אי הכי – לר׳ שמעון מאי איריא דבשר בחלב משום הכי מטמא טומאת אוכלין משום דהיתה לו שעת הכושר תיפוק ליה דמשום הכי מטמאין דאוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים לעובדי כוכבים הוא דסבירא ליה דמותר בהנאה דתני רבי שמעון וכו׳:
(1) 
אִי הָכִי בָּשָׂר בְּחָלָב מַאי אִירְיָא דְּהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר תִּיפּוֹק לִי דְּאוֹכֶל שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְהַאֲכִילוֹ לַאֲחֵרִים הוּא.
אִי הָכִי בָּשָׂר בְּחָלָב מַאי אִירְיָא דְּהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר תִּיפּוֹק לִי דְּאוֹכֶל שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְהַאֲכִילוֹ לַאֲחֵרִים הוּא.The Gemara asks: If so, if this is indeed Rabbi Shimon’s opinion, why, then, does he specifically state that meat cooked in milk is susceptible to impurity because it had a period of susceptibility to contracting impurity before they were cooked together? Derive this halakha from the fact that it is food that you can feed to others, as Rabbi Shimon maintains that deriving benefit from meat and milk cooked together is not prohibited.
ערך סג
סג – (בכורות י). תני רב יוסף שלא יביא סיג לעזרה פי׳ כסף סיגים מעורב בשאר מתכות (בויקרא רבה זאת תהיה) ביום נטעך תשגשני ביום שנטעתי אתכם לי לאומה נעשיתם פסולת תסגסגי סגיסתון אפיא כד״א הגו סיגים מכסף כסף סגים מצופה על חרש תסגסגי שגישתון בי ויפתוהו בפיהם (א״ב הנוסחא קצת משונה).
בפירש״י בד״ה אי הכי כו׳ (הס״ד תשליכון אותו) [תשליכון אותו הס״ד] לאחרים הס״ד ובד״ה ואינה צריכה כו׳ ולא שייך הכשר אלא בטומאה קלה דאוכלין וכן מחשבה כו׳ עכ״ל ור״ל דמחשבה נמי לא שייך אלא בטומאת אוכלין ולא לענין שאר טומאות מיהו חל מחשבה לענין טומאת אוכלין אפי׳ בדבר שיש בו טומאה חמורה וק״ל:
ושואלים: אי הכי [אם כך], שזה הוא טעמו של ר׳ שמעון, בשר בחלב, שלדעת ר׳ שמעון מיטמא טומאת אוכלים, מאי איריא [מה שייך], מדוע ר׳ שמעון מנמק זאת בכך שהיתה לה שעת הכושר? תיפוק [תצא, תילמד] לי הלכה זו מן הטעם שאוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים הוא, שהרי לדעת ר׳ שמעון בשר בחלב אינו אסור בהנאה,
The Gemara asks: If so, if this is indeed Rabbi Shimon’s opinion, why, then, does he specifically state that meat cooked in milk is susceptible to impurity because it had a period of susceptibility to contracting impurity before they were cooked together? Derive this halakha from the fact that it is food that you can feed to others, as Rabbi Shimon maintains that deriving benefit from meat and milk cooked together is not prohibited.
הכל
(2) דְּתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם ר׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן בָּשָׂר בְּחָלָב אָסוּר בַּאֲכִילָה וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה שֶׁנֶּאֱמַר {דברים י״ד:ב׳,כ״א} כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה׳ אֱלֹהֶיךָ וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר {שמות כ״ב:ל׳} וְאַנְשֵׁי קוֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי מָה לְהַלָּן אָסוּר בַּאֲכִילָה וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה אַף כָּאן אָסוּר בַּאֲכִילָה וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה.
As it is taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon: With regard to meat cooked in milk, eating it is forbidden and deriving benefit from it is permitted, as it is stated: “For you are a holy people to the Lord your God; you shall not cook a kid in its mother’s milk” (Deuteronomy 14:21). And elsewhere the verse states: “And you shall be holy men to Me; therefore you shall not eat any flesh that is torn by animals in the field” (Exodus 22:30). Just as there, with regard to an animal torn by animals, which is forbidden as a tereifa, i.e., an animal possessing a wound that will cause it to die within twelve months, eating it is forbidden but deriving benefit from it is permitted, so too here, with regard to meat cooked in milk, where the verse mentions being holy just as the other verse did, eating it is forbidden but deriving benefit from it is permitted.
As it is taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon: With regard to meat cooked in milk, eating it is forbidden and deriving benefit from it is permitted, as it is stated: “For you are a holy people to the Lord your God; you shall not cook a kid in its mother’s milk” (Deuteronomy 14:21). And elsewhere the verse states: “And you shall be holy men to Me; therefore you shall not eat any flesh that is torn by animals in the field” (Exodus 22:30). Just as there, with regard to an animal torn by animals, which is forbidden as a tereifa, i.e., an animal possessing a wound that will cause it to die within twelve months, eating it is forbidden but deriving benefit from it is permitted, so too here, with regard to meat cooked in milk, where the verse mentions being holy just as the other verse did, eating it is forbidden but deriving benefit from it is permitted.
מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה כו׳ – תימה דבפרק כל שעה (פסחים כד:) דריש איסי בן יהודה איסור באכילה מהכא ואיסור הנאה יליף מק״ו דערלה והשתא במאי פליגי וי״ל קסבר תנא דהתם כיון דמצי לקיומי תרוייהו הגזרה שוה וק״ו מקיימי ומיהו קשה דבכמה מקומות אתיא ג״ש ומפקינן מק״ו כדאמר בכמה דוכתי שיכול ועושה ק״ו והדר תלמוד לומר אלמא אתיא גזרה שוה ומפקינן מקל וחומר ופירש ר״ת קרא איירי במידי דאסור בהנאה כגון קדשים שיצאו חוץ למחיצתן דדריש בפרק בהמה המקשה (חולין סח.) מבשר בשדה כיון שיצא חוץ למחיצה נאסר ואע״ג דפשטיה דקרא בהיתר הנאה כדכתיב לכלב תשליכון אותו קסבר תנא דהתם להכי אהני ק״ו דילפינן מקדשים דאיירי בהו נמי קרא ותנא דהכא סבר מטריפה דשריא בהנאה ילפינן כפשטה ולית ליה קל וחומר דהכי נמי מאן דדריש איסור הנאה מג׳ לא תבשל לית ליה קל וחומר (וא״ת מאן דדריש ליה מקודש אית ליה ק״ו) תיפוק ליה איסור הנאה מכל בקודש באש תשרף כדילפינן מיניה פרק כל שעה (פסחים כד.) פסולי קדשים י״ל עם קדש ואנשי קדש מענין אחד ודמו אהדדי א״נ דנין חולין מחולין ואין דנין חולין מקדשים כדאמר פרק כיסוי הדם (חולין פה.).
תוס׳ בד״ה מה להלן כו׳ לית ליה ק״ו וא״ת מאן דדריש ליה מקודש ואית ליה ק״ו תיפוק כו׳ הנאה מכל בקודש באש כו׳ עכ״ל כצ״ל היינו קרא דמייתי התם מעיקרא דנילף מיניה כל היכא דכתיב קודש והתוס׳ דפ׳ כל שעה הקשו קושיא דנילף מקרא דכתיב בנותר דמייתי בתר הכי שם קודש וק״ק לדבריהם דהכא אמאי לא הקשו לתנא דהכא נמי דדריש מקודש לאיסור אכילה נילף מקודש דכתיב בנותר אף לאיסור הנאה וע״ש בתוספות שסתמו דבריהם וק״ל:
דתניא [ששנויה ברייתא], ר׳ שמעון בן יהודה אומר משום (בשם) ר׳ שמעון: בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה, שנאמר באיסור זה: ״כי עם קדוש אתה לה׳ אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו״ (דברים יד, כא), ולהלן, באיסור טריפה, הוא אומר: ״ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו״ (שמות כב, ל), ויש ללמוד בגזירה שווה: מה להלן, בטריפה, שנאמר ״אנשי קודש״, אסור באכילה ומותר בהנאה, אף כאן בבשר בחלב, שנאמר ״עם קדוש״ — אסור באכילה ומותר בהנאה!
As it is taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon: With regard to meat cooked in milk, eating it is forbidden and deriving benefit from it is permitted, as it is stated: “For you are a holy people to the Lord your God; you shall not cook a kid in its mother’s milk” (Deuteronomy 14:21). And elsewhere the verse states: “And you shall be holy men to Me; therefore you shall not eat any flesh that is torn by animals in the field” (Exodus 22:30). Just as there, with regard to an animal torn by animals, which is forbidden as a tereifa, i.e., an animal possessing a wound that will cause it to die within twelve months, eating it is forbidden but deriving benefit from it is permitted, so too here, with regard to meat cooked in milk, where the verse mentions being holy just as the other verse did, eating it is forbidden but deriving benefit from it is permitted.
הכל
(3) חֲדָא וְעוֹד קָאָמַר חֲדָא דְּאוֹכֶל שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְהַאֲכִילוֹ לַאֲחֵרִים הוּא וְעוֹד לְדִידֵיהּ נָמֵי הֲרֵי הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר.
The Gemara answers: The baraita that cites Rabbi Shimon’s opinion states one reason why meat cooked in milk is susceptible to impurity and adds another. One reason is because it is food that you can feed to others. Therefore, it is called food for the purpose of being susceptible to impurity. And another reason is because even for him, i.e., a Jew, although eating the milk and meat is currently prohibited, it had a time when it was fit for consumption, i.e., before they were cooked together, and therefore they remain susceptible to impurity.
The Gemara answers: The baraita that cites Rabbi Shimon’s opinion states one reason why meat cooked in milk is susceptible to impurity and adds another. One reason is because it is food that you can feed to others. Therefore, it is called food for the purpose of being susceptible to impurity. And another reason is because even for him, i.e., a Jew, although eating the milk and meat is currently prohibited, it had a time when it was fit for consumption, i.e., before they were cooked together, and therefore they remain susceptible to impurity.
ועוד דלדידיה נמי לישראל היתה לו שעת הכושר קודם שנתבשל בחלב – ואם איתא דלאחר עריפה שרי בהנאה לר׳ שמעון ליתני ומודה ר׳ שמעון בפטר חמור ובשר בחלב שמטמא טומאת אוכלין דהא תרוייהו שרו בהנאה ואוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים נינהו אלא מדלא תני ומודה בפטר חמור ש״מ דלאחר עריפה אסור:
לדידיה נמי – לצורך ישראל עצמו היתה לו שעת הכושר אבל שור הנסקל ועגלה ערופה לא היתה לו שעת הכושר אפי׳ קודם לכן דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת.
ומשיבים: חדא ועוד קאמר [טעם אחד ועוד טעם נוסף הוא אומר], חדא [אחת] — כפי שאמר ר׳ יוחנן, שבשר וחלב אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים הוא. ועוד, שהרי לדידיה נמי [לישראל עצמו גם כן] הרי זה נחשב בכלל אוכל, שהרי היתה לו שעת הכושר. עד כאן נתבארה דעתו של ר׳ שמעון שהובאה בברייתא, שכל איסורי ההנאה שהזכיר התנא אינם מיטמאים בטומאת אוכלים, חוץ מבשר בחלב, מפני שהוא מותר בהנאה.
The Gemara answers: The baraita that cites Rabbi Shimon’s opinion states one reason why meat cooked in milk is susceptible to impurity and adds another. One reason is because it is food that you can feed to others. Therefore, it is called food for the purpose of being susceptible to impurity. And another reason is because even for him, i.e., a Jew, although eating the milk and meat is currently prohibited, it had a time when it was fit for consumption, i.e., before they were cooked together, and therefore they remain susceptible to impurity.
