not worthy. According to Rabbi Meir, the way in which God conducts the world and bestows grace and mercy was not revealed even to Moses.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara continues to cite the Sages’ explanation of verses that require clarification on the same topic. With regard to God’s statement to Moses, “And He said: ‘You cannot see My face, for man shall not see Me and live’” (Exodus 33:20), it was taught in the name of Rabbi Yehoshua ben Korḥa that the Holy One, Blessed be He, said to Moses as follows: When I wanted to show you My glory at the burning bush, you did not want to see it, as it is stated: “And Moses concealed his face, fearing to gaze upon God” (Exodus 3:6). But now that you want to see My glory, as you said: “Show me Your glory,” I do not want to show it to you. Rabbi Yehoshua ben Korḥa interprets Moses’ initial refusal to look upon God’s glory negatively, as he rebuffed God’s desire to be close to him.
רש״יבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כשרציתי לא רצית כו׳. נראה לדעת ר״י ב״ק לולא שהסתיר משה פניו היה יכול לראות פני ה׳ ולא תוכל לראות פני היינו מפני שלא רצית אבל סיפא דקרא כי לא יראני האדם וגו׳ שהוא נתינת טעם לכאורה אינו מכוון ויש ליישב דכי לא יראני האדם וגו׳ אינו נתינת טעם אלא שפירושו שא״ל הקב״ה כך עלתה רצוני שלא יראני האדם וגו׳ לפי שגם אתה שיש לך מעלה יתירה על כל הנביאים כשרציתי לא רצית וכן נראה לפרש מדברי ש״ר ע״ש וק״ל:
על מאמר ה׳ למשה ״ויאמר לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי״ (שם שם, כ), תנא משמיה [שנה חוזר המשניות משמו] של ר׳ יהושע בן קרחה, כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כשרציתי להראותך את כבודי בסנה — לא רצית, וכפי שנאמר: ״ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל אלהים״ (שם ג, ו), על כן עכשיו שאתה רוצה, שכן בקשת ״הראני נא את כבודך״ — איני רוצה. שדן ר׳ יהושע בן קרחה לחובה את הימנעות משה רבינו להביט אל כבוד ה׳ כשה׳ מתגלה אליו, וחפץ בקרבתו.
The Gemara continues to cite the Sages’ explanation of verses that require clarification on the same topic. With regard to God’s statement to Moses, “And He said: ‘You cannot see My face, for man shall not see Me and live’” (Exodus 33:20), it was taught in the name of Rabbi Yehoshua ben Korḥa that the Holy One, Blessed be He, said to Moses as follows: When I wanted to show you My glory at the burning bush, you did not want to see it, as it is stated: “And Moses concealed his face, fearing to gaze upon God” (Exodus 3:6). But now that you want to see My glory, as you said: “Show me Your glory,” I do not want to show it to you. Rabbi Yehoshua ben Korḥa interprets Moses’ initial refusal to look upon God’s glory negatively, as he rebuffed God’s desire to be close to him.
רש״יבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
This disagrees with that which Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said, as Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Specifically as a reward for three acts of humility in averting his glance at the burning bush, Moses was privileged to experience three great revelations:
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופליגא – דר׳ יהושע בן קרחה שמענישו על כך אדרבי שמואל שאמר קבל שכר על זה.
בשכר ג׳ זכה לג׳ כו׳. המכוון בזה לפי שהרואה ומסתכל בדברים אלקיים יש לו להרחיק עצמו מפני ג׳ דברים הא׳ הוא יראה השכלית שירא לגשת אל דבר הגדול ונורא וכיוצא בזה אמרו גם בב״ו ראוני נערים ונחבאו והשניה בדבר שצריך השגה ועיון מונע עצמו מפני קוצר המשיג שלא יבא לטעות ע״פ עיונו בשכלו והג׳ מפני עומק המושג שא״א להשיגו על אמתתו ומשה לכל ג׳ אלו נתכוין שהסתיר פניו דהיינו ששפט בשכלו קוצר השגת עיונו בזה שהוא כינוי לפני משה כדלקמן ועל הב׳ אמר כי היה ירא שהיא היראה השכלית לירא מדבר המופלא וגדול ועל הג׳ מהביט אל האלהים הוא ממש עומק המושג ולזה זכה מדה כנגד מדה כנגד ויסתר פניו שחשב קוצר פני השגתו אמר שזכה לקלסתר פנים שהוא מעלת עיון השגתו דכתיב כי קרן עור פניו ובשכר כי ירא זכה לוייראו מגשת אליו שהיו ישראל יראים ממנו מגודל מעלתו ובשכר מהביט וגו׳ זכה לתמונת ה׳ יביט שהוא עומק המושג והוא מראה אחורים כמו ששנויה בספרי כפירש״י בחומש דמראה הפנים לא היה יכול לראות כדכתיב כי לא יראני האדם וגו׳ והיינו דמייתי עלה הכא וראית את אחורי וגו׳ מלמד שהראה הקב״ה למשה קשר של תפילין ושלא זכה משה לראות תפילין של ראש שהקב״ה מניח כדאמרינן לעיל דהיינו מפניו אלא הקשר של ד׳ מהשם שהוא לאחורים היה יכול לראות והוא רמז למדה הרביעית עלתה השגתו ועיין בספרי המקובלים בזה:
ופליגא [חלוקה] דעה זו על דברי ר׳ שמואל בר נחמני שאמר משמו של ר׳ יונתן, שאמר ר׳ שמואל בר נחמני, אמר ר׳ יונתן: בשכר שלש זכה לשלש, דווקא בגלל ענוות משה שהסתיר פניו זכה לכל הגילויים הגדולים.
This disagrees with that which Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said, as Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Specifically as a reward for three acts of humility in averting his glance at the burning bush, Moses was privileged to experience three great revelations:
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Because “Moses concealed his face, fearing to gaze upon God” (Exodus 3:6), he was privileged to have his countenance [kelaster] glow. Because he “feared,” he was privileged that “they feared to approach him”(Exodus 34:30). Because he did not “gaze,” he was privileged to “behold the likeness of the Lord”(Numbers 12:8).
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לקלסתר פנים – כי קרן עור פניו.
ותמונת ה׳ יביט – זה מראה אחורים כך שנוי׳ בספרי (פ׳ בהעלותך).
בשכר ״ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים״ — זכה מדה כנגד מדה לקלסתר פנים, שיהיו פניו מאירות. בשכר ״כי ירא״ — זכה ל״וייראו מגשת אליו״ (שם לד, ל). בשכר שנמנע ״מהביט״ — זכה ל״ותמנת ה׳ יביט״(במדבר יב, ח). ומה ראה משה?
Because “Moses concealed his face, fearing to gaze upon God” (Exodus 3:6), he was privileged to have his countenance [kelaster] glow. Because he “feared,” he was privileged that “they feared to approach him”(Exodus 34:30). Because he did not “gaze,” he was privileged to “behold the likeness of the Lord”(Numbers 12:8).
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
What did Moses see? It is said: “And I will remove My hand, and you will see My back, but My face you will not see” (Exodus 33:23). Rav Ḥana bar Bizna said in the name of Rabbi Shimon Ḥasida, the expression: “And you will see My back,” should be understood as follows: This teaches that the Holy One, Blessed be He, Who, as mentioned above, wears phylacteries, showed him the knot of the phylacteries of His head, which is worn on the back of the head.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קשר של תפילין – מאחוריו הוא ואמרי׳ לעיל דהקב״ה מניח תפילין.
על כך נאמר ״והסרתי את כפי וראית את אחרי ופני לא יראו״ (שמות לג, כג). אמר רב חנא בר ביזנא, אמר ר׳ שמעון חסידא [החסיד], את הדימוי הזה ״וראית את אחורי״ יש לבאר כך: מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא למשה קשר של תפילין שכן קשר התפילין נמצא מאחורי הראש, וכבר נאמר שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין.
What did Moses see? It is said: “And I will remove My hand, and you will see My back, but My face you will not see” (Exodus 33:23). Rav Ḥana bar Bizna said in the name of Rabbi Shimon Ḥasida, the expression: “And you will see My back,” should be understood as follows: This teaches that the Holy One, Blessed be He, Who, as mentioned above, wears phylacteries, showed him the knot of the phylacteries of His head, which is worn on the back of the head.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
On this subject, Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yosei: Every statement to a person or to a nation that emerged from the mouth of the Holy One, Blessed be He, with a promise of good, even if it was conditional, He did not renege on it. Ultimately, every promise made by God will be fulfilled.