הכל
(4) וְאִם אִיתָא דִּלְאַחַר עֲרִיפָה שָׁרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן לִיתְנֵי וּמוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּפֶטֶר חֲמוֹר וּבָשָׂר בְּחָלָב שֶׁמִּטַּמְּאִין טוּמְאַת אוֹכָלִין.
The opinion of Rabbi Shimon that all items from which deriving benefit is prohibited are not susceptible to the impurity of food except for meat cooked in milk has been elucidated. Rava now proceeds to explain his proof that even according to Rabbi Shimon, deriving benefit from a firstborn donkey after the breaking of its neck is forbidden: And if it is so, that after breaking the neck of the firstborn donkey Rabbi Shimon deems it permitted for one to derive benefit from it, let the tanna teach: And Rabbi Shimon concedes with regard to a firstborn donkey and meat cooked in milk, that they are susceptible to the impurity of food. Since a firstborn donkey is not listed as an exception, Rabbi Shimon must hold that it is prohibited to derive benefit from it after its neck is broken, and it is therefore not susceptible to impurity.
The opinion of Rabbi Shimon that all items from which deriving benefit is prohibited are not susceptible to the impurity of food except for meat cooked in milk has been elucidated. Rava now proceeds to explain his proof that even according to Rabbi Shimon, deriving benefit from a firstborn donkey after the breaking of its neck is forbidden: And if it is so, that after breaking the neck of the firstborn donkey Rabbi Shimon deems it permitted for one to derive benefit from it, let the tanna teach: And Rabbi Shimon concedes with regard to a firstborn donkey and meat cooked in milk, that they are susceptible to the impurity of food. Since a firstborn donkey is not listed as an exception, Rabbi Shimon must hold that it is prohibited to derive benefit from it after its neck is broken, and it is therefore not susceptible to impurity.
ואם איתא [יש] מקום לומר שגם לאחר עריפה שרי [מתיר] ר׳ שמעון את פטר החמור בהנאה, ליתני [שישנה] התנא: ומודה ר׳ שמעון בבשר פטר חמור ובשר בחלב שמטמאין טומאת אוכלין! אלא מכאן שהוא מודה שפטר חמור אסור בהנאה לאחר עריפה, וכדברי רבה, ולכן אינו מיטמא.
The opinion of Rabbi Shimon that all items from which deriving benefit is prohibited are not susceptible to the impurity of food except for meat cooked in milk has been elucidated. Rava now proceeds to explain his proof that even according to Rabbi Shimon, deriving benefit from a firstborn donkey after the breaking of its neck is forbidden: And if it is so, that after breaking the neck of the firstborn donkey Rabbi Shimon deems it permitted for one to derive benefit from it, let the tanna teach: And Rabbi Shimon concedes with regard to a firstborn donkey and meat cooked in milk, that they are susceptible to the impurity of food. Since a firstborn donkey is not listed as an exception, Rabbi Shimon must hold that it is prohibited to derive benefit from it after its neck is broken, and it is therefore not susceptible to impurity.
הכל
(5) אִי דְּחַשֵּׁיב עֲלֵיהּ הָכִי נָמֵי הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּלָא חַשֵּׁיב עֲלֵיהּ.
The Gemara responds: If it is a case where the one who broke the neck of the donkey intended at the time that people would eat from it, so too it would be susceptible to the impurity of food according to Rabbi Shimon, as it is permitted to derive benefit from it. Here we are dealing with a case where he did not intend for it to be eaten, as even gentiles do not usually consume the meat of a donkey, and it therefore is not considered food.
The Gemara responds: If it is a case where the one who broke the neck of the donkey intended at the time that people would eat from it, so too it would be susceptible to the impurity of food according to Rabbi Shimon, as it is permitted to derive benefit from it. Here we are dealing with a case where he did not intend for it to be eaten, as even gentiles do not usually consume the meat of a donkey, and it therefore is not considered food.
ודוחים: מכאן אין הוכחה, שכך יש לומר: אי דחשיב עליה [אם במקרה שחושב עליו] על פטר החמור, בשעת העריפה, שיאכלו ממנו אנשים — הכי נמי [כך גם כן] הריהו מיטמא טומאת אוכלים, לדעת ר׳ שמעון, לפי שאינו אסור בהנאה. ואולם הכא במאי עסקינן [כאן, בברייתא זו, במה אנו עוסקים] — במקרה דלא חשיב עליה [שאינו חושב עליו] לאכילה, ואינו נחשב לאוכל משום שאין אנשים רגילים לאכול בשר חמור.
The Gemara responds: If it is a case where the one who broke the neck of the donkey intended at the time that people would eat from it, so too it would be susceptible to the impurity of food according to Rabbi Shimon, as it is permitted to derive benefit from it. Here we are dealing with a case where he did not intend for it to be eaten, as even gentiles do not usually consume the meat of a donkey, and it therefore is not considered food.
הכל
(6) וְטַעְמָא מַאי מְטַמְּאִי רַבָּנַן אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת הוֹאִיל וְאִיסּוּרוֹ חִישּׁוּבוֹ.
The Gemara asks: But if he did not intend for anyone to eat it, what is the reason the Rabbis deem the flesh susceptible to the impurity of food? The Sages said before Rav Sheshet: It is susceptible to the impurity of food because the prohibition to eat it serves as intent to treat it as food, i.e., the very fact that it is forbidden renders it significant enough to be deemed a food.
The Gemara asks: But if he did not intend for anyone to eat it, what is the reason the Rabbis deem the flesh susceptible to the impurity of food? The Sages said before Rav Sheshet: It is susceptible to the impurity of food because the prohibition to eat it serves as intent to treat it as food, i.e., the very fact that it is forbidden renders it significant enough to be deemed a food.
אמרוה רבנן קמיה דרב ששת – משום הכי לרבנן מטמא טומאת אוכלין הואיל דחמור דאסור לישראל באכילה חומרא דאיסורו חושבו לטמא טומאת אוכלין:
ור״ש לא אמר דאיסורו (איסור) חישובו אלא אי חשיב עליה מטמא טומאת אוכלין אי לא לא:
ואיסורו חישובו – איסור דאסר ליה רחמנא לישראל משויא ליה אוכל דכיון דאסר ליה מכלל דראוי לאכילה לעובד כוכבים הוא.
ושואלים: ואם מדובר כשלא חישב עליו לאכילה, טעמא מאי מטמאי רבנן [מהו הטעם שמטמאים חכמים] את בשר פטר החמור טומאת אוכלים? אמרוה רבנן קמיה [אמרו חכמים לפני] רב ששת טעם לדבר: הואיל ואיסורו חישובו, כלומר, האיסור על ישראל לאוכלו, הוא עצמו מחשיב אותו כאוכל.
The Gemara asks: But if he did not intend for anyone to eat it, what is the reason the Rabbis deem the flesh susceptible to the impurity of food? The Sages said before Rav Sheshet: It is susceptible to the impurity of food because the prohibition to eat it serves as intent to treat it as food, i.e., the very fact that it is forbidden renders it significant enough to be deemed a food.
הכל
(7) וּלְרַבָּנַן מִי אָמַר הוֹאִיל וְאִיסּוּרוֹ חִישּׁוּבוֹ וְהָא תְּנַן שְׁלֹשָׁה עָשָׂר דְּבָרִים אָמְרוּ בְּנִבְלַת עוֹף טָהוֹר וְזוֹ אַחַת מֵהֶן צְרִיכָה מַחְשָׁבָה וְאֵינָהּ צְרִיכָה הֶכְשֵׁר.
The Gemara asks: But according to the Rabbis, did they actually say that an item is susceptible to the impurity of food since its prohibition serves as its intent? But didn’t we learn in a mishna (Teharot 1:1) that the Sages stated thirteen matters concerning the unslaughtered carcass of a kosher bird, and this is one of them: It requires explicit intent that it will be eaten in order to become susceptible to the impurity of food, as most gentiles are unaccustomed to eating it, but it does not require contact with liquid to be rendered susceptible to ritual impurity.
The Gemara asks: But according to the Rabbis, did they actually say that an item is susceptible to the impurity of food since its prohibition serves as its intent? But didn’t we learn in a mishna (Teharot 1:1) that the Sages stated thirteen matters concerning the unslaughtered carcass of a kosher bird, and this is one of them: It requires explicit intent that it will be eaten in order to become susceptible to the impurity of food, as most gentiles are unaccustomed to eating it, but it does not require contact with liquid to be rendered susceptible to ritual impurity.
ולרבנן מי אמרינן כו׳ והתנן במס׳ עוקצין י״ג דברים נאמרו בנבלת עוף טהור וזו אחד מהן צריכה מחשבה ואין צריכה הכשר כלומר דלא מטמא טומאת אוכלין אלא אי חישב עלה שתהא לאכילה לעובד כוכבים ומשום הכי בעיא מחשבה דלית ליה טומאה אחריתי דהא נבילת עוף לא מטמאה בנגיעה בכזית כנבלת בהמה ולא מטמא׳ אלא באכילה בבית הבליעה הלכך צריכה מחשבה לטמא טומאת אוכלין בכביצה ואינה צריכה הכשר מים דבלא הכשר מים אי נגע שרץ בכביצה אוכלין דנבלת עוף מטמא ומ״ט אין צריכין הכשר דקי״ל דכל שסופו לטמא טומאה חמורה בכזית אין צריך הכשר והאי נבלת עוף נמי כי אכיל מיניה כזית מטמא בגדים אבית הבליעה והיינו טומאה חמורה דמטמא בכזית כנבלת בהמה. אבל נבלת בהמה מטמאה בנגיעה בכזית בלא אכילה. והאי דנקט בנבלת עוף הטהור דצריך מחשבה כ״ש נבלת עוף טמא אבל האי דנקט עוף טהור רבותא קמ״ל דאע״ג דעוף טהור דראוי הוא לאכילה בין לישראל בין לעובדי כוכבים אפילו הכי נבלתו לא מטמאה טומאת אוכלין אלא במחשבה ואי אמרת איסורו חישובו שהואיל ואסור באכילה לישראל חשוב וראוי הוא לאכילה לעובד כוכבים מטמא טומאת אוכלין למה לי מחשבה אחריתי:
צריכה מחשבה – לטמא טומאת אוכלין אם נגע בהן שרץ שאם תגע אחרי כן באוכלין כשרין תטמאם וכל כמה דלא חשיב עליה לית ביה שום טומאת מגע דנבלת עוף טהור אינה מטמאה אלא אם אכלה ואז מטמאה אותן בגדים שהוא לבוש בשעת בליעה.
ואינה צריכה הכשר – הואיל ויש עליה טומאה חמורה לטמא אדם ובגדים אם היה אוכלה ואמר בכריתות בפרק דם שחיטה (דף כא.) וכי יותן מים וכו׳ מה זרעים מיוחדין שאין סופן לטמא טומאה חמורה צריכין הכשר אף כל שאין סופן לטמא טומאה חמורה צריכין הכשר ולא שייך הכשר אלא בטומאה קלה דאוכלין וכן מחשבה.
ומקשים: ולרבנן מי אמר [ולשיטת חכמים האם אומרים] הואיל ואיסורו חישובו? והא תנן [והרי שנינו במשנה]: שלשה עשר דברים אמרו בנבלת עוף טהור, וזו אחת מהן — צריכה מחשבה מפורשת שיאכלוה אנשים, כדי ליטמא טומאת אוכלים, שהרי אין אנשים רגילים לאכול נבלת עוף, ואולם אינה צריכה הכשר, כלומר, אין צורך שיפלו עליה מים תחילה כדי להכשירה לקבל טומאת אוכלים.
The Gemara asks: But according to the Rabbis, did they actually say that an item is susceptible to the impurity of food since its prohibition serves as its intent? But didn’t we learn in a mishna (Teharot 1:1) that the Sages stated thirteen matters concerning the unslaughtered carcass of a kosher bird, and this is one of them: It requires explicit intent that it will be eaten in order to become susceptible to the impurity of food, as most gentiles are unaccustomed to eating it, but it does not require contact with liquid to be rendered susceptible to ritual impurity.