שם ואמר ר׳ יוחנן משום ר׳ יוסי כל דבור כו׳ מנלן ממשה רבינו שנאמר הרף ממנו ואשמידם כו׳. הא דמייתי מהאי קרא דפ׳ עקב שהם דברי משה ולא מייתי מקרא דפ׳ כי תשא שנאמר ועתה הניחה לי ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול שהם דברי הקב״ה בעצמו אלא משום דהתם לא כתיב ועצום ממנו מש״ה ניחא ליה לאתויי מקרא דפ׳ עקב דכתיב עצום ורב ממנו ואף זה נתקיים כדדרש רב יוסף שבני רחביה רבו למעלה מס׳ ריבוא כן כתב מהרש״א ז״ל אלא דאכתי קשיא לי דהו״ל לאתויי קרא דפ׳ שלח לך דכתיב אכנו בדבר ואורישנו ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו עוד יש להקשות למה שינה משה באמת בפ׳ עקב לומר עצום ורב ממנו כיון שהקב״ה לא אמר לו בזה הלשון אלא ואעשה אותך לגוי גדול בפ׳ כי תשא באותו מעשה עצמו. ונראה לי ליישב חדא מגו חדא דהא דלא מייתי מפ׳ שלח לך היינו משום דהתם לא נאמר בלשון תנאי כלל אלא כמו שפרש״י שם שהיא כתשובת שאלה וא״ת מה אעשה לשבועות האבות ואעשה אותך לגוי גדול ועצום משא״כ בהאי דמעשה עגל שאמר הרף ממני ואשמידם ואעשה אותך לגוי עצום היינו לשון תנאי שאם ירף משה מלהתפלל בעדם יעשה אותו לגוי עצום כענין מאמר הקב״ה עצמו בפ׳ כי תשא שאמר ועתה הניחה לי וגו׳ ואעשה אותך לגוי גדול והתם ע״כ בלשון תנאי נאמר אם יניח משה מלהתפלל דאין לפרש שהוא ג״כ כתשובת שאלה על קיום שבועת האבות דהא ודאי פשיטא דממילא יתקיים שבועת האבות ע״י משה כיון שמעולם לא הוי שום מקום לומר שמשה בכלל אותו גזירה הי׳ כיון שהיה במרום בשעה שחטאו ישראל ונהי דשבט לוי אע״ג שלא חטאו אפ״ה אפשר שהיו נכללין באותה גזירה כיון שלא היו מוסרין נפשם על כך שהיה להם לחגור חרבם על יריכם כמו שעשו בסוף משא״כ במשה שבודאי ממילא היה ראוי שיקוים שבועת האבות ע״י זרעו וע״כ שלא הוצרך הקב״ה לומר לו ואעשך לגוי גדול אלא שיהיה גדול יותר מישראל ושבועת האבות והיינו בשביל התנאי שאמר לו הקב״ה ועתה הניחה לי שיניח מלהתפלל בעדם ולפ״ז אין בכאן שינוי בין מאמר הקב״ה בפ׳ כי תשא ובין מאמר משה בפ׳ עקב שאמר לגוי גדול ועצום כיון שהקב״ה ג״כ לכך נתכוין ומש״ה מסיק הכא שפיר דאע״ג דבעי משה רחמי עלה דמלתא וא״כ לא נתקיים התנאי של ועתה הניחה לי או הרף ממני אפ״ה נתקיים התנאי אף במאמר עצום ממנו כנ״ל ודוק היטב:
ז ועוד בקשר לנושא זה אמר ר׳ יוחנן משום (בשם) ר׳ יוסי: כל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה, שהבטיח טוב לאדם או לאומה, ואפילו היתה הבטחה זו על תנאי וכאפשרות בלבד, ולא כהבטחה מוחלטת — לא חזר בו מהבטחה זו, וסופה שהיא מתקיימת.
On this subject, Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yosei: Every statement to a person or to a nation that emerged from the mouth of the Holy One, Blessed be He, with a promise of good, even if it was conditional, He did not renege on it. Ultimately, every promise made by God will be fulfilled.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
From where do we derive that all of God’s promises are fulfilled? We know this from Moses our teacher, as God promised and said: “Leave Me alone; I will destroy them and blot out their name from under heaven; and I will make from you a nation mightier and greater than they” (Deuteronomy 9:14). Even though Moses prayed to have the decree repealed, and it was nullified, the promise was fulfilled and Moses’ descendants became a nation mightier and greater than the 600,000 Israelites in the desert. As it is stated with regard to the Levites: “The sons of Moses: Gershom and Eliezer…and the sons of Eliezer were Reḥaviya the chief. And Eliezer had no other sons; and the sons of Reḥaviya were very many”(I Chronicles 23:15–17).