הכל
(8) וְאִי אִיסּוּרוֹ חִישּׁוּבוֹ לְמָה לִּי מַחְשָׁבָה הָא מַנִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא.
And if the logic of: Its prohibition serves as its intent, is accepted, why do I need the intent here, as an unslaughtered carcass is forbidden to be eaten? The Gemara answers: In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who does not hold that its prohibition serves as its intent.
And if the logic of: Its prohibition serves as its intent, is accepted, why do I need the intent here, as an unslaughtered carcass is forbidden to be eaten? The Gemara answers: In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who does not hold that its prohibition serves as its intent.
ואי [ואם] אומר אתה כי איסורו של דבר הוא חישובו, למה לי מחשבה? הרי נבילה אסורה באכילה! ומשיבים: הא מני [משנה זו כשיטת מי היא] — שיטת ר׳ שמעון היא, והוא אינו סבור שאיסורו של דבר הוא חישובו.
And if the logic of: Its prohibition serves as its intent, is accepted, why do I need the intent here, as an unslaughtered carcass is forbidden to be eaten? The Gemara answers: In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who does not hold that its prohibition serves as its intent.
הכל
(9) תָּא שְׁמַע נִבְלַת אבְּהֵמָה טְמֵאָה בְּכׇל מָקוֹם וְנִבְלַת עוֹף טָהוֹר וְהַחֵלֶב בַּכְּפָרִים צְרִיכִים מַחְשָׁבָה וְאֵינָם צְרִיכִים הֶכְשֵׁר וְאִי אָמְרַתְּ אִיסּוּרוֹ חִישּׁוּבוֹ לְמָה לִּי מַחְשָׁבָה הָא מַנִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא.
The Gemara suggests: Come and hear a proof from another mishna (Okatzin 3:3): A carcass of a non-kosher animal, such as a horse or donkey, found in any location; or an unslaughtered carcass of a kosher bird or the fat of a kosher animal found in the villages, where the local gentiles are unaccustomed to eating it, all require intent to consume it in order to become susceptible to the impurity of food, but they do not require being rendered susceptible to impurity by coming in contact with liquid. And if you say its prohibition serves as its intent, why do I need intent? All these foods are forbidden for consumption by a Jew. The Gemara responds: In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.
The Gemara suggests: Come and hear a proof from another mishna (Okatzin 3:3): A carcass of a non-kosher animal, such as a horse or donkey, found in any location; or an unslaughtered carcass of a kosher bird or the fat of a kosher animal found in the villages, where the local gentiles are unaccustomed to eating it, all require intent to consume it in order to become susceptible to the impurity of food, but they do not require being rendered susceptible to impurity by coming in contact with liquid. And if you say its prohibition serves as its intent, why do I need intent? All these foods are forbidden for consumption by a Jew. The Gemara responds: In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.
ת״ש נבלת בהמה טמאה בכל מקום – בין בכפרים בין בכרכים דאחד עניים ואחד עשירים דרכן לאכול אעפ״כ צריכה מחשבה לענין טומאת אוכלין ואמאי צריכה מחשבה משום דבהמה טמאה היא דלא היתה ראויה לישראל לאכילה והאי דצריכה מחשבה לאו לטמויי טומאת אוכלין דגופה בכביצה קאי דהיא עצמה טמאה היא טומאה חמורה בכזית בלא מחשבה אלא הכי צריכה מחשבה לאיצטרופי קאמר כגון דאיכא פחות מכביצה דשאר אוכלין דלאו דנבלה ואיכא פחות מכזית דהני וולד בהמה טמאה דמצטרפא להנך אוכלין ומשוי להו כביצה וההוא פחות מכזית כיון דלית ביה שיעור טומאה חמורה לית ביה טומאה בגופיה ויכול לאיצטרופי לטומאת אוכלין הלכך צריכה מחשבה ונבילת העוף הטהורה אע״ג דעוף טהור הוא דהוי ראוי בין לישראל בין לעובדי כוכבים כיון דבכפרים הוא דלא רגילי למיכל עופות צריכה מחשבה ולטומאת אוכלין דעוף לא צריך מידי לאיצטרופי אלא בכביצה דנבלת עוף גופה קאמר ואינה צריכה הכשר דאפילו בלא הכשר מטמאה דהא אמרן כל שסופו לטמא טומאת אוכלין חמורה אין צריך הכשר. אלא אי נגע בהו שרץ בלא הכשר מטמא טומאת אוכלין והא הכא דלא אמרינן איסורו חישובו:
הא מני ר׳ שמעון היא:
נבלת בהמה טמאה בכ״מ – שהיא סתמא לאו לאכילה קיימא דמאיסה ועוד שיש לה שני דחויין אחת שלא נשחטה ואחת טמאה היא וכן נבלת עוף טהור.
וחלב – שומן של נבלה טהורה.
בכפרים – דעניים הם ואין רגילין לאכול עופות ושומן צריכין מחשבה להאכילן לעובד כוכבים ואם לאו אין מטמאין טומאת אוכלין. וא״ת נבלת בהמה טמאה טומאת אוכלין למה לה הא מטמאה אדם וכלים כ״ש אוכלין תריץ כדאמר בכריתות בפרק דם שחיטה (דף כא.) דאי איכא פחות מכזית טמאה דאין עליה טומאת נבלות שהרי אין בה שיעור וצירפו לפחות מכביצה אוכלין אם חישב על פחות מכזית זה לאכילה מצטרף עם שאר אוכלין להשלימה לכביצה שאם יגע בהן שרץ יטמאו. והחלב לא גרסינן דליכא למימר ביה אין צריך הכשר דאי בחלב נבלה הא אין מטמא טומאה חמורה דכתיב (ויקרא ז) יעשה לכל מלאכה ואמאי לא ניבעי הכשר ואי בשחוטה ומשום שכבר הוכשר הא שנינו בגמ׳ בהעור והרוטב (חולין קכח.) חזר ר״ע להיות שונה כר׳ יהודה דהכשר שחיטה לא מהניא לחלב משום דאכתי לאו אוכל הוא דהא דכפרים לאו בר אוכל הוא עד דחשיב עליה ובטהרות במשנה לא גרסינן ליה.
ואינה צריכה הכשר – הואיל ומטמאה טומאה חמורה בעוד שהיה בה זית שלם בעודה היא מחוברת בנבלה.
נבלת בהמה טמאה בכל מקום ונבלת עוף טהור בכפרים צריכה מחשבה ואינה צריכה הכשר – והחלב לא גרסינן דליכא למימר דאין צריך הכשר דאי בחלב נבלה הא אינה מטמאה טומאה חמורה דכתיב (ויקרא ז) יעשה לכל מלאכה ואמאי לא נבעי הכשר ואי בשחוטה הרי שנינו בפרק העור והרוטב (חולין קכח.) חזר רבי עקיבא להיות שונה כרבי יהודה דהכשר שחיטה לא מהניא לחלב משום דאכתי לאו אוכל הוא דהא בכפרים לאו בר אכילה היא עד דחשיב עליה ובמסכת טהרות לא גרסינן ליה עכל״ה לפי שיש פי׳ שאין כתב בהן ושמא מאחרים הוגה ואע״ג דרב פפא מוקי התם בהעור והרוטב (שם) פלוגתא דתנאי בהיתר מחשבה מ״מ מסתבר דהכי סתם משנה דמסכת טהרות סברה כי חזרה ובסיפא גרסינן לה שפיר החלב בשווקים אין צריך לא מחשבה ולא הכשר ובחלב שחוטה אמרינן וכן פירש הקונטרס.
ונבלת עוף טהור בכפרים – פירש הקונטרס עניים הם ואין רגילין לאכול עופות ונראה לפרש טעם אחר בשווקין יש אוכלין מרובים וקונין כל דבר בכפרים אוכלים מועטין ולא זבני אלא מידי מעליא.
בד״ה בכפרים כו׳ עם שאר אוכלין ובד״ה ואינה צריכה הכשר הואיל ומטמא טומאה חמורה עוד שהיה כו׳ מחוברת בנבלה עכ״ל וכצ״ל:
בד״ה נבלת כו׳ לא מזבין אלא לעובדי כוכבים כו׳ התם ובתים מלאים כל טוב כו׳ ואמרינן וישנה לטוב כו׳ לישראל ומה״ט מהני לר״ש כו׳ עכ״ל כצ״ל והד״א:
ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממשנה אחרת: נבלת בהמה טמאה (כגון סוסים וחמורים) בכל מקום שהוא, וכן נבלת עוף טהור, והחלב (שומן) של נבלת בהמה טהורה, בכפרים, שאין הגוים המצויים שם רגילים לאוכלם — צריכים מחשבה להאכילם, כדי שייטמאו טומאת אוכלים, ואינם צריכים הכשר. ואי אמרת [ואם אומר אתה] איסורו חישובו, למה לי מחשבה? הרי היא אסורה לישראל באכילה! ומשיבים: הא מני [זו גם כן כשיטת מי היא] — שיטת ר׳ שמעון היא.
The Gemara suggests: Come and hear a proof from another mishna (Okatzin 3:3): A carcass of a non-kosher animal, such as a horse or donkey, found in any location; or an unslaughtered carcass of a kosher bird or the fat of a kosher animal found in the villages, where the local gentiles are unaccustomed to eating it, all require intent to consume it in order to become susceptible to the impurity of food, but they do not require being rendered susceptible to impurity by coming in contact with liquid. And if you say its prohibition serves as its intent, why do I need intent? All these foods are forbidden for consumption by a Jew. The Gemara responds: In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.
הכל
(10) תָּא שְׁמַע נִבְלַת בבְּהֵמָה טְהוֹרָה בְּכׇל מָקוֹם וְנִבְלַת עוֹף הַטָּהוֹר וְהַחֵלֶב בַּשְּׁוָוקִים אֵינָן צְרִיכִין מַחְשָׁבָה וְלֹא הֶכְשֵׁר הָא טְמֵאָה בָּעֲיָא מַחְשָׁבָה.
The Gemara suggests: Come and hear a proof from the continuation of the same mishna: An unslaughtered carcass of a kosher animal found in any location, or the unslaughtered carcass of a kosher bird found in any location, or the fat of a kosher animal found in the marketplaces, i.e., in a large city that has marketplaces, where some people do eat it, do not require intent for consumption in order to be regarded as subject to impurity, as they are presumed to be food for gentiles; nor do they require contact with liquid in order for them to be rendered susceptible to impurity. The Gemara infers that only the carcass of a kosher animal does not require intent, but the carcass of a non-kosher animal requires intent. If its prohibition serves as its intent, why does it require intent for consumption?
The Gemara suggests: Come and hear a proof from the continuation of the same mishna: An unslaughtered carcass of a kosher animal found in any location, or the unslaughtered carcass of a kosher bird found in any location, or the fat of a kosher animal found in the marketplaces, i.e., in a large city that has marketplaces, where some people do eat it, do not require intent for consumption in order to be regarded as subject to impurity, as they are presumed to be food for gentiles; nor do they require contact with liquid in order for them to be rendered susceptible to impurity. The Gemara infers that only the carcass of a kosher animal does not require intent, but the carcass of a non-kosher animal requires intent. If its prohibition serves as its intent, why does it require intent for consumption?