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שנאמר הרף ממני וגו׳. מייתי קרא דמשנה תורה בפרשת עקב ולא מייתי קרא דפרשת כי תשא שנאמר בשעת מעשה דכתיב ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול משום דשם אינו מפורש בתנאי שיהיה יותר מישראל דהיינו יותר מס׳ רבוא אבל בההוא קרא דפרשת עקב מפורש בתנאי שיהיו במספר יותר מישראל שנאמר הרף ממני ואשמידם וגו׳ ואעשה אותך לגוי עצום ורב ממנו ומייתי דאע״ג דהדבור לרעה ואשמידם בטל דבעא משה רחמי עלה מ״מ התנאי ממנו על בניו לטובה נתקיים כדכתיב רבו למעלה:
מנא לן [מנין לנו] שכן הדבר — ממשה רבינו, שכן נאמר במשה שהבטיחו ״הרף ממני ואשמידם ואמחה את שמם מתחת השמים ואעשה אותך לגוי עצום ורב ממנו״ (דברים ט, יד). ואף על גב דבעא [אף על פי שביקש] משה רחמי עלה דמלתא ובטלה [רחמים על הדבר ובטלו] ולא נתקיימה הגזירה בישראל, אפילו הכי [כך] — אוקמה בזרעיה [קיימה בזרעו], שזרעו של משה נעשה ״גוי עצום ורב ממנו״ — מששים ריבוא של ישראל במדבר. שנאמר: ברשימות יחס הלויים ״בני משה גרשום ואליעזר. ויהיו בני אליעזר רחביה הראש ולא היו לאליעזר בנים אחרים ובני רחביה רבו למעלה״ (דברי הימים א, כג, טו–יז).
From where do we derive that all of God’s promises are fulfilled? We know this from Moses our teacher, as God promised and said: “Leave Me alone; I will destroy them and blot out their name from under heaven; and I will make from you a nation mightier and greater than they” (Deuteronomy 9:14). Even though Moses prayed to have the decree repealed, and it was nullified, the promise was fulfilled and Moses’ descendants became a nation mightier and greater than the 600,000 Israelites in the desert. As it is stated with regard to the Levites: “The sons of Moses: Gershom and Eliezer…and the sons of Eliezer were Reḥaviya the chief. And Eliezer had no other sons; and the sons of Reḥaviya were very many”(I Chronicles 23:15–17).
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
And Rav Yosef taught in a baraita: “Many” means more than 600,000. This is learned through a verbal analogy between the words many and many. It is written here with regard to Reḥaviya’s sons: “Were very many.” And it is written there with regard to the Israelites in Egypt: “And the children of Israel became numerous and multiplied and were very many, and waxed exceeding mighty; and the land was filled with them” (Exodus 1:7). Just as when the children of Israel were in Egypt, very many meant that there were 600,000 of them, so too the descendants of Reḥaviya were 600,000.
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותני [ושנה] רב יוסף ברייתא: ״למעלה״ — מששים רבוא, ודבר זה נלמד בדרך הגזירה השווה, אתיא [באה] מלימוד והשוואה של ״רביה״ ״רביה״. שכן כתיב הכא [נאמר כאן]: ״רבו למעלה״, וכתיב התם [ונאמר שם]: ״ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אותם״ (שמות א, ז), וכשם שבני ישראל במצרים היו ששים רבוא, כן גם ״רבו למעלה״ שבבני רחביה מציין שרבו למעלה משישים רבוא.
And Rav Yosef taught in a baraita: “Many” means more than 600,000. This is learned through a verbal analogy between the words many and many. It is written here with regard to Reḥaviya’s sons: “Were very many.” And it is written there with regard to the Israelites in Egypt: “And the children of Israel became numerous and multiplied and were very many, and waxed exceeding mighty; and the land was filled with them” (Exodus 1:7). Just as when the children of Israel were in Egypt, very many meant that there were 600,000 of them, so too the descendants of Reḥaviya were 600,000.
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.