ת״ש נבלת בהמה טהורה בכל מקום – כיון דהיתה ראויה בין לישראל בין לעובדי כוכבים ונבלת העוף הטהורה והחלב בשווקים בשווקים היינו בכרכים דהוו מקום שווקים דהתם רגילי למיכל בין עופות בין חלב ושומן דעשירים הן. אבל בני כפרים אין רגילין ליכל לא עופות ולא חלב דהחלב משיירין אותו לנר לעשות מלאכתו לאורו הלכך נבילת בהמה טהורה בכל מקום ונבילת עוף טהורה והחלב בשווקים דהיינו בכרכים אין צריכה לא מחשבה דבלא מחשבה מטמאה טומאת אוכלין ולא הכשר הכשר כדאמרן הא בהמה טמאה בכל מקום בעיא מחשבה דהא לא הויא ראויה בין לישראל בין לעובדי כוכבים ולא אמרינן דאיסורו חישובו:
נבלת בהמה טהורה בכ״מ – סתמא לאכילת עובד כוכבים דלא מאיסה ועוד דלגבי ישראל אין בה אלא דיחוי אחד הלכך אינה צריכה מחשבה לקבל טומאת אוכלין להצטרף פחות מכזית הימנה לפחות מכביצה אוכלין וכן נבלת עוף טהור והחלב של שחוטה.
בשווקים – בכרכים דיש בה רוב עם ועשירים הם ורגילין לאכול רוב עופות ושומן.
ולא הכשר – נבלת בהמה ועוף משום דמטמאין טומאה חמורה וחלב שחוטה בשווקים משום שכבר הוכשר בשחיטה דכיון דלא בעי מחשבה אהני ליה הכשר שחיטה.
הא טמאה בעיא מחשבה – ולא אמרינן איסורו זהו חישובו.
נבלת בהמה טהורה בכל מקום – מה שיש חילוק בין טמאה לטהורה ואע״ג דתרוייהו לא מזבין אלא לעובד כוכבים וחפצים הם בחזיר יותר כדאמרינן התם חולין (דף יז.) ובתים מלאים כל טוב (כותלי) [קדלי] דחזירי ואמרי׳ במגילה (דף יג.) וישנה לטוב כתלי דחזירי מכ״מ מה שהיא טהורה משוי אוכל בראויה מעט הואיל וכשאינה נבילה אוכל גמור הוא לישראל ומהאי טעמא מהני לרבי שמעון בגמל וארנבת שפן וחזיר סימני טהרה לשוויי אוכל כדאמר בסמוך ובקונט׳ נמי פירש כאן נבלת בהמה טמאה כ״מ שהיא סתמא לאו לאכילה קיימא דמאיסה ועוד יש עליה שני דחויין אחד שלא נשחטה ועוד דטמאה היא וגבי נבלת בהמה טהורה פירש סתמא לאכילת עובד כוכבים דלא מאיסה ועוד לגבי ישראל אין בהן אלא דחוי אחד הילכך אינה צריכה מחשבה.
והחלב בשווקים – פ״ה רגילים לאכול עופות ושומן משמע שר״ל דכל שומן קרוי חלב ולא מיירי דוקא מחלב האסור כגון תותב קרום ונקלף (חולין דף מט:).
ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה נוספת ממה ששנינו: נבלת בהמה טהורה בכל מקום, ונבלת עוף הטהור והחלב בשווקים, כלומר, בערים גדולות שיש בהן שווקים, ויש שם אנשים האוכלים אותם — אינן צריכין מחשבה ולא הכשר כדי שייטמאו טומאת אוכלים. ונדייק: דווקא נבלת בהמה טהורה אינה צריכה מחשבה, הא [אבל] נבלת בהמה טמאה בעיא [צריכה] מחשבה. ואם איסורו חישובו למה לי מחשבה? והרי היא אסורה באכילה לישראל!
The Gemara suggests: Come and hear a proof from the continuation of the same mishna: An unslaughtered carcass of a kosher animal found in any location, or the unslaughtered carcass of a kosher bird found in any location, or the fat of a kosher animal found in the marketplaces, i.e., in a large city that has marketplaces, where some people do eat it, do not require intent for consumption in order to be regarded as subject to impurity, as they are presumed to be food for gentiles; nor do they require contact with liquid in order for them to be rendered susceptible to impurity. The Gemara infers that only the carcass of a kosher animal does not require intent, but the carcass of a non-kosher animal requires intent. If its prohibition serves as its intent, why does it require intent for consumption?
הכל
(11) וְכִי תֵּימָא הָא מַנִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא הָא מִדְּסֵיפָא רַבִּי שִׁמְעוֹן הָוֵי רֵישָׁא לָאו רַבִּי שִׁמְעוֹן דְּקָתָנֵי סֵיפָא רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף הַגָּמָל וְהָאַרְנֶבֶת וְהַשָּׁפָן וְהַחֲזִיר אֵינָן צְרִיכִין לֹא מַחְשָׁבָה וְלֹא הֶכְשֵׁר וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מָה טַעַם הוֹאִיל וְיֵשׁ בָּהֶן סִימָנֵי טׇהֳרָה.
And if you would say: In accordance with whose opinion is this, it is also in accordance with the opinion of Rabbi Shimon; one could respond that since the latter clause is the opinion of Rabbi Shimon it follows that the former clause, which is written without attribution, is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. As the latter clause teaches: Rabbi Shimon says even the meat of the camel, and the hare, and the rock badger, and the pig do not require intent or contact with liquid to be rendered susceptible to impurity. And Rabbi Shimon said: What is the reason? The reason is that they have some characteristics of kosher animals (see Leviticus 11:4–7). If so, the dispute between Rabbi Shimon and the Rabbis cannot be based on whether the prohibition of the animal serves as its intent.
And if you would say: In accordance with whose opinion is this, it is also in accordance with the opinion of Rabbi Shimon; one could respond that since the latter clause is the opinion of Rabbi Shimon it follows that the former clause, which is written without attribution, is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. As the latter clause teaches: Rabbi Shimon says even the meat of the camel, and the hare, and the rock badger, and the pig do not require intent or contact with liquid to be rendered susceptible to impurity. And Rabbi Shimon said: What is the reason? The reason is that they have some characteristics of kosher animals (see Leviticus 11:4–7). If so, the dispute between Rabbi Shimon and the Rabbis cannot be based on whether the prohibition of the animal serves as its intent.
ואי תימא הא מני דבעיא מחשבה ר׳ שמעון היא דלית ליה איסורו חישובו הא מדסיפא ר׳ שמעון וכו׳ מה טעם הואיל ויש בהם סימן טהורה חשיבי כנבלת בהמה טהורה:
מכלל דרישא לאו ר׳ שמעון אלא רבנן וקא דייקינן הא טמאה בעיא מחשבה אלמא דלית להו לרבנן איסורו חישובו:
אף הגמל – דינו כבהמה טהורה הואיל ויש בו אחד מסימני טהרה. ומדאוסיף ר״ש בסיפא מכלל דרישא רבנן היא וש״מ לית להו איסורו חישובו וגבי פטר חמור דמטמאין לעיל בדחשיב עליה הוא ואפ״ה מטהר ר״ש דאוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים הוא דמודה ר״ש לאחר עריפה שהוא אסור כדרב׳.
וכי תימא הא מני [ואם תאמר שגם משנה זו כשיטת מי היא] — שיטת ר׳ שמעון היא, הא מדסיפא [הלוא מתוך שסופה] שיטת ר׳ שמעון הוי [הוא], רישא לאו [תחילתה, ששנויה בסתם, אינה] כשיטת ר׳ שמעון. דקתני סיפא [שהרי הוא שונה בסוף], ר׳ שמעון אומר: אף הגמל והארנבת והשפן והחזיר אינן צריכין לא מחשבה ולא הכשר כדי ליטמא בטומאת אוכלים. ואמר ר׳ שמעון: מה טעם? הואיל ויש בהן מקצת סימני טהרה (ראה ויקרא יא, ד—ז). ואם כן לא ניתן להעמיד את מחלוקת ר׳ שמעון וחכמים בשאלה האם איסורו חישובו!
And if you would say: In accordance with whose opinion is this, it is also in accordance with the opinion of Rabbi Shimon; one could respond that since the latter clause is the opinion of Rabbi Shimon it follows that the former clause, which is written without attribution, is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. As the latter clause teaches: Rabbi Shimon says even the meat of the camel, and the hare, and the rock badger, and the pig do not require intent or contact with liquid to be rendered susceptible to impurity. And Rabbi Shimon said: What is the reason? The reason is that they have some characteristics of kosher animals (see Leviticus 11:4–7). If so, the dispute between Rabbi Shimon and the Rabbis cannot be based on whether the prohibition of the animal serves as its intent.
הכל
(12) אֶלָּא אָמַר רָבָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא אָמְרִינַן אִיסּוּרוֹ חִישּׁוּבוֹ וְאִי דְּעַרְפֵיהּ מִיעְרָף הָכִי נָמֵי
Rather, Rava says: Everyone, including the Rabbis, agrees that we do not say its prohibition serves as its intent. And with regard to a firstborn donkey, if one broke its neck, so too, the Rabbis hold that it is not susceptible to the impurity of food, since the one who broke its neck did not intend for it to be eaten.
Rather, Rava says: Everyone, including the Rabbis, agrees that we do not say its prohibition serves as its intent. And with regard to a firstborn donkey, if one broke its neck, so too, the Rabbis hold that it is not susceptible to the impurity of food, since the one who broke its neck did not intend for it to be eaten.
אלא אמר רבא דכולי עלמא – בין לר׳ שמעון בין לרבנן לא אמרינן דאיסורו חישובו וכי תימא לא בפטר חמור ולא בהנך (אלא) [אמאי] אין צריך מחשבה גמורה1 או אם שחטו סתם בלא מחשבה שחיטתו חישובו לטמא טומאת אוכלין ולעולם ליתה לדרבה דאמר מודה ר׳ שמעון לאחר עריפה דאסור אלא לאחר עריפה נמי קא שרי ליה ר׳ שמעון בהנך ואי אמרת אם כן לר׳ שמעון כיון דלאחר עריפה שרי בהנאה אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים הוא ליתני נמי מודה ר״ש בפטר חמור ובשר בחלב וכו׳ ודאי היא דערפי מיערף להאי פטר חמור הכי נמי דלר׳ שמעון נמי מטמא טומאת אוכלין דעריפה כשחיטה סתם (דמיא) מה שחיטה סתם לא בעי מחשבה דשחיטתו היא מחשבתו אף עריפתו חשבו לטמא טומאת אוכלין לדברי הכל:
1. נראה דצ״ל ואי דערפיה מיערף הכי נמי או אם שחטו וכו׳.
אלא אמר רבא דכ״ע לא אמרינן איסורו חישובו – גרידא ואפ״ה פלוגתייהו בדלא חשיב וליתא לדרב׳. ודקשיא לך מאי טעמא דרבנן אי דערפיה מיערף הכי נמי דמודו רבנן דלא מטמא טומאת אוכלין הואיל ולא חשיב עליה.
אלא אמר רבא: דכולי עלמא לא אמרינן [לדעת הכל אין אנו אומרים] איסורו חישובו, וגם לדעת חכמים. ובפטר חמור, אי דערפיה מיערף [אם במקרה שערף אותו] — הכי נמי [כך גם כן] גם חכמים סבורים שאינו מיטמא טומאת אוכלים, מאחר שלא חישב עליו.
Rather, Rava says: Everyone, including the Rabbis, agrees that we do not say its prohibition serves as its intent. And with regard to a firstborn donkey, if one broke its neck, so too, the Rabbis hold that it is not susceptible to the impurity of food, since the one who broke its neck did not intend for it to be eaten.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
בכורות י. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה בכורות י. – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום בכורות י., הערוך על סדר הש"ס בכורות י., רש"י בכורות י., תוספות בכורות י., מהרש"א חידושי הלכות בכורות י., פירוש הרב שטיינזלץ בכורות י.
Bekhorot 10a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Bekhorot 10a, Attributed to R. Gershom Bekhorot 10a, Collected from HeArukh Bekhorot 10a, Rashi Bekhorot 10a, Tosafot Bekhorot 10a, Maharsha Chidushei Halakhot Bekhorot 10a, Steinsaltz Commentary Bekhorot 10